1. וכאומר ׳עורי לאבן דומם׳.

2. כשם שאין העץ והאבן יכולים להתעורר כיון שאין בהם רוח חיים, כן כל הנבראים אינם יכולים לפעול מאומה מרצונם, ואף הכוכבים והמזלות המשפיעים השפעות על העולם התחתון, אינם משפיעים אלא מה שנגזר עליהם להשפיע, ואינם יכולים להיטיב יותר למי שימצא חן בעיניהם, כי אינם בעלי בחירה. ולכן העובד פסלים למטרה זו לא ישיג כלום.

3. [כן הוא בנדפס בקהלת משה אמ״ד, ואילו בכת״י מחוק, ומעליו כתוב ׳עובדי עבודה זרה׳, וכמובן תיקנו מפני הצנזורה, ובאמ״ד לא חששו מכך]. ׳הוא יורה׳, היינו הכומר המייעץ ומורה לעשות פסל לעובדו, אף שיודע שאין בו כל תועלת וכפי שנתבאר, אומר כן לפי שהוא תפוש בכסף ובזהב, שמרוויח מכך שהוא כומר.

4. אין בכומר רוח ושכל להבין שתועלת המסכה שיצר בשקר יסודה, והוא מלשה״כ בירמיה (י יד) ׳נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת הֹבִישׁ כָּל צוֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא רוּחַ בָּם׳, על דרך שכתוב כאן ׳וכל רוח אין בקרבו׳. [ולשון רבינו משמע שמפרש שבעובד עבודה זרה אין רוח, ולא ככל המפרשים שפירשו שבפסל אין רוח]. וקרוב לפירושו נבואה זו כתב רבינו בפירושו לישעיה (מד י-כ) ׳מִי יָצַר אֵל וּפֶסֶל נָסָךְ לְבִלְתִּי הוֹעִיל - כי מי הוא שיפעל לְבִלְתִּי הוֹעִיל, כי אמנם כל פועל יפעל לתכלית מועיל, ובכן, כָּל החברים המתחברים להתעסק בפסל, היה בלי ספק להוריד עליו כח רוחני מועיל להם, ובכן [כאשר לא יועיל] כולם יֵבֹשׁוּ מסברם, אע״פ ש⁠[המתחברים] הם חָרָשִׁים וחכמים [יותר] משאר ההמון, וראוי שיִתְקַבְּצוּ ויִפְחֲדוּ יָחַד ויֵבֹשׁוּ מסברם בראותם נסיון מְנַגֵּד לתקוותם, כי אמנם חָרַשׁ בַּרְזֶל יעשה מַעֲצָד לעשות הפסל על הצום ולכוון שיושג התכלית, [חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד] - ובאופן שבאותם הכלים חָרַשׁ עֵצִים נָטָה קָו לצייר, כעניין ׳ויצר אותו בחרט׳ (שמות לב ד), כְּתִפְאֶרֶת אָדָם להצליח בבָּיִת, לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים להצליחם למלאכתו, ובכן חשב לבחור עץ רב המעלה בו משעת נטיעה, מכל מקום קצתו כלה בבזיון [חלקו של העץ המשמש לעשיית הפסל נשרף באש, וחלק שימש לצרכי האדם], ואיך יחשוב שיהיה קצתו בזוי מאוד וקצתו רב ההצלחה, אמנם [גרם להם לטעות בזה] רֹעֶה מנהג אבותם שהם עפר ואֵפֶר שהיה לֵב הוּתַל מנביאי שקר, הוא הטה אותו מדרך האמת, גם שישמענה מן החכמים והנביאים׳.