וְעָלָה֩ והיה נוהג לעלות1 הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ לשילה, והיה היחיד מעירו אשר היה עולה2, ונהג לעלות מִיָּמִ֣ים | יָמִ֔ימָה משנה לשנה3, עם כל בני ביתו4 לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֧ת5 ולהתפלל לה׳ על חנה6 וְלִזְבֹּ֛חַ שלמי שמחה ושלמי חגיגה7 לַיהוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּמשכן שִׁלֹ֑ה, וְשָׁ֞ם בשילה, היו שְׁנֵ֣י בְנֵֽי-עֵלִ֗י אשר שימש אז בכהונה גדולה8, חָפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס, אשר שימשו כסגני9 כֹּהֲנִ֖ים לַיהוָֽה:
1. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. ומדרש אגדה, בדרך שהיה עולה בשנה זו לא היה עולה בשנה אחרת, כדי להשמיע לישראל שיעשו כמותו לעלות לשילה (שמפני מעשיהם של בני עלי לא היו ישראל עולים לרגל, ראה הערה הבאה), רש״י, רד״ק.
2. בגלל התנהגותם של חפני ופנחס לא עלו בני עירו של אלקנה לשילה, כמו כל העם אשר היו נמנעים אז מלעלות לרגל מפני התנהגותם של בני עלי, שהיו לשמצה בעיני העם, ובזה סיפר גם בשבחו של אלקנה, שאף על פי כן לא נמנע הוא מלעלות מימים ימימה, כי חשש לעבודת האל יתברך ולא חשש לרשעת הכהנים לגודל צדקתו, ונטל שכר כנגד כולם, אברבנאל, מלבי״ם.
3. רד״ק, רלב״ג, רי״ד, מצודת ציון. ויונתן תרגם ממועד למועד.
4. רלב״ג, מלבי״ם. ולמרות שמעיקר הדין הנשים והטף פטורים מן המצוה הזאת (עליה לרגל), היה אלקנה עולה עם נשיו ובניו ואנשי ביתו, כדי להחדיר בהם אמונה אמתית במה שיראו מענייני המקדש, וגם לפי שאין לאדם שמחה שלימה כי אם עם אשתו ובניו, והיה תכלית הליכתו להשתחוות ולזבוח לה׳ צבאות זבחים בשילה, ששם היה אז הארון, אברבנאל.
5. שהנכנס למשכן היה צריך להשתחוות לה׳, רלב״ג. ומלבי״ם פירש שהיה דרכם להתפלל בהשתחויה.
6. מלבי״ם.
7. רלב״ג. ובדרש, אמר ר׳ אלעא בשם רבי יצחק, שקולה תפילה כנגד הקרבנות שנאמר ״להשתחוות ולזבוח״, ורבנן אמרי חביבה תפילה יותר מכל הקרבנות דכתיב ״להשתחוות״ ואחר כך ״לזבוח״, רד״ק.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד.