Shemuel I 1 – שמואל א א‏ – Mikraot Gedolot

וַהֲוָה לִזְמַן מִשְׁלַם יוֹמַיָא וְעַדִיאַת חַנָה וִילִידַת בַּר וּקְרַת יַת שְׁמֵיהּ שְׁמוּאֵל אֲרֵי אֲמָרַת מִן קֳדָם יְיָ שְׁאִלְתֵּיה.

ויהי לתקופות הימים – לאחר שתי תקופות. ותהר חנה.

(כא-כב)

ויעל האיש אלקנה וגו׳ וחנה לא עלתה וגו׳ – מחלפה שיטתיה דרבי לוי. תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי בכל עצב יהיה מותר וגו׳ (משלי י״ד:כ״ג). חנה על ידי שרבתה בתפלה קיצרה ימיו של שמואל. שאמרה וישב שם עד עולם – אין עולמן של לוים אלא חמשים שנה. הדא היא דכתיב ובן חמשים שנה ישוב וגו׳ (במדבר ח׳:כ״ה). והא אינון חמשין ותרתין. אמר ר׳ יוסי בר רבי אבין שתים שגמלתו אינן מן המנין.

ויהי לתקופת הימים ותהר חנה ותלד בן – אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים יולדת לשבעה יולדת למקוטעים שנאמר ויהי לתקופת הימים מיעוט תקופות שתים מיעוט ימים שנים.

בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה מנלן א״ר אלעזר אתיא זכירה זכירה פקידה פקידה, כתיב בה ברחל ויזכור אלהים את רחל (בראשית ל׳:כ״ב) וכתיב בה בחנה ויזכרה אלהים. ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב שבתון זכרון תרועה (ויקרא כ״ג:כ״ד), ואתיא פקידה פקידה מחנה. כתיב בחנה כי פקד י״י את חנה (שמואל א ב׳:כ״א) וכתיב בה בשרה וי״י פקד את שרה (בראשית כ״א:א׳).

פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני זקן אחד אמר לי רבי מפני מה בעלי בתים שבישראל נעצרים על הבנים מהיות להם, אמרתי לו בני מפני שהקב״ה אוהבן אהבה גמורה ושמח בהם ומצרפן כדי שירבו רחמים לפניו. צא ולמד מאברהם ושרה שהיו עקרים מיצחק חמשה ושבעים שנה והרבו רחמים עד שבא יצחק ושמחו בו. צא ולמד מרבקה שהיתה עקרה עשרים שנה והרבתה רחמים עד שבא יעקב ושמחו בו. צא ולמד מרחל שהיתה עקרה ארבע עשרה שנים משני ילדיה והרבתה רחמים עד שבאו שנינם ושמחה בהם. צא ולמד מחנה שהיתה עקרה תשע עשרה שנה וששה חדשים עד שבא שמואל ושמחה בו.

לתקפות הימים – מיעוט תקופות שתים, מיעוט ימים שנים, לששה חדשים ושני ימים. מכאן, היולדת לשבעה יולדת למקוטעים.

שמואל – על שם אל. ועל שם המעשה הוא נקרא, כי ממנו שאלתיו.

And as the seasons and days passed. The minimum of seasons [תְּקוּפוֹת] is two, and the minimum of days [יָמִים] is two. Hence, [she gave birth] after six months [=two seasons] and two days.⁠¹ From here [we learn] that a woman who gives birth in her seventh month of pregnancy, can give birth after entering part of the seventh month.

Shemuel. After the Name of God [א⁠־ל], and in reference to the incident he was so called, for I requested [שָׁאַל] him of הַשֵׁם[=מא⁠־ל].

1. Maseches Rosh Hashanah 11a.

ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן – פתר׳: כששלמה שנה והתחילו הימים לחזור חלילה שחזרו להקיפן כמו ויהי כי הקיפו ימי המשתה (איוב א׳:ה׳) וכן חג האסיף תקופת השנה (שמות ל״ד:כ״ב), שימי השנה חוזרין להקיף וכמו ותקופתו על קצותיו (תהלים י״ט:ז׳), שפת׳: כשהשמש מגיע אל קצותיו הוא שב על סביבותיו, אף כאן ויהי לתקופת הימים ותהר חנה ותלד בן, כששלמה שנה וחזרו ימים חלילה להקיפן הרתה חנה וילדה בן וכן תפתור אותו ותהר חנה ותלד בן, אדאו״ט חנה אנייריי״ד אדנוו״ט פרטורי״ד פי״ל בלעז. כלומר כשהגיע לסוף שנה כבר נתעברה חנה וילדה בן, לתקופת השנה, שהיה אלקנה בעלה וכל ביתו רגיל לעלות לשילה לזבוח לי״י את זבח הימים, כבר הרתה חנה וילדה בן, אך לעת חיה או לתשע חדשים או למקוטעין. ואל תשיבני שהיה למקרא לומר ויהי בעת ההיא ותהר חנה ותלד בן, שלפי שרוצה לומר כשהגיע יום מועד ויעל האיש אלקנה וכל ביתו לזבח וגו׳ וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל וגו׳ (שמואל א א׳:כ״א-כ״ב) תפס לתקופת הימים כלומר למועד שהיה אלקנה רגיל לעלות לשילה. ויודע אני שיליזו על פתרון זה כל בעלי אגדה ותלמוד שלא יניחו מה שפתרו רבותינו בראש השנה ובכמה מסכתות וילכו אחרי פתר׳, אך המשכילים ישכילו לנתיבות הקרייה להעמיד דבר על האמת.

פתר׳ רבותינו: ויהי לתקופת הימים – לשתי תקופות ושני ימים. ותהר חנה ותלד בן – שילדתו למקוטעין, נמצאו עושין מה״י של הימים תוספת, וה״י בתחלת התיבה שהוא שם דבר אינה באה להוסיף לעולם שאין כת׳ ויהי לתקופה וימים ותהר חנה אלא ויהי לתקופות הימים, שעל כורחך פתרונו: לתקופות של ימים, כמו באחרית הימים (ישעיהו ב׳:ב׳) שאין פתר׳ באחרית וימים אלא באחרית של ימים, כמו כן לתקופת הימים – לתקופת של ימים שהוא לתשובת השנה.

שמואל כי מי״י שאלתיו – כלו׳ שאול מן אל, שבמיעוט מקומות תמצא שמות הנקובין על שם המאורע אינם מפורשים על מלאתם אלא במקצת כמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו (בראשית ה׳:כ״ט) והיה למקרא לומר ויקרא את שמו נחמן לאמר זה ינחמנו.

לתקפות הימים – בתשרי נפקדה ובניסן ילדה.

לתקופות הימים – ימי העבור, כתרגומו: לזמן משלם יומיא.

ופי׳ ותהר חנה – שהרתה כבר, כי כאשר שבו משילה ידעה אלקנה בעלה והרתה, כמ״ש: ויזכרה י״י לתקופת הימים, זהו כשהשלים ימי ההריון ילדה בן. ויש ווי״ן כזאת מורות לשעבר כמו: הן אתה קצפת ונחטא (ישעיהו ס״ד:ד׳), ויבקעו המים (שמות י״ד:כ״א), והדומים להם.

ואמרו רבותינו ז״ל כי ימי הריונה היו ו׳ חדשים ושני ימים, מיעוט תקופות – שתים, מיעוט ימים – שנים, והתקופה היא ג׳ חדשים, ולמדנו מזה: היולדת לשבע׳ יולד׳ למקוטעות.

שמואל – הורכבה המלה בזה הטעם, מן: כי מי״י שאלתיו, כי יש באותיות שמואל שאול, ויש באותיותיו ג״כ מאל, כאילו אמרה: שאול מאל.

כי מי״י שאלתיו – חסר מלת אמרה, כלומר למה קראה שמו שמואל? כי אמרה: מי״י שאלתיו. וכתרגום יונתן: ארי אמרת מן קדם י״י שאלתיה.

שמואל כי מי״י שאלתיהו^א – אף על פי שהשמות נקראו על שם המאורע. אי איפשר שלא יחסר מהם או יוסיף בהם עוד.

א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, פריס 218. בנוסח שלנו: ״שאלתיו״.

ויהי לתקופת הימים, רוצה לומר אחרי עבור שלשים יום מהקף הלבנה אז ותהר חנה, ובמלאת הימים ותלד בן זכר. ובמדרש שמואל אמרו שחנה נפקדה בת מאה ושלשים שנה כיוכבד. ולדעת ר׳ אליעזר בראש השנה פ״ק (דף י״א ע״א) נפקדה שרה ורחל וחנה ביום תרועה.

ואמר ותקרא חנה את שמו שמואל כי מיי׳ שאלתיו, והיה ראוי מפני זה שיקראהו שאול, והמפרשים לא נתנו בזה טעם נכון. ואחשוב בו אחד משלשה ענינים. אם שכוונה בזה השם ששמו האל בעולם ולכן קראתו שמואל, לומר שהאל שם אותו, ואמרה כי מיי׳ שאלתיו, רוצה לומר אני שאלתיהו ממנו והוא שמו בתוך מעי, ואם שכוונה בזה השם ששמואל היה מהאל יתברך ומסבתו, ויהיה שמואל כמו שמאל שהיה מהאל, וזהו אמרה גם כן כי מיי׳ שאלתיו וממנו היה ונמשכה תולדתו. ואפשר עוד לומר ששמואל הוא שמו אל, כי כל הדברים האלהיים יקראו בשם הקב״ה, כמו שקרא למזבח (בראשית ל״ג כ׳) אל אלהי ישראל, והנביא אומר (ישעי׳ ט׳ ה׳) ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור וגו׳. ולפי ששאלה את שמואל מאת ה׳ והוא יתברך נתנו וקראה בשמו שמואל:

לתקופות – מלשון הקפה וסבוב.

שאלתיו – מלשון שאלה ובקשה.

לתקופות הימים ותהר חנה – רוצה לומר: לעת הקיף תשלום ימי ההריון, מעת אשר הרתה חנה.

ותלד בן – בתשלום ההיקף.

כי מה׳ שאלתיו – והוא לשון נופל על הלשון.

ותקרא את שמו שמואל שיש בו שני מלות שאול מאל וזה שכתוב כי מה׳ שאלתיו – וכמ״ש שלא בקשה על ידי אמצעיים רק מה׳ לבדו.

לתקופות הימים – כאשר חזרו הימים בשנה השנית חנה שכבר הרתה, ילדה בן; ותהר חנה ותלד, ע״ד הן אתה קצפת ונחטא (ישעיהו ס״ד:ה׳) קצפת כי חטאנו, רד״ק; ועל הוראת מלת תקופות, היא משרש קוף הקרוב לנקף (ונקף סבכי היער, ישעיה י׳) ונקף קרוב לנקב, כמי חזר בחילוף אותיות מן כרת, חרת, חרש, חרז (בחרוזים, שיר השירים), וכן שוב קרוב לסבב.

שמואל – שם זה לא נגזר משרש שאל שא״כ היה לה לקראו שאול, רק המלה מרכבת מן שָמו-אֵל כלו׳ האל שמו ונתנו לי תחת השאלה אשר שאלתי מעמו, וכן הוראת שם נתנאל; ושרש שום ונתן מתחלפים זה בזה, ויתן אותם אלהים ברקיע השמים במקום וישם, וישם ה׳ לקין אות במקום ויתן, בזה ששבעתים יֻקָם נתן ה׳ לו אות כלו׳ הבטחה שכל מוצאו לא יכהו.

וַיְהִי֙ לִתְקֻפ֣וֹת הַיָּמִ֔ים כאשר הושלמו¹ ימי הריונה של² חַנָּ֖ה, וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן, וַתִּקְרָ֤א אֶת-שְׁמוֹ֙ שְׁמוּאֵ֔ל, כִּ֥י אמרה³, מֵיְהוָ֖ה לבדו⁴ שְׁאִלְתִּֽיו ביקשתי אותו⁵:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק, מצודת דוד. ואמרו רבותינו ז״ל כי ימי הריונה היו ו׳ חדשים ושני ימים, מיעוט תקופות שתים מיעוט ימים שנים, והתקופה היא ג׳ חדשים, ולמדנו מזה שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעים, רש״י, רד״ק. ובתשרי נפקדה וילדה בניסן, מהר״י קרא.

3. רד״ק.

4. מלבי״ם.

5. מצודת ציון. ויש באותיות ״שמואל״ את המילים ״שאול מאל״, כי אמרה מה׳ שאלתיו, רש״י, רד״ק, מלבי״ם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון