×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים׃
I am a rose of Sharon, a lily of the valleys.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ פשטאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
אֲמַרַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּעִדָּן דְּמַשְׁרֵי מָרֵי עָלְמָא שְׁכִינְתֵּיהּ בֵּינַי אֲנָא מְתִילָא לְכַרְקוֹם רַטִּיב מִגִּנְּתָא דְּעֵדֶן וְעוֹבָדַי יָאֲיָן כְּוַרְדָּא דִּבְמֵישַׁר גְּנוּנִיתָא דְּעֵדֶן.

פרשה ב

[א] אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן – אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, אֲנִי שֶׁחִבְּבַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת. חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שֶׁעָשִׂיתִי לוֹ צֵל עַל יְדֵי בְּצַלְאֵל, דִּכְתִיב: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן (שמות ל״ז:א׳). הַשָּׁרוֹן, שֶׁאָמַרְתִּי לְפָנָיו שִׁירָה עַל יְדֵי משֶׁה, דִּכְתִיב: אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ט״ו:א׳).
דָּבָר אַחֵר: אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן – אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, אֲנִי הִיא שֶׁהָיִיתִי חֲבוּיָה בְּצִלָן שֶׁל מִצְרַיִם, וּלְשָׁעָה קַלָּה כִּנְּסַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרַעְמְסֵס, וְהִרְטַבְתִּי מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה, וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו אֶת הַשִּׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חָג (ישעיהו ל׳:כ״ט).
דָּבָר אַחֵר: אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן – אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, אֲנִי הִיא שֶׁהָיִיתִי חֲבוּיָה בְּצִלּוֹ שֶׁל יָם, וּלְשָׁעָה קַלָּה הִרְטַבְתִּי מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה, וְהֶרְאֵיתִיו בְּאֶצְבַּע מָנוֹן עֲבוּרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות ט״ו:ב׳).
דָּבָר אַחֵר: אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן – אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, אֲנִי הִיא שֶׁהָיִיתִי חֲבוּיָה בְּצִלּוֹ שֶׁל סִינַי, וּלְשָׁעָה קַלָּה הִרְטַבְתִּי מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה בְּיָדִי וְלִבִּי, וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כ״ד:ז׳).
דָּבָר אַחֵר: אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן – אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, אֲנִי הִיא שֶׁהָיִיתִי חֲבוּיָה וּרְמוּסָה בְּצִלָּן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, לְמָחָר כְּשֶׁיִּגְאָלֵנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצִּלָּן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, אֲנִי מַרְטֶבֶת כְּשׁוֹשַׁנָּה, וְאוֹמֶרֶת לוֹ שִׁיר חָדָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁירוּ לַה׳ שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה הוֹשִׁיעָה לוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ (תהלים צ״ח:א׳).
[ב] רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר, הַפָּסוּק הַזֶּה הַמִּדְבָּר אֲמָרוֹ, אָמַר הַמִּדְבָּר, אֲנִי מִדְבָּר וְחָבִיב אָנִי, שֶׁכָּל טוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם חֲבוּיִין בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה (ישעיהו מ״א:י״ט), נְתָנָם לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְהוּ שְׁמוּרִים בִּי, וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקְּשָׁם מִמֶּנִּי אֲנִי מַחֲזִיר לוֹ פִּקְדוֹנוֹ בְּלֹא חֶסְרוֹן, וַאֲנִי מַרְטִיב מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאוֹמֵר לְפָנָיו שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה (ישעיהו ל״ה:א׳). מִשּׁוּם רַבָּנָן אָמְרוּ הָאָרֶץ אָמְרָה אוֹתוֹ, אָמְרָה אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, שֶׁכָּל מֵתֵי הָעוֹלָם חֲבוּיִין בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן (ישעיהו כ״ו:י״ט), לִכְשֶׁיְּבַקְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנִי אַחֲזִירֵם לוֹ וְאַרְטִיב מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ (ישעיהו כ״ד:ט״ז).
[ג] רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יוּדָן אָמַר, אֲנִי חֲבַצֶּלֶת, לֹא הִיא חֲבַצֶּלֶת וְלֹא הִיא שׁוֹשַׁנָּה, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהִיא קְטַנָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָהּ חֲבַצֶּלֶת, הִגְדִּילָה קוֹרֵא אוֹתָהּ שׁוֹשַׁנָּה, חֲבַצֶּלֶת, וְלָמָּה נִקְרֵאת חֲבַצֶּלֶת, שֶׁחֲבוּיָה בְּצִלָּהּ.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בַּמְשֻׁבָּח שֶׁבַּמִּינִים, וּבַמְשֻׁבָּח שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין. הַמְשֻׁבָּח שֶׁבַּמִּינִים, כְּשׁוֹשַׁנָּה, וּבַמְשֻׁבָּח שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, וְלֹא כְּשׁוֹשַׁנַּת הָהָר שֶׁנּוֹחָה לְהִכָּמֵשׁ, אֶלָּא כְּשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים שֶׁמַּרְטֶבֶת וְהוֹלֶכֶת. מָשַׁל אֶת הָרְשָׁעִים בַּמְגֻנֶּה שֶׁבַּמִּינִים וּבַמְגֻנֶּה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין, מְגֻנֶּה שֶׁבַּמִּינִים: כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ (תהלים פ״ג:י״ד), אִם תֹּאמַר כַּמֹּץ שֶׁבַּבִּקְעָה, כְּבָר יֵשׁ בּוֹ לִחְלוּחַ, אֶלָּא: וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי רוּחַ (ישעיהו י״ז:י״ג). רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, שֶׁנְּתוּנָה בְּעִמְקֵי הַצָּרוֹת, וּכְשֶׁיִּדְלֵנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהַצָּרוֹת, אֲנִי מַרְטֶבֶת מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה לְפָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: ה׳ בַּצַּר פְּקָדוּךָ (ישעיהו כ״ו:ט״ז).
אָמַר רַבִּי אַחָא, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁאַתְּ מַעֲמִיק עֵינֶיךָ בִּי, אֲנִי מַרְטֶבֶת מַעֲשִׂים טוֹבִים כְּשׁוֹשַׁנָּה וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה׳ (תהלים ק״ל:א׳). רַבָּנָן אָמְרִין כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲמָרַתְהוּ, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲנִי הִיא וַחֲבִיבָה אָנִי, שֶׁאֲנִי נְתוּנָה בְּעִמְקֵי גֵּיהִנֹּם, וּכְשֶׁיִּגְאָלֵנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמַּעֲמַקֶּיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן (תהלים מ׳:ג׳), אֲנִי מַרְטִיבָה מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאוֹמֶרֶת לְפָנָיו שִׁירָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ (תהלים מ׳:ד׳). אַתְיָא דְרַבָּנָן כְּהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, עֲתִידִים שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁיָּבוֹאוּ לְקַטְרֵג אֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹמְרִים רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵלוּ עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאֵלּוּ עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֵלּוּ גִּלּוּ עֲרָיוֹת וְאֵלּוּ גִּלּוּ עֲרָיוֹת, אֵלּוּ שָׁפְכוּ דָּמִים וְאֵלּוּ שָׁפְכוּ דָּמִים, מִפְּנֵי מָה אֵלּוּ יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם וְאֵלּוּ אֵין יוֹרְדִין, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵשִׁיב לָהֶם וְאוֹמֵר אִם כֵּן הוּא יֵרְדוּ כָּל הָעַמִּים עִם אֱלֹהֵיהֶם לְגֵיהִנֹּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו (מיכה ד׳:ה׳).
אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן אִלּוּ לֹא הָיָה הַדָּבָר כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, כִּבְיָכוֹל: כִּי בָאֵשׁ ה׳ נִשְׁפָּט (ישעיהו ס״ו:ט״ז), ה׳ שׁוֹפֵט, אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא נִשְׁפָּט, הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ: גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי (תהלים כ״ג:ד׳).
דָּבָר אַחֵר, שִׁבְטְךָ אֵלּוּ הַיִּסּוּרִין, וּמִשְׁעַנְתְּךָ זוֹ תּוֹרָה, הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי וגו׳, יָכוֹל בְּלֹא יִסּוּרִין, תַּלְמוּד לוֹמַר: אַךְ, יָכוֹל בָּעוֹלָם הַזֶּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה׳ לְאֹרֶךְ יָמִים.
אני חבצלת השרון [שושנת העמקים] – (שהיא) [כדרך שהשושנה הזו] נאה כך ישראל נאים במעשיהם מכל האומות.
ד״א אני חבצלת השרון – אין השרון אלא שהיא שרה למקום למי שברא את העולם.
שושנת העמקים – שאין שושנה נאה בעולם אלא שושנת העמקים. כדרך שהשושנה נאה כך ישראל נאים בזמן הבכורים שהיה שבט יהודה מביא והשיר בראשם ועטרה של זהב בראשם. הגיעו למקדש היו השליחים מעטרים את בכוריהם. הקריבו היו מביאים ענבים ותאנים ותמרים והשיר היה מכה לפניהם והיו הסגנים והפחות והגזברים עומדים מפניהם. הגיעו לעזרה היו הלוים מכים בשיר ואומרים (אודך) [ארוממך] ה׳ כי דליתני (מאד) (תהלים ל׳:ב׳). לכך נאמר אני חבצלת השרון שושנת העמקים שממנו שבח למי שברא העולם.
ד״א אני חבצלת השרון – אימתי שרו ישראל למקום כיון שעלו מן הים אמרו שירה. וי״א שושנת העמקים זה נחשון שירד לתוך הים והיה מהלך במים עד שהגיעו המים בחוטמו שנאמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש (תהלים ס״ט:ב׳). וי״א שושנת העמקים בשעה שירדו ישראל לתוך הים בעמקי הים נכפפו המים בראשיהם עליהם והיו המים בימינם ובשמאלם על גביהם התחילו ישראל בוכים ומצטערים ואומרים מה מתונים והטעה כל הקהל הזה אמר הקב״ה עשיתי נסים לעמי ולא ידעו כח המטה אשר בידך והכה את הים וקרם הכיפין של מים ויחזרו המים למקומם וכך עשה משה. ומנין לך שכך היה הרי חבקוק מפרשה נקבת במטיו ראש פרזיו יסערו להפיצני (חבקוק ג׳:י״ד). באותה שעה העלה עליהם המקום וימרו על ים סוף ולא עשו אלא נותנים אחת מרגליהם ביבשה ואחת על הים והיו אומרים שירה לכך נאמר אני חבצלת השרון.
ד״א אני חבצלת השרון – זה אברהם ששר למקום כשעלה מכבשן האש.
ד״א זה חנניה מישאל ועזריה ששרו למקום בשעה שעלו מתוך כבשן האש. ד״א זה דניאל ששר למקום בשעה שעלה מגוב אריות.
אני חבצלת – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע חביבה אני שחבבתני יותר מכל האומות, חבצלת שעשיתי צל על ידי בצלאל, השרון שאמרתי שירה ע״י משה שנאמר אז ישיר משה. ד״א חבצלת השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלו במצרים וכשהוציאני הרטבתי מעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה השיר יהיה לכם. ד״א חביבה אני שהייתי חבויה בצלו בסיני ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה השיר יהיה לכם. ד״א חביבה אני שהייתי חבויה בצלו בסיני ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנים ואמרתי לפניו שירה כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע.
דבר אחר: חביבה אני שהייתי חבויה בצלן של מלכיות כשיגאל אותי הקב״ה אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת לפניו שירה שירו לה׳ שיר חדש. רבי ברכיה אמר דור המדבר אמרו חביב אני שכל טובות שבעולם חנויים בי, הח״ד אתן במדבר ארז, וכשבקש הקב״ה ממני אני מחזיר לו פקדונו ואני מרטיב כשושנה, ואמרת שירה ישושום מדבר וציה, ורבנן אמרי הארץ אמרה אותו, חביבה אני שכל מתי עולם חבויים בי לכשיבקשם הקב״ה אני מחזיר לו פקדונו דכתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון, ואני מרטבת כשושנה ואומרת שירה מכנף הארץ זמירות שמענו.
שושנת העמקים – רבי יודן ור״א משל את הצדיקים במשובח שבמינים ובמשובח שבאותו המין, משובח שבמינים כשושנה, ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים – ולא כשושנת ההר שהיא נוחה לכמוש אלא כשושנת העמקים שהיא מרטבת והולכת, ומשל את הרשעים במגונה שבמינין ובמגונה שבאותו המין, מגונה שבמינין מוץ שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח, לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח, ואם תאמר כמוץ שבבקעה שיש בו לחלוחית תלמוד לומר כמוץ הרים לפני רוח, רבי אבא בר כהנא אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה אני היא שושנת העמקים חבויה בעמקי צרות לכשידלני הקב״ה אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואמרת לפניו שירה שנאמר ויתן בפי שיר חדש. שושנת העמקים כדרך שהשושנה הזו נאה כך ישראל נאים במעשיהם בין האומות.
דבר אחר: מדבר במביאי בכורים שהיו מביאים הבכורים והשור של שלמים הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו להודיע שהבכורים מז׳ מינים, והחליל היה מכה לפניהם, הגיעו לעזרה היו אומרים ארוממך ה׳ כי דליתני.
אנא נרגסהֵ אלסהול, סוסנהֵ אלמרוג.
אני חבצלת (פרח הנרקיס) המישורים שושנת (פרח האירוס) העמקים הפוריים.
ואמרו אני חבצלת השרון, כיון שטבע החבצלת והשושנה אינם מתקימים אלא על המים בין שהם נטועים בין שהם תלושים, וכך שרשי האומה ואבותיה (ראה שמו״ר א לז, דב״ר ג י), על ידי המים נתבשר אברהם מצחק שנ׳ יוקח נא מעט מים (בראשית יח ד). ויצחק גר על חמש בארות מים. וגם יעקב אבינו נתבשר בשבטים ביום שראה את רחל בראשונה על המים שנ׳ וירא והנה באר בשדה ואמר בסוף הענין ויבא יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר (שם כט ב-י).
חבצלת – היא שושנה.
שושנת העמקים – נאה משושנת ההרים לפי שמרטבת תמיד שאין כח החמה שולט שם.
A rose – This is a rose שׁוֹשַׁנָּה=חֲבַצֶּלֶת.⁠1
A rose of the valleys – This [rose] is prettier than the rose of the mountains because it is always moist,⁠2 since the sun's intensity is not strong there.
1. Alternatively, a young rose is called חבצלת and requires the abundant sunshine of the mountains. A mature rose is called שושנה, and the climate of the valley is best suited for it. (Sefer Duda'im)
2. Also, the mountain rose wilts sooner.
אני חבצלת השרון – אומרת כנסת ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם אבותינו היו חזקים בייחודו של עולם וגם אני אעפ״י שאני בגלות בשעבוד האומות לא עזבתי ריחי הטוב ולא סרתי ממצותיו. ואני חבויה בצל תורה השרויה בארון.
שושנת העמקים – שושנה בעמקה של תורה.
אני חבצלת השרון – מה חבצלת השרון אינה מתגדלת אלא על המים כך ישראל אינם מתגדלין אלא בתורה ובתלמידי חכמים.
שושנת העמקים – שהיא לחה ואינה כמושה כך ישראל מלוחלחין במצות אבל שושנת ההרים כמושה לכך נאמ׳ שושנת העמקים כדרך שהשושנה הזו נאה כך ישראל נאים במעשיהם.
חבצלת – נצה הנותנת ריח, ושושנת העמקים – כפל מלה.
ROSE OF SHARON – A fragrant flower. The term is synonymous [with "lily of the valleys].⁠1
1. This comment agrees with that of Rashi but Rashbam is more explicit concerning the issue of parallelism. Ibn's Ezra's note on the verse focuses on a description of the flower itself.
חבצלת – בלשון קדר: נרגסה.
ויש אומרים: וורד.
שושנת – בלשון קדר: סוּסֵאנָה, ובלשון לעז: גיליו. ויתכן שנקראת כן בעבור היותה בעלת ששה עלים.
ויש אומרים: שהיא וורד.
כי אני עתה בחוץ כמו חבצלת השרון.
for here under the open sky I am like the rose of Sharon.
רק אני עתה כשושנה בעמק שכלא העובר ירמסנה, ואפחד שיעשו בי כלה המצריים.
א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298: ״כל״.
But I am like a lily in the valley for every passerby to trample on, and I am afraid the Egyptians will destroy me.
חבצלת – יש אומרים: שהוא וורד.
ויש אומרים: שהוא צמח אחדא נכבד שיש לו ריח טוב ועינו כעין שחרות.
שושנת – יש אומרים: שהוא צמח לבן ויש לו ריח טוב, והוא חם מאד, עד שריחו יכאיב הראש.
ויתכן להיותו כן, ויהיה פירושו מן שש, כי לעולם הוא ששה עלים לבנים, גם בתוכו כדמות בד סעיפים ארוכים גם הם ששה. ויהיה פירושב שפתותיו שושנים (שיר השירים ה׳:י״ג) בריח ולא בעין.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488: ״אחר״.
ב. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״פירושו״.
לכן אני עתה בחוץ כמו חבצלת השרון ואין מריח.
לכן אני עתה כמו חבצלת שהיא בשרון – שהוא מקום מישור כל אדם ישיגנה, והשושנה בעמק תרמסנה רגליו, ואני מתפחדת.
חבצלת השרון – משבחת עצמה: אף אני נאה ויפה כעשב הנקרא חבצלת.
חבצלת השרון – מישר׳ וערבה.
ויש לומר: שם מקום, על אנשי השרון היה אומר.
ויש לומר: מקום קיבוץ מים וטיט.⁠א
שושנת העמקים – הגדילה בעמק.
א. בכ״י: דטיט.
אני חבצלת השרון. אדומה היא ביותר, כמו שאמרו חכמים: דם אדום כ״שני חלקים מים ואחד יין, מן היין השירוני״א (משנה נדה ב׳:ז׳), שהוא אדום.
והדוגמה אמרו ישראל: בזמן שאנו עושים רצונו, אנו משולים לחבצלת השרון, שעריבה לכל ברייה. שושנת העמקים – תרגומו: ועוּבָדַיב יאיין כוורדא דבמישר גינתא דעדן.
א. הנוסח הרגיל בעדי הנוסח, הן במשנה והן בבבלי (נדה י״ט.): השרוני.
ב. כך גם במקראות גדולות הכתר. במהד׳ שפרבר: ועובדוהי. ראו באפראט בתרגום אלכסנדר.
אני חבצלת השרון – חבצלת ליש1 בלעז, פרח לבן, ושושנה אדום. כך אני לבנה ואדומה, ושלשה דברים אלה מרחיבין לבו של אדם: דירה נאה וכלים נאים ואשה נאה (בבלי ברכות נ״ז:). ולפי ששמעה העופרה שדודה קילסה: הנך יפה רעיתי הנך יפה (שיר השירים א׳:ט״ו) שני פעמים לחזק הדבור שהיא יפה בברור, השיבה: אתה הוא היפה, אך אני כחבצלת השרון וכשושנת העמקים – שהיא מסובבת משאר שושנים יפות כמותה, והמים שבעמק מרטבין ומלחלחים אותה תמיד פן תכסיף זהרה, כך אני אינני יפה משאר נשים רק ממה שאני מתקשטת ומתבשמת יותר משאר נשים. ומתוך צניעותה אמרה כן.⁠2
1. בלעז: lis.
2. השוו לפירוש המובא בשם ר״י בכור שור בכ״י וטיקן 48 (דף 119ב) וכ״י פריס 334: ״אני חבצלת השרון – וא״ת: וכי דרך ארץ להלל עצמו, והלא כתיב יהללך זר ולא פיך (משלי כ״ז:ב׳). פירש הרב רבי יוסף בכור שור: כך השיטה של פרשה: הנך יפה דודי וגו׳ קורות וגו׳ – יש לך דירה נאה, רהיטנו ברותים – ומה חסר לך, יש לך: אשה נאה, ודירה נאה, וכלים נאים, ולהרחיב לב דודה אמרה: אני חבצלת השרון, ולא להלל עצמה.⁠״
אני חבצלת השרון – פרדניל״ש, שהוא ערב בריח, וגם שושנת העמקים – רוזא ..... {בעלת} ששה עלים, ולכך נקראת שושנה – לשון שש. כלומר: אני מָראָה בשרון ובעמקים ואיני נכנסת לבית. ועל שהיו ישראל במדבר אומר כן, והוא דרך החושקים שמטיילים הוא וחשוקתו תחת האילנות ובשרון ובעמקים.
אני חבצלת השרון – אנ״י1 ריבוא ישראל.
דבר אחר, חבצלת – אני הייתי חבואה בצלו של הקב״ה2 ואומרת שירה. וזהו חבצלת – חבויה בצל, השרון – לשון שירה.
דבר אחר, חבצלת השרון שושנת העמקים – בעמקי גליות. עמק שנים במצרים, רדו גי׳ עמק, העמקים עמק ים – בתוך הים.
שושנת – ח׳ ״שושנת״ ״בשושנים״3 ״שושנה״4 בזה הספר – כלומר כנגד ח׳ ימי מילה. ב׳ ״שושנת״ ״כשושנה״ לשון יחיד, ו׳ לשון רבים, כולם י״ד – כן שבטים עם מנשה ואפרים.
ה׳ תיבות ה׳ חומשי תורה, כ״ד אותיות כנגד כ״ד ספרים וכ״ד תכשיטי כלה.
1. בגי׳ ס׳ ואחד אינו מן המנין
2. ראה שיר השירים רבה
3. ב:טז, ד:ה, ה:יג, ו:ב, ו:ג, ז:ג
4. ב:ב
חבצלת השרון נרקיס המישור.
שושנת העמקים שושן העמקים, וצריך [להוסיף] כף הדמיון ״כחבצלת״ ״כשושנת״ שכן הנפש אומרת: אני, אע״פ שתיארת אותי כיפה ונאה ושלמה, הרי שאין זה יופי שלם ולא שלמות מלאה, שכן עודני בעולם התחתון [החומרי] הדומה לעמקים ושפלות נמוכות ביחס לעולמך הרם והגבוה, אשר מדרגתו כמדרגת ההרים הרמים והגבוהים ביחס לעמקים ולשפלות. ואמר לה בתשובה בלשון פיוטית: למרות היותך בעולם שפל, שוכנת בין חברים שאינם ראויים, הרי שמצבך כמצבו של פרח בין הקוצים אשר אינם פוגמים בו כאשר הוא נלקח מביניהם, אלא הוא יקר ואהוב וטוב ריח ומראה ורב ערך.
אני חבצלת השרון שושנת העמקים – דבר ידוע כי החבצלת והשושנה יצטרכו אל לחות רב להזון ובשרון ובעמקים ירבה הלחות ולזה תפרח שם יותר השושנה והחבצלת ויעמדו ברעננותם. והנה תאמר זאת החושקת שכמו שחבצלת השרון ושושנת העמקים הוכן להם מזונם בקלות כן מוכן אליה בקלות השלמות בשאר הכחו׳ הנפשיו׳ והגיע הצורות הדמיוניות בה. ויחס השושנה אל העמקים כי היא לפי מה שאחשוב אל הלחות יותר והעמק ימצא בו הלחות יותר ממה שימצא בשרון. וכבר התבאר מדברינו בפתיחת זה הספר אופן החכמה בהמשילו זה הכח לשושנה והנה נרחיב המאמר בזה המקום. ונאמר שהוא מבואר כי השושנה היא אחת מהפרחים ומהיותר נבחרים מהם בעצמותם והפרחים בכלל הוא מה שיצא ראשונה מן הצמח קודם שיצא הפרי או הזרע אשר הכונה אליו תחלה. וכן הענין בצורות הדמיוניות עם השכל. וזה כי מה שישיג השכל הוא הפרי אשר הכוונה אליו תחלה והגעת הצורות הדמיוניות בנפש הוא השלמות שיגיע קודם הגעת השכל ולזה המשיל זה הענין לשושנה. וג״כ השושנה הנה היא בכח הפרי או הזרע שיוצא ממנה. וכן הצורות הדמיוניות הם בכח המושכלות אשר ישיגם השכל. אבל השכל יפשיט מהם המשיג׳ ההיולאנים אשר היו בהם פרטיות. כמו שהתבאר בס׳ הנפש ובמה שאחר הטבע.
אז אני הייתי חבצלת השרון ושושנת העמקים, שהן בעלות ריח טוב:
אני – מתאוה להיות עמך כחבצלת השרון או שושנת העמקים במדבר אשר אתה חונה שם.
עכ״ז אני משתוקקת לצאת אחריך להיות במדברות כחבצלת השרון וכשושנת העמקים. וכמו שאמר השליח (שמות ה׳) ויחגו לי במדבר.
{שמירת הערך גם בזמני שפלות}
אני – ירצה כי בשרון היא חבצלת, ובעמקים השפלים אשר הוא כנוי אל זמן השפלות, גם שם אני כשושנת העמקים, כי אף אינה שלמה כל צורכה, כי יש הבדל בין ה׳ארץ׳ תוציא צמחה׳ וה׳גנה זרועה תצמיח׳ (ישעיה סא, יא), עם כל זה שושנת יש בם. וכינתה שכל זה נמשך מריח (המוקד) [המור] העליון הנזכר ב׳הנך יפה דודי׳ וכמאמר ׳לריח שמניך טובים׳ וכאשר נאמר ב׳לחייו כערוגת הבושם׳:
[המשך תשובת עדת ה׳]:
אני. ההמון1: חבצלת השרון. נותנת ריח טוב בקיום קצת מצוות2: שושנת העמקים. הגדילה בין החוחים, כן אני דביקה בך אפילו בשעת גזירות האומות3, ובכל אלה ׳ילך נא ה׳ בקרבנו׳ (שמות לד ט)4:
1. כלומר פשוטי עם ישראל.
2. ׳חבצלת׳ היא שושנה הנותנת ריח טוב, [ראה ברכות (מג:) ׳האי נרקום דגינוניתא מברכין עלויה בורא עצי בשמים׳, וכתב רש״י שם בשם הלכות גדולות שהיא ׳חבצלת השרון׳], והמשיל בזה את פשוטי המון העם מישראל שאינם מעיינים בידיעת ה׳, אך גם הם נותנים ריח טוב בקיום המצוות, וכמבואר לעיל (א יב-יד) שהריח מסמל המעשים טובים, ואילו העיון וידיעת התורה נרמז בטעם. ובכך הוסיפה עדת ה׳ טענה למה ראויה להראת פניו של ה׳ למרות מעשיה המקולקלים, כי קיימה קצת מצוות.
3. ׳שושנת העמקים׳ היא הגדילה בין החוחים, כמו שאמר בתשובתו של ה׳ בפסוק הבא ׳כשושנה בין החוחים כן רעייתי בין הבנות׳, ופירש רש״י בפסוק הבא ׳כשושנה בין החוחים - שמנקבין אותם ותמיד היא עומדת בנויה ואדמימותה׳, אלא שרבינו מפרשו על צרות וגזירות האומות, ואילו רש״י מפרש על הפיתויים לעשות כמעשיהם. ובשהש״ר ׳רבי הונא פתר קרייה במלכיות, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים, רוח צפון יוצא ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה, אעפ״כ לבה מכוון למעלה, כך ישראל אע״פ שהן נגבין ארנוניות בורסגניות, לבם מכוון כלפי אביהם שבשמים׳. וזו טענת עדת ה׳, שהיא כמו שושנה הנמצאת בעמקים בין החוחים וסובלת מהם, ואף על פי כן היא נותנת ריח טוב כחבצלת השרון. ובזה יישב רבינו את קושיית המדרש (שהש״ר) ׳לא היא חבצלת ולא היא שושנה׳, והרי אחד הוא, ולמה כפל הכתוב, ומפרש ש׳חבצלת השרון׳ הוא שם הפרח, ושושנת העמקים בא לפרט את מקומה, שנמצאת בעמקים בין החוחים, ובא לומר שהיא חבצלת השרון למרות שהיא שושנת העמקים. [ויתכן שהשושנה מרמזת למתי ששורים דינים על ישראל, ולכן בהמשך המגילה רבינו מפרש כל מקום שנזכרה ׳שושנה׳ שהכוונה לישראל הנמצאים בגלות בין החוחים, ׳כי רבותינו ז״ל מדמים את השושנה לאודם ודין כנודע, וכן אמרו רבותינו ז״ל (ילקו״ש תתקצב) כשושנה אדומה, על פסוק (לקמן ז ג) סוגה בשושנים׳ (לשון האלשיך).
4. עדת ה׳ מבקשת שבזכות כל הנזכר בטענתה זו [שתחילתו בפרק הקודם], והיינו: א׳, שישראל לא שכחו את שם ה׳ והם יודעים אותו, ב׳, שמעשיהם של החכמים ותלמידיהם מתוקנים, ג׳, שהמון עם ישראל מקיימת קצת מצוות ודבוקה בה׳ על אף צרות האומות, בזכות אלה תזכה להשראת השכינה בקרבה.
חבצלת – הוא הורד המריח.
השרון – הוא מקום שמן ודשן כמו והיה השרון כערבה (ישעיהו ל״ג:י׳).
שושנת – שם צמח המריח ונקראת כן על כי היא לעולם בעלת ששה עלין.
אני חבצלת השרון – עתה תשלח אמריה ומספרת בשבחה להתאהב על החשוק, וכה תאמר דומה אני אל הורד הגדל במקום דשן ושמן היפה מאד ואל השושנה הגדלה בעמקים העומדת בלחותה והוא בת ששת עלין ולא תשתנה, כי כן גם אני עומדת תמיד ביופיי מבלי השתנות. והנמשל הוא שאומת כנסת ישראל בכל עת אני עומדת רטובה במעשים טובים וידי אוחזת במצות, ורגלי עמדה במישור בדרך אחת לא אסור ממנה.
משל:
אני – הרעיה אומרת, אני דומה כחבצלת הגדלה בשרון וכשושנה הגדלה בעמקים, [חבצלת הם הצמחים ששרשם מתחת לארץ דומה לבצל שאין להם ריח חזק ועל ראשם פרח יפה מאד דרכו להפתח לפני השמש ולנטות אחריו ולהסגר בשקיעת השמש. והוא גדל ומצליח רק בשרון לפני השמש, והשושנה היא בעל ריח טוב. ודרכה להפליט הריח שקלטה בעת שקיעת השמש, ולכן היא מצלחת בגדולה וריחה בעמקים ותחת הצללים] ר״ל אני אוהבת המנוחה לשבת בשרון ולפתוח פרחי היפים לפני השמש הזורחת שם. ר״ל לתת את דודי לפני דודי הזורח כשמש בשרון בערבה ומופיע אורו עלי, ואז יתראה יפיי ופרחי היפים. אמנם אחרי שובי אל העמק תחת הצללים [שזה אצלה דמות אל חדרי שלמה ששם היא כלואה בעמקים רחוקה מן שמש דודה הזורח על פרחיה] אז אפליט הריח הטוב שקבלתי מן השמש. ואני דומה כשושנה שפולטת ריחה בעמק תחת הצללים. ר״ל שאז ירגישו בנות ירושלים שכנותי בטוב ריחי מוסרי ומדותי הטובות.
מליצה:
אני – הנפש אומרת אני דומה כחבצלת הגדלה בשרון וכשושנה הגדלה בעמקים ר״ל כי בבחינה זו אשר אפשוט שלמותי הצואים ואצא מן העמק והחורים שהיא השכונה בגויה אל השרון להתחמם נגד אור השמש הגדול שהוא אור ה׳ הזורח עלי אני דומה כחבצלת השרון שפותחת פרחיה כפתוריה וקנותיה לבלוע אור השמש ותטה אחריו ואז תתראה ביפיה והדרה, כן עת תזרח עלי השמש האלהות תתפשט הנפש ותוציא פרחיה הרוחנים ותגלה זרועיה שהיא האלהות הצפון בה ואז תתראה בהדרה והוד תפארתה. אולם בסור כבוד ה׳ מעליה ובהשקע השמש הגדול שאז תסגר פרחיה ותקמץ פיה וזרועיה האלהיים מתקבצים אל תוכה לא יתראו החוצה והיא תשוב אל העמק שהיא הגויה אז תפלט הריח הטוב והרוחניות שקבלה מן האור הגדול ושכניה שהם כחות הנפשיות הנתלות בחומר בנרדי בשמיה יתבשמו וישימו בכליהם ללמוד ממנה דרכי ה׳ והנהגתו חכמתו וחסדיו ואז תדמה כשושנת העמקים אשר תפלט ריחה תחת הצללים [ובזהר אמור דף ק״ז: בקדמיתא חבצלת בזמנא דבעיא לאזדווגא במלכא אקרי חבצלת בתר דאזדווגת ביה במלכא באינון נשיקין אקרי שושנה דכתיב שפתותיו שושנים שושנת העמקים דהיא שנית ומשניאת גונאה זמנין לטב וזמנין לביש].
חבצלת – פרח נולד מן בצל Giglio o Giacinto.
שושנה – ממקור שש ושיש הלבנים, וכן ששון מוליד פנים צהובות, א״כ שושנת א״י לבנה היתה.
אני חבצלת – למה נקרא שמה חבצלת – שחבויה בצלה1 (מ״ר)
אני חבצלת השרון – אמרה כנסת ישראל אני היא וחביבה אני, אני היא שחבבני הקב״ה משבעים אומות, חבצלת שעשיתי לו צל ע״י בצלאל, דכתיב ויעש בצלאל את הארון, השרון – שאפרתי לפניו שירה ע״י משה, דכתיב אז ישיר משה ובני ישראל.⁠2 (מ״ר)
אני חבצלת השרון – אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלן של מצרים ולשעה קלה כנסני הקב״ה לרעמסס והרטבתי מעשים טובים כשושנה,⁠3 ואמרתי לפניו את השירה, שנאמר (ישעיהו ל׳) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג.⁠4 (שם)
אני חבצלת השרון – אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלו של ים ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה,⁠5 והראיתי באצבע עליו,⁠6 שנאמר זה אלי ואנוהו. (שם)
אני חבצלת השרון – אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה בצלו של סיני,⁠7 ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה בידי ובלבי ואמרתי לפניו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע. (שם)
אני חבצלת השרון – אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אני, אני היא שהייתי חבויה ורמוסה בצלן של מלכיות, למחר כשיגאלני הקב״ה מצלן אני מרטבת כשושנה ואומרת לו שיר חדש, שנאמר (תהלים צ״ח) שירו לה׳ שיר חדש כי נפלאות עשה וגו׳.⁠8 (שם)
אני חבצלת השרון – אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אנו, אני היא שנתונה בעמקי הצרות9 וכשידלני הקב״ה מהצרות אני מרטבת מעשים טובים כשושנה, ואומרת שירה לפניו, הדא היא דכתיב (ישעיהו כ״ו) ה׳ בצר פקדוך.⁠10 (שם)
אני חבצלת השרון – אמרה כנסת ישראל, אני היא וחביבה אני, אני היא שנתונה בעמקי גיהנם11 וכשיגאלני הקב״ה ממעמקים, כמש״נ (תהלים מ׳) ויעלני מבור שאון,⁠12 אני מרטבת מעשים טובים ואומרת לפניו שירה, הדא הוא דכתיב (שם) ויתן בפי שיר חדש. (שם)
אני חבצלת השרון – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, בשעה שאתה מעמיק עיניך בי13 אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה, הדא הוא דכתיב (תהלים ק״ל) ממעמקים קראתיך ה׳.⁠14 (מ״ר)
אני חבצלת השרון – ר׳ ברכיה אמר, הפסוק הזה המדבר אמרו,⁠15 אמר המדבר, אני מדבר וחביב אני שכל הטובות שבעולם חבויין בי, שנאמר (ישעיהו מ״א) אתן במדבר ארז שטה ונתנם לי הקב״ה שיהיו שמורים בי, ולכשיבקשם ממני אני מחזירם לו בלא חסרון ומרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה, שנאמר (ישעיהו ל״ה) ישושום מדבר וציה.⁠16 (שם)
אני חבצלת השרון – רבנן אמרי, הפסוק הזה הארץ אמרו,⁠17 אמרה, אני היא וחביבה אני שכל מתי עולם חבויין בי, ולבשיבקשם הקב״ה ממני אחזירם לו, שנאמר (ישעיהו כ״ו) יחיו מתיך וגו׳, וארטיב מעשים טובים כשושנה, ואומרת שירה לפניו, שנאמר (שם כ״ד) מכנף הארץ זמירות שמענו. (שם)
שושנת העמקים – וכי לא היא חבצלת ולא היא שושנה, אלא כל זמן שהיא קטנה הוא קורא אותה חבצלת, לפי שחבויה בצלה,⁠18 הגדילה קורא אותה שושנה. (שם)
שושנת העמקים – א״ר אליעזר, משל את הצדיקים במשובח שבמינים ובמשובח שבאותו המין. במשובח שבמינים – בשושנה, ובמשובח שבאותו המין – בשושנת העמקים, לא כשושנת ההר שנוחה להכמש, אלא בשושנת העמקים שמרטבת והולכת. (שם)
1. ר״ל בצל עצמה, שעדיין לא התפתחה ולא יצאו עוד העלים לחוץ, והיינו בקטנותה. וטעם עיקר דרשה זו במלה חבצלת נראה דהוא עפ״י המוסכם מחכמי הלשון שאין שורש בלה״ק יותר משלש אותיות, ועל המרובעים ועל המחומשים יאמרו שהן מורכבים [ע׳ מזה בס׳ צחות להראב״ע דף נ״א ובס׳ מאזנים דף מ״ב ובס׳ מכלול להרד״ק אות א׳ במלת אחשדרפנים], וכנראה גם דעת חז״ל מסכמת לכלל זה, שכן מצינו כמה מלות שהם יתירים על שלש אותיות שדרשו בפנים שונים, כמו (ברכות נ״ד:) אלגביש – על גב איש, (עירובין י״ט.) גיהנם – גיא הנם, (יומא ע״ה:) מחספס – נמוח על פס יד, (ב״ב ע״ה:) כדכד – כדין וכדין, (נדה ס״א:) שעטנז – שוע, טוי ונוז, ועוד הרבה מאד, וכן כאן יען כי המלה חבצלת היא בת חמש אותיות, לכן דרשוה בנוטריקון, וכפי שיתבאר עוד בדרשות הבאות.
2. יתכן דמכוין לכלל בנין המשכן שעליו יונח שם צל, והביא הפסוק ממעשה הארון, שתכלית ויסוד כל המשכן – הוי הארון. ויש לפרש עוד הלשון אני היא וחביבה אני עפ״י מ״ש במגילה ט״ז א׳ עה״פ באסתר לא נעשה עמו דבר, לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאין את המן, מבואר דלפעמים אוהבין את אדם זה רק מפני ששונאים את האדם שכנגדו, וא״כ הלא י״ל דאוהב הקב״ה את ישראל לא מצד עצמן רק מפני הרחקתו מאומות זולתם, ובאופן כזה אין האהבה גדולה כ״כ, ולכן אומרים ישראל אני היא וחביבה אני לא מסבה צדדית כי אם מצד עצמי. ומ״ש וחביבה אני דריש האותיות ח׳ ב׳ שבחבצלת, וכן צ״ל בכל הדרשות הבאות בסמוך.
3. עיין במכילתא פ׳ יתרו על הפ׳ ואשא אתכם על כנפי נשרים, ר״א אומר, זה יום רעמסס, שנתקבצו כולם ובאו לרעמסס לשעה קלה, והמעשים טובים הם דם פסח ומילה ומצה ומרור. והלשון לשעה קלה יש לכוין דכל כך גדלה אהבתי לו שלא הייתי דרוש כלל להכנות רבות לקיום מצותיו גם אחרי שהייתי טבועה בצרות רבות, אלא בשעה קלה אחר שגאלני תיכף הייתי רטובה במצות ומע״ט, וכן יתפרש זה הלשון בדרשות הבאות.
4. הפסוק ההוא במפלת סנחריב איירי, ומפרש הכתוב שבעת שתפול מחנה סנחריב יהיה לכם שיר כמו השיר שהיה במצרים בלילה אשר התקדש להיות בו חג והוא ליל פסח, ומבואר שבליל פסח אמרו שירה, דהיינו הלל. ובירושלמי פסחים פ״ט ה״ג איתא כתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, בא ליל פסח ללמד על מפלתו של סנחריב, ונמצא למד ממנו, מה זה טעון הלל אף זה טעון הלל, ובמה שכתבנו הענין מתבאר, וע״ע בבבלי פסחים צ״ה ב׳ ואין להאריך.
5. כמש״כ לעיל אות ג׳.
6. ודריש שרון מלשון הבטה כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד י״ז).
7. הוא עפ״י הדרשה (שבת פ״ח.) ויתיצבו בתחתית ההר, מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית, והיינו מענין צל. ומ״ש בידי ובלבי, הכונה בידי מה שאמרו נעשה ובלבי – מה שאמרו נשמע.
8. נראה דכוונת הלשון ואומרת לו שיר חדש הוא ציון על המזמור שמביא הנקרא שיר חדש, והוא מדבר על גאולת ישראל, ועיקר טעם הדרשה הזאת הוא בנוטריקון מלשון חבצלת כמש״כ לעיל אות א׳.
9. סמך בזה על לשון שושנת העמקים, כלומר השושנה הנתונה בעומק ובשפל המצב.
10. וסיפא דקרא צקון לחש מוסרך למו, ומפרש כי יצקו לחשם בתודה וקול זמרה אשר הצלת אותם ממצוקתם בעת אשר מוסרך היה למו, וגם כאן דריש המלה חבצלת בנוטריקון [ע״ל אות א׳].
11. דריש שושנת העמקים – שושנה שבעמקי גיהנם, וגם דריש חבצלת בנוטריקון, חבויה בצל גיהנם.
12. סמיך על הדרשה במדרש שוח״ט פרשה א׳ דפסוק זה בגיהנם איירי.
13. כלומר שאתה מביא עלי יסורים, וע״ד לשון חז״ל יהיב עיניו ביה ונעשה וכו׳ [ברוח קצף ואימה], וכן כל מקום שנתנו חכמים עיניהם וכו׳ (נדרים ז׳:) ולשון שושנת העמקים דריש.
14. נראה דמכוין למ״ש במנחות נ״ג ב׳ למה נמשלו ישראל לזית, מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע״י כתיתה כך ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע״י יסורין, ועיין לעיל בפ׳ שמן תורק שמך.
15. ר״ל שלמה אמרו בשם המדבר, וכן בדרשה הבאה הארץ אמרו,
16. וסוף הלשון ותפרח כחבצלת.
17. עי׳ מש״כ לעיל אות י״ג.
18. ר״ל כל זמן שהיא בקטנותה היא כמו עטופה וחבויה בצל עצמה, מפני שעדיין לא נתפשטה ולא יצאו עוד העלים לחוץ.
כעת החשוקה מספרת בשבחה כדי להאהיב עצמה על החשוק, וכך תאמר, דומה1 אֲנִי לַחֲבַצֶּלֶת – לורד ריחני2 הַגדל3 בַּשָּׁרוֹן שהוא מקום דשן ושמן4, והוא ורד יפה מאד5, וּלְשׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים6 הגדלה בעמקים7, והיא השושנה הנאה ביותר בעולם8 העומדת בלחותה ולא תשתנה לעולם, כי כך אני עומדת ביופיי מבלי להשתנות9:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון. ורש״י ביאר שושנה. אמר רבי יודן כל זמן שהיא קטנה הוא קורא אותה חבצלת, הגדילה קורא אותה שושנה, מדרש רבה.
3. מצודת דוד.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. והיא נאה משושנת ההרים לפי שהיא לחה תמיד שאין כח השמש שולט שם, רש״י. והיא בת ששת עלים, מצודת דוד.
7. מצודת ציון.
8. מדרש זוטא.
9. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת כמו השושנה שתמיד רטובה כך אני תמיד מלאה במעשים טובים וידי אוחזות במצוות, ולא אסור מדרך התורה, מצודת דוד. ומדרש רבה ביאר חביבה אני שה׳ חיבב אותי יותר מכל האומות. ובמדרש, מה חבצלת השרון אינה מתגדלת אלא על המים כך ישראל אינם מתגדלים אלא בתורה ובתלמידי חכמים. וכמו שושנת העמקים שהיא לחה ואינה כמושה, כך ישראל מלוחלחין במצוות, אבל שושנת ההרים כמושה, לכך נאמר שושנת העמקים, כדרך שהשושנה הזו נאה כך ישראל נאים במעשיהם, לקח טוב.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ פשטאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ יוסף אבן שושןעקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144