×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ג) מַה⁠־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכׇ֨ל⁠־עֲמָל֔וֹא שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
What does man gain from all his labor in which he labors under the sun?
א. בְּכׇ֨ל⁠־עֲמָל֔וֹ =ק-מ ושיטת-א
• ל=בְּכָל⁠־עֲמָל֔וֹ (אין מתיגה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
תרגום כתוביםקהלת רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזרארמב״ןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחקר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
מַה מוֹתַר אִית לֶאֱנָשׁ בָּתַר דִי יָמוּת מִן כָּל טוֹרְחֵי דְּהוּא טָרַח תְּחוֹת שִׁמְשָׁא בְּעַלְמָא הָדֵין אֱלָהֵן לְמֶעֱסַק בְּאוֹרַיְיתָא לְקַבָּלָא אֲגִיר שְׁלִים לְעַלְמָא דְּאָתֵי קֳדָם מָרֵי עָלְמָא.
מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם – אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בִּקְשׁוּ חֲכָמִים לִגְנֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת מִפְּנֵי שֶׁמָּצְאוּ בוֹ דְּבָרִים מָטִין לְצַד מִינוּת, אָמְרוּ הֲרֵי כָּל חָכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה שֶׁבָּא לוֹמַר מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ, יָכוֹל אַף בַּעֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה, חָזְרוּ וְאָמְרוּ לֹא אָמַר בְּכָל עָמָל, אֶלָּא בַּעֲמָלוֹ, בַּעֲמָלוֹ אֵינוֹ עָמֵל אֲבָל עָמֵל הוּא בַּעֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יִצְחָק בִּקְשׁוּ חֲכָמִים לִגְנֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת עַל יְדֵי שֶׁמָּצְאוּ בוֹ דְּבָרִים שֶׁמָּטִין לְצַד מִינוּת, אָמְרוּ כָּל חָכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה כָּךְ שֶׁאָמַר: שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינֶיךָ (קהלת י״א:ט׳), וּמשֶׁה אָמַר: וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם (במדבר ט״ו:ל״ט), וּשְׁלֹמֹה אָמַר: וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינֶיךָ, הֻתְּרָה הָרְצוּעָה, לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן, כֵּיוָן שֶׁאָמַר: וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט, אָמְרוּ יָפֶה אָמַר שְׁלֹמֹה. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חִלְפַיי, עֲמָלוֹ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְאוֹצֵר לוֹ לְמַעְלָה מֵהַשֶּׁמֶשׁ.
אָמַר רַבִּי יוּדָן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אֵין לוֹ, לְמַעְלָה מִן הַשֶּׁמֶשׁ, יֵשׁ לוֹ. רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר מַה הֲנָאָה יֵשׁ לַבְּרִיּוֹת אֲשֶׁר מְסַגְּלוֹת בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, דַּיָּן שֶׁאֲנִי מַזְרִיחַ עֲלֵיהֶם אוֹרָה. וְרַבָּנִין אָמְרֵי מַה הֲנָאָה יֵשׁ אֶל הַצַּדִּיקִים שֶׁמְסַגְּלִין בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, דַּיָּן שֶׁאֲנִי עָתִיד לְחַדֵּשׁ פְּנֵיהֶם כְּגַלְגַּל חַמָּה, דִּכְתִיב: וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ (שופטים ה׳:ל״א).
אָמַר רַבִּי יַנַּאי בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם לוֹקֵחַ לִטְרָה שֶׁל בָּשָׂר כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יְגִיעַ רוֹאֶה עַד שֶׁיְבַשְּׁלֶנָּה, וַאֲנִי מַשִּׁיב לְךָ רוּחוֹת, וּמַעֲלֶה עֲנָנִים, וּמוֹרִיד גְּשָׁמִים וּטְלָלִים, וּמְגַדֵּל צְמָחִין וּמְבַשְּׁלָן, וְעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן בִּפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְנוֹתֵן כָּל צְרָכָיו לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה כְּדֵי מַחְסוֹרָהּ, וְאֵין אַתֶּם מְבִיאִין לִי אֶת הָעֹמֶר.
אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מְכַבֵּס כְּסוּתוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יְגִיעַ רוֹאֶה עַד שֶׁיְנַגְּבָהּ, וַאֲנִי מַשִּׁיב לְךָ רוּחוֹת, וּמַעֲלֶה עֲנָנִים, וּמוֹרִיד גְּשָׁמִים וּטְלָלִים, וּמְגַדֵּל צְמָחִים, וּמְכַבְּסָן, וּמְבַשְּׁלָן, וּמְנַגְּבָן, וְעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לִפְנֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְנוֹתֵן כָּל צְרָכָיו לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה כְּדֵי מַחְסוֹרָהּ, וְאֵין אַתֶּם מְבִיאִין לִי אֶת הָעֹמֶר.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, פְּסַנְטוֹרָךְ אֲנָא וְלֵית אַתְּ מַטְעֵם לִי מִתַּבְשִׁילֵי דְּאִידַע מַהוּ צָרִיךְ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, סַנְטוֹרָךְ אֲנָא וְלֵית אַתְּ יָהֵיב לִי מִסַּנְטָרְיוּתִי.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב: וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה׳ וגו׳ (ירמיהו ה׳:כ״ד), הָא חַיָּיבִין מִן כַּדּוּן לֵית אַתּוּן צְרִיכִין לִי, תַּלְמוּד לוֹמַר: שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ (ירמיהו ה׳:כ״ד), יִשְׁמָר לָנוּ מִשָּׁרָב, יִשְׁמָר לָנוּ, מֵהַטְּלָלִים רָעִים, וְהוּא שֶׁדָּוִד אוֹמֵר: גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים (תהלים ס״ח:י׳), אִם גֶּשֶׁם הִיא צְרִיכָה, נְדָבָה. וְאִם טְלָלִים הִיא צְרִיכָה תָּנִיף אֱלֹהִים. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא כְּתִיב: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (ויקרא כ״ג:ט״ו), אֵימָתַי בִּזְּמַן שֶׁאֵין יֵשׁוּעַ וּשְׁכַנְיָה בֵּינֵיהֶם.
אָמַר רַבִּי אַבָּא בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה צַעַר וְכַמָּה יְגִיעַ רוֹאִין עַד שֶׁמְּבִיאִין אֶת הָעֹמֶר, כְּדִתְנֵינַן, כֵּיצַד עוֹשִׂין שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין יוֹצְאִין בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּרִיכוֹת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, כְּדֵי שֶׁיְהֵא נוֹחַ לִקָּצֵר, וְכָל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם מִתְכַּנְּסוֹת לְשָׁם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִקְצַר בְּעֵסֶק גָּדוֹל.
אָמַר רַבִּי לֵוִי אָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם, הֲרֵי חָרַשְׁתָּ, וְזָרַעְתָּ, וְקָצַרְתָּ, וְעָמַרְתָּ, וְעָשִׂיתָ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת, אִם אֵינִי מוֹצִיא לְךָ מְעַט רוּחַ יָכוֹל אַתְּ לִזְרוֹת, וַאֲפִלּוּ שְׂכַר אוֹתוֹ הָרוּחַ אֵין אַתָּה נוֹתֵן לִי, הֱוֵי: וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ (קהלת ה׳:ט״ו). רַבִּי עָשָׂה סְעוּדַת מִשְׁתֶּה בְּנוֹ, קָרָא רַבִּי לְכָל רַבָּנָן, וְאִינְשֵׁי לְמִקְרֵי בַּר קַפָּרָא, אֲזַל וּכְּתַב עַל תַּרְעָא אַחַר כָּל שִׂמְחָתֶךָ מָוֶת וּמַה יִּתְרוֹן לְשִׂמְחָתֶךָ. אֲמַר מַאן עֲבַד לָן הָדָא, אָמְרוּ בַּר קַפָּרָא דְּאִנְּשִׁיתוּן לְמִיקְרֵי לֵיהּ, לְגַרְמֵיהּ חַפְיָה הוּא. אֲזַל וַעֲבַד אֲרִיסְטוֹן אוֹחֲרָן וּקְרָא לְכָל רַבָּנָן וּקְרָא לֵיהּ לְבַר קַפָּרָא, וְעַל כָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל דַּהֲוָה מַנִּיחַ קָדָמֵיהוֹן הֲוָה אָמַר עֲלֵיהּ תְּלַת מְאָה מַתְלִין עַל הָדֵין תַּעֲלָה, וַהֲוָה עָרֵיב לְהוֹן וַהֲוַת תַּבְשִׁילָא צְנִין וְלָא טָעֲמִין לֵיהּ. וַהֲוָה רַבִּי אָמַר לִמְשׁוּמְשְׁנוֹהִי לָמָּה תַּבְשִׁילֵינוֹן עָלְלִין וְנָפְקִין וְלָא טָעֲמִין מִידֵי, אָמְרִין לֵיהּ בְּגִין חַד סַב דְּיָתֵיב תַּמָּן וְכֵיוָן דְּתַבְשִׁילָא עָלֵיל הוּא אָמַר תְּלַת מְאָה מַתְלִין בַּהֲדֵין תַּעֲלָה, בְּגִין כֵּן תַּבְשִׁילָא צְנִין וְלָא טָעֲמִין מִידֵי, סָלֵיק לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתְּ עָבֵיד כֵּן, שָׁבֵיק אֲרִיסְטְוָן דְּיֵכְלִין. אֲמַר לוֹ לָא תְהֵא סָבוּר דִּבְגִין מְגִיסָךְ אֲתֵית, אֶלָּא בְּגִין דְּלָא צְוַוחְתְּ לִי עִם חֲבֵרַי, לֹא כֵן אָמַר שְׁלֹמֹה: מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם וגו׳, מֵאַחַר שֶׁדּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, מִן דְּפָיְיסָן דֵּין לְדֵין עָבְדִין שְׁלָמָא. אָמַר אַבָּא בַּר קַפָּרָא לְרַבִּי, וּמַה בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ הִשְׁפִּיעַ לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שַׁלְוָה, עוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
אָמַר רַבִּי בַּנָאָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, דְּעוּ מַה בֵּינִי לְבֵינֵיכֶם, מַה כְּתִיב: עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם וגו׳ (שמות ט״ז:ט״ז), מִן דְּיַהֲבוּן אַתּוּן כֻּלְכוֹן עֹמֶר, וְלֹא עֹמֶר שֶׁל חִטִּין אֶלָּא שֶׁל שְׂעוֹרִים, אַף עַל פִּי כֵן תִּהְיוּ זְהִירִין לְהָבִיא אוֹתוֹ בְּעוֹנָתוֹ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר וגו׳ (ויקרא כ״ג:י׳).
מה יתרון לאדם בכל עמלו – בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרא בשר מן השוק מבשלו ואוכלו ולאחר אכילה צריך לקנות אחר לאכול שנית.
אמר ר׳ שמואל בר נחמני בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת שהיו בו דברים שהם מטין למינות אמרו כך היה ראוי לומר שלמה שמח בחור בילדותך. משה רבינו אמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו׳ (במדבר ט״ו:ל״ט) ושלמה אמר והלך בדרכי לבך (קהלת י״א:ט׳). א״ר יהושע בן לוי כך היה ראוי לומר מה יתרון לאדם וגו׳ יכול אף בעמילה של תורה.
מה יתרון לאדם בכל עמלו – אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים את זה, ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחלתו דברי תורה וסופו דברי תורה, תחלתו דברי תורה דכתיב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, ואמר רבי ינאי תחת השמש הוא דאין לו הא קודם השמש יש לו, וסופו דברי תורה דכתיב סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו׳, ומאי דבריו סותרים זה את זה דכתיב טוב כעס משחוק וכתיב לשחוק אמרתי מהולל, וכתיב ושבח אני את המתים, וכתיב ולשמחה מה זה עושה, לא קשיא טוב כעס משחוק טוב כעס שכועס הקב״ה עם הצדיקים בעולם הזה משחוק ששוחק עם הרשעים בעולם הזה, לשחוק אמרתי מהולל טוב שחוק שמשחק הקב״ה עם הצדיקים בעולם הבא משבח וגדולה שנותן הקב״ה לרשעים בעולם הזה. ולשמחה מה זה עושה (קהלת ב׳:ב׳), שמחה שאינה של מצוה, אמר רבי יודן תחת השמש אין לו, אבל למעלה מן השמש יש לו, רבי הונא ורבי אחא בשם רבי חלבו עמל הוא תחת השמש ואוצר הוא למעלה מן השמש. רבי לוי ורבנן, רבי לוי אמר כל מה שהבריות מגדלים מצות ומעשים טובים בעולם הזה דיין שהקב״ה מזריח השמש להם שנאמר וזרח השמש ובא השמש, ורבנן אמרין כל מה שהצדיקים עושים מצות ומעשים טובים בעולם הזה דיים שהקב״ה מחדש פניהם כגלגל חמה לעולם הבא דכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. רבי שמעון בר רבי נסיב אתתא צווח רבי לכל אבנן ולא צווח בר קפרא, אזל כתב על תרע ביתו מה שמחת את מיית מה יתרון לשמחתך, נפק ר׳ אסתכל ביה אמר מאן הדין דלא צווחני ליה דכתיב אילין, אמרו ליה בר קפרא, אמר למחר אני עביר אריסטון וצווח ליה, כיון דעלון אורחין יתבון למיגס הוה אמר תלת מאה מתלין על הדין תעלא תבשילא צנין, סלק רבי לגביה אמר ליה בגין מה את עביד כן ולא תשבוק אורחיא דייכלון, אמר ליה דלא תימרון למיגס אתית אלא בגין דלא צווחת לי עם חברי.
אי את׳רה לאלאנסאן, פי גמיע כדה, אלד׳י יכדה דון פלך אלשמס.
איזה רושם (נשאר) לאדם בכל עמלו אשר יתיגע תחת כוכב השמש.
השמש – גלגל השמש (כי יש עמל בלילה ואינו תחת השמש אלא השמש תחתיו).
מה יתרון – שָכָר ומותר.
תחת השמש – תמורת תורהא שהיא קרוייה אור, שנאמר ותורה אור (משלי ו׳:כ״ג), כל עמל שהוא מחליף בו את עֵסָק התורה מה שכר בו.
א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165: ״התורה״.
What profit – [What] reward or gain.⁠1
Beneath the sun – Instead [=תַּחַת2 of the Torah, which is called light,⁠3 as it is stated, "and the Torah is light.⁠"4 All the labor which he does instead of engaging in Torah study, what reward does it yield?
1. Ordinarily, יתרון connotes "greater,⁠" as when comparing two parts or objects, one to another. (Sifsei Chachomim)
2. Ordinarily, תחת means "under,⁠" but in this verse that definition would be difficult. Therefore, Rashi interprets תחת as "instead,⁠" as we find in Bereshit 30:15, "in exchange [תחת] for your son's duda'im.⁠" The Gemara in Maseches Shabbos 30b renders תחת as "after,⁠" and interprets the verse, that for his labor "after the sun" he realizes no profit, but for his labor "before the sun,⁠" i.e., in Torah, which existed before God created the world, there is profit. (Sifsei Chachomim)
3. Mishlei 6:23.
4. "For all his labor" should not be misconstrued to include even engaging in Torah study, because otherwise Scripture should have stated בכל עמל [=all labor], however it states בכל עמלו [=his labor], referring to his own personal physical labor. Thus, one should labor in the study of Torah.
מה יתרון לאדם – כלומר מה ישרון. שי״ן במקום תי״ו. כגון פשר דבר ואין פותר אותם לפרעה ואמ׳ מה שבח יש לאדם.
בכל עמלו – בי״ת במקום מ״ם. לאדם קרא כל העולם על שם אדם הראשון שבא מן האדמה ושב אל האדמה. בכל עמלו זהו שאמרו חכמים שפתח בדברי תורה ואמ׳ בכל עמלו אין לו יתרון לפי שהוא תחת השמש אבל העומל בתצורה דבר שהוא קודם השמש יש בו יתרון והנאה שנאמר בהתהלכך תנחה אותך וגו׳ בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. וכן אמ״ר לוי יש הנאה לבריות שמסגלין מצות ומעשים טובים והקב״ה מאיר פניהם כגלגל חמה שנא׳ ואוהביו כצאת השמש בגבורתו לפי שראינו בני אדם מהם רשעים ואוכלים את עולמם בשלוה ומהם צדיקים וכל ימיהם בצער ידענו שיש הנאה לעולם הבא על עמל שעומלין במה שהיה קודם השמש. וכן אמרו ז״ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ולמה אמר תחת השמש ולא אמר תחת השמים לפי שהשמש גדול שבמאורות והוא יוצא מן המזרח ובא במערב ומתגלגל בגלגל העליון. כך העולם הזה מתגלגל והולך דור אחר דור וכן הוא אומר אחריו דור הולך ודור בא כדרך שהשמש מתגלגל בתוך הרקיע ולא ישנה תפקידו ולא זה יחוש ולא ישכב (יתעכב).
מה יתרון לאדם – פתרונו: מה מועיל לו לאדם.⁠א
בכל עמלו שיעמול תחת השמש – פתרונו: שיעמול בעולם, היום יעמול עליו, ולמחר מת ומניחו לאחרים, כמו שמפרש:
א. כן בכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203 חסרה מלת: ״לאדם״.
מה יתרון – כל הדברים הללו מוסבים למטה על אין טוב באדם שיאכל ושתה וג׳ (קהלת ב׳:כ״ד), לומר כל אילו מעשי האדם הבל הם, ואין טוב מעשה להנאת האדם רק {לאכול}⁠א ולשתות ולשמוח בחלקו.
מה יתרון – איזה שכר וריוח יש לו לאדם בכל עמלו שהוא עמל תחת השמש, שהרי סופו עבר ובטל מן העולם, ושוב לא יהיה לו. כעיניין זה מוסבת המלה בשיטתה.
תחת השמש – לפי שאין נסתר מחמתו אחז לשון זה, והרי הוא כאילו כתוב: תחת השמים.⁠1
1. השוו לפירוש להלן ב׳:י״ח.
א. הצירוף מופיע גם להלן ב׳:כ״ה-כ״ו, ג׳:כ״ב (2).
מה יתרון – יִתְרוֹן על משקל זִכְרוֹן, והוא שם מהפעלים שהפה שלהם איננו שלם, ובניין הפעיל יורה עליו.
והעינין, אחר שהכל הבל (קהלת א׳:ב׳) מה יועיל לאדם בכל עמלו.
וענין תחת השמש – הוא הזמן המתהפך כי השמש לבדו יוליד הזמן. כי היום תלוי בשמש מעת זרחו עד בואו, והלילה הוא מעת בוא השמש עד זרחו ייראו הכוכבים או הלבנה או לא יֵיראו. וכן: זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף (בראשית ח׳:כ״ב), על פי נטות השמש לפאת צפון או דרום. אף על פי שיש לירח בנהרות ובצמחים הַלָחִים, ובַמוֹח מעשים נראים, וכימה לקשר וכסיל לפתח, אין מעשה כולם כנגד מעשיו כי אם חלק מחלקים רבים. ואם השמש אחד ישתנו מעשיו כפי השתנות המאה ועשרים מחברות השבעה, והשתנות תהלוכות כולם עם נוע גובה גלגל המוצק היוצא. על כן לא תמצא מתכונת מלאכת השמים נמשלת למתכונת אחרת רגע אחד, ועל זה נזכר בספר יצירה: שתי אבנים בונות שנים עד תשע, שאין הפה יכול לדבר ולא האוזן לשמוע.
והעמל לבקש חכמה עד שתתברר רוחו יש לו יתרון כי אין הרוח שלאדם תחת השמש.
WHAT PROFIT HATH MAN. Yitron (profit) is similar in form to zikhron. Yitron is a noun. It comes from a verbal root whose first letter is not always present.⁠1 Its form in the hifil is proof of this.⁠2
The point of the verse is: since everything is vanity, what gain does man have from all of his work?
The meaning of under the sun is, passing time.⁠3 The sun [is employed as a symbol of time] because the sun alone gives birth to time. The day is dependent on the sun. It is day4 from sunrise till sunset. Night begins from the time the sun sets and lasts until the sun rises. This is so whether the stars and moon are seen or unseen.⁠5 Seed time and harvest, and cold and heat, and summer and winter (Gen. 8:22) are similarly determined by the movement of the sun to the north or tithe south.
Now even though the moon has tremendous visible influence on rivers, moist plants, and [the human] brain and Pleiades binds and Orion opens,⁠6 their influence is insignificant in comparison to that of the sun. They only have a part in many parts.⁠7
Now even though there is one sun, its effects vary in accordance with the hundred and twenty changes of the arrangements of the seven moving stars,⁠8 and the change in all of their movements, because of their motion (around) the apogee of the eccentric sphere.⁠9 We therefore do not find one heavenly arrangement to be like any other heavenly arrangement even for a moment.⁠10 The Sefer Yetzirah11 therefore notes: Two stones12build two houses13 (Sefer Yetzirah 4:12), [and so forth] until nine.⁠14 The mouth cannot speak of this nor can the ear hear.⁠15
The effort employed in seeking wisdom, so that the spirit of man is enlightened16 is profitable, for the spirit of man is not under the sun.⁠17
1. Literally, is incomplete. Yitron comes from a root whose first letter is a yod. The yod is dropped in certain conjugations. Its root is yod, tav, resh. Such roots are called peh yods.
2. The yod of the root yod, tav, resh changes into a vav in the hifil. Compare the word totiru (let remain) in, And ye shall not let remain (Ex. 12:10).
3. Ibn Ezra renders What profit hath man of all his labor wherein he laboreth under the sun? as follows: What profit hath man of all his labor wherein he laboreth under passing time; that is, while time passes?
4. Literally: For it is day.
5. The moon and stars do not determine the night.
6. Literally, Pleiades to bind and Orion to open. Ibn Ezra alludes to Job 32:38 which reads: Canst thou bind the chains of the Pleiades, or loosen the bands of Orion? Ibn Ezra in his comments on this verse in Job explains "to bind the chains of the Pleiades or loosen the bands of Orion refers to the effect that Orion and the Pleiades have on the ripening of fruit.⁠" "Pleiades binds the fruit and Orion draws it out"; that is, Pleiades.... gives shape and substance to the fruit in winter, but it is still in a shriveled-up form until summer, when Orion draws it out, giving it the necessary fullness" (Genesis Rabbah 10:7, translated with notes, glossary, and indices by H. Freedman, and Maurice Simon, Soncino Press, 1983.)
7. They have one or two parts in a world of many parts. They play a small role in comparison to that played by the sun.
8. Even though there is only one sun, it has various effects on earth depending on the arrangement of the stars and planets.
9. An eccentric sphere is a sphere whose center differs from the center of the earth. The planets travel in eccentric spheres.
10. The heavenly arrangements are not stable. They keep on changing.
11. A very early Rabbinic esoteric work. Some consider The Sefer Yetzirah to be the oldest surviving Rabbinic work of this genre. The Sefer Yetzirah... states that God created the world through numbers, letters, and words. These three are the bases of all the sciences" (Ibn Ezra on Ps. 19:5). Rabbi Saadiah Gaon wrote a philosophic commentary to this work.
12. The reference is to the two letters alef and bet (R. Goodman).
13. Two words, av, ba.
14. " Two stones build two houses, three stones build six houses, four stones build twenty-four houses, five stones build one hundred and twenty houses, six stones build seven hundred and twenty houses, seven stones build five thousand and forty houses. From here on go out and calculate what the mouth is unable to speak, and the ear is unable to hear" (Sefer Yetzirah 4:12). See The Book of Creation, translated by Aryeh Kaplan.
15. The first nine letters give birth to 362,880 permutations (R. Goodman). If the first nine letters give birth to 362,880 permutations, then the number of heavenly bodies give birth to an infinite number of arrangements.
16. Literally, clarified.
17. The spirit of man comes from the world which is above the sun.
מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש – כלומר מה יותר יש בידו מן העמל שיעמל גופו בכל מה שיעשה אפילו יטרח בו טורח גדול אין דבר שיתקיים לו אלא כולם יצאו מידו כהבל היוצא אשר לא ידע היאך יתבטל.
מה יתרון לאדם [אדם] שם המין [האנושי] ולכן הלמד בקמץ כדי לציין את ה׳ הידיעה כמו ״ויאמר לאדם הן יראת ה׳⁠ ⁠⁠״ (איוב כח:כח) כפי שביארנו במשלי. ״מה״ היא תחליף ל״אין״, מילת שלילה, כמו ״מה לנו חלק בדויד״ (מלכים א יב:טז). ״יתרון״ על משקל ״זכרון״ והפועל [הנגזר מהשורש] הוא פועל כבד בבניין הפעיל ״הותיר״, ה-ו׳ היא פ׳ הפועל כמו ״הודיע, הושיב, הוציא״ שכן היא על משקל ״השמיד, השליך, הצמיח״ והפתח של ה-י׳ הסמוכה ל-ע׳ במילה ״הודיע״ ול-ח׳ במילה ״הצמיח״ [פתח גנובה] הוא בגלל שהן גרוניות, ואילולי כן הן היו באות עם י׳ נחה כמו שאר המילים [בבניין זה]. המשמעות [של הפסוק כולו] היא: איזה יתרון יש לאדם בייסוריו ובעניינים הארציים שהוא שוקד עליהם כמו רכוש וכבוד ורכישה ותענוגות בעוד הם כולם דברים חולפים וחסרי ממשות שאין להם קביעות ״הכל הבל״. האדם – אפילו זכה והשיג מה שהשיג ואסף מה שאסף – אין מנוס מכך שיעבור [לעולם הבא] וישאיר מה שאסף לאדם אחר כפי שיתואר בקרוב, ואם כך אין לו יתרון מלבד מה שישיג בעניין שהוא מיוחד לו, עניין עצמי שלא ייפרד ממנו בחייו ולא לאחר המוות, ויתר על כן, הוא המהות האמיתית של החיים ועצם האושר הנצחי והרצוף, ודבר זה הוא [היכולת] לתאר לעצמך במחשבתך את הידע. לפיכך הוא סייג את העניין ואמר בכל עמלו שיעמול תחת השמש עמל משמעו יסורים והתרגום הארמי של ״בעצבון תאכלינה״ (בראשית ג:יז) הוא ״בעמל תיכלינה״ (אונקלוס שם) ויש לעמל גם משמעות של עוול ועושק ״תחת לשונו עמל ואוון״ (תהלים י:ז). כוונתו [במילים ״תחת השמש״] היא תחת השמים כמו שאמר במקום אחר, והוא הזכיר את השמש מפני שהדבר בעל ההשפעה הברורה ביותר בעולם ההתהוות ושהתועלת שלו היא הברורה ביותר לכל אחד הוא השמש, ואילו שאר הכוכבים והגלגלים אמנם יש להם השפעה והם פועלים על חלקים [שונים] מענייני עולם ההתהוות, אך ההשפעה שלהם אינה גלויה וברורה לכל אחד כמו שברורה השפעת השמש ותועלתה לעולם היסודות ולדוממים ולצמחים ולחיות המתרכבים מן היסודות.
מה יתרון לאדם (קהלת א, ג) וגו׳ עד אני קהלת (שם שם, יב)
אמר, להודיע מה שיפול מהספק מצד המחשבה בענין התעסקות האדם בקנין השלמויות, אשר העמל בהם הוא לבקשת המועיל, והם שלמות הקנין וכשרון המעשה, והוא שלמות המדות ושלמות המושכלות, מה הדבר שישאר לאדם שלא יפסד בכל עמלו שיעמול בזה המציאות השפל, אשר כל דבריו הווים נפסדים. ואולם אמר תחת השמש לפי שהמחשבה, אשר חייבה שלא יהיה לאדם יתרון בזה, לא חייבה אותו אלא בקנינים אשר באלו הדברים ההווים הנפסדים. אבל אם היה לאדם קנין בדברים זולתם, לא תחייב זאת המחשבה שיהיו הדברים ההם נפסדים. וכבר יחשב, בתחילת המחשבה, שקנין החכמה יהיה גם כן באלו הדברים ההווים הנפסדים, כי המושכלות לנו הם עצמי הדברים אשר בכאן ומהויותיהם. ולזה חשבו הקודמים שלא תהיה בכאן ידיעה, כמו שזכר הפילוסוף בשני מ״מה שאחר הטבע״. ולזאת הסבה אמר בכאן מצד זאת המחשבה שאין יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א, ג), אבל אם היה לו עמל למעלה מן השמש הנה לא חייב שלא יהיה לו יתרון.
מה יתרון – אחר שהניח גזרתו זאת בראש מאמרו על זה האופן סמך לו שני ענינים. האחד נתינת טעם לו. והב׳ הביאור באלו ענינים מדבר. וזה הענין השני הוא מה שביאר באומרו תחת השמש – כלומר מה שהם מסודרים מההנהגה השמשיית לבד וזהו מפליג לדבר בו ולהיות נזהר בו בכל מה שידבר כמו שיבא: ועל הענין הא׳ אמר מה יתרון. וזהו כי בעלי המחקרים קיימו וקבלו עליהם בכל חקירותיהם הקדמה זאת לאמתית מאד. והיא שהמחוייב הוא כי אל כל נמצא מהנמצאים ימצא תכלית מיוחד אשר ימשך אל צורתו ומתייחס אליה יהיה ערך התכלית ההוא אל תכלית זולתו כערך מעלת צורתו אל צורתו: והנה למה שהיתה הצורה האנושית לבד הנבדלת הבדל עצמי ורוחני מכל שאר הצורות ההיולנייות יחייב שימצא לו תכלית נכבד ומעולה מתכליותיהם כלם כפי אותו הערך אשר הוא נבדל מכלם בצורתו שאם לא כן לריק היתה צורתו הנבדלת על אותו האופן. וחלילה אל נותן הצורות שיעשה דבר לבטלה: ולזה פתח בלשון שאלה מה יתרון כי מצד המעשים הנמצאים לאדם אשר הם מתיחסים אל ההנהגה הזאת השמשיית ודאי הנה לא נודע אליו המעלה והיתרון המחוייבים להמצא לו על אותו שיעור אשר אמרנו.
ואחר שהתחיל הגזרה על זה הדרך מכח הטענות אשר הקדים. נעתק לבאר שהגזרה הזאת היא קיימת לעד ולעולמי עולמים. ושלא תשתנה בהשתנות הזמן בשום סבה מן הסבות כמו שראינו כי הרבה הסכמות ומנהגים אשר נשתבחו בזמן הזה ונתגנו מקודם לכן או להפך. ומי יוכל לדון שלא יהיה הדרוש הזה כאחד מהם.
והנה לפי דרכו גם כן הוסיף אומץ בגזרתו אשר גזר מצד הסבות הכוללות לכל הנמצאים אשר תחת השמש הם התנועות השמימיות המניעות היסודות הארבעה שמהם הורכב כל הווה שנותנו בו סדור מתמיד וטבע קיים בלתי משתנה. עד שכבר ישוער שיהיה האדם תחתיו ההנהגה ברוב ענייניו כמו החגב אשר בקרן הפרה החורשת שמתנועע עמה שלא מדעתו לכל המקום אשר יהיה שם הרוח ללכת ועל דרך האמת הנה לא נפקד ולא נזכר בכוונת המעשה ההוא ואם שידמה לו שהוא החורש.
[איזה דברים הם ׳הבל הבלים׳ – א׳, עמל האדם בעניינים הגשמיים]:
מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. ואמר זה1 על עמל האדם ׳תחת השמש׳ בעניינים הנפסדים2, כי מה התכלית בזה שיהיה ראוי שישתדל בו כל כך ׳צלם אלהים׳ להשיגו3:
1. שהוא מן הדברים שהם בגדר ׳הבל הבלים׳, שפועל חשוב עושה פעולה חשובה למען תכלית שאין לה כל חשיבות.
2. ׳תחת השמש׳ היינו בעולם הזה שהוא תחת ממשלת השמש, והכוונה לעמל צבירת קניינים גשמיים המסורים בידי מערכת השמים (מצודות).
3. האדם מעסיק את שכלו, שהוא ה׳צלם אלהים׳ הנצחי שבקרבו, בכדי להשיג קניינים גשמיים ונפסדים. הרי שפועל נכבד וחשוב [ה׳צלם אלהים׳] פועל פעולה נכבדה וחשובה [שמשכיל בשכלו הנצחי], וכל זאת כדי להשיג תכלית גרוע [עניינים נפסדים], וזה נקרא ׳הבל הבלים׳. וכוונת קהלת להוכיח בכך שאין תכלית האדם להשיג קניינים גשמיים, וכל עיסוקו בכך הוא בבחינת ׳הבל הבלים׳, שמשתמש בשכלו הנצחי עבור תועלת גשמית וחולפת. בפרקים ב׳ וג׳ יספר קהלת על נסיונו וחקירתו ביחס לקניינים ולהנאות הגשמיים, ויסיק שאין להם כל ערך לכשעצמם, אך בכל זאת אין להזניח לגמרי עסקי חיי שעה כדי שלא ינזק, ואף נתן טעם (ג ט-יא) למה עשה ה׳ כך שיצטרך האדם להעסיק את שכלו הנצחי בצרכי חיי שעה שהם הבל, וראה שם (ב כד-כו, ה יז) שיבואר שכל מה שצריך האדם לקיומו בחיי שעה יש לעסוק בו, ואילו מה שהוא מותרות הוא ׳הבל׳. ובפירושו לאבות (ג׳:א׳) על דברי המשנה ׳הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון׳, כתב רבינו: ׳ראוי שתתבונן בתחילת מציאותך וסופו, אם כפי החלק הגשמי ואם כפי החלק השכלי [האדם מורכב מחלק גשמי וחלק רוחני, וחובתו להתבונן על היחס שבין שני החלקים], והנה מציאות החלק הגשמי תחילתו וסופו דבר נפסד ונמאס, ולכן אין ראוי להרבות השתדלות בעניינו, אמנם מציאות החלק השכלי הנה ייטב וירע עניינו כפי השתדלותך בו אשר יצא משפטו מלפני המלך הקדוש, ולכן ראוי להשתדל בהצלחתו שיזכה בה בדינו, ולהישמר מכל מונע ממנה, ובזה ההתבוננות ׳אי אתה בא לידי עבירה׳, כי אמנם לא ירבה השתדלותך בהשגת התאוות הגשמיות הנפסדות, אבל תשתדל בהצלחת החלק השכלי הנצחי, למען יזכה ביום פקודתו לפני מלך מלכי המלכים׳.
יתרון – מלשון מותר וריוח.
תחת השמש – במקום השמש.
מה יתרון – אלה דברי קהלת שפתח ואמר מהו הריוח הבא לאדם בכל העמל שיעמול בדבר הנתון תחת ממשלת השמש, והיא עמל אסיפת הקנינים המסור ביד מערכת השמים (וזכר השמש לפי שהיא הפועלת הרבה בתחתונים וגדולה היא מכולם, ולכן תקרא מלכת השמים מלשון מלוכה וכמו שנאמר לקטר למלכת השמים (ירמיהו מ״ד:י״ח), וכאומר מהו התועלת באלו הקנינים הלא למחר ימות האוספם ולא יקח מאומה בידו או תחת השמש רוצה לומר בזה העולם במקום זריחת השמש מה ריוח יש בהעמל שיעמול בו לאסוף קנינים).
ואף על פי כן מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמֹול תחת השמש?
ומלת יתרון אין לה ריע במקרא, וכאן ענינה תועלת;
גם מליצת תחת השמש לא מצאנוה בשאר ספרי הקדש, והטעם, כי כל בעלי ספרי הקדש מאמינים היו בהשארות הנפש, וקהלת לבדו היה קורא אל הזמן שאחר המות ״ימי החשך״, ולזמן החיים היה קורא ״תחת השמש״, שהוא הפך ״ימי החשך״.⁠א
א. כן במהדורה בתרא באוצר נחמד. במהדורה קמא בכ״י קולומביה נוסף כאן: ״ורש״י ז״ל פי׳ תחת השמש – תמורת התורה שהיא קרויה אור, כל עמל שהוא מחליף בו את עסק התורה, מה שכר בו? ואין צורך לשאול אם זה נקרא פירוש הכתוב או עוות הכתוב.⁠״
יתרון – יתר ותועלת גדולה, והברת וֹן תורה הגדלה כמו בתיבות עליון תחתון אביון רעבון צמאון ודומיהם.
שיעמל – יגיע (שבו יגיע אדם אל חפצו) הוא השתדלות לערך התועלת, עמל (מגזרת מל לשון כריתה) השתדלות רבה על התועלת (ע״כ נקרא הָרֶשַע עמל). תלאה (מגזרת לא) אין תועלת בה.
תחת השמש – יפה דרשו רז״ל, במה שתחת השמש אין לו יתרון, במה שלמעלה מן השמש בדברים הנוגעים אל הנשמה יש לו יתרון, וקרוב לפשט הוא.
מה יתרון וגו׳ – בשעה שדחפו אשמדאי לשלמה מכסאו ארבע מאות פרסי, על אותה שעה אמר שלמה מה יתרון לאדם בכל עמלו וגו׳.⁠1 (גיטין ס״ח.)
בכל עמלו – יכול גם בעמלה של תורה, ת״ל בכל עמלו, בכל עמל לא נאמר אלא בכל עמלו, בעמלו הוא דאינו עמל אבל עמל הוא בעמלה של תורה.⁠2 (מ״ר)
שיעמל תחת השמש – בעמל שתחת השמש הוא דאין לו יתרון, אבל בעמל שקודם השמש יש לו, ואיזו היא – זו העמל בתורה.⁠3 (שבת ל׳:)
1. ענין אגדה זו ידוע שבשעה שחטא שלמה קם עליו שטן אשמדאי להטרידו מכסאו ומגדולתו וממקומו והיה נע ונד בעולם, ועוד יבא לפנינו הרבה מענין אגדה זו בהמשך באור ספר זה.
2. בעמלו משמע ליה עמל הגוף המיוחד לו מצד שהוא חומר, משא״כ העמל של תורה הוא כח הרוחני שהוא חלק אלוה ממעל, וכהאי גונא דרשו בשבת קי״ג א׳ על הפסוק ממצוא חפצך, חפצך אסורים [לענין העסק בהם בשבת] אבל חפצי שמים מותרין.
3. דרשה זו היא גם במ״ר כאן, ופירש בעל מתנות כהונה, בעמל שתחת השמש הם עסקי עוה״ז, אבל בעמל התורה שהיא למעלה מן השמש יש בה יתרון הכשר, עכ״ל. ולא נתבאר בכלל מהו ענין למעלה מן השמש ומהו יחוסו לתורה, וגם לשון הגמ׳ קודם השמש אינו במשמע כמו שיסבול הבאור בלשון למעלה, ולכן קרוב לומר דהכונה לרמז למ״ש בפסחים נ״ד א׳ ובכ״מ דהתורה היתה כתובה לפני הקב״ה עוד טרם גברא העולם, וזהו מה שקודם השמש.
מַה יִּתְרוֹן – איזה רווח1 ושכר יש2 לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל בדבר הנתון3 תַּחַת ממשלת4 הַשָּׁמֶשׁ – בעולם הזה?!5, והאם קיים בכלל דבר ששווה לעסוק בו במקום לעסוק בתורה?!⁠6, אפילו יטרח טורח גדול אין דבר שיתקיים לו, כולם יצאו מידו כהבל היוצא7, וכשימות יניחם לאחרים8 ולא יקח בידו מאומה9:
1. מצודת ציון.
2. רש״י.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. ר״י קרא. שהוא מקום זריחת השמש, מצודת דוד. והזכיר שמש כי הזמן תלוי בשמש, היום והלילה ועונות השנה נקבעים על פי השמש, אבן עזרא. ולמה אמר ״תחת השמש״ ולא אמר ״תחת השמים״? לפי שהשמש גדול שבמאורות, והוא יוצא מן המזרח ובא במערב, ומתגלגל בגלגל העליון, כך העולם הזה מתגלגל והולך דור אחר דור, לקח טוב. ורש״י ביאר ״שיעמול תחת השמש״ מהו הדבר שיעמול בו במקום הדבר שהוא אור כשמש? היא התורה. ואמרו רבותינו בתלמוד (שבת ל:) בעמל שתחת השמש אין לו יתרון, אבל בעמל שקודם השמש יש לו, ואיזהו? זהו עמל התורה שנאמר (משלי ו, כב) ״בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ״, לקח טוב.
6. רש״י.
7. רמב״ן.
8. ר״י קרא.
9. מצודת דוד.
תרגום כתוביםקהלת רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזרארמב״ןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחקר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144