[א]
1דבר אל בני ישראל..., כיון שקבלו ישראל מלכות שמים בשמחה ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע
(שמות כ״ד:ז׳), מיד אמר הקב״ה למשה דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. (סדר אליהו רבה פי״ז)
[ב]
2דבר אל בני ישראל, בלשון פיוס, כד״א
(ישעיהו מ׳:ב׳) דברו על לב ירושלים כו׳. והרי דברים ק״ו ומה לעשות משכן, כבוד וכפרה לישראל, אמר הקב״ה דבר אל בני ישראל בלשון פיוס, כמה דאת אמר דברו על לב ירושלים, האומות שהן דוחקין לישראל ונוטלין ממונם על כרחן, מה תהא עליהן, שכל מי שנוטל ממון כאילו שופך דמים, שנאמר
(יואל ד׳:י״ט) מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. (מדרש אבכיר)
[ג]
3דבר אל בני ישראל ויקחו לי, תני שילא מאי טעמא דר׳ אליעזר (דאמר פרה אדומה אינה ניקחת מן העכו״ם), דכתיב
(במדבר י״ט:ב׳) דבר אל בני ישראל ויקחו, בני ישראל יקחו ואין העכו״ם יקחו. (יקחו, ימכרו קרי ביה ויקחו רש״י). אלא מעתה דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, הכי נמי דבני ישראל יקחו ואין העכו״ם יקחו? וכי תימא הכי נמי, (דאסור לקנות זהב ואבנים טובות למלאכת המשכן מן העכו״ם), והאמר רב יהודה אמר שמואל, שאלו את ר״א עד היכן כיבוד אב ואם, אמר להם צאו וראו מה עשה עכו״ם אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינא שמו, פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר כו׳, והיו מפתחות מונחות תחת מראשותיו של אביו ולא צערו (ואיך בקשו לקנותה מעכו״ם. ר״ח), אבני שהם
(שמות כ״ה:ז׳) (מדלא כתיב ואבני שהם) הפסיק הענין (ולא קאי אויקחו), והא ואבני מלואים כתיב, דהדר ערבינהו (למילתא קמייתא וליתסרו) וכו׳, התם על ידי תגרי ישראל זבון. (סרסור ישראל לקחה משלו מן העכו״ם לעצמו וחזר ומכרה לצבור).
(ע״ז כד.)
[ד]
4דבר אל בני ישראל... מאת כל איש אשר ידבנו לבו, מתני׳ חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתם תרומה, החרש והשוטה והקטן והתורם את שאינו שלו, נכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה, גמ׳, ר׳ שמואל בר נחמן שמע לכלהון מן הדא, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, פרט לגוי. מאת כל איש, פרט לקטן. אשר ידבנו לבו, פרט לחרש ושוטה (שאין להם לב היינו דעת, רש״ס). וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, פרט לתורם את שאינו שלו.
(ירושלמי תרומות פ״א ה״א)
[ה]
5אל בני ישראל... תקחו את תרומתי, יכול יהו הנשים חייבין בתרומת שקלים, ת״ל בני ישראל, בני ישראל חייבין ואין בנות ישראל חייבות. או יכול הקדישו לבדק הבית אין מקבלין מהן, ת״ל תקחו את תרומתי, לרבות את הנשים. ואומר
(שמות ל״ה:כ״ט) כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם וגו׳. (מדרש הגדול)
[ו]
6אל בני ישראל, בני ישראל מביאין תרומת שקלים ואין הגוים מביאין תרומת שקלים. יכול לא יהיו מביאין תרומת שקלים אבל יהיו מקדישין לבדק הבית, ת״ל
(שמות כ״ה:ג׳) אשר תקחו מאתם, מאתם ולא מאת אחרים. וכשם שאין מקבלין מהן הקדש לבדק הבית, כך אין מקבלין מהן לבנין החומות ולתיקון השערים שנאמר
(עזרא ד׳:ג׳) לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו, ואומר
(נחמיה ב׳:כ׳) ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים. (מדרש הגדול)
[ז] 7ויקחו, ולא מן הגזל. (מדרש הגדול)
[ח] 8ויקחו, עשר תרומות הן וכו׳ (להלן אות יט) לכולן יש להן שיעור חוץ מתרומת המשכן שאין לה שיעור, אלא ויקחו בין שוה פרוטה בין פחות משוה פרוטה. (מדרש הגדול)
[ט] 9ויקחו לי תרומה, ילמדנו רבינו. מותר תרומה מה היו עושין בה, כך שנו רבותינו (שקלים פ״ד–ד) מותר תרומה (מה שנשאר מתרומה ישנה), רקועי זהב היו עושין מהן צפוי לבית קדשי הקדשים, את מוצא שתי תרומות בחר בהן הקב״ה אחד למשכן ואחד לכהנים, תרומת כהנים על מנת שיהיו בני תורה וכו׳ אבל תרומת המשכן קראה הקב״ה לשמו, שנאמר ויקחו לי תרומה. (תנחומא סי׳ א)
[י] 10ויקחו לי, אמר הקב״ה לא בשביל שאמרתי לכם קחו לי תרומה תהיו מלגלגין בתרומה ותאמרו, לא כהן הוא שהוא אוכלה, (שאם אינו) [ואינו] נותן לו [אלא] אחד ממאה, יהא יודע שאינו גוזל אותו השבט, אלא לי, שכן כתיב ויקחו לי תרומה וכתיב תקחו את תרומתי. (תנחומא סי׳ ד)
[יא]
11ויקחו לי, כתיב לי הכסף ולי הזהב נאם ה׳ צבאות
(חגי ב׳:ח׳), אמר הקב״ה לישראל התנדבו ועשו המשכן ואל תאמרו מכיסכם אתם נותנים דבר, כי משלי הוא הכל, לפיכך אמר ויקחו לי, משלי. (מדרש אגדה)
[יב]
12ויקחו לי תרומה, זה שאמר הכתוב
(משלי ד׳:י׳) שמע בני וקח אמרי, אמר הקב״ה לישראל הרבה לקיחות צויתי אתכם בשביל לזכות אתכם וכו׳, אמרתי לכם ויקחו לי תרומה בשביל שאדור ביניכם, שנאמר
(שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, דבר קשה כביכול אמר להם קחו אותי שאדור ביניכם, ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי תרומה, אותי אתם לוקחים. (תנחומא ישן,
אמור כד)
[יג]
13ויקחו לי, מי שנאמר בו לה׳ הארץ ומלאה
(תהלים כ״ד:א׳) אשר לו הים והוא עשהו
(תהלים צ״ה:ה׳) ואומר לה׳ אלהיך השמים
(דברים י׳:י״ד), הוא צריך לבשר ודם? אלא שחומד לישראל לשרות שכינתו בהם כאב שמחמד לבניו, לכך נאמר ויקחו לי. (מדרש אבכיר)
[יד]
14ויקחו לי תרומה, הה״ד
(משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, אל תעזבו את המקח שנתתי לכם וכו׳. ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, אמר הקב״ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה (כאילו כתיב ויקחו אותי. מ״כ). (שמות רבה לג–א)
[טו]
15ויקחו לי תרומה, דודי לי ואני לו
(שיר השירים ב׳:ט״ז) וכו׳, כשהיה לי דבר לא תבעתי אלא מידו שנאמר
(שמות י״ד:י׳) ופרעה הקריב וישאו בני ישראל וגו׳ וכשהיה לו דבר לא תבע אלא ממני שנאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. (שהש״ר פ״ב–טו)
[טז] 16ויקחו לי, ר׳ ישמעאל אומר שלש עשרה דברים חיבבן הקב״ה וקראן ׳לי׳ וכו׳. תרומת המשכן מניין, שנאמר ויקחו לי תרומה. (משנת ר׳ אליעזר 68)
[יז] 17ויקחו לי, ויקחו תרומה אין כתיב כאן, אלא ויקחו לי תרומה, כל דבר שנאמר בו ׳לי׳, בעולם הזה ובעולם הבא וכו׳ ואף התרומה בעולם הזה ובעולם הבא. (תנחומא ישן סי׳ ג)
[יח]
18ויקחו לי, כל דבר שנאמר בה ׳לי׳ יש ברכה, והתרומה יש בה ברכה. אמר ר׳ יוחנן ראה מה כתיב
(שמות ל״ו:ג׳) והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר, מהו בבקר בבקר, לשני בקרים הביאו את כל נדבות המשכן, שנשתלחה ברכה בנדבותיהם, שנאמר ויקחו לי (תנחומא סי׳ ד)
[יט]
19תרומה, רבי אומר עשר תרומות הן, תרומה גדולה ותרומת מעשר חלה ובכורים ותרומת איל נזיר ותרומת לחמי תודה ותרומת חזה ושוק הימין ותרומת הארץ ותרומת מדין ותרומת שקלים ותרומת המשכן. תרומה ותרומת מעשר חלה ובכורים ותרומת איל נזיר ותרומת לחמי תודה ותרומת שלמים לכהנים, תרומת הארץ לכהנים וללויים ולנתינים ולמקדש ולירושלים, (ביחזקאל מח–יב, קורא תרומת הארץ מה שמיוחד למקום המקדש ולשבת הכהנים ולהלוים ולעובדי העיר), תרומת מדין לאלעזר הכהן, תרומת שקלים לאדנים. תרומת המשכן שממנה היו עושין גופו של משכן ושמן המאור וקטרת הסמים ובגדי כהונה ובגדי כהן גדול.
(ברייתא דמלאכת המשכן פ״א)
[כא] 21מאת כל איש, אמר ר׳ שמואל כשבא משה אצל ישראל ואמר להן אמר לי הקב״ה עשו לי מקדש, אמרו לו הנשיאים אנו משלנו נעשה המשכן, אמר להן משה לא צוני הקב״ה אלא דבר אל בני ישראל ויקחו מאת כל איש. (מדרש הגדול)
[כב]
22מאת כל איש אשר ידבנו לבו, בשעה שאמר הקב״ה למשה על עסקי המשכן אמר לפניו, רבונו של עולם יכולין הם ישראל לעשותו? אמר לו הקב״ה אפילו אחד מישראל יכול לעשותו (כי ה׳ יספק בידם מה שיצטרכו, יפ״ת) שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו
(שמות רבה ל״ג ח)
[כג]
23מאת כל איש אשר ידבנו לבו, לאכללא כלא כו׳ ואתו ערב רב ועבדו ית עגלא כו׳ אמר קב״ה מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא אלא מסטרא דישראל בלחודייהו וכו׳ וכתיב בתריה קחו מאתכם
(שמות ל״ה:ה׳) כו׳ לא כקדמיתא דכתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו כו׳. (זח״ב קצה.)
[כד]
24אשר ידבנו לבו, אין הנדיב אלא בלב, שנאמר
(שמות ל״ה:ה׳) כל נדיב לבו, ולא אנוס. (לקח טוב)
[כה] 25אשר ידבנו לבו, בנדבת הלב הוא מביא אע״פ שלא הוציא בשפתיו. (מדרש הגדול)
[כו]
26אשר ידבנו לבו, לפי שהתנדבו ישראל במלאכת המשכן בכל לבם, אף הקב״ה מפייסן בלב, דכתיב
(ישעיהו מ׳:ב׳) דברו על לב ירושלים. (מדרש הגדול)
[כז] 27אשר ידבנו לבו, משכן שהתנדבו אותו בכל לב לא שלטה בו עין, אבל מקדש שהתנדבו אותו בלא לב, שלטה בו יד אויב. (מדרש הגדול)
[כח] 28תקחו את תרומתי, מכאן שממשכנין על השקלים וכופין אותו עד שיתן. (מדרש הגדול)
[כט] 29תקחו את תרומתי, לרבות את הנשים. (מדרש הגדול)
[ל]
30תרומה... את תרומתי... וזאת התרומה, ר׳ חגי בשם ר׳ שמואל בר נחמן, שלש תרומות נאמרו בפרשה הזאת (פרשת ויקחו לי תרומה), תרומת אדנים ותרומת שקלים ותרומת המשכן, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, (משמע לי המיוחדת לבד לאדנים. פי׳ רבינו משולם), זו תרומת אדנים, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, זו תרומת שקלים, (מדכתיב תרומתי, לא תרומה סתם, מדייק דקאי אתרומת שקלים שהיא תרומה שלי עולה לגבוה. תקלין חדתין), וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, זו תרומת המשכן (ומדוה למשכן, ע״כ ויקחו לי תרומה זו תרומת אדנים. תקלין חדתין). תרומת המשכן למשכן מה שירצו יעשו, תרומת שקלים לקרבן מה שירצו יעשו כדי שתהא יד כולן שווה (כדתנן לקמן פ״ב שהיו שוקלין דרכונים וסלעים כו׳ אעפ״כ יד כולן שוה. תקלין חדתין), תרומת אדנים לאדנים, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט
(שמות ל׳:ט״ו) (ממחצית השקל ממש וכו׳, וכן נאמר וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו׳ וכו׳ וכן עלה לפי חשבון כו׳ כדפי׳ רש״י).
(ירושלמי שקלים פ״א ה״א)
[לא]
31תרומה... תרומתי... התרומה, מלמד שהראה הקב״ה למשה שלש תרומות אחד של משכן ואחד של מקדש ראשון ואחד של מקדש שני, שנאמר זהב וכסף ונחשת, זהב כנגד משכן שעשה משה שהיה חביב על הקב״ה כזהב, וכסף זה מקדש ראשון שבנאו שלמה דכתיב בו
(דברי הימים ב ט׳:כ׳) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה, נחשת זה מקדש שני שחסר ה׳ דברים, ארון כפורת וכרובים אש ורוח הקדש. (מדרש אבכיר)
[לא*]
32תרומה... תרומתי... התרומה, שלש תרומות, בשלש פעמים בשנה תורמין את הלשכה, אמר רבי יהושע בן לוי שאם רצה אדם לשלש שקלים שלש פעמים בשנה (פי׳ להביא שקלו ג״פ בשנה בכל פעם שליש מותר וכ״מ בירושלמי פ״ב. זי״ר) שנאמר
(נחמיה י׳:ל״ג) והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל, והלא לא נאמר אלא מחצית השקל, אלא לא אמר אלא שלש תרומות הללו. (מדרש אבכיר)
1. מובא לעיל פכ״ד אות נו בבאור. ומענין סמיכות פ׳ תרומה למשפטים ראה ברמב״ן כאן ובכת״י פי׳ עה״ת לקדמונים: לאחר שנתן להם הקב״ה התורה עשרת הדברות וחוקים ומשפטים ישרים ואמר להם, בבקשה מכם, לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו ולא עוד אלא ויקחו לי תרומה, לי במקום אותי, כמו ולי עבדך, כך אמר קחו עם תורתי אותי עמכם, היאך ועשו לי מקדש וגו׳, כך אהיה עמכם על ידי התרומה שתעשו ממנו משכן. וראה להלן אות יב. פ. פא. ובדרש שלפנינו מבואר שהציווי על עשיית המשכן היה לפני מעשה העגל, וראה בענין זה להלן אות עא, עב, ובשמו״ר לג–ג: ויקחו לי תרומה, הה״ד
(שה״ש ה ב) אני ישנה ולבי ער אמרה כנסת ישראל וכו׳ אני ישנה ממעשה העגל (נתיאשתי מסליחה) ולבי ער והקב״ה מרתיק עלי (לשון דפיקה כמ״ש קול דודי דופק) הוי ויקחו לי תרומה.
2. מובא בילק״ש ח״א רמז שסג. ותחילת הדרש הובא להלן אות יג. ובבעה״ט כאן: פתח דבר אל בני ישראל בלשון פיוס בשביל שהיה בו חסרון כיס פייסם, והביא הדרש שלפנינו וגורס: אמר ר׳ אבהו ומה לעשות וכו׳. ובמדרש תהלים קא–ד: ויקחו לי תרומה, אמר לו הקב״ה צא ואמור להם דברי כבושין ואמור להם: מעלה אני עליכם כאלו הייתי צריך דבר לטעון בעולמי ואיזה דבר שיטעון בעולמי זה המשכן וכו׳ ע״כ, (ראה במדב״ר פי״ב–יא). ובובר הגיה שם שהדרש הוא על הפסוק בבמדבר ז, ה: ויאמר ה׳ אל משה לאמר קח מאתם וכו׳. וראה להלן אות יא. ונראה שדורש הביטוי ׳דבר׳ אל בני ישראל, וכמבואר
במכות דף יא שהסגנון דבר לשון עזה, וכן הקשה האברבנאל למה נאמר בלשון עזה ותי׳ משום דממשכנין על השקלים. ובילק״ר כאן בשם הזהר, דיבור היא בהכרזא, ואמירא בלחישא. מובא בתו״ש לעיל פ״כ–ג. וברב״ח לעיל פי״ג–א: דיבור תושב״כ, לאמר תושבע״פ.
3. ראה להלן אות סה וצרף לכאן. ודרש זה נאמר שם בגמ׳ רק לר׳ אליעזר שדורש כן גבי פרת חטאת אבל לרבנן לא דרשינן כן ומותר לקנות מן העכו״ם.
4. בתנחומא תרומה ג. יש שינויים בהדרשות. א: חרש דכתיב דבר אל בני ישראל, יצא חרש שאינו שומע ולא מדבר, וכ״ה בס׳ והזהיר ולק״ט. (במשנה תרומות שם חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה. חרש שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו שומע ואינו מדבר). והמג״א בזי״ר כ׳ על דברי התנחומא שהובאו בילק״ש: דבר אל בני ישראל יצא חרש שאינו שומע ואם כן איך ידבר אליו, וא״ת א״כ אמאי תנן חרש המדבר ואינו שומע תרומתו תרומה וי״ל דקרא אסמכתא בעלמא הוא, א״נ י״ל מדכתב לאמור מרבינן המדבר ואינו שומע שהוא באמירה ע״כ. והנה בתנחומא לפנינו וכן בילק״ש הגירסא: חרש שאינו שומע ואינו מדבר, וכמבואר במשנה דתרומות ודוחק לומר שהי׳ לפניו גירסא כזו. וכנראה שכוון להקשות שלפי הדרש שממעטינן מקרא דבר וגו׳ צריך למעט גם חרש שמדבר ואינו שומע אך לפ״ז מאי מקשה מהמשנה, מלשון התנחומא גופא יכול להקשות כן, ואפשר ששם מפורש יותר. אמנם בתנחומא בובר אות ב. מבואר להדיא הגירסא: דבר אל בני ישראל יצא חרש שאינו שומע. וכ״ה בקטעים מהתנחומא כת״י הגניזה אצל מאן: מהוא, דבר, פרט לחרש שאינו שומע. ומ״ש הזי״ר דקרא אסמכתא בעלמא היא נראה שכוון לדברי התוס׳
חולין יג. שהביאו דרשת הירושלמי הנ״ל וכתבו: ושמא אסמכתא בעלמא היא עיי״ש. ובהגהות חת״ס על הירושלמי כ׳ על דברי התוס׳ שאינו מוכרח דהפי׳ בירושלמי (מה שמקשה שם ויוכיח מעשה שלהן על מחשבתן וכו׳) מנלן למילף תרומה מנדבת המשכן עיי״ש. ויש להעיר מדברי ר״ש סירילאו שכ׳ על דברי הירושלמי אע״ג דבתרומת המשכן כתיב, כולהו תרומות איתקש להדדי, דכתיב את משמרת תרומותי כו׳ וכתב את תרומותי לאיתויי כולהו. ובפיהמ״ש להר״מ כ׳ וקרא הדבר הלקוח מישראל למשכן תרומה, והוא אמרו ויקחו לי תרומה, וכמו שזו התרומה אין מביאין אותה אחד מאלו החמשה כמו כן תרומת גורן וכו׳. וראה בס׳ כלי חמדה כאן מ״ש בביאור ענין זה ואכמ״ל. והגר״א מגיה בירושלמי הנ״ל: דבר אל בני ישראל פרט לחרש, והרד״ל מוסיף כ״ה בתנחומא, וכ״ה הגירסא במדרש הגדול: דבר, פרט לחרש. וי״ל שהכוונה לסתם חרש שאינו שומע ואינו מדבר. אמנם הערוך ע׳ חרש ורש״י
שבת קנג: והרמב״ם והר״ש בפיהמ״ש תרומות שם ושאר הראשונים מביאים הגירסא בירושלמי כמו שהוא בדפוס. ב. לענין תורם את שאינו שלו, יש נוסחאות שונות, בתנחומא שם: התורם את שאינו שלו דכתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו, תקחו משלכם. ובע״י מגיה: ידבנו לבו תקחו, תקחו משלהם. ובתנ״י שם: והתורם את שאינו שלו שנאמר מאת כל איש, משלהן. ובקטעי תנחומא מכת״י שם: ויקחו לי תרומה, פרט לתורם את שאינו שלו. ובמדרש הגדול הגירסא כמו בירושלמי. ראה להלן אות לג. ג. ברש״י
שבת קנג: וחרש ושוטה וקטן דכתיב אשר ידבנו לבו שיש לו לב להתנדב, בהש״ס ירושלמי, ע״כ. וכן מובא נוסח זה בפירוש תלמיד ר׳ שמואל ב״ר שניאור לשקלים פ״א ה״א. אמנם בכל המקורות הנ״ל בתנחומא מבואר כמו בירושלמי שקטן ממעטינן מאיש, ובר״ש תרומות שם כתב דקטן לא ממעטינן מאשר ידבנו לבו, דקטן שהגיע לעונת נדרים יש לו דעת להיות נודר להכי אמעיט מאיש. ובתוס׳
חולין יג. הביאו לשון הירושלמי: מאת כל איש פרט לקטן, אשר ידבנו פרט לחרש שוטה (וקטן). ומבואר דהסופר באשגרא דלישנא הוסיף אחרי המלה שוטה וקטן. (וכן אמרו בירושלמי ברכות פ״ב ה״ד על הביטוי חרש שוטה וקטן, לית כאן חרש. השגרת לשון היא. וכ״כ התוס׳ ברכות כ׳ לענין נשים ועבדים וקטנים. וכ״כ המפרשים על הסגנון בכ״מ אלמנה לכה״ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו׳) ולפ״ז אולי הגירסא הנ״ל ברש״י השגרת לשון היא. ובדרך כלל מסתבר שהקטע הזה ברש״י שבת הוא הוספה מהגליון, ורש״י
ב״מ ע״א: ד״ה קטן לית ליה שליחות, דכי כתב בגדול כתב דראוי לתרום שיהא הקדשו הקדש ודיבורו חל דגבי הקדשות ונדרים, איש כתיב וגבי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו׳. הרי שמביא דרשת הירושלמי כמו לפנינו. וראה במילואים כאן.
5. רמב״ם הל׳ שקלים פ״א ה״ז. הדרש שלפנינו לא ידוע מקורו. וראה
קידושין לו. שדרשינן: בני ישראל ולא בנות ישראל. ובריטב״א שם: ואיכא דקשיא ליה היכי אמרינן הכא, דכי כתיב בני ישראל ממעט בנות ישראל, א״כ איך נשים נודרות ונודבות קרבן, דהא כתיב בפרשה בני ישראל, ואיכא למימר דהא רבינהו רחמנא התם מדכתיב איש איש לרבות עכו״ם שנודרים ונודבים נדרים ונדבות כישראל וכ״ש נשים, והא דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ואפילו הכי כתיב ויבואו האנשים על הנשים, ולא קשיא דהתם נשים מעצמן הביאו ולא נצטוו בכך, א״נ דנדבה הות וכבר נתרבו נשים בנדר ונדבה כדכתיבנא. ובמשנה שקלים פ״א מ״ג: את מי ממשכנין (לענין מחצית השקל) וכו׳ אבל לא נשים (ונתנו איש כפר נפשו ולא אשה, רע״ב). ובספר המצות מ׳ קעא ממעט נשים מקרא כל העובר על הפקודים וכ״כ בשו״ת הגאונים ליק סי׳ קכ, ראה להלן ל, יג. ור״א בן הרמב״ם כתב: כל איש כאן (טעמו) נפש לא איש, הראיה, איש ואשה אל יעשו עוד. בפי׳ אוה״ח כאן: וסמך תיבת ויקחו לי אל בני ישראל לרמוז שבשקלים הכתוב מדבר שאינם שוקלים אלא בני ישראל ולא בנות ישראל דכתיב כל העובר וכו׳. וכוון לדרש הנ״ל. ובמשך חכמה כאן: מאת כל איש, ולא מאת כל אשה, שמאשה שיש לה בעל אין מקבלין גבאי צדקה דבר מרובה כדתניא סוף ב״ק וכו׳. – בשפתי כהן: ויקחו לי, ר״ת וס״ת לו״י. לרמוז שאף הלויים יתנו תרומה. וכעי״ז בכת״י בעל הרמזים ובכת״י אלגוז אלמגוז. וראה ירושלמי שקלים פ״א ה״ג. וראה להלן אות כט.
6. ובכתב יד מדרש החפץ. העכו״ם והכותי ששקלו אין מקבלין מידן כו׳ אבל נדרים ונדבות מקבלין מידן כו׳ כל שאינו נידר ונידב אין מקבלין מידן וכן הוא מפורש ע״י עזרא שנאמר לא לכם ולנו לבנות את בית א׳. ע״כ. ועי׳ בתו״כ אמור פ״ז מובא בתוס׳
מנחות עג: בשקלים פ״א מ״ה, ועי׳ תוספתא שם פ״א ה״ג, ירושלמי שם פ״א ה״ד,
בבלי ערכין ה: זבחים מה:, ורמב״ם הל׳ שקלים פ״ד ה״ח, הל׳ מתנות עניים פ״ח ה״ח והל׳ ערכין וחרמין פ״א הי״א. והדרש מהפסוק שלפנינו לא ידוע ממקום אחר. ובמאור האפלה: דבר אל בני ישראל פרט לגוי שאין מקבלין ממנו דבר להקמת המשכן ולא לבנין בית הבחירה. וראה לעיל אות ה. בלק״ט כאן: על שם חיבה זוכר את ישראל בכל פרשה ומצוה שנאמר
(הושע יא, א) כי נער ישראל ואוהבהו ואומר
(מלאכי א, ב) ואוהב את יעקב. – ובגמ׳ ערכין שם מסקינן אלא אמר רבא (ודאי לבדק הבית אתי ובימי עזרא היינו טעמא דשלחו להם לא לכם ולנו) משום רפיון ידים הוא דכתיב ויהי עם הארץ מרפין ידי עם יהודה ומבהלין אותם לבנות. תנא חדא עכו״ם שהתנדב נדבה לבדק הבית מקבלים הימנו ותניא אידך אין מקבלין א״ר אילא א״ר יוחנן לא קשיא הא בתחילה הא בסוף וכו׳ וברש״י שם הפי׳ בתחילה, בתחילת הבנין ולהרמב״ם הפי׳ לכתחילה אבל בדיעבד מקבלין. וכפירש״י כתב גם הריבב״ן בירושלמי. וראה במילואים כאן.
7. וכ״ה בכת״י מדרש החפץ והביאור. ובכת״י חמאת החמדה: ויקחו לי משלהם ולא משל אחרים, וראה לעיל אות ד בבאור מתנחומא כת״י, שדורש מויקחו לי תרומה פרט לתורם את שאינו שלו. ובמדרש הגדול כאן: זש״ה שמע בני וקח אמרי וגו׳
(משלי ד י) א״ר יהושע שמע, פרט לחרש, בני, פרט לגוי וקח ולא מן הגזל וכו׳. ובהערות למדרה״ג כתב: דרשה זו לא מצאתי במקורות, והיא חיקוי לדרשת ר״ש בן נחמני (ראה לעיל אות ד). וכעת נתגלה מקורו בקטעי תנחומא מהגניזה אצל מאן עמ׳ קכא ושם הגירסא: אמר ר׳ יהושע ביר׳ נחמיה שמע כו׳ אמר ר׳ שמע׳ בן לקיש ולמדנו ממקומו שנו רבותינו כו׳ עיי״ש בהערות על דבר השינויים בשמות המ״ד. ויש להעיר מויק״ר ל–ו: ולקחתם לכם תני ר׳ חייא במקח ולא בגזל. וטעם הדרש כאן הוא כמש״כ האע״ז: מלת ויקחו לי כגזירת סורה אלי שיסור הנקרא ממקומו ויקרב אליו, וככה שיקח מאתו ויתן לי. (ע״ע אע״ז במדבר ח ח). וזהו שדורש שיקחו מאתם ולא מן הגזל. וכ״ה בזהר ויקהל קצח.-: הלא פרום לרעב לחמך
(ישעיה נח) לחם לא כתיב אלא לחמך, ההוא דילך ממונך ולא דגזילו ולא דעשק ולא דגנבה, דאי הכי לאו זכותא היא, אלא וי ליה דאתי לאדכרא חובוי, כגוונא דא קחו מאתכם תרומה, לארמא ממה דלכון ולא מעשק ולא מגזל ולא מגנבה, ע״כ. ועי׳ ח״א מהרש״א
כתובות סז.8. ראה להלן אות יט מברייתא דמלאכת המשכן ואולי היתה לבעל מדרה״ג גירסא כזו. – בהערות בובר לתנ״י כאן אות יח הביא מגליון כת״י רומי: ויקחו לי, ל״י כתיב, מ׳, שהתורם בעין יפה תורם אחד ממ״ם.
(ראה תרומות פ״ד מ״ג). וכעי״ז בפי׳ רבנו אפרים עה״ת כאן ובכת״י ב״מ לא׳ מהראשונים ובכת״י תימני אלגוז אלמגוז. ושם נוסף: מאת כל, כל עולה נ׳ היינו בינוני אחד מנ׳, מאת כל, ר״ת עולה ס׳ היינו עין רעה א׳ מס׳. ובזהר פ׳ קרח קעט.-: פקודא בתר דא להפריש תרומה גדולה ואוקמוה תרי ממאה וכו׳ דקב״ה אמר ויקחו לי תרומה תרי ממאה וכו׳. וכ״ה בפיהמ״ש להרמב״ם תרומות שם: ואמרו תרומה תרי ממאה. ובפי׳ האברבנאל כאן: מאת כל איש אשר ידבנו לבו, שבנדבות שהיא המצוע בחר ה׳ לא בפזור, ואולי שעל זה קרא אל הנדבה הזאת תרומה שתהיה תרי ממאה כתרומת הקדש, ע״כ. ראה לקמן אות י. ובשפתי כהן: תרומה אמרו ז״ל תרי ממאה, אמר הקב״ה אני נתתי לכל אחד מהם בביזת מצרים משאוי ג׳ חמורים כסף חוץ מביזת הים שהיתה זהב ואיני שואל מהם אלא תרי ממאה כדי שלא יאמרו מה שנתן חזר ולקחו. וראה להלן אות לה. – ומש״כ: בין פרוטה בין פחות משוה פרוטה, ראה מש״כ על זה חתני הרב אהרן גרינבוים בסורא תשי״ד עמ׳ 495.
9. ראה להלן אות טז. ובגנזי שכטר ח״א עמ׳ 470, ומכאן המקור לפירש״י כאן: ויקחו לי לשמי. ומצאתי בתרגום ירושלמי כת״י רומי שבידי, מתרגם: ויקחו לי – ויפרשון לשמי. וכ״ה בתרגום ירושלמי להלן פסוק ח ועשו לי לשמי. וברב״ח: ויקחו לי ע״ד הפשט לי לשמי. ובברטנורא: דהול״ל ויקחו תרומה ולמה הי׳ צריך לכתוב לי, להשמיענו שתהא התרומה לי כלומר מקודשת לשמי. ובשפתי כהן פי׳ דהכוונה שיזכירו שם שמים ויברכו על הפרשת תרומה ועל כל מצוה ומצוה. וראה ירושלמי שקלים פ״ג ה״ד א״ר תנחומא מפני הברכה. ובשו״ת חכ״צ סי׳ קכא מפרש שתורם הלשכה צריך לברך בשעה שהוא תורם. בספר הבהיר יא: ויקחו ל״י תרומה, ויקחו לקודש תרומה שהיא יו״ד והוא עשירי ומנלן דעשירי קודש דכתיב העשירי יהיה קודש, ומאי ניהו קודש דכתיב וראשית כל. וראה זהר ח״ב דף רעא. ולהלן אות מ.
10. בא״א הגיה: והוא אינו נותן לו אלא אחד ממאה. בזמן שבינוני נותן תרומה תרי ממאה. וראה בתנ״י בהערות אות יח ולעיל אות ח, בבאור. ומעין זה מבואר בתנדבא״ר פי״ז: באותה שעה אמר הקב״ה בלבבו שמא לא יביאו בני ישראל נדבתן לפני ושמא יהיו אומרים כלפי מעלה וכי לכסף וזהב הוא צריך והלא כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שלו הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאם ה׳ צבאות ומפני מה אמר לו לבשר ודם הביאו לי נדבה ועשו לי מקדש, הוא מה שביקש (הקב״ה מישראל) נתנו לו (ישראל) והוא עושה (לישראל) מה שאמר להן. ראה להלן אות יא. – בשאלתות ריש תרומה: דמחייבין דבית ישראל למעבד צדקה מן ממוניהון, ומיתן למאן דצריך ליה, ומאן דרחים על ענייא דמי קמיה הקב״ה כמאן דההוא טיבותא קמיה עבדא שנאמר ויקחו לי תרומה. ובהעמק שאלה שם העיר ממ״ש
בב״ב י.-: א״ר יוחנן מ״ד
(משלי יט) מלוה ה׳ חונן דל, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול עבד לוה לאיש מלוה וכו׳, וכתב דהשאלתות דורש ענין זה מקרא שלפנינו ואע״ג דהאי קרא במלאכת המשכן מיירי, למדנו דגדולה צדקה לעניים מבנין בית המקדש, ע״כ. ובענין זה המבואר בתנחומא: לא כהן הוא, יש מאמר
בגמ׳ סנהדרין לט.-: אמר ליה ההוא מינא לר׳ אבהו אלהיכם כהן הוא, דכתיב ויקחו לי תרומה, כי קבריה למשה במאי טביל, וכי תימא במיא והכתיב
(ישעיה מ יב) מי מדד בשעלו מים, א״ל בנורא טביל, דכתיב
(שם סו טו) כי הנה ה׳ באש יבא. ומי סלקא טבילותא בנורא, א״ל אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב
(במדבר לא כג) וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים. (דחויי דחייה ודריש להו הכי כל מי שאינו יכול לבא באש מפני שישרף תעבירו במים). ובפי׳ יד רמ״ה שם: א״ל בנורא, לאו דוקא אלא לקיים מה שנאמר ענה כסיל כאולתו, כלומר לדבריך אפילו אם היה צריך לטבול הוה יכילנא למימר לך דטביל בנורא ולא יכלת לי לאקשויי מקראי כדקא קשיא לך גבי מיא, מיהו ח״ו דאיכא טומאה קמיה קב״ה ואין שום דבר מלכלכו כדי שיטבול באש או בדבר אחר, ותו דהא דכתיב ויקבור ודאי לאו על ידי מעשה הוה אלא שעלתה במחשבתו וכו׳. וראה תוס׳ וח״א מהרש״א שם. ואכמ״ל.
11. באבות פ״ג מ״ז: תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר (דה״א כט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. וכעי״ז ברש״י בראשית כז פסוק ט: וקח לי משלי (ראה תו״ש שם אות מא). וברמב״ן ויקרא כה כג: וטעם כי לי הארץ ע״ד האמת כמו ויקחו לי תרומה. ובכת״י ב״מ לא׳ מהראשונים עה״ת: ויקחו לי, משעת קיחה שלי הוא ותמצא ר״ת ויקחו לי תרומה בגימטריא לה׳ הארץ ומלאה ומכאן למדנו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט (ראה ירושלמי קדושין פ״א ה״ו ולהלן אות כה). – בס׳ צרור המור: ואמר ויקחו לי תרומה ולא אמר ויתנו לי, להורות לנו על מה שאמר דוד המלך ע״ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך, להורות לנו כי עניני הצדקה והנדבה שאנו נותנים ומתנדבים לבדק הבית ולעניים אין אנו נותנים אלא לוקחים ומקבלים כי מי הוא זה ואיזהו שיתן מתנה למלך המלכים אחר שהכל שלו ולה׳ הארץ ומלאה. ומענין זה בשמו״ר פל״ג–ד: ויקחו לי תרומה רבי ברכיה פתח (דה״א כט) לך ה׳ הגדולה והגבורה וגו׳ כי כל בשמים ובארץ, אתה מוצא כל מה שברא הקב״ה למעלן ברא למטן כו׳. וביפ״ת בא לתרץ למה כתיב ויקחו ולא ויתנו, וכן מה הוא לי, לכן דריש אחרי כי לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳, לא שייך הלשון ויתנו רק ויקחו מאשר לי ויעשו משכן. – ושם אות ה: ד״א ויקחו לי תרומה הה״ד
(משלי כב) נבחר שם מעושר רב, נבחר שמו של משה שנאמר לולי משה בחירו וכה״א ואדעך בשם, מעשרו של קרח כו׳ א״ל הקב״ה מפני שיש לך עושר אתה מתגאה כו׳, ע״כ. ביפ״ת מפרש: בא לדרוש למה כתיב ויקחו ולא ויתנו כי המה יקחו לנפשם שכר רב במה שיתנו לו תרומה מאשר ישמרו כספם וזהבם אתם אשר הם למוקש לפעמים לבני אדם. ובהגהות הרד״ל בסגנון אחר ע״ש. ובספר פנים יפות: ולא אמר ויתנו לי תרומה משום דנתינה לגבוה לקיחה היא כענין שאמרו חז״ל
(קידושין ז.) באשה שאמרה הילך מנה ואתקדש לך, אם אדם חשוב הוא מקודשת, מפני שקבלת אדם חשוב הוי נתינה וק״ו הנותן לה׳ מתנה שקבלה שלו נתינה היא והיינו דכתיב ויקחו לי תרומה שהנתינה שאתם נותנים לי היא לקיחה, ע״כ. ומקור הדברים בס׳ תולדות יצחק קארו.
12. ראה לקמן אות יד. וכעי״ז נדרש בכמה מקומות: בשמו״ר שם ו: בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקב״ה נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים הוי ויקחו לי תרומה (וראה ילהמכ״ת סט.). ובתנחומא כאן אות ג (תנ״י אות ב): ויקחו לי תרומה אמר להן הקב״ה היתה התורה שלי ונטלתם אותה קחו אותי עמה. ובמדרש אבכיר (הובא בילק״ש ח״א רמז שסד): אמר הקב״ה לישראל התורה היתה שלי, למען תהיה תורת ה׳ בפיך
(שמות יג ט) והמשפט שלי שנאמר
(דברים א יז) כי המשפט לאלהים הוא נטלתם אותם קחו אותי עמהם, הה״ד ויקחו לי, ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי. ובלק״ט כאן: ויקחו לי תרומה, אני נתתי לכם את תורתי וקחו גם אותי ומנין לומר לי במקום אותי שנאמר
(מ״א א כו) ולי אני עבדך וכו׳. בכת״י מדרש החפץ: ויקחו לי תרומה, זהו שאמר הכתוב
(הושע יא א) כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני בוא וראה מה אהבה גדולה אהב הקב״ה את בני ישראל מכל אומה ולשון ומה חיבה יתירה חיבב אותן שכן משה מעיד ואומר כי מאהבת ה׳ אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע כו׳, קראם בנים שנאמר בנים אתם לה׳ אלהיכם כו׳. וברמב״ן פסוק ג הביא השמו״ר שבאות יד: אמר הקב״ה לישראל מכרתי לכם תורתי וכביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה כי התרומה תהיה לי ואני עמה כדרך דודי לי ואני לו. – בכת״י ב״מ לא׳ מהראשונים: אמרו ז״ל (מכילתא בשלח לעיל י, לא.) לא נתנה התורה אלא לאוכלי מן, שניה לה לאוכלי תרומה, וזהו ויקחו לי תרומה, לי לשמי, שכל מי שעוסק בתורה כאילו לוקח לי שאין לו להקב״ה בעולמו אלא ד׳ אמות של הלכה בלבד. וראה בעה״ט כאן. ובתק״ז נה דף פט: ויקחו לי תרומה אם אתם בעיתון דשריא שכנתי ביניכן ויקחו לי נסיבו מני רשו בקדמיתא לאתגליא.
13. מובא בילק״ש ח״א רמז שסג, ומה שסיים: לכך נאמר ויקחו לי, הכוונה כלעיל אות יב אותי אתם לוקחים. וראה גו״א על מש״כ רש״י לי לשמי: דאל״כ הרי לה׳ הארץ ומלאה וכתיב
(תהלים נ יב) אם ארעב לא אומר לך כי לי כל חייתו ארץ גו׳ ולפיכך צ״ל לי לשמי. וראה לעיל אות ט בבאור. ולקמן אות פ.
14. כ״ה בתנחומא תרומה יז, ויקרא רבה ל–יג, ילק״ש ח״א תרנ״ב ותתקל״ה, ילקוט המכירי משלי כ (יח:), מדרש אגדה ח״ב עמ׳ נה וראה לעיל אות יב, וברב״ח: וע״ד המדרש ויקחו לי תרומה מאחר שנתתי לכם תורתי שכתוב בה כי לקח טוב נתתי לכם וגו׳ הביאו לי תרומה. ובמדרש הגדול כאן: זש״ה: שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים וכו׳ שכל לקיחה שנאמר להם לישראל שכרה בצדה וכו׳ אף כאן שנאמר ויקחו לי תרומה אינה אלא לכפרת עצמן דכתיב
(הושע יד ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה. וע״ע תק״ז נה, דף פט: ולקמן אות לח. הרבה מחברים עשו מהתחלת מדרש זה מדרש פליאה, ויקחו לי תרומה, הה״ד כי לקח טוב נתתי לכם וגו׳, ולא הביאו סוף הדרש, ומעין זה הביאו מדרש פליאה: ויקחו לי תרומה הה״ד תורה צוה לנו משה. מדרש פליאה: ויקחו לי תרומה הה״ד שמע ישראל ד׳ א׳ ד׳ אחד, והכל לכוונת המדרש הנ״ל.
15. מובא בתו״ש שמות פי״ד–סא. וראה לקמן אות עח בביאור וצרף לכאן. ומענין זה בתנ״י ג: ויקחו לי תרומה, אמר להן הקב״ה איני מטריח על אומה אחרת אלא עליכם. מה כתיב
(חבקוק ב ד) הנה עופלה לא ישרה נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה וכו׳, לעולם הבא הקב״ה דן את בני אדם כל אחד ואחד עם בני אומנותו וצדיק עם אמונים יחיה, אמר להן הקב״ה כל אחד ואחד חיה מן אמנותו (מן מלאכתו) ואני גאלתי אתכם ממצרים ואין אתם מפרישים לי תרומה, ויקחו לי תרומה. וכ״ה בתנחומא הנדפס כאן, ובילהמ״כ חבקוק עמ׳ 16, בשינויים. ובכת״י חמאת החמדה: לכם אני מטריח להביא לי ולשמי תרומה ולא לאומות. ובדרש שלפנינו מבואר שהתרומה היתה כעין פרעון על גאולת מצרים, ומענין זה במדרש בראשית רבתי עמ׳ 104: אמר הקב״ה לישראל אני לקחתי אתכם דכתיב
(דברים ד כ) ואתכם לקח ה׳ ויוצא וגו׳, פרעתם לי שנאמר (
שמות יב ג, ראה תו״ש שם אות עט בבאור) ויקחו להם איש שה לבית אבות, ויקחו לי תרומה, אף עכשיו כו׳ ולקחתם לכם ביום הראשון.
16. כעי״ז בתנחומא בהעלותך סי׳ יא, תנ״י שם סי׳ כ, במדב״ר טו–יז ומדרש הגדול כאן. והובא ברב״ח שם בשם מדרש אספה. וראה תו״ש לעיל פי״ג אות ז, פי״ט אות פט, פ״כ אות תקכ בבאור ולהלן אות יז ואות עו, עז, וצרף לכאן.
17. תנחומא כאן סי׳ ג, כל מקום שאמר הקב״ה בתורה לי ישנו בעולם הזה ולעולם הבא כו׳. ויק״ר ב–ב, מדרש שמואל יט–ג, לק״ט ומדרש הגדול כאן והובא בס׳ והזהיר עמ׳ 154 ובמנורת המאור אלנקוה ח״א עמ׳ 37 ממדרש השכם. וראה ילק״ש ח״א רמז שד ושסד וח״ב רמז קכד ובתורה שלמה לעיל פ״כ אות תקכ מספרי במדבר פי׳ צב: שבכל מקום שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים וכו׳, אבל לא הוזכר שם הפסוק שלפנינו. ובפי׳ מהרז״ו בויק״ר שם: ויקחו לי תרומה היינו תרומת המשכן וגם לעתיד יתנו תרומה זו לבית המקדש, כמ״ש סוף יחזקאל כמה פעמים. ראה בביאור להלן אות עז וצרף לכאן, ולהלן אות כז.
18. בתנ״י כאן בשינויים. ובלק״ט: ויקחו לי שתהא ברכה בה וכה״א
(להלן לו ז) והמלאכה היתה דים. וראה תנחומא פקודי סי׳ יא, נשא כז, תנ״י שם כט, שמו״ר מא–ב, שם נא–ב, במדב״ר א–י, שם יב–טז, מדרש תהלים קא–ד וילק״ש ח״ב רמז תתנה.
19. הובא בילק״ש ח״א רמז שסג, בס׳ והזהיר עמ׳ פב ובמדרש הגדול כאן. ויש כאן כמה חילופי גרסאות במנין התרומות, ראה הערות רמא״ש ובענפי יהודה בס׳ והזהיר שם. והאריך בענין זה חתני ר״א גרינבוים בסורא עמ׳ 492. ובמדרש הגדול נוסף: לכולן יש להם שיעור וכו׳ הובא לעיל אות ח. וראה להלן אות ל. – ברמב״ן דברים יב, ו: כי כל מה שירים אדם לה׳ מכל אשר לו בין לקרבנות בין לבדק הבית כענין ויקחו לי תרומה בין לכהנים משרתי ה׳ הכל יקרא תרומה. וראה רש״י כאן. והראב״ע בפי׳ הקצר כאן כתב: והזכיר הגאון (כוונתו לרס״ג) כל התרומות ושיעורן ואין צורך כי זאת תרומת נדבה כו׳ ע״כ. ובפי׳ רבנו אברהם בהר״מ מונה י״ג מיני תרומה ושיעורן ונראה שמקורו מדברי הרס״ג. וראה שם בהערות רא–י ויזנברג.
20. ראה לעיל אות ד וצרף לכאן. – בכת״י ב״מ לא׳ מהראשונים: מאת כל איש, ואפילו לא הביא ב׳ שערות בודקין אותו לשם מי נדר ונדרו נדר. ראה משנה נדה מה: ובמס׳ תרומות פ״א מ״ב: קטן שלא הביא שתי שערות ר״י אומר תרומתו תרומה כו׳ וברע״ב שם דלית ליה לר״י הך דרשא מאת כל איש פרט לקטן, ע״כ. וכ״כ הר״ש.
21. ראה ספרי נשא פיס׳ מה, תנחומא שם סי׳ כז, במדב״ר יד–טז, אבדר״נ נו״א פי״א. ודרש זה הובא ביתר ביאור במדרש הגדול להלן לה כז. וראה להלן אות ל, וספורנו ואברבנאל כאן ובכוזרי מאמר ג–כג: והמשכן היה ממצות האלהים והיה מעשהו מכל הקהל כמו שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו בתכלית החפץ והרצון והתחייב השלמת התולדה שהוא השכינה, כאשר אמר ושכנתי בתוכם.
22. במכדרשב״י לעיל יב לו: ומנין אתה אומר שלא היה כל אחד ואחד מישראל שלא היה יכול להעמיד אהל מועד וכל כליו וכל קרסיו קרשיו בריחיו עמודיו ואדניו ת״ל מאת כל איש אשר ידבנו לבו, אין לך כל אחד ואחד מישראל שאין יכול לעשות כל מה שאמרתי לך, יכול היה בהן אחד שלא נטל, ת״ל ויוציאם בכסף וזהב וגו׳, וכעי״ז במדרש הגדול שם וכאן. ועי׳ באוה״ח כאן.
23. בפי׳ אוה״ח כאן: ורז״ל דרשו דבר אל בני ישראל שלא ימנה עליהם מערב רב ודורשים דבר לשון דברות ושררה. וכ״ה בס׳ מגיד מישרים המיוחס להרי״ק: בעא הקב״ה דבהאי נדבה יהיו בני ישראל האזרחים גבאים ולא מערב רב, והיינו דבר אל בנ״י ויקחו לי תרומה בני ישראל יקחו התרומה כלומר הם יגבו אותה, כלומר וממי יגבו אותה מאת כל איש אף מערב רב, ע״כ. וראה בזהר פנחס רלז: ובשפתי כהן: דבר אל בני ישראל ולא לערב רב. בזהר ח״ב קכח.-: מאת כל איש, מההוא דאיקרי איש, דאתגבר על יצריה וכל מאן דאתגבר על יצריה אקרי איש, מאי אשר ידבנו לבו, אלא דאיתרעי ביה קב״ה וכו׳ מיניה תקחו את תרומתי. ועעו״ש קמט., רעא. ובספר הבהיר אות מג. ובתוס׳ לזהר ח״ב דף רעא: ישב ר׳ ברכיה ודרש מ״ד ויקחו לי תרומה, כך אמר הקב״ה (אותי תרומה) הרימו אותי בתפלתיכם, ומי הוא, אותו שנדבו לבו להמשך מן העוה״ז, את תרומתי, שנאמר: וזאת התרומה, וכתיב מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, מאותו המתנדב.
24. מקור הדרש בתרגום יונתן כאן: מן כל דיתרעי לביה ולא באלמותא. וכ״ה בכת״י חמאת החמדה: אשר ידבנו לבו ולא אנוס. וכן פי׳ הר״י בכור שור, הספורנו והאברבנאל. וראה להלן אות כו וצרף לכאן. ובפי׳ ר׳ מיוחס: אשר ידבנו לבו לא על כרחן אלא ברצונם לפי שיש תרומה אחרת שממשכנין עליה והיא תרומת השקלים לפיכך מזהיר על זו שתבוא נדבה. ראה לקמן אות כז, כח, ואות פא. ובנוסח חדש בתנחומא מכת״י הגניזה אצל מאן עמ׳ קכא: ועשו לי מקדש, א״ל משה, אלוהי רבש״ע ומאיכן יעשו, יתן כל אחד מהן קטאדיקי (מס בלשון יון) א״ל הקב״ה לאו אלא ויקחו לי תרומה... [ידבנו לבו]. ובמגיד מישרים לרי״ק: ידבנו לבו, כלומר לא יכפו אפילו בדברים לשום אדם יותר ממה שלבו נדבו וכ״כ בדרשת ריק״א שיקחו רק ממי שיביא בעצמו. בס׳ כלי חמדה לר׳ שמואל לנייאדו פ׳ תרומה מסביר יפה ענין זה של נדיבת הלב וז״ל: בנתינת כל אחד מישראל חלק זהב או כסף המשכן, יתן נדיבות לבו מצורף לזהב או לכסף, ומהזהב והכסף יעשה המשכן וכליו, ומהנדיבות לב משכן ובית מנוחה לחי העולמים כו׳ אין הדביקות של השי״ת עם בנ״י מצד האפריון, אלא מצד הנדיבות לב אשר בתוכו כו׳ נמצא המשכן עצמו כמו הגר והאהבה אשר מבנות ירושלים כמו השלהבת הקשורה בנר ככה אל עבר פני ה׳ האירה האהבה ונדיבות לב עם בני ישראל כו׳ המשכן ימצאו שנים זה בתוך זה הפנימי רוחני מנדיבות לב בני ישראל והחיצון מהנדבה הגשמית כו׳ ולכן נקראו מקדש ומשכן, ע״כ.
25. בירושלמי פ״ג דתרומות ה״ד
ובבבלי שבועות כו: דרשו ענין זה ממה שנאמר
(דברים כג כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית, אין לי אלא שהוציא בשפתיו, גמר בלבו מנין ת״ל כל נדיב לב. וכ״כ הרמב״ם הל׳ מעשה הקרבנות פי״ד הי״ב. והדרש מפסוק שלפנינו לא הובא במקום אחר. ובמדרש הגדול נוסף: והוא הדין לכל הקדשים שאינו צריך להוציא בשפתיו אלא משגמר בלבו נתחייב. – בקטעי מדרשים מכת״י הגניזה: אשר ידבנו לבו, אמר הכתוב
(תהלים קיח קח) נדבות פי רצה נא ה׳.
26. ראה לעיל אות ב.
27. וכ״ה בכת״י מדרש הביאור בשם אמרו רבותינו. ובסדר אליהו רבה סוף פכ״ג (כה): ומפני מה נטמן המשכן עד היום הזה מפני שעשוהו הכשרים בנדבת לבם וקשה לפני הקב״ה להפסיד כל מה שעשו הכשרים בנדבת לבם ולעתיד יבא הקב״ה וישרה בתוכו כמדה הראשונה שנאמר
(שה״ש ד) עורי צפון ובואי תימן וגו׳ באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי וגו׳. ראה לעיל אות יז ולקמן אות עז. ושם פי״ח: אשריהם הצדיקים שאין שונא שולט במעשה ידיהם שכן מצינו במשכן שעשה משה שלא שלט בו שונא, ולא נהפך שולחנו על פניו אבל (במשכן) במקדש שעשה שלמה שלט בו שונא ונהפך שלחנו על פניו, אבל במקדש אחרון שעתיד הקב״ה לבנותו בעגלא ובזמן קריב [אינו שולט] בו שונא לעולם הקב״ה דר בו לעולם ולעולמי עולמים, ע״כ. ובסגנון אחר בחמדת הימים התימני: דרשו רז״ל משכן שהתנדבו אותו בכל לב דכתיב מרבים העם להביא ויבואו האנשים על הנשים ברצונם ומדעתם, לא שלטה בו יד צר, ומקדש אע״פ שנאמר וישמח העם לא היתה שמחתם שלמה שלא התנדבו אותו בכל לב דכתיב ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל, לכך שלטה בו יד אויב דכתיב ידו פרש צר.
28. ראה שקלים פ״א מ״ג מ״ה ורמב״ם הל׳ שקלים פ״א ה״ט. ובפי׳ ר׳ מיוחס: תקחו את תרומתי על כרחם וזו תרומת שקלים לקרבנות השנה שממשכנין עליה. ובלק״ט: תקחו את תרומתי, מאחר שהתנדב בלבו תקחו את תרומתי בעל כרחו. וכ״ה בכת״י חמאת החמדה. וכוונתו דאע״פ דלעיל אות כד נדרש מאשר ידבנו לבו ולא אנוס, מ״מ לאחר שהתנדב יקחו בעל כרחו. ובכת״י ב״מ לא׳ מהראשונים: תקחו על כרחם מכאן שממשכנים על הצדקה. וראה
ב״ב ח: שנדרש ממה שנאמר להלן כח ה: והם יקחו את הזהב וכו׳, וע״ע העמק שאלה על השאלתות ריש תרומה. – בפענח רזא: תקחו, תקח לא נאמר מכאן שאין גובין שום צדקה בפחות משנים, תקחו בגימטריא שנים קחו. וכן הוא בכתב-יד אלגוז אלמגוז וראה בעל הטורים כאן.
29. ראה לעיל אות ה וצרף לכאן. וכן איתא בשקלים פ״א מ״ה אע״פ שאמרו אין ממשכנין נשים אם שקלו מקבלין מידן. וזה ג״כ כוונת המדרה״ג. ובמלאכת שלמה הוסיף מהר״ש סיריליו ז״ל: ונשים נמי דוקא עד שיביאו שתי שערות אין תובעין אבל משהביאו תובעין לעולם דכופר נפש הוא, ואין ממשכנין דאיש כתיב. וכ״כ בשם הרא״ש ז״ל.
30.
במגילה כט: דתני ר׳ יוסף ג׳ תרומות הן של מזבח למזבח ושל אדנים לאדנים ושל בדק הבית לבדק הבית. והכוונה לג׳ תרומות האמורות בפרשת כי תשא. וראה רש״י כאן ושם. ובמאירי שם שלש תרומות אחת לתרומת אדנים ואחת לתרומת שקלים ושתיהן היו בחצי שקל והשלישית לבדק הבית והיא היתה כפי נדבת כל או״א, ע״כ. ולשון הירושלמי הובא במדרש הגדול להלן פסוק ג׳ ובספר והזהיר פ׳ כי תשא. ובילק״ש הגירסא מקוטעת. ובכת״י ילקוט אלביחני: נאמר כאן תרומה ג׳ פעמים, ויקחו לי תרומה תקחו את תרומתי וזאת התרומה לפי שהן שלש תרומות, תרומת משכן שנאמר בה ויקחו לי תרומה ותרומת שקלים שנאמר בה תקחו את תרומתי שהיא חובה, ותרומת אדנים שנאמר בה וזאת התרומה. וכ״ה בכת״י ילקוט מעין גנים. – מה שירצו יעשו, ופי׳ רבינו משולם למשכן לעשות מה שירצו, זה לקדשים וזה למנורה וזה למזבח, לקרבן מה שירצו יעשה, זה לעולה וזה לעוף. ראה מפרשי הירושלמי. ובפי׳ תלמיד ר׳ שמואל בר׳ שניאור ה״ג: תרומת המשכן למשכן מה שירצו יעשו, תרומת שקלים לקרבנות מי שלא [ירצה] יעשו (וכן היא הגירסא בש״ס כת״י מינכן עיי״ש בדק״ס), כדי שיהיה יד כולם שוה, כלומר ממשכנין אותם שלא ברצונם כדי שיהא להם חלק בקרבנות, ואע״ג דכתיב בקרא אשר ידבנו לבו בירושלמי דתרומות (מובא בתו״ש לעיל אות ד) דרשינן ליה למעוטי חרש שוטה וקטן שאינן נדיבי לב, ע״כ. והגר״א גורס: מה שירצו יביאו וכו׳, לקרבן מה שירצו יביאו אבל יד כולם שוה העשיר לא ירבה ממחצית, תרומת אדנים לאדנים וכו׳. ובתקלין חדתין מפרש גירסא זו דהעשיר לא ירבה קאי על תרומת אדנים. – ועי׳ בפהמ״ש להרמב״ם שם פ״ב מ״ג וברמב״ן ר״פ כי תשא, וברב״ח כאן, ובתיו״ט בשקלים פ״א מ״ד. ובכת״י מושב זקנים: זהב וכסף ונחשת. פרש״י חוץ מן הכסף שבא שוה בשוה במחצית השקל, והק׳ הר״י אותן הקרבנות שהביאו מאחד בניסן שהוקם המשכן עד אחד באייר שהביאו כל אחד מחצית השקל ממה הביאו אם לא בשווה, וצ״ל שהיו מוסרים לציבור וכן קטורת מצינו כאן שבא נדבה אע״ג דדינו לבא משל ציבור, ע״כ.
31. מובא בילק״ש כאן. ובמדרש הגדול: ולמה נאמר תרומה התרומה תרומתי בענין אחד, אלא אחת למשכן ואחת למקדש ראשון ואחת למקדש שני.
32. ראה במילואים כאן.