×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) אֲשֶׁ֨ר הָיָ֧ה דְבַר⁠־יְהֹוָ֛הי״י֛ אֶל⁠־יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא עַל⁠־הַגּוֹיִֽם׃
The word of Hashem which came to Jeremiah the prophet concerning the nations.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עַל יִרְמְיָה נְבִיָא עַל עַמְמַיָא.
על הגוים – סוג כולל ואחר ירד למינים, ותחלה למצרים ואחר לפלשתים ועמון ואדום וזולתם.
(הקדמה)
הנבואה הששה עשר תחילתה אשר היה דבר ה׳ אל ירמיהו הנביא על הגוים וכו׳ עד הדבר אשר דבר ה׳ אל בבל. ויש בה חמש׳ עשר פרשיות. הראשונ׳, אשר היה דבר ה׳ אל ירמיהו הנביא אל הגוים. השנית, הדבר אשר דבר ה׳ אל ירמיהו הנביא לבא נבוכדנצר מלך בבל. השלישית, עגלה יפפיה מצרים. הרביעית, ואתה אל תירא עבדי יעקב. החמישית, אשר היה דבר ה׳ אל ירמיהו הנביא אל פלשתים. השישית, למואב כה אמר ה׳. השביעית, לכן הנה ימים באים. השמינית, כי כה אמר ה׳ הנה כנשר ידאה. התשיעית, לבני עמון. העשירית, לאדום כה אמר ה׳ צבאות. האחד עשר, כי כה אמר ה׳ הנה אשר אין משפטם. השנים עשר, לכן שמעו עצת ה׳ אשר יעץ. השלשה עשר, לדמשק בושה חמת. הארבעה עשר, לקדר ולממלכות חצור. החמשה עשר, אשר היה דבר ה׳ אל ירמיהו הנביא על עילם. ושאלתי בפסוקים האלה ששת השאלות:
השאלה הראשונה למה זה מכל האומות והעמים אשר ניבא עליהם ירמיהו בפרשת כוס היין החמה שהם כ״ו אומות לא ניב׳ פה כי אם על י״א מהם מלבד יהודה, וזה כי הנה בנבואות שלמעלה ניבא על חרבן מלכות יהודה ועריו וכאן ניבא על מצרים ועל פלשתים צור וצידון עזה ואשקלון ועל מואב ועל בני עמון ועל אדום ועל בבל שהם עם מלכות יהודה שנים עשר ועל השאר לא ניבא בפרט, והנה פרשת הכוס כוללת לאותם שזכר ולאשר לא זכר שהם כל הערב כל מלכי ארץ העוץ עקרון ושארית אשדוד מלכי האי אשר בעבר הים דדן תימא בוז קצוצי פאה מלכי ערב מלכי הערב השוכנים במדבר מלכי זמרי מלכי מדי מלכי הצפון הקרובים הרחוקים:
השאלה השנית למה ניבא בכאן על דמשק ועל קדר, בהיות אותם שתי האומות לא נזכרו בתוך הגוי׳ בפרשת כוס היין החמה וידוע שאין ענין הפרשה ההיא אלא ליעד שיאבדו ויחרבו אותם האומות ולמה אם כן לא נזכרו בתוך הנחרבים ההמה:
השאלה השלישית למה בקצת הנבואות האלה זכר הכתוב השנה שנאמרו בה ובקצתם לא נזכרה, כי הנה בנבואה הראשונה שניבא על מצרים אמר שבאה בשנה הרביעית ליהויקים ובנבואה השנית שניבא גם כן על מצרים לא זכר בה דבר מזה, וכן במואב ובני עמון ובאדום לא אמר מתי נאמרו ולא גם כן בדמשק וקדר אמנם בעילם נאמרה בראשית ממלכת צדקיהו ונבואת בבל שהיא האחרונה לא נזכר בה מתי נאמרה ומה היה החלוף הזה:
השאלה הרביעית למה בסוף הנבואה השנית שניבא על מצרים אמר ואתה אל תירא עבדי יעקב ושאר הפסוקים שבאותה נחמה ולא אמר כזה בשום נבואה מנבואות שאר האומות, וידוע שהייעוד ההיא כולל שאומר כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ולכן היה ראוי שיכתב הייעוד הזה אם בתחילת הנבואות האלה או באופן לשיובן על כולן לא במצרים בלבד, ועוד כי הנה ירמיהו ניבא למעלה לבני יהודה הבאים לגור מצרים ששם יתמו וימותו כולם והייעוד הזה הוא הפכי לאותו הייעוד האחר הנזכר אם עליהם נאמר, גם ראוי לעיין למה אמר שני פעמים ואתה אל תירא עבדי ובראשונה הוסיף ואל תחת ישראל ולא אמר כן בשנית:
השאלה החמישית מהו אדום שעליו ניבא ירמי׳ האם הוא אותו קרוב לארץ ישראל שעבר ישראל קרוב לארצם כשהלכו במדבר ואשר כבש דוד המלך והציב שם נציבים ואשר כבש הורקנוס המלך בזמן בית שני והכריחם לבוא בברית מילה או אם הוא אדום אחר, ואם חרבן אדום שניבא בכאן הוא מה שעשה נבוכדנצר או הוא שעשה בהם דוד המלך עליו השלום או הוא העתיד להיות באחרית הימים, ובפירוש הפרשה ארחיב הדבור בזה הספק כפי ענינו:
השאלה השישית מדוע אמר כאן על אדום בלבד כי כה אמר ה׳ הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה, והוא כי כדומה לזה אמר הנביא למעלה בפרשת כוס היין החמה ונאמר שם על כל האומות וכאן אמרו בייחוד על אדום ולא זכרו בשאר האומות וראוי לדעת הסבה בזה. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
הכוונה הכוללת בנבואות האלה הוא להודיע וליעד חרבן ורעות על כל גוים אשר הרעו לישרא׳ בחורבן ירושלם וגלות עמו, כי אחרי שזכר הנביא הנבואות אשר ניבא על חרבן ירושלם וגלות בני יהודה ואיך נתקיימו כולם, זכר אחריו מה שניבא גם כן על כל הגוים שעזרו לרעת חרבנה כדי להודיע שקדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה׳, וכמו שיתבאר בפסוקים:
(א) אשר היה דבר ה׳ אל ירמיהו הנביא על הגוים וגומר עד הדבר אשר דבר ה׳ אל ירמיהו הנביא לבא נבוכדנצר מלך בבל. למעלה בפרשת כוס היין החמה ניבא ירמיהו כל האומות שיחריב נבוכדנצר או שימשול עליהם ויכניעם בדרך כלל לא בערך ישראל, ועתה במקום הזה אחרי שזכר חרבן ירושלם וגלות בני יהודה זכר הנביא שכל האומות שעזרו ברעתו ובחרבנו של יהודה יחרבו ויגלו כמוהו, ולזה לא זכר מהאומות אלא אלו שנזכרו כאן נבואותיהם לפי שאלה היו בחרבנן של בני יהודה אם מצרים כי הם שנדרו ואמרו לעזור אותם כנגד נבוכדנצר נתנו לב לצדקיהו למרוד במלך בבל וזה הית׳ סבת החרבן והגלו׳ שהמצריים הוציאו חילם לעוזרם ושבו למצרים, ונבוכדנצר כשראה זה הכביד עליהם המצור עד שהחריב את ירושלם, ואם פלשתים עמון ומואב ואדום לפי שהיו בחורבנה וכמ״ש המשורר (תהלים פג, ו) כי נועצו יחדו עליך ברית יכרותו אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור, והנה דמשק גם הוא היה בכלל הפלשתים, וקדר הוא מבני ערב השוכנים באהלים במדבר והם ישמעאלים, ונזכרו כולם בפרשת כוס היין החמה בכללות שאר האומות, הנה אם כן זכר אלה האומות כאן בלבד לפי שהם עזרו לרעה ושאר האומות שנזכרו בפרשת כוס היין החמה היו רחוקים מירושלם ולא היו בחורבנה וכן לא נזכרו כאן. והותרה בזה השאלות האחד והב׳:
והנה הנבואה הראשונה מאלה זכר הכתוב שהיתה בשנה הרביעית ליהויקים להגיד שניבא אותה ירמיהו קודם מפלת מצרים, כי לפי שהיה הענין ההיא קודם זה זמן הרבה מהימים הוצרך הכתוב להודיע שעם היות שנכתבה כאן הנבואה הזאת הנה נאמרה קודם שקרה המלחמה ההיא בשנה הרביעית ליהויקים, אבל הנבואה השנית למצרים שנאמרה עתה על מה שיהיה אחר כך לא הודיע הכתוב בה מתי נאמרה לפי שבידוע שנאמרה עתה אחרי החרבן קודם שנתקיימה ויצתה לפועל, וכן נבואת פלשתים בעבור שכבר עברה קודם לזה ונכתבה עתה הוצרך הכתוב לומר בה שנאמרה לירמיהו קודם המעשה והוא אומרו בטרם יכה פרעה את עזה, וכן עילם לפי שלכדה מלך בבל קודם חורבן ירושלם הוצרך לומר בה שהיתה בראשית ממלכת צדקיהו, אבל למואב ולעמון ולאדום ולקדר ולבבל למה שהיה חרבנם אחר חרבן ירושלם ונכתבה נבואתם קודם בוא חרבנם לא הוצרך הכתוב להודיע בהם מתי נאמרה. הנה התבאר שהנבואות שקדמו לחרבן ירושלם נאמר בהם מתי נאמרו להגיד כי עם היות שנכתבו אחר החרבן הנה באמת נאמרו לנביא קודם החרבן, אבל הנבואות שנאמרו אחר החרבן ונכתבו כפי סדרם וזמניהם לא הוצרך הכתוב לומר דבר מזה כידוע שנאמרו כמו שנכתבו אחרי חרבן ירושלם. והותרה בזה השאלה השלישית:
הנביא על הגוים – יש מי שכתב על כל הגוים ושיבוש הוא שזהו אחד מן ה׳ בקריאה דליכא מלת כל וסימנם במסורת על פסוק זה.
אשר היה – כאומר עתה יספר אשר היה וכו׳.
על הגוים – אחר שסיים נבואותיו על בני עמו, הזכיר הנבואות שהתנבא בזמנים שונים על שאר האומות.
אשר היה – הנבואות שמכאן עד סי׳ נ״ב, נבא על הגוים שכבש נבוכדנצר.
אשר וגו׳ – דבר ה׳ אשר היה.
תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) לְמִצְרַ֗יִם עַל⁠־חֵ֨יל פַּרְעֹ֤ה נְכוֹ֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁר⁠־הָיָ֥ה עַל⁠־נְהַר⁠־פְּרָ֖ת בְּכַרְכְּמִ֑שׁ אֲשֶׁ֣ר הִכָּ֗ה נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַת֙ הָרְבִיעִ֔ית לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן⁠־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
Of Egypt, concerning the army of Pharaoh Necoh king of Egypt, which was by the river Euphrates in Carchemish, which Nebuchadnezzar king of Babylon struck in the fourth year of Jehoiakim the son of Josiah, king of Judah.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְמִצְרַיִם עַל מַשִׁרְיַת פַרְעֹה חֲגִירָא מַלְכָּא דְמִצְרַיִם דַהֲוָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִישׁ דִמְחָא נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל בְּשַׁתָּא רְבִיעֵיתָא לִיהוֹיָקִים בַּר יֹאשִׁיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה.
למצרים – נבא תחילה על פורענות מלך מצרים שבאה לו מחוץ לארצו והוא כאשר הלך על נהר פרת בכרכמיש אחר שלכדה מלך אשור ממלך ארם כמו שאמר הלא ככרכמיש כלנו וגו׳ (ישעיהו י׳:ט׳) והלך שם פרעה נכה בימי יאשיהו וארכו לו ימי המצור שם עד השנה הרביעית ליהויקים ועלה עליו נבוכדנצר ונאמר עליו נבואה זו ואחר כן נבא על ארץ מצרים שיכבשנה נבוכדנצר.
אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל בשנת הרביעית – מנהג הלשון לבוא סמוך על המספר, וכן בשנת שלש למלכו (אסתר א׳:ג׳), ואחרים זולתו.
פרעה נכה – תרגם יונתן פרעה חגירא.
ואשוב אל פי׳ הפסוקים ואומר שהנה זכר כאן על מצרים שתי נבואות לפי ששתי פעמים נפלו ביד מלך בבל, כי בראשונה אחרי שפרעה נכה הלך על נהר פרת בכרכמיש שלכדה מלך אשור ומלךא ארם כמו שאמר הלא ככרכמיש כלנו וגו׳, והרג יאשיהו בהלכו שמה ארכו לו ימי המצור עד השנה הרביעית ליהויקים שסבב הקדוש ברוך הוא כדי לנקום נקמת יאשיהו שיעל׳ עליו שמה נבוכדנצר ויכם מכה רבה.
א. כן בדפוס פיזרו, וכן בדפוסים של רד״ק. בכ״י של רד״ק: ״ממלך״.
נכו – תירגם יונתן חגירא וכן בן נכה רגלים (שמואל ב ד׳:ד׳).
בכרכמיש – שם מקום.
למצרים – ר״ל זהו אמר על מצרים ולתוספת ביאור אמר על חיל פרעה נכו שהוא מלך בימים ההם.
אשר היה – ר״ל על הדבר אשר היה אצל נהר פרת במקום כרכמוש אשר הכם שם נ״נ וכו׳.
למצרים על חיל פרעה וגו׳ – הנבואה היא על מצרים, אך לא על ארץ מצרים, אלא: על חיל פרעה נכו שיצא מארצו ונלחם באשור בימי יאשיהו ולקח קצת מארצו. ואחר זמן מלך נבוכדנאצר בבבל, וגם עליו יצא פרעה נכו ונבוכדנאצר גבר עליו ככתוב (מלכים ב כ״ד:ז׳): ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת וגו׳.
כרכמיש – ברומי: Circesium או Cercasium, עיר מבצר על נהר פרת.
למצרים – נבואה שבסימן זה נבא על מצרים שהוכו מנבוכדנצר שתי פעמים, ועד פסוק י״ג נבא ע״מ שהכה את חיל פרעה נכו על נהר פרת בשנה הרביעית ליהויקים.
אשר היה וגו׳ – חיל פרעה היה נלחם באשור וירש חלק מה מארצו, ובא על חיל זה נבוכדראצר ונצחו, ונטל ממנו ירושתו בארץ אשור (מלכים ב כ״ד:ז׳).
בשנת – בת״ו גם כי איננו סמוך, כמו אשת יפת תאר (ראש פרשת תצא).
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) עִרְכ֤וּ מָגֵן֙ וְצִנָּ֔ה וּגְשׁ֖וּ לַמִּלְחָמָֽה׃
"Prepare the buckler and shield, and draw near to battle.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
סִדְרוּ עֲגִילִין וּתְרֵיסִין וְאִתְקְרָבוּ לְאַגָחָא קְרָבָא.
מגן – של עור הוא והוא שלוק וכשיוצ׳ למלחמה מושחו בשמן.
צנה – של עץ דמות תריסין שלנו.
shield Heb. מגן. It is made of leather, and it is boiled, and when he goes forth to battle, he anoints it with oil.
and buckler Heb. וצנה, [made] of wood, in the likeness of our shields.
ערכו מגן – כנגד חיל נבוכדנצר שיערכו להלחם על חיל פרעה (ירמיהו מ״ו:ב׳) או אומר כנגד חיל פרעה שיערכו לעמוד כנגד חיל נבוכדנצר הבא עליהם.
וצנה – כמו מגן אלא שהוא עשוי בתכונה אחרת ותרגם יונתן סדרו עגילין ותריסין.
ואז ניבא ירמיהו נבואה זאת ואמר על הכשדים ערכו מגן וצנה וגושו למלחמה שיגשו להלחם על המצריים.
ערכו – ענין סדור.
מגן – הוא מכלי המלחמה עשוי להגן בעליו ממכת חרב וחנית.
וצנה – הוא כעין מגן אבל בתכונה אחרת.
ערכו – על מצרים יאמר בדרך לעג סדרו עצמיכם בלבישת מגן וצנה והתחזקו וגשו למלחמה מול הכשדים הנלחמים בכם.
ערכו מגן וגו׳ – הנביא רואה בדמיונו חיל פרעה נִגש למלחמה, ומספר מה שראה אותם עושים. ומדרך הנבואות לדבר בלשון צווי על דבר הנעשה עתה, כאומר: עֲשוּ כי כן ראוי לכם לעשות.
מגן וצנה – מגן מפני קשת, וצנה מפני חרב וחנית ומקיף מג׳ רוחות.
ערכו – יצייר במליצתו שמצרים לא יתחיל עוד לצאת למלחמה כלל, כמ״ש (מלכים ב כ״ד ז׳) ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת, ואומר אליו שיערכו מגן וצנה ויגשו למלחמה – ומוסיף או עכ״פ
מגן – הַמֵגֵן על נושאו.
וצנה – היא גדולה שכן כתוב כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה׳:י״ג), תסובבהו מכל צד, ואולי יש לה גם כן באמצעה קרן שנון (בחילוף אותיות זסצר״ש) למחוץ בה אם יזדמן.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) אִסְר֣וּ הַסּוּסִ֗ים וַֽעֲלוּ֙ הַפָּ֣רָשִׁ֔ים וְהִֽתְיַצְּב֖וּ בְּכוֹבָעִ֑ים מִרְקוּ֙ הָרְמָחִ֔ים לִבְשׁ֖וּ הַסִּרְיֹנֹֽת׃
Harness the horses, and get up, you horsemen, and stand forth with your helmets; furbish the spears, put on the coats of mail.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
טַקִיסוּ סוּסְוָתָא וְיִסְקוּן פָּרָשַׁיָא וְיִתְעַתְּדוּן בְּקוּלְסַיָא צַחְצָחוּ מוּרְנְיָתָא לְבִישׁוּ סִרְיָנַיָא.
ועלו הפרשים – עֲלו, הוֹי רוכבי הסוסים.⁠1
מרקו הרמחים – לַטשו את הרמחים.⁠2
לבשו הסרינות – [השריונות], ובא בסמ״ך, וגם יש שהוא בא בשי״ן.⁠3
1. כך, כאפשרות ראשונה, מסביר גם ריב״ג, אצול, ערך ׳פרש׳ (והשווה רד״ק). אך הוא נותן גם את האפשרות ש״הפרשים״ פירושה: הסוסים האבירים, ולפיה הה״א היא ליידוע. ת״י מתרגם את המילים ״ועלו הפרשים״: ״ויסקון פרשיא״, וגם לפיו הה״א של ״הפרשים״ היא ליידוע.
2. ההשווה: ת״י; מנחם, ערך ׳מרק׳; אלפסי, ערך ׳מרק׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳מרק׳; רד״ק.
3. השווה: אלפסי, ערך ׳סריון׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳סרה׳.
מרקו הרמחים – כמו ומורק ושוטף (ויקרא ו׳:כ״א), פורביר בלעז.
polish the spears Heb. מרקו. Cf. "It shall be scoured (וּמֹרַק) and rinsed" (Vayikra 6:21), (forbir in Old French, to furbish).
אסרו הסוסים – כמו ויאסר את רכבו (שמות י״ד:ו׳).
ועלו הפרשים – אותם הפרשים עלו על הסוסים שתאסרו.
והתיצבו בכובעים – התיצבו על הסוסים בכובעים שבראשיכם.
מרקו הרמחים – מרקו אותם מהחלודה וצחצחו אותם.
לבשו השריונות – הם לבושי הברזל שעשוים טבעות טבעות.
ועליהם גם כן אמר אסרו הסוסים וגומר, ואולי שאמרו כנגד המצריים שיתחזקו ויעמדו כנגד חיל נבוכדנצר.
הסרינות – בס״א כ״י בשי״ן שמאלית ובשאר ספרים בסמך וחסר וא״ו קדמאה ופליגי ספרי בוא״ו תניינא ובמקרא גדולה נמסר עליו לית וחסר וכתוב סמ״ך.
אסרו – ענין קשירה.
הפרשים – הם רוכבי הסוסים הרגילים בזה.
בכובעים – כעין כובע עשוי מנחושת להגן על הראש וכן וכובע נחושת על ראשו (שמואל א י״ז:ה׳).
מרקו – ענין לטוש וזכוך כמו ומורק ושוטף במים (ויקרא ו׳:כ״א).
הרמחים – כעין חנית.
הסריונית – הוא כעין מלבוש עשוי מברזל להגן ממכת חרב וחנית כמו ושריון קשקשים (שמואל א י״ז:ה׳).
אסרו – קשרו הסוסים ברכב ועלו הפרשים על הסוסים והתיצבו במערכה בכובעים.
מרקו – צחצחו הרמחים מן החלודה למען היות להם ברק ולבשו הסריונות להגן ממכת חרב וחנית.
אסרו הסוסים וגו׳ – הוא מדמה כאלו המצרים קצתם אוסרים הסוסים אל המרכבה, וקצתם עולים על הסוסים, וקצתם ממרקים הרמחים, וקצתם לובשים הסריונות.
עלו אתם הפרשים רוכבי הסוסים.
אסרו הסוסים והפרשים יעלו עליהם לרכוב,
והתיצבו בכובעים כאילו מתחילים לצאת, הגם שלא יגשו למלחמה עצמה, או עכ״פ מרקו הרמחים ולבשו הסריונות כמי שעושה תחילת ההכנה.
אסרו הסוסים – לרכב; ועלו – אתם הפרשים (שמוחצים בברזל שבעקביהם את הסוסים, מלשון וכצפעני יפרש, משלי כ״ג:ל״ב) על הסוסים.
מרקו – צחצחו (ומרק ושטף במים, פרשת צו), ועל ידי צחצוחם יחודדו הסרינות. כאן הוא כתוב בסמ״ך, ובשמואל א י״ז:ה׳ ושריון קשקשים הוא לבוש, בשי״ן, והוא הנכון; ואולי מקורו שרי בלשון ארמית שענינו מונח, שקשקשי השריון מונחות זו על זו כקשקשי הדגים.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) מַדּ֣וּעַ רָאִ֗יתִי הֵ֣מָּה חַתִּים֮ נְסֹגִ֣ים אָחוֹר֒ וְגִבּוֹרֵיהֶ֣ם יֻכַּ֔תּוּ וּמָנ֥וֹס נָ֖סוּ וְלֹ֣א הִפְנ֑וּ מָג֥וֹר מִסָּבִ֖יב נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Why have I seen them dismayed and turned backward? Their mighty ones are beaten down, and have fled apace, and don't look back. Terror is on every side,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מַה דֵין חֲזֵיתִי אִינוּן תְבִירִין מִסְתַּחֲרִין לַאֲחוֹרָא וְגִבָּרֵיהוֹן תְּבִירִין וּמֶעֱרַק עַרְקִין וְלָא מִתְפְּנָן לְמֵיקָם מִן קֳדָם דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא דְמִתְכַּנְשִׁין עֲלֵיכוֹן מִסְחוֹר סְחוֹר אֲמַר יְיָ.
המה חתים – מצרים.
ולא הפנו – עוד לעמוד במלחמה לא היה להם פנאי.
them breaking The Egyptians.
and were not freed? [They were] no longer freed to stand in battle; they had no free time.
מדוע – יהיה דבר זה שראיתי.
חתים ונסוגים אחור – אם לא שהקב״ה גזר עליהן.
מדוע, המה חתים – חיל מצרים ראיתי חתים מפני חיל נבוכדנצר מדוע היה זה איפה גבורתם.
נסוגים אחור – שבים לאחור מפני חיל נבוכדנצר.
יכתו – ענין שבר וכתיתה.
ומנוס נסו – מנוס שם בפלס מקום.
ולא הפנו – לא החזירו פניהם כנגד הרודפים אחריהם, אלא נסו בחזקה זהו שאמר ומנוס נסו לחזק המנוס.
מגור מסביב – בעודם נסים יהיה להם פחד מסביב שיפחדו שיבאו להם מכל סביבותיהם.
ויונתן תרגם מגור – ענין אסיפה, ולא מחפנן למיקם מן קדם דקטלין בחרבא דמתכנשין עליהון מן סחור סחור.
וזכר שהיה אומר להם כן לפי שראה המה חתים רוצה לומר שהיה רואה את המצריים יראים ופוחדים נסוגים אחור מפני חיל נבוכד נצר וגבוריהם יוכתו מכה רבה ומנוס נסו וברחו ולא יפנו רוצה לומר שלא החזירו פניהם כנגד האויבים הרודפים אחריהם אבל היה בלבם מגור מסביב ופחד שמכל פאה יצאו הכשדיי׳ עליהם.
נסוגים – יש ספרים חסר וא״ו.
חתים – ענין אימה ופחד כמו ואל תחת (יהושע א׳:ט׳).
נסוגים אחור – ענין החזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו (ישעיהו נ״ט:י״ג).
יכתו – מלשון כתיתה ושבירה.
ומנוס נסו – ענין בריחה.
הפנו – מלשון הפנה.
מגור – ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כ״ב:ג׳).
מדוע – למה ראיתי שהמה מתפחדים וחוזרים לאחור לברוח מן המלחמה.
וגבוריהם – אף הגבורים שבהם המה כתותים ונסים מן הכשדים ולא פנו אליהם להלחם בם.
מגור מסביב – פחד אחזתם מסביב, ר״ל את כולם אחז הפחד איש לא נעדר.
מדוע ראיתי – עתה רואה בדמיונו שהם נסוגים אחור.
יכתו – מן: ויכום ויכתום עד החרמה {במדבר י״ד:מ״ה}, משרש כתת. ולפי הדקדוק: הוא בנין הׇפְעַל.
ולפי דעתי ולפי הענין: הוא פֻּעַל, ומשפטו: יְכֻּתָּתוּ.
ולא הפנו – אחר שהתחילו לנוס לא פנו עוד להסתכל באויבים, וזה מרוב פחדם.
מגור מסביב – כאלו ה׳ משיב אל הנביא: היטבת לראות, כי באמת ראוי להם להיות יראים מכל סביבותם.
מדוע ראיתי המה חתים שי״ל מורך לב, ויותר מזה כי נסוגים אחור – כמראה המורך בפועל, ויותר מזה שגם גבוריהם יוכתו באמת,
ונסו וגם לא הפנו לראות אם יש רודף מרוב הפחד, מדוע היה זה?, משיב יען מגור מסביב נאום ה׳ ה׳ הביא עליהם מגור ופחד.
הפנו – בהפעיל, לומר שלא עצרו כח להכריח פניהם לפנות.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) אַל⁠־יָנ֣וּס הַקַּ֔ל וְאַל⁠־יִמָּלֵ֖ט הַגִּבּ֑וֹר צָפ֙וֹנָה֙ עַל⁠־יַ֣ד נְהַר⁠־פְּרָ֔ת כָּשְׁל֖וּ וְנָפָֽלוּ׃
"Don't let the swift flee away, nor the mighty man escape. In the north by the river Euphrates have they stumbled and fallen.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לָא יַעֲרוֹק דְקָלֵיל וְלָא יִשְׁתֵּיזֵיב דְגִבַּר בְאַרְעָא צִפּוּנָא עַל כֵּיף נַהֲרָא פְּרָת אִתַּקָלוּ וּנְפָלוּ.
אל ינוס – מי שהוא קל ברגליו לא ינוס כי לא יועילו לו כי ישיגוהו הרודפים.
ולא ימלט הגבור – ולא יחשב הגבור שימלט אם יעמוד להלחם כנגדם כי לא תועילהו גבורתו ויפול בידם.
צפונה – בפאת צפון לכרכמיש כי שם היתה המלחמה או כרכמיש היתה צפונית למצרים לפיכך אמר צפונה וכן אמר למטה בארץ צפון.
וראה הנביא שלא ינוס הקל עם כל קלותו ואל ימלט הגבור עם כל גבורתו בפאת צפון לכרכמיש שהוא על יד נהר פרת לפי שכל המצריים כשלו ונפלו.
על יד – אצל מקום וכן כל יד נחל יבוק (דברים ב׳:ל״ז).
אל ינוס הקל – אף הקל ברגליו לא ינוס למלט נפשו כי האויב ישיגו.
צפונה – בפאת צפון אצל מקום נהר פרת שמה כשלו ונפלו.
אל ינוס הקל – גם אלה דברי האל. והוא אומר להם: שלא ינוסו, כי לא יועיל להם, כי כבר נגזר עליהם שיכשלו ויפלו על יד נהר פרת.
ואולי הקריאה הנכונה: כִשְלוּ וּנְפֹלוּ בצווי.
צפונה – כי כרכמיש צפונית למצרים.
ינוס ימלט – ההמלטה היא ההצלה גם במקומו ע״י גבורתו.
אל – אבל לחנם מנוס נסו, כי גם הקל ברגליו אל ינוס, והגבור לא ימלט ע״י גבורתו כי צפונה על יד נהר פרת כשלו – שתחת שהיה להם לברוח לצד דרום שהוא צד מצרים יברחו לצד צפון אל יד הנהר, שבא האויב מאחוריהם ולחצם אל יד הנהר ושם נפלו כולם, כי הנהר סגר בעדם את הדרך.
אל ינוס – כי הניסה לא תועיל לו.
ואל ימלט – אל יבקש להמלט.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) מִי⁠־זֶ֖ה כַּיְאֹ֣ר יַעֲלֶ֑ה כַּנְּהָר֕וֹת יִֽתְגָּעֲשׁ֖וּ מֵימָֽיו׃
Who is this who rises up like the Nile, whose waters toss themselves like the rivers?
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מַן דֵין דְסָלֵיק בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ כַּעֲנָנָא דְסַלֵיק וְחָפֵי יַת אַרְעָא כְּמַבּוּעַ דְמַיִין דִמְטַרְפִין מוֹהִי.
כיאור יעלה – שהיה רגיל להעלות גייסות סביביו כמו נהר לשטף סביביו.
יתגעשו מימיו – דמטרפין מוהי.
Who...would come up like the Nile Who was wont to bring up troops around him like the waters of a river, to flood its environs.
(ז-ח) מי זה כיאור יעלה – כנהר נילוס היוצא להשקות השדות כך מצרים היה עולה על האומות בהיותם בשלווה והיה אומר אעלה אכסה ארץ.
מי זה – אמר על פרעה דרך לעג מי זה שהיה עולה מן הארץ.
כיאור – כמו יאור שעולה ומתפשט בארץ.
כנהרות – כמו הנהרות הגדולים כן יתגעשו מימיו של פרעה והוא משל על חילותיו וכיון שהיו עולים כל כך בגבורה איך כשלו ונפלו עתה לפני נבוכדנצר וכפל הענין לחזק עוד ואמר.
ואמר כמלעיג מי זה כיאור יעלה
יתגעשו מימיו – במאריך.
יתגעשו – ענין תנועה חזקה כמו ותגעש הארץ (תהלים י״ח:ח׳).
מי זה – אמר המלעיג מי זה העם שהיה עולה ומתפשט כמו היאור העולה ומתפשט על כל פני האדמה ומי הוא העם המרים קול שאון כמו הנהרות אשר מימיו נעים בתנועה חזקה ומרימים קול שאון.
מי זה כיאור יעלה – חוזר לצייר גאות פרעה בגשתו למלחמה, ומְדַמֶה אותו לנחל שוטף (כמו בישעיה ח׳:ז׳) וליאור מצרים העולה ומכסה את הארץ {ירמיהו מ״ו:ח׳}.
יתגעשו – עיין למעלה ה׳:כ״ב.⁠א
א. בכ״י קולומביה נוסף כאן: ״מימיו – ?דר״ו? על ה?יילים. וכתב י׳ ד׳ מיכאעליס: כי הזכיר התגעשות המים כי כן יאור מצרים במקום שהוא נופל בים גליו מתנשאים והומים מאד מפני ה???ל המעכב מרוצתו.⁠״
כיאור יעלה כנהרות יתגעשו מימיו – יש הבדל בין נהר, נחל, יאור, שהיאור הוא המתמלא ממי גשמים ומכסה את כל הארץ כמו יאור הנילוס שעליו נאמר שם יאור לרוב (וכמ״ש בישעיה י״ט), והנהר והנחל אין יוצאים מגדותיהם, רק הנהר מושך בכח ושוטף כל אשר בדרכו ועז״א כיאור יעלה כנהרות יתגעשו.
מי זה אשר כיאור יעלה – שכמו שהיאור נילוס בעת יעלה יכסה את כל הארץ בריבוי מימיו כן כסה את עין הארץ בריבוי מחנותיו,
וכנהרות יתגעשו מימיו – וכמו שהנהר המושך מימיו חדים ושוטפים כל אשר בדרכם כן היו אנשים גבורים שוטפים את כל הממלכות.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) מִצְרַ֙יִם֙ כַּיְאֹ֣ר יַעֲלֶ֔ה וְכַנְּהָר֖וֹת יִתְגֹּ֣עֲשׁוּ מָ֑יִם וַיֹּ֗אמֶר אַֽעֲלֶה֙ אֲכַסֶּה⁠־אֶ֔רֶץ אֹבִ֥ידָה עִ֖יר וְיֹ֥שְׁבֵי בָֽהּ׃
Egypt rises up like the Nile, and his waters toss themselves like the rivers. And he says, 'I will rise up, I will cover the earth; I will destroy a city and its inhabitants.'
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מַלְכָּא דְמִצְרַיִם דִסְלֵיק בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ כַּעֲנָנָא דְסָלֵיק חָפֵי יַת אַרְעָא כְּמַבּוּעֵי דְמַיִין דִמְטָרְפִין מוֹהִי וַאֲמַר אֱסַק אֲחַפֵּי אַרְעָא וּמְלוֹאָהּ אוֹבִיד קִרְוַיָא וּדְיַתְבִין בְּהוֹן.
כיאור יעלה – היה רגיל לעלות.
אובידה – כמו אאבד.
would come up like the Nile Was accustomed to coming up.
I will destroy Heb. אֹבִידָה, like אֲאַבֵּד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

מצרים כיאור – הראשון יתגעשו מבנין התפעל וזה השני יתגעשו בחולם הגימ״ל מורכבת מן התפעל הדומה למרובע אמר כמו שהנהרות יתגעשו מים כן יתגעשו חילותיו של פרעה בבאו לארץ וענין יתגעשו הוא ענין געשת המים ותנועתה בחוזק.
ויונתן תרגם כיאור – כעננא.
ויאמר אעלה אכסה ארץ – אעלה בפתח האל״ף במקום סגול וכן אענה אף אני חלקי (איוב ל״ב:י״ז), כי הם פועלים עומדים ואילו היו מבנין הפעול היו יוצאין ואיננו רחוק שתהיה האל״ף בפתח אף על פי שאין כן המנהג.
אובידה – מבנין הפעיל משפטו אאבידה אלא שבא כן להניח על האל״ף כמשפט.
שהוא מצרים שברבוי חייליו היה עולה על הארץ כנהר בעת שיעלה ויכסה את האדמה ברוב מימיו, והיה מתהלל ואומר אעלה אכסה ארץ אובדה עיר רוצה לומר אוביד עיר כרכמיש ויושבי בה.
מצרים כיאר – אין גדש ביו״ד ובכל ספרים כ״י חסר וא״ו וכמוהו מי זה כיאר שבפ׳ הקודם ועיין מ״ש בזכריה י׳.
מצרים – כאלו משיב לעצמו הנה זהו מצרים כי היה עולה ומתפשט ברוב חיילותיו כמו היאור המתפשט והיה מרים קול שאון כמו הנהרות אשר ינידו המים בחוזק רב ובהרמת קול.
ויאמר – היה חושב בלבו אעלה ואכסה ארץ ברוב חיילותי ואובידה עיר זהו כרכמיש שהיתה ביד מלך אשור.
מצרים – הנביא משיב לשאלתו.
יתגעשו – בחולם. לפעמים בבוא תיבה אחת שתי פעמים זו אצל זו, היא מקבלת קצת שנוי בנקודה, כגון: אָנֶה וָאָנָה {מלכים א ב׳:ל״ו ועוד}, שכֹלתי שכַלתי {בראשית מ״ג:י״ד}. וקרוב לזה: יתאֲרהו בשרד ובמחוגה יתאֳרהו {ישעיהו מ״ד:י״ג}. וכן: עשרת הדברות {שמות כ׳, דברים ה׳} וכל מה שבא בתורה שתי פעמים, באו בו קצת חלופים.
אעלה – בפתח, והוא זר, כי הוא בצורת הפעיל, וכאן אינו אלא קל.
אֹבידה – הפעיל משרש אבד, כאלו היה משרשא יבד, והוא על דרך לשון ארמית. כמו: והוּבַד גִשְמָהּ (דניאל ז׳:י״א) שהוא הָפְעַל משרש אבד, וכן: הַיְתִי {דניאל ה׳:י״ג} הפעיל משרש אתה.
א. כן בכ״י. בדפוס ראשון: השרש.
מצרים – משיב מצרים הוא הרגיל לעלות כיאור, והמאמרים מקבילים כיאור יעלה ויאמר אעלה אכסה ארץ כנילוס שמכסה ארץ במים,
וכנהרות יתגעשו מימיו (ויאמר) אובידה עיר ויושבי בה כנהר השוטף ומאבד הכל.
יתגעשו – עיין מה שכתבתי למעלה ה׳:כ״ב ועל אודות החולם שבו, כתב שד״ל שבבוא תיבה אחת שתי פעמים זו אצל זו תשונה נקודתה שָׁכֹלְתִּי שָׁכָֽלְתִּי (פרשת מקץ).
אבידה – משרש יבד הנמצא בלשון ארמית, והובד גשמה (דניאל ז׳:י״א).
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) עֲל֤וּ הַסּוּסִים֙ וְהִתְהֹלְל֣וּא הָרֶ֔כֶב וְיֵצְא֖וּ הַגִּבּוֹרִ֑ים כּ֤וּשׁ וּפוּט֙ תֹּפְשֵׂ֣י מָגֵ֔ן וְלוּדִ֕ים תֹּפְשֵׂ֖י דֹּ֥רְכֵי קָֽשֶׁת׃
Go up, you horses, and rage, you chariots, and let the mighty men go forth, Cush and Put, who handle the shield, and the Ludim, who handle and bend the bow.
א. וְהִתְהֹלְל֣וּ א=וְהִתְהֹלֲל֣וּ (חטף)
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יִסְקוּן סוּסְוָתָא וְיִשְׁתַּגְשׁוּן רְתִיכַיָא וְיִפְקוּן גִבָּרַיָא כּוּשָׁאֵי וּפוּטָאֵי אֱחֲדֵי תְרֵסִין וְלוּדָאֵי דְנַגְדִין וּמָחָן בְּקַשְׁתָּא.
עלו הסוסים והתהללו הרכב – עלו, הוֹי הסוסים, ועלזו, הוֹי הרוכבים. שתי הה״אים לקריאה,⁠1 כמו ב״הפרשים״ (פסוק ד) דלעיל,⁠2 וכמו שאומרים זולתנו:⁠3 ״הוֹי סוסי ה׳, רִכְבו!⁠״.
1. כך ריב״ג, אללמע, עמ׳ 84 (רקמה, עמ׳ קא), ואצול, ערך ׳הלל׳ – לגבי ראיית הה״אים לקריאה, אלא שהוא מפרש שם את ״הרכב״ במשמעות מרכבות. ת״י מתרגם: ״ויסקון סוסותא וישתגשון רתיכיא״, ולפיו גם הה״אים ליידוע וגם ״הרכב״ במשמעות מרכבות, וכך נראה רד״ק.
2. ראה דבריו על פסוק ד בפרקנו.
3. ראה: לסאן אלערב, ערך ׳זיל׳, כרך 13, עמ׳ 245, המביא את המשפט הזה מה״חדית״, ושם הוא מתפרש כמשפט קצר שכוונתו לומר: לרוכבי הסוסים.
והתהוללו – לשון סכלות.
and rush madly Heb. והתהללו, an expression of folly.
והתהוללו – לשון שאון.
עלו הסוסים – עתה בבא חיל נבוכדנצר עלו הסוסים נראה מה תעשו אתם הסוסים כלומר סוסי מצרים עלו כנגד החיל הבא עליכם כמו שהייתם עולים טרם בואם כמו המים העולים.
והתהוללו – אתם הרכב כמו שהייתם עושים מתחילה והרכב שם כלל כמו שש מאות רכב בחור (שמות י״ד:ז׳). והוללות הרכב הוא מרוצת הסוסים רצוא ושוב ודהירתם שידמה הוללות ושגעון.
ויצאו הגבורים – בצרי היו״ד והוא איתן ולית כוותיה ושארא ויצאו בקמץ היו״ד.
כוש ופוט – באו עם פרעה וכן לודים.
תפשי דרכי קשת – סמוך על סמוך כמו נהרי נחלי דבש וחמאה (איוב כ׳:י״ז), חכמי יועצי פרעה (ישעיהו י״ט:י״א), ושפוני טמוני חול (דברים ל״ג:י״ט).
והתהללו – שרשו הלל בכלל מענין שבח ותפארת, ונקרא החסר השכל והשוטה מהולל ומתהולל, כי דרך אויל ישר בעיניו (משלי י״ב:ט״ו) והוא משובח על סכלתו בעצמו ועם אשתו ובניו.
עלו הסוסים של פרעה על הארץ והתהוללו הרכב שהיו רצים לכאן ולכאן בהוללות ושמחה ויצאו הגבורים ממצרים וכוש ופוט היו באים לעזרם שהם אנשים רגליים תופשי מגן ולודים שהם דורכי קשת.
ויצאו – בצירי היו״ד והוא איתן ולית כותיה ושארא ויצאו בקמץ היו״ד. רד״ק.
הגבורים – לפי המסורת מלא וא״ו שזהו א׳ מן ז׳ מלאים וסימן נמסר במיכה ד׳ במ״ג וכן הוא במקצת ספרים.
והתהוללו – מלשון הוללות ושגעון כי ברוב המרוצה נראים כמשתגעים וכן בחוצות יתהוללו הרכב (נחום ב׳:ה׳).
כוש ופוט – ולודים שמות אומות.
דורכי – שדרך לדרוך ברגל על הקשת למתחה היטב.
עלו הסוסים – אתם רוכבי הסוסים עלו למלחמה ואתם אנשי הרכב התהוללו והיו רצים לכאן ולכאן.
כוש ופוט – כי גם המה באו בעזרתה.
תופשי דורכי קשת – ר״ל תופשי קשת ודורכים בה למתחה היטב לירות למרחוק.
עלו הסוסים – דרך לעג.
והתהוללו הרכב – השמעת קול שאון לגאוה ושמחה.
כוש ופוט – היו בחיילות של מצרים אנשים מכוש ופוט.
ופוט – אומרים שהיא: ליביאה, והיום נקראת: ארץ מָרוֹקוֹ. ושם נהר נקרא Fut בעדות יוסף, וגם פליניוס.
ולודים – הם אנשי לידיאה באזיה הקטנה. כי Psammetichus מלך מצרים הביא בארצו אנשים הרבה מארצות Caria et Jonia הקרובות ללידיאה, וגם נתן להם אחוזת שדה וכרם במצרים.
עלו ואני מצוה לכם שתעלו על הסוסים והרכב יתהוללו והגבורים יצאו – ועמהם יצאו עוזריהם כוש ופוט וכו׳, אבל
והתהללו – דלגו ורקדו כשוטים והוללים; וכל הדברים האלה ללעג.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) וְֽהַיּ֨וֹם הַה֜וּא לַֽאדֹנָ֧י יֱהֹוִ֣היֱ⁠־הֹוִ֣ה צְבָא֗וֹת י֤וֹם נְקָמָה֙ לְהִנָּקֵ֣ם מִצָּרָ֔יו וְאָכְלָ֥ה חֶ֙רֶב֙ וְשָׂ֣בְעָ֔ה וְרָוְתָ֖ה מִדָּמָ֑ם כִּ֣י זֶ֠בַח לַאדֹנָ֨י יֱהֹוִ֧היֱ⁠־הֹוִ֧ה צְבָא֛וֹת בְּאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן אֶל⁠־נְהַר⁠־פְּרָֽת׃
For that day is a day of the Lord, Hashem of Hosts, a day of vengeance, that He may avenge Himself of His adversaries; and the sword shall devour and be satiated, and shall drink its fill of their blood; for the Lord, Hashem of Hosts, has a sacrifice in the north country by the river Euphrates.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְיוֹמָא הַהוּא קֳדָם יְיָ צְבָאוֹת יוֹם פּוּרְעֲנוּתָא לְאִתְפְּרַע מִסַנְאֵי עַמֵיהּ וְתִקְטֵיל חַרְבָּא וְתִשְׂבַּע וּתְרַוֵי מִדִמְהוֹן אֲרֵי קְטָלָא קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת בְּאַרְעָא צִפּוּנָא עַל נְהַר פְּרָת.
ורותה – לשון שובע.
לשון אחר: לשון שכרון כמו שכר דמתרגמינן מרוי.
בארץ צפון – שהלך פרעה על נבוכדנצר בכרכמיש וגם נפל ונהרגו גבוריו והוא ברח מן המלחמה.
and its thirst shall be quenched Heb. ורותה, an expression of satiety. [Another interpretation: It] is an expression of drunkenness; cf. שֵּׁכַר, strong drink, which we translate מְרַוֵי.
in the north land For Pharaoh marched on Nebuchadnezzar in Carchemish, and there he fell and his mighty men were slain, and he fled from the battle.
והיום ההואיום נקמה להנקם מצריו נקמת יאשיהו המלך שהמיתו פרעה נכה במגדו.
ורותה מדמם – מן הקל ולית כותיה ושארא רותה ורותה מן הדגוש.
אל נהר פרת – כמו על וכן אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳).
אבל לא יהיה דבר כמחשבותם כי יהיה היום ההוא יום נקמה לה׳ צבאות להנקם מצריו שהם המצריים ממה שעשו ליאשיהו שהמיתו פרעה נכה, ולהנקם מזה תאכל חרב הכשדיים במצרים ושבעה ורותה מדמם וגומר.
והיום – הוא״ו בגעיא בס״ס.
ורותה – במקצת ספרים כ״י ורותה בחירק הרי״ש ודגש בוא״ו שעושים אותו מהדגוש אכן בספרים מדוייקי׳ מספרד הרי״ש בקמץ וכן כתב רד״ק ורותה מן הקל ולית כותיה ושארא רותה ורותה מן הדגוש.
ושבעה – ענין שביעת הרעב.
ורותה – ענין שביעת הצמאון כמו כגן רוה (ישעיהו נ״ח:י״א).
והיום וכו׳ – ר״ל אבל לא יהיה כמחשבתו כי ארכו לו ימי המצור עד שבא עליה נ״נ מלך בבל (והיתה בגזירת המקום לנקום ממנו נקמת יאשיהו מלך יהודה שהרגו כמ״ש במ״ב).
ואכלה חרב – של הכשדים.
כי זבח לאד׳ – ר״ל בגזירת המקום באה הזבח.
אל נהר פרת – סמוך לנהר פרת כי שם היתה המלחמה.
מצריו – נכה שהרג את יאשיהו ונתן מס על ארץ ישראל.
והיום ההוא לה׳ יום נקמה – וע״כ נתן בלבם שיצאו למלחמה לקראת נבוכדנצר ואכלה חרב ושבעה מבשרם,
ורותה מדמם, כי זבח גדול לה׳ מצייר כאילו ה׳ הכין זבח אל נהר פרת (שהיה דרכם לזבוח אל הנהר) והקדיש קרואיו עם כשדים לאכול ולשבוע.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) עֲלִ֤י גִלְעָד֙ וּקְחִ֣י צֳרִ֔י בְּתוּלַ֖ת בַּת⁠־מִצְרָ֑יִם לַשָּׁוְא֙ [הִרְבֵּ֣ית] (הרביתי) רְפֻא֔וֹת תְּעָלָ֖ה אֵ֥ין לָֽךְ׃
Go up into Gilead, and take balm, virgin daughter of Egypt. In vain do you use many medicines; there is no healing for you.
תרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
סַקִי לְגִלְעָד וּסְבִי שְׁעִיף מַלְכוּת כְּנִשְׁתָּא דְמִצְרַיִם לָא לַהֲנָאָה אַסְגֵית סַמְמָנִין אַסוּ לָא סַלְקַת לִיךְ.
(יא-יב) עלי גלעד וקחי צרי... לשוא הרבית רפואות – לפי שארץ מצרים כל עסקיה לרפואות על ידי צרי שמביאין לה מגלעד כעינין שנאמר נכאת וצרי ולוט הולכים להוריד מצרימה (בראשית ל״ז:כ״ה). לפיכך אמר להם הנביא אפילו אם את שולחת אחר כל צרי שבגלעד לא תעלה רפואה בדבר זה שלא ישמעו גוים קלונך וצוחתך תמלא הארץ.
כי גיבור בגיבור כשלו – אי אפשר לומר שיאמר הנביא שהנלחם גיבור בגיבור כיוצא בו יחדיו יפלו שניהם, שאם כן נמצא חיל נבוכדנצר הנלחם בחיל מצריםא נופל אף הוא. ובתחילת העינין מצינו למצרים על חיל פרעה נכה אשר הכה נבוכדנצר (ירמיהו מ״ו:ב׳) את חיל פרעה ונצח אותו.⁠ב אלא או פתרונו שיחזיקו איש ביד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו ושניהן נופלים, או פתרונו גיבור זה בוטח בגבורתו של גיבור זה שהוא מסייעתו. ולפי שיהו בוטחין בגבורתן יצאו להלחם ונפלו שניהן יחדיו.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״נבוכדנצר״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״אתו״.
עלי גלעד – ואם תעלי ותקחי צרי לא יועילוך.
לשוא הרבית רפואות – לחנם תקחי רפואות למכתך.
כי תעלה אין לך – ותעלה כמו רפואה והרפואה היא משל על עזרת העוזרים כמו כוש פוט ולוד.
הרביתי – כתוב ביו״ד רוצה לומר שהם יאמרו כן בעת מפלתם והרבית קרי שאומר הנביא כנגד בתולת בת מצרים.
עלי גלעד – דרך לעג, וסוף הדברים יוכיחו.
עלי גלעד ששם היו עושים הצרי הטוב וקנה לך משם אתה בתולת בת מצרים צרי למכתך כי בלי ספק לשוא יהיה רב הצרי לפי שרפואות תעלה אין לך.
הרביתי – הרבית קרי.
צרי – הוא שרף הנוטף מעצי הקטף וכן ודבש ושמן וצרי (יחזקאל כ״ז:י״ז).
תעלה – ענין רפואה כמו רפואות תעלה אין לך (ירמיהו ל׳:י״ג) וכפל המלה בשמות נרדפים.
עלי גלעד – אמר בדרך לעג את מצרים עלי לגלעד מקום הצרי וקחי שמה צרי לרפאות את תחלואיך.
בתולת – קראה בתולה על שלא נכבשה עדיין משום אומה כבתולה שלא משל בה איש לשכב עמה.
לשוא הרבית – על חנם הרבית מיני רפואות כי אין לך בהם תעלה ומרפא והוא ענין מליצה.
עלי גלעד – עיין למעלה ח׳:כ״ב.
תעלה – המוח שבעצמות ולחות הטבעי.
עלי גלעד – אחר מפלת פרעה רצה עדיין להתחזק בממשלתו שהיה לו בארץ סוריא עד עבר הירדן שגלעד היה ראש לממלכה זאת, וע״ז ימליץ שרצה לקחת צרי למכתו מגלעד ששם גדל הצרי, אבל לשוא הרבית רפואות ע״י סמים, אחר שתעלה אין לך – שכלה הליחות השרשי והבריאות, ר״ל א״א שתתחזק על ידי עמים אחרים אחר שנפלו מבחר גבוריך, כי
תרגום יונתןר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) שָׁמְע֤וּ גוֹיִם֙ קְלוֹנֵ֔ךְ וְצִוְחָתֵ֖ךְ מָלְאָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי⁠־גִבּ֤וֹר בְּגִבּוֹר֙ כָּשָׁ֔לוּ יַחְדָּ֖יו נָפְל֥וּ שְׁנֵיהֶֽם׃
The nations have heard of your shame, and the earth is full of your cry; for the mighty man has stumbled against the mighty, they are fallen both of them together.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שְׁמָעוּ עַמְמַיָא קְלָנַיִךְ וְצַוְחָתִיךְ אִתְמְלִיאַת אַרְעָא אֲרֵי גִבַּר בְּגִבַּר אִתְקָלוּ כַּחֲדָא אִתְקְטָלוּ תַרְוֵיהוֹן.
גבור בגבור כשלו – כשהיו בורחים היו נכשלים ונתקלים זה בזה.
a mighty man has stumbled upon a mighty man When they were fleeing they would stumble over each other.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

שמעו, וצוחתך – כמו צעקתך וכן צוחה על היין (ישעיהו כ״ד:י״א).
גבור בגבור כשלו – כי אפילו הגבורים ינוסו ויכשלו איש באחיו1 בנוסם כי בכח מנוסת הראשון יכשל ויפול והאחרון יכשל בו בנוסו שימצאנו כמוטל בדרך ויכשל בו בנוסו והנה יחדיו נפלו שניהם.
1. השוו ללשון הפסוק בויקרא כ״ו:ל״ז.
ואילו לא היה נודע בגוים הקלון הזה היתה זאת נחמתך אבל לא יהיה כן כי ישמעו גוים קלונך וצוחתך רוצה לומר צעקתך תמלא הארץ לפי שגבור וגבור כשלו הם גבורי מצרים בנוסם שהיו נכשלים זה בזה ויחדו נפלו שניהם. הנה התבארה הנבואה הראשונה הזאת שנאמר על מפלת מצרים בהיותו על כרכמיש והיא קדמה לחרבן ירושלם.
קלונך – מלשון קלון ובזיון.
וצוחתך – מלשון צוחה וזעקה.
קלונך – מה שנמסרת ביד בבל.
מלאה הארץ – ר״ל בכל מקום יהיה נשמע צעקתם כי כשינוסו הנה והנה יכשלו גבור בגבור בדרך מרוצתם ושניהם יחדיו יפלו ויאבדו.
קלונך – מפלתך אשר היא לך לקלון.
וצוחתך – שתשאי קולך בִצְוָחה מרוב מכתך.
כשלו – בנוסם.
שמעו גוים קלונך ולא יתחזקו להיות בעוזריך, וחוץ מן השמועה גם צוחתך בעצמך מלאה הארץ, כי גבור בגבור כשלו שהיה מהומה בין גבוריו והרגו זה את זה.
כשלו – תחת עזור איש לרעהו.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֖הוּ הַנָּבִ֑יא לָב֗וֹא נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל לְהַכּ֖וֹת אֶת⁠־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
The word that Hashem spoke to Jeremiah the prophet, how Nebuchadnezzar king of Babylon should come and strike the land of Egypt.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
פִּתְגַם נְבוּאָה דְמַלֵיל יְיָ עִם יִרְמְיָה נְבִיָא לְמֵיתֵי נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל לְמִמְחֵי יַת אַרְעָא דְמִצְרָיִם.
לבא נבוכדראצר – זו מכה שניי׳ שהחריב נבוכדנצר את מצרים בשנת עשרים ושבע למלכו (יחזקאל כ״ט:י״ז) כמו ששנינו בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ו).
concerning the coming of Nebuchadnezzar This was a second blow, [viz.] that Nebuchadnezzar laid Egypt waste in the twenty-seventh year of his reign (Yechezkel 29:17), as we learned in Seder Olam (ch. 26).
הדבר אשר דבר י״יא אל ירמיהו הנביא לבוא נבוכדנצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים – פרשה עליונה שיצא חיל פרעה להלחם עם נבוכדנצר בכרכמיש אירע בשנה הרביעית ליהויקים שהיא שנה ראשונה לנבוכדנצר ונלחם עם נבוכדנצר ונפל שם בכרכמיש, אבל ארץ מצרים לא ניתנה באותו פרק בידו. ופרשה שניה אירע בשנת כ״ז לנבוכדנצר שניתנה מצרים בידו ונשא המונה ושלל שללה (יחזקאל כ״ט:י״ט). שכן הוא אומר בפרשה זו לבוא נבוכדנצר להכות את ארץ מצרים, וכן בסוף העינין הוא אומר כלי גולה עשי לך יושבת בת מצרים (ירמיהו מ״ו:י״ט).
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״אשר היה״.
הדבר – אחר כן בא נבוכדנצר עוד להכות את ארץ מצרים והתנבא הנביא עליהם טרם בואו ואמר.
ואחריה יזכור המפלה השנית כאשר בא מלך בבל להכות את ארץ מצרים שהיה זה אחר חרבן ירושלם בשנת שבעה ועשרים למולכו:
לבוא – שיבוא נבוכדנאצר על ארץ מצרים להכות אותם בארצם.
הדבר – עתה ינבא על מה שהוכו שנית ע״י נבוכדנצר שבא אל ארץ מצרים להכותה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) הַגִּ֤ידוּ בְמִצְרַ֙יִם֙ וְהַשְׁמִ֣יעֽוּ בְמִגְדּ֔וֹל וְהַשְׁמִ֥יעוּ בְנֹ֖ף וּבְתַחְפַּנְחֵ֑ס אִמְר֗וּ הִתְיַצֵּב֙ וְהָכֵ֣ן לָ֔ךְ כִּֽי⁠־אָכְלָ֥ה חֶ֖רֶב סְבִיבֶֽיךָ׃
"Declare in Egypt, and publish in Migdol, and publish in Memphis and in Tahpanhes. Say, 'Stand forth, and prepare; for the sword has devoured round about you.'
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חֲווּ בְמִצְרַיִם וּבְסָרוּ בְּמִגְדוֹל וּבְסָרוּ בְּמַפַּס וּבְתַחְפַּנְחֵס אֲמָרוּ אִזְדְרֵז וְאַתְקֵין לָךְ אֲרֵי קְטִילַת חַרְבָּא סַחֲרָנָךְ.
התיצב והכן לך – כנגד המלחמה, והכן ואתקין.
"Stand fast and prepare yourself" for the war. והכן means "and prepare.⁠"
התיצב – תרגומו אזדרז.
והכן לך – לברוח בכל אשר תמצא כי אכלה ארץ סביביך.
הגידו במצרים – זכר תחלה כלל במצרים ואחר כן פרט במגדול והוא שנזכר בתורה בין מגדול ובין הים (שמות י״ד:ב׳). וכן בנוף ובתחפנחס ערי ממלכה לפרעה.
הגידו במצרים וגומר עד אשר היה דבר ה׳ אל ירמיהו הנביא אל פלשתים. בעבור שמדרך המלכים הוא כשיבאו להלחם זה בזה להודיעו שיקח כלי מלחמתו ויכין צרכיו כי הוא רוצה להלחם בו, וזה כדי שלא יאמרו שבאו כגנבים ושודדים לילה פתע פתאום לכן אמר כאן הנביא הגידו במצרים שהוא כלל המלכות והשמיעו במגדול שהוא מקום קרוב למצרים כמו שאמר בין מגדול ובין הים (שמות יד, ב), וכן בנוף ובתחפנחס ערי ממלכה לפרעה והמשמיעים יאמרו אל מצרים התיצב והכן לך לקראת נבוכדנצר כי אכלה חרב סביבך ירמוז לארץ יהודה שכבר החריבה נבוכדנצר והוא יבא גם כן עליך.
במגדול – בנוף ובתחפנחס שמות מקומות בארץ מצרים.
הגידו וכו׳ – אשר נבוכדנאצר מעותד לבוא עליהם.
אמרו – אתם המשמיעים קול אמרו למלך מצרים התיצב לעמוד בקשרי המלחמה והכן לך כל צרכי המלחמה כי חרב האויב אכלה אותך מסביב.
התיצב והכן לך – עמודא והכן עצמך למלחמה. כי כבר אכלה חרב את המלכיות אשר סביבותיך, שהן: יהודה, ועמון, ומואב. והנה דרך התול הוא אומר לו שיעמוד על נפשו.
א. בכ״י קולומביה נוסף כאן: ״התיצב – לשון המתנה, כמו: התיצבו וראו את ישועת ה׳ (שמות י״ד:י״ג), התיצבו ואשפטה אתכם {שמואל א י״ב:ז׳}, גם עתה התיצבו וראו (שמואל א י״ב:ט״ז), התיצב כה על עלתיך (במדבר כ״ג:ט״ו), והטעם: המתן״.
הגידו – תחלה יגידו במצרים שנבוכדנצר בא עליו, ואח״כ יכריזו במגדול ובנוף שהם ערי מבצר שיתיצבו במבצריהם ושם יכינו כלי נשק, וההכרזה תהיה שיעמדו במקומם ללחום על עריהם, לא שיצאו לקראת האויב כי כבר אכלה חרב סביביך.
סביבך – יתר הארצות שבסביבותיך.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) מַדּ֖וּעַ נִסְחַ֣ף אַבִּירֶ֑יךָ לֹ֣א עָמַ֔ד כִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ הֲדָפֽוֹ׃
Why are your strong ones swept away? They didn't stand, because Hashem thrust them down.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מָא דֵין אִתְּבַרוּ גִבָּרָךְ וְלָא יְכִילוּ לְמֵיקָם אֲרֵי יְיָ תַּבְרִינוּן.

רמז שלא

מדוע נסחף אביריך – אתה מוצא בכל מקום הקב״ה פורע מאלילים תחלה, במצרים ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ואח״כ סוס ורוכבו רמה בים, בבבל כתיב ופקדתי על בל בבבל, וכן הוא עושה למלכות רביעי שנאמר מדוע נסחף אבירך זה השר שלה שהוא מלקה אותו בצרעת, ואין נסחף אלא צרעת שנאמר ולשאת ולספחת ולבהרת. ואח״כ הוא פורע ממנה שנאמר כי ה׳ הדפו, וכה״א יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ואח״כ על מלכי האדמה באדמה, אבל ישראל כשם שאלהיהם חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך הם חיים וקיימיים לעולם ולעולמי עולמים שנאמר וה׳ אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם, ובישראל כתיב ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם וגו׳.
מדוע נסחף אביריך – במשמעות ״נפל״,⁠1 כמו: ״מטר סחף״ (משלי כ״ח:ג׳), וה״סחף״ אצל הערבים – קילוף, וייתכן שדומה לזה ״מטר סחף״, כלומר, שהוא מקלף את פני הארץ, במיוחד הגשם העז.⁠2
1. כך גם: אלפסי, ערך ׳סחף׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳סחף׳. ריב״ג, שם, מבסס את הביאור הזה על-פי המשך הפסוק. בדומה לכך ת״י המתרגם ״אתברו״, ומנחם, ערך ׳סחף׳, המפרש במשמעות כליון. חז״ל בתנחומא, סוף פרשת תזריע, וכן יל״ש, ח״ב, רמז שלא, פירשו במשמעות ״ספחת״.
2. ההשוואה לערבית קיימת גם אצל ריב״ג, שם, ואבן ברון, ערך ׳סחף׳. ובעוד שאבן ברון מפרש כך רק את הפסוק במשלי, כאבן בלעם, הרי ריב״ג מפרש כך גם את פסוקנו, אף-על-פי שהוא מודה, כי הפירוש הראשון מתאים יותר.
נסחף – נשטפו והחליקו גבוריך כמו מטר סוחף (משלי כ״ח:ג׳) נסתחפה שדהו בלשון משנה ומנחם חברו לשון כליון וכן חבר מטר סוחף ודונש פתר מטר סוחף כמו מטר סועף כמו מסעף פארה במערצה (ישעיהו י׳:ל״ג).
been swept away? Heb. נסחף. Your mighty men have been swept away and have slid. Cf. "sweeping (סֹחֵף) rain" (Mishlei 28:3); "His field has been inundated (נסתחפה)" (Kethuboth 1:6). Menahem (Machbereth p. 126) classified it as an expression of complete destruction, and so did he classify מטר סחף. Dunash, however, interprets מטר סחף like מטר סועף, cutting rain. Cf. "Lops off (מְסָעֵף) the branches with a saw" (Yeshayahu 10:33).
מדוע נסחף אביריך – כמו נסחב.⁠א וי״ת נסחף איתבדרו.
מדוע נסחף אביריך – כל כך שלא עמד. דבר זה גורם, כי הדפו י״י.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994 חסר: ״כמו נסחב״.
מדוע נסחף אביריך לא עמד – והתשובה כי י״י הדפו נסחף מן מטר סוחף (משלי כ״ח:ג׳), כאילו סחפו מטר לא יוכל לעמוד בעצמו ואמר נסחף לשון יחיד ואמר אביריך לשון רבים ר״ל כל אחד ואחד מן אביריך.
ואחרי שקודם בואו גילו את אזן מצרים וידע זה מדוע אם כן נסחף אביריך וגדודיך ולא עמד רוצה לומר כל אחד מהם לא עמד בפני הכשדיים אבל ברחו הכל, אין זה אלא שה׳ הדפו למצרים וממנו מסיבה שתחרב מצרים לפי שהוא היה הסבה בחרבן בית יהודה, ונסחף הוא מלשון מטר סוחף, ובא בפסוק אביריך בלשון רבים ונסחף ולא עמד והדפו בלשון יחיד לכל אחד מהם.
נסחף – ענין שטיפה וגריפה כמו מטר סוחף (משלי כ״ח:ג׳).
אביריך – ענין חוזק וגבורה כמו דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב).
הדפו – ענין כתישה ודחיה כמו אל ידפנו (איוב ל״ב:י״ג).
נסחף אביריך – הגבורים שבך מדוע כל אחד נשטף ונגרף לבל יוכל לעמוד על רגליו.
לא עמד – כאלו משיב בעבור זה לא עמד כי ה׳ הדפו והוא נלחם בו.
ואחר כך הוא מתמיה: איך לא עמדו גיבוריו, אבל נסחפו. ואחר כך משיב: לא עמד כי ה׳ הדפו.
נסחף – נפל לארץ, מלשון: מטר סוחף {משלי כ״ח:ג׳}, ודומה לו: שרש סחב.
ואמר נסחף בלשון יחיד – על כל אחד ואחד.
לא עמד – היא התשובה.
ובתרגום אלכסנדרי: מדוע נָס Apis1 עֵגֶל בְחִירֶך – פירשו אביריך – מן: אבירי בשן {תהלים כ״ב:י״ג}. ובקריאה הזאת בחרו Kennicott וי׳ ד׳ מיכאעליס.
ונראה לי: כי לא עמד כי ה׳ הדפו – איננה תשובה מתיישבת על שאלת מדוע נס, כי הנס נס מפני היראה, ועדיין לא הדפוהו. גם המשך הענין (גם נפל איש אל רעהו {ירמיהו מ״ו:ט״ז}) מורה באצבע כי הענין נאמר על גבורים רבים.⁠א וכן תרגם יונתן.
1. כלומר: הם גורסים ״נס אף״ במקום ״נסחף״.
א. בכ״י קולומביה ושוקן נוסף כאן: ״לא על האליל, וכן ברוב ספרים: אביריך ביו״ד הרבים״.
מדוע – שואל אבל מדוע נשטפו הגבורים ולא עמדו במלחמה בערי מבצר? משיב לא עמד – מפני שה׳ הדפו.
נסחף – קרוב לנסחב, וכן מטר סחף (משלי כ״ח:ג׳); הוכרח לנוס.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) הִרְבָּ֖ה כּוֹשֵׁ֑ל גַּם⁠־נָפַ֞ל אִ֣ישׁ אֶל⁠־רֵעֵ֗הוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ ק֣וּמָה׀ וְנָשֻׁ֣בָה אֶל⁠־עַמֵּ֗נוּ וְאֶל⁠־אֶ֙רֶץ֙ מוֹלַדְתֵּ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַיּוֹנָֽה׃
He made many to stumble, yes, they fell one on another, and they said, 'Arise, and let us go again to our own people, and to the land of our birth, from the oppressing sword.'
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַסְגִיאוּ מַתְקְלֵיהוֹן אַף אִשְׁתְּמַעוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ וְיֵימְרוּן קוּמוּ וּנְתוּב לְעַמְנָא וּלְאַרְעָא יַלְדוּתָנָא מִן קֳדָם חַרְבָּא דְסָנְאָה דְהִיא כְחַמַר מְרַוְיָא.
הרבה כושל – הקב״ה שהדפו והרבה לו מכשול.
גם נפל – נתקבצו איש אל רעהו לאמר נקומה ונשובה אל עמנו ממקום שיצאנו משם להלחם.
חרב היונה – חרבא דסנאה דהיא כחמר מרויא, היונה לשון יין.
לשון אחר: לשון אונאה.
He made many stumbling blocks The Holy One, blessed be He, Who pushed him down, made many stumbling blocks for him.
yea, they joined Heb. נפל [lit. fell]. They joined one another, saying, Arise and let us go back to our own people, from where we came to wage war.
the oppressing sword Heb. חרב. Jonathan renders: The sword of the enemy, which is like intoxicating wine. היונה. An expression of wine (יין). Another interpretation: It is an expression of oppression (אונאה).
הרבה כושל – הרבה נכשל, כמו כושל יקימון מיליך (איוב ד׳:ד׳). ושניהן קמצין ושניהן טעם בשי״ן.
וגם נפל איש אל רעהו – אייט״ר בלעז.
מפני חרב היונה – מפני חרב נבוכדנצר שהיתה שביעה מדם צרים כשיכור מיין.
היונה – לשון יין. וכת״י: מן קדם חרבא דשנאה דהיא כחמר מרויא.
הרבה כושל – י״י שזכר הרבה בהם כושלים.
גם נפל איש אל רעהו – כמו על רעהו כמו שאמר גבור בגבור כשלו (ירמיהו מ״ו:י״ב).
ויונתן תרגם נפל – כמו אל הכשדים אתה נופל (ירמיהו ל״ז:י״ג), שתרגם משתמע. וכן תרגם אף אשתמעו גבר לחבריה.
ויאמרו קומה ונשובה אל עמנו – הגרים במצרים מארצות כי כשהיה רעב היו באים לגור במצרים כי ברוב השנים יש שבע במצרים יותר משאר ארצות וכשיבא חיל נבוכדנצר ואמרו איש לחברו קומה ונשובה אל עמנו.
היונה – האונסת כי אין מי שיעמוד כנגדה וכן והאכלתי את מוניך (ישעיהו מ״ט:כ״ו) – אונסיך. וכן לא יונו עוד נשיאי את עמי (יחזקאל מ״ה:ח׳).
ויונתן תרגם מענין יין, שתרגם: מן קדם חרב סנאה דהיא כחמר מרויא.
וכבר יורה גם כן שה׳ הדפו ממה שהרבה כושל והיו רובם כושלים ונופלים במלחמה וזהו גם נפל איש אל רעהו רוצה לומר שהיו נכשלים זה בזה ונופלים ארצה, והמתרגם פירש גם נפל מלשון אל הכשדים אתה נופל והוא שתרגם ואף ישתמעו גבר לחבריה, עד שהנכרים שהיו בהם שבאו לעזרת מצרים היו אומרים זה לזה קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב היונה שהוא נבוכדנצר שחרבו מכלה את הכל, וקראו יונה לפי שכל בני אדם היו נכנעים לפניו בהונאות דבריו, והמפרשים פירשו היונה האונסת שאין מי שיעמוד כנגדו וכן והאכלתי את מוניך (ישעיה מט, כו) אונסיך ולא יונו עוד נשיאי את עמי (יחזקאל מה, ח), ויונתן תרגם מענין יין חרבא דסנאה דהא כחמר ברויא.
נפל – ענין נטיה והתחברות כמו אל הכשדים אתה נופל (ירמיהו ל״ז:י״ג).
היונה – מלשון אונאה וענינו עושק הגוף והממון וכן העיר היונה (צפניה ג׳:א׳).
הרבה כושל – הוא הרבה לו מכשולים.
גם נפל איש וכו׳ – ר״ל העכו״ם הבאים לעזרת מצרים נטו והתחברו זה לזה ואמרו קומה מכאן ונשובה אל עמנו וכו׳.
מפני חרב היונה – זה חרב נ״נ המאנה ואונסת לעשוק הגוף והממון.
הִרבה – הרבהא כושלים בהם.
ויאמרו – אנשי המלחמה אומרים להתפזר מן המערכה ולשוב לבתיהם.
מפני חרב היונה – ר׳ עזריה (מאור עינים פרק כ״א) אמר שהוא רמז למלכות אשור ובבל שהיה אות דגלם יונה.
אבל אחר שמצאנו על ירושלם (צפניה ג׳:א׳) העיר היונה, אין לזוז מלפרשו ענין הונאה, כדעת המפרשים (גם ראזנמילר וגעזעניוס) שענינו חמס ועושק. ואולי ראוי לקרוא (גם כאן וגם למעלה כ״ה:ל״ח): חרב היונֶה לשון זכר, והכוונה על מלך בבל. וכמו שהכתוב מסיים (ירמיהו כ״ה:ל״ח): ומפני חרון אפו בלשון זכר.⁠ב
ובספר בעל כנפים כ״י מצאתי: ״חרב היונה תאר לנקבה, מן לא תונו {ויקרא י״ט:ל״ג}, ולרבות: יונות, ולזכרים: יוֹנים. ומזה אמר המשורר: יוֹנים ביד יוֹנים״, עכ״ל בעל כנפים. והכוונה על סליחה לר׳ משה בן עזרא הנמצאת בשפתי רננות (בדפוס שבידי היא בדף מ״ו): יונים בידי יונים אשר נפזרו לכל רוחה. והמדפיסים לא הבינו, ונקדו: בידי יְוָנִים, ואינו אלא שבוש.
א. בכ״י ובדפוס ראשון: ה׳.
ב. כל זה בדפוס ראשון, וקטע זה הובא בלשון כמעט זהה לעיל בפירושו לירמיהו כ״ה:ל״ח. בכ״י קולומביה ושוקן חסר קטע זה ומופיע רק: ״עיין למעלה כ״ה:ל״ח״.
חרב היונה – ידוע שמלכי אשור ובבל היה להם צורת יונה על דגלם, והיו מיחסים נצחון המלחמה אל היונה.
ה׳ הרבה כושל – וע״י המכשול נפל איש אל רעהו שנעשה ביניהם מלחמה פנימיית ואחד הכשיל את חבירו, ועי״כ נתפזרו העמים עוזריהם,
ויאמרו איש אל רעהו קומה ונשובה אל עמנו מפני חרב היונה היא חרב של נבוכדנצר.
הרבה – מוסב אל ה׳ האמור למעלה.
היונה – עיין מה שכתבתי למעלה כ״ה:ל״ח.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) קָרְא֖וּ שָׁ֑ם פַּרְעֹ֤ה מֶֽלֶךְ⁠־מִצְרַ֙יִם֙ שָׁא֔וֹן הֶעֱבִ֖יר הַמּוֹעֵֽד׃
They cried there, 'Pharaoh king of Egypt is but a noise; he has let the appointed time pass by.'
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
זַמִינוּ לְתַמָן פַּרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם דְסַגִיאִין אִתְרְגוּשְׁתֵיהּ מַעְדֵי זִמְנַיָא.
קראו שם – במלחמה הכריזו משל של חרפה.
פרעה מלך מצרים שאון – שהיה מגביה קול שאונו תשואות להתהלל בחיילותיו.
העביר המועד – שייעד היום מלחמה קבוע לצאת ולהלחם ולא יצא ועבר יום זמן המועד.
There they called out In the battle, they proclaimed publicly a reproachful byword.
"Pharaoh, king of Egypt, who made a lot of noise" Who would raise the sound of his noise, the noises to boast with his armies.
has allowed the appointed time to pass by For he had appointed a set time to go forth and wage war, and he did not go forth, and the day of the appointed time passed by.
קראו שם – בקול רם חיל נבוכדנצר ואומר כך פרעה מלך מצרים וחילו שהיה מנהגו לצאת למלחמה.
בשאון – עתה העביר הזמן שלא יצאו להלחם עמנו.
קראו – אמרו שם במצרים דרך קריאה על פרעה מלך מצרים שהיה מלך שאון והמון רב.
העביר המועד – המועד שנתן למלך בבל לצאת להלחם עמו העביר אותו לו מפחדו אליו ומלך עומד במקום שנים מלך מצרים ומלך שאון.
ויונתן תרגם קראו – זמינו.
וזכר הנביא מפחיתות פרעה שעם היות שידע מביאת נבוכדנצר על ארצו הנה לא יצא לקראתו להלחם בו וזהו קראו שם ונתפרסם במצרים שאון רוצה לומר בושה ופחיתות גדול שפרעה מלך מצרים העביר המועד שהיה נועד למלחמה ולא יצא אליה וכדי בזיון וקצף, ופירש רש״י קראו שם במלחמה במקום מחנה בבל הכריזו פרעה מלך מצרים שאון רוצה לומר פרעה מלך מצרים שהיה שאון מגביה קול תשואות להתהלל בחיילותיו, הנה עתה העביר המועד ולא בא למלחמה, ולפי שלא היו מאמינים המצריים שיבוא נבוכדנצר אל ארץ מצרים לכן הוצרך הנביא להודיע על זה באומרו
העביר המועד – בס״א ישן כ״י ודפוס ראשון העי״ן בשוא לבדו ובשאר ספרים בחטף סגול.
שאון – ענין המייה.
המועד – ענין זמן קבוע כמו למועד שמור לך (שמואל א ט׳:כ״ד).
קראו שם – במערכת צבא כשדים הכריזו לומר אשר פרעה מלך מצרים המרים קול שאון בגאוה ובגודל לבב הנה עתה העביר המועד ר״ל לא בא להלחם מערכה מול מערכה ביום המיועד והקבוע כי בא מורך בלבבו.
קראו שם וגו׳ – מקרא זה ושלאחריו קשה להולמם.
רש״י פירש: במלחמה הכריזו משל של לעג: פרעה שהיה מגביה קול תשואות להתהלל, העביר המועד שייעד לצאת ולהלחם, ולא יצא. אבל מה ענין כאן ליום מועָד ומזומן? והלא בבוא האויב בארצו היה לו לצאת לקראתו, ואין כאן זִמון.
ורד״ק פירש גם הוא: המועד שנתן למלך בבל לצאת להלחם עמו, אלא שפירש: שאון – שהיה מלך שאון והמון רב.
גם דון יצחק פירש כיוצא בזה: קראו שם ונתפרסם במצרים שאון – כלומר בושה ופחיתות גדול, כי פרעה העביר המועד שהיה נועד למלחמה ולא יצא אליה.
Grotius פירש: transmisit opportunitatem pugnandi. ואין זה ענין מלת מועד.
Dathe פירש: הביא ה׳ את המועָד והמזומן, הוא נבוכדנאצר. ואין זה ענין מלת העביר.
Dahler פירש: האל הקדים הזמן המזומן למיתת פרעה (Dieu a avanca son terme). וגם זה איננו הוראת העביר ולא הוראת המועד (ואין ראיה מן: ויעבור את הכושי (שמואל ב י״ח:כ״ג), כי שם הכוונה עבר לפניו ממש), מלבד כי לא נזכר כאן שם ה׳.
[Schnurrer פירש: Adess per ?turbasio, quo modum omnem excedis.]⁠א
דעדערליין פירש: השאון והבהלה גרמו לאנשי הצבא לעבור מקום המועד, כי היה להם מקום מועָד להשגב שם אם ינוסו, אך מרוב הבהלה עברו מהלאה לאותם המקומות.
וראזנמילר אומר: כי אולי מועד ענינו עֵדָה, כמו: קריאי מועד {במדבר ט״ז:ב׳}, והנה שאונו ומפלתו של פרעה גרמו לעדת אנשי המלחמה הנאספים עמו מעמים אחרים שתתפזר הנה והנה. ואין הדעת מתיישבת באחד מאלה.
ובתרגום אלכסנדרי: קִרְאוּ שֵם פרעה... ׳שאון העביר המועד׳ – והניחו המלות האלה ככתבן.
והיירונימוס קרא גם הוא: קִרְאו שֵם, אלא שתרגם שאון העביר המועדtumultum adduxit tempus. ואין זו הוראת העביר, ולא הוראת המועד.
ואולי יתכן לפרש: אנשים הרואים האויב בא, קראו ואמרו: פרעה מלך מצרים! שאון, קול חרדה שמענו, קול שאון בעמך. ומיד המלך שהיה בעדת השרים להמתיק סוד, העביר המועד ליום אחר.
א. כן בכ״י שוקן. בדפוס ראשון השמיטו את הביאור (כנראה מפני שהיה בלטינית).
קראו שם – תחלה קראו ופרסמו שפרעה בא בשאון גדול ועם רב, ואח״כ קראו כי העביר המועד – שקבע מועד אחר שבו בזמן יבא, וה׳ אומר שלא יבא כלל.
שאון – מקרא קשה; ובין כל הפירושים שבאו עליו המתקבל יותר על הדעת נראה לי שהוא, פרעה שהיה מגביה קול תשואות להתהלל, מיראתו, אֵחַר המועד הנכון, לצאת נגד חילות מלך בבל, ועל כן הוכה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) חַי⁠־אָ֙נִי֙ נְאֻם⁠־הַמֶּ֔לֶךְ יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ כִּ֚י כְּתָב֣וֹר בֶּהָרִ֔ים וּכְכַרְמֶ֖ל בַּיָּ֥ם יָבֽוֹא׃
"As I live,⁠" says the King, whose name is Hashem of Hosts, "surely like Tabor among the mountains, and like Carmel by the sea, so shall he come.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קְיַם אֲנָא אֲמַר מַלְכָּא יְיָ צְבָאוֹת שְׁמֵיהּ אֲרֵי כְּמָא דְיַצִיב פִּתְגָמָא דְתָבוֹר בְּטוּרַיָא וּכְכַרְמְלָא בְּיַמָא כֵּן יֵיתֵי תְבִירֵיהּ.
כי כתבור בהרים – (כתוב ברמז ס״ו).
תניא רבי אלעזר הקפר אומר עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבע בארץ ישראל שנאמר כי כתבור בהרים וגו׳, והלא דברים קל וחומר מה תבור וכרמל שלא באו ללמוד תורה אלא לפי שעה נקבעו בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורים בהם ושונים בהם ומרביצין בהם את התורה על אחת כמה וכמה.
נאם המלך ה׳ צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא – הקדים כאן את ה״פסוק״ הזה, ואחריו לא בא היגד שישלים אותו. ודומה, כי המשמעות היא [אימות גלות מצרים] ונוף, לאמר: כמו ששני [ההרים האלה בעולם, ואין אף אחד שיכחיש את קיומם, כך בהכרח תהיה גלות מצרים; ואמר התרגום <הארמי> לגביו: ״ארי כמא דיציב פתגמא דתבור אית בטוריא וככרמלא בימא כן ייתי תב⁠[י]⁠ריה״.⁠1
1. הפירוש הזה, שאינו גורס השלמה בפסוק כאבן בלעם, אכן מצוי בת״י, והשלמות דומות מצויות גם אצל רד״ק. חיוג׳, כבכתאב אלנתף על הפסוק הזה (עמ׳ 35), מביא שני פירושים נוספים: האחד, ש״בים״ הוא האויב, ו״יבוא״ הוא נשוא ל״בים״ (=הים), וההשוואה לתבור ולכרמל היא להדגשת כוחו של האויב; והשני, שיש לראות את סוף הפסוק כך: ״יבוא [מצרים] בים״, וההשוואה היא להמחשה.
כי כתבור בהרים – כי כאשר דבר אמת הוא שתבור קבוע בהרים והר הכרמל על הים כן באמת יבא הדבר הזה על מצרים.
that as sure as Tabor is among the mountains Just as it is a true fact that Tabor is fast among the mountains and Mount Carmel is by the sea, so is it true that this thing shall come upon Egypt.
חי אני נאום {המלך} י״י – בשבועה אם תגביה עצמך כתבור וכרמל שהן גבוהין.
בים יבוא – כלומר תפל בעומק הים. כך פירש ר׳ מנחם ב״ר חלבו ז״ל. וי״ת: כמה דיציב פתגמא דתבור דאיתיה בטוריא וככרמלא בים כן ייתי תבריה כמו שדבר זה אמת שתבור עומד בין ההרים וכרמל על הים, כך אמת שיבא נבוכדנצר עליו.
חי אני, כי כתבור בהרים – פירש אדוני אבי ז״ל כמו שהר תבור הוא מועד לצוד שם ולפרוש שם רשתות כמו שאמר ורשת פרושה על תבור (הושע ה׳:א׳), כן יצודו אותם.
וככרמל בים יבא – כמו עצי הכרמל שמביאים בים כן יביאו אותם בשביה.
ויונתן תרגם: ארי כמה דיציב פתגמא דתבור בטוריא וככרמלא בימא כן ייתי תביריה.
חי אני נאם המלך ה׳ צבאות שמו כי הוא המלך האמתי לא מלכי האדמה כי כתבור בהרים הוא דבר קיים שלא ישתנה ולא יזוז ממקומו, וככרמל שהר הכרמל נטוע על הים לא ימיש משם כן יבא רוצה לומר יבוא נבוכדנצר להחריב את ארץ מצרים ולא ישתנה ולא יזוז מביאתו שמה ולזה נטה יונתן בתרגומו.
כתבור – וככרמל שמות הרים נודעים ומפורסמים.
כי כתבור בהרים – כמו הר תבור הוא קבוע בהרים ולא יזוז ממקומו וכמו שהר ככרמל עומד על הים ולא ימוש משם כן יבוא נ״נ על מצרים ולא ישתנה ולא יזוז מביאתו שמה.
נאם המלך – כנגד מה שאמר למעלה: פרעה מלך מצרים {ירמיהו מ״ו:י״ז}.
כי כתבור וגו׳ – יונתן ורש״י פירשו: כמו שדבר אמת הוא שתבור קבוע בהרים והר הכרמל על הים, כן באמת יבוא הדבר הזה על מצרים.
ודון יצחק פירש: כמו שתבור בהרים הוא דבר קיים שלא יזוז ממקומו, וככרמל שהוא נטוע על הים ולא ימיש משם, כן יבא מלך בבל.
ור׳ יוסף קמחי פירש: כמו שהר תבור הוא מועָד לצוד שם ולפרוש רשתות (כמו שנאמר: ורשת פרושה על תבור {הושע ה׳:א׳}) כן יצודו אותם. וכמו עצי הכרמל שמביאים בים, כן יביאו אותם בשביה.
לודוביקוס די דיו ושנוררער פירשו: יבא מלך בבל בגאוה כתבור וככרמל, שהם הרים גבוהים.
C.B. Starkius פירש: אם יהיה מצרים גבוה כתבור בהרים, הנה ככרמל יבא בים, כי הוא קרוב לים, ואולי הים יכסהו.
Gaabius et Dahler ואחריהם ראזנמילר חִברו הפסוק עם שלאחריו; וזה תרגום Dahler:
Si tu te distinguais comme le Thabor entre les montagnes, comme le Carmel qui s'avance dans la mer; tu te prepareras pour le dèpart dans le captivitè, fille, habitante de l'Egypte!
ואולי יתכן לפרש: כמו שלא יהיה הדבר ולא יבא שתבור וכרמל יבאו בים, כי לא יפלו בו אף על פי שהם קרובים אליו, כן לא יהיה מה שאמרו אנשי המלחמה: לכו ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו, אלא על כרחם ילכו רחוק מארצם. לכן: כלי גולה עשי לך {ירמיהו מ״ו:י״ט}. ולפי זה יהיה: קראו שם וגו׳ כמו מאמר מוסגר.
חי אני כי כתבור בהרים – שהר תבור הגם שיושב בין ההרים, והר הכרמל הוא סמוך לים, (כמ״ש במס׳ שבת דף ל״ד) כדי שיניח חמה בראש הכרמל וירד לים ויטבול, זה שיעור בין השמשות ובכ״ז א״א שיבא תבור בין ההרים שאצלו ושיבא הכרמל בים, כי ה׳ קבעו שלא ימוש ממקומו, כן פרעה הגם שהוא קרוב למקום המלחמה לא ימוש ממקומו ולא יבא.
(יח-יט) חי אני – אני נשבע באמת (כי כתבור וגו׳) שתוכרחי את יושבת דירת קבע מראשית הויתך (בת), לגלות ולהכין לך כלים שמביאים עמם הגולים; ונשתמש בזמן צווי במקום עתיד (עשי) דרך עצה, ללעג.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) כְּלֵ֤י גוֹלָה֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת⁠־מִצְרָ֑יִם כִּי⁠־נֹף֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְנִצְּתָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃
O daughter who dwells in Egypt, furnish yourself to go into captivity; for Memphis shall become a desolation, and shall be burnt up, without inhabitant.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מָנֵי גָלוּתָא אַתְקִינִי לִיךְ מַלְכוּת כְּנִשְׁתָּא דְמִצְרַיִם אֲרֵי מַפַּס לְצָדוּ תְהֵי וְתִצְדֵי מִבְּלִי יָתֵיב.
כלי גולה – אדם יוצא לדרך מתקן לו חמת ומקדה של חרס לשתות בה.
ונצתה – לשון ציה.
equipment for exile When a person embarks on a journey, he prepares for himself a flask and an earthenware cup with which to drink.
desolate Heb. ונצחה, an expression of desolation (ציה).
כלי גולה, יושבת בת מצרים – את בת מצרים שהיית יושבת כלומר יושבת לבטח והיית חושבת שתשבי זמן רב בארצך עתה עשי לך כלי גולה (יחזקאל י״ב:ג׳) כי תגלו ממנה וזכר נוף שהיתה עיר ממלכה.
ונצתה – תשם כמו עריו נצתו ונצתה כמדבר וכן תרגם יונתן ותצדי.
ולכן כלי גולה עשי לך יושבת בת מצרים שלוה ושקטה שתחשוב שתמיד תשב לבטח כי נוף שהיא עיר מלוכה למלך מצרים לשמה תהיה ונתצה ונשרפה באש תהיה מבלי שישאר בה יושב. והרד״ק פירש בשם אביו כי כתבור בהרים כמו שהר תבור מיועד לצוד שם ולפרוש שם רשתות וכמו שאמר ורשת פרושה על תבור (הושע ה, א) כן יצודו אותם הכשדיים, וכמו שעצי הכרמל יביאום בים כן יביא נבוכדנצר את המצריים בים בשביה.
לשמה – לשממה.
ונצתה – מלשון ציה ושממה.
כלי גולה – דרך הולכי גולה לתקן לעצמם כלי לשתות בו וכלי ללוש בו עיסה וכדומה.
לשמה תהיה – כי תגלו ממנה.
ונצתה – תהיה שממה מבלי ישאר מי יושב בה.
כלי גולה – כלים לשאת בהם ממונם היקר לצאת לדרך רחוקה. כמו שנאמר ביחזקאל י״ב.
יושבת בת מצרים – יושבת מצרים, והיא גם כן בת מצרים שנולדה שם. ושבח היה אצל הקדמונים להיות נולדים בארץ, לא גרים ותושבים. ולפיכך נקראו האומות: בת, בת בבל {ישעיהו מ״ז:א׳}, בת יהודה {איכה א׳:ט״ו}, בת ירושלם {מלכים ב י״ט:כ״א}, בת אדום {איכה ד׳:כ״א}. ובאו שתי מלות סמוכות למלה אחת, כמו למעלה: תופשי דורכי קשת {ירמיהו מ״ו:ט׳}.⁠א
א. בכ״י שוקן נוסף כאן: ״וכיוצא בזה לדעתי: אחר נאחז בסבך {בראשית כ״ב:י״ג} – ענינו: אחר הסבך נאחז בסבך.⁠״
כלי גולה עשי לך – אולם לענין זה תמוש ממקומך שתצא ללכת לגולה כי נוף לשמה תהיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) עֶגְלָ֥ה יְפֵה⁠־פִיָּ֖ה מִצְרָ֑יִם קֶ֥רֶץ מִצָּפ֖וֹן בָּ֥א בָֽא׃
Egypt is a very beautiful heifer; but a gadfly out of the north is coming, it is coming.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מַלְכוּת יָאַיָא הֲוַת מִצְרַיִם עַמְמִין קְטוֹלִין מִצִפּוּנָא יֵיתוּן עֲלָהּ לְמִבְזָהּ.
עגלה יפה פיה מצרים – תנן התם הביאו לו את התמיד קרצו ומרק אחר שחיטה על ידו, מאי משמע דהאי קרצו לישנא דקטלא הוא דכתיב עגלה יפה פיה מצרים קרץ מצפון, מאי משמע כדמתרגם רבי יוסף מלכותא יאיא הוה מצרים עממין קטלין מצפון ייתון עלה.
עגלה יפה-פיה – משקלה ״פעלעילה״, והן שתי מילים לפי הכתיב,⁠1 כמו: ״פקח-קוח״ (ישעיהו ס״א:א׳) – ׳פעלעול׳ לפי הקרי;⁠2 ו״יפהפיה״ היתה צריכה להיכתב ביו״ד במקום הה״א, כי לה״פ] בפעלים אלה מתחלפת על-פי-רוב ליו״ד.⁠3
קרץ מצפון בא בא – הרג,⁠4 ומשמעותו היסודית: חיתוך,⁠5 וממנו אמרה המשנה:⁠6 ״קרצו ומרק אחר שחיטה על ידו״, כלומר שחטו, ואחר השלים את השחיטה על-ידו, כלומר שמינהו לכך.
1. אף-על-פי שהן נחשבות למילה אחת, הן מבחינת הקרי, כדלהלן, הן מבחינת המשמעות. השווה: אלפסי, בערכים ׳אשר׳, ׳טוב׳ ו׳יפה׳; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 120, 327 (רקמה, עמ׳ קמב, שמג); רד״ק.
2. השווה פירושו לישעיהו סא, א, והערותינו שם.
3. הדברים האלה באים לבסס את הניתוח לפי דרכו; והשווה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 120 (רקמה, עמ׳ קמב).
4. כך חז״ל ביומא לב ע״ב; יל״ש, ח״ב, רמז שלא; ת״י על אתר; ריב״ג, אצול, ערך ׳קרץ׳.
5. כך פירשו אלפסי, ערך ׳קרץ׳; ראב״ע בפירושו לאיוב לג, ו; רד״ק.
6. יומא פ״ג מ״ד.
עגלה יפהפיה – מלכותא יאייא.
קרץ – עממין קטולין קרץ לשון חתוך וכן מחומר קרצתי (איוב ל״ג:ו׳).
מצפון – מבבל.
a fair heifer A beautiful kingdom.
destruction peoples that kill [according to Jonathan]. קֶרֶץ is an expression of cutting. Cf. "I...was cut (קֹרצתי) out of clay" (Iyyov 33:6).
from the north From Babylon.
עגלה יפיפיהא מצרים – דומה לעגלה יפה שאינה ראויה אלא לזביחה.
אף היא קרץ מצפון בא בא – ת״י: עממין קטולין מציפונא ייתון עלה למיבזה.
א. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5. והשוו ר״י קרא ישעיהו כ״ז:י׳.
עגלה יפה פיה מצרים – יפה פיה שתי מלות וענינו מלה אחת וכן פקחקוח והבוז לגאיונים והוא ינהגנו עלמות כל אלו שתי מלות וענינם מלה אחת וכן יפה פיה. ונכפלו בה העי״ן והלמ״ד לרב היופי ודימה מצרים לעגלה יפהפיה לרב יפיה ודשנה וכן כנה הכתוב הנשים היפות והדשנות פרות הבשן.
קרץ מצפון בא בא – ענין קריצה וגזרה, כמו מחומר קורצתי גם אני (איוב ל״ג:ו׳).
מצפון – מבבל שהיא צפונית ואמר בא בא כפל הדבר לחזק הענין.
ולפי שמצרים היה מלכות נאה ויפה מאד קראו הנביא עגלה יפפיה רוצה לומר יפה מאד ומעודנת כעגלת מרבק, ואתה דע לך כי עם כל שמנך ודשנותך הנה קרץ שהוא לשון כריתה כמו מחומר קרצתי מצפון שהוא הצד שבבל היה בא בא וכדי לחזק האמת כפל הענין בא בא.
יפה פיה – שתי מלות וענינו מלה אחת רד״ק בפירוש ומכלול דף רכ״ה אבל בהגהת שרשים כתב ר״א הלוי שכתוב וקרי מלה אחת.
יפה פיה – פתרונו כמלה אחת ור״ל יפה ביותר ולזה נכפל העי״ן והלמ״ד הפעל וכמו ירקרק אדמדם.
קרץ – ענין חתוך וכריתה כמו מחומר קרצתי (איוב ל״ג:ו׳).
עגלה – מצרים שהיתה מלכות יפה כעגלה היפה מאד הנה מפאת צפון יבוא עליה נ״נ המחתך וכורת אותה.
בא בא – כפל המלה לחזק ולומר שבודאי יבוא.
יפה-פיה – מלת אחת, בפלס: סְחַרְחַר {תהלים ל״ח:י״א}, עֲקַלְקַל {שופטים ה׳:ו׳}, אדמדם {ויקרא י״ג:מ״ב}, ירקרק {ויקרא י״ג:מ״ט}.
קרץ – בלשון ערבי: לשון עקיצה, והוא הדרבן המנהיג את הבהמות. ואחר שהמשיל מצרים לעגלה, אמר כי מצפון יבוא לה הדרבן למשול בה. וכן תרגם היירונימוס: Stimulator (ראזנמילר).
בא בא – הכפל להורות על מהירות הביאה. ויש ספרים כתוב בהם: בא בה. ואינו נכון, שאם כן היה לו לומר: בא לה.
יפה פיה – הוכפל העי״ן והלמ״ד ר״ל יפה מאד, והיא כמלה אחת, ורמז ג״כ כי נודע בספורי ימות עולם כי בהשור שבחרו לאלהות היה להם סימן מיוחד בפיו, לכן אמר שפיו יפה.
קרץ – מענין חתיכה וכריתה כמו מחומר קורצתי (איוב ל״ג ו׳) ויל״פ מענין רמז כמו קורץ בעיניו, כי המצרים היו מנחשים ע״י תהלוכות השור על עניניהם, והיה להם רמז בהשור, שבא בא מצפון שהיו מניחים אותו ללכת ובא בכל פעם מצפון, והיה להם בזה קריצה ורמיזה שהאויב מצפון יבא עליהם.
עגלה יפה פיה – מצרים היו מכבדים ומעריצים את השור שיחסו לו אלהות, והוא עמד בנוף, וכשחרב נוף המיתו הכשדים את יראתם, ובזה ממשיל מצרים לעגלה יפיפיה שהוא העגל שעבדו לו, שהיו בוחרים שיהיה יפה מאד,
ובא לו הקרץ והשחיטה מצפון מעם כשדים.
יפה⁠־פיה – תיבה אחת, וכפל האותיות להורות כפל יָפְיָהּ.
קרץ – וכמהו באיוב ל״ג:ו׳ קרצתי אף אני, קרוב לחרץ (לחך – לקק) שענינו כלה והשמיד, כליון.
בא בא – בא מהר.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) גַּם⁠־שְׂכִרֶ֤יהָ בְקִרְבָּהּ֙ כְּעֶגְלֵ֣י מַרְבֵּ֔ק כִּֽי⁠־גַם⁠־הֵ֧מָּה הִפְנ֛וּ נָ֥סוּ יַחְדָּ֖יו לֹ֣א עָמָ֑דוּ כִּ֣י י֥וֹם אֵידָ֛ם בָּ֥א עֲלֵיהֶ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃
Also her mercenaries in her midst are like calves of the stall; for they also have turned back, they have fled away together, they didn't stand; for the day of their calamity has come on them, the time of their visitation.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַף רַבְרְבָהָא בְגַוָהּ כְּעִגְלֵי רִבְקָא אֲרֵי אַף אִינוּן אִתְפְּנִיאוּ עֲרָקוּ כַּחֲדָא לָא יָכִילוּ לְמֵיקַם אֲרֵי יוֹם תְּבַרְהוֹן אָתָא עֲלֵיהוֹן עִידַן סְעוּדָן בִּישְׁתֵּהוֹן.
גם שכריה בקרבה – נכבדיה.⁠1
1. כך פירש אבן בלעם את ״השכירה״ שבישעיהו ז, כ, ועיין שם. והשווה: ת״י על אתר; מנחם, ערך ׳שכר׳ (בשם ״בעלי פתרון״); ריב״ג, אצול, ערך ׳שכר׳. אלפסי, ערך ׳שכר׳, מפרש במשמעות הנפוצה של השורש; והשווה רד״ק.
שכיריה – שריה כמו בתער השכירה (ישעיהו ז׳:כ׳).
מרבק – קופלא בלעז.
הפנו – פנו עורף לבקש לנוס.
Also her princes Heb. שְׂכִרֶיהָ, her princes. Cf. "with the great razor (הַשְׂכִירָה)" (Yeshayahu 7:20).
fattened (kopla in Old French, couple in modern French).
turn around Turned their back to seek to flee.
גם שכיריה בקרבה כעגלי מרבק – פי׳ גם אנשים הבאים לה מעם אחר לעזרה כדי ליטול שכר שהן משתמנין עכשיו בתוכה.
כעגלי מרבק – פי׳ כעגל המשתמן על אבוס.
כי גם המה הפנו נסו יחדו לא עמדו – כשיראו מפלת מצרים ילך כקול נחש שמכניס עצמו פעם אחת בשנה בין שני אילנות הדבוקים זה בזה ומפשיט עורו מעליו, וזה אחד מן הקללות שקיללו הקב״ה בשביל אדם וחוה.
גם שכיריה – גייסות ששכרו לעזרם הם בקרבה.
כעגלי מרבק – כמו העגלים שעומדים בבית לפטמן כן הם יושבים ואוכלים ושותים ולא יצאו להלחם.
ויונתן תרגם שכירים – רברבהא כמו השכירה שפירש גדולה מרבק ענין פטום וכן עגל מרבק (שמואל א כ״ח:כ״ד). וכן בדברי רבותינו ז״ל הכניסה לרבקה.
הפנו – פי׳ הפנו ערף.
גם שכריה – אנשים גבורים שהיו נשכרים למאות ולאלפים לעזור להם כי יבא צר ואויב1 בשעריהם.
1. השוו ללשון הפסוק באיכה ד׳:י״ב.
ואמר שלא דיי שהמצריים אנשי הארץ היו עגלה יפפיה אבל בם שכיריה כל כך היו מתענגים ונוטים להנאות הגופיות שהיו כעגלי מרבק שהם העגלים שמפטמין ועומדים בבית כדי לפטמם לא יוציאו אותם החוצה, כן אותם השכירים יושבים בבתים אוכלים ושותים ואינם יוצאים להלחם והראיה על זה כי גם המה יפנו עורף במלחמה לנוס וזהו נסו יחדו לא עמדו כאילו יום אידם בא עליהם עת פקודתם ושהם בשעת המות ככה נסו ולא עמדו.
שכיריה – ענינו גדולים ונכבדים וכן בתער השכירה (ישעיהו ז׳:כ׳).
מרבק – הוא הרפת מקום יפטמו שם העגלים וכן ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו׳:ד׳).
הפנו – מלשון פניה והליכה.
אידם – ענין שבר ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳).
פקודתם – על המיתה יאמר שהוא פקודת וזכרון השגחת כל חי כמו ופקודת כל האדם (במדבר ט״ז:כ״ט).
גם שכיריה – גם השרים הגדולים אשר בקרבה יובלו לטבח כעגלים המפוטמים במרבק שאחר שנעשו שמנים מוצאים לטבח.
כי גם המה – אף שדרך השרים להיות אמיצי לבב לעמוד בקשרי המלחמה הנה המה לא כן עשו כי פנו מן המלחמה ונסו יחדיו ולא עמדו על עמדם ולזה כאשר השיגם האויב נפלו בנופלים ולא לקחום בשבי כדרך השרים.
כי יום אידם – ר״ל על כי בא עליהם יום אידם עת מותם שהוא פקודת כל חי לכן בא מורך בלבבם.
גם שכיריה – אשר בקרבה, שהם כעגלי מרבק, גם הם נסו.
ואמר: כעגלי מרבק, כנגד: עגלה יפה פיה {ירמיהו מ״ו:כ׳}. ובאמת היו הנכרים מכובדים מאד במצרים בימים ההם, ובפרט תחת Amasis המלך שהיה בוטח בהם מאד, כי על ידם עלה למלוכה.
כעגלי מרבק – מפוטמים, כמו ועגלים מתוך מרבק (עמוס ו׳ ד׳).
בא יום אידם עת פקודתם – יום אידם הוא יום המוגבל מאת המערכה והטבע כמה יארך ימי הצלחתו ומתי ישבר, ועת הפקודה הוא המוגבל מאת ההשגחה על פקודת העון, אמר שבאו שניהם עד קצם, (וכן לקמן מ״ט ח׳, נ׳ כ״ז ל״א).
גם שכיריה – ועפ״ז ממשיל גם המלכים שהיו לוחמים מלחמותיהם בשכר והיו עוזרים מצרים כעגלי מרבק – שהיו ג״כ כעגלים שעמדו להתפטם שם מטוב ארץ מצרים, ואחר מפלת העגלה שהיא מצרים גם המה הפנו ללכת לארצם ונסו ולא עמדו, כי בא גם עליהם יום אידם וגם עת פקודתם בעבור עונותיהם.
שכיריה – אנשי חיל מארץ אחרת המקבלים שכר לבוא במלחמה (Soldati).
מרבק – מפוטם ומעונג; ומצאנוהו גם בשמואל א כ״ח:כ״ד; ומשורש רבק גם שם רבקה והוראתו שמנה ובעלת בשר; וגם שרש רבך קרוב לו, מרבכת תביאנה (פרשת צו) פירשוהו חלוטה ברותחין, ונראה שענינו טגונה בשמן (שֶׁמֶן – שָׁמֵן).
גם המה – לא בלבד בני המקום היוצאים למלחמה בעל כרחם.
הפנו – פניהם מן האויב.
אידם – הוראתו קיטור המחשיך אור השמש; והושאל להורות צרה, המחשיכה הצלחת האדם שנמשלה לאור (אוצר השרשים).
פקדתם – שה׳ גזר עליהם, ובבוא העת ישגיח שגזרתו תמלא.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כב) קוֹלָ֖הּ כַּנָּחָ֣שׁ יֵלֵ֑ךְ כִּֽי⁠־בְחַ֣יִל יֵלֵ֔כוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת֙ בָּ֣אוּ לָ֔הּ כְּחֹטְבֵ֖י עֵצִֽים׃
The sound of it shall go like the serpent; for they shall march with an army, and come against her with axes, as wood cutters.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קַל נִיקוּשׁ זְיָנֵיהוֹן כְּחֵיוָן זָחֲלִין אֲרֵי בְמַשִׁרְיָן יְהָכוּן עֲלֵיכוֹן וּכְמָא דְעָלִין בְּכַשִׁילִין לְמֵיקַץ אָעֵי חוּרְשָׁא.
קולה כנחש ילך – הרי הנחש בא ללמד על מצרים ונמצא למד למדנו מכאן שכשאמר הקב״ה לנחש על גחונך תלך (בראשית ג׳:י״ד) וקיטע את רגליו והלך קולו בסוף העולם כך שנוייה בל״ב מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי.
כי בחיל ילכו – אליה.
Its voice shall go like [that of] the snake The "snake" comes to teach us about Egypt but ends by learning. For we learn from here that when the Holy One, blessed be He, said to the serpent, "You shall walk on your belly" (Bereshit 3:14), He severed his feet, and his voice went to the end of the world. So we learned in the 'Thirty-two Methods of Rabbi Eliezer the son of Rabbi Jose the Galilean' (Method 12).
for they will march with an army against her.
כי בחיל ילכו – עליהם נבוכדנצר.
גם בקרדומות יבואו לה – ואז יכרת אנשיה המרובין כעצי יער שאין לה חקר וגם רבו מארבה שאין להם מספר.
קולה כנחש ילך – קול צעקת מצרים ילך למרחוק כקול נחש.
ויונתן תרגם: קל ניקוש זיניהון כחוין זחלין.
ילכו – נבוכדנצר וחילו.
קולה של מצרים כנחש ילך וצעקתה תשמע למרחוק כי בחיל ילכו הכשדיים עליהם ובקרדומות יבאו על מצרים לכרתם כעצים.
ובקרדומות – הוא הגרזן החותך עצים כמו ויקח אבימלך את הקרדומות (שופטים ט׳:מ״ח).
כחוטבי – כן נקראים כורתי העצים וכן מחוטב עציך (דברים כ״ט:י׳).
קולה – קול של מצרים ילך להיות נשמע למרחוק כמו קול הנחש הנשמע למרחוק.
כי בחיל ילכו – הכשדים ילכו עליהם בחיל רב ובקרדמות יבואו עליהם לכרתם כחוטבי עצים ר״ל כמו שאין ביד העצים למנוע מעצמם כריתת החוטבים כן לא יוכלו מצרים למנוע מעצמם חרב הכשדים.
קולה – של העגלה, היא מצרים.
כנחש ילך – תגעה ותנאק במרירות כקול נחש.
כי בחיל ילכו – האויבים.
ובקרדומות – ולא בדרבן בלבד.
קולה – ציור הנחש הוא שהיו לו רגלים ונקצצו ע״י חטאו, ובזה מצייר את מצרים שקצצו את רגליהם לבל יוכלו ללכת ממקומם חוץ לארצם,
כי בחיל ילכו האויבים והחיל באו לה בקרדומות לקצץ רגליהם, ועם ציור הקרדומות יתפוס המליץ ציור אחר מה שעושים עם הקרדום שבו חוטבים העצים, ועז״א כחוטבי עצים, ועפ״ז יצייר ארץ מצרים כיער, שבאים בקרדומות לכרתו, ואומר כי
כנחש – שיש בנחשים מין המשמיע קול תאניה.
ילכו – האויבים עליה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כג) כָּרְת֤וּא יַעְרָהּ֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ כִּ֖י לֹ֣א יֵחָקֵ֑ר כִּ֤י רַבּוּ֙ מֵֽאַרְבֶּ֔ה וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מִסְפָּֽר׃
They shall cut down her forest,⁠" says Hashem, "though it can't be searched; because they are more than the locusts, and are innumerable.
א. כָּרְת֤וּ =א,ל והקמץ גדול; וראו באריכות בפירושו של הרד״ק שהוא פועל עבר.
• ק=כָּֽרְת֤וּ (בגעיה). ברויאר כתב: ״בנוסח ק הקמץ הוא קמץ גדול; ואין ספק שכן הוא גם בנוסח א, ל; אלא שהם השמיטו את הגעיה כדרכם בתיבות רבות המוטעמות במשרת.⁠״
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שֵׁיצוּ רַבְרְבָהָא אֲמַר יְיָ אֲרֵי לֵית לְהוֹן סוֹף אֲרֵי סָגִיאִין מִזַחֲלָא וְלֵית לְהוֹן מִנְיָן.
כרתו יערה – כלומר, אנשיה הנמשלים [לעצי] היער בשל הריבוי.⁠1
1. משמעות דומה למילה ״יערה״ נותן ריב״ג, אללמע, עמ׳ 322 (רקמה, עמ׳ שלח), בשם איש ירושלמי. אולם ת״י מתרגם: ״רברבהא״, וראה רד״ק המביא את שני הפירושים. אבן בלעם אינו נזקק כאן למילה ״כרתו״, אם היא צורת עבר או צורת ציווי (וראה ריב״ג ורד״ק, שם), כנראה משום שהוא הניח כדבר מובן שזוהי צורת עבר, וסמך על דברי ריב״ג, שם.
כרתו יערה – כח יש בהן לכרות כל יערה.
כי לא יחקר – מספר צבאם.
They will cut down her forest They have power to cut down her forest.
for they are innumerable [lit. it shall not be fathomed, i.e.,] the number of their host.
כרתו יערה – מחלוקת במלה הזאת יש קוראים כרתו צווי כמו חרבו מאד (ירמיהו ב׳:י״ב). כאילו מדבר כנגד החיל ויש קוראים כרתו פעל עבר כמו שמרו זכרו ובמקצת ספרים מדויקים הכ״ף מעמדת בגעיא וזאת היא הקריאה הנכונה לפי הענין ויש אומרים כי לא יתכן היותו פעל עבר בעבור שאמר אחריו נאם י״י ואין המנהג לבא נאם י״י אחר פעל עבר בדברי הנבואה והנה שכחו ירדו לטבח נאם המלך י״י צבאות שמו (ירמיהו מ״ח:ט״ו), ובדברי תוכחה כלכם פשעתם בי נאם י״י (ירמיהו ב׳:כ״ט).
ואמר כרתו לשון עבר ואף על פי שענינו לעתיד כי כן המנהג במקומות רבים בדברי הנבואה כי דבר הנבואה העתיד הוא קיים כאילו בא.
יערה – רוצה לומר עצי יערה והוא משל על עם מצרים או על גדוליה וכן תרגם יונתן רברבהא.
כי לא יחקר – חיל נבוכדנצר הבא עליהם לא יחקר מרוב.
נאם י״י – נכון מאד וגם אם הוא על לשון עבר כי טעמו כי אמר נגזר מי״י, ואף על פי שיהיה כרתו לשון הווה נכון מאד, כי כן הרבה מלשון הנבואות וגם אם הוא לשון עתיד.
כרתו יערה יש לפרשו מלשון צווי כמו חרבו מאד, יאמר הנביא כנגד הכשדיים הבאים על מצרים בקרדומות כרתו יערה של מצרים כי אתם יכולים לכורתה לפי שלא יחקר הרבוי והעוצם של הכשדיים כי רבו מארבה ואין להם מספר, ואם נפרש כרתו יערה מלשון עבר יהיה ענינו והנה הכשדים כרתו והכריתו כל יער מצרים בקרדומותיהם פעמים לפי שלא יחקר רבויים כי רבו מארבה וגומר, ועם היות שעדיין לא היה זה כן הוא דרך הנבואות שיזכרו פעמים רבות הדברים העתידים בלשון עבר לפי שהנבי׳ רואה אותם בביאור כאילו כבר היו בפעל לעיניהם.
כרתו יערה – כתב רד״ק בפירוש ובשרשים שיש מחלוקת בקריאת המלה הזאת יש קוראים אותה בקמץ חטוף ואומרים שהוא צווים כמו חרבו מאד (ירמיהו ב׳) כאילו מדבר כנגד החיל. ויש קוראים אותה בהעמדה שמרו עדותיו (תהלים צ״ט) שהוא פעל עבר וכן מצאנוהו בספרים מדויקים הכ״ף מעמדת בגעיא וזאת הקריאה הנכונה לפי הענין ועיין עוד בפירוש.
כרתו יערה – ר״ל אתם בני כשדים הרגו כל אנשי מצרים כי הכח בכם לכרות הכל כי לא יחקר מספר אנשי כשדים כי רבו מארבה.
כרתו יערה – האויבים כורתים יערה של מצרים. והמשיל אותה ליער מפני שהזכיר כחוטבי עצים {ירמיהו מ״ו:כ״ב}.
כי לא יחקר – מספר האויבים.
כרתו – הוא פעל עבר.
כרתו יערה נאום ה׳ – ר״ל שחוטבי עצים האלה והקרדומות הם כרתו את יערה כי לא יחקר והוא עצום מאד,
כי רבו – והגם שלא יחקר בכ״ז כרתוהו כו׳, כי החוטבי עצים שבאו רבו מארבה ואין להם מספר – והיה בידם לחטוב את היער כולו.
כרתו וגו׳ – מוסיף על משל הפסוק הקודם שהמשיל הבבליים לחוטבי עצים; מצרים הוא יער מלא חיות רעות, ומחמת רוב עציו לא יוכל להחקר ולהרוג כל החיות שבתוכו כי רבו מארבה וגו׳, ור״ל רשעיה הם רבים ולכלותם צריך כליון גמור לארץ.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כד) הֹבִ֖ישָׁה בַּת⁠־מִצְרָ֑יִם נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד עַם⁠־צָפֽוֹן׃
The daughter of Egypt shall be disappointed; she shall be delivered into the hand of the people of the north.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּהִיתַת מַלְכוּת מִצְרַיִם אִתְמְסָרַת בְּיַד עַמָא דְאָתָא עֲלָהּ מִצִפּוּנָא.
הובישה – פעל עומד וכן הובישו אכרים (יואל א׳:י״א) וזולתו. ויש יוצא כמו הובשת היום את פניא עבדיך (שמואל ב י״ט:ו׳). אמר בשת יהיה לה לבת מצרים כשתנתן ביד עם צפון שהם הכשדים כי הם הגלו תחילה הכשדים מעל ירושלם ועתה נתנה בידם ודין הוא שתבוש.
א. כן בכ״י וטיקן 71. בפסוק נוסף: ״כל״.
וכאשר יהיה זה תבוש ותכלם בת מצרים יען ניתנה ביד עם צפון שהם הכשדיים הבאים מבבל.
הובישה – מלשון בושה וכלימה.
הובישה – הכלמי עדת מצרים כי הנה נמסרה ביד עם צפון הם הכשדים.
הבישה בת מצרים – ואח״ז נשאר לה בושה גדולה כי נתנה ביד עם צפון להיות עבדים לעם צפון.
הבישה – לפי הנקוד הוא משרש יבש להוראת בושה וחרפה, הלא שניהם מקורם בש, וכן ״הובישו״ חכמים (למעלה ח׳:ט׳) ורבים עוד.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כה) אָמַר֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הִנְנִ֤י פוֹקֵד֙ אֶל⁠־אָמ֣וֹן מִנֹּ֔א וְעַל⁠־פַּרְעֹה֙ וְעַל⁠־מִצְרַ֔יִם וְעַל⁠־אֱלֹהֶ֖יהָ וְעַל⁠־מְלָכֶ֑יהָ וְעַ֨ל⁠־פַּרְעֹ֔ה וְעַ֥ל הַבֹּטְחִ֖ים בּֽוֹ׃
Hashem of Hosts, the God of Israel, says, "Behold, I will punish Amon of No, and Pharaoh, and Egypt, with her gods, and her kings; even Pharaoh, and those who trust in him.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא מַסְעַר עַל אִתְרְגוּשַׁת אֲלַכְּסַנְדְרַיָא וְעַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם וְעַל טַעֲוָתָהָא וְעַל מַלְכְּהָא וְעַל פַּרְעֹה וְעַל דְמִתְרַחֲצִין עֲלוֹהִי.
אל אמון – על אמון, על השר אמון יש שהוא לשון גדולה כמו התטבי מנא אמון (נחום ג׳:ח׳).
מנא – אלכסנדרי׳ רבת׳ לאשיניוריאה דלישנדרא בלעז.
upon Amon Heb. אל אמון, [lit. to Amon,] upon Amon, upon the prince Amon. There are some that are an expression of greatness. Cf. "Are you greater than the greatness of No (מִנֹא אָמוֹן)?⁠" (Nachum 3:8).
of No The great Alexandria (les seigneurs d'Alexandria in Old French).
אל אמון מנוא – לשון אומן. עיר גדולה היתה בארץ מצרים ונוא שמה וזו אלכסנדריא של מצרים דמרבו בה מלכי.
אמר י״י צבאות אלהי ישראל – זכר אלהי ישראל לפי שהפורענות הבאה למצרים הוא לעונש שהרע לישראל שישק מלך מצרים וכן פרעה נכה שהמית יאשיהו כמו שאמר נקמה להנקם מצריו (ירמיהו מ״ו:י׳) כמו שפי׳ למעלה.
אל אמון מנא – כמו על אמון הוא מלך העיר הנקרא נא והיא ממלכות מצרים.
ויונתן תרגם אמון – כמו המון ותרגם נא – אלכסנדריא, וכן תרגם: הא אנא מסער על אתרגשות אלכסנדריא.
ולפי שהיה כל זה למצרים בעונש מה שעשו לבני ישראל ובני יהודה בעזרה שנדרו לתת להם ושקרו באמונתם, לכן אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל הנני פוקד אל אמון מנוא וכתבו המפרשים שהיא נוא שם עיר גדולה ואמון שם המלך והמולך בה, ות״י אמון כמו המון ותרגם מנו על אלסכנדריא הא אנא מסעיר על אתרגשות אלסכנדריא כי עם היות שאלסכנדריא זו שהיא היום בנאה אלסכנדוס מוקדון הנה קודם לכן היתה שמה על שפת יאור מצרים עיר שהיתה נקראת אלסכנדריא וכמו שכתבו המספרים הקדומים, והנה זכר אלסכנדריא ראשונה כפי פירוש המתרגם ואח״כ מלכות מצרים בכלל, לפי שהיא על שפת הים והבאים על מצרים ראשונה יפגעו בה, וזכר בפסוק הזה ב׳ פעמים על פרעה להגיד שבראשונה יבא פרעה אל אותה עיר שיקרא נוא למנוע את הכשדיים שלא יכנסו בה ולא יוכל לעכבם ויברח משם וישב במקום אחר בארץ מצרים למנעו ולא יוכל ג״כ ולזה ב׳ פעמים יברח ויהיה מנוצח.
פוקד – ענין השגחת הבאת הרעה.
אמון – כמו המון והוא ענין עם רב, וכן ואת יתר האמון (ירמיהו נ״ב:ט״ו).
מנא – נוא הוא אלכסנדריא כן ת״י.
הנני פוקד – אשגיח להביא פורעניות על המון עם של נא שהיתה בת רבת עם וכן נאמר את המון נא (יחזקאל ל׳:ט״ו).
ועל מלכיה – ממלכות רבות היו בארץ מצרים כמ״ש ממלכה בממלכה (ישעיהו י״ט:ב׳).
ועל פרעה וכו׳ – ר״ל וכמו שאפקוד על פרעה כן אפקוד על העכו״ם הבוטחים בו.
אל אמון מנא – אמון הוא אחד מאלהי מצרים, והיה נעבד ביחוד בנֹא, היא Thebe, הנקראת גם כן Diospolis, כלומר: עיר האליל יופיטיר. ודמות האליל הזה אמון נמצאת עד היום בצורת בחור יושב על כסא, או בראש אַיִל, או כלו בצורת אַיִל. והתארים המיוחסים לו הם: אדון כל הארץ, אדון עליון, או מלך האלהים. והיו לו היכלות מפוארים בעיר Meroe אשר in Oasi libyca, ומשכנו המיוחד בעיר Thebe אשר נקראה נא אמון (נחום ג׳:ח׳).
אמר ה׳, הנני פוקד אל אמון מנא – שהיה שם מושב הע״ז אמון,
ועל פרעה שנלקח ארצו,
ועל מדינת מצרים ויתר אלהיה ויתר מלכיה ואחר כך יפקוד שנית על פרעה – שנלחם שנית ונובכדנצר הרג אותו, וז״ש
אמון מנא – כתב שד״ל ״אמון הוא אחד מאלהי מצרים, והיה נעבד ביחוד בנא היא Thebe״.
ועל – יתר אלהיה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כו) וּנְתַתִּ֗ים בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֔ם וּבְיַ֛ד נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל וּבְיַד⁠־עֲבָדָ֑יו וְאַחֲרֵי⁠־כֵ֛ן תִּשְׁכֹּ֥ן כִּֽימֵי⁠־קֶ֖דֶם נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And I will deliver them into the hand of those who seek their lives, and into the hand of Nebuchadnezzar king of Babylon, and into the hand of his servants; and afterwards it shall be inhabited, as in the days of old,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאֶמְסְרִינוּן בְּיַד דְבָעָן לְמִקְטַלְהוֹן וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל וּבְיַד עֲבְדוֹהִי וּבָתַר כֵּן תִּשְׁרֵי כְּיוֹמֵי קֶדֶם אֲמַר יְיָ.
ואחרי כן – מקץ ארבעים שנה (יחזקאל כ״ט:י״ג) כמו שאמר יחזקאל.
and after that At the end of forty years, as Yechezkel stated (29:1 3ff.).
ונתתים, ואחרי כן תשכן – כמו שנבא יחזקאל מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים וגומר (יחזקאל כ״ט:י״ג).
ומה שאמר כימי קדם – לא אמר שתהיה במעלתה שהיתה מימי קדם שהרי אמר ביחזקאל והיו שם ממלכה שפלה (יחזקאל כ״ט:י״ד), אלא פירושו שתשכן בארצה כימי קדם.
ואחרי כן תשכן כימי וגו׳ – זה היה לפי הנראה ולפי דברי ישעיה בקום החיה השנית.
ובכלל אמר ונתתים ביד מבקשי נפשם שהם הכשדיים וביד נבוכדנצר ועבדיו שהם השרים הבאים עליהם, ואמנם אומרו ואחרי כן תשכון כימי קדם כבר פי׳ אותו יחזקאל שיהיה מקץ ארבעים שנה ולא אמר כימי קדם במעלתה כי הנה יחזקאל אמר והיה שם ממלכה שפלה אבל אמר שתשכון בארצו מבלי גלות כימי קדם.
ואחרי כן – מקץ ארבעים שנה תשכון בארצם בלי גלות כימי קדם וכמ״ש ביחזקאל.
תשכון – תהיה מיושבת. כמו: לא תשב לנצח ולא תשכון עד דור ודור (ישעיהו י״ג:כ׳).
ונתתים ביד מבקשי נפשם להרגם,
ואחרי כן תשכן כימי קדם כמ״ש ביחזקאל שזה היה אחר ארבעים שנה שאז כלתה מלכות בבל.
ואחרי כן – אולי כוונתו על ימי התלמיים (Tolomei), שמלכו זה אחר זה כמה שנים.
תשכן – לבטח.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כז) וְ֠אַתָּ֠ה אַל⁠־תִּירָ֞א עַבְדִּ֤י יַֽעֲקֹב֙ וְאַל⁠־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁעֲךָ֙ מֵרָח֔וֹק וְאֶֽת⁠־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲק֛וֹב וְשָׁקַ֥ט וְשַׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃
"But don't be afraid, Jacob, My servant, neither be dismayed, Israel. For, behold, I will save you from afar, and your seed from the land of their captivity; and Jacob shall return, and shall be quiet and at ease, and none shall make him afraid.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַתְּ לָא תִדְחַל עַבְדִי יַעֲקֹב וְלָא תִתְּבַר יִשְׂרָאֵל אֲרֵי הָא אֲנָא פְּרִיק לִיךְ מֵרָחִיק וְיַת בְּנָךְ מֵאֲרַע גָלוּתְהוֹן וִיתוּבוּן דְבֵית יַעֲקֹב וְיִשְׁקְטוּן וְיִשְׁרוּן לְרוֹחֲצָן וְלֵית דְמָנִיד.
ואתה אל תירא – צדיקים שבתוך מצרים שגלו שם על כרחם.
You fear not The righteous men who were in Egypt, who were exiled there against their will.
ואתה אל תירא – פרשה זו עתידה וכבר פירשתיה למעלה במקומה ושנה אותה הנה עם שנוי מלות מעט והענין אחד והטעם לפי שזכר הנה פורענות הגוים אמר כנגד ישראל ואתה אל תירא שאינך כמותם ואף על פי שהם ישובו בארצם אחר גלותם לא יהיו שלוים ושקטים אלא סופם שיכלו מהיות גוי ולא יזכר שמם וישראל לא יסוף שמם וזכרם יעמוד כימי השמים על הארץ.
ואמנם אומרו ואתה אל תירא עבדי יעקב וגומר כבר נאמרה הנבואה הזאת למעלה בשנוי מלות מועטות, וענינה במקום הזה הוא כי הנה בני ישראל ובני יהודה בשמעם נבואת מצרים ושאחרי זמן מועט ישובו נגאלים לארצם למ׳ שנה ייראו ויפחדו לומר הנה אלה להיותם גולים לקרוב מארצם כי ממצרים ועד בבל מרחק מעט וקטון הוא שבו במהרה מפני זה לארצם, וגם שבו לפי שהיה הזמן קצר שישבו בגלות, אבל הגולים למרחקי ארץ וימים ושנים רבים מאד כמונו שגלינו מקצה הארץ ועד קצהו וזה לנו אלפים מן השנים באמת לא נשוב לארצנו עוד, הנה מפני זה דיבר הנביא על לב אנשי הגולה ואמר ואתה אל תירא עבדי יעקב שהוא מלכות יהודה, וכמו שאמר ישעיהו עליו בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳ (ישעיה ב, ה) ולכן קראו עבדי לפי שהיה ביניהם מקדש ה׳ ועבודתו, ואמר ואל תחת ישראל על מלכות אפרים, ואפשר לומר שהוא כפל ענין והרצון ביעקב וישראל על האומה בכללה והוא היותר נכון. כי הנני מושיעך מרחוק רוצה לומר אע״פ שגלותך הוא למרחקי ארץ ולזמן רחוק כי הכל נכלל המקום והזמן במלת מרחוק ואינך גולה בקרוב ארצך כמצרים ולא בזמן מועט כמוהם הנני מושיעך בעת הגאולה, וגילה בזה שלא היה מנבא על שארית יהודה אשר הלכו למצרים ועברו על דבר השם ומצותו כי הם היו בקרוב, והוא היה מנבא לאותם בני יהודה שהלכו למרחוק ולזה אמר גם כן ואת זרעך מארץ שבים רוצה לומר מהארץ שהלכו שם בשבי, והנה אמר זה כדי למעט ג״כ ולאפוקי אותם שהלכו למצרים ברצונם ולא שבויי חרב כי לא יתקיים בהם הייעוד הטוב הזה כמו שיתקיים באותם שהלכו לבבל ולשאר ארצות המזרח ולארצות המערב שהלכו למרחוק והלכו בשבי, ולפי שמבני יהודה שבו מבבל אל ירושלם בפקידת בית שני לכן אמר ושב יעקב ולא אמר בשיבה הזאת ישראל והשיבה ההיא לא תתמיד שמה אבל אח״כ בזמן התשועה העתידה שקט רוצה לומר יעקב הנזכר ושאנן ישראל כי כלם ישובו וישבו לבטח על אדמתם ואין מחריד אותם כי לא ילכו עוד בגלות אחר כמו שהלכו מפקידת בית שני.
ושאנן – במקצת ספרים כ״י הנו״ן בקמץ וע״פ המסורת הוא בפתח והם ד׳ וזה אחד מהם וכן הוא ברוב הספרים.
תחת – ענין פחד ושבר כמו ואל תחת מפניהם (ירמיהו א׳:ח׳).
ושב – ענין השקט ומנוחה כמו בשובה ונחת (ישעיהו ל׳:ט״ו).
ושאנן – ענין שלוה כמו שאנן מואב (ירמיהו מ״ח:י״א) וכפל במ״ש לרוב השלוה וההשקט.
ואתה אל תירא וכו׳ – בא לנחם בני הגולה לבבל לבל יתייאשו מן הגאולה בראותם שמצרים גלו למקום קרוב וחזרו מהר והם גלו למרחוק ועדיין לא שבו ובעבור זה יחשבו פן ישתקעו שמה לכן אמר ואתה אל תירא וכו׳.
מרחוק – מארץ מרחק שגליתם שמה.
ושב יעקב – יהיה בשובה ונחת והשקט ושאנן ואין מי מחריד אותו.
ואתה אל תירא – המקרא הזה ושלאחריו כבר נאמרו למעלה (ירמיהו ל׳:י׳-י״א). ואמר ראזנמילר: כי המעתיק הוסיפם לנחם את ישראל. ואין הדבר כן, כי לא הועתקו ככתבם וכלשונם, אלא בשנוי לשון קצת. וזה על דרך לשון הקודש בכל המאמרים הנכפלים, עיין למעלה פסוק ז׳.⁠א
א. כן בדפוס ראשון. בכ״י שוקן: ״וזה עצמו דרכו של ירמיהו להעתיק הדברים ב⁠{ש}⁠נוי לשון קצת״.
אל תירא וכו׳ – פסוק זה כפול למעלה (ל׳ י׳) ושם התבאר.
ואתה אל תירא עבדי יעקב אחר שאמר שמצרים תשכון כימי קדם וזה היה כשמלך כורש, אומר שגם יעקב לא יירא ואל תחת ישראל הגדולים כי הנני מושיעך וכו׳, וכבר התבארו פסוקים אלה למעלה סי׳ למ״ד.
(כז-כח) שני מקראות אלה נמצאים גם למעלה (ל׳:י׳-י״א) באיזה שנוי קטן; עיין מה שכתבתי שם על ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כח) אַ֠תָּ֠ה אַל⁠־תִּירָ֞א עַבְדִּ֤י יַֽעֲקֹב֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ כִּ֥י אִתְּךָ֖ אָ֑נִי כִּי֩ אֶעֱשֶׂ֨ה כָלָ֜ה בְּכׇֽל⁠־הַגּוֹיִ֣ם׀ אֲשֶׁ֧ר הִדַּחְתִּ֣יךָ שָּׁ֗מָּה וְאֹֽתְךָ֙ לֹא⁠־אֶעֱשֶׂ֣ה כָלָ֔ה וְיִסַּרְתִּ֙יךָ֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט וְנַקֵּ֖ה לֹ֥א אֲנַקֶּֽךָּ׃
Don't be afraid Jacob, My servant,⁠" says Hashem; "for I am with you. For I will make a full end of all the nations where I have driven you; but I will not make a full end of you, but I will correct you in measure, and will in no way leave you unpunished.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַתְּ לָא תִדְחַל עַבְדִי יַעֲקֹב אֲמַר יְיָ אֲרֵי בְּסַעֲדָךְ מֵימְרִי אֲרֵי אַעְבֵיד גְמִירָא בְּכָל עַמְמַיָא דִי אַגְלֵיתָךְ לְתַמָן וְעִמָךְ לָא אַעְבֵּיד גְמִירָא וְאַיְתֵי עֲלָךְ יְסוּרִין לְאַלְפוּתָךְ בְּרַם בְּדִין חֲסוֹךְ וְשֵׁיצָאָה לָא אֱשֵׁיצִינָךְ.
למשפט – בדין חסוך מעט מעט.
ונקה – לשון טיאוט והשמד וכן תירגמו יונתן לשון כלייה.
justly With sparing justice, little by little.
completely destroy Heb. ונקה [lit. clean,] an expression of sweeping and destroying, and Jonathan too rendered it an expression of destroying.
ונקה לא אנקך – מכל וכל אלא הריני מייסרך על ידי המלכיות וכלה לא אעשה (ירמיהו ד׳:כ״ז).
אתה אל תירא עבדי יעקב – אמר זה לפלטי חרב מישראל הבאים לגור בארץ מצרים, שישובו משם לארץ יהודה בבנין בית שני כמ״ש לפנים, וכי אלה יתערבו ויתחברו עם העולים מבבל, ובכלל לא יעשה כלה מעמנו ולא ימחה שמם לעולם, ואם ימחה ויכרת שם שאר האומות.
ולפי שאולי ישאר עדיין פחד אחר בלבב הגולים שיקרה אליהם בארצות גלותם כאשר קרה ליהודים היושבים במצרים, כי בהתגבר מלך בבל עלה על מצרים והחריבה וכלה את כל הגוים שהיו בתוכה ושכן יהיה בארצות אחרות ששם נדחי יהודה וישראל שיעלו עליהם גוים אחרים להלחם אלו באלו ויחרימום ויגלו את ישראל הגולים ביניהם, הנה ע״ז חזר לומר כנגד האומות אתה אל תירא עבדי יעקב רוצה לומר אע״פ שייראו האומות מהכליה אתה אל תירא כי אתה עבדי ולכן אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה שכולם יכלו, ולא יזכר עוד שמם כאשר היום הזה כלים מואב ועמון פלשתים ועמלק והשאר אבל אותך לא אעשה כלה ושמך לא יסוף ויסרתיך כפי עונותיך במשפט ומדת הדין אבל נקה לא אנקך שהוא מלשון כריתה וכליה וכמ״ש ישעיהו (ישעיה סו, כב) כן יעמוד זרעכם ושמכם. והותרה בזה השאלה הד׳:
ויסרתיך – עיין לעיל בסימן ל׳ מ״ש במלה זו.
למשפט – כמו במשפט ובאה הלמ״ד במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט׳:ה׳) ור״ל במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר וכן יסרני ה׳ אך במשפט (ירמיהו י׳:כ״ד).
כי אעשה כלה – ר״ל אף אם אעשה כלה וכו׳ הנה אותך לא אכלה עם כי תהיה בארצם.
ויסרתיך למשפט – אייסר אותך במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר ולא אנקה אותך מן העולם שישאר העולם נקי ממך ר״ל לא ארכיתך מן העולם.
אתה אל תירא הגם שבעת כבש נבוכדנצר את מצרים נהרגו כל בני ישראל שהיו במצרים (כנ״ל סי׳ מ״ג מ״ד) בכ״ז אתה כלל יעקב לא תירא כי ישארו אלה שנפוצו בין יתר העמים חוץ ממצרים, שהגם שאעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שם אותך לא אעשה כלה ויסרתיך ביסורים רק למשפט כפי עונך כדי שלא אנקך ותקבל עונש עונך לכלא פשע ולהתם חטאת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ירמיהו מו – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, עולם המקרא ירמיהו מו, תרגום יונתן ירמיהו מו, ילקוט שמעוני ירמיהו מו, ר׳ יהודה אבן בלעם ירמיהו מו, רש"י ירמיהו מו, ר"י קרא ירמיהו מו, רד"ק ירמיהו מו, ר"י אבן כספי ירמיהו מו, אברבנאל ירמיהו מו, מנחת שי ירמיהו מו, מצודת ציון ירמיהו מו, מצודת דוד ירמיהו מו, שד"ל ירמיהו מו, מלבי"ם ביאור המילות ירמיהו מו, מלבי"ם ביאור הענין ירמיהו מו, הואיל משה ירמיהו מו

Yirmeyahu 46, Olam HaMikra Yirmeyahu 46, Targum Yonatan Yirmeyahu 46, Yalkut Shimoni Yirmeyahu 46, R. Yehuda ibn Balaam Yirmeyahu 46, Rashi Yirmeyahu 46 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yirmeyahu 46, Radak Yirmeyahu 46, R. Yosef ibn Kaspi Yirmeyahu 46, Abarbanel Yirmeyahu 46, Minchat Shai Yirmeyahu 46, Metzudat Zion Yirmeyahu 46, Metzudat David Yirmeyahu 46, Shadal Yirmeyahu 46, Malbim Beur HaMilot Yirmeyahu 46, Malbim Beur HaInyan Yirmeyahu 46, Hoil Moshe Yirmeyahu 46

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×