אם לא תדעי לך היפה בנשים מנהג הלשון הוא להוסיף ״לך״ ו״לי״ יחד עם הפעלים כמו ״לך לך מארצך״ (בראשית יב:א) ״ברח לך אל מקומך״ (במדבר כד:יא) ו״לך לך אל ארץ המוריה״ (בראשית כב:ב) ״שמר לך את הדברים״¹ ״גאל לך אתה את נחלתי לא אוכל לגאול לי״ (רות ד:ו) ״ויאמר הגואל לבועז קנה לך״ (שם ד:ח) ״ודמה לך לצבי״ (שיר השירים ח:יד) ״אלך לי אל הר המור״ (שם ד:ו). כך גם כאן ״לך״ היא מילה יתרה, וצורת היסוד של המשפט ״אם לא תדעי היפה בנשים״ ודומה לו ״צאי לך בעקבי הצאן״. [הסבר אחר] כוונתו במילים ״אם לא תדעי לך״ היא: אם אינך מכירה את עצמך כך שהבנתך תהיה ממך ובאמצעותך בלי גורם מתווך, במקרה זה תאלצי לנחול זאת תחילה מבחוץ ולקבל מן המלומדים והחכמים או הנביאים המנהיגים.

צאי לך בעקבי הצאן בעקב הצאן כלומר מאחוריהם. ויש אומרים עקבותיהם כלומר סימני הדריכה של רגליהם, כמו ״ועקבותיך לא נודעו״ (תהלים עז:כ). העניין [בכללותו] הוא: מעקב אחרי ההשפעות של הדברים הקיימים ומחשבה עליהם והתבוננות שכלית בהם בזה אחר זה, חלק אחרי חלק, עד שיגיע במהלך זה לידיעת הסיבות והעילות וההתחלות, ויתחבר אל ידיעת האל יתעלה באמצעות התבוננות בחכמתו [המתבטאת] בבריותיו, כפי שהסברנו מעט מעניין זה בספר איוב. יש אומרים שהאות בית במילה ״בעקבי״ היא במקום מם, כמו ״והנותר בבשר ובלחם״ (ויקרא ח:לב). כלומר, צאי מתחת השפעתו של הצאן החומרי הזה והכוחות הגופניים, אשר את עוסקת בהנהגתם ובסיפוק צרכיהם, שכן הם אלה המונעים ממך את השלמות והחוסמים בעדך את האושר, ומרחיקים אותך מפני ידיעת מקומי והכרת האופן שבו אני משגיח ומנהיג.

ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים רומז אל גלגלי השמיים והכוכבים, כלומר: כאשר תצאי מן העיסוק בכוחות החמריים והתאוות הגופניות, עצמיותך תטוהר ואורותיך יזרחו ותצאי מן החשכה. לפיכך, הדבר הראשון שעליך להתבונן בו הוא תכונותיהם של גלגלי השמיים והאופן בו מגיעה ההנהגה שלהם לעולם התחתון [כדור הארץ], שכן דבר זה קל לך יותר מאשר הבנת הפעולות של [השכלים] הנבדלים, שכן גלגלי השמיים הם גופים, ולפיכך הבנת ההשפעה שלהם על [גופים] אחרים קלה ופשוטה יותר, ומשם אפשר לעבור למשהו נסתר יותר. הוא כינה אותם [את גלגלי השמים] ״משכנות הרועים״ משום שהם מקום המשכן של הישויות הרוחניות והשכלים נמצאים בהם ופועלים למענם בפועל, וכביכול הם שוכנים בתוכם והם רועים את כל מה שביקום, שכן האל יתעלה הפקיד אותם על כך ומסר בידיהם את הנהגת העולם ושמירתו, והבטחת המשך הקיום של הנבראים באופן רציף באותו מצב בו הם נמצאים. כלומר: שמירת המינים באמצעות [שמירה על] המשכיות קיומם, ו⁠[שמירת] ההמשכיות של הפרטים ע״י החלפה [של פרט אחד בפרט אחר מאותו מין]. דע שכאשר נאמר ״גדי עזים״ הרי זה דווקא עזים, וכאשר לא מוזכרת עימו המילה ״עזים״ הרי זה שם כולל לכל בהמה טהורה צעירה. זאת בדומה למילה ״שה״ שהיא שם כולל לכבשים ולעזים ״שה כבשים ושה עזים״ (דברים יד:ד). הריבוי של ״גדי״ הוא תמיד בזכר, ואילו כאן אמר ״גדיותיך״ בלשון נקבה. משמעות הקטע הזה [כולו] היא שהנפש אומרת בלשון פיוטית: הגוון השחור והשחרחר שיש לי אינו חלק מעצמיותי, אלא דבר זה קרה לי באופן מקרי, משום שלא התעסקתי בדבר שיביא שלמות לעצמיותי, ולא עמלתי על הדברים הנוגעים לי באופן ייחודי, אלא התעסקתי בהנהגת אחרים והזנחתי את הנהגת עצמי, כלומר עסקתי בהנהגת הגוף והכוחות הגופניים והטבעיים והכוחות של התאוות והכוחות החייתיים. לאחר מכן דרשה מאהובה, אשר אליו התכוונה להתקשר, שיורה לה על דבר שיוביל אותה אליו בדרך ישרה, שבה לא תזדקק לגורם אחר מבחוץ שתיעזר בו, אלא היא עצמה תהיה במצב בו תתבונן באמיתות בעצמה בלי תיווך של החושים וכוחות המחשבה והדמיון וכדומה. היא אומרת ״איכה תרביץ בצהרים״, שכן מנהגם של הרועים בזמן החום ותנומת הצהרים להרביץ את הצאן במקומות קרירים בצל עד שישבר שיא החום. בנוסף לכך האור באותה שעה רב וחזק יותר מאשר בתחילת היום או בסופו, וכביכול היא אומרת לו: כאשר אתה זורח בחזקה אני חלשה מכדי לקבל את פניך, משום שאני במקום חשוך, ואני משתוקקת לתחבולה שבאמצעותה אוכל להשיג את עצמיותך למרות אורך החזק, ולא יהיה דבר שימנע אותי מכך, ולא אזדקק למתווך שיראה לי את הדרך או שאשאב ממנו ידיעות לגביך, [שכן במקרה זה] יתכן שאגיע בטעות למקום של רועה אחר ואחשוב שהוא מקומך, ודבר זה יגרום לי להתרחק ממך. התשובה שניתנה לה על כך היתה: ״אם לא תדעי לך...⁠״ כפי שבואר קודם. לעומת זאת לפי הרעיון האחר [הפירוש הלאומי] הרי שכנסת ישראל אומרת: ראיתם שקבלתי צבע שחור וחושך בגלל החטאים כמו פרשת העגל או פרשת המתאווים, אך דבר זה איננו נובע ממני באמת ואין זה מתכונותי, אלא נובע מן האנשים שהתערבבו בי כמו ״ערב רב״ (שמות יב:לח) ו״האספסוף״ (במדבר יא:ד) ואחרים. וכך גם בארצם [של ישראל] כאשר הם מרדו [באל] ועבדו עבודה זרה, והוא אומר [בשמה]: דבר זה הוא משום שהתערבבתי עם אומות אחרות ושהיתי בחברתן ואמצתי את תכונותיהן ״ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם״ (תהלים קו:לה). ואמר בלשון פיוטית [בשמה]: כאשר אתה זועם עלינו אני מתאווה לדעת את האופי האמיתי של התשובה ובקשת הרחמים ממך, כדי שלא אזדקק למתווך לצורך כך ולא אשאל מישהו אחר ולא אפנה אל מישהו אחר, לא מלאך ולא גלגל, כפי שהבטחת לי ״אשר חלק ה׳...⁠״ (דברים ד:יט), ״להיות לו לנחלה.....⁠״ (שם ד:כ). לפיכך באה התשובה: אם אינך יודעת זאת לכי בעקבות החכמים והנביאים והצדיקים וראי את דרכיהם וכיצד הם מגיעים אלי, והתבונני בהשגחתי עליהם, ושימי פעמייך אלי בדרך שבה הם עושים זאת, ובדרך זו תמצאי אותי נוכח וממהר לענות ״ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל קראינו אליו״ (דברים ד:ז).