×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא⁠־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃
There is no memory of the former; and there shall not be any memory of the latter that are to come, among those that shall come after.
תרגום כתוביםקהלת רבהמדרש זוטארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראפסאודו-רש״ירמב״ןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
לֵית דָכְרָנָא לְדָרַיָּא קַדְמָאִין וְאַף לְבַתְרָאִין דַּעֲתִידִין לְמֶהֱוֵי לָא יְהֵי לְהוֹן דָכְרָנָא עִם דָּרַיָּא דִּיהוֹן בְּיוֹמֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא.
אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים – אָמַר רַבִּי אַחָא: אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וְגַם לָאַחֲרֹנִים, אֵלּוּ הַסְּדוֹמִיִּים. וְעַל מִי נֶאֱמַר: עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם (במדבר ב׳:ל״א). רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שְׁקָפָא אָמַר: אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים, אֵלּוּ הַמִּצְרִיִּים. וְגַם לָאַחֲרֹנִים, אֵלּוּ הָעֲמָלֵקִים. וְעַל מִי נֶאֱמַר לִמְחוֹת אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק (דברים כ״ה:י״ט). כַּמָּה נִסִּים נַעֲשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל מִשֶּׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְעַד שֶׁלֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, וּלְמִי אֲנִי נוֹתֵן זִכְרוֹן לַנִּסִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, דִּכְתִיב: וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי ה׳ אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם (ירמיהו כ״ג:ז׳), אֶלָּא כִּי אִם חַי ה׳ אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל וגו׳ מִכָּל הָאֲרָצוֹת וגו׳, כַּמָּה נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא וּמְבִיאָן עִמּוֹ, הַיְינוּ דִּכְתִיב: וּבָא ה׳ אֱלֹהַי כָּל קְדשִׁים עִמָּךְ (זכריה י״ד:ה׳).
אָמַר רַבִּי זֵירָא כַּמָּה חֲסִידִים וּבְנֵי תוֹרָה הָיוּ רְאוּיִין לִמָּנוֹת, כְּגוֹן יְהוּדָה בַּר רַבִּי חִזְקִיָּה, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: וְגַם לָאַחֲרֹנִים, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַמְנוֹת לוֹ חֲבוּרָה שֶׁל צַדִּיקִים מִשֶּׁלּוֹ וּמוֹשִׁיבָן אֶצְלוֹ בִּישִׁיבָה גְדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה וגו׳ וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד (ישעיהו כ״ד:כ״ג), וְנֶגֶד מַלְאָכָיו, וְנֶגֶד גְּדוּדָיו, וְנֶגֶד כֹּהֲנָיו, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא: וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד, אָמַר רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵישֵׁב כְּבַגֹּרֶן וְצַדִּיקִים יוֹשְׁבִין לְפָנָיו, כְּהַהוּא דִכְתִיב בִּיהוֹשָׁפָט, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וגו׳ יוֹשְׁבִין בְּגֹרֶן וגו׳ (דברי הימים ב י״ח:ט׳), וְכִי בְּגֹרֶן הָיוּ יוֹשְׁבִין, אֶלָּא כְּדִתְנַן סַנְהֶדְּרִין עֲשׂוּיָה כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה, כְּדֵי שֶׁיְהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה. וְאָמַר שְׁלֹמֹה אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ מְצַמְצֵם בֵּינֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעֲלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ (משלי ל״א:כ״ג). רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְעוּלָא בֵּירָאָה וְרַבִּי בֵּיבַי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ מְחוֹלָה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה (תהלים מ״ח:י״ד), לַחוּלָה כְּתִיב, לַחוּלָה שֶׁהֵן חָלִין לְפָנָיו כָּעֲלָמוֹת, וּמַרְאִין עָלָיו בְּאֶצְבַּע, וְאוֹמֵר: כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת (תהלים מ״ח:ט״ו), עַלְמוּת, בִּזְרִיזוּת. עַלְמוּת כְּאִילֵין עוּלֵמְתָא, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת (תהלים ס״ח:כ״ו), עֲלָמוֹת, תִּרְגֵּם עֲקִילָס: עָנְתָה נְסִיעַ. עַלְמוּת, בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, יְנַהֲגֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וִינַהֲגֵנוּ בָּעוֹלָם הַבָּא.
אאין זכרון לראשונים – זה דור אנוש ודור המבול. וגם לאחרונים. אלו סדומיים ומצריים וטוב משניהם זה אלף דור שעלו במחשבה להבראות כמה נימחו מהם (לה) ר׳ (חנינא) [הונא בשם ר״א] בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר תשע מאות (ותשעים) [ושבעים] וארבעה מה טעם דבר צוה לאלף דור (תהלים ק״ה:ח׳) ואיזה זה זה התורה. ר׳ לוי בשם (רב) [רבי שמואל בר] נחמן אומר תשע מאות ושמונים ואיזה זה זה המילה ולמי אני נותן זכרון למי שבא באחרונה אלו ישראל שנאמר לאחרונה יסעו (במדבר ב׳:ל״א). ר׳ יהודה אומר אין זכרון לראשונים אלו מצריים וגם לאחרונים אלו עמלקיים אם כן למי נאמר תמחה את זכר עמלק מתחת השמים (דברים כ״ה:י״ט) לישראל כמה נסים נעשו לישראל עד שלא יצאו ממצרים עליהם נאמר גם לאחרונים וכמה נסים נעשו לישראל לאחר שיצאו ממצרים עליהם נאמר גם לאחרונים למי אני נותן זכרון לעולם הבא לישראל הדא הוא דכתיב לא יאמר [עוד] חי ה׳ (ירמיהו ט״ז:י״ד).
ד״א אין זכרון לראשונים – אלו הנביאים שעמדו בימי אליהו. אמר ר׳ יוחנן ששים ריבוא נביאים (נאמרו) [עמדו להם לישראל] בימי אליהו. ר׳ יעקב אומר מאה ועשרים ריבוא (מגפת ועד אנטוכיין). [ר׳ יוחנן אמר מגבת ועד אנטיפריס] ששים ריבוא עיירות והיו מוציאות כפליים מיוצאי מצרים ואין מקוללות מכולן כיריחו ובית אל יריחו שאיררה יהושע בית אל שהיו שם שני עגלי זהב של ירבעם עומדים כתוב אחד אומר ויצאו בני הנביאים אשר (ביריחו) [בבית אל] (מלכים ב ב׳:ג׳) וכתוב אחד אומר ויגשו בני הנביאים אשר (בבית אל) [ביריחו] (מלכים ב ב׳:ג׳) ואין נביאים פחות משנים ולמה לא נתפרסמה נבואתן אמור מעתה נבואה שנצרכה לדורות נתפרסמת ושלא הוצרכה לדורות לא נתפרסמת לעתיד לבא הקב״ה בא ומפרסם לנבואתן שנאמר ובא ה׳ (אלהים וכל) [אלהי כל] קדושים עמך (זכריה י״ד:ה׳).
א. המדרשים על קהלת א׳:י״א-י״ח שמובאים כאן מופיעים במקור לאחר המדרשים על קהלת ב׳:ד׳-ח׳.
לא ד׳כר למן תקדם, וכד׳לך תאבעתהם, לא ד׳כר להם מע אלכאינין פי אלכ׳אתמה.
אין שם למי שקדם לנו. וכמו כן לאלה שאחריהם לא יהיה להם זכרון [הנבראים] עם אלה שיהיו באחרונה (בסוף ימות העולם).
לאחרונה – בסוף.
אלא שאין זכרון לראשונים – לכך דומה להיות חדש.
וגם לאחרונים שיהיו אחרינו, לא יהיה להם זכרון – בדורות שיהיו לאחרונה להם.
ומדרש אגדה דורשו (קהלת זוטא א׳:י״א): כנגד איבוד זכר עמלק וסופה של זכר אדום לימחות, ולא יהיה שריד לבית עשו (עבדיה א׳:י״ח).
Also of the later generations that are to come – After us, will have no recollection in the generations that will be after them. And the Midrash Aggadah expounds this as referring to the obliteration of Amaleik's remembrance, [whose remembrance] will ultimately be obliterated, as it is stated, "and the house of Eisav will have no survivor.⁠"1
1. Ovadyah 1:18.
אין זכרון לראשונים – אחר שדבר על ישראל שעתיד הקב״ה לחדש ימיהם כימי קדם על הרשעים אין זכרון לראשונים ר׳ יהודה בשם ר׳ שמעון אומ׳ אין זכרון לאנשי דור אנוש ודור הפלגה ודור המבול.
וגם לאחרונים – אלו אנשי סדום ועמורה והמצריים שכלו מן העולם.
עד שיהיו לאחרונה – הם שמימות שלמה עד ימות המשיח לא יהיה להם זכרו לאותם הרשעים עד שיהיו לאחרונה עם ישראל שעתיד הקב״ה להעמידם לאחרונה כענין שנאמר ואחרון על עפר יקום. ואומ׳ הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. ואומר י״י בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. ואו׳ לא כאלה חלק יעקב. ר׳ חילפא אומ׳ אין זכרון לראשונים לנסים הראשונים עד שלא יצאו ישראל ממצרים. וגם לאחרונים שיהיו אלו נסים שנצטוו שנעשו לישראל משיצאו ממצרים ושבכל הדורות לא יהיה להם זכרון.
עד שיהיו לאחרונה – אלו העתידין להיות לימות המשיח שנאמר לכן הנה ימים באים נאם י״י לא יאמרו עוד חי י״י אשר העלה ואשר הביא בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי י״י אשר העלה ואשר הביא בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הפיצם שם.
אין זכרון לראשונים – לפי שכבר מתו. וכשם שדומה בעיניך עולם חדש כל מה שאתה רואה, לפי שאינךא זוכרב שנותג דור ודור, כמו כן דור בניך שיעמדו אחריך לא יהיה להם זכרון עם בני בניך שיעמדו אחריהם, כמו שמפורש: {ו}⁠גם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון וגומ׳ שדור הולך ודור בא (קהלת א׳:ד׳). לפיכך אני אומר שהאדם כולו הבל (קהלת א׳:ב׳).
א. כן בכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203, פירנצה III.8: שאין. בכ״י פראג F6: ״שאין אתה״.
ב. כן בכ״י פירנצה III.8. בכ״י לונדון 22413: זכור. בכ״י פרמא 2203 חסרה מלת: ״זוכר״.
ג. כן בכ״י לונדון 22413. בכ״י פרמא 2203: ״שנת״.
אין זכרון לראשונים – מוסב על מה יתרון לאדם (קהלת א׳:ג׳).
לראשונים – בני אדם שנבראו לפנינו בעולם, אין להם זכרון, שכבר מתו ואבד זכרם.
וגם לאחרונים – שיבואו אחרינו בעולם, לא יהיה להם זכרון עוד עם אותן שיהיו לאחרונה – באחרית הימים של אחרונים, כי כולם ימותו ולא ייזכרו עוד. שאם ימות אדם אחד היום, לא יוולד לעולם אדם כמוהו, שאין בני אדם דומין זה לזה. אבל שאר בריות מתות, יש להם זכרון, שאם תמותו אילו היום, תיוולדו למחר דוגמתו בעולם. ועל כן יאמרו הרואים ברייה זו דומה לברייה פלונית שעברה מן העולם. נמצא שיש להם זכרון לשאר בריות, מה שאין כן באדם. על כן נאמר: מה יתרון לאדם (קהלת א׳:ג׳).
אין זכרון – אם תאמר: אלו היה זה הדבר החדש בימים הקדמונים שמענו שֶמעוֹ, אין זכרון לראשונים גם כן יקרה לאחרונים עם אחרוני אחרונים.
עד הֵנה דברי שלמה על דרך כלל, ועתה יחל לבאר כל הדברים שייעלו על לב.
THERE IS NO REMEMBRANCE OF THEM OF FORMER TIMES. Should you say, if a thing which [appears to be] new already existed in previous times, then we would have heard of it, [then know: there is no remembrance of the events that occurred in former times] and the same shall happen to the events of latter times, and those that transpire after the latter times.
Up until this point, Solomon speaks in general.⁠1 Now he begins to explain all things that enter a person's mind.⁠2
1. Solomon spoke of the world, the categories, men, labor, and so forth.
2. Solomon now begins to speak of man's inner world. Literally, all things that come upon the heart of man.
אין זכרון לראשונים – זה פירוש ש״דור הולך ודור בא״ (קהלת א׳:ד׳), כי אין זכרון לדור ראשון שמת, שבניהם שקמו תחתם אין דומים להם, וגם לאחרונים, דור שני, לא יהיה להם עוד דור שלישי שיהיה לאחרונים.
אין זכרון לראשונים – כלומר כל הדברים יש להםא זכרון, ולפיכך אני אומר ״מה יתרון״ וגו׳ (קהלת א׳:ג׳).
א. בכתב היד ״לה׳⁠ ⁠⁠״ בסוף שורה, ובתחילת השורה הבאה ״כר״. אולי הנוסח המקורי היה ״להם״ והמ״ם הסופית שובשה למלה חסרת מובן בהקשר זה.
ויזהיר שלמה ממנו שלא יחשב בו שנתחדש עתה בתנועת הגלגלים או בשאר היסודות, אבל ידע באמת שכבר היה כן בזמנים שעברו אלא שנשכה כמו שאמר כי אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרונה – שגם הדברים ההוים בזמננו לא יהיה להם זכרון עם הדורות שיהיו לאחרונה. הזכיר שלמה מה שלמדנו אב החכמים משה רבינו ע״ה כי הב״ה ברא רגע אחד יסוד שמים ויסוד ארץ והוא היולי שלהם ובחמשת ימי בראשית יצר דבר מדבר ישרצו המים, תוצא הארץ, ואחרי כן לא ברא ולא יצר אלא שאמר שיעשו הכללים פרטיהם כאשר שם בטבעם כמו שאמרו: חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם פועלי אמת שפעולתם אמת. ולכן אמר: אשר ברא אלהים לעשות (בראשית ב׳:ג׳).
אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרונה כלומר כאשר אתה מכחיש [את קיומו של] משהו ואומר: לו היה דבר זה קיים היינו יודעים עליו באמצעות מסירת הידיעות [כלומר המסורת], דע שבקרוב תחדל מלהתקיים ויבואו אנשים אחרים ויכחישו את מה שאתה רואה עכשיו ויודע עליו באופן ודאי, כיוון שהוא יהיה בעיניהם של אלה נדיר ומוזר, כפי שקרה לך בקשר למה שקרה לפני שנולדת, מפני שהדברים שהיו בראשונה נשכחים ע״י האנשים המאוחרים. בנוסף לכך האנשים המאוחרים סופם להפוך לאנשים מוקדמים מבחינת אלה שיבואו אחריהם וכמו שאתה מכחיש את מה שלא ראית כך אלה שיבואו אחריך יכחישו את מה שהוא בעיניך ודאי ונראה לעין. הלמד של ״לאחרונה״ היא במקום בית ודומה לו ״לאחרונה יסעו״ (במדבר ב:ב).
התשובה: כי אין זכרון לראשונים וג׳, כלומר, כי כל הענינים נשכחים מן הקבלה באורך הזמנים, וכן מה שאתה עושה עתה ישכח לעתיד באחרית הימים.
וכלל זאת הכונה, כי אמר שלמה, דעו כי עמל האדם בהגדלת המעשים, בהפלגות ובגוזמות בעולם הזה הוא הבל גמור, כי אין לו יתרון בזה, כי כל העולם אין ענינו, רק חזרת חלילה בבא זה אחר סור זה, דור הולך ודור בא, לבנות בנינים בארץ עד שהארץ תתקיים. וזה על דרך משל כאשר יעשה השמש הזורח עליהם והרוח המנשבת בה בכל יום, והמים ההולכים סביבה, ועסקיו בארץ אין להם תכלית וגבול, כי יתוספו לאין תכלית מבתים ועבדים וכרמים ובהמות ונשים, וכספים וזהבים, וכן אם הגדיל אחד למספר מה, עדיין לא הגיע אל תכלית ההתנשאות בפעולה זו, כי זולתו עוברו או יעברהו, ושבהכרח לפניו קדמו זולתו, אם במדרגתו ואם למעלה ממדרגתו, כי אין חדש שיחדש שום אדם בגוזמות מספר אלו ההגדלות. ואחר שהוא כן, שהאדם בכל מה שיוכל להגדיל לא יגיע לתכלית, כי המספר יתוסף לאין תכלית, וגם לא מעשה החידוש על אשר לפניו, אם כן מבואר הוא, שפועל בזה הוא פועל הבל, ובזה הוליד שלמה זאת התולדה, רצוני: שההתחכמות המופלג בהגדלת הגוזמות במעשה העולם הזה הוא הבל, וזה ביאור עד כאן בשלש טענות כמו שקדם לנו.
אבל הסבה שהביאה לחשוב בזה הענין שיהיה חדש הוא, שאין זכרון לראשונים שהיו במה שעבר מהזמן וגם לאחרונים, שנראה אותם עתה, לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרונה (שם שם, יא) אחריהם, לאורך הזמן אשר יהיה בין הכפל אלו החדושים. ולזה יחשב שיהיה חדושם דבר חדש, ואין הענין כן. ומזאת המחשבה השנית יתבאר בטול המחשבה הראשונה שהתחיב ממנה שלא יהיה יתרון בקנין החכמה. ואמנם נשארה המחשבה הראשונה צודקת בקנין העושר וכשרון המעשה, כי אין בהם בעצמם דבר קיים נצחי. וזהו הכלל העולה מהדברים בזאת הפרשה.
אין זכרון לראשונים. והסיבה שאותו הדבר יהיה ׳חדש׳ בעינינו הוא מפני ש׳אין זכרון לראשונים׳1:
1. שאין זוכרים, אבל אם נעיין בדברי הימים של אז נמצא שכבר היה כך, ומוכח ש׳אין חדש תחת השמש׳.
אין זכרון – אלא שאין זכרון המעשים הנעשים בימים הראשונים כי נשכחו מלבות בני האדם.
וגם לאחרונים שיהיו – וכן גם אל המעשים אשר יהיו בימים האחרונים, לא ישאר להם זכרון מה למען השוותם עם המעשים אשר יהיו אחר הזמן ההוא לומר אז המעשים אשר נעשו עתה דומים הם אל המעשים אשר נעשו מאז כי השכחה גוברת והולכת, אבל באמת שאין דבר חדש בעולם.
אין זכרון לראשונים, וגם לאחרונים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרונה; ועל כן אף אם נראה דבר חדש, אשר לא ראינו ולא שמענו כמהו, אין להחליט שהוא חדש באמת. והנה אין כל חדש תחת השמש, וחקות שמים וארץ לא ישתנו, ואי אפשר לשום חכם שיתקן בהם דבר, ואם כן חזר הדין כי מה יתרון לאדם בכל עמלו? זה תוכן כוונת קהלת באחד עשר הפסוקים האלה, ומי לא יראה כי הבל הבלים אמר קהלת? הן אמת כי הכחות הטבעיים לא יקבלו שום שנוי, אבל השנוי אפשרי מצד המקבל, ויש ביד האדם לתקן את עצמו, לבלתי יוכלו להזיקו הפועלים הטבעיים, אשר אין בידו לתקנם. הכל יודעים שאין בידנו להביא בארצנו קיץ מתמיד, והכל יודעים גם כן כי יש ויש בידנו להכין לנו בתים ושמלות, עד שלא נירא משלג כי יבא. הכל יודעים שאין ביד אדם למנוע את האש מעשות פעולתו, וכל אדם יודע גם כן כי בידו להשמר שלא תשרפנו האש. והפגעים הטבעיים הבאים פתאום, ואשרא אין מנוס מהם, כגון הרעש ואבני אלגביש, אינם לא מרובים ולא תדירים, עד שתעלה על דעת שום סכל, שאין תועלת בחריצות.
א. כן באוצר נחמד. בכ״י קולומביה: ״אשר״.
אין זכרון לראשונים – למעשי הקדמונים שנשכחו, כמו שישכחו מעשינו מזכרון העתידים להולד באחרונה.
אין זכרון וגו׳ – א״ר אחא, אין זכרון לראשונים – זה דור המבול, וגם לאחרונים – אלו אנשי סדום, ועל מי נאמר עם שיהיו לאחרונה אלו ישראל, שנאמר (פ׳ במדבר) לאחרונה יסעו לדגליהם.⁠1 (שם)
אין זכרון וגו׳ – ר׳ שמעון בן שקפא אומר, אין זכרון לראשונים – אלו המצרים, וגם לאחרונים – אלו העמלקים, ועל מי נאמר עם שיהיו לאחרונה – למחות את זכר עמלק – לישראל.⁠2 (שם)
אין זכרון וגו׳ – כמה נסים נעשו לישראל עד שלא יצאו ממצרים ואחר שיצאו, ועליהם הוא אומר אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים שיהיו, ולמי אני נותן זכרון – לנסים של עוה״ב, דכתיב (ירמיהו כ״ג) ולא יאמר עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל וגו׳ ומכל הארצות.⁠3 (שם)
וגם לאחרונים – כמה נביאים עמדו להם לישראל ולא נתפרשו שמותם, אבל לעתיד לבא הקב״ה בא ומביאן עמו, והיינו דכתיב (זכריה י״ד) ובא ה׳ אלהי כל קדושים עמך,⁠4 דבר אחר אין זכרון וגו׳, כמה חסידים ובני תורה היו ראויים להמנות5 ועליהם הוא אומר וגם לאחרונים.⁠6 (מ״ר)
1. ר״ל הלשון עם שיהיו לאחרונה משמע ליה דמוסב על הלשון אין זכרון, והיינו שלא יהיה זכרון לאלה הראשונים והאחרונים עם אלה שיהיה להם הויה וקיום לאחרונה, ודריש מי הם אלה שיהיה להם קיום לאחרונה אלו ישראל, ומה שכינה את הסדומיים בשם אחרונים הוא לגבי דור המבול שהם ראשונים, וכבר בארנו בתו״ת פ׳ וישלח בפסוק ואת לאה וילדיה אחרונים דהלשון אחרונים אינו מורה על אחרונים קיצונים לבד אלא גם אשניים להראשונים, יעו״ש.
2. ע׳ מש״כ באות הקודם וצרף הבאור לכאן.
3. ופסוק זה איירי לעתיד, ועיין מענין אגדה זו בברכות י״ב א׳.
4. ר״ל וזה הוא שאמר אין זכרון וגו׳ כיון שלא נתפרשו שמותן וגם נבואתן, אבל לעתיד לבא יביאן הקב״ה ויהיו ביחד עם הנביאים האחרונים, והיינו דכתיב עם אשר יהיו לאחרונה, כלומר יהיו ביחד עם האחרונים.
5. לגדולה והוראה בסמיכות חכמים.
6. נראה דר״ל דלא רק לראשונים בזמן רחוק מאתנו לא נשאר זכרון אלא גם לאחרונים שכמעט אך זה היו לפנינו לא נשאר ג״כ זכרון, וזה הוא מפני כי לא זכו להמנות במעלה הגדולה, וכמ״ש (ב״ב צ׳:) אפילו ריש גרגותא מן שמיא הוא דאוקמו.
ואל תאמר שאם לא זוכרים את הדבר סימן שלא היה קיים1, הסיבה שלא זוכרים את הדבר עד שחושבים אותו לדבר חדש היא כי2 אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים – למעשים אשר נעשו בימים הראשונים, כי נשכחו מליבות בני אדם3 או שמתו אותם אלה שראו אותם4, וְגַם לָאַחֲרֹנִים – למעשים אשר יהיו בימים האחרונים5 שֶׁיִּהְיוּ אחרינו6 לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם בני בניך7 שֶׁיִּהְיוּ לך בדורות8 לָאַחֲרֹנָה – אחריהם9, אבל האמת היא שאין דבר חדש בעולם10, ואין בעושר ובכשרון המעשה דבר קיים ונצחי11, לפיכך אני אומר שהאדם כולו הבל12: פ
1. אבן עזרא.
2. רש״י בפס׳ קודם, רלב״ג.
3. מצודת דוד.
4. ר״י קרא.
5. מצודת דוד.
6. רש״י שם.
7. ר״י קרא.
8. רש״י שם.
9. רי״ קרא. ומדרש אגדה דורשו כנגד איבוד זכר עמלק וסופה של זכר אדום לימחות, כמו שנאמר (עובדיה א, יח) ״וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר״, רש״י שם.
10. מצודת דוד.
11. רלב״ג.
12. ר״י קרא. ולפיכך אל תאמר שאילו היה הדבר הזה קיים בעבר היו זוכרים אותו, כי הרי אין זכרון לראשונים וכו׳, אבן עזרא.
תרגום כתוביםקהלת רבהמדרש זוטארס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראפסאודו-רש״ירמב״ןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144