Shemuel I 1 – שמואל א א‏ – Mikraot Gedolot

וְאַסִקְתֵּיהּ עִמָהּ כַּד חֲסַלְתֵּיהּ בְּתוֹרִין תְּלָתָא וּמְכִילְתָא חֲדָא דְקִימְחָא וּגְרַב דַחֲמַר וְאַיְתִיתֵיהּ לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ לְשִׁלוֹ וְרַבְיָא הֲוָה יָנִיק.

ותעלהו עמה כאשר גמלתו וגו׳ – הכא את אומר ותביאהו בית ה׳ שילה. ולהלן את אומר ויטש משכן שילו וגו׳ (תהלים ע״ח:ס׳). רבי אליעזר בשם רבי יוסי בר חנינא שילה בית אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן. וירושלים בית אבנים מלמטן והתקרה מלמעלן. רבי זעירא בעי יכול אף הקרשים. אמר ליה רבי שמעון בן לקיש לא כן כתיב קרסיו קרשיו. רבי חייא בר אידי בעי יכול בגבהו של בית.

והנער נער – בן שתי שנים כדכתיב גם במעלליו יתנכר נער (משלי כ׳:י״א).

רמז עט

ותביאהו בית י״י שילה – שנו רבותינו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים. קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים וקדשים קלים בכל מקום. באו לשילה נאסרו הבמות ולא היה שם תקרה אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה והיא היתה מנוחה, קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה. באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר והיא היתה נחלה. באו לשילה נאסרו הבמות ולא היה שם תקרה. מנא הני מילי א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כתוב אחד אומר ותביאהו בית י״י שילה אלמא בית הוא. וכתוב אחד אומר ויטוש משכן שילה אהל שכן באדם (תהלים ע״ח:ס׳) אלמא אהל הוא הא כיצד מלמד שלא היה שם תקרה אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה.

ואיפה אחת קמח – שמעתי בשם רבינו יצחק הלוי: איפה אחת קמח, שלש סאין, להוציא ממנה שלשה עשרונים סלת הראוי לפר האחד, כדתנן (בבלי מנחות ע״ו:) לחם הפנים כ״ד עשרונים מכ״ד סאין, עשרון סולת לסאה חטין.

ונבל יין – לנסך.

והנער נער – ורביא הוה יניק.

One eiphah of flour. I heard in the name of Rabbi Yitzchok Halevi, that she brought one eiphah of flour, the equivalent of three se'ahs, from which to extract three tenths of an eiphah of fine flour, the required amount for one bull.⁠¹ As we learned in the Mishnah:⁠² The showbread was made of twenty-four tenths of an eiphah from twenty-four se'ahs; i.e., one tenth part of an eiphah of fine flour from each se'ah of wheat.

And a flask of wine. For a libation.

Though the child was still a lad. The Targum renders, 'though the child was still young.'

1. See Bemidbar 15:8-9.

2. Maseches Menachos 76b.

ותעלהו עמה כאשר גמלתו – כאשר נגמל^א מחלבו.

בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל – המוציאה תשעה^ב עשרונים סלת למנחות לצורך שלשה פרים שהעלתה עמה שלשה עשרונים לפר.

ונבל יין – לנסכים.

והנער נער – עודנו נער, לא היה בו כח לשמש ואעפ״י {כן} הביאתו לשילה לקיים את נדרה שנדרה, ונתתיו לי״י כל ימי חייו (שמואל א א׳:י״א), כשם שמספרת לעלי בסמוך למה הביאתו והניחתו לשילה בעדנו נער שגם אנוכי השאלתיהו לי״י כל הימים אשר היה הוא שאול לי״י (שמואל א א׳:כ״ח).⁠^ג

א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״נגמר״.

ב. כך בכ״י (לפי עדות עפנשטיין).

ג. בכ״י וינה 23 של פירוש רש״י מופיעה כאן הגהה מקבילה של ר׳ יוסף קרא: ״והנער נער – הכת׳ מתמיה למה הביאתו אם לשורר בכלי שיר עודנו נער ואינו ראוי לשום שירות ומפרש לפי ששאילתיהו לי״י כל הימים בין נער בין קטן ולפיכך הביאותיו.⁠״

והנער נער – כתרגומו: ורביא הוה יניק. ואף על פי כן הביאתו לקיים מה שאמרה וגם נתתיו לי״י כל ימי חייו.

בפרים שלשה – מהם לאכול ומהם לזבוח לי״י וכן ואיפה אחת קמח לאכול ולהקריב ממנה מנחה וכן ונבל יין לשתות ולהסיך ממנו לפיכך אמר וישחטו את הפר (שמואל א א׳:כ״ה) ולא אמר הפרים ר״ל הפר שהקריבו לי״י.

והנער נער – כלומר עודנו נער קטן ורך ואעפ״י כן לא המתינה לו עד שיתחזק אלא כיון שגמלתו כלומר שהשלימה לו יניקתו לסוף כ״ד חדשים שנולד מיד העלתהו עמה בית י״י.

ויונתן תרגם: ורביה הוה יניק, ואין ר״ל שהיה יונק עדיין, שהרי אומר כאשר גמלתו, ששלמה יניקתו, אלא יניק – ר״ל נער קטן, כי כן לשון ארמי, קוראין לנער יניק, כמו שמצאנו בדברי רבותינו ז״ל: יניק וחכים מר ינוקא ומר קשישא.

וי״מ והנער נער – חריף, יודע בין טוב לרע, כמו המנער שמנער את הפסולת מן הפשתן.

ואיפה אחת קמח – פירוש: ג׳ פרים צריכים ט׳ עשרונים, הרי איפה חסר עשרון. וקמח הוא סלת כמו שלש סאים^א קמח סלת.

ונבל יין – לנסכים.

א. כן בכ״י פריס 218, ובפסוק. בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, לוצקי 1010: ״סאין״.

בפרים שלשה – אחשוב שהביאום שם לזבוח שלמים מרוב השמחה והקמח למנחות והיין לנסכים והביאה הנער בית י״י שילה לקיים נדרה, והנה היה הנער צעיר ימים מאד והנה עם זה לא נמנע׳ מלהביאו שם לקיים את נדרה.

החמשה עשר הוא להודיע שראוי לתת לש״י תודה כעל כל אשר גמל מן הטוב ולזה זכר שהביאה חנה עם שמואל שלשה פרים לזבוח לי״י ואיפה אחת קמח ונבל יין ושחטו הפר האחד מהם לי״י קודם הבאתם הנער אל עלי כדי לשום עבודת השם יתברך ראשונה בזה כדי שיעזרו בזה הפעל מהש״י.

ותעלהו עמה כאשר גמלתהו וגו׳. זכר שחנה העלתה את שמואל עמה כאשר גמלתהו, כי עם היותו נער רך ויחיד לבני אמו לא נמנעה להסירו מבין שדיה אבל מיד הוליכתו למקדש, וממה שאמר כאשר גמלתו, למדנו שהיא הניקתהו וזה להיות חלב אם יותר נאות לנער מחלב זולתה, ולזה דקדקה מרים הנביאה שתינק יוכבד את משה בנה.

ואמר שהוליכה עמו פרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ויראה שהדברים האלה שהביאה בלתי מתיחסים, כי היה ראוי שתביא יותר קמח ויותר יין כפי ערך שלשה פרים. ורש״י כתב איפה קמח ונבל יין לכל פר ופר. ורלב״ג פי׳ שהיו הפרים לעולה והקמח למנחות והיין לנסוך לה׳ ולכן היה הקמח והיין מעט כפי הצריך למנחו׳ ולנסוך היין. ונכון לומר שהיה פר אחד והקמח והיין לאכילתם בשילה, ושני הפרים האחרים היו לקרבן אחד בעד חנה היולדת ואחד בעד שמואל בנה.

ואיפה – שם מדה בת שלש סאין.

ונבל – נאד, והוא כלי היין.

בפרים שלשה – עם שלשה פרים לזבוח לה׳, והקמח למנחות, והיין לנסכים.

ותביאהו – את הנער.

והנער נער – רצה לומר: הנער היה עודנו נער קטן ורך, ועם כל זה לא נמנעה מלהביאו כאשר גמלתו.

ונבל – משרש נבל הקרוב לנפל, והנבל הוא כמין שק עשוי מעור כבש, וכשנותנים בתוכו משקה מתנפח, ואם יריקוהו יבול ויתקמץ, וכן נבל השיר הוא ג״כ שק של עור מתנפח ע״י האויר שמכניסים בתוכו, וממשמשים בו להוציא קול.

ומייד לאחר מכן¹ וַתַּעֲלֵ֨הוּ העלתה אותו חנה עִמָּ֜הּ לבית ה׳, כַּאֲשֶׁ֣ר גְּמָלַ֗תּוּ נגמל מחלבו², בְּפָרִ֤ים שְׁלֹשָׁה֙ עם שלושה פרים לזבוח לה׳³ וְאֵיפָ֨ה⁴ אַחַ֥ת קֶ֙מַח֙ למנחות⁵ וְנֵ֣בֶל ונאד⁶ יַ֔יִן לנסכים⁷ וַתְּבִאֵ֥הוּ את הנער⁸ אל בֵית-יְהוָ֖ה בְּשִׁל֑וֹ וְהַנַּ֖עַר היה עדיין נָֽעַר קטן ורך⁹, ועם כל זה לא נמנעה מלהביאו כאשר גמלתו¹⁰:

1. אברבנאל.

2. ר״י קרא.

3. מצודת דוד. ורד״ק (בהסתמכו על מה שנאמר בפס׳ כה׳ ״וישחטו את הפר״) מבאר שחלק מכל מה שהביאה היה לקורבן וחלק לאכילה.

4. היא שלוש סאין (מידת נפח), מצודת ציון.

5. מצודת דוד.

6. מצודת ציון.

7. רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. כך משמע מתרגום יונתן, רד״ק. ומלבי״ם מבאר ש״נער״ נקרא כך מפני שאז מתחילים כחותיו הטבעיים והמוסריים להתעורר ולנעור ולצאת מן הכח אל הפעל, ולכן שמואל מכונה כאן ״נער״ מפני שנעורו אז כבר כחות שכלו ומדותיו והתחיל להשכיל אף שהיה רק גמול מחלב, וכמו שאמרו חז״ל (ברכות לא:) שהורה אז הלכה בשחיטת הפר.

10. מהר״י קרא, רלב״ג, מצודת דוד. וי״מ והנער נער חריף יודע בין טוב לרע כמו המנער שמנער את הפסולת מן הפשתן, רד״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון