ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח ״לדעת״ היא צורת מקור וכך גם ״ודעת הוללות״, וראוי היה ש⁠[הצורה] תהיה ״ולדעת״ והלמד נשמטה לשם קיצור. המשמעות היא שהוא החל להתבונן ולהבין מה הוא ההבדל האמיתי בין ידיעת החכמה והעיסוק בה ואימוץ הנפש והגוף בהשגתה ובין הבורות וההימנעות מן העיסוק בידע ובהבנה ובידיעת התכלית האמיתית של דבר זה או אחר, ו⁠[אז] אמר: אז גיליתי ששני החלקים [החכמה והבערות] הם קלקול המחשבה ודמיון ריק, כל אחד מהשניים מבחינה מסוימת, לא באופן מוחלט, שכן הוא תמיד מתאר את החכמה [לשבח] ומעורר רצון להשיגה ומעתיר דברי שבח על אהבתה, כמו שראית במשלי וכמו שיבואר בספר הזה במקומות רבים, ולכן נראה לכאורה שדבריו סותרים אך כאשר מתבוננים בעניינים לפרטיהם הרי שאין סתירה כלל אלא כל דבריו דבקים באמת שלו והולכים לפי העיקרון שלו, שהוא השבח והטובה והיתרון שיש לחכמה ולעוסקים בה והגנות והשפלות והחיסרון שיש לבורות והנזק והכיליון שמגיע אל אלה שממשיכים בה ונמנעים מן החכמה. אך מכיוון שבמקומות מסוימים הוא מדבר ורומז לשני עניינים והוא אינו מבדיל ביניהם ואינו מבהיר למי הוא רומז, ולעתים הוא מוסר דבריהם של שני אנשים והוא אינו מזכיר אותם ואינו מבדיל בין דבריהם, ולעתים הוא מדבר בביטויים בעלי משמעות כפולה כפי שביארנו במשלי בפירוש הפסוקים ״אל תען כסיל״ (משלי כו:ד) ו״ענה כסיל״ (שם ה) והסברנו שאין ביניהם סתירה כלל, וכך גם בכמה מקומות בספר הזה יש סתירות בגלל סיבות אלה ואחרות כפי שנבאר בפירוש הפסוקים האלה ולאחר מכן נסביר את הסיבה שגרמה לסתירות באותו מקום, וכאשר תתבהר הסיבה תתגלה הכוונה ותעלם הסתירה.