הולך אל דרום וסובב אל צפון. וזה1 אמר גם כן על חזרת חלילה הנמצאת בהקיפי השמש בגלגל הנוטה2, כי לא יתחדש מהם דבר לא בעצמם ולא במה שלמעלה מהם3. ואם כל הכוונה בזה היא בשביל הנפסדים4, הנה תכליתה גרוע מאד בלתי נאות לפעולתם5, מזולת מה שנראה שנטייתו בלתי מועלת לנפסדים אבל מזקת מאוד ברוב ההשתנות הנמשך ממנה6:
1. התואר ׳הבל הבלים׳.
2. סיבוב השמש סביב לארץ אינו בהיקף מלא ממזרח למערב, אלא בסיבוב נוטה, לפעמים הוא נוטה אל הדרום ולפעמים אל הצפון, ואז הוא מתרחק או מתקרב אל הארץ. [וביאור המשך הפסוק כפי שפירשו המפרשים, ׳סובב סובב הולך׳, את רוח המזרח והמערב פעמים מהלכתן ביום, בתמוז שהיום ארוך, ופעמים מסבבתן בלילה מחוץ לכיפה, בטבת שהימים קצרים, וכפירוש רבינו שזה נגרם מן הסיבוב הנוטה, ולפי זה יש לפרש ׳ועל סביבותיו שב הרוח׳ – לשנה הבאה, שבכל שנה שב השמש ומקיף את אותו ההיקף].
3. אין סיבוב השמש והגלגל גורם לשום השתנות בהם עצמם ולא בדבר שהוא נעלה מהם.
4. אף אם נאמר שכל התכלית של סיבוב השמש סביב לארץ הוא לטובת הנבראים הגשמיים הנמצאים בארץ.
5. אם התכלית של פעולת השמש בהקיפו הוא עבור הנפסדים, הרי שנעשית פעולה חשובה ונפלאה על ידי השמש והגלגל הנצחיים, ואילו תכלית הפעולה עבור דבר כלה ונפסד, הרי שגם זה נחשב ל׳הבל הבלים׳.
6. בשביל הנבראים הגשמיים בארץ, היה טוב יותר שהשמש יסתובב מסביב לארץ בקו ישר, ולא בקו נוטה, כי השתנות מזג האוויר שנגרם מההתרחקות וההתקרבות של השמש אל הארץ מזיקה לנבראים. הרי שבנוסף על כך שהפעולה של השמש נעשית עבור דבר גשמי ונפסד, היא נעשית גם באופן שהוא גרוע עבור אותו הדבר הנפסד, והרי סיבה נוספת לכנות את היקף השמש ׳הבל הבלים׳. וכן כתב רבינו בפירושו לתהלים
(יט), שלדעתו בא לספר ׳את מעלת השמים וצבאם, ועל כולם מעלת השמש, ולהודיע כי תורת ה׳ היא יותר נכבדת ממנו׳, והוכחתו היא כי ׳והוא [השמש] כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח׳, ופירש שהשמש יוצא בבוקר מאותו מחצית הגלגל שהלך בו בלילה, כלומר הצד הצפוני, שהיא חופתו, כי בצד זה השמש מכוסה ומְחֻפֶּה מעינינו, ובבוקר הוא יוצא משם ׳לרוץ אורח׳ – ללכת לדרכו במחצית הגלגל הדרומי, ושם נאמר ׳לרוץ׳, כי הזמן שהולך בו השמש בחלק הדרומי הוא פחות מן הזמן אשר ילך בחצי הגלגל הצפוני, וכל זה מפני שהגלגל שהשמש סובב עליו אינו יוצא מרכז, כלומר אינו עיגול מדוייק, אלא סיבוב נוטה, וזה גורם לכך ש׳אין נסתר מחמתו׳, שהשמש יזיק בצד מה לרבים, ולעומת זאת ׳תורת ה׳ תמימה׳ - שלימת התועלת, בלי שום היזק. והנה, לפני המבול היה מהלך השמש סביב לארץ בקו ישר כנגד קו המשווה, ולכן לא היה שינוי בעונות השנה, אלא היה תמיד כמו תקופת האביב. ומן המבול ואילך נתקלקל מהלך השמש ואינו סובב בקו ישר, ולכן יש הבדלי תקופות השנה לפי מרחק השמש מן הארץ. וכן כתב רבינו בפירושו לבראשית
(ו יג): ׳והנני משחיתם את הארץ - אשחיתם יחדיו עם הארץ [׳משחיתם׳ מוסב על האנשים, שישחית אותם ביחד עם הארץ], שאשחית מזג הארץ והאוויר בנטיית גלגל חמה שהטה ממשווה היום מן המבול ואילך, כמו שפירש הוא יתעלה במענהו לאיוב, ולכן נמעטו שני חיי המין האנושי תיכף אחר המבול, כי לא היו עוד המזגים והפירות על שלימותם הראשונה, ולזה הותר למין האנושי אכילת בעלי חיים אחר המבול׳. וכן כתב
(שם ח כב) על מה שה׳ אמר אחר המבול ׳עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום ויום ולילה לא ישבותו׳: ׳לא ישבותו - מלהתמיד על אותו
האופן בלתי טבעי שהגבלתי להם אחרי המבול, וזה שילך השמש על גלגל נוטה מקו משווה היום, ובנטייתו תהיה סיבת השתנות כל אלה הזמנים [קור וחום וקיץ וחורף], כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משווה היום, ובזה היה אז תמיד עת האביב, ובו היה תיקון כללי ליסודות וצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם׳. ובפירושו לאיוב
(לח יב-טו) כתב רבינו: ׳הַמִיָמֶיךָ ציוית בוקר ידעתה שחר מקומו - האמנם באחד מימיך, שהם אחר המבול, היית מצַווה אם היה לאל ידיך ל׳בוקר׳, שהיא הזריחה, ול׳שחר׳, שהיא כמו שעה קודם לכן, שיהיה אחד מהם במקום אשר הוא עתה מוגבל להם מאתי אחר המבול, ׳לאחוז בכנפות הארץ׳, וזה עשיתי כדי ׳לאחוז בכנפות הארץ׳, שהם הזריחה והשקיעה שהיו קודם המבול במשווה היום והיה לעולם עת האביב, וציוויתי שתהיה תנועת השמש מכאן ואילך בגלגל נוטה, אשר בסיבת זה יקרו ׳הקור וחום וקיץ וחורף יום ולילה׳ עם רוב השתנות מקלקל האוויר והיסודות ומזג הפירות והצמחים ומזגי כל בעלי חיים, ׳וינערו רשעים ממנה׳, ובזה ימותו הרשעים מהר, ׳תתהפך כחומר חותם׳ - וזה בהתהפך הארץ ומזגה הטוב בהשתנות תנועת השמש עליה כמו שישתנה חומר החותם בהשתנות החותם בו, ׳ויתיצבו׳ הרשעים בה ׳כמו לבוש׳ הממהר לבלות, ׳וימנע מרשעים אורם׳ - אור הכח החיוני לאורך ימים כאשר היה קודם המבול אשר בו היו התקיפים בוטחים ותמלא הארץ חמס, ׳וזרוע רמה תשבר׳ – עתה, שלא יבטחו עוד בזה כלל, ובזה לך מופת שאני יכול על הגרמים הנצחיים ומניעיהם, שהיה יותר טבעי להם להתנועע על קטבי העולם בזה, ומופת גם כן על השגחתו במין האנושי׳. וראה מש״כ רבינו להלן
(ג יד), ומה שציינו עוד שם. ובלשונו בפרשת נח דייק רבינו שסיבוב השמש באופן זה הוא ׳אופן בלתי טבעי׳, וכן כתב בכוונות התורה, שם מתאר את הנפלאות שעשה ה׳ בטבע, ומנה ׳ענין נטיית מהלך השמש בענין המבול׳, וכן בתהלים
(עד טז-יז) ׳פעלתָּ
נגד הטבע להתקומם על עוברי רצונך, וסדרתָּ היום והלילה כמו שהם עתה אחר המבול בלתי עומדים על ענין אחד׳, והיינו כי מטבעו היה השמש צריך לסובב בקו ישר, נמצא שהפעולה שנעשתה כדי לעוות את קו הסיבוב היא פעולה על-טבעית, הרי שנעשתה פעולה חשובה ביותר בניגוד לחוקי הטבע, שכל מטרתו הוא לקלקל את השפעת השמש הטובה על הארץ, ונוספה בכך סיבה להגדרת סיבוב זה כ׳הבל הבלים׳.