×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤הי״י֤ אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אַל⁠־תִּירָ֣א וְאַל⁠־תֵּחָ֔ת קַ֣ח עִמְּךָ֗ אֵ֚ת כׇּל⁠־עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה וְק֖וּם עֲלֵ֣ה הָעָ֑י רְאֵ֣ה׀ נָתַ֣תִּי בְיָדְךָ֗ אֶת⁠־מֶ֤לֶךְ הָעַי֙ וְאֶת⁠־עַמּ֔וֹ וְאֶת⁠־עִיר֖וֹ וְאֶת⁠־אַרְצֽוֹ׃
And Hashem said to Joshua, "Do not fear and do not be dismayed. Take all the people of war with you, and arise, go up to Ai. See, I have given into your hand the king of Ai, and his people, and his city, and his land.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר יְיָ לִיהוֹשֻׁעַ לָא תִדְחַל וְלָא תִתְּבַּר דְבַר עִמָךְ יַת כָּל עַמָא עָבְדֵי קְרָבָא וְקוּם סַק לְעָי חֲזֵי דִמְסָרִית בִּידָךְ יַת מַלְכָּא דְעַי וְיַת עַמֵיהּ יַת קַרְתֵּיהּ וְיַת אַרְעֵיהּ.
והנה זכר שאחר זה שבה ההשגחה האלהית על ישראל וצוה השם יתברך שיעשו מלחמה בתחבולות עם אנשי העי לפי שכבר היה אפשר להחרימם בזה האופן בזולת עשיית מופת אחר כי הם יסכימו לצאת מהעיר לרדוף אחרי בני ישראל לפי שבפעם הראשונה נצחום והנה הש״י לא יעשה מופת ללא צורך.
(הקדמה)
הפרשה השמינית בלכידת העי ותליית מלכה. תחלתה ויאמר ה׳ אל יהושע, עד אז יבנה יהושע וגו׳, ושאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:
השאלה הראשונה למה עשה יהושע הזמנה כל כך מופלגת ללכוד העי? בשלוח ראשונה שלשים אלף איש למארב, ובהביאו אחרי כן כל מחנה ישראל עליה בהיות העיר עיר קטנה, כמו שאמרו האנשים שהלכו לרגל אותה, אל תיגע שמה את כל העם כי מעט המה, ועם היות שקרה שמה לשלשת אלפי איש מה שקרה, הנה היה זה להעדר ההשגחה מהם, ואחרי שובה כירחי קדם לא היה ראוי שיעשה הכנה גדולה כזאת:
השאלה השנית אם היה שיהושע שם אורב לעיר מאחריה שלשים אלף איש למה אחרי כן שם אורב אחר? כמו שאמר ויקח כחמשת אלפי איש וישם אותם אורב בין ביתאל ובין העי מים לעיר. והנה שמו אותו המארב הקטן סמוך למארב הגדול באותו מקום עצמו, כי המארב הגדול שהיו בו שלשים אלף איש גם כן היה בית ביתאל ובין העי מים לעי (שהוא העיר אשר היו עליה) והיו אם כן שני אורבים שניהם מצד אחד והוא מותר:
השאלה השלישית באמרו וישימו העם את כל המחנה אשר מצפון לעיר ואת עקבו מים לעיר וילן יהושע בלילה בתוך העמק, והפסוק הזה יראה שאין ענין לו, כי כבר אמר למעלה וכל העם אשר אתו עלו ויגשו וגו׳, ויחנו מצפון לעיר והגי בינו ובין העי, וגם כן אמר קודם זה וילן יהושע בלילה הוא בתוך העם, ואם כן אין לפסוק הזה האחרון צורך?
השאלה הרביעית למה שרף יהושע את העי וישימה תל עולם שממה עד היום הזה? והנה עיר הזאת נלכדה בגבורה אנושית, ולא היה ענינה כענין יריחו, ומדוע תהיה שממה כמוה? ואם היה בעבור שאנשי העי הכו בישראל שלשים וששה איש? הנה זה הוא מדרך המלחמה ואין להם אשם, וידוע שהאדם ישתדל להציל נפשו מן האויבים הבאים לקחת ארצו וביתו, ושאר העמים אין ספק שגם כן נלחמו עמהם, ועם כל זה לא השאירו ארצותם שממה:
השאלה החמשית אם היה שרצה האל ית׳ שיעשו לעי כאשר עשו ליריחו, אם כן למה לא שרפו גם כן כל השלל כמו שעשו ביריחו? ולמה צוה ליהושע ויהושע לעם שיבוזו את השלל? והנה בהיות העיר חרם כל השלל ראוי שיהיה גם כן חרם, והקושי הוא איך האל ית׳ השוה דין העי לדין יריחו בעיר ולא בשלל?
השאלה הששית למה יהושע תלה על עץ מלך העי? וכן עשה לשאר המלכים שנחבאו במערה, ומה ראה לתלותם כלם על עץ ולא הענישם בשרפה או בחנק או בסקילה או בשאר המיתות? ואם היה שתלאם, למה צוה לקברם בערב ולעשות עליהם גל אבנים? ולפי שהיה כן מנהגו כל הימים ראוי שנשאל סבתו ונדעה? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
(א) ויאמר ה׳ אל יהושע אל תירא ואל תחת וגו׳. לפי שהיה מטבע האנשים שייראו מגשת למקום שקדם בו שום סכנה, צוה האל ליהושע אל תירא ואל תחת מגשת אל העי. אמנם הזהירו בשני דברים, האחד שילך עם הלוחמים ולא ישלחם בלתו כמו שעשה בפעם הראשונה, וזהו וקח עמך וגו׳, והשני שלא ישלח שם אנשים מועטים כמו שעשה אז, כי התשועה אל כל העם תתיחס לא לשלשת אלפי איש, וזהו קח עמך את כל עם המלחמה, והבטיחו שכבר בגזרתו ית׳ נתן בידו את מלך העי ועמו ועירו וארצו, הנה זכר ראשונה המלך, לפי שהוא היה שר צבאם והוא היה סבת הריגת האנשים שמתו שמה, ואחריו העם שהם היו הרודפים אחרי בני ישראל, ואחריו העיר שנלכדה מיד עמהם, וארצו שנלכדה אחדי לכידת העיר.
אל תירא – לפי שכבר נפלו בזה המקום, היה ירא לגשת עוד, לזה אמר לו ׳אל תירא׳.
כל עם – צוה לעשות כל ההכנות והתחבולות האלו להטעות הגוים למען יחשבו שכל נצחונם הוא בעבור רוב העם והתחבולות ולא יד ה׳ עשתה זאת, ועל זה יאספו כולם יחד להיות גם המה עם רב ולהמתיק עצה ותחבולות ברוב יועצים, ובזה יהיה טובה לישראל כי את כולם יכו כאחד מבלי יצטרכו ללכת מעיר לעיר להכות בם.
לאחר מעשה עכן והריגתו, שבה ההשגחה האלהית על ישראל1, ולפי שהיה מטבע האנשים לפחד לגשת למקום שקדם בו סכנה2, שכן נפלו שם לפני כן מישראל, היה ירא העם מלגשת לשם עוד3, וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל-יְהוֹשֻׁ֙עַ֙, אַל-תִּירָ֣א אל תפחד4 וְאַל-תֵּחָ֔ת ואל תישבר5 מלגשת אל הָעָי6, קַ֣ח עִמְּךָ֗ אֵ֚ת כָּל-עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה עַם הלוחמים7, וְק֖וּם בקומה זקופה8 וְעֲלֵ֣ה אל הָעָ֑י להילחם בהם9, רְאֵ֣ה בנבואה כי כבר10 | נָתַ֣תִּי בְיָדְךָ֗ אֶת-מֶ֤לֶךְ הָעַי֙ הקשה11 וְאֶת-עַמּ֔וֹ כי הם יצאו מן העיר12, וכבר נפל השר שלהם13, וְאחר כך תכבוש14 אֶת-עִיר֖וֹ וְאֶת-אַרְצֽוֹ:
1. רלב״ג.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. תרגום יונתן.
5. תרגום יונתן.
6. אברבנאל.
7. תרגום יונתן. וציוה הקב״ה לעשות את כל ההכנות והתחבולות האלו להטעות את הגוים כדי שיחשבו שכל ניצחונם הוא בעבור רוב העם והתחבולות ולא יד ה׳ עשתה זאת, ועל ידי זה יאספו כולם יחד להיות גם הם עם רב ולהמתיק עצה ותחבולות ברוב יועצים, ובזה יהיה טובה לישראל כי את כולם יכו כאחד מבלי שיצטרכו ללכת מעיר לעיר להכות בם, מצודת דוד. רלב״ג ביאר כי הקב״ה ציוה שיעשו מלחמה בתחבולות עם אנשי העי כיון שכבר היה אפשר להחרימם באופן טבעי ללא עשיית מופת וזאת משום שאנשי העי (לאחר שהיכו בפעם הראשונה את ישראל) יִצְאוּ מהעיר בביטחון לרדוף אחרי בני ישראל וכך יוכלו ישראל להכותם ללא נס, וכך ציווה הקב״ה שכן השי״ת לא יעשה מופת ללא צורך.
8. כלי יקר.
9. כלי יקר.
10. חומת אנך.
11. חומת אנך.
12. מלבי״ם.
13. חומת אנך.
14. מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ב) וְעָשִׂ֨יתָ לָעַ֜י וּלְמַלְכָּ֗הּ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤יתָ לִּֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ רַק⁠־שְׁלָלָ֥הּ וּבְהֶמְתָּ֖הּ תָּבֹ֣זּוּ לָכֶ֑ם שִׂים⁠־לְךָ֥ אֹרֵ֛ב לָעִ֖יר מֵאַחֲרֶֽיהָ׃
And you shall do to Ai and her king as you did to Jericho and her king; only its spoil and its cattle you shall take as plunder for yourselves. Set an ambush for the city behind it.⁠"
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְתַעְבֵּיד לְעַי וּלְמַלְכָּה כְּמָא דַעֲבַדְתָּ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ לְחוֹד עֲדָאָהּ וּבְעִירָהּ תִּבְזוֹן לְכוֹן אַתְקַן לָךְ כְּמָנָא לְקַרְתָּא מֵאֲחוֹרָאָה.
תבוזו לכם – ואל תחרימוא השלל עוד.
א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 נשתבשה מלת ״ואל״ ל״מול״ וחסרה מלת תחרימו״.
Take for yourselves as booty. You shall no longer consecrate the spoils.
כאשר עשית ליריחו ולמלכה – כי הכל הרגו לפי חרב.
תבזו לכם – כלומר זאת לא תהיה חרם כמו יריחו. אבל תבזו אותה לכם – לכל צרכיכם, שלא יבא ממנה אוצר י״י.
(ב-ז) וצוה שיעשה לעי כמו שעשה ליריחו, כמו שאבאר בספור המעשה. ואני אחשוב שהמרגלים נשתבשו וטעו במה שדברו אל יהושע מהעי, לפי שהעי בלי ספק היה עיר מבצר וראשו בשמים והיה העיר קטנה, ומאשר ראו אותה קטנה חשבו שאנשים מועטים ילכדוה, ולזה אמרו אל תיגע שם את כל העם כי מעט המה, והיה זה מהטעות, לפי שעיר קטנה אחת בהיותה בצורה גבוה, תהיה קשת הכיבוש מהעיר הגדולה היושבת במישור ואנשיה רבים. והנה התבאר שהיתה העי עיר קטנה בצורה וגבוה מאשר נאמר שם ויכום במורד, יורה שהיה העיר בעליון המקומות, וגם כן ממה שאמר בחרבנה וישימה תל עולם שממה, ותל יאמר על המקום העליון, ולכן השוה הספור תמיד העי עם יריחו, להיות העי מפני חזקה ותקפה שוה ליריחו, עם היות יריחו גדולה ממנה, ולזה צוה האל ית׳ ליהושע שכל העם ילך על העי, ושישים לה אורבים מאחריה, לפי שמפני חזקה ותקפה לא תהיה נקלה להכבש אם לא על צד התחבולה שזכר. ולפי שישראל קבלו על העי קלון רב וחרפה רצופה, רצה ית׳ שתכבש בדרך המלחמה, כדי לכבד את העם ולהגדיל מעלתם, ושיעשה באופן שהעיר תלכד והעם אשר בקרבה יומת מבלי השאיר לה שריד, וינקם חרפת דם עבדיו השפוך והרג עמו. ואחשוב עוד שלקח שלשים אלף איש למארב, לפי שקצתם יקחו העיר וישארו בה לשרוף אותה באש, וקצתם יצאו להכות באנשי העי, ומפני זה הביא כל עם המלחמה על העיר, כדי שבהיותם רבים יצאו כל אנשי העי עליהם, באופן שתשאר העיר פרוצה מבלי יושב, וגם צוה בזה פן יבואו שאר המלכים לעזור את מלך העי. הנה התבאר מזה מחשבת המרגלים וצורך המארב הגדול, כדי ללכוד עיר בצורה כזאת, והותרה השאלה הראשונה:
אורב – יושב במסתור המארב.
מאחריה – לא מן העבר אשר תבואו אליה.
ועשית – לשרוף העיר ולהרוג כולם:
רק שללה – שביריחו נתנו לאוצר ה׳:
ובהמתה – ששם החרים אותם, עתה תבוזו לכם, כי פה לא יהיה הכבוש כולו נסיי כמו שהיתה נפילת חומת יריחו שלכן הקדישו השלל, רק יהיה ע״י תחבולת מלחמה, ולכן שים לך ארב לעיר:
וְעָשִׂ֨יתָ לָעַ֜י וּלְמַלְכָּ֗הּ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤יתָ לִֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ לשרוף את העיר ולהרוג את כולם לפי חרב1, רַק שכאן במלחמה זו -שְׁלָלָ֥הּ של העיר לא יהיה לאוצר ה׳ כמו ביריחו2, וּבְהֶמְתָּ֖הּ ובהמותיה, לא יהיו לחרם כפי שהיה ביריחו3, אלא תָּבֹ֣זּוּ לָכֶ֑ם את כל השלל ולא יהיה לחרם4, כי הכיבוש לא יהיה כולו בדרך נס כמו שהיתה נפילת חומת יריחו שלכן הוקדש שם השלל, אלא הוא יהיה על ידי תחבולת מלחמה, ולכן5 שִׂים-לְךָ֥ אֹרֵ֛ב מארב6 לָעִ֖יר מֵאַחֲרֶֽיהָ ולא מן מן הצד ממנו תבואו7, כי מפני חוזקה ותוקפה של העיר לא תהיה קלה להיכבש וצריך לעשות תחבולה8:
1. רד״ק, מלבי״ם.
2. רד״ק, מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. רש״י, רד״ק.
5. מלבי״ם.
6. מצודת ציון.
7. מצודת דוד.
8. ולפי שישראל קבלו על העי קלון רב וחרפה רצופה, רצה הקב״ה שתכבש בדרך המלחמה, כדי לכבד את העם ולהגדיל מעלתם, ושיעשה באופן שהעיר תלכד והעם אשר בקרבה יומת מבלי להשאיר לה שריד, וינקום ה׳ חרפת דם עבדיו השפוך והרג עמו, אברבנאל.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ג) וַיָּ֧קׇם יְהוֹשֻׁ֛עַ וְכׇל⁠־עַ֥ם הַמִּלְחָמָ֖ה לַעֲל֣וֹת הָעָ֑י וַיִּבְחַ֣ר יְ֠הוֹשֻׁ֠עַ שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף אִישׁ֙ גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל וַיִּשְׁלָחֵ֖ם לָֽיְלָה׃
So Joshua and all the people of war arose to go up to Ai; and Joshua chose out thirty thousand men, the mighty men of valor, and sent them forth by night.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַמָא עָבְדֵי קְרָבָא לְמִיסַק לְעָי וּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ תְּלָתִין אַלְפִין גַבְרָא גִבָּרֵי חֵילָא וְשַׁלְחִינוּן בְּלֵילְיָא.
(ג-כח) הי״ג והוא במדות והוא שראוי לכל משתדל בעשיית פועל פה שלא יקצר מהמצאת הסבו׳ המביאות התכלית אשר יכוין ומלהשבית כל הסבות המונעות התכלית ההוא ולזאת הסבה תמצא שסודר ענין יהושע במלחמה עם יושבי העי בכל אלו התחבולות הנפלאות וזה שכבר היו ישראל הנראים למלך העי בעמק ולזה יבטחו יושבי העי לצאת עליהם למלחמה כי הם היו בחולשה בתכלית לפי המקום ההוא שהיו בו ר״ל מפני היותם בעמק עם שכבר חזק לבם עוד מפני היות זה בכמו המועד והמקום שהיו ישראל נגפים לפני יושבי העי בפעם הראשונה וחזק לבם גם כן לרדוף כלם אחריהם באופן שהניחו העיר פתוחה כי הם ראו אותם כלם נסים דרך המדבר והם לא ידעו שיהיה קצת החיל מאחריהם ובזה נשלם להם בקלות הכנס האורב בעיר והצית העיר באש והוא הקל מאד בענין החרמתם כי בראותם עשן העיר נבהלו מפני מות טפם ונשיהם ואבוד קניניהם וסגר זה להם דלתי ההשתדלות בענין מלחמת׳ שיתנהגו בה באופן ראוי ולזה מתו כלם בקלות ולזאת הסבה בעינה תלו מלך העי והקימו עליו גל אבנים גדול לירא הנשארים.
הי״ד והוא בדעות הוא שהשם יתברך לא ישנה טבע המציאות ומנהגו לעשות מופת אם לא יביאו לזה הכרח מה ולזה תמצא כי מפני שהיה אפשר החרמת יושבי העי בקלות בכמו אלו התחבולות מצד מה שקרה במלחמה הראשונה שהיו ישראל נגפים לפניהם הנה לא הסכים השם יתברך שיעשה זה בדרך מופת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

השאלות: (ג) למה שלח אורב זה שני ימים קודם לאורב השני?
ויקם – כמו שצוהו ה׳, א] הוא בראשם, ב] וכל עם המלחמה: ויבחר. לקיים מ״ש שים לך ארב:
וישלחם לילה – זה היה שני ימים לפני הכבוש כמו שיתבאר הטעם בפסוק ט׳:
וַיָּ֧קָם יְהוֹשֻׁ֛עַ כפי שציווהו ה׳1,הוא וְכָל-עַ֥ם הַמִּלְחָמָ֖ה עַם הלוחמים2, כאשר הוא בראשם3 וזאת כדי לַעֲל֣וֹת אל הָעָ֑י, וַיִּבְחַ֣ר יְ֠הוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף אִישׁ֙ אנשים גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל לשימם למארב4 כפי ציווי ה׳5, וַיִּשְׁלָחֵ֖ם ושלח אותם יהושע בַּלָֽיְלָה לארוב, מבלי ידיעת העם6, יומיים לפני יום הכיבוש כדי שיספיקו להגיע לעיר בדרך עוקפת מבלי שירגישו בהם אנשי העי7:
1. לעיל בפס׳ א׳ ״וְקוּם עֲלֵה הָעָי״, מלבי״ם.
2. תרגום יונתן.
3. מלבי״ם.
4. אברבנאל.
5. שציווהו (לעיל בפס׳ ב׳) ״שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ״, מלבי״ם.
6. כלי יקר.
7. מלבי״ם, וכן ראה מלבי״ם בפס׳ ט׳.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיְצַ֨ו אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר רְ֠א֠וּ אַתֶּ֞ם אֹרְבִ֤ים לָעִיר֙ מֵאַחֲרֵ֣י הָעִ֔יר אַל⁠־תַּרְחִ֥יקוּ מִן⁠־הָעִ֖יר מְאֹ֑ד וִהְיִיתֶ֥ם כֻּלְּכֶ֖ם נְכֹנִֽים׃
And he commanded them, saying, "Behold, you shall lie in ambush against the city, behind the city; do not go very far from the city, but be ready.
תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּפַקֵיד יַתְהוֹן לְמֵימָר חֲזוּ דְאַתּוּן כָּמְנִין לְקַרְתָּא מֵאֲחוֹרֵי קַרְתָּא לָא תַרְחִיקוּן מִן קַרְתָּא לַחֲדָא וּתְהוֹן כּוּלְכוֹן מְתַקְנַיָא.
[נכונים – מזומנים.]א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע רק בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8, פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994.
{See Hebrew}
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

נכונים – ללכת מהר, בעת המצטרך.
ראו אתם ארבים לעיר – ר״ל כי נמצא כמה מיני אורבים, כאשר תראה במעשה דאבימלך (שופטים ט׳:מ״ג). א] אורב על אנשי העיר ליפול עליהם פתאום כשיצאו משער העיר, והאורב הזה צריך לעמוד לפני העיר לא מאחריה, היינו בצד שבו השער, להיות מוכן על העם היוצאים מן השער. ב] האורב בשדה, כמו (שם, כה) וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו כל אשר יעבר עליהם בדרך, וזה צריך להתרחק מן העיר מאד, שלא ישובו הנעשקים ויודיעו בעיר וישמרו מפניהם. ג] האורב על שניהם יחדיו, כמו (שם, מג - מד) שהחצה אבימלך את עמו לג׳ ראשים, ושני ראשים ארבו על העם היוצא בשדה, וראש אחד עמד פתח שער העיר בל ישובו העירה, ובזה יעמדו האורבים לפעמים גם אחרי העיר אם השדה ששמה יתאספו העם הוא מאחרי העיר, וכן אם מקום האסיפה רחוק מן העיר יארבו שם, אבל בזה לא יהיו כולם נכונים, כי רק האורבים בשדה נכונים לארוב, אבל הקרובים הם יעמדו על הפרק להסגיר הפלטים לבד. והנה בכל ג׳ אופנים אלה אינם אורבים על העיר עצמה רק על אנשי העיר, לכן אמר ראו אתם אורבים לעיר, ר״ל לעיר עצמה לא על אנשי העיר ככל ג׳ האופנים הנזכרים, ולכן תארבו, א] מאחרי העיר, לא כהאורב על אופן הראשון. ב] אל תרחיקו מן העיר מאד, לא כהאורב על אופן הב׳. ג] והייתם כולכם נכונים, לא כהאורב על אופן הג׳:
וַיְצַ֨ו אֹתָ֜ם יהושע לֵאמֹ֗ר וכך אמר להם, רְ֠אוּ אַתֶּ֞ם אֹרְבִ֤ים לָעִיר֙ עצמה1 כאשר מקום מארבכם הוא מֵאַחֲרֵ֣י הָעִ֔יר, עמדו על משמרתכם2 וְאַל-תַּרְחִ֥יקוּ מִן-הָעִ֖יר מְאֹ֑ד הרבה, וִהְיִיתֶ֥ם והיו כֻּלְּכֶ֖ם נְכֹנִֽים מוכנים3 ללכת מהר, בעת הצורך4:
1. ולא על אנשי העיר ליפול עליהם פתאום כשיצאו משער העיר, שאז הייתם אמורים לארוב בשער העיר, ולא אורבים בשדה שאז הייתם אמורים לארוב רחוק מהעיר, ולא על שניהם שאז לא הייתם אמורים כולכם להיות מוכנים, אלא אתם אורבים על העיר עצמה ולכן עליכם לארוב מאחורי העיר, רחוק ומוכנים כולכם, מלבי״ם.
2. כלי יקר.
3. תרגום יונתן.
4. מצודת דוד. מלבי״ם מבאר שיש ג׳ מיני אורבים, א׳ אורב לאנשי העיר ליפול עליהם פתאום כשיצאו משער העיר, והאורב הזה צריך לעמוד לפני העיר בצד שבו השער להיות מוכן ליוצאים מן השער, ב׳ אורב בשדה לאנשי העיר שיצאו ממנה, והוא צריך להתרחק מן העיר מאד שלא ישובו הנעשקים ויודיעו בעיר וישמרו מפניו, ג׳ אורב על שניהם יחדיו, ובזה יעמדו האורבים בכמה מקומות, האורבים בשדה נכונים לארוב, והקרובים יעמדו על הפרק להסגיר הפליטים לבד. והנה בכל ג׳ אופנים אלה אינם אורבים על העיר עצמה אלא על אנשי העיר, אך כאן ציוה אותם יהושע לארוב על העיר ולא אנשיה, ולכן אמר להם שיארבו מאחרי העיר, ושלא ירחיקו מן העיר מאד, ושכל האורבים יהיו במקום אחד.
תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַאֲנִ֗י וְכׇל⁠־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֔י נִקְרַ֖ב אֶל⁠־הָעִ֑יר וְהָיָ֗ה כִּֽי⁠־יֵצְא֤וּ לִקְרָאתֵ֙נוּ֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בָּרִֽאשֹׁנָ֔ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃
And I, and all the people that are with me, will approach the city. And it shall come to pass, when they come out against us, as at the first, that we will flee before them.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲנָא וְכָל עַמָא דְעִמִי נִתְקָרֵב לְקַרְתָּא וִיהֵי אֲרֵי יִפְקוּן לִקְדָמֻתָנָא כִּדְבְּקַדְמֵיתָא וְנִפּוֹךְ קֳדָמֵיהוֹן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ונסנו – מלשון ניסה ובריחה.
ונסנו – בכדי להטעותם.
ואני – אהיה נגד היוצאים אל שדה המערכה:
כאשר בראשונה – ר״ל אחר שבראשונה יצאו כל שכן שיצאו עתה:
וַאֲנִ֗י וְכָל-הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֔י נִקְרַ֖ב נתקרב1 אֶל-הָעִ֑יר העי, וְהָיָ֗ה כִּֽי כאשר -יֵצְא֤וּ אנשי העי לִקְרָאתֵ֙נוּ֙ פנים מול פנים2 כַּאֲשֶׁ֣ר כפי שיצאו בָּרִֽאשֹׁנָ֔ה בפעם הראשונה3, וְנַ֖סְנוּ ננוס ונברח4 לִפְנֵיהֶֽם בכדי להטעותם5:
1. תרגום יונתן.
2. כלי יקר.
3. ויהושע ידע שיצאו אנשי העי כי מאחר שבפעם הראשונה יצאו וניצחו את ישראל, כל שכן שיצאו עתה, מלבי״ם.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ו) וְיָצְא֣וּ אַחֲרֵ֗ינוּ עַ֣ד הַתִּיקֵ֤נוּ אוֹתָם֙ מִן⁠־הָעִ֔יר כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ נָסִ֣ים לְפָנֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃
And they will come out after us, until we have drawn them away from the city, for they will say, 'They flee before us, as at the first.' So we will flee before them.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְיִפְקוּן בַּתְרָנָא עַד דְנִגוֹד יַתְהוֹן מִן קַרְתָּא אֲרֵי יֵימְרוּן תְּבִירִין קֳדָמָנָא כִּדְבְּקַדְמֵיתָא וְנִפּוֹךְ קֳדָמֵיהוֹן.
עד התיקנו אותם – לשון תיק, שנוציאם מתיק העיר, אישפודריר בלעז.⁠א ויש לפרשו לשון נתיקה, כמו התיקם כצאן לטבחה (ירמיהו י״ב:ג׳).⁠ב
א. המלים ״אישפודריר בלעז״ הושלמו מכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34. הן חסרות בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8, פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994.
ב. ״כמו התיקם כצאן לטבחה״ הושלמו מכ״י לונדון 26879, סנקט פטרבורג I.12. המלים חסרות בכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8, פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994. המלים חסרות גם בכ״י וינה 23 ושם מופיע במקומן: ״כך חברו מנחם״.
Until we have drawn them. הַתִּיקֵנוּ is an expression of תִּיק, a pocket, i.e., until we have drawn them from the pocket of the city.⁠1 Defaurer in old french. We may also explain it as an expression of נְתִּיקָה, drawing out similar to 'Draw them out like sheep to the slaughter.'2
1. The city provided them with protection, as a pocket protects its contents.
2. Yirmiahu 12:3.
התיקנו – שרשו נתק, ר״ל עד שננתק אותם מן העיר ברדפם אחרינו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

התיקנו – ענין העתקה והסרה.
ויצאו – ואז יצאו לרדוף אחרינו.
עד התיקנו – רצה לומר, המנוסה תועיל עד אשר נעתק אותם מן העיר לרדוף אחרינו, כי יאמרו שבאמת בעבור הפחד, נסים הם כאשר במלחמה הראשונה.
ונסנו – ונוסיף לנוס עוד להרחיקם מן העיר.
השאלות: (ו - ח) מה טעם כי יאמרו כי נסים הם, וכפל ונסנו לפניהם? ומה טעם ראו צויתי אתכם?
כי יאמרו – ר״ל בוודאי כי לא ירגישו כי בערמה אנו נסים, כי יתלו אחר שנסנו בראשונה נמוג לבבנו מפניהם ולכן אנו נסים עתה שנית. וסדר דבריו בצלעות מקבילות, שמ״ש עד התיקנו אותם מן העיר, עונה עמ״ש ונסנו לפניהם, ומ״ש כי יאמרו נסים לפנינו הוא עונה עמ״ש ויצאו אחרינו:
ונסנו – ואנחנו נהיה נסים והולכים גם כשיהיו מועתקים מן העיר עד נעתיקם אל המדבר, כדי שיהיה להאורב עת להצית העיר ולהסגיר לפניהם הצד הדרומי כמו שיתבאר:
וְיָצְא֣וּ וְיֵצְאוּ אז אנשי העי לרדוף1 אַחֲרֵ֗ינוּ עַ֣ד שברדפם אחרינו2 הַתִּיקֵ֤נוּ ננתק3 אוֹתָם֙ מִן-הָעִ֔יר, והם ירדפו אותנו כִּ֣י לא יבינו את תכסיס המלחמה ויתלו את מנוסתינו בחושבם שנמוג לבבנו מפניהם4, וְיֹֽאמְר֔וּ אנשי העי, נָסִ֣ים ישראל לְפָנֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר כפי שנסו5 בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה במלחמה הראשונה6, וְאנחנו נַ֖סְנוּ נוסיף לנוס עוד7 לִפְנֵיהֶֽם להרחיקם מן העיר8 אל המדבר, כדי שיהיה לאורב שהות להצית את העיר9 שכיון שאנשיה עסוקים במרדף אחרינו תישאר פרוצה מבלי יושב10:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. רד״ק, מצודת ציון. ורש״י ביאר לשון תיק, שנוציאם מתיק העיר.
4. מצודת דוד, מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. מלבי״ם.
10. אברבנאל.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ז) וְאַתֶּ֗ם תָּקֻ֙מוּ֙ מֵהָ֣אוֹרֵ֔ב וְהוֹרַשְׁתֶּ֖ם אֶת⁠־הָעִ֑יר וּנְתָנָ֛הּ יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵיכֶ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃
And you shall rise up from the ambush and take possession of the city, for Hashem your God will deliver it into your hand.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאַתּוּן תְּקוּמוּן מִכְּמָנָא וּתְתַרְכוּן יַת קַרְתָּא וְיִמְסְרְנָהּ יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּיֶדְכוֹן.
והורשתם – ותתרוכינון.
And drive out.1
1. This is translated according to the Targum who renders the word הוֹרַשְׁתֶם as תְתַרְכוּן which means to drive out.
ואתם תקומו מהאורב – שם, כמו מהמארב, וכמוהו שם בזה המשקל מלרע: ואת היותר החרמנו (שמואל א ט״ו:ט״ו), ויטעהו שורק (ישעיהו ה׳:ב׳).
והורשתם את העיר – את יושבי העיר תגרשום ותכלום.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

והורשתם – ענין גרושין.
מהאורב – מהמקום שתהיו אורבים.
את העיר – את הנשארים בעיר.
ואתם תקומו – בעוד שאנו נסים, ע״י שתראו סימן הכידון:
מהאורב – ר״ל ממקום המארב:
וְאַתֶּ֗ם בעוד שאנו נסים, ע״י שתראו את סימן הכידון1 תָּקֻ֙מוּ֙ מֵהָ֣אוֹרֵ֔ב ממקום המארב2 וְהוֹרַשְׁתֶּ֖ם ותגרשו3 ותכלו4 אֶת- תושבי5 הָעִ֑יר שנשארו בה6, וּנְתָנָ֛הּ ויתן יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם את העיר7 בְּיֶדְכֶֽם:
1. מלבי״ם.
2. רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
3. רד״ק, מצודת מציון.
4. רד״ק.
5. כלי יקר.
6. מצודת דוד.
7. כלי יקר.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ח) וְהָיָ֞ה כְּתׇפְשְׂכֶ֣םא אֶת⁠־הָעִ֗יר תַּצִּ֤יתוּ אֶת⁠־הָעִיר֙ בָּאֵ֔שׁ כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ תַּעֲשׂ֑וּ רְא֖וּ צִוִּ֥יתִי אֶתְכֶֽם׃
And it shall be, when you have seized upon the city, that you shall set the city on fire. According to the word of Hashem shall you do; see, I have commanded you.⁠"
א. כְּתׇפְשְׂכֶ֣ם ברויאר ציין ספק א=בְּתׇפְשְׂכֶ֣ם? בבי״ת, בגלל כתם קטן לימינו לבסיס האות, אבל מעיון בכתר נראה באופן ברור שהאות כ״ף (כנראה לאחר תיקון מסויים).
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וִיהֵי כְּמֵיחַדְכוֹן יַת קַרְתָּא תַּדְלְקוּן יַת קַרְתָּא בְּנוּרָא כְּפִתְגָמָא דַייָ תַּעַבְדוּן חֲזוֹ דְפַקְדִית יַתְכוֹן.
כתפשכם – מקור בכ״ף.
כדבר י״י תעשו – שהרי אמר לו: כאשר עשית ליריחו (יהושע ח׳:ב׳), ויריחו שרפו באש.
ראו צויתי אתכם – כלומר שתהיו זריזים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

והיה כתפשכם את העיר וגו׳. יצוה את האורב שכשאר יתפשו העיר יציתוה באש כדבר ה׳, והוא שאמר יתברך ועשית לה כאשר עשית ליריחו, ור״ל שישרפוה באש כאשר שרפו ליריחו, ולפי שלא יעברו על דבור האל כמו שעבר עכן, הזהירם עוד ואמר ראו צויתי אתכם, כלומר אל תעברו על זה הצווי.
תציתו – תבעירו, כמו: ויצת אש בציון (איכה ד׳:י״א).
כדבר ה׳ – שצוה לשרפה כמו שכתוב למעלה: ועשית לה כאשר עשית ליריחו (פסוק ב).
ראו צויתי – רצה לומר, הזהרו ואל תמרו פי.
ראו צויתי אתכם – ר״ל בל תאמרו אחר שהתיר ה׳ לבוז שללה, כמ״ש רק שללה ובהמתה תבוזו לכם, תקדימו להציל השלל טרם תשרפו העיר, לכן אמר ראו כי צויתי אתכם, ומלמדכם כונת דבר ה׳:
והמשיך יהושע לצוות את אנשי המארב וכך אמר להם1, וְהָיָ֞ה כְּתָפְשְׂכֶ֣ם כשתתחילו לתפוש2 אֶת-הָעִ֗יר, תַּצִּ֤יתוּ תבעירו3 מיד4 אֶת-הָעִיר֙ בָּאֵ֔שׁ כִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה שֶׁצִּוָּנוּ לשָרפה5, שכן אמר לנו6 לעשות להעי כאשר עשינו ליריחו אותה שרפנו7, וכך תַּעֲשׂ֑וּ ותשרפו את העיר, ואולם לא תשרפוה מתוך נקמה אלא לשם קיום מצוות ה׳8, ואל תחשבו קודם שריפת העיר להציל את שלל העיר שהתיר ה׳ לבוז9, רְא֖וּ הזהרו ואל תמרו פי10 כמו עכן11, כי צִוִּ֥יתִי אֶתְכֶֽם לשרוף את העיר קודם, וזו כוונת ה׳12, והיו זריזים בדבר13:
1. אברבנאל.
2. כלי יקר.
3. מצודת ציון.
4. כלי יקר.
5. מצודת דוד.
6. לעיל בפס׳ ב׳.
7. רד״ק, אברבנאל.
8. כלי יקר.
9. מלבי״ם.
10. מצודת דוד.
11. אברבנאל.
12. מלבי״ם.
13. רד״ק.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל⁠־הַמַּאְרָ֔ב וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית⁠־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֣ם לָעָ֑י וַיָּ֧לֶן יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃
And Joshua sent them forth; and they went to the place of ambush and abode between Beth-el and Ai, on the west side of Ai. But Joshua lodged that night among the people.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁלָחִינוּן יְהוֹשֻׁעַ וַאֲזַלוּ לִכְמָנָא וִיתַבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין עָי מַעֲרַב לְעָי וּבָת יְהוֹשֻׁעַ בְּלֵילְיָא הַהוּא בְּגוֹ עַמָא.
מים לעי – שהעי מקדםא לבית אל, ובית אלב מים לעי.
וילן יהושע בלילה ההואג בתוך העם – להיות נכון בהשכמת הבקר.⁠ד
א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״קודם״.
ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 הושמטו המלים ״ובית אל״.
ג. כן בפסוק ובכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 777 וברוב כ״י: ״הוא״.
ד. בכ״י ברסלאו 104 נוסף כאן: ״ורבותינו דרשו מלמד שלן בעומקה שלהלכה״. ועיין בהערות על יהושע ח׳:י״ג.
To the west of Ai. Ai was east of Beis-eil and Beis-eil was west of Ai.
And Yehoshua rested – in the midst of the people. To be ready early in the morning.
וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם – באמצע המחנה לן בלילה ההוא כדי לזרזם כלם להשכים בבקר ולערוך המלחמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וזכר ששלח אותם יהושע וילכו אל המארב וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם, ירצה שחשב יהושע שהעם יפחדו מאנשי העיר, ולפיכך לן עמהם הלילה כדי לחזקם ולזרזם ולהשכים למלחמה, וגם לשמור מה שצוהו השם קח עמך, שתמיד יתחבר עם העם במלחמותיו ולא יפרד מהם:
וילכו אל המארב – במקצת ס״ס האל״ף בשוא לבדו וכן (בתילים י׳ וד״ה ב׳ י״ג).
מים – ממערב.
השאלות: (ט) איך אפשר שישבו מים לעיר ולא פגעו בם אנשי בית אל שבאו לעזרת עי מן המערב? ועוד הלא אמר (פסוק יד) שארבו מאחרי העיר והוא בדרום, כי פני העיר היה בצפון כמ״ש (פסוק י״א)?
וישלחם – הטעם ששלח את האורב הזה שני ימים קודם יום המלחמה, כי עם המלחמה חנו מצפון לעי, והאורב עמד מרחוק מעי בצד דרומית כמו שיתבאר, ולהגיע לשם מבלי שירגיש אדם בלכתם היו צריכים להקיף דרך רחוק כמה פרסאות מן העיר בשדות ומדבריות בל יתראו:
וילן – להיות מוכן ליום מחר:
בין בית אל ובין העי – א״א לאמר שישבו בצד מערב העיר בשטח שבין בית אל ובין העי, דא״כ איך לא ראום אנשי בית אל שבאו לעזרת עי, כמ״ש (פסוק יז). ועוד, הא האורב הזה ישב מאחרי העיר כמ״ש (פסוק ד ופי״ד), שהוא בצד הדרומי, דאחרי ששער עי היה בצד צפון כי שם חנו המחנה כמ״ש (פי״א), ממילא אחרי העיר הוא בדרום, וע״כ כי האורב ישב במקצוע דרומית מערבית שמצד שנמשך לצד דרום היה אחרי העיר ומצד שנמשך למערב ג״כ היה לים העיר, ולכן לא פגעו בם אנשי בית אל שהלכו ביושר, כי האורב היה להם מן הצד:
וַיִּשְׁלָחֵ֣ם ושלח אותם יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל-הַמַּאְרָ֔ב, וַיֵּשְׁב֗וּ האורבים בֵּ֧ין בֵּֽית-אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י, מִיָּ֣ם ממערב1 לָעָ֑י, וחשב יהושע שהעם יפחדו הפעם לצאת למלחמה, לכן כדי לחזקם ולזרזם2, וַיָּ֧לֶן לָן יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעָֽם באמצע המחנה3 להיות מוכן בהשכמת הבוקר4 לזרזם להשכים ולערוך את המלחמה5:
1. מצודת ציון.
2. וגם לשמור מה שצוהו השם (לעיל בפס׳ א׳) ״ קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה״, שתמיד יתחבר עם העם במלחמותיו ולא יפרד מהם, אברבנאל.
3. רד״ק.
4. רש״י, מלבי״ם.
5. רד״ק.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(י) וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיִּפְקֹ֖ד אֶת⁠־הָעָ֑ם וַיַּ֨עַל ה֜וּא וְזִקְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י הָעָ֖ם הָעָֽי׃
And Joshua rose up early in the morning and numbered the people and went up, he and the elders of Israel, before the people to Ai.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאַקְדִים יְהוֹשֻׁעַ בְּצַפְרָא וּמְנָא יַת עַמָא וּסְלִיק הוּא וְסָבֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם עַמָא לָעָי.
ויעל הוא – כמו שאמר לו המקום, אם הוא עוברא לפניהם עוברין, ואם לאו אין עוברין.
א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״עבר״.
And he went up. He fulfilled that which God had said to him, "If he goes at their head, they will cross, and if not, they will not cross.⁠"
ויפקד – השגיח בהם ונתן עינו עליהם איך הם מוכנים למלחמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וישכם יהושע וגו׳. זכר שיהושע אחרי אשר שלח האורב בלילה השכים בבקר קודם שיזרח היום ויפקוד את העם, ר״ל שהשגיח בהם אם היו מוכנים למלחמה, ויעל הוא וזקני ישראל, לפני העם כדי שלא ירך לבבם, ועם היות שיהושע והזקנים השתדלו על זה לחזק לבב העם, הנה ספר שהעם לא היה צריך לאותו חזוק, לפי שהעם מעצמם היו חזקי לבב כנגד אנשי העי.
ויפקוד – ענין השגחה.
ויפקוד – השגיח בהם אם המה מוכנים למלחמה.
ויפקד. הוא היה שר צבא הפוקד ומצביא את העם בפעם ההיא:
ויעל – כפי שני התנאים שא״ל ה׳, א] הוא בראשם:
וַיַּשְׁכֵּ֤ם והשכים יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר, וַיִּפְקֹ֖ד והשגיח1 ובדק אֶת מוכנות2 -הָעָ֑ם למלחמה3, וכדי שלא ירך לבבם של ישראל4, וַיַּ֨עַל עלה ה֜וּא וְזִקְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י הָעָ֖ם אל הָעָֽי, כאשר הוא בראש העם5:
1. מצודת ציון.
2. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. אברבנאל.
5. כמו שאמר לו המקום, (דברים ג, כח) ״ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה״, ובמדרש (ספרי ואתחנן כ״ט) אם הוא עובר לפניהם עוברים, ואם לאו אין עוברים, רש״י.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יא) וְכׇל⁠־הָעָ֨ם הַמִּלְחָמָ֜ה אֲשֶׁ֣ר אִתּ֗וֹ עָלוּ֙ וַֽיִּגְּשׁ֔וּ וַיָּבֹ֖אוּ נֶ֣גֶד הָעִ֑יר וַֽיַּחֲנוּ֙ מִצְּפ֣וֹן לָעַ֔י וְהַגַּ֖י בֵּינָ֥ו וּבֵין⁠־הָעָֽי׃
And all the people, the men of war that were with him, went up, and drew near, and came before the city, and pitched on the north side of Ai — now there was a valley between him and Ai.
תרגום יונתןרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְכָל עַמָא עָבְדֵי קְרָבָא דְעִמֵיהּ סְלִיקוּ וְאִתְקְרָבוּ וַאֲתוֹ לָקֳבֵל קַרְתָּא וּשְׁרוֹ מִצִפּוּנָא לָעַי וְחֵילְתָא בֵּינוֹהִי וּבֵין עָי.
וכל העם המלחמה – חסר הנסמך, ומשפט: העם עם המלחמה, כמו: הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד).
וכל העם המלחמה – הה״א יתירה, כמו הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וז״ש עלו ויגשו ויבאו נגד העיר וגו׳, ר״ל שהם לא יראו ולא פחדו מהעיר, אבל מעצמם נגשו אל העיר מאד בחוזק ותוקף רב, ולפי שהיה בלילה ובהשכמת הבקר ופחדו אולי אנשי העיר יצאו אליהם ולא יראום בצאתם.
והגי בינו – ביניו קרי ומה שנמסר במקרה גדולה וג׳ חסר׳ בלישנא מקומו הראוי לו הוא על מלת והגי שהם ג׳ חסר׳ אל״ף וסימנהון בסוף פרשת וזאת הברכה במסרה גדולה.
והגי – והעמק.
השאלות: (יא - יב) מה היה האורב השני אשר שם, ופשטות הכתוב מורה שהיה ג״כ מים לעיר ושם הלא עמד האורב הראשון ולא ידענו מה היה עבודת השני? - מ״ש וישימו העם וכו׳ אין לו באור? ולמה קרא לאורב הזה בשם עקבו, וכן כינוי עקבו משמע של המחנה? למה הלך יהושע תוך העמק?
ב] וכל העם עלו: ויבאו נגד העיר. פתח שער העיר היה בצפון, ולכן חנו מצפון לעי:
והגי – עמק היה מפסיק ביניהם ובין המדינה:
וְכָל-הָעָ֨ם וכל עם1 הַמִּלְחָמָ֜ה, עַם הלוחמים2 אֲשֶׁ֣ר אִתּ֗וֹ, עָלוּ֙ למלחמה, וַֽיִּגְּשׁ֔וּ לשם כשהם מחוזקים וסומכים על בוראם3, וַיָּבֹ֖אוּ בחוזק ותוקף רב4 נֶ֣גֶד ממול5 הָעִ֑יר, וַֽיַּחֲנוּ֙ מִצְּפ֣וֹן לָעַ֔י, שכן שער העיר היה בצפונה של העיר6, וְהַגַּ֖י והעמק7 בֵּינָ֥יו (בינו כתיב) היה בין מחנה ישראל וּבֵין-הָעָֽי, וישראל כאריות גברו לערוך מלחמה8:
1. רד״ק, רי״ד.
2. תרגום יונתן.
3. כלי יקר.
4. אברבנאל.
5. תרגום יונתן.
6. מלבי״ם.
7. מצודת ציון, מלבי״ם.
8. כלי יקר.
תרגום יונתןרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַיִּקַּ֕ח כַּחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית⁠־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֥ם לָעִֽיר׃
And he took about five thousand men, and set them in ambush between Beth-el and Ai, on the west side of Ai.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּדְבַר כְּחַמְשָׁא אַלְפִין גַבְרָא וְשַׁוִי יַתְהוֹן כְּמָנָא בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין עָי מִמַעֲרָב לְעָי.
ויקח כחמשת אלפים איש וגו׳ – אורב אחר אורב, אחד קרוב לעיר מחבירו.
He took about five thousand men. One ambush contingent following the other each approaching nearer to the city than its fellow.⁠1
1. The question is, what was the purpose of this second ambush party? Some suggest that these five thousand men were not to enter the city. Their task was to attack the army of Ai from behind, as they were pursuing the main army of Bnei Yisroel. When Yehoshua and his army would turn and attack, the army of Ai would be caught between them.
ויקח כחמשת אלפים איש – שיהיו גם כן אורב, אולי שם אותם סמוך לעי יותר מן הראשונים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

לכן לקחו כחמשת אלפי איש ושמו אותם אורב יותר סמוך אליהם ולעיר, והיה זה לפי שהאורב הראשון היה ללכוד העיר, והאורב הקטן השני הזה היה כדי שאם יצאו אנשי העיר ירגישו בהם ראשונה וילחמו עמהם, באופן שלא יפגעו במחנה פתאום ויזנבו בהם, ולזה היה האורב הזה גם כן באותו צד שהיה האורב הראשון, אם לא שהאורב הראשון היה ללכוד העיר, והאורב השני להרגיש אם יוצאים אנשי העי ולהלחם בהם ראשונה. ורש״י ז״ל כתב אורב אחר אורב קרוב לעיר מחבירו והוא דעת אחר.
ויקח כחמשת אלפים איש וישם אותם – בספרים מדוייקים כתיבת יד ודפוסים ראשונים מלת אותם מלא וא״ו וכן ראוי על פי המסורת שהזכרתי למעלה בסימן ז׳.
בין בית אל ובין העי מים לעיר – חלוקים הספרים והמסרות במקצת ספרים כתיב לעיר וקרי לעי וכן כתב בעל כלי יקר ובמקצתם כתיב וקרי לעיר וחלוקים גם כן בפסוק ויזעקו כל העם אשר בעיר שבסמוך ובספר אחר ישן זה האחרון כתיב וקרי בעי. ויונתן תרגם הראשון ממערב לעי והאחרון בקרתא בעי דומה שהראשון כתוב וקרי לעי והתחתון כתיב בעיר וקרי בעי ותרגם הקרי והכתיב. ורד״ק כתב אשר בעיר כן כתיב וקרי בעי ועל הראשון לא כתב מאומה ובמסרה גדולה נמסר עי ב׳ כתיב עיר וסימנהון ויקח כחמשת אלפים. ויזעקו כל העם. מסורת אחריתי וישלחם יהושע לעי. וכל העם המלחמה לעי. ויקח כחמשת אלפים לעיר. וישימו העם את לעיר. ובחילופים שבין בני ארץ ישראל ובין בני בבל כתוב למערבאי ב׳ פסוק לעיר כתיב וקרי. למדינחאי לעיר כתיב לעי ק׳ ע״כ. ולא איתברר מהתם הי ניהו.
וישם אותם אורב – שם עוד אורב אחד, יותר קרוב אל העיר.
ויקח כחמשת אלפים איש – היה הבדל גדול בין אורב זה ובין האורב הראשון, כי האורב הראשון עמד במקצוע דרומית מערבית רחוק מן העיר (הגם שלא היה רחוק מאד כמ״ש אל תרחיקו מאד), והיה נחבא מבני העיר (כנ״ל פסוק ט). לא כן אורב זה עמד אצל המחנה שעמדה מצפון לעיר, רק שנמשך לצד מערבי, עד שעמדה המחנה בצד צפון עם האורב שיצא מצדה לצד מערב כמין דל״ת הפוכה, לכן קרא לאורב הזה בפסוק שאח״ז בשם עקבו, המעקב הוא המסבב, שתכלית המעקב הזה היה לסבב את האויב משתי צדדיו, כדרך המלחמה, ואורב זה לא נחבא כלל כי אנשי העיר ראוהו כי היה אצל המחנה קרוב לעיר, וז״ש:
וַיִּקַּ֕ח יהושע כַּחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ נוספים1, וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם כְּאֹרֵ֗ב נוסף יותר קרוב אל העיר2, ומיקם את המארב הזה בֵּ֧ין בֵּֽית-אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י, מִיָּ֥ם ממערב3 לָעִֽיר:
1. חומת אנך. ורלב״ג ביאר כי חמש אלפים אלו נלקחו מתוך השלושים אלף שנבחרו להיות האורב.
2. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. ואברבנאל ביאר כי עשה זאת משום שתפקיד האורב הראשון היה ללכוד את העיר, ואלו תפקיד האורב הקטן השני היה כדי שאם יצאו אנשי העיר, ירגישו בהם מייד וילחמו עמהם, שלא יפגעו במחנה פתאום ויזנבו בהם. מלבי״ם ביאר כי היה הבדל גדול בין אורב זה ובין האורב הראשון, האורב הראשון עמד בצד דרום מערב רחוק מן העיר, והיה נחבא מבני העיר ואילו אורב זה עמד ליד המחנה שעמד מצפון לעיר, רק שנמשך לצד מערב, עד שעמד המחנה בצד צפון עם האורב שיצא מצדה לצד מערב כמין דל״ת הפוכה, לכן קרא לאורב הזה בפסוק שאח״ז בשם ׳עקבו׳, המעקב הוא המסבב, שתכלית המעקב הזה היה לסבב את האויב משתי צדדיו, כדרך המלחמה, ואורב זה לא נחבא כלל כי אנשי העיר ראוהו כי היה ליד המחנה קרוב לעיר, ורש״י ביאר אורב אחר אורב קרוב לעיר מחבירו.
3. תרגום יונתן.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יג) וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֜ם אֶת⁠־כׇּל⁠־הַֽמַּחֲנֶ֗ה אֲשֶׁר֙ מִצְּפ֣וֹן לָעִ֔יר וְאֶת⁠־עֲקֵב֖וֹ מִיָּ֣ם לָעִ֑יר וַיֵּ֧לֶךְ יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעֵֽמֶק׃
So the people stationed themselves, all the camp that was on the north of the city, and its rear lying in wait on the west of the city; and Joshua went that night into the midst of the valley.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְשַׁוִיאוּ עַמָא יַת כָּל מַשְׁרִיתָא דְמִצִפוּנָא לְקַרְתָּא וְיַת כְּמָנֵיהּ מַעֲרַב לְקַרְתָּא וַאֲזַל יְהוֹשֻׁעַ בְּלֵילְיָא הַהוּא בְּגוֹ מֵישְׁרָא.
וישימו העם – שימה זו לשון הזמנה סמוך לחומה להלחם, כמו שנאמר בבן הדד במלכים: שימו על העיר (מלכים א כ׳:י״ב), וישימו.
ואת עקיבו – ואת ארבו, כמו ויעקבני זה פעמים (בראשית כ״ז:ל״ו).
וילןא יהושע {בלילה ההוא} בתוך העמק – אמרוב רבותינו (בבלי עירובין ס״ג:): שלןג בעומקה של הלכה.
א. כך בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8, פריס 163, ברסלאו 104 (תוקן בגיליון). כ״י אלו אף גורסים בהמשך ביאורו של רש״י: ״שלן״, כך שהנוסח בפסוק מתאים לדרשה. כך גם כמה כ״י מקראיים גורסים כאן ״וילן״ (וכמו ביהושע ח׳:ט׳), וכן הנוסח שלנו בבבלי מגילה ג׳., סנהדרין מ״ד: (ועיין רד״ק יהושע ה׳:י״ד המתנגד לנוסח זה וטוען: ״כותב הדרש הזה טעה בפסוק״). בנוסח שלנו בפסוק וכן בכ״י אוקספורד אופ׳ 34, אוקספורד 142, פרמא 3260: ״וילך״, וכ״י אלו גורסים בהתאם בהמשך דברי רש״י: ״שהלך״. התאמה דומה יש בין הפסוק והדרשה בדפוס וילנא וברוב כ״י של בבלי עירובין ס״ג:. בכ״י לונדון 26879, פרמא 2726 תוקן נוסח הפסוק ברש״י להתאימו לנוסחאות שלנו, והם גורסים ברש״י: ״וילך... שלן...⁠״, וכן גם ברש״י עירובין ס״ג: ״ויהי״. בכ״י מינכן 5, וינה 23 יש נוסח הפוך ברש״י: ״וילן... שהלך״.
ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״שאמרו״.
ג. עיין בהערה לעיל על ד״ה ״וילן״ לחילופי הנוסחאות.
The people positioned. This positioning expresses readiness to wage war near the [city] wall. This is similar to what is said regarding Ben-Hadad, in Melachim, (who said to his servants:) "Position yourselves against the city and they positioned themselves" (Melachim I 20:12).
And their ambush party their ambushers this word עַקֵבוֹ is similar to וַיעֲקְבֵנִי.⁠1
That night, Yehoshua walked through the valley Our Sages have said that he lodged in the depth of the law.⁠2
1. Bereshit 27:36. Eisov said regarding Yaakov, וַיַעְקְבֵנִי זֶה פַּעֲמַיִם "He has deceived me twice.⁠" An ambush implies cunning and trickery.
2. Our Sages interpreted the word עֵמֶק as an expression of depth, and they say he spent the night studying Torah. After all the preparations were made and orders given, Yehoshua had time to return to the study of Torah, which is the real protection in time of crisis. He remembered the rebuke of the angel on the night before the fall of Yericho.
.... תרגומו ויתכמניה כמו ויעקבני (בראשית כ״ז:ל״ו) המארב תפש העיר בעקבה.
וישימו – האורב והמחנה שמו עצמם, ויקרבו לעיר יותר ממה שהיו, וכן אומר במלחמת בן הדד על שומרון: ויאמר שימו, וישימו על העיר (מלכים א כ׳:י״ב).
ואת עקבו – כתרגומו: וית כמניה, כלומר מארבו, מן: ויעקבני (בראשית כ״ז:ל״ו), כי המארב היא ערמה.
וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק – כלומר הלך הוא ואחרים עמו בתוך העמק שהמחנה שם לראות שומרי המחנה אם הם ערים או ישנים, פן יצאו אנשי העי פתאום עליהם והכום.
וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק – אחשוב זה שמחשבתו והשתדלתו לא היתה בלילה ההוא כי אם בהישרת העם בדבר המלחמה הזאת וכדי שיבטח לבם יותר ולא ירך לבבם על מה שהיו נגפים בראשונה עלה יהושע וזקני ישראל לפני העם ולזה היה יהושע והזקנים במקום היותר מסוכן וזכר עם זה לזאת הסבה בעינ׳ לפי מה שאחשוב שכבר לן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק כי העמק הוא המקום היותר שפל והוא היותר מסוכן שבמקומות בדבר המלחמה והנה לקח יהושע מהשלשים אלף שבחר חמשה אלפים איש היה אורב בין ישראל ובין העי מים לעיר והנה הם היו במקום קרוב למקום יהושע עד שיתכן בהם שיראו כשיטה יהושע את ידו בכידון והוא הרומח אשר בו הנס והיו הנשארים קרובים להם באופן שנתקבצו כולם בעת ההיא ויבואו אל העיר וילכדוה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

והנה מה שאמר עוד וישימו העם וגו׳, כתב רש״י ז״ל שימה זו לשון הזמנה סמוך לחומה להלחם, כמו שנאמר במלכים (מלכים א כ׳ י״ב) שימו על העיר, ולא בא הפסוק הזה לדעתי כי אם להלל חזקת העם ותוקף לבבם, שהמה מעצמם היו מסדרים עניני המלחמה כיהושע עצמו, וזהו אמרו וישימו העם את כל המחנה אשר מצפון לעיר, ור״ל שהעם הם עצמם שמו וסדרו את המחנה אשר נזכר למעלה שהושם מצפון לעיר, ואת עקבו מים לעיר וגו׳, ר״ל שהעם ההוא גם כן הוא אשר שם המארב השני מחמשת אלפי איש, וקרא המארב עקב, מלשון (בראשית כ״ז ל״ו) ויעקבני, כי המארב הוא ערמה. והנה נתן הסבה למה שהיה כל זה מסדור העם, ואמר שזה היה לפי שיהושע הלך באותה לילה בתוך העמק, והוא הגי שזכר למעלה שהיה בין העם והעי, והיה יהושע אם כן הולך בגי לפנים מן המחנה לשמרו, ובאותו זמן שהיה הוא הולך שם היה העם מסדר במחנה כל הדברים שזכר. ואפשר שנאמר עוד בזה שהאורב הראשון שלחו יהושע ולא ידע העם מהם כלל, כי כן דרך שרי הצבא לעשות ענינים כאלה בסתר, לפי שלא יתגלה הענין מהתחבולה שיעשו, ולזה אמר למעלה ויבחר יהושע שלשים אלף איש, ואמר גם כן וישלחם יהושע, ר״ל שהוא בחר אותם והוא שלחם ואיש לא ידע בכל אלה כי אם אנשי עצתו, ולפי שהעם לא ידעו מהמארב הראשון, מאשר נשארה ההנהגה והסדור אליהם עשו אורב אחר מחמשת אלפי איש, לפי שלא היו יודעין מהראשון שעשה יהושע, ויהיה אם כן אומרו ויקח כחמשת אלפים איש שב לעם שזכר, שהעם לקח זה האורב ולא נאמר זה על יהושע, לפי שאז היה הולך בעמק רחוק מן המחנה כדי לשמרם, הנה התבארו הפסוקים והותרו השאלות שנית ושלישית:
וישימו – ענין הזמנה למלחמה, כמו: שימו אל העיר (מלכים א כ׳:י״ב).
עקבו – תרגומו: מארבו, והוא מלשון: ויעקבני זה פעמים (בראשית כ״ז:ל״ו), שהוא ענין ערמה.
וישימו העם – העם עצמם הזמינו למלחמה את המחנה וכו׳, וגם הזמינו את עקבו והוא האורב.
בתוך העמק – להתקרב אל העיר.
וישימו העם – ר״ל שהכינו לתפוש את העיר את המחנה אשר מצפון, ואת עקבו שהם החמשת אלפים שהעמידו לסבב את האויב, שעמדו אצל המחנה מים לעיר במקצוע צפונית מערבית, נמצא עמדה המחנה שתי שורות, שורה בצפון ושורה יוצאת אצלה מה׳ אלפים איש בצד מערב ח כזה /במקור יש שרטוט/, וזה היה בגלוי לפני אנשי העי. ותראה אח״כ התחבולה הגדולה שעשה בסדר הזה:
וילך יהושע – ר״ל הגם שביום חנו לפני העמק, בלילה התחיל יהושע ואנשיו ללכת בתוך העמק שהיה בין המחנה ובין העי כדי שיראו אנשי העי שמתקרבים אל העיר, וז״ש:
אשר מצפון לעיר – נראה שתיבת אשר מיותרת היא; ושתי פעמים השתמשו בני ישראל בתחבולה הזאת לשום אורב מאחרי העיר ולגנוב דעת יושביה בנוסם לפניהם, במלחמת העי ובמלחמת פלגש בגבעה, ובשני הסיפורים יש כמה פסוקים מוכפלים עם איזה שינוים,⁠1 הלא תראה שבתחלה הוא אומר שהאורב היה ל׳ אלף ואח״כ הוא אומר שהיה ה׳ אלפים.
בתוך העמק – מישור, שפלה, ערבה, בקעה, עמק, בעל, נחל, ככר, גיא, שמות נרדפים הם, ועתה אנסה לפרשם. מקום שוה בלא הרים ורכסים יקרא מישור (והיה העקב למישור, ישעיה מ׳:ד׳) מלשון ישר, ואם ישפל גבהו לערך המישור יקרא שפלה, ואם הוא מקום תהו ומגדל אילני סרק שמיר ושית יקרא ערבה (אשר שמתי ערבה ביתו, איוב ל״ט:ו׳) ואם הוא מקום ישר והרים סביב לו יקרא בקעה משורש בקע (והרכסים לבקעה, ישעיה שם) ואם תשפל לערך שאר הבקעות או לערך פני מי הים תקרא עמק מלשון עמוק (וילחצו... ההרה... לרדת לעמק. שופטים א׳:ל״ד). ובעל אולי נקרא מקום פנוי נעבד ומלא עץ כל פרי כמו שדה הבעל בלשון חכמים. נחל הוא ארץ מישור ופלג מים משקה אותה, ונקרא שם הפלג עצמו המפלג ומחלק המישור לשנים או המתחלק ליאורים יאורים נחל, משרש נגר (כמים הנגרים ארצה, שמואל ב י״ד:י״ד) בחילוף גימ״ל בחי״ת כמו פלג ופלח (עד יפלח חץ כבדו, משלי ז׳:ל״ג) ולמד בריש כמו להצהיל פנים במקום להצהיר (תהלים ק״ד), ככר לא מצאנוהו שם כי אם למחוז הירדן. גיא הוראתו קרובה להוראת בקעה רק משני כתובים והגיא ביניהם (שמואל א י״ז:ג׳) גיא גדולה מאד ומש וגו׳ (זכריה י״ד:ד׳), נראה כי לא יגבלוהו הרים מכל צד רק מזה ומזה (עיין ג״כ פירוש רש״י על פסוק וישובו לפני פי החירות, פרשת בשלח); וכאן הוא אומר למעלה פ׳ י״א שגי היה בינו ובין העי וכאן נשתמש במלת עמק כי הלא הפרש קטן ביניהם, ולמעלה בפסוק ט׳ כתוב וילן וכאן וילך, ולמעלה בתוך העם וכאן בתוך העמק; ומשני המקראות נראה כי ירא היה יהושע פן ידעו אנשי העי ויכירו תחבולתו ובעוד לילה יצאו על האורב וישחיתו בהם, ונתעכב הוא וכל ישראל עמו נגד העיר ליראם או לבוא לעזרת האורב אם אנשי העי יקומו עליהם.
וַיָּשִׂ֨ימוּ והכינו הָעָ֜ם אֶת-כָּל-הַֽמַּחֲנֶ֗ה אֲשֶׁר֙ היה מִצְּפ֣וֹן לָעִ֔יר להילחם1 סמוך לחומה2, וְכן הכינו אֶת-עֲקֵב֖וֹ מארבו3 של המחנה שמנה את חמשת האלפים האורבים4 אשר היו מִיָּ֣ם ממערב5 לָעִ֑יר6, וַיֵּ֧לֶךְ יְהוֹשֻׁ֛עַ ואחרים עמו7 בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעֵֽמֶק כדי להתקרב אל העיר8 וכדי להיות בתוך המחנה9 לוודא את עירנות שומרי המחנה, פן יצאו פתאום עליהם אנשי העי להכותם10:
1. מצודת דוד.
2. רש״י.
3. תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת ציון. ומלבי״ם בפס׳ קודם ביאר שהוא מלשון סיבוב, וראה הערה בפס׳ י״ב.
4. מלבי״ם.
5. תרגום יונתן.
6. נמצא שעמדו המחנות בשתי שורות, שורה בצפון ושורה יוצאת אצלה מחמשת אלפים איש בצד מערב, ומצד צפון נראה כמו ד, וזה היה בגלוי לפני אנשי העי, מלבי״ם.
7. רד״ק.
8. מצודת דוד. ובמדרש אמרו רבותינו (מגילה ג., סנהדרין מד:, עירובין סג:) שלן בעומקה של הלכה, רש״י.
9. והגם שביום חנו לפני העמק, בלילה התחילו יהושע ואנשיו ללכת בתוך העמק שהיה בין המחנה ובין העי כדי שיראו אנשי העי שמתקרבים אל העיר, מלבי״ם.
10. רד״ק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיְהִ֞י כִּרְא֣וֹת מֶלֶךְ⁠־הָעַ֗י וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ וַיֵּצְא֣וּ אַנְשֵֽׁי⁠־הָעִ֣יר לִקְרַֽאת⁠־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל לַֽמִּלְחָמָ֞ה ה֧וּא וְכׇל⁠־עַמּ֛וֹ לַמּוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י הָעֲרָבָ֑ה וְהוּא֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּֽי⁠־אֹרֵ֥ב ל֖וֹ מֵאַחֲרֵ֥י הָעִֽיר׃
And it came to pass, when the king of Ai saw it, that the men of the city hastened and rose up early and went out against Israel to battle, he and all his people, at the appointed time, in front of the Arabah. But he did know that there was an ambush against him behind the city.
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד חֲזָא מַלְכָּא דְעַי וְאוֹחִיאוּ וְאַקְדִימוּ וּנְפַקוּ אֱנָשֵׁי קַרְתָּא לִקְדָמוּת יִשְׂרָאֵל לְאַגָחָא קְרָבָא הוּא וְכָל עַמֵיהּ לְזִמְנָא דִמְתַקֵן לֵיהּ לִקְדָם מֵישְׁרָא וְאִינוּן לָא יָדְעִין אֲרֵי כְּמָנָא לְהוֹן מֵאֲחוֹרֵי קַרְתָּא.
למועד – לזמן היום שנועדו יחדו מאתמול, באותהא שעה נצא, שהיו מעוננים ומנחשים.
א. כן בכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777: ״מאותה״.
At the appointed time. At the time of day they had astrologically predicted previously, saying "at that time we will go out,⁠" for they were sorcerers and diviners.
למועד – כתרגומו: לזמנא דמתקן ליה, כלומר שהכין המלך ואמר בשעה פלונית נהיה מוכנים כלנו לצאת למלחמה.
לפני הערבה – לפני המישור אשר היה את פני העיר.
למועד לפני הערבה – פירוש: למקום שנועדו שם למלחמה מתחלה.
והנה זכר וכבר יצאו אנשי העיר לקראת ישראל למלחמה למועד לפני הערבה אמר למועד להורות שבכמו העת שהיום שיצאו לקראתם בפעם הראשונה יצאו עתה כי זה ממה שיחזק לב אנשי ישבי העי ויחשבו שכמו שנצחו אז ינצחו עתה ואמר לפני הערבה כי במקום ההוא לפי מה שאחשוב היו מנצחים בפעם הראשונה או אומר לפני הערבה כי מהמקום ההוא יתכן שלא היו יכולין לראות האורב אשר מאחרי העיר ובזאת התחבולה הנכונה נצחום בקלות כי בראותם עשן העיר עולה השמימה אשר שם טפם ונשיהם לא נשאר להם כח ולא רצון האומד והשיעור להלחם עם ישראל באופן ראוי וזה מבואר מאד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ויהי כראות מלך העי וגו׳. זכר שכאשר ראה מלך העי שבאו ישראל, חשב להתחכם כנגדם כשהשכים לצאת להלחם בם, וחשב שהיה העם בטח מבלי שומר, ולא ידעו את האורב אשר מאחרי העיר. ואמר שיצאו למועד רוצה לומר לזמן שיצאו בפעם הראשונה שחשבו שכן יהיה תמיד:
למועד – לזמן, כמו: למועד אשוב אליך (בראשית י״ח:י״ד).
למועד – לזמן שיצאו במלחמה הראשונה.
השאלות: (יד) למה לא ראם מלך העי עד יום שלאחריו? ומהו למועד? ולמה הלך לפני הערבה ולא לפני שער העיר או העמק?
ויהי כראות – כאשר ראה מלך העי שהתקרבו והלכו בעמק:
וימהרו וישכימו ויצאו לקראת ישראל – ולא המתינו עד שיעלו מן העמק ויתקרבו עד לפני השער כמו בפעם הראשון, אחר שגם בפעם הראשון הכום במורד היינו בהעמק הזה חשבו שגם עתה יכום שמה:
למועד – יהושע קבע זמן מוגבל עם האורב ששלח לפני שני ימים כי ביום השלישי בשעה פלונית ישים על העיר, למען יהיו מוכנים אז, ובמועד הזה נשקה המלחמה:
לפני הערבה – היא ערבות יריחו שהיתה במזרח, כי אחר שמחנה ישראל עמדו כמין ג״ם בצד צפון ומערב, לא היה אפשר להם להתקרב לצד ההוא לבל יהיו מוקפים משתי רוחות, והוכרחו לנטות אל הקרן המגביל כנגדו לצד המזרח, ויהושע הבין כי בהכרח יתיצבו שם, ושם ילכדם בחכמתו כמו שית׳:
והוא לא ידע כי אורב לו מאחרי העיר – שהגם שראה את האורב שהיה לפני העיר ונשמר מפניו לנטות לצד מזרח, לא ידע מן האורב הראשון של שלשים אלף שעמד מאחרי העיר:
למועד – למקום שיעדו ובחרו לנפל בהם והוא לפני הערבה, שבה יפרדו איש מעל אחיו ותרבה המכה בהם. או הוראת למועד היא בשעת הצהרים כי לפי חשבון קדמונינו היום, קצר או ארוך, היה נחלק לי״ב שעות הנקראות בדברי חז״ל שעות זמניות, וא״כ בכל יום ויום כל שעה ושעה תקדים או תאחר מיום אתמול, לולא שעת הצהרים שהיא עת היות השמש בחצי השמים שהיא שוה ומיועדת לכל ימות השנה וכן פירשתי ג״כ בשמואל ב כ״ה. ויתן ה׳ דבר בישראל... עד עת מועד, רק תיבות וימהרו וישכימו מתנגדות קצת לפירוש זה.
וַיְהִ֞י כִּרְא֣וֹת וכאשר ראה מֶֽלֶךְ-הָעַ֗י שבאו ישראל והתקרבו והלכו בעמק1, חשב להתחכם כנגדם2 ולא להמתין כמו בפעם הקודמת שישראל יתקרבו אליהם, כי בפעם הקודמת היכום בעמק וחשבו שגם עתה יכום שמה3, וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ, וַיֵּצְא֣וּ אַנְשֵֽׁי-הָעִ֣יר לִקְרַֽאת-יִ֠שְׂרָאֵל לַֽמִּלְחָמָ֞ה, ה֧וּא מלך העי וְכָל-עַמּ֛וֹ, יצאו לַמּוֹעֵ֖ד לזמן4 אשר קבעו יחדיו יום לפני5 על פי ניחושיהם6, והיתה זו אותה השעה בַּיּוֹם בו יצאו במלחמה הקודמת7, ויצאו לִפְנֵ֣י הָֽעֲרָבָ֑ה הוא מישור יריחו8, המקום בו נועדו שם במלחמתם הראשונה נגד ישראל9, וְהוּא֙ מלך העי, הגם שראה את האורב שהיה לפני העיר ונשמר מפניו לנטות לצד מזרח10, לֹ֣א יָדַ֔ע כִּֽי-אֹרֵ֥ב ל֖וֹ מֵאַחֲרֵ֥י הָעִֽיר מארב של שלושים אלף חיילים11: (פ)
1. מלבי״ם.
2. אברבנאל.
3. מלבי״ם.
4. מצודת ציון.
5. רש״י, רד״ק.
6. שהיו מעוננים ומנחשים, רש״י. מלבי״ם ביאר למועד בו קבע יהושע לאורב להיות מוכנים.
7. אברבנאל, מצודת דוד.
8. רד״ק. כי אחר שמחנה ישראל עמדו כמין ג״ם (אות גמא ביוונית הדומה לאות ״ד״ הפוכה) בצד צפון ומערב, לא היה אפשר להם להתקרב לצד ההוא לבל יהיו מוקפים משתי רוחות, והוכרחו לנטות אל הקרן המגביל כנגדו לצד המזרח, ויהושע הבין כי בהכרח יתיצבו שם, ושם ילכדם בחכמתו, מלבי״ם.
9. רי״ד. ובכך חיזקו ליבם לנצחון וחשבו שכמו שנצחו אז ינצחו עתה, רלב״ג.
10. מלבי״ם.
11. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיִּנָּ֥גְע֛וּ יְהוֹשֻׁ֥עַ וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵיהֶ֑ם וַיָּנֻ֖סוּא דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּֽר׃
And Joshua and all Israel made as if they were beaten before them, and they fled by the way of the wilderness.
א. וַיָּנֻ֖סוּ =א?,ל
• א?=וַיָּנֻס֖וּ (מקום הטעם באות סמ״ך?) וכן במג״ה, אבל בכתר נראה שטעם הטפחא נדחה הצדה בגלל השורוק.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְּבָרוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל קֳדָמֵיהוֹן וְאַפָּכוּ לְאוֹרַח מַדְבְּרָא.
וינגעו – לשון נגע, ואתברו,⁠א הראו עצמן כאלו הם ניגפים לפניהם.
א. כך בתרגום יונתן.
Pretended to be stricken. This is an expression of נֶגַע, plague, or beating. They gave the appearance of being beaten before them.
וינגעו – תרגומו ואתברו לשון נגע כאדם ההופך עורף לנוס והרודף משיגו במקצת ומכהו.
וינגעו – הראו עצמם נגועים ונסים לפניהם, וגם הם היו נגועים כי אי אפשר שהיו נסים לפניהם שלא היו נגועים בהם, ואלו לא היו נגועים אלא מראים עצמם נגועים, לכך היה אומר: ויתנגעו מבנין התפעל, כי כן המשפט.
דרך המדבר – מקום מרעה הבהמות יקרא מדבר, בין סמוך לעיר בין רחוק מן העיר, לפיכך אמר: ורעו כבשים כדברם (ישעיהו ה׳:י״ז), כעדר בתוך הדברו (מיכה ב׳:י״ב), והוא מתרגם וינהגו ודבר, לפי שהרועה נוהג שם המקנה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

(טו-יז) וינגעו יהושע וכל העם, ר״ל הראו עצמם כאלו היו מנוגעים ונסו דרך המדבר, וכאשר ראום האויבים כי נסים הם, נזעקו ונתקבצו כלם לצאת אחריהם ולרדפם, באופן שננתקו ונעתקו מהעיר ולא נשאר בעיר איש, כי בראותם שכל מחנה ישראל היה שם, נצטרפו כל אנשי העיר לצאת אחריהם כשראו אותם נסים מפניהם, וזהו ויזעקו כל העם אשר בעיר לרדוף אחריהם, כי מפני גודל מחנה ישראל התקבצו כלם לרדוף אחריהם, וזה היה תכלית מה שצוהו השם ית׳ קח עמך את כל עם המלחמה כמו שפירשתי.
וינגעו – הראו עצמם כאלו היו מנוגעים, רצה לומר, מוכים ונחלשים.
וינגעו – עשו א״ע כאילו המה מנוגעים, וי״ל שהוא מבנין התפעל כמו (ויקרא יח, כד) אל תטמאו בכל אלה, להראב״ע, ומורה על הפעולה המדומה, כמו מתעשר, מתרושש:
וינוסו דרך המדבר – הוא מדברה בית און הנזכר (לקמן יח, יב), שהיה בין יריחו ובין בית אל נגד העי בצד הצפוני (כי עי היה אצל בית און, למעלה ז, ב), נמצא חזרו מחנה ישראל לאחוריהם לצד צפון ביושר ג״כ כמין ד׳ הפוכה:
דרך המדבר – הוא הערבה הנזכרת בפסוק שלפניו, ובני ישראל הבינו דעת בני העי ונסו לשם כדי שינתקו כולם מן העיר באמרם אך נגפים הם לפנינו.
וַיִּנָּֽגְע֛וּ והראו עצמם יְהוֹשֻׁ֥עַ וְכָל-יִשְׂרָאֵ֖ל כאלו היו מנוגעים1 וְנִגָּפִים2 לִפְנֵיהֶ֑ם כאדם ההופך עורף לנוס3, וַיָּנֻ֖סוּ ישראל דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּֽר מקום מרעה הבהמות4 של בית און5, שהיה בין יריחו ובין בית אל נגד העי בצד הצפוני6, וכאשר ראום האויבים כי נסים הם, נתקבצו כולם לרודפם, באופן שנעתקו מהעיר ולא נשאר בה איש7:
1. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.
2. רש״י.
3. ר״י קרא.
4. רד״ק.
5. הוא המדבר הנזכר לקמן יח, יב, מלבי״ם.
6. מלבי״ם.
7. אברבנאל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וַיִּזָּעֲק֗וּ כׇּל⁠־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר [בָּעַ֔י] (בעיר) לִרְדֹּ֖ף אַחֲרֵיהֶ֑ם וַֽיִּרְדְּפוּ֙ אַֽחֲרֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיִּנָּתְק֖וּ מִן⁠־הָעִֽיר׃
And all the people that were in Ai were called together to pursue after them. And they pursued after Joshua, and were drawn away from the city.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְכְּנִישׁוּ כָּל עַמָא דִי בְקַרְתָּא בָּעַי לְמִרְדַף בַּתְרֵיהוֹן וּרְדַפוּ בָּתַר יְהוֹשֻׁעַ וְאִתְנְגִידוּ מִן קַרְתָּא.
ויזעקו – נתקבצו לרדוף אחריהם, ולפי שהקבוץ ואסיפת העם הוא על ידי זעקה לפיכך נאמר בזה הלשון.
אשר בעיר – כן כתיב. וקרי בעי. והכתוב מורה שנזעקו כל הנשארים בעיר לרדוף אחריהם, והקרי מורה אשר בעי וגבולה. וכן כתיב: ולא נשאר איש בעי ובבית אל (יהושע ח׳:י״ז).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ויזעקו כל העם אשר בעיר – בעי קרי כן כתב רד״ק ובעל כלי יקר ועיין מ״ש לעיל בסמוך.
ויזעקו – נתקבצו מזעקת המאסף.
ויזעקו – ואז גם העם שנשארו בעיר לשמרה רדפו אחריהם, וגם אנשי בית אל, והעיר עזבו פתוחה:
וַיִּזָּעֲק֗וּ ונתקבצו ע״י זעקת המאסף1 כָּל-הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּעַ֔י (בעיר כתיב) גם אלה שנשארו לשמור על העיר, וגם אנשי בית אל2, שכן מפני גודל מחנה ישראל נאספו כולם3 לִרְדֹּ֖ף אַחֲרֵיהֶ֑ם אחרי מחנה ישראל4, וַֽיִּרְדְּפוּ֙ אַחֲרֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיִּנָּתְק֖וּ והתנתקו מִן-הָעִֽיר בהשאירם אותה פתוחה5:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. אברבנאל.
4. וזה היה תכלית ציווי ה׳ ליהושע לקחת עימו את כל העם עמו למלחמה כמו שנאמר (לעיל בפס׳ א׳) ״ קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה״, אברבנאל.
5. מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יז) וְלֹא⁠־נִשְׁאַ֣ר אִ֗ישׁ בָּעַי֙ וּבֵ֣ית אֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־יָצְא֖וּ אַחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעַזְב֤וּ אֶת⁠־הָעִיר֙ פְּתוּחָ֔ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
And there was not a man left in Ai or Beth-el that did not go out after Israel; and they left the city open and pursued after Israel.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל
וְלָא אִשְׁתְּאַר אֱנַשׁ בְּעַי וּבֵית אֵל דְלָא נְפַקוּ בָּתַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁבַקוּ יַת קַרְתָּא כַּד פְּתִיחָא וּרְדַפוּ בָּתַר יִשְׂרָאֵל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

בעי ובית אל – חד מן ד׳ סבירין ובבית וסימן נמסר (פרשת וארא ומלכים ב׳ ב׳) במסרה גדולה.
וְלֹֽא-נִשְׁאַ֣ר שום אִ֗ישׁ בָּעַי֙ וּבֵ֣ית אֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יָצְא֖וּ לרדוף אַחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל, וַיַּעַזְב֤וּ אנשי העי אֶת-הָעִיר֙ פְּתוּחָ֔ה, וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (פ)
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(יח) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶל⁠־יְהוֹשֻׁ֗עַ נְ֠טֵ֠ה בַּכִּיד֤וֹן אֲשֶׁר⁠־בְּיָֽדְךָ֙ אֶל⁠־הָעַ֔י כִּ֥י בְיָדְךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה וַיֵּ֧ט יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּכִּיד֥וֹן אֲשֶׁר⁠־בְּיָד֖וֹ אֶל⁠־הָעִֽיר׃
And Hashem said to Joshua, "Stretch out the javelin that is in your hand toward Ai, for I will give it into your hand.⁠" And Joshua stretched out the javelin that was in his hand toward the city.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר יְיָ לִיהוֹשֻׁעַ אֲרֵים בְּרוּמְחָא דִי בִידָךְ עַל עַי אֲרֵי בִּידָךְ אִמְסְרִינָה וַאֲרֵים יְהוֹשֻׁעַ בְּרוּמְחָא דְבִידֵיהּ עַל קַרְתָּא.
נטה בכידון – הוא היה סימן לאורב לצאת מן המארב,⁠א בראותו הכידון נטוי אל העיר.
כידון – אשפייר בלעז.
א. כן בכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 777, פריס 162: ״האורב״.
Stretch out the spear. This was the signal to the ambush party.⁠1 They were to leave the ambush when they saw the spear stretched out toward the city. כִּידוֹן is espida, a sword.
1. This signal was for the second, smaller ambush party of 5000 men. The 30,000 men were too far away to see Yehoshua give the signal to attack. The second troop was in a closer position and would be able to see his signal.
ויט יהושע בכידון אשר בידו אל העיר – כלפי העיר לרמז אל המארב שיצאו מן המארב וילכדו את העיר.
בכידון – כתרגומו: ברומחא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

והאל ית׳ אמר ליהושע נטה בכידון אשר בידך, ר״ל שהחנית אשר ביד יהושע כשר הצבא ואיש מלחמה היה עליה נס כדרך רבים מהלוחמים, והאל צוהו שיטה בכידון אשר בידו ויעשה סימן לאורב ויעש כן:
בכידון – ברומח.
נטה בכידון – לעשות סימן להאורב לבא אל העיר.
בכידון – לסימן אל האורב שעמדו במקצוע דרומית מערבית ומשם לכדו העיר:
וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל-יְהוֹשֻׁ֗עַ, נְ֠טֵה הרם1 בַּכִּיד֤וֹן ברומח2 אֲשֶׁר-בְּיָֽדְךָ֙ אֶל כלפי3 -הָעַ֔י לסמן לאורב לצאת מן המארב4, כִּ֥י בְיָדְךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה אתן את העיר, וַיֵּ֧ט והרים5 יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּכִּיד֥וֹן אֲשֶׁר-בְּיָד֖וֹ אֶל כלפי6 -הָעִֽיר:
1. תרגום יונתן.
2. לעז רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת ציון. ואברבנאל ביאר כי בחנית של יהושע היה דגל כמו שיש לרבים מהלוחמים.
3. ר״י קרא.
4. רש״י, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.
5. תרגום יונתן.
6. ר״י קרא.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יט) וְהָאוֹרֵ֡ב קָם֩ מְהֵרָ֨ה מִמְּקוֹמ֤וֹ וַיָּר֙וּצוּ֙ כִּנְט֣וֹת יָד֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ הָעִ֖יר וַֽיִּלְכְּד֑וּהָ וַֽיְמַהֲר֔וּ וַיַּצִּ֥יתוּ אֶת⁠־הָעִ֖יר בָּאֵֽשׁ׃
And the ambush arose quickly out of their place, and they ran as soon as he had stretched out his hand, and entered the city and took it; and they hastened and set the city on fire.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּכְמָנָא קָם בִּפְרִיעַ מֵאַתְרֵיהּ וּרְהָטוּ כִּדְאָרֵים יְדֵיהּ וְעָלוּ לְקַרְתָּא וְכַבְּשׁוּהָ וְאוֹחִיאוּ וְאַדְלִיקוּ יַת קַרְתָּא בְּנוּרָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

והאורב קם מהרה ממקומו, וירוצו והבן שאמר האורב שהוא יחיד, ואמר וירוצו ויבואו בלשון רבים, לפי שרומז לשני האורבים הראשון והשני, ואמר ששניהם קמו וירוצו ויבואו העיר, כי כל אחד ממקומו הלך שמה והציתוה באש.
והאורב קם מהרה – אולי הקימו צופה באיזה מקום בלתי נראה שיגיד להם בנטות יהושע ידו.
וְהָאוֹרֵ֡ב קָם֩ מְהֵרָ֨ה במהירות מִמְּקוֹמ֤וֹ, וַיָּר֙וּצוּ֙ שני המארבים, כל אחד ממקומו1 כִּנְט֣וֹת כאשר הרים יהושע את2 יָד֔וֹ, וַיָּבֹ֥אוּ אל הָעִ֖יר העי, וַֽיִּלְכְּד֑וּהָ ולכדו אותה, וַֽיְמַהֲר֔וּ וַיַּצִּ֥יתוּ אֶת-הָעִ֖יר העי3 בָּאֵֽשׁ:
1. אברבנאל.
2. תרגום יונתן.
3. כלי יקר ביאר כי כל מארב הצית עיר אחרת, מארב אחד הצית את העי ומארב השני את בית אל.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיִּפְנ֣וּ אַנְשֵׁי֩ הָעַ֨י אַחֲרֵיהֶ֜ם וַיִּרְא֗וּ וְהִנֵּ֨ה עָלָ֜ה עֲשַׁ֤ן הָעִיר֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וְלֹא⁠־הָיָ֨ה בָהֶ֥ם יָדַ֛יִם לָנ֖וּס הֵ֣נָּה וָהֵ֑נָּה וְהָעָם֙ הַנָּ֣ס הַמִּדְבָּ֔ר נֶהְפַּ֖ךְ אֶל⁠־הָֽרוֹדֵֽף׃
And when the men of Ai looked behind them, they saw, and, behold, the smoke of the city ascended up to heaven, and they had no power to flee this way or that way. And the people that fled to the wilderness turned back upon the pursuers.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְפְּנִיאוּ אֱנָשֵׁי עַי לַאֲחוֹרֵיהֶן וַחֲזוֹ וְהָא סְלִיק תְּנָנָא דְקַרְתָּא לְצֵית שְׁמַיָא וְלָא הֲוָה בְהוֹן חֵילָא לְמַעֲרָק לְכָא וּלְכָא וְעַמָא דְאַפֵיךְ לְמַדְבְּרָא אִתְחֲזַר עַל רָדְפָא.
ולא היה בהם ידיים – כח.
והעם הנס המדברא – ישראל שנסו אל המדבר כמו שאמר למעלה, נהפך אל הרודף.
א. כן בנוסח שלנו בפסוק, ובכ״י לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777: נס במדבר. בכ״י מינכן 5: ״נס אל המדבר״.
יָדַיִם hands, here refers to strength.
The people who fled to the desert. The Bnei Yisroel who had fled to the desert, as stated above (v.15) turned back to battle the pursuers.
(כ-כא) והעם הנס אל המדבר נהפך אל הרודף. ויהושע וכל ישראל – שנסו היום לפני אנשי העי (יהושע ח׳:ט״ו), בראותם כי לכד האורב את העיר הפכו פניהן כלפי אנשי העיר שהיו רודפין אותו.
ידים – מקום, כמו: רועות על ידיהם (איוב א׳:י״ד), או כח, כתרגומו: חילא.
אל הרודף – ישראל שהיו נסים אל המדבר נהפך אל אנשי העי שהיו רודפים אותם.
ידים – מקום, עם שנכון להיות זה כפשוטו כי היו רפה ידים ולכל אבר.
והעם – הנה הוא ישראל, והרודף הוא עם העי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וכאשר ראו אנשי העיר שעלה עשן העיר והבינו כי נשרפה העיר עם נשיהם ובניהם וטפם אשר נשארו שם לא היה להם ידים לנוס, והעם הנס אל המדבר נהפך אל הרודף, ר״ל שעם ישראל שהיה נס אל המדבר ומתראה כאלו הוא נגוע ונס, כשראה זה נהפך להיות רודף במקום שהיה נרדף.
ידים – מקום, כמו: יד אבשלום (שמואל ב י״ח:י״ח).
אל הרודף – הם אנשי העי, שהיו מתחלה רודפים לישראל.
השאלות: (כ - כב) אחר שאמר והעם הנס נהפך אל הרודף למה כפל שנית ויהושע וכו׳ וכל ישראל וכו׳ וישובו וכו׳, ויפלא איך היו לישראל בתוך הלא לא היו מוקפים רק מצד צפון ומצד דרום ועדיין היו יכולים לברוח לצד מזרח או לצד מערב?
ויפנו וכו׳ ולא היה בהם ידים וכו׳. תחלה בעת נטה יהושע ידו בכידון עמדו הבורחים ופנו פניהם נגד האויב, והאויב נבהל כי ראה עשן העיר מאחריו והמחנה לפניו, ועמדו נבהלים מבלי יודעים מה לעשות, ואחר זמן מה כששער יהושע כי יוכל האורב לצאת מן העיר להסגיר את האויב בל יפלט לו פליט, וישובו, והתחיל להכות את אנשי העיר:
והעם הנס וגו׳ – ונפרד לכל רוח, נהפך מכל רוח עליהם, ובכן לא היה להם ידים לנוס; והעם כמו כי העם והרבה וו״ין משמשות לשון כי.
ולאחר שבמרדפם אחרי ישראל יצאו מהעיר, וַיִּפְנ֣וּ פניהם אַנְשֵׁי֩ הָעַ֨י אַחֲרֵיהֶ֜ם לאחור1, וַיִּרְא֗וּ וְהִנֵּ֨ה עָלָ֜ה עֲשַׁ֤ן מֵהָעִיר֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה, והבינו כי נשרפה העיר עם נשיהם ובניהם וטפם אשר נשארו שם2, וְלֹא-הָיָ֨ה בָהֶ֥ם יָדַ֛יִם כח3 ללכת לכיוון האורב למלחמה4 ולא מקום5 לָנ֖וּס הֵ֣נָּה וָהֵ֑נָּה לכיוון העיר הנשרפת6, ועמדו נבהלים מבלי לדעת מה לעשות7, וְהָעָם֙ הוא עם ישראל8 הַנָּ֣ס אשר עשה את עצמו כאלו הוא נגוע ונס אל9 הַמִּדְבָּ֔ר, נֶהְפַּ֖ךְ הפך פניו10 להילחם11 אֶל מול אנשי העי שהיו12 -הָרוֹדֵֽף, וכעת הפכו ישראל להיות הם הרודפים13 להכות בהם14:
1. כלי יקר.
2. אברבנאל.
3. רש״י.
4. כלי יקר.
5. רד״ק, מצודת ציון.
6. כלי יקר.
7. מלבי״ם.
8. רש״י, רד״ק.
9. אברבנאל.
10. ר״י קרא.
11. רש״י.
12. רד״ק, מצודת דוד.
13. אברבנאל.
14. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כא) וִיהוֹשֻׁ֨עַ וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֜ל רָא֗וּ כִּֽי⁠־לָכַ֤ד הָאֹרֵב֙ אֶת⁠־הָעִ֔יר וְכִ֥י עָלָ֖ה עֲשַׁ֣ן הָעִ֑יר וַיָּשֻׁ֕בוּ וַיַּכּ֖וּ אֶת⁠־אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃
And when Joshua and all Israel saw that the ambush had taken the city and that the smoke of the city ascended, then they turned back and slew the men of Ai.
תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל חֲזוֹ אֲרֵי כְבַשׁ כְּמָנָא יַת קַרְתָּא וַאֲרֵי סְלֵיק תְּנָנָא דְקַרְתָּא וְתָבוּ וּמְחוֹ יַת אֱנָשֵׁי עָי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ומאשר ראו כי לכד האורב את העיר וכי עלה עשנה.
את אנשי העי – במקרא גדולה נכתב על זה מצאנו בספר ישן העיר עד כאן. ובכל ספרים שלפני כתיב וקרי העי ולא ראיתי בו מחלוקת.
וישובו – ויהפכו, וכן בפסוק כ״ד.
וִיהוֹשֻׁ֨עַ וְכָֽל-יִשְׂרָאֵ֜ל כיוון שֶׁרָא֗וּ1 כִּֽי-לָכַ֤ד כי כבש2 הָֽאֹרֵב֙ אֶת-הָעִ֔יר וְכִ֥י עָלָ֖ה עֲשַׁ֣ן מן הָעִ֑יר, וַיָּשֻׁ֕בוּ הפכו פניהם כלפי אנשי העיר שהיו רודפים אותם3, וַיַּכּ֖וּ והרגו אֶת-אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי הגיבורים4:
1. אברבנאל.
2. תרגום יונתן.
3. ר״י קרא.
4. כלי יקר.
תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שיהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כב) וְאֵ֨לֶּה יָצְא֤וּ מִן⁠־הָעִיר֙ לִקְרָאתָ֔ם וַיִּֽהְי֤וּ לְיִשְׂרָאֵל֙ בַּתָּ֔וֶךְ אֵ֥לֶּה מִזֶּ֖ה וְאֵ֣לֶּה מִזֶּ֑ה וַיַּכּ֣וּ אוֹתָ֔ם עַד⁠־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר⁠־ל֖וֹ שָׂרִ֥יד וּפָלִֽיט׃
And the other came forth out of the city against them, so they were in the midst of Israel, some on this side, and some on that side, and they smote them, so that they let none of them remain or escape.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאִלֵין נְפַקוּ מִן קַרְתָּא לִקְדָמוּתְהוּן וַהֲווֹ לְיִשְׂרָאֵל בִּמְצִיעָא אִלֵין מִכָּא וְאִלֵין מִכָּא וּמִחוֹ יַתְהוֹן עַד דְלָא אִשְׁתָּאַר לְהוֹן שְׁאֵר וּמְשֵׁזֵיב.
ואלה יצאו מן העיר – האורב שהצית את העיר.
And the others came out of the city. The "others" refers to the ambush party that had set fire to the city.
ואלה יצאו מן העיר לקראתם – והאורב לאחר שהציתו את העיר באש (יהושע ח׳:י״ט) יצאו מן העיר ויהיו אנשי העי לישראל בתווך אלה מזה ואלה מזה, בני המארב מזה וכל ישראל ויהושע מזה ואנשי העי באמצע.
בתוך – כמו אחר אחד בתוך (ישעיהו ס״ו:י״ז).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

שבו והכו את אנשי העי ומלבד זה יצאו מן העיר קצת מן האורבים ונשארו האויבים בתוך, באופן שלא נמלט מהם איש.
עד בלתי השאיר לו שריד ופליט – במקצת ספרים כ״י ודפוסים אחרונים כתוב להם וכן תרגם יונתן. ובס״א כ״י כתיב לו וק׳ להם. אבל בס״ס מדוייקים כ״י ודפוסים קדמונים כתוב לו ואין כאן קרי וכתיב כלל. וכן הוא במאיר נתיב וגם בעל כלי יקר טרח לפרש מלת לו בלשון יחיד הגם דבאומרו ויכו אותם מורה הפך.
בתוך – באמצע, כמו: והעיר בתוך (במדבר ל״ה:ה׳).
שריד – שיור ושארית, כמו: שרידי חרב (ירמיהו ל״א:א׳).
ופליט – גם הוא ענין שארית, כמו: להשאיר לנו פליטה (עזרא ט׳:ח׳).
ואלה – אנשי האורב.
ואלה – ואז יצאו האורב לקראתם, כי הם רצו לנוס אל העיר:
ויהיו לישראל בתוך – נמצא עתה היו מוקפים מכל ארבע רוחותם, כי מחנה יהושע הקיפה אותם מצד צפון ומצד מערב כמין ג״ם, והאורב בא כנגדם מצד דרום, וצד מזרח הפתוח היה נגד יריחו שכבר היה תחת ממשלת ישראל. ובזה תראה חכמת יהושע, כי זה היסוד בתכסיסי מלחמה להקיף את האויב מכל עבריו:
וְאֵ֨לֶּה אנשי האורב לאחר שהציתו את העיר1, יָצְא֤וּ מִן-הָעִיר֙ לִקְרָאתָ֔ם לקראת אנשי העי שרצו לנוס אל העיר2, וַיִּֽהְי֤וּ אנשי העי3 לְיִשְׂרָאֵל֙ בַּתָּ֔וֶךְ באמצע4, אֵ֥לֶּה אנשי המארב5 מִצד זֶּ֖ה וְאֵ֣לֶּה כל ישראל ויהושע6 מִצד זֶּ֑ה באופן שלא נמלט מהם איש7, וַיַּכּ֣וּ אוֹתָ֔ם ישראל עַד-בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר-ל֖וֹ עד שלא נשאר להעי שָׂרִ֥יד שארית8 וּפָלִֽיט ופליטה9:
1. רש״י, ר״י קרא.
2. מלבי״ם.
3. ר״י קרא.
4. מצודת ציון.
5. ר״י קרא.
6. ר״י קרא.
7. אברבנאל. נמצא שעתה היו מוקפים מכל ארבע רוחותם, כי מחנה יהושע הקיף אותם מצד צפון ומצד מערב כמין ג״ם (אות גמא ביוונית הדומה לאות ״ד״ הפוכה), והאורב בא כנגדם מצד דרום, וצד מזרח הפתוח היה נגד יריחו שכבר היה תחת ממשלת ישראל, ובזה תראה חכמת יהושע כי זה היסוד בתכסיסי מלחמה להקיף את האויב מכל עבריו, מלבי״ם.
8. מצודת ציון.
9. מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כג) וְאֶת⁠־מֶ֥לֶךְ הָעַ֖י תָּ֣פְשׂוּ חָ֑י וַיַּקְרִ֥בוּ אֹת֖וֹ אֶל⁠־יְהוֹשֻֽׁעַ׃
And the king of Ai they took alive, and brought him to Joshua.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וְיַת מַלְכָּא דְעַי אֲחָדוּ כַּד חָי וְקָרִיבוּ יָתֵיהּ לְוַת יְהוֹשֻׁעַ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ואף המלך תפשו חי, וזו היתה בלי ספק תשועה גדולה שנלכדה העיר ונתפש המלך ולא נשאר מהעם כל נשמה.
וְאף1 אֶת-מֶ֥לֶךְ הָעַ֖י תָּ֣פְשׂוּ חָ֑י שמרוב חלישותם לא הגנו אנשי העי אף על מלכם2, וַיַּקְרִ֥בוּ והביאו3 אֹת֖וֹ ישראל אֶל-יְהוֹשֻֽׁעַ לראות מה יעשה בו4, והיתה תשועה גדולה שנלכדה העיר ונתפש המלך ולא נשאר מהעם כל נשמה5:
1. אברבנאל.
2. כלי יקר.
3. תרגום יונתן.
4. כלי יקר.
5. אברבנאל.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(כד) וַיְהִ֣י כְּכַלּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֡ל לַהֲרֹג֩ אֶת⁠־כׇּל⁠־יֹשְׁבֵ֨י הָעַ֜י בַּשָּׂדֶ֗ה בַּמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁ֣ר רְדָפ֣וּם בּ֔וֹ וַֽיִּפְּל֥וּ כֻלָּ֛ם לְפִי⁠־חֶ֖רֶב עַד⁠־תֻּמָּ֑ם וַיָּשֻׁ֤בוּ כׇל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ הָעַ֔י וַיַּכּ֥וּ אֹתָ֖הּ לְפִי⁠־חָֽרֶב׃
And it came to pass, when Israel had made an end of slaying all the inhabitants of Ai in the field, in the wilderness in which they pursued them, and they had all fallen by the edge of the sword until they were consumed, that all Israel returned to Ai and smote it with the edge of the sword.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי יִשְׂרָאֵל לְקַטָלָא יַת כָּל יַתְבֵי עַי בְּחַקְלָא בְּמַדְבְּרָא דִי רְדָפוּנוּן בֵּיהּ וְאִתְקְטָלוּ כּוּלְהוֹן לְפִתְגַם דְחָרֶב עַד דִשְׁלִימוּ וְתָבוּ כָל יִשְׂרָאֵל לְעַי וּמְחוֹ יָתָהּ לְפִתְגַם דְחָרֶב.
בשדה במדבר – השדה כולל מקום זרע העבוד ומקום מרעה הבהמות גם כן לפיכך פירש במדבר אשר רדפום בו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וכאשר כלו והרגו כל אנשי השדה, שבו אל העיר ויכו הנשים והטף והזקנים אשר בה לפי חרב אשר לא נשרפו עדין.
ויהי ככלות ישראל וגו׳ עד תמם וישבו כל ישראל וגו׳ – במקרא גדולה יש פיסקא באמצעות פסוק ולא ראיתי כן בשאר ספרים גם החכם לונזאנו כתב במקרא שלו צריך עיון אם יש כאן פיסקא.
ויכו אותה – הנשים והטף.
וַיְהִ֣י כְּכַלּ֣וֹת כאשר סיימו יִשְׂרָאֵ֡ל לַהֲרֹג֩ אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵ֨י הָעַ֜י אשר היו בַּשָּׂדֶ֗ה, במקום מרעה הבהמות1 שהיה2 בַּמִּדְבָּר֙, הוא המדבר אֲשֶׁ֣ר רְדָפ֣וּם רדפו את ישראל בּ֔וֹ בהתחלה אנשי העי3, וַֽיִּפְּל֥וּ ולאחר שנפלו כֻלָּ֛ם לְפִי-חֶ֖רֶב עַד-תֻּמָּ֑ם שלא נותרו מהם4, וַיָּשֻׁ֤בוּ חזרו5 כָל-יִשְׂרָאֵל֙ אל הָעַ֔י, וַיַּכּ֥וּ אֹתָ֖הּ את אוכלוסיית העיר שלא נשרפה עדיין6, הנשים והטף7 והזקנים8 לְפִי-חָֽרֶב:
1. רד״ק, וכן ראה רד״ק בפס׳ טו.
2. תרגום יונתן.
3. כלי יקר.
4. תרגום יונתן.
5. תרגום יונתן.
6. אברבנאל.
7. מצודת דוד.
8. אברבנאל.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כה) וַיְהִי֩ כׇל⁠־הַנֹּ֨פְלִ֜ים בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד⁠־אִשָּׁ֔ה שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף כֹּ֖ל אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃
And all that fell that day, both men and women, were twelve thousand, all the men of Ai.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותעודהכל
וַהֲווֹ כָּל דְאִתְקְטָלוּ בְּיוֹמָא הַהוּא מִגְבַר וְעַד אִתְּתָא תְּרֵי עֲשַׂר אַלְפִין כֹּל אֱנָשֵׁי עָי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וַיְהִי֩ מספר כָל-הַנֹּ֨פְלִ֜ים ההרוגים1 בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד-אִשָּׁ֔ה, שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף כֹּ֖ל אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי, ועל אף היותם גיבורים נתנם ה׳ יתברך חלושים ונופלים לפני ישראל2:
1. תרגום יונתן.
2. כלי יקר.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותהכל
 
(כו) וִיהוֹשֻׁ֙עַ֙ לֹא⁠־הֵשִׁ֣יב יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה בַּכִּיד֑וֹן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הֶחֱרִ֔ים אֵ֖ת כׇּל⁠־יֹשְׁבֵ֥י הָעָֽי׃
For Joshua did not draw back his hand with which he stretched out the javelin until he had utterly destroyed all the inhabitants of Ai.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וִיהוֹשֻׁעַ לָא אָתֵיב יְדֵיהּ דַאֲרִים בְּרוּמְחָא עַד דְגַמַר יַת כָּל יַתְבֵי עָי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וזכר שעם היות ששרי הצבא המוטל עליהם בעצם וראשונה הוא ההנהגה לא להלחם בידיהם הנה יהושע לא עשה כן, כי לא השיב ידו אשר נטה בכידון, ר״ל מהלחם ולהכות ולהרוג עד החרים את כל יושבי העי. ואמנם למה החרימו את העי? הסבה בזה הוא לפי שכל שאר המלכים ישמעו וייראו ולא יוסיפו לעצור כח נגד ישראל, בראותם עוצם הנקמה אשר לקחו ממה שעשו אנשי העי עמם, ולפי שנתחברו בה שני דברים, ההשגחה האלהית וגבורתם, צוה לזכר ההשגחה שיהיה העיר חרם, לשיזכר עוד כל הימים מה שקרה שם לישראל על חטאתם ולא יוסיפו לחטוא ומה שנמשך מיד אחרי שעשו תשובה, ולא קלל למי שיבנה אותה, כי לא היתה כל כך ראויה להבנות כיריחו.
וִיהוֹשֻׁ֙עַ֙, אף על פי שֶׁכְּשַׂר צבא לא היתה מוטלת עליו חובת הלחימה עצמה1, לֹֽא-הֵשִׁ֣יב החזיר את2 יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה הרים3 בַּכִּיד֑וֹן בעת נטיית הכידון, ולא פסק מהילחם ולהכות ולהרוג באויב4, עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הֶחֱרִ֔ים השמיד5 אֵ֖ת כָּל-יֹשְׁבֵ֥י הָעָֽי6:
1. אברבנאל בפס׳ כד.
2. תרגום יונתן. כלי יקר ביאר כי זכות המצווה של נטיית הכידון עמדה לו שלא החזיר ידו עד שסיים להשמיד את האויב.
3. תרגום יונתן.
4. אברבנאל.
5. תרגום יונתן.
6. אברבנאל ביאר כי החרימו את העי כדי שכל שאר המלכים ישמעו וְיִרָאוּ ולא יוסיפו לעצור כח נגד ישראל, וכדי שֶׁתִּזָּכֵר ההשגחה האלוהית, ציוה שתהיה העיר חרם, שיזכרו מה שקרה לישראל על חטאתם, ולא יוסיפו לחטוא, ולזכר גבורתם ציוה שיבזזו את השלל, ולא קילל את מי שיבנה אותה כמו ביריחו, כי לא היתה כל כך ראויה להבנות כיריחו.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(כז) רַ֣ק הַבְּהֵמָ֗ה וּשְׁלַל֙ הָעִ֣יר הַהִ֔יא בָּֽזְז֥וּא לָהֶ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת⁠־יְהוֹשֻֽׁעַ׃
Only the cattle and the spoil of that city Israel took for plunder to themselves, according to the word of Hashem which He commanded Joshua.
א. בָּֽזְז֥וּ א=בָּֽזֲז֥וּ (חטף)
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
לְחוֹד בְּעִירָא וַעֲדִי קַרְתָּא הַהִיא בְּזוֹ לְהוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפִתְגָמָא דַייָ דְפַקֵיד יַת יְהוֹשֻׁעַ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ולזכר גבורתם יבזבזו השלל, ולא ימשך מה שנמשך לעכן עליו. הנה הותרו הספקות רביעית וחמישית:
רַ֣ק הַבְּהֵמָ֗ה את הבהמות וּשְׁלַל֙ הָעִ֣יר הַהִ֔יא בָּזְז֥וּ לָהֶ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל ולא מתוך תאוה אלא1 כִּדְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת-יְהוֹשֻֽׁעַ2:
1. כלי יקר.
2. שנאמר (לעיל בפס׳ ב׳) ״רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם״.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַיִּשְׂרֹ֥ף יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת⁠־הָעָ֑י וַיְשִׂימֶ֤הָ תֵּל⁠־עוֹלָם֙ שְׁמָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
So Joshua burnt Ai and made it a heap forever, a desolation, to this day.
תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
וְאוֹקִיד יְהוֹשֻׁעַ יַת עָי וְשַׁוְיָהּ תֵּל חֲרִיב לְעָלַם לְצָדוּ עַד יוֹמָא הָדֵין.
וישימה תל עולם שממה עד היום הזה – לקיים מה שנאמר: ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה (יהושע ח׳:ב׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

תל – מלאה תילין ודגורין, להיות כן עד עולם לבלי אפשר להפנות, והוא ענין גוזמא והפלגה.
וַיִּשְׂרֹ֥ף יְהוֹשֻׁ֖עַ בעצמו1 אֶת-הָעָ֑י וַיְשִׂימֶ֤הָ ועשה אותה2 תֵּל- חרב3 לְעוֹלָם֙4, ונותר מקום שְׁמָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם בו נכתב הספר5 הַזֶּֽה, ועשה כן כדי לקיים את ציווי ה׳6:
1. ולמד מרבו משה רבינו עליו השלום שכשהיו עסוקים ישראל בביזה, לקח את עצמות יוסף בעצמו, כלי יקר.
2. תרגום יונתן.
3. תרגום יונתן.
4. תרגום יונתן.
5. ראה ביאור בשמואל א׳ פרק ה׳ פסוק ה׳.
6. כמו שנאמר (לעיל ב׳) ״וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ״, ר״י קרא.
תרגום יונתןר״י קרארלב״ג תועלותמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(כט) וְאֶת⁠־מֶ֧לֶךְ הָעַ֛י תָּלָ֥ה עַל⁠־הָעֵ֖ץ עַד⁠־עֵ֣ת הָעָ֑רֶב וּכְב֣וֹא הַשֶּׁ֩מֶשׁ֩ צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּרִ֧ידוּ אֶת⁠־נִבְלָת֣וֹ מִן⁠־הָעֵ֗ץ וַיַּשְׁלִ֤יכוּ אוֹתָהּ֙ אֶל⁠־פֶּ֙תַח֙ שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וַיָּקִ֤ימוּ עָלָיו֙ גַּל⁠־אֲבָנִ֣ים גָּד֔וֹל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
And the king of Ai he hanged on a tree until the evening; and when the sun set Joshua commanded, and they took his corpse down from the tree, and cast it at the entrance of the gate of the city, and raised upon it a great heap of stones, to this day.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
וְיַת מַלְכָּא דְעַי צְלַב עַל צְלִיבָא עַד עִידַן רַמְשָׁא וּכְמֵיעַל שִׁמְשָׁא פַּקֵד יְהוֹשֻׁעַ וַאֲחִיתוּ יַת נִבְלָתֵיהּ מִן צְלִיבָא וּרְמוֹ יָתֵיהּ בְּמַעֲלָנָא תְּרַע קַרְתָּא וְאַקִימוּ עֲלוֹהִי דְגוֹר אַבְנִין רַב עַד יוֹמָא הָדֵין.
ויורידו את נבלתו מן העץ – משום לא תטמא את אדמתך (דברים כ״א:כ״ג).
ויקימו עליו גל אבנים – לטהר את הארץ.
וכבא השמש – כמו שכתוב: לא תלין נבלתו על העץ (דברים כ״א:כ״ג), ועל כל הנתלה בארץ ישראל מצות הכתוב.
והנה נתלה מלך העי ולא הלינו נבלתו על העץ כמו שהזהירה התורה גם בהרוגי בית דין שלא לעפש האויר והקימו עליו גל של אבנים בפתח שער העיר כדי שיתפרסם זה לשאר מלכי העובדי גלולים וייראו מהלחם עם ישראל.
ואת מלך העיר תלה על העץ וגו׳, ויקימו עליו גל אבנים וגו׳. לפי שעל המעט יקרה שיתפשו המלך במלחמה, כי הוא אם שיברח או ימות על מרומי שדה, לכן ראה יהושע את המלכים אשר תפשו חיים לתלותם, והיה זה כדי שיראו אותם מרחוק ביום תלותם ויכירו וידעו כי המלך הוא, אם לישראל כלו שישמחו בראותם אותו תלוי על הנס, ואת האויבים הלוחמים גם כן שירך לבבם בראותם המלך הוקם על נתלה כאחד הפחותים, ובעת ערב צוה לקברו, לפי שעם היות שאינם מבני ישראל שמצוה עליהם (דברים כ״ח כ״ג) לא תלין נבלתו על העץ הנה עשה זה כדי שלא יטמאו הארץ, כמו שאמר (שם) ולא תטמא את אדמתך, כי המת שאינו נקבר מטמא את הארץ, להיות גוף האדם בהיותו חי יותר שוה מכל שאר הבעלי חיים, ובמותו יצא מהשווי יותר מהרה מהם, ולזה יבאיש האיש המת במהרה יותר מאשר יבאישו הבעלי חיים אחרים, וכן לעתיד בגוג ומגוג אמר (יחזקאל ל״ט י״ב) וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ, והקימו עליו גל אבנים וציון גדול בפתח שער העיר, לאות כי נקבר שמה מלך אותה עיר, ויתפרסם זה לשאר מלכי הארץ וייראו מלהלחם עם ישראל, והותרה השאלה הששית:
נבלתו – אף גוף אדם המת נקרא נבלה.
וְאֶת-מֶ֧לֶךְ הָעַ֛י תָּלָ֥ה יהושע עַל-הָעֵ֖ץ והשאיר אותו תלוי עַד-עֵ֣ת הָעָ֑רֶב כדי שישמחו ישראל, ושיפחדו הגויים בראותם את מלך העי תלוי1, וּכְב֣וֹא הַשֶּׁמֶשׁ֩ לעת ערב, צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּרִ֧ידוּ והורידו אֶת-נִבְלָת֣וֹ מִן-הָעֵ֗ץ כמו שהזהירה התורה2 על כל הנתלים בארץ ישראל שלא להלין נבלתם תלויה על העץ3, וַיַּשְׁלִ֤יכוּ והשליכו אוֹתָהּ֙ אֶל-פֶּ֙תַח֙ שַׁ֣עַר הָעִ֔יר, וכדי לא לטמא את הארץ4 וַיָּקִ֤ימוּ הקימו עָלָיו֙ על מקום הַגְּוִיָּה בפתח שער העיר5 גַּל-אֲבָנִ֣ים גָּד֔וֹל לזיכרון6 ולאות כי נקבר שמה מלך אותה עיר, ויתפרסם לשאר מלכי הארץ וייראו מלהלחם עם ישראל7, וגל זה עומד עַ֖ד הַיּ֥וֹם בו נכתב הספר8 הַזֶּֽה: (פ)
1. אברבנאל.
2. רלב״ג. שנאמר (דברים כא, כג) לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה״, ר״י קרא, רד״ק.
3. רד״ק.
4. כי המת שאינו נקבר מטמא את הארץ, להיות גוף האדם בהיותו חי יותר שווה מכל שאר הבעלי חיים, ובמותו יצא מהשווי יותר מהרה מהם, ולזה יבאיש האיש המת במהרה יותר מאשר יבאישו בעלי החיים האחרים, וכן לעתיד בגוג ומגוג אמר (יחזקאל לט, יב) ״וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת הָאָרֶץ״, אברבנאל.
5. אברבנאל.
6. כלי יקר.
7. אברבנאל.
8. ראה ביאור בשמואל א׳ פרק ה׳ פסוק ה׳.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(ל) אָ֣ז יִבְנֶ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר עֵיבָֽל׃
Then Joshua built an altar to Hashem, the God of Israel, in mount Ebal,
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
(ל-לב) מזבח בהר עיבל (קישור לעיון)דברים כ״ז:א׳-ח׳
בְכֵן בְּנָא יְהוֹשֻׁעַ מַדְבְּחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל בְּטוּרָא דְעֵיבָל.
אז יבנה יהושע מזבח – תניא רבי אומר מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, בנה לא נאמר אלא יבנה. כיוצא בדבר אתה אומר אז ישיר שר לא נאמר אלא ישיר מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה.
אז יבנה יהושע וגו׳ – פרשה זו כתובה מוקדםא ומאוחר, שמיוםב שעברו את הירדן עשה כן.
א. כן בכ״י מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777 ובענף האיטלקי חסרה מלת: ״מוקדם״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26879.
Then [Yehoshua] built. This parasha is not in chronoligical order, [for Yehoshua built the altar] on the day they crossed the Jordan river.⁠1
1. Since the following verse states that he built the altar as Moshe had commanded them, we must conclude that this verse describes events that occured before the conquest of Yericho.
אז יבנה יהושע מזבח – אז ביום כשעברו ישראל את הירדן בנה יהושע מזבח וכו׳ ככל המפורש למעלה.
אז יבנה – אז כשעברו ישראל את הירדן, ואין מוקדם ומאוחר בתורה, כי כן כתיב בספר תורת משה: והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו׳ והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד (דברים כ״ז:ב׳), ובנית שם מזבח וגו׳ (דברים כ״ז:ה׳), ואז הותרו הבמות כל זמן שהיו בגלגל.
וכן אמרו רבותינו ז״ל: בו ביום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל, והביאו את האבנים ושדום בשיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה, ובנו מזבח והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקלסו, וקפלו את האבנים ולנו, ואמרו אין הבמה נתרת אלא על ידי נביא, שנאמר: אז יבנה יהושע.
ומלת יבנה עתיד במקום עבר ויבא זה עם קשר מלת אז בהרבה מקומות, כמו: אז ישיר משה (שמות ט״ו:א׳), אז ישיר ישראל (במדבר כ״א:י״ז), אז יבדיל משה (דברים ד׳:מ״א), אז ידבר יהושע (יהושע י׳:י״ב), אז יבנה שלמה (מלכים א י״א:ז׳), אז תבאנה (מלכים א ג׳:ט״ז), אז יקהל שלמה (מלכים א ח׳:א׳).
אז יבנה יהושע מזבח לי״י – עד והארץ שקטה ממלחמה, זכר שכבר בנה יהושע מזבח לי״י אלהי ישראל בהר עיבל.
(ל-לה) ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם אלו:
התועלת הראשון במצות והוא מה שזכר מענין המזבח הר עיבל ומה שנלוה בזה ממה שנצטוו לעשות שם כמו שנזכר בפרשת כי תבא והנה התועלת בזו המצוה היא להוסיף אזהרה לישראל בענין שמירת התורה ולזה נכתבה שם ובאה שם הברכה למול הר גריזים למי שיקימה והקללה למול הר עיבל למי שיסור ממנה כי בזה הישרה אל שתדבק בשלמות ההשגחה האלהית ביש׳ ויהיו מפני זה יותר ראוים לירושת הארץ.
(הקדמה)
הפרשה התשיעית בענין המזבח שבנה יהושע בהר עיבל, ואיך הסכים עם מצות משה ובמה שקראו שם. תחלתה אז יבנה יהושע, עד ויהי כשמוע כל המלכים. והנה שאלתי בפרשה הזאת ששה שאלות:
השאלה הראשונה למה יהושע בנה המזבח אחר כל זה? והנה התורה אמרה (דברים כ״ז ד׳) ויהי בעברכם את הירדן וגו׳, והיה ביום אשר תעברו את הירדן, ואיך עזב הענין עד עתה? ואם נאמר כדברי חז״ל (סוטה דף ל״ב ע״א) שהיה זה ביום עברם את הירדן, יקשה מאד למה נכתב בכאן אחרי מלחמת העי וכבישת יריחו, אם היה שקדם אליו?
השאלה השנית כי הנה משה צוה בשלשה דברים, בהקמת המזבח ושד אותם והכתיבה על האבנים את דברי התורה, ובפועל זכר המזבח והכתיבה ולא זכר ששד אותם בשיד, ואם כן לא הסכים הצווי עם המעשה?
השאלה השלישית הנה משה רבינו עליו השלום צוה שההקמה והמזבח יהיה במקום אחד, ולדעת חז״ל (שם) לא היה כן, כי יהושע בנה המזבח בראשונה בהר עיבל והקמת האבנים צוה אחר כך בגלגל:
השאלה הרביעית אם התורה צותה שהלוים יאמרו דברי הברית שהם ארור האיש וגו׳ כמו שאמר (דברים כ״ז י״ד) וענו הלוים ואמרו ארור האיש וגו׳, איך אמר כאן שישראל והזקנים היו עומדים לברך את העם? והנה ישראל לא היו המדברים כי אם הלוים, וגם שם לא הוזכר שיהיו עומדים לברך את העם כי אם לקלל:
השאלה החמשית באמרו ואחרי כן קרא את כל דברי התורה, וכן אמר אשר לא קרא יהושע וגו׳, והנה יהושע לא היה ראוי לו שיקרא כי אם ללוים, ומה לו לקרוא כל זה? ואין לנו שנאמר שעשאו כמו המלך שקורא בתורה (כמו שחשב רד״ק ז״ל), כי זה בחג הסוכות יהיה לא עתה שהיה בניסן, ובבית המקדש לא בהר עיבל:
השאלה הששית איך אמר שעם ישראל היה חציו אל מול הר גריזים וחציו אל מול הר עיבל? והנה הלוים היו באמצע עם הארון, ולא נשארו אם כן לעמוד בהרים כי אם אחד עשר השבטים, ואיך היו אם כן חצי בכאן וחציו כאן? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
(ל) אז יבנה יהושע מזבח וגומר. הנה חז״ל במסכת סוטה (ל״ב ע״א) אמרו שהיה זה ביום שעברו את הירדן, ושבאותו יום שעברו להר עיבל והוליכו שם האבנים אשר לקחו מהירדן, ומהם עשו המזבח והעלו עולות ויזבחו שלמים, ושדום בשיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה והרסו המזבח וקפלו את האבנים והוליכו אותם למלון הגלגלה, ושם הקימם יהושע לאות כאשר זכר, ואם זה ביד רז״ל קבלה נקבל מהם, אבל אם הביאם לזה לקיים הפסוק (דברים כ״ז ד׳) והיה ביום אשר תעברו את הירדן (כמו שיראה מדבריהם) הנה באו במהמורות בל יקומו וישיגום בדעת הזה ארבע ספקות:
הספק הראשון גודל הדרך וארכו אשר הלכו ביום ההוא יותר מששים מיל, וזה בלתי אפשר כפי המנהג הטבעי לעם גדול טף ונשים כזה, וכל שכן אם יתמהמהו לעשות מזבח עולות ושלמים והשידה והכתיבה היה כל זה נמנע כפי הטבע, אם לא בנס גדול והכתוב לא זכרו בנס, והוא ממה שיורה שאין הענין כן:
הספק השני אם היה שהמזבח בנו מהאבנים אשר הביאו מהירדן, איך לא זכרו הכתוב שבנו המזבח מאותם האבנים? ואמר לבד מזבח אבנים שלמות וגומר והיה ראוי שיפרשהו הכתוב ויאמר אז יבנה יהושע מזבח וגו׳, מהאבנים אשר העלו מן הירדן:
הספק השלישי איך לא נכתב שסתרו המזבח וקפלו האבנים אם היה שקרה כן? כל שכן שהיה זה הכרחי כדי להבין מה שאמר שהוליכום אל הגלגל, והדבר אי אפשר שיהיה בשני מקומות ברגע אחד יחד:
הספק הרביעי אם היה הקמת האבנים קודם לבנין המזבח, כמצות מרע״ה וצוה שיעשה כלו במקום אחד, למה בא ספור הפועל מבולבל ובלתי סדר? ונזכר ראשונה מה שאמרו שקרה באחרונה ונתאחר הקודם ונכנסו ביניהם גם כן דברים אינם מהענין, כמלחמת יריחו וענין עכן ומלחמת העי. הנה מכל זה יראה שדעת המדרש בלתי מתישב. ולפי שרבותינו נמשכו לזה מכח דברי מרע״ה בפרשת והיה כי תבא (שם) במצות הקמת האבנים, לכן קודם ביאור הפרשה ראוי שאפרש דברי מרע״ה, והיא המצוה שאמר והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך וגו׳, והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים וגו׳ בהר עיבל ושדת אותם בשיד ובנית שם מזבח וגו׳ וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ולפי שהמפרשים דבק לשונם אל חכם בפירוש הפרשה הזאת ולא דברו בה כראוי, ואני בפרשי ספר אלה הדברים באותה פרשה הפלגתי בה העיון, עם היות שאין עמי היום בעונותי ספר ולא פירוש הספר ההוא אשר עשיתי ראוי (כדי להטיב העיון בהשגת האמת) שאעיר באותה פרשה דברים:
ראשונה למה באותה פרשה צוה משה על ענין האבנים שתי פעמים? כי הוא אמר והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות וגו׳, ואחר זה אמר והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים, וכן צוה שם שני פעמים על השיד ושדת אותם בשיד, ושני פעמים על הכתיבה בהם, והוא זר מאד בהכפל הדברים האלה:
שנית תתעורר למה בפעם הראשונה אמר והיה ביום אשר תעברו את הירדן, והשניה אמר והיה בעברכם ולא אמר שיהיה ביום ההוא? שלישית למה בפעם הראשונה אמר והקמות לך, ובשנית אמר תקימו את האבנים? רביעית למה בראשונה לא אמר שיקים אותם בהר עיבל ובפעם שנית אמרו? וכן למה בפעם הראשונה לא צוה על בנין המזבח והשלמים, ובפעם השניה צוה על המזבח והשלמים? החמישית למה בראשונה אמר בכתיבה וכתבת עליהן את דברי התורה הזאת בעברך, ובפעם השנית אמר וכתבת על האבנים ולא אמר בעברך? הנה אם כן צוה על האבנים שתי פעמים, ויתחלף הצווי בפעם הראשונה למה שצוה עליהם בשנית בארבעה חלופים האלה:
ואומר בזה שהיה מנהג קדום בין האומות כלם, שכל עם או מלך שילך לכבוש ארץ אחרת, מיד כשיעבור אליה יקים אבנים גדולות זו למעלה מזו לציון וסימן שעברו שמה ולקחו אותה, ויכתבו עוד על אותם האבנים שבשנת כך וכך בא שמה המלך הגדול פלוני אם העם פלוני לכבוש את הארץ הזאת. והנה בכל ארצות איטליא וגם בספרד כל מקום אשר דרכו בו רגלי הרומיים בזמן גדולתם ומעלתם תמצא עוד היום ציונים רבים עשו הקדמונים בזה הדרך. ובכל מקום אשר שם אירקולי״ש הענק הגדול בונה הערים והמדינות עשה כדבר הזה. ולפי שישראל עתידין לבוא בארץ הנבחרת לכבשה, אמר אליהם משה אדוננו הנה נא ידעתי שאתם ביום אשר תעברו את הירדן תרצו להקים אבנים ולשיד אותם בשיד, והוא הנקרא בלע״ז ייעש״ו (גיפס בל״א) שישימו על האבנים להכין אותם לקבל הפיתוח והכתיבה, ואמר אני ידעתי שתרצו להקים אבנים ותרצו לכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת בעברך, ואין הכוונה שיכתבו את כל דברי התורה האלהית, כי אם שתרצו לכתוב עליהם את כל דברי התורה שנזכרו בעניני העברתכם, ר״ל שהאל הוציא אתכם ממצרים והביא אתכם ארבעים שנה במדבר ושעברתם את הירדן ביבשה ונכנסתם בארץ, כי כל זה מדברי התורה נכלל באמרו בעברך, וכיון שאתם מעצמכם תעשו זה אינו מהעמל שזה עצמו תעשוהו לשם גבוה ולכבוד האל ית׳, ולזה הזהירם מאותם האבנים שהיו עתידים להקים ביום העברתם שלא יקימום שם כי אם לכבוד האל ית׳ ויקימו אותם בהר עיבל ויבנו שם מזבח ויכתבו עליו לא לבד עניני ההעברה, כי אם גם כל דברי התורה והמצות, וז״ש והיה ביום אשר תעברו וגו׳, והקמות לך אבנים וגו׳ אין זה מצוה אבל הוא ספור העתיד והעולה על רוחם שירצו לעשותו אז, ולכן לא אמר תקימו בלשון צווי, כי אם והקמות לך שהוא הגדת מה שיהיה, וכן וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך אינו מצות הכתיבה, אבל יגיד שאחרי שיקימו האבנים ירצו גם לכתוב עליהם כל דברי ועניני התורה לא מהמצות כי אם מעניני ההעברה, וזהו בעברך, ר״ל בעניני העברתך, ואמר מרע״ה (שהיה מספר הדבר זה) שיעשו לפי שידע באמת כי הם יבואו אל הארץ אשר ה׳ נותן להם כאשר דבר ואז ירצו לעשות זה. ואחרי שהקדים כל זה בא ענין המצוה שיצוה אותם, והוא אומרו והיה בעברכם את הירדן, ר״ל אם כן איפה שאתה תעשה זה מעצמך, ראוי הוא שתעשהו לכבוד האל ית׳ ואליו יוחס כל זה לא לגסות הרוח ולכבוד מדומה, ולזה צום שלא ביום ההעברה בצמצום, אבל כאשר יעברו את הירדן, ר״ל באותו זמן יקימו את האבנים האלה בהר עיבל, כלומר אותם האבנים שהיה דעתך להקימם מעצמך תקים אותם לשם גבוה ולשם מצוה ובמקום אשר יבחר ה׳ לא במקום אחר ולתכלית אחר, וזהו אמרו תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל, ר״ל מפאת היותו מצוה ובאותו המקום ביחוד ושדת אותם בשיד. ולהיות זה לתכלית עבודת האל צוה שיעשו מהאבנים ההם מזבח לה׳ אלהים ולשמו, וצוה שלא יניף עליו ברזל להיותו כפי הדין והמצוה אשר צוה בבנין המזבחות שיהיה לשם שמים, כמו שאמר בפרשת יתרו (שמות כ׳ י״ד) ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית, וציוהו שיעשה שם זבחי שלמים וישמח לפני השם, כדי להודיע שאין זה להם עמל ויגיעה כי אם שמחה וששון מתערב ודבק עם העבודה האלהית, ואחר זה צוה לכתוב על האבנים ההם לא לבד עניני ההעברה (כמו שהיה בדעתם), אבל כל דברי התורה והמצות, ותהיה הכתיבה ההיא והפתוח ברור מאד למען ירוץ קורא בה, וזהו אמרו באר היטב, הנה התבאר כפי פשט הכתובים שאין כפל בדבר המצוה הזאת, ועם מה שפירשתי יודע למה לא אמר בפעם השנית ביום אשר תעברו, לפי שהיה המצוה בבואם אל הר עיבל לא ביום העברת הירדן בהכרח, ועל כן אמר והקמות בראשונה שהוא הגדת העתיד, ותקימו בשנית שהיא מצוה, ושלכן לא אמר בפעם הראשונה שיקימום בהר עיבל ולא שיעשו מזבח, כי לא היה שם עצם המצוה, כי אם במה שכתב אחרי כן, ושעל כן אמר בראשונה בעברך ולא אמרו בשנית כי אם כל דברי התורה הזאת באר היטב. ומזה התבאר שלא צוה מרע״ה שיעלו האבנים מתוך הירדן, ולא שיהיו שנים עשר אבנים, ולא שיעלום איש אחד לשבט ולא שיעשה כל זה ביום ההעברה כי לא דבר עליו כלל, והיו דבריו כדרוש אחר באבנים שיקים במזבח לאל ית׳ בבואם אל הר עיבל: ואחרי פרשי המצוה בדברי מרע״ה אבא להסכימה עם מה שעשה יהושע, ואומר שהאבנים שהעלה יהושע מהירדן ושהוליך הגלגל (ולא האבנים שהקים יהושע בתוך הירדן) לא עשה זה לקיים מה שצוה משה בפרשת האבנים, כי אם היה כן לא היה הקב״ה מצוהו עליו, כי היה די במה שצוה משה, והיה יהושע כשנתן הטעם בפועל ההוא גם כן מזכיר מה שצוהו ואומר כאשר צוה משה עבד ה׳, ומה שאמר שם כאשר צוה משה את יהושע לא אמרו על זה, כי לא צוהו ליהושע כי אם לכל ישראל, אבל הוא כמו שפירשתי שם על הדברים אשר דבר יהושע את העם ביציאתם מהירדן, שהם אשר אמר משה ליהושע ולישראל, אבל האמת הוא שבעבור הנס שעשה האל ית׳ לישראל בהעברת הירדן צוה שיעברו אותם השנים עשר אבנים איש אחד לשבט ושיניחום במלון הגלגל שלנו מיד אחר העברת הירדן, והיה זה לזכרון שביבשה עבר ישראל כמו שנזכר שמה, ולא נעשה מזבח מאותם, ולא הוליכום להר עיבל, ולא נכתבה עליהם דברי התורה. אמנם אחרי שלכדו את יריחו ושהשמידו את העי כפי סדר הפרשיות (יען היו קרובים להר עיבל, כמו שאמר (דברים י״א ל׳) הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש וגו׳ מול הגלגל אצל אלוני מורה) ראה יהושע לקיים מצות משה, וזהו אמרו אז יבנה יהושע, כי אז היה אחרי כל מה שקדם ספורו. ואחשוב שלפי שראה מה שקרה להם על מה שעבר עכן דברי השם ובריתו, כמו שאמר ית׳ וגם עברו בריתי אשר צויתי אותם, לכן אחרי השלמת העי שנמשך על אותו החטא, ראה יהושע להקים המזבח בהר עיבל להקים הברית ולתת הקללה והארורים על האיש אשר לא יקים את דברי התורה לעשות אותם, וזה טעם אז יבנה יהושע: ויש מחלוקת בדברי רז״ל (סוטה ל״ג ע״ב) בהר עיבל, שר׳ יהודה סבר מן הפסוק שאמר הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש, מקום שהחמה זורחת, נאמר כאן אצל אלוני מורה ונאמר להלן עד מקום שכם עד אלון מורה, מה אלון האמור שם שכם, אף אלון האמור כאן שכם, ואלה הם הר גריזים והר עיבל אשר לכותיים. ור׳ אליעזר אומר לא זו וזו הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים, ומה שאמר הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן, דרך מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת בארץ הכנעני, והלא אינה אלא בארץ החוי היושב בערבה, והלא בין הרים וגבעות הם יושבין. ובירושלמי (שם דף כ״א ע״ג) לדעת ר׳ אליעזר מהו הר גריזים והר עיבל? מלמד שישראל עשו שני גבשושיות, לאחד קראו הר גריזים והאחר קראו הר עיבל, הנה כפי זה לא הופשט אצלם מקום הר עיבל, והותרו השאלות הראשונה שנית ושלישית:
השאלות: (ל - לב) במצוה הזאת יש שלש שטות לחז״ל, וכולם קשים להסכימם עם פשט הכתובים, כי באשר צותה התורה (פ׳ תבא) שביום עברם את הירדן יקימו אבנים וישידו אותם בשיד ויבנו מהם מזבח ויכתבו עליהם את דברי התורה, ובספר יהושע נזכר בסימן ד׳ שהקים האבנים בגלגל, ופה נזכר שבנה המזבח בהר עיבל, לכן יש דעה אחת (משנה סתמית בסוטה לב א) כי בו ביום שעבר את הירדן באו להר עיבל ובנו מזבח, וכתבו התורה על האבנים וקפלו את הסיד, וחזרו בו ביום ולנו בגלגל. ועל זאת הרבה הרי״א שאלות. א] שא״כ היה מעשה נסים ללכת ולשוב ששים מיל ביום א׳ ולכתוב ביום ההוא כל דברי התורה ולבנות המזבח, ולמה לא הזכירו הכתובים נסים האלה? ב] מדוע לא נזכר ספור זה במקומו?. הדעת השנית הוא בירושלמי (שם פ״ז ה״ג) דעת ר״א ששני גבשושית היו אצל גלגל, שקראו לאחד בשם הר גריזים ולשני בשם הר עיבל, וגם ע״ז יפלא מדוע לא כתב מעשה זו במקומו בפרט במקום שנוכל לטעות שעשה שלא כתורה שצותה שבנין המזבח וכתיבת התורה יהיה תיכף ביום עברם?. הדעה הג׳, בסנהדרין (דף מד) אמר רב שילא א״ל ה׳ ליהושע קום לך, אתה גרמת לך, אני אמרתי והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות ואתם רחקתם ששים מיל, בתר דנפק אוקי רב אמורא עליה ודריש כאשר צוה ה׳ את משה כן עשה יהושע, לפ״ז לדעת רב שילא היה מעשה זו ימים אחרי העברת הירדן ומיושבים כל הקושיות רק שיקשה איך עבר יהושע על דברי משה, ויפלא איך שם רב העקוב למישור במה שדרש כאשר צוה וכו׳ כן עשה יהושע והלא לא כן עשה, והו״ל לבאר דבריו שהיה נס כדעה א׳ או גבשושית כדעה ב׳?
אז יבנה – כפי הפשט עשה מעשה זאת אחר מלחמת העי, וכפי סדר הכתובים. והנה בתורה אמר (דברים כז, ב - ח) והיה ביום אשר תעברו את הירדן כו׳ והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד, וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך וכו׳, והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד, ובנית שם מזבח לה׳ אלהיך מזבח אבנים וכו׳, והעלית עליו עולות וכו׳, וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת. ויש להבין מדוע כפל הציווי מהקמת האבנים ושוד אותם בשיד ומכתיבת דברי התורה שני פעמים; ובתחלה אמר ביום אשר תעברו ואח״כ אמר והיה בעברכם; תחלת אמר והקמות לך, ולא באר שיקימום בהר עיבל, ואחר כך אמר שיהיו בהר עיבל; ומדוע אמר וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך, שמלת בעברך מיותר. וכפי זה מבואר שהם שני צוויים בשני (זמנינו) [זמנים] מחולפים, תחלה אמר והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות, הוא ציווי א׳ שנצטוו לעשות באותו יום שיעברו את הירדן ולא יאחרו, וכן עשה יהושע שהקים אבנים גדולות בגלגל באותו יום כנזכר (למעלה ד, ח ושם כ) והיו לאות ולזכרון אל הנס שנעשה להם בירדן. ואמר להם ושדת וכו׳ וכתבת וכו׳ בעברך, ר״ל ואח״כ בעברך (לא ביום עברך רק בעברך), ימים אחר שתעבור תעשה מצוה אחרת באבנים האלה שתשוד אותם בשיד ותכתוב עליהם את דברי התורה. ויען שזה בא דרך אגב, קצר, ואח״כ באר המצוה השנית איך יעשוה, וז״ש שמה שאמרתי וכתבת וכו׳ בעברך, כן תנהוג, והיה בעברכם את הירדן (ר״ל איזה ימים אח״ז, כי פה לא אמר ביום עברכם) אז תקימו את האבנים בהר עיבל, שתקחום מן המקום שהקמותם במלון ותקים אותם בהר עיבל ושם תקיים המצוה השנית ופרטיה לשוד אותם בשיד ולבנות מהם מזבח ולכתוב עליהם את דברי התורה ושיהיה (הכתובה) [הכתיבה] באר היטב. ולפ״ז לא הפיל יהושע דבר ממצות רבו, כי מ״ש תחלה ביום אשר תעברו אינו מוסב רק על הקמת האבנים, ומ״ש ושדת וכתבת, ר״ל שיהיו האבנים ראוים אל שתוכל לכתוב עליהם את התורה בעברך שהוא אח״כ, ופירושנו עולה עם דעת ר׳ שילא בסנהדרין (מד א) שספור זה היה אחר מלחמת עי, וכדעת רב (שם) שדרש שיהושע לא שינה מדברי משה, וכיון למה שכתבנו (ולא כדברי תוס׳ (ד״ה ואתם) שם):
אז יבנה – זמן הפעל הנקרא Imperfectum בלשון רומי שני הוראות לו, הוראת תמידות והוראת עבר שאנו מציירים אותו לעינינו כאילו הוא הווה, ובלשון הקודש ישתמשו בעתיד לשתי ההוראות, ככה יעשה איוב היה עושה בתמידות, ואז יבנה יהושע, אז יבנה שלמה, אז ישיר משה להוראה השניה, אז היה המאורע הזה שיהושע ושלמה בנו בנינם, ומשה שר שירו, ואחר מלת אז מצאנו ג״כ לשון עבר כמו אז אמר שלמה ה׳ אמר לשכן בערפל (מלכים א ז׳:י״ב) אז בנה את המלוא (שם ט׳:כ״ד) לפי ששתים אלו אינן מאורעות מיוחדות שאדם מציירן לנגד עיניו; ומה שמצאנו בפרשת תבוא והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו׳ אינו ר״ל ביום עצמו רק מאותו היום ולהלאה ביותר קירוב שאפשר תקימו האבנים ותכתבו עליהם, וזה לא היה אפשר ליהושע עד היום, כי בני יריחו והעי לא פתחו לו והוצרך להלחם בהם, וכן כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית) ואדה״ר חי תתק״ל שנה, וכן ביום פקדי (תשא) ביום שמעו (מטות) ביום קנותך השדה (רות) ענינם כאשר אפקד, כאשר ישמע, כאשר תקנה.
וכעת עובר המקרא לספר על בניית המזבח בהר עיבל, אָ֣ז, כשעברו ישראל את הירדן1, יִבְנֶ֤ה בנה2 יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר עֵיבָֽל3:
1. וכן אמרו רבותינו ז״ל (סוטה לב. לשיטת ר׳ יהודה) בו ביום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל והביאו את האבנים וְשָׂדוּ אוֹתָם בַּשִּׂיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה ובנו מזבח והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקלסו וקיפלו את האבנים וְלַנּוּ, רש״י, ר״י קרא, רד״ק. וראה את קושיותיו של אברבנאל על ביאור זה ואת תשובותיו של כלי יקר בעניין. מלבי״ם ביאר (כדעת ר׳ שילא בסנהדרין מד.), כי מעשה זה אירע אחרי מלחמת העי, וביאר כי יהושע הצטווה ציווי כפול, הראשון להקים את האבנים מיד בעברו את הירדן וכך עשה, ולאחר מכן לָשׂוּד אוֹתָם בַּשִּׂיד וכך עשה כעת לאחר מלחמת העי.
2. ר״י קרא. ובמדרש תניא רבי אומר, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, בנה לא נאמר אלא יבנה, כיוצא בדבר אתה אומר אז ישיר, שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה, ילקוט שמעוני.
3. ראה בפרק ד׳ לעיל, מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לא) כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוָּה֩ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד⁠־יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶת⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּכָּתוּב֙ בְּסֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה מִזְבַּח֙ אֲבָנִ֣ים שְׁלֵמ֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא⁠־הֵנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ן בַּרְזֶ֑ל וַיַּעֲל֨וּ עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ וַֽיִּזְבְּח֖וּ שְׁלָמִֽים׃
as Moses the servant of Hashem commanded the Children of Israel, as it is written in the book of the law of Moses, an altar of unhewn stones, upon which no man had lifted up any iron. And they offered upon it burnt-offerings to Hashem and sacrificed peace-offerings.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

מזבח אבנים ואיסור הנפת ברזל עליו (קישור לעיון)שמות כ׳:כ׳-כ״א, דברים כ״ז:ה׳-ו׳
כְּמָא דְפַקֵיד מֹשֶׁה עַבְדָא דַייָ יַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמָא דִכְתִיב בִּסְפַר אוֹרַיְיתָא דְמֹשֶׁה מַדְבַּח אַבְנִין שַׁלְמִין דְלָא אִתְּרַם עֲלֵיהוֹן בַּרְזְלָא וְאַסִיקוּ עֲלוֹהִי עֲלָוָן קֳדָם יְיָ וּנְכִיסוּ נִיכְסַת קוּדְשִׁין.
אבנים שלמות – שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל מקצר ימיו של אדם אין בדין שיניף המקצר על המאריך. ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, והרי דברים קל וחומר ומה אבנים שאינם רואות ואינם שומעות ולא מדברות על ידי שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל (דברים כ״ז:ה׳) המטיל שלום בין אדם לחברו בין איש לאשתו בין משפחה למשפחה בין עיר לעיר בין אומה לאומה על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות.
והחציו אל מול הר עיבל – מאי והחציו אמר רב כהנא כדרך שחלוקין כאן כך חלוקים באבני אפוד (כתוב ברמז תתרס״א). מיתיבי שתי אבנים טובות וכו׳ עד תיובתא דרב כהנא, אלא מאי והחציו תאנא חציו של הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל מפני שלוי למטה. אדרבא מפני שלוי למטה בצרי להו הכי קאמר אע״פ שלוי למטה שהיו בני יוסף עמהם שנאמר וידברו בני יוסף א⁠[ת](ל) יהושע וגו׳ (יהושע י״ז:י״ד). תניא רבי אומר אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר למעלה, ואי אפשר לומר למעלה שכבר נאמר למטה הא כיצד זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה. רבי יאשיה אומר כל הראוי לשירות למטה והשאר למעלה, רבי אומר אלו ואלו למטה הם עומדים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ומאי על על בסמוך. כדתניא ונתת על המערכת לבונה זכה (ויקרא כ״ד:ז׳) רבי אומר על בסמוך, או אינו אלא על ממש, כשהוא אומר וסכות על הארון את הפרוכת (שמות מ׳:ג׳) הוי אומר על בסמוך.
כאשר צוה משה וגו׳, אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל – כמו שצותה התורה וזה ממה שיורה שמה שאמר בתורה ואם מזבח אבנים תעשה לי היא מצוה לא רשות עם שכבר באה המצוה בבניית המזבח בהר עיבל וזכר שכתב שם על אבני המזבח פתשגן תורת משה אשר כתבה לפני בני ישראל והנה כבר נתבאר בתורה שכבר שדו אותם בשיד כדי שיכתבו שם כתב מבואר ואחשוב שמה שכתב שם הוא זאת הברכה והקללה אשר קראו בזה המקום ככתו׳ בתור׳ משה וזהו מ״ש שכבר קרא שם את כל דברי התורה הברכה והקללה וזה לאות שמה שכתב שם לא היה בו זולת זה ואם אי אפשר אלא שנודה שכתב שם כל התורה הנה אין זה זר מאד כל שכן אם היה המזבח גדול וגבוה ובכלל הנה אם היה בגודל מזבח בית שני לפי מה שספרו ממנו רבותינו ז״ל היה מכיל זה בכתיבה בינונית, והנה זה הוא הנראה בעיני ר״ל שמה שנכתב שם כלל התורה ואי אפשר שנאמר שיהיה משנה תורת משה רמז לעשרת הדברות עד שנאמר שלא כתב שם כי אם עשרת הדברים וזה שהוא זכר שכבר כתבם משה לפני בני ישראל ומה שכתב שם משה לפני בני ישראל היה כלל התורה לא עשר הדברים לבד וקצת המפרשים אמרו שכבר כתב שם רמזים קצרים מתרי״ג מצות כמו הענין באזהרות אשר נהגנו לקראם בחג השבועות שיש בהם רמזים קצרים מתרי״ג מצות וזה רחוק בעיני שכבר נזכר בתורה וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב וזה מורה שמה שנכתב בתורה היה מבואר באופן שלם, והנה זכר שעשו שם כמו שצוה משה מענין הברכה והקללה לא נפל דבר ממה שנזכר מזה בפרשת כי תבא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

כאשר צוה משה עבד ה׳ ככתוב בתורת משה וגו׳, ויעלו עליו וגו׳, ויכתוב שם על האבנים וגו׳. הזכיר שבנה יהושע את המזבח בהר עיבל מאבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל כפי הדין, ולפי שמשה צוה שישודו אותם בשיד, אמר לכלול כל זה כאשר צוה משה עבד ה׳ ככתוב בתורת משה, ר״ל שהיה הבנין והכנת האבנים ושידתם ככתוב בתורת משה, ועם זה הותרה השאלה השנית מענין השיד. וזכר עוד שהעלו עליו עולות לה׳ וזבחו שם שלמים, והנה אמרו לה׳ עולות מסכים למה שאמרתי שצוה משה שיהיה ענין האבנים מכוון לכבוד האל ולעבודתו, ולזה אמר לה׳ עולות.
כאשר צוה משה – ר״ל ששד אותם בשיד ושהיה המזבח מן האבנים שהקים במלון כמו שצוה משה, ור״ל שצוה בספר דברים שנתיחס למשה:
ככתוב בספר תורת משה – מוסב למטה שהיו אבנים שלמות, שזה נזכר גם בספר תורת משה, ר״ל בסדר ואלה שמות סוף פ׳ יתרו (כ, כב):
וְשָׂד אוֹתָם בַּשִּׂיד1 כַּאֲשֶׁ֣ר כמו שֶׁצִוָּה֩ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד-יְהוָ֜ה אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל2, ובנה אותו מאבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל כפי הדין3, כַּכָּתוּב֙ בְּסֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה4, שיש לבנות מִזְבַּח֙ אֲבָנִ֣ים שְׁלֵמ֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא-הֵנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ן בַּרְזֶ֑ל, וַיַּעֲל֨וּ עָלָ֤יו ישראל עֹלוֹת֙ לַֽיהוָ֔ה, וַֽיִּזְבְּח֖וּ וזבחו שם5 שְׁלָמִֽים:
1. אברבנאל, מלבי״ם.
2. שנאמר (דברים כז, ד) ״וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד״.
3. אברבנאל, מלבי״ם.
4. שנאמר (דברים כז, ה-ו) ״וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת-מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ״.
5. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לב) וַיִּכְתׇּב⁠־שָׁ֖ם עַל⁠־הָאֲבָנִ֑ים אֵ֗ת מִשְׁנֵה֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
And he wrote there upon the stones a copy of the law of Moses, which he wrote before the Children of Israel.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

וּכְתַב תַּמָן עַל אַבְנַיָא יַת פַּתְשֶׁגֶן אוֹרַיְתָא דְמֹשֶׁה דִכְתַב קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ויכתוב שם על האבנים – הן הן האבנים האמורות למעלה, לאחר המעשה הזה קילפו הסיד מעליהם והביאום לגלגל.⁠א
א. ד״ה ״ויכתוב״ מופיע בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו ובכ״י סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד 142, לונדון 26879, ברלין 122. הוא חסר בהרבה כ״י אחרים ככ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I C 6, אוקספורד אופ׳ 34, אוקספורד 326, ואפשר שרש״י הוסיף את הפירוש בשלב מאוחר יותר.
And there he wrote on the stones.1 There are the same stones mentioned above.(4:20) After the altar was built, they scraped off the whitewash2 and brought them to Gilgal.⁠3
1. There are different opinions as to what Yehoshua wrote on the stones. Some say that he wrote only Seifer Devarim which is itself the repetition of the Torah, as Moshe taught the Bnei Yisroel in the last year of the forty years in the wilderness–Seifer Devarim is referred to as מִשְׁנֵה תּוֹרָה, which means the repetition or copy of the Torah, which are the exact words used in this verse. Others say that he only wrote the Ten Commandments as they are recorded in Seifer Devarim (5:6-18). Most commentators maintain that Yehoshua wrote the entire Torah from beginning to end, and that it was a literal copy of the Torah.
2. There are different opinions concerning how it was written. According to Rabbi Yehudah it written directly on the stones, and later whitewashed as the verse states, "you are to write on them – and coat them with whitewash.⁠" (Devarim 27:3,4.) Rabbi Shimon said that if they were whitewashed on top of the writing no one would be able to read it, which would defeat the purpose of the commandment. According to him the whitewash was put on first, to make the stones easier to write on and easier to read. (See Maseches Sotah 35).
3. See Devarim 27:2 and Rashi's comments there.
את משנה תורת משה – מן: ושננתם לבניך (דברים ו׳:ז׳), אף על פי שאינו משרשו. ופירושו: לשון התורה, ופירושה על דרך כלל. וכתב רבינו סעדיה ז״ל כי כתבו בהם מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות ובאזהרות, ויפה אמר כי לא יתכן שכתבו בהן כל התורה, רק הצורך דרך כלל. ונחלקו רבותינו ז״ל, מהם אמרו על גבי האבנים כתבוה ואחר כך שדו אות׳ בשיד, ומהם אמרו מתחלה שדו את האבנים וכתבו התורה על גבי השיד. ואמרו כי בשבעים לשון כתבו אותם דברי התורה כמו שנאמר בתורה: באר היטב (דברים כ״ז:ח׳), כדי שיבינו אותם כל עם ולשון שיראו אותם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

וזכר עוד שכתב שם (ר״ל על האבנים) את משנה תורת משה. ומהמפרשים חשבו שספר אלה הדברים כתב על האבנים שהוא נקרא משנה תורת משה. ואחרים אמרו שכתב שמה כללי המצות כדרך בעל הלכות גדולות, או על אופן האזהרות. והרלב״ג כתב שהיה המכתב הברכה והקללה שזכר כאן שקראו שמה. ויותר נכון הוא שהיתה הכתיבה עשרת הדברות שכתב משה בפרשת ואתחנן, בחר לך אחד מהם, כי כתיבת התורה כלה (וכל שכן אם היה בשבעים לשון) הוא רחוק מאד:
משנה – מלשון שנים.
משנה תורת משה – ספר ׳אלה הדברים׳ קרוי ׳משנה תורה׳, כי בו נאמר שנית מה שנאמר בארבעת הספרים שלפניה.
את משנה תורת משה – העיקרים שעליהם סובב משנה תורת משה הוא ס׳ הדברים, והם הארורים שבפרשת כי תבא שהם יסודי המוסר, ומיד כשבאו לארץ חקו בריתם על אבן לעשות הפך ממשפטי הכנענים העושים כל אלה.
לפני בני ישראל – אשר כתב למען תהיה תמיד לפניהם והם ילכו אחריה.
וַיִּכְתָּב-שָׁ֖ם יהושע עַל-הָאֲבָנִ֑ים שנטלו ישראל מן הירדן1 אֵ֗ת מִשְׁנֵה֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה, הוא ספר דברים2 אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֔ב משה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
1. רש״י.
2. והוא נקרא ״משנה תורה״ כי בו נאמר שנית מה שנאמר בארבעת הספרים שלפניה, מצודת דוד. וכתב רבינו סעדיה ז״ל כי כתבו בהם מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות ובאזהרות, וכך ביאר והביא רד״ק. הרלב״ג ביאר כי כתב על האבנים את הברכות והקללות שבהם הוא בירך וקילל את ישראל בהר עיבל. ואברבנאל ביאר כי היתה הכתיבה עשרת הדברות שכתב משה בפרשת ואתחנן. הרמב״ן (בדברים כז, ח) ביאר שהכוונה היא לכל התורה כולה. ועוד נחלקו רבותינו ז״ל, מהם אמרו על גבי האבנים כתבו ואחר כך שָׂדוּ אוֹתָם בַּשִּׂיד, ומהם אמרו מתחילה שָׂדוּ אוֹתָם בַּשִּׂיד וכתבו את התורה על גבי השיד, ויש מי שאמר כי בשבעים לשון כתבו את אותם דברי התורה כמו שנאמר בתורה, (דברים כז, ח) ״וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב״ כדי שיבינו אותם כל עם ולשון שיראו אותם, רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לג) וְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים ׀ וְשֹׁפְטָ֡יו עֹמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ לָאָר֡וֹן נֶ֩גֶד֩ הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם נֹשְׂאֵ֣י׀ אֲר֣וֹן בְּרִית⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ כַּגֵּר֙ כָּאֶזְרָ֔ח חֶצְיוֹ֙ אֶל⁠־מ֣וּל הַר⁠־גְּרִזִ֔ים וְהַחֶצְי֖וֹ אֶל⁠־מ֣וּל הַר⁠־עֵיבָ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה מֹשֶׁ֣ה עֶבֶד⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ לְבָרֵ֛ךְ אֶת⁠־הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל בָּרִאשֹׁנָֽה׃
And all Israel, and their elders and officers and their judges, stood on this side the ark and on that side before the priests, the Levites, that bore the ark of the covenant of Hashem, the stranger like the home-born, half of them in front of mount Gerizim and half of them in front of mount Ebal, as Moses the servant of Hashem had commanded at the first, that they should bless the people of Israel.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
(לג-לה) ברכות וקללות בהר גרזים והר עיבל (קישור לעיון)דברים י״א:כ״ט-ל׳, דברים כ״ז:י״א-כ״ו
וְכָל יִשְׂרָאֵל וְסַבוֹהִי וְסַרְכוֹהִי וְדַיָנוֹהִי קַיְמִין מִכָּא וּמִכָּא לַאֲרוֹנָא קֳדָם כַּהֲנַיָא לֵוָאֵי נָטְלֵי אֲרוֹנָא דִקְיָמָא דַייָ כְּגִיוֹרָא כְּיַצִיבָא פַּלְגֵיהוֹן לָקֳבֵל טוּרָא דִגְרִיזִין וּפַלְגֵיהוֹן לָקֳבֵל טוּרָא דְעֵיבָל כְּמָא דְפַקֵיד מֹשֶׁה עַבְדָא דַייָ לְבָרָכָא יַת עַמָא יִשְׂרָאֵל בְּקַדְמֵיתָא.
לברך את העם {ישראל} בראשונה – להקדים ברכות לקללות, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה (דברים כ״ז:ט״ו).
To bless the people of Yisroel first. To pronounce the blessings before the curses,⁠1 "Blessed is the man who will not make a statue or a molten image.⁠"
1. When all the tribes were assembled (as described in Devarim 27:12,13), the Levi'im began to recite the blessings and the curses. Although the Torah mentions only the curses, each curse was actually preceded by a corresponding blessing. (See Rashi to Devarim 27:12).
וכל ישראל וזקניו ושטריו וכו׳ חציו אל מול הר גרזים והחציו אל מול הר עיבל וגו׳ – מאי והחציו תנא חציו של מול הר גריזים מרובהא מחציו של הר עיבל שאע״פ שלוי למטה בני יוסף עימהם שנ׳ וידברו בני יוסף את יהושע לאמר וגו׳ ואני עם רב וגו׳ ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה (יהושע י״ז:י״ד-ט״ו) אמר להם לכו וחבאו עצמיכם ביערים שלא תשלוט בהם העין אמרו לו זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בו שנ׳ בן פורת יוסף בן פורת עלי עין (בראשית מ״ט:כ״ב) {ואמר רבי אבהו}⁠ב אל תקרי עלי עין אלא עולי עין,⁠ג תניא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר אי איפשר לומר לויים למעלה שכבר נאמר למטה ואי אפשר לומר למטה שכבר נאמר למעלה, אלא הא כיצד זקני כהונה ולוייה למטה והשאר למעלה, ר׳ יוסי אומר כל הראוי לשירות למטה והשאר למעלה, ר׳ אומר אילו ואילו למטה הן עומדים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, ברוך בכלל ברוך בפרט, ארור בכלל ארור בפרט ללמוד וללמד לשמור ולעשות ד׳ הרי ה׳ ה׳ הרי י״ו, וכן בסיני וכן באהל מועד הברכה קודמת לקללה ומה קללה בלויים אף ברכה בלויים ומה קללה בקול רם אף ברכה בקול רם ומה קללה בלשון הקודש אף ברכה בלשון הקודש ומה בקללה אילו ואילו עונין אמן אף בברכה אילו ואילו עונין אמן.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״מאבה״.
ב. כך השלים עפנשטיין.
ג. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו) נוסף כאן: ״ואיכא דאמרי עולי עין״.
חציו – ו׳ שבטים עלו להר גריזים: שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין (דברים כ״ז:י״ב), וששה להר עיבל: ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי (דברים כ״ז:י״ג). והכהנים והלוים והארון עומדים למטה, הכהנים מקיפים את הארון, והלוים מקיפים את הכהנים, וישראל מזה ומזה. הפכו הלוים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, שנאמר: לברך את העם ישראל בראשונה, וכך הוא מפורש בתורה: את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל (דברים י״א:כ״ט), והיה אם שמוע (דברים כ״ח:א׳) תחלה, ואחר כן: והיה אם לא תשמע (דברים כ״ח:ט״ו), ופתחו ואמרו: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו׳ ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: ארור האיש אשר יעשה פסל וגו׳ (דברים כ״ז:ט״ו), ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין כסדר הזה ברכות וקללות. כך סדרו רבותינו זכרם לברכה, והקשו ואמרו איך אנו אומרים כי הלוים היו למטה, והלא לוי למעלה שהרי היה הוא אחד מן הששה שבטים שהיו בהר גריזים? ופירושו כי זקני כהונה ולויה למטה, והשאר למעלה, ומהם אמרו כל הראוי לשירות למטה והשאר למעלה.
והחציו – כמו: האהלי (יהושע ז׳:כ״א), הערכך (ויקרא כ״ז:כ״ג) והדומים להם שבאו בשתי ידיעות.
ורבותינו ז״ל דרשו בו כי בא הה״א למעט, כי מעטים היו במספר החצי של הר עיבל מהחצי של הר גריזים, ואף על פי שלוי למטה, מפני שהיה יוסף עמהם שנאמר בהם: ואנכי עם רב וגו׳ (יהושע י״ז:י״ד).
ומה שאמר: אל מול הר גריזים אל מול הר עיבל – שלא עמדו על ההר אלא בשיפוע ההר.
ובהר גריזים ובהר עיבל יש מחלוקת בדברי רבותינו ז״ל, הלא המה בעבר הירדן (דברים י״א:ל׳) – מעבר הירדן ואילך, דברי רבי יהודה. אחרי דרך מבוא השמש (דברים י״א:ל׳) – מקום שהחמה זורחת, אצל אלוני מורה (דברים י״א:ל׳), ונאמר להלן: ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה (בראשית י״ב:ו׳) מה אלון מורה האמור להלן שכם, אף אלון מורה האמור כאן שכם, וזהו הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים. ר׳ אליעזר אומר: לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים. הלא המה בעבר הירדן (דברים י״א:ל׳) – סמוך לירדן, דרך מבוא השמש (דברים י״א:ל׳) – מקום שהחמה שוקעת, בארץ הכנעני (דברים י״א:ל׳) – והלא אינה אלא ארץ חוי. היושב בערבה (דברים י״א:ל׳) – והלא בין הרים וגבעות הן יושבין. מול הגלגל (דברים י״א:ל׳) – והלא לא ראו את הגלגל. ובירושלמי לדברי רבי אליעזר: מהו הר גריזים והר עיבל? ב׳ גבשושיות עשו, לאחד קראו הר גריזים, ולאחד קראו הר עיבל.
את העם ישראל – הה״א יתירה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

(לג-לה) וכל ישראל וזקניו וגו׳, ואח״כ קרא וגו׳, לא היה דבר וגו׳. אחר שזכר שקיים יהושע מצות המזבח, ראה לקיים נתינת הברית בהר גריזים ובהר עיבל, כמו שצוה מרע״ה אלה יעמדו על הברכה וגו׳ ואלה יעמדו על הקללה וגו׳, וענו הלוים וגו׳, ולזה אמר וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו וגו׳ היו עומדים מזה ומזה לארון, כלומר שהיה הארון באמצע ההרים והשבטים מזה ומזה, שש שבטים בהר גריזים ושש בהר עיבל, ואמרו אל מול, יורה שהיו בשפוע ההר לא עלו בראשו. ועם היות שזכר שהיו הלוים עם הארון, הכוונה בזה שהלוים המשרתים היו שם עם הארון ושאר שבט הלוי אנשים זקנים נשים וטף היו בהר עם שאר השבטים.
ואמר לברך את העם, ר״ל הלוים שזכר יברכו את העם שהם הראויים לברך ושלהם המצוה הזאת, ואמר לבד לברך לפי שעם היות שבתורה לא צוה משה כי אם וענו הלוים ואמרו ארור האיש וכו׳, הנה ראשונה היו פותחים הברכה ואומרים ראשונה בכל דבר ודבר ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה או שאר הדברים, ואחר כך אמרו באותו ענין עצמו כנגדו ארור האיש, ולזה אמר כאן לברך את העם ישראל בראשונה, ובזה נכלל ההפך שהיו מאררים אחרי כן, והודיע כאן הברכה שלא פירש בתורה והקללה כבר בפירוש צוה עליהם שם ולכן לא דבר עליה כאן, ואמר בראשונה, להעיר שהיה מקלל באחרונה, כי ראשונה הוא מהמצטרף שיצטרף לקללה שיקלל אחריה: והנה אמרו ואחרי כן קרא את כל דברי התורה וגו׳ לא היה דבר וגו׳, אין ספק שעל יהושע אמרו. וחשב רד״ק ז״ל שאמרו הנה הברכה והקללה הם הארורים ארור האיש וברוך האיש, ואין כן דעתי, כי כבר קדם כאשר צוה ה׳ לברך את העם ואחר כן קרא אז את כל דברי התורה, יורה שהוא דבר אחר. והנכון הוא שאמר זה להגיד שמלבד אותם הארורים וכנגדם הברכות שצוה משה לומר באותם ההרים על ידי הלוים, הנה יהושע בעצמו קרא עוד נגד כל העם הברכות והקללות, והם פרשיות והיה אם שמוע תשמע וגו׳, והיה אם לא תשמע וגו׳ האמורות בסדר והיה כי תבא (דברים כ״ח), כי לא אמרם משה שם, אבל צוה שיאמרו אותם הלוים באותם ההרים, ולכן יהושע מעצמו (כדי לקיים עוד הברית) אמרם באותו פומבי. ואפשר שגם פרשת אתם נצבים אמר שמה, ואל זה כיוון באמרו לא היה דבר מכל אשר צוה משה אשר לא קרא יהושע נגד כל קהל ישראל, ר״ל לא היה דבר מהברכה והקללה שזכר שלא קרא יהושע, והתבאר מזה שאמרו לברך את העם אינו חוזר לישראל כי אם ללוים שזכר, ושיהושע לא עבר על המצוה במה שקרא כי לא קרא מה שייוחס ללוים. והתבאר גם כן שהשבטים היו בשני ההרים בשוה כמו שזכרתי, והותרו בזה השאלות רביעית חמשית וששית:
כאזרח – זה ישראל גמור מלידה.
מול – נגד.
נגד הכהנים הלוים – הכהנים בני לוי אשר עמדו עם הארון באמצע ואמרו הברכה והקללה.
חציו – ששה שבטים.
לברך וכו׳ בראשונה(משנה סוטה ז׳:ה׳) בתחילה פתחו ואמרו: ברוך האיש אשר לא יעשה פסל וכו׳, ואחר זה אמרו: ארור האיש וכו׳, וכן כל הארורים.
לברך את העם – כפי דעת הראב״ע בפי׳ התורה, היו ששה שבטים שבהר גריזים אומרים הברכות וששה שבהר עיבל אומרים הקללות, והלוים שעמדו למטה אמרו רק הארורים הכתובים שמה, וכן אמר (דברים כז, יב - יד) אלה יעמדו לברך וכו׳ ואלה יעמדו על הקללה וכו׳ וענו הלווים, לכן אמר שישראל עמדו נגד הכהנים הלוים (שהלוים פתחו בארור, ולא הוצרך להודיע זה פה, כי נודע כי כתורה עשו). ושעור הכתוב ישראל לברך את העם בראשונה, ישראל הם הקדימו הברכה בראשונה, שלא כלוים שפתחו בקללה, ומלת ישראל קאי על המברך, ושעורו לברך את העם היו ישראל בראשונה (דלפי׳ המפרשים זרה פה ה״א הידיעה של העם, וגם מוזר לאמר עם ישראל). ומ״ש והחציו עם הכינוי, שהיה החצי הידועים בתורה שהיו מיוחדים לאמר הקללות, כי חציו סתם יפול על מחצית סתם, מה שיהיה:
לברך את העם – ברכת כהנים, יברכך, יאר, ישא, אף על פי שלא בא צווי, ברכה זו בתורה.
וְכָל-יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים ושוטריו1 | וְשֹׁפְטָ֡יו היו עֹמְדִ֣ים מִצד זֶּ֣ה | וּמִצד זֶּ֣ה | לָאָר֡וֹן הברית, נֶגֶד֩ מול2 הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בני לוי3 אשר היו נֹשְׂאֵ֣י | אֲר֣וֹן בְּרִית-יְהוָ֗ה ואשר עמדו למטה עם הארון באמצע, כאשר הכהנים מקיפים את הארון והלויים מקיפים את הכהנים4, ואמרו את הברכה והקללה5, וכל העם עמד שם, כַּגֵּר֙ כָּֽאֶזְרָ֔ח הישראלי מלידה6, כולם עמדו שם, וכך היה סדר עמידתם; חֶצְיוֹ֙ של העם שהם ששה שבטים, עמדו7 אֶל-מ֣וּל הַר-גְּרִזִ֔ים8 במורד הר עיבל9, וְהַֽחֶצְי֖וֹ וחצי והשני, ששת השבטים האחרים, עמדו10 אֶל-מ֣וּל הַר-עֵיבָ֑ל11 במורד הר גריזים12, ועשו את סדר הברכות והקללות כַּאֲשֶׁ֨ר כפי האופן שֶׁצִוָּ֜ה מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד-יְהוָ֗ה, והוא לְבָרֵ֛ךְ אֶת-הָעָ֥ם עם13 יִשְׂרָאֵ֖ל בָּרִאשֹׁנָֽה בתחילה, ובכך להקדים ברכות לקללות14:
1. תרגום יונתן.
2. תרגום יונתן.
3. מצודת דוד.
4. רד״ק.
5. רד״ק, מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
7. מצודת דוד.
8. והשבטים היו שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין, רד״ק. ובשבט לוי היה זה למעט זקני כהונה ולויה שהיו ליד הארון למטה, ר״י קרא, רד״ק.
9. אברבנאל.
10. מצודת דוד.
11. והשבטים היו ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי, ר״י קרא, רד״ק.
12. אברבנאל.
13. רי״ד.
14. שבתחילה פתחו ואמרו ״ברוך האיש אשר לא יעשה פסל וכו׳⁠ ⁠⁠״, ואחר זה אמרו: ארור האיש וכו׳, רש״י. וכך עשו בכל הארורים, משנה סוטה ז׳:ה׳, מצודת דוד. וכך גם בתורה הסדר שנאמר (דברים יא, כט) ״וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל״ (דברים כח, א) ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע״ תחילה ואחר כן (דברים כח, טו) ״וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע״. ובפותחם בברכות הפכו הלוים פניהם כלפי הר גריזים, ופתחו ואמרו ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו׳ ואלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל וגו׳ ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין כסדר הזה ברכות וקללות, רד״ק. כלי יקר ביאר כי כאשר הפכו הלויים פניהם אל הר גריזים לברך, ישראל שהיו בהר עיבל אף הם הפכו פניהם להר גריזים ועונים יחדיו אמן, וכן להיפך. מלבי״ם ביאר כדעת האבן עזרא שהיו ששה שבטים שבהר גריזים אומרים הברכות וששה שבהר עיבל אומרים הקללות, והלוים שעמדו למטה אמרו רק את הארורים.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לד) וְאַחֲרֵי⁠־כֵ֗ן קָרָא֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֔ה הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה כְּכׇל⁠־הַכָּת֖וּב בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃
And afterward he read all the words of the law, the blessing and the curse, according to all that is written in the book of the law.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לג]

וּבָתַר כֵּן קְרָא יַת כָּל פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא בִּרְכָן וּלְוָטִין כְּכָל דִכְתִיב בְּסִפְרָא דְאוֹרַיְתָא.
ואחרי כן וגו׳ הברכה והקללה – הוא שאמרו: ברוך האיש, ארור האיש (דברים כ״ז:ט״ו).
או פירוש והיה אם שמוע תשמע (דברים כ״ח:א׳), והיה אם לא תשמע (דברים כ״ח:ט״ו).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לג]

קרא – יהושע היה הקורא, כמו שכתוב במקרא שלאחריו.
את כל דבר התורה – וחוזר ומפרש שקרא הברכה והקללה ככל הכתוב בתורה והם פרשת והיה אם שמוע תשמע וכו׳ והיה אם לא תשמע וכו׳ האמורות בסדר כי תבא (דברים כ״ח), והדומים להם.
ואחרי כן קרא – הברכות והארורים שבפרשה (שם כו) והיה אם שמוע תשמע וכו׳ והיה אם לא תשמע, זה קרא יהושע בעצמו:
וְאַֽחֲרֵי-כֵ֗ן1, קָרָא֙ יהושע בעצמו2 אֶת-כָּל-דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֔ה, הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה, כְּכָל-הַכָּת֖וּב בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה3:
1. כלי יקר ביאר כי יתכן ויהושע המתין בין קריאת הלווים לבין קריאתו כדי שלא לעבור על ״בל תוסיף״.
2. אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.
3. והם פרשת ״וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וכו׳⁠ ⁠⁠״ ״וְהָיָה אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ״ האמורות בפרשת כי תבא (דברים כח) והדומים להם, רד״ק, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(לה) לֹא⁠־הָיָ֣ה דָבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא⁠־קָרָ֜א יְהוֹשֻׁ֗עַ נֶ֣גֶד כׇּל⁠־קְהַ֤ל יִשְׂרָאֵל֙ וְהַנָּשִׁ֣ים וְהַטַּ֔ף וְהַגֵּ֖ר הַהֹלֵ֥ךְ בְּקִרְבָּֽם׃
There was not a word of all that Moses commanded which Joshua did not read before all the assembly of Israel, and the women, and the little ones, and the strangers that walked among them.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לג]

לָא הֲוָה פִּתְגָמָא מִכָּל דִי פַקֵיד מֹשֶׁה דְלָא קְרָא יְהוֹשֻׁעַ קֳדָם כָּל קְהָלָא דְיִשְׂרָאֵל וּנְשַׁיָא וְטַפְלָא וְגִיוֹרַיָא דְאָזְלִין בֵּינֵיהוֹן.
לא היה דבר – נראה מהפסוק כי אחר שקראו הלוים הברכה והקללה פתח יהושע וקרא באזניהם כל המצות, מצות עשה ומצות לא תעשה.
והגר ההולך בקרבם – כמו שכתיב בתורה בפרשת הקהל: וגרך אשר בשעריך (דברים ל״א:י״ב), ואמר ההולך – שהיו מתגיירין מן האומות בכל מסעיהם מפני הנפלאות אשר היו שומעים ורואים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לג]

והנשים והטף – במקצת ספרים הטי״ת בקמץ.
לא היה דבר – מן הברכה והקללה.
אשר צוה – רצה לומר, האמור בתורה.
לא היה דבר – כל המצות עשה ול״ת:
והגר – גם בימי משה היו גרים בתוך מחנה ישראל (נצבים) או צאצאי ערב רב שיצא עמהם ממצרים, או מן העמים שעברו אצלם ונספחו על בית ישראל.
לֹֽא-הָיָ֣ה דָבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר-צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה בין מצוות עשה ובין מצוות לא תעשה1 אֲשֶׁ֨ר לֹֽא-קָרָ֜א יְהוֹשֻׁ֗עַ נֶ֣גֶד לפני2 כָּל-קְהַ֤ל יִשְׂרָאֵל֙, וְלפני הַנָּשִׁ֣ים וְהַטַּ֔ף וְלפני הַגֵּ֖ר הגרים הַהֹלֵ֥ךְ אשר הלכו בְּקִרְבָּֽם, שהיו מתגיירים מן האומות בכל מסעיהם של ישראל מפני הנפלאות אשר היו שומעים ורואים3:
1. רד״ק, מלבי״ם. כלי יקר ביאר כי קרא להם אף את המצוות הקשורים לגויים ולקבלתם בעם ישראל מבלי לחשוש לגרים שהיו בקרבם. אברבנאל ומצודת דוד ביארו את הפסוק כך שלא היה דבר מן הברכה והקללה האמורה בתורת משה אשר לא קרא יהושע באוזני העם.
2. תרגום יונתן.
3. רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יהושע ח – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא יהושע ח, עולם המקרא יהושע ח, תרגום יונתן יהושע ח, ילקוט שמעוני יהושע ח, רש"י יהושע ח, ר"י קרא יהושע ח, רד"ק יהושע ח, רי"ד יהושע ח, ר"י אבן כספי יהושע ח, רלב"ג יהושע ח, רלב"ג תועלות יהושע ח, אברבנאל יהושע ח, מנחת שי יהושע ח, מצודת ציון יהושע ח, מצודת דוד יהושע ח, מלבי"ם יהושע ח, הואיל משה יהושע ח, מקראות שלובות יהושע ח – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Yehoshua 8, Biblical Parallels Yehoshua 8, Olam HaMikra Yehoshua 8, Targum Yonatan Yehoshua 8, Yalkut Shimoni Yehoshua 8, Rashi Yehoshua 8 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yehoshua 8, Radak Yehoshua 8, Rid Yehoshua 8, R. Yosef ibn Kaspi Yehoshua 8, Ralbag Yehoshua 8, Ralbag Toalot Yehoshua 8, Abarbanel Yehoshua 8, Minchat Shai Yehoshua 8, Metzudat Zion Yehoshua 8, Metzudat David Yehoshua 8, Malbim Yehoshua 8, Hoil Moshe Yehoshua 8, Mikraot Sheluvot Yehoshua 8

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×