×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(כא) וְזָבָ֥ד בְּנ֛וֹ וְשׁוּתֶ֥לַח בְּנ֖וֹ וְעֵ֣זֶר וְאֶלְעָ֑ד וַהֲרָג֗וּם אַנְשֵׁי⁠־גַת֙ הַנּוֹלָדִ֣ים בָּאָ֔רֶץ כִּ֣י יָֽרְד֔וּ לָקַ֖חַת אֶת⁠־מִקְנֵיהֶֽם׃
and Zabad his son, and Shuthelah his son, and Ezer, and Elead, whom the men of Gath that were born in the land slew, because they came down to take away their cattle.
תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״ג תועלותמצודת דודאדרת אליהו לגר״אעודהכל
וְזָבָד בְּרֵיהּ וְשׁוּתֶלַח בְּרֵיהּ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד הִנוּן הֲווֹ אֲמַרְכְּלַיָא לְבֵית אֶפְרָיִם וּמְנוֹ יַת קִצָא מִן שַׁעְתָּא דַהֲוַת דְבִירָא דְמָרֵי עָלְמָא מִתְמַלְלָא עִם אַבְרָהָם בֵּינֵי פְּסוּגַיָא וְטָעוּ דַהֲוָה חָמֵי לְהוֹן לְמִמְנֵי מִן יוֹמָא דְאִתְיְלִיד יִצְחָק וּנְפָקוּ מִמִצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִצָא אֲרוּם תְּלָתִין שְׁנִין מִן קֳדָם דְאִתְיְלִיד יִצְחָק הֲוַת דְבִירָא דְמָרֵי עַלְמָא מִתְמַלְלָא עִם אַבְרָהָם בֵּינֵי פְסוּגַיָא וּבְמִפַּקְהוֹן מִמִצְרַיִם הֲווֹן עִמְהוֹן מָאתָן אַלְפִין גֻבְרִין בְּמָאנֵי זֵינָא מִשִׁבְטָא דְאֶפְרַיִם וּקְטָלוּנוּן אֱנָשֵׁי גַת דְאִתְיְלִידוּ בְּאַרְעָא דִפְלִשְׁתָּאֵי אֲרוּם נְחָתוּ לְמִבַּת (ס״א לְמִבַּר) גֵיתֵיהוֹן.
כי ירדו לקחת את מקניהם – של אנשי המקום ועמדו עליהם הגתים והרגום. ואינו אומר על הללו שמנו את הקץ במצרים כי עדיין היה יוסף קיים והשעבוד לא התחיל עד שנולדהא מרים, אבל אותם שנהרגו בבקעת דורא מנו את הקץ לפי מלואת לבבל שבעים שנה וטעו, ואותן החיה יחזקאל (יחזקאל ל״ז).
א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 (במקום ״שנולדה״): ״ימי״.
and the men of Gath, etc. slew them because they came down to take their cattle They were unfamiliar with the ways of the roads and the ways out of the land, and the men of Gath, the natives of the land, slew them because they were familiar with that land.
והרגום אנשי גת הנולדים בארץ1יש מפר׳ כי לפיכך אמ׳ ״הנולדים בארץ״ – לפי שהם אנשי גת היו נולדים בארץ והיו יודעים מוצא הארץ ומובאיה, והם בני אפרים נכנסו בארץ לקחת מקניהם ולא ידעו הדרכים, והם בני גת ארבו להם והרגום. 2ויש מפרשי׳ כי אמ׳ ״הנולדים בארץ״ לפי שהיתה גת אחר כן לישראל; 3אמר כי בני גת הנולדים בארץ, והם הפלשתים, הם שהרגום. ולפי דעתי כי ״הנולדים בארץ״ שב לבני אפרים; 4ולפי שזכר בבני אפרים הנולדים במצרים, 5והם בניו ובני בניו כמו שאמ׳ ״וירא יוסף לאפרים בני שלשים״ (בראשית נ׳:כ״ג), 6אמ׳ כי בני אפרים הנולדים בארץ – 7שהוליד הוא בארץ – ירדו לארץ גת לקחת מקניהם והרגום אנשי גת. 8וזה היה במדבר; כי בארץ ישראל לא יכול להיות, לפי שאמ׳ ״ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים״ (להלן פס׳ כב), 9ואפרים לא נכנס לארץ, 10כי לא נכנסו מיוצאי מצרים מבן עשרים שנה ומעלה כי אם יהושע וכלב (במדבר י״ד:כ״ט-ל׳). לפיכך אני אומר כי המעשה הזה היה במדבר או בארץ הגלעד, 11ועדין אפרים חי; כי זה יכול להיות, כי מכיר בן מנשה היה מכובשי ארץ גלעד (יהושע י״ז:א׳), 12והנה בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף (בראשית נ׳:כ״ג). 13ומה שמוכיח הפיר׳ הזה, כי תמצא מספר בני אפרים בצאתם ממצרים כשנמנו במדבר סיני בשנה השנית ארבעים אלף וחמש מאות (במדבר א׳:ל״ג), וכשנמנו בכניסתן לארץ בערבות מואב בשנת הארבעים לא היו אלא שנים ושלשים אלף וחמש מאות (במדבר כ״ו:ל״ז); ואלו שמונת אלפים שחסרו במדבר הם שהרגו בני גת.
14ורבותי׳ ז״ל דרשו (בבלי סנהדרין צ״ב:) כי זה היה קודם יציאת מצרים, שמנו את הקץ וטעו, ויצאו בלא עתם וקרה להם זה.
1. יש מפר׳ כי לפיכך וכו׳. כך במלרש״י.
2. ויש מפרשי׳ וכו׳. לא מצאתי מי שמפרש כך.
3. אמר כי בני גת הנולדים בארץ...הם שהרגום. ר״ל: ״בני גת״ אינם מבני ישראל שנכנסו שמה, אלא מהפלשתים שנולדו שם.
4. ולפי שזכר כאן בבני אפרים הנולדים במצרים. בכוונתו נראה שחלק מבני אפרים הנזכרים בפסוק נולדו במצרים. אבל אין כוונתו שכלם נולדו שם. וראו להלן הערה ד״ה ״אמ׳ כי״.
5. והם בניו ובני בניו וכו׳. בכוונתו נראה שלפחות נכדיו נולדו במצרים, כמו שמוכח מהפסוק בבראשית אשר לפיו נודלו נכדי אפרים לפני מות יוסף (והשוו פירוש רד״ק שם לעומת פירוש הראב״ע). אך סביר שאין הוא מתכוון לומר שדווקא נכדיו נודלו במצרים ולא דורות נוספים, כי ממות יוסף עד יציאת מצרים יש כל תקופת השעבוד.
6. אמ׳ כי בני אפרים הנולדים בארץ. ר״ל: אלה שנולדו באותה ארץ, היינו ארץ מצרים. נראה בכוונת רד״ק שברשימה נמצאים גם אלה שנולדו במדבר, ושתפקידו של הביטוי ״הנולדים בארץ״ הוא, איפוא, להגביל את הנהרגים לאלה שנולדו במצרים, לא לזהות את כל הנזכרים כנולדים במצרים.
7. שהוליד הוא בארץ. סביר ש״הוליד״ זה כולל הולדת בנים ובני בנים. בכוונת ביטוי זה של רד״ק נראה, שהנה לפי שני הפירושים הראשונים, המילה ״בארץ״ בביטוי ״אנשי גת הנולדים בארץ״ מתייחסת לארץ גת הנזכרת באופן מפורש באותו ביטוי; ופירושו: ״אנשי גת שנולדו באותה ארץ״. אבל לפי פירוש רד״ק, המילה ״בארץ״ בביטוי ״הנולדים בארץ״ – שהנושא שלו בני אפרים – אינה מתייחסת לארץ אפרים, אלא לארץ מצרים. לכן, טורח רד״ק להעיר שלפי פירוש זה, ההתייחסות של הביטוי ״הנולדים בארץ״ לאפרים היא לאיש אפרים ולא לארץ אפרים; זאת אומרת: ״הוליד הוא״ – האיש אפרים – את בנים אלה ״בארץ״, היינו ארץ מצרים שנולדו שם (לפחות) בניו ונכדיו של אפרים.
8. וזה היה במדבר וכו׳. לפי הפשט, לא נראה לרד״ק שיצאו אותם בני אפרים ממצרים, אפילו לזמן קצר, לפני שכל ישראל יצאו משם (והשוו לעומת המדרש שהוא מצטט בסוף); ואמנם סביר להניח שלא היו יכולים לצאת בזמן השעבוד. ברם, לאור קורבתה של ארץ גת לארץ מצרים, לא ברור מדוע הוא לא פירש שקרה זה לפני השעבוד, מבלי לדחוק שאפרים חי לכל אורך השעבוד. ולא נראה שהניעה אותו ראייתו דלהלן אשר לפיה נהרגו בני אפרים דווקא אחרי יציאת מצרים, שכן ראייה זו הוספה ע״י רד״ק בשלב מאוחר, כמו שמוכח ממה שחסירה בכת״י פריס ומינכן (ועיינו עוד בהערות להלן על אותה תוספת). בפירושו לתהלים ע״ח:ט׳ מוסיף רד״ק שהלכו לגת נגד רצון הקב״ה, ״כי אמר ארבעים שנה יהיו במדבר והמה המרו את רוחו ונגפו״.
9. ואפרים לא נכנס לארץ. כאן ה״ארץ״ היא ארץ ישראל; אבל עד עכשיו ״ארץ״ סתם התייחסה לארץ גת או לארץ מצרים.
10. כי לא נכנסו וכו׳. בכת״י מרוצליאנה הוסף לזה: ״לדעת קצת מרבו׳ ז״ל״. ויתכן שביטוי זה הוא פרי עטו של רד״ק, ושהוסיפו כשהתחשב בגמרא (בבלי ב״ב קכ״א:) המזכירה את דעת רב אחא בר יעקב הסובר שאֵלה שהיו יותר מששים בשעת הגזירה לא היו בכללה; ובכן, כיון שהיה אפרים אז הרבה יותר מבן ששים, נמצא כי ראיית רד״ק היא רק לשיטת רב המנונא שם החולקת על זו של רב אחא. ברם, מהסוגיא שם נשמע ששיטת רב המנונא נדחית. אך נראה שלמרות כך, אותה שיטה היא ה״קצת מרבו׳⁠ ⁠⁠״ שבכאן; ולמרות שלשיטה זו גם שבט לוי היה יוצא מן הכלל (ראו שם), ולא רק יהושע וכלב כדברי רד״ק, עיקר טיעונו של רד״ק שאפרים היה בכלל הגזירה במקומו עומד. אולם, אם לפי השיטה היותר מקובלת אפרים היה יכול אמנם להיות מבאי הארץ, ראייתו של רד״ק שהמקרה היה לפני הכניסה לארץ כמובן אינה מוכרחת. ויש לשער שהוא לא הקפיד על בעיה זו, שהרי מכל מקום מוכח מראייתו השניה דלהלן שהמקרה היה לפני הכניסה לארץ. השוו הביטוי ״לדעת קצת המפרשים״ לעיל ד׳:י׳ (וראו שם בהערות) אשר גם הוא, ככל נראה, הוסף ע״י רד״ק אחרי שראה שההוכחה שהוא הביא אינה עולה כהוגן לפי ההבנה של רבים מהמפרשים.
11. ועדין אפרים חי וכו׳. על הארכת הימים ראו לעיל ב׳:כ״ג הערה ד״ה ״ורחוק״.
12. והנה בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף. לפירוש רד״ק שם בבראשית, ״יֻלדו״ מובנו: התגדלו; ואם בני מכיר בן מנשה כבר גדלו קצת בחיי יוסף, נמצא שמכיר נולד בזמן יחסית מוקדם, וסביר אמנם שאין הבדל כה עצום בין גילו של מכיר לבין זה של אפרים דודו. אך כמובן אין זו ראייה מוכרחת.
13. ומה שמוכיח וכו׳. הוכחה זו חסירה בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהיא מתוספותיו של רד״ק. אין כאן הוכחה לפירושו על ״הנולדים בארץ״ בניגוד לפירושים האחרים לאותו ביטוי; אלא, הוא מוכיח שהמקרה היה אחרי יציאת מצרים, בניגוד למדרש שהוא מביא בסוף. הניסוח ״ומה שמוכיח הפיר׳ הזה״ הוא קצת בעייתי, שכן הקורא לא הגיע עדיין לשום פירוש אחר; ברם, אין רד״ק שם לב תמיד להשלכות כאלה של תוספותיו. והשוו על כך לעיל ב׳:ל״ד הערה ד״ה ״מן השם״.
14. ורבותי׳ ז״ל דרשו וכו׳. כך בתרגום; וכן מצטט המיוחס לר״י קרא.
The men of Gath killed them, the ones born in the land. Some explain (Pseudo-Rashi) that the reason the text says “the ones born in the land” is that the men of Gath were born in the land, and knew the lay of the land; so when the Ephraimites came into the land to take their cattle and did not know the roads, the men of Gath ambushed them and killed them. And some (?) explain that it says “the ones born in the land” because Gath later belonged to Israel; so it says that the men of Gath who were born in the land, that is, the Philistines, were the ones who killed them. But in my opinion, “the ones born in the land” refers to the Ephraimites. Because among the descendants of Ephraim the text mentions the ones born in Egypt—that is, his sons and grandsons, as it says, “Joseph lived to see children of the third generation of Ephraim” (Genesis 50:23)—it says that the descendants of Ephraim “born in the land”—whom he produced “in the land”—went down to the land of Gath to take their cattle, and the men of Gath killed them. Now this took place in the wilderness. It could not have taken place in the land of Israel, because the text says “And Ephraim their father mourned many days” (v. 22)—and Ephraim did not enter the land! For the only ones who left Egypt at twenty years of age or more who entered were Joshua and Caleb (Numbers 14:29–30). Therefore, I say that this event took place in the wilderness or in the land of Gilead, with Ephraim still alive. For that is possible, because Machir son of Manasseh was among those who conquered the land of Gilead (Joshua 17:1), and the children of Machir son of Manasseh were, after all, “born upon Joseph’s knees” (Genesis 50:23). What proves this interpretation is that you find that the Ephraimites’ numbers when they went out of Egypt, when they were counted in the wilderness of Sinai in the second year, totaled forty thousand five hundred (Numbers 1:33), whereas when they were counted upon entering the land, at the fords of Moab, they totaled only thirty-two thousand five hundred (Numbers 26:37). So those eight thousand whom they lost in the wilderness are the ones whom the Gathites killed. But our Sages, of blessed memory, explain midrashically (b. Sanhedrin 92b) that this was before the exodus from Egypt: having calculated the end erroneously, they left before their time, and this is what happened to them.
התועלת האחד עשר הוא להודיע כי אין ראוי לעשוק לאנשים ואף כי יד העושקים תקיפה. ולזה ספר מה שקרה מהרע לבני אפרים ברדתם לקחת את מקנה אנשי גת מפני היותם בוטחים על עוצם גדולת יוסף שהיה שליט על הארץ וספר כי כבר הרגום אנשי גת.
הנולדים בארץ – כאומר לפי שהמה היו מילידי הארץ ההיא וידעו מוצא הארץ ומבואה לא כן בני אפרים כי נולדו בארץ אחרת ולזה התגברו עליהם בני גת ותפשום והרגום על אשר ירדו לקחת את המקנה של אנשי גת.
והרגום אנשי גת הנולדים בארץ – הארץ היתה של עיים, ופלשתים גרשום וישבו תחתם. ואשר הרגום המה אותן הנולדים בארץ.
כי ירדו לקחת את מקניהם – היינו בני אפרים שיצאו קודם הקץ וצדה לא עשו להם לדרך על כן ירדו לקחת מקניהם.
תרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״ג תועלותמצודת דודאדרת אליהו לגר״אהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144