Shir HaShirim 1 – שיר השירים א‏ – Mikraot Gedolot

כַּד נְפַקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם רְדַפוּ פַּרְעֹה וּמַשְׁרְיָתֵיהּ בָּתְרֵיהוֹן בִּרְתִיכִּין וּבְפָרָשִׁין וַהֲוָת אוֹרְחָא סְגִירָא לְהוֹן מֵאַרְבַּע סִטְרֵיהוֹן מִן יַמִּינָא וּשְׂמָאלָא הֲווֹ מַדְבְּרַיָּא דְּמָלְיָן חִיוָוָן קָלַן וְעַקְרַבִּין וּמִן בָּתְרֵיהוֹן הֲוָה פַּרְעֹה רַשִּׁיעָא וּמַשְׁרְיָתֵיהּ וּמִן קֳדָמֵיהוֹן הֲוָה יַמָּא דְּסוּף מָה עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלִי בְּכֹחַ גְּבוּרְתֵיהּ עַל יַמָּא וְנַגַּב יָת מַיָּא וְיָת טִינָא לָא נַגַּב אֲמַרוּ רַשִּׁיעַיָּא וְעַרְבְּלָאִין וְנוּכְרָאִין דִי בֵינֵיהוֹן יָת מוֹי דְּיַמָּא יְכִיל לְנַגָּבָא וְיָת טִינָא לָא יְכִיל לְנַגָּבָא בְּהַהִיא שָׁעֲתָא תְּקַף רוּגְזָא דַּיָי עֲלֵיהוֹן וּבְעָא לְשַׁנָּקוּתְהוֹן בְּמוֹי דְּיַמָּא הֵיכְמָא דְּאִשְׁתַּנַּקוּ פַּרְעֹה וַחֲיָלוֹתוֹהִי רְתִיכּוֹהִי וּפָרָשׁוֹהִי וְסוּסָוָתוֹי אִלּוּלֵי מֹשֶׁה נְבִיָּא דִּפְרַשׂ יְדוֹי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ וַאֲתֵיב רוּגְזָא דַּיָי מִנְּהוֹן וּפְתַח אִיהוּ וְצַדִּיקֵי דָּרָא הַהוּא יָת פּוּמְּהוֹן וַאֲמַרוּ שִׁירְתָא וַעֲבַרוּ בְּגוֹ יַמָּא דְּסוּף בְּיַבֶּשְׁתָּא בְּגִין זְכוּתָא דְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב רְחִימַיָּא דַּיָי.

[א] לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה – דָּרַשׁ רַבִּי פַּפִּיס: וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ (איוב כ״ג:י״ג), דָּן יְחִידִי לְכָל בָּאֵי עוֹלָם וְאֵין לְהָשִׁיב עַל דִּבְרֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיֶּךָ פַּפִּיס שֶׁלֹא לְהָשִׁיב עַל דִּבְרֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, לְפִי שֶׁהַכֹּל בֶּאֱמֶת וְהַכֹּל בַּדִּין, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וָאֶרְאֶה אֶת ה׳ ישֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא (ישעיהו ו׳:א׳).

אָמַר רַבִּי סִימוֹן כִּסֵּא שֶׁמַּפְרִישׁ בֵּין מִיתָה לְחַיִּים, וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ (מלכים א כ״ב:י״ט), וְכִי יֵשׁ שְׂמֹאל לְמַעְלָה, וַהֲלֹא הַכֹּל יְמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יְמִינְךָ ה׳ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה׳ תִּרְעַץ אוֹיֵב (שמות ט״ו:ו׳), וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ, אֶלָּא אֵלּוּ מַיְמִינִים וְאֵלּוּ מַשְׂמְאִילִים, אֵלּוּ מַכְרִיעִין לְכַף זְכוּת וְאֵלּוּ מַכְרִיעִין לְכַף חוֹבָה. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא מַיְיתֵי לָהּ מִן הֲדָא: וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל (דניאל י׳:א׳), אֱמֶת הַדָּבָר כְּשֶׁנַּעֲשָׂה צָבָא גָדוֹל, דִּכְתִיב: וַה׳ אֱלֹהִים אֱמֶת (ירמיהו י׳:י׳), מַהוּ אֱמֶת, אָמַר רַבִּי אַיְבוּן שֶׁהוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַה׳, הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וּבִנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּן: וַה׳ דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה (מלכים א כ״ב:כ״ג), זֶה בִּנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּן, וּמַה מְּקַיֵּם רַבִּי אֶלְעָזָר הָדֵין קְרָיָה דְּרַבִּי פַּפִּיס וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, אֶלָּא הוּא חוֹתֵם יְחִידִי לְכָל בָּאֵי עוֹלָם וְאֵין בְּרִיָּה חוֹתֶמֶת עִמּוֹ, וּמַהוּ חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רַבִּי בִּיבֵי בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר, אֱמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת (דניאל י׳:כ״א), אִם אֱמֶת לָמָּה רָשׁוּם, וְאִם רָשׁוּם לָמָּה אֱמֶת, אֶלָּא עַד שֶׁלֹא נֶחְתַּם הַדִּין רָשׁוּם, מִשֶּׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּין, אֱמֶת.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וְלָמָּה הוּא אֱמֶת, אל״ף בְּרֹאשׁ הָאוֹתִיּוֹת, מ״ם בָּאֶמְצַע, תי״ו בְּסוֹפָן, לוֹמַר: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים (ישעיהו מ״ד:ו׳), אֲנִי רִאשׁוֹן, שֶׁלֹא קִבַּלְתִּי מַלְכוּתִי מֵאַחֵר, וַאֲנִי אַחֲרוֹן, שֶׁאֵינִי מוֹסְרָהּ לְאַחֵר שֶׁאֵינוֹ בָּעוֹלָם. וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים, שֶׁאֵין לִי שֵׁנִי.

[ב] דָּרַשׁ רַבִּי פַּפִּיס: הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ וגו׳ (בראשית ג׳:כ״ב), כִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיֶּךָ פַּפִּיס, אָמַר לוֹ מָה אַתְּ מְקַיֵּם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָתַן לְפָנָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי דְרָכִים דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת, וּבָרַר לוֹ דֶּרֶךְ הַמָּוֶת וְהִנִּיחַ לוֹ דֶּרֶךְ הַחַיִּים.

[ג] דָּרַשׁ רַבִּי פַּפִּיס: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר (תהלים ק״ו:כ׳), שׁוֹמֵעַ אֲנִי בְּשׁוֹר שֶׁל מַעְלָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: אֹכֵל עֵשֶׂב, אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיֶּךָ פַּפִּיס, אָמַר לוֹ וּמָה אַתָּה מְקַיֵּם וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר, בְּשׁוֹר שֶׁל שְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: אֹכֵל עֵשֶׂב, אֵין לְךָ מְנֻוָּל וּמְשֻׁקָּץ כְּשׁוֹר בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֵל עֵשֶׂב. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אוֹמֵר חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם עָשׂוּ לָהֶם כְּשָׁפִים וְהָיָה נִרְאֶה כִּמְרַטֵּט לִפְנֵיהֶם, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: רָפְתָה דַמֶּשֶׂק הִפְנְתָה לָנוּס וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה (ירמיהו מ״ט:כ״ד).

[ד] דָּרַשׁ רַבִּי פַּפִּיס לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, לְסִסָּתִי כְתִיב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁשַּׂשְׂתִּי עַל הַמִּצְרִיִּים לְאַבְּדָן בַּיָּם, כָּךְ שַׂשְׂתִּי לְאַבֵּד שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמִי גָּרַם לָהֶם לְהִנָּצֵל, מִימִינָם וּמִשְׂמֹאלָם, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים ל״ג:ב׳). וּמִשְּׂמֹאלָם, זוֹ מְזוּזָה.

דָּבָר אַחֵר, מִימִינָם, זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע. וּמִשְׂמֹאלָם, זוֹ תְּפִלָּה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיֶּךָ פַּפִּיס כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שִׂישָׂה כְּתִיב בְּשִׂי״ן וְכָאן בְּסמ״ך. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ מְקַיֵּם לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, אֶלָּא רָכַב פַּרְעֹה עַל סוּס זָכָר וְכִבְיָכוֹל נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל סוּס זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף (תהלים י״ח:י״א), אָמַר פַּרְעֹה מָה הַסּוּס זָכָר הַזֶּה הוֹרֵג בְּעָלָיו בַּמִּלְחָמָה אֶלָּא הֲרֵינִי רוֹכֵב עַל סוּסָה נְקֵבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, חָזַר וְרָכַב פַּרְעֹה עַל סוּס אָדוֹם עַל סוּס לָבָן אוֹ בְשָׁחוֹר, כִּבְיָכוֹל נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל סוּס אָדוֹם לָבָן שָׁחוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ (חבקוק ג׳:ט״ו), סוּסָוָן פָּגְיָין, יָצָא פַּרְעֹה הָרָשָׁע בְּשִׁרְיוֹן וְכוֹבַע, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן (ישעיהו נ״ט:י״ז). הֵבִיא נֵפְטְ, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ (תהלים י״ח:י״ג). הֵבִיא אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרוֹת, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה׳ נָתַן קֹלֹת וּבָרָד (שמות ט׳:כ״ג). חֲרָבוֹת וּרְמָחִים, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְרָקִים רָב (תהלים י״ח:ט״ו). הֵבִיא חִצִּים, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח חִצָּיו (תהלים י״ח:ט״ו).

אָמַר רַבִּי לֵוִי וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם, שֶׁהָיוּ הַחִצִּים מְפַזְּרִים אוֹתָם, וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְעַרְבְּבִין אוֹתָם, עִרְבְּבָן, הֲמָמָן, נָטַל סִגְנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מָה הֵם עוֹשִׂים, יָצָא פַרְעֹה קַטַּפְרַקְטוֹס, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: ה׳ כַּגִּבּוֹר יֵצֵא (ישעיהו מ״ב:י״ג). הִרְעִים קוֹלוֹ, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: יַרְעֵם מִן שָׁמַיִם ה׳ (שמואל ב כ״ב:י״ד). לִבְלֵב בְּקוֹלוֹ, כִּבְיָכוֹל: וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ (שמואל ב כ״ב:י״ד). יָצָא פַרְעֹה בְּזַעַם, כִּבְיָכוֹל: בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ (חבקוק ג׳:י״ב). בְּקֶשֶׁת, כִּבְיָכוֹל: עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ (חבקוק ג׳:ט׳). בְּצִנָה וּמָגֵן, כִּבְיָכוֹל: הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה (תהלים ל״ה:ב׳). בִּבְרַק חֲנִית, כִּבְיָכוֹל: לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ (חבקוק ג׳:י״א). רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כֵּיוָן שֶׁכִּלָּה פַּרְעֹה כָּל כְּלֵי זַיִּן שֶׁלּוֹ הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגָּאֶה עָלָיו, אָמַר לוֹ רָשָׁע יֵשׁ לְךָ רוּחַ, יֵשׁ לְךָ כְּרוּב, יֵשׁ לְךָ כְּנָפַיִם. מֵהֵיכָן הֱטִיסָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי יוּדָן מִבֵּין גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה שְׁמָטָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱטִיסָן עַל הַיָּם.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל טוֹעֲנוֹ עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן טוֹעֵן אֶת רְכוּבוֹ וְרוֹכֵב עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ (תהלים י״ח:י״א), כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיֵּדֶא, וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר: וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ (שמואל ב כ״ב:י״א), בְּאֵיזֶה צַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים, אָמַר רַבִּי אַחָא מִכָּאן שֶׁהָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹת וְיָצָא לְהֵרָאוֹת בָּהֶן.

[ה] דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי – אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְבַת מְלָכִים שֶׁנִּשְׁבֵּית, וְהָיָה אָבִיהָ עוֹמֵד לִפְדּוֹתָהּ, וְהָיְתָה מְרַמֶּזֶת לַשַּׁבָּאִים וְאוֹמֶרֶת לָהֶם לָכֶם אֲנִי, וְשֶׁלָּכֶם אֲנִי, וְאַחֲרֵיכֶם אֲנִי. אָמַר לָהּ אָבִיהָ, מָה אַתְּ סְבוּרָה שֶׁאֵין בִּי כֹּחַ לִפְדּוֹתֵךְ, דּוּמָה דִּמִּיתִיךְ, דּוֹמִי בִּשְׁתִיקָה. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹנִים עַל הַיָּם: וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם (שמות י״ד:ט׳), וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹמְזִים לַמִּצְרִיִּים מִפַּחְדָּם וְאוֹמְרִים לָהֶם, אָנוּ שֶׁלָּכֶם, וְלָכֶם אָנוּ, וְאַחֲרֵיכֶם אָנוּ הוֹלְכִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אַתֶּם סְבוּרִים שֶׁאֵין בִּי כֹּחַ לִפְדּוֹתְכֶם, דּוֹמוּ דִּמִּיתִיךְ, שִׁתַּקְתִּיךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: ה׳ יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן (שמות י״ד:י״ד).

[ו] דָּבָר אַחֵר: דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי – רַבָּנָן אָמְרֵי לְפִי שֶׁנִּדְמוּ יִשְׂרָאֵל לְסוּסִים נְקֵבוֹת וּמִצְרִיִּים הָרְשָׁעִים זְכָרִים מְזֹהָמִים, וְהָיוּ רָצִים אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁשּׁוֹקְעִים בַּיָּם.

אָמַר רַבִּי סִימוֹן חַס וְשָׁלוֹם לֹא נִדְמוּ יִשְׂרָאֵל לְסוּסִים נְקֵבוֹת, אֶלָּא גַּלֵּי הַיָּם נִדְמוּ לְסוּסִים נְקֵבוֹת, וּמִצְרִיִּים לְסוּסִים זְכָרִים מְזֹהָמִים, וְרָצוּ אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁשָּׁקְעוּם בַּיָּם, וְהָיָה הַמִּצְרִי אוֹמֵר לְסוּסוֹ אֶתְמוֹל הָיִיתִי מוֹשֶׁכְךָ לְנִילוּס וְלֹא הָיִיתָ בָּא אַחֲרַי וְעַכְשָׁו אַתָּה מְשַׁקְּעֵנִי בַּיָּם. וְהָיָה הַסּוּס אוֹמֵר לְרוֹכְבוֹ: רָמָה בַיָּם (שמות ט״ו:א׳), רְאֵה מַה בַּיָּם, אֵיפִתֵּיסִיס נַעֲשֵׂית לָכֶם בַּיָּם. תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: וַיְנַעֵר ה׳ אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם (שמות י״ד:כ״ז), מְלַמֵּד שֶׁהַסּוּס הָיָה זוֹרֵק רוֹכְבוֹ לְמַעְלָה, וְהוּא יוֹרֵד לְמַטָּה, וְהַסּוּס לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּזֶה שֶׁמְנַעֵר בַּקְּדֵרָה, תַּחְתּוֹן עוֹלֶה לְמַעְלָה וְעֶלְיוֹן יוֹרֵד לְמַטָּה. רַעְיָתִי, מַהוּ רַעְיָתִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מְפַרְנַסְתִּי הֵן שֶׁיִּרְעוּ אוֹתִי בִּשְׁנֵי תְמִידִין בְּכָל יוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר (במדבר כ״ח:ד׳), דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן שְׁנֵי תְמִידִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין בְּכָל יוֹם, אֶחָד בְּשַׁחֲרִית וְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁל שַׁחַר הָיָה קָרֵב עַל עֲבֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּלַּיְלָה, וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה קָרֵב עַל עֲבֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם, וְלֹא הָיָה אָדָם לָן בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיָדוֹ עָווֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: צֶדֶק יָלִין בָּהּ (ישעיהו א׳:כ״א).

דָּבָר אַחֵר: דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי – רַבָּנָן אָמְרֵי רַעְיָיתָא דְעוֹלָמִי, שֶׁקִּבְּלוּ תּוֹרָתִי, שֶׁאִלּוּ לֹא קִבְּלוּהָ הָיִיתִי מַחֲזִיר עוֹלָמִי לְתֹהוּ וָבֹהוּ, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא, כְּתִיב: נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל ישְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה (תהלים ע״ה:ד׳), אִלּוּלֵי שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי וְאָמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כ״ד:ז׳), הָיָה הָעוֹלָם מִתְמַגְמֵג וְחוֹזֵר לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וּמִי בִּסֵּס הָעוֹלָם אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה, בִּזְכוּת: אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ (שמות כ׳:ב׳) תִּכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה.

לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי – זו המריה שהמרו ישראל על הים ואיזה המריה שנסה אותם המקום ייבש המים והטיט לא ייבש התחילו ישראל אומרים המים הוא יכול ליבש אבל הטיט אינו יכול ליבש אמר להם המקום נסיתי אתכם ולא עמדתם כמו שאבדו סוסי פרעה ורכבו כך הייתם חייבים לאבד אבל אעשה בשביל שמי הגדול שלא יחלל לכך נאמר וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו (הגדול) להודיע את גבורתו (תהלים ק״ו ז׳:ח׳) ומנין שיבש המקום את המים והטיט לא יבש שנאמר דרכת בים סוסיך חמר מים רבים (חבקוק ג׳:ט״ו).

ד״א לסוסתי ברכבי פרעה [דמיתיך רעיתי] – מכאן היה רבי מאיר אומר אף על פי שיצא פרעה בסוסיא נקבה אף הקב״ה הראה אותו בכסא הכבוד בדמות סוסיא נקבה לקיים מה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה ולמה יצא פרעה בסוסיא נקבה אלא אמר פרעה מי בכל הבהמות שלי קל לרדוף אחרי ישראל אמרו לו סוסיא שלך מפני שהיתה צבעונין ולא היה כיוצא בה בעולם לפיכך היו כל הסוסים זכרים רצים אחריה מיד נטלה פרעה ורכב עליה לכך נאמר כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים (שמות ט״ו:י״ט) וכמו שאמר פרעה לחילותיו כך אמר המקום למלאכי השרת מי בכל הבריות המשמשין לפני קל אמרו לו הכל גלוי לפניך שאין קל אלא הרוח היוצא מתחת כנפי הכרובים מיד נגלה עליו הקב״ה שנאמר וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח (תהלים י״ח:י״א).

ד״א לסוסתי ברכבי פרעה – לססתי כתיב מלמד שהיה הקב״ה שש ושמח לאבד את [שונאיהם של] ישראל עמו.

ד״א לסוסתי ברכבי פרעה – מלמד שנתן הקב״ה אימתם של ישראל על המצרים והיו מכים את הפרדות שיחזירו אותם למצרים והיו הגלגלים מושכים אותם בים לכך נאמר לסוסתי ברכבי פרעה רבי יהודה ב״ר שמעון אומר לפי שיצאו המצרים בסוסים לפיכך התמיד עליהם המקום סוסים בים לכך נאמר לסוסתי ברכבי פרעה.

דמיתיך רעיתי – אין דמיתיך אלא דמיות מלמד שבדמיון נגלה המקום על ישראל כאדם שמראה את חברו ואומר זה פלוני כך היו ישראל מסתכלים בהקב״ה ומדמים אותו לכך נאמר דמיתיך רעיתי.

רמז תתקפג

לסוסתי ברכבי פרעה – דרש ר׳ פפייס רכב פרעה על סוס זכר כביכול נגלה עליו הקב״ה על סוס זכר, שנאמר דרכת בים סוסיך, רכב פרעה על סוס נקבה כביכול נגלה עליו על סוס נקבה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה, א״ל רבי עקיבא דייך פפייס לסוסתי לססתי כתיב, א״ל הקב״ה כשם שששתי על מצרים לאבדם כך ששתי על שונאיהם של ישראל לאבדם, ומי גרם להם להנצל מימינם ומשמאלם בזכות התורה שהם עתידים לקבל מימינם שנאמר מימינו אש דת למו וגו׳, ומשמאלם אלו תפילין. אמר פרעה סוס זכר הורג את בעליו במלחמה אבל הנקבה הזו מפזרת היא דרכיה והולכת חזר ורכב על סוסיא.

דמיתיך רעיתי – אמר רבי ב״ר יוסי בן זמרא משל לבת מלכים שנשבית עם השבאים והיתה מרמזת לשבאים ואומרת להם עמכם אני אחריכם אני, והיה אביה אומר בתי אין בי כח לפדותך, כך ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם.

דבר אחר: דמיתיך, רבנן ור׳ שמעון בן יוחאי, רבנן אמרי ישראל נמשלו לסוסים נקבות, והמצרים לסוסים זכרים והחמום עד שנשתקעו בים. אר״ש ח״ו לא נדמו ישראל לסוסים נקבות אלא גלי הים נדמו לסוסים נקבות, והמצריים לסוסים זכרים והחמום והיו רצים אחריהם עד שנשתקעו בים, הדא הוא דכתיב סוס ורוכבו רמה בים. רעיתי אמר רבי יוחנן מפרנסתי שהיא מעלה לי שני תמידין את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני וגו׳.

דבר אחר: רעותא דעולמי שאלולי לא קבלו תורתי הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו, שנאמר נמוגים ארץ וכל יושביה וגו׳.

דבר אחר: לסוסתי זו המרייה שהמרו על הים לפי שייבש הקב״ה המים, והטיט לא יבש, התחילו אומרים זה לזה המים יכול הוא ליבש אבל לא הטיט, דכתיב דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, אמר הקב״ה ראויים היו הללו להאבד כסוסיו של פרעה, אלא אעשה למען שמי להודיע את גבורתי.

לפרס פי מראכב פרעון, שבהתך יא צאחבתי.

חברתי! לסוסים במרכבות פרעה דמיתי אותך.

לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי – למ״ד זו כמו למ״ד לקול תתו המון מים (ירמיהו י׳:י״ג), וכמו למ״ד לריח שמניך (שיר השירים א׳:ג׳), לקבוצת סוסים הרבה שאספתי מחנותיי לצאת לקראתך ברכבי פרעה להושיעך, כמו שנאמר: דרכת בים סוסיך (חבקוק ג׳:ט״ו) – סוסים הרבה.

^א[דמיתיך רעייתי – שיתקתיך מצעקתך, שנאמר: ואתם תחרישון (שמות י״ד:י״ד) זאת ראיתי בספר אגדה.⁠^ב]

דבר אחר: שם דמיתיך לרעייתי – שם הראיתי לכל שרעייתי את.

לססתי – קבוצת סוסיי, ובלשון לעז: קַבָֿלֶיְישְא.

דמיתיך – אַדֵֿישְמַאי בלעז, כמו אותי דימו להרוג (שופטים כ׳:ה׳).

א. הביאור בסוגריים המרובעים היא הוספה של רש״י עצמו לפי עדות כ״י אוקספורד 165, בו הוא מופיע לאחר הביאורים על שיר השירים א׳:י״א עם הכותרת: ״ד״א״ והחתימה: ״כן הגיה ר׳⁠ ⁠⁠״. הביאור מופיע כאן בכ״י לוצקי 778, מינכן 5, ובדומה בכ״י לייפציג 1 אלא ששם קודם לו: ״לסוסתי – אקבלקייוא בלעז״. הביאור מופיע בסוף פסוק זה בכ״י אוקספורד 142, וינה 220. הביאור חסר בכ״י ס״פ I C 6, אוקספורד 34.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165 (שם: ״אגדות״), מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 רק: ״זאת באגדה״.

To steeds in the chariots of Pharaoh I have likened you, my beloved – This lamed is like the lamed of, "At the sound לְקוֹל of His giving an abundance of water,⁠"¹ and as in, "like the fragrance לְרֵיחַ of your good oils.⁠"² לְסֻסָתִי=] at the gathering of many steeds, for I gathered My camps to go out toward you against the chariots of Pharaoh to save you, as it is stated, "You trampled [them] in the sea with your steeds,⁠"³ i.e., many steeds.

[There I silenced you [=דִּמִּיתִיךְ, My beloved; I silenced you from your cry, as it is stated, "and you shall remain silent.⁠"⁴ I saw this in Aggadic works.]

Another explanation – I have likened you my beloved – There I demonstrated [=דִּמִּיתִיךְ to all that you are My beloved.

To steeds – A gathering of horses, chevalchie in Old French.

I have likened you – Adesmei in Old French, as in, "they intended דִּמּוּ to kill me,⁠"⁵

1. Yirmeyahu 10:13.

2. Above 1:3.

3. Chavakuk 3:15.

4. Shemot 14:14.

5. Shofetim 20:5.

לסוסתי ברכבי פרעה – זה הענין דורשין אותו להקב״ה לשעבר על קריעת ים סוף שדמה הקב״ה לסוסי פרעה הגלים שלם וכדמות נקבה. והסוסים של מצרים מזויינים משנים היו ובאו המצרים אחרי אותו הדמות והטביעו את רוכביהם בים שנאמר סוס ורוכבו רמה בים. אז דמיתיך רעייתי השתקתיך מתרעומותיך מלשון וידום שהיו מתרעמין על משה ואו׳ המבלי אין קברים במצרים. כיון שראו את אויביהם מתים על שפת הים דממו מי׳ מתרעומותם. רעייתי לשון אהובתי כמו למען אחי וריעי. אבא מרי ז״ל פי׳ לסוסתי מלשון הסתה שהסית השם את המצריים לרדוף אחרי ישראל כדי להטביעם בים. וכן הוא או׳ ויחזק י״י את לב פרעה וירדוף אחרי בני ישראל. ובזה הענין תוכל לדרוש כל זה הפסוק לשעבר. אבל יש לי לדרוש לסוסתי ברכבי פרעה לעתיד בדרך שדרשתי כל הענין מתחלת הספר. עד כאן על אודות הגלות. לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי. רוח הקדש מבשרת את ישראל כי כשם שנפרע מן הראשונים כן יפרע מן האחרונים וכן הוא אומ׳ כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. כשם שהסית את פרעה וחילו לרדוף אחרי בני ישראל ואבדם. כן יסית השם משפחות הנזכרים במזמור אלהים אל דמי לך. לעלות על ישראל כדי לטרדם מן העולם.

דימיתיך רעייתי – בוא וראה בצאת ישראל ממצרים יצאו על ידי משה ואהרן ולעתיד על ידי אליהו ומלך המשיח. מלך המשיח כנגד משה שנא׳ ויהי בישורון מלך. אליהו כנגד אהרן קדוש י״י בצאת ישראל ממצרים אכלו את המן ולעתיד לבא כתי׳ יהי פיסת [בר] בארץ בראש הרים. בצאת ישראל ממצרים פרש ענן למסך ולעתיד לבא כתי׳ וסוכה תהיה לצל יומם וגו׳. בצאת ישראל ממצרים הזיל להם מים מצור ולעתיד לבא ומניין מבית י״י יוצא. בצאת ישראל ממצרים ויושע י״י ולעתיד לבא כתי׳ והושיעני י״י משיחו. או׳ והושיע י״י את אהלי יהודה וגו׳. וכיוצא כאלה הרבה. לכך לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי. דמיתי הישועה זאת העתידה לבא לישועת מצרים כשהסיתי את פרעה לבא ברכבו ובפרשיו.

לסוסתי – היו״ד נוסף כמו מלאתי משפט (ישעיהו א׳:כ״א).

דמיתיך – המשלתיך כמו ואל מי תדמיון אל (ישעיהו מ׳:י״ח).

לסוסתי ברכבי פרעה – שהם עץ או ברזל דמיתיך, זה דבר הדוד.

To a steed in Pharaoh’s chariots, which are of wood or iron, I compare thee, that is, to a fine object.

לסוסתי – היו״ד נוסף כיו״ד מלאתי משפט (ישעיהו א׳:כ״א) אהבתי לדוש (הושע י׳:י״א).

לסוסתי – נקבת הסוס.

ברכבי – יש רכב עץ ורכב ברזל. אמר לה דמיתיך רעיתי בין אותן העלמות שאהבוני כמו הסוסיה בין הרכב.

לסוסתי – היה שלמה משבחה^א בזריזות ואומר: לסוסתי שבמרכבותי^ב אשר שלח פרעה שהיא זריזה דמיתי אותך רעייתי. כי במצרים היו סוסים זריזים ומשם היו מוליכים לארץ ישראל, שנאמר: ותעלה {ותצא} מרכבה^ג ממצרים בשש מאות כסף (מלכים א י׳:כ״ט).

א. בכ״י: משבחת.

ב. בכ״י: שמרכבותי.

ג. בכ״י: המרכבה.

לסוסתי ברכבי פרעה. בעוד אוהבי אצלי היה אומר לי דברי אהבה והיאך הלבישני^א בתכשיטין. לסוסתי ברכבי פרעה – היו מובחרים ומקושטים יותר משאר סוסים, כדכתיב ״השהרונים אשר בצוארי גמליהם״ (שופטים ח׳:כ״א), וכתיב ״כל^ב מצלות הסוס קודש״ (זכריה י״ד:כ׳). וסוסים של מצרים היו מובחרים משאר סוסים, שנאמר ״ותעלה מרכבה ממצרים״ וגומ׳ ״וסוס בחמשים ומאה״^ג (מלכים א י׳:כ״ט). כל שכן שסוסי המלך היו מובחרים יותר, ויותר היו מקושטים צואריהם ולחייהם במיני קישוטים יקרים. ומאז דימיתיך רעייתי – נאים עשיתי לך כמותם.

כל פרשה זו (שיר השירים א׳:ט׳-י׳) כנגד ביזת הים, שטבעו^ד אילו שטבעו, וישראל חלקו שללם, שנאמר ״מלאכי צבאותי ידודון״^ה (תהלים ס״ח:י״ג), כלומר ננערו בים, ״ונות בית תחלק שלל״ (תהלים ס״ח:י״ג).

א. בכתב היד: הלבי שני, בשתי מלים.

ב. בנוסחנו: על.

ג. בנוסחנו: וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה.

ד. ייתכן שמלה זו מסומנת למחיקה, אבל הסימון אינו חד-משמעי, והמלה משתלבת יפה בהקשר, כך שהעדפתי להשאירה בנוסח הפנים כאן.

ה. בנוסחנו: מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן. הנוסח ״מלאכי״ מופיע בכתבי יד רבים בימי הביניים, כך שכנראה פרשננו משקף נוסח זה. גם אי-החזרה על המלה ״ידדון״ היא תופעה מוכרת, ובקניקוט מוזכר כתב-יד אחד המשקף את שתי התופעות יחד. גם פרשננו להלן (בפירוש לשיר השירים ב׳:ח׳-י״ג, ליד הע׳ 74). עם זאת, ייתכן שאי-החזרה על ״ידדון״ מהווה ציטוט מקוצר, ושאין כאן רמז לנוסח חלופי.

לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך – מוסב למעלה שאמרה: שחורה אני (שיר השירים א׳:ה׳), והוא אמר לה: דמיתיך לסוסתי ברכבי פרעה – שהם שחורים, וסוס השחור יפה הוא יותר משאר סוסים. וסוסי מצרים יפים יותר משאר סוסים, ככתוב במלכים: ומוצא הסוסים אשר לשלמה^א ממצרים (מלכים א י׳:כ״ח), וכת׳: וסוס בחמשים ומאה (מלכים א י׳:כ״ט),⁠¹ וכת׳: ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר ולא רוח (ישעיהו ל״א:ג׳). ומסתמא סוסי פרעה הם מובחרים מכל סוסי ארצו, ולאותם סוסים דמיתיך רעיתי – שכשם שסוסי פרעה שהם שחורים יפים מכל הסוסים, כך שחרותך נאה לך ואת יפה מכל הנשים.

לסוסתי – קבוצת סוסים נקרא סוסתי.

1. בדומה במיוחס לר״י קרא.

א. כן בפסוק. בכ״י: לפרעה.

לססתי ברכבי פרעה – לססתי לית¹, לא מצינו יותר שהחליף סוס זכר לנקיבה², לכך לית. דבר אחר, לססתי חסר ו׳, וכתיב ״וירדפו מצרים אחריהם... כל סוס רכב פרעה״³ – ו׳ רדיפות⁴, וכן ו׳ ״אחריהם״⁵ באותה פרשה, ורמז כל סוסי פרעה לא היו כנגד הקב״ה, לכך חסר.

דבר אחר, לססתי כתיב חסר ו׳, ״במרכבה ראשונה סוסים [אדומים] (שחורות)״ ו׳, ״סוסים [שחורים] (אדומים)״⁶ ו׳. ולכך חסר, כי לא יהיה עד בימי גוג, ולכך לססתי כתיב.

דמיתיך רעיתי – דממתיך ושתקתיך, שנאמר ״התיצבו וראו את ישועת ה׳⁠ ⁠⁠״⁷ במדרש⁸.

דבר אחר, דמיתיך – כמה דמיונות הראיתי לכם, סוסים שחורים, סוסים אדומים [סוסים לבנים, סוסים ברודים אמוצים] (וכו׳), כמו שנאמר בנבואת זכריה⁹, וזהו דמיתיך.

דבר אחר, דמיתיך – כביכול ״וביד הנביאים אדמה״¹⁰, להרבה דמיונות.

לססתי גי׳ והוא החליף זכר לנקבה¹¹.

1. (במסורת)

2. ״רכב פרעה על סוס זכר וכביכול נגלה הקדוש ברוך הוא על סוס זכר... אמר פרעה מה הסוס זכר הזה הורג בעליו במלחמה, אלא הריני רוכב על סוסה נקבה, הדא הוא דכתיב ׳לססתי ברכבי פרעה׳⁠ ⁠⁠״ (שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני, שיר השירים זוטא)

3. שמות יד:ט

4. נראה לי ״וירדף אחרי בני ישראל״ (יד:ח) א׳, ״וירדפו מצרים״ (יד:ט) ב׳, ״וירדפו מצרים״ (יד:כג) ב׳, ״אמר אויב ארדף״ (טו:ט) א׳

5. שמות יד:ט, יד:י, יד:יז, יד:יט, יד:כג, יד:כח

6. זכריה ו:ב

7. שמות יד:יג

8. רבה, ושם מביא שמות יד:ט, וכן ברש״י

9. זכריה ו:ב-ג

10. בושע יב:יא

11. (וצ״ע כי חמשה יתירים ונראה דמלת ״לססתי״ עם האותיות יצא החשבון מכוון. דה״ט)

לסוסתי ברכבי פרעה היוד יתרה ואינה מציינת שייכות, כמו ״וקרע לו חלוני״ (ירמיהו כב:יד), ״מלאתי משפט״ (ישעיהו א:כא) ״היושבי״ (תהלים קכג:א), ״המשפילי״ (שם קיג:ו), ״בני אתונו״ (בראשית מט:יא), ״אוסרי לגפן״ (שם).

דמיתיך רעיתי דימיתי אותך והמשלתי אותך, כמו ״ואל מי תדמיון אל״ (ישעיהו מ:יח). כלומר: מה שהביא כליה על סוס פרעה היה שצייתו לאחרים שהנהיגו אותם בצורה רעה, ואע״פ שהנהגה זו לא יצאה מן הסוסים והם לא התכוונו לה, אלא [כל מעורבותם] הייתה בשיתוף עם המצרים, למרות זאת דבר זה גרם להם [לסוסים] לטבוע עמהם [עם המצרים] והם לא יכלו להמלט. כך גם את, אל תאמרי שהחומרים האלה יאבדו מכיוון שהם מרבים [לעסוק] בתאוות ובאכילה ובשתיה ולפיכך נגרם להם קלקול קיבה ומחלות וכאבים ויסורים, ומה שבא בעקבות זה, כלומר המוות והאבדון. לעומת זאת אני נמצאת עימם [עם חומרי הגוף] ערומה ונשלטת, וכאשר יאבד הגוף ויכלה אצא אני בריאה ושלמה, שכן אני אינני זקוקה לאף אחד מן הדברים האלה לצורך עצמי, ולכן לא יחסר לי דבר. אין הדבר כך, אלא אם את תצייתי להם ולמטרותיהם ותאוותיהם הם יאבדו ואת תאבדי יחד איתם בשיתוף. זאת משום שאת לא יצרת לעצמך קיום נפרד שלך בפני עצמך שבאמצעותו יהיה לך קיום לאחר הפרידה מן החומר. לפיכך נעשית דומה לסוסים של המצרים אשר אבדו רק משום שבאו עימם במגע ולא יכלו להינצל או להחלץ ״כל סוס פרעה ורכבו ופרשיו״ (שמות יד:כג).

לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי – דבר ידוע כי במצרים ימצאו הסוסים הנבחרים הרבה כאומרו (דברים י״ז:ט״ז) ולא ישיב את העם מצרים למען הרבות סוס (מלכים א י׳:כ״ט) ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה. ואין ספק שברכבי פרעה אשר הוא המלך שם ימצאו הסוסים הנבחרים מקושטים במיני העדי כמו תורי זהב והחרוזים קלי המרוץ. והנה אמר השכל הפועל לשכל ההיולאני אשר היא הנקבה בזה המאמר שהוא דמה אותה לסוסיא אשר ברכבי פרעה שהיא מובנת ליפיה לקבל הקשוט והעדי אשר מדרך הסוסים אשר ברכבי פרעה שיתקשטו בהם והיא גם כן מוכנת לרוץ אל מקום החפץ. ולזה המשילה בסוסים אשר ברכבי פרעה לפי שאין ממנהגם שינהיגו אותם ללכת אנה ואנה כי אם אחר הקשוט והעדי. ובזה הוא מבואר בשכל ההיולאני שאי אפשר בו שילך אל מקום חפצו אם לא התקשט האדם קודם זה במדות המשובחות והסיר מעליו הבגדים הצואים ר״ל פחיתות המדות. וזה הדבר כבר זכרוהו הנביאים והמדברים ברוח הקדש. וזכרוהו רז״ל הרבה. וזכרוהו ג״כ הפלוסופים. וכבר אמר אבוחמד בספרו בכוונות ממשל על זה הענין שהשכל דומה למראה וזה שכמו שהמראה המלוכלכת והבלתי מלוטשת לא תקבל רושם המראים וכאשר הוסר לכלוכה ולוטשה תקבל הרשמים. כן השכל לא ישיג הדברים אם לא רוחץ קודם מצואת המדות הפחותות והסיר מעליו לכלוכיהם. זהו כוונת דבריו אף על פי שלא אמרם בזה הלשון. ואמנם דמה אותה לסוסיא לא לסוס לפי שהוא ימשילה בזה המאמר לנקבה וזה כי ביחס אל השכל הפועל הוא הולך במדרגת ההיולי ומה שזה דרכו פשט המנהג להמשילו לנקבה לפי שהנקבה מקבלת והזכר פועל. והנה מצאנו זה לרז״ל במדרש סבה שנית והיא כי הסוסיא ברוצה לא יפסיק מרוצתה עשותה צרכיה מה שאין כן בזכר ולזה המשילה לפי מאמר׳ לסוסיא לפי שהשכל ההיולאני המתקשט בקשוט הראוי לא יפסיק מרוצת הליכתו אל הצלחתו לקיחתו בעתי׳ מה שיצטרך לעמידת גופו וזה דבר הוא אפשרי בחק השכל ההיולאני ואם היה שיהיה מציאותו בפעל רחוק מאד ר״ל שימצא איש מתעסק תמיד בעיון בדרכי הש״י אף בעת לקיחתו מה שיצטרך לעמידת גופו.

לססתי ברכבי פרעה – הש״י היה מדבר עתה עם אומת ישראל ואומ׳ לה, לסבת עונותיך דמיתיך לסוסים ורכבי פרעה, שעשיתי בהם נקמה בעבור קושי לבם, כן בעבור קושי לבך עשיתי נקמתי בך, וכן דמיתי לעשו׳ לך, ג״כ נוכל לומר דמיתיך לשון דמיון:

לסוסתי – שלח לומר אליה קודם שתצא ממקומה שאף על פי שלא ראה אותה כמדומה לו שהיא דומה בתחלת עניינה לסוסתו כשהיתה ברכבי פרעה – כלומר קודם שלקחה משם אליו כמה שנאמר בשלמה (מלכים א י׳) ותצא מרכבה ממצרים וגו׳ כי אז היתה היא משוללת מן התכשיטין ויופי התכשיטין עד שיעשו לה אחר לקוחיה.

לסוסתי – שלח אליה לאמר כי הוא מדמה אותה לסוסיא בתחלת זמנה שהיא משוללת ממתג ורסן ושאר תכשיטיה והיא סבה לשתהיה היא משרכת דרכיה על בלי סדר ויושר עד אשר יכינם לה הקונה אותה וילמדה. וכן לך אין לך עדיין עול מצוה ורסן עבודה ויראה.

{משל הסוס לשכל האנושי המקבל השפעות}

לסוסתי ברכבי פרעה – אחר שהראה אל המעיין אופן ההשגה עד הגיעו ללמוד האלהי על דרך שני המשפיעים הנזכרים, הורה על הכנת המקבל ואפשרות קבלתו, ואמר כי מדריגתו מדרגת הדבר המלוטש הספיריי אשר אין לו מראה מיוחד לעצמו, ומפני כן מקבל כל המראים. ונשא המשל הזה ואמר כי דומה לסוסו של יוצר שנאמר בו ׳כי תרכב על סוסיך׳ (חבקוק ג, ח) והוא גלגל ערבות שהוא, ואם הוא חָלָק, עליו מונחים כל צורות המזלות והכוכבים אשר תחתיו כאלו הם מפותחות בו, לא זו בלבד כי גם שולט בהם ומניע את הכל בתנועתו המהירה. וכן השכל הנזכר אף אם הוא משולל, יצויירו בו צורות כל נמצא וימצאו בו ויתעצם בם, כדרך שימצאו המושכלות באוצרו הנזכר אחר שיפותחו בו והמוחשות בשומר שלו, ויהי לכן כולל ואחד וימשול על כולם. וזהו לסוסתי היא ערבות הנבדלת מרכבי פרעה, הבדל הגדול על הנבדל והכולל אל החלקי, אליו דמיתיך רעיתי, כי יופי שכלך ההיולאני כיופי הפיתוח והממשלה המיוחסים לסוסים. גם יכלכל הדמיון, כי כשם שהוא יתברך מניע סוסתו, כי הוא ה׳רוכב בערבות׳ (תהלים סח, ה), כן הוא משפיע על השכל, כי לכן בערך זה קראה רעיתי, כי משפיע ומושפע מצטרפים ויול⁠[י]⁠ד⁠[ו], שבטוב הזריזות והחריצות יספיק לקבל זה השלמות כקבלת המראה המלוטשת או הזוכר והשומר האמורים, וזה בזיקוק ואחר מרוק אשר הם ׳סור מרע ועשה טוב׳ (תהלים לד, טו) הנמשלים:

לססתי. לית חסר ויש בו דרש בשיר השירים רבתי ומכילתא פ׳ בשלח פ׳ וינער ה׳ את מצרים.

לסוסתי – נקבת הסוס תקרא סוסיה, כאשר תקרא נקבת החמור חמורה, והיו״ד נוספת, ובעבור תוספת הי׳ נהפכה הה״א לתי״ו להסמיכה אל היו״ד וכן מלאתי משפט (ישעיהו א׳:כ״א), שבעבור תוספת היו״ד נהפכה הה״א לתי״ו. ואמר בלשון נקבה, לפי שדרך המלך והשרים היה לקשור במרכבתם סוסיות נקבות, כי בסוסים זכרים יקשה על הרכב לעצרם ללכת לאט לבל ירוצו.

פרעה – כל מלכי מצרים קרואים בשם פרעה.

דמיתיך – מלשון דמיון ומשל.

רעיתי – חברתי.

לסוסתי – את רעיתי הן דמיתי אותך מול העלמות כולן לסוסיה הקשורה ברכבי פרעה, מול שאר הסוסיות אשר בארץ מצרים, שהנה מעולות מכולן כי מוצא הסוסים המה ממצרים, כמו שנאמר ומוצא הסוסים אשר לשלמה ממצרים. והמובחרות שבכולן יקשרו במרכבת המלך. והנמשל הוא לומר הנה את חביבה מכל משפחות האדמה, אף מן המובחרים שבהם.

משל:

לססתי – [עפ״י הסימנים והאותות האלה שנתן לה דודה עלה בידה לברוח מחדרי שלמה אל דודה במדבר ויספר הדברים שעברו בינה ובין דודה], הרועה רואה אותה שהיא מקושטת בתכשיטי זהב ופנינים, והוא אומר אליה, רעיתי דמיתיך לסוסתי ברכבי פרעה, ר״ל את דומה בעיני כאילו לקח שלמה את הסוסיא שלי, שהיא יחידה אצלי. ואסרה במרכבתו בין יתר הסוסים והרכב שהיה לו ממצרים מבית פרעה, [כמ״ש ותצא מרכבה ממצרים] שהגם שיש לשלמה סוסים ומרכבות רבות וטובות, שהם רכבי פרעה ומקוה הסוסים אשר יוציא ממצרים, לקח גם סוס שלי שהיא יחידה אצלי ואסרה במרכבתו, ור״ל הגם שי״ל נשים רבות ופלגשים ובת פרעה בראשן, לקח גם הסוסיא שלי שהיא הרעיה שלי שהיא יחידה אצלי.

מליצה:

לסוסתי – (עפ״י הסימנים אשר נתן ה׳ לנפש שלמה איך תכיר דרכיו ותשכיל באמתחתו, זכתה למראה הנבואה ודבר אליו ה׳ בגבעון בחלום הלילה ויספר פה הדברים אשר דברו הדודים במחזה) אלהים רואה כי נפש שלמה קבלה תכשיטין מן הגויה אשר התחברה עמו שיבואר בפסוק שאח״ז אומר הוא אליה: רעיתי דמיתיך לסוסתי ברכבי פרעה. קורא את הכחות המנהיגים גוית שלמה בשם רכבי פרעה. כי המנהיגים האלה המושכים מרכבת הגויה יצאו ממצרים מקום הזמה, והמדמה והמתעורר הם השתדלו להנהיג מרכבת שלמה שהיא גויתו, בענין שיהיה אוהב נשים נכריות רבות שהם הגאוה והתאוה קנאה וכבוד ועושר, ושיאהב את הזמה שהיא בת פרעה, וקורא את הנפש האלהית שגם היא נתנה לו להיות מנהגת מרכבת גויתו בשם סוסתי היא הסוסיא של הרוכב בערבות אשר היא מוכנת למשוך את המרכבה הקטנה שהיא גוית שלמה, אל הצד שינהיג הרוכב העליון את המרכבה הגדולה שהיא המציאות הכללי, אל הטוב והאושר והשלמות. והמלך שלמה שהוא היצר המוליך במרכבתו, לקח הסוסיא האלהית ויאסרה אל רכבי פרעה שתמשוך את הרכב אל מקום אשר יהיה שם רוח סוסי פרעה ללכת והוא כי רצה שהנפש האלהית תהיה נמשכת אחרי הנהגת כחות החומר ברכבו ובפרשיו, ובכ״ז הנך סוסתי המיוחדת לי להמשך ולמשוך ולהנהיג כפי רצוני.

לסוסתי וגו׳ – סוסה אחת יפה היתה לו, וכשהיה אוסרה אל אחד מן הרכב הבאים לו מארץ מצרים (מלכים א׳ י׳:כ״ט) היה תולה לה על לחייה ועל צוארה תכשיטין לנוי, ואולי סוסה זו שחורה היתה ותכשיטיה מיפים אותה ביותר, וכן הנשים השחורות אוהבות תכשיטי זהב ופנינים כי מיפים אותן יותר מן הנשים הלבנות; ובפסוק זה אינה מדברת היא עוד מתוך דמיון, רק הם דברי החושק המנחם אותה על שחרירותה כאילו שמע מה שהיא אומרת לבנות ירושלים (פסוקים ה׳-ו׳).

לססתי ברכבי פרעה – אמר פרעה, לא ארכב על סוס זכר שהרג את בעליו במלחמה, אלא הריני רוכב על סוסה נקבה.⁠¹ (שם)

דמיתיך רעיתי – מהו דמיתיך – שתקתיך, בשעה שרדפו מצרים אחרי ישראל היו ישראל רומזים למצרים מפחד ואומרים להם אחריכם אנו הולכים, אמר להם הקב״ה, סבורים אתם שאין בי כח לפדותכם, דומו לכם, הדא הוא דכתיב ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון.⁠² (שם)

דמיתיך רעיתי – לפי שהיו גלי הים נדמים לסוסים נקבות ומצרים לסוסים זכרים מזוהמים ורצו אחריהם עד ששקעום בים.⁠³ (שם)

רעיתי – מהו רעיתי, אמר הקב״ה, מפרנסתי הם, שירעו איתי בשני תמידין בכל יום, בתמיד של שחר על עבירות שנעשו בלילה ובתמיד של בין הערבים על עבירות שנעשו ביום, ולא היה אדם לן בירושלים ועון בידו, הדא הוא דכתיב (ישעיהו א׳) צדק ילין בה.⁠⁴ (שם)

רעיתי – דבר אחר מהו רעיתי, אמר הקב״ה רעיתי של עולמי הם שקבלו את התורה, שאלו לא קבלוה הייתי מחזיר את העולם לתהו ובהו.⁠⁵ (מ״ר)

1. עיין בסמוך אות קכ״ט וצרף לכאן, והמפרשים פרשו בענין אחר.

2. ודריש דמיתיך מלשון וידם אהרן, ודמו סלה.

3. קרוב יותר לפרש מה שכתוב ומצרים לסוסים זכרים מזוהמים, כי היו הסוסים עצמם זכרים מזוהמים, ומכיון שהגלים נדמו להם לסוסים נקבות היו להוטים ורצים אחריהם לים, וא״כ הוי קצור לשון במדרש.

4. כי הקרבנות הם מזון להנפש ומאחדים את נפשות ישראל להקב״ה.

5. ודריש רעיתי מלשון רעי ושותפי הם בבריאת עולמי כי אם לא קבלו את התורה לא היה מתקיים העולם, וכמ״ש בשבת פ״ח א׳ תנאי התנה הקב״ה עם מעשה בראשית, אם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו יחזור אותם לתהו ובהו.

עכשיו הוא משבח אותה ואומר לה¹, לְסֻסָתִי – לְסוּסָה² הקשורה³ בְּרִכְבֵי פַרְעֹה – מלכי מצרים⁴, שהן המובחרות מכולן⁵, דִּמִּיתִיךְ – המשלתי אותך⁶ רַעְיָתִי – חברתי⁷:

1. רשב״ם.

2. ואמר בלשון נקבה, לפי שדרך המלך והשרים היה לקשור במרכבתם סוסיות נקבות, כי בסוסים זכרים יקשה על הרכב לעצרם ללכת לאט לבל ירוצו, מצודת ציון. ורש״י ביאר קבוצת סוסים.

3. מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. כי הסוסיות אשר בארץ מצרים, הינן מעולות מכולן כי מוצא הסוסים ממצרים, והמובחרות שבכולן יקשרו במרכבת המלך, מצודת דוד. ובמדרש, מכאן היה רבי מאיר אומר אף על פי שיצא פרעה בסוסיא נקבה, אף הקדוש ברוך הוא הראה אותו בכסא הכבוד בדמות סוסיא נקבה, לקיים מה שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה, ולמה יצא פרעה בסוסיא נקבה, אלא אמר פרעה מי בכל הבהמות שלי קל לרדוף אחרי ישראל? אמרו לו סוסיא שלך, מפני שהיתה צבעונין ולא היה כיוצא בה בעולם, לפיכך היו כל הסוסים זכרים רצים אחריה, מיד נטלה פרעה ורכב עליה, וכמו שאמר פרעה לחילותיו כך אמר המקום למלאכי השרת, מי בכל הבריות המשמשין לפני קל? אמרו לו הכל גלוי לפניך שאין קל אלא הרוח היוצא מתחת כנפי הכרובים, מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא, מדרש רבה. ועוד במדרש שם, סוסי מצרים של מרכבות פרעה וחילו היו זכרים, וה׳ עשה שידמו גלי הים בעיני רכבי פרעה לסוסים נקבות, והיו מרכבות פרעה להוטים ורצים לקראת הגלים ונשקעים, והיה המצרי אומר לסוסו, אמש הייתי מושכך לנילוס ולא יכולתי ועתה אתה מושכני לשקעני.

6. אבן עזרא, מצודת ציון. ורש״י ביאר מלשון דומיה, דהיינו ע״י קביצת סוסים הרבה שאספתי מחנותי לצאת לקראתך ברכבי פרעה להושיעך השתקתיך מצעקתך.

7. מצודת ציון. ורש״י פירש שם הראיתי לכל שרעייתי את. ובמדרש, אלו ישראל שקבלו תורתי שאילו לא קבלוה הייתי מחזיר עולמי לתוהו ובוהו, מדרש רבה. והנמשל, רוח הקודש מבשרת את ישראל, כי כשם שנפרע מן הראשונים כן יפרע מן האחרונים, לקח טוב. ומצודת דוד ביאר שהקב״ה אמר לכנסת ישראל את חביבה יותר מכל האומות ואף המובחרים שבהם, כי דימתי אותך לסוסה שקשורה לרכב פרעה שהיא המובחרת ביותר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון