(הקדמה)
הפרשה התשיעית בענין המזבח שבנה יהושע בהר עיבל, ואיך הסכים עם מצות משה ובמה שקראו שם. תחלתה אז יבנה יהושע, עד ויהי כשמוע כל המלכים. והנה שאלתי בפרשה הזאת ששה שאלות:
השאלה הראשונה למה יהושע בנה המזבח אחר כל זה? והנה התורה אמרה
(דברים כ״ז ד׳) ויהי בעברכם את הירדן וגו׳, והיה ביום אשר תעברו את הירדן, ואיך עזב הענין עד עתה? ואם נאמר כדברי חז״ל
(סוטה דף ל״ב ע״א) שהיה זה ביום עברם את הירדן, יקשה מאד למה נכתב בכאן אחרי מלחמת העי וכבישת יריחו, אם היה שקדם אליו?
השאלה השנית כי הנה משה צוה בשלשה דברים, בהקמת המזבח ושד אותם והכתיבה על האבנים את דברי התורה, ובפועל זכר המזבח והכתיבה ולא זכר ששד אותם בשיד, ואם כן לא הסכים הצווי עם המעשה?
השאלה השלישית הנה משה רבינו עליו השלום צוה שההקמה והמזבח יהיה במקום אחד, ולדעת חז״ל
(שם) לא היה כן, כי יהושע בנה המזבח בראשונה בהר עיבל והקמת האבנים צוה אחר כך בגלגל:
השאלה הרביעית אם התורה צותה שהלוים יאמרו דברי הברית שהם ארור האיש וגו׳ כמו שאמר
(דברים כ״ז י״ד) וענו הלוים ואמרו ארור האיש וגו׳, איך אמר כאן שישראל והזקנים היו עומדים לברך את העם? והנה ישראל לא היו המדברים כי אם הלוים, וגם שם לא הוזכר שיהיו עומדים לברך את העם כי אם לקלל:
השאלה החמשית באמרו ואחרי כן קרא את כל דברי התורה, וכן אמר אשר לא קרא יהושע וגו׳, והנה יהושע לא היה ראוי לו שיקרא כי אם ללוים, ומה לו לקרוא כל זה? ואין לנו שנאמר שעשאו כמו המלך שקורא בתורה (כמו שחשב רד״ק ז״ל), כי זה בחג הסוכות יהיה לא עתה שהיה בניסן, ובבית המקדש לא בהר עיבל:
השאלה הששית איך אמר שעם ישראל היה חציו אל מול הר גריזים וחציו אל מול הר עיבל? והנה הלוים היו באמצע עם הארון, ולא נשארו אם כן לעמוד בהרים כי אם אחד עשר השבטים, ואיך היו אם כן חצי בכאן וחציו כאן? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:
(ל) אז יבנה יהושע מזבח וגומר. הנה חז״ל במסכת סוטה
(ל״ב ע״א) אמרו שהיה זה ביום שעברו את הירדן, ושבאותו יום שעברו להר עיבל והוליכו שם האבנים אשר לקחו מהירדן, ומהם עשו המזבח והעלו עולות ויזבחו שלמים, ושדום בשיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה והרסו המזבח וקפלו את האבנים והוליכו אותם למלון הגלגלה, ושם הקימם יהושע לאות כאשר זכר, ואם זה ביד רז״ל קבלה נקבל מהם, אבל אם הביאם לזה לקיים הפסוק
(דברים כ״ז ד׳) והיה ביום אשר תעברו את הירדן (כמו שיראה מדבריהם) הנה באו במהמורות בל יקומו וישיגום בדעת הזה ארבע ספקות:
הספק הראשון גודל הדרך וארכו אשר הלכו ביום ההוא יותר מששים מיל, וזה בלתי אפשר כפי המנהג הטבעי לעם גדול טף ונשים כזה, וכל שכן אם יתמהמהו לעשות מזבח עולות ושלמים והשידה והכתיבה היה כל זה נמנע כפי הטבע, אם לא בנס גדול והכתוב לא זכרו בנס, והוא ממה שיורה שאין הענין כן:
הספק השני אם היה שהמזבח בנו מהאבנים אשר הביאו מהירדן, איך לא זכרו הכתוב שבנו המזבח מאותם האבנים? ואמר לבד מזבח אבנים שלמות וגומר והיה ראוי שיפרשהו הכתוב ויאמר אז יבנה יהושע מזבח וגו׳, מהאבנים אשר העלו מן הירדן:
הספק השלישי איך לא נכתב שסתרו המזבח וקפלו האבנים אם היה שקרה כן? כל שכן שהיה זה הכרחי כדי להבין מה שאמר שהוליכום אל הגלגל, והדבר אי אפשר שיהיה בשני מקומות ברגע אחד יחד:
הספק הרביעי אם היה הקמת האבנים קודם לבנין המזבח, כמצות מרע״ה וצוה שיעשה כלו במקום אחד, למה בא ספור הפועל מבולבל ובלתי סדר? ונזכר ראשונה מה שאמרו שקרה באחרונה ונתאחר הקודם ונכנסו ביניהם גם כן דברים אינם מהענין, כמלחמת יריחו וענין עכן ומלחמת העי. הנה מכל זה יראה שדעת המדרש בלתי מתישב. ולפי שרבותינו נמשכו לזה מכח דברי מרע״ה בפרשת והיה כי תבא (שם) במצות הקמת האבנים, לכן קודם ביאור הפרשה ראוי שאפרש דברי מרע״ה, והיא המצוה שאמר והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך וגו׳, והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים וגו׳ בהר עיבל ושדת אותם בשיד ובנית שם מזבח וגו׳ וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ולפי שהמפרשים דבק לשונם אל חכם בפירוש הפרשה הזאת ולא דברו בה כראוי, ואני בפרשי ספר אלה הדברים באותה פרשה הפלגתי בה העיון, עם היות שאין עמי היום בעונותי ספר ולא פירוש הספר ההוא אשר עשיתי ראוי (כדי להטיב העיון בהשגת האמת) שאעיר באותה פרשה דברים:
ראשונה למה באותה פרשה צוה משה על ענין האבנים שתי פעמים? כי הוא אמר והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות וגו׳, ואחר זה אמר והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים, וכן צוה שם שני פעמים על השיד ושדת אותם בשיד, ושני פעמים על הכתיבה בהם, והוא זר מאד בהכפל הדברים האלה:
שנית תתעורר למה בפעם הראשונה אמר והיה ביום אשר תעברו את הירדן, והשניה אמר והיה בעברכם ולא אמר שיהיה ביום ההוא? שלישית למה בפעם הראשונה אמר והקמות לך, ובשנית אמר תקימו את האבנים? רביעית למה בראשונה לא אמר שיקים אותם בהר עיבל ובפעם שנית אמרו? וכן למה בפעם הראשונה לא צוה על בנין המזבח והשלמים, ובפעם השניה צוה על המזבח והשלמים? החמישית למה בראשונה אמר בכתיבה וכתבת עליהן את דברי התורה הזאת בעברך, ובפעם השנית אמר וכתבת על האבנים ולא אמר בעברך? הנה אם כן צוה על האבנים שתי פעמים, ויתחלף הצווי בפעם הראשונה למה שצוה עליהם בשנית בארבעה חלופים האלה:
ואומר בזה שהיה מנהג קדום בין האומות כלם, שכל עם או מלך שילך לכבוש ארץ אחרת, מיד כשיעבור אליה יקים אבנים גדולות זו למעלה מזו לציון וסימן שעברו שמה ולקחו אותה, ויכתבו עוד על אותם האבנים שבשנת כך וכך בא שמה המלך הגדול פלוני אם העם פלוני לכבוש את הארץ הזאת. והנה בכל ארצות איטליא וגם בספרד כל מקום אשר דרכו בו רגלי הרומיים בזמן גדולתם ומעלתם תמצא עוד היום ציונים רבים עשו הקדמונים בזה הדרך. ובכל מקום אשר שם אירקולי״ש הענק הגדול בונה הערים והמדינות עשה כדבר הזה. ולפי שישראל עתידין לבוא בארץ הנבחרת לכבשה, אמר אליהם משה אדוננו הנה נא ידעתי שאתם ביום אשר תעברו את הירדן תרצו להקים אבנים ולשיד אותם בשיד, והוא הנקרא בלע״ז ייעש״ו (גיפס בל״א) שישימו על האבנים להכין אותם לקבל הפיתוח והכתיבה, ואמר אני ידעתי שתרצו להקים אבנים ותרצו לכתוב עליהם את כל דברי התורה הזאת בעברך, ואין הכוונה שיכתבו את כל דברי התורה האלהית, כי אם שתרצו לכתוב עליהם את כל דברי התורה שנזכרו בעניני העברתכם, ר״ל שהאל הוציא אתכם ממצרים והביא אתכם ארבעים שנה במדבר ושעברתם את הירדן ביבשה ונכנסתם בארץ, כי כל זה מדברי התורה נכלל באמרו בעברך, וכיון שאתם מעצמכם תעשו זה אינו מהעמל שזה עצמו תעשוהו לשם גבוה ולכבוד האל ית׳, ולזה הזהירם מאותם האבנים שהיו עתידים להקים ביום העברתם שלא יקימום שם כי אם לכבוד האל ית׳ ויקימו אותם בהר עיבל ויבנו שם מזבח ויכתבו עליו לא לבד עניני ההעברה, כי אם גם כל דברי התורה והמצות, וז״ש והיה ביום אשר תעברו וגו׳, והקמות לך אבנים וגו׳ אין זה מצוה אבל הוא ספור העתיד והעולה על רוחם שירצו לעשותו אז, ולכן לא אמר תקימו בלשון צווי, כי אם והקמות לך שהוא הגדת מה שיהיה, וכן וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך אינו מצות הכתיבה, אבל יגיד שאחרי שיקימו האבנים ירצו גם לכתוב עליהם כל דברי ועניני התורה לא מהמצות כי אם מעניני ההעברה, וזהו בעברך, ר״ל בעניני העברתך, ואמר מרע״ה (שהיה מספר הדבר זה) שיעשו לפי שידע באמת כי הם יבואו אל הארץ אשר ה׳ נותן להם כאשר דבר ואז ירצו לעשות זה. ואחרי שהקדים כל זה בא ענין המצוה שיצוה אותם, והוא אומרו והיה בעברכם את הירדן, ר״ל אם כן איפה שאתה תעשה זה מעצמך, ראוי הוא שתעשהו לכבוד האל ית׳ ואליו יוחס כל זה לא לגסות הרוח ולכבוד מדומה, ולזה צום שלא ביום ההעברה בצמצום, אבל כאשר יעברו את הירדן, ר״ל באותו זמן יקימו את האבנים האלה בהר עיבל, כלומר אותם האבנים שהיה דעתך להקימם מעצמך תקים אותם לשם גבוה ולשם מצוה ובמקום אשר יבחר ה׳ לא במקום אחר ולתכלית אחר, וזהו אמרו תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל, ר״ל מפאת היותו מצוה ובאותו המקום ביחוד ושדת אותם בשיד. ולהיות זה לתכלית עבודת האל צוה שיעשו מהאבנים ההם מזבח לה׳ אלהים ולשמו, וצוה שלא יניף עליו ברזל להיותו כפי הדין והמצוה אשר צוה בבנין המזבחות שיהיה לשם שמים, כמו שאמר בפרשת יתרו
(שמות כ׳ י״ד) ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית, וציוהו שיעשה שם זבחי שלמים וישמח לפני השם, כדי להודיע שאין זה להם עמל ויגיעה כי אם שמחה וששון מתערב ודבק עם העבודה האלהית, ואחר זה צוה לכתוב על האבנים ההם לא לבד עניני ההעברה (כמו שהיה בדעתם), אבל כל דברי התורה והמצות, ותהיה הכתיבה ההיא והפתוח ברור מאד למען ירוץ קורא בה, וזהו אמרו באר היטב, הנה התבאר כפי פשט הכתובים שאין כפל בדבר המצוה הזאת, ועם מה שפירשתי יודע למה לא אמר בפעם השנית ביום אשר תעברו, לפי שהיה המצוה בבואם אל הר עיבל לא ביום העברת הירדן בהכרח, ועל כן אמר והקמות בראשונה שהוא הגדת העתיד, ותקימו בשנית שהיא מצוה, ושלכן לא אמר בפעם הראשונה שיקימום בהר עיבל ולא שיעשו מזבח, כי לא היה שם עצם המצוה, כי אם במה שכתב אחרי כן, ושעל כן אמר בראשונה בעברך ולא אמרו בשנית כי אם כל דברי התורה הזאת באר היטב. ומזה התבאר שלא צוה מרע״ה שיעלו האבנים מתוך הירדן, ולא שיהיו שנים עשר אבנים, ולא שיעלום איש אחד לשבט ולא שיעשה כל זה ביום ההעברה כי לא דבר עליו כלל, והיו דבריו כדרוש אחר באבנים שיקים במזבח לאל ית׳ בבואם אל הר עיבל: ואחרי פרשי המצוה בדברי מרע״ה אבא להסכימה עם מה שעשה יהושע, ואומר שהאבנים שהעלה יהושע מהירדן ושהוליך הגלגל (ולא האבנים שהקים יהושע בתוך הירדן) לא עשה זה לקיים מה שצוה משה בפרשת האבנים, כי אם היה כן לא היה הקב״ה מצוהו עליו, כי היה די במה שצוה משה, והיה יהושע כשנתן הטעם בפועל ההוא גם כן מזכיר מה שצוהו ואומר כאשר צוה משה עבד ה׳, ומה שאמר שם כאשר צוה משה את יהושע לא אמרו על זה, כי לא צוהו ליהושע כי אם לכל ישראל, אבל הוא כמו שפירשתי שם על הדברים אשר דבר יהושע את העם ביציאתם מהירדן, שהם אשר אמר משה ליהושע ולישראל, אבל האמת הוא שבעבור הנס שעשה האל ית׳ לישראל בהעברת הירדן צוה שיעברו אותם השנים עשר אבנים איש אחד לשבט ושיניחום במלון הגלגל שלנו מיד אחר העברת הירדן, והיה זה לזכרון שביבשה עבר ישראל כמו שנזכר שמה, ולא נעשה מזבח מאותם, ולא הוליכום להר עיבל, ולא נכתבה עליהם דברי התורה. אמנם אחרי שלכדו את יריחו ושהשמידו את העי כפי סדר הפרשיות (יען היו קרובים להר עיבל, כמו שאמר
(דברים י״א ל׳) הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש וגו׳ מול הגלגל אצל אלוני מורה) ראה יהושע לקיים מצות משה, וזהו אמרו
אז יבנה יהושע, כי אז היה אחרי כל מה שקדם ספורו. ואחשוב שלפי שראה מה שקרה להם על מה שעבר עכן דברי השם ובריתו, כמו שאמר ית׳ וגם עברו בריתי אשר צויתי אותם, לכן אחרי השלמת העי שנמשך על אותו החטא, ראה יהושע להקים המזבח בהר עיבל להקים הברית ולתת הקללה והארורים על האיש אשר לא יקים את דברי התורה לעשות אותם, וזה טעם
אז יבנה יהושע: ויש מחלוקת בדברי רז״ל
(סוטה ל״ג ע״ב) בהר עיבל, שר׳ יהודה סבר מן הפסוק שאמר הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש, מקום שהחמה זורחת, נאמר כאן אצל אלוני מורה ונאמר להלן עד מקום שכם עד אלון מורה, מה אלון האמור שם שכם, אף אלון האמור כאן שכם, ואלה הם הר גריזים והר עיבל אשר לכותיים. ור׳ אליעזר אומר לא זו וזו הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים, ומה שאמר הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן, דרך מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת בארץ הכנעני, והלא אינה אלא בארץ החוי היושב בערבה, והלא בין הרים וגבעות הם יושבין. ובירושלמי
(שם דף כ״א ע״ג) לדעת ר׳ אליעזר מהו הר גריזים והר עיבל? מלמד שישראל עשו שני גבשושיות, לאחד קראו הר גריזים והאחר קראו הר עיבל, הנה כפי זה לא הופשט אצלם מקום הר עיבל, והותרו השאלות הראשונה שנית ושלישית: