[גדר ׳הבל׳, ומה נקרא ׳הבל הבלים׳]:
הבל הבלים. הנה כל מחודש1 בלתי מכוון אל תכלית נאות לפעולת2 חידושו יקרא ׳הבל׳3, והדבר מהם אשר תכליתו יותר גרוע יקרא ׳הבל הבלים׳4, כמו שיקרא היותר קדוש ׳קודש קדשים׳5: אמר קהלת. אמר שמצא זה בהתבוננו6, שיש דברים במציאות אשר פעולתם בתכלית ה׳הבל׳, בהיות תכליתם יותר גרוע מכל תכלית דבר בלתי נחשב7: הבל הבלים הכל הבל.8 ואמר שהוא ׳הבל׳ יותר משאר ההבלים אשר הפועֵל והפעולה9 והתכלית בהם הבל10, אבל בהיות הפועל והפעולה11 נכבדים והתכלית גרוע, ראוי שיקרא ׳הבל הבלים׳ בלי ספק12:
1. - נברא. [לעומת ה׳ שהוא ׳קדמון׳, שתמיד היה, נקרא כל נברא ׳מחודש׳, שהיה זמן שלא היה, ומציאותו התחדשה בשעת בריאתו].
2. בדפו״ר בטעות: ׳למעלת׳.
3. ׳הבל׳ הוא תואר לכל נברא שאין ממנו תועלת המצדיקה את פעולת בריאתו. ובמו״נ (ח״ג פכ״ה) כתב: ׳הפעולות יחלקו לפי בחינת תכליתם לארבע חלקים, אם פעולת הבל, או פעולת שחוק, או פעולת ריק, או פעולה טובה וכו׳, ופעולת ההבל, היא הפעולה אשר לא יכוון בה תכלית כלל, כמו שיתעסקו בידם קצת בני אדם כשהם חושבים, וכפעולות המשוגעים והנבהלים׳. ורבינו מוסיף שאף פעולה או דבר שיש בהם תועלת כלשהי, אלא שאין התועלת מצדיקה את הדבר או את הפעולה נקראים ׳הבל׳, ולכן אם מצינו נברא שאין בו תועלת המצדיקה את פעולת בריאתו, הרי שנברא ל׳הבל׳. ודעת הרמב״ן בדרשתו לקהלת ש׳הבל׳ הוא מלשון ׳הבל פה׳ הנראה באוויר בעת הקור, ואין לו קיום כי נעלם מיד, וראה מש״כ להלן
(ט ט-י).
4. ׳הבל הבלים׳ הוא דבר הנחשב ל׳הבל׳ גם ביחס לשאר ההבלים, שהוא הבל יותר גדול, והוא תואר לנברא שהתועלת ממנו אפסית.
5. הדבר הנחשב ל׳הבל׳ ונעדר ערך וחשיבות גם ביחס לשאר ההבלים נקרא ׳הבל הבלים׳, כמו שמה שנחשב לקדוש גם ביחס לדברים המקודשים נקרא ׳קודש קדשים׳. ולפי זה ׳הֲבל׳ נקוד חטף פת״ח לפי שהוא נסמך אל ׳הבלים׳, כלומר הֶבֶל שבהבלים, וביאר אבן עזרא שמצינו סמיכת היחיד לרבים באותו לשון בשני אופנים, או לגדולה, כמו ׳מלך מלכים׳, או להיפך, כמו ׳עבד עבדים׳, וזו כוונתו רבינו שכשם שמצינו ביטוי זה למעליותא, ׳קודש קדשים׳, כן בא כאן לגריעותא, ׳הבל הבלים׳. [אך נראה שבמכוון נקט רבינו דוגמא של ׳קודש קדשים׳ לעומת ׳הבל הבלים׳, כי מהות הקדושה היא היפך ההבל, כי תואר ה׳הבל׳ אמר על מה ש׳תחת השמש׳, כלומר הנפסדים שאינם נצחיים, ש׳התכלית המכוון מהם מצד מה שהם נפסדים הוא תכלית גרוע בהכרח׳ (לשון רבינו בהקדמה), ואילו ׳מילת ה׳קדושה׳ בראשונה ובעצמות תּוֹרֶה על נצחיות׳, אך ׳תיאמר מילת ׳קדוש׳ באופן מה על המקום ועל הזמן ועל הפּוֹעֵל המיוחד לאי זה פּוֹעַל מכוון להשיג הנצחיות׳, ו׳ייאמר ׳קדוש׳ על מקום המיוחד לפעולות מכוונות לזה התכלית, כענין בית המקדש... אמנם מקום התורה לבדה נקרא
׳קודש הקדשים׳ וכמו כן יאמר ׳קדוש׳ על כל [אדם] מיוחד מוכן לפעולות מכוונות לזה הנצחיות, ועל זה האופן נקרא עם ישראל ׳קדוש׳.... ובהיות הכהן מיוחד לזה יותר משאר עַם הקודש, נקרא הכהן ׳קודש קדשים׳, כאמרו (דה״י א׳ כג יג) ׳ויבדל אהרן להקדישו
קודש קדשים׳ (דרשת ׳עם קדוש אתה׳). ויש להוסיף כי שלמה המלך שחיבר ספר קהלת על ׳הבל הבלים׳ חיבר אף שיר השירים על הפכו, וכמו שכתב רבינו בהקדמת פירושו לשיר השירים ׳כבר אמרו חכמים ז״ל
(משנה ידים ג׳:ה׳) כל השירים קודש ושיר השירים קודש קדשים׳, והכוונה בזה שכל השירים שעשה שלמה המלך, שנאמר עליו
(מלכים א׳ ה יב) ׳ויהי שירו חמשה ואלף׳, כולם היו שירי קודש אשר בהם ׳ישמח ישראל בעושיו׳, וזה שיר השירים הוא
קודש קדשים בזה שכל עניינו לכונן את לב ישראל, בפרט המתאוננים רע בשעבוד מלכויות, לאהוב את האל יתברך׳. ובשני ספרים אלה כיוון שלמה המלך להראות דבר והיפוכו, הבל עסקי עולם הזה וחיי שעה, ונצחיות עסקי הקדושה וחיי עולם. וראה מש״כ במאמר ׳מגילת קהלת – תכלית הבריאה וחיי האדם׳ בפתיחה].
6. כי ׳קהלת׳ הוא ׳נפש שכלית שאספה אליה כל החכמות׳ (לשונו בפסוק א), וְשֵׁם זה מורה שהשיג את שלימות החכמה בהתבוננו, ולכן ׳אמר קהלת׳ הכוונה שאמר כן מתוך התבוננות זו.
7. וכפי שביאר שכל ש׳תכלית דבר בלתי נחשב׳ הוא ׳הבל׳, ומתוך חקירתו והתבוננותו עמד על כך שיש דברים שתכליתם לא רק שאינו נחשב, אלא הוא גרוע מכך, ולכן נקרא ׳הבל הבלים׳ – הבל שבהבלים.
8. יפרש למה כפל ׳הבל הבלים׳.
9. בכת״י ו׳ נוסף: ׳בלתי נכבדים׳.
10. כאשר מי שפועל את הפעולה אין בו חשיבות, וגם הפעולה עצמה אינה חשובה, הרי שהתכלית שייצא מפעולה זו תהיה רק ׳הבל׳, וכפי שהגדירו הרמב״ם הנזכר שנקראת כן הפעולה ׳שיתעסקו בידם קצת בני אדם כשהם חושבים, וכפעולות המשוגעים והנבהלים׳, הרי שהכוונה לפעולה שנעשית ללא כל מחשבה.
11. בכת״י פ׳: ׳הפעַל והפועלה׳ – הפעולה ומי שפועל אותה, ואילו לגירסתנו הכוונה מי שפועל והפעולה.
12. כאשר הפועל העושה את הפעולה הוא חשוב, ואף הפעולה היא חשובה, ועם כל זה התכלית היוצא מן הפעולה אין בה כל חשיבות, הרי שזה ׳הבל הבלים׳, שלא זו בלבד שאין התועלת מצדיקה את הדבר או את הפעולה, אלא שהיא אפסית לעומתם. ונראה שמפרש בכך את כפילות הפסוק, ש׳הבל׳ רגיל הוא כאשר ׳הכל הבל׳, הן הפועל והן הפעולה, וממילא התוצאה אף היא ׳הבל׳, ואילו כאשר הפועל והפעולה חשובים, הרי זה ׳הבל׳ ביחס לאותם ׳הבלים שהכל הבל׳. נמצא שהפסוק מתפרש: ׳הבל הבלים אמר קהלת׳, מתוך התבוננותו עמד שלמה על כך שישנם דברים שהם ׳הבל הבלים׳, ושב ופירש למה נקראו כן, כי הם ׳הבל׳ ביחס ל׳הבלים שהכל הבל׳ בהם, הן הפועל והן הפעולה, ולא נעשו בהם פעולה חשובה על ידי פועל חשוב כ׳הבל הבלים׳.