×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(י) נָאו֤וּ לְחָיַ֙יִךְ֙ בַּתֹּרִ֔ים צַוָּארֵ֖ךְ בַּחֲרוּזִֽים׃
Your cheeks are lovely with circlets, your neck with strings of beads.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ פשטמיוחס לר״י קראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
כַּד נְפַקוּ לְמַדְבְּרָא אֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה כַּמָּה יָאֵי עַמָּא הָדֵין לְאִתְיְהָבָא לְהוֹן פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא וִיהוֹן כִּזְמָמִין בְּלִיסָתְהוֹן דְּלָא יֶעְדוּן מִן אוֹרְחָא טָבָא הֵיכְמָא דְּלָא עָדֵי סוּסְיָא דִּזְמָמָא בְּלִיסָתֵיהּ וְכַמָּה יָאֵי קְדָלְהוֹן לְסוֹבָרָא נִיר פִּקּוֹדַי וִיהוֹן עִלָּוֵיהוֹן כְּנִירָא עַל קְדָל תּוֹרָא דְּהוּא חָרֵישׁ בְּחַקְלָא וּמְפַרְנֵיס יָתֵיהּ וְיָת מָרֵיהּ.
[א] נָאווּ לְחָיַיִךְ – מַה לְּחָיַיִם הַלָּלוּ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְדִבּוּר, כָּךְ משֶׁה וְאַהֲרֹן לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְדִבּוּר. בַּתֹּרִים, בִּשְׁתֵּי תוֹרוֹת, שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה.
דָּבָר אַחֵר: בַּתֹּרִים – בְּתוֹרוֹת הַרְבֵּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה (ויקרא ו׳:ב׳), זֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה (ויקרא ו׳:ז׳), זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת (ויקרא ו׳:י״ח), זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם (ויקרא ז׳:א׳), זֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים (ויקרא ז׳:י״א), זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל (במדבר י״ט:י״ד).
דָּבָר אַחֵר: בַּתֹּרִים – בִּשְׁנֵי תְאָרִים, בִּשְׁנֵי אַחִים, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁתָּאֲרָן טוֹבָה זֶה עַל זֶה, זֶה שָׂמֵחַ בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל זֶה, וְזֶה שָׂמֵחַ בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל זֶה.
אָמַר רַבִּי פִּנְחָס כְּתִיב: וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים (שמות ד׳:ט״ז), לְתֻרְגְּמָן. וְאַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים, וְכִי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים נַעֲשָׂה משֶׁה לְאַהֲרֹן, דְּאַתְּ אֲמַרְתְּ וְאַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, משֶׁה כְּשֵׁם שֶׁמּוֹרָאִי עָלֶיךָ כָּךְ יִהְיֶה מוֹרָאֲךָ עַל אָחִיךָ, וְהוּא לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא: וַיֵּלֶךְ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים (שמות ד׳:כ״ט-ל׳), הִקִּישׁ כְּתֵפוֹ לִכְתֵפוֹ, שֶׁעֲדַיִן הָיָה שָׂמֵחַ זֶה בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל זֶה, וְזֶה בִּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל זֶה, וּמִנַּיִן שֶׁהָיָה אַהֲרֹן שָׂמֵחַ בִּגְדֻלַּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתְךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ (שמות ד׳:י״ד). תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי לֵב שֶׁשָּׂמַח בִּגְדֻלַּת משֶׁה אָחִיו יִלְבַּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנָתַתָּ אֶל חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן (שמות כ״ח:ל׳). וּמִנַּיִן שֶׁהָיָה משֶׁה שָׂמֵחַ בִּגְדֻלַּת אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן (תהלים קל״ג:ב׳).
אָמַר רַבִּי אַחָא וְכִי שְׁנֵי זְקָנִים הָיוּ לְאַהֲרֹן, דִּכְתִיב: עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהָיָה רוֹאֶה משֶׁה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה יוֹרֵד עַל זְקָנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, הָיָה דוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ יוֹרֵד עַל זְקָנוֹ שֶׁל משֶׁה, וְהָיָה שָׂמֵחַ, לְכָךְ נֶאֱמַר: עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן.
[ב] צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים – אֵלּוּ שִׁבְעִים סַנְהֶדְּרִין, שֶׁהָיוּ חוֹרְזִים אַחֲרֵיהֶם בְּלוּנְיָא שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת.
דָּבָר אַחֵר: נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים – אֵלּוּ סוֹפְרִים, וּמַשְׁנִים, מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת בֶּאֱמוּנָה. צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, אֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת.
דָּבָר אַחֵר: נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים – אֵלּוּ הָרַבָּנִין. צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים שֶׁחוֹזְרִין צַוְּארֵיהֶם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה מִפִּיהֶם, כְּאָדָם שֶׁלֹא שָׁמַע דִּבְרֵי תוֹרָה מִיָּמָיו.
דָּבָר אַחֵר: נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים – בְּשָׁעָה שֶׁמְיַלְּלִין הַהֲלָכָה אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, כְּגוֹן רַבִּי אַבָּא בַּר מִימִי וַחֲבֵרָיו. צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ חוֹרְזִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִדִּבְרֵי תוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וְהָאֵשׁ מִתְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתֵיהֶם וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי. וְכִי עִקַּר נְתִינָתָן מֵהַר סִינַי לֹא בָאֵשׁ הָיוּ נִתָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם (דברים ד׳:י״א). בֶּן עַזַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ סְבִיבוֹתָיו, אֲזַלוּן וַאֲמַרוּן לְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, הָלַךְ אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבְךָ. אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא בְּחַדְרֵי מֶרְכָּבָה הָיִיתָ עָסוּק, אָמַר לוֹ לָאו, אֶלָּא הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְחוֹרֵז בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִתּוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי, וְהָיוּ עֲרֵבִים כְּעִקַּר נְתִינָתָן, וְכֵן עִקַּר נְתִינָתָן מִסִּינַי לֹא בָאֵשׁ הָיוּ נִתָּנִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ (דברים ד׳:י״א). רַבִּי אַבָּהוּ הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, אָמַר שֶׁמָּא אֵינִי חוֹרֵז בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִקְנָן, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי אִית דְּיָדַע לְמִחְרוֹז וְלָא יָדַע לְמִקְדַּח, וְאִית דְּיָדַע לְמִקְדַּח וְלָא יָדַע לְמִחְרוֹז, בְּרַם אֲנָא הֲוֵינָא חָרוֹזָא וַאֲנָא הֲוֵינָא קָדוֹחָא.
[ג] דָּבָר אַחֵר: נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים – בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה בְּתוֹרֵיהֶן, הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח, הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת, הִלְכוֹת הֶחָג בֶּחָג, הֲדָא דְאַתְּ אָמַר: וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה (אסתר ב׳:י״ב). צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר אֵלּוּ פָּרָשׁוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהֵן חֲרוּזוֹת זוֹ בָּזוֹ, וּמוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ, וּמְדַלְּגוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְדוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ, וּקְרוֹבוֹת זוֹ לָזוֹ.
אָמַר רַבִּי מְנַחֲמָא כְּגוֹן הָדֵין דִּכְתִיב: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה (במדבר כ״ו:נ״ג), מַה כְּתִיב תַּמָּן: וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד (במדבר כ״ז:א׳), כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת (במדבר כ״ז:ז׳), וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה (במדבר כ״ז:י״ב) הַר נְבוֹ, וְכִִי מָה עִנְיַן לָזֶה, כֵּיוָן דְּאִתְפְּלַגַּת אַרְעָא, בָּאוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד לִטֹּל חֶלְקָן אֵצֶל משֶׁה, וְנִסְתַּלֵּק משֶׁה מִדִּינָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן (במדבר כ״ז:ה׳), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדִּינָן אַתְּ מִסְתַּלֵּק וּמִלְּפָנַי אֵין אַתְּ מִסְתַּלֵּק, עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹאִיל וְאַתָּה מְסַלְּקֵנִי מִן הָעוֹלָם, הוֹדִיעֵנִי מַה פַּרְנָסִים אַתָּה מַעֲמִיד לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, עַל בָּנַי אַתָּה צָרִיךְ צִוּוּי: וְעַל פֹּעַל יָדַי אַתָּה מְצַוֵּנִי, עַד שֶׁאַתָּה מְצַוֵּנִי עַל בָּנַי צַוֵּה אֶת בָּנַי עָלַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם (במדבר כ״ח:ב׳), מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה מִסְתַּלֶּקֶת מִן הָעוֹלָם, אָמְרָה לוֹ חֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲנִי מְפַקֶּדֶת אוֹתְךָ עַל בָּנַי, אָמַר לָהּ עַד שֶׁאַתְּ מְצַוָּה אוֹתִי עַל בָּנַי צַוֵּה בָּנַי עָלַי, כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹאִיל וְאַתָּה מְסַלְּקֵנִי מִן הָעוֹלָם הוֹדִיעֵנִי מַה פַּרְנָסִים אַתָּה מַעֲמִיד עֲלֵיהֶם.
נאוו לחייך בתורים – בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה.
דבר אחר: בתורים בתורות הרבה זאת תורת העולה זאת תורת המנחה, צוארך בחרוזים אלו הפייטנים.
דבר אחר: נאוו לחייך – בכל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע, צוארך בחרוזים זו עמידתן לפני הר סיני.
דבר אחר: מה הלחיים לא נבראו אלא לדבר ולאכול כך לא נבראו ישראל אלא לתורה ולא נבראו משה ואהרן אלא לתורה.
דבר אחר: בתורים – שני תוארים שנעשו תיירים טובים לישראל.
צוארך בחרוזים – זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה, דכתיב וראך ושמח בלבו, וכתיב יורד על הזקן זקן אהרן.
צוארך בחרוזים – אלו שבעים זקנים שהיו חורזים אחריהם כלונית של מרגליות.
דבר אחר: נאוו לחייך – אלו הרבנים, צוארך בחרוזים אלו התלמידים. שהם חוזרים (אחריהם) צואריהם לשמוע דברי תורה.
צוארך בחרוזים – בשעה שהם חוזרים מדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מלהטת סביבותיהם.
חסנא כ׳דיך באלשמאריך׳, וענקך באלכ׳רז.
הלחיים שלך יפות עם העגילים, והצואר שלך עם החרוזים.
הענין בזה שמיעת ישראל ספר הברית אחרי שעבדו את העגל, אמרו לפניו נשמע באזנינו ונתלה בצוארינו המחרוזת הזו כתורים לאוזן וכחרוזים לצואר שנ׳ ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם (שמות כד ז).
כי שם קישטתיך בקישוטים נאים:
נאוו לחייך בתורים – שורות נזמי אזן ומצחת זהב.
צוארך בחרוזים – ענקי זהב ומרגליות חרוזות בפתילי זהב של ביזת הים.
For there1 I adorned you with beautiful ornaments:⁠2
Your cheeks are comely with rows of gems – Rows of earrings and a golden forehead plate.⁠3
Your neck with [pearl] necklaces – Golden necklaces and pearls strung on golden threads of the bounty of the [Reed] Sea.
1. At the Red Sea.
2. Because I intended to demonstrate that you are My beloved.
3. Alternatively, ornaments in the shape of turtledoves [=תורים] (Ibn Ezra)
נאוו לחייך בתורים – לשעבר דורשין אותי על עמידת הר סיני שהיו ישראל עומדין שורות.
צוארך בחרוזים – אלו המחנות. שהיו כל אחד מכיר דגלו ושבטו.
ד״א: צוארך בחרוזים – אלו ע׳ זקנים שהיו חרוזים במרגליות הללו.
ד״א: נאוו לחייך בתורים – הקב״ה אומ׳ לישראל מפני מה דמיתיך רעייתי לניסי מצרים לפי שהייתם עוסקין בתורה מתוך הדוחק בגלות. מהו בתורים. אלו תורות שבתורה. זאת [תורת] הבהמה והעוף. זאת תהיה תורת המצורע. זאת תורת המנחה. זאת תורת הקנאות. זאת תורת האשם. זאת תורת זבח השלמים. זאת התורה אדם כי ימות באהל. זאת תורת הנזיר. נאוו לחייך בתורים. מה הלחיים הללו לא נבראו אלא לדבור. כן לא נבראו ישראל אלא לתורה.
צוארך בחרוזים – אלו התלמידים שיושבים חרוזות חרוזות לפני הרב. ובזכות התורה ישראל נוטלין מן הצרות.
בתורים – יש אומרים: שורות נזמי אזן ומצחת זהב.
ויש אומרים: ציורים, ואמר שהוא מן תואר.
והקרוב אלי: שאין לו חבר בספר אחר, והוא מתג.
נאוו – דימה צניף שהם בלחייה למתג בלחי הסוסיה וקישוריה בחרוזים בצואר הסוסיה.
Thy cheeks are comely. He compares the veil on her checks to the bridle on the mare’s cheek, and her necklaces of strung pearls to the mare’s neck.
בתורים – צורות מצויירות כדמותא תורים.
חרוזים – הם הקשורים מהאבנים היקרות ואין לו חבר.
ויש אומרים: כי וארוזים במרכולתך (יחזקאל כ״ז:כ״ד) כמוהו, ויתחלף האל״ף בחי״ת. וזה איננו נכון כי לא יתחלפו בלשון הקדש חוץ מאותיות יהו״א לבדם.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488: ״כמו״.
ודימה הסעיףא שיש על לחיה מצוייר כמו המתג המצוייר, כדמות תורים שהוא על לחיי הסוסיא. וחלי הכתם הם הקשורים כדמות הקשורים שישימו על צואר הסוסיה.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488: ״צעיף״.
נאוו לחייך בתורים – לחיים שלך נאים כתורים – כתכשיטא העשוי כדמות התורים.
צוארך בחרוזים – כענקים של זהב. ולפי שנתונים בצואר כעין חרוזב זה בצד זה, נקראים חרוזים.
א. בכ״י: בתכשיט.
ב. בכ״י: חזר.
״כנפי יונה נחפה בכסף״ (תהלים ס״ח:י״ד)נאוו לחייך בתורים – ובני יונה של זהב, שנותנים על הלחיים של סוס, וכן לאשה. בחרוזים – כמו מחרוזות של זהב סידרי יזהר ואבנים טובות, שנותנים בכלי משי.
הדומיון כתרגומו, כשעברו את הים, ניתנה להם שייפה אותם ועל מצוות על צוארי זהב.א
א. פירוש זה אינו מובן כלל, וגם הדמיון בינו לתרגום שבידינו נראה קלוש. נוסח התרגום לפי מק״ג הכתר: כַּד נְפַקוּ בֵית יִשׂרָאֵל לְמַדבְּרָא אֲמַר ה׳ לְמֹשֶׁה כַּמָה יָאֵי עַמָא הָדֵין לְאִתיְהָבָא לְהוֹן פִּתגָמֵי אוֹרָיתָא וִיהוֹן כִּזמָמִין בְּלִיסָתְהוֹן דְּלָא יִעדּוֹן מִן אוֹרחָא טָבָא הֵיכְמָא דְלָא עָדֵי סוּסיָא דִּזמָמָא בְּלִיסתֵיהּ וְכַמָא יָאֵי קְדָלְהוֹן לְסוֹבָרָא נִיר פִּקוֹדַי וִיהֵי עִלָוֵיהוֹן כְּנִירָא עַל קְדָל תּוֹרָא דְּהוּא חָרֵישׁ בְּחַקלָא וּמפַרנֵיס יָתֵיהּ וְיָת מָרֵיהּ. ייתכן שיש כאן שיבוש נוסח, ויכול להיות שהשיבוש קשור גם לפירוש הפשט לפסוק זה, שההבחנה בינו לדוגמא אינו לגמרי ברור.
נאוו לחייך בתורים – לפי שהמשילה לסוס יפה, ודרך העולם לעשות לסוס מצילות של כסף וזהב, ונקראים לורינש,⁠1 ומציירין בהם תורים ובני יונה ושאר ציורין, לכך אמר לה: שנאוו לחייך בתורים של זהב שאת מתקשטת בהן לנוי ויופי.
וצוארך בחרוזים – הן מיני תכשיטין, כמו: פעמונים וענקים ורבידין העשויים שורות שורות בשוה ובמשקל, ונתונים על הצואר להעדות בהם. ועל שם זה נקראו הפיוטין והחרוזות, לפי שמלותיהן שוות במלכים ושבאין, וכן כת׳: וארוזים במרכלתךא (יחזקאל כ״ז:כ״ד) – פ׳: חרוזים בחלוף א׳ בח׳, וכן: מחרוזות של דגים (בבלי בבא מציעא כ״ג:) הן דגים הקשורים בחבל במדה ומנין.⁠2
1. בלעז: lorains.
2. מקורו בפרחון (מחברת הערוך ״חרז״).
א. בכ״י: במולכותך.
נאוו לחייך בתורים – אלו תכשיטין שנתן להם בסיני1.
דבר אחר, נאוו לחייך בתורים – שלקחו מביזת מצרים וביזת ים.
דבר אחר, נאוו לחייך בתורים – בדברי תורה2.
נאוו – גי׳ נביא. לחייך שהיו אומרים נביאות. לחייך – חיי לך.
בתורים – שורות שורות דגלים חנו במדבר, וזהו בחרוזים – שורות3.
דבר אחר, בעלותם לרגלים לבית המקדש, וזהו צוארך – זהו בית המקדש, וכתיב ״צוארך כמגדל השן״4.
דבר אחר, בתורים – ב׳ תורים, הן ד׳ דגלים.
בתורים בחרוזים – ים ים – ביזת ים5.
צוארך בחרוזים – אלו הפורטנין6, כך במדרש ספר זה.
צוארך בחרוזים – כגון בן עזאי שהיה חורז מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים7.
דבר אחר, נאוו לחייך אלו הנשמות בגן עדן מלובשות בתכשיטין, ״כי הלבשני בגדי ישע״8 וכו׳. לחייך צוארך גי׳ נשמה.
ה׳9 בפסוק – חמשה חומשי תורה.
2. ראה ילקוט שמעוני
3. ראה מדרש לקח טוב
5. רש״י
6. (נ״ל הפייטנין) - ילקוט שמעוני. ואולי פרנסים כבמדרש רבה לפנינו.
7. שיר השירים רבה
9. (תיבות)
נאוו לחייך בתורים יש מפרשים זאת מחרוזות ויש מפרשים תכשיטים. ויש מפרשים קישוט ויופי, מלשון ״תואר״, ומילה זו במשמעות זו נמצאת רק בספר הזה. ויש אומרים צלמים ויש אומרים טבעות. דומה לו ״תורי זהב״, טבעות של זהב מעוטרות בנקודות כסף כמו פנינה. ומלשון זה אמרו החכמים על הזרע שנזרע בצורת משולש כמו כפות התמרים1 שהם משולשות ״ראש תור״ (בבלי שבת פה:ב).
צוארך בחרוזים יש אומרים שהם חרוזים [בערבית כ׳רז] והם כמו הרביד שעשוי מחרוזים שמחברים אותם יחד ועושים מהם מחרוזות, ואח״כ קולעים את המחרוזות והן נעשות כעין אגודה, וקושרים אותו על הצוואר. לפיכך כונו הצלעות של בתי השיר חרוזים, שכן המילים בהם הן כמו חרוזים והצלעות מורכבות ומחוברות מן המילים, כמו שהמחרוזת מורכבת מחרוזים, ובית השיר כולו הוא כמו הרביד העשוי כאגודה מאורגנת, ואף צלע אינה מפריעה לאחרת, אלא [הכל נוהג] ע״פ המשקל וע״פ הכללים, כשם שהחרוזים האלה [במחרוזת] אינם מפרים את הסדר ואף שורה איננה ארוכה או קצרה מחברתה. בכך הוא רומז להשגות השכליות שלה וההתקשרויות העצמיות שלה, שהן [מתקיימות] לפי יחס שאינו מופרע וסדר שאינו מופר, כאשר הכוחות הגופניים והחושים הגשמיים אינם מתערבים כמתווכים.
1. המילה خرص בערבית משמעה טבעת וגם כף תמרים. תנחום מתייחס לשתי המשמעויות כאילו היו דבר אחד.
נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים – רוצה בזה שהיא נאותה לקבל הקשוט והעד ומוכנת אליו תכלית ההכנה. ואמר לחייך וצוארך לפי שהם המקומות אשר מדרכם שישימו בהם אלו הקשוטים בארץ ההיא.
נאוו לחייך בתורים – בעבור עונותיך, נאוו לחייך בתורים וצוארך בחרוזי׳, שהם שלשלאות של ברזל, שנתנו על צוארי בני ישראל כשהגלו׳, ואמר כי הן נאוות להם, ליפרע מהם מן הרע שעשו:
וכמה נאוו לחייך וגו׳.
ולכן נאוו לחייך כמו הסוסיא.
{משל רסן הסוס להכוונת השכל האנושי}
לחייך – היא הרסן הנתון בלחי הסוס להטותו מדרך לא טוב. צוארך בחרוזים, והוא משל היפוי בצהרים (והפיחית) [והפיתוח] השלם, כי גם שני אלה ישימו השרים בלחיי ובצוארי סוסיהם כמדרגת זיכוך מרוק שכל אדם כאמור.
נאוו – מלשון נאה ויופי.
לחייך – הם הלסתות אצל העינים וכן בשבט יכו על הלחי (מיכה ד׳:י״ד).
בתורים – הם הפנינים המסודרים בתואר נאה והכונה יפה וקרוב לו כתור האדם המעלה (דברי הימים א י״ז:י״ז), ורוצה לומר כתואר ותכונת האדם המעלה.
בחרוזים – הם אבנים טובות ומרגליות נקובות מחוברות בחוט, ובדברי רז״ל מחרוזות של דגים (ב״מ כא:).
נאוו לחייך בתורים – לחייך נאים והגונים לקשרם מתורים, וצוארך נאה והגון לקשטו בחרוזי מרגליות ואבני יקר והנמשל הוא לומר ראויה את והגונה להשפיע לך טובה מרובה.
משל:
נאוו – והנה נדמית כסוסי שלמה שהם מקושטים בתכשיטין, וכן נתנו תורי זהב על לחייך וחרוזי פנינים על צוארך כאשר יעניקו לסוסי המלך.
מליצה:
נאוו – אבל ע״י שהיתה אסורה במרכבת שלמה, ר״ל ע״י שהרכבת בגויתו את מקושטת בתכשיטין אשר בם יקשטו סוסי המלך תורים על לחייך וחרוזי פנינים על צוארך, מה שלא היה לך בהיותך אצלי. ר״ל כי הנפש טרם התקשרה בגויה לא היתה משגת שום דבר ממשיגי הגשם איכות וכמות זמן ומקום וכל תנאי הגשם ומשיגיו, כי השכל המופשט מחומר ישיג הדברים כמו שהם בעצמם מופשטים מן הזמן והמקום והמקרים שהם תנאי השכל הנקשר בגויה, אבל ע״י שירדה אל הגויה ונקשרה במרכבת החומר נעשה בה שינוי גדול שתקבל השגותיה דרך מסך החומר ודרך חלונות החושים ועי״כ השגותיה הם בדרך הדרגה, והוא, א) שתחלה יפשיט השכל מושגים מן התמונות הגשמיות אשר יראה בעיניו, ולכל דבר בשם יקרא עד שכלל הדבור שבעבור זה תכונה נפש הדברית הם מושגים מופשטים מן המוחשים כידוע בחכמת ההגיון, ובהיותה במקורה טרם נכלאה בגויה לא ידעה כלל מן הדבור ההסכמיי אשר ידבר האדם וחי שהשכלים הנפרדים ישיגו הכל בדרך שכל ולא ישתמשו בהדבורים שבהם יציינו הנפשות הנתלות בחומר מושגיהן. ועז״א נאוו לחייך בתורים הלחי מציין את הדבור, ר״ל הלחיים המדברים נאוו בתורים [התור הוא הציון המוחשי מלשון ראש תור משתתף עם תואר] ר״ל שעתה יש לך דבורים נלקחות מן הציונים המוחשים הנקראים בשמות שונים שבהם תנוע הלחי לגלות בם מושגיך. (זאת שנית) שתחילה בהיותה במרום השיגה השגה פתאומית לדעת מושכליה בהשגה פשוטה בלא הדרגה ובלא זמן ועיון ודרישה, ואחר שהתרכבה בגויה השגותיה הולכים לאט לאט בהדרגה, שתחלה תבנה משפטים מן המושגים ע״י שתרכיב המושגים זה לזה בדרך חיוב או שלילה, למשל התפוח הוא אדום. התפוח אינו שחור, או בדרך חיוב או נמנע או אפשר ויתר הדרכים וההרכבות שירכיב השכל הנודעים בחכמת ההגיון ואח״כ תחבר המשפטים זה לזה ותבנה מהם היקשים אח״כ תבנה מן ההיקישים היקשים אחרים והם חוקים קבועים ומוכרחים לנפש הנקשרת בחומר בהשכלתה ועיונה לא להנפש המופשטת מן החומר כנודע בחכמת מה שאחר הטבע: ועז״א צוארך בחרוזים הצואר מציין מוצא הקול שהיא פנימי יותר מן הדבור ומציין דרכי השכלת הנפש בעיון הם נאוו בחרוזים שחורזים פנינים רבים א׳ אל א׳ ע״י החוט המחבר וחורז אותם, כן תחרוז משפט אל משפט היקש אל היקש.
בתורים – עיקרו שם העוף המשמיע בקולו תּוֹר תּוֹר, וגולה בימות הגשמים וחוזר לקנו באביב (וקול התור נשמע בארצנו, למטה ב׳:י״ב) ומזה בא לשם תֹּר הוראת זמן קבוע (ובהגיע תר נערה ונערה, אסתר ב׳:י״ב) וכאן רוצה לומר כדורי זהב קטנים מסודרים זה אחר זה.
בחרוזים – משרש חרז אותיות חזר, ענק פנינים המקיף הצואר וחוזר חלילה, וקרוב לענינו גם שרש זרח.
נאוו לחייך בתורים – [אלו משה ואהרן], דכשם שלחיים הללו לא נבראו אלא לדבור, כך משה ואהרן לא נבראו אלא לדבור,⁠1 בתורים – בשני תארים, שתוארן טובה זה על זה, זה שמח בגדולתו של זה וזה בגדולתו של זה.⁠2 (שם)
נאוו לחייך בתורים – בשתי תורות, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, דבר אחר בתורים – בתורות הרבה, כמש״נ זאת תורת העולה, זאת תורת המנחה וכו׳.⁠3 (שם)
נאוו לחייך בתורים – אלו סופרים ומלמדי תנוקות באמונה, ואלו הרבנים.⁠4 (שם)
נאוו לחייך בתורים – בתורים – כמש״נ (אסתר ב׳) ובהגיע תור, ואימתי הוא, בשעה שקורין בד״ת בתוריהון [במועדיהון], הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג.⁠5 (שם)
צוארך בחרוזים – אלו סנהדרין שהיו חורזים דבריהם כלוניא של מרגליות.⁠6 (שם)
צוארך בחרוזים – אלו התנוקות, אלו התלמידים שחוזרין צואריהן לשמוע דברי תורה כאדם שלא שמע דברי תורה מימיו.⁠7 (שם)
צוארך בחרוזים – כבשעה שהיה [ר׳ אבא בר קומי וחביריו] חורזים בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מלהטת סביבם והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני.⁠8 (שם)
צוארך בחרוזים – ר׳ חמא ב״ר חנינא אמר, אלו פרשיות של תורה שהן חרוזות זו בזו ומושכות זו בזו ומדלגות זו מזו ודומות זו לזו וקרובות זו לזו.⁠9 (שם)
צוארך בחרוזים – יהודה ברבי אומר, אלו הנביאים.⁠10 (שם)
1. ר״ל לדבר אל בני ישראל תורה ומצות. ובאהרן י״ל עוד הכונה שנברא לדבר אל פרעה כמש״כ בתורה ואהרן אחיך יהיה נביאך – ות״א מתורגמנך.
2. ר״ל וזה שהוא שמח לבו טוב עליו, וכשלבו טוב הוי תוארו טוב. והא דשמחו זה בזה, הנה משה שמח בגדולתו של אהרן פשוט הוא דבודאי לא קינא בגדולתו שהרי הוא היה גדול ממנו, ובמדרש סמך בזה עוד על איזה פסוק, ואהרן ששמח בגדולתו של משה מפורש בתורה (פ׳ שמות) וראך ושמח בלבו.
3. כי הלחיים לא נבראו אלא לדבור, כבדרשה הקודמת, והיינו נאוו לחייך בתורים. ומה שבא בזה השם תורים במקום תורות, לא יפלא, דכן מצינו נפשים במקום נפשות (יחזקאל י״ג).
4. גם דרשה זו נסמכת על הדרשה שלמעלה שלחיים לא נבראו אלא לדבור, וכל אלה שחשיב ענינם הוא הדבור, ודריש תורים מלשון תורה, הוראה.
5. כמש״כ באות הקודם.
6. לוניא הוא בלע״ז שם חוט, ודרך החרוזים שחורזים דברים מנוקבים על החוט כמו חרוזות דגים או מרגליות, וצוארך הוא כנוי לסנהדרין, דכמו שהצואר הוא נוי ותפארת הגוף כמו שדריש לקמן בפסוק כמגדל דוד צוארך, כך הסנהדרין הם פארם וכבודם של ישראל. והכונה אלו סנהדרין שמסדרים דבריהם בסדר נכון וישר כחרוזות של מרגלית, והוא ע״ד הלשון בעלמא פה מפיק מרגלית.
7. כלומר שחוזרין צואריהן לשמוע תורה מפי הרב, ודריש בחרוזים כמו בחוזרים, בחלוף אותיות כמו כבש כשב, שמלה שלמה, אנקה נאקה, זעוה זועה, עולה עלוה, לשון עלגים נלעג לשון.
8. כלומר מלקטים ומבררים ומסדרים כל ענין מד״ת מה ששייך לו מנביאים וכתובים על הסדר. וענין להטת האש הוא לשון מליצי לתאר התלהבות הלומדים בכל רגשות הנפש, וכעין שאמרו בסוכה כ״ח א׳ אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל שבשעה שהיה יושב ועוסק בתורה כל עוף הפורח עליו נשרף, והוא משל על גודל ההתלהבות, ועיי״ש בתוס׳. וענין שמחת הדברים כנתינתן מסיני הכונה שהתכונו לאמיתה של תורה כמו שנתנה מסיני. ובאור שם צוארך לכאן עיין מש״כ לעיל אות קל״ז וצרף לכאן.
9. וצואר כנוי לתורה, דכמו שהצואר הוא נוי ותפארת הגוף כך התורה תפארתן של ישראל, וכמש״כ לעיל אות קל״ז.
10. גם בזה שייך תואר צואר שהוא נוי הגוף כך הנביאים הם תפארת ישראל, ועם זה דרכם לדבר במשקלים ובחרוזים, וזהו – צוארך בחרוזים.
נָאווּ – נאים ויפים1 לְחָיַיִךְ וראויים לקושרם2 בַּתֹּרִים – בפנינים3 ונזמי אוזן4, ואת צַוָּארֵךְ נאה והגון לקשטו5 בַּחֲרוּזִים – במרגליות ואבנים יקרות6 חרוזות בשרשרת פתילי זהב7:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון. ואבן עזרא פירש צורות מצויירות כמו תורים. ובמדרש, מה הלחיים הללו לא נבראו אלא לדיבור, כך לא נבראו ישראל אלא לתורה, לקח טוב. ועוד דרשו, ״הלחיים״ משל הן למשה ואהרון, דכשם שֶׁלֶּחָיַיִם הללו לא נבראו אלא לדיבור, כך משה ואהרן לא נבראו אלא לדיבור, ״התורים״ מרמז על התורות, תורה שבכתב ושבע״פ, ו״צוארך בחרוזים״ אלו סנהדרין שהיו חורזים דבריהם כחוט של מרגליות, מדרש רבה.
4. רש״י.
5. מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
7. רש״י, מצודת ציון. והנמשל, אמר הקב״ה לכנסת ישראל, ראויה את שאשפיע לך טובה מרובה.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ פשטמיוחס לר״י קראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144