×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשֻּׁחִ֗י וַיֹּאמַֽר׃
Then Bildad the Shuhite answered and said:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲתִיב בִּלְדַד דְמִן שׁוּחַ וַאֲמַר.
פאג׳אב בלדד אלשוחי פאקל.
(מענה בלדד).
(Bildad's Reply)
ויען בלדד.
ויען בלדד השוחי ויאמר.
ויען אליפז:
ויען בלדד – זה דקדוק מלות המענה.
פירוש המענה.
ויען בלדד השוחי ויאמר.
ביאור מלות המענה
ויען בלדד השוחי ויאמר.
ביאור דברי המענה: ענה בלדד ואמר עד אי זה מקום תאריכו דברים ותשימו קץ שם למילכם תבינו אותנו מה שנאמר ואחר נדבר ונענה אחר שאין אנו יודעים דבר לפי דבריך, מדוע נחשבנו כבהמה והיינו טמאים בעיניך ומרוחקים עד ששמת אותנו פחותים כפחיתות הב״ח ואולם אמר זה לפי שכבר אמר איוב עליהם שזכרונם משלי אפר ושלא ימצא בהם חכם ושהשם יתברך צפן לבם משכל, אתה האיש שמרוב כעסו טורף משחית נפשו האם בעבור העדות שאתה מעיד בענייניך נשפוט שהארץ נעזבת ויסור השם יתברך מהמקום אשר עיניו ולבו שם ר״ל האם נשפוט שהארץ נעזבת מפני העדר הסדור הנופל בענייניך לפי דבריך שאין השם יתברך, משגיח באישי האדם אחר שאנחנו נמצא זה העניין ההולך בשאר האנשים על הסדר שזכרנו רוצה לומר שהצדיקים שיבואם רע הוא בעבור טוב אחר יותר טוב מהטוב הקודם או שהרע ההוא הוא טוב בעצמו ואם לא נשער ולזה לא תמצא שיבא לצדיק רע מכלה אותו אבל הרע שיבא לרשעים הוא מכלה אותם ואם אתה אומר שאין העניין כן אין לנו להאמין אותך על זה אבל נאמין שכבר מרית בדרך שראוי לך זה העונש או שאין הרע הבא אליך ממית אותך ואם תחשוב בו זה, והחל בלדד בספור הרעות הנופלות לרשעים לאמת דעתו שזה על צד המשפט ואמר שלא די ברעות הגופיות הבאות לרשעים אבל גם אורם ידעך ויחשך רוצה לומר שאור מחשבתם ועצתם יחשך וילכו בחשך בכל הדברים שיבחרו אותם, צעדי כחו יהיו צרים עד שלא ימצא בעצמו יכולת ללכת באשר ירצה ועצתו תשליכהו ותעזבהו עד שלא תפול עצתו כי אם ביותר רע, כי שולח ברשת ברגליו עד שלא יוכל ללכת אנה ואנה ועל רשת יהלך וילכד שם, הפח יאחזהו בעקבו עד שלא יוכל ללכת יחזק עליו איש תקיף ופריץ ויתקפהו, טמון בארץ החבל אשר ילכד בו ומלכודתו טמון עלי נתיב אשר ילך בו עד שלא יוכל לראותו ולהשמר ממנו אבל ילך להלכד בו והוא לא ישער, סביב מכל צדדיו בעתוהו בלהות חזקות והפיצוהו ממקומו לברוח אנה ואנה ברגליו ולא יהיה לו בהמה לרכוב עליה, יהי רעב זרעו שלא יהיה לו דבר לתת להם לאכול ומכה נכונה לבוא לצלעו, יאכל זה הרע ענפי עורו ובדיו ר״ל שלא ישאר בחלקי עורו חלק שלם שלא יאכל איבריו הגדול שבחליים הממיתים, יסתלק מאהלו מבטחו עד שלא יהיה בוטח בו ותצעידהו עצתו אל מקום אשר יהיה לו שם החזק שבבלהות, תשכון הבהלה באהלו מפני שלא היה שלו אבל בנאו בעושק וגזל ולזה יזורה על נוהו גפרית לשרפו ויחרב, מתחת שרשיו יבשו וממעל יכרת קצירו עד שיכרת לגמרי ולא ישאר לו שורש ולא ענף והרצון בו שכבר יכרת זרעו, זברו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ, יהדפוהו הצרות הבאות עליו מאור החיים אל החושך ומתבל ינידוהו וישליכוהו, לא ישאר לו נין ולא נכד יהיה שריד בביתו, על יום העול והרשע בבא עליו כל אלו הצרות יתמהו הבאים אחריו ותמהו הקודמים עד שאחזם שער בזה, הנה אלו משכנות האיש העול וזה מקום האיש אשר לא ידע והשכיל השם וזה דבר נמצא ונמשך בחוש לפי דעת בלדד ואולם הרעות הבאות לצדיקים אינם מזה המין כי אינם מכלות אותם לגמרי עד שלא ישאר לו זכר, והכלל העולה מהדברים הוא שבלדד משיב על מה שכבר אמר אליו איוב שעונש הרשעים והטובים הוא אחד בעינו והוא אמרו אחת הוא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה שאין העניין כן אבל נמצא כחוש עונש הרשעים מתחלף מאד לעונש הטובים והפליג מפני זה בזכירת הרעות שימצאו מגיעות לרשעים ולפי שכמו אלו הרעות הנפלאות תמצאנה מגיעות לפי מאמר בלדד לרשעים לבד הנה יראה שסבת הגעתם הוא רשעם ולזה לא יבטל מזה הצד מה שהניח בלדד להתיר הספק על מה שנראה אותו מרוע הסדור באלו העניינים ואמר שאף על פי שאיוב יטעון מצד מה שהגיע אליו שאין העניין כן שאין ראוי לבטל זאת הגזירה הנמצאת לפי דעתו צודקת בחוש מפני מה שיטעון חיוב מעצמו כי הנה אפשר שחטא איוב ואם לא עשה עול מפני שלא השתדל בשידע השם כפי היכולת כי זה גם כן חטא אצלו ולזה אמר וזה מקום לא ידע אל.
[בלדד ב]
פתיחה למענה העשירית מענה בלדד
בראשית דבריו, התקצף על דברי איוב, אשר גילה דעתו שאינו מאמין, או שמסופק, בהשארת הנפש אחר המוות, שאם כן מותר האדם מן הבהמה אין, אחר שכמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל, ולמה ברא ה׳ את האדם בצלמו, וייפח באפיו נשמת חיים יודעת ומשכלת? והצורה האנושית היא לפי זה לבטלה, והוא באדם אך לרעתו למען יבין כי אחריתו עדי אובד. ואחר שראינו שה׳ נטע בקרבו כוחות רוחנית יקרות, שאין כדמותם בנפש יתר הבעלי-חיים, מבואר שהוא הוא עיקר האדם, ושהנפש לא תאבד עם הגוף הבהמי, רק תחיה חיי נצח לעד.
ועל-פי זה חידש גם-כן שיטתו על שאלת הצלחת הרשעים, שלדעתו עיקר ההצלחה הוא במה שהוא אדם, שהיא הצלחת הנפש, שבה ועל-ידה הוא נבדל מן הבהמה, לא הצלחת הגוף, שגוף האדם הוא דומה כגוף הבעלי-חיים, ואם-כן, ההצלחה שהרשע מצליח בעולם הזה, בקניינים שהם רק לתענוג הגוף, אינה הצלחה אמיתית, ועל-פי זה ביאר, שהרשע, עונשו הוא שלא יישאר לו שארית וקיום האישיי, כי נפשו הרוחנית תיכרת ותלך לאבדון, ולא תאיר באור החיים בנעימות הנצחית, ולא שארית המיניי, כי גם בניו ייכרתו וגם שמו וזכרו ייכרת מן הארץ, והוא העונש היותר נורא ומבהיל, ולעומת זה, הצדיק לו שם ושארית בעולם הזה ואחרית במותו, כי נשמתו תחיה בנעימות נצח, ושם תבוא על שכרה, תחת הייסורים אשר סבלה בעולם הזה.
ובזה משלים דעתו שהניח בסיבת ייסורי הצדיקים, שהם על-דרך התמורה, שעל-זה הרבה איוב להשיב ולסתור, וכל תשובותיו ייכונו רק כפי מה שחשבנו, שהתמורה הוא בעולם הזה, שיגמלהו טוב בעולם הזה תחת הרע אשר סבל, לא כן אם יגמלהו תחתיו גמול נצחי רוחני אל נפשו הנצחיית, שייתן לו נעימות נצח תחת ייסורי שעה, ומשפטי ה׳ יצדקו יחדיו, וסרו כל תשובות איוב, כלו בעשן כלו.
The Tenth Oration - Bildad's Speech in the Second Round
At the opening of his speech, Bildad rages over Job's admission that he does not believe in, or at least doubts, the survival of the soul after death. For if this is so, man is no better than the animals; the death of the one being no different from the death of the other; all drawing the same breath (Ecclesiastes 3:19), In which case, why did God create man in His image, breathing a living soul into him (Genesis 2:7); one that knows and thinks? Viewed in this way, the human psyche is worthless and its presence in man is only to his own detriment; there, just to make him understand that his end is utter annihilation (Numbers 24:20). But since we see that God has endowed man with wondrous spiritual powers, the like of which are not found in the souls of the other animals, it is clear that this is the essential feature of man and that his soul does not perish with the mortal body but lives on eternally, for ever.
Thus, he reformulates his thesis concerning the prosperity of the wicked, as follows:
In his opinion, the essence of prosperity is in the very fact of being a human being. From which it follows, that it is the well-being of the soul that matters, for it is this that distinguishes man from the beasts. It is not physical well-being that matters, for man's body is just like that of the animals. Hence, the prosperity that a wicked person achieves in this world through material possessions, those that are intended only for bodily enjoyment, is not real prosperity. Accordingly, he explains that a wicked person's punishment is that nothing will remain of him or of his existence, for his spiritual soul will be cut off and doomed; never to be illumined in eternal bliss with the light of the living (Job 33:30). Nothing of his will endure, neither his children, his name nor his remembrances on earth, and this is the most horrifying punishment of all. By contrast, a righteous person has both a name and continuance in this world and a perpetuity in his death, for his soul will be in eternal bliss (Psalms 16:11), there to be compensated for the suffering he endured in this world.
In this way he consummates the hypothesis he had put forward regarding the reason for the suffering of the righteous, namely, that it is a contingent of an exchange. Job had parried and rebutted this notion strenuously. However, his arguments are only pertinent if the exchange takes place in this world; that it is here that God rewards the person with good in compensation for the bad he has suffered, and not in the Hereafter. But if He compensates the person with an everlasting spiritual reward that is bestowed on his eternal soul, granting him eternal bliss in recompense for the temporary suffering, Job's submissions fail, and the Lord's justice is vindicated along with Him (Psalms 19:10). Thus, all of Job's responses are rebutted; all gone up in smoke (Psalms 37:20).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) עַד⁠־אָ֤נָה׀ תְּשִׂימ֣וּן קִנְצֵ֣י לְמִלִּ֑יןתָּ֝בִ֗ינוּ וְאַחַ֥ר נְדַבֵּֽר׃
How long until you make an end for words? Consider, and afterwards we will speak.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עַד אֵימַת תְּשַׁווּן הַרְפַּתְּקֵי לְמִלַיָא תִּתְבַּיְנִין וּמִבָתַר כֵּן נְמַלֵל.
אלי מתי אן תג׳עלון אנקצ׳א ללכלאם, תפהמון חתי אתכלם.
עד, עד מתי שתשימו סוף לדבורים, התבוננו כדי שאדבר. כלומר עד מתי אתה איוב תמשיך לדבר, ומתי תגיע לסוף דבריך, התבונן נא מעט והאזן לדברי.
קנצי הוא כמו קצה מוסף בנון כפי שהקדמנו1, וכאמרו ואין קצה לאוצרותיו2.
1. לעיל טו כט.
2. ישעיה ב ז.
קנצי, הו מת׳ל קצה מפכ׳ם בנון כמא קדמנא וכקולה ואין קצה לאוצרותיו.
קנצי – סוף.
תבינו – תשתקו להבין ולשמוע את אשר נדבר.
"How long?⁠" will you prolong the discussion?
Consider Be silent to understand and to hear what we will speak.
קנצי – כמו: לקץ, ונו״ן יתירה בו.
תבינו ואחר נדבר – ראיתי בפתרוני רבנא שלמה זצ״ל: תבינו – תשתקו, להבין ולשמוע את אשר נדבר.
עד אנה תשימון קנצי – עד מתי תשימו קץ לדברים, איוב מדבר ואתם עונים לו, אם כן אין קץ לדברינו, אבל הניחו לו לדבר כל דבריו, ותבינו אותם ואחר נדבר – ונשיב לו דברים.
ויש עליו תשובה גדולה: מה הוא אומר לעשות עכשיו שלא עשו מפעם ראשנה שהשיבוהו. כתחילה הבינו כל דבריו עד ששתק מעצמו, ואחר כן השיבוהו.
אלא על כרחיך: תבינו ואחר נדבר – אין זה לא עיצה ולא ציווי, אלא דברי קינתורין ודברי ריבות ודברי תוכחות, שמוכיח את ריעיו, וכעיניין הזה אומר להם: עד אנה תשימון קנצי למלין.⁠א
תבינו – לשון הווה.
ואחר נדבר – אף הוא לשון הווה.
תבינו ואחר נדבר – שאנו מבינים דבריו ואחר כך אנו מדברים, ומשיבים לו תשובה על כל דיבור ודיבור: אם כן הוא: שהוא ידבר ואנו נשיב, הוא ידבר ואנו נשיב, אין לדבר סוף. אלא תשובה זו שאשיב לו עכשיו, בתשובה זאת ישים לב, ולא נצטרךב עוד להשיב לו תשובה, כי עיקר וסוף דבר שהכל נשמע בו, וזאת תהיה עיקר התשובה לאיוב.⁠ג
א. כן בדפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20: ״למילין״. בכ״י פריס 162: ״למלים״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״נצרך״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״עוד להשיב לו תשובה כי עיקר וסוף דבר שהכל נשמע בו, וזאת תהיה עיקר התשובה לאיוב״ מופיע רק לאחר מכן בפסוק הבא לאחר מלת ״בכעסו״.
עד אנה תשימון – מדבר לאיוב בלשון רבים: אתה וחביריך דוגמתך בני דיעתך: עד אנה תשימון סוף למילין של תוכחות, שאין אתם חוששין בהם. תנו לב להתבונן ואחרי כן נדבר דברי אמת.
קֶנֶץ – שם דבר, כמו: קץ, והנו״ן יתירה בו.
בלדדעד אנה תשימון קנצי – הנו״ן נוסף.
והנכון: שאין לו דומה, וענינו: רוב.
עד אנה תשימון קנצי למלין – מתי תשים קץ לדברים ועד אנה בכאן כמו עד אנה ינאצוני (במדבר י״ד:י״א), עד אנה י״י תשכחני נצח (תהלים י״ג:ב׳), עד מתי נדבר ולא נשים קץ למלים.
קנצי – מן ׳קץ׳ ודגשות ׳קצו׳ ׳קצין׳ בעבור נו״ן וזה יורה וכן דגשות חטה ושעורה מן ׳חנטין׳ יורה עליו. וכן אמר בדגשות ׳אשה׳ ׳אנושה׳ מלשון ׳אנוש׳ ׳אנשים׳ לזכרים.
עד אנה תשימון קנצי למלין – עד אנה לא תשימו קץ לדברים.
נטמינו – כמו נדמינו ונמשלנו, כמו ט׳ בד׳, כי הם ממוצא אחד מן דטלנ״ת שהם ממוצא הלשון.
קנצי – מן קץ שנים שרשים בענין אחד.
למלין – הנו״ן תחת המ״ם ורבים כן.
תשימון – כנגד אליפז ואיוב ידבר.
קנצי – עד מתי תשימון סוף ותכלית למליכם שתבינו ותשכילו.
ואחר נדבר – אני וצופר.
עד אנה תשימון קנצי למלין – לא יוסיף בזה המענה רק להפליג על אבדן הרשעים, כי הוא ראייתם בייסורין שהם במשפט.
קנצי – כמו קצים ישים את חביריו, על שישימו קצים לדבריהם ולא ידברו עד ענות איוב לכל אחד ואחד.
תבינו – דברי איוב.
ואחר נדבר – כל אחד ואחד. ירצה לומר כי אין בפיהו נכונה1 ואין ראוי להמתין לשמוע לו.
1. השוו ללשון הפסוק בתהלים ה׳:י׳.
(ב-ד) ויען בלדד השוחי ויאמר. עד אנה תשימון קנצי למילין – כבר קדם לנו כי חדש בזה על מענהו הראשון, שרמז לאיוב, שהוא היה רשע טרם בא פגעיו, ולכן אמר לו מלות נמרצות, וקראו, טורף נפשו באפו.
קנצי – כמו קצים ואמר זה לפי שאיוב היה אומר דברים רבים במענה אחד וכשיחשב שיכלה המאמר להיותו לתכלית אחד מדבריו יתחיל בטענה אחרת ולזה ישים תכליות רבים לדבריו כאילו אמר עד אי זה מקום מהויכוח תשתדלו ברבוי הדברים והטענות וזה כי יתכן שבמאמר הראשון יזכרו כל טענותיהם ומהמאמר ההוא ואילך לא יצטרכו לזכור טענות חדשות לקיים דבריהם אך ישתדלו לבד להתיר הספיקות במה שטענו החולקים עמהם על דעתם.
תָּבִינוּ. מיני הרעות הקורות, וְאַחַר נְדַבֵּר אם ראוי לייחס אותם למסדר, ולהתרעם עליהם1:
1. אולי מפרש כרשב״ם: ׳מדבר לאיוב בלשון רבים: אתה וחביריך דוגמתך בני דיעתך: עד אנה תשימון סוף למילין של תוכחות, שאין אתם חוששין בהם. תנו לב להתבונן ואחרי כן נדבר דברי אמת׳. אך מדברי רבינו בפסוק הבא יתכן לפרש שמדבר אל איוב ואליפז.
קנצי – הוא מלשון קץ וסוף.
עד אנה – עד מתי תעריכו אמרים תשימון סוף להדברים וזאת עשו תנו לב להבין מאמרי איוב ותוכן ויכוחו, ואחר נדבר להשיב עליהם ולא נוסיף לדבר עוד דבר שאינו מענין הויכוח ומהר יתמו דברינו.
עד אנה תשימון קנצי למלין – משך חמש שנים נתקשיתי בפסוק זה ולא נתקררה דעתי בכל מה שראיתי בו במפרשי עמנו ושלא מבני עמנו. גם פירושים רבים חדשנו בו אני ותלמידי ולא שקטה רוחי באחד מהם.
ועתה (ב׳ שבט תר״ב) ראיתי כי במענה הקודם (ט״ז:ב׳-ד׳) איוב אמר לחבריו שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם. הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה גם אנכי ככם אדברה וגו׳, הנה חֵרֵף אותם ושִתֵק אותם בלעג ובוז. ונראה לי: כי בלדד בשמעו את אלה חרה אפו ואמר לחביריו עד אנה תגרמו שיאמר לכם איוב תשימון קנצי למלין? הלא כל זה מפני שאתם מדברים בלא דעת ובלא תבונה. לכן ראוי לכם להתבונן ולשים לבבכם קודם שתדברו, תבינו ואחר נדבר.
אועתה כ׳ באב תר״ז נראה לי שאין צורך להוסיף מלות בפסוק, ונראה לי כי אחר שסיים איוב מענהו נשארו חבריו כשעה חדא כאלמים בלי דעת מה יענו, ואז בלדד הוכיחם ואמר להם עד מתי לנו שנדבר ולא נניח לאיוב שידבר גבוהה גבוהה.
א. מכאן עד סוף הפסוק מופיע רק בדפוס ראשון, ואינו בכ״י שוקן.
קנצי – בא הנו״ן תמורת אות הכפל, כמו לשמיד מעזניה, כי לא תמנו.
עד אנה תשימון קנצי למלין – המתוכח עפ״י השכל והראיות יכלה הוכוח עם הראיה האחרונה והמופת הצודק המכריע, ואז יהיה קץ להוכוח, אבל המתוכח בדברים בלא ראיות רוצה לתת קץ אל הוכוח ע״י מלים ודברים. שמי שירבה לדבר עד שילאה את חברו זה ישים קץ להוכוח, וזה אינו מהראוי. כי ראוי שתבינו תחלה ואחר נדבר. ובזה יהיה קץ הוכוח וסופו ע״י ראיות התבונה והשכל:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) מַ֭דּוּעַ נֶחְשַׁ֣בְנוּ כַבְּהֵמָ֑הנִ֝טְמִ֗ינוּ בְּעֵינֵיכֶֽם׃
Why are we counted as beasts, and reputed dull in your sight?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מָא דֵין אִתְחַשַׁבְנָא הֵיךְ בְּעִירָא טִמַעְנָא בְּמֶחֱמֵיכוֹן.
מא באל חסבנא כאלבהאים, ואנסדדנא פי אעינכם.
מדוע, מדוע נחשבנו כבהמות ונהיינו מטומטמים בעיניכם.
ושמוש נטמינו בעיניכם נאטמנו בעיניכם, תרגום סתמום. פלשתים1 טמונין פלשתאי.
1. בראשית כו טו. וכיוצא בזה כתב בפירושו לשבעים מלים בודדות, נטמיני בעיניכם כאלו נסתתמנו בעיניכם, וכעין אמרם בתלמוד היתה לו גומה וטממה.
ויתצרף נטמינו בעיניכם, ואנסדדנא פי עיונכם, תרגום סתמום פלשתים טמונין פלשתאי.
נטמינו בעיניכם – נחשבנו בעיניכם טמונין ואין יסוד בתיבה זו זולתי ט׳ מ׳ כמו טמונין פלשתאי, תרגום של סתמום פלשתים (בראשית כ״ו:ט״ו), יש מפרשים לשון טמינה וטעות הוא בידם שא״כ צריכה התיבה שני נונין אחד ביסוד וא׳ בשמוש של רבים.
and reputed dull in your sight Heb. נטמינו. We are considered in your eyes as stopped up. The word has no radical besides the "teth" "mem,⁠" like טַמוֹנוּן פְלִשְתָּאֵי, which is the Aramaic translation of סִתְּמוּם פלשתים "the Philistines stopped them up" (Bereshit 26:15). Some explain [this] as an expression of hiding (טמינה), but they are in error, because were that the case, the word would require two "nun"s, one for the radical and one for the plural suffix.
אמדוע נחשבנו כבהמה – כי מדוע נחשבנו כבהמה בעיניו שהוא מחשב אותנו בלבו כבהמה.
נטמינו – פתרונו: נסתם.
בעיניכם – פתרונו: בעיניכם ולעיניכם הוא מסתם את דברינו ומחשב אותנו כבהמה.
א. הביאורים על פסוק ג׳ מופיעים רק בכ״י ס״פ I.20. הם חסרים בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו.
מדוע נחשבנו כבהמה – שאתם סבורים שאין ממש בדברינו.
נִטְמִינוּ – מן טָמָה, והוא לשון אטימה, כמו: מן ראה – נִראינו, מן עשה – נַעֲשִינו, מן פָנָה – נִפנינו, מן בָנָה – נִבנינו.
נטמינו – כמו ׳נדמינו׳, דל״ת טי״ת שהם ממוצא אחד.
ויתכן: נטמינו – כמו נסתמנו, ותרגום סתמום פלשתים (בראשית כ״ו:ט״ו) – טמונון פלשתאי. ודומהו: כי איש טמא שפתים אנכי (ישעיהו ו׳:ה׳), איך נטמינו, מבעלי הה״א.
מדוע – יש אומ׳ שהמלה מן דעת והענין מה דוע וכן מלכם תדכאו (ישעיהו ג׳:ט״ו) מזה בידך ויהיה דוע ודע מן אשא דעי (איוב ל״ו:ג׳) שנים משקלים.
נטמינו – מן טמא רק בא על דרך בעלי הה״א.
נטמינו – נהיה נמאסים בעיניכם כטמא.
מדוע נחשבנו כבהמה – לשמוע חרופו וגדופו אשר יאמר כי לא ימצא בנו חכם, ומדוע אנחנו נטמנים בעיניכם החבירים לסבול תעתועיו.
נטמינו – מלשון טמונין פלישתאי, ולשון חכמי׳ טם, טמנו מהם, אמר מדוע נחשבנו אנחנו בעיניכם כאלו לבינו סתם עפר וטיח אשר עליו מהשכיל, כדרך שפירשתי בפסוק כי לבם צפנת משכל (איוב י״ז:ד׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[מַדּוּעַ] נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה. באמרך (לעיל יז ד) ׳כי לבם צפנת משכל׳, נִטְמִינוּ - היינו כאטומי החושים1 בְּעֵינֵיכֶם - בעיניך ובעיני אליפז המסכים עמך בזה, באמרו שלפעמים יקרה רע לצדיק על צד מוסר לו או לזולתו, או להיות צדקו בלתי מספיק לרצון לפני האל ית׳ לרוב גדלו, ואינו כן:
1. כ״כ הרשב״ם, ׳נטמינו׳ מלשון אטימה.
נטמינו – מלשון אטימות וכן ונטמתם בם (ויקרא י״א:מ״ג).
מדוע – בעבור סכלות מה חשובים אנו בעיני איוב כבהמה עד כי יאמר עלינו לבם צפנת משכל.
נטמינו בעיניכם – בפניכם יעיז לומר אשר אטומים אנחנו מחכמה.
נטמינו – סתימת הלב, וכן דרשו חז״ל על ונטמתם בם, ויל״פ שבא היו״ד תחת א׳ נטמאנו.
מדוע – איך תכחיש בהשארת הנפש אחר המות. שאם כן האדם נחשב כבהמה. כמ״ש ומותר האדם מן הבהמה אין וכו׳ הכל הולך אל מקום וכו׳. כי כן נטמינו בעיניכם:
Job's anguish has unbalanced him. How else can his denial of the survival of the soul after the death of the body be explained? For if human beings are just mortal and their souls perish at death, then man is reduced to the level of being just another animal.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) טֹרֵ֥ף נַפְשׁ֗וֹ בְּאַ֫פּ֥וֹ הַֽ֭לְמַעַנְךָ תֵּעָ֣זַב אָ֑רֶץוְיֶעְתַּק⁠־צ֝֗וּרא מִמְּקֹמֽוֹ׃
You that tear yourself in your anger, shall the earth be forsaken for you? Or shall the rock be removed from its place?
א. וְיֶעְתַּק⁠־צ֝֗וּר א=וְיֶעְתַּק⁠־צ֝וּר (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דִמְצַעַר נַפְשֵׁיהּ בְּרוּגְזֵיהּ אֶפְשַׁר דְאַמְטוּלָךְ תִּשְׁתְּבַק אַרְעָא וְטִינָר יִסְתַּלֵק מִן אַתְרֵיהּ.[ת״א] דְטָרִיד נַפְשֵׁיהּ לְגַרְמֵיהּ אֶפְשַׁר דִמְטוּלְתָּךְ תִּתְנְשֵׁי אַרְעָא מִן לְמִתַּב וְתַקִיפָא יִסְתְּלֵק מִן אַתְרֵיהּ.
טורף נפשו באפו – אבא בנימין אומר שנים שנכנסו לבית הכנסת להתפלל וקדם אחד מהם את חברו להתפלל ולא המתין לחברו (להתפלל) ויצא טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ, [ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר] ויעתק צור ממקומו, ואין צור אלא הקב״ה שנאמר צור ילדך תשי, ואם המתין לו מה שכרו, א״ר חנינא זוכה לברכות הללו שנאמר לוא הקשבת למצותי וגו׳ ויהי בחול זרעך וגו׳.
ויא מפתרס נפסה בגצ׳בה, הל בסבבך יתרך אלארץ׳, וינתקל אלצואן מן מוצ׳עה.
טרף, דוי הטורף נפשו בכעסו האם בגללך תיעזב הארץ וייעתק ההר ממקומו? וכך כתב גם בהקדמת ספרו הנבחר באמו״ד פ״ה מהדורתי עמ׳ טז. ושם במאמר א פ״ג מהדורתי עמ׳ סט כתב: ואמר הכתוב במי שחשב שהדבר יהיה כפי קביעתו וישתנה כפי דמיונו הלמענך תעזב ארץ וכו׳.
ואמרו טורף נפשו, כלומר איוב, והיא המטרה המכוונת בזה, כי כאשר אמר אני נתיסרתי בלא חטא, והיה לדעתם אומר זה מיחס עוול למשפט, אמרו לו הלמענך, הבגללך אתה יעזב כל העולם, ולא העולם כולו, אלא אף הר אחד לא נוכל להזיזו ממקומו בגללך, והיאך נעביר אדון העולמים מתאריו שהוא צדיק בגלל כך1 ונתארהו בעול, לפי שלא החיל בך יסורין אלו כי אם בחטאיך וכך דרך הרשעים.
1. בגלל שנדמה לך שאתה צדיק ושאתה מתיסר לא על חטא.
וקולה טורף נפשו, יעני איוב, והו אלגרץ׳ אלמקצוד בה, ות׳לך אנה למא קאל אני קד אולמת בלא ד׳נב, וכאן ענדהם קאיל הד׳א מג׳ורא ללקצ׳א, קאלו לה להמענך, לסבבך אנת יתרך אלעאלם כלה, ולא אלעאלם באסרה אלא ג׳בל ואחד לא נקדר ננקלה מן מוצ׳עה בסבבך, פכיף ננקל רב אלעאלמין מן וצפה באלעדל לד׳לך פנצפה באלג׳ור, לאן מא אנזל בך הד׳ה אלאלאם אלא מן ד׳נובך וכד׳א סביל אלט׳אלמין.
טורף נפשו – חוזר על איוב לך אני אומר הטורף ומחבל נפשו באפו ובכעסו.
הלמענך – הלמען צדקתך תעזב הארץ ממשפט מדתה.
ויעתק צור – היוצר (ממקומו) מדעתו וממדתו.
One who destroys his soul He turns to Iyyov, "To you I say, the one who destroys his soul in his anger and in his wrath.⁠"
for your sake For the sake of your innocence shall the earth be abandoned by its standard of justice?
and shall the Rock be removed The Creator. from His place From His knowledge and from His nature.
הטורף נפשו באפו – פתרונו: המשחית נפשוא בכעסו. וזו היא תחלת דברי התשובה.
הלמענך תעזב ארץ – פתרונו: הבשבילך ישתנה מנהג העולם.
ויעתק צור ממקומו – פתרונו: או שמא ישתנה דבר הנוהג על פני כל הדורות, וקבוע עם כל דור ודור כצור הקבוע במקומו, שלא יעתק משם לעולם, כך: שמא סידרי בראשית הקבועים ונהוגים לעולם ישתנו למענך? בתמיה: ומה הוא המנהג שהוא נוהג ועומד לדורות, ואינו משתנה? זה הוא.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בדפוס ברסלאו נוסף כאן ״באפו״. בכ״י פריס 162 נוסף כאן: ״עוד״.
טורף נפשו באפו – אתה הוא הטורף נפשו באפו, וכי אתה סבור שלמענך תעזב ארץ ותפסוק מדת הליכת הארץ שיזוז היוצר ממקומו לבראות עולם חדש בעבורך. מנהג עולם משנים קדמוניות שלא ישיגו רשעים טובה וברכה, ואילו היית צדיק לא יהו מגיעך כל כך.
טורף נפשו באפו – הורג נפשו לאיוב הוא אומר בעבור הכעס.
הלמענך תעזב ארץתעזב פתוח כמו תשבר. יעזוב האל שלא ידין דין ברואיו.
תעזֵב – בפתח תחת צירי.
טורף נפשו באפו – כנגד איוב ידבר ופ׳ הורג נפשו בכעסו אם בעבורך תעזב ארץ שיעזבה י״י.
ויעתק צור – והענין ראוי היה העולם שיהרס בגללך אם צדקת אכן הנפש החוטאת היא תמות.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל י״ח:ד׳,כ׳.
טורף נפשו באפו – עתה יענה את איוב, אתה הטורף כלביא את נפשך באפך ובחמתך, האם בעבור תלונתך תעזב הארץ – להשתנות סדרי העולם, ויעתקו הצורים, שהם מוסדות הרים, ממקומם, הנה אמת הוא כי כך סדרו של עולם ולא ישתנה בעבורך, שהאל מטיב לרשעים בתחלה בחמלו על מעשיו ובסוף ידעך אורם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ד) ואמר: הלמענך תעזב ארץ וכו׳ – כלומר: ישתנו סדרי בראשית אשר גזר השם, כי הרשע יחולו עליו צרות רבות ושונות, ודי בזה רמז לו שהוא רשע.
ויעתק צור – ויסתלק צור.
אבל אתה איוב טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ באמרך (לעיל ז טו) ׳ותבחר מחנק נפשי׳, הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ - האמנם אתה כל כך צדיק בעיניך שתחשוב שיהיה ראוי שלמענך ישתנה הסדר הטבעי והרשות הנתונה לבחירה האנושית להצילך מעצת רשעים, שהם כשדים ושבא ששללו ממונך, וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ בהפר אותות השמים המסודרים לכלל המציאות, כענין ׳אש אלהים׳ (לעיל א טז) ו׳רוח גדולה באה׳ (שם פסוק יט)⁠1:
1. רשב״ץ. ראה פרק א׳ משמים, וע״י אדם, וזהו כאן סדר טבעי בבחירה אנושית, ואותו השמים. ר״י קרא: הלמענך תעזב ארץ – פתרונו: הבשבילך ישתנה מנהג העולם. ויעתק צור ממקומו – פתרונו: או שמא ישתנה דבר הנוהג על פני כל הדורות, וקבוע עם כל דור ודור כצור הקבוע במקומו, שלא יעתק משם לעולם, כך: שמא סידרי בראשית הקבועים ונהוגים לעולם ישתנו למענך? בתמיה.
הלמענך – בנסחאות כ״י הה״א בגעיא וכן במכלול בשמוש הה״א דף נ״ח.
תעזב ארץ – מלעיל ועי״ן הפעל בפתח עפ״ה ובדפוס נפולי בסגול וטעות הוא.
ממקמו – בספרים מדוייקים חסר וא״ו וכן דינו כפי המסורת דריש עזרא.
צור – היוצר.
טורף נפשו – אתה איוב הטורף את נפשו ומשחיתה בהראות כעסו מול המקום וכי למענך תעזב הארץ ר״ל וכי ע״י צעקתך שתאמר צדיק אתה ומיוסר על לא חמס וכי בעבור זה נחליט לומר שהארץ עזובה ביד מערכת השמים והיוצר נעתק ממקום העולם ולא ישגיח בו.
צור – כן קורא הנפש האלהית, כמ״ש צור לבבי וחלקי אלהים, וכבר חשבו שבאמצע כדור הארץ יש צור חזק שהוא אבן שתיה ויסוד הארץ ומושך כל הארץ ואשר עליה אליו, וממקומו לא ימוש גם בהמיר ארץ ובמוט הרים, ואליו ימשיך את הנפש שהיא יסוד הגוף, והיא הצור שצייר את הגוף ונותנת צורתו, ועז״א וצורם לבלות שאול (תהלות מ״ט), ועפ״י מליצה זו נקרא ה׳ צור עולמים.
טורף אתה הטורף נפשו ע״י אפו, שע״י אפך תחליט שהנפש היא בת תמותה.
הלמענך – לקח מליצתו ממ״ש שהארץ יש לה יסוד צור חזק ודבר מצוק הנתון באמצעותה אשר ימשוך הכל אלי, וגם אם תחרב הארץ בכללה ישאר צור הארץ ויסודה תלוי על בלימה וממקומו לא ימוש, עפ״ז יצייר שהאדם י״ל ג״כ צור חזק שהוא לו יסוד, שהיא נפשו האלהית שגם בעת שתעזב הארץ. ר״ל שימות הגוף הארצי. בכל זאת הצור והיסוד לא ימוש. דהיינו שהנפש האלהית תשאר בחיים ותחיה לנצח. וא״כ וכי למענך בעבור שאתה רוצה להתלונן על מעשי ה׳. נאמר שבעת תעזב הארץ וימות הגוף ויבלה. גם הצור יעתק ממקומו, דהיינו שאז תמות גם הנפש עם הגוף:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) גַּ֤ם א֣וֹר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָ֑ךְ וְלֹא⁠־יִ֝גַּ֗הּ שְׁבִ֣יב אִשּֽׁוֹ׃
Yes, the light of the wicked shall be put out, and the spark of his fire shall not shine.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְחוֹד נְהוֹר רַשִׁיעֵי יִטְפֵי וְלָא יִנְהַר גִיהַּ נוֹרֵיהּ.
בל נור אלט׳אלמין יכ׳מד, ולא יט׳הר שראר נארה.
גם, אלא אור רשעים ידעך ולא יאירו ניצוצות אשו. יגה לשון נוגה. ותרגם שביב ״שראר״ והם הנצים והניצוצות הניתזים ומועפים מן האש בעת שלהובה.
גם אור עד סוף הפרשה רומז בכל הדבור אליו1
1. אל איוב עצמו.
גם אור אלי אכ׳ר אלקצה יומי בג׳מיע אלקול אליה.
גם – עתה לפי צעקתך זאת תנהג לדורות.
אור רשעים ידעך – יקפץ ממקומו שביב, אשטנצילא.
Yea Even now, according to your cry, this will be in force for generations.
the light of the wicked shall be put out it shall spring from its place. spark Etinceler in French.
גם אור רשעים ידעך – פתרונו: כאשר חוטא עושה רע,⁠1 גם הקב״ה פורע ממנו, שאור רשעים ידעך. וזהו: גם אור רשעים ידעך – ופתרונו: יכבה, כמו: דועכו כפשתה כבו (ישעיהו מ״ג:י״ז), וכעיניין הזה נוהגא הקב״ה עם רשעי כל דור ודור עדיך. וכשכבה אור שלך כי חטאת בשביל דבריך ובשביל כעסך שאתה מוציא, אי אפשר שיעזב מנהג העולם או ישתנו סדרי בראשית שלא ליפרע ממך.
שביב – אשטנצלא בלעז.⁠ב
1. השוו ללשון הפסוק בקהלת ח׳:י״ב.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״נהג״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הלעז חסר.
גם – כן הוא המעשה.
יגּה – כמו: ינגה, מן: נגה.
גם אור רשעים ידעך – זה יורה בכאן כי רמז לצדיקים כשאמר תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו על כן הוסיף גם.
ידעך – מן דועכו כאש קוצים (תהלים קי״ח:י״ב) ופי׳ יכבה.
יגה – מן נגה.
שביב – פי׳ ניצוץ וכמוהו שביבא דנורא.
וזהו: גם אור רשעים ידעך – והאור והשביב כמשמעם וחזר פעם אחרת לאמר.
גם אור רשעים – מלת גם לאמר אף מקצת הרשעים אשר לא יהיה להם אור כי מתחלה ידעך נרם כי רובם לא יהיה להם אור, כי בחושך באו ובחושך ילכו.
ידעך – יחשך.
(ה-ו) גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ. הנה גם לרשעים אשר אמרת שהם מצליחים תקראנה כאלה באופן ש׳ידעך׳ ויכבה ׳אור׳ הצלחתם וְלֹא יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ - ולא ישוב להאיר1, וזה כי לפעמים אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ בקום מערכת מנגדת להצלחתו, והוא אינו מרגיש בזה ואינו ממעט בעסקיו: נֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ. ובזה יאבד מה שקנה בהצלחתו הקודמת:
1. לא ישוב להאיר, ומיושב הכפילות.
ידעך – יקפץ וינתר כמו נדעכו ממקומם (איוב ו׳:י״ז).
יגה – יאיר ווזרח כמו יגיה חשכי (תהלים י״ח:כ״ט).
שביב – ניצוץ כמו שביבין די נור (דניאל ז׳:ט׳).
גם אור – הנה ולא כן הוא כי כאשר אמרנו כן גם היא אשר אור רשעים והצלחתם יוקפץ מהם ולא יזרח ניצוצי אשו והוא משל על מרבית ההצלחה.
שביב – כשהאש נכבה שובב האש להגיה אורו באמצעות העשן, והיא מליצה על הנפש העליונה העומדת על הגוף. כמ״ש נר אלהים נשמת אדם.
גם – אולם זה יהיה ברשע. שאצלו תמות גם הנפש מיתת עולם. וזה התשובה על שאלת רשע וטוב לו. כי סופו יהיה לאבדון שתכרת נפשו הרוחניות שהוא אור הגויה ונרה. ור״ל שהרשעים לא לבד שגופם ימות. כי גם האור שלהם ידעך. שהיא הנפש המאירה אל הגוף.
ולא יגה שביב אשו כי עת ידעך האור מן הנר. דרך האש לשוב כמה פעמים אל הפתילה ולהגיה שנית. אבל הרשעים אחר שידעך נרם. לא יגה אשו השובב וחוזר אל הפתילה. ר״ל שנפשם תכרת ולא תשוב עוד לראות באור החיים:
Only the souls of the obstinately wicked die, perishing eternally with his physical demise..⁠1
1. According to the Talmud (TB Sanhedrin 90a), only those who are extremely wicked have no portion in the Hereafter. This includes those who deny the existence of a Hereafter.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) א֭וֹר חָשַׁ֣ךְ בְּאׇהֳל֑וֹ וְ֝נֵר֗וֹ עָלָ֥יו יִדְעָֽךְ׃
The light shall be dark in his tent, and his lamp which is over him shall be put out.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
נְהוֹר חֲשַׁךְ בְּמַשְׁכְּנֵיהּ וּשְׁרָגֵיהּ אַמְטוּלְתֵּיהּ יִטְפֵי.
אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך – א״ר אלכסנדרי כל אדם שמתה עליו אשתו עולם חשך בעדו שנאמר אור חשך באהלו, ר׳ יוסי בר חנינא אומר פסיעותיו מתקצרות שנאמר יצרו צעדי אונו, ר׳ אבהו אמר עצתו נשלכת שנאמר ותשליכהו עצתו.
וכמא אן אלנור יט׳לם פי כ׳באיה, כד׳אך סראג׳ה עליה יכ׳מד.
אור, וכמו שהאור יחשך באהלו כך נרו עליו ידעך. והכוונה שגם כל מה שינסה לפעול ביזמתו כדי להצליח בו יכשל.
ונרו עליו ידעך – מלה כפולה.
אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך – להראות סימן רע עליו בהדליק נרו והוא ידעך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

אור חשך – האור אשר באהלו יחשך ונרו המאיר עליו יוקפץ השלהבת ממנו ר״ל יוסר הצלחתו ותלך לה בהשגחת ה׳.
אור – בעת שחשך האור אשר באהלו. שהוא אור החיים הגשמיים. אז גם נרו אשר עליו. שהיא נר הנשמה.
ידעך ג״כ. ויכבה חיי הגוף עם חיי הנפש שניהם יחד:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) יֵ֭צְרוּ צַעֲדֵ֣י אוֹנ֑וֹ וְֽתַשְׁלִיכֵ֥הוּ עֲצָתֽוֹ׃
His vigorous steps shall be restricted, and his own counsel shall cast him down.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יִתְעַיְקָן פְּסִיעָת תּוּקְפֵיהּ וְתִטְלוֹקִנֵיהּ מִלְכְּתֵיהּ.
ותצ׳יק כ׳טאה ען קואה, ותטרחה משורתה פי הלאך.
יצרו, ויצרו צעדיו בשל אפיסת כחו ותשליכהו עצתו באבדון.
[ואמרו צעדי אונו, פירוש אונו כאן הכח המניע את הגוף כדי שיתקדם בצעדי הרגלים, ולפיכך הצמיד לו את הצעדים, כלומר לא יהא לו כח לצעוד, וענינו יצר אונו מצעדים1.]
1. כל התוספת הזו המוסגרת היתה במה״ק וכך הוא בהוצאת רב״ז בכרך. ובמה״ב השמיטו רבנו מפני שחזר לפרש יצרו צעדיו מחמת חולשת אונו. והעתקתיו כאן שלא יחשוב המעיין שהיא חסרון.
[וקולה צעדי אונו, יעני באונו הנא אלקוה אלמחרכה ללבדן חתי תתפצל בכ׳טואת אלקדם, פאצ׳אף אלצעדים אליהא, אי לא תכון לה קוה עלי אלנהוץ׳, ואלמעני יצר אונו מצעדים].
יצרו – יהיו קצרים צעדי כחו.
ותשליכהו – מעליו עצתו שיעץ אשר לא יתקיים.
shall be straitened They shall be short. The steps of The steps of his strength.
shall cast him down His counsel that he advised, which will not be fulfilled [will cast him down].
יֵצרו – יהיו צרים וקצרים, כמו: ויצר לו (בראשית ל״ב:ח׳), י׳ של יצרו ננקדת בקמץ קטן,⁠א ומתיגה,⁠ב לפי שהיא שוה לתיבות של י׳ בהברותיו, יֵדעו, יֵשבו, יצֵרו.
אונו – כחו.
ותשליכהו עצתו – בעצתו שהוא יועץ לעצמו, היא טורדתו מן העולם.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. ״קמץ קטן״ בלשון הראשונים = ׳צירה׳ בלשון ימינו. בכ״י פריס 162: ״בקמץ קמץ״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״ומתיבה״.
יצרו – יהיו צרים וקצרים, כמו: וייצר לו (בראשית ל״ב:ח׳), יו״ד של יֵֽצרו נקודה בקמץ קטן1 ומתיגה, לפי שהוא שוה לתיבות של יו״ד בהברותיו, יֵֽדעו, יֵֽשבו, יֵֽרדו.
ותשליכהו עצתו – מחשבת עצתו משלכת אותו לאבדון ומות.
1. ״קמץ קטן״ בלשון הראשונים = ׳צירה׳ בלשון ימינו.
יצרו צעדי אונו – כחו ושרשו יצר. יצרו – בשקל ירדו ירד, והם לשון צר ומצוק (תהלים קי״ט:קמ״ג). אך שרשו אחר ומשורש יצר, לא יצר צעדך (משלי ד׳:י״ב). ותשליכהו עצתו ברעה.
יצרו – מן צר, שנים שרשים בענין אחד.
אונו – כחו.
יֵצְרוּ – הפך תרחיב צעדי תחתני (שמואל ב כ״ב:ל״ז) והענין שלא יוכל להמלט ותשליכהו עצתו הרעה לארץ.
יצרו צעדי אונו – כשילך בחיל ובכח יצרו צעדיו ולא יוכל ללכת אל מחוז חפצו.
ותשליכהו עצתו – עצתו עצמה תשליכהו לארץ, כי ממנה ובעבורה יפול מלא קומתו ארצה1 ולא יקום, כי רגליו יוליכוהו אל הרשת כמהר צפור אל פח (משלי ז׳:כ״ג).
1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א כ״ח:כ׳.
יצרו – עניין צרות.
צעדי אונו – פסיעות כחו.
ותשליכהו – ותעזבהו.
(ז-ט) יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ. ולפעמים יקרה שיהיו לפניו דרכים רעים להשיג מבוקשו וכולם צרים ובלתי בטוחים, וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ לבחור היותר רע מהם1, כִּי שֻׁלַּח בְּרֶשֶׁת בְּרַגְלָיו - וזה כי לפעמים מזורה ה׳רשת לרגליו׳ מאיזה שונאו, והוא להמלט עַל שְׂבָכָה יִתְהַלָּךְ, שהיא עשויה נקבים, ובזה יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח - בנקב של ׳שבכה׳, ואז יַחֲזֵק עָלָיו צַמִּים - ליסטים או תקיף ממנו2:
1. ר״י קרא: בעצתו שהוא יועץ לעצמו, היא טורדתו מן העולם.
2. כן פירש ׳צמים׳ לעיל ה ה.
ותשליכהו – הוא״ו בגעיא.
אונו – כחו כמו מצאתי און לי (הושע י״ב:ט׳).
יצרו וגו׳ – הפסיעות שפסע בכח בהרחבת מקום סופו יהיו צרים ודחוקים ועצת עצמו תשליכהו בשפל המצב כי המקום יסכל עצתו ויוכשל בה.
צעדי אונו – צעדי כחו, מצייר הכח כעצם מופשט שבחולשתו יצעד פסיעות צרות וילך אט.
יצרו – מצייר איכות מפלתו. שבזקנתו צעדי כחו צרים. ועצתו תשליכהו ותרחיקהו מעליה. עד שבלכתו בלא עצה בצעדים קצרים ילכד בקל בפח המוכן להשחיתו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) כִּֽי⁠־שֻׁלַּ֣ח בְּרֶ֣שֶׁת בְּרַגְלָ֑יווְעַל⁠־שְׂ֝בָכָ֗ה יִתְהַלָּֽךְ׃
For he is cast into a net by his own feet, and he walks upon a mesh.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מְטוּל דְאִשְׁתְּדַר בִּמְצַדְתָּא בְרִגְלוֹי וְעִלַוֵי סְרִגְתָּא יְטַיֵל.
לאן קד כ׳לת רגליה פי שרך, או הו עלי שבכה יסיר.
כי שלח, כי כבר נאחזו רגליו במלכודת או שהוא על שככה מתהלך. רשת ושבכה מיני מצדות הן, כמו פח וחבל ומלכודת בפסוקים דלקמן.
כי וגו׳ – סופו אשר שולח ברשת (שולחו) רגליו לצעוד על הרשת וליתפש.
ועל שבכה יתהלך – היא רשת כל שבכה עשויה כמו רשת והוא קייפא שבראשי הנשים.
For his end will be that... he shall be sent into a net His feet will be sent to step on a net and be caught.
and he shall walk on the toils Heb. שבכה. Every שבכה is made like a net, and that is the coif that is on the head of women.
כי שולח ברשת ברגליו – פתרונו: כשמגיע זמנו ליפול, הוא משולח ברגליו ברשת הפרושה לו.
ועל שבכה יתהלך – כאדם שהולך בין סירים סבוכים.
שבכהא – רמילוי בלעז, ותצת בסבכי היער (ישעיהו ט׳:י״ז).
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״שבכה״.
כי שֻלח – שהרי הוא שולח ברשת אשר ברגליו נתון כדי שיפול בו.
ועל שבכה – מלה כפולה.
כי שולח ברשת ברגליוא – ופירושו: כי רגליו שולחו ברשת.
שבכה – בלשון קדר כמוב רשת, והוא כענין: מסובך.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395, אוקספורד 567 חסר: ״ברגליו״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״בלשון קדר כמו״.
כי שלח ברשת ברגליו – ברשתו של הב״ה הוא נלכד ולא יוכל להמלט.
ועל שבכה – היא הרשת כמו בלשון ערבי שבכה.
ברשת ברגליו – שני דבקי מלין ובאחד שלח ברשת בלא רגלים. או שלח ברשת ברגליו. ולשניהם יש ענין כי שלח ברשת ובכל עת תהיה ברגליו.
שבכה – רשת.
ברשת ברגליו – פי׳ עצתו שלחתהו ברשת שהיא ברגליו וטעם הרשת והשבכה והפח והתבל והמלכדת רמז לצרות המוצאות אותו.
ועל שבכה יתהלך – תמיד. והענין כי הרשעים עצתם תהי׳ להם למוקש והדבר אשר יחשבו להמלט ולהשגב בו וימהרו אליו, הוא יהיה להם לפח.
שבכה – רשת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

שבכה – מצנפת ר״ל רשת הארוגה כמצנפת וכן בעד השבכה (מלכים ב א׳:ב׳).
כי שולח – בעצת עצמו יהיה נשלח ברגליו לבוא בתוך הרשת להיות נלכד בה.
ועל שבכה – מעצמו יתהלך על הרשת העשויה מעשה שבכה וכפל הדבר במ״ש.
שלח – כמו בעד השלח יפולו, חרב הנוקב כמש״ש.
שבכה – כמו שבכים מעשה שבכה (מלכים א ז׳) מין רשת.
כי – עתה מצייר איכות לכידתו בהפח. הרשת שפורשים סביב הפח שבו צודים את הבע״ח אל הפח. הוא כבר דבוק ברגליו. והוא שולח ונוקב את רגליו בהרשת, ומתהלך על שבכה שבכ״מ שהולך, הרשת הולך עמו. עד שמתקרב אל הפח:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) יֹאחֵ֣ז בְּעָקֵ֣ב פָּ֑חיַחֲזֵ֖ק עָלָ֣יו צַמִּֽים׃
A trap takes him by the heel, and a snare lays hold of him.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהרמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יֵאחוֹד בְּתִקְלָא דְפָחָא יִתְקוֹפוּ עֲלוֹי גַבְרַיָא.
וקד אכ׳ד׳ בעקבה אלפך׳, ישתד בה נקאבה.
יאחז, וכבר אחז את עקבו הפח ונתחזק עליו צעיפו. וכתב רבנו בפירושו לתורה בראשית כה כו, וידו אחזת בעקב עשו, ואפשר לומר שזה המופת שהוא תפישת התינוק בעקב אחיו נעשה למשל על הנצחון שיהיה ליעקב באחרית הימים, לפי שהתופש בעקב הוא המנצח כמו שנ׳ יאחז בעקב פח.
ופירשתי צמים צעיף, מבעד לצמתך1. והכוונה בכך צעיף המלכודת והסתרתה.
1. שיר השירים ד א. ד ג. וראה שם מהדורתי. והצעיף שרגילים לכסות בו הפנים נקרא בערבית ״נקאב״ וכך תרגם בבראשית לח יד ותתעלף ״ותנקבת״. ורב״ז לא ידע זאת ובלבל פירוש רבנו. והכוונה כאן על ההסואה ההסתרה והכסוי שרגילים להסוות בו את המצודה שלא ירגיש בכך המיועדת לו.
ופסרת צמים, נקאב, מבעד לצמתך, אראד בד׳לך נקאב אלפך׳ ואסתתארה.
יחזק עליו צמים – הם הבתולות.
יאחז – יאחזנו בעקב פח.
shall seize A trap shall seize him by the heel.
יאחז בעקב פח – פתרונו: פח בעקבו יאחזנו.
יחזק עליו צמים – פתרונו: יחזק הקב״ה עליו מתענים, הם האביונים, שהיה גוזלם וחומסם.
יחזק עליו צַמּים – מחזיק ואוחז בו פח אחר ששמו צַמּים, וכופל המקרא מלתו.
יאחז – הפח בעקבו יתחזקו עליו הצמאים.
והכהן נ״ע אמר: הבתולות בעלות השיער, מלשון גלי צמתךא (ישעיהו מ״ז:ב׳).
ואחרים אמרו: בלשון קדר אבנים חזקים, הפך כי עם אבני השדה בריתך (איוב ה׳:כ״ג).
א. כן בכ״י פרמא 2395. בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896 חסר: ״בעלות השיער מלשון גלי צמתך״.
יחזק עליו צמים – כאשר פירשתי למעלה: ליסטים בעלי שער.
צמים – פרשתיו, אביון או עני ושרשו צמם.
יאחז בעקב פח – יאחזנו בעקבו. והנכון יאחז הוא את הפח בעקבו, כי יכביד עקבו ברצונו על הפח שלא ישמט ממנו, והוא יחזק עליו צמים – יחזיק על עצמו הצמאים לשתות דמו, או משקיו ויינו וחלבו, רמז לאבדן ממונו.
צמים – פריץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

פח – רשת.
צמים – כמו צמאים.
יאחז – הפח תאחזנו בעקב רגלו להיות נלכד בה והמקום יחזק עליו את הצמאים ותשושי הכח.
צמים – הקשרים של הפח, כמו מבעד לצמתך.
יאחז – ואז ילכד בקלות גדול. שאם רק יאחז את הפח בעקבו, כבר יחזק עליו צמים. שהם הקשורים של הפח שבו נקשרו רגלי הנצוד יקשרו רגליו בחוזק גדול. עד שלא יוכל להוציא רגליו משם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהרמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) טָמ֣וּן בָּאָ֣רֶץ חַבְל֑וֹ וּ֝מַלְכֻּדְתּ֗וֹ עֲלֵ֣י נָתִֽיב׃
A noose is hidden for him in the ground, and a trap for him on the way.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהרמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
טְמִיעַ בְּאַרְעָא אַשְׁלֵיהּ וְאוֹחַדְתֵּיהּ עֲלַוֵי שְׁבִילָא.
אלמדפון פי אלארץ׳ חבלה, ומעאלקה עלי אלסכה.
חבלו, ״חכלה״. ומלכודתו ״מעאלקה״ והם מיני מצדות ומוקשים.
טמון בארץ – תחת רגליו.
חבלו – חבל מצודתו אשר ילכד בה.
ומלכודתו טמון עלי נתיבו כשם שטומנין חבל מלכודת לעופות.
hidden...in the ground under his feet.
A noose...for him The rope of his trap, with which he will be caught.
and a trap for him is hidden on the path just as they hide the noose of the trap for birds.
טמון בארץ חבלו – בארץ שהוא הולך בה טמון החבל שיהא נלכד בו.
ומלכודתו טמונה עליא נתיב – שהוא הולך.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו: ״על״.
חבלו – מן חבלים נפלו לי (תהלים ט״ז:ו׳) או מן מחבלים כרמים (שיר השירים ב׳:ט״ו).
טמון בארץ חבלו – חבל מצודתו אשר ילכד בה.
ומלכודתו – טמון, עלי נתיבתו.
חבלו – החבל שיקשור בו רגליו וילכד בו.
ומלכודתו – הוא הפח שילכד בו.
(י-יג) טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ. ולפעמים יטמון חבלו ללכוד את אחרים ולגזול, ואז סָבִיב בִּעֲתֻהוּ בַלָּהוֹת של שופטי ארץ ללכדו, וֶהֱפִיצֻהוּ לְרַגְלָיו - יפיצו לרגליו את ׳חבלו׳ אשר טמן לגזול אחרים, ויקחו מידו מה שגזל קודם לכן וזולתו, ובכן יְהִי רָעֵב אֹנוֹ - על כן ביתו ירעב מעוני, וְאֵיד נָכוֹן לְצַלְעוֹ - ויהיה הוא מוכן לרדיפת שופטים וזולתם, באופן שמתוך צערו יֹאכַל בַּדֵּי עוֹרוֹ - חלקי עורו, יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת - וראש החלאים הממיתים, כמו הקדחת הדקה, יאכל חלקי גופו1:
1. ר״י קמחי: בכור מות – הוא החולי הרע שיבא עליו ממנו ימות. רלב״ג: יאכל איבריו הגדול שבחליי׳ הממיתים.
חבלו – החי״ת בפתח עפ״ה וטעות נפל בדפוס נאפולי שננקד בסגול.
טמון – נסתר.
נתיב – דרך.
טמון – חבל הפח אשר ילכד בה יהיה טמון בארץ לבל ירגיש בה להיות נשמר מלכד.
ומלכדתו – הפח אשר ילכד בה תהיה פרושה עלי נתיב מקום מהלכו ואמר במשל לשון הנופל בלכידת החיות.
חבלו – כמו טמנו גאים פח לי וחבלים פרשו רשת מוקשים שתו, החבלים באים עם הפח והרשת סביב לו.
טמון – והיה דרך צידי חיות להטמין חבל בארץ במקום דריכת החיה, ומלכודה שבה ילכדו אותה בלכתה, ועל פי זה מצייר חבלו שבו ילכדו אותו הוא טמון בארץ עד שלא יראהו, ומלכודתו מוכנת על הנתיב אשר הוא הולך שמה:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהרמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) סָ֭בִיב בִּעֲתֻ֣הוּ בַלָּה֑וֹתוֶהֱפִיצֻ֥הוּ לְרַגְלָֽיו׃
Terrors shall overwhelm him on every side, and shall entrap him at his feet.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
חֲזוֹר חֲזוֹר יְבַעֲתוּנֵיהּ אִתְרְגוּשִׁין וּמְבַדְרִין יָתֵיהּ לְרִגְלוֹי.
מן מחיטה תעתריה אלדהשאת, חתי תבדדה עלי רג׳ליה.
סביב, מכל סביביו יארעוהו הבהלות עד שיפיצוהו על רגליו. כבר העירותי לעיל ג ה כי רבנו מפרש בכל מקום יבעתוהו מלשון עת וכאלו כתוב יעתיהו, והבית נוספת. ופירוש והפיצוהו לרגליו שהצרות יפיצוהו לכל הרוחות כך שישאר תמיד על רגליו נע ונד ממקום למקום שלא תהא לו נחת בשום מקום. ותרגם בלהית ״דהשאת״ הפתעות בלתי נעימות כמו בהלות שהיא תרגום חפזון. וראה לקמן פסוק יד.
בלהות – שדים.
והפיצוהו לרגליו – (ינפצהו) יחבטוהו על הארץ.
terrors Demons.
and beat him off his fee They knock him down to the ground.
סביב בעתוהו – סביבו מבעתים אותו בהלות.
בלהות – תיבה הפוכה, כמו: בלהה – בהלה, שמלה – כמו שלמה, ירזמון – ירמזון, עלווה – עולה, בלהות – בהלות.
והפיצוהו – כמו: ונפץ עולליך אל הסלע (תהלים קל״ז:ט׳).
לרגליו – למקום רגליו.
והפיצוהו – די לו בלא רגליו.
והפיצהו – הבלהות יפיצו החבל לרגליו או המפיצים.
סביב ביעתוהו בלהות – השוכנות סביב לו שלא יצא מתוכם.
והפיצוהו לרגליו – ישימו אותו נפוץ ושבור במקום אשר רגליו עומדות. ענין נפיצה, פיזור הדבר הנשבר לשברים הרבה, וכן ונפץ את עולליך אל הסלע (תהלים קל״ז:ט׳), כאבני גיר מנופצות (ישעיהו כ״ז:ט׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

והפיצהו – חילופים רבים נמצאו במלה זו בנקודות ובאותיות ובספרים מדוייקים הוא״ו בסגול והה״א בחטף סגול ומלא יו״ד אחר הפ״אוחסר וא״ו אחר צד״י.
בעתוהו – מלשון בעתה.
בלהות – הוא הפוך מן בהלות וכן בלהות אתנך (יחזקאל כ״ו:כ״א).
והפיצוהו – יפזרו כמו והפיצך ה׳ (דברים כ״ח:ס״ד).
סביב בעתוהו – סביבות מהלכו בעתוהו שדים מבהילים ופרשו הפח אל רגליו לנפול בה מחרדת הבעתו.
בעתוהו בלהות – שם בלהה בא על השדים תמיד כמ״ש (ישעיהו י״ז) ותבין מליצה זו במ״ש ישעיה כ״ד על פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ עיי״ש.
סביב – ודרך צידי חיות להפחיד את החיה ע״י כלבים, שעי״כ תרוץ ע״י הפחד ותפול בהפח ותלכד. עפ״ז מצייר שבלהות השדים עומדים סביב ומבעתים אותו למען יפול בהפח, והם עצמם מפיצים את הפח לרגליו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) יְהִי⁠־רָעֵ֥ב אֹנ֑וֹ וְ֝אֵ֗יד נָכ֥וֹן לְצַלְעֽוֹ׃
His trouble shall be ravenous, and calamity is ready at his side.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יְהֵי כָפָן בִּיר בּוּכְרֵיהּ וְצַעֲרָא מְכַוָן לְאִנְתְּתֵיהּ:[ת״א] יְהֵי כָפָן בַּאֲנִינוּתֵיהּ וְצַעֲרָא מְזוּמָן לְסִטְרֵיהּ.
יכון ולדה ג׳איעא, ואלתעס מהיא לצ׳לעה.
יהי, יהי בנו רעב והאד מעותד לצלעו. והנה אונו-בנו, כמו כחו וראשית אוני, בראשית מט ג, שענינו ראשית ילדי, ושם תרגם ״נילי״ השגי. וסוף הפסוק ואד נכון לצלעו מוסב על הבן.
אונו – בנו.
לצלעו – אשתו.
His son Heb. אֹנוֹ, lit, his strength.
for his wife Heb. לצלעוֹ lit. his rib [alluding to Eve].
יהי רעב אונו – זהו בנו הבכור.
ואיד נכון לצלעו – היא אשתו השוכבת אצלו.
נכון – מזומן.
יהי רעב אונו – כמו: בן אוני (בראשית ל״ה:י״ח), והענין: שישבע ממנו.
לצלעו – כמו: ולצלע המשכן (שמות כ״ו:כ׳).
יהיה רעב אונו – מן ראשית אוני (בראשית מ״ט:ג׳).
לצלעו – לאשתו בעבור כי היא היתה מצלע אדם.
יהי רעב אונו – בנו, כמו ראשית אונו (דברים כ״א:י״ז).
לצלעו – אשתו.
אונו – כמו ראשית אונו (דברים כ״א:י״ז).
לצלעו – יש אומ׳ אשתו. והנכון כמשמעו.
יהי רעב – בנו שהוא כחו ואונו.
לצלעו – של האב יהיה הכאב נכון לצדו ולא יוכל להטריח עצמו על כן יהיה רעב בנו.
יהי רעב אונו – פירש הראב״ע אונו כמו בן אוני (בראשית ל״ה:י״ח), יהיה רעב לכאבו, שישבע ממנו וימלא בטנו צער וכאב.
והתרגום אמר בו שני פנים אחרים: יהי כפין תוקפיה ותברא איטימוס לדופניה, רצונו לומר שירעבו כחות גופו, ואיד – יהי׳ מזומן לצלעותיו.
ותרגום אחר כתיב: יהי כפין ביר בוכריה וצערא מזומן לאנתתיה, פתר אונו מן ראשית אוני (דברים כ״א:י״ז), וצלעו מן ויבן ה׳ אלהים את הצלע (בראשית ב׳:כ״ב), והוא ענין מורגל בתלמוד מה הוא.
אונו – זרעו כטעם ראשית אונו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

אונו – בניו הבאים מכחו וכן וראשית אוני (בראשית מ״ט:ג׳).
ואיד – מקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב ל״א:ג׳).
לצלעו – לאשתו ע״ש שנאמר ויבן וגו׳ את הצלע וגו׳ לאשה (בראשית ב׳:כ״ב).
יהי רעב – הרעב יהיה על בניו ומקרה רע מוכן על אשתו.
אונו – מענין אנינות המסבב אנינותו, ויל״פ שהוא מלשון און ושבר.
יהי – ואז כשנלכד בפח של המות אז המות שהוא הגורם לו אנינות. יהיה רעב. וכן האיד הנכון לצלעו שהוא אשתו הוא גם כן רעב ולא ישבע, עד כי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) יֹ֭אכַל בַּדֵּ֣י עוֹר֑וֹ יֹאכַ֥ל בַּ֝דָּ֗יו בְּכ֣וֹר מָֽוֶת׃
It shall devour the limbs of his body; the first-born of death shall devour his limbs.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יֵיכוּל בּוּצְנִין דְחָפְיָן לְמַשְׁכֵיהּ יְגַמַר בְּנוֹי מַלְאָךְ מוֹתָא:[ת״א] יֵיכוּל בִּסְרָא תְקוֹף מַשְׁכֵיהּ יְגַמַר בְּנוֹהִי שְׁרוּי מוֹתָא.
ויאכל פרוע ג׳סדה, ויאכל פרועה ענפואן אלמות.
יאכל, ויאכל סעיפי או ענפי גופו, ויאכל את בדיו תוקף המות. עורו כנוי לכל הגוף. ובדי, אחד משלשים ושבעה שמות הענף בעברית.
ופירשתי בדי עורו, ענפים כמו ותצא אש ממטה בדיה1. ופירשתי בכור מות, תוקף המות, כלשון הערבים לראשית כל דבר.
1. יחזקאל יט יד. ״ענפואן״ תוקף הדבר, ובנוהג שבעולם תוקף הדבר וחזקו בראשיתו ובכוריו. וראה פירוש ראב״ע שהעתיק דברי רבנו.
ופסרת בדי עורו, פרועא, מת׳ל ותצא אש ממטה בדיה. ועברת בכור מות, ענפואן אלמות, מן לגהֵ אלערב אול אלשי.
יאכל בדי עורו – ויאכל כל שאר בדיו בניו ובנותיו.
בכור מות – שר המות, כמו: אני בכור אתנהו (תהלים פ״ט:כ״ח).
He shall eat the branches of his body And he shall devour all the rest of his branches, viz. his sons and daughters.
the prince of death Heb. בכור מות, as in, "Also I will make him a prince (בכור)" (Tehillim 89:28).
יאכל בדי עורובדי עורו – פתרונו: ענפים שיצאו מחלציו.
ועדיין לא פירש מי יאכלם, והולך ומפרש מי יאכלם,⁠א בכור מות יאכל בדיו.
בכור מות – שר המות, כמו: גםב אני בכור אתנהו (תהלים פ״ט:כ״ח).
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״והולך ומפרש מי יאכלם״.
ב. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בפסוק: ״אף״.
יאכל בדי עורו – האוכל יאכל וישרף ענפיו אשר יצאו ממנו.
יאכל בדיו – פירוש לתחלת המקרא, שיאכל ענפיו שר המות, שימותו בניו של רשע.
בדיו – ענפיו, כמו: ותעש בדים ותשלח פארותא (יחזקאל י״ז:ו׳).
בכור מות – שר מות, כמו: אףב אני בכור אתנהו (תהלים פ״ט:כ״ח).
א. כן בכ״י לוצקי 778 (וכן באיוב מ״א:ד׳: ״פאורות״), וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: פראות.
ב. כן בפסוק ובפירוש ר״י קרא. בכ״י לוצקי 778: גם.
בדי עורו – סעיפי, על דרך משל.
יאכל בדיו – הם בניו.
בכור מות – חוזק או ראשית. והענין: שיבכר המות בבואו.
בדי עורו – איבריו כלוהו.
בכור מות – הוא החולי הרע שיבא עליו ממנו ימות.
בדי – פארות.
בדי עורו – הם עצמותיו.
בדיו – הם בניו.
בכור מות – כי הבכור לוקח פי שנים וכן המות שיאכל האב והבנים קראו בכור, וכן ורעו בכורי דלים (ישעיהו י״ד:ל׳) על רוב החסד שיעשה השם עמם.
יאכל בדי עורו – נמשך לאחור, יאכל בכור מות בדי עורו, ויאכל גם כן בדי עצמותיו ובשרו. או יאכל הוא בעצמו בשיניו בדי עורו מרוב כאבו, ויאכל בדיו הנשארים בבשרו.
בכור מות – הוא שר המות הגדול מכל הממתים, אשר לא יוכל איש להמלט ממנו. או הגדול בדבר יקרא בכור, כמו ורעו בכורי דלים (ישעיהו י״ד:ל׳), הם האביונים הגמורים שהם נמנים ראשונה לעוני.
בדים – ענפים על דרך משל באילן.
בדי עורו – ענפי עורו ובדיו.
יאכל בדיו בכור מות – יאכל איבריו הגדול שבחליי׳ הממיתים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

בדי – ענפי כמו ותעש בדים (יחזקאל י״ז:ו׳) והוא מושאל על האברים.
בכור – ענין שר כמו גם אני בכור אתנהו (תהלים פ״ט:כ״ח).
יאכל – ישחית ענפי עור גופו הם האיברים שהם כבדים אל האילן וחזר ופי׳ אשר שר המות הוא ישחית את בדיו (וזכר העור ולא הבשר לפי שהעור נראה על שטח הגוף ממעל).
בדי עורו, בדיו – בד משתתף עם סעיפם, יאכל סעיפים של עורו, ומוסיף שיאכל סעיפים עצמה שהוא בשרו.
בכור מות – שר המות, הממונה הראשי עליו, כמו אף אני בכור אתנהו.
יאכל בדי עורו – שיאכל את סעיפי עורו. ואח״כ הבכור מות יאכל גם את בדיו, שהוא בשרו ועצמותיו. וכ״ז כיון על איוב איך נלכד ע״י השטן ובלהותיו ואיך השחית את עורו ואת בשרו. וגם יל״פ מ״ש יאכל בדיו היינו את בניו שהם סעיפיו המסתעפים ממנו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) יִנָּתֵ֣ק מֵ֭אׇהֳלוֹ מִבְטַח֑וֹ וְ֝תַצְעִדֵ֗הוּ לְמֶ֣לֶךְ בַּלָּהֽוֹת׃
He shall be plucked out of his tent, of his security; and he shall be brought to the king of terrors.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יִתְגְזַר מִמַשְׁכְּנֵיהּ רוֹחֲצָנֵיהּ וְתוֹבְלִנֵיהּ לִמְלַךְ רְגוּשְׁתָּא.
וינתצל מן כ׳באיה מית׳אקה, ויתכ׳טא בה אלי רייס אלנכאל.
ותצעדהו, ויצעידהו אל שר הכליון: כלומר מבטחו והדבר שהיה משענו ומסמכו נהפך לו לרועץ, וכאן תרגם בלהות ״נכאל״ כליון, וראה לעיל פסוק יא. ומלך כנוי למקור הרע כדרך שאומרים שרא דעניותא.
ינתק מאהלו – מאשתו.
מבטחו – שהיא בטוחה בו, (מבטחו) מבטחת שלו שהיא בוטחת עליו.
ותצעדהו – והיא תצעידהו ותשלחהו (מעליה) לקבר למלך השדים.
He shall be torn away from his wife Heb. מאהלו, lit. from his tent.
who trusted him Heb. מבטחו, his trust, who trusted him. (His trust), that she trusted him.
she will cause him to walk. yet she will cause him to walk and will send him away (from her) to the grave, to the king of the demons.
ינתק מאהלו מבטחו – זו אשתו, שהיא מבטחו, דכתיב: בטח בה לב בעלה (משלי ל״א:י״א).
דבר אחר: ינתק מאהלו מבטחו – בטחון, שהיה בטוח שישכון באהלו לעולם בהשקט ובבטחה, ינתק מאהלו.
ותצעידהו למלך בלהות – פתרונו: ותצעידהו בלהותא מאת מלך מלכי המלכים.
א. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פירנצה II.24, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״פתרונו ותצעידהו בלהות״.
ותצעידהו – עצתו ותקותו.
למלך בלהות – לגדול שבבלהות הוא.
ותצעידהו למלך בלהות – כמו בהלה תצעידהו ללכת.
למלך – כאדם שילחצוהו נוגשים להוליכו אל המלך והוא יודע שמתחייב בנפשו. או יהיה סמוך למלך הבלהות הוא מלאך המות.
ותצעדהו – פועל יוצא לשלישי.
ינתק – הרשע מאהלו שהיה מבטחו לשכן בו.
ותצעדהו למלך בלהות – הממונה על הצרות הוא מדומה למלך והבלהות כצבא.
ינתק מאהלו מבטחו – שלא ישב באהלו לבטח.
ותצעידהו – ההבטחה אשר יבטח, תוליכהו אל מלך הבלהות, גדול הבלהות, כענין בכור מות.
ינתק – יסתלק.
למלך בלהות – אל החזק והקשה שבבלהות.
(יד-טז) יִנָּתֵק מֵאָהֳלוֹ מִבְטַחוֹ. ולפעמים כאשר יתייאש מלגזול וְתַצְעִדֵהוּ לְמֶלֶךְ בַּלָּהוֹת - ויראה שמלכודתו הנזכרת תביאהו לידי מיתת בית דין, ובזה תִּשְׁכּוֹן ׳רשתו׳ בְּאָהֳלוֹ מִבְּלִי לוֹ1 - ׳מבלי׳ אין ׳לו׳ דרך להשיג חפצו, ולפעמים יְזֹרֶה עַל נָוֵהוּ גָפְרִית - ילשינוהו למלך באופן שיקח ממנו כל אשר לו גם מה שלא גזל, באופן כי מִתַּחַת שָׁרָשָׁיו יִבָשׁוּ - שלא ירויח עוד, וּמִמַּעַל יִמַּל קְצִירוֹ - מה שכבר הרוויח וקנה:
1. בשתי מילים, לא ככתוב לפנינו, אך כן דעת רוב המפרשים (ראה מנחת שי).
ינתק – יעתק.
מאהלו – זו אשתו וכעין זה ארז״ל על וישב מחוץ לאהלו (ויקרא י״ד:ח׳).
ותצעידהו – מלשון צעדה והלוך.
ינתק – יסתלק מאשתו מבטחו ר״ל מבטח שלו מה שהיתה בוטחת עליו.
ותצעידהו – היא תוליך אותו אל הקבר למסרו ביד גדול השדים.
ינתק – ואז ינתק גם מבטחו, שהוא הנפש הנצחיית שהיא מבטח האדם אחר המות. גם היא תצא מאהלו שהוא גופו.
ותצעידהו למלך בלהות – שימסר למלך השדים ליסרו ולהענישו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) תִּשְׁכּ֣וֹן בְּ֭אׇהֳלוֹ מִבְּלִיל֑וֹא יְזֹרֶ֖ה עַל⁠־נָוֵ֣הוּ גׇפְרִֽית׃
That which is not his shall dwell in his tent; brimstone shall be scattered upon his habitation.
א. מִבְּלִיל֑וֹ =ק13,ק-מ,פטרבורג-EVR-II-B-92,פטרבורג-EVR-II-B-34 ומסורות-א,ק-מ,ש1 (תיבה אחת); וכמו בכתי״ק-מ בעוד כתבי⁠־יד תימנים: ב1, ושני ספרי כתובים שנכתבו על⁠־ידי בניה הסופר ובנו יוסף, ובכולם רשום במסורה ג׳); וכך הכריעו ברויאר ומג״ה. מ״ג-ש1 על במדבר א׳: <[מלין] דכתב חדה וכן קורין ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג׳: ...בלילו>.
• א,ל,מ״ש=מִבְּלִי⁠־ל֑וֹ (״מבלי״ מוקפת), וכמו כן בכתבי⁠־יד ספרדים (ש2, פריז-Heb-25, תנ״ך ליסבון; אין בהם הערת מסורה) ובדפוסים וקורן; המקף ברור בכתר ובכתי״ל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
תִּשְׁרֵי אִנְתְּתֵיהּ בְּמַשְׁבְּנֵיהּ מִדְלֵית לֵיהּ וְיִבַדֵר עַל מְדוֹרֵיהּ גוּפְרִיתָא.
תסכן הד׳ה פי כ׳באה מן מסתחק רזקה, ויד׳רא עלי מוטנה אלכברית.
תשכון, ישכנו אלה באהלו במקום זכותו לשכר ויזורה על נוהו הגפרית. ישכנו אלה המארות האמורים בפסוקים דלעיל. והכוונה ב״שכר״ ״רזק״ פרנסה וכלכלה. ובכל כ״י העתיקים מבלילו מלה אחת.
והעיקר באמרו מבלילו המספוא שלו, מן בלל המיץ יאכלו1. וכיון שאין הבליל מתאים לבני אדם שאלתי במקומו השכר, ואמרתי ישיגהו זה משכר עמלו ופירותיו, כאמרו ויאכלו מפרי דרכם וממעצותיהם ישבעו2.
1. ישעיה ל כד.
2. משלי א לא.
ואלאצל פי קולה מבלילו, מן עלפה, מן בליל חמיץ יאכלו. ולמא כאן אלעלף לא יחסן עלי אלנאס אסתערת מכאנה אלרזק, פקלת ינאלה הד׳א מן רזק עמלה ות׳מרה, כקולה ויאכלו מפרי דרכם וממעצותיהם ישבעו.
תשכון באהלו – אלמנה.
מבלי לו – (שלא תהא שלו) שהרי מת, וסוף יזורה על נוהו גפרית.
She shall dwell in his tent as a widow.
not being his (that she will not be his) because he is dead, and ultimately brimstone shall be scattered on his dwelling.
תשכוןא באהלו מבלי לו – מקרא זה מוסב על ענין שלמעלה וכן פתרונו: ינתק מאהלו מבטחו (איוב י״ח:י״ד) – היא אשתו ותשכון באהלו מבלי לו.⁠ב
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, וכן בהרבה כ״י של המקרא: ״תשכן״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״מקרא זה מוסב... מבלי לו״.
יזוֹרה – משקל חזק, ועל כן ננקדת זי״ן במלא פום, ולא בשרק, מפני טעם אותיות ארע״ה. כמו: יבוֹרך, יפוֹאר, יפוֹרד.
תשכן באהלו – חיה זרה.
מבלי לו – מבלי שידור הוא שם.
יזורה – כמו יפורש, וכן: אזרה בגוים (ויקרא כ״ו:ל״ג).
תשכן באהלו – חברה או משפחה.
מבלילו – שתי תיבות שלא היה מזרעו.
תשכון – לשון נקבה ותחסר מלת חיה.
יזרה – יתפזר.
תשכון – יש אומ׳ חיה רעה תשכן באהלו מבלי שיהיה לו לשכן בו.
יזרה על נוהו גפרית – מאת השם כדרך סדום.
תשכון באהלו מבלי לו – יחסר מלת נפש, כמו ותחס עליך (שמואל א כ״ד:י׳), שהוא כמו ותחס נפשי עליך. והענין שיגזלו אהלו ותשכון נפשו שם ביד השודדים שיתפשוהו, וכן נוכל לפרש ותצעידהו אל מלך בלהות, כינוי לנפש, כי היא המוליכה את האדם, כך נראה בעיני.
והתרגום אמר בו: תשרה אינתתיה במשכניה מדלית ליה, יאמר כי אחרי הולכו אל מלך בלהות תשכון השוכנת באהלו, ואיננה לו, כי תהיה לאיש אחר, וגם זה נכון.
אבל רש״י ז״ל מפרש ינתק מאהלו מבטחו (איוב י״ח:י״ד), יהיה נפרד מאשתו שהוא מובטח לה, ותוליכהו לקבר, ואז תשכון היא באהל שאיננו לו, אלמנה וגלמודה. ואיננו נכון.
מבלי לו – מבלי שלא היה שלו אבל גזלו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

מבלי לו – במקצת ספרים כתוב מבלילו בתיבה אחת ואולם בס״ס הם שתי תיבות וכן נראה מהמפרשים.
יזורה – יפוזר כמו זורה את גורן (רות ג׳:ב׳).
נוהו – מדורו.
תשכון – היא תשכון באהלו מבלי לו כי הוא מת ואיננו ובסוף תחרב נוהו כאלו פזרו עליו גפרית בוערה.
מבלי – שיעורו תשכון באהלו אשר לו מבלי, מדבר הבלה, ושרשו בלה, כמו דלי מן דלה, וחברו ואתה חשקת נפשי משחת בלי (ישעיהו ל״ח).
תשכון – נפשו תשכון באהלו מבלי לו, באהל שלו שנעשה מדבר הבלוי, היינו בבשר הגוף הבלוי ונרקב בקבר תשכון נפשו שם להבלות עמו ולהרגיש בצערו, ועל נוהו יזורה גפרית לשרפו באש של גיהנם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) מִ֭תַּחַת שׇׁרָשָׁ֣יו יִבָ֑שׁוּ וּ֝מִמַּ֗עַל יִמַּ֥ל קְצִירֽוֹ׃
His roots shall dry up beneath, and above his branch shall wither.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מֵאַרְעָא בְנוֹי יִשְׁתֵּיצוּן וּמִשְׁמַיָא יִתְגְזַר אוּבְדָנֵיהּ:[ת״א] מִלְרַע שָׁרְשׁוֹהִי יִתְיַבְּשׁוּן וּמִן לְעֵיל יִתְמוֹלֵל זָאזֵיהּ.
ומן תחת תיבס אצולה, ומן פוק ינקצף זרעה.
מתחת, ומלמטה ייבשו שרשיו ומלמעלה תכרת תבואתו. תרגם קצירו ״זרעה״ והם שבלי תבואתו, וראה גם לעיל ה ה.
מתחת שרשיו יבשו – אילו האבות שלו.
וממעל ימל קצירו – אילו הבנים.
קצירו – הם ענפים שלו, כמו: תשלח קציריה עד ים (תהלים פ׳:י״ב).
ימַּל – ינמל, לשון: כריתה, כמו: ונמלתם בשר ערלתכם (בראשית י״ז:י״א).
קצירו – בניו.
ימל – יכרת מן מלילות, ימולל ויבש.
שרשיו יבשו – ממשלתו החזקה תאבד.
ימל קצירו – יכרת בנו.
מתחת שרשיו יבשו – רמז למיתתו.
וממעל ימל קצירו – רמז לאבדן בניו, כי האדם שורש ובניו ענפים ופארת לו, ושורש כל עץ למטה וענפיו למעלה, על כן אמר מתחת וממעל.
והתרגום הפך זה, אמר: מארעא בנוי ישתיצון ומשמיא יתגזר אובדניה.
ימל קצירו – יכרתו ענפיו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

ימל – יכרת כמו ימולל ויבש (תהלים צ׳:ו׳).
קצירו – ענפו כמו ועשה קציר (איוב י״ד:ט׳).
מתחת – השרשים אשר מתחת נתייבשו והענן אשר ממעל יכרת.
מתחת שרשיו יבשו – הוא גופו, וממעל ימל קצירו הוא מעשיו וכל פעולותיו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) זִֽכְרוֹ⁠־אָ֭בַד מִנִּי⁠־אָ֑רֶץוְלֹא⁠־שֵׁ֥ם ל֝֗וֹא עַל⁠־פְּנֵי⁠־חֽוּץ׃
His remembrance shall perish from the earth, and he shall have no name abroad.
א. ל֝֗וֹ א=ל֝וֹ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דָכְרָנֵיהּ הוֹבַד מִנִי אַרְעָא וְלָא שְׁמָא לֵיהּ עַל אַנְפֵּי אַשְׁקָקוֹ.
וד׳כרה קד באד מן אלארץ׳, ולא אסם לה עלי וג׳ה אלאסואק.
זכרו, וכבר אבד זכרו מן הארץ ואין לו שם בחוצות.
זכרו אבד מני ארץ – אילו הבנים שהם זכר לאבות, וכן שלמה הוא אומר: זכר צדיק לברכה (משלי י׳:ז׳), ופתרונו: בניו של צדיק, שהם זכר לצדיק, נשארים לברכה.
ושם רשעים ירקב – פתרונו: ובניו של רשע הולך וכלה.
שם – זה זרעו של אדם, שכן הבן נקרא אחר זקינו, כעיניין שנאמר: ויקרא בהם שמי (בראשית מ״ח:ט״ז). וכן בבבל הוא אומר: והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד (ישעיהו י״ד:כ״ב). אף כאן הוא אומר: ולא שם לו על פני חוץ – זה זרעו הנקרא על שמו.
זכרו אבד – כפול על: מתחת שרשיו יבשו (איוב י״ח:ט״ז).
ולא שם לו – כפול על: וממעל ימל קצירו (איוב י״ח:ט״ז).
ולא שֵם לו – שלא יהיה לו שם וזכרון בעולם כי ימותו בניו.
זכרו אבד – פי׳ ולא שם לו.
(יז-יט) זִכְרוֹ אָבַד מִנִּי אָרֶץ. ולפעמים תבואהו מכה אלהית להכרית בניו כמו כן וצאצאיו בענין רע, יֶהְדְּפֻהוּ מֵאוֹר הצלחתו אֶל חֹשֶׁךְ ׳רעות רבות וצרות׳, וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ בכל מגוריו1:
1. אולי מלשון נע ונד, שנד ממקום למקום.
זכרו אבד – כן כתוב ברוב הספרים עם מאריך בזי״ן ובמקף בין שתי המלות.
חוץ – ענין שוק כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מלכים א כ׳:ל״ד).
זכרו – יפרש המקרא שלפניו לומר זכרו יהיה אבוד מן הארץ כי לא ישאר מי מבניו ובעבור זה לא יהיה לו שם ע״פ חוצות העולם כי ישכח שמו.
זכרו, שם לו – התבאר אצלי תמיד שהשם מורה על עצם הדבר, והזכר יורה על מעשיו, והזכר שלו היה בארץ ונאבד, והשם שהוא עצמות האדם שהוא אינו בארץ רק בחוץ בעולם העליון, לא נאבד כי לא היה במציאות, כי אין לו נשמה רוחנית, לכן אמר לא שם לו.
זכרו – עי״כ יאבד זכר מעשיו מני ארץ, ולא ישאר שמו שהוא עצמותו, ר״ל נפשו ונשמתו.
על פני חוץ בעולם העליון שהוא חוץ לארץ הלזו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יח) יֶ֭הְדְּפֻהוּ מֵא֣וֹר אֶל⁠־חֹ֑שֶׁךְ וּֽמִתֵּבֵ֥ל יְנִדֻּֽהוּ׃
He shall be driven from light into darkness, and chased out of the world.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יָהָדְפוּנֵיהּ מִנְהוֹרָא לַחֲשׁוֹכָא וּמִתֵּבֵל יִגְלוּנֵיהּ.
וידפעונה מן אלנור אלי אלט׳לאם, ומן אלדניא יבעדונה.
יהדפהו, ויהרסוהו מן האור אל החשך ומתבל ירחיקוהו.
יהדפוהו – מן השמים.
They shall drive him from heaven.
ינידוהוא – יניעוהו.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״נידוהו״.
ומתבל ינידוהו – שיהא נודד ויוצא מן העולם.
ינידוהו – ירחיקוהו, כמו: נדה הוא (ויקרא כ׳:כ״א).
ינדוהו – מבנין הפעיל שרשו נדד, בשקל: וישימם (מלכים ב י״ג:ז׳), ויסבני (יחזקאל מ״ז:ב׳).
ינדוהו – ירחיקוהו.
יהדפֻהו – הממונים עליו.
מאור – החיים.
אל חשך – רמז לקבר.
ומתבל – מן הישוב ירחיקוהו.
יהדפוהו מאור אל חשך – הבלהות הנזכרות.
ינידוהו – ישליכוהו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

יהדפוהו – ענין דחי׳ וכתישה כמו אל ידפנו (איוב ל״ב:י״ג).
ינדוהו – מלשון נדידה.
יהדפוהו – הצרות הבאות עליו יהדפו אותו מאור העולם אל חשכת הקבר.
ומתבל – מן העולם ינידו אותו וכפל הדבר במ״ש.
יהדפוהו מאור אל חשך – כי שם ישב בארץ חשך, ולא יאיר באור החיים הנצחיים, שהוא חיי האורה והנפש, ומתבל ינידוהו, כי אין לו השארת המין בתבל הזה, ומפרש, כי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) לֹ֘א נִ֤ין ל֣וֹ וְלֹא⁠־נֶ֣כֶד בְּעַמּ֑וֹ וְאֵ֥ין שָׂ֝רִ֗יד בִּמְגוּרָֽיו׃
He shall have neither son nor son's son among his people, or any remaining in his dwellings.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לָא בִיר לֵיהּ וְלָא בִיר בְּרָא בְּעַמֵיהּ וְלֵית מְשֵׁיזִיב בְּיִתוּבֵיהּ.
לא נסל לה ולא עקב בקומה, ולא שריד פי מאואה.
לא נין, לא זרע ולא צאצאים בעמו בעמו ולא שריד בנוהו. וכדרך שתרגם נין ונכד כאן כך תרגם ולניני ולנכדי, בראשית כא כג.
נכד – בן הבן.
grandson Heb. נכד, a son of the son.
במגוריו – המקומות שהיה גר שם.
נין – בן.
נכד – בן בנו.
במגוריו – מן כי יגור אתכם גר (במדבר ט׳:י״ד).
ואין שריד במגוריו – שירשם.
לא נין לו – בעמו.
ולא נכד ואין שריד לו בארץ מגוריו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

נין – זה הבן.
נכד – זה בן הבן.
שריד – שיור כמו שריד ופליט (ירמיהו מ״ב:י״ז).
לא נין – לא ישאר לו בתוך עמו לא נין ולא נכד ולא ישאר מי מהם במקום שהיה גר שם כי מהם ימותו ומהם ילכו שבי אל עם אחר.
לא נין לו ולא נכד בעמו – שגם שארית בניו יאבדו, ולא ישאר שריד במגוריו. שגם גרי ביתו יאבדו עמו:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) עַל⁠־י֭וֹמוֹ נָשַׁ֣מּוּ אַחֲרֹנִ֑יםוְ֝קַדְמֹנִ֗ים אָ֣חֲזוּ שָֽׂעַר׃
Those that come after shall be astonished at his day, and those that went before are seized with dread.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מְטוּל יוֹמֵיהּ אִצְטְדִיאוּ בַתְרָאֵי וְקַדְמוֹנָאֵי אֲחַדוּ עַלְעוֹלָא.
עלי יומה תוחש אלאכ׳רין, ואלאולין אכ׳ד׳ אלאקשעאר.
על, על יופו ישתוממו האחרונים והקדמונים אחזתם צמרמורת. והכוונה במלת יומו על חייו ומאורעותיו. ותרגם שער ״אקשעאר״ והיא הצמרמורת התוקפת את הגוף מחמת פחד או דבר מבהיל מאד.
נשמו אחרונים – תמהו בשומעם על איד אשר בא לו.
שער – לא יתכן להיות מגזרת שער שאין טעם שער (בשי״ן אלא בעין) ואינו נהפך לקמץ באתנחתא וסוף פסוק, ל״ש.
the later people They wondered when they heard of the misfortune that befell him.
quaking Heb. שָׂעַר, tempest. This cannot be of the form of שֵׂעָר, hair, because the accent in שָׂעַר is not (on the "sin,⁠" but on the "ayin,⁠") and it is not converted to a "kamatz" when it is cantillated with an "ethnachta" or a "sof pasuk.⁠" I did not hear this.
על יומו נשמו אחרונים – שעמדו אחריו, ששמעו את יום אידו תמהו על מפלתו, וקדמונים שראו את יום אידוא אחזתם חיל וסער, כי יראו פן יקראם כמותו.
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, פירנצה II.24. בדפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״תמהו על... יום אידו״.
על יומו – יום פקודתו, ישתוממו אחרונים, וקדמונים תאחזם סערה ופחד.
נשמו אחרונים – רשעים כמוהו.
וקדמונים – הם חבריו.
(כ-כא) על יומו נשמו אחרונים וקדמונים – כל הרשעים זה דרך הלכו וזה מקום לא ידעו אל.
על יומו – הקשה תמהו אחרונים השומעים וקדמונים שהיו בדור הרשע.
אחזו שער – להתאבל עליו ברצונם וכן צירים וחבלים יאחזון (ישעיהו י״ג:ח׳) כי הצירים והחבלים פעולים והאנשים פועלים אוחזים ברצונם, אך – יאחזמו רעד, אחזה רעדה חנפים (ישעיהו ל״ג:י״ד), יאחזוני ימי עוני (איוב ל׳:ט״ז) הפך הדבר כי הרעדה מושלת בהם ומכאבת אותם שלא ברצונם, ועל מגוריו החרבים אומרים אלה משכנות איש עול וזה מקום עול שלא ידע אל.
על יומו נשמו אחרונים – אשר ישמעו רעתו אחריו.
וקדמונים – הרואים אותה.
אחזו שער – ורעדה.
אחזו שער כמו הפוך, אחזם שער, ומשפט הלשון לאמר שניהם, חיל אחז יושבי פלשת (שמות ט״ו:י״ד), צירים וחבלים יאחזון (ישעיהו י״ג:ח׳). אולי זה לאמר שאין השער אוחז אותם, כי מה להם על השער, רק הם אוחזים את השער לתת את לבם שלא יבואם ככה.
נשמו – תמהו.
שער – סערה.
עַל יוֹמוֹ נָשַׁמּוּ. שתהיינה מכותיו בלתי טבעיות1:
1. ר״י קרא: על יומו נשמו אחרונים שעמדו אחריו, ששמעו את יום אידו תמהו על מפלתו, וקדמונים שראו את יום אידוא אחזתם חיל וסער, כי יראו פן יקראם כמותו
אחזו שער – ענין סערה ופחד בחילוף סמ״ך בשי״ן שמאלית ודין הוא חד מן ג׳ סער דכתיבין שי״ן וסימנהון במסרא רבתא אות סמ״ך.
נשמו – תמהו כמו פנו אלי והשמו (איוב כ״א:ה׳).
שער – כמו סער בסמ״ך.
על יומו – על מקרה יומו יתמהו האחרונים הרואים מפלתו והקדמונים אשר ראוהו עוד ברום הצלחתו הנה עתה יחרדו מאד ויאחזם רתת כמו מרוח סערה.
על יומו נשמו אחרונים – כי הוא העונש היותר מבהיל בין בדור זה בין בימי קדם. שכל הדורות האמינו בהשארת הנפש וחרדו מאד מפני הכריתה הזה והאבדון הנצחי:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כא) אַךְ⁠־אֵ֭לֶּה מִשְׁכְּנ֣וֹת עַוָּ֑לוְ֝זֶ֗ה מְק֣וֹם לֹֽא⁠־יָדַֽע⁠־אֵֽל׃
Surely such are the dwellings of the wicked, and this is the place of him that does not know God.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְיֵימְרוּן לְחוֹד אִלֵין מַשִׁרְיָת עַוְלָא וְדֵין אֲתַר דְמַן דְלָא יְדַע אֱלָהָא:
יקינא הד׳א חאל מסאכן אלג׳אירין, והד׳א רסם למן לא יערף אלקאדר.
אך, אמת שזה מצב משכנות העוולים, וזה חוק מי שאינו יודע את האל. תרגם מקום ״רסם״ חוק חלק ונחלה.
אלה משכנות עול – זה אחריתם.
These are only the dwellings of the unrighteous This is their fate.
אך אלה משכנות עול – אך אלה הרעות מגיעות במשכנותא עול ורשע, וזה המעשה מגיע במקום של רשע, אשר לא ידע והכיר את אל. ואילו הייתב צדיק כמו שאתה אומר, לא יגיע אליך מעשה הרשעים, שהרי נידעך אורך שלקיתג בגופך, ונפלתד בפח מוקש, אבדת את נכסיך, וקברתה את בניך, באין שריד במגוריך, ואין לך להתאונן, כי אם לשוב אל הקב״ה, כי כל דרכיו משפט (דברים ל״ב:ד׳).
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״המשכנות״.
ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״הייתה״.
ג. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20: ״שלקיתה״. בכ״י פריס 162: ״שלקיפה״.
ד. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״ונפלתה״.
ה. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״וקברתה״.
אך אלה – הרעות מגיעות במשכנות עול ורשע, וזה המעשה מגיע במקום של רשע, אשר לא ידע ולא הכיר אל. ואילו הייתה צדיק כמו שאתה סבור, לא יגיע אליך מעשה הרשעים, שהרי נדעך אורך, ולקיתה בגופך, ונפלת בפח מוקש, אבדת נכסיך, וקברתה את בניך באין שריד במגוריך, ואין לך להתאונן, כי אם לשוב אל הקב״ה, כי כל דרכיו משפט (דברים ל״ב:ד׳).
וזה מקום לא ידע אל – עולא ישרת עצמו ואחר עמו. וכן הוא וזה מקום עול לא ידע אל.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״עול״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

עול – שם תואר.
מקום – נסמך למלת לא וכן מכת בלתי סרה (ישעיהו י״ד:ו׳) או עַוָּל במקום שנים והטעם מקום עול.
אַךְ אֵלֶּה שאמרתי ראשונה, מִשְׁכְּנוֹת עַוָּל - יקרו לאיש ׳עול׳, וְזֶה שאמרתי עתה שהוא עונש בלתי טבעי, מְקוֹם לֹא יָדַע אֵל - יקרה למי ש׳לא ידע אל׳ כלל:
אך אלה – ר״ל הנה לצדיק לא יקרה כזאת אך מקראות קשות כאלה באים על משכנות העול וכמו זה בעצמו בא על מקום איש אשר לא ידע אל ר״ל המקצר בחכמה לדעת את אלהים (העולה מהמענה ההיא כי ישיב לאיוב לומר שלא יודה לדברו שאין המקום משגיח בעולם אף כי יצעק לומר שהוא מיוסר על לא חמס והביא ראיה ממפלת הרשעים בעצת עצמם עד כי ישכח שמם ולא יקרה כן בצדיקים ואם בעבור הרעה הבאה על איוב הנה יתכן כי באה לו בעבור שקצר בעבודת האל ומיעט בחכמה לפי הבנתו המרובה אשר ישוה להאיש העושה עול).
משכנות עול – נגד אבדן הבנים והגוף ממשכנותיו בעוה״ז, אומר שזה מצד שהוא עול וראוי לעונש, אולם אבדן הנפש בא לו ע״י הכפירה והכחשה שע״י א״ל חלק בעוה״ב, וזה מקומו בטבעו שלא יעמוד במשפט מצד שלא ידע אל והכחיש לאלוה ממעל.
אך – ר״ל אבל לא כדבריך שאין השארת הנפש כלל, כי הצדיקים נפשם צרורה בצרור החיים, וגם סתם בני אדם אשר לא פשעו כ״כ יש להם חלק לעוה״ב, ואלה רק משכנות עול, שהוא יכרת ולא יהיה לו קיום אישי ולא קיום מיני וגם בזה כיון על איוב שנכרתו בניו ומעשיו וגם נפשו תאבד שאחר שאינו מאמין בהשארתו הוא מאלה שאין להם חלק לעוה״ב:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144