Shemuel I 1 – שמואל א א‏ – Mikraot Gedolot

וְקַיָימַת קְיָים וַאֲמָרַת יְיָ צְבָאוֹת אִם מִגְלָא גְלֵי קֳדָמָךְ סִגוּף אַמְתָךְ וְיֵעוּל דָכְרָנִי קֳדָמָךְ וְלָא תַרְחִיק יַת אַמְתָךְ וְתִתֵּן לְאַמְתָךְ בַּר בְּגוֹ בְּנֵי אֱנָשָׁא וְאֶמְסְרִינֵיהּ דִיהֵי מְשַׁמֵשׁ קֳדָם יְיָ כָּל יוֹמֵי חַיוֹהִי וּמַרְוַת אֱנָשׁ לָא תְהֵי עֲלוֹהִי.

[פרשה ב]

אנכי ה׳ אלהיך המעלך מארץ מצרים וגו׳ (תהלים פ״א:י״א). רבי חגי בשם ר׳ יצחק אמר אין שואלין עניות במקום עשירות. שמתוך כן קפצה חנה לנדרים.

ותדר נדר ותאמר וגו׳ – כתיב ה׳ שמעתי שמעך יראתי וגו׳ (חבקוק ג׳:ב׳). אמרה חנה לפני הקב״ה רבון העולמים אברהם עשה רצונך ונתת לו בן למאה שנה. אחאב עבד עבודה זרה והוליד שבעים בנים. ה׳ שמעתי שמעך יראתי (חבקוק ג׳:ב׳). שרה עשתה רצונך ונתת לה בן לתשעים שנה. איזבל בת כומרין היא מולידה שבעים בנים. דכתיב ולאחאב שבעים בנים בשמרון וגו׳ (מלכים ב י׳:א׳). וכשם שהיו לו שבעים בנים בשמרון כך היו לו שבעים בנים ביזרעאל. וכל אחד ואחד מהם היה לו פלטין אחד של קיטא ופלטין אחד של חורף. הדא הוא דכתיב והכיתי בית החורף על בית הקיץ (עמוס ג׳:ט״ו). רבי יהודה בר רבי סימון אמר ארבע. שנאמר ואבדו בתי השן (עמוס ג׳:ט״ו). ורבנן אמרין שש. שנאמר וספו בתים רבים (עמוס ג׳:ט״ו). שמתוך כך קפצה חנה לנדרים.

ותדר נדר ותאמר וגו׳ – כתיב וידר יעקב נדר לאמר (בראשית כ״ח:כ׳). אמר רבי יצחק הבבלי כל מאן דנדר עבד מצוה. מהו לאמר. לאמר לדורות שיהיו נודרין בשעת צרתן. לפיכך כל מי שהוא נודר אינו תולה נדרו אלא בו. אמר ר׳ אבהו כתיב אשר נשבע לה׳ נדר לאביר יעקב (תהלים קל״ב:ב׳). לאביר אברהם ויצחק אינו אומר כאן אלא לאביר יעקב. ורבי הונא בשם רבי אידי אמר כתיב וישמחו העם על התנדבם כי בלבב שלם התנדבו לה׳ וגו׳ (דברי הימים א כ״ט:ט׳). על ידי שהיו עסוקים במצות נדבה ועלתה בידם שמחו. מה כתיב בתריה ויברך דוד את ה׳ לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך אתה ה׳ (דברי הימים א כ״ט:י׳). אלהי אברהם ויצחק אין כתיב כאן אלא אלהי ישראל אבינו (דברי הימים א כ״ט:י׳). אמר ר׳ יודן אפילו מן אתרה לא חסירת כלום. וידר ישראל נדר (במדבר כ״א:ב׳). וידרו ישראל אינו אומר אלא וידר ישראל ישראל סבא. ארבעה נודרים נדרו. שנים נדרו והפסידו. שנים נדרו ונשכרו. יעקב ויפתח והפסידו. ישראל וחנה נדרו ונשתכרו.

ותדר נדר ותאמר וגו׳ – כתיב אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך (תהלים קכ״ח:ג׳). תמן תנינן נשים בבתולים כגפנים. יש גפן שיינה שחור ויש גפן שיינה אדום יש גפן שיינה מרובה יש גפן שיינה מועט. אמר ר׳ יהודה כל גפן יש בה יין. ושאין בה יין זו טורקטי. מעשה באשה אחת שבאתה לפני רבי ישמעאל בר יוסי ולא נמצאו לה בתולים אלא כעין החרדל. אמר לה כמותך ירבו בישראל. ר׳ זבדיה חתניה דרבי לוי בשם ר׳ לוי כאיניש דצווח לסמיא דסגיא נהורא. וחבריה אמר לגנאי אמר לה. דכל אשה שדמיה מועטין ולדותיה מועטין. ר׳ יוסי אמר לשבח אמרו. כל אשה שדמיה מועטין אינה מצויה לטמא את הטהרות.

ותדר נדר – רב אמר אמרה אם מהעליונים אני לא אמות ואם מן התחתונים אני אפרה וארבה כתחתונים. רב אמר פעמי רגלים היה. אמרה לפניו רבון כל העולמים מכל אוכלסין שיש לפניך אין אתה פוקדני כאחד מהן. אמר רבי חגי בשם רבי יצחק אמרה כמה בתי שקצים ורמשים יש לפניך ואין את פוקדני כאחד מהם. אמר ר׳ זכאי רבה ללוטוס שעבר עני על פתחו לפני שלחנו. אמר ליה זכה עמי. אמר ליה איזיל ואת אתי. אמר ליה מכל אוכלוסין שיש לפניך אין אתה פוקדני כאחד מהם.

ה׳ צבאות – רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר לה הקב״ה חנה מתחלת ברייתו של עולם לא קלסני אדם בפסוק זה אלא את. חייך שבנך עומד ופותח בו. הדא הוא דכתיב כה אמר ה׳ צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל (שמואל א ט״ו:ב׳). אמר ר׳ יהושע בן לוי אמר לה הקב״ה חנה את רבית בחיילותי ואני ארבה בחיילותיך. שנאמר כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלהים להרים קרן (דברי הימים א כ״ה:ה׳). ויתן האלהים להימן בנים ארבעה עשר ובנות שלש (דברי הימים א כ״ה:ה׳).

אם ראה תראה – אם ראה – בצערי תראה – בעיבורי. ואם ראה בעיבורי תראה בלידתי.

אמר ר׳ אחא אם ראה –הרי יפה. ואם לאו תראה – אמרה חנה לפני הקב״ה כתיב בתורה ואם לא נטמאה האשה וגו׳ (במדבר ה׳:כ״ח). הרי אני הולכת ומקנאת לאלקנה ויולדת בן. אמר רבי שמואל בר נחמן על שלש מצות הנשים מצוות על הנדה ועל החלה ועל הדלקת הנר. אין אני אמתך בכולם.

וזכרתני – בזכרים. ואל תשכח את אמתך – בנקבות.

ונתת לאמתך זרע אנשים – רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: זרע אנשים – שלא יהיו פניהם דומין לא לקוף ולא לסריס.

דבר אחר ונתת לאמתך זרע אנשים – אנשים חכמים אנשים נבונים. היך מה דאת אומר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים (דברים א׳:י״ג). אנשים נביאים היך מה דאת אומר וישארו שני אנשים במחנה (במדבר י״א:כ״ו). אנשים גדולים. היך מה דאת אמר והאיש בימי שאול זקן בא באנשים (שמואל א י״ז:י״ב). אנשים צדיקים. היך מה דאת אמר ועמך כלם צדיקים (ישעיהו ס׳:כ״א). אמרו לחנה למה את שואלת אנשים חכמים ונבונים ונביאים וגדולים וצדיקים. אמרה להן שהן לשמו של הקב״ה. אמר ר׳ לוי לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך עבר חד וחמתיה. אמר לו מה אתה עושה. אמר לו עטרה למלך אני עושה. אמר לו כל מה שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע בה למה שהיא עתידה להנתן בראשה של מלך. כך אמרו לחנה למה את שואלת אנשים חכמים ונביאים וגדולים וצדיקים. אמרה להן שהן לשמו של הקב״ה.

ונתתיו לה׳ כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו – תמן תנינן נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוראי. שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו – נאמר בשמשון מורה ונאמר בשמואל מורה. מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר. אמר רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם. אמר ליה רבי נהוראי והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני (שמואל א ט״ז:ב׳). שכבר היה עליו מורא של בשר ודם. אמר ר׳ אמי כתיב לא תבא שמה יראת שמיר ושית (ישעיהו ז׳:כ״ה). מה הדין סירא לא מדחל אלא מן פרזלא. אף הדין שערא לא מדחל אלא מן פרזלא.

ותדר נדר ותאמר – א״ר יצחק הבבלי מאן דנדר [בעת צרה] מצוה דכתיב וידר יעקב נדר לאמר (בראשית כ״ח:כ׳), לאמר לדורות שיהיו נודרים בשעת צרתן, וכה״א אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי (תהלים ס״ו:י״ד). אמר רב ארבעה הם שנדרו, שנים נדרו ונשתכרו וכו׳ (כתוב ברמז ס״ח). ותדר נדר כל מעשיה בכפלים. כעסה בכפלים וכעסתה צרתה גם כעס (שמואל א א׳:ו׳). מנתה בכפלים מנה אחת אפים (שמואל א א׳:ה׳). בכייתה בכפלים ובכה תבכה. ראייתה בכפלים אם ראה תראה. נדרה בכפלים ותדר נדר.

י״י צבאות אם ראה תראה – אמר רבי אלעזר מים שברא הקב״ה את עולמו לא היה אדם שקרא להקב״ה צבאות עד שבאת חנה ואמרה לפניו רבש״ע מכל חיילות שבראת בעולמך קשה לפניך שתתן לי בן אחד. משל למה״ד למלך ב״ו שעשה משתה לעבדיו, בא עני אחד ועמד על הפתח אמר להם תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו דחק ונכנס לפני המלך אמר מכל סעודה שעשית קשה לך ליתן לי פרוסה אחת.

אמר רבי יהודה ברבי סימון אמרה חנה לפני הקב״ה רבש״ע יש צבא למעלה יש צבא למטה, הצבא של מעלה לא אוכלים ולא שותים ולא פרים ורבים ולא מתים אלא חיים לעוה״ב, והצבא של מטה אוכלים ושותים ופרים ורבים ומתים ואינם חיים, ואיני יודעת מאי זו צבא אני אם מצבא של מעלה אני לא אהא לא אוכלת ולא שותה ולא מולידה ולא מתה אלא חיה לעולם, ואם מצבא של מטה אנכי אהא מולידה ואוכלת ושותה. דבר אחר חנה היתה עולה לרגל וראתה כל ישראל, אמרה לפניו רבש״ע כל הצבאות הללו יש לך ואין לי אחד בהם. אריב״ל א״ל הקב״ה חנה את הרבית בחיילותי אף אני ארבה חיילותיך דכתיב כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדבר אלהים להרים קרן (דברי הימים א כ״ה:ה׳), וכתיב ויתן האלהים להימן ארבעה עשר בנים ושלש בנות (דברי הימים א כ״ה:ה׳).

אם ראה תראה בעני אמתך וגו׳ – אמר ר׳ אלעזר אמרה חנה לפני הקב״ה אם ראה מוטב ואם לאו תראה, אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי ומשקה לי מי סוטה ח״ו שאתה עושה תורתך פלסתר שנאמר ונקתה ונזרעה זרע (במדבר ה׳:כ״ח). הניחא לר׳ שמעון דאמר שאם היתה עקרה נפקדת אלא לרבי דאמר אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח קצרים יולדת ארוכים שחורים יולדת לבנים אחד יולדת שנים.

מאי אם ראה תראה דברה תורה כלשון בני אדם. ד״א אם ראה בצערי תראה בעיבורי תראה בלידתי.

אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך – א״ר יוסי בר חנינא שלש אמתות הללו למה, אמרה לפני הקב״ה רבש״ע שלשה דבקי מיתה בראת באשה, ואמרי לה שלשה בדקי מיתה בראת באשה, ואלו הם חלה נדה והדלקת הנר כלום עברתי על אחת מהן.

ונתת לאמתך זרע אנשים – מאי זרע אנשים אמר רב גבר בגוברין, ושמואל אמר זרע שמשח שני אנשים מאן אינון שאול ודוד. ר׳ יוחנן אמר זרע ששקול כשני אנשים ומאן אינון משה ואהרן שנאמר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהלים צ״ט:ו׳). ורבנן אמרין זרע שהוא מובלע בין אנשים לא ארוך ולא גוץ לא אלם ולא חגר לא אוכם ולא גיחור לא חכים ולא טפש. ד״א אנשים חכמים כד״א אנשים חכמים ונבונים (דברים א׳:י״ג), אנשים נביאים וישארו שני אנשים במחנה (במדבר י״א:כ״ו). אנשים גדולים והאיש בימי שאול זקן בא באנשים (שמואל א י״ז:י״ב). אמרו לחנה למה את שואלת אנשים חכמים ונבונים גדולים וצדיקים אמרה להם שהם לשמו של הקב״ה.

ונתתיו לי״י כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו – תמן תנינן נזיר היה שמואל כדברי ר׳ נהוראי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו. נאמר בשמשון מורה ונאמר בשמואל מורה. אמר לו ר׳ יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם דמתרגמינן ומרות אינשא לא תהא עלוהי. אמר לו ר׳ נהוראי והלא כבר נאמר איך אלך ושמע שאול והרגני (שמואל א ט״ז:ב׳) כבר היה עליו מורא של בשר ודם. א״ר לוי לא תבא שמה יראת שמיר ושית (ישעיהו ז׳:כ״ה) מה הדין (שערא) [סירא] לא מפחדא אלא מפרזלא אף הדין שערא לא פחדא אלא מפרזלא.

י״י צבאות – למה נתייחד שם זה כאן? אמרה לפניו: רבונו של עולם, שני צבאות בראת בעולמך: העליונים, לא פרים ולא רבים ולא מתים, והתחתונים, פרים ורבים ומתים. אם אני מן התחתונים, אהיה פרה ורבה ומתה, ואם אני מן העליונים, לא אמות. זו מצאתי באגדה של רבי יוסי הגלילי (פסיקתא רבתי). ורבותינו דרשו במסכת ברכות (בבלי ברכות ל״א:) מה שדרשו: עד הנה לא היה אדם שקראו להקב״ה צבאות, אלא כך אמרה לפניו: רבונו של עולם, מכל צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך ליתן לי בן אחד.

אם ראה תראה – רבותינו דרשו בו במסכת ברכות (בבלי ברכות ל״א:) מה שדרשו.

אמתך – האמור ג׳ פעמים במקרא, כנגד שלשה דברים שהאשה מצווה עליהם.

זרע אנשים – צדיקים, כמה דאת אמר: בשני אנשים צדיקים (מלכים א ב׳:ל״ב).

אנשים – חשובים, כמה דאת אמר: אנשים חכמים וידעים (דברים א׳:ט״ו).

ונתתיו לי״י – שיהא ראוי לתתו לי״י.

ומורה – תרגם יונתן: ומרות אנש לא תהא עלוהי.

Adonoy of Hosts. Why was this Name designated here? She [Chana] said before Him, "Lord of the universe, You created two hosts in Your world. The heavenly beings neither multiply nor do they die; the earthly beings both multiply and die. If I am of the earthly beings, let me multiply and die, and if I am of the heavenly beings, let me not die.⁠" I found [this explanation] in the Aggadah of R. Eliezer the son of R. Yose Haglili. Our Rabbis in Maseches Berachos,⁠¹ expounded what they expounded: – Until then, there was no one person who called the Holy One, Blessed is He, [Master of] Hosts. She said thus before Him; "Lord of the universe, of all the hosts which You created in Your world, is it difficult for you to grant me one son?⁠"

If You look at. In Maseches Berachos,⁠² our Sages expounded what they expounded.

Your maidservant. [The word 'maidservant'] is stated three times in this verse, corresponding to the three mitzvos which a woman is commanded to observe.⁠³

Male offspring. I.e., righteous men, as it is written, "Two men [אֲנָשִׁים] who were righteous.⁠"⁴

Males. I.e., important men,⁠⁵ as it is written, "wise… and known men [אֲנָשִׁים].⁠⁶

Then I will give him to Adonoy. I.e., that he be fit to be given to Adonoy.

And a razor.⁠⁷ Targum Yonatan renders, "and the fear [וּמַרְוַת] of man will not be upon him.⁠"

1. Berakhot 31b.

2. Ibid.

3. They are the laws of: 1. Menstruation .2 נִדָּה Separation of the dough .3 חַלָּה Kindling of the Shabbos lights [הַדְלָקַת הַנֵּר].

4. I Melachim 2:32.

5. See Maseches Berachos 31b.

6. Devarim 1:13.

7. See Maseches Nazir 66a where the very same difference of opinion is discussed. R. Nehorai renders מוֹרָה meaning a razor as Scripture states regarding Shimshon, in Shofetim 13:5, “the razor [מוֹרָה] must not be wielded on his head.” And R. Yose holds that [מוֹרָה] is a connotation referring to the fear of man.

ונתתה לאמתך זרע אנשים – פתרונו: ונתתה לאמתך בן, שכן דרך המקרא לומר כמו ונפש אדם (במדבר ל״א:מ״ו) וכן וזרעתי את בית ישראל {ואת בית יהודה} זרע אדם (ירמיהו ל״א:כ״ו).

ומורה לא יעלה על ראשו – נחלקו רבותינו בדבר, מהם פותרים מורא של בשר ודם לא יעלה עליו שלא יכיר פנים במשפט ולא יגור מפני איש, מהם פותרים מורה תער לא יעבור על ראשו (במדבר ו׳:ה׳) כי נזיר יהיה, ולמידין גזרה שוה משמשון מה מורה האמורה בשמשון תער אף מורה האמורה בשמואל תער. ויונתן שתירגם ומרות אינש לא יעדי עלוהי, עלה בדעתו לומר מורא של בשר ודם לא יעבר עליו.

אם ראה תראה בעני אמתך – אמר ר״י ב״ר סימון בפעמי רגליה עלתה חנה לשילה כמו שנאמר ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה (שמואל א א׳:ג׳). כיון שראתה כל ישראל אומרת לפניו רבונו של עולם מכל צבאות שבראת בעולמך אינך נותן לי בן אחד.

י״י צבאות אם ראה תראה – אמרה לפניו אם ראה מוטב ואם לאו תראה שאלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי ויהא מקנא לי ויוליכני אצל הכהן וישקיני מי סוטה ואמצא טהורה ואתעבר שנאמר ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (במדבר ה׳:כ״ח).

ונתת לאמתך זרע אנשים – אמר ר׳ שמואל בר נחמני למה כתיב בפסוק שלש פעמים אמתך כנגד שלש מצות ששנו רבותינו שהן מתות עליהן נדה וחלה והדלקת הנר ולא עברתי על אחת מהם.

וזכרתני – בזכרים.

ולא תשכח – את אמתך בנקבות.

זרע אנשים – זרע ששקול כשני אנשים ומאן נינהו משה ואהרן.

דבר אחר: זרע המובלע בין אנשים לא ארוך ולא גוץ לא אוכם ולא צחר לא חכם ולא טיפש.

ותדור נדר – אני תמה איך חל נדרה על בנה שיהיה נזיר, ועוד שלא היה בעולם ואיך חל הנדר עליו, ואפילו היה בעולם, הרי אמרו: האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. ואפילו באיש לא מצאו בו טעם, אלא אמרו הלכה היא בנזיר. ואם תאמר כי אלקנה עשה הנדר גם כן אחרי ששמע מאשתו, זה לא ראינו, והיאך הניח הפסוק לספור עיקר הנדר, וכתב נדר חנה שאינו נדר, זה רחוק. ויותר אני תמיה, איך לא דברו רבותינו ז״ל בזה הדבר, כי לא מצאתי בדבריהם בזה שום דבר, לא במדרש ולא בתלמוד.

י״י צבאות – דרשו רבותינו ז״ל: לפי שלא מצאנו עד הנה אדם שקראו י״י צבאות, כי מה שאמ׳ למעלה: לי״י צבאות בשילה (שמואל א א׳:ג׳) הוא סיפור דברים ממחבר הספר, לפיכך אמרו: למה נתיחד כאן בשם הזה? אמרה חנה לפני הקב״ה: שני צבאות בראת בעולמך, העליונים לא פרים ולא רבים ולא מתים, התחתונים פרים ורבים ומתים. אם מן התחתונים אני, אהיה פרה ורבה, אם מן העליונים אני, אהיה בחיים ולא אמות.

ועוד אמרו רבותינו ז״ל: אמר רב: פעמי רגלים היו עולים, אמרה חנה לפני הקב״ה: רבון העולמים מכל אוכלוסין שיש לפניך אין אתה פוקדני באחד מהן.

אם ראה תראה – דרשו מפני הכפל, ואין צריך כי כן מנהג הלשון לצרף המקור עם הפעלים, כמו: אם שמוע תשמעון (ירמיהו י״ז:כ״ד), ואמר כי לחזק הדבר הוא זה הצירוף. והם ז״ל דרשו בו: אם ראה מוטב, ואם לאו תראה אני מקנאה לאלקנה בעלי, ואני יולדת, כמו שכתבת בתורתך: ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא וגו׳ (במדבר ה׳:כ״ח).

בעני אמתך – שלשה יש בפסוק, כמו: אלה תולדות נח (בראשית ו׳:ט׳), וישראל (במדבר ח׳:י״ט) – חמשה בפסוק, כי כן דרך המקראות לצחות.

ודרשו בו: אמרה חנה: שלש מצות נצטותה האשה, ולא עברתי על אחת מהן.

וזכרתני ולא תשכח את אמתך – הכפל לחזק התפלה והבקשה, וכן: זכור את אשר עשה לך עמלק, לא תשכח (דברים כ״ה:י״ז-י״ט) – לחזק המצוה.

ודרשו רבותינו ז״ל: וזכרתני – בזכרים, ולא תשכח את אמתך – בנקבות.

זרע אנשים – פי׳ זכרים, ומה שאמר: ומורה לא יעלה על ראשו מוכיח כי על זכרים אמרה, כי לא יאמר זה על הנקבות.

ויונתן תרגם: בר בגו בני אנשא.

ובדרש: זרע אנשים – שלא יהו פניהם דומים לא לקוף ולא לסריס, ד״א זרע אנשים – חכמים, כמא דאת אמר: אנשים חכמים ונבונים (דברים א׳:י״ג), אנשים – נביאים, כד״א: וישארו שני אנשים (במדבר י״א:כ״ו). ועוד אמרו: זרע ששקול כשני אנשים, ומאי נינהו? משה ואהרן, שנא׳: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהלים צ״ט:ו׳).

ונתתיו לי״י – שיהיה נזיר קדש לי״י.

ויונתן תרגם: ואמסריניה דיהא משמש קדם י״י, ואם כן לדבריו מה נתנה לו חנה, והלא כל הלוים לי״י נתונים? נוכל לפרש כי שאר הלוים היו באין לעבודת י״י מבן עשרים וחמש שנה, והיא נתנה אותו לי״י כל ימיו.

ובדרש: אמרו לה לחנה: למה את מבקשת זרע אנשים חכמים, זרע אנשים נביאים? אמרה להם שיהא ראוי לתתו לי״י, וזהו: ונתתיו לי״י.

ומורה – תער, כמו: ומורה לא יעלה על ראשו (שופטים י״ג:ה׳) דשמשון.

ויונתן תרגם של שמשון: ומספר, ותרגם זה: ומרות אנש לא תהא עלוהי, ועניינו לפי דעתו כמו באל״ף.

ובדברי רבותינו ז״ל מחלוקת בזה, ר׳ נהוראי אומר: נזיר היה שמואל, שנאמ׳: ומורה לא יעלה על ראשו, מה מורה האמורה בשמשון נזיר, אף מורה האמורה בשמואל נזיר. אמר ר׳ יוסי: אין מורה אלא של בשר ודם. אמר לו ר׳ נהוראי: והלא כתיב: ושמע שאול והרגני (שמואל א ט״ז:ב׳), הרי שכבר היה עליו מורא של בשר ודם. אמר רב יוסף: כמאן מתרגמי׳ ומרות אנש לא תהא עלוהי? כמאן – כרבי יוסי.

ובדרש מפ׳ למה נקרא תער מורה? א״ר אמי: לא תבא שמה יראת שמיר ושית (ישעיהו ז׳:כ״ה), מה הדין מורה לא מדחיל אלא מן פרזלא, אף הדין שערא לא מדחיל אלא מן פרזלא.

זרע אנשים – זרע קיימא שיגדל באנשים, וכן תרגומו: בר בגו בני אינשא.

ומורה לא יעלה על ראשו – פירוש: נראה שנדרה להיות נזיר כמו שמשון האמור בו ומורה לא יעלה על ראשו.

והנה נדרה חנה נדר לי״י שאם יראה בעניה ויתן לה זרע אנשים רוצה לומר הזרע המתהוה מן האנשים והוא שיהיה לה ולד תתננו לי״י כל ימי חייו רוצה לומר שיהיה תמיד לעבודת הש״י עד יום מותו ותער לא יעלה על ראשו לגלח שערו כי יהיה נזיר וקדש לי״י אם יהיה ראוי לזה רוצה לומר אם היה זכר, ובכאן רמז שהנודר מן התגלחת כל דיני נזירות חלין עליו כי היא לא נדרה רק מן התגלחת ושתקה משאר דיני נזירות, או יהיה הרצון באמרה זרע אנשים בן זכר וזה כי זרע האנשים כשלא ישתנה מזרע הנקבה יהיה הולד זכר וכשישנהו זרע הנקבה תהיה נקבה כמו שהתבאר בחכמה הטבעית.

התשיעי הוא להודיע שהמבקש דבר מה מהש״י על צד החסד שידור נדר שאם יתן שאלתו יקיימהו כי בזה יבוא להאמין שהטוב ההוא הגיע לו מהש״י ולזה יקיים בעבורו הנדר ההוא ולזה היה קיום הנדר באלו המקומות הזכרת החסד ולזאת הסבה תמצא במקומות רבים נדר נדרו בזה האופן מצאנו זה ביעקב וביפתח וברבים זולתם ולזה מצאנו שנדרה חנה זה הנדר בזה המקום וידמה שכבר קיים אותו שמואל ואע״פ שאין האשה מדרת את בנה בנזיר ולא האיש גם כן בזה האופן שהרי לא נולד שמואל עדיין כשנדרה חנה זה הנדר לפרסום האות והמופת שעשה לה הש״י.

והיתה התפלה ה׳ צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וגו׳. וכפי דעת המפרשים יהיה גזרת המאמר הזה ונתתיו לה׳ וגו׳, תאמר אם ראה תראה וגו׳ וזכרתני וגו׳ ונתת לאמתך וגומ׳ הנה אז אתנהו לה׳ כל ימי חייו, רוצה לומר שלא יהיה כשאר הלויים הבאים לעבוד עבודה מבן חמש ועשרים שנה אבל כל ימי חייו מיום הגמלו יהיה לה׳ ויעבוד לפניו. ולדעתי תהיה הגזרה ונתת לאמתך וגו׳, רוצה לומר כי אם ישגיח האל יתברך בעניה ובחרפתה יהיה מחוייב שיתן לה זרע אנשים, ואם לא יתנהו יהיה להעדר ההשגחה. ואמרה זה להעיר שמפאת הצדק והיושר היה ראוי שיפקדה האלהים כפי עניה ולחצה, וזהו אם ראה תראה בעני אמתך, רוצה לומר אם אתה תשיג ותדע עניני הפרטים וזכרתני ולא תשכח את אמתך שלא יהיה לפניך שכחה, הנה אז בלי ספק תתן לאמתך זרע אנשים, רוצה לומר בנים זכרים שהוא זרע הנתלה באנשים, וכאשר יהיה זה נדרה שתתנהו לה׳ כל ימי חייו כמו שזכרתי. וכבר אחז״ל במסכת ברכות (ברכות ל״א:) אמ״ר אלעזר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר ותתפלל על ה׳ ובכה תבכה. וכן אמרו במדרש שמואל (פרש׳ ב׳) אמרה חנה אם מן העליונים אנו? אל נמות, ואם התחתונים אנו? נפרה ונרבה כתחתונים. ועוד אמרה לפניו רבונו של עולם מכל אכלוסין שיש לפניך אין אתה פקדני כאחד מהם. ובמה שאמרה חנה ה׳ צבאות אמרו ז״ל שם (שם) אמר הקב״ה לחנה מתחילת ברייתו של עולם לא קלסני אדם בה׳ צבאות אלא את, חייך שמבניך עומד ופותח בו, הה״ד (שמואל א ט״ו) כה אמר ה׳ צבאות פקדתי. ועוד אמרו שם (שם פר׳ א׳) כל מעשה אשה זו בכפלים, כעסה בכפלים שנאמר וכעסתה צרתה גם כעס, מנתה בכפלים שנאמר מנה אחת אפים, בכייתה בכפליים שנאמר ובכה תבכה, ראייתה בכפליים שנאמר אם ראה תראה, נדרה בכפליים שנאמר ותדר נדר. ועוד אמרו שם (ברכות ל״א ע״ב) אם ראה תראה, אם ראה מוטב, ואם לאו תראה שאסתתר לפני אלקנה בעלי וישקני מי סוטה ואתה אי אתה עושה תורתך פלסתר, דכתיב (במדבר ה׳ כ״ח) ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע. ועוד דרשו (מ״ש פר׳ ב׳) אם ראה תראה אם ראה בצערי תראה בעבורי תראה בלידתי. ואמנם במה שאמרה זרע אנשים הרבו הדעות במדרש, (שם שם), אמרו וזכרתני בזכרים ולא תשכח את אמתך בנקבות, ונתת לאמתך זרע אנשים, ריב״ל אמר שלא יהיו פניו דומין לא לקוף ולא לסריס. ד״א אנשים צדיקים. ד״א אנשים נביאים. כד״א (במדבר י״א כ״ז) וישארו שני אנשים במחנה. ד״א זרע ששקול כשני אנשים, שנאמר (תהלים צ״ט ו׳) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו. ד״א זרע שימשח שני אנשים והם שאול ודוד. ומורה לא יעלה על ראשו שם (נזיר ס״ו ע״א) חלקו בזה ר׳ נהוראי אומר שהיה נזיר עולם כשמשון, ור׳ יוסי אומר שלא היה עליו מורא של בשר ודם כי אם מורא שמים:

אמתך – שפחתך.

ומורה – תער, וכן בשמשון: ומורה לא יעלה (שופטים י״ג:ה׳).

בעני – במה שאני מעונה בצער ותוגיון.

וזכרתני ולא תשכח – כפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור, וכדרך המתפללים.

זרע אנשים – רוצה לומר: בנים זכרים.

ונתתיו לה׳ – רוצה לומר: אקבל עלי בנדר, שאתן אותו לה׳.

כל ימי חייו – רוצה לומר: תמיד יתבודד בעבודת ה׳.

ומורה וכו׳ – יהיה נזיר עד עולם, לבל יתגלח וכדין הנזיר.

ד. ותדר נדר שקבלה על עצמה נדר שזה מועיל בעת צרה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ותאמר בקשה ג׳ דברים:

א. שיראה בעניה וצרתה, ועל זה אמר אם ראה תראה בעני אמתך

ב. שיזכור זכיותיה וצדקתה, ועל זה אמר וזכרתני – והזכירה הוא שיזכרנה עתה לתת לה בן,

ולא תשכח הוא בל ישכחנה גם אחר זה שתלד עוד בנים ובנות ושיחיו, ויפה אמרו חכמינו זכרונם לברכה וזכרתני בזכרים ואל תשכח בנקבות,

ג. ונתתה לאמתך זרע אנשים – שיהיה זרע חשוב לעמוד לשרת לפני ה׳ לא בעל מום וכדומה הבלתי ראוי לעמוד בהיכל מלך, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה זרע אנשים גבר בגוברין, זרע שמובלע בין אנשים לא ארוך ולא גוץ, ועוד כמה דרשות, אז מקבלת על עצמה בנדר ונתתיו לה׳ כל ימי חייו שהגם שכל הלוים היו מוכנים לשרת, יהיה בו שני הבדלים,

א. שהלוים היו פונים לפעמים גם לעסקיהם והוא יהיה רק לה׳, ודבר אין לו עם עסקי העולם,

ב. שהלוי לא עבד רק מבן חמש ועשרים שנה, והוא יהיה לה׳ כל ימי חייו,

ג. ומורה לא יעלה על ראשו – אם כמאן דאמר שנדרתו בנזירות שהיא קדושה נוספת על קדושת הלוי, אם כמאן דאמר זו מורא בשר ודם, שיתמיד ביראת ה׳ כל היום עד לא יצוייר בלבו יראה מדבר זולתו, כמ״ש החסיד בושתי מיראת אלהי שאירא זולתו כי הירא מדבר גדול לא יפנה לבבו בעת ההוא ליראה קטנה.

ולא תשכח – אתה שומע תפלה, ואם לא תקבל תפלתי אין זה כי אם רצונך להסתיר פניך ממני כאלו שכחתני.

ומורה לא יעלה על ראשו – ולא הזכירה הזירו מן היין, אולי כל הכהנים והלוים היו נשמרים ממנו.

וַתִּדֹּ֨ר חנה נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר, יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת שני צבאות בראת בעולמך, העליונים – לא פרים ולא רבים ולא מתים, והתחתונים – פרים ורבים ומתים, אם אני מן התחתונים, אהיה פרה ורבה ומתה, ואם אני מן העליונים, לא אמות¹, אִם-רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה | בָּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ שפחתך² וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ בזכרים³ וְלֹֽא-תִשְׁכַּ֣ח אֶת-אֲמָתֶ֔ךָ בנקבות⁴, וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים בנים זכרים⁵ ברי קיימא⁶ חשובים וצדיקים⁷, וּנְתַתִּ֤יו את הבן הנולד לי בנדר⁸, כנזיר⁹ לַֽיהוָה֙ כָּל-יְמֵ֣י חַיָּ֔יו, שכן יהיה ראוי לכך¹⁰, וּמוֹרָ֖ה ותער¹¹ לֹא-יַעֲלֶ֥ה עַל-רֹאשֽׁוֹ שלא יתגלח, ויהיה נזיר עד עולם¹²:

1. רש״י בשם פסיקתא רבתי. ובברכות (לא:) אמרה חנה לפני הקב״ה, רבונו של עולם, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך, קשה בעיניך שתתן לי בן אחד?! משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו, בא עני אחד ועמד על הפתח, אמר להם תנו לי פרוסה אחת, ולא השגיחו עליו, דחק ונכנס אצל המלך, אמר לו, אדוני המלך מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת?! ״אִם רָאֹה תִרְאֶה״ אמר רבי אלעזר, אמרה חנה לפני הקב״ה, רבונו של עולם אם ראה, מוטב, ואם לאו, תראה! אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכיון דמסתתרנה משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר (במדבר ה׳ כ״ח) ״וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע״.

2. מצודת ציון. שלשה ״אמתך״ נאמרו בפסוק, ודרשו בו, אמרה חנה שלש מצות נצטותה האשה ולא עברתי על אחת מהן, רד״ק.

3. מהר״י קרא.

4. מהר״י קרא.

5. ר״י קרא, מצודת דוד.

6. רי״ד.

7. רש״י. דבר אחר, אנשים נביאים, ד״א זרע ששקול כשני אנשים, שנאמר (תהילים צ״ט ו׳) ״משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו״, ד״א זרע שימשח שני אנשים והם שאול ודוד, אברבאנל. ואמרו חז״ל (ברכות לא:) זרע אנשים, שהוא מובלע בין אנשים, לא ארוך ולא גוץ, לא אילם ולא חיגר, לא חכם ולא טיפש.

8. מצודת דוד.

9. רד״ק.

10. רש״י.

11. מצודת ציון. ויהונתן תרגם מורא מבני אדם, דהיינו שיפחד רק מה׳ ולא מבשר ודם, רד״ק, מלבי״ם.

12. מצודת דוד. הרד״ק מקשה איך יתכן לנדור נדר על בנה שיהיה נזיר, ובפרט שהוא עדיין לא נולד, ואף שאמרו בגמ׳ נדרים שהאיש יכול להדיר את בנו בנזיר, אשה אינה יכולה להדיר את בנה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון