Shir HaShirim 1 – שיר השירים א‏ – Mikraot Gedolot

בְּכֵן אִתְאֲמַר לְמֹשֶׁה סַק לִרְקִיעָא וְאֶתֵּין לָךְ יָת תְּרֵין לוּחֵי אַבְנִין חֲצִיבִין מִסַּפִּיר כּוּרְסֵי יְקָרִי בְּהִיקָן כִּדְהַב טָב מְסוּדְּרָן בְּשִׁטִּין כְּתִיבָן בְּאֶצְבְּעִי גְּלִיף בְּהוֹן עֲשַׂרְתֵּי דִּבְּרַיָּא זְקִיקִין יַתִּיר מִן כַּסְפָּא דִּמְזוּקַּק שְׁבַע זִמְנִין שִׁבְעָא דִּסְכוֹם עִנְיָנִין דְּמִתְפָּרְשִׁין בְּהוֹן אַרְבְּעִין וּתְשַׁע אַפִּין וְאֶתְּנִנוּן עַל יְדָךְ לְעַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל.

[א] תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ – תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ, זוֹ בִּזַּת הַיָּם. עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף, זוֹ בִּזַּת מִצְרַיִם. כְּשֵׁם שֶׁהֶפְרֵשׁ בֵּין כֶּסֶף לְזָהָב, כָּךְ יֵשׁ שֶׁבַח מָמוֹן הַיָּם מִבִּזַּת מִצְרָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים (יחזקאל ט״ז:ז׳), בַּעֲדִי, זוֹ בִּזַּת מִצְרַיִם. עֲדָיִים, זוֹ בִּזַּת הַיָּם.

דָּבָר אַחֵר: תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ – זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַד אַלֶּקוּלְאִין בְּדַעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת. רַבִּי אַחָא אָמַר אֵלּוּ הַתֵּבוֹת.

דָּבָר אַחֵר: תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָךְ – זֶה הַכְּתָב. עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף, זֶה הַסַּרְגֵּל.

דָּבָר אַחֵר: תּוֹרֵי זָהָב – זֶה הַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב (שמות כ״ו:כ״ט). עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף (שמות כ״ז:י׳). רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַר קְרָיָה בָּאָרוֹן, תּוֹרֵי זָהָב, זֶה הָאָרוֹן, דִּכְתִיב: וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר (שמות כ״ה:י״א). עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף, אֵלּוּ שְׁנֵי הָעַמּוּדִים הָעוֹמְדִים לְפָנִים, שֶׁהָיוּ שֶׁל כֶּסֶף כְּמִין אִצְטָוִין. וְכֵיצַד נַעֲשָׂה הָאָרוֹן, רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר שָׁלשׁ תֵּבוֹת עֲשָׂאוֹ, שְׁתַּיִם שֶׁל זָהָב וְאַחַת שֶׁל עֵץ, נָתַן שֶׁל עֵץ עַל שֶׁל זָהָב, וְשֶׁל זָהָב עַל שֶׁל עֵץ, וְחִפָּה שְׂפָתָיו הָעֶלְיוֹנוֹת בְּזָהָב. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר תֵּבָה אַחַת עֲשָׂאוֹ וְחִפָּהוּ מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, דִּכְתִיב: מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ (שמות כ״ה:י״א), וּמַה מְּקַיֵּם רַבִּי חֲנִינָא קְרָיָה דְּרֵישׁ לָקִישׁ, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס שֶׁחִפָּה בֵּין נֶסֶר לְנֶסֶר. יְהוּדָה בְּרַבִּי אוֹמֵר, נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, זוֹ הַתּוֹרָה. צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, אֵלּוּ הַנְּבִיאִים. תּוֹרֵי זָהָב, אֵלוּ הַכְּתוּבִים. עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף, זֶה שִׁיר הַשִּׁירִים, מִלָּה חֲתוּמָה וּמִלָּה מְסַיְּמָה.

תורי זהב – זו עמידתם לפני הר סיני. אימתי כמה שנאמר וישלח את נערי בני ישראל (שמות כ״ד:ה׳) ואומר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח (שם שם ו׳) שהיה דם הברית [זכרון] למי שברא העולם שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם (שם שם ה׳). רבי חייא היה אומר תורי זהב נעשה לך זו הליכתו של משה למצרים כמה שנאמר אלכה [נא] ואשובה אל אחי וגו׳ (שם ד׳:י״ח) עם נקודות הכסף כמה שנאמר ויעש האותות לעיני העם (שם שם ל׳).

תורי זהב נעשה לך – מנין שביזת הים גדולה מביזת מצרים שנא׳ ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים, עדי זו ביזת מצרים, עדיים זו ביזת הים, וכתיב כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים.

תורי זהב נעשה לך – זו ביזת הים, עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים, עד שהמלך במסבו עד שהשכינה בשמי מרום קבלו עליהם ישראל ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע.

שמאריך׳ ד׳הב נעמל לך, מע אקראט אלפצ׳ה.

תורים (תכשיט שהנשים שמות אותו באוזן) מזהב נעשה עם נקודות (תכשיט ששמות אותו בחלק העליון של האוזן) הכסף.

וענין תורי זהב, מה שצום ה׳ לעשות במשכן שבעה כלים של זהב שהם החשובים מכל מה שיש בו, והם כפורת וארון ושני הכרובים ושלחן ומנורה ומזבח. ונקודות הכסף הם מאת אדני הכסף שנ׳ מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן (שמות לח כז).

תורי זהב נעשה לך – נמלכנו^א אני ובית דיני לפני בא פרעה שאשיאנו ואחזק את לבו לרדוף אחריך עם כל שבח גנזי אוצרותיו^ב כדי שנעשה לך תורי – קישוטי זהב.

עם נקדות הכסף – שהיו בידך כבר שהוצאתם ממצרים^ג שגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים.

נקדות – כלי כסף מצויירים ומנוקדים בחברברות וגוונים.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5 (ובהתאם ללשון ״נעשה״). בכ״י לייפציג 1: ״נמלכתי״. בכ״י אוקספורד 142: ״נמלכני״. בכ״י לוצקי 778 יש כאן מחיקה וקשה לפענח.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״אוצרות״.

ג. בכ״י לוצקי 778 נוספה בגיליון הערת המעתיק: ״על שם ושאלה אשה וגו׳ כלי כסף (שמות ג׳:כ״ב)״.

Circlets of gold we will make for you – I and My tribunal decided before Pharaoh's arrival that I should entice him and harden his heart to pursue you with all the best of his hidden treasures; so that we should make circlets of golden ornaments for you.

With spangles of silver – That were already in your possession, that you took out of Egypt; for the plunder at the sea¹ was greater than the plunder in Egypt.⁠²

Spangles – Silver objects studded and decorated with stripes and hues.

1. Symbolized by gold. (Sifsei Chachomim)

2. Symbolized by silver. (Sifsei Chachomim)

תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף – כמו ובהגיע תור נערה ונערה. ונדרש לשעבר שהשם או׳ לכנסת ישראל כאשר יצאו ממצרים.

תורי זהב – זו בזת הים.

עם נקודות הכסף – זו בזת מצרים. שכשם שהזהב חשוב מן הכסף כך היתה בזת הים יתירה על בזת מצרים. נעשה לך כמו נעשה אדם בצלמנו. והוא כמו אעשה.

ד״א: נעשה – אדם כמו ישועות בל נעשה ארץ. כל מקום שאתה מוצא לך בש״ו הוא לשון זכר. בפתח לשון נקבה. חוץ מאתנחתא וסוף פסוק וזקף. נשוב על בזת הים ובזת מצרים ותבואי בעדי עדיים. בעדי זו בזת מצרים. עדיים זו בזת ים סוף ה׳ עם נקודות הכסף.

ד״א: תורי זהב נעשה לך – זו נתינת התורה הנחמדים מזהב ומפז רב. ר׳ אבא בר כהנא אמ׳ אלו האותיות. ר׳ אחא אמ׳ אלו התיבות. ולעתיד תורי זהב נעשה לך זו הישועה העתידה לבא שהיא גדולה מכל הישועות שעברו.

עם נקודות הכסף – עם כל הטוב שעשה השם על ישראל מימי קדם.

ד״א: תורי הזהב נעשה לך – כענין שנאמר תחת הנחשת אביא זהב.

עם נקודות הכסף – ותחת הברזל אביא כסף. חיל גוים יבאו לך. שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה כספם וזהבם אתם.

נקודות – כמו נקודים.

ויאותו לך תורי זהב.

But none other than bridles of gold are meet for thee.

נקדות הכסף – שיהיו בצורות התורים נקודות הכסף שהוא לבן.

ולא היה ראוי לך שיהיו התורים שלך כי אם זהב עם נקודות הכסף.

תורי זהב נעשה לך – מאחר שאת יפה כתכשיט העשוי כדמות תורים,⁠¹ נעשה לך תורי זהב.

עם נקודות הכסף – התורים העשוים כזהב ומצויירים בנקודות הכסף.

1. כן דעת בעל הפירוש בכ״י המבורג 152, ובניגוד למחברת מנחם ״תר״, והפירוש המיוחס לרשב״ם שיר השירים א׳:ט׳-י״א.

תורי זהב נעשה לך. עשינו לך, מצויירים בנקודות הכסף, כי הלובן על האודם נאה הוא.

והדוגמה כתרגומו, אחר שנותן להם הדברות, אמר הקב״ה למשה ״עלה אלי ההרה...⁠^א ואתנה את לוחות האבן והתורה והמצוה״ (שמות כ״ד:י״ב). עם נקודות הכסף – עשרת הדברות, שהיו מצויירין כתובין על הלוחות, שהושוו ל״כסף צרוף בַּעֲלִיל לארץ שבעתים מזוקק״^ב (תהלים י״ב:ז׳).

א. בנוסחנו נוסף כאן: וֶהְיֵה⁠־שָׁם.

ב. בנוסחנו: מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם.

תורי זהב נעשה לך – הדוד אומר: כל נוי וכל יופי התלוי בגוף יש בך, ואין את^א חסירה כלום רק תכשיטין ועדיים הבאים ממקום אחר שאינן תלויים בגוף. ואנחנו נעשה לך תורי זהב עם נקודות הכסף – שאותן עדים של זהב אדומים, ונעשה בהן נקודות נקודות של כסף שהוא לבן, והוא דבר יפה, לבן ואדום יחד, כמו שלחיין לבן ואדום.

נקודות – כמו: נקוד וטלוא (בראשית ל׳:ל״ב).

ופירש פרחון (מחברת הערוך ״נקד״): נקודות – לשון ציורין, כמו: עשרה לחם {ו}⁠נקודים (מלכים א י״ד:ג׳) – פי׳ מצויר.

א. בכ״י: אתה.

תורי זהב ר״ת וס״ת ביזת – זו ביזת הים. נעשה לך גי׳ ביזת הים¹. לך גי׳ ים. עם נקודות² הכסף גי׳ גם ביזת מצרים³.

תורי זהב – אלו הכרובים⁴.

תורי גי׳ התורה. נקודות – זה הניקוד ר״ל הנקודות. תורי זה הכתיבה ר״ל התורה⁵.

נקודות הכסף גי׳ דיקדוקי סופרים⁶. נקדת – נק דת – המניקים את דת התורה מבארים אותה ״באר היטב״⁷. תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף ר״ת גי׳ תלמידי חכמים.

נקודות הכסף – ה׳ כסף – הוסיף ה׳ על כסף, ה׳ פעמים כסף גי׳ שמונה מאות, כי התורה היא ״מגילה עפה״⁸ ת״ת אמה, וזהו ״נהרי נחלי דבש וחמאה״⁹, תורה חמאה¹⁰ – ח׳ מאה, ״מגילה עפה״ – ח׳ מאות אמה.

1. (ואחד אינו מן המנין. דה״ט)

2. כקריאתו עם ו׳ ולא ככתיבתו בלי ו׳

3. (ואחד אינו מן המנין. דה״ט), וראה שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני, מדרש לקח טוב, רש״י

4. זוהר בראשית א.

5. ראה שיר השירים רבה, תרגום

6. (כאן צ״ע כי מספר נקודות הכסף יתר עליו מאה וא׳ ונראה להגיה מלת מכאן דקדוקי סופרים. דה״ט)

7. דברים כז:ח

8. זכריה ה:ב

9. (איוב כ:יז)

10. ראה ברכות סג:

תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף זוהי דרגה נמוכה יותר מן הקודמת, לפיכך אמר עליה ״נעשה לך״, ואילו את הראשונה הוא תיאר כעצמית בלי להזכיר עשייה, אלא הזכיר ״לחייך״ ו״צוארך״, דברים טבעיים. הם [מחברי המקרא] מדמים תמיד את הזהב לשמש ומדמים את החשיבה לזהב מכיוון שהוא חם ויבש כמותה, והם ממשילים את הדמיון לכסף ולירח מפני שהוא קר ולח ומרבה לנוע ולעבור [ממצב למצב] כמו הכסף¹, בעוד שהחשיבה יציבה יותר ונכבדת יותר מן הדמיון. לפיכך אמר: השגותיך כאשר את נמצאת עם הגוף – אשר הוא דבר נברא שנוצר בנקודת זמן מסויימת – [מגיעות אליך] בתיווך החשיבה והדמיון, ותיאר את החשיבה כבעלת מצב אחד קבוע, כמו טבעת עגולה אשר אי אפשר לקבוע לה התחלה ולא סוף, אלא כולו [כל חלק ממנו] יש לו אותו יחס [לחלקים האחרים]. לעומת זאת לעומת זאת הדמיון הריהו קטוע ומשתנה וממהר לעבור מדבר אחד להיפוכו, ההשגות שלו אינן רציפות, והצורה בה הוא משקף [את המידע שמגיע אליו] אינה קבועה באופן אחד. לפיכך אמרו עליו ״עם נקודות הכסף״, והכוונה לחרוזים לבנים שמעטרים בהם את הזהב, כפי שנאמר קודם.

1. על תכונות הזהב והכסף בספרות הערבית ועל הקשר בינם לבין השמש והירח, ר׳ אגרת 19 של אכ׳ואן אלצפא (الزركلي, إخوان الصفا, II 100-101). ר׳ גם פירושו של תנחום לשיר השירים ג:ט (42ב), וכן דברי הרמב״ם ב״מורה נבוכים״ ב:י (רמב״ם, מו״נ, ב 293). ההשוואה בין זהב וכסף למחשבה ודמיון מבוססת כנראה על תורות אלכימיות, אך לא מצאתי מקבילות לכך בספרות האלכימית הערבית.

תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף – אמר נעשה ולא אמר אעשה לפי שהוא יצטרך בזה הקשוט לעזר אחר זולת השכל הפועל. והוא העזר שיהיה לו מהרועים אשר קדם זכרם אשר יישירוהו אל זה הקשוט. ועוד כי הוא יצטרך בזה שיעזרוהו שאר כחות הנפש ותשלם ההסכמה ביניהם לעזיבת התאוות הגופיות והתענוגים ההם. ואפשר שנאמר שהרצון בזה הקשוט השגתה המושכלות וההשלמה בהם ויהי׳ דמותו אותו לסוסיא מצד המרוצה למקום החפץ בלי הפסק כמו שקדם. ויאמר שהיא מוכנת לקבול זה השלמות. והוא אשר דמהו לתורים ובחרוזי׳ להיותם הולכים מהלך התקון והשלמות מהאברים אשר מדרכם שיושמו בהם. ואמרו נעשה לפי שאין הוצאת זה הכח לפועל מיוחס אל השכל הפועל לבד אבל יצטרך אל עזר אחר כמו שקדם והם השלמים אשר יישירוהו אל זה השלמות. ועוד כי אין דרך להגעת המושכלות הראשונות מהשכל הפועל בזולת החוש והדמיון והכח הזוכר כמו שקדם.

תורי זהב נעשה לך – עתה אמר לה אל תתייאש מן הישועה, כי במקום הברזל אביא זהב¹, ר״ל לעתיד כשאשיב את שבות עמי², תורי זהב נעשה לך:

עם נקדות הכסף - ר״ל כי הרצון והאהבה היא יותר ויותר מן הטוב שיראה³ להם בפועלי, וזה רמז באמרו עם נקדות הכסף, שהזהב יהיה מבפנים והכסף מחוץ, הפך ממה שעושים האנשים בכליהם הנאים, שהכסף מבפנים והזהב מבחוץ, וכן בפעולתם מראים זהב מבחוץ ואין רצונם אלא כסף שהוא פחות הרבה במעלה, ואמ׳ הש״י תורי זהב נעשה לך. לעתיד לבא אעשה לך טובות הרבה, ואשפיע עליך השפעתי וטובי. ואעפ״י [שאעשה]⁠⁴ לכם כסף שגם הוא מתכת חשוב וטוב, עכ״ז הרצון הוא כזהב, וג״כ נוכל לומר כסף מלשון נכספה וגם כלתה נפשי⁵, אמר שיעשה לה טובות הרבה בכוסף ובתאוה שיש לו לעשות לה:

1. עיין ישעיהו ס׳ י״ז.

2. ע״פ ירמיהו ל׳ ג׳, הושע ו׳ י״א, עמוס ט׳ י״ד.

3. שֶיֵרָאֶה.

4. בכ״י: שאנסה.

5. תהילים פ״ד ג׳.

אמנם תורי זהב נעשה וגו׳ – כמו שיאותו אל יפייך ותצאי מהודרת.

אבל תורי זהב נעשה לך שהם שתי תורות עם נקודות כד״א (בראשית רבה מ״ח) הנקודה רבה על הכתב הכתב רבה על הנקודה. והוא מ״ש למשה רבינו ע״ה בתחלת ענינם (שמות ג׳) בהוציאך את העם ממצרים. ולפי שכל זה היה עדיין ע״י שליח אמרה בדרך הודאה עד שהמלך במסבו כלומר ממכון שבתו השגיח והריח הנרד שאני צריכה אליו להתבשם בו להשלים שלימותי.

אך [תורי זהב נעשה לך]. ירצה, נעשה לך תורה תועיל בפשטה יותר מהזהב גם בספורי⁠[ה] ואזהרותיה, אך הרמזים הרמוזים בהם הם עקריה וסודותיה האמורים למעלה, והם הדבר היותר נכסף (שכל) [לכל] שלם, כי לכן נקרא נקודות הכסף, ובמקום אחר ׳תפוחי זהב במשכיות כסף׳ (משלי כה, יא). וחזר ופרשם דבר דבור על שני אופניו.

{שלושה משפיעים לשלמות הרוחנית}

ואיפשר שרצה לבאר סוד אחר והוא, כי לזה השלימות התוריי הנזכר לא יספיקו להשג⁠[ת]⁠ו שני המשפיעים הנזכרים, בזולת התחלה יותר עליונה היא השכינה, שעליה אמרו ׳שכינה שרויה עמהם׳ כנזכר למעלה (פסוק ו), למה שתצטרך אליו מעלת הנבואה. ומן הידוע שגדרה שפע שופעת מהשם יתברך באמצעות השכל הפועל על הכח הדברי תחלה וכו׳, כנמצא בפירוש הרב (מורה נבוכים ב, לו). והנך רואה בזה הגדר השלושה משפיעים בזה אחר זה. ובאומרם ז״ל (ברכות לג, א) גדולה דעה שנתונה בין שני שמות שנאמר ׳כי אל דעות ה׳⁠ ⁠׳ (שמואל א׳ ב, ג) למבינים מדעתם. ונראה אם כן מזה שיתחייב בהנחתו זאת שהוא יתברך ישתתף עם שכל האדם בדבר מה שהכתוב השתדל להרחיקו, כאומרו ׳דמית היות אהיה כמוך׳ (תהלים נ, כא) ׳ואל מי תדמיוני והשוה׳ (ישעיה מ, כה). על כן קדם גם הוא קודם ביאורו ערכו יתברך אל הנבואה, לבאר השתוף, ולומר כי אין יחס ודמיון ביניהם רק בשתוף השם לבד בזה הדמיון מהשתוף, דימיתיך רעיתי, ירצה אמת היא שאת רעיתי, וגם בזה (השותף) [השיתוף] יאמר על שניהם שם אדם, ויהיו ׳רֵעים׳ בזה השם, אך עם כל זה עם הזיכוך והמירוק (בהחלי׳) [בהסיר] המעיקים המבדילים (וביתו׳) [וביותר] אשר לחוש המישוש, ואחר יפותח פתוחי חותמו של הקב״ה [הרמוזים] ב׳נאוו לחייך׳ כאשר פרשנום, הן יוכל ויהיה ראוי שתשרה עליו גם שכינה. וזה:

{השפעת המלך העליון ללא שינוי מכוחו}

[יב-יד] עד שהמלך – ביאר שבת המלך מלכו של עולם במסיבו, וירצה בלי שישתנה כלל מכחו והשפעתו, נתן נרדי ריחו. לכן ביאר כי זה שאמר הוא באמצעות משפיע קרוב וכאשר אמרנו בשם הרב מגדר הנבואה שהוא שפע האל על ידי שכל הפועל. ולרמוז אל המשפיע הקרוב אמר צרור המור דודי לי, אבל לא ׳בין שדי׳, רק במקום כבודו ׳בכרמי עין גדי׳. ואפשר שרמז ב׳נרדי׳ אל החלק הפעליי שהוא גם הווה פועל גם כשהמלך נבדל במסיבו. ואמר ׳צרור המור׳ ו׳אשכול הכופר׳ לפי שבהם רומזים אל השפע הזה המכונה פה אל ה׳מלך במסיבו׳, אלא שבירר אופן השפע כי הוא רחוק רחוק משמי השמים וקרוב מ׳שארי׳, וזהו ׳בין שדי ילין׳ ׳בכרמי עין גדי׳. ודרך אחד לכל:

נעשה – פעמים דרך היחיד לדבר בלשון רבים לתפארת.

תורי זהב נעשה לך – וכמו שראויה את לקשוטים, כן אעשה לך קשוטים מתורי זהב ובהם נקודות נקודות מכסף והוא תכשיט מפואר ביותר. והנמשל הוא לומר כמו שאת ראויה לטובה כן אשפיע לך.

משל:

תורי – כשהיית אצלי לא היה לך רק נקודות הכסף, לא היה לך תכשיטין מזהב רק מכסף, ולא תורים רק נקודות קטנות ממעט כסף, ועתה נעשה לך תורי זהב.

מליצה:

תורי – בהיותך במעונה אלהי קדם טרם נצמדת אל רכבי שלמה לא היה לך רק נקודות הכסף, ר״ל שאז לא היה נמצא בהשכלתה לא כמות ולא איכות, כי הנקודה ההנדסיית אינה תופסת מקום ובלתי מתחלקת כנודע והוא ציור שלילת הכמות וזה הפך של התורים והחרוזים שהתורים שהם המושגים המוחשים נלקחים ע״י הכמות המקומי שזה יבדיל בין תמונה לתמונה והחרוזים שהם המשפטים וההיקשים ההגיונים. מקושרים עם הכמות הזמני כידוע בחכמת בקור השכל וזה הפך הנקודה שאין לה כמות. גם על ידי שהרכבת בגויה משגת איכות, וזה ממשיל בזהב הפך הכסף, כי מראה לובן הכסף מציין שלילת הצבע שמראה הלובן היא הצבע הפשוטה כנודע, אבל מראה אודם הזהב מציין הצבע שהיא ציון האיכות (ר״ל שעתה משגת מקרי הגשם כי רוב המקרים נכללים בכמות ואיכות), וז״ש תחלה היא לך רק נקודות הכסף ועתה נעשה לך בעצמותך (שעצמות הנפש היא השכלתה) תורי זהב להשיג כמות ואיכות ויתר מקרי הגשמים מצד שהתעצמו מושכליך בחומרים ומשיגיהן.

תורי זהב וגו׳ – אלה היו תכשיטי הנשים בימי שלמה ואחרים הם מתכשיטים שבזו ישראל ממדין (פרשת מטות) או שנתנו למלאכת המשכן (פרשת ויקהל) והם תכשיטי הנשים הלבנות, ואלה תכשיטי השחורות.

תורי זהב – זו התורה, זה הכתב והכתובים.⁠¹ (מ״ר)

תורי זהב – זו ביזת הים, עם נקודות הכסף – זו ביזת מצרים.⁠² (שם)

תורי זהב – זה המשכן, כמש״נ ואת הקרשים תצפה זהב, עם נקודות הכסף – כמש״נ ווי העמודים וחשוקיהם כסף.⁠³ (שם)

תורי זהב – רבי ברכיה אומר, תורי זהב זה הארון, כמש״נ וצפית אותו זהב טהור, עם נקדות הכסף אלו שני העמודים לפניו שהיו של כסף.⁠⁴ (שם)

עם נקדות הכסף – ר׳ אבא בר כהנא אמר, אלו האותיות שבתורה, רבי אחא אמר, אלו התיבות, ויש אומרים זה השרטוט.⁠⁵ (שם)

עם נקדות הכסף – דבר אחר נקודות הכסף זה שיר השירים, מלה חתומה ומלה מסיימה.⁠⁶ (שם)

1. שנכתבו בשורות כתורי זהב, והתורה נקראת זהב, ובתיבת תורי נרמזה התורה וכמש״כ לעיל אות קל״ה, ועיין עוד בסמוך אות קמ״ז.

2. דביזת מצרים לגבי ביזת הים המרובה היתה נחשבת בערך נקודות כסף לגבי תורי זהב.

3. והווים והחשוקים לגבי הקרשים המוזהבים הם כערך נקודות כסף לגבי תורי זהב.

4. עיין לקמן פרשה ז׳ בפסוק אפריון עשה לו וגו׳ עמודיו עשה כסף.

5. מוסב על הדרשה דלעיל תורי זהב זו התורה, וכאן מוסיף, כי גם בחיצוניותה, של התורה נרמזים רמזים וסודות כמו בפנימיותה. והם באותיותיה ובתיבותיה. ואמנם הם לגבי פנימיותה כמו ערך נקודות כסף לגבי תורי זהב. ויש אומרים דנקודות הכסף הוא השרטוט שמיפה את הכתב כמו נקודות כסף את החפץ. ומבואר מזה דשרטוט הלכה היא ומעכבת, ועי׳ מש״כ בזה בתו״ת פרשה בשלח בפסוק זה אלי ואנוהו.

6. למעלה דריש תורי זהב אלו הכתובים וכאן דריש נקודות הכסף זה שיר השירים, והבאור הוא, כי לעומת זה שכל הכתובים מבוארים ענינם בפנימיות כונתם כמו בלשונם החיצוני, הנה מגילת שה״ש כל ענינה הפנימי סתום וחתום, וניכר רק שנכתב במשל ורמז וסוד, וכל מלה ממנה חתומה וסתומה, ואעפ״כ ידוע הוא כי היא נכבדה מאד ומסויימה כדבר המסויים, וזהו הפי׳ מלה חתומה ומלה מסיימה, כלומר כל מלה היא חתומה ועם זה היא מצויינה ומסויימה.

וכיוון שאת ראויה לקישוטים אלו¹, מִתּוֹרֵי – מקישוטי² זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ³ אותם⁴, ויהיה זה נאה לך⁵, ויהיו הם עִם נְקֻדּוֹת רבות⁶ הַעשויות כָּסֶף, והוא תכשיט מפואר ביותר⁷:

1. מצודת דוד.

2. רש״י.

3. פעמים דרך היחיד לדבר בלשון רבים לתפארת, מצודת ציון. כמו (בראשית א, כו) ״נעשה אדם בצלמנו״ שפירושו אעשה, לקח טוב.

4. מצודת דוד.

5. אבן עזרא.

6. מצודת דוד.

7. והנמשל, הקב״ה אומר לכנסת ישראל, כשם שאת ראויה לטובה כך אעשה לך. ורש״י ביאר שהקב״ה הסית את פרעה לרדוף אחרי בני ישראל עם אוצרותיו כדי לעשות להם קישוטי זהב, עם נקדות הכסף שהיו בידם מביזת מצרים, שגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון