Kohelet 1 – קהלת א‏ – Mikraot Gedolot

מַה דַּהֲוָת מִן קַדְמָתָא הוּא עָתִיד לְמֶהֱוֵי בָּתַר כֵּן וּמָה דְּאִתְעֲבִיד מִן קַדְמַת דְּנָא הוּא עָתִיד לְאִתְעוֹבָדָא עַד סוֹף כָּל דָּרֵי עַלְמָא וְלֵית כְּלוּם פִּתְגַם חֲדַת בְּעַלְמָא הָדֵין תְּחוֹת שִׁמְשָׁא.

מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה – רַבָּנָן אָמְרֵי לֶעָתִיד לָבוֹא הַדּוֹרוֹת מִתְכַּנְסִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמְרִים לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי יֹאמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה תְּחִלָּה, וְאוֹמֵר לָהֶם לְשֶׁעָבַר לֹא אָמְרוּ שִׁירָה לְפָנַי אֶלָּא דּוֹרוֹ שֶׁל משֶׁה, וְעַכְשָׁיו לֹא יֹאמַר שִׁירָה לְפָנַי אֶלָּא הוּא, מַאי טַעְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁירוּ לַה׳ שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ וגו׳ (ישעיהו מ״ב:י׳), מַעֲשֶׂה וְשָׁלְחָה מַלְכוּת אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ וְאָמְרָה לָהֶם שִׁלְחוּ לָנוּ קְסִלוֹפָנוֹס אֶחָד מִשֶּׁלָּכֶם, אָמְרוּ כַּמָּה קְסִלוֹפָנוֹס יֵשׁ לָהֶם וְהֵם מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ קְסִלוֹפָנוֹס אֶחָד. כַּמָּה מִקְווֹת פַּנָּסִין יֵשׁ לָהֶם, כַּמָּה אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת יֵשׁ לָהֶם, כִּמְדֻמִּין אָנוּ שֶׁאֵין מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ אֶלָּא מֵאִיר פָּנִים בַּהֲלָכָה, שָׁלְחוּ לָהֶם אֶת רַבִּי מֵאִיר, וְהָיוּ שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ וְהוּא מֵשִׁיב, שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ וְהוּא מֵשִׁיב, וּבַסּוֹף שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ חֲזִיר, אָמַר לָהֶם שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִיר אֶת הַמַּלְכוּת לִבְעָלֶיהָ. וְעוֹד יָשַׁב רַבִּי מֵאִיר וְדָרַשׁ עָתִיד זְאֵב לִהְיוֹת גָּזוֹז מֵילָתָן, וְהַכֶּלֶב גְּלֶבְטִינוֹן, אָמְרוּ לוֹ דַּיֶּךָ רַבִּי מֵאִיר, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. רַבָּנָן אָמְרִין לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא כָּרוֹז וּמַכְרִיז וְאוֹמֵר כָּל מִי שֶׁלֹא אָכַל בְּשַׂר חֲזִיר מִיָּמָיו יָבוֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ, וְהַרְבֵּה מְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁלֹא אָכְלוּ בְּשַׂר חֲזִיר מִימֵיהֶם וְהֵם בָּאִים לִטֹּל שְׂכָרָן, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר נִשְׂתַּכְּרוּ אֵלּוּ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, לֹא דַּיָּן שֶׁאָכְלוּ עוֹלָמָן אֶלָּא הֵם מְבַקְּשִׁין לֶאֱכֹל עוֹלָמָן שֶׁל בָּנַי עוֹד, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא כָּרוֹז פַּעַם שְׁנִיָּה וּמַכְרִיז וְאוֹמֵר כָּל מִי שֶׁלֹא אָכַל בְּשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אִם לֹא אָכַל מִשֶּׁלּוֹ אָכַל מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, הֱוֵי לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ חֲזִיר שֶׁעָתִיד לְהַחֲזִיר הַגְּדֻלָּה וְהַמַּלְכוּת לִבְעָלֶיהָ. עוֹרוֹת תְּחָשִׁים מָה הֵן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַלְטִינוֹן. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר גַּלְטִינוֹן. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר מִין חַיָּה גְדוֹלָה הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְעָשָׂה הֵימֶנָּה צֹרֶךְ הַמִּשְׁכָּן וּגְנָזָהּ. רַבִּי אָבִין אָמַר קֶרֶשׁ הָיָה שְׁמָהּ. תָּנֵי רַבִּי הוֹשַׁעְיָה קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְתִיטַב לַה׳ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס וגו׳ (תהלים ס״ט:ל״ב), מַקְרִין תַּרְתֵּי שְׁמַע מִנָּהּ.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק מַקְרִן כְּתִיב. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, כַּגּוֹאֵל רִאשׁוֹן כָּךְ גּוֹאֵל אַחֲרוֹן, מַה גּוֹאֵל רִאשׁוֹן נֶאֱמַר: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר (שמות ד׳:כ׳), כָּךְ גּוֹאֵל אַחֲרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: עָנִי וְרֹכֵב עַל (ה)⁠חֲמוֹר (זכריה ט׳:ט׳). מַה גּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן הוֹרִיד אֶת הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (שמות ט״ז:ד׳), אַף גּוֹאֵל אַחֲרוֹן יוֹרִיד אֶת הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ (תהלים ע״ב:ט״ז). מַה גּוֹאֵל רִאשׁוֹן הֶעֱלָה אֶת הַבְּאֵר, אַף גּוֹאֵל אַחֲרוֹן יַעֲלֶה אֶת הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַעְיָן מִבֵּית ה׳ יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים (יואל ד׳:י״ח).

מה שהיה כבר הוא – (כתוב ברמז שי״ד). רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר אם יאמר לך אדם שאם לא חטא אדם היה חי וקיים לעולם אמור לו הרי אליהו ז״ל, ואשר להיות כבר היה אם יאמר לך אדם שהקב״ה מחיה מתים אמור לו לא כבר עשה כן על ידי אליהו ועל ידי אלישע ועל ידי יחזקאל. אמר רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמני כל מה שעתיד הקב״ה לעשות כבר עשה כיוצא בו.

מא כאן מן אלמכוונאת פי אלסאלף יכון פי אלמסתקבל, ומא עמל פי מא סבק יעמל פי מא בעד, וליס שי גדיד דון פלך אלשמס.

מה שנברא מהבריאות בעבר הוא יהיה בעתיד (לא תברא שום בריה מחודשת), ומה שנעשה בעבר הוא שיעשה בעתיד. ולא תהיה שום בריאה מחודשת תחת גלגל השמש.

מה שהיה מן המתהווים בעבר הוא יהיה בעתיד ומה שנעשה בעבר הוא שייעשה בעתיד ואין דבר חדש תחת גלגל השמש.

מה שהיה הוא שיהיה וגו׳ – בכל מה שהוא למד בדבר שהוא חליפי השמש אין בו חידוש, לא יראה אלא מה שהיה כבר שנברא מששת ימי בראשית. אבל ההוגה בתורה מוצא בה תמיד חידושי טעמים, כעיניין שנאמר: דדיה ירווך בכל עת (משלי ה׳:י״ט) – מה^א הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם. וכן מצינו במסכת חגיגה¹ שאמר רבי אליעזר בן הורקנוס דברים שלא שמעתן אזן במעשה מרכבה.

1. רש״י כאן כנראה יצר כלאיים מבבלי חגיגה י״ד: (ר׳ אלעזר בן ערך, ולא נזכר ״שלא שמעתן אזן״) ואבות דר׳ נתן ו׳:ג׳ (ר׳ אליעזר בן הורקנוס, אך לא נזכר מעשה מרכבה).

א. כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, לונדון 27298 חסר: ״מה״.

That which has been is what will be, etc – In whatever he learns, in a matter that is an exchange for the sun, there is nothing new. He will see only that which already was, which was created in the six days of creation.⁠¹ But one who engages in the study of Torah constantly finds new insights therein, as the matter is stated, "her breasts will satisfy you at all times.⁠"² Just as this breast, whenever the infant feels it, he finds a taste in it, so are the words of Torah, and likewise we find in Maseches Chagigah,⁠³ that Rabbi Eliezer son of Horkenos said things that the ear had not heard, concerning the account of the "Celestial Chariot.⁠"

1. It is interesting to note that the Tiferes Yehonasan explains the verse dealing with the generation of separation in Bereshit 11:3, "ונלבנה לבנים [let us make bricks],⁠" that the people attempted to build rocket ships [moon=לבנה] and venture into outer space.

2. Mishlei 5:19.

3. See Maseches Eiruvin 54b where the foregoing is discussed. However, the account of Rabbi Eliezer son of Horkenos does not appear in Maseches Chagigah.

מה שהיה הוא שיהיה – כשם שהיה ישראל במלכותם כך עתידין להיות מה שעשה הקב״ה והשמיד האומות מלפני בני ישראל בבואם אל הארץ הוא שיעשה שנאמר ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים ואומ׳ אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים.

ואין כל חדש תחת השמש – כלומר כשם שהקב״ה מחדש מעשה בראשית בכל עת כך עתיד לחדש מלכות ישראל מה שהיה שהוציא הקב״ה את ישראל ממצרים והוליכם במדבר הוא שיהיה שנאמר ואנכי י״י אלהיך מארץ מצרים עוד אושיבך באהלים כימי מועד. ואומ׳ כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

ואינו כן, אלא: מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין^א כל חדש תחת השמש.

א. כן בפסוק ובכ״י פירנצה III.8. בכ״י פרמא 2203, לונדון 22413: ״אין״.

מה שהיה – ומה יתרון לאדם בכל אלה, מה שהיה כבר הוא שיהיה עוד להבא, ומה שנעשה כבר, הוא שיעשה עוד להבא, שאין דבר חדש תחת השמש.

מה שהיה – אמר המשורר על הבריאות העליונות: כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם (תהלים קמ״ח:ה׳-ו׳), ועל הבריאות שלמטה אמר: כי נשגב שמו לבדו (תהלים קמ״ח:י״ג). והענין כי תהו המה¹ כלם, ועינין מה שהיה על הגלגלים וצבאותם, כי הם כמו עגולות חוזרות חלילה, וראשיתם כסופם וסופם כראשיתם.

ומה שנעשה הוא שייעשה – על הכללים שהם שמורים כמין אדם ומין סוס ומין כל חי ומין כל צמח, ותולדֹת אלה מתנועות העליונים. ואם העליונים עומדים יעמדו הכללים שהם בתבנית מערכות הצבאות. והעינין אף על פי שלא אוכל לספור הפרטים, כלליהם שמורים וידועים וספורים. ועל זה הדרך תראה עולם שֶלְמעלה ומטה עומד על דרך אחד, ואין כל חדש.

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א י״ב:כ״א.

THAT WHICH HATH BEEN. The psalmist says regarding the upper creations, He hath also established them forever and ever; He hath made a decree which shall not be transgressed (Ps. 148:6).

He says regarding the lower creations:⁠¹ for His name alone is exalted (ibid. 13). The meaning of the latter is, they² are all vanity.

That which hath been is that which shall be refers to the spheres and their hosts, for they are globes that circle round about. Their start is like their end and their end is like their start.⁠³

And that which hath been done is that which shall be done refers to the categories which are preserved.⁠⁴ such as the category man, or the category horse, or the categories of the various living things, and the categories of all plants. The nature of all of the aforementioned comes from the movement of the bodies which are on high. Now, if the bodies on high are eternal, so are the categories [on earth] that are in the form of the arrangement of the [heavenly] hosts.

The meaning of our verse is: Even though I find it impossible to count the individuals that make up a category, the categories themselves are eternal. They are known and numbered. This is the way the world above and the word below exist in the same manner, and there is nothing new under the sun.

1. That which is upon the earth.

2. That which is upon the earth.

3. They end up where they start. They do so without any change in their makeup.

4. They are non-transient.

וחזר ואמר: מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש – יאמר אל תחשב באמרי שהכל הבל שיאבד אחר מכל הכללים שבעולם, אבל הפרטים הבל שהוא עמל האדם הנזכר, אבל הכללים שמורים מאד. כי מה שהיה הוא שיהיה – כי לעולם יהיה על האדמה אדם וכל בעלי חיים וצמה כאשר היה בתחלה ואין אחד מכל המינים בטל ולא משתנה כולו אל מין אחר ולא כדבר השוטה בן סנא שאמר ר׳ שמואל (ר׳ שמואל אבן תיבון במאמר יקוו המים פרק ג׳) בשמו וכול׳.

מה שהיה הוא שיהיה כלומר מה שנוצר בטבע והוטבע ביסודות הוא הדבר שמציאותו אפשרית וייתכן שיהיה קיים, ואילו מה שלא הוטבע ולא נקבע בטבע איננו מצוי בכח ולא יופיע בפועל שכן קיומו לא היה בין האפשריות ואם כך הוא אינו אפשרי. השורש ה.י.ה. נוהג כפועל מבחינה זו שמצטרפות אליו אותיות שאינן שורשיות [המציינות משקלי פועל] ואותיות העתיד¹ ו-ל׳ הפועל שלו מושמטת כמו ״יהי אור״ (בראשית א:ג) ״ויהי כל ימי״ (בראשית ה כג,לא) ומצטרפת אליו ו׳ לציון רבים, ואעפ״כ הוא אינו פועל ממש².

ומה שנעשה הוא שיעשה דבר שלא היתה לו יכולת לקבל ולהיות מושפע מפעולה מסוימת הרי שהוא לא יושפע [ממנה], ולכן כל מה שאנו רואים שמקבל השפעה [ומשתנה] ואנו חושבים שהוא עניין מחודש מפני שלא ראינו כמוהו הרי זה בגלל קוצר ימינו, ואילו לפי האמת הרי שמאז שקיימות תנועות גלגלי הכוכבים כל מה שנובע מהם קיים [אף הוא], וכבר היה כדוגמתו פעמים רבות. וכבר נאמר שכל חלקי [עולם] ההתהוות והכיליון והשינויים והתנועות נובעים מתנועות גלגלי הכוכבים ומקומות קרינתם, ואם כך אין דבר מחודש בין הדברים הטבעיים ואין טבע מחודש לאחר שנקבעו יסודות הטבעים ונוצרו הגורמים [המתווכים] שלהם [בינם לבריאה] ועל כך אמר: ואין כל חדש תחת השמש וכבר נאמר שבכל פעם שהוא אומר ״תחת השמש״ כוונתו ״תחת השמיים״, והוא הזכיר את השמש ולא את שאר [הכוכבים] משום שהשפעתה היא הברורה ביותר בעיני כולם, ולא נחוצה לשם כך ראיה מפליאה כמו שהיא נדרשת בעניין השפעת שאר הכוכבים או התבוננות וניסיון [כדי להכיר בהשפעתם]. השין במילים ״שנעשה״ ו״שיעשה״ היא במקום ״אשר״. כך גם ״שיאמר״.

1. אותיות אית״ן.

2. שהרי אין בו פעולה.

וכן אמרו אין כל חדש תחת השמש, כלומר, בעמל האדם שיעמול תחת השמש שקדם זכרו, כי על זה לבד בנה זה הספר. והעולה מזה כלו הנה הכל הבל, רצוני: עמל האדם בהגדלת המעשים שיעמול תחת השמש ואף שישיג ביותר מה שיוכל, כמו שעשה שלמה עצמו, שהיה מלך גדול לא נהיה כמוהו, כמו שבא העדות עליו בספר מלכים ובזה הספר גם כן, עד שהיה לו רבוי גדול מבתי השן ובתי זהב וכרמים וגנות ופרדסים ויערות עצים, וכן מכל הגוזמות, אם לתענוג עצמו, כל שכן להכרח גופו ולבני ביתו, לא די לו במעט מזה, על דרך שירוץ להגיע אל תכלית רבוי הקנינים הנה לא יוכל בשום פנים, כי המספר טבעו שיתוסף אל לא תכלית כי הדברים יגעים. ואם להתגדל ולהתפאר כענין בעלי הגוזמות, כמו שעשה אחשורוש בהראותו עושר כבוד מלכותו עד שיחשוב להתנשא ולהודיע, כי לפניו לא היה מלך כמוהו, הנה הוא תועה בזה, כי אין כל חדש בענין הזה. ואם יעלה לשמים שיאו, הנה לחנם מתנשא בזה לאמר שחִדֵש הוא דבר המלוכה הזאת, כי כבר היה לעולמים אשר היה מלפניו. וזהו כונת שלמה בזה, כאילו אמר דע כי כל עמל האדם בהפלגת הגדלת המעשים בעולם הזה הוא הבל ואין יתרון לעושה זה, כי ענין העולם הזה אינו רק חזרת חלילה, ודור בונה בנינים בעולם הזה והולך לו, וקם דור אחר תחתיו ובונה בנינים והולך לו, וכן תמיד, כאילו לא נברא דור אחר דור רק לבנות בתים בעולם הזה שבעים שנה, על דרך משל, כשכיר יקוה פעלו, ואחרי כן ילך לו. והיה האל יתברך בזה, כדמות שוכר פועלים לבנות ולנטוע ולעבוד את האדמה שבעים שנה על דרך משל, ואחר זה ישלח אותם הפועלים לנפשם ויביא אחרים, וכן תמיד, כי אין מציאות האנשים בעולם הזה רק כדמות בעל הבית שוכר פועלים יום אחד ומחר ישכור אחרים, וכי בני האדם כן ענינם אך כדמות תנועת השמש והרוח והמים על דרך משל. וכל עסקי האדם בעולם הזה אין להם גבול ותכלית יעמדו אצלו. וזה אמרו: כל הדברים יגעים, כי המספר יתוסף לאין תכלית.

אלא שעם כל זה ימצאו בהם טבעים קיימים, יתכן שתשאר בהם הידיעה וזה שמה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש (שם שם, ט) באלו הענינים השפלים עם רבויים. והסבה בזה הוא הסבוב הנמצא בהויה וההפסד באלו הענינים, והשמירה אשר לטבעיהם מפאת הגרמים השמימיים, לפי מה שנתן להם י״י ית׳ מהכח ביום הבראם.

מה שהיה – יראה אחר שכבר נתבאר מכל מה שפירש כי מה שהיה הוא מה שיהיה תמיד ומה שנעשה הוא שיעשה מצד טבע ההויה. אם כן מה שנעשה עד הנה ע״י הנבראים וההוים מן היסודות האלו הוא מה שיעשה מכאן והלאה ואין כל חדש מזה האופן תחת השמש.

מה שהיה הוא שיהיה [ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש]. ובזה ראוי לתמוה על זה הנבדל המְצַוֶּה לטבע לחזור חלילה בלתי התחדש מזה דבר¹: [ואין כל חדש תחת השמש]²:

1. התבאר שהעצם הנצחי הנבדל מחומר הוא המשגיח על הטבע, וכדי שכל מין ומין של הנבראים יתקיים תמיד, הנהיג בטבע שהנבראים ייוולדו וימותו, ובאופן זה למרות שהם גשמיים, יהיו קיימים לעולם. אך כל הקיום הזה בחזרה חלילה של לידה ומוות אינו מחדש ומשנה דבר בטבע, אלא הכל נשאר כפי שהיה, ׳ואין כל חדש תחת השמש׳, ותמוה אם כן לאיזו תכלית מְצַוֶה העצם הרוחני העליון לטבע להתנהג באופן זה.

2. באבות (ה׳:ו׳) כתב רבינו: ׳אף על פי שעשה האל יתברך אותות ומופתים רבים מְשַנִים את טִבְעֵי הדברים [ששינה את טבעם של דברים הקיימים כבר], כמו נגעי מצרים ונסי ים סוף וזולתם, מכל מקום לא חידש שום נמצא אחרי ששת ימי בראשית, כאמרו (בראשית ב ב) ׳ויכל אלקים ביום השביעי [וגו׳] וישבות׳, וכאמרו אין כל חדש תחת השמש׳. ולפי זה הכוונה כאן שלא נבראה בריה חדשה, אבל העולם הקיים יכול להשתנות.

כל חדש – שום חדש וכן לא תעשה כל מלאכה (שמות כ׳:י׳).

מה שהיה – כאומר ופן יהיה לב האדם נפתה עליו לומר הן אמת כן היה בימים הראשונים אשר שום ענין מהענינים לא השיג תוחלתו בעמל היגיעה, אבל לא כן הוא בהימים האלה לזה אמר דע לך מה שהיה מאז הוא לבדו מה שיהיה גם עתה ומה שנעשה מאז הוא לבדו מה שיעשה גם עתה, והוא כפל ענין במלות שונות.

ואין כל חדש – אין שום דבר חדש במקום זריחת השמש הוא העולם כולו, וכאומר כמו שלא נשתנה להתחדש שום דבר בעולם כן לא נשתנה גם זאת, כי עד עולם אין שום ענין משיג תוחלתו בעמל היגיעה כאשר לא השיג מאז.

ואפילו ימצא אדם, אשר תגיע חכמתו לדעת כל חקות שמים וארץ הנה מה יסכון לו כל עמלו? הלא אז בעיניו יראה, כי אין בידו לתקן דבר, שהרי מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש.

מה שהיה וגו׳ – ואין עוד בריאה חדשה.

מה שהיה וגו׳ – רבנן אמרי, לעתיד לבא מתכנסין הדורות לפני הקב״ה ואומרים לפניו, רבש״ע, מי יאמר לפניך שירה תחלה, ואומר להם, לשעבר לא אמר שירה לפני אלא דורו של משה, ועכשיו לא יאמר אלא הוא, שנאמר (ישעיהו מ״ב) שירו לה׳ שיר חדש תהלתו בקצה הארץ יורדי הים ומלואו וגו׳, [הוי – מה שהיה הוא שיהיה].⁠¹ (שם)

ואין כל חדש וגו׳ – דרש רבן גמליאל, עתידה אשה שתלד בכל יום² שנאמר (ירמיהו ל״א) הרה ויולדת יחדיו, לגלג עליו אותו תלמיד, אמר, והא אין כל חדש תחת השמש כתיב, אמר ליה, בא ואראך דוגמתו בעוה״ז, נפק אחוי ליה תרנגולת.⁠³ (שבת ל׳:)

1. יורדי הים כנוי לדורו של משה, ומדייק מיתור לשון זה, דאחרי דכתיב בפ׳ זה מקצה הארץ עד קצה הארץ הלא גם יורדי הים בכלל, ולכן בא לדרשה. וכלל ענין דרשה זו יש לפרש דהלשון לעתיד לבא שבכאן רומז לזמן תחית המתים [שזכר ענינו כ״פ בס׳ קהלת], והפסוק שמביא בזה שירו לה׳ וגו׳ סופו – ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו, יונתן תרגם – על המתים שיחיו שיאמרו שירה, ומפרש כאן מי יאמר תחלה שירה לעת ההיא, ואומר דמשה יאמר, ויתכן הכונה למה שדרשו (סנהדרין צ״א:) אז ישיר משה, שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחית המתים מן התורה, ולפי״ז יש שייכות שירת משה לתכלית הענין שדרש בזה.

2. מתבאר מדברי התוס׳ בע״ז ה׳ א׳ ד״ה אין דאיירי בזה לימות המשיח, וע׳ כתובות קי״א ב׳.

3. פירש״י על מ״ש עתידה אשה שתלד בכל יום, ביום שהרה זו יולדת ולד אחר כמו תרנגולת, וכיון שמשמשות בכל יום, נמצאות יולדות בכל יום דהכי משמע קרא, בכל עת שהיא מתעברת יולדת שממהרת לגמור צורת הולד לזמן מועט, עכ״ל, וכונתו בכל הדברים האלה לרמז שאין הכונה שיהיה ההריון והלידה לולד אחד ביום אחד, יען כי זה גם בתרנגולת אינו כן, כמבואר בבכורות ח׳ א׳ שהתרנגולת לאחר שנתעברה שוהה ביצתה כ״א יום.

ואל יחשוב האדם לומר שכך היה בעבר אבל לא כן הוא בימים אלה, אלא כי¹ מַה שֶּׁהָיָה מאז² הוּא לבדו מה³ שֶׁיִּהְיֶה גם עתה⁴, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה מאז⁵ הוּא לבדו מה⁶ שֶׁיֵּעָשֶׂה גם עתה⁷, וְאֵין כָּל – שום דבר⁸ חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ אשר ישיג האדם מיגיעתו על דברי העולם הזה⁹, מה שאין כן ההוגה בתורה מוצא בה תמיד חידושי טעמים¹⁰:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד. ובמדרש, כשם שהקב״ה מחדש מעשה בראשית בכל עת כך עתיד לחדש מלכות ישראל, מה שהיה שהוציא הקב״ה את ישראל ממצרים והוליכם במדבר הוא שיהיה, שנאמר (הושע יב, י) ״וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד״, וכן נאמר (מיכה ז, טו) ״כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת״, לקח טוב.

8. מצודת ציון.

9. מצודת דוד.

10. רש״י.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון