Shir HaShirim 1 – שיר השירים א‏ – Mikraot Gedolot

בֵּהַהִיא זִמְנָא אֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אִיזֵיל חוּת אֲרוּם חַבִּילוּ עַמָּךְ פְּסַק מִנִּי וַאֲשֵׁיצִנוּן בְּכֵן תָּב מֹשֶׁה וּבְעָא רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ וּדְכַר יְיָ לְהוֹן עֲקִידַת יִצְחָק דְּכַפְתֵּיהּ אֲבוּי בְּטוּר מוֹרִיָּה עַל מַדְבְּחָא וְתָב יְיָ מִן רוּגְזֵיהּ וְאַשְׁרִי שְׁכִינְתֵּיהּ בֵּינֵיהוֹן כְּמִלְּקַדְמִין.

[א] צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי – מַהוּ צְרוֹר הַמֹּר, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה פָּתַר קְרָיָה בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, מָה הַמּוֹר הַזֶּה רֹאשׁ לְכָל מִינֵי בְּשָׂמִים, כָּךְ אַבְרָהָם רֹאשׁ לְכָל הַצַּדִּיקִים. מָה הַמּוֹר הַזֶּה אֵין רֵיחוֹ מֵפִיחַ אֶלָּא בָּאוּר, כָּךְ אַבְרָהָם לֹא נוֹדְעוּ מַעֲשָׂיו עַד שֶׁהֻשְׁלַךְ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ. וּמָה הַמּוֹר הַזֶּה כָּל מִי שֶׁלִּקְּטוֹ יָדָיו מִתְמַרְמְרוֹת, כָּךְ אַבְרָהָם מְמָרֵר עַצְמוֹ וּמְסַגֵּף עַצְמוֹ בְּיִסּוּרִים. בֵּין שָׁדַי יָלִין, שֶׁהוּא מֻתְאָם בֵּין שְׁכִינָה לְמַלְאָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם (בראשית י״ח:ב׳). וַיַּרְא בַּשְּׁכִינָה, וַיָּרָץ בַּמַּלְאָךְ.

צרור המור דודי לי בין שדי ילין – רבי יודא אומר הוא הלילה שלקו הבכורות. בין שדי ילין זו השכינה שהיתה נתונה בין שני הכרובים. ד״א צרור המור זו הפסקה שהמקום מפסיק בין מלחמת גוג ומגוג לתחית המתים מנין אתה אומר שהשכינה חוזרת למקומה שכן מצינו שהיה המקום מדבר עם משה מבין שני הכרובים שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו [וגו׳] מבין שני הכרובים (במדבר ו׳:פ״ט). וכשעלתה למרום עלתה על כרוב אחד שנאמר וירכב על כרוב (תהלים י״ח:י״א) משל למלך שסרחה עליו אשתו והוציאה והיה לו ממנה שני בנים לפי שהיה בלבו של מלך להחזירה ונהג אחת מן התינוקות והניח אחד אצלה כך עשה הקב״ה לפי שהיה גלוי לפניו שהשכינה עתידה להחזירה למקום לא עלתה אלא על גבי אחד כמה שנאמר וירכב על כרוב ויעף (שם).

צרור המור דודי לי – אין ערב בכל הבשמים כמור, אף הקב״ה ראש לכל באי עולם, ולמה מדמה הקב״ה בצרור לפי שאין כל העולם כלו כדאי לפניו ומצמצם שכינתו בין שני בדי הארון דכתיב בין שדי ילין. את מוצא שחבב הקב״ה את ישראל יותר ממלאכי השרת שאלו אין מתקרבין אלא ברחוק חמש עשרה אמה שנאמר שרפים עומדים ממעל לו, וישראל עומדים במשכן ואין אחד מהם ניזוק.

רמז תתקפד

דבר אחר: צרור המור וגו׳ – זה לילה שלקו הבכורות.

דבר אחר: זה הפסק שהפסיק הקב״ה בין מלחמת גוג לתחית המתים.

דבר אחר: שהיתה שכינה שורה בין שני הכרובים, ומנין שעתיד הקב״ה לחזור למקום שהיה דכתיב וירכב על כרוב, למלך שסרחה עליו אשתו וכעס עליה והיו לו שני בנים ממנה, ולפי שהיה בלבו לחזור נטל עמו אחד מן הבנים ואחד הניח אצלה.

צרור המור – רבנן פתרין קריא באברהם, מה המור אינו מוציא ליחו אלא על ידי האור, אף אברהם הודיע מעשיו הטובים בכבשן האש.

בין שדי ילין – שהיה מותאם בין שרה למלאכים. אשכול זה יצחק שנכפת כאשכול על גבי המזבח, אמר רבי הונא בשם רבי אחא אין לך חביב על האשה מן צרור המור, והיכן היא מלינתו בין שדיה, אמרה כנסת ישראל רבש״ע הצרת למצרים בבכוריהם ולי בין שדי ילין.

דבר אחר: היה מצרי אומר לישראל הטמן לי בכור זה בין בניך והיה המלאך נכנס ונגפו ולי בין שדי ילין.

דבר אחר: צרור המור – אפילו בשעה שאתה מצר לי וממר לי את נעשה דודי ורואה בי אדם שהוא בן תורה ומעשים שיכול לומר למדת הדין די דכתיב אשכול איש שהכל בו, את נוטל וממשכן בשבילי ומכפר עלי שנאמר הכופר.

דבר אחר: צרור המור דודי לי – אמר רבי יהושע בן לוי אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה אף על פי שממר ומצר לי בין שדי ילין, אשכל הכפר דודי לי מי שהכל שלו הוא מכפר על עון שמרדתי בו. וא״ר יהושע בן לוי מאי דכתיב לחייו כערוגת הבשם כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נתמלא כל העולם כלו בשמים, וכיון שמדבור ראשון נתמלא, שני להיכן הלך, הוציא רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון לגן עדן שנאמר נוטפות מר עובר ואמר רבי יהושע בן לוי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו, ומאחר שבדבור ראשון יצאה נשמתן דבור שני היכן קבלוהו, הוריד טל שעתיד להחיות בו את המתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה וגו׳. אשכל איש שהכל בו, הכפר שכפר לי על מעשה העגל ונתכרכמו פני.

צרהֵ אלמסך כ׳לילי לי, בין ת׳דיי יבית.

צרור המור חברי בשבילי בין שדי ילין.

וענין צרור המור דודי לי, השמעת דבר ה׳ במשכן אל משה לבדו מבין שני הכרובים שנ׳ וישמע את הקול מדבר אליו וכו׳ (במדבר ז פט), ואינו רואה תמונה, כדרך שמריחים את המור בלי לראות גרגריו.

צרור המור דודי לי – דודי נעשה כמי שיש לו צרור המור בחיקו ואומר הרי ליך^א צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שאיבדת. כך הקדוש ב״ה נתרצה לישראל על מעשה העגל, ומצא להם כפרה לעונם ואמר: התנדבו המשכן ויבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל.

בין שדי ילין – אף לפי מעלתי^ב בו אמר לשכון שם, בין שני בדי הארון.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 142, וכן להלן א׳:ט״ו. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5: ״לך״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, והשוו לשון רש״י שיר השירים א׳:ד׳ ״אף לפי...⁠״. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 142: ״אף על פי שמעלתי״. בכ״י אוקספורד 165: ״אף לפי שמעלתי״.

A bundle of myrrh is my beloved to me – My beloved has become to me as one who has a bundle of myrrh in his bosom, and he said to him, "Here, [take] this bundle, which will give a more fragrant aroma than the first one that you lost.⁠" So, was the Holy One, Blessed Is He, appeased by Yisroel for the incident of the [golden] calf and found them an atonement for their iniquity and said, "Donate to the Tabernacle, and let the gold of the Tabernacle atone for the gold of the calf.⁠"

Between my breasts he shall lie – Even though I betrayed Him, He said He would dwell there.⁠¹ Between my breasts – Between the two staves of the Ark.⁠²

1. I.e., in the Tabernacle.

2. Maseches Yoma 54a; the Gemara there explains that the staves of the Ark protruded into the curtain causing it to bulge like a woman's breasts.

צרור המור דודי לי – לשעבר אעפ״י שנרדי נתן ריחו מחל לו הקב״ה שנאמר ויאמר י״י סלחתי מדבריך וצרר שכינתו ומצאה בין שני בדי ארון שנאמר בין שדי ילין. כשם שהשדים בלועים בבגדה של נערה כן היו שני בדי ארון בולעין מן הפרוכת שנאמר ויאריכו הבדים ולא יראו החוצה נראין ואינן נראין. בולטין כשני דדי אשה. וכתי׳ ונועדתי לך שם וגו׳. ולעתיד צרור המור דודי לי. בין שהוא מסרני בגלות בין שהוא מר לי בשעבוד מלכיות דודי לי אהבתי לא אשכח לא שכחתיו. כענין שנאמר כל זאת באתנו ולא שכחנוך.

בין שדי ילין – אהבת תמיד בלבי ייחודו קשור בנפשי.

ד״א: צרור המור – כשם שצרור המור האשה משימתו בין שדיה כדי להריח כן השכינה בין שני בדי הארון.

צרור המור דודי לי – עכשיו שניהם שוכבים על מיטתם ומדברים יחד דברי ריצוי ופיוס^א שבח זה לזה, מתוק וערב דודי לי, שהוא שוכב ולן עמי ומניח ראשו בין שתי שדיי, כצרור של מור ובשמים שריחו טוב ומבוסם עלי.

א. כן בכ״י בודפשט. בכ״י המבורג: ופייוס. בכ״י סנקט פטרבורג: ופייוסו.

MY BELOVED TO ME IS A BAG OF MYRRH – Now both of them lie upon their bed and speak together, [with] words of desire and appeasement they praise each other [with words] sweet and pleasant; "My dear one is mine as he lies with me and rests his head between my breasts like a bundle of perfume or spice which smells fragrant and perfumes me.

צרור המור – יש אומרים: כי המור הוא הַמוֹשְךְּ, ומלת אריתי (שיר השירים ה׳:א׳) ישחית זה הטעם. והוא מין בושם יקר.

וטעם צרור – כמו צרור הכסף (משלי ז׳:כ׳).

צרור המור – פירוש דבר צרור כמו וצרת הכסף בידך (דברים י״ד:כ״ה).

ויש אומרים: חתיכה והוא רחוק.

ופירוש מור יש אומרים כי מור דרור הוא המושקו.⁠^א וזה רחוק בעבור שאמר: אריתי מורי (שיר השירים ה׳:א׳).

והנה הוא בושם ממיני הצמחים שילקוט,⁠^ב ועוד וידי נטפו מור (שיר השירים ה׳:ה׳), והנה הוא נוטף. והמושקו^ג איננו נוטף.

ויש אומרים: כי מור יתפרש לשני עניינים.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488: ״המוסך״.

ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488: ״שילוקט״.

ג. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488: ״והמוסך״.

בין שדי ילין – בין הכרובים או באמצע מחנה ישראל.

צרור המור – כצרור^א שבו קשור מור – בושם שחביב ונחמד, כן דודי חביב לי.

בין שדי – בשעה שהוא^ב בין שדי, לשון נקייה.

א. בכ״י נוסף כאן: ״היה״. ואולי צ״ל ״הזה״.

ב. בכ״י: שהיא.

צרור המור דודי לי – צרור אלו צדיקים שנאמר ״צרור הכסף לקח בידו״¹, וכשיש צדיקים אז דודי לי.

דבר אחר, צרור המור – המר חסר ו׳, אלו ו׳ דברים – סמים א׳, נטף ב׳, שחלת ג׳, וחלבנה ד׳, [סמים ה׳, לבונה ו׳] (וכו׳)⁠².

דבר אחר, צרור המר – המר, כשצוררים האומות ועושין לנו מר. צרור – צורר, לכך ״המר״ כתיב.

דבר אחר, צרור המר לשון מררו, כמו ״וימררו את חייהם״³, אף על פי כן דודי לי – ״עמו אנכי בצרה״⁴. צרור גי׳ מלכות – המלכיות.

בין שדי ילין אותיות שני בדי – ב׳ בדי ארון⁵. בין שדי – בין הכרובים⁶, ילין בבית המקדש שהוא גבוה ק׳ אמה כמנין ילין. בין שדי ילין ר״ת ישב – כאילו יושב בתוך ישראל – ״ואתה קדוש יושב תהלות ישראל״⁷.

דבר אחר, שדי בא״ת ב״ש בק״ם, ס״ת של אברהם יצחק יעקב – הרי כאילו יושב ביניהם. ואמרו חכמים ״האבות הן הן המרכבה״⁸, וזהו בין שדי ילין.

ילין גי׳ ע׳⁹ – ע׳ סנהדרין. ילין – ״בקרב אלהים ישפוט״¹⁰, והמשכיל יבין.

שדי – הם מניקים תורה לישראל כשדים.

שדי – כרובים, משה ושלמה עשו ד׳ כרובים, וזהו שדי – אותיות יש ד׳.

1. (משלי ז:כ), סנהדרין צו:

2. שמות ל:לד, ראה ילקוט שמעוני

3. שמות א:יד

4. תהלים צא:טו

5. יומא נד., ילקוט שמעוני, מדרש לקח טוב, רש״י

6. ילקוט שמעוני, שיר השירים זוטא

7. תהלים כב:ד

8. בראשית רבה מז:ו

9. צריך עיון

10. תהלים פב:א

צרור המור דודי לי צריך [להוסיף] כף הדמיון, וכך גם ״אשכול הכופר״ הכוונה ״כאשכול״, כמו ״נזם זהב״ (משלי יא:כב) ודוגמאות אחרות שביארנו במשלי. ויש שפירשו את ״צרור המור״ בועית של מושק, ויש מפרשים אגודה של ורד הבר, ואין ספק של״מור״ יש שתי משמעויות, אחת מהן היא מושק כפי שתורגם ״מר דרור״ (שמות ל:כג) ״מושק טהור״. כך גם ״נוטפות מור עובר״ (שיר השירים ה:יג) מושק מדיף ריח, וכוונתו נוטפות שמן המור כלומר שמן מבושם במושק, כמו ״ששה חודשים בשמן המור״ (אסתר ב:יב), כלומר היא ספוגה בשמן מבושם במושק עד כדי כך שהוא נוטף מידיה מרוב התעדנות והכנה והתכוננות לפגישה עם האהוב. לעומת זאת, לעתים הכוונה במור היא לצמח, [למשל] בפסוק ״אריתי מורי עם בשמי״ (שיר השירים ה:א), שכן לשון ארייה [כלומר קטיף] שייכת רק לצמחים כמו ״וארוה כל עוברי דרך״ (תהלים פ:יג), וגם משום שהוא מופיע יחד עם ה״בשמים״ שהם צמחים. בנוסף לכך [למשמעות המילולית] יש כאן רמיזה רעיונית לעניין ההוראה והלימוד, מלשון ״מורה צדק״¹ ״והוריתיך אשר תדבר״ (שמות ד:יב) כמו שאנו עתידים לבאר. רבנו האי זצ״ל אמר ש״צרור המור״ הוא הלִבְנה הרפואי, ואמר שהוא שרף בעל ריח טוב.

בין שדי ילין כלומר מחבק אותי בחיבוק של התקשרות והתאחדות. ״שדים״ הם הדדים והם מקום השפע והחלב, וזה כולל [משמעות של] טוהר וטעם טוב ושל דשנות. ה⁠[כתוב] הכתוב מדמה את הנביעה השופעת [השפע האלוהי] בלי כיוון מוגדר ומסויים לנביעת מים במילים ״מקור מים חיים את ה׳⁠ ⁠⁠״ (ירמיהו יז:יג), והמשיל אליהם את הידע וההשגה ״הוי כל צמא לכו למים״ (ישעיהו נה:א). ולאחר מכן המשיל אליו את ההנאה של שכרון היין ואת הדשנות של החלב על דרך ההשאלה ואמר ״ובלא מחיר יין וחלב״ (שם), וכך גם בספר הזה ״שתיתי ייני עם חלבי״ (שיר השירים ה:א) כפי שיבואר בהמשך. ״ילין״ הוא בניין הפעיל של ״לן״ ואיננו פועל יוצא ומשמעותו שינה, אך כאן משמעותו שהייה ומציאת מחסה תמידי אשר אין אחריו פרידה כמו ״ולנה בתוך ביתו״ (זכריה ה:ד), ומעניין זה גם ״בצל שדי יתלונן״ (תהלים צא:א) שהוא תקבולת נרדפת לעניין ״יושב בסתר עליון״ (שם) כפי שבארנו בתהלים.

1. ״וירה צדק״ (הושע י:יב).

צרור המור דודי לי בין שדי ילין – אמר זה הכח הנפשי שהשכל ההיולאני אשר ילין בין שדיה ותניקהו ותזונהו עד שיתחיל לדרוך אל שלמותו הוא דומה לצרור המור. וזה שהמור לא יתן ריחו כי אם כשיושם באש כמו שזכר הפלוסוף. ולזה צריך לו עזר מחוץ אל נתינתו ריחו. ואין לו נתינת הריח בפעל כי אם בכח. והנה המור הצרור בצרור הוא יותר רחוק לנתינת ריחו מצד המונע אשר לו מחוץ. וכן השכל ההיולאני לו שלמותו בתחלת הענין בכח ויצטרך אל עזר מחוץ לצאת הכח ההוא אל הפועל ולו מונעים מחוץ יצטרך שיוסרו קודם שידרוך אל שלמותו.

כלומר עד שלא ראה אותי הריח בחסרוני והכיר מה שאצטרך לפרנס עצמי ונדר להשלימו ולזה הוא עצמו יהיה צרור המור הנודפו כאשר ילין בין שדי כי הוא אשר נתן לה.

וכן אני מקבלת על עצמי כי צרור המור דודי לי בין שדי ילין וממנו ולא מזולתו אתבשם והוא שאמשך אחר מוסרו ועצתו.

צרור – ענין קשור כמו צרור כספו (בראשית מ״ב:ל״ה).

המור – מין בושם.

דודי – אהובי.

שדי – הם דדי האשה.

ילין – ענין התמדה כמו צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א).

צרור המור דודי לי – עם כל זה אתה דודי נחשב לי לצרור המור, שבעבור שהוא צרור וקשור עומד ריחו בו לבל תפוג, והוא העולה על ריח נרדי ולכן תשוקתי אליך, ואתאוה שתלין בין שדי להתענג בך והנמשל הוא לומר הנה הטובות שגמלת עלי גברו על מעשי, ולכן אתאוה שתשרה שכינתך בקרבי.

משל:

צרור – מבארת כי הרגישה ריח הטוב של דודה משני פנים, א] מצד זכרון הבושם שנמצא אצלה שדודה דומה לה כצרור המור הצרור בין שדיה, כן חקוק על לבה, עד שבכל פעם יעלה ריחו וזכרונו מבין שדיה.

מליצה:

צרור – מבארת כי הרגישה ריח הטוב ורוחנית ה׳ ואלהותו משני צדדים. א) מצד האלהית אשר בנפש כי הנפש מצד שהיא אלהית וחלק מעצמותו ית׳ היא דומה כלוח אשר חרות עליה כל הענינים האלהיים, כי החלק יתדמה אל הכל, ועת יפקח האדם את עיני שכלו הפנימים ויביט על לוחות נשמתו ימצא שם משכן ה׳ והיכלו ויביט שם כל הפלאים האלהיים במכתב אלהים חרותים על הלוחות והריח האלהי צרור וגנוז בצרור נפשו ומצד זה דודי דומה לי כצרור המור הלן בין שדי וחדרי לבבי (ותפס צרור המור שהוא המוסך והוא דם הצרור בחיה שבהודו, ימשיל כאילו בדם הלב שהוא מובחר הדם שעליו תנשא נפש החי צרור הריח האלהי הזה).

צרור וגו׳ – בשעה שדודי עמי הוא נחמד לי כצרור המֹר, בגד שצוררים בתוכו מֹר, שרף שטעמו מר רק ריחו נודף; ובני קדם ואפריקא מחמת חום האיקלים מזיעים הרבה ונושאים עליהם כל מיני ריח ובפרט הנודפים לבטל ריח רע הנולד מזיעתם.

צרור המר וגו׳ – א״ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב צרור המור דודי לי בין שדי ילין, אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, אע״פ שמיצר ומימר לי דודי אפילו הכי בין שדי ילין.⁠¹ (שבת פ״ח:)

צרור המר וגו׳ – רבי עזריה בשם ר׳ יהודה פתר מקרא זה באברהם אבינו, מה המור הזה ראש לכל מיני בשמים² כך אברהם ראש לכל הצדיקים, ומה המור הזה אין ריחו מפיח אלא באור כך אברהם לא נודעו מעשיו עד שהושלך לכבשן האש, ומה המור הזה כל מי שלקטו מתמררות ידיו, כך אברהם היה ממרר עצמו ומסגף עצמו ביסורים, בין שדי ילין – שהוא מותאם בין שכינה למלאך, שנאמר וירא וירץ לקראתם, וירא בשכינה וירץ למלאך.⁠³ (מ״ר)

צרור המר וגו׳ – ר׳ יוחנן פתר קרא בקטרת בית אבטינוס, צרור המור זה אחד מאחד עשר סממנים שנותנין בה, בין שדי ילין – שהיתה מצומצמת בין שני בדי הארון.⁠⁴ (שם)

בין שדי ילין – תניא, ויראו ראשי הבדים (מלכים א ח׳) יכול לא יהיו זזין ממקומן, ת״ל ויאריכו הבדים, יכול יהיו מקורעין בפרכת ויוצאין, ת״ל ולא יראו החוצה, הא כיצד דוחקין ובולטין בפרכת ונראין כשני דדי אשה, שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין.⁠⁵ (יומא נ״ד.)

1. קאי על זמן מעשה העגל ובנין המשכן שהיו סמוכים זל״ז, ור״ל אע״פ שאמר הקב״ה הורד עדיך, אעפ״כ אמר מיד לעשות לו משכן וצמצם שכינתו בין שני הבדים. או דמכוין לזמן הגלות, ואמר דאפילו באותו הזמן לא יסיר כביכול השגחתו מעליהם, וכמ״ש כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם (ע׳ מגילה כ״ט.) והיינו בין שדי ילין.

2. דכתיב (שמות ל׳) בשמים ראש מר דרור וגו׳ ומדחשיב אותו בראשונה משמע שהוא ראש לכל הבשמים המובחרים.

3. מותאם לשון תאומים, כלומר מתווך וממוצע ביניהם, ומדייק מדכתיב וירא וירא שני פעמים, וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם, ודריש דוירא השני מוסב לשכינה.

4. שראשי הבדים בולטין בפרוכת כשדי אשה, [ע׳ בדרשה הסמוכה], ובית אבטינוס היה ממונה על מעשה הקטורת, לפי שהיו מצויינים בהכנתה.

5. באור הדרשה במה שאמר יכול לא יהיו זזין ממקומן, דר״ל אם לא היו זזין ממקומן לא היה אפשר שיגיע עד הפרוכת, שכל הארון לא היה רק אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו, והיה עומד באמצע כדאמרינן בפ׳ המוכר פירות הארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח ורוח, נמצא עשרה אמות ממערב למזרח עד הפרוכת, וא״כ אם לא היו זזין הבדים ממקומן לא היה אפשר שהיו מגיעין עד הפרוכת שבמזרח, ולהכי קאמר מדכתיב ויאריכו הבדים וגו׳ על פני הדביר דהיינו ההיכל, ע״כ שהיו הבדים זזין ממקומן להאריכן עד שיגיעו לפרכת, ודכתיב בהו לא יסורו ממנו היינו שלא להסירן לגמרי, אבל כשהיו זזים ממקומן עדיין תקועים בטבעות היו, והכי אמרינן ביומא בפרק בא לו מתפרקין ואינן נשמטין, ושפיר קאמר ויראו ראשי הבדים שהיו נראין מבחוץ כדמסיק שהיו בולטין וכו׳ [רש״א].

ועם כל זה¹, לְצְרוֹר הַמֹּר לבושם צרור וקשור² דּוֹדִי – אהובי³ נחשב⁴ בִּשְׁבִילִי, שבגלל שהוא צרור וקשור עומד ריחו ולא יפוג⁵, ולכן תשוקתי אליו ואתאווה כי⁶ בֵּין שָׁדַי⁷ יָלִין אהובי בהתמדה⁸ ואתענג בו⁹:

1. מצודת דוד.

2. אבן עזרא, מצודת ציון. והוא בושם יקר, אבן עזרא.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד. ורש״י פירש דודי נעשה לי כמי שיש לו צרור המור בחיקו ואמר לו הרי לך צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שאבדת, כך הקב״ה נתרצה לישראל על מעשה העגל ומצא להם כפרה על עונם ואמר שיתנדבו למשכן ויבוא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל.

6. מצודת דוד.

7. הם שני בדי הארון שהשכינה שרויה שם, רש״י.

8. מצודת דוד.

9. מצודת ציון. והנמשל, כנסת ישראל אומרת להקב״ה, הטובות שגמלת עלי גברו על מעשי הטובים, ולכן אתאוה שתשרה את שכינתך בקרבי, מצודת דוד. ובדרש, אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב צרור המור דודי לי בין שדי ילין? אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אף על פי שמיצר ומימר לי דודי, בין שדי ילין, שבת פח:.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון