Kohelet 1 – קהלת א‏ – Mikraot Gedolot

כַּד הֲוָה שְׁלֹמֹה מַלְכָּא יָתִיב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתֵיהּ אִתְגְּבַהּ לִבֵּיהּ לַחֲדָּא עַל עָתְרֵיה וַעֲבַר עַל גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּיָי וּכְנַשׁ סוּסְוָון וּרְתִיכִין וּפָרָשִׁין סַגִּיאִין וּצְבַר כַּסְפָּא וְדַהֲבָא לַחֲדָא וְאִתְחַתֵּן בַּעֲמָמִין נוּכְרָאִין מִן יָד תְּקִיף רוּגְזָא דַּיָי עֲלוֹהִי וְשָׁדַּר לְוָתֵיהּ אַשְׁמְדַּאי מַלְכָּא דְּשֵׁידֵי וּטְרַד יָתֵיהּ מִן כּוּרְסֵי מַלְכוּתֵיהּ וּנְטַל גּוּשְׁפַּנְקֵיה מִן יְדֵיהּ בְּגִין דִּיהַךְ מְטַלְטֵל וּגְלֵי בְּעַלְמָא לְאוֹכִיחוֹתֵיה וַהֲוָה מַחֲזַר עַל כְּרַכֵּי פִּלְכֵי וְכְרַכֵּי אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בָּכָא וּפְגַן וַאֲמַר אֲנָא קֹהֶלֶת דַּהֲוָה שְׁמֵיה שְׁלֹמֹה מִתְקְרֵי מִן קַדְמַת דְּנָא הֲוֵיתִי מַלְכָּא עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשְׁלֵם.

אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָיִם – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, זֶה הָיָה רָאוּי לְהִכָּתֵב וְלִהְיוֹת תְּחִלַּת הַסֵּפֶר, וְלָמָּה נִכְתָּב כָּאן, אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. וְדִכְוָותֵיהּ תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג (שמות ט״ו:ט׳), זֶה הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת תְּחִלַּת הַשִּׁירָה, וְלָמָּה נִכְתָּב כָּאן, אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. וְדִכְוָותֵיהּ: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי (ויקרא ט׳:א׳), זֶה הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת תְּחִלַּת הַסֵּפֶר, וְלָמָּה נִכְתָּב כָּאן אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. וְדִכְוָותֵיהּ: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם (דברים כ״ט:ט׳), זֶה הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת תְּחִלַּת הַסֵּפֶר, אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. וְדִכְוָותֵיהּ: וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ (יהושע ג׳:ז׳), זֶה הָיָה רָאוּי לְהִכָּתֵב תְּחִלַת הַסֵּפֶר, אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. וְדִכְוָותֵיהּ: שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים (שופטים ה׳:ג׳), זֶה הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת רֹאשׁ לַשִּׁירָה אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. וְדִכְוָותֵיהּ: בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ (ישעיהו ו׳:א׳), זֶה הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת תְּחִלַּת הַסֵּפֶר, אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. וְדִכְוָותֵיהּ: הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְּאָזְנֵי יְרוּשָׁלָיִם (ירמיהו ב׳:ב׳), זֶה הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת תְּחִלַּת הַסֵּפֶר, אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. וְדִכְוָותֵיהּ: וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם חוּד חִידָה (יחזקאל י״ז:ב׳), זֶה הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת תְּחִלַּת הַסֵּפֶר, אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. וְדִכְוָותֵיהּ: וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת וגו׳ (תהלים ע״ג:כ״ב), זֶה הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת תְּחִלַּת הַסֵּפֶר, אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. וְדִכְוָותֵיהּ: אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, זֶה הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת תְּחִלַּת הַסֵּפֶר, אֶלָּא שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה. אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, הֲוֵינָא כַּד הֲוֵינָא וְכַדּוּ לֵית אֲנָא מִידֵי. רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר כַּד הֲוֵינָא הֲוֵינָא, וְכַדּוּ לֵית אֲנָא שָׁוֵי מִידֵי. שְׁלשָׁה עוֹלָמוֹת רָאָה בְּיָמָיו וּבְחַיָּיו, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אוֹנְיָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר מֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט וּמֶלֶךְ, חָכָם טִפֵּשׁ וְחָכָם, עָשִׁיר עָנִי וְעָשִׁיר. מַאי טַעְמָא: אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי (קהלת ז׳:ט״ו), לֵית בַּר נָשׁ מְתַנֵּיהוּ אֲנוּקֵי דִידֵיהּ אֶלָּא בִּשְׁעַת רִוְוחֵיהּ, כְּשֶׁיַּחֲזֹר לְעוּתְרֵיהּ. וְרַבִּי אוֹנְיָה אָמַר הֶדְיוֹט מֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט, טִפֵּשׁ וְחָכָם וְטִפֵּשׁ, עָנִי עָשִׁיר וְעָנִי. וּמַה טַּעַם אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָיִם.

אני קהלת הייתי מלך – אמר ריש לקיש בתחלה מלך שלמה על העליונים (מלכים ברמז קע״ז ובירמיה ברמז רס״ד).

אנא קהלת צרת מלכא, עלי אלאסראל פי ירושלם.

אני קהלת נהייתי מלך על בית ישראל בירושלים.

הייתי מלך – נהייתי ונעשיתי מלך (ואין פירושו הייתי בעבר ולא עתה, וכן תרגם והנחש היה ערום ״צאר״ לא שהיה בעבר ונשתנה מצבו, ועיין בפירושו לבראשית שם, מהדורתי. וראה לקמן ב ז).

אני קהלת הייתי מלך – על כל העולם כולו ולבסוף על ישראל ולבסוף בירושלם לבדה, ולבסוף על מקלו, שהרי נאמר הייתי מלך^א בירושלם, אבל עכשיו איני מלך.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״מלך״.

I, Koheles, have been king – Over the whole world, and later, over Yisroel, and then, over Yerusholayim alone, and finally, over my staff,⁠¹ for it says, "[I] have been king ... in Yerusholayim,⁠" but now, I am no longer king.⁠²

1. See Maseches Sanhedrin 20b.

2. Koheles exemplifies the absurdity of being proud, regardless of one's position in society. For time gives rise to many changes; Koheles went from reigning over the whole world to being dethroned.

אני קהלת – לפי שהחכמה על לשון נקבה שכשם שהנקבה יולדת כך חכמת שלמה היתה יולדת חכמות רבות דבר מדבר. לכך נאמר: אני קהלת הייתי מלך. הוא שאמרו ז״ל מלך והדיוט ומלך היה כשאומ׳ הייתי מכלל דעכשיו לא הוה. ס״א הייתי מלך פירושו בזמן שהייתי מלך ונתיאשתי מכל עסקי ולא נתרו לפני עסקים להתעסק בהם התעסקתי בחכמה על ישראל העם שבחר בהם הקב״ה וכל ישראל ויהודה היה ממשלתו בירושלים העיר שבחר בה הקב״ה.

אני קהלת – שהרי הייתי מלך, ומפני גדולתי היה לבי פנוי.

אני קהלת – עינייני הספר יורו כי באחרית ימיו חיברו, כאִילוּ יאמר לַדורות הבאים: כך וכך ניסיתי בימי חיי, ויכולתי לנסות כל דבר בעבור היותי מלך.

וענין על ישראל – בעבור שהיו בם לעולם נביאים וחכמי לב כמו בני זרח, ולא כגוי קדר השכוני באהלים (שופטים ח׳:י״א). והעינין שהייתי מלך על עם חכם ונבון.⁠¹

ואמר: בירושלם – בעבור היות מקומה נכון לקבל החכמה, כי ידוע שהיישוב נחלק לשבעה חלקים, ולא יתכן היות ישרי לב לקבל חכמה כי אם בשלשה חלקים האמצעיים, כי החלקים הראשונים והאחרונים ימנע רוב החום או הקור להיות תולדת אדם ישרה. וידוע כי רוחב ירושלם שלשים ושלש מעלות, והוא חצי היישוב, כי לא יתכן יישוב כי אם אחר מעלות נטות השמש בצפון או בדרום.

1. השוו ללשון הפסוק בדברים ד׳:ו׳.

I KOHELETH. The contents of the Book of Kohelet indicate that Solomon composed it at the end of his life. Solomon, as it were, says to the coming generations: I tried all these things in my life. I could try all these things because I was king.

Kohelet says, I have been king over Israel because Israel, unlike the Kederites who live in tents,⁠¹ always had prophets and wise men such as the sons of Zerach.⁠² Solomon's point is: I was king over a wise and understanding people.

Solomon says in Jerusalem because Jerusalem is situated in a place which is prepared to receive wisdom,⁠³ for it is known that the world is divided into seven sections.⁠⁴ It is not possible for those of a pure heart to receive wisdom except in the three middle sections,⁠⁵ for the great heat in the first sections⁶ or cold in the last sections⁷ prevents man's nature from being pure. It is known that the latitude of Jerusalem is thirty-three degrees [north of the equator]. Jerusalem is located in the center of the inhabited world,⁠⁸ for it is only possible for people to live [in the areas that lie] beyond the degree that the sun inclines to the north⁹ or to the south.⁠¹⁰

1. See Ps. 120:5.

2. The sons of Zorach were very wise. See Ibn Ezra on Ps. 88:1.

3. Literally, the wisdom. Ibn Ezra might have a specific wisdom in mind.

4. Or climates.

5. The seven sections or climates start at the equator and go northward.

6. In the first two sections above the equator.

7. The last two sections are close to the north pole.

8. According to Ibn Ezra, the inhabited world is located north of the equator. The inhabited world is divided into seven sections or climates. Jerusalem is located in the middle of the inhabited world.

9. The degree from which the sun begins travelling north of the equator.

10. The degree from which the sun starts its journey from the north towards the equator. See Shlomo Sela, Astrology and Biblical Exegesis in Abraham ibn Ezra's Thought, Bar Illan University, Israel, page 330.

אני קהלת הייתי מלך וגומ׳ – כמו ״נתתי כסף השדה״ (בראשית כ״ג:י״ג) – נותן אני; ״הרימותי ידי״ (בראשית י״ד:כ״ב) – בפניו הרים ידו: כשאמר לו מלך סדום ״הרכוש קח לך״ (בראשית י״ד:כ״א) אז נשבע ואמר: מרים אני ידי עתה, שלא אקח מכל אשר לך, וכן הרבה.

על ישראל בירושלם – בעיר שרבו חכמים,⁠^א היה לי פנאי על ענייני העולם, כי המלכים דרכם ומשפטם לתת לב, כי המה חוקם לשפוט בני אדם, כך כת׳ כי בדור בית דוד ״דינו לבקר משפט״ (ירמיהו כ״א:י״ב), ״קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו״ (משלי ט״ז:י׳).

א. ראו לעיל בפירוש לפסוק א׳.

ועד כאן דבר שלמה בכלל בענין קיום העולם ושהפרטים הוים ונפסדים תדיר, מכאן ואילך החל לפרוט היאך הוא הבל כל עמל האדם והתחיל בנפשו בעבור היותו גדול בעולם, אמר: אני קהלת הייתי מלך בירושלם וגו׳.

דע שמתחילת הספר עד כאן דיבר שלמה בצורה כללית על היסודות והגורמים [המתווכים] והדברים הנבראים בכללם, ומכאן יתחיל לפרט ולהסביר את הדברים המתרחשים בדמיון [והם] הדברים הראשונים העולים במחשבתם של האנשים ורעיונותיהם, ולכן החל בהם כפי שהחל את תחילת הספר ואמר: אני קהלת הייתי מלך המשמעות של ״הייתי״ היא נעשיתי [למלך] כמו ״והארץ היתה״ (בראשית א:ב)¹, שכן לשון ״היה״ באה במשמעות של ״כאן״ בערבית [פועל עזר לציון עבר] ובמשמעות של ״וג׳ד״ בערבית [היה קיים], ובמשמעות של ״צאר״ בערבית [נהפך למשהו], כל מקום לפי ההקשר, ולפי זה הוא אמר: מכיוון שנעשיתי מלך היתה לי אפשרות ויכולת לערוך ניסויים ובדיקות יותר מאשר אחרים, וכבר הסברתי את משמעות הפסוק הזה בתחילת הספר.

1. רצונו לומר שהארץ נבראה, ולא הייתה קיימת מאז ומעולם, כפי שניתן אולי להבין מן הפסוק.

ואחר יתחיל הקדמות וגזירות להוליד זאת התולדה עוד, עם הרחבת ביאורים וחקירות דרך ויכוח, ומשא ומתן, וזכירת טענות אחרות, וזה אומרו: אני קהלת הייתי מלך על ישראל {ב}⁠ירושלים עד שיוליד מכל מה שיאמר, התולדה, ויהיה הפסק מה שיאמר אין טוב באדם שיאכל וישתה וג׳ שהוא האמצעי הרמוז למעלה. וביאור זה כי שלמה הודיענו שהוא האיש אשר מצא בעצמו פנאי ומתון לבוא אל ההפלגה והגדלת המעשים, להיותו מלך גדול על אומה נכבדת ומקום נכבד ראש מלכותו. ואם שום אדם מעולם הפליג בהגדלת המעשים, הנה עשה הוא זה, כמו שביאור עוד.

[עד כאן הקדמת הספר, בו התבאר שכל פרטי הנבראים שמתחת לשמש הם כלים ונפסדים, ולכן השתדלות הגרמים השמימיים והעליונים שהם נכבדים ונצחיים בהם נראית כ׳הבל הבלים׳, ומוכרח שיש תכלית נכבד מאוד שניתן להשיגו דווקא באמצעות הנפסדים, והוא שלימות האדם. להלן יספר המחבר את רוב השתדלותו להתבונן בדעות חכמי דורו והדורות הקדמונים]:

אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים. והיה לאל ידי¹ להקהיל חכמי הדור ולחקור דעות וחקרי לב² חדשים גם ישנים³:

1. לשה״כ בבראשית (לא כט), כלומר היה בכוחי.

2. לשה״כ בשופטים (ה טז), כלומר חקירות השכל.

3. לשה״כ בשיר השירים (ז יד), וכתב שם רבינו ׳חדשים, דברים שהבינו חכמי הדור מחדש, גם ישנים, שהורו הקדמונים׳. והכוונה כמו שהתבאר בפסוק א׳ שנרמז בשם ׳קהלת׳ שאסף את כל החכמות, ו׳מלך בירושלים׳ שהיה בכוחו לעשות כן.

הייתי – דבר ההוה נופל בו לשון עבר ולשון עתיד כמו שנאמר והלכו בניו וגו׳ ככה יעשה איוב (איוב א׳:ה׳).

אני קהלת – כאומר אני הוא הנקרא קהלת, על שם שקבצתי דעות מוחלפות לצרף וללבן ולברר האמת.

על ישראל – והם עם חכם ונבון.

בירושלים – אשר היא עיר החכמה, וכאומר בהיות כן הרבה חכמה ראה לבי.

אני קהלת (שלמה) הייתי מלך על ישראל בירושלם, ולהיותי מלך חקרתי איזה הדרך אוכל להועיל לבני עמי, ולתקן מצבם בתכלית מה שאפשר, כי כן חובת המלך;

אני קהלת – א״ר שמואל בר רב יצחק, זה היה ראוי להכתב בתחלת הספר ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.⁠¹ (שם)

הייתי מלך – ר׳ אוניא אמר, ג׳ עולמות ראה שלמה בחייו, הדיוט מלך והדיוט, טפש וחכם וטפש, עני עשיר ועני, ומה טעם – שנאמר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, הוינא כד הוינא וכדו לית אנא מידי.⁠² (שם)

הייתי מלך – בשעה שירד מלאך בדמות שלמה וישב על כסאו היה שלמה מחזר על בתי כנסיות ובתי מדרשות ובתי גדולי ישראל ואמר אני קהלת הייתי מלך בירושלים.⁠³ (מ״ר ב׳:)

מלך על ישראל – ולמעלה הוא אומר (פסוק א׳) מלך בירושלים, מלמד שמקודם מלך על כל ישראל ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים.⁠⁴ (סנהדרין כ׳:)

1. ר״ל דע״ד פשטות הענין היה טוב שיאמר מקודם שהיה מלך וראה בכל אשר נעשה תחת השמים ושבע בתענוגים וכו׳, ושוב נוכח כי הכל הבל, אבל איך זה אומר מקודם הכל הבל קודם שמספר את כל אשר ראה והרגיש, ועל זה אמר כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, כלומר שסידר הדברים כפי ההרגשות שעלו על לבו ואע״פ שלא על סדר הענינים.

2. אגדה זו תתבאר ע״פ המבואר באגדות (ע׳ גיטין ס״ח:) דלאחר שחטא שלמה הדפו האשמדאי מכסאו והלך בגולה, ופליגי חכמים אם חזר אח״כ לגדולתו או לא, וס״ל להדורש הזה דלא חזר, וא״כ היה סדר עולמו הדיוט ומלך והדיוט, הדיוט – קודם שעלה לגדולה, מלך – כשמלך, והדיוט – לאחר שדחפו האשמדאי, ומסמיך זה על הלשון אני קהלת הייתי מלך, ומהו הלשון הייתי, בעבר, מבואר שזה אמר בתקופת ההדיוטות, ואחרי שכשידוע אמר קהלת בסוף ימיו [כמבואר לפנינו בריש ס׳ שה״ש], א״כ היתה תקופה זו האחרונה בחייו, ולפי״ז יתבאר הלשון הייתי מלך, כמו שאומר הייתי מה שהייתי ועכשיו אין אני כלום. וחד מ״ד ס״ל דתקופת חייו היתה מלך והדיוט ומלך, מלך מאז שנולד שהרי הובטח למלוכה, הדיוט לאחר שנדחף מהאשמדאי ומלך – שחזר למלוכה, ומדייק זה מלשון שאמר (ז׳ ט״ו) את הכל ראיתי בימי חיי הבלי, ובלשון חיי הבלי מורה להזמן שהיה בגלותו, כי כן דרך האדם לספר מתלאותיו בעת שרווח לו, ואמנם צ״ע איך יפרנס הלשון הייתי מלך, דהא כיון דמדבר זה בעת שהוא מלך, הול״ל אני קהלת מלך, ואולי יפרש דמכוין בלשון זה לענין שאחריו, ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה, ראיתי את כל המעשים, דברתי אני עם לבי, ואתנה לבי לדעת וגו׳, דבלשונות אלו הכל מספר מה שעשה וחשב, ומקדים לזה, כי יען אשר בכל המאורעות היה מלך היה יכול להשיג לחקור הכל ולדעת הכל, ויהיה המשך הענין, אני קהלת, יען כי הייתי מלך היתה היכולת בידי לדרוש ולתור בחכמה וכו׳.

3. רומז לדחיפתו מהמלוכה ע״י האשמדאי, וכפי שנתבאר בדרשה הקודמת.

4. ע׳ מש״כ לעיל בפסוק א׳ בדרשה מלך בירושלים וצרף לכאן.

עד כאן דברי שלמה בכלליות, מכאן ואילך החל לפרט איך כל עמל האדם הוא הבל, והתחיל לדבר על עצמו בעבור היותו גדול בעולם, וכך אמר¹ אֲנִי הנקרא² קֹהֶלֶת על שם שקבצתי דעות מוחלפות ללבן ולברר האמת³ הָיִיתִי מֶלֶךְ על כל העולם כולו, ולבסוף⁴ עַל יִשְׂרָאֵל, ולבסוף⁵ בִּירוּשָׁלִָם לבדה⁶ שהיא עיר החכמה, ולכן הרבה חכמה ראה ליבי⁷:

1. רמב״ן. א״ר שמואל בר רב יצחק זה היה ראוי להכתב ולהיות תחילת הספר ולמה נכתב כאן? אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה, מדרש רבה.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד. ולקח טוב ביאר שהחכמה היא בלשון נקבה, שכשם שהנקבה יולדת כך חכמת שלמה היתה יולדת חכמות רבות דבר מדבר, לכך נאמר אני קהלת.

4. רש״י.

5. רש״י.

6. רש״י. ולבסוף מלך רק על מקלו, שנאמר ״הייתי״ מלך בירושלים, אבל עכשיו איני מלך, סנהדרין כ:, רש״י.

7. מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון