Chavakkuk 1 – חבקוק א‏ – Mikraot Gedolot

לְמָא אֲנָא חָזֵי אֲנוֹסִין וּמִסְתַּכֵּיל כְּעָבְדֵי לֵיאוּת שְׁקַר בְּזוֹזִין וַחֲטוֹפִין לְקִבְלִי דִבְתַחֲרוּתָא וּבִזְדוֹנָא אִינוּן מִתְגַבְּרִין.

און – ביזה וחמס.

ועמל תביט – עמל זה אתה מביט ואינך עוזר.

ויהי ריב ומדון ישא – וזה נבוכדנצר הנושא ריב ומדון הווה ומתקיים ומצליח, ויהי, ויתקיים אותו אשר ריב ומדון ישא כן תרגום יונתן.

iniquity plunder and violence.

and look upon mischief You look upon this mischief, but You do not help.

and the one who bears quarrel and strife endures And this wicked man who bears quarrel and strife, will live, remain in existence, and prosper.

endures He who bears quarrel and strife will endure. So did Jonathan render.

למה תראיני און – שנבוכדנצר הקים צלם וציוה שכל מי שלא ישתחוה לפניו ישליכו אותו באש. וכן בדניאל^א הוא אומר: נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב רומיה אמין שיתין פתייה אמין שית אקימיה בבקעת דורא במדינת בבל (דניאל ג׳:א׳). ואמר וכל זני זמרא תיפלון ותיסגדון לצלמא די עבדת והן לא {תסגדון} בה שעתא תתרמון לגו אתון נורא ומן^ב הוא אלהא די ישזבינכון מן ידי (דניאל ג׳:ט״ו). והואיל והן אנוסין בכך למה אתה מענישן אם הן עובדין לצלמו.

ועמל תביט – עמל ויגע^ג שהוא עושה לישראל אתה מביט ואין אתה פורע ממנו.

ושוד וחמס לנגדי – שאני רואה תמיד שוד וחמס שהוא עושה לישראל.

ויהי ריב ומדון ישא – הוא נבוכדנצר שהוא קם להיות ריב ומדון לישראל.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״בדנייאל״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״ומאן״.

ג. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״ויגיע״.

למה – זה האון – שיעשה איש און. און ועמל הם שם דבר שכולל לכל דבר עון ולכל חטאת אשר יעמל האדם, כי הוא און ועמל ויגיעת ריק.

ומלת למה^א תשרת בעבור אחרת: ולמה עמל תביט.

והטעם איך יוכל איש לעשות און ועמל במקום ממשלתך.

וטעם ישא – יגבה, או ישא ראש.

ויפת אמר: ויהי איש ריב, כמו ואני תפילה (תהלים ק״ט:ד׳).

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: ״ומלת ריק״.

למה תראני און – שעושין לי

ולמה עמל – שעושין תביט.

ושד וחמס לנגדי – תמיד, ועיני רואות ואין לאל ידי.

ויהי – אם בא לזעוק הנחמס,

ריב ומדון – חרפה וכלימה

ישא – וישתוק בנזיפה.

ויהי – אֵיד אֵישְט וֵינוּן אָאִיינוּ קִי ריב ומדון ישא.

למה – אנשי און שעושים לי און ואראה לפני ואתה כמראה אותם שלא תבערם מן הארץ גם אתה תביט בעמל שעושים ואין אתה משלם גמולם וכן אמר דוד עמל וכעס תביט (תהלים י׳:י״ד) וכל זה להודיע כי י״י יתברך משגיח במעשה בני האדם אם לטוב אם לרע ואחר שכן הוא איך מאריך להם.

ויהי – לנגדי מי שישא אלי ריב ומדון.

ויש מפרשים: ריב ומדון – האויב ישא ויסבול ישראל.

ויהי – בעולם, ריב – מנבוכדנצר.

ומדון ישא – ירום ויגבה על כל העולם כלו.

ואומרו למה תראני און פירש רש״י און בזה וחמס ועמל זה אתה מביט ואינך עוזר, ויהי ריב ומדון ישא וזה הרשע הנושא ריב ומדון מתקיים ומצליח ישא לשון נשיאות. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש שמלת למה תשמש שתי פעמים ואון כמו ואני תפלה רוצה לומר למה תראני איש און ולמה עמל תביט בי איך יוכל איש לעשות און ועמל במקום ממשלתך. ולי נראה שאון ועמל נאמר על הפשעים והעונות כמו לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל (במדבר כג, כא) וענינו בכאן שהקדוש ברוך הוא הראה לנביא האון והעמל שהיו ישראל עושים כמו שזכר יחזקאל שהראה לו הקדוש ברוך הוא העבודה זרה שהיו עושים בני יהודה, וכן אמר חבקוק שהראהו השם האון והעמל שהיו עושים ושהראהו גם כן השוד והחמס העתיד לבא עליהם, והיה הנביא מתרעם על זה רוצה לומר למה יראהו הקדוש ברוך כל הרעות ההן כאילו כל נבואתו אינה כי אם להרע וזהו אומרו למה תראני און שישראל עושין והעמל אשר אתה תביט ורואה בהם ותראני גם כן השוד והחמס העתיד לבא על ירושלם כאלו הוא לנגדי באופן שתהיה נבואתי ומשאי כולה לריב ומדון לחורבן ולגלות וזהו ויהי ריב ומדון ישא כי ישא הוא מלשון משא ונבואה כאלו אמר והייתי אני איש מתנבא ריב ומדון, ואם תקשה עליך מלת ויהי ומלת ישא שהוא לנסתר יהיה ענין הכתוב למה תראני האון והעמל אשר תביט להיות ושוד וחמס לנגדי רוצה לומר כאלו הוא לנגד עיני והיה ראוי שאיש ריב ומדון ישא המשא הזה לא אני שאיני חפץ בה, ויהיה אם כן ויהי ריב כמו ואני תפלה כלומר ויהי איש ריב ומדון.

למה תראני און.⁠¹ שאינך חושש לכבודך, ועמל - צרת ישראל – תביט, ולא תחמול²: ויהי. נתת מציאות ל׳זה העם לא היה׳ (ישעיה כג יג)³ אשר ריב ומדון ישא, שבא להלחם על ישראל בלי סיבה, כענין יפתח באמרו (שופטים יא כז) ׳ואנכי לא חטאתי לך, ואתה עושה (עמדי) [אתי] רעה להלחם בי׳⁴:

1. עמל ואון אחד הם (רד״ק תהלים ז טו), ולמה כפל הכתוב.

2. כנגד מה שאמר בפסוק הקודם ׳שיוועתי ולא תשמע׳ על חילול השם, אמר כאן ׳למה תראני אוון׳, שאני רואה בנבואה שכאשר יבוא נבוכדנצר על ישראל לא תחוס על כבודך, וכנגד מה שאמר ׳אזעק חמס ולא תושיע׳ על צרת ישראל, אמר כאן ׳למה עמל תביט׳.

3. ׳ויהי׳ מוסב על ׳ריב ומדון ישא׳, כלומר, שאותו העם הנושא ריב ומדון, שלפני כן לא היה במציאות, כי כן כינה אותו הנביא ׳העם לא היה׳ [אשר לא כדאי הוא להיות עם, עם שוטה הוא, מן הבריות שהקב״ה מתחרט עליהן על שבראם (רש״י שם)], הפך להיות קיים במציאות. וכעי״ז פירש רש״י ׳ויהי׳ – ׳הווה ומתקיים ומצליח׳. ובישעיה שם פירש רבינו ׳כי אמנם אותה ארץ כשדים שלא היה בה זה העם המר והנמהר, כי אשור ועילם יסדה לשוכני אוהלים, ואותם הציים הקימו בחוניו שיסד אשור, עוררו וחדשו ארמונות הארץ תמורת האוהלים׳, הרי שלדעתו עם זה לא היה קיים כלל, אלא היו שוכני אוהלים ששכנו באוהלים שהקימו אשור, ובמשך הזמן בנו להם ארמונות ונהיו לעם. וראה רד״ק שם. ובפירוש רבינו לתהלים (סט ב-ג) כתב: ׳אחר שנמלטתי מאלו המלכים הגדולים [מלכות בבל ויוון], שטפתני שבולת מים, ׳זה העם לא היה׳, שהיא מלכות אדום שקראוה ז״ל (גיטין פ.) מלכות שאינה הוגנת, כי אמנם ראשית לה היתה סיעת לסטים, כמו שהתבאר בדברי הימים שלהם, היא שטפתני והגלתני מארצי׳. וברור שרבינו השווה את מה שנאמר על הכשדיים למה שהיה ידוע לו מדברי ימי הרומיים, ומכאן הסיק שהגדרת ׳זה העם לא היה׳ תואמת אף להם, וביותר אחרי שמצינו בחז״ל שנקראו ׳מלכות שאינה הוגנת׳. וכן מצינו בפירוש רבינו לדברים (לב כא) ׳הם קנאוני בלא אל, האבות קנאוני בלא אל בבית ראשון, כעסוני בהבליהם בבית שני, ואני אקניאם בלא עם בבית ראשון, שהחריבוהו כשדים שנאמר בהם הֵן אֶרֶץ כַּשְֹדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה, בגוי נבל אכעיסם, שהחריבה אותו מלכות שלא הוגנת שאין להם לא כתב ולא לשון׳. אך שם דייק שבמידה כנגד מידה נהג, שבבית ראשון שהכעיסו בלא-אל, הביא את החורבן בלא-עם, ובבית שני שכיעסוהו בהבלים, הביא את החורבן ע״י עם שהוא הבל, שאינה מלכות הוגנת, ואילו בתהלים משווה את הרומיים לכשדים גם בזה שהם ׳מר ונמהר׳ ושהם ׳עם לא היה׳.

4. הנביא מתרעם על ה׳ שנותן מציאות לעם הכשדים שלא היה מקודם לעם למרות שיבוא להילחם עם ישראל מבלי כל סיבה, שזהו ׳ריב ומדון׳, וכמבואר מדברי יפתח שהבא להילחם בעם שלא חטא לו, עושה בכך רעה.

און ועמל – ענין מעשים רעים שאינם צודקים.

תביט – ענין הסתכלות.

ושוד וחמס – גזל ועושק.

ויהי – ר״ל מתקיים ודוגמתו אהי מלכך אפוא (הושע י״ג:י׳).

ומדון – מלשון דין ומריבה.

למה תראני וגו׳ – במראה הנבואה ראה עונות נסתרות של ישראל כדרך שראה יחזקאל וגם ראה גמול תשלומיהן ואריכת ממשלת בבל הנפרע מהם ולכן אמר למה תראה לי האון והעמל של ישראל מה שאתה מביט הנסתרות מבני אדם ולמה שמת לנגד עיני לראות השוד והחמס המעותד לבוא עליהם והתקיימות הנפרע מהם הנושא עליהם ריב ומדון וכאומר מה לי בצער הגדול הזה להודיעני כל אלה.

למה תראני און, ועמל תביט ושד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא – חשב כאן ג׳ דברים וכל אחד כפול. והנה ההבדל ביניהם כי און הוא מחשבת רעה ולא ניכר מחשבתו, ועמל היינו מחשבת רעה ניכרת מתוך מעשיו. וראיה היא מקרוב ועל דבר הגלוי, והבטה מרחוק יאמר על ענין סתר, כמ״ש בישעיה וז״ש לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. ואמר הכתוב כאן מתמיה איך דרך רשעים צלחה, עד כי גם עושים און הרבה כל כך עד אשר תראני מדבר בעדו ובגלוי. אבל הקדוש ברוך הוא כביכול, אף העמל שעושים בגלוי, כביכול אינו רואה בגלוי אלא בדרך סתר וז״ש תביט. וההפרש בין שוד וחמס הוא כי שוד היינו גזילה ממש וחמס הוא העושה שלא כדין וכגון דיהיב דמי. וריב היינו המריב עם חברו בדברים רעים כדי בזיון. ומדון הוא המריב ומתוכח עם רעהו כאלו הדין עמו. ואלה השלשה המה ששה אלא שחשב הכתוב בכל א׳ מהם הגלוי והסתר. מצד הפועל השלשה הם במחשבה ובמעשה ובדבור. ומצד הנפעל השלשה הם בנפש ובגוף ובקנין. כנגד שלשה אלה אמר הכתוב.

תראני און ועמל תביט – און ועמל כשנרדפו יחד, יציין באון פעולת הרע בפועל, ובעמל יציין רושם הרע בנפש, וזה מבואר אצלי בכ״מ, וכבר בארתי (ישעיהו ה׳ י״ב) ההבדל בין ראה ובין הביט, שפעל הביט יציין שימת לב על הדבר, וראה מציין ראות העין, וע״כ מיחס ההבטה אל העמל שלא יושג בעין חושיי (ודברתי מזה במדבר כ״ג כ״א), ועז״א עמל תביט, רק ה׳ הוא יביט גם העמל של הנפש שבו יעשה את האון.

ויהי ריב ומדון ישא – יש הבדל בין ריב ובין מדון, שריב כולל כל מיני טענות ומריבות, ומדון מציין אם יש לו דו״ד נגד חברו שע״י רוצה לזכות נגדו מצד המשפט, והתבאר בפי׳ משלי בכ״מ, עז״א שהריב יתהוה עי״ז ואז ישא הטוען מדון ודו״ד וטענות נגדך, וספר טענת המדון ע״כ תפוג תורה.

למה – טוען שנית על מה שה׳ מראה לו בנבואה הצלחת בבל, למה תראני און ואיך עמל תביט אתה, שע״י שתראני זאת בנבואה מבואר כי זה נעשה בהשגחתך, ואיך אפשר שאון ועמל כזה יצא לפועל על ידך, ויותר מזה כי שוד וחמס לנגדי ר״ל שאיני רואה בנבואה אחרית הרשע וכליונו רק אני רואהו תמיד לנגדי והצלחתו תמשך ימים רבים, ויהי ריב – ועי״כ יתהוה ריב נגד דרכי ה׳, וגם מדון ישא – עי״כ נושאים מדון ודין ודברים נגדך, שבני העולם יש להם נגדך ריב ומדון. ומפרש מהו הריב.

תביט – ת״ו במקום אל״ף והראוי אביט, ועיין מה שכתבתי בהושע י״א:ג׳, אבל כאן אין מכריח להניח חילוף זה, ויכול להיות תביט בת״ו מוסב אל ה׳, מ״מ הדעה הראשונה נראית לי יותר.

ישא – וירום יום יום [פעל עומד] ודוגמתו בשוא גליו (תהלים פ״ט:י׳).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון