Kohelet 1 – קהלת א‏ – Mikraot Gedolot

וְיִדְנַח שִׁמְשָׁא בִּימָמָא מִן סְטַר מַדִינְחָא וְאָעֵיל שִׁמְשָׁא לִסְטַר מַעֲרָבָא בְּלֵילְיָא וּלְאַתְרֵיהּ שְׁחִיף וְאָזַל אוֹרַח תְּהוֹמָא וּדְנַח לִמְחַר מִן אָתַר דְהוּא נַח תַּמָּן מֵאִתְמְלֵי.

[א] וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ – רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, אֶלָּא מָה הוּא כֵן, עַד שֶׁלֹא יִשְׁקַע שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק זֶה, הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק אַחֵר, יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי, וְקָרְאוּ עָלָיו פָּסוּק זֶה: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ. יוֹם שֶׁמֵּת רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה נוֹלַד רַב הַמְנוּנָא בְּרֵיהּ, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמָשׁ. יוֹם שֶׁמֵּת רַב הַמְנוּנָא נוֹלַד רַבִּי אָבִין בְּרֵיהּ, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ. יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי אָבִין נוֹלַד אַבָּא הוֹשַׁעְיָא אִישׁ טְרָיָא, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה הִזְרִיחַ שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה (בראשית כ״ב:כ״ג), וְאַחַר כָּךְ וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע, וּכְתִיב: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ (בראשית כ״ד:ס״ז). עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל משֶׁה הִזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ הִזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עָתְנִיאֵל, וְהוּא יַעְבֵּץ, וְכֵן כֻּלָּם, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הֱוֵי: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.

[ב] תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן, גַּלְגַּל חַמָּה יֵשׁ לוֹ נַרְתֵּק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם (תהלים י״ט:ה׳), וּבְרֵכָה שֶׁל מַיִם לְפָנָיו, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה לָצֵאת הוּא מְשׁוּלְהֶבֶת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתִּישׁ כֹּחוֹ בַּמַּיִם כְּדֵי שֶׁלֹא יִשְׂרֹף אֶת הָעוֹלָם, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעַרְטְלוֹ וּמְהַשְׁתְּקוֹ וּמְנַרְתְּקוֹ, וּמְלַהֵט אוֹתוֹ בָּרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וגו׳ (מלאכי ג׳:י״ט). רַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין אֵין גֵּיהִנֹּם לֶעָתִיד לָבוֹא אֶלָּא שֶׁמֶשׁ הִיא יוֹצְאָה, צַדִּיקִים נֶהֱנִין מִמֶּנָּהּ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ (מלאכי ג׳:כ׳), וּרְשָׁעִים נִדּוֹנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא (מלאכי ג׳:י״ט).

וזרח השמש ובא השמש – א״ר אבא בר כהנא [וכי] אין אנו יודעין משזרח השמש בא השמש אלא עד שלא השקיע שמשו של צדיק זה זרח שמש של צדיק אחר יום שמת ר׳ עקיבא נולד רבינו הקדוש וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. יום שמת ר׳ (אחא) [אדא] בר אהבה נולד רב המנונא וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. [יום שמת רב המנונא נולד ר׳ אבין וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. יום שמת ר׳ אבין נולד אבא הושעיא איש טריא וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש]. יום שמת (רב) [אבא] הושעיא נולד רב הושעיא בריה וקראו עליו ובא השמש. עד שלא הגיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה שנאמר ויביאה [יצחק] האהלה שרה וגו׳ (בראשית כ״ד:ס״ז). עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע. עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל. עד שלא שקעה שמשו של עתניאל זרחה שמשו של עלי. עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל שנאמר ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה׳ וגו׳ (שמואל א ג׳:ג׳).

ואל מקומו שואף זורח הוא שם – כיצד גלגל חמה הולך ברקיע כקלע של ספינה. אמר ר׳ שמואל בר נחמני יכול גלגל חמה [לזרוח] לעלות ולשקוע בשעתו אלא הקב״ה דוחק עליו ואומר בשעה פלונית תהא במקום פלוני מה טעם שואף דוחק ליה. אמר ר׳ ברכיה באילפא א״ר אילא בר אילפא שלש מאות וששים וחמשה חבלים יש בה כמנין ימות החמה כל אחד ואחד יש לו שם בפני עצמו ואדם הראשון קרא שם לכולן. א״ר אלכסנדרי שמנה מלאכים יש לו ארבע מלפניו וארבע מלאחריו. מלפניו כדי שלא ישרוף את העולם ומלאחריו כדי שלא (יקפוץ) [יצטנן]. והיכן גלגל חמה ולבנה נתונים ר׳ אלעזר בר׳ ירמיה אומר ברקיע השני שנאמר ויתן ה׳ אלהים אותם ברקיע השמים (בראשית א׳:י״ז).

תני שלשה קולות יוצאין מסוף העולם ועד סופו ואלו הן היום והגשמים והנשמה כשיצאה מן הגוף. היום [מניין] א״ר יהודה בר׳ אלעאי מה את סבור שהיום הזה שף ברקיע ואינו אלא נוסר ברקיע כמסר הזה שהוא נוסר בעץ. והגשמים מניין א״ר לוי כתיב תהום אל תהום קורא וגו׳ (תהלים מ״ב:ח׳). המים העליונים [אומרים אנו] זכרים והתחתונים [אומרים אנו] נקיבות. בשעה שהם יורדין אומרים אלו לאלו (אני) [אתם] מבריותיו של הקב״ה ואנו משלוחיו קבלו אותנו בסבר פנים יפות הה״ד תפתח ארץ (ישעיהו מ״ה:ח׳) כנקיבה זו שפותחת לזכר. ויפרו ישע (ישעיהו מ״ה:ח׳) שבו פרין ורבין ומביאין ישע לעולם. וצדקה תצמיח יחד (ישעיהו מ״ה:ח׳) זו ירידת גשמים. אני ה׳ בראתיו (ישעיהו מ״ה:ח׳) לישובו ולתיקונו של עולם.

הנשמה בשעה שהיא יוצאת מן הגוף מניין בר קפרא אמר עשה [הקב״ה] את שאינו רואה רואה ואת שאינו מדבר מדבר ואת שאינו שומע שומע. את שאינו רואה רואה שנאמר וכל העם רואין את הקולות (שמות כ׳:י״ד). ושאינו מדבר מדבר שנאמר ויפתח ה׳ את פי האתון (במדבר כ״ב:כ״ח). ואת שאינו שומע שומע שנאמר (והאבן) [הנה האבן] הזאת תהיה (לנו) [בנו] לעדה [כי היא שמעה וגו׳] (יהושע כ״ד:כ״ז). והיכן גלגל חמה ולבנה שוקעין ר׳ יהודה (ור׳ אלעזר) [בר אלעאי] ורבנן חד אמר מאחורי כיפה ולמעלה וחד אמר מאחורי כיפה ולמטה. א״ר יונתן בן גוריון נראין דברי ר׳ יהודה בר׳ (אלעזר) [אלעאי] דאמר מאדורי כיפה ולמעלה בימות החמה שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין ומילהון דרבנן דאינון אמרין מאחורי כיפה ולמטה בימות הגשמים שכל העולם צונן ומעיינות רותחין. א״ר שמעון בן יוחי אין אנו יודעין אם באויר הן פורחין אם (שואפין) [שפין] הם ברקיע אין בריה יכולה לעמוד עליהן.

א״ר יודה בר נחמן הרוח בשעה שהוא יוצא [לעולם הוא מבקש להחריב את העולם והקב״ה] משברו בהרים ומרשלו בגבעות ואומר תן דעתך שלא תזיק לבריותי מאי טעמא דכתיב כי רוח מלפני יעטוף (ישעיהו נ״ז:ט״ז). מהו יעטוף משלהי ליה כמה דאת אמר בהתעטף עלי נפשי (יונה ב׳:ח׳) וכל כך למה משום דכתיב ונשמות אני עשיתי (יונה ב׳:ח׳) בשביל נשמות שעשיתי.

א״ר יהודה בן לוי בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל וביקש להחריב את כל העולם כולו ואלו הן אחד בימי יונה ואחד בימי אליהו ואחד בימי איוב.

וזרח השמש – אמר רבי אבא בר כהנא אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש (כתוב ביהושע ברמז כ״ו).

ואל מקומו שואף – כיצד הגלגל הזה מהלך ברקיע בקלע הזה של ספינה, אמר רבי שמואל בר נחמני יכול גלגל חמה לזרוח ולשקוע בשעתו, אלא הקב״ה דוחק עליו ואומר בשעה פלוני תהא במקום פלוני, מה טעם שואף דוחק ליה, רבי ברכיה אמר כאלפא (דברים לביטא) [דבריטניא] שיש בה שס״ה חבלים כמנין ימות החמה וכל אחד ואחד יש לו שמות בפני עצמו, אדם הראשון קורא שמות לכלם, רבי אלכסנדרי אמר שמונה מלאכים יש לו ארבעה מלפניו וארבעה מלאחריו, מלפניו כדי שלא ישרוף את העולם, ומלאחריו שלא יצטנן את העולם, והיכן גלגל חמה שקוע, רבי ירמיה בן אלעזר אמר ברקיע השני שנאמר שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים, והיכן חמה ולבנה שוקעים רבי יהודה בר אלעאי ורבנן, חד אמר מאחורי כיפה ולמעלה, וחד אמר מאחורי כיפה ולמטה, אמר רבי יוחנן נראין דברי רבי יהודה דמ״ד מאחורי כיפה ולמעלה בימות החמה שכל העולם כלו רותח ומעינות צוננין, ומליהון דרבנן דאמרין מאחורי כיפה ולמטה בימות הגשמים שכל העולם צונן ומעינות פושרין, ארשב״י אין אנו יודעים אם באויר הם פורחין אם שפין ברקיע הוא דבר קשה עד מאד אי אפשר לבריה לעמוד עליהן.

ואלשמס שארקה וג׳ארבה, ולא תזאל מתשוופה טאלעה, אלי אלמוצ׳ע אלד׳י שרקת מנה.

והשמש זורחת ושוקעת. והשמש עודנה מראה את עצמה יוצאת אל המקום שזרחה ממנו. (שואף כמו שף ויתיב, נדה יג:).

וזרח – והשמש זורחת ושוקעה ואינה חדלה מלהתרומם ולעלות אל המקום אשר זרחה ממנו.

The sun rises, etc – A generation passes on and a generation comes, as the sun rises in the morning and sets in the evening,⁠¹ and it goes throughout the night, yearning to return to the place from where it rose yesterday, that it will rise from there also today.

1. The connective vav in 'וזרח' demonstrates the connection with the previous verse of generations passing by.

וזרח השמש ובא השמש – אבא בשם ר׳ אבא ב״ר כהנא אמ׳ וכי אין אנו יודעין שאם זרח השמש בא השמש. אלא שעד הקב״ה משקיע שמשו של צדיק מקים אחר תחתיו קודם שניטל זה מן העולם כדי שלא יהא העולם חשך. וכן אמרו ז״ל במסכת סנהד׳ מאי דכתי׳ כי לי״י מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. ראה הקב״ה שהצדיקים מעוטין עמד ושתלן בכל דור ודור כדי שתהא העולם מתקיים בהם.

ואל מקומו שואף – כלומר ואין אדם מגיע במדרגתו של חבירו כי אם במה שיגזר עליו מן השמים להיות מקומו ומדרגתו.

זורח הוא שם – מעשיו נזרחין בדורו ובמה שזכה בו. שהרי היו האבות זורחין כל אחד ואחד בדורו ובצדקתו שופטי ישראל שבאו וחכמי הדורות עד ימות מלך המשיח. ודע שדברי קהלת עמוקים נדרשין על מדרש החכמה ועל משמען של הפסוקים.

וזרח השמש ובא השמש – לפי שאמר הבל הבלים זכר גם דברים שאינם מתכלים כענין שנאמר והארץ לעולם עומדת. וגם השמש שזורח ושוקע בכל יום ויום.

ואל מקומו שואף – אמ״ר שמואל בר נחמני יכול הוא גלגל חמה לעלות בשעתו ולשקוע בשעתו אלא שהקב״ה מצוה עליו בכל שעה. לשון שואף כמו השואפים אביון הדוחקים אביון, כלומר ואל מקומו שהוא בו שואף עליו הקב״ה במאמרו.

זורח הוא שם – שלא ירוץ וישקע מהרה שכשם שיש גבול לים כך יש גבול לשמש ולירח וכן אמרו ז״ל שס״ה חלונות יש בו במנין ימות החמה ולכולם קרא שמות. תנו בשם ר׳ נתן נרתיק יש לו לשמש ובריכה של מים לפניו ובשעה שהוא יוצא לעולם הקב״ה מוציאו מנרתיקו ושורף את הרשעים שנאמר כי הנה היום בוער כתנור והיו כל זידים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא.

וזרח השמש ובא השמש – ואם תאמר: גם על השמש אני יכול לומר: הוא הבל, שהרי בבוקר זורח במזרח ולערב הוא שוקע? אין ראוי לומר כן, שאם ראיתו^א שוקע לערב, אל מקומו שראיתו^ב אתמול, משם תראהו גם היום זורח שם, כמו שמפרש: ואל מקומו שואף זורח הוא שם.

שואף – אַוַורְהְר בלעז, כמו: כעבד ישאף צל (איוב ז׳:ב׳). אף כאן, שואף – פתרונו: מצפה^ג מתי תבוא שעתו ויזרח במקומו.

א. כן בכ״י פירנצה III.8, לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203: ״ראיתי״.

ב. כן בכ״י פירנצה III.8, לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203: ״שראיתי״.

ג. כן בכ״י פירנצה III.8, לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203: ״כלומ׳⁠ ⁠⁠״.

וזרח השמש – לבוקר הוא זורח במקומו במזרח, ולעת ערב בא ושוקע במערב, והולך כל הלילה מחמת שהוא שואף ומהיר, עד שהוא מגיע לעת בוקר במקומו אשר זרח היום. וגם למחר הוא זורח שם.

וזרח – כבר ביארו אנשי המדות והחשבון שכל הנבראים הנראים על עשרה חלקים, והשמש גדול מכולם, ואין אחר כמוהו, והוא השרש במלאכת השמים כדמות הנקודה בחכמת המדות, והאחד בחכמת החשבון. והעינין אף על פי שיש לו תנועה ויזרח ויבא ישוב אל מקומו כבראשונה, ומקום זֹרחו היום קרוב ממקום זָרְחוֹ מחר, ובעבור התנועעו לצפון ולדרום יזרח שתי פעמים בשנה ממקום אחד, וממקום סוף הדרום והצפון פעם אחת עד מלאת לו שנה תמימה.⁠¹ וכן מקרה הלבנה והחמשה כוכבים גם כל צבא השמים יזרח ויבוא. לכן זכר הגדול, כעינין: לשמש שם אהל בהם (תהלים י״ט:ה׳), שלא הזכיר הכוכבים.

וענין שֹאף כמו: באות נפשה שאפה רוח (ירמיהו ב׳:כ״ד), כאלו הוא שואף הרוח מרוב תאוותו לשוב אל מקומו.

1. השוו ללשון הפסוק בויקרא כ״ה:ל׳.

THE SUN ALSO ARISETH. The masters of geometry and mathematics have already explained that all created things come in ten sizes.⁠¹

The sun is the greatest of all of them. There is no other like it. It is the main component of the heavenly apparatus. It is as important as the dot in the science of geometry² and the number one in the science of mathematics.⁠³ The meaning of our verse is: Even though the sun is in motion and rises and sets, it returns to the place that it started out from. The place where it arises today is close to the place that it will arise tomorrow. The sun will rise twice a year in the same place⁴ because of its movement to the north and to the south.⁠⁵ It will be at the end of the south and the end of the north once a year.⁠⁶ The same is the case with the moon and the five moving stars.⁠⁷ All the hosts of heaven also rise and set.

Kohelet only mentions the sun.⁠⁸ Our verse is similar to In them hath He set a tent for the sun (Ps. 19:5), for the latter verse also does not mention the stars.⁠⁹

[AND HASTETH TO HIS PLACE] The meaning of sho’ef (hasteth)⁠¹⁰ is similar to the word shafah (snuffeth) in A wild ass… that snuffeth up the wind in her desire (Jer. 2:24).⁠¹¹ The sun, as it were, snuffs the wind because of its great desire to return to its place.⁠¹²

1. So Meijler. Literally, ten parts.

2. The dot plays a major role in geometry. Ibn Ezra on Ex. 33:21 tells us that a line connects two points. Geometry is based on the measurement of lines. No dot, no line.

3. "All sums consist of ones.⁠" Ibn Ezra on Ex. 33:21.

4. The sun crosses the same point in its travels twice, once on the way south and once on the way north.

5. "The declination of the sun changes from 23.5° north to 23.5° south and back again during the course of a year. Declination is the angular distance of a celestial body north or south of the celestial equator.⁠" See https://astronavigationdemystified.com/the-suns-declination-the-equinoxes-and-the-solstices.

6. Literally, while it completes a year.

7. They rise and set.

8. Out of all the heavenly bodies, it only mentions the sun. Our text should have read: the sun, the moon, and the stars also arise… go down… and hasten to their place where they arise.

9. “Scripture mentions the sun because it is larger than any other body, and all of the movements of the celestial bodies are tied to it. The sun gives birth to equal and changing time. Day, night, metals, plants, and all life are dependent on the sun. Solomon similarly says, under the sun.⁠" (Ibn Ezra to Ps. 19:5).

10. Ibn Ezra render sho'ef as snuffs.

11. A wild ass snuffs up wind as it runs (Metzudat David).

12. The sun breathes heavily (snuffs the wind) because it runs to the place where it arises.

וזרח השמש בבקר, ובא השמש בערב, שוקע. ואל מקומו שואף – כל הלילה שב, עד בקר שיני.

וחזר שלמה ואמר: וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם – הזכיר השמש ביסוד האש כי ממנו יתפשט.

ואמר: שאף – על פי שהוא יסוד קיים ולא יתבטל בפרטים יש לו תנועה תמידית ואינו כמו עמידת הארץ שלא תנוע כלל, אבל גם הוא שואף אל מקומו וכל ההוים ממנו שואפים אליו ונפסדים אליו.

וזרח השמש ובא השמש מאחר שהוא הזכיר ״דור הולך ודור בא״ ואמרנו שכוונתו לחילופי הזמנים ומעבר השנים וחילופי העונות, לכן הוא הזכיר את הגורם למעבר והחילוף הזה, והוא השמש אשר בגלל התחלפות התנועות שלה ברבעים של הגלגל [השמימי] מתחלפות עונות השנה, ובאמצעות המעבר שלה בגלגל בסיבוב המיוחד לה נקבע מספר השנים, ועל ידי זה שהיא עוברת בגלגל בתנועתה הכפויה אשר היא תנועתו של הגלגל המקיף, ע״י זה נוצרים הימים והלילות והזמנים, והיא סיבת התנועות האלה והשינויים האלה.

ואל מקומו שואף זורח הוא שם כלומר למרות שינויי תנועתה ומעבריה הרבים בגלגל, עליה וירידה, שהייה במזל [קבוצת כוכבים] ויציאה ממנו והתרוממות אל השיא וירידה אל השפל ונטייתה פעם אל הצפון ופעם אל הדרום, עם כל זאת היא אינה עוזבת את מקומה ואינה נודדת ממדרגתה ואינה סוטה בשנה כלשהי ממקומה בשנה שעברה, אלא היא נשמעת לסדר שאינו משתנה וסידור שאינו מתבלבל ולא משתנה. דבריו ״שואף זורח הוא שם״ מודיעים שתנועתה נובעת מתשוקה ורצון ונובעת מהסתכלות וידיעה, לא [תנועה] טבעית, כמו ״כעבד ישאף צל״ (איוב ז:ב), שכן התנועה הטבעית מתקיימת אצל גוף נע כאשר הוא יצא ממקומו, ותנועתו היא כדי שיחזור למקומו הטבעי, וכאשר הוא מגיע אליו הוא עומד יציב ודומם באופן טבעי, ואותה התנועה מתבטלת בלא ידיעה או הבנה מצידו לגבי התנועה או העדרה. ואילו גלגל הכוכבים הנקודה שממנה הוא נע היא גם הנקודה שאליה הוא נע בסיבובים רצופים שאופיים וסדר הזמנים שלהם אינו משתנה ואם כך תנועתה היא רצונית, והיא אינה כמו תנועתה הרצונית של חיה שנובעת מסיבות המצריכות אותה לתנועה הזו, וכאשר יעלמו הסיבות או שיקום דבר המונע [את התנועה] תפסיק [החיה] לנוע, ואילו תנועת גלגל הכוכבים – אע״פ שהיא רצונית – היא רצון נשגב שאינו מתחדש ואין לו מטרות שהוא מבקש מחוץ לו עצמו אלא היא תנועה מתוך תשוקה והתענגות על השלמות שיש בה ושמחה ואושר על ההבנה שהשיג, ו⁠[הגלגל] מכיר את עצמו ומכיר את הבנתו [שלו] ומתאר לעצמו [בעיני רוחו] את תנועתו.

שואף – מענין התוחלת והתקוה, כטעם ׳כעבד ישאף צל׳ (איוב ז׳:ב׳).

ועל יסוד האש אמר וזרח השמש כי הוא העוזר הגדול בהויות וכמו שאמר החכם האדם יולידהו האדם והשמש. והם סבותיו הקרובות, וזה במה שיגיע אלינו אורו וחומו בניצוצות השמש אם שיהיה החום מצד עצמו או מצד מה שיעברו ביסוד האש, ואמר כי גם בזה לא קרה ולא יקרה שום שנוי לפי שלעולם מתמיד סדורו ומהלכו אשר הופקד אתו בתחילת הבריאה, ולא יחדש בו דבר שישנה טבעו ומזגו מצד תנועה מתנועותיו. הנה על היותר נראת וניכרת לו שהיא התנועה היומיית אשר הוכרח ללכת בה ממזרח למערב אמר וזרח השמש ובא השמש – יראה שלעולם יזרח מפאת זריחתו וישקע בפאת מערבו אמנם מצד מה שנודע מנטיותיו לצפון ולדרום כי מן היום ההוא אשר סבב באותו הגליל הגדול אשר נכח הראש באופק השוה כי אז מרכז החמה חונה נכח ראש טלה או ראש מאזנים מן המזלות לא יבוא בדרך ההוא עוד בכל אותה השנה אבל הולך ונוטה בגלילים הצפוניים או הדרומיים עד ראש סרטן וראש גדי שהן תכלית נטיותיו. וכאשר יהיה בתכלית נטייתו חוזר ומתקרב בדרך ההוא אשר הלך בו עד שובו אל נקודות נכח הראש וככה משפטו כל הימים ודומה כאילו מרכז החמה משתוקק לבוא באותה נקודה ונדחה משם ונגרש ממנה בעל כרחו והוא מתאמץ ומתחזק לשוב אליה תמיד. לזה אמר ואל מקומו שואף זורח הוא שם – יראה אל מקומו העצמי שהיא הנקודה המזרחית שהוא בגלגל המישור. הוא שואף ומשתוקק תמיד לזרוח משם לא שזרח מן הנקודה ההיא עצמה רק שני ימים בשנה. אך שיהיה הסדר הזה תמיד מיום היותו עד הנה וגם כי יזקין לא יסור ממנה. עד הנה דבריו בתנועתו ההכרחית.

[איזה דברים הם ׳הבל הבלים׳ – ג׳, זריחת ושקיעת השמש וסיבובה סביב לארץ בקו נוטה]:

וזרח השמש ובא השמש. וזה בעצמו¹ אמר על חזרת חלילה הנמצאת בהקיפי גלגל השמש ממזרח למערב²:

1. תואר ׳הבל הבלים׳.

2. שהשמש מקיף את העולם בדיוק רב, זורחת במזרח ושוקעת במערב וחוזרת למקומה לזרוח במזרח, הרי שפעולת ההיקף נעשתה על ידי ה׳ או על ידי הטבע בחכמה נפלאה, וכל זאת ללא תכלית ניכר, שלא נעשה שינוי בכך. ואף שיש לעולם תועלת מסיבוב השמש, הרי שנעשה פעולה חשובה על ידי גלגל השמש החשוב עבור העולם התחתון הנפסד, ולזה ייקרא ׳הבל הבלים׳, כאשר פעולה חשובה נעשית על ידי פועל חשוב לתועלת דבר שאין לו כל חשיבות. ובעניין הדיוק הרב שבהקפת הגלגלים שממנו מוכח שנעשה על ידי מכוון בעל יכולת, ראה באור עמים (פרק שמים) שכתב: ׳אמנם מה שאמרנו בהקדמה ששיעורי הכמות בגלגלים הם מכוונים לתכלית, הנה יתבאר באופן זה, כי אמנם בכמות כל גלגל ובתמונותיהם יתחייב שנמצאו שיעורים מוגבלים בתכלית האפשר, באופן שאם היה נופל חטא בזה כחוט השערה, היו הגלגלים מונעים זה את זה מהתנועע, או היה נופל ביניהם ריקות׳, ובסוף הפרק שם כתב: ׳וזה בעצמו ביאר הנביא באמרו (ישעיהו מח יב-יג) ׳אני הוא אני ראשון אף אני אחרון אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו׳, כלומר, הנה התבאר ש׳אני ראשון ואחרון׳ בהיות כי שמתי הארץ יסוד בשפל המציאות באופן שהיא במרכז המציאות רחוקה מן המקיף בשווה מכל צד, וזה לא יהיה זולתי בהיות כדוריות הגלגל שווה מאד מכל צד באופן שלא יעשה כמוהו אדם בידיים, ויתבאר גם כן ש׳אני ראשון ואחרון׳ בהיות כי ׳ימיני טיפחה שמים׳, שהמצאתי הגלגלים וטפחתי אותם על כמות מוגבל באופן ש׳יעמדו יחדיו׳ ולא ימנעו זה את זה מן התנועה, ועם זה לא ימצא ביניהם ריקות, ובהיות שזאת ההגבלה המשוערת עד כחוט השערה לא יתכן שתיפול בכל אחד מהגלגלים במקרה, אבל תהיה בהכרח בכוונת מכוין שהמציא אותה׳, ושם (פרק ׳כלל העולה׳ ב׳) כתב: ׳התבאר שבכל אחד מהגלגלים אשר נודעה תנועתם בחוש שהם לפחות שמונה, נמצאת קצבת כמות מוגבלת אשר אם היתה יותר או פחות כחוט השערה היה ביניהם ריקות, או היו מונעים זה את זה מן התנועה, ומן ההגבלה הנזכרת הנמצאת בכל אחד מהם נודע אצל כל מעיין היות כמותם המוגבל כנזכר והעצם הנושא אותו הכמות בהכרח מכוונים מפועל רצוני או פעולת פועל טבעי אשר המציאם בהנהגת ומצות פועל רצוני מכוין׳. וכן כתב רבינו בפירושו לישעיה (מח יג) ולאיוב (יא י).

ובא – ענין שקיעה כמו כי בא השמש (בראשית כ״ח:י׳).

שואף – ענין ההבטה והתאוה אל הדבר כמו כעבד ישאף צל (איוב ז׳:ב׳).

וזרח השמש – הנה התוכנים חקרו אשר השמש מהלכו העצמי בגלגלו הוא ממערב למזרח, אולם גלגל היומי מכריחו לשוב לאחוריו כלפי המערב, ולזה אמר הנה השמש בהיותו קרוב לבית מבואו שוקק הוא לזרוח עוד על פני האדמה כי יאחז דרכו ללכת במהלכו למזרח, אולם בעל כרחו ישקע בעונתו כי גלגל היומי הוא המכריחו לשוב ללכת כלפי המערב ולשקוע.

ואל מקומו שואף – רוצה לומר וכן בהיותו קרוב למקום עליתו חושק הוא ללכת אל המקום אשר יצא משם לבל יזרח על פני האדמה, וגלגל היומי הוא המכריחו לשוב לאחור ובעל כרחו זורח הוא שם במקום שמחזירו גלגל היומי.

וכן וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם, ואין בידנו להביא שום שנוי בתנועתו היומית;

ואמר שואף, כי לדעת קצת פילוסופים^א הכוכבים מתנועעים ברצון נפשם להתקרב אל חשוקם, והיא מלשון כעבד ישאף צל {איוב ז׳:ב׳}.

א. כן במהדורה בתרא באוצר נחמד. במהדורה קמא בכ״י קולומביה (במקום ״קצת פילוסופים״): ״אריסטו״.

שואף – מתאוה, וטבע המתאוה תאוה רבה לשאוף האויר בחוזק; כן השמש בשעות הלילה רץ וממהר לזרוח שנית.

וזרח השמש וגו׳ – אמר ר׳ אבא בר כהנא, וכי אין אנו יודעין שזרח השמש ובא השמש, ומה ת״ל, אלא לומר לך, עד שלא ישקע שמשו של צדיק זה מזריח שמשו של צדיק אחר, עד שלא השקיע שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה, שנאמר ובתואל ילד את רבקה ואח״כ ותמת שרה, וכן בכל דור ודור.⁠¹ (מ״ר)

1. ובקדושין ע״ב ב׳ הלשון בענין זה ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק אחר כמותו, וכאן מכונה פטירה ולידה בשמות שקיעת וזריחת השמש, לשון מליצי.

וְכמו שדור הולך ודור בא, כך¹ זָרַח – תזרח² הַשֶּׁמֶשׁ בבוקר³, וּבָא – ותשקע⁴ הַשָּׁמֶשׁ בערב⁵, וְאֶל מְקוֹמוֹ – מקומה שממנו יצאה השמש⁶ שׁוֹאֵף – חושקת היא⁷ ומתאווה להגיע⁸, ולמחרת להיות⁹ זוֹרֵחַ הוּא – זורחת שָׁם שוב¹⁰:

1. רש״י.

2. רש״י.

3. רש״י.

4. רש״י, מצודת ציון.

5. רש״י. ומצודת דוד ביאר שמהלך העצמי של השמש בגלגלו הוא ממערב למזרח, אולם גלגל היומי מכריחו לשוב לאחוריו כלפי המערב, ולזה אמר שהנה השמש בהיותו קרוב לבית מבואו שואף הוא לזרוח עוד על פני האדמה כי יאחז דרכו ללכת במהלכו למזרח, אולם בעל כרחו ישקע בעונתו כי גלגל היומי הוא המכריחו לשוב ללכת כלפי המערב ולשקוע.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. מצודת ציון.

9. רש״י, רשב״ם.

10. רש״י. ומצודת דוד ביאר שבהיותו קרוב למקום עלייתה השמש לא רוצה לזרוח אלא היא שואפת לשוב למקום ממנה יצאה, וגלגל היומי הוא המכריחה לשוב לאחור ובעל כורחה זורחת היא שם במקום שמחזירה גלגל היומי. ובמדרש, אמר ר׳ אבא בר כהנא, וכי אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש?! אלא לומר לך, עד שלא השקיע שמשו של צדיק זה הזריח שמשו של צדיק אחר, עד שלא השקיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה, עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע, ועד שלא השקיע שמשו של יהושע הזריח שמשו של עתניאל, וכך בכל דור ודור, מדרש רבה. ועוד דרשו, אמר ר׳ שמואל בר נחמני יכול הוא גלגל חמה לעלות בשעתו ולשקוע בשעתו?! אלא שהקב״ה מצוה עליו בכל שעה... ״ואל מקומו״ שהוא בו ״שואף״ עליו הקב״ה במאמרו, ״זורח הוא שם״ שלא ירוץ וישקע מהרה, שכשם שיש גבול לים כך יש גבול לשמש ולירח, וכן אמרו ז״ל שס״ה חלונות יש בו כמנין ימות החמה ולכולם קרא שמות... תני בשם ר׳ נתן נרתיק יש לו לשמש ובריכה של מים לפניו, ובשעה שהוא יוצא לעולם הקב״ה מוציאו מנרתיקו ושורף את הרשעים, שנאמר (מלאכי ג, יט) ״כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא״, מדרש רבה, לקח טוב.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון