×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ה) וְאֶקְחָ֨ה פַת⁠־לֶ֜חֶם וְסַעֲד֤וּ לִבְּכֶם֙ אַחַ֣ר תַּעֲבֹ֔רוּ כִּֽי⁠־עַל⁠־כֵּ֥ן עֲבַרְתֶּ֖ם עַֽל⁠־עַבְדְּכֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֵּ֥ן תַּעֲשֶׂ֖ה כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
And let me bring a bit of bread that you may refresh yourselves,⁠1 then pass on, for after all,⁠2 you have passed by your servant.⁠" They said, "Do so, as you have spoken.⁠"
1. that you may refresh yourselves | וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם – Literally: "support your hearts". In modern Hebrew the verb "סעד" means to dine.
2. for after all | כִּי עַל כֵּן – Literally: "because that" (Rashi, Rashbam, citing Bereshit 19:8, 33:10).
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳ר״י בכור שוררד״קרי״דחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודההדר זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[סח] 1ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, אמור מעט ועשה הרבה כו׳ מנין שהצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה, שכן מצינו באברהם אבינו שאמר למלאכים, פת אתם סועדים עמי היום, שנאמר ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, אבל באחרונה ראה מה עשה אברהם למלאכי השרת, שהלך ועשה להם שלשה שורים, ותשע סאין של סולת. (אדר״נ פ׳ יג)
[סט] 2ואקחה פת לחם, אמר ר׳ יצחק בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו דהדא פיתא מזוניתא דליבא, בתורה ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, בנביאים סעד לבך פת לחם (שופטים י״ט:ה׳), בכתובים מנין ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים ק״ד:ט״ו). (בראשית רבה מ״ח)
[ע] 3ואקחה פת לחם, ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו כו׳, באברהם אבינו אומר ואקחה פת לחם והקב״ה הוריד את המן ארבעים שנה שנא׳ הנני ממטיר וגו׳ (שמות ט״ז:ד׳). (מכלתא בשלח פ״א)
[עא] 4ואקחה פת לחם, חייך שאני פורעה לבניך הנני ממטיר לכם לחם (שמות ט״ז:ד׳), הרי במדבר, בארץ מנין, ארץ חטה ושערה (דברים ח׳:ה׳), לעתיד מנין, יהי פסת בר בארץ (תהלים ע״ב:ט״ז). (בראשית רבה מ״ח)
[עב] 5וסעדו לבכם, אמר ר׳ אחא וסעדו לבבכם אין כתיב אלא לבכם הד״א שאין יצה״ר שולט במלאכים, היא דעתיה דר׳ חייא דאמר ר׳ חייא שיתו לבכם לחילה (תהלים מ״ח:י״ד) אין כתיב שיתו לבבכם אלא לבכם הד״א שאין יצה״ר חוזר לעתיד לבא. (בראשית רבה מ״ח)
[עג] 6אחר תעברו, א״ר יצחק מקרא סופרים, ועיטור סופרים כו׳, הלכה למשה מסיני כו׳, עיטור סופרים אחר תעברו. (נדרים לז:)
[עד] 7אחר תעברו, זה אחד מן ההכרעות שבתורה, אין אנו יודעין אם אמר וסעדו לבכם או אחר תעבורו. (מדרש אגדה)
[עה] 8כי על כן עברתם על עבדכם, אמר ר׳ יהושע ב״ר נחמיה מיום שברא אתכם הקב״ה הייתם מזומנים לבוא אצלי, כי על כן עברתם וגו׳ היך דאת אמר יהי כן ה׳ עמכם (שמות י׳:י׳). (בראשית רבה מ״ח)
[עו] 9כי על כן עברתם, שאינו מניח אחד מבאי העולם כשיבוא אצלו לעבור בלא מאכל. (מדרש החפץ)
[עז] 10כן תעשה כאשר דברת, מאי שנא לגבי אברהם דכתיב כן תעשה כאשר דברת, ומאי שנא לגבי לוט דכתיב ויפצר בם מאד (בראשית י״ט:ג׳), א״ר אלעזר מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול. (ב״מ פז.)
[עח] 11ויאמרו כן תעשה וגו׳,אמרו אנו אין לנו אכילה ושתייה אבל את שלפניך אכילה ושתייה כן תעשה כאשר דברת ותני יומא בבר דכר, [יהי רצון שתזכה לעשות עוד סעודה אחרת לבר דכר דיתליד לך]. (בראשית רבה מ״ח)
[עט] 12כן תעשה כאשר דברת, מיכאן שאין האורח ממחה ביד בעל הבית ומיכאן שכבוד אדם רצונו. (מדרש הביאור)
[פ] 13ויאמרו כן תעשה, נעשה אין כתיב אלא תעשה אמרו לו עשה מה שאתה עושה והוא חשוב לך. (מדרש הגדול)
[פא] 14כן תעשה כאשר דברת, אסור לאורח ליתן לקטן כלום מלמה שלפניו שנאמר כן תעשה כאשר דברת. (מדרש הגדול בכי״ק)
1. ב״מ פו. תנחומא וירא ד. תנחומא בלק טו. תנ״י שם, במדב״ר כ, יז. ובאבדר״נ מכתב יד צד עב, עט. וכ״ה במח״ו תעה. מצינו באברהם שאמר להס למלאכי השרת ״פת חרבה״ אתם סועדים עמי כו׳ ובשכל טוב, לא אמר ככר לחם אלא פת, חתיכה, שכן הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה.
2. במדרש תהלים פק״ד בג׳ מקומות מצינו שהלחם סועד, באברהם כתיב ואקחה פת לחם וגו׳, ובמדרש החפץ איתא וסעדו לבכם פת סומכת לבו של אדם ומחזקתו, והיין משמח בלבד ואינו סומך הלב, ובקה״ר א, טו. הלב נסעד שנא׳ וסעדו לבכם וגו׳, ועי״ש בקהלת רבה יא, א. ובמנח״י הגירסא דהדא פיתא ״מזוזיתא״ דליבא וכן הוא הגירסא בספרי ראשונים והפי׳ מחזיק לחיי הלב.
3. לעיל מאמר נד. בבאור וצרף לכאן, ובמדרש החפץ כת״י מוסיף אחרי מאמר הנ״ל, אמר להם וסעדו לבכם נתן הקב״ה לבניו [המן] שיהא נימוח באיבריהן ומאמץ כוחן שנא׳ לחם אבירים אל תקרא לחם אבירים אלא לחם איברים.
4. לעיל מאמר נד, נו. וצרף לכאן.
5. לבכם משמע שאין להם אלא לב אחד, עי׳ במבוא לתנ״י ברא׳ מכת״י, ובלק״ט כל מקום שמדבר על מלאכים או לעתיד בבי״ת אחד, אבל על בני אדם ששולט בהם יצה״ר ויצ״ט כתיב בשני ביתי״ן כגון בכל לבבכם.
6. עי׳ בתיב״ע כאן. בערוך ע׳ עטר כ׳ עיטור סופרים פי׳ לשון עטירה הוא תרג׳ רק הבמות לא סרו ולא עטרא כו׳, ונראין הדברים שבתחילה אנשי כפרים לא הוו דייקי במקרא והוו קרי וסעדו לבכם ואחר תעבורו כו׳, והוו משתבשי באלו מילי בההוא זמן וסברי דהכי דקדוק משום דהכי מסתבר ואתו סופרים וסלקו להני ווי והוו קרי אחר תעברו כו׳ וכד חזו סופרים קא עטרי להון להלין ווי הוי קרי להו להלין מילי עיטור סופרים ואתי ר׳ יצחק ואורי דקבלה אינון הלכה למשה מסיני, ונראה מלשונו דאנשי הכפרים היו קורין מדעתם ״ואחר״ והסופרים היו קורין כמו שכתוב בתורה ״אחר״ תעבורו ואמרו שכך הלמ״מ ולכן נקראו עיטור סופרים, וכ״מ מדברי הרי״ץ שהביא בשטמ״ק לנדרים שם, אמנם מהלשון המובא בתשובת הגאונים הרכבי סי׳ ר״י צד קג. אינו נראה כן וז״ל הא דאמר ר׳ יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקרין ולא כתבין כו׳, עיטור סופרים לשון עטירה הוא תרגום לא סרו לא עטרא וכו׳ הוי קארו וסעדו לבכם ואחר תעברו כו׳ והוה משתבשין טובא עמי הארץ באילין מילי בההוא זמן וכד הוו חאזו דסופרים קא עבדין להון להני ווי ולא קרו להון אלא אמרין אחר תעבורו כו׳ הוה קארו להון לאילין מילי עיטור סופרים ואתא ר׳ יצחק ואמר להון דקבלה אינון הכין הלכה למשה מסיני, ומבואר מדבריו דהיו סופרים שכתבו כן בס״ת ״ואחר״ רק שלא קראו להון, ונראה דכוונתו לרמוז בזה מ״ש בתשובה שם שהיו מיעוט סופרים שלא דייקו במקרא ולכן כתבו להני ווי, וזה חדוש גדול, ויש עוד פרושים שונים בענין זה ואביאם בלשונם, בפרש״י שם הלכה למשה מסיני, דנקראין הכי, עיטור סופרים אחר תעבורו ולא כתי׳ תעבורו אחר והיינו עיטור שמעטרין הדיבור דהכי משמע יפה, ובפי׳ הרא״ש שם אחר תעבורו הי׳ ראוי לכתוב בוי״ו דהוה משמע סעדו לבכם ואח״כ תעבורו אבל השתא דכתיב בלא וי״ו משמע סעדו לבכם אחר שתעבורו וכן כולם. ובר״ן שם ועטור סופרים, תיבות יתירות שנכתב ליפות הלשון ונקראות עטור לפי שהן מעטרין את הלשון. עיטור סופרים, אחר מיותר הוא ואינו אלא לתפארת הלשון דהוה ליה למכתב סעדו לבכם ותעבורו אלא שנכתב לתפארת הלשון ובדברי מורי ראיתי דעטור סופרים היינו שכותבין טעם מפסיק באחר כי היכי דלישתמע אח״כ תלך ואח״כ תעבורו כו׳ ואלמלא ההפסק היה במשמע אחר שתלכו אחר שתעבורו כו׳ וקרי ליה עטור סופרים משום דמעטרי ליה למילתא בטעם הקריאה, ולפנינו הטעם מונח על תיבת אחר, ועי׳ לקמן מאמר עד. והמאירי דוחה שאר הפרושים ומפרש בסגנון אחר וז״ל עיטור סופרים יש מפרשים בה הסרת סופרים כמו אחר תעבורו שהיה לו לומר ואחר כו׳ ונתקצרו האותיות לתפארת הקריאה ואין נראה כן שלא באו הסופרים לקצר אות אחת של תורה חלילה כו׳ אלא שיש מפרשים שלשון עיטור בזו הוא לשון הקף שהתיבה שהיתה ראויה להקדימה הם מקדימים לה אחרת שתהא היא מוקפת בה דרך צחות כגון אחר תעבורו שהיה לו להקדים הפועל למלה לומר תעבורו אחר כו׳ ומכל מקום אף זה אין נראה לי שלא שינו הסופרים את הסדר להקדים את המאוחר אלא שלשון עיטור סופרים לדעתי היא מה שעשו לעיטור הקריאה ר״ל שמחדשים טעמים לתפארת קריאה כו׳ וזהו אחר תעבורו שיש במלת אחר שופר ישר כו׳ כך נראה לי, עייש״ה.
7. בירושלמי מגילה פ״ד ה״א ויבינו במקרא זה המסורת וי״א אלו ההכריעים פי׳ הק״ע פסוקים או תיבות שאין להם הכרע אי קאי לענין של מעלה או למטה. והפנ״מ פי׳ ההכריעים הן הקרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי שהן מכריעין הדבר, ועי׳ לעיל בתורה שלמה פ״ד מאמר נ. ממכלתא בשלח חמשה דברים יש שאין להם בתורה הכרע, ונראה דכוונת המדרש אגדה כפי הפירוש המבואר לעיל בר״ן בשם מורו דעטור סופרים היינו הפסק הטעמים על תיבת אחר וזה הוא שנקרא הכרעות אם תיבת אחר נסמך לתעבורו או שהוא הפסק ועומד בפני עצמו, וי״ל דזה הוא ג״כ כוונת הירושלמי.
8. עי׳ לעיל מאמר לד. ובמפרשי המדרש ובאע״ז כאן, ובלקח טוב מששת ימי בראשית מזומנים הייתם לבוא אצלי.
9. ובמדרש הגדול כאן כי על כן עברתם על עבדכם שכך היה מנהגו שכל העובר עליו מכניסו ומאכילו ומשקהו, ובלקח טוב על עבדכם, שמח במצות, ובשכל טוב כי על כן עברתם וגו׳ כלומר בשביל שעברתם מאצלי אזדקק לכם ואקבל עליכם שכר.
10. פסחים פו: ובתוס׳ שם, ולקמן מאמר עט.
11. הוא כהדרש לקמן מאמר קכ. נראה כאוכלים, ודורש כן תעשה לעצמך, גם כן תזכה לעשות סעודה לבר זכר שיולד לך, ובחזקוני יהי רצון שתספיק לעשות כך לעולם כמו שאתה מתנדב עכשיו להכניס אורחים, ועי׳ ברב״ח ובתולדות יצחק אמרו כן נאכל במילת יצחק ומנהג לומר כן בברית מילה כן תעשה לחופתו.
12. תחלת הדרש מובא גם בכת״י מדרש החפץ ואור האפלה וסוף הדרש ליתא שם, ממחה מלשון מניעה ועיכוב, ועי׳ פסחים פו: והדרש השני שכבוד אדם רצונו כלומר שכבוד לאדם אם עושין רצונו, בסגנון אחר הוא בירושלמי פאה פ״ו ה״א רצונה הוא כבודה.
13. במדרש החפץ וכל מה שאמר להם לא אכפר את דעתו ולא תעבור על דבריו שנ׳ ויאמרו כן תעשה כאשר דברת הי׳ ראוי לומר כן נעשה אלא א״ל עשה אתה והוא חשוב לך, וצ״ב. ועי׳ בפי׳ האע״ז והרמב״ן.
14. חולין צד. אין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעל הבית אלא א״כ נטלו רשות מבעה״ב, וכ״ה בד״א רבה פ״ט ולא מובא שם הרמז מקרא שלפנינו, ומובא מאמר הנ״ל בהגהות למדרש הגדול מכתי״ק.
וְאֶסַּב פִּתָּא דְּלַחְמָא וּסְעוּדוּ לִבְּכוֹן בָּתַר כֵּין תִּעְבְּרוּן אֲרֵי עַל כֵּין עֲבַרְתּוּן עַל עַבְדְּכוֹן וַאֲמַרוּ כֵּין תַּעֲבֵיד כְּמָא דְּמַלֵּילְתָּא.
I will get bread and you will sustain your heart. Afterwards you will continue on your way, since you have passed by your servant.” They said, “Do so, as you have said.”

וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ
וְאֶסַּב פִּתָּא דְלַחְמָא וּסְעוּדוּ לִבְּכוֹן בָּתַר כֵּין תִּעְבְּרוּן אֲרֵי עַל כֵּין עֲבַרְתּוּן עַל עַבְדְּכוֹן וַאֲמַרוּ כֵּין תַּעֲבֵיד כְּמָא דְּמַלֵּילְתָּא
א. ״וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם״ – ״פִּתָּא דְלַחְמָא״, אבל המיוחס ליונתן תרגם ״סְעִיד דִלְחֵם״ על פי ״וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד״ (תהלים קד טו), כמדרש שברש״י.
תוספת כֵּין
ב. מכיוון שאברהם רץ לקראתם טרם שעִקמו את הדרך אליו (כרש״י ״שלא רצו להטריחו, וקדם הוא ורץ לקראתם״), ניתן היה לפרש ״וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ״ – ״אחר [ש]⁠תעברו מן הדרך ותסורו אלי״. אבל אונקלוס תרגם ״וּסְעוּדוּ לִבְּכוֹן בָּתַר כֵּין תִּעְבְּרוּן״ כדי להטעים שקודם הזמין לסעודה, ונמצא שפירש ״וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם [ו]אַחַר תַּעֲבֹרוּ״; תלכו לדרככם. ובעקבותיו כתב גם רש״י: ״אחר תעבורו – אחר כן תלכו״. ואף שת״א נמנע מלכפול תיבות בפסוק אחד,⁠1 כאן הוצרך להוסיף תיבת כֵּין להבהרת הכוונה אף על פי שבכך נשתלשה התיבה בתרגום: ״אַחַר תַּעֲבֹרוּ״ – ״בָּתַר כֵּין תִּעְבְּרוּן״, ״כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם״ – ״אֲרֵי עַל כֵּין עֲבַרְתּוּן״, ״כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתּ״ – ״כֵּין תַּעֲבֵיד כְּמָא דְּמַלֵּילְתָּא״. אך עיין גם להלן ״אַחַר תֵּלֵךְ״ (בראשית כד נה) ״בָּתַר כֵּין תֵּיזֵיל״.
1. ואפילו משנה מלשון הכתוב כדי לשמור על גיוון סיגנוני כגון, ״ונתתה את הלוים לאהרן ולבניו נתונִם נתונִם המה לו״ (במדבר ג ט) ״מְסִירִין יְהִיבִין אִינוּן לֵיהּ״.
ואסב קליל מזון וסעדוא לבביכון ומןב בתר כן תעברון ארום בגיןג כדין באיש⁠(ת)⁠ון שורותא עברתון על עבדכוןד ואמרין כ⁠((ך))⁠ן תעביד כמה דמלילתאה.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וסעדו״) גם נוסח חילופי: ״וסעודו״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ומן״) גם נוסח חילופי: ״מן״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בגין״) גם נוסח חילופי: ״ברם״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״כדין ... עבדכון״) נוסח אחר: ״כן עברתון למזכיי׳ ית עבד׳⁠ ⁠⁠״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כ⁠((ך))⁠ן תעביד כמה דמלילתא״) גם נוסח חילופי: ״כן תעביד היך מה די מללת״.
ואסב סעיד דלחים וסעידו ליבכון ואודו לשום מימרא די״י ובתר כדין תעבירון ארום בגין כדין באשון שירותא אזדמנתון ועברתון על עבדכון בדיל למסעוד ואמרו יאות מלילתא עביד כפיתגמך.
And I will bring food of bread, that you may strengthen your hearts, and give thanks in the Name of the Word of the Lord, and afterwards pass on. For therefore at the time of repast are you come, and have turned aside to your servant to take food. And they said, You hast spoken well; do according to thy word.
[יא] וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ – אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים מָצִינוּ דַּהֲדָא פִּתָּא מְזוֹנִיתָא דְלִבָּא. בַּתּוֹרָה מִנַּיִן, וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם. בַּנְּבִיאִים: סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם (שופטים י״ט:ה׳). בַּכְּתוּבִים: וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד (תהלים ק״ד:ט״ו).
אָמַר רַב אַחָא וְסַעֲדוּ לְבַבְכֶם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, הֲדָא אָמְרָת אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בַּמַּלְאָכִים, הוּא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּא, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא: שִׁיתוּ לְבַבְכֶם לְחֵילָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לִבְּכֶם (תהלים מ״ח:י״ד), הֲדָא אָמְרָת שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט לֶעָתִיד לָבוֹא. כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ הֱיִיתֶם מְזֻמָּנִים לָבוֹא אֶצְלִי, כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: יְהִי כֵן ה׳ עִמָּכֶם (שמות י׳:י׳). וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, אָמְרוּ אָנוּ אֵין לְפָנֵינוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֲבָל אַתָּה שֶׁיֵּשׁ לְפָנֶיךָ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כֵּן תַּעֲשֶׂה לְעַצְמְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת עוֹד סְעוּדָה אַחֶרֶת לְבַר דְּכַר דְּיִתְיְלֵיד לָךְ.
ואקחה פת לחם – אמר מעט ועשה הרבה. ואף הקב״ה אמר מעט ועשה הרבה. שאמר וגם [את] הגוי וגו׳ (בראשית ט״ו י״ד) לא א״ל אלא בד׳ ונו״ן. אבל כשנפרע מהם נפרע בע״ב אותיות שנאמר או הנסה אלהים וגו׳ (דברים ד׳ ל״ד).
וסעדו לבכם1מכאן אתה למד שהלחם סועד הלב, שנאמר ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים ק״ד:ט״ו).
אחר תעבורו2זה אחד מן ההכרעות שבתורה, אין אנו יודעין אם אמר וסעדו לבכם או אחר תעבורו.
ויאמרו כן תעשה3מיכאן שאין מסרבין לגדול.
1. מכאן אתה למד שהלחם סועד. ב״ר פמ״ח אות י״א, ושו״ט מזמור ק״ד אות י״ב, ילקוט רמז פ״ב, ורש״י עה״ת, ולקח טוב, ושם מובא גם מן התורה ומן הנביאים ראיות.
2. זה אחד מן ההרעות שבתורה. עיי׳ ירושלמי ע״ז פ״ב דף מ״א ע״ג, מכילתא בשלח מס׳ דעמלק פ״א, ב״ר פ״ה אות ו׳, תנחומא בשלח אות כ״ו, חזית פ״א פ׳ כי טובים חמשה הרעות שבתורה, וזה לא חשיב שם.
3. מכאן שאין מסרבין לגדול. ב״מ פ״ז ע״א.
ואקדם כסרה מן כ֗בז ואסנדו קלובכם בעד ד֗לך תמצ֗ון פאנכם עלי ד֗לך מרתם בעבדכם קאלו אצנע כמא קלת.
ואביא פרוסת לחם וחזקו1 את לבכם, אחר כך תלכו, שהרי בגלל זה עברתם אצל עבדכם. אמרו: עשה כמו שאמרת.
1. רס״ג תרגם ״וסעדו״ בשורש ״סנד״ שמשמעותו סעד ומשען, תמיכה וחיזוק.
ואמר פת לחם – כמשפט הענוה של הצדיקים.
וסעדו – כפי יכלתכם.
ואחר תעבורו – כמו אחרי כן תעבורו.
ואומרו כי על כן עברתם מתפרש בארבעה אופנים:
א. אפשר שאמר: תסלחו לי כי הגעתם אלי פתאום.
ב. ואפשר שאמר: זוהי חובתי, מאחר שראיתיכם,
ג. או מפני שאתם פונים אלי;
ד. או זוהי חובתכם לי אחרי שרצתי אחריכם.
ודברי המלאך לאברהם כן תעשה: יתכן שרמז בזה אליו, ואמר: זוהי דרכך לאכול ולשתות.
ויתכן שנתכוון רק ללקיחת מים ושעינה וקיחת לחם, חוץ מהסעודה.
ואם נעשתה איזו שהיא פעולה מצדם, זה יתכן ואפשר.
ומהו אופן החכמה, במה שהשאיר את אברהם בטעותו שהם אנשים, עד סוף הענין?
להודיע כמה נאה מידת הכנסת האורחים שלו, וזהו עניין כללי.
וגם כדי שישמע את הבשורה מתוך מנוחה ושלוות נפש ובשעת סעודה, וזהו עניין מיוחד {לאותו מקרה}.
וקולה פת תקליל עלי רסם קנוע אלצאלחין. וסעדו כמא תחתמלון. וקולה ואחר תעברו מקאם אחר כן מת׳ל אחר תלכו לדרככם ומת׳ל ואחר הוצאתי אתכם וכלהם באצ׳מאר כן. ופי קולה כי על כן עברתם ד מעאני: ימכן אן יקול אעד׳רוני לאנכם ואפיתמוני בגתהֵ וימכן אנה קאל כד׳י ילזמני לכם אד׳ ראיתכם או אד׳ קצדתמוני או כד׳י ילזמכם לי אד׳ עדות וראכם. וג׳ואבהם לה כן תעשה ימכן אן יכונו אומו אליה פקאלו כד׳י סבילך אנת תאכל ותשרב, וימכן אן יכונו אראדו קיחת מים ורחיצה ושעינה וקיחת לחם מא כ׳לא אלסעודה. ואד׳א וקע אלפעל מנהם עלי שי מא אסתקאם וג׳אז. ומא וג׳ה אלחכמהֵ פי תרך אברהם יתוהמהם נאסא אלי אכ׳ר אלקצהֵ, ליערפנא חסן איצ׳אפתה והו קול עאם וליסמע אלבשר עלי סכון ואטמאניה בעקב אלטעאם והו קול כ׳אץ.
{וסעדו לבכם – בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דפתא סעדתא דלבא: בתורה: סעדו לבכם, בנביאים: סעד לבך פת לחם (שופטים י״ט:ה׳). בכתובים: ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים ק״ד:ט״ו). אמר רבי חמא: לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם, מגיד שאין יצר הרע שולט במלאכים. בראשית רבה (בראשית רבה מ״ח:י״א).}א
אחר תעברו – אחר כן תלכו.
כי על כן עברתם על עבדכם – כי הדבר הזה אני מבקש מכם, מאחר שעברתם עלי לכבודי.
על כן – כמו: על אשר. וכן כל כי על כן שבמקרא: כי על כן באו בצל קורתי (בראשית י״ט:ח׳), כי על כן ראיתי פניך (בראשית ל״ג:י׳), כי על כן לא נתתיה (בראשית ל״ח:כ״ו), כי על כן ידעת חנותנו (במדבר י׳:ל״א).
א. ביאור זה מופיע בכ״י פרמא 3115, פריס 158, לונדון 9403, לונדון 26917, פרמא 2708, פרנקפורט 152, ובדפוסי רומא ואלקבץ. הוא חסר בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, ליידן 1, פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155, וברוב כתבי היד הקדומים, וחלקים ממנו מופיעים בעילום השם בליקוט אוקספורד-מינכן ובהדר זקנים.
וסעדו לבכם AND SUSTAIN YOUR HEARTS – In the Torah, the Prophets and the Hagiographa we find that bread is the sustenance of the heart. In the Torah. "[And I will fetch a morsel of bread] and sustain your heart.⁠" In the Prophets: "Stay your heart with a morsel of bread" (Shofetim 19:5). In the Hagiographa: "And bread that sustains man's heart" (Tehillim 104:15). R. Hama said: Here is not written לבבכם but לבכם thus teaching that the evil inclination has no power over angels (Bereshit Rabbah 48:11)
אחר תעבורו – means after that, you may go away.
כי על כן עברתם FORASMUCH AS YOU HAVE PASSED – For (כי) I ask you this thing because that (על כן) you have honored me by calling at my place. כי] על כן] has the same meaning as על אשר "because that". So, too, is the meaning wherever כי על כן occurs in Scripture, e.g., "For (כי) I ask you this because that (על כן) they have come under the shadow of my roof" (Bereshit 19:9); (Bereshit 33:10)
"For (כי) you ought to do this because that (על כן) I have seen your face"; "for (כי) she has done right because that (על כן) I gave her not" (Bereshit 38:26); "for (כי) you ought to accompany us because that (על כן) you know how we are to encamp" (Bemidbar 10:31).
ואקחה פת לחם וסעדו1מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים לחם סועד. מן התורה. דכתיב ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. מן הנביאים. דכתיב סעד לבך פת לחם (שופטים י״ט:ה׳). מן הכתובים. דכתיב ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים ק״ד:ט״ו).
וסעדו לבכם2אמר רב אחא לבבכם אין כתיב כאן. אלא לבכם. לפי שאין יצר הרע שולט במלאכים. שכל מקום שנאמר לב בב׳ אחד. אין שם יצר הרע הווה וכן לעתיד לבא. וכמו שיתו לבכם לחילה (שם מ״ח:י״ד). וכמו ולבך יהגה אימה (ישעיה ל״ג:י״ח). וכן כל מקום שמדבר על מלאכים או לעתיד בב׳ אחד. אבל על בני אדם ששולט בהם יצר הרע ויצר טוב. כתיב בשתי ביתי״ן. כגון בכל לבבכם (דברים י״א:י״ג).
כי על כן עברתם על עבדכם3מששת ימי בראשית מזומנים הייתם לבא אצלי.
על עבדכם – שמח במצות.
ויאמרו כן תעשה כאשר דברת4מכאן שאין מסרבין לגדול.
1. מן התורה. ב״ר פמ״ח. ושו״ט מזמור ק״ד. ילקוט רמז פ״ב.
2. א״ר אחא. ב״ר שם. וילקוט שם.
3. מששת ימי בראשית. ב״ר שם וילקוט שם.
4. מכאן שאין מסרבין לגדול. ב״מ פ״ו ע״ב.
ואקחה פת לחם – לא אמר ככר לחם אלא פת, חתיכה, שכן הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה:
וסעדו לבכם – מן התורה ומן הנביאים [ומן הכתובים למדנו שהלחם סועד, בתורה כתיב וסעדו לבכם, בנביאים] כתיב סעד לבך פת לחם (שופטים יט ה), בכתובים כתיב לחם לבב אנוש יסעד (תהלים קד טו):
אחר תעבורו – לאחר שתסעדו תעבורו מעלי ותלכו לדרכיכם:
כי על כן עברתם (מעל עבדיכם) [על עבדכם] – כלומר בשביל שעברתם מאצלי אזדקק לכם ואקבל עליכם שכר:
כי על כן – אשר עברתם על עבדכם – וכן: כי על כן באו בצל קורתי (בראשית י״ט:ח׳) – כי על אשר באו. דרך המקרא לחסר ״אשר״ ברוב מקומות.
SINCE (ki 'al ken) YOU HAVE COME YOUR SERVANT'S WAY: So also (Gen. 19:8), "Since (ki 'al ken) they have come under the shelter of my roof.⁠" Ki 'al is equivalent to ki 'al 'asher.⁠1 The biblical text is often wont to omit the word 'asher.
1. Rashbam here, ad Num 10:31 and ad Num. 14:43 interprets the phrase ki 'al ken similarly to Rashi. Ad Gen. 38:26 he explains that it simply means ki, "because.⁠" While Ibn Ezra realized that the phrase must be treated as an idiom, both Rashi and Rashbam attempted to make literal sense of the words by adding 'asher. Cf. also R. Joseph Bekhor Shor's complicated attempt to make literal sense of the words by transposing some of them.
Still, all four exegetes agree that the phrase means "since" or "inasmuch as.⁠" This explanation represents a departure from the tradition of exegesis of the phrase in Bereshit Rabbah 48:11 (so also LT, ad loc.) where ki 'al ken is understood in a literal manner – "because for this reason.⁠" (Not "Stay, since you are already here,⁠" as Rashbam would have it, but "Stay, since that is why you have come.⁠") Ibn Kaspi and Abravanel appear to be the only peshaṭ-oriented exegetes who follow that interpretation.
See also Muilenberg, HUCA 32, 137.
ופירוש כי על כן עברתם – כדברי קדמונינו: הואיל ועברתם, וכן: כי על כן באו (בראשית י״ט:ח׳).
כן תעשה – דרך מוסר, שפת לחם די.
[FORASMUCH AS YE ARE COME.] Ki al ken avartem (forasmuch as ye are come) means the same as ho'il va-avartem (since you are come) in Rabbinic Hebrew.⁠1 It is like forasmuch as (ki al ken) as they are come under the shadow of my roof (Gen. 19:8).
SO DO, AS THOU HAST SAID. They responded politely and said to him that a morsel of bread would suffice.⁠2
1. In other words, ki al ken means the same as the Rabbinic term ho'il (since). The Hebrew ki al ken can also be explained to mean, for this reason; i.e., the verse can be read: I will fetch a morsal of bread and stay your heart…for this reason (to eat) are ye come to your servant (Netter), hence Ibn Ezra's comment.
2. We would expect them to say: We will do as thou hast said, rather than So do, hence Ibn Ezra's comment.
כי על כן עברתם על עבדכם – כל ״כי על כן״ שבמקרא כמו שכתב: על כן כי עברתם וגו׳ – כלומר: על כן אני מחלה לכם זאת, כי עברתם על עבדכם. וכן: כי על כן באו בצל קורתי (בראשית י״ט:ח׳) – כלומר: על כן אני מחלה אתכם שלא תרעו להם, כי באו בצל קורתי. וכן: כי על כן ידעת חנותינו במדבר (במדבר י׳:ל״א) – על כן, כי ידעת חנותינו, אני מחלה אותך. וכן: כי על כן שבתם מאחרי י״י (במדבר י״ד:מ״ג) – על כן כי שבתם מאחרי י״י לא יהיה עמכם, וכן כולם.
כן תעשה כאשר דברת – כלומר: כן תעשה תדיר כאשר דברת עתה, זהו ווסתך הטוב שאתה מכניס אורחים ומשמשם. רבי עובדיה זצ״ל.
ואנו מפרשים: שהודוא לו לעשות כמו שאמר: ויאמרו כן תעשה כאשר דברת – לתת לנו פת לחם, ולא תטרח על סעודה אחרת, והוא דרך ענוה. והוא טרח ועשה סעודה גדולה, אמר מעט ועשה הרבה.
א. קשה להכריע אם בכ״י מינכן 52 כתוב: ״שהורו״ או ״שהודו״ (והשוו לעיל י״ח:ב׳). בספר הג״ן: שהודו למה שאמר.
כי על כן עברתם על עבדכם – BECAUSE FOR THAT YOU HAVE PASSED BY YOUR SERVANT – Every “because for that” in the text is as if it is written: “therefore... because you have passed...” – that is to say: “therefore I ask this from you, because you passed by your servant”. And so too “Because for that they have come under the shade of my roof” (Bereshit 19:8) – meaning to say: therefore, I tell you not to harm them, because they came under the shade of my roof. And so too: “Because for that you know how we should encamp in the desert” (Bemidbar 10:31) – [meaning,] therefore, because you know how we should encamp, I am asking you [to remain with us]. And so too: “Because for that you turned back from following Hashem” (Bemidbar 14:43) – therefore, because you turned back from following Hashem, He will not be with you, and so too all such cases.
כן תעשה כאשר דברת – DO SO AS YOU HAVE SPOKEN – meaning to say: may you always do as you have spoken now, this is your worthy manner that you host guests and serve them. [From] Rabbi Ovadiah ZT”L.
And we [alternatively] explain: They consented that he do what he said. AND THEY SAID DO SO AS YOU HAVE SPOKEN – to give us bread, and do not exert yourself to make an elaborate meal, and this was in the way of humbleness. And he exerted himself and made a big feast; he spoke little and did much.
ואקחה פת לחם – מכאן שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה וכן ראוי לעשות, לפיכך נכתב זה הספור כדי שילמד אדם ממנו דרך ארץ, כי הנה אברהםא אמר: ואקחה פת לחם והכין סעודה גדולה. ואמר: פת לחם שפירושו חתיכת לחם, ולא אמר: לחם. כמו שאמר: מעט מים (בראשית י״ח:ד׳), כמו שפירשנו.
וסעדו לבכם – צווי יוצא לשלישי, כלומר סעדו לבכם במעט לחם. ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים ק״ד:ט״ו) יוצא לשני.
אחר תעברו – אם תרצו לעבר, אחר שתאכלו תעברו.
כי על כן עברתם – כי על כן שעברתם, כלומר כיון שעברתם עלי לא יתכן שלא תאכלו עמי, וכן כי על כן באו (בראשית י״ט:ח׳) – שבאו, כי על כן לא נתתיה (בראשית ל״ח:כ״ו) – שלא נתתיה.
כאשר דברת – פת לחם לבד ולא תטריח עצמך לדבר אחר.
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״אברהם״.
ואקחה פת לחם; from this we learn that the righteous say little but do a lot. (Baba Metzia 87) This is the appropriate manner of conducting oneself. The Torah wrote these details in order to teach us that this is part of good manners, דרך ארץ. Avraham spoke about a piece of bread, whereas in fact he served a sumptuous meal. He had even understated the amount of bread he would serve by not saying ואקח לחם, but ואקחה פת לחם, a reference to less than a whole loaf.
וסעדו לבחם, an imperative mode of a transitive verb, i.e. “refresh your hearts with a little bread.” We know that eating bread is a form of refreshment from Psalms 104,15 ולחם לבב אנוש יסעד, “but bread sustains man’s life.”
כי על כן עברתם, seeing that you have already happened to pass my house, it is not possible that you should not at least accept some refreshment. The formulation על כן is found again when Lot justifies his hosting the angels when the Sodomites remonstrate with him. (Genesis 19,8) We also find this formulation על כן when Yehudah acknowledges his embarrassment with Tamar as a punishment for not giving his third son to Tamar for her to become his wife. (Genesis 38,26).
כאשר דברת, only a piece of bread, do not exert yourself beyond this.
ואקחה פת לכם וסעדו לבכם אחר תעברו – ולא אמר אחר תלינו, ובלוט כתיב: ולינו ורחצו, מפני שבאו לו בערב, כדכתיב: ויבאו שני המלאכים סדמה בערב. וכך אמר להם לוט: לינו עתה הנה כי מעתה אין עת ללכת לפנים, ורחצו רגליכם ולמחר והשכמתם והלכתם לדרככם.
כי על כן עברתם על עבדכם – כי בשביל כך שתסעדו מעט עברתם עלי, שאינו דרך עוברי דרכים להתענות, ועכשיו חצי היום הוא, אבל אני מכיר בכם שאתם צנועים וביישנים.
כן תעשה כאשר דברת – מה שאמרת: ואקחה פת לחם – כלומר אם רצונך שנסעוד עמך תכין דבר מועט. ומכל מקום לא נמנע מלהכין סעודה גדולה, וכן דרך אנשים חשובים כשקוראים לחבריהם לאכול עמהם.⁠1
דבר אחר: כן תעשה – יהי רצון שתספיק לעשות כך לעולם, כמו שאתה מתנדב עכשיו להכניס אורחים.⁠2
1. שאוב מר״י בכור שור.
2. שאוב מספר הג״ן.
כי על כן עברתם על עבדכם, "for surely that is the reason that you passed by your servant;⁠" Avraham indicated that it was not the habit of travelers to skip the main meal which is normally consumed at noon. He indicated that he realised that they were modest and bashful, and had not asked for any food or drink.
כן תעשה כאשר דברת, "yes, you may do as you have proposed to do.⁠" They agreed to accept the absolute minimum as suggested by Avraham. Nonetheless, he did not deny himself the opportunity to prepare a sumptuous meal for these guests. It was the custom for guests of distinction to invite their host to share the meal with them. An alternate interpretation of the words: כן תעשה. The expression is a wish that the party addressed may continue to conduct himself in the manner just demonstrated; in other words: "may you have frequent opportunities to play host to guests.⁠"
כן תעשה כאשר דברת – כלומ׳ לעולם תהיה היכולת בידך להכניס אורחים.
ורבי׳ בכור שור פי׳ כאשר דיברת – רק פת לחם דבר מועט כי אנו נחוצים. והוא אמ׳ מועט ועשה הרבה (בבא מציעא פז., אבות דרבי נתן יג:ג, אבות א:טו). גן.
ד״א כן תעשה – אתה. אבל לפנינו אין אכילה ושתיה (דברים רבה יא:ד, חגיגה טז., בבא מציעא פו:).
ואקחה פת לחם – רמז שבעה״ב בוצע, ר׳ יוסף כהן.
כן תעשה כאשר דברת – פי׳ הר״ר בכור שור שתקח פת לחם אפויי׳ כי נחוצים אנחנו לשליחתינו לא נוכל לעכב, רק שהוא אמר מעט ועשה הרבה, גן.
וזה טעם כי על כן עברתם על עבדכם – כי אחרי שדרככם עלי, איננו נכון שלא תנוחו מעט אצלי.
כן תעשה כאשר דברת – דרך מוסר, שפת לחם די. לשון ר׳ אברהם. או יאמר: כן תעשה לנו להשען תחת העץ ולעבור מיד, כי שלוחים אנחנו ואל תעכבנו לבא באהל או ללון עמך.
FORASMUCH AS YE PASSED BY. Since your path crossed near me, it is not proper that you should not rest a little with me.
So do, as thou hast said. This is an ethical expression indicating that a morsel of bread will be sufficient.⁠1 Thus the language of Rabbi Abraham ibn Ezra.
It may be that the verse is stating, "So shalt thou do to us, that we recline under the tree and pass immediately as we are messengers, and therefore do not detain us by making us come into the tent or lodge with you.⁠"
1. Since it should have stated, "We will do as thou hast said,⁠" and instead it says, "So thou do, as thou hast said,⁠" Abraham ibn Ezra takes it to mean "So do, as thou hast spoken: And I will take a morsel of bread, and do not trouble thyself for more.⁠"
ואקחה פת לחם – הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, שאח״כ הביא להם בן בקר רך וטוב.
וסעדו לבכם – מכאן יש ללמוד סמך וסעד שהכיר בהם מלאכות אע״פ שבאו אליו בדמות אנשים, וע״כ אמר לבכם ולא אמר לבבכם, כענין שכתוב בבשר ודם (תהלים ק״ד:ט״ו) ולחם לבב אנוש יסעד, לפי שבשר ודם יש לו ב׳ לבבות יצר טוב ויצר הרע, אבל המלאכים אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. הנה חסרון אות הבי״ת למדנו כמה ענינים. וכן (שמות כ׳:ט׳) כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ שע״ד הפשט היה ראוי שיאמר בששת, וחסרון אות הבי״ת מלמדנו כמה ימות העולם כי השי״ת עשה את השמים ואת הארץ ששת ימים, כלומר ששת אלפים, כי יומו של הקב״ה אלף שנים, שנאמר (תהלים צ׳:ד׳) כי אלף שנים בעיניך כיום וגו׳. ומזה תוכל להבין שאין אות אחת בתורה לבטלה, אבל הכל בחכמה ובהשגחה גמורה. וכן העיד לנו משה ע״ה בסוף התורה (דברים ל״ב:מ״ו-מ״ז) כי לא דבר רק הוא מכם, ודרשו רז״ל ואם רק הוא מכם הוא רק. ומה שכתוב בבשר ודם (תהלים מ״ח:י״ד) שיתו לבכם לחילה, ולא אמר לבבכם הלא הוא מדבר לעתיד שאין שם יצר הרע, ולכך דרשו רז״ל לחולה כתיב, והוא המחול הידוע לצדיקים לע״ל.
כי על כן עברתם. ע״כ אני אומר פת לחם דבר מועט לפי שפתאום עברתם על עבדכם שאילו הייתי יודע הייתי מכין סעודה גדולה.
ויאמרו כן תעשה כאשר דברת – דרך מוסר שפת לחם די ואל תטריח עצמך בדברים אחרים. ויתכן לפרש כן תעשה כאשר דברת שתקח אתה פת לחם אבל לא יאכל ממנו, רמז לו לעתיד במה שארע בסוף בעוגות שרה שפרסה נדה כי ע״כ לא הביאם לפניהם עם בן הבקר.
ואקחה פת לחם, "and I will take a piece of bread, etc.⁠" This is an example of what the sages said in Baba Metzia 87 that the righteous promise very little whereas they do a great deal, more than they promised. This is why the Torah reports in verse 7 that Avraham prepared a sumptuous meal for his guests including meat from his best calves.
וסעדו לבכם, "refresh your hearts.⁠" These words are clear proof that Avraham had realised already that the men he was facing were angels though they appeared to him in the guise of ordinary mortals. This is why he spoke of לבכם when he referred to their heart. Had they been human beings Avraham should have said לבבכם, as the heart of a human being is called לבב as we know from Psalms 104,15 ולחם לבב אנוש יסעד, "and bread refreshes the heart of man.⁠" Angels who do not have an evil urge (Megillah 14) have a heart which is simple, not exposed to contradictory demands by two urges, the good urge and the evil urge.
The absence of a letter such as this ב has often been the means by which we have learned a variety of lessons. For instance, in Exodus 31,17 the Torah writes כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ "for on six days God completed the making of heaven and earth.⁠" According to correct grammar, the word ששת should have been preceded by the letter ב for this translation to be correct. The absence of that letter teaches that the maximum period of time which this universe is going to endure before undergoing a major transformation is six thousand years, seeing that in God's calendar one thousand years in our time are only considered one day. (compare Bereshit Rabbah 19,14 based on Psalms 90,4 כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול "for a thousand years in Your eyes are merely like yesterday.⁠") This is another example teaching you that not a single letter in the Torah- be it a letter too many or a letter too few- is without profound significance. Moses stressed this point when near the end of his life (Deut. 32,47) he said: כי לא דבר רק הוא מכם, "for not a single word is empty, (devoid of meaning) for you.⁠" Our sages (Jerusalem Talmud Sheviit 1,5) interpret this line as follows: "if a word appears "empty,⁠" the "emptiness" is due to you, i.e. מכם. We find another example of the importance of a single letter in Psalms 48,14 where the psalmist (one of the sons of Korach) writes שיתו לבכם לחילה, "take note of its ramparts;⁠" the letter ב is missing in the word לבכם although it is clear that mortal human beings are being addressed here. The answer is that the psalmist speaks of a distant future when the people of whom he speaks will no longer be troubled by an evil urge. Our sages (Midrash Tehillim 48) were aware of this and pointed out that this is the reason the word חילה (read cheylah) is actually spelled as חולה (from מחול, dance, as well as חולה, sick) to hint at the dancing performed by the righteous (now sick, i.e. Avraham) in a perfect world of the future.
כי על כן עברתם, "this is why you have come by, etc.⁠" Avraham meant that had he been aware beforehand that these men were going to visit him he would have prepared a feast for them.
ויאמרו, כן תעשה כאשר דברת, they said: "OK you may proceed in accordance with what you have said.⁠" They meant for this to be a lesson: "you are quite right; a piece of bread such as you have offered is perfectly adequate. Do not bother to go to the trouble of serving anything additional.⁠" One may prefer to interpret the words of these (men) angels to mean "OK you take the piece of bread.⁠" He implied that he would not eat it, however. If this is the correct interpretation, it was an allusion to what happened with the cake which Sarah baked which the angels never ate as Sarah had begun menstruating while making the dough (compare Baba Metzia 87).
כן תעשה כאשר דברת – כתוב בב״ר אין עמנו אכילה ושתייה אבל יש עמך אכילה ושתייה כן תעשה וגו׳. ולכך לא כתב נעשה. והרי״ף פי׳ שהוא דרך מוסר מפני שאמר ואקחה פת לחם והם ענו לו דרך מוסר בפת לחם די עכ״ל.
וסעדו לבכם – הא דלא אמר לבבכם לפי שאין לו למלאך אלא לב אחד והיינו יצר טוב.
ויאמרו כן תעשה – מן הדין היה לו לכתוב כן נעשה אלא דכך א״ל אתה מבקש שנסעד אצלך לחם ואחר נלך אל תכין יותר מאשר דברת.
כן תעשה באשר דברת – פי׳ פת לחם לבד ולהשען תחת העץ ואל תאספנו הביתה.
וי״מ: כן תעשה כאשר דברת שתהיה זהיר בכל עת בהכנסת אורחים.
וי״מ: שכאן רמזו לו שהם מלאכים פי׳ כן תעשה אתה אבל לפנינו אין אכילה ושתיה:
כן, תעשה כאשר דברת, "OK you may do as you have suggested.⁠" In other words, they agreed to accept just a piece of bread and to rest up under the tree's shade. They meant that he should not bring them into his house.
Some commentators understand the words כן תעשה כאשר דברת as an approval and warning to always practice hospitality in this fashion. Still another commentary sees in these words an allusion to the fact that they were in fact angels, and the word תעשה marks the difference between him and them, i.e. you may eat, we, being angels, do not eat.
ואקחה פת לחם – היה לו לומר קחו פת לחם מכאן רמז שבעל הבית בוצע.
לבכם – ג׳ במסורה הכא ואידך שיתו לבכם לחילה. וראיתם ושש לבכם. וזהו שאמרו שהיה מצטער על שלא באו לו אורחים וזהו שיתו לבכם שהיה מצטער בלבו כיון שראה אלו ושש לבכם.
כי על כן עברתם – כי לתכלית זה עברתם וזה אם מצדי אם מצדכם.⁠1
כן תעשה כאשר דברת – הטיב א״ע שאמ׳: ״שֶפַת לחם די״.⁠2
1. ההשגחה סבבה את הגעתכם הנה, כדי שאזכה להכניס אורחים, או כדי שתזכו בסעודה. ולא כרש״י וכראב״ע שפירשו: הואיל ועברתם.
2. ׳כן תעשה׳ = ׳כך תעשה׳, כלומר כך ולא יותר. לשון ראב״ע :״כן תעשה – דרך מוסר שפת לחם די״.
כי על כן עברתם על עבדכם – יתכן שכבר עיקמו הדרך לעבור אצל אברהם, וזה ממה שיורה שכבר עשו זה לאכול ולשתות עימו. ואפשר שיהיה זה על דרך אומרו: ׳אשר על כן סרו מֵאַחֲריו׳ (איוב לד, כז), והכוונה בזה כי הוא היה נדיב מאד, ולא יעזוב אחד מהבאים אצלו להפרד ממנו אם לא אחרי אוכלו ושתותו. ולזה יהיה בוא האנשים אצלו כאילו הוא לתכלית שיאכלו וישתו עימו.
התועלת השביעי הוא במידות, והוא שאין ראוי לאדם שיסרב לגדול בקוראו לו לאכול עימו, אבל ראוי שיסרב לקטן. וזה שראוי לכבד הגדולים ולהדרש בקלות אל מה שישאלו, ומפני זה ראוי שלא יסרב האדם לגדול. ועוד, שהגדול — כשיקרא לאדם לקבל טובתו — לא יקרא לו כי אם לתכלית שיקבל זה ממנו, לא להחזיק טובה לעצמו, כי אין זה מֵחוֹק השלמים. ולזה ראוי שיסרב האדם לקטן בקוראו אליו, ולא יקבל ממנו אם לא אחר ההֶפְצֵר. וזה, שכבר תמצא בהמון האנשים שיִּקְראו האנשים להחזיק טובה לעצמם ולכבודם, לא לכוונה שיקובל מהם; ואילו קיבל מהם האדם בקלות בקוראם לו — יקרה להם צער רב במה שייטיבו, כי לא נתכוונו לכך; וקיבול הטובה בזה האופן הוא בלתי ראוי. וכבר אפשר גם כן שישיגם בושת אם יקובל מהם, כי אולי אין לאל ידם. ולזה אין ראוי שיקובל מהם אם לא אחר ההֶפְצֵר הרב, כי ההֶפְצֵר ההוא יורה שקריאתם היא לתכלית שיקובל מהם. ולזאת הסיבה תמצא שאֵלוּ הנביאים לא סרבו לאברהם כלל, וסרבו ללוט ולא קיבלו ממנו אם לא אחר ההֶפְצֵר הרב.
ואקחה פת לחם וסעדו לבכם – למעט הסעודה בדבריו אמנם אמר וסעדו לבכם להורות שהלחם ההוא הוא מהמסעדים הלביים וכמ״ש חכמינו ז״ל מן התורה מן הנביאים מן הכתובים פתא סעדתא דלבא (בראשית רבה מ״ח) והוא מזון מועיל לחזק הכחות הרוחניות כולן שכיון שהוא מחזיק את הלב ממנו תוצאות חיים ללמד ששיחתו צריכה תלמוד.
כי על כן עברתם וכו׳ – ירצה הסעודה תהיה קטנה נקלה ולא תתעכבו בה כי ידעתי זה חפצכם כי על כן עברתם על עבדכם היושב פה במדבר ולא אביתם לבא בעיר או לבית מושב כי זה משפט ההולכים בחפזון. וכבר אמרו ז״ל (סוטה י׳.) שהיה לו לאברהם אבינו בית אכסניא בפרשת דרכים במדבר דהוה אמר להון פתא במדברא מאן יהיב לך כופרא במדברא מאן יהיב לך בשרא במדברא וכו׳. וכ״ש שיצדק זה לשעה שהיה שם אהלו באלוני ממרא. וע״פ דבריו השיבו לו כן תעשה כאשר דברת שיהיה דבר מועט לסבה שזכר. אמנם ראש הנדיבים דבר מעט ועשה הרבה [ג] ונזדרז למעט העכבה במהירות.
אחר כן תלכו. הוסיף מלת כן מפני שמלת אחר סמוכה לעולם למלה שלאחריה ואי אפשר להיות סמוכה למלת תעבורו דאם כן יחפר ממנה אית שי״ן בהכרח כמו מן הדרך ילכו בה ויהיה פירושו אחר שתעבורו וזה אי אפשר כי לא יאכלו אחר שיעבורו ואמר אחר כן תלכו במקום אחר כן תעבורו מפני שההעברה אינה נופלת אלא בנהר או במבוי שעובר מצד אל צד:
וזהו ואקחה פת לחם וסעדו לבכם להגיד שלא יעשה משתה כראוי לעשות בעת האוכל לאנשים נכבדים כמוהם אבל יתן לפניהם פת לחם לבד לסעוד לבבם לדרך כמנהג ההולכים שבתחלת היום כדי לחזק הכח לצורך ההליכה יאכלו מעט בבקר ולכן תקרא אכילת הבקר סעודת הלב לפי שאינה לתענוג הגוף רק לחזק הכח לשום לדרך פעמיו וכמו שתמצא בבעל הפלגש שמתה שאמר לו חמיו סעד לבך פת לחם והיה בבקר כמו שמורה הספור שם.
ואמר אחר תעבורו להגיד שלא יתעכבו בזה זמן רב אבל יאכלו במהירות מעט ומיד יעברו וילכו לדרכם. זהו פי׳ הפסוק הזה באמת. ואם יהיה נא לשון בקשה יתחייב שבאמרו אל נא תעבור היה מבקש שלא יעברו מעליו כלל ואיך יאמר אחר כך אחר תעבורו מצורף שהיה מותר מלת נא כיון שכבר אמר אם נא מצאתי חן בעיניך אלא שהענין הוא כמו שאמרתי שבעבור שלא היה עדין עת האוכל חלה פניהם שבאותה עתה וזמן עם היותו ראוי להליכה ולא לאכילה לא יעברו מעליו אבל יתעכבו שם עמו ויאכלו דבר מה לכבדו והותרה בזה השאלה הה׳.
ואמרו כי על כן עברתם על עבדכם אפשר שחוזר למ״ש אם נא מצאתי חן בעיניך כלומר כי על כן עברתם על עבדכם לפי שמצאתי חן בעיניך ואמר שהוא כן שיקרתי בעיניכם לעבור עלי לבקרני אל נא תעבור. והיותר נכון בעיני הוא שבא לתת טעם למ״ש אחר תעבורו כלומר והנה אמרתי לכם אחר תעבורו ולא שתשבו פה לא כדרך הכילי שמתנה עם האורח שילך מיד לדרכו אחר האוכל אלא לפי שאני יודע כי על כן עברתם על עבדכם להלוך לדרככם ולא לשבת פה. ויהיה כי על כן מורה על הסבה ולא נצטרך לדחקי המפרשים והותרה בזה השאלה הו׳.
והנה המלאכים השיבוהו כן תעשה כאשר דברת וכתב הראב״ע שבפת די לנו והוא פירש נכון ונאה והרמב״ן פי׳ שישענו תחת העץ ולא יבואו באהל כדי שלא יתעכבו. ואפשר עוד לפרש כן תעשה כאשר דברת שאמרו דרך צחות ואהבה הכרח הוא שנעשה כדבריך כי ידענו גבורתך ותכריחנו עליו ועכ״פ כן תעשה אחרי שיצא הדבר מפיך ודבריך לא ישוב ריקם. וכ״ף כאשר אינה לדמיון אלא לסבת המעשה כמו ומלתם את ערלת לבבכם כאשר דיבר אותו אלהים ורבים ככה.
כן תעשה – ולא תאחר אותנו יותר מזה, ולכך ״רץ״ (פסוק ז׳) ואמר ״מהרי״ (פסוק ו׳).
[א] ואקחה פת לחם
[1] שם דף פז ע״א (בבא מציעא פז.)
[ב] אחר תעבורו
[1] נדרים פרק רביעי דף לז ע״ב (נדרים לז:)
[ג] כן תעשה כאשר דברת
[1] מציעא פרק שביעי דף פו ע״ב (בבא מציעא פו:)
שאין יצר הרע כו׳. ואם תאמר והלא אברהם לא ידע שהיו מלאכים, ולמה אמר ״לבכם״, ונראה לי שכך פירושו – שאברהם היה מכוין לדבר לשון כבוד לאורחים – ואמר ״לבכם״, אף על גב דשני לבבות לאדם (ב״ב יב ע״ב) – קראן לשון כבוד שיצר טוב הוא העיקר בכם, דומה למלאכים שאין בהם רק יצר טוב לגמרי. ואפשר שהוא על דרך ניבא ולא ידע מה (ראו ב״ב קיט ע״ב):
ואחר כן תלכו. מפני שהמובן הוא ״סעדו לבכם אחר תעבורו״ שאחר שעברו יעשה להם סעודה, וזה אי אפשר, ולפיכך כתב ׳ואחר כן׳ – אחר הסעודה תלכו. ומה שכתב ׳תלכו׳ במקום ״תעבורו״ (קושית הרא״ם), כי העברה לא שייך רק כשהוא עובר ממקום למקום, ואחר שפירושו שאחר הסעודה ילכו מכאן – אם כן אין זה העברה, דהא זה התחלת הליכה, לפיכך קאמר ׳אחר כן תלכו׳, ובא לשון העברה במקום לשון הליכה:
וסעדו לבכם אַחַר תַעֲבֹרוּ: זהו א׳ מן המקראו׳ 1שקראו חכמי׳ עיטור סופרי׳ 2כמ״ש סוף סדר בהעלתך.
1. שקראו חכמי׳: נדרים לז ע״ב.
2. כמ״ש: מ״ש במ׳ יב יד (׳ואחר תאסף׳).
לבבכם אין כתיב אלא לבכם כו׳. ועל ב׳ בני אדם שייך לומר לבבכם לפי שאין דעתיהם שוות כדאיתא בסנהדרין (לח.) והטעם מפני הגזלנים והחמסנים והיינו היצה״ר ששולט באדם אבל המלאכים אין להם יצה״ר אם כן שוים הם בדעתם שייך לומר לבכם. [נחלת יעקב]:
אחר כן תלכו. דק״ל דבפסוק משמע אחר שתלכו תאכלו. לכך מפרש אחרי כן תלכו דהיינו אחר האכילה ותעבורו פי׳ ותלכו:
כי הדבר הזה אני מבקש מכם כו׳. ר״ל דמשמע דכוונתם היה לאכול אצלו והוא סותר מה דכתיב לעיל אם נא וגו׳ משמע שלא באו אצלו לאכול אלא ע״פ בקשתו ול״פ כי דבר זה וכו׳ וק״ל ועל כן כמו על אשר:
Here it is not spelled לבבכם but לבכם. The word לבבכם ("your hearts", plural form) is said about two people, as their minds are not the same. This is as the Gemara says (Sanhedrin 38a): "Man was originally created as one individual [in order to minimize divisiveness and strife, such as] that of the thieves and robbers.⁠" In other words, the yetzer hara affects man, [making one think differently than the other]. But the angels have no yetzer hara, so they are of one mind, and about them it may be said לבכם (your heart, singular form). (Nachalas Yaakov)
After that you may leave. Rashi is answering the question: Does not וסעדו לבכם אחר תעברו imply that after they leave, they will eat? Thus Rashi explains: "After that" — after eating, "you will pass" — you may leave.
For this thing I ask of you... Rashi is saying that על כן [if taken literally] implies that [from the very beginning] they had intended to eat. And this contradicts what it is written above, "If I have found favor... please do not pass by,⁠" implying they came to eat only because Avraham implored them. Thus Rashi explains, "This thing I ask of you...⁠" Accordingly, על כן is like על אשר.
אקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם – אמרו חז״ל שהיה אברהם מצטער שלא באו אורחים. והטעם שרץ לקראתם כי היה רואה שהיו משתמטים ממנו ולא רוצים להטריחו. ולבי אומר לי כי בראותו אותם מתלחשים ונצבים מנגד הרחק חשב שהיו האנשים נכלמים מאד על שלא הביאו עמהם עבד לשרתם. על כן אברהם כמתנצל אמר להם שלא יכלמו על אשר עשו לעזוב משרתם לאחוריהם כי זה אין להם לגנאי אדרבה חושב הוא שעשו בכוונה לבוא אליו בלי עבדים כדי שיטרח הוא ויהיה לו שכר הרבה בעמלם. וזה אמרו כי על כן עברתם על עבדכם פי׳ בכוונה על זה עברתם הנה לפני עבדכם שהיה לכם ועזבתם אותו למרחוק לבוא אלי בלתו כדי שאטרח לבדי ואקבל שכר:
דבר אחר אני הייתי חושב לעכב אתכם אצלי ימים או עשור. אך אמנם לפי שעל כן עברתם על עבדכם דרך העברה לילך תיכף ומיד לדרככם לכן אני אומר גם עתה כדבריכם כן הוא סעדו לבכם ואחר תעבורו ותלכו לדרככם. כי אלולי זה לא היה מדרך המוסר בדברי אברהם להזמינם לאכול על מנת שמיד ילכו מעליו:
כן תעשה כאשר דברת – כלומר אם תעשה גם אתה כאשר דברת ותאכל גם אתה עמנו כאשר אמרת שנאכל:
דבר אחר הואיל והמלאכים לא יאכלו ולא ישתו ונראו שמה כאוכלים שלא להוציא עתה מפיהם דבר שקר הוצרכו לומר כזה הלשון. ופירושו כן תאכל אתה כאשר דברת שנאכל אנחנו:
כי על כן וגו׳ – פי׳ כדי שלא יאמרו איך מזמינם לאכול אחר שהכיר בהם היותם משרתי עליון. כי הגם שפירשנו שיכוין בדבריו אל הרוחניות עם כל זה הפשט אינו נעקר, וגם במאכל יש סודות מופלאים כאמור (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו לפנימיות הרוחניות. לזה אמר להם כי וגו׳ פי׳ כי טעם לדברי על כן עברתם פי׳ כן בסדר זה בדמות אנשים שישנם במזון הגשמי גם כן ויאמרו כן פי׳ כן הוא כדבריו שעל כן עברו עליו בדמות אנשים והסכימו אליו לעשות כאשר דבר. עוד רמזו לו שיעשה כדרך האמור בדבריו להטעימם רוחניות הנאות להם כרמוז בדבריו כמו שפירשתי.
כי על כן עברתם על עבדכם, "for this is why you have come by your servant.⁠" These words were intended to silence the argument that once Abraham had recognized that his visitors were angels he should not have offered to give them human food. Although we explained that Abraham alluded to the spiritual nourishment the angels were to enjoy, this did not mean that we are to ignore the plain meaning of the verse. Terrestrial food also contains spiritually valuable ingredients as we know from Proverbs 13,25: "the righteous man eats to satisfy his soul.⁠" Abraham said to the angels that the reason they appeared in the guise of human beings was in order for them to partake of his food seeing that the spiritual content of that food also assumed the forms of the terrestrial world. The angels responded saying כן, yes, that Abraham was quite correct. They added that he should proceed as he had intended, i.e. to let them enjoy the spiritual content of the food.
ואקחה פת לחם – בעודכם רוחצים רגליכם אקחה ״פת״ לחם. ושרשו ״פתת״, כמו ״פתות אותה פתים״.⁠1 ואין ״פת״ חתיכת לחם,⁠2 אבל ״מפת בג המלך״.⁠3 אבל הסעודה קרויה ״לחם״, כמו ״עֲבַד לְחָם רַב״.⁠4 ו⁠[מלת] ״פת״ על עריכת הלחם ותקונו, שכבר עשוי. כי התבשילים צריכים להבצע. ולכן ישתמשו במקומות רבים בלשון זה, כאמרו ״יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם״,⁠5 וזה מרוב עוני. ואחריו ״ספחני נא אל אחת הכהונות לאכול פת לחם״,⁠6 למדנו7 ש״פת לחם״ יותר מ״ככר לחם״. כי זה לחם לבדו, ו״פת לחם״ על [כלל] הסעודה. או [פירוש אחר] ״לחם״ [הוא] סעודה, ו״פת לחם״ על העֻגוֹת, שדרך החלה להיות פתות לפתים.⁠8 ויראה כן ממקרא ״טוב פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב״.⁠9 אבל [פירוש] הראשון עיקר.⁠10 וכן ״פתות אותה פתים, ויצקת עליה שמן״, שזוהי תקונו, שעושה ממנה עשר חלות. כי אם ״פת לחם״ [היא] חתיכה שנחתכה מן הלחם השלם, איננו דרך כבוד וחק הנדיב לתתה לפני שרים נכבדים.
וסעדו לבכם – כן כתוב ״ולחם לבב אנוש יסעד״,⁠11 כי מטורח הדרך ומן הרעבון יגיע חולשה ללב, והגוף כולו על ידי זה כמו חולה. וְיִסָעֵד על ידי המאכל, כמו ״ה׳ יסעדנו על ערש דוי״,⁠12 וכן המאכל מסעד לחולשת הלב.
אחר תעבורו – זהו דרך מוסר, כי לא אשאל מכם שתתמהמהו אצלי אחר שסעדתם, כי קטנתי מזאת שתתעכבו בביתי ובחברתי ולהשתעשע עמדי בדברים. כי אתם שרים גדולים הולכים לעשות חפצים נכבדים, לכן לא אבקש רק שתסעדו לבם, ואחרי כן תעבורו מעלי.
כי על כן עברתם על עבדכם – כלומר גם זאת לא מלאני לבי לבקש מכם, לולי שראיתי אתכם נצבים עלי לבוא אל ביתי. כי במקום שנצבתם איננו דרך הרבים להולכי דרך, אך הוא המקום לבוא לי. וידעתי כי על כן עברתם על עבדכם לנוח מעט ולסעוד, לא לְדַבֵּר עמי ולהשתעשע בחברתי. וזה דומה למלך נוסע ממקום למקום, ונוטה מן הדרך לבוא אל פונדק בבית הדיוט לנוח ולאכול שם. ולכן אל נא תמנעו מה שבקשתי מכם.
ויאמרו: כן תעשה כאשר דברת – [כתב ראב״ע] ״דרך מוסר, שבפת לחם די״. מפירוש הראב״ע ז״ל. ולפירושנו על פת אין מקום לפירוש זה. ורמב״ן ז״ל אמר ״כן תעשה לנו להשען תחת העץ ולעבור מיד, כי שלוחים אנחנו ואל תעכבנו לבוא באהל או ללון עמך״. ולי יראה כי השיבו עשה אתה כאשר דברת, לפי שבאמת לא עשו כאשר דבר, כי אינן צריכים להשען ולא לסעוד לבבם, גם לא לעבור מעליו אחר הסעודה כהולך מתוך הפונדק, כי מצות ה׳ היה עליהם לכבדו ולבשרו על לדת הבן. רק העלימו זאת ממנו והניחוהו לעשות שלו, כדי שיבין לבסוף שלכבודו הם מתראים כבני אדם ועושים כמנהגם.
1. ויקרא ב, ו.
2. כלומר פרוסה ולא דבר שלם.
3. דניאל א, ה.
4. שם ה, א.
5. שמו״א ב, לו.
6. שם.
7. מחילופי המלים ״פת לחם״ ״ככר לחם״ באותו המקרא.
8. פרוס לפרוסות.
9. משלי יז, א.
10. לכאורה דברי רבינו תמוהים. כי חז״ל בתורת כהנים פירשו מלת ״פתים״ לפרוסות. וגם רבינו עצמו כתב כך בפירושו לספר ויקרא (פרק ב פסוק ו). אלא קבלנו מדברי ר״ח בן עטר (אור החיים, בראשית א, א דה דע כי רשות לנו; וכן על ויקרא יד, כא; וכן על דברים לב, א) כי מותר לפרש המקרא באופן שונה מדברי חז״ל. כי פשוטו של מקרא אינו זהה תמיד עם דרשות חז״ל. כל זה אמור כשאין שום שינוי בהלכה למעשה, כמו כאן שמדובר על סעודת אברהם אבינו. ולענין הקרבנות בפרשת ויקרא רבינו לא זז מפירושם של חז״ל כי הענין דן הלכה למעשה. ולפי דרשת חז״ל כאן (בבא מציעא פז, א; אבות דר׳ נתן, פרק יג) אברהם אבינו קיים מנהג הצדיקים האומרים מעט ועושים הרבה. הציע רק פת לחם, שהוא מעט, והגיש להם הרבה יותר. ורבינו עוסק בפשוטו של מקרא.
11. תהלים קד, טו.
12. תהלים מא, ד.
וסעדו לבכם – הרעב מחליש הלב לנפול, והלחם יסעדנו לעמוד, והמתרגמו השיבו נפשיכם (ערקוויקט אייך)⁠1, לא תרגם העברי, וגרע צחותו.
לבכם – למדרש חז״ל שמלאכים היו, יפה אמרו (בראשית רבה) לבבבם אין כתוב כאן, ש׳לבב׳ ישמש בכתוב לרוב להגיוני אדם, ומפני שאלה רבים ושונים, הגונים ומגונים, אמר הכתוב ואהבת את ה׳ אלוהיך בכל לבבך (דברים ו׳:ה׳) – בכל הגיוניך, תיחד כלם לאהבתו בל יתערב בהם הגיון תועלת נפשך וכיוצא, וזהו שאמרו בשני יצריך, וכמו שאמר דוד: יחד לבבי ליראה שמך (תהלים פ״ו:י״א).
ואף שאין זה מענין הפרשה, יש להזכירו מפני שהעיז איש נבל ללעוג על חכמי ישראל בדרוש לבכם ולבבכם, ואמר שאין הבדל ביניהם, והראה כי הוא חסר לב.
כי על כן – לבטל דעת אחר או דעת עצמו יאמר ׳כי על כן׳, בטלו דעתכם לעבור מעלי כי על כן עברתם.
• בטלו דעתכם להרע לאלה – כי על כן באו בצל קורתי (בראשית י״ט:ח׳).
• אבטל דעתי ולא תומת – כי על כן לא נתתיה לשלה בני (בראשית ל״ח:כ״ו).
• כי על כן ידעת חנותנו (במדבר י׳:ל״א) – לכן בטל דעתך מלכת לארצך.
• כי על כן שבתםא וגו׳ (במדבר י״ד:מ״ג) – לכן בטלו דעתכם ולא תעלו ולא תלחמו, כי איננו בקרבכם (דברים א׳:מ״ב).
ואחד יוצא.⁠2
1. חומש נתיבות השלום ״דא ערקוויקט אייער הערץ״, וראה שם בביאור.
א. כן בפסוק. בדפוס ראשון בטעות: ״סרתם״.
וסעדו לבכם – בלחם, כי הלחם יסעד ויסמוך הלב כמ״ש ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים ק״ד ט״ו), ולזה קראו חז״ל למאכל סעודה, והנה מלת יסעד חוזרת על הלחם, שהלחם יסעד הלב, אבל וסעדו שב על האנשים שהם יסעדו לבם בלחם:
כי על כן עברתם על עבדכם – שיעורו כי על כן (אני מבקש מכם דבר זה, הואיל) ועברתם על עבדכם:
כן תעשה – נתרצה לך ועשה כדברך:
אחר תעברו כי על כן עברתם – כתב רי״א לשון כי על כן יורה על הסבה, ולא נצטרך לדוחק המפרשים לאמר שהוא כמו על אשר, כי בכ״מ לשון על כן יורה לשון סבה כמו על כן לא יאכלו, על כן באה אלינו, והמכוון כאן לתת טעם וסבה על מה שאמר אחר תעבורו, וירצה מה שאמרתי אחר תעבורו אין זה מדרך הכילות להתנות עם האורח לילך מיד אחר האכילה, אבל אינו כ״א להיותי יודע שדעתכם לא לשבת פה, כ״א ללכת לדרככם וזהו כי ע״כ עברתם, עכ״ד. ולדעתי לשון אחר תעבורו הוראתו סבה וכמלת יען (ווייל, נאכדעם) כמו אחרי הודיע א׳ אותך, אחרי אשר הטמאה, ונותן בזה סבה וטעם לאכילתם אצלו, יען שאתם עוברי דרך ומן הצורך לכם לחזק כחכם אל הדרך באכילה; ותרגומו (דא איהר דאָך רייזעט), והוסיף עוד לתת טעם וסבה לאורחיו בל ימנעו סעודתם אצלו, לפי שכעת היא סעודת הצהרים, הזמן המיועד לאכול, וזה המכוון במ״ש כי על כן עברתם, מלת כן באורה כמו כן דברת (שמות י״ד) שפי׳ יפה ובזמנו דברת, וכמו ולא יכין לדבר כן (שופטים י״ב) כראוי וכצורך, ולא מצאו להם כן (שם כ״א) לשון הכנה והזמנה, משרש כן (רעכטע, שיקליכע צייט), וכתיב״ע בגין כדין באישון שירותא אזדמנתון. ורבותינו (באגדה ע״פ זה) אמרו הייתם מזומנים לבוא אצלי, והוא קרוב לדברינו.
כן תעשה – המפרשים יעוררו על לשון תעשה נכח ויותר היה להם לומר נעשה מ״ב, ונ״ל שמדרך ארץ אמרו כן, כי בעה״ב המכניס אורחים לביתו ומכבדם במאכל ומשתה מראה להם עי״ז פנים יפות להורות להם שמתכבד ביקרת האורחים וכאילו הוא מקבל כבוד מהם במה שהם מכבדים אותו לבוא להתלונן בצל קורותיו וליהנות משלו, ואף שהאמת היא כן בלב בעה״ב מ״מ אין מהראוי להאורח המכובד מבעה״ב להראות בדבוריו ובמעשיו שדעתו כדעת בעה״ב כאילו הוא ינחיל כבוד אליו במה שמסתופף בצלו, כי אם אמנם ההפך מראה לו שישמח ויתכבד במה שיכבדהו בעה״ב ויתר שאת לו במה שיכניסוהו לביתו לשאת משאת עול האורח עליו והוא הוא המקבל כבוד מבעה״ב ולא כאשר ידמה בעה״ב, ולזה אחרי הראות אברהם להם גודל השתדלותו עמהם לסעוד אצלו והראה להם שמחת לבבו אם ימלאו רצונו, הנה אם היו משיבים על דבריו לשון כן נעשה, היה הנראה ממשמעות דבורם שכוונתם ג״כ ככוונתו, שאברהם הוא המקבל כבוד מהם, לכן אמרו תעשה נכחי ויורו בזה כי כל השתדלותו עמהם נוחה עליהם והיא לכבודם ותפארתם.
פת – מן פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳) חתיכת לחם; וכל זה כדרך הצדיקים שאומרים מעט ועושים הרבה {בבא מציעא פ״ז.}.
וסעדו לבכם – האסטומכא, כי כל חלל הגוף יקרא לב; ואולי לבב נגזר מן בָּב שענינו חלל, וממנו בָבָא שהוא הפתח, וממנו בָבַת עין, וממנו נָבוּב, וממנו בִיב בלשון חכמים.
כי על כן עברתם – כמו כי על כן באו בצל קורתי (בראשית י״ט:ח׳), כי על כן ראיתי פניך (שם ל״ג:י׳).
a slice (pat). From the expression patot otah pittim (“you will break it [the meal offering] in pieces,” Lev. 2:6). All this is in the manner of righteous people, who say little and do much.
so that you may comfort your heart (libbekhem). The stomach. All bodily cavities are called lev (lit. “heart”); perhaps the [related and synonymous] word levav is derived from bav, meaning “empty space,” which also yielded [the Aramaic] bava (“gate”), and bavat ayin (“the pupil of the eye”), and navuv (“hollow, empty”), and the Rabbinic Hebrew biv (“pipe, gutter”).
since you have passed (ki al ken avartem). Cf. “Since (ki al ken) they have come under the shade of my roof” (Gen. 19:8); “since [ki al ken] I have presented myself to you” (Gen. 33:10).
כי על כן – קשה לפרש ביטוי זה. ונראה שיש להבין אותו כמשפט חסר: ״כי על כן (עשיתי פעולה זאת, בקשתי בקשה זו, וכו׳)״. אחרי ״כי על כן״ תמיד בא טעם – לבקשה או לפעולה – השונה מהטעם שיכולנו לצפות לו מתחילה. כך: ״כי על כן ידעת חנתנו במדבר״ (במדבר י, לא) – ״לא למענך מבקש אני זאת ממך, אלא מטעם זה (אני מבקש שתישאר עמנו): משום שאתה מכיר את כל המקומות שה׳ יכול לצוות אותנו לחנות בהם״. ״כי על כן לא נתתיה לשלה בני״ (להלן לח, כו) – ״תמר צדקה ממני; היא פעלה מתוך שיקולים טהורים; ומטעם זה (היא עשתה זאת): משום שלא נתתי אותה לשלה בני״. ״כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים״ (להלן לג, י), ״לא מחמת שאתה זקוק לזה, אלא מטעם זה (שלחתי לך את מנחתי): משום שרציתי להביע לך את הערכתי״. וכן גם כאן: ״לא משום שיש לכם צורך בכך, אלא מטעם זה: אתם עברתם על פתח אוהלי, ואוהלי רוצה להוכיח את עצמו כמכניס אורחים לכל העוברים על פניו״.
ואקחה – ואני לא אקח רק פת לחם לבד, ותפס לשון ואקחה כאלו הוא יקח מידם מתנה בזה. אחר תעברו כי על כן עברתם – ר״ל אחר שראיתי שעברתם על עבדכם, ר״ל שעברתם את ביתי ולא נכנסתם אל ביתי באשר אתם נחוצים לדרככם, לכן לא אעכב אתכם יותר מזה.
{Why Avraham’s indelicate words, ‘for this is why you have come’ — as if they had come especially to eat?}
I WILL TAKE. And I will take1 but a loaf of bread only. He used the word ‘take’ — as if thereby he was accepting a gift from them. Afterwards you may continue on — since you have passed by; i.e., seeing that you had passed by your servant: you went past my house without entering it, as you had to continue on your way —! shall not detain you longer than this.
1. In terms of the principle, “the deeds of the fathers presage what is to befall the children” (see page 48, note 133), our Sages (B. Mezia 86) declare that what Avraham here did by himself will be reflected in God doing by Himself for the children of Israel, and that which was done through his servant will be reflected in His envoys, rather than He, acting to benefit his descendants.
כי על כן עברתם: כאומר דמשום הכי אני אומר ״אחר תעבורו״, לא משום שאתם למשא עלי ללון גם כן, אלא משום שרואה אני שתמהרו עצמכם לדרך1, שהרי ״על כן עברתם על עבדכם״.
כן תעשה: ולא אמרו ׳נעשה׳, בידעם שאין בהם אכילה ושתיה ורחיצה2.
1. כך פירש האברבנאל, וכעין זה פירש המלבי״ם.
2. כך מפורש בב״ר על פסוקנו (מח,יא).
אחר תעברו – בלי משוא פנים לי תכף אחר האכילה תלכו לדרככם אם נחוצים אתם.
כי על כן עברתם. מלת כי והוראותיה הרבים כבר העירו עליהם חז״ל, ובוקסטורפיוס, וגיזיניוס, והם כבר ידועים, וראיתי לזכור עוד הוראה אחרת, שכפי דעתי איננה נופלת מהאחרות באמתותה, ואיני יודע אם אחר קדמוני, והוא שתשמש מלת כי לפעמים במקום כאשר, ומזה לפי דעתי, כי יבעל בחור בתולה וגו׳, וכן כי מי נח זאת לי וגו׳ כן נשבעתי וגו׳ (ועיין רד״ק ישעיה נ״ד) וכן כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה כן אצק וגו׳, וכן ישעיה (נ״ה) כי גבהו שמים מהארץ כן גבהו.
פת⁠־לחם – ביטוי צנוע לסעודה הדשנה שבדעתו להכין להם.
כי⁠־על⁠־כן... כן תעשה – לוט היה צריך להפציר הרבה במלאכים ואילו לאברהם הם נענים מהר, שהרי ״לקטן מסרבין ואין מסרבים לגדול״.⁠1
ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו – ע״ד הלצה דשיטת היראים דאכילה בלא שתי׳ אינו חייב בברהמ״ז לכן אמר שלא אתן רק לחם לאכול בלא שתי׳ ולכן אחר סמוך תיכף תעבורו שלא תצטרכו לברך.
ואקחה פת לחם – וכתיב ואל הבקר רץ אברהם, א״ר אלעזר, מכאן לצדיקים שאומרים מעט ועושים הרבה.⁠1 (שם פ״ז.)
אחר תעברו – א״ר יצחק, עטור סופרים הלכה למשה מסיני הוא, ואחר תעברו עיטור סופרים הוא.⁠2 (נדרים ל״ז:)
כן תעשה – מאי שנא גבי אברהם כתיב כן תעשה כאשר דברת, ומאי שנא גבי לוט כתיב ויפצר בם מאד ויסורו אליו (י״ט ג׳), א״ר אלעזר, מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול.⁠3 (ב״מ פ״ז.)
1. כלומר שהגיד להם שיכבדם רק בלחם, ולבסוף הכין גם בשר, אבל ברשעים המדה להיפך, כפי שיתבאר אי״ה בר״פ חיי בענין קנין אברהם מעפרון את מערת המכפלה.
2. ר״ל תיבות שהם באים רק לעטור ותפארת הלשון בכ״ז הם מעקרי התורה, כי כן נמסרו למשה בסיני, וכמו הכא דהי׳ יכול לכתוב סעדו לבכם ותעברו, והמלה אחר נכתבה רק לתפארת הלשון. ונ״מ בזה, שאסור לשנות או להשמיט מתיבות אלה כל שהוא כמו בכל דברי התורה.
3. ועיין מענין זה בפסחים פ״ו ב׳ ובתוס׳ שם דלדבר שררות וגדולה מסרבין גם לגדול, ונ״מ בזה מבואר באו״ח סי׳ נ״ג וק״ע לענין תפלה וברהמ״ז.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳ר״י בכור שוררד״קרי״דחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודההדר זקניםטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהמנחת שישפתי חכמיםמלאכת מחשבתאור החייםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144