Chavakkuk 1 – חבקוק א‏ – Mikraot Gedolot

הֲלָא אַתְּ יְיָ בָּרֵיתָ עַלְמָא מִבְּרֵאשִׁית אַתְּ אֱלָהָא דַיָן קְשׁוֹט עַל כָּל בִּרְיָתָךְ קַדִישׁ בְּעוֹבָדֵי הֵימָנוּתָא מֵימְרָךְ קַיָם לְעַלְמִין יְיָ לְמֶעְבַּד דִינָא בְרֵיתֵיהּ וְתַקִיף לְאִתְפְּרָעָא אַתְקִינְתֵּיהּ.

הלא אתה מקדש ה׳ אלהי קדושי לא נמות – (כתוב בשמואל ברמז צ״ט).

אמר הנביא ואתה למה תחריש לכל זאת הלא אתה מקדם אלהי קדושי וכו׳.

וזה שכתוב לא נמות אחד מתיקוני סופרים שבמקרא הוא שכינה הכתוב וכן והפחתם אותו (מלאכי א׳:י״ג) וכן הרבה המפורשים בספרי. ולפי תיקון הסופרים זה פירושו: הלא אתה אלהי מקדם קדושי אל תתנני למות בידו.

י״י למשפט שמתו – ידעתי כי לא העמדתו לזה אלא לשפוט את המורדים בך ומכל מקום כל זה למה יתקיים הלא טהור עינים אתה מראות ברע.

Are You not from everlasting, O Lord, my God, my Holy One? Who shall not die. Now, the reason it is written לֹא נָמוּת we shall not die, is that it is one of the emendations of the scribes in Scripture, by which Scripture euphemizes. Likewise, "And you sadden it" (Malakhi 1:13). And so are many of them [these euphemisms] explained in Sifre (Bemidbar 10:35). According to the emendation of the scribes, this is its explanation: Are you not my God from everlasting, my Holy One? Do not deliver us into their hands to die.

O Lord, You have ordained them for judgment I know that You have set this one [Nebuchadnezzar] up only to judge those who rebel against You. In any case, why should all this come about? Is it not so that...

אלהי קדושי לא נמות – אתה קדושינו רחם עלינו ולא נמות בידו.

וצור להוכיח יסדתו – אתה שמתו ויסדתו עלינו לשפוט ולהוכיח אותנו ולא להשמיד מכל וכל.

הלא – אלה דברי הנביא מדבר על לשון ישראל, שהם בדור נבוכדנצר. בעבור שהזכיר זו כחו לאלוהו (חבקוק א׳:י״א) אמר הלא אתה מקדם – מיום היות ישראל, אתה היית אלהיו ואתה קדושי לא אלוה אחר, מבקשים אנחנו אולי לא נמות מיד זה האכזר, כי ידענו כי אתה השלטתו לעשות משפט באנשי רשע^א ואתה צור להוכיח יסדתו – הטעם כפול.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת: ״רשע״.

והנביא משיבו אהה י״י אלהים כלה אתה עושה את עמך,

הלא אתה מקדם י״י אלהי – שקבלנו אלהותך עלינו.

קדושי לא נמות – שאתה מקדש שמך בנו בחטאנו לפניך באותו עניין שאין אנו מתים וכלים, כי במדת הרחמים אתה דן אותנו.

י״י למשפט שמת – לנבוכדנצר, לשפוט העולם וליסרם ולא לכלות עמך.

וצור להוכיח – עמך, יסדתו – ולא לגרשם מארצך שנתת להם ולאבדם שכך היתה בקשתי ליסר ולהוכיח ולא לכלות.

הלא – ואיך הוא נותן כחו לאלהו אשר הוא עשהו הלא יבין כי אתה מקדם י״י אלהי קדשי כי אני המכיר בך וכן עמך ישראל מכירים בך וידענו כי אתה אלהינו וקדושינו כמו שאמר הנביא אני י״י מקדש קדושכם ואמר גואל ישראל קדושו (ישעיהו מ״ט:ז׳) הפך דעת נבוכדנצר שנותן הכח לאלוהו וכופר בך.

לא נמות – יהי רצון מלפניך שלא נמות על ידו כי אתה נתת לו הכח הזה ואם נתת לו כח להחריב ארצנו ולהגלותינו לא תתן לו כח להמיתנו ולכלותינו להכחידנו מגוי.

י״י למשפט שמתו – כי אתה שמתו לשפוט על ידו המורדים בך וכפל הענין במ״ש ואמר

צור להוכיח יסדתו – ואתה שאתה צור על כל העולם יסדתו להוכיח בו גויי הארצות יסדתו העמדתו חזק כיסוד הבנין. לא נמות הוא אחד משמונה עשר שהם תיקון סופרים כי לא תמות היה כתוב ועל דרך זה תרגם יונתן מימרך קיים לעלמין.

לא נמות – תפלה מהנביא לשם שלא יפלו ישראל ביד נבוכדנצר.

למשפט שמתו – לעשות משפטים לישראל ותוכחות, לא להמית. וכבר בארו זה ישעיה וירמיה. וגם בזה הוא קצת סתר תלונת רשע וטוב לו, כטעם מפץ אתה וכו׳ (ירמיהו נ״א:כ׳), וגם רשע ליום רע (משלי ט״ז:ד׳).

והנה אמר הנביא ע״ז הלא אתה מקדם ה׳ אלהי קדושי ולא נמות כלומר אין אני מתרעם ע״ז מפני פחדי מנבוכדנצר שיעשה כלה נחרצת בעמי כי ידעתי שאתה הוא ה׳ אלהי מקדם אלהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב ומקדם קדמה שמרת אותם מאויביהם וכן תשמור אותנו ותרחם עלינו באופן שלא נמות, כ״ש שאתה ה׳ למשפט שמתו את נבוכדנצר ואתה צור עולמים להוכיח בו עמך יסדתו והמשפט והתוכחת אינו ככליה הגמורה.

[הנביא מתלונן אל ה׳ על נצחונם של הכשדים שמייחסים זאת לאליליהם]:

[הלוא אתה מקדם ה׳ אֱלֹהַי קְדֹשִׁי]. הלא מקדם אתה קדושי שהתכלית המכוון מאתך הוא להביא ישראל אל הקדושה והנצחיות¹, כאמרו (ויקרא יא מה) ׳והייתם קדושים כי קדוש אני׳², אם כן – לא נמות, לא תחפוץ במותינו³, אבל למשפט - לעונש איזה עוון - שַׂמְתּוֹ, למפגע לנו ולהוכיח⁴, לייסר ׳כאשר ייסר איש את בנו׳⁵:

1. לעומת מחשבת הכשדים שאלוֹהוֹ משגיח עליו מרוב חשיבותו, אמר הנביא שאינו כן, אלא ׳אתה׳ ה׳, ׳מקדם׳, מלפני זמן רב אתה ׳אלהי׳, המשגיח בפרטות על ישראל, וממילא גם ׳קדושי׳, קדוש ישראל, כלומר שכל כוונתך היא להביא את עם ישראל אל הקדושה, ומהות הקדושה היא שתהיה השגחת ה׳ עלינו ללא אמצעי, וכתוצאה מכך הופכים להיות נצחיים, ולכן הקדושה היא עצמה הנצחיות. [כי כל מה שהוא בהנהגת ה׳ בעצמו, הוא נצחי, ולכן כל הנבראים הרוחניים קיימים לנצח, כי ה׳ הוא המחיה אותם בלי אמצעי (וכ״כ רבינו בקהלת יג ד, ובבראשית יז ז, ובויקרא יט ב, ובדרשת ׳עם קדוש אתה׳, ע״ש). וראה עוד מש״כ בשמות (לד כג) בביאור ׳אלהי ישראל׳, ובבמדבר (כג יב) כתב ׳וכבר ידעת שהוא ׳אלהי ישראל׳, ולא ידבר כי אם טוב על ישראל׳, ובאור עמים (השגחה י) ביאר ׳אלהי ישראל׳ - ׳כלומר משגיח על אישיהם [של ישראל], כי יותר תהיה השגחה על אישיהם ממה שתהיה על פרטי האומות׳. והגדרת ׳קדוש ישראל׳ מופיעה רבות בנבואת ישעיהו, וראה בפירוש רבינו שם (לא א, לה ח, לז כג, מג ג ועוד)]. ואם כן שאתה ׳קדוש ישראל׳, אינך אלוהי הכשדים, כי אין תכלית כוונתך להביא אותם אל הקדושה והנצחיות, ואינך משגיח עליהם אלא דרך אמצעי, על ידי מערכת המזלות. ו׳מקדם׳, היינו מזמן מתן תורה שה׳ אמר לישראל ׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש׳ (שמות יט ו, וראה מה שכתב רבינו שם), או כבר מימי אברהם אבינו שאמר לו (בראשית יז ז-ט) ׳להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך׳, ׳לייחד שמי עליכם בלתי אמצעי, כמו שהוא מתייחד על כל הנצחיים׳, ע״ש.

2. ׳כי אמנם בהיותי אלהיכם, חפצתי שתתקדשו ותכינו עצמכם אל הקדושה, והייתם קדושים כי קדוש אני, כדי שתהיו קדושים ונצחיים בהכירכם את בוראכם, והלכתם בדרכיו, וזה חפצתי כדי שתתדמו אלי כי קדוש אני..., וראוי לכם שתעשו זה ההשתדלות להתקדש ולהיות קדושים כדי להפיק רצוני, כי אמנם כוונתי כשהוצאתי אתכם מארץ מצרים היה כדי שתשיגו זה שאהיה לכם לאלהים בלתי אמצעי, ושתהיו קדושים ונצחיים בהדמותכם אלי במידות ובמושכלות, כי קדוש אני׳ (לשון רבינו שם).

3. כיון שאתה ׳קדוש ישראל׳, שתכלית כוונתך הוא שישראל יהיו קדושים ונצחיים, אם כן בודאי אינך חפץ שנמות.

4. כיון שבודאי אינך חפץ במותנו, אם כן מה שעשית את הגוי הכשדי לגיבור להתגבר עלינו, אין זה להרוג אותנו, אלא לעונש בדרך תוכחה, ׳כי התוכחת אינו בכליה גמורה׳ (אברבנאל), אלא עשה שיפגע בנו ויגרום לנו לשוב אליך מאיזה חטא שעשינו.

5. ׳כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך מייסרך׳ (דברים ח ה), שיתן עליו לטובתו עול מוסר, כענין שנאמר (משלי יט יח) ׳יסר בנך כי יש תקוה, ואל המיתו אל תשא נפשך׳ (רמב״ן בדברים שם). והיינו שהעונש אינו בא לשם נקמה, אלא לכפר ולהסיר את העוון (וראה מש״כ בישעיה כז ז-ט).

אלהי קדשי לא נמות – זהו א׳ מן י״ח תקון סופרי׳ והיה לו לומר תמות רש״י כאן ומכילת׳ מדרש ילמדנו פ׳ בשלח ובספרי פ׳ בהעלתך ומסורת ובזכריה סי׳ ב׳ אכתוב באורך פירוש תיקון סופרים בעזרת העוזר ע״ש.

וצור – על האל יאמר שהוא צור עולמים ר״ל חוזק העולמות.

להוכיח – ענין גמול יסורים כמו ויוכח עליהם מלכים (תהלים ק״ה:י״ד).

יסדתו – מלשון יסוד.

הלוא אתה מקדם – הן ידעתי שאתה מעולם אלהי קדושי המרחם עלינו ובודאי לא נמות ביד נ״נ להיות כלים בידו כי אתה האל שמתו אותו לעשות בנו משפט ואתה צור עולמים יסדת לייסר אותנו ע״י ואין זה ענין אל הכליון כאומר אין אני מתרעם בחשבו שנהיה כלים בידו כי בודאי לא כן יהיה.

הלוא אתה מקדם ה׳ אלהי קדשי לא נמות – רצה לומר שם אלהים הוא על שם תקיף ובעל היכולת. ולא נוכל לכנות בזה אלא בעת הויות העולם. אבל קודם שנברא העולם וכן לעתיד לבוא אינו נקרא אלא בשם העצם לבד כמ״ש ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא וכמ״ש אני ראשון ואני אחרון, ואני היינו העצם. ואף גם בזמן הויות העולם שנבראו שרים ושלטונים בעולם יאמר אף על פי כן ומבלעדי אין אלהים, הכל מיכלתו יתעלה. ז״ש הכתוב כאן הלא אתה מקדם היינו קודם שנברא העולם ואמר אתה כמ״ש אני ראשון. ה׳ אלהים היינו משנברא העולם ה׳ הוא בעל הכחות כולם כמ״ש ומבלעדי אין אלהים. קדוש היינו שאני מקדש את שמך בעולם. לא נמות היינו כמ״ש ואני אחרון אלא תיקון סופרים הוא זה כלפי מעלה כמ״ש בספרי.

וצור להוכיח יסדתו – צור נקרא ע״ש תחלת המחשבה כמ״ש הביטו אל צור חוצבתם וז״ש להוכיח יסדתו ולא למשפט יסדו אז, כי אז לא חטא אדם עדיין אלא נתיסד לתוכחה, אל כל מי שיבא לחטוא, כשיהיה תוכחה לנגד עיניו ימנע מחטוא.

מקדם – יל״פ שהוא תואר אל ה׳ שהוא ראשון, ויל״פ שר״ל מני קדם, ר״ל מאז ששמתו לשבט אפך.

לא נמות – כמו לא שנמות, שהשי״ן וכן מלת אשר נעלם לרוב בכח המליצה, ור״ל לא שמתו למען נמות רק אתה ה׳, למשפט שמתו, ואתה צור (ר״ל ה׳ צור עולמים), להוכיח יסדתו, ויל״פ יסדתו צור להוכיח, ר״ל שיהיה יסוד חזק כצור החלמיש.

הלוא – הנביא מתפלל אל ה׳ אומר אליו.

הלא אתה אלהי קדושי, הלא אתה ה׳! מקדם לא נמות (שמתו) למשפט שמתו ר״ל הלא מה ששמת את הרשע הזה להיות שבט אפך ליסר גוים, בעת ששמתו מקדם לא שמתו כדי שנמות, רק שמתו למשפט, שלא מנית אותו להמית את כל בני האדם ולהשמיד ולהכרית, רק שמתו למשפט ולהוכיח, ולהחזיר את הרשעים בתשובה ולהעניש את החוטאים, אבל לא שנמות כולנו על ידו באין חמלה כמו שהוא עושה, (כמ״ש הוי אשור שבט אפי וכו׳ והוא להשמיד בלבבו וכמש״פ שם) הנביא אומר הלא אתה ה׳ מקדם מצד שאתה אלהי קדושי, ורוצה אתה שנהיה קדושים ולא נמוש מתורתך עד שלכן הכינות את הרשע להרעיש גוים וממלכות, בכ״ז לא נמות לא על הכונה שנמות על ידו, רק ה׳ למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו – בעת שיסדתו, ר״ל עקר יסוד השליחות ששלחתו היה להוכיח שע״י מוראו יקבלו תוכחה ויכירו עונשי ה׳ וישובו בתשובה, וגם אחרי שלא קבלו תוכחה. בכ״ז לא שמתו כדי שנמות כולנו (כמו שהוא עושה שהורג הכל באין הבדל), רק שמתו למשפט, שישפטו הרשעים על ידו על חטאתיהם ויקבלו ענשם. אבל לא שימית את כולם כצדיק כרשע.

הלוא וגו׳ – אבל אנחנו בני ישראל אם נפלנו לא נמות, ולא חדלנו מבטוח בך ה׳ קדושי (המואס במעשה עול) כי ידענו כי שמתו ויסדתו (לעם כשדים) למשפט ולהוכיח – למען בסבלנו עֻלו נדע כי חטאנו ונשוב אליך.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון