תנ״ך
פירוש
(א) כִּי־יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל בָּאֲדָמָה֙ אֲשֶׁר֩ יְהֹוָ֨היְ־הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֤ן לְךָ֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ נֹפֵ֖ל בַּשָּׂדֶ֑ה לֹ֥א נוֹדַ֖ע מִ֥י הִכָּֽהוּ׃ (ב) וְיָצְא֥וּ זְקֵנֶ֖יךָ וְשֹׁפְטֶ֑יךָ וּמָדְדוּ֙ אֶל־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבֹ֥ת הֶחָלָֽל׃ (ג) וְהָיָ֣ה הָעִ֔יר הַקְּרֹבָ֖ה אֶל־הֶחָלָ֑ל וְלָֽקְח֡וּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֜וא עֶגְלַ֣ת בָּקָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־עֻבַּד֙ בָּ֔הּ אֲשֶׁ֥ר לֹא־מָשְׁכָ֖ה בְּעֹֽל׃ (ד) וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֤וא אֶת־הָֽעֶגְלָה֙ אֶל־נַ֣חַל אֵיתָ֔ן אֲשֶׁ֛ר לֹא־יֵעָבֵ֥ד בּ֖וֹ וְלֹ֣א יִזָּרֵ֑עַ וְעָֽרְפוּ־שָׁ֥ם אֶת־הָעֶגְלָ֖ה בַּנָּֽחַל׃ (ה) וְנִגְּשׁ֣וּ הַכֹּהֲנִים֮ בְּנֵ֣י לֵוִי֒ כִּ֣י בָ֗ם בָּחַ֞ר יְהֹוָ֤היְ־הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּלְבָרֵ֖ךְ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑היְ־הֹוָ֑ה וְעַל־פִּיהֶ֥ם יִהְיֶ֖ה כׇּל־רִ֥יב וְכׇל־נָֽגַע׃ (ו) וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָעֶגְלָ֖ה הָעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל׃ (ז) {מפטיר} וְעָנ֖וּ וְאָמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א [שָֽׁפְכוּ֙] (שפכה) אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ׃ (ח) כַּפֵּר֩ לְעַמְּךָ֨ יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶׁר־פָּדִ֙יתָ֙ יְהֹוָ֔היְ־הֹוָ֔ה וְאַל־תִּתֵּן֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֖רֶב עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִכַּפֵּ֥ר לָהֶ֖ם הַדָּֽם׃ (ט) וְאַתָּ֗ה תְּבַעֵ֛ר הַדָּ֥ם הַנָּקִ֖י מִקִּרְבֶּ֑ךָ כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽהיְ־הֹוָֽה׃ (י) {פרשת כי תצא} כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְהֹוָ֧היְ־הֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ׃ (יא) וְרָאִ֙יתָ֙א בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃ (יב) וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפׇּרְנֶֽיהָ׃ (יג) וְהֵסִ֩ירָה֩ב אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ וְיָֽשְׁבָה֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבָ֥כְתָ֛הג אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֙יהָ֙ וּבְעַלְתָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃ (יד) וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א חָפַ֣צְתָּ בָּ֗הּ וְשִׁלַּחְתָּהּ֙ לְנַפְשָׁ֔הּ וּמָכֹ֥ר לֹא־תִמְכְּרֶ֖נָּה בַּכָּ֑סֶף לֹא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ׃ (טו) כִּֽי־תִהְיֶ֨יןָ לְאִ֜ישׁ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֗ים הָאַחַ֤ת אֲהוּבָה֙ וְהָאַחַ֣ת שְׂנוּאָ֔ה וְיָֽלְדוּ־ל֣וֹ בָנִ֔ים הָאֲהוּבָ֖ה וְהַשְּׂנוּאָ֑ה וְהָיָ֛ה הַבֵּ֥ן הַבְּכֹ֖רד לַשְּׂנִיאָֽה׃ (טז) וְהָיָ֗ה בְּיוֹם֙ הַנְחִיל֣וֹ אֶת־בָּנָ֔יו אֵ֥ת אֲשֶׁר־יִהְיֶ֖ה ל֑וֹ לֹ֣א יוּכַ֗ל לְבַכֵּר֙ אֶת־בֶּן־הָ֣אֲהוּבָ֔ה עַל־פְּנֵ֥י בֶן־הַשְּׂנוּאָ֖ה הַבְּכֹֽר׃ (יז) כִּי֩ אֶת־הַבְּכֹ֨ר בֶּן־הַשְּׂנוּאָ֜ה יַכִּ֗יר לָ֤תֶת לוֹ֙ פִּ֣י שְׁנַ֔יִם בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֖א ל֑וֹ כִּי־הוּא֙ רֵאשִׁ֣ית אֹנ֔וֹ ל֖וֹ מִשְׁפַּ֥ט הַבְּכֹרָֽה׃ (יח) כִּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיִסְּר֣וּה אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם׃ (יט) וְתָ֥פְשׂוּ ב֖וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ אֶל־זִקְנֵ֥י עִיר֖וֹ וְאֶל־שַׁ֥עַר מְקֹמֽוֹ׃ (כ) וְאָמְר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֣י עִיר֗וֹ בְּנֵ֤נוּ זֶה֙ סוֹרֵ֣ר וּמֹרֶ֔ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵ֖עַ בְּקֹלֵ֑נוּ זוֹלֵ֖ל וְסֹבֵֽא׃ (כא) וּ֠רְגָמֻ֠הוּ כׇּל־אַנְשֵׁ֨י עִיר֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔ת וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁמְע֥וּ וְיִרָֽאוּ׃ (כב) {שני} וְכִֽי־יִהְיֶ֣ה בְאִ֗ישׁ חֵ֛טְא מִשְׁפַּט־מָ֖וֶת וְהוּמָ֑ת וְתָלִ֥יתָ אֹת֖וֹ עַל־עֵֽץ׃ (כג) לֹא־תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל־הָעֵ֗ץ כִּֽי־קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־קִלְלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־אַדְמָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣היְ־הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וְרָאִ֙יתָ֙ =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=וְרָאִיתָ֙ (חסר פשטא מלעיל)
• הערת ברויאר בספק, ולאחר בדיקה בהגדלה נראה שהוא ודאי.
• ל!=וְרָאִיתָ֙ (חסר פשטא מלעיל)
• הערת ברויאר בספק, ולאחר בדיקה בהגדלה נראה שהוא ודאי.
ב וְהֵסִ֩ירָה֩ =ל,ל9 (טעם כפול בכתב־היד)
• ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3=וְהֵסִירָה֩ (אין תלישא מלעיל)
• ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3=וְהֵסִירָה֩ (אין תלישא מלעיל)
ג וּבָ֥כְתָ֛ה =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• דפוסים וקורן=וּבָֽכְתָ֛ה (בגעיה)
• דפוסים וקורן=וּבָֽכְתָ֛ה (בגעיה)
ד הַבְּכֹ֖ר =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ומסורת-ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו)
• ל!=הַבְּכ֖וֹר (כתיב מלא וי״ו)
• ל!=הַבְּכ֖וֹר (כתיב מלא וי״ו)
ה וְיִסְּר֣וּ =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=וְיסְּר֣וּ (חסר חיריק באות יו״ד)
• ל!=וְיסְּר֣וּ (חסר חיריק באות יו״ד)
(ב) 
ויצאו זקניך – אסנהדרי גדולה. ומדדו – ממקום שהחלל שוכב, אל הערים אשר סביבותםב – לכל צד, לידע איזו קרובה. (ד) אל נחל איתן – קשה, שלא נעבד. וערפו שםג – קוצץ ערפה בקופיץ. אמר הקב״ה: תבא עגלה בת שנתה שלא עשתה פירות לכפר על הריגתו,ד ותערף במקום שאינו עושה פירות, לכפרה על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פירות. (ז) ידינו לא שפכו – וכי עלתו על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא, לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ולוייה. (ח) הכהנים אומרים: כפר לעמך. ונכפר להם הדם – הכתוב מבשרם שמשיעשו כן, יכופר להם העון. (ט) ואתה תבער – מגיד שאם נמצא ההורג לאחר שנתערפה העגלה, הרי זה יהרג, והוא הישר בעיני י״י. (סיום) חסלת שפטים. (י) כי תצא למלחמה – במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שבמלחמות ארץ ישראל אין לומר: ושבית שביו.ז ושבית שביו – לרבות כנענים שבתוכה, ואף על פי שהן משבעה אומות. (יא) ולקחת לך לאשה – לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. אם אין הקב״ה מתירה ישאנה באיסור, אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו: כי תהיינהח לאיש וגומ׳, וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה. לכך נסמכו פרשיות הללו. טאשת – אפילו אשת איש. (יב) ועשתה את צפרניה – תגדלם, כדי שתתנוול. (יג) והסירה את שמלת שביה – לפי שהם נאים, שהגוים הארוריםי בנותיהם מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עמהם. וישבה בביתך – בבית שמשתמש בו. נכנס ונתקל בה, יוצא ונתקל בה, רואה בבכייתה, רואה בניוולה, כדי שתתגנה עליו. ובכתה את אביה וגו׳ – כל כך למה? כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה, בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת. (יד) והיה אם לא חפצתיא בה – הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה. לא תתעמר בה – לא תשתמש בה. בלשון פרסי קורין לעבדות ושימוש: עימארא,יב מיסודו של ר׳ משהיג למדתי כן. (יז) פי שנים – כנגד שני אחים. בכל אשר ימצא לו – מיכאן שאין הבכור נוטל פי שניםיד בראוי לבא לאחר מיתת האב כבמוחזק. (יח) סורר – סר מן הדרך, רישטולנץ.טו ומורה – מסרב בדברי אביו, לשון ממרים, ריווילוט.טז ויסרו אותו – מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. (יח-כ) בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין, שנאמר: זולל וסובא, ואומר: אל תהי בסבאי יין בזוללי בשר (משלי כ״ג:כ׳). ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו, ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטס את הבריות. אמרה תורה: ימות זכאי, ואל ימות חייב. (כא) וכל ישראל ישמעו – מכאן שצריך הכרזה בבית דין: פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה. (כב) וכי יהיה באיש חטא משפט מות – סמיכת הפרשיות מגיד שאם חסין יזאביו ואמו עליו, סוף שיצא לתרבות רעה ויעבור עבירות, ויתחייב מיתה בבית דין. ותלית אותו – רבותינו אמרו: כל הנסקלין נתלין, שנאמר: כי קללת אלהים תלוי (דברים כ״א:כ״ג). והמברך את השם בסקילה. (כג) כי קללת אלהים תלוי – זילזולו של מלך הוא, שהאדם עשוי בדמות דיוקנו, וישראל בניו הם. משל לשני אחיםיח שהיו דומין זה לזה, אחד נעשה מלך, ואחד נתפס לליסטיא ונתלה, כל הרואהו אומר המלך תלוי.יט כל קללה שבמקראכ לשון הקל וזילזול, כמו: והוא קללני קללה נמרצת (מלכים א ב׳:ח׳).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ויצאו זקניך – אסנהדרי גדולה. ומדדו – ממקום שהחלל שוכב, אל הערים אשר סביבותםב – לכל צד, לידע איזו קרובה. (ד) אל נחל איתן – קשה, שלא נעבד. וערפו שםג – קוצץ ערפה בקופיץ. אמר הקב״ה: תבא עגלה בת שנתה שלא עשתה פירות לכפר על הריגתו,ד ותערף במקום שאינו עושה פירות, לכפרה על הריגתו של זה שלא הניחוהו לעשות פירות. (ז) ידינו לא שפכו – וכי עלתו על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא, לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ולוייה. (ח) הכהנים אומרים: כפר לעמך. ונכפר להם הדם – הכתוב מבשרם שמשיעשו כן, יכופר להם העון. (ט) ואתה תבער – מגיד שאם נמצא ההורג לאחר שנתערפה העגלה, הרי זה יהרג, והוא הישר בעיני י״י. (סיום) חסלת שפטים. (י) כי תצא למלחמה – במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שבמלחמות ארץ ישראל אין לומר: ושבית שביו.ז ושבית שביו – לרבות כנענים שבתוכה, ואף על פי שהן משבעה אומות. (יא) ולקחת לך לאשה – לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. אם אין הקב״ה מתירה ישאנה באיסור, אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו: כי תהיינהח לאיש וגומ׳, וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה. לכך נסמכו פרשיות הללו. טאשת – אפילו אשת איש. (יב) ועשתה את צפרניה – תגדלם, כדי שתתנוול. (יג) והסירה את שמלת שביה – לפי שהם נאים, שהגוים הארוריםי בנותיהם מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עמהם. וישבה בביתך – בבית שמשתמש בו. נכנס ונתקל בה, יוצא ונתקל בה, רואה בבכייתה, רואה בניוולה, כדי שתתגנה עליו. ובכתה את אביה וגו׳ – כל כך למה? כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה, בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת. (יד) והיה אם לא חפצתיא בה – הכתוב מבשרך שסופך לשנאותה. לא תתעמר בה – לא תשתמש בה. בלשון פרסי קורין לעבדות ושימוש: עימארא,יב מיסודו של ר׳ משהיג למדתי כן. (יז) פי שנים – כנגד שני אחים. בכל אשר ימצא לו – מיכאן שאין הבכור נוטל פי שניםיד בראוי לבא לאחר מיתת האב כבמוחזק. (יח) סורר – סר מן הדרך, רישטולנץ.טו ומורה – מסרב בדברי אביו, לשון ממרים, ריווילוט.טז ויסרו אותו – מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. (יח-כ) בן סורר ומורה אינו חייב עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין, שנאמר: זולל וסובא, ואומר: אל תהי בסבאי יין בזוללי בשר (משלי כ״ג:כ׳). ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו, ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטס את הבריות. אמרה תורה: ימות זכאי, ואל ימות חייב. (כא) וכל ישראל ישמעו – מכאן שצריך הכרזה בבית דין: פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה. (כב) וכי יהיה באיש חטא משפט מות – סמיכת הפרשיות מגיד שאם חסין יזאביו ואמו עליו, סוף שיצא לתרבות רעה ויעבור עבירות, ויתחייב מיתה בבית דין. ותלית אותו – רבותינו אמרו: כל הנסקלין נתלין, שנאמר: כי קללת אלהים תלוי (דברים כ״א:כ״ג). והמברך את השם בסקילה. (כג) כי קללת אלהים תלוי – זילזולו של מלך הוא, שהאדם עשוי בדמות דיוקנו, וישראל בניו הם. משל לשני אחיםיח שהיו דומין זה לזה, אחד נעשה מלך, ואחד נתפס לליסטיא ונתלה, כל הרואהו אומר המלך תלוי.יט כל קללה שבמקראכ לשון הקל וזילזול, כמו: והוא קללני קללה נמרצת (מלכים א ב׳:ח׳).רשימת מהדורות© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917 נוסף כאן: ״מיוחדים שבזקיניך״.
ב כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917: סביבותיו. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34: סביבתיכם (עם סימני מחיקה).
ג כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא חסר: ״ ״.
ד המלים ״לכפר על הריגתו״ מופיעות רק בכ״י לייפציג 1. הן חסרות בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917.
ה כן במקור בכ״י לייפציג 1, וכן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 יד מאוחרת תיקנה ל״ותכפר״.
ו כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1: ״תעלה״. בדפוס רומא: ״עלתה״.
ז כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י מינכן 5 נוסף כאן: שהרי כת׳ בה: לא תחיה כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז). ובגיליון בכ״י לונדון 26917 ובדפוס רומא נוסף כאן: שנ׳ בהן: לא תחיה כל נשמה (דברים כ׳:ט״ז).
ח כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1. בפסוק ובכ״י מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: ״תהיין״.
ט כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים הוקדם ד״ה זה לפני ד״ה ״ולקחת״.
י כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. מלה זו נמחקה (צונזרה) בכ״י מינכן 5. היא חסרה בכ״י המבורג 13, לונדון 26917.
יא כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: חפצתה
יב כן בכ״י לייפציג 1, המבורג 13. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34: ״עימרא״. בכ״י מינכן 5: ״עמרא״. בכ״י ליידן 1: ״עמורה״.
יג כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, לונדון 26917 נוסף כאן: ״הדרשן״.
יד כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34 חסר: ״פי שנים״.
טו כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 חסרה מלת: ״רישטולנץ״.
טז כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917 חסרה מלת: ״ריווילוט״.
יז כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 נוספה כאן מלת: ״בו״.
יח כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, דפוס שונצינו. בכ״י אוקספורד 165: ״לשני בני אדם״. בדפוס סביונטה: ״לשני אחים תאומי׳ ״.
יט כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, ס״פ 118. בכ״י המבורג 13, דפוס רומא נוסף כאן: ״צווה המלך והורידוהו״.
כ כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״כל הקללה״.
הערות
Tanakh
Peirush