Chavakkuk 1 – חבקוק א‏ – Mikraot Gedolot

עַל כֵּן מַדְבַּח לִזְיָנֵיהּ וּמַסִיק בּוּסְמִין לְסַמְוָתֵיהּ אֲרֵי בְהוֹן טַב מֵיכְלֵיהּ וְשֵׁירוּתֵיהּ מַטְעֲמָא.

על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו – עו״א כשהטובה באה עליהם הם מכבדים את אלהיהם שנאמר על כן יזבח לחרמו, וכשהפורעניות באה עליהם הם מקללים את אלהיהם שנאמר והיה כי ירעב והתקצף וגו׳, אבל אתם אם הבאתי עליכם הטובה תנו הודיה, הבאתי את היסורין תנו הודיה, וכן דוד הוא אומר כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא, וכן איוב ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך, מה אשתו אומרת לו עודך מחזיק בתומתך וגו׳, מה הוא אומר לה כדבר אחת הנבלות תדברי, אנשי דור המבול שהיו כעורים בטובה כשבאת עליהם הפורענות היו מקבלים אותם בעל כרחם, ואנו שאנו נאים בטובה לא נהא נאים בפורענות, זהו שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי.

יזבח לחרמו – לעבודה זרה שהוא אומר שהיא כובשת הכל לפניו.

בהמה – כמו בהם בשבילם.

בריאה – שמנה.

he sacrifices to his net To his god, for he says that it conquers everyone before him.

through them This is similar to בהם, because of them.

a fatling fat.

על כן יזבח לחרמו – כסבור שעבודה זרה שלו היא חרמו שבה אוסף את כל האומות אליו ומזבח זבח וקטורת לחרמו ולמכמרתו.

כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה – כסבור שמאיתם הוא מאכלו בריאה ושמן.

על כן יזבח לחרמו – מזלו או חילו אנשי כחו.

ומאכלו – שה בריאה או אכילה.

על כן יזבח – לע״ז שהוא סבור שהוא חרמו ומכמרתו, כעניין ומן אז חדלנו לקטר למלכת שמים וגו׳ (ירמיהו מ״ד:י״ח).

והוא שאומר יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו – שאתה מקנתרו, זהו כחו לאלהיו,⁠^א

כי כסבור הוא בעובדו אותו אלוה הוא מצליח ברעתו, שבהמה – במכמרתו וחרמו הן אלהיו.

שמן חלקו ומאכלו בריאה – והם נותני לחמו ומימיו.

א. כן בכ״י כאן ולעיל בפסוק י״א. בנוסחאות שלנו: לאלהו.

על כן יזבח לחרמו – אינו מודה הכח הזה לאל ית׳ אלא לעצמו ולחילו כי אמר בכח ידי עשיתי (ישעיהו י׳:י״ג) או פי׳ לחרמו לאלוהו כי חושב כי הוא הנותן לו כח לצוד ולאסוף והנה הוא חרמו ומכמרתו ולו יזבח ויקטר בשובו אל עירו בשלל ובשבי עצום.

כי בהמה שמן חלקו – בהם בחרמו ובמכמרתו.

ומאכלו בריאה – שה בריאה וכן כעדר הקצובות (שיר השירים ד׳:ב׳) העזים הקצובות.

או פירושו: בלא חסרון כי אכילה לשון נקבה ומאכלו כמו אכילה וכן עד בא השמש תשיבנו לו (שמות כ״ב:כ״ה) וארכב עליה בריאה שמנה וכן איש בריא מאד (שופטים ג׳:י״ז) בריאות בשר.

בְרִאָה – כנוי למאכלו, וכן היה נכון ׳בריא׳ אם אמר: ׳לאכילתו׳. וזה נעלם מן המפרשים, ולכן נטו בכמה מקומות הדקים.

ובעבור זה יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו בחשבו שאין הצלחתו מאתך כי אם שבהמה ר״ל בחרמו ומכמרתו היה שמן חלקו כאלו בכוחו הגיע לכל זה.

על כן יזבח [לחרמו]. ומזה¹ יסובב² שהוא מייחס כל זה לעבודה זרה שלו³:

1. שמצליח הרשע בכל כיבושיו.

2. נגרם.

3. ׳חרמו׳ היינו עבודה זרה, וכן פירש רש״י, והרד״ק בפירושו השני. וכיון שנבוכדנצר רואה את הצלחתו ושישראל נעשו הפקר בידיו, חושב שכל זה בא לו בכח אלוהו, והוא זובח אליו להודות על כך.

בהמה – בהם ר״ל על ידם.

בריאה – מאכל בריאה ר״ל שמנה וכן ועגלון איש בריא (שופטים ג׳:י״ז).

על כן יזבח לחרמו – ר״ל אינו תולה הצלחתו בה׳ להודות לו ולזבח ולקטר לפניו כי תולה הצלחתו בחרמו ר״ל בכחו ובתחבולותיו וכאלו יזבח ויקטר אל עצמו אל כחו ותחבולותיו והוא ענין מליצה, או ר״ל להעכו״ם יזבח בחשבו שהיא הנותנת בו כח לצוד הכל ולפי שנא׳ בעכו״ם שקץ וגו׳ כי חרם הוא (דברים ז׳:כ״ו) לכן אחז לשון חרם לצחות המליצה.

כי בהמה – כי חושב שבחרמו ובמכמרתו ר״ל בעבור רוב כוחו ותחבולותיו או בעבור כח אליליו יש לו חלק שמן ומאכלו מאכל בריאה ושמנה.

על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו – כי האומות אין להם בקרבנות כי אם שתי העבודות מתוך ד׳ עבודות הקרבן שנצטוו ישראל, והיינו זביחה שהיא תחלת העבודות והקטרה שהיא אחרונה שבעבודות.

כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה – רצה לומר כי לדעתו נמצא בהנה שני הקנינים, הערב והמועיל. שמן חלקו היינו הערב ומאכלו בריאה היינו המועיל.

יזבח, ויקטר – כבר בארתי (הושע ד׳ י״ג, י״א ב׳), כי הזביחה היא העבודה העקרית והקיטור טפל אל הזביחה, ומצייר שהחרם הוא העקר שבו מחרים ממלכות והמכמורת שבו אוסף גוים בשבי טפל אליו.

על כן נדמה לו שעשה הכל בכחו, ולכן יזבח לחרמו נדמה כדיג שחושב שהחרם והמכמורת הם הנותנים לו פרנסתו ומיחס להם אלהות ומזבח ומקטר להם, וכן מיחס כ״ז לכחו ולכוכב הצלחתו ולהם יזבח ויקטיר, ובמליצה מציין בזבוח הריגת גוים רבים, ובקטר תבערת הערים ושריפתם, יחריב אנשים וערים כדי שיוכל לצודד גוים אחרים תחתיהם, כי בהמה (ר״ל בהחרם והמכמורת) שמן חלקו ומאכלו בריאה – כי יש מאכל בריא שאינו שמן, ומאכל שמן שאינו בריא לגוף, אבל חלקו שמן ובריא.

על כן יזבח וגו׳ – אינו מייחס הצלחתו לידי אלוה, רק לערמימותו ואליה הוא פונה ומיחל תמיד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון