דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת כוונתו במילה ״ארץ״ כאן היא כשם כללי לכל היסודות כמו בפסוק ״והארץ היתה תהו״ (בראשית א:ב) ששם [ארץ היא כינוי] כללי, בניגוד לפסוק ״ויקרא אלהים ליבשה ארץ...⁠״ (שם א:י) שכן זהו כינוי פרטי לאדמה בלבד, ויש [״ארץ״ במובן] מצומצם יותר מזה כמו ״ארץ מצרים״, ״ארץ כנען״, ״ותמלא הארץ אותם״ (שמות א:ז), ששם הכוונה לארץ גושן. אז אמר: אל תחשוב שדברי על עולם ההתהוות והכיליון – שהוא משתנה ומתפרק וחסר קיום – משמעותם כללית ומוחלטת [כלומר שכל העולם הגשמי מתפרק ומתפורר], אלא דברי אלה נסובו על הדברים המשתנים עם חלוף הזמן ושנובעים מתנועות גלגלי הכוכבים, שכן התנועות הן מקרים, והתנועות האלה לא תפסקנה לעולם שכן הכח שמניע אותן הוא כח אלהי אדיר שאינו כלה ואינו נפסק, והזמן משתנה וחולף מרגע לרגע מכיוון שהוא מקרה החל על התנועה שגם היא מקרה, ולכן כל מה שהוא קיים במסגרת זמן הוא משתנה ומתפרק כמוהו. ואילו העיקר שהם היסודות אינם מפסיקים להתקיים ואינם מתפוררים בכללותם מכיוון שהדבר שמניע אותם על מנת שיתמזגו ויתערבבו זה עם זה הוא דבר שאינו נפסק, אלא נוצרים מהם באמצעות המיזוג מינים ופרטים [וקיום] המינים נשמר באמצעות התחלפות [הפרטים], כמו שהתנועה נמשכת באמצעות חילוף בין מצבים, והפרטים מפסיקים להתקיים בזה אחר זה ו⁠[קטעי] הזמן חולפים ונעלמים בזה אחר זה, והיסודות ממשיכים להתקיים ולהתמזג כמו שממשיכים להתקיים גלגלי הכוכבים אשר התנועה שגורמת להתמזגות נובעת מהם. כוונתו בדבריו ״דור הולך ודור בא״ לשינוי הזמנים והעונות והשנים ומה שנוצר בהם. ״דור״ משמעו ״גיל״ [דור בערבית] והוא גזור מן המשמעות של שהייה ודירה [לדור במקום מסויים] כמו ״מדור באהלי רשע״ (תהלים פד:יא), ו⁠[בשורש הזה] משתמש התרגום הארמי כדי לתרגם את ״גור בארץ הזאת״ (בראשית כו:ג), והוא מגזרת ע״ו כמו ג.ו.ר. ״אשר גר שם״ (בראשית לה:כז) ״עם לבן גרתי״ בראשית לב:ד) כמו ״קום, קם, קמתי״, ומשמעו הוא: הזמן שהפרט מבלה בחיי העולם הזה מלידתו ועד מותו, ודומה לו הפסוק ״דורי נסע ונגלה״ (ישעיהו לח:יב). כוונתו במילים ״והארץ לעולם עומדת״ לקביעותם של היסודות והמשך קיומם ושהם אינם מתפוררים בכללותם או כלים שכן ״ארץ״ משמעו באופן כללי כל מה שתחת גלגלי הכוכבים ובאופן מצומצם האדמה לבדה. ואע״פ שהזכיר את כלל היסודות בשם כללי כפי שהזכרנו הוא שב והזכיר את שאר היסודות בנפרד, שכן הוא מזכיר את האש באמצעות הזכרת השמש ותנועתה הגורמת לחום בעולם התחתון, ולאחר מכן הוא מזכיר את הרוח ולאחר מכן את המים. ״עולם״ משמעו נצח, והוא הזמן הארוך אשר האדם אינו יכול להבחין בסופו, והוא נקרא כך בגלל מסתוריות הזמן והקושי לתאר אותו במחשבה ולעמוד על סודו ומהותו, כמו המשמעות של ״ונעלמה מעיני כל חי״ (איוב כח:כא) ״ונעלם ממנו״ (ויקרא ה:ב), והנון היא לציון בניין נפעל, ואילו ״ועם נעלמים לא אבוא״ (תהלים כו:ד) הוא כמו המשמעות של ״עלם״ ו״עלמה״¹.