Chavakkuk 2 – חבקוק ב‏ – Mikraot Gedolot

מָא אַהֲנֵי צְלָמָא אֲרֵי אַתְּכֵיהּ עָבְדֵי מַתְּכָא וְדַחֲלַת שְׁקַר אֲרֵי אִתְרְחִיץ לִבָּא דְעָבְדֵיהּ עֲלוֹהִי לְמֶעְבַּד טַעֲוָן דְלֵית בְּהוֹ צְרוֹךְ.

מה הועיל – לבבל פסל.

כי בטח – האדם היוצר ויוצרו של אלוהו זה.

עליו – על יצירתו זאת הוא בוטח שיעזור לו אשר בא לעשות אלילים אלמים.

What did a graven image avail Babylon?

that the maker of his work trusted The man who formed it, who is the maker of this god of his.

in it He trusts in this creation of his, that it assists him, so he comes to make dumb idols.

מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו – על נבוכדנצר הוא אומר שהקים הצלם, על כן הוא אומר מה יועיל לכם אותו פסל שפסלו ויוצרו הצייר, שאתם משתחוים לו.

מסכה {ו}⁠מורה שקר – כשאתם עושין פסל ומסכה שומר אותו הכומר ומורה שקר לכם.

כי בטח יוצר יצרו – ומסכה עליו – על הציור שצייר היוצר עליו שם הוא בטחונו.

מה הועיל – ישרת בעבור אחר, וככה הוא אומר למלך כשדים כאשר תסב עליך כוס (חבקוק ב׳:ט״ז) השם, מה הועיל פסל.

יוצרו – הוא הפועל המציירו ומה הועילה מסכה.

ומורה שקר – הוא כהן לעבודה זרה, כל אלה מה הועילו לך. ויש לתמוה, כי בטח יוצר יצרו עליו לעשות אלילים אלמים – הטעם צורת אדם, פה להם ולא ידברו.⁠¹

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים קט״ו:ה׳.

ואז מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו – ומה הועיל מסכה – ונביא מורה שקר לעובדו.

ומה הועיל בטחונו, כי בטח יוצר יצרו {עליו} – על יצרו

לעשות – לו אלילים אלמים – שלא יענוהו בעת צרתו.

מה הועיל פסל – מה הועיל לו פסלו למלך בבל שהיה מתהלל בו ונותן הכח לאלוהו מה הועיל לו ביום שברו וכן אמר בנבואת ישעיהו כרע בל קרס נבו (ישעיהו מ״ו:א׳).

כי פסל יצרו – האומן שיצרו ופסלו מה תועלת היתה בו.

מסכה ומורה שקר – ומה הועילה גם כן המסכה שנסך בה הפסל ומה הועיל בהם הפסל שמורה שקר לעבדו.

כי בטח יצר יצרו עליו – פ׳ מה תועלת ימצא בו היוצר שיצרו כי בטח עליו כי בטח על יצרו כלומר על מעשה ידיו המעשה נקרא יוצר והעושה נקרא יוצר וכן ויצר אמר ליוצרו לא הבין (ישעיהו כ״ט:ט״ז).

אלילים אלמים – שלא יענו אל הקורא להם.

מה הועיל פסל – על צלם הזהב שעשה נבוכדנצר (דניאל ג׳:א׳). וגם נכון שאחרים עשה, גם הוא, גם בלשאצר.

יצרו – שם נגזר.

יצרו – שם דמיון ראשון, כטעם ויצר לא הבין (ישעיהו כ״ט:ט״ז), כלומר בריאתו ומציאתו.

ולפי שמלכות רומי כשכבשה את ירושלם היתה עבודתה בפסילים ובצלמים וגם היום שהחזיקה בדת ישו״ע הנוצרי עושים להם פסילי אלהיהם וכל קדושיו עמו לכן אמר כנגדם מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו כלומר מה הועילו לאדום פסיליהם שפסל אותם יוצרם שהוא האומן שעשאם ומה הועיל להם המסכה שנסך בה הפסל שהוא מורה שקר לעובדיו, וה״ר אברהם אבן עזרא כתב שאמר מורה שקר על כהן הע״ז והענין לומר מה התועלת ליוצר ולעושה אותו כי בטח יצרו עליו לעשות אלילים אלמים שאין בהם כח ולא דבור.

[מוכיח את בבל ומדבר בגנות העבודה זרה, והעדר התועלת שבה]¹:

מה הועיל פסל. כאשר שאל מלך בבל בתרפים², וכמו כן מה הועילה מסכה, שהוא צורה יצוקה בשעות ידועות הנקראת ׳טַלֶסְמא׳³, וכמו כן מה הועיל מורה שקר, שאומר שהוא טוב לעשות פסל של איזו תמונת עצם נצחי⁴: כי בטח יוצר יצרו עליו. כי אמנם על זה היצר⁵ או הציור⁶ של תמונת הנצחי יבטח ה׳יוצר׳ אותו לעשות בו אלילים אלמים - ציורים בכח המדמה שלו מכוונים לאותו העצם הנצחי, ושבזה ישפע כח הנצחי עליו להצליחו או להגיד עתידות⁷, וכל זה שקר, כי אמנם אין שום רצון בחיריי לשום נמצא זולתי לאל יתברך בהחלט ולאדם באופן מה⁸:

1. ראה לעיל (א יא) שהנביא התרעם על נבוכדנצר על שייחס את כוחו לאלוהו, ואחרי שניבא על מפלתו, שב להוכיחו על שהאמין באלילים אילמים.

2. ביחזקאל (כא כו) נאמר על נבוכדנצר ׳כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים לִקְסָם קָסֶם קִלְקַל בַּחִצִּים שָׁאַל בַּתְּרָפִים רָאָה בַּכָּבֵד׳. ומשמע שדעת רבינו שפסל ותרפים דבר אחד הם.

3. [הניקוד הוא בכתב יד]. ורש״י ביחזקאל (שם) פירש ש׳תרפים׳ הוא ׳דמות שמדבר במכשפות, ויש שעה שמכוונת שאם עושהו באותה שעה יש בו דיבור לעולם׳. ובויקרא (יט ד) כתב רבינו: ׳ובאמרו אל תפנו אל האלילים, ביאר שכאשר הזהיר ואמר (שמות כ ג) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, לא בלבד אסר לקבלם עליו לאלהים, אבל אסר אפילו לכבדם ולעשות מסכה בשעות ידועות להשיג בה הצלחות קניינים מדומים וזולתם׳. וראה מש״כ בזה במו״נ (ח״ג פכ״ט), ואברבנאל בפרשת העגל (שמות לב). ובשמות (לד יז) פירש רבינו ענין ׳אלהי מסכה׳: ׳הם הטלסמאות הנעשות בשעות ידועות בחיבור מהכוכבים, ולזה עושין אותן על ידי היתוך, למען יעשו כל חלקי אותן הצורות יחדיו באותו רגע, ובם יחשבו עושיהם להשיג קניינים וצרכי הגופות, ואולי יחשוב החושב שאין זה מרד באל יתברך כשלא יקבלהו העובד עליו כאלוה, והוא אמנם היפך רצונו, כי חפץ שלא יפנו עובדיו לעזר אלוה זולתו׳. [ומבואר בדעת רבינו שפסל ומסכה דבר אחד הם, ומה שפירש רש״י בתרפים, פירש רבינו בפסל ומסכה, ואילו על ׳פסל׳ האמור כאן פירש רבינו שהיינו תרפים, ואם כן שלושתם אחד הם. ונראה שהפסלים נעשו כדי למשוך הצלחות, והתרפים לגלות את העתידות, כי בהמשך דבריו כותב רבינו שכוונתן ׳להצליחו או להגיד עתידות׳, והתרפים מדברים, כמו שכתוב (זכריה י ב) ׳התרפים דיברו און׳].

4. ׳מורה שקר׳ הוא מי שמלמד דברי שקר, ואומר לאנשים שטוב להם לעשות להם צורות ופסלים של הנמצאים הנצחיים, כמו השמש והירח והכוכבים, ובכך למשוך לעצמם את השפעתם. והאבע״ז פירש שמורה שקר הוא כהן לע״ז, וכן מבואר כוונת רבינו בהמשך דבריו.

5. ׳יצר׳ הוא שם לכלי הנוצר ביד היוצר (רד״ק בישעיה כט טז).

6. באבע״ז מבואר ש׳יוצרו׳ היינו המציירו, ויש לפרש ׳יצר׳ הן מלשון יצירה והן מלשון ציור.

7. דרך עובדי הפסלים שהם יוצרים צורה בדמות אחד מן הנבראים הנצחיים, כגון השמש והירח וצבאות השמים, והם מכוונים לחשוב בדמיונם ציורי דברים שהם מייחסים להשפעות אותו הנברא הנצחי שבצורה [ודמיונות אלו נקראים ׳אלילים אלמים׳, כיון שהם במחשבתו ודמיונו של העובד, לא בדיבור]. והם חושבים שבכך הם מושכים לעצמם את כוחותיו והשפעותיו של אותו הנברא הנצחי, ובכך יגרום נברא זה להם הצלחה, או שיגיד להם עתידות. [וראה מה שהתבאר בסמוך שהפסלים נעשו כדי למשוך הצלחות, והתרפים לגלות את העתידות].

8. לכל הנבראים הנצחיים שלהם עובדים עובדי עבודה זרה אין בחירה, ולכן לא יועיל כלום לעבוד אותם, כיון שאינם יכולים להוסיף השפעות והצלחות. ובכלל זה אף המלאכים והגלגלים שאף שהם בעלי שכל, אך אינם בעלי בחירה ואינם בוחרים במעשיהם. והבחירה אינה אלא ביד ה׳ בלבד, ומכל הנבראים לא ניתנה הבחירה אלא לאדם, ואף בחירתו של האדם אינה מושלמת כבחירתו של ה׳, אלא היא דומה לה ׳באופן מה׳. וכ״כ רבינו בבראשית (א כו): ׳ובקצת ידמה האדם לאל יתעלה הפועל בבחירה, אמנם בחירת האל יתעלה היא לעולם לטוב, ולא כן הבחירה האנושית [שלפעמים בוחר ברע], ועם זה [בנוסף על כך יש עוד הבדל בין בחירת האדם לבחירת ה׳], הנה האלהית על אופן נכבד מאד יותר מן הבחירה האנושית [גם כאשר האדם בוחר בטוב, אין בחירתו דומה לגמרי לבחירת ה׳, כי מעשה ה׳ הוא הטוב המוחלט, מה שאין בכח האדם להשיג, ועל זה נאמר (תהילים ח ו) ׳ותחסרהו מעט מאלהים׳ (אור עמים - ׳הנפש׳)], ולכן אמר כדמותנו - כמו דמותנו, לא ׳בדמותנו׳ האמיתי׳ [שאין לו בחירה ממש כה׳]. ובדברים (ד כח) כתב רבינו כדבריו כאן: ׳[ועבדתם שם אלהים] אשר לא יראון, שאין בהם כח רצוניי [׳יראון׳ מלשון ׳וירא כי טוב׳ (בראשית א ד, ועוד), כפי שפירש רבינו שם שבחר במציאותו כי ראה את ה׳טוב׳ והתכלית שבו], כמו שחשבו עובדיהם שעושים צורות עם כְּלֵי הפעולות הרצוניות להורות שאותה ההתחלה הקדמונית שחשבו היא פועלת כל אותן הפעולות כרצונו, ועובדים אותה ומתפללים לה להשיג שתרצה לתת את שאלת עובדיה, והנה אין לשום נמצא זולתי לאל יתברך ולאדם בחייו שום כח רצוניי, אבל כל פעולות זולתם הם בטבע מסודר להם מאת האל יתברך׳.

ומורה שקר – הנוקד שקר בשש נקודות הוא מורה שקר.

הועיל – מלשון תועלת.

פסלו – ענין החלקת והשואת הצורה וכן ויפסלו בוני שלמה (מלכים א ה׳:ל״ב).

יוצרו – מלשון יצירה ור״ל מתקנו ועושהו.

מסכה – צורה הניתך ממתכת.

ומורה – ענין למוד כמו את מי יורה דעה (ישעיהו כ״ח:ט׳).

אלילים – מלשון אל ולא ר״ל דבר מבלי תועלת.

אלמים – מלשון אלם.

מה הועיל פסל – אם כל אלה יבוא עליו מה א״כ הואיל לו הפסל אשר פסלו ועשהו האומן היוצרו ומתקנו.

מסכה – וכן המסכה מה הועיל וכן המלמד השקר הוא כהן הפסל המלמד דרכי עבודתו.

כי בטח – אשר בטח האומן ואפי׳ זה האומן עצמו שעשה אותו יבטח על פסל מעשה ידיו להספיק בידו לעשות אלילים אלמים אשר הדבור אין בהם ר״ל האומן המתעסק בו ובוטח עליו מה תועלת מצא בו.

מה הועיל פסל כי פסלו יוצרו מסכה ומורה שקר – הנה מפורש בפסוק לא תעשה לך פסל ומסכה, כי פסל הוא מעץ ואבן ומסכה היא של כסף וזהב. והיה פסלין ונוסכים על פי יודעי העתים לכוון אל השעות ידועות שיושפע עליהם כחות שישובו הפסל והמסכה להיות מדברים. ואמר הכתוב כאן כי נסרחה חכמתם ואין להם מורה שעות לפי האמת כי אם מורה שקר. ואם כן מה הועילו יצרו? ואף כי היוצר איננו מיודעי העתים כי אם שבטח על המורה וז״ש כי בטח יצר יצרו עליו, רצה לומר על המורה שקר. ואמר גם כי יבצע מעשהו לגמור הפסל והמסכה, יצא לפעולתו אלילים היינו שאין בהם תועלת כלל. אלמים, היינו שאין להם הדיבור וז״ש לעשות אלילים אלמים.

כי בטח יוצר – פעל בטח נמשך לשנים בטח יוצר [בטח] יצרו, הפועל נקרא יוצר והפסל הוא יצרו, ור״ל מה שבטח יצרו עליו בטח היוצר ג״כ.

מה הועיל פסל – עפ״ז מתוכח עמהם על מה ששבחו לאלהי כסף זהב, כמ״ש אליו דניאל ועל מארי שמיא התרוממת ולמאניא די ביתיה היתיו קדמך וגו׳ ולאלהי כספא ודהבא נחשא פרזלא די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די נשמתך בידיה לא הדרת, אומר ראו נא עתה מה הועיל לכם הפסל אשר שבחת אותו שהוא נצח לאל עליון? הכי הציל אתכם מידו? ובאר גנות הפסל מצד החומר והצורה והפועל והתכלית, מצד הפועל אומר כי פסלו יוצרו הלא הפועל אותו הוא בן אדם שיצר ופסל אותו, ומצד החומר אומר מסכה שחומרו ממתכות הנתך ונסך, ומצד הצורה אומר שהוא מורה שקר – ומצד התכלית אומר כי בטח יוצר יצרו עליו לעשות אלילים אלמים – שיעור הכתוב כי בטח היוצר (מה שבטח) יצרו^א עליו, ר״ל מה שבטח הנוצר על היוצר זה יבטח היוצר על הנוצר, שהנוצר בטח על היוצר שיעשה אליל אלם, (כי יותר מזה לא יוכל היוצר לעשות כי אינו יכול לתת בו רוח חיים ודבור) ובטחון זה בעצמו יבטח היוצר להשיג מן הפסל הנוצר שיעשה אותו אליל אלם, וזה מליצה על בלשאצר שנהרג וסר ממנו רוח החיים ושוכב כאבן דומם כמו האליל אשר עשהו ובטח עליו שאין רוח חיים בקרבו, ומפרש.

א. כן כנראה צ״ל. בדפוסים (במקום ״יצרו״): ״צריך״.

פסל או מסכה – העשוים בכונה עצומה להגיד עתידות, ותמורת זה מורים שקר.

כי בטח וגו׳ – כי בטח היוצר על יצר (או יצור) שלו.

לעשות – עיין מה שכתבתי על שימוש למ״ד זו למעלה פסוק ט׳.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון