Shir HaShirim 1 – שיר השירים א‏ – Mikraot Gedolot

אֲתֵיבַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל קֳדָם רִבּוֹן עָלְמָא וְכֵן אֲמַרַת כַּמָּה יָאֵי שְׁכִינַת קוּדְשָׁךְ בְּעִדָּן דִי אַתְּ שָׁרֵי בֵּינָנָא וּמְקַבֵּיל בְּרַעֲוָא צְלוֹתָנָא וּבְעִדָּן דִי אַתְּ מַשְׁרֵי בְּפוּרְיָנָא חִבְּתָא וּבְנָנָא סָגְיָן עַל אַרְעָא וַאֲנַחְנָא פָּיְשִׁין וְסַגְיָן כְּאִילָן דִּנְצִיב עַל עֵינָא דְּמַיָּא דִי עַפְיֵהּ שַׁפִּיר וְאִנְבֵּיהּ סַגִּי.

[א] הִנְּךָ יָפֶה דּוֹדִי אַף נָעִים – רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי חֲנִינָא. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר הוּא קִלְסָהּ בְּלָשׁוֹן כָּפוּל, וְהִיא קִּלְּסַתּוּ בְּלָשׁוֹן פָּשׁוּט, הוּא קִלְסָהּ בְּלָשׁוֹן כָּפוּל, הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה, שֶׁאִם בִּקֵּשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹת אֻמָּה אַחֶרֶת, שֶׁהוּא יָכוֹל. הִיא קִלְּסַתּוּ בְּלָשׁוֹן פָּשׁוּט, הִנְּךָ יָפֶה דּוֹדִי אַף נָעִים. אָמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא אַף הִיא קִלְּסַתּוּ בְּלָשׁוֹן כָּפוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנְּךָ יָפֶה דּוֹדִי אַף נָעִים. אָמְרָה לוֹ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַף שֶׁאַתְּ מֵבִיא עָלַי, נָעִים הוּא, לָמָּה, שֶׁאַתְּ מַחֲזִירֵנִי וּמְבִיאֵנִי לִידֵי מוּטָב.

[ב] אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה – זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וְאֶת מֵנִקְתּוֹ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת (מלכים ב י״א:ב׳), מַהוּ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בַּתָּאִים. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר בָּעֲלִיּוֹת, וְלָא פְּלִיגֵי, מַאן דְּאָמַר בַּתָּאִים, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מַאן דְּאָמַר בָּעֲלִיּוֹת, בִּימוֹת הַחַמָּה.

דָּבָר אַחֵר: אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה – רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לוֹ לַמִּדְבָּר, וְהֵבִיאוּ לוֹ מִטָּה קְצָרָה, הִתְחִיל מִצְטָעֵר בְּעַצְמוֹ וּמְדַחֵק בְּאֵיבָרָיו, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה, הֵבִיאוּ לוֹ מִטָּה אֲרֻכָּה, הִתְחִיל פּוֹשֵׁט עַצְמוֹ וּמוֹתֵחַ אֵבָרָיו. כָּךְ עַד שֶׁלֹא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה מִתְמַצַּעַת בֵּין שְׁנֵי בַּדֵּי הָאָרוֹן, מִשֶּׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים (מלכים א ח׳:ח׳).

[ג] דָּבָר אַחֵר: אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה – מַה מִּטָּה זוֹ אֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לְנַחַת רוּחַ, כָּךְ עַד שֶׁלֹא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה מִטַּלְטֶלֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן (שמואל ב ז׳:ו׳). מִשֶּׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד (תהלים קל״ב:י״ד).

דָּבָר אַחֵר: אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה – מַה מִּטָּה זוֹ אֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לְנַחַת רוּחַ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיוּ מִטַּלְטְלִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וַיִּסְעוּ וַיַּחֲנוּ, מִשֶּׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח (מלכים א ה׳:ה׳).

דָּבָר אַחֵר: אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה – מַה מִּטָּה זוֹ אֵינָה אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, כָּךְ עַד שֶׁלֹא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל (דברי הימים א כ״א:ב׳), מִשֶּׁנִּבְנָה: יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים (מלכים א ד׳:כ׳).

דָּבָר אַחֵר: אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה – מַה מִּטָּה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, כָּךְ עַד שֶׁלֹא נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא (עזרא ב׳:ס״ד), מִשֶּׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ פָּרוּ וְרָבוּ, דְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִגְּבַת וְעַד אַנְטִיפְרַס שִׁשִּׁים רִבּוֹא עֲיָרוֹת הָיוּ, וְהָיוּ מוֹצִיאוֹת כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וּכְדֵין, אֲפִלּוּ אַתְּ מַצְנְעָה יַתְהוֹן שִׁשִּׁים רִבּוֹא דִּקְנֵי, לָא מַטְחֲנָא לְהוֹן וְלָא נְסַב יָתְהוֹן.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, קָפְצָה לָהֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הנך יפה דודי – כשאתה נפרע מן האומות אף נאים כשאתה נותן ידידיך ליראיך.

ד״א הנך יפה דודי – כשאתה תולה לכל באי עולם. אף נעים שהיו הצדיקים מקבילים מעשיהם לפי מעשיו. אף ערשנו רעננה. אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר סמבטיון כמה שנאמר בפאת מטה [ובדמשק ערש] (עמוס ג׳:י״ב). שלא שייר המקום מהם אלא אחד משבעה ואחד משמונה כמה שנאמר בפאת מטה והפאה של מטה אחת. הרי לך שתי פאות ושתי ירכים וארבע רגלים והמטה כלה להיכן הלכה לה לפנים מדמשק.

הנך יפה דודי אף נעים – אומרים ישראל להקב״ה אם באנו למנות עונותינו מרובים הם, ואם באנו למנות הנסים והיסורים מרובים הם מן העונות, בעונות כתיב פעמים רבות יצילם, וביסורים כתיב אשר הראיתני צרות רבות, ובנסים רבות עשית אתה.

הוד׳אך גמיל יא ודידי ת׳ם לד׳יד׳, וסרירנא ריאן.

חברי! הנך יפה ועוד גם אתה ערב, והקרשים של המטה שלנו עדיין לחים.

הנך יפה דודי – לא היופי שלי אלא שלך אתה הוא היפה.

אף נעים – שעברתה על פשעי והשריתה שכינתך בתוכי. וזהו קילוס של ירידת האש: וירא^א העם וירנו (ויקרא ט׳:כ״ד).

אף ערשנו רעננה – על ידי נעימותך, הנה רעננה ערשנו בבנינו ובבנותינו שהיו נקבצים אליך פה, שנאמר: ותקהל העדה וגו׳ (ויקרא ח׳:ד׳). המשכן קרוי מטה, שנאמר: הנה מטתו^ב (שיר השירים ג׳:ז׳), וכן המקדש קרוי מטה, שנאמר ביואש: בחדר המטות אשר בבית י״י (מלכים ב י״א:ב׳-ג׳), על שם שהוא פיריין ורביין של ישראל.

א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בפסוק מופיע כאן: ״כל״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 142 נוסף כאן: ״שלשלמה״.

You are handsome, my beloved, most handsome – The beauty is not mine, but Yours; You are the handsome one.

Most handsome – For You overlooked my transgressions and caused Your Shechinah to rest in our midst. This is the praise¹ of the descent of the fire, "and all the people saw and shouted for joy.⁠"²

Indeed our bed is fresh – Through your pleasantness, behold our couch is fresh with our sons and daughters, all of whom gather unto You here, as it is said, "and the assembly was gathered, etc.⁠"³ The Tabernacle is called a bed, as it is stated, "Behold the bed of Shelomo,⁠"⁴ and similarly, the [Beis] Hamikdosh is called a bed, as it is said concerning Yo'ash, "in the bed chamber" which was in the "House of God,⁠"⁵ because they are the source of Yisroel's fruitfulness and procreation.

1. By Yisroel to God.

2. Vayikra 9:24.

3. Vayikra 8:4.

4. Below 3:7.

5. II Divrei HaYamim 22:11, 12.

הנך יפה דודי אף נעים – זה לשעבר ועומד הקב״ה יפה לישראל כענין שנאמר אך טוב לישראל. וישראל נותנין שבח לקב״ה על כל הטובות שהוא גומלן שנאמר חסדי י״י אזכיר תהלות י״י כעל כל אשר גמלנו י״י וגו׳.

אף נעים – ואפ״י הוא בא עלינו באף ובחימה הוא זוכר רחמיו והוא נעים לנו ש׳ ברוגז רחם תזכור.

אף ערשנו רעננה – גם אבותינו שהם ערשינו. המטה שבא לנו מהם כך היו רעננים וחזקים בייחוד. וכל הבא עליהם היו מקבלים בסבר פנים יפות אם טוב ואם חלופו. וכן דוד אמ׳ באלהים אהלל דבר בי״י אהלל דבר. בין במדת הדין בין במדת פורענות. ואמ׳ כוס ישועות אשא ובשם י״י אקרא.

ד״א: הנך יפה דודי – הוא השם הוא טוב ונעים לישראל להושיעם מיד שונאיהם.

אף ערשנו רעננה – גם ארץ ישראל ורעננה בפירותיה כענין שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו וגו׳. ואו׳ ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל וגו׳.

ד״א: אף ערשנו רעננה – זה בית המקדש שכל זמן שהוא בנוי ישראל פרים ורבין שנאמר יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים. ומה המטה עשויה לנחת אף כל זמן שבית המקדש בנוי ישראל בנחת שנאמר ברוך אשר נתן מנוחה וגו׳.

רעננה – כמו רטוב ורך.

ענתה: הנך יפה וצריכים היינו לערש רעננה.

She answers, Behold, thou art fair; we need only a soft couch and cedars for the beams of our house, where we can dwell in retirement,

רעננה – רמה כעץ רענן.

ענתה כנסת ישראל: עוד אעשה ערש – והוא הבית, כשתכניסני^א לארץ.

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״שתכניסני״.

הנך יפה דודי – חוזרת היא ומשבחת אותו.

ערסינו רעננה – מצוייר מיטת⁠{נ}⁠ו בציורים, הכל מתוקן לכבודינו.

הנך יפה דודי. שלשה דברים^א מרחיבים דעתו של אדם, לכך היא אומרת לו אף ערשינו רעננה – כלים נאים; קורות בתינו ארזים – דירה נאה; אני חבצלת השרון – אשה נאה (ראו בבלי ברכות נ״ז:).⁠^ב אף ערשינו רעננה – מיטתינו מעצי זית רענן. ויש מפרשים: מרועננות ומכוסות בעצי רענן, מנשבים ומריחים ואין כל.⁠^ג

ודוגמתו כתרגומו: ישראל משיבים: כמה נאה שכינתך ועריבה בקרבנו,⁠^ד וגם שאתה מפרה ומרבה אותנו^ה על מטתינו, ובנים גדילים כעצי היער, וכמו רעננה^ו נטועים על מעין מים.

א. בכתב היד: שלש הדברים.

ב. נוסח הגמרא בברכות: שלשה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה, ואשה נאה וכלים נאים.

ג. כך רשום משפט זה בכתב היד, אלא שאינו מובן. ניתן אולי לשער שהנוסח בחלקו צריך להיות: מרועננות ומכוסות בעצים. רוחות מנשבות, ומריחין, ואין כל [...].

ד. בכתב היד: בקורבנו׳. אמנם ייתכן שצריך לקרוא ״כקורבנות״, אבל ״בקרבנו״ נראה מתאים יותר לתרגום, שמדבר על השראת השכינה למטרת קבלת התפילות, לא הקרבנות.

ה. מלה זו מופיעה בקיצור (״אות״) בסוף שורה, וייתכן שהיא מהווה משלים שורה בלבד.

ו. בכתב היד נכתב במקור: רענן. הה״א נוספה (בלי לתקן את הנו״ן הסופית) מעל השורה, לא ברור על ידי מי.

והיא משיבה: הנך יפה דודי – לך הנוי והיופי.

אף נעים – דבריך עריבים ונעימים, כמו: שמעו אמרי כי נעמו (תהלים קמ״א:ו׳), וכן מעשיך נעימים, כמו: שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים (שמואל ב א׳:כ״ג).

אף ערשנו רעננה – הכנתי לנו ערש יפה ומטה כבודה שנשכב בה תחת עץ רענן המיצל ומיסך על הארץ, וכך דרך חושקים לשכב תחת עץ רענן ואלה עבותה.

הנך יפה דודי אף נעים – שגם אתה נהגת בי ענין יפה, שפרנסתנו במדבר בנעימות: במָן, בשליו, ובכל מיני מעדנים.

אף ערשנו רעננה – שהיא נעימה, שאנו שוכבים תחת רענני העצים ואין אנו נכנסים לבית. אבל כשאנו רואים עץ רענן אנו שוכבים שם תחתיו ושם..... אהבתנו..... כדכתיב: ויבאו אילימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים (שמות ט״ו:כ״ז).

הנך יפה דודי – בלשון אחד מקלסים זה את זה¹. הקב״ה נקרא אחד² וישראל נקראו גם כן אחד³. וכן ״את ה׳ האמרת [היום להיות לך לאלהים]״⁴, ״וה׳ האמירך [היום להיות לו לעם סגלה]״⁵ (וכו׳).

הנך יפה דודי אף נעים – הרי יפה ונעים ב׳, בין במדת הרחמים בין במדת הדין אתה יפה ונעים ונברכך בכל גדותיך⁶. וזהו אף נעים, כלומר אפילו בשעת אף – נעים אתה. דבר אחר, אף נעים – אפילו כשאנו נעים ונדים בגלות, הנך יפה – אנו מצדיקים עלינו הדין. וזהו אף נעים כמו ״נע ונד״⁷.

דבר אחר, אף – אף ב׳ בפסוק, בב׳ חורבנות, אף לשון כעס.

אף ערשנו רעננה – זו היא מטתו של יעקב שהיא מטה שלימה⁸. דבר אחר, אף ערשנו רעננה – רעננה, אפילו בחרון אף, שאמר לראובן ״פחז כמים אל תותר״⁹, ולשמעון ולוי ״ארור אפם״¹⁰. וזהו אף, ר״ל אף על פי כן ערשנו רעננה מטה שלימה.

דבר אחר, ערשנו רעננה – מקיפין את המזבח בענפי ערבה.

דבר אחר, ערשנו – זה בית הקדש¹¹. רעננה – בעצי ארזים ובעצי ברושים, וזהו רעננה.

דבר אחר, אף ערשנו רעננה – בגן עדן, מקום ערשנו ומנוחה, רעננה –בעצי עדן.

דבר אחר, רעננה גי׳ עשו¹², אבל יעקב ערשנו רעננה.

1. שיר השירים זוטא א:טו, ברכות ו.

2. דברים ו:ד

3. שמואל ב ז:כג, דברי הימים א יז:כא

4. דברים כו:יז

5. דברים כו:יח

6. (נ״ל מדותיך) ראה ילקוט שמעוני, מדרש לקח טוב, ברכות ט:ה

7. בראשית ד:יב

8. ספרי לא, רש״י בראשית מז:לא

9. בראשית מט:ד

10. בראשית מט:ז

11. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני

12. (ואחד אינו מן המנין)

הנך יפה דודי אף נעים כבר בארנו במשלי שהמילה ״נעים״ כוונתה בד״כ תענוגות שכליות והשגות רוחניות, ״כי נעים תשמרם בבטניך״ (משלי כב:יח) ״ויהי נועם ה׳ אלהינו עלינו״ (תהלים צ:יז) ״נעימות בימינך״ (תהלים טז:יא) ״דרכיה דרכי נועם״ (משלי ג:יז). לפיכך כאשר נאמר לנפש ״הנך יפה רעיתי...⁠״ אמרה בלשון פיוטית: אם אני יפה הרי שיופיי הוא חלק מיופייך, ותכונותי הן השתקפות של תכונותיך, וכל היופי שלך שדבק בי ומיוחס אלי הרי זה ההנאה שיש לך מעצם טיבך והעונג האמיתי שאתה זוכה לו בפועל, וכאשר מתרחשת פגישה שלי אתך ואנו מתלווים זה לזה הרי שאתה מרווה את מיטתנו ואני נעשית רוויה ממך ודומה לך, עד שנוצרת ההתאחדות האמיתית ואנו נהיה במדרגה שווה. על כך אמר אף ערשינו רעננה רוויה, כלומר אהיה רוויה ושבעה בגלל פגישתי אתך במיטת ההתאחדות. ״ערש״ בלשון העברית הוא לשון נקבה כמו ״הנה ערשו ערש ברזל הלה היא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה...⁠״ (דברים ג:יא). משמעות המילה ״נעים״ היא התעדנות והנאה ונועם. כך הוא תיאר אותה כאשר היא קרבה אליו ומאמצת את תכונות השכל ושוקעת באהבתו ״מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים״ (שיר השירים ז:ז). ״רענן״ משמעו רווי מים ולח וגמיש כמו ״כל עץ רענן״ (ישעיהו נז:ה).

הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה – השיבה היא שכמו שיחשוק השכל אותה ליפיה וטוב הכנתה להמציאהו מה שיביאהו אל השלמות כן תשתוקק אל השכל ותכסוף שתתחבר אליו ותשכילהו מה שידריך בו אל השלמות. ואמרה שדודה עם היותו יפה הנה הוא טוב ונעים והערש אשר יתחברו בה היא רעננה ויגדל תענוגם בה. והעיר ג״כ באמרו רעננה אל שחבורם עושה פרי כי הרעננות והלחות הם סבת עשיית הפרי והיובש סבת המנעו וזה כולל הצמחים והבעלי חיים. ולזה יגדל חשקה אליו מצד יופיו ונעימותו והתכלית הטוב המגיע בהתחברה אליו.

השיבה הנך יפה דודי באמת אף נעים לא כמוני שאני שחורה ונאוה. ולזה הנה תשוקתי אליך עצומה עד שאף ערשנו בבית אבי רעננה.

והיא אמרה הנך יפה דודי. לא בבחינת חלק אחד כמוני. כי אם מצד עצמך. ולזה אף כי ערשנו רעננה בכאן במצרים דכתיב כגן ה׳ כארץ מצרים (בראשית י״ג). והארץ הנה רחבת ידים.

{השלמות האמיתית היא בה׳ יתברך}

הנך – אמרה כי היופי והשלימות האמתי הוא בו יתברך, באמרה אף נעים, כי נעימות בימינו להשפיע על כל נמצא, עד שמשם נמשך גם אותו היופי הנזכר למעלה, כי לא מעצמי. וזהו אף ערשנו רעננה. והכלל, כי הוא יתברך הודה בשלימותה כי יש לה שלימות פעליי וכוחניי, והיא גלתה כי לא הספיק⁠[ה] לעלות לזאת המדרגה מהשלימות בזולת מסורת מקובל משפע אלהי כנזכר, ושלמותו (ונפלג) [נפלא] עד שגבר עלינו השכלים חסדו, ומכח שלימותו גם ערשנו רעננה, כיון בזה לנו ולבנינו עד עולם. אך לא בשוה, כי כל אחד מקבל כפי כחו ואם ברכת המשפיע שוה לכולם. וזהו:

[תשובת עדת ה׳ אליו]:

הנך יפה דודי. מכל מקום היית מועיל לנו בזה¹, כי תרחיב לבנו² כאשר ילך כבודך בקרבנו כמאז³: אף נעים. ׳וסלחת [לעוונינו ולחטאתינו] ונחלתנו׳ (שמות לד ט) כמאז⁴: אף ערשנו. יסוד המיטה⁵, רעננה, אף על פי שסרו יצועיו בקלקול מעשי, כי הסתרת פניך, מכל מקום יסוד המיטה, והוא ידיעת האל יתברך ונטיית לבבנו אליו, הוא חדש ורענן כמאז ומוכנת לקבל המצע בשוב ה׳ ציון⁶, ׳כי לא שכחנו שם אלקינו׳⁷:

1. הגם שנוכל להשיג שלימות גם ללא השראת השכינה וגילוי נפלאות, מ״מ היתה לנו תועלת מכך.

2. ע״פ לשה״כ בתהלים (קיט לב) ׳דרך מצוותיך ארוץ כי תרחיב לבי׳. ופירש רבינו שם ׳כאשר תרחיב לבי להבינם אל נכון׳.

3. ע״פ לשה״כ ׳ילך נא ה׳ בקרבנו׳, והמשך פסוק זה הביא רבינו בסמוך. כלומר שע״י השראת השכינה בתוכנו כמו שהיתה בזמן מתן תורה היה לבנו מתרחב ומעמיק יותר בהשגת ה׳ וידיעתו.

4. מלבד שהיה לבנו מתרחב אילו היינו זוכים להשראת השכינה, ׳אף׳ היה ׳נעים׳ לנו, כי היית מכפר עוונותינו, ולכן כתוב ׳ילך נא ה׳ בקרבנו – וסלחת׳, כי רק ה׳ יכול לסלוח, וכן כתב רבינו בשמות שם: ׳אף על פי שבלכתך עמנו יהיה עון הדור יותר גדול, כמו שאמרת (שמות לג ה) רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ, מכל מקום טוב לנו שתלך אתה עמנו, וסלחת לעווננו, כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה ונקוה לסליחתך, ולא ילך מלאך עמנו, אף על פי שעוון המרי בו לא יהיה כל כך גדול, מאחר שאין עמו שום תִקְוַת סליחה, כאמרך (שם כג כא) כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם׳. וראה בפירוש רבינו לתפילת משה שם (לג טז) שהתפלל על הנפלאות שיהיו בישראל רק אם ה׳ יעלה בקרבם ולא מלאך, ע״ש. ורש״י כתב ׳אף נעים - שעברת על פשעי והשרית שכינתך בתוכי׳, ורבינו מבאר שהשראת השכינה היא המביאה למחילת העוונות, וזהו שאתה ׳נעים׳, אף באופן שמלאך אינו יכול לסלוח. ומה שהזכיר רבינו את המשך הפסוק שם ׳ונחלתנו׳, לשון נחלה, אולי כוונתו כפירוש רש״י שם שתהיה השראת השכינה לנחלתם המיוחדת של ישראל, שמשה ביקש אז שלא תשרה שכינה באומות העולם, שעל הבדל זה שבין ישראל לאומות מוסב הוויכוח.

5. ה׳ערש׳ הוא עיקר ויסוד המיטה, ועליו פורסים מצעים, וכן מבואר בלשון הכתוב בתהלים (קלב ג) ׳אם אעלה על ערש יצועי׳, כלומר אם אעלה את המצעות על ערש, הרי שהערש הוא עיקר המיטה.

6. לשה״כ בישעיה (נב ח). כאשר ישוב ה׳ לציון, מוכנים ישראל להשראת השכינה, שכן מעולם לא עזבו את עיקר הגורם להשראת השכינה ביניהם, והוא ידיעת ה׳ ונטיית הלב אליו, גם אם מעשיהם רעים. ונמשלה ידיעת ה׳ לעיקר המיטה, והשראת השכינה למצעים שפורסים על המיטה כדי שתהיה נוחה יותר, כי המיטה הוא מקום החיבור, וידיעת ה׳ הוא יסוד החיבור בין ישראל לה׳, [וראה מש״כ רש״י שהמשכן והמקדש, מקום השראת השכינה, נקראים ׳מיטה׳ שהוא פריין ורביין של ישראל], ואילו השראת השכינה הבאה בעקבות ידיעת ה׳ היא כמצע הנפרס על המיטה, וע״י שחטאנו נעדר המצע, אך ידיעת ה׳ נשאר בנו, נמצא שיסוד המיטה קיים ומוכן כאשר ירצה ה׳ לשוב ולפרוס את מצעיו על המיטה.

7. ע״פ לשה״כ בתהלים (מד כא), ותוכן המזמור שם: ׳כל זאת [צרות הגלות] באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך, לא נסוג אחור לבנו ותט אשורינו מני ארחך, כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות [כלומר, גם כאשר השפלת אותנו בגלות למקומות קשים, לא נסוג לבנו ממך], אם שכחנו שם אלקינו ונפרוש כפינו לאל זר, הלא אלקים יחקר זאת כי הוא ידע תעלומות לב׳. ופירש רבינו שם ׳ולא שכחנוך, ובכן ראוי שתרחם עלינו, ולא שקרנו בבריתך, להמיר דתך, ועם זה כי דכיתנו, כאשר [׳כי משמש בלשון ׳כאשר׳] דכיתנו בגזירות האומות עלינו לבטל ממנו תורה ומצוות, ותכס עלינו בצלמות כענין המן וגירוש ספרד וזולתם, אם שכחנו שם אלקינו בכל אלה להמיר דתנו ונפרוש כפינו לאל זר שיהיה בעזרתנו, הלוא אלקים יחקר זאת וידע כי לא עלתה על לבנו, כי עליך הורגנו לקדש את שמך, לכן קומה אתה שהיית כבר עזרתה לנו, ופדנו עתה מזה הגלות למען חסדך׳. [ונראה שמפרש ׳שם אלקינו׳, ידיעת ה׳ כפי שנלמד מתוך שמותיו, כמו שפירש רבינו באור עמים ובכמה מקומות]. ובפירושו לישעיה (כה ט) כתב רבינו: ׳הִנֵּה אין משוא פנים בדבר [שיהיו ישראל כהני ה׳ ונצחיים לעתיד ולא הגויים], אף על פי שחטאנו, כי אמנם זֶה [ה׳] הוא אֱלֹהֵינוּ מעולם [תמיד היה ׳אלקינו׳, שהכרנו באלוהותו גם כשחטאנו לו], ׳כי כל העמים ילכו איש [בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלקינו לעולם]׳ וגו׳ (מיכה ד ה), ׳אם שכחנו שם אלקינוד וגו׳. וראה עוד בישעיה (כו ב), ושם (מה כד-כה).

נעים – אהוב וחביב כמו נטעי נעמנים (ישעיהו י״ז:י׳).

ערשנו – כן יקרא המטה כמו ערש יצועי (תהלים קל״ב:ג׳).

רעננה – ענין לחות ורטיבות כמו דשנים ורעננים (תהלים צ״ב:ט״ו).

הנך יפה דודי – כאילו החשוקה תשיב אמריה לקלסו, ולומר הנך יפה במראה, ואף חוט של חסד משוך עליך להיות נעים ואהוב.

אף ערשנו רעננה – אף המטה שהכנת מאז לשכב בה להתעלס באהבים, הנה היתה נאה ויפה כעץ רענן והנמשל הוא לומר הטוב שגמלת עלי מאז, היה על צד המובחר בחסד רב. ומקום שכנך בקרבי מאז על הכפורת היתה חמודה ביותר.

משל:

הנך – משיבה הרעיה הנך יפה דודי מצד תוארך, גם נעים מצד שלמותך, והנה הגיע העת שנתחבר יחד ואחר כי לא נשכב עוד על מטת זהב וכסף ולא בבית ובהיכל, רק נלין ביערים על ערש של עצים וענפים לחים, הנה ערשנו הזה שבו נשכב משכב דודים, רעננה הוא מענפים לחים ורעננים, הערש רענן ורטוב והגיע עת דודים.

מליצה:

הנך – (משיבה הנפש) הנך יפה דודי גם אתה משני פנים האלה, א) מצד האלהות שחוץ לנפש הנך יפה שהיופי הנמצא בסדר המציאות נמצא בך בעצם וראשונה כי אתה מקור היופי שמן המקור הזה תתפשט היופי על כלל המציאות. ב) מצד האלהות אשר בנפש אף נעים ירגישו בו הנפשות הנעימות והערבות והערך היותר שלם, אחר שבארו החושקים הקדושים האלה היחס אשר ביניהם מצד שני הקצוות האלהות אשר חוץ לנפש. והאלהות הצפון בנפש עתה תאמר כי הגיע העת לזווגם יחד האלהות שחוץ לנפש עם האלהות אשר בנפש הרוח הקודש השופע על העולם הגדול עם הרוח הקודש השופע בעולם הקטן כחלק המזדווג עם הכל שע״ז בקשה ישקני מנשיקות פיהו: ואף ערשנו ששם יהיה הזוג והחבור הקדוש הלז רענן ורטוב כי כבר הוכנו שניהם אל החבור הלז והתדבקות רוחא ברוחא הן הנפש מצד התעוררה לקראת האלהים בדרשה ובקשה אותו והן האלהים מצד שמוכן לשפוך רוחו ואהבתו עליה בחסדו.

נעים – מתקבל על הלב.

ערשנו – לשון מושאל, חשקתנו תהיה תמיד רעננה ולא תיבש.

אף נעים – למה קלסתו בלשון כפול¹ אלא אמרה לו, רבש״ע, ״אף״ שאתה מביא עלי נעים הוא, ולמה, לפי שאתה מחזירני ומביאני למוטב.⁠² (שם)

ערשנו רעננה – זה ביהמ״ק, כמש״נ [מ״ב י״ב] ואת מניקתו בחדר המטות.⁠³ (שם)

ערשנו רעננה – משל למלך שיצא למדבר והביאו לו מטה קצרה, והיה מצטער ונדחק באבריו, כיון שנכנס למדינה הביאו לו מטה ארוכה, התחיל פושט עצמו ומותח אבריו, כך עד שנבנה ביהמ״ק היתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון, משנבנה ביהמ״ק – כתיב (מלכים ב ח׳) ויאריכו הבדים.⁠⁴ (שם)

ערשנו רעננה – מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך עד שנבנה ביהמ״ק היתה השכינה מתטלטלת ממקום למקום, כמש״נ ואהיה מתהלך באוהל ובמשכן, משנבנה ביהמ״ק כתיב ביה (תהלים קל״ב ה׳) זאת מנוחתי עדי עד.⁠⁵ (שם)

ערשנו רעננה – מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך ישראל עד שנבנה ביהמ״ק היו מטולטלין ממקום למקום, ויסעו ויחנו, וכשנבנה כתיב (מלכים א ה׳) וישב יהודה, וישראל לבטח.⁠⁶ (שם)

ערשנו רעננה – מה מטה זו אינה אלא לפו״ר, כך עד שנבנה ביהמ״ק כתיב (דברי הימים א כ״א) לכו ספרו את ישראל, ומשנבנה כתיב (מלכים א ד׳) יהודה וישראל כחול הים.⁠⁷ (שם)

ערשנו רעננה – מה מטה זו אינה אלא לפו״ר, כך עד שנבנה ביהמ״ק כתיב (עזרא ב׳) כל הקהל כאחד ארבע רבוא, ומשנבנה פרו ורבו, דאמר ר׳ יוחנן, מגבת ועד אנטיפרס ס׳ רבוא עיירות היו והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים.⁠⁸ (מ״ר)

1. נראה דמה שאמר בלשון כפול הוא אשיגרא דלישנא מדרשה בפסוק הקודם, דשם באמת הלשון כפול הנך יפה הנך יפה, משא״כ כאן לא הלשון כפול כי אם הענין, כלומר, התואר כפול, יפה ונעים, והכונה בלשון כפול – בענין כפול.

2. נראה דרומז למ״ש במנחות נ״ג ב׳ למה נמשלו ישראל לזית [כמש״כ זית רענן יפה פרי תואר] לומר לך, מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע״י כתישה כך ישראל אין חוזרין למוטב אלא על ידי יסורין, וכן דרשו לעיל בפ׳ שמן תורק שמך, נמשלו ישראל לשמן, מה שמן אין משתבח אלא ע״י כתישה כך ישראל אין עושין תשובה אלא ע״י יסורין.

3. וכתיב שם ויהי אתה מתחבא בית ה׳. וטעם כנוי שם מטה לשכינה פירש״י במלכים ב׳ (י״א ב׳) דהוא ע״ש הכתוב בין שדי ילין, וכונתו ע״פ מ״ש ביומא נ״ד א׳ שבדי הארון היו בולטין כשני דדי אשה, וע״ע לקמן בפירושו בכתוב הנה מטתו שלשלמה וגו׳. וע״פ זה בארנו האגדה דשבת נ״ה ב׳ עה״פ דפ׳ וישלח וישכב את בלהה, שתי מצעות בלבל, אחת של שכינה ואחת של אביו, והיינו דכתיב אז חללת יצועי עלה אל תקרא יצועי אלא יצועי, וזהו משום דיצועי רמז לשכינה, וכ״מ בבמד״ר פרשה י״א עה״פ הנה מטתו שלשלמה, מטתו – זה ביהמ״ק, כשם שהמטה אינה אלא לפו״ר כך כל מה שהיה בביהמ״ק היה פרה ורבה שנאמר (מלכים ב ח׳) ויאריכו הבדים, ואומר והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות. ועל יסוד זה דמטה [היינו ערש שבפסוק זה] כנוי לביהמ״ק סובבים הולכים כל הדרשות הבאות בלשון זה.

4. ע׳ מש״כ באות הקודם וצרף לכאן.

5. ולמעלה מזה כתיב כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו, ועיין זבחים קי״ט א׳. ובכלל דרשה זו נסמך על המבואר בדרשה שלמעלה [אות קצ״ו] דמטה [ערש] כנוי לביהמ״ק, יעו״ש.

6. גם בדרשה זו יכוון למשכ״ל אות קצ״ו דערשנו כנוי לביהמ״ק כפי שבארנו שם.

7. כמו שכתבתי באות הקודם.

8. צ״ל אנטיפטרוס, והיא עיר שבנה הורדוס ביהודה וקראה ע״ש אביו אנטיפטר [ולפנים נקראת כפר סבא, ע׳ נדה ס״א א׳], ועיר גבת אולי היא עיר גבתון במטה דן שנזכרת ביהושע (י״ט מ״ד, כ״א כ״ג) ובמ״א (ט״ו כ״ז) ועוד. וטעם כלל דרשה זו שמכנה ביהמ״ק בשם מטה עיין מש״כ לעיל אית קצ״ו.

ומשיבה החשוקה לחשוק בדברי שבח¹, לא שלי הוא היופי, אלא שלך², הִנְּךָ – אתה הוא³ הַיָפֶה דוֹדִי, יפה במראה אתה, ואף חוט של חסד משוך עליך להיות נעים ואהוב⁴, אַף נָעִים – חביב אתה⁵, אַף עַרְשֵׂנוּ – המטה שהכנת מאז לשכב בה להתעלס באהבים היתה⁶ רַעֲנָנָה – נאה ויפה כעץ רענן⁷ רטוב ולח⁸:

1. מצודת דוד.

2. רש״י.

3. שם.

4. מצודת דוד.

5. מצודת ציון. ורש״י ביאר שעברת על פשעי והשרית שכינתך בתוכי, וזהו קילוס של ירידת האש על המזבח שנאמר (ויקרא ט, כד) ״וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה׳... וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ״.

6. מצודת דוד. ורש״י ביאר שהמשכן קרוי מיטה שנאמר הנה מטתו שלשלמה, וכן המקדש קרוי מטה שנאמר ביואש (דברי הימים ב כב, יא) בחדר המטות אשר בבית ה׳, על שהם פריין ורביין של ישראל.

7. מצודת דוד.

8. מצודת ציון. והנמשל, כנסת ישראל אומרת, הטוב שגמלת עלי מאז, היה על הצד המובחר ובחסד רב, והשרית שכינך בקרבי על הכפורת שהוא המקום הנחמד ביותר, מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון