Chavakkuk 1 – חבקוק א‏ – Mikraot Gedolot

אֵימְתָנִין וּדְחִילִין אִינוּן מִנֵיהּ דִינֵיהּ וּגְזֵרָתֵיהּ נָפְקִין.

איום ונורא הוא ממנו משפטו ושאתו יצא – זו חוה שיצאה ממנו והיא גרמה לו המות שנאמר ותתן גם לאישה.

רמז תקסב

דבר אחר: איום ונורא הוא – זה פרעה שהיה קוזמוקטור שנאמר מושל עמים ויפתחהו.

ממנו משפטו ושאתו יצא – זה משה שגדל בתוך ביתו שנאמר ויהי ל⁠[ה](ו) לבן ועמד והביא עליו עשר מכות.

דבר אחר: איום ונורא הוא – זה אדום שנאמר דחילא ואימתני.

ממנו משפטו ושאתו יצא – זה עובדיה שהיה גר אדומי ומתנבא עליו כה אמר ה׳ אליהם לאדום.

דבר אחר: איום ונורא הוא – זה סנחריב שנאמר ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור.

ממנו משפטו ושאתו יצא – אלו בניו שנאמר ויהי הוא משתחוה בית נסרוך וגו׳.

דבר אחר: איום ונורא הוא – זה חירם מלך צור שנאמר אמור לנגיד מלך צור.

ממנו משפטו ושאתו יצא – זה נבוכדנאצר. אמר ר׳ סימון אגדה הוא חירם מלך צור בעל אמו של נבוכדנאצר היה ועמד עליו והרגו שנאמר ואוציא אש מתוכך היא אכלתך.

דבר אחר: איום ונורא הוא – זה נבוכדנאצר דכתיב ביה ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה.

ממנו משפטו ושאתו יצא – זה אויל מרודך. אמרו רבותינו כשנטרד נבוכדנאצר דכתיב ומן אנשא לך טרדין כל אותו זמן היה אויל מרודך מלך תחתיו כשחזר חבשו בבית כלא, כשמת נבוכדנאצר בקשו להמליך אויל מרודך ולא קבל אמר להם בראשונה שמעתי לכם ונחבשתי שמא חי הוא ויעמוד עלי ויהרגני עמדו עליו וגררוהו מקברו וראה שמת והמליכוהו שנאמר ואתה השלכת מקברך וגו׳, א״ר אלעזר ולא עוד אלא שכל שונא ושונא שהיה לו היה בא ודוקרו בחרב, לקיים מה שנאמר לבוש הרוגים מטועני חרב.

דבר אחר: איום ונורא הוא – זה האדם ששולט בכל מה שברא הקב״ה דכתיב תמשילהו במעשי ידיך.

ממנו משפטו ושאתו יצא – בשעה שהוא חוטא הקב״ה מביא עליו יסורין מגופו, מלך בשר ודם כשהוא רודה עבדיו הוא מביא מגלבים וכבלים ורודה אותם, אבל הקב״ה אינו כן כשמבקש לרדות את האדם מגופו של אדם רודה אותו ומיסרו שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו.

ממנו משפטו ושאתו יצא – ממנו שופטים ממנו מלכים המטילין משא ואימה על הכל משפטים יושטיציא בלעז.

from themselves their judgment and their burden shall emanate From them are judges; from them are kings, who cast a burden and a fear upon all.

their judgment – joustice in Old French.

ממנו משפטו ושאיתו יצא – נבוכדנצר מלכו שעשה משפטו של ישראל.

איום – שאתו – מגזרת נשיאות.

איום ונורא – בעל אימה ויראה הוא.

ואם תאמר על ידי אחרים העוזרים אותו הוא איום ונורא. לא, כי ממנו – מגבורתו ומזרועו שנתן לו המקום ממשלה על הכל.

משפטו – שישפוט עמי,

ושאתו – וגובהו שינשא ויגבה על הכל.

יצא – ולא מאחרים.

איום ונורא – תאר מענין אימה.

ממנו משפטו – כי לא יצטרך לעזרת עם אחר כי ממנו יצא משפטו שיעשה בעמים וכן שאתו שיתנשא על הגוים.

ושאתו – הרמתו.

והגוי הזה איום ונורא הוא מפיל יראתו על כל יראיו, ואומרו ממנו משפטו ושאתו יצא אפשר לפרשו על גוי הכשדים שלא יקראוהו עמים וממלכות אחרות להמליכו עליהם אבל מעצמו יצא אותו משפט ונשיאות מעלה אשר לקח כרצונו. ואפשר לפרש מלת ממנו על הקדוש ברוך הוא שזכר למעלה עד אנה ה׳ יאמר ממנו יתברך משפטו ושאתו ומעלתו של מלך בבל יצא כי הוא יתברך מינהו לכבוש ממלכות ולהחריבם והוא לא כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה, וחכמים ז״ל דרשו במכילתא (בשלח שירתא פ״ב פ״ו) דרשות רבות על איום ונורא הוא ומכללם אמרו איום ונורא הוא זה נבוכדנצר דכתיב ביה (ישעיה יד, יג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממנו משפטו ושאתו יצא זה אויל מרדך בנו שצוה להוציאו מקברו וגרר את עצמותיו מהקבר לראות אם היה מת, עשו בדרש משפטו המשפט שנעשה בו ושאתו על שנשאוהו מקברו וגם הוא פשט נכון בכתוב.

ממנו [משפטו ושאתו יצא]. ולא מחכמי ויועצי אומה אחרת, רק ממנו לבדו משפטו - הסכמתו על העתיד¹, ושאתו - מדרגות מעלות שריו²:

1. כלומר, החלטתו על מה שיעשה בעתיד תצא רק ממנו, ואין הוא מתייעץ כלל עם חכמי עם אחר.

2. ׳שאתו׳ לשון נשיאות (אבן עזרא), כלומר, שגם את מעלות שריו רק הוא עצמו בוחר, ואינו שומע כלל לחכמי אומות אחרים. [ואולי זו הוכחה שהוא ׳גוי נמהר׳, שאינו שואל עצה]. וראה מש״כ רש״י ׳ממנו שופטיו, ממנו מלכיו׳.

איום – מלשון אימה ופחד.

ושאתו – מלשון התנשאות ורוממות.

איום ונורא הוא – הוא מאויים ומפחיד את הבריות.

ממנו משפטו וגו׳ – המשפט שיעשה בעכו״ם ונשיאת הממשלה שיהיה בו יצא ממנו ומעצמו כי לא יצטרך לעזרת עם אחר.

איום ונורא – איום היינו שאימתו מוטלת מפני יראת רוממותו, ויראה בסתם היא יראת העונש^א כן פחד הוא יראת העונש ז״ש (איוב ל״א כ״ג) כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל. אלא אימה ויראה הוא מקרוב אל האיום והנורא, ופחד הוא מרחוק. ז״ש בספרי תפול עליהם אימתה ופחד אימתה על הקרובים ופחד על הרחוקים. ושתי היראות נמצאו בשתי דרכים, אחד בעצמיותו שהוא בעצמו רם ונשא מהדר גאונו או נורא בעצמיותו שמעניש ברב יכלתו וגבורתו. והשני אשר לא כן בדיו^ב כי אם רבוי חילותיו או עוצם גבוריו מרוממים אותו ומענישים בציויו. ז״ש כאן ממנו משפטו ושאתו יצא, משפטו היינו העונש, ושאתו הוא הרוממות הכל ממנו ולא על ידי זולתו.

א. (אמר נכדו המסדר: זהו שדקדקו חז״ל לומר אימת חלש על הגבור.)

ב. השוו לשון הכתוב בישעיהו ט״ז:ו׳, ירמיהו מ״ח:ל׳.

איום ונורא – האימה הוא מצד הדבר עצמו, והמורא הוא מצד הרע שיוכלו להשיג מן הדבר (עי׳ יהושע ב׳ ט׳, איוב ט׳ ל״ד, י״ג כ״א, ל״ג ז׳).

ושאתו – הוא רוממת הדבר עצמו, כמו הלא שאתו תבעת אתכם (איוב י״ג י״א).

איום ונורא הוא – האימה בא מצד גודל הדבר עצמו, והמורא הוא שמתיראים מרעתו, והוא איום מצד עצמו ונורא מצד הרעות שעושה, ומפרש ממנו משפטו ושאתו יצא – נגד מה שאמר שנורא הוא אומר שממנו משפטו יצא, ר״ל שהוא אינו נוהג לפי חקת המשפט הקבועים, שיש משפטים קבועים בין העמים והמלכים שאין למלך או לעם להתגר מלחמה על עם אשר לא חטא כנגדו וכ״ש אם הוא נכנע תחתיו, והם נימוסים קבועים לכל העמים אבל הוא לא יביט על משפטי המדינות וחקיהם, רק יקבע לו משפטים כפי רצונו להסיר גבולות עמים ולהרעיש ארצות וע״כ מתיראים מפניו, ונגד מ״ש שאיום הוא מצד עצמו, אמר כי ממנו שאתו יצא, כי יש עם המתגבר ע״י עזרת עמים ומלכים אחרים אשר כרתו עמו ברית והוא אינו איום כ״כ אחר שכחו תלוי בכח העמים העוזרים אותו, אבל הוא שאתו יצא ממנו בעצמו ואינו צריך לעזר עם אחר.

אים – מלשון אימה, והיא החזקה בין כל נרדפי הפחד והיראה.

ממנו משפטו – אין לו שום רשות ומשפט על העמים שכבש, ולא שום שאת כלומר זכות להתנשא עליהם, רק שתיהם יצאו ממנו מעריצותו, מחמת שהוא גבור והם חלשים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון