Chavakkuk 2 – חבקוק ב‏ – Mikraot Gedolot

הֲלָא אִלֵין כּוּלְהוֹן עֲלוֹהִי מַתְלָן יִטְלוֹן וְשׁוּעֵי חוּדִין יֵימְרוּן לֵיהּ וְיֵימַר וַי דְמַסְגֵי נִכְסִין דְלָא דִילֵיהּ עַד אֵימָתַי אַתְּ מַתְקַף עֲלָךְ תְּקוֹף חוֹבִין.

הלא אלה – אשר אסף אליו לעובדו כולם עליו משל ישאו ומליצה ישאו בפיהם בלשון חידות בשבילו, לו כמו עליו.

ויאמר – האומר את מליצת החידה.

הוי המרבה לא לו – זו היא המליצה חבל על המרבה הון ומלכות ולא לו כי יבאו מלכי מדי ויטלו את הכל.

עד מתי – יהיה הולך ומרבה ואינו אלא מכביד עליו משא עון כעב של טיט עב הוא לשון קורה כבידה כמו שמצינו במשכנא צלעות הבית והעבים (יחזקאל מ״א:כ״ו), ועב עץ (יחזקאל מ״א:כ״ה).

Shall not all these whom he [Belshazzar] collected for himself to pay himself tribute?

take up a parable against him and a figure they shall take up in their mouth an expression of a riddle concerning him. against him like עָלָיו, upon him.

And he shall say The one who says the figure of the riddle.

Woe to him who increases what is not his! This is the figure: Woe to him who increases wealth and kingdom, and it is not his, for the kings of Media shall come and take everything.

How long? will he continue to increase when he is only loading upon himself a burden of iniquity like a beam of mud? עַב is an expression of a heavy beam, as we find concerning the Tabernacle of Yechezkel: "And a wooden beam (וְעָב)" (Yechezkel 41:25), and "The casings of the House and the beams (וְהָעֻבִּים)" (ibid. 26).

הלא – ובדרך מליצה כמו המליץ יליצו לו החידות שהם נסתרות.

הוי המרבה לא לו – זהו לרשת משכנות לא לו.

אמר יפת: כי טעם ומכביד עליו – כמשוגע שישליך על עצמו הטיט.

והנגיד אמר: שיוסיף לבנות משכן ולא יצילנו ובא מלת עב טיט כדרך כל רבים עמים (תהלים פ״ט:נ״א).

הלא אלה – הגוים והעמים שאסף וקיבץ אליו,

כלם עליו משל – זה ישאו.

ומליצה – שיליצו לו חידות הוא בעיניו, ולא ישים אליה לבו,

ויאמר – המושל עליו באספו גוים ועמים אליו ולא ישבע,

הוי המרבה – ממון שאינו שלו.

עד מתי – הוא מרבה,

והוא מכביד על עצמו עבטיט – והיה לו לשבוע.

הלא אלה כולם – אלה הגוים שיאסוף אותם אליו כשיבא שברו ישמחו במפלתו וישאו כולם עליו משל ומליצה חידות לו ויש אומרים עליו מליצה ומשל המליצה וחידותיה הם בעבורו ואמר זה המשל והמליצה שיאמר כל אחד מהם עליו הוי המרבה לא לו הוי לו לזה שהיה מרבה נכסים רבים מאשר לא לו שהיה שולל גוים רבים.

עד מתי – וכי היה סבור שלעולם תהיה עומד בידו וביד זרעו.

ומכביד עליו עבטיט – היה מכביד עליו ממון רב שהוא עליו כמו טיט עב שהיה מכביד על גופו כי הוא טיט ועפר וממונו גם כן יהיה טיט עב, עבטיט מלה אחת ופירושה כשתי מלות עבטיט כמו טיט עב וכן כל רבים עמים (תהלים פ״ט:נ״א) עמים רבים בירקרק חרוץ כמו בחרוץ ירקרק ורבים כמוהם, והנגיד פירש ומכביד עליו עב טיט שיוסיף לבנות משכן ולא יצילנו.

ואדוני אבי ז״ל פירש הלא יחשוב זה כי סופו לקבר יהיה זהו עד מתי ומכביד עליו עב טיט על קברו יכבידו טיט עב.

ויונתן תרגם דרך משל: עד אימתי את מתקיף עלך תקוף חובין.

ומליצה חידות לו – כלומר וישאו מליצה וחידות.

עבטיט – מלה מורכבת וענינו מובן.

אל תחשוב שלא יבא יומו לקבל עונשו כי הלא אלה כולם עליו משל ישאו ומליצה שהחידות שלה יהיו לו ובעבורו ויאמר כל אחד עליו הוי המרבה לא לו ר״ל המרבה מלכיות וממשלות ולא יהיו לו ולזרעו ובזה רמז מה שהיה לו בחייו שנטרד מן האנשים והלך בשדה כחיתו יער, ועליו אמר עד מתי ומכביד עליו עבטיט רוצה לומר עד מתי תתמיד ממשלתו כי הנה הוא יהיה מכביד עליו עב טיט והוא הפוך על דרך כל רבים עמים כאלו אמר שיבוא זמן שהוא יכביד על עצמו טיט עב ויתפלש בעפר כפגר מובס ולא אמר זה באמת כי אם על הזמן שהלך בשדה לשלג ביום ולקרח בלילה כמשוגע וכבעל חי שיכביד על עצמו הטיט. ורש״י פירש ואף כי היין בוגד על בלשצר שבמשתה היין הביא כלי בית המקדש ושתה בהם לפיכך לא יעמוד במלכותו ולא יתקיים מדורו ונוהו, ופירש ומכביד עליו עבטיט משא עונות כבדים כעב של טיט והרב רבי דוד קמחי פירש בשם אביו הלא יחשוב נבוכדנצר כי סופו לקבר ומכביד עליו עבטיט שעל קברו יכביד עליו הטיט העב.

הלוא. כל זה היה להפילו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא¹:

1. לשון הגמרא בחגיגה (ה:), כלומר מגג גבוה לבור עמוק, וכמה גדולה נפילה זו (רש״י שם). ואת נפילת בלשצר מפרש בפסוקים הבאים. וזו המשך תשובתו של ה׳ לנביא, שאף ש׳איש היין׳ בלשצר המצר לישראל הוא בוגד, אף על פי כן נתן לו ה׳ את הכח למלאות תאוותו שאינו מסתפק במה שיש לו, וכבש את העולם כולו, כי כל זה לרעתו הוא. נמצא שפסוק זה נקרא עם פסוק הקודם, ׳אף כי איש היין בוגד׳ ואף על פי כן הוא מצליח, אין זה לזמן רב, כי ׳הלוא אלה כולם עליו משל ישאו׳, ׳הלוא פתע יקומו נושכיך׳, ואז יפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

ישאו – ענין הרמה.

ומליצה – כן יקראו אמרים צחים.

חידות – דבר סתום וקשה ההבנה.

הוי – כמו אוי.

עבטיט – כמו עב טיט ר״ל משא עבה של טיט.

הלא אלה – ר״ל באמת יבוא יומו וכל אלה העכו״ם שאסף ישאו עליו קול משל ואמרי מליצה אשר החידות שבה יהיה בעבורו וכה יאמר כ״א אוי אל המרבה בממשלות ולא יהיה לו ולזרעו וכי עד מתי תשאר בידו הלא מהר תלך ממנו והוא רק מכביד על עצמו פשע רב כמשא עבה של טיט.

הלא אלה כלם עליו משל ישאו ומליצה חידות לו – המשל והמליצה שניהם קרובים אל המובן לכן סמוכין כאן למלת עליו רצה לומר שלא בפניו יאמר כן. אבל חידות הוא רחוק מהמובן לכן כתיב לו היינו שיאמרו החידות אפילו בפניו. ומפרש ואילך המשל.

הוי המרבה לא לו – רצה לומר כי לא ירד אחריו כבודו וגם בחייו מה יתרון לאדם בין יש לו מאה אוצרות ובין שיש לו אלף אוצרות.

משל ומליצה – המליצה הוא הנמשל, שהוא מליץ ומסביר כוונת המשל, וכינוי לו ר״ל להמשל.

המרבה – פעל משם נשך ותרבית ר״ל נותן רבית, וכן ולא רבית במחיריהם (תהלות מ״ד) ר״ל לא לקחת רבית.

עבטיט – מענין והעבטת גוים רבים, ושרשו עבט, ונכפל למ״ד הפעל כמו, סגריר, חכליל, פרחח.

הלא אלה כולם – כל העמים אשר כבש, עליו משל ישאו, ומליצה חדות לו – והמשל הזה יש לו מליצה, שהוא פתרון המשל, ונאמר בדרך חדה, ומהו המשל? הוי המרבה לא לו. המשילו עליו משל מאיש שהוא לוה תמיד מעות מאחרים ברבית, ואינו לוה המעות לצורך עצמו רק לצורך אחרים, והוא מקבל עליו תשלומי המעות וגם לשלם את הרבית וז״ש המרבה ר״ל שלוה ברבית, לא לו שלא לצורך עצמו, עד מתי – ר״ל ואין לו גבול בזמן שלוה תמיד ואינו משלם, ומכביד עליו עבטיט – ר״ל והוא מקבל עליו את העבוט והחוב שהוא מחויב לשלם את אשר עבט ולוה.

משל – ללעג.

ומליצה – מלשון מה נמלצו לחכי אמרתך (אלפא ביתא) דברים מתוקים המושכים את הלב; וכן חידות המחדדות את השכל ומושכות לב אדם אליהן; ולפי דעת שד״ל חידה היא אחידה בלשון ארמי, דבר סגור.

הוי – יש לקיים למלה זו לשון קריאה בכל מקום שהיא כתובה בה״א, ואין אחריה שימוש למ״ד או על או אל שאז יש איזה מקום שמוכרחים אנו לתת לה הוראת צער ולא קריאה, כמו הוי אל נבו (ירמיהו מ״ח:א׳), הוי על הנביאים (יחזקאל י״ג:ג׳) הוי למתפרות כסתות (שם י״ג:י״ח).

עד מתי – סרס המקרא ופרשהו – הוי המרבה לא לו ומכביד עליו עבטיט! עד מתי?

עבטיט – מלשון העבט תעביטנו, וזה ממקור עבד, ונכפלה הטי״ט להוראת כפל השפלות (טי״ט היון) והעבדות שהיה מטיל על הגוים בלי זכות מאתו, ומכביד בזה משקל עונותיו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון