Chavakkuk 1 – חבקוק א‏ – Mikraot Gedolot

וְהוּא עַל מַלְכַיָא מִתְלַעַב וְעַל שִׁלְטוֹנַיָא מְחַיָךְ הוּא לְכָל כְּרַךְ תַּקִיף מֵעִיק וּצְבַר מִלְיָתָא וְכַּבְשָׁהּ.

והוא במלכים יתקלס – מתלוצץ בהם וכל לשון קלסה לשון דבור הנדברים בו יש לטוב יש לרע פרלריץ בלעז.

משחק – כמו שחוק כמו משמר מסתר.

לכל מבצר ישחק – אם אויבו במבצר חזק ישחוק לו.

ויצבור עפר – עליו ברוב חיילותיו כל אחד נושא משא עפר והרי היא לפני החומה תל גבוה ונלחמים בה על העיר והיא שפיכת סוללה כי כולן מתורגמות ויצבור עלה מליתא ואף היא לשון מילוא שהיה בעיר דוד הוא תל גבוה ונלחמים בה שעל ראשה מגדל בנוי ושיפועו משפע לצדדין וסביבות מרגלותיו חומה נמוכה להחזיק העפר מליפול.

And they shall mock the kings shall mock them. Every expression of קַלָּסָה is an expression for the speech of those speaking about another; some [of these speeches] are for good, and some for bad – parledic in Old French.

a laughingstock like שְּׂחוֹק, laughter, like מִשְׁמָר, a watch, and מִסְתָּר, a hiding place.

He shall scoff at every fortress If his enemy is in a strong fortress, he scoffs at him.

he piles up earth upon it with his many armies, each one carrying a load of earth. It [the pile] is before the wall as a high mound, and they [the Chaldeans] battle from upon it. This is called שְׁפִיכַת סוֹלְלָה, pouring a siege mound (cf. Yeshayahu 37:33), for all of them are translated into Aramaic: וְיִצְבּוֹר עֲלָה מְלֵיתָא, and he piled upon it a filling. This is an expression of Milo, for in the city of David there was a high mound, and they would battle upon it. Atop the mound was built a tower whose slant was inclined to the sides, and around its base was a low wall to prevent the earth from falling.

והוא במלכים יתקלס – בדבר זה יהיה משובח שכל הממלכות תחת ידו וכן הוא אומר בירמיה והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר מלך בבל ואת אשר לא יתן צוארו בעול מלך בבל^א בחרב וברעב ובדבר אפקוד על הגוי ההוא נאם י״י עד תומי אותם בידו (ירמיהו כ״ז:ח׳).

ורוזנים משחק לו – שאימתו מוטלת על כולם.

הוא לכל מבצר ישחק – לפי שיצבור עפר ויעשה תל גבוה מן המבצר וישפוך עליו סוללה וילכדה.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104 הושמט ע״י הדומות: ״ואת אשר לא יתן... מלך בבל״.

והוא – יתקלס – מגזרת לעג וקלס (תהלים מ״ד:י״ד), וכמוהו לקלס אתנן (יחזקאל ט״ז:ל״א).

ויצבר עפר – כאילו הוא צבר כל עפר הארץ, או דרך משל, עפר יצבר ויקח כל מבצר.

והוא במלכים יתקלס – ויתלוצץ, לשון קלסה.

משחק לו – ששוחק עליהם.

לכל מבצר ישחק – שלא יוכל לעמוד לפניו.

ויצבר עפר – דומה בעיניו שאילו היה צובר עפר המבצר אל יספק לשעלים לכל העם אשר ברגליו, כלומר בלא מלחמה, אך שיקח איש מלא שעלו מעפרה ישפילה עד ארץ, יגיעוה עד עפר.

והוא, יתקלס – לעג להם וכן יתקלסו בך (יחזקאל כ״ב:ה׳) ולפי שיתמיד הלעג עליהם הנה הוא מתפעל בלעג להם.

ויצבר עפר – אסף עם רב כעפר¹ וילכדה וכנוי הה״א לעיר בצורה שהרי זכר מבצר והיא עיר בצורה.

או פירוש ויצבר עפר – למלאות החפירות אשר סביב חומת העיר. ותרגום יונתן וצבר מליתא והוא תל עפר.

ובדברי רז״ל מוליא בנצא.

1. השוו ללשון הפסוק בדברי הימים ב א׳:ט׳.

יתקלס – יתהלל ויתפאר.

ואחרי שזכר תארי הכשדים זכר תארי נבוכד נאצר מלכם באומרו והוא במלכים יתקלס ר״ל שכל כבודו וקלוסו הוא בהכנע מלכים לחרפם ולגדפם, וכן רוזנים משחק שהיותו הורג ומגלה הרוזנים היה אליו שמחה ושחוק גדול, הוא לכל מבצר עם היותה עיר בצורה וראשה בשמים ישחק כי יהיה נקל בעיניו לכובשה, ויצבור עפר וילכדה ר״ל שבבואו אל עיר היה מצוה לכל עמו לצבור ולאסוף עפר רב לעשות חומה גבוה עליה כדי להלחם בה ובזה היה נקל אצלו לכובשה. והראב״ע פי׳ ויצבור עפר וילכדה שהוא דבור המשליי כאלו הוא צבר עפר הארץ למלוך עליה.

[הוא לכל מבצר ישחק] ויצבור עפר. סביב ה׳מבצר׳ לעשות בו מקום גבוה מן המבצר ללכדה¹:

1. כדי ללכוד אותה. כלומר, הכשדיים שוחקים על המבצר שעשוי להגן על מי שהם באים עליו, כי לא יועיל המבצר כלום מפניהם, כי הם צוברים עפר סביב המבצר עד שיכולים לעלות על העפר ולהיכנס אל תוך המבצר ׳ללכדה׳. וכ״כ רש״י, וראה רד״ק ע״פ התרגום.

ורזנים – בכמה ספרים מדוייקים חסר וא״ו אחר הרי״ש וחפשתי במסורות ולא מצאתי מסרה מפורשת אך מצאתי בשופטים ה׳ על האזינו רזנים שנמסר כל קרי׳ חסר בר מן ג׳ ובישעיה סי׳ מ׳ על הנותן רוזני׳ ובתולים ב׳ על ורוזנים נוסדו יחד ובמשלי ל״א על ולרוזנים אי שכר נמסר על כל א׳ מהם ג׳ מלא מכאן ראיה שזה דחבקוק חסר.

יתקלס – ענין לעג והתול כמו לקלס אתנן (יחזקאל ט״ז:ל״א).

ורוזנים – שרים.

משחק – מלשון שחוק ולעג.

ויצבור – ענין עשיית תל כמו שני צבורים (מלכים ב י׳:ח׳).

והוא במלכים יתקלס – הוא מהתל ומלעיג במלכים לבזותם בבזיון נפלא ורוזנים המה לו למשחק כי יתלוצץ בהם בדברי גדוף.

לכל מבצר ישחק – מלעיג הוא על כל ערי מבצר באמרו שבקלות רב יכבשם וכן הוא האמת כי יצבור עפר הרבה לעשות תל גבוה מול המבצר ומשם ילחום עליה וילכדה.

והוא במלכים יתקלס ורזנים משחק לו – רצה לומר אין כבודו להתלוצץ אל הרוזנים כ״א משחק לו, אלא מתלוצץ מן הגדולים מהם עד שישוב להתכבד בקלונם וזהו לשון יתקלס.

יתקלס – מאמר שעושים לצחוק ולגנאי, (כמ״ש ירמיה כ׳ ח׳).

ויצבר עפר – ת״י וצבר מלייתא, והוא תל עפר לסוללה שמשם יכבוש החומה.

והוא במלכים יתקלס – גם למלכים שכובש או שיכנעו תחתיו לא יחלק כבוד רק יתקלס לבזותם, ורוזנים שהם שרי העצה הם משחק לו – כדבר שהוא לשחוק בעלמא, כי איננו צריך לא לרוזנים לבקש מהם עצה ולא למלכים שיהיו בעזרתו, וגם אינו מתירא ממבצרים של אויביו, כי לכל מבצר ישחק – שע״י ריבוי חיילותיו יצבר עפר וילכדה ע״י סוללה שעושה נגד המבצר, וא״צ לו לצור על המבצר ימים רבים.

עפר – תל עפר גבוה לעמוד עליו ולעלות ממנו לחומה. ור״ל לוכדים המבצר בלי עמל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון