Bereshit 18 – בראשית יח‏ – Mikraot Gedolot

[נד] ¹יוקח נא מעט מים, וכן מצינו באברהם שבמדה שמדד בה מדדו לו כו׳ באברהם הוא אומר יוקח נא מעט מים נתן לבניו במדבר באר שהיתה שופעת בכל מחנה ישראל ומשקה על פני הישימון שנ׳ ומבמות הגיא אשר בשדה מואב (במדבר כ״א:כ׳). (תוספתא סוטה פ״ד)

[נה] ²יוקח נא מעט מים, א״ר יהודה א״ר כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב״ה לבניו בעצמו, וכל מה שעשה אברהם ע״י שליח, עשה הקב״ה לבניו ע״י שליח, יוקח נא מעט מים, והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם (שמות י״ז:ו׳). (ב״מ פו:)

[נו] ³יוקח נא מעט מים, אמר לו הקב״ה אתה אמרת יוקח נא מעט מים חייך שאני פורעה לבניך הה״ד אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר וגו׳ (במדבר כ״א:י״ז), הרי במדבר, בארץ מנין ארץ נחלי מים (דברים ח׳:ז׳), לעתיד מנין והיה ביום ההוא יצאו מים חיים (זכריה י״ד:ח׳), אתה אמרת ורחצו חייך שאני פורעה לבניך וארחצך במים (יחזקאל ט״ז:ט׳), הרי במדבר, בארץ מנין רחצו הזכו (ישעיהו א׳:ט״ז), לעתיד מנין אם רחץ ה׳ את צאת וגו׳ (ישעיהו ד׳:ד׳), אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורעה לבניך פרש ענן למסך (תהלים ק״ה:ל״ט), הרי במדבר, בארץ מנין בסוכות תשבו (ויקרא כ״ג:מ״ב), לעתיד מנין וסוכה תהיה לצל וגו׳ (ישעיהו ד׳:ו׳). (בראשית רבה מ״ח)

[נז] ⁴יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ, אתה אמרת להם יוקח אני נותן לבניך מצות פסח שנ׳ ויקחו להם איש שה (שמות י״ב:ג׳), אתה אמרת להם נא, אני נותן לבניך מצות פסח אל תאכלו ממנו נא (שמות י״ב:ט׳), אתה אמרת מעט, אני אגרש את שונאיהן מעט מעט שנאמר מעט מעט אגרשנו מפניך (שמות כ״ג:ל׳), אתה אמרת מים, אני נותן להם באר מים במדבר שנ׳ עלי באר (במדבר כ״א:י״ז), אתה אמרת ורחצו רגליכם, אני ארחצם מכל טומאה שנ׳ אם רחץ ה׳ את צאת בנות ציון (ישעיהו ד׳:ד׳), אתה אמרת והשענו תחת העץ, אני נותן להם מצות סוכה דכ׳ צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס וגו׳ (נחמיה ח׳:ט״ו). (תנחו׳ וירא ד)

[נח] ⁵יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, א״ר ינאי ב״ר ישמעאל אמרו לו וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם כבר יצא ממנו ישמעאל. (ב״מ פו:)

[נט] ⁶יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, אמר להן יודע אני שעייפים אתם מרוב הדרך ויתדות דרכים ברגליכם ועונה זו אינה שעת הילוך הרי מים מצויין וצל נעים. (מדרש הגדול)

[ס] ⁷יוקח נא מעט מים ורחצו, ואחר כך ואקחה פת לחם מיכאן שאסור לאכול לחם בלא נטילת ידים. (מדרש הבאור)

[סא] ⁸והשענו תחת העץ, באברהם הוא אומר והשענו תחת העץ, אף המקום נתן להם שבעת עננים ארבעה על ארבע רוחותם ואחד למעלה מהם וענן שכינה שביניהם ועמוד ענן נסע לפניהם משפיל הגבוה ומגביה השפל והורג נחשים ועקרבים ושורף סירים ואטד ועושה להם את הדרך מיושר כו׳. (תוספתא סוטה פ״ד)

[סב] ⁹והשענו תחת העץ, אין עץ אלא תורה שנ׳ עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג׳:י״ח) וכך ראוי לכל אדם בעת שיבואו אליו אורחים יישב דעתם בדברי תורה. (מדרש אור האפלה)

[סג] ¹⁰והשענו תחת העץ, שנטע אלנות לעוברים ולשבים כדי שיהיו מתקבצין שם שנ׳ ויטע אשל (בראשית כ״א:ל״ג) וי״א אכילה שתיה לויה. (מדרש החפץ)

[סד] ¹¹והשענו תחת העץ, א״ר ענניאל ב״ר ששון אמר הקב״ה לכשאני מבקש אחד מן המלאכים שהוא אחד משלישו של עולם פושט ידו מן השמים ומגעת לארץ שנא׳ וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי (יחזקאל ח׳:ג׳), וכשבקשתי ג׳ מהן עשיתים יושבים תחת האילן שנא׳ והשענו תחת העץ. (שמות רבה ג, ו)

[סה] ¹²והשענו תחת העץ, מתני׳, אדמון אומר שבעה, מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו נכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. גמ׳, והבנים ישאלו על הפתחים אית תניי תני ישענו מאן דאמר ישענו והשענו תחת העץ, מאן דאמר ישאלו על הפתחים ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם (תהלים ק״ט:י׳). (ירושלמי כתובות פרק יג הלכה ג)

[סו] ¹³והשענו תחת העץ, כל ישיבה שאין בה הסבה עמידה נוחה הימנה לכך נאמר והשענו תחת העץ. (מדרש הגדול)

[סז] ¹⁴והשענו תחת העץ, ת״ח אילנא נטע אברהם בכל אתר דדיוריה תמן ולא הוי סליק בכל אתר כדקא יאות בר בשעתא דדיוריה בארעא דכנען, ובההוא אילנא הוה ידע מאן דאתאחיד ביה בקב״ה ומאן דאתאחד בע״ז, מאן דאתאחיד בקב״ה אילנא הוה פריש ענפוי וחפי על רישיה ועביד עליה צלא יאה, ומאן דאתאחד בסטרא דע״ז ההוא אילנא הוה אסתלק וענפוי הוו סליקין לעילא כדין הוה ידע אברהם ואזהיר ליה ולא אעדי מתמן עד דאתאחיד במהימנותא דקב״ה, והכי מאן דאיהו דכיא מקבל ליה אילנא מאן דהוא מסאב לא מקביל ליה, כדין ידע אברהם ומדכי לון במייא, ומעיינא דמיא הוה תחות ההוא אילנא ומאן דצריך טבילה מיד מיין סלקין לגביה ואילנא אסתלקין ענפוי כדין ידע אברהם דאיהו מסאבא ובעי טבילה מיד, ואם לאו מיא נגיבן כדין ידע, דאפילו בשעתא דאזמין לון למלאכין אמר לון והשענו תחת העץ בגין למחמי ולמבדק בהו כו׳ בגין קב״ה קא אמר דאיהו אילנא דחיי לכלא ובג״כ והשענו תחת העץ ולא תחת ע״ז כו׳. (זח״א קב:)

1. מכלתא בשלח מסכתא ב. פ״א, לקמן מאמר נה, נו, נו. שמו״ר פכ״ה ה. ויק״ר פל״ד ח. במדב״ר פי״ד ב. קה״ר יא. תנ״י וירא ה. תנחומא שם ד. פס״ר פי״ד, סא״ר פי״ב.

2. לעיל מאמר נד. לקמן מאמר נו. שמו״ר כה, ה. ובמדרש החפץ יקח נא מעט מים שאין דרך אדם גדול ונביא ליטול לעם, ועי׳ בס׳ חסידים מכת״י צד תנא. יקח נא מעט מים ולמה לא אמר הוא בעצמו אקח נא מעט מים ורחצו רגליכם לפי שאסור לגנוב דעת הבריות כי ידע אברהם שלא היו מניחין לו לקחת בעצמו המים לרחוץ רגליהם וגם לא יתכן למלאכים שהיו מניחים אותו לקחת בעצמו המים אע״פ שזכות גדול לו, אבל כתיב ואקחה פת לחם לפי שהבע״ב בוצע.

3. לעיל מאמר נד, נה. ולקמן מאמר נז. וצרף לכאן, ועי׳ בלק״ט ובמדרה״ג.

4. עי׳ לעיל מאמר נד, נו. וצרף לכאן, בתנ״י וירא ה, בסגנון אחר אתה אמרת יוקח נא וכו׳ בו בלשון אני גואל אתכם ממצרים שנא׳ ולקחתי אתכם לי הרי בעוה״ז, בעוה״ב מנין כו׳ אתה אמרת להם נא, חייך בו בלשון אני מוכיח את בניך שנא׳ לכו נא ונוכחה וכו׳ ובפס״ר פי״ד הוא הביא לפני המלאכים מים שנאמר יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, וכן ואל הבקר רץ אברהם (בראשית י״ח:ז׳) אמד לו הקב״ה היא טהרתם של בניך יהיו נותנים מן אפר פרה לתוך המים ומזין ומטהרין. ובמדרש החפץ כת״י מביא מאמר נו. בשנוים, וסוף המאמר הוא כעין לשון הפסקתא רבתי אמר להם ורחצו רגליכם הבטיח הקב״ה לבניו לרחצם מעונם ולכפר חטאתם בכל שנה ושנה שנא׳ והיתה ואת להם לחקת עולם לכפר על בני ישראל.

5. כבר יצא ממנו ישמעאל, ממך יצא הרגיל לעשות כן (רש״י), ועי׳ בספר חסידים מכת״י צד תפו. ועי׳ לעיל מאמר לז, מ, מב.

6. במדרש אגדה ורחצו רגליכם (יט, ב) מטומאת הדרך כשם שאמר אברהם ורחצו רגליכם, ועי׳ לעיל מאמר נז, נח.

7. עי׳ חולין קו.

8. לעיל מאמר נו. בבאור וצרף לכאן.

9. במכלתא בשלח טו, כה. ויורהו עץ דורשי רשומות אמרו הראהו ד״ת שנמשלו לעץ שנא׳ עץ חיים היא למחזיקים בה, ומאמר הנ״ל הוא ג״כ במדרש החפץ, ויש אומרים אין עץ אלא תורה שנא׳ עץ חיים היא למחזיקים בה מכאן שאם באו לאדם אורחין יישב דעתם בדברי תורה תחלה.

10. עי׳ לקמן מאמר כא, פסוק לג.

11. עי׳ לעיל מאמר לח. ובבאור.

12. לקמן מאמר סו. ובתרגומים כאן. וראה ישעיה ל, יב.

13. ככתובות קיא. ישיבה שאין בה סמיכה, עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה, והסמך מקרא שלשנינו ליתא.

14. מובא בצרור המור בשם מדרש הנעלם.

יִסְּבוּן כְּעַן זְעֵיר מַיָּא וְאַסְחוֹ רַגְלֵיכוֹן וְאִסְתְּמִיכוּ תְּחוֹת אִילָנָא.

Let them take a bit of water and wash your feet. Rest yourselves under the tree.

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ

יִסְּבוּן כְּעַן זְעֵיר מַיָּא וְאַסְחוֹ רַגְלֵיכוֹן וְאִסְתְּמִיכוּ תְּחוֹת אִילָנָא

יֻקַּח – המרת סביל בפעיל

א. במקום ״יֻקַּח נָא״ בבניין סביל, תרגם ״יִסְּבוּן כְּעַן״ בבניין פעיל ובלשון רבים. בטעם הדבר עיין להלן ״וַיֻּישַׂם לפניו לאכל״ (בראשית כד לג) ״וְשַׁוִּיאוּ קֳדָמוֹהִי לְמֵיכַל״.

לשונות זְעֵיר

ב. בדרך כלל משמש זְעֵיר לתרגום קָטָן כגון ״המאור הַקָּטֹן״ (בראשית א טז) ״נְהוֹרָא זְעֵירָא״. ואולם תרגום ״מְעַט מַיִם״ – ״זְעֵיר מַיָּא״ מוכיח שזְעֵיר משמש גם בהוראת מְעַט. מכאן למד המדקדק הקדמון יהודה בן קוּרַיְש לפרש כמה לשונות זְעֵיר במקרא שיסודם בארמית:

״זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם״ (ישעיהו כח י). תרגום מְעַט – זְעֵיר. ופירושה מעט. וממנה ״כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר״ (ישעיהו י כה), ״וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ מִזְעָר״ (ישעיהו כד ו). כולן מועט, מצעָר, קצת, קל ערך.⁠¹

רָחַץ – סחי, קדש, חלל

ג. פועל רָחַץ – שָׁטַף, נִקָּה בְּמַיִם – מתורגם בשלושה אופנים²: רחיצת הגוף לנקיות או לטהרה מתורגמת בפועל ״סחי״ כגון: ״וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר״ (שמות ב ה) ״לְמִסְחֵי עַל נַהְרָא״, ״וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר״ (ויקרא יד ח) ״וְיִסְחֵי בְמַיָּא וְיִדְכֵּי״. ולא רק רחיצת הגוף כולו, גם רחיצת אברי גוף מתורגמת כך כגון, ״וַיִּרְחַץ פָּנָיו״ (בראשית מג לא) ״וְאַסְחִי אַפּוֹהִי״ וכן בפסוקנו ״וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם״ – ״וְאַסְחוֹ רַגְלֵיכוֹן״. רוב פעלי ״רחץ״ מתורגמים בדרך זו.⁠³

יוצאים מן הכלל הם לשונות רחיצה מן הכיור המתורגמים דרך קבע באמצעות ״קדש״, השווה: ״וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת... לְרָחְצָה״ (שמות ל יח) ״וְתַעֲבֵיד כִּיּוֹרָא דִּנְחָשָׁא... לְקִידּוּשׁ״, ״וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ״ (שמות ל יט) ״וִיקַדְּשׁוּן אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי מִנֵּיהּ״ ועיין שם בטעם הדבר. ואילו לרחיצה הפנימית של בהמה נתייחד פועל ״חלל״ הרומז לחלל הפנימי שבבהמה.⁠⁴ כגון, ״וְרָחַצְתָּ קִרְבּוֹ וּכְרָעָיו״ (שמות כט יז) ״וּתְחַלֵּיל גַּוֵּיהּ וּכְרָעוֹהִי״, ״וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם״ (ויקרא א ט) ״וְגַוֵּיהּ וּכְרָעוֹהִי יְחַלֵּיל בְּמַיָּא״.

עץ – אילן, אע

ד. ״תַּחַת הָעֵץ״ – ״תְּחוֹת אִילָנָא״. התרגום הובא גם ברש״י: ״תחת העץ – תחת האילן״, והתקשו המפרשים, מה תיקן בהערתו?

דבריו יובנו על פי הבחנת הארמית בין עֵץ כחומר לבניין ולהבערה שתרגומו אָע (חילוף צ/ע כמו ארץ-ארע, ביצה-ביעא, ומכאן עץ-אע), לבין עֵץ במשמע צמח הנותן פרי או ענף וצל, המתורגם אִילָן. ההבחנה קיימת כבר בארמית המקראית כגון ״וְנִדְבָּךְ דִּי אָע חֲדַת״ (עז׳ ו ד, ונדבך עץ חדש) לעומת ״גֹּדּוּ אִילָנָא״ (דניאל ד ז, כרתו האילן). וכן מבחין ת״א: ״עץ הגן״ (בראשית ב טז) ״אִילָן גִּינְתָא״, אבל ״ויבקע עצי עלה״ (בראשית כב ג) ״אָעֵי דַּעֲלָתָא״.⁠⁵

ומכיוון שאפשר היה לפרש ״והשענו תחת העץ״, תחת אכסדרה של עץ – כתב רש״י ״תחת האילן״ לבאר שכאן עֵץ הוא הנותן צל ואינו תקרה של עץ. ולמד כן מאונקלוס שלא תרגם ״תְּחוֹת אָעָא״ אלא ״תְּחוֹת אִילָנָא״.⁠⁶

1. יב״ק, אגרת, עמ׳ 146. וראה גם רד״ק, ״שרשים״, זער.

2. אין כל קשר בין ״רחץ״ העברי (שָׁטַף) לבין ״רחץ״ הארמי (בָּטַח) המופיע פעם אחת בארמית המקראית: ״לְעַבְדוֹהִי דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי״ (דניאל ג כח). על בידול המשמעים עמד מנחם בן סרוק: ״רחץ מתחלק לב׳ מחלקות: האחד ׳ירחצו מים׳ (שמות ל כ)... ׳רחצת בחלב׳ (שיר השירים ה יב). השני ׳דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי׳ לשון מבטח הוא״.

3. ״מתורגמן״, סח (2). קשר פועל ״סחי״ עם לשון שְֹחייה כמו ״כי גאו המים מֵי שָֹחוּ״ (יחזקאל מז ה) המתורגם ״מי סחיא״ (יוב״ע). ״כי אין השוחה שט כי אם על ידי רחיצה״, וכמוהו חזקוני לויק׳ א ט. אבל ר׳ אברהם בן הגר״א (״תרגם אברהם״ לפסוקנו) מפרש פועל ״סחי״ הארמי מגזרת ״וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה״ (יחזקאל כו ד), ״סְחִי ומאוס״ (איכה ג מה). ואולם קדמונינו מבחינים בין ״סחי״ העברי שעניינו טלטול, ל״סחי״ הארמי שמשמעו רחצה. כך רד״ק (״שרשים״, סחה): ״סְחִי ומאוס – כענין סָחַב, אלא שזה הוא גרירת הטיט מן הקרקע והדברים המאוסים כשמכבדים את הקרקע״. וכן ראב״ע לאיכה שם: ״מגזרת וְסִחֵיתִי עפרה ממנה, כטעם טלטול״.

4. ראה על כך ״מתורגמן״ ערך חלל; ״נתינה לגר״ ויק׳ א ט: ״שדה ארם״ עמ׳ 38. וראה גם ״ערוך השלם״ (ערך חלל 11). אבל בתיוב״ע לנביאים מצויים לשונות נוספים ״טבל״ (מלכים ב ה י), ״שטף״ (שמואל ב יב כ), ״משא״ (משורש מש״י). ובתרגום כתובים מצוי גם ״שזג״ (תהלים יח נא; משלי ל יב).

5. כהבחנת הלשון האנגלית בין tree לבין wood. לכן גם ״ארון עצי שטים״ (שמות כה י) ״אֲרוֹנָא דְּאָעֵי שִׁטִּין״, ״וערכו עצים על האש״ (ויקרא א ז) ״ויסדרון אָעַיָּא״, ״מחוטב עציך״ (דברים כט י) ״מִלָּקֵיט אָעָךְ״. אבל ״ועץ השדה יתן פריו״ (ויקרא כו ד) ״וְאִילָן חַקְלָא״. לעניין שִׂיחַ המתורגם כמו כן אִילָן, עיין בפסוק ״תחת אחד הַשִּׂיחִם״ (בראשית כא טו) ״תְּחוֹת חַד מִן אִילָנַיָּא״.
בהשפעת הארמית הבחינו גם חז״ל במשנה: אִילָן הוא הנותן פרי או ענף וצל כגון, ״אתרוג שוה לאילן״ (ביכורים ב ו), ״העושה סוכתו תחת האילן״ (סוכה א ב), ״אילן שענפיו מרובים״ (אבות ג ז). כנגדו עֵץ הוא חומר הסקה או למלאכה כגון, ״קוצץ והעצים שלו״ (בבא בתרא ב יב), ״כלי עץ וכלי עור״ (כלים ב א). וראה ״עוטה אור״ עמ׳ 47.

6. דוגמה הפוכה מצויה ברש״י לפסוק ״ולקח לַמִּטַּהֵר שתי צפרים... ועץ ארז (ויקרא יד ד) – מקל של ארז״. ולמד מאונקלוס שתרגם ״וְאָעָא דְּאַרְזָא״ [ולא: וְאִילָן דְּאַרְזָא], וראה שם בטעם התרגום.

אסב^א כען קליל מיא ואסחון^ב רגלכון ואתקררו תחות אילנא.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אסב״) גם נוסח חילופי: ״יסב״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מיא ואסחון״) גם נוסח חילופי: ״מים ושזיגו״.

והדר אמר אברהם להלין גובריא יתסב כדון זעיר מיא ושזיגו ריגליכון ואסתמיכו תחות אילנא.

until I have set forth provisions under the tree.

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם – רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי סִימָאי אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אַתָּה אָמַרְתָּ יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר וּבַיִּשּׁוּב וּלְעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ (במדבר כ״א:י״ז), הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בְּאֶרֶץ כְּנַעַן מִנְיַן, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר (דברים ח׳:ז׳). לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר: בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִיְרוּשָׁלָיִם (זכריה י״ד:ח׳). אַתָּה אָמַרְתָּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, חַיֶּיךָ, שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר, וּבַיִּשּׁוּב, וְלֶעָתִיד לָבוֹא. בַּמִּדְבָּר מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם (יחזקאל ט״ז:ט׳). בַּיִּשּׁוּב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: רַחֲצוּ הִזַּכּוּ (ישעיהו א׳:ט״ז). לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם רָחַץ ה׳ אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן (ישעיהו ד׳:ד׳). אַתָּה אָמַרְתָּ וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר וכו׳, שֶׁנֶּאֱמַר: פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ (תהלים ק״ה:ל״ט), הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כ״ג:מ״ב). לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב (ישעיהו ד׳:ו׳), אַתָּה אָמַרְתָּ וְאֶקְחָה פַּת לֶחֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו׳, וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (שמות ט״ז:ד׳), הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה (דברים ח׳:ח׳). לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן: יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ (תהלים ע״ב:ט״ז). כָּךְ כְּתִיב: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם (בראשית י״ח:ז׳), חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו׳: וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה׳ וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם (במדבר י״א:ל״א), הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַיִן: וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן (במדבר ל״ב:א׳). לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ וגו׳ (ישעיהו ז׳:כ״א). כָּךְ כְּתִיב: וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם (בראשית י״ח:ח׳), חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו׳: וַה׳ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ (שמות י״ג:כ״א), הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל (תהלים פ״ב:א׳). לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם (מיכה ב׳:י״ג).

יוקח נא מעט מים – ¹[על ידי שליח אף] הקב״ה נתן להם מים על ידי שליח, שנאמר והכית בצור וגו׳ (שמות י״ז:ו׳) לחם שנתן על ידי עצמו, אף הקב״ה נתן ע״י עצמו, שנאמר בתת ה׳ לכם בערב בשר לאכול ולחם וגו׳ (שם ט״ז:ח׳).

1. ע״י שליח אף הקב״ה. כן תקנתי ונובע מגמרא ב״מ פ״ו ע״ב, ומובא ברש״י על התורה וז״ל יוקח נא ע״י שליח והקב״ה שלם לבניו ע״י שליח, שנאמר וירם משה את ידו ויך את הסלע. ובגמרא ב״מ שם מובא הראיה כמו שהביא המחבר מן והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם.

יקדם לכם קליל מא ואגסלו ארג֗לכם ואסתנדו תחת אלשגרה.

יובא לכם מעט מים ותרחצו את רגליכם, והישענו תחת העץ.

תרגמתי יוקח נא – יקדם – יובא, דוגמת מה שאמר: קחם נא אלי. ובאיל [המילואים אמר: ולקחת את האיל השני].

ומילת מעט היא על דרך הענוה של הצדיקים האומרים מעט. וכן: ״מעט צרי ומעט דבש״. וכן, ״מעט ורעים״.

ואמר ורחצו רגליכם – אף על פי שהרחיצה נעשית על ידי הנערים אלא כוונתו ברשותם.

ואפשר לפרש: ורחצו – כפי שאתם רוצים, וכן, והשענו – כפי חשקכם.

ופסרת יקח נא יקדם לאן הד׳ה אללפט׳הֵ תסתעמל איצ׳א בהד׳א אלמעני כק׳ יעקב קחם נא אלי וק׳ פי איל המלואים ולקחת את האיל השני. ומעני מעט עלי טריק אלתקליל בכלאם אלצאלחין אלקנעיין. וכד׳לך מעט צרי ודבש וכד׳לך מעט ורעים. וקולה ורחצו רגליכם ואלתגסיל הו מן עמל אלגלאמהֵ וליכנה יעני באלאג׳אבהֵ. וימכן אן יכון נקול ורחצו כמא תחבון וכד׳לך והשענו כמא תשתהון.

והשענו תחת העץ – למדנו שלא היה שם אלא אילן אחד. ולמה נגלה לאברהם באילן. לפי שבשרו שיוליד אחרי זקנתו. כאילן זה שכתוב בו (איוב י״ד ז׳) כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו לא תחדל. אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע. ועוד שהצדיקים נמשלו לעץ והוא שכתוב (תהלים א׳) והיה כעץ שתול על פלגי מים.

יוקח – על ידי שליח, והקב״ה שילם לבניו על ידי שליח: וירם משה ידו ויך את הסלע (במדבר כ׳:י״א).

ורחצו רגליכם – כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם, והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו. אבל לוט שלא הקפיד, הקדים לינה לרחיצה, שאמר להם: ולינו ורחצו רגליכם (בראשית י״ט:ב׳).

תחת העץ – תחת האילן.

יקח נא LET BE FETCHED, I PRAY YOU – This implies bringing by a messenger: therefore did the Holy One, blessed be He, recompense his (Avraham's) children by a messenger when they required water, as it is said, "And Moshe lifted up his hand and smote the rock etc.⁠" (Bemidbar 20:11) (Bava Metzia 86b).

ורחצו רגליכם AND WASH YOUR FEET – He thought they were Arabians who worship the dust of their feet, and he was particular not to have the object of idolatrous worship brought into his house (Bava Metzia 86b). Lot, however, who was not particular about this, mentioned "lodging" (i.e. entering the house) before "washing" the feet, as it is said "[And he said to the angels] tarry here all night and wash your feet" (Bereshit 19:2).

תחת העץ UNDER THE TREE – beneath the terebinth (Bereshit Rabbah 48:11).

יקח נא מעט מים – ¹ר׳ אלעזר בשם ר׳ סימאי אמר הקב״ה לאברהם. אתה אמרת יקח נא מעט מים. חייך שאני פורע לבניך הה״ד אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה (במדבר כ״א:י״ז). בארץ מנין. ארץ נחלי מים (דברים ח׳:ז׳). לעתיד מנין. דכתיב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכריה י״ד:ח׳).

אתה אמרת ורחצו רגליכם – חייך שאני פורע לבניך. במדבר. בארץ. ולעתיד לבא. במדבר. וארחצך במים (יחזקאל ט״ז:ט׳). בארץ. רחצו הזכו (ישעיה א׳:ט״ז). לעתיד. אם רחץ ה׳ (שם ד׳:ד׳).

אתה אמרת והשענו תחת העץ – חייך שאני פורע לבניך. במדבר. בארץ. ולעתיד. במדבר. פרש ענן למסך (תהלים ק״ה:ל״ט). בארץ. בסוכות תשבו (ויקרא כ״ג:מ״ב). לעתיד. וסוכה תהיה לצל יומם (ישעיה ד׳:ו׳).

אתה אמרת ואקחה פת לחם – חייך שאני פורע לבניך. במדבר. בארץ. ולעתיד. במדבר. הנני ממטיר לכם לחם (שמות ט״ז:ד׳). בארץ. ארץ חטה ושעורה (דברים ח׳:ח׳). לעתיד. יהי פסת בר בארץ (תהלים ע״ב:ט״ז).

יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם – ²מלמד שנדמו לו כערביים הולכי מדבריות. לכך אמר להם ורחצו רגליכם.

1. ר׳ אלעזר. ב״ר פמ״ח. וכאן חסר וכצ״ל שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא הה״ד אז ישיר וגו׳ ענו לה הרי במדבר בארץ מנין כו׳. פסיקתא רבתי פי״ד אות ג׳ וילקוט וירא רמז פ״ב.

2. מלמד שנדמו לו כערביים. עיין ב״מ פ״ו ע״ב. ומובא בילקוט רמז פ״ב עה״כ ורחצו רגליכם.

ולכך אמר יוקח נא מעט מים – לנקות רגליכם. וגם טוב לעייפות רחיצת הרגלים.

And therefore he said PLEASE LET A LITTLE WATER BE BROUGHT – to clean your feet. And washing the feet is also good for fatigue.

יוקח נא מעט מים – אמר מעט למעט נדיבותו בפיו מדרך המוסר.

על המים אמר יקח – ר״ל על יד אחד מן העבדים. אבל על הפת אמר ואקחה פת לחם (בראשית י״ח:ה׳) – הוא בעצמו.

ורחצו – צווי, כי הרי״ש פתוחה. ואלו היה עבר מוסב לעתיד מפני הו״ו, היתה הרי״ש קמוצה, כמו ורחצו ממנו (שמות מ׳:ל״א). ורצה לומר אתם תרחצו רגליכם על יד אחד מהנערים שישרתו אתכם.

והשענו תחת העץ – לצל העץ, כי כחם היום היה, כמו שראה במראה. לפיכך אמר להם שישענו תחת העץ לצלו עד שיכין מה שיאכלו.

יקח נא מעט מים, the reason why he mentioned “a little,” is in order to understate his generosity, something that is expected of any person who claims to possess a certain minimum of good character traits. When referring to the water,” Avraham used the passive form of yukach, meaning the water would be supplied by someone other than himself, whereas when he spoke about the bread he would supply, he said: “I will take a piece of bread, etc.”

ורחצו, an imperative, seeing that the letter ר has the vowel patach. If this had been a form of the future constructed with the introductory letter ו, the letter ר should have the vowel kametz under it. Examples are: Exodus 40,31 ורחצו ממנו. Avraham meant to tell his guests to allow themselves to have their feet washed by one of his servants.

ורחצו רגליכם – פירש המורה: כסבור ערביי׳ וכו׳ ותימה שערביים לא היו אלא בני ישמעאל כמו שנאמר משא בערב ארחות דדנים וכו׳ ואמרו ז״ל אל תקרי דדנים אלא דודים והוא ישמעאל. ונ״ל לפי הפשט שלא היה אז זמן שכיבה שהרי באו בחצי היום כדכתיב כחום היום בעבור זה הקדים רחיצה ללינה וכך אמר להם רחצו רגליכם בעבור עייפות הדרך.

ורחצו רגליכם – עת השרב היה, כמו שפר״ש: שהוציא הקב״ה חמה מנרתיקה, וזיעה מצויה ברגליהם של עוברי דרכים.⁠¹

1. השוו ר״י בכור שור.

ורחצו רגליכם, "and wash your feet.⁠" This all occurred during the season of the desert winds, known as sharaf, as explained by Rashi. According to Rashi, God had made the day especially hot, so that the feet of travelers would be soaked in sand and sweat.

ורחצו רגליכם – פ״ה כסבור ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם לפיכך הקדים רחיצה ללינה אבל לוט לא הקפיד והקדים לינה לרחיצה. מהכא משמע דדורשו לגנאי גבי לוט. אכן י״ל דלוט לא נתכוון אלא לטובה דלפי שהיו במקום סכנה להיות נהרגים כדקאמר קרא סורו נא כלומר קחו עצה בעצמיכם שלא יבינו אתכם אנשי סדום לפיכך מיהר לוט להכניסם לבית. אבל גבי אברהם לא היה קפידא אם היו ברחוב.

יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם – הכיר בהם שהם עוברי דרך ואין חפצם ללון ולכך לא ביקש מהם אלא שיאכלו מעט וינוחו באויר תחת העץ ויעברו לדרכם:

יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, "let a little water be brought so that you can wash your feet.⁠" He recognized from their appearance that they were travelers passing by and had no intention to spend the night with him. This is why he only invited them for lunch and for enjoying the shade of the tree. After that, he was willing to allow them to continue on their journey without detaining them further.

יוקח – ג׳ במסורה הכא ואידך ברזל מעפר יוקח. גם שבי גבור יוקח. פירוש גם השבי צדיק מגבור יוקח בזכות יוקח נא מעט מים. ברזל מעפר יוקח פירוש ברזל חרב של פורעניות יוקח מישראל שנמשלו לעפר בזכות אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר. יוקח נא מעט מים. בגימטריא מכאן זכו לבאר.

ורחצו רגליכם – ב׳ במסורה הכא ואידך בהאי פרשה גבי לוט מהכא ילפינן שחשש לע״א מדלוט הקדים לינה לרחיצה ואברהם הקדים רחיצה ללינה מלמד שהיה חושש שמא ערביים הם ויכניסו ע״א לתוך ביתו.

יוקח נא מעט מים – נכון כמו שהיה נכון אם כתוב ׳אקח נא מעט מים׳ כי נכון לרמוז אל הפועל או אל הפעול.⁠¹

1. אין להסיק מלשונו של אברהם שלא יהיה זה הוא אשר יקח את המים, שאין מניעה מלעשות את מושא הפעולה נושא של משפט סביל, אף על פי שעושה הפעולה ידוע.

ורחצו רגליכם כסבור שהם ערביים כו׳. במציעא פרק השוכר את הפועלים ולאו מרחיצה קא מפיק לה דאם כן לבן שלא היה מקפיד למה נתן להם מים לרחוץ וכן לוט שלא היה מקפיד שהרי הקדי׳ לינה לרחיצה למה נתן להם לרחוץ אלא עכ״ל דרחיצה אורחא דמילתא היא לכל הולכי דרכים והא דדרז״ל אינו אלא מדהקדים רחיצה לביאה שלא כדרך המנהג שמנהג העולם להכניסם תחלה ואחר כך לרחוץ והיינו דמסיים אבל לוט שלא הקפיד הקדים לינה לרחיצה כלומר כפי דרך המנהג לא כאברהם דאם לא כן מה טעם להזכיר כאן את לוט ונראה לי דאבק רגליהם לאו דוקא אלא לכל אבק הם משתחוים והא דנקט אבק רגליהם משום דאורחייהו דהולכי דרכים להמצא האבק ברגליהם והא דלא הקפיד בהם על שהיו עובדי כוכבים להכניסם בביתו הוא משו׳ דאין מקפידין על העובדי׳ אלא על הנעבדי׳ שהם עבודת כוכבים עצמם ומפני שכל הלומדים תמהי׳ על זה היאך אפשר להיות שישתחוה שום אדם לאבק שעל רגליו שהוא הפחות שבנמצאות נראה לי לתת טעם על זה שמפני שהקדמוני׳ מהפלוסופים היו מאמינים שכל הנמצאות כלם מורכבים מהעצמים הפרדיים שהם האבק ושבחבורם יתהוו כל הנמצאים ובהפרדם יפסדו ושאין מנהיג זולתם רק הם עצמם האלוהו׳ כמו כת אפיקורוס וסיעתו והאבק נמצא תמיד ברגלי הולכי דרכים הוכרח אברהם אבינו ע״ה לתת להם מים לרחוץ טרם הכנסם בביתו כדי שלא יכנסו בביתו עם האבק שהיו משתחוים לו לשום אלהות לא שהיו משתחוים לאבק שברגליהם ממש:

תחת העץ תחת האילן. ואף על גב דסתם עץ מורה על העצים שנחתכו ממקום חיבורם כמו עמי בעצו ישאל חוטבי עצים ויבקע את עצי העולה מ״מ מלת תחת מוכחת עליו שהוא מורה על האילן כמו עץ פרי היש בה עץ אם אין דאם לא כן שבו על העץ מיבעי ליה:

אבל יוקח נא מעט מים כי עדין בקר והליכתם מעט ולא תצטרכו לרחיצה רבה ולכן אמר מעט במים לא להיותו כילי בהם כי אם בהיותם בלתי צריכים מאד לרחיצה כפי העת ומעט הדרך שהלכו.

ואמר והשענו תחת העץ אם להתחמם כי היה זה בבקר השכם ועדין קור הלילה גובר. או שמפני היות כל בני ביתו של אברהם חולים מהמילה היו מטרידים כל האהל ולכן אין ראוי להכניס אורחים שמה מצורף שלא יתעכבו בבואם בבית אלא שבדרך עראי והעברה ישענו תחת העץ ויאכלו מעט וילכו לדרכם.

[א] יוקח נא מעט מים

[1] מציעא שם¹ (בבא מציעא פו:)

[ב] ורחצו רגליכם

[1] מציעא שם (בבא מציעא פו:)

1. הציטוט ׳יוקח נא מעט מים׳ הובא בגמ׳ שם שלוש פעמים, ומדוע לא ציין זאת רבנו? הסיבה קשורה להבנת המחלוקת בין רב, ורבי חמא ברבי חנינה. זה לשון הגמרא שם: ׳אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו. וכל [מה] שעשה אברהם על ידי שליח, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ׳ואל הבקר רץ אברהם׳ – ׳ורוח נסע מאת ה׳ ׳. ׳ויקח חמאה וחלב׳ – ׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳. ׳והוא עומד עליהם תחת העץ׳ – ׳הנני עומד לפניך שם על הצור׳ [וגו׳]. ׳ואברהם הולך עמם לשלחם׳ – ׳וה׳ הולך לפניהם יומם׳. ׳יוקח נא מעט מים׳ – ׳והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם׳. ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא, דאמר רבי חמא ברבי חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלושה זכו לשלושה, בשכר ׳חמאה וחלב׳ - זכו למן, בשכר ׳והוא עומד עליהם׳ - זכו לעמוד הענן, בשכר ׳יוקח נא מעט מים׳ - זכו לבארה של מרים. ׳יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם׳, אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל, אמרו לו בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם, כבר יצא ממנו ישמעאל.
ביאור הדברים: לכאורה משמע בבריתא שרבי חמא חלק על רב בשלושה דברים. אולם רש״י שם ד״ה ׳לבארה של מרים׳ אומר: ובעמוד ענן פליגי. כלומר יש הסכמה שבזכות ׳חמאה וחלב׳ זכו למן, וכן הסכימו שבזכות ׳יוקח נא מעט מים׳ זכו למים, רב בלשונו אמר שזכו ל׳והכית בצור׳ ורבי חמא בלשונו אמר זכו לבארה של מרים. רש״י שם אמר שזה היינו הך. כנראה שגם ר׳ אהרון למד כך את הסוגיה וא״כ אף שפעמיים נזכר הציטוט ׳יוקח נא׳ מ״מ היא אותה דרשה לכן הציטוט ׳יוקח נא׳ נמנה כדרשה אחת. ובציינו את מספר הפעמים של הציטוט באותו עמוד כוונתו למספר הדרשות מהציטוט ולא ציון סתמי כמה פעמים נזכר ציטוט זה. (עיין בראשית ב, טז הערה 26)
וכי תאמר הרי בהמשך הגמ׳ מובא הציטוט ׳יוקח נא׳ בשלישית?: ׳יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל, אמרו לו וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם? כבר יצא ממנו ישמעאל׳. עיקר דרשת רבי ינאי ברבי ישמעאל היא מ׳ורחצו רגליכם׳, אף שהוזכר תחילת הפסוק ׳יוקח נא׳⁠ ⁠׳ - עיקר הדרשה מתייחסת לחשד שהם ערביים, שבא לידי ביטוי ברחיצת הרגלים. אף רבנו ציין זאת בציטוט הבא [ציטוט ב] ׳ורחצו רגליכם׳, והפניה לגמרא זו.
ומכאן בנין אב לכל הדומים, רבנו כתב את הציטוטים וגם את סימון הפעמים באופן מחושב ולא שטחי.

יוקח נא על ידי שליח. דאם לא כן ׳ואקח׳ מבעי ליה. ולפי שקשה הרי אין התורה מדבר בגנות של צדיק (ב״ב קכג.), וכאן כתב לך שעשה זה על ידי שליח ולא על ידי עצמו, ותירץ שבא להגיד לך הכתוב מדת הקב״ה, שהוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה (ב״ק סוף נ.), ולומר כי מה שעשה אברהם על ידי שליח – שלם הקב״ה לבניו על ידי שליח, וכל מה שעשה אברהם על ידי עצמו – כגון הלחם ושאר דברים – מצינו ששלם הקב״ה לבניו על ידי עצמו כדאיתא בב״מ (פו ע״ב), להודיעך כי כל דרכיו אמת:
ואם תאמר למה כל הדברים עשה על ידי עצמו חוץ מן המים שעשה על ידי שליח, ונראה לומר דאי אפשר לטרוח בשני דברים כאחת – ליקח פת לחם ולהביא מים, לכך עשה אחד בעצמו ואחד על ידי שליח. ומכל מקום מה שעשה על ידי עצמו שלם הקב״ה בעצמו, ומה שעשה על ידי שליח שלם על ידי שליח. ואם תאמר אם כן ראוי להיות לקיחת המים על ידי עצמו, שהוא ראשון, ויראה שכל דבר שיש בו חסרון כיס יותר טוב לעשות על ידי עצמו כדי שיראו שבפנים יפות הוא עושה, אבל המים שאין בו חסרון כיס, אין כל כך צריך לעשות על ידי עצמו. אי נמי, דבר שהוא לכבוד הסעודה עשה אברהם בעצמו, אבל לקיחת המים לרחיצת הרגלים – שאין זה צריך לסעודה – שהוא לכבוד האורח, עשה על ידי שליח. ובזה שילם הקב״ה לישראל; כי מה שהוא צורך סעודה עצמו – כגון נתינת ירידת המן והגיז להם השליו על ידי עצמו, אבל המים אין שם הסעודה עליהם, לפיכך היה זה על ידי שליח:
ואם תאמר למה דווקא במצוה זאת מה שעשה אברהם על ידי עצמו שלם הקב״ה לבניו בעצמו, ויראה לי מה שדוקא במצוה זאת שעשה לאורחים דקדק השם יתברך עם אברהם לשלם כפי מה שעשה, ולא תמצא זה בכל שאר דברים שעשה, כי מצות גמילות חסדים מסוגל ביה, כדמוכח במסכת מועד קטן (כח ע״ב) דקאמר ׳דיקבור יקברונה וכולו׳ כדאיתא התם, והטעם הוא שגמילות חסדים בפרט מן הדברים שאוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא (משנה פאה א׳:א׳) – מוכרח הוא שיעשה פרי דומה למה שעשה, שאפילו פירות שלא נטע הוא עושה מכל שכן אותו פרי עצמו שנטע שיעשה, ולפיכך כל חסד שעשה אברהם למלאכים – שלם הקב״ה לבניו, שעשה להם כמו שהוא היה עושה, כי פרי שנטע היה עושה פרי גם כן:

כסבור שהם ערביים. יש מקשים איך היו עושים אלהות אבק שברגליהם, ואין זה קשיא, דאם כן יקשה לך ״זבוב אלקי עקרון״ (מ״ב א, ג) שהיו משתחוים לזבוב, ומאי ממש יש בזבוב שיהיה מתירא מן הזבוב, אבל בעלי עבודה זרה היה סכלות דעתם כי השם יתברך ברוך הוא – אלקים קדושים הוא, אי אפשר לעבוד לו, ובחרו בכוחות שהם אינם קדושים, והם ממונים על דברים פחותים, ובעבור שאינם קדושים הם קרובים אל האדם הפחות, ולפיכך בחר זה בזבוב וזה באבק, כי היו עובדים לכחות של אלו דברים אשר הם בחלקם, כי האבק שברגל – דבר פחות ושפל מאד הוא, והיו הערבים סבורים כי האדם אשר הוא במעלה גדולה – ואין לך בתחתונים יותר גדול מן האדם במדריגה – והוא תחת המדריגה השפלה אשר בעליונים, ולפיכך היו עובדים לאבק שברגליהם, לאותו שהוא ממונה עליו למעלה. וידוע הוא כי אין דבר שפל כמו האבק שברגל, ואין דבר ממונה עליו רק הכח אשר הוא קטון יותר בכחות העליונים, והיו אומרים כי האדם הוא נכנע למדריגה השפלה שבעליונים, והאבק דרכים הוא דמות למדריגה השפלה יותר, והאבק בחלקו, כי כל התחתונים בחלקו של עליונים הם:
ועוד דע כי הערביים הם נוסעים ממקום למקום, ואין להם חנייה וישוב רק הם יושבי אוהלים, ולפיכך הם הולכי דרכים ויש להם אבק ברגליהם תמיד, ולפיכך הם משתחוים לאבק, שהערביים היו אומרים שהם נתונים תחת שר הדרך, שהרי הם הולכי דרכים תמיד, ולפיכך היו הערביים משתחוים לאבק שברגליהם – שהוא אבק דרכים. וכמו שהעובדים למזל טלה היו עובדים לבהמות, מפני שהבהמות במזל טלה, כך הערביים מפני שהיו עובדים למזל הדרך – לכך היו משתחוים לאבק דרכים שברגליהם:

יוקח נא מעט מים – פירש״י שלא רצה להכניס ע״ג לביתו וזה רחוק מן הדעת וכי מפני שוטים שקלקלו לא יכניס שום אבק לביתו, ולמה יכניס אור השמש לביתו והלא יש הרבה שעובדין לשמש, אלא שמ״מ אינה נאסרת, כך קרקע עולם אינה נאסרת. ויותר קרוב לשמוע שלא רצה ליתן מפתו לבלתי הגונים כי שמא ערביים המה, על כן רצה להחזירם בתשובה ע״י שיסירו אלהי הנכר מקרבם, כי הע״ג בביטול כל דהו סגי לכך נאמר מעט מים, ונאמר יוקח, על ידי אחר משמע, כי אף אם יסירו האבק מה בכך אם אמונה נפסדה זו נשארה קבועה בלבם, וטהרת הלב הוא דבר שאין בידו של אברהם, על כן יוקח מעט מים טהורים לטהר הלבבות כי דבר זה מסור להם ולא לו.

ועל צד הרמז נראה לומר, כי על זה אמר והשענו תחת העץ כי הל״ל והשענו בעץ אלא שרצה לומר בואו חסו בצל שדי כמו שפירש״י על פסוק סר צלם (במדבר י״ד:ט׳) היינו צלו של הקב״ה. וכן יש מפרשים ע״ד הקבלה שמאמר היש בה עץ אם אין. (שם י״ג:כ׳) דומה למה שנאמר (שמות י״ז:ז׳) היש ה׳ בקרבינו אם אין. כך אמר להם השענו לכם תחת העץ העושה צל ורמז לצל האמיתי אשר בצילו יחיו כל הנמצאים והמשכיל יבין: וי״א לפי שהארץ מהוה את הכל כי הכל בא מן העפר ושמה ישוב הכל על כן טעו לומר שיש בה צד אלוהות.

על ידי שליח. אין ההודעה של רש״י על מלת יוקח שפי׳ ע״י שליח דזה הוא דבר פשוט דאל״כ הל״ל אקחה אלא ההודעה הוא על ששלם לבניו וכו׳. [הר״א]:

והקב״ה שילם לבניו על ידי שליח. אבל הלחם שלקח הוא בעצמו שנאמר ואקחה פת לחם הקב״ה נתן להם גם כן בעצמו והמטיר להם המן. [מהרש״ל]:

שנאמר וירם משה את ידו כו׳. תמי׳ בעיני דזה הפסוק נאמר בפרשת חוקת (במדבר כ׳:י״א) והוא לפורענות ואילו בב״מ (פו:) הביאו פסוק מפרשת בשלח (שמות י״ז:ו׳) והכית בצור וגו׳ והוא של ברכה שזהו בארה של מרים כדפירש״י שם וכן בב״ר (בראשית רבה מ״ח:י׳) הביא פסוק עלי באר ענו לה (במדבר כ״א:י״ז) שהוא ג״כ פסוק של ברכה. וע״ק למה הביא זה הדרוש כל עיקר והוא אינו צורך לפשוטו של מקרא. [נחלת יעקב]:

אבל לוט שלא הקפיד הקדים כו׳. דק״ל למה שינה הכתוב כאן מבלוט דהכא אמר רחיצה קודם לינה וגבי לוט נאמר (לקמן י״ט:ב׳) לינה קודם רחיצה אלא ודאי משום עבודת אלילים וזה הקפיד וזה לא הקפיד ולכך נקיט רש״י ולוט לא הקפיד וכו׳: וקשה לי דילמא לוט נמי היה מקפיד והא דאמר לינו ורחצו לפי שלא נדמו לו כערביים. [נחלת יעקב] ע״ש:

תחת האילן. לא בקעת עץ כמו ונשל הברזל מן העץ (דברים י״ט:ה׳) והוא עץ תלוש דאם כן אין שייך לומר תחת עץ תלוש לכן פי׳ אילן וכן התרגום מתרגם כאן תחות אילנא ולא תחות אעא:

Through an intermediary. Rashi is not telling us that יוקח means through an intermediary, as that is obvious. Otherwise it should say אקחה (I will bring)! Rather, Rashi is telling us that Hashem rewarded his descendants through a messenger. (Ra)

And God rewarded his descendants through a messenger. But Avraham brought the bread himself, as it says: "I will get bread.⁠" Hashem, too, gave it Himself to Avraham's descendants, and showered upon them manna. (Maharshal)

As it is said: "And Moshe raised his hand...⁠" The verse Rashi cites, from Bamidbar 20:11, is perplexing: it speaks of punishment [for Moshe's striking the stone]. Whereas the Gemara in Bava Metzia 86b cites a verse regarding the blessing of Miriam's Well (Shemos 17:6) "You shall strike the rock,⁠" as Rashi explains there. Also Bereishis Rabbah (48:10) brings a verse of blessing (Bamidbar 21:17): "Ascend, O well; sing to it.⁠" Furthermore, why did Rashi even bring this Midrashic explanation, which is not needed for the plain meaning of the verse? (Nachalas Yaakov)

However, Lot, who was not particular, invited them to lodge before... Rashi is answering the question: Why is it written differently here than it is concerning Lot? Here it mentions washing before lodging, but about Lot (19:2) it mentions lodging first. Perforce, [the washing was] because of idolatry, about which Avraham was particular, and Lot was not. Thus Rashi offers this explanation. Question: Perhaps Lot, too, was particular—and he mentioned lodging first because they did not appear to him as Arabs? (Nachalas Yaakov)

Under the tree (אילן). As opposed to a piece of lumber (עץ), as in (Devarim 19:5): ונשל הברזל מן העץ [which refers to a wooden axe handle]. Rashi explained that here it means "tree" because the verse cannot be saying [that Avraham was inviting the angels to rest] under a piece of lumber. And so Onkelos translates it here as אילנא (tree) rather than as אעא (lumber, wood).

יקח נא מעט וגו׳ – אולי שלא רצה לשנות כמנהג הלקוח באורחים שהיו מקדימין לרחוץ רגליהם לחששת עבודה זרה כאומרם ז״ל (ב״ר פ״ו) ואומרו מעט זה מנהגו לומר לאורחים להראות כי אין טורח הרבה עליהם שלא לביישם.

עוד ירמוז ענין הנוגע למלאכים שיקחו מעט מים שהיא התורה, ולהיות כי התורה יש בה בחינת הפשט ובחינת הפנימיות והנה המלאכים שבאו בדמות אנשים הוא גוף שברא להם ה׳ רוחני מהגלדת האוירים (זהר ח״א נ״ח) ובערך עצמות המלאך יחשב גוף ויתיחס אליו בחינת רגל כידוע הטעם ליודעי חן, ורמז להם שיקחו מעט מים מפשטי התורה ויטהרו בו רגליהם שהוא בחינת גוף הניכר עליהם. וישענו תחת העץ, שהיא התורה שנקראת עץ חיים, ולזה אמר העץ בה״א הידיעה. גם אמר להם שיקחו פת לחם היא בחינת פנימיות התורה ויסעדו בו פנימיותם והוא אומרו לבכם. ודקדק לומר פת לחם פת שיש בבחינתו לחם שהם ג׳ הויות שהם בחינת חיות העולמות.

יקח נא מעט מים. "Let a little water be brought.⁠" Perhaps the reason Abraham spoke about a "little" water was to indicate that it was not much of an effort to procure it. He certainly was not miserly. Apparently, he did not want to depart from his custom to ask guests to wash their feet to remove the dust that most of them worshipped (Baba Metzia 86). [The author felt the need to justify the custom seeing Abraham was already aware that his guests were angels and not given to worship the dust. Abraham may not have wanted his servants to realise that his guests were angels. Ed.]

Abraham may have hinted to the angels that the water he spoke about was a reference to the Torah. Torah is multi-faceted; it speaks to us as פשט, plain meaning of the words, and it also contains messages on a far deeper level. Abraham faced heavenly beings in human guise, i.e. God had made a body for them through solidifying something normally ethereal. When an angel assumes human form his "body" is compared to the "foot". This is a concept familiar to students of the Kabbalah (Zohar 1,58). Abraham hinted to the angels that they should take a little of the plain meaning of the Torah i.e. "water,⁠" seeing that they were presently in human form. They could then rest under the "the Tree,⁠" i.e. hyperbole for Torah which is known as עץ החיים. He referred to it as העץ, though it had not previously featured in our story. He also told them to take פת לחם, a reference to the inner meanings of Torah, something he alluded to when speaking about their לבכם, inner organs. He invited the angels to enjoy the inner aspects of Torah. [This is not so strange-sounding, seeing angels had never been given the Torah. Ed.] The reason he did not merely say פת but פת לחם, was a hint that this bread had inner properties, i.e. its numerical value being 78, or three times the numerical value (26) of the four-lettered Holy Name. This was an allusion to eternal life, i.e. past, present and future.

יוקח נא מעט מים – אל יפלא בעיניך אם ידע אברהם שהם מלאכי עליון, ואין למעלה עמידה ולא ישיבה ולא עיפות ולא אכילה ושתיה¹ ושאר מנהגי בני אדם, איך שאל מהם שירחצו רגליהם וישענו תחת העץ ויסעדו לבם בלחם? התשובה כבר אמרנו שחפץ ה׳ להראות לו שע״י הברית שנתן בינו ובין אברהם וזרעו נתעלה הוא וזרעו מעל בני אדם, ושהם צבאותיו למטה בארץ כמו שרי צבאותיו בשמים. ועל כן שלח מלאכיו שילכו אל ביתו לכבדו ולגדלו. ואברהם הבין זה ברוח אלהים אשר עליו, וראה אותם כנצבים עליו לבקש ממנו שיביאם אל אהלו. ולכן אעפ״י שידע שאינן מאנשי העוה״ז ואין להם דבר מכל המנהגים האלה, ונהג עמהם כעם שרים גדולים הבאים מן הדרך, וכבדם בכל מיני כבוד שיש ביד האדם לעשות, כי כן היה רצון ה׳. והם יעשו כרצונם בכל אשר יניח לפניהם, כי לפי כחו שהתקרבו אליו כאנשים רעים אהובים, כן נהג עמהם וכן דבר אליהם.

יוקח נא מעט מים – ע״י אחד מהנערים שיביאו אותו אליכם וְרַחֲצוּ רגליכם. ובעודכם עושים כן, ארוצה אני להכין לכם לחם שתסעדו בו לבכם, כאמור בסמוך ״ואקחה פת לחם״. ולכן לא אוכל להביא בעצמי המים, כמו שמוטל עלי לעשות ולשרת לשָׂרים נכבדים כמוכם, כי אין פנאי לפי שאתם רוצים ללכת לדרככם. אבל יוקח המים ע״י אחר, ובאותו הזמן אכין אני הלחם.

מעט מים – כדרך עוברי דרכים שאחרי התמהמהם מעט ילכו לדרכם יצטרכו רק למעט מים לרחוץ רגליהם. וכן אמר רמב״ן ז״ל ״הכיר בהם שהן עוברי דרך שאין חפצם ללון שם, לכן לא בקש מהם רק שיוקח מעט מים לרחוץ רגליהם מעט מפני החום״.

והשענו תחת העץ – [מלת ״העץ״] שם כלל לעצים ולאלונים שהיו שם, שישבו בצלם לחום היום. כי באהל ובבית החום גדול, ובלי ספק היו כסאות לשבת עליהן, וזהו ״והשענו״.

1. עיין חגיגה טו, א, בשינוי לשון.

ורחצו רגליכם – כך היה מנהג עוברי דרך בימים ההם:

והשענו – לשון סמיכה, שכן היה דרכם אז לסמוך על צדם באכילתם:

תחת העץ – תחת אילן ידוע שהיה שם באלני ממרא, ואמר שישבו תחתיו לרוח היום ולא יכנסו באהלו אם מפני שהיו שם כל אנשי ביתו חולים מחמת המילה, או לומר שלא יתעכבו בזה זמן רב כי לא יעשה משתה גדול כראוי לנכבדים כמוהם, אלא אכילת עראי תחת העץ ומיד ילכו לדרכם, ולזה הוסיף אחר תעברו:

תחת העץ – להיות צל עליכם, ובתוך כך אקחה פת לחם.

under the tree. So that you have shade, and then I will bring a slice of bread [see next v.].

יקח נא מעט מים – אחר שראה אותם בדמות אנשים התנהג עמהם כמנהג עם עוברי ארח, ואשר מדת אברהם היה מדת החסד להכניס אורחים ולהאכילם וללמדם ג״כ לברך את שם ה׳. להיטיב עם כל בני אדם בגשמיות וברוחניות וזה היה כל מגמתו, לא יכול להתאפק מלבקש את האורחים האלה שהיה דעתם לעבור לדרכם שינוחו אצלו קצת, ובזה נבדל ממי שיתן צדקה לעניים מצד מדת הרחמים, שזה לא יתן רק לעני הרעב ללחם, ורק לעני השואל ומבקש, לא למי שאינו צריך ואינו מבקש וכ״ש הבלתי רוצה להתעכב, וכ״ש שלא ישתחוה ויחנן לו שיבא אל ביתו, שזה מורה רב טובו וחסדו שהיה זה בעיניו כאלו העובר אורח מהנהו ומטיב עמו במה שיאכל מפתו, ופייס דעתם שאינו רוצה לעכבם הרבה רק שירחצו רגליהם וינוחו מעט תחת העץ, שזה יעשו גם בדרך כשימצאו מעין מים וחורש מצל.

A LITTLE WATER MAY BE TAKEN. Upon seeing them in human form, his behavior towards them was in keeping with how one usually treats passing travelers. But as Avraham’s outstanding trait was that of benevolence (hesed), which he expressed by inviting guests whom he both fed and taught to praise the name of the Lord¹ — his concern being always the welfare, both physical and spiritual, of every man — he could not resist pleading with these guests, as well, to rest up a while; despite the fact that they would rather be continuing on their journey.

Indicated is what distinguished Avraham from another who might be charitable to a pauper out of pity. Such a man would give only to the indigent hungry for bread — and only to one who demanded and begged, never to someone who neither lacks nor requests, nor is even willing to be detained. And it goes without saying that he would certainly not prostrate himself and implore the passerby to enter his home. It speaks for Avraham’s goodness and hesed: in his eyes it was as if by partaking of his bread the traveler were pleasing and benefiting him. Moreover, he was considerate and conciliatory, telling them that his desire is not to detain them unduly, merely bathe their feet and recline under the tree — something you would do even while on the road, if you chanced upon a water spring² and a shadowing tree.

1. Gen. R. 54:6.

2. 2Kings 3:15 — and Ezek. 31:3.

מעט מים: זה לא שייך לכלל ׳אמור מעט׳ וכו׳¹. והא דלא אמר ׳יוקח נא מים׳, היינו שהראה שאינו מכביד עליהם ללון עמו, שא״כ היה ראוי לפי המנהג לרחוץ הרגלים יפה, אבל הוא לא מצא לב לבקש כל כך מהם, אלא שעה קטנה יתעכבו עמו, ולזה די רחיצה מועטת.

1. ב״מ פז,א: כתיב ״ואקחה פת לחם״ וכתיב ״ואל הבקר רץ אברהם״, אמר רבי אלעזר, מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה. אך הבאת המים לא שייכת לכלל הזה, כי אברהם כלל לא הביא להם מים אלא אמר להם שיוקח להם ע״י אחד מן העבדים (רד״ק וכן רש״י), א״כ מדוע אמר להם ״מעט מים״...

[השמטה: יוקח נא מעט מים. בס׳ קדמון לסינים Lois de Manous כתוב לאמר ״כשנכנס האורח אצל בעל הבית חייב לתת לפניו ג׳ דברים כסא לישב עליו מים לרחוץ רגליו, ולחם לאכול.]

יקח – צורה סבילה, כלומר יילקח על ידי מי שיילקח.

והשענו – מנהגם היה להסב בזמן הסעודה ולהשען על צד שמאל; השווה עמוס ו׳:ד׳.

תחת העץ – תחת אחד העצים.

יקח נא וגו׳ – אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שעשה אברהם למלאכים בעצמו עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו, וכל מה שעשה על ידי שליח עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח. ואל הבקר רץ אברהם – ורוח נסע מאת ה׳ (פ׳ בהעלותך),⁠¹ ויקח חמאה וחלב – הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (פ׳ בשלח), והוא עומד עליהם תחת העץ – הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב (שם), ואברהם הולך עמם לשלחם – וה׳ הולך לפניהם יומם (שם), יוקח נא מעט מים – והכית בצור ויצא ממנו מים (שם).⁠² (שם שם)

יקח נא וגו׳ – תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלש זכו לשלש, בשכר חמאה וחלב (פ׳ ח׳) זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם (שם) זכו לעמוד הענן,⁠³ בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים.⁠⁴ (שם שם)

ורחצו רגליכם – אמרו לו, וכי בערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם,⁠⁵ כבר יצא ממנו ישמעאל.⁠⁶ (שם שם)

1. סמך על סוף הפסוק ויגז שלוים מן הים.

2. לכאורה צ״ע דפסוק זה שלפנינו דכתיב בראש הענין נקטו בסוף, וצ״ל משום דאותם הפרטים ממה שעשה בעצמו רבים הם וקבצם כולם סמוכים להדדי, וזה הפרט שעשה ע״י שליח אחד הוא לכן נקטו לבסוף. וקצת צ״ע מה שאמר וכל מה שעשה ע״י שליח, הא לא חשיב רק דבר אחד ועל מספר אחד בודאי לא יונח הלשון כל, והול״ל ומה שעשה, וצ״ל דאגב שטפי׳ דהפרט כל מה שעשה בעצמו נקט גם בזה כלשון זה.

3. ודרשא הקודמת דבזכות והוא עומד עליהם זכו לעמידה על הצור היינו בעצמו ולא ע״י שליח.

4. עיין בתענית ט׳ א׳, א״ר יוסי ב״ר יהודה, באר ניתן לישראל בזכות מרים וכו׳, והקשה מהרש״א שם הא כאן מבואר שאברהם עוד זכה לזה, ומה שכתב לתרץ בזה, דבריו דחוקים כמו שנבאר אי״ה בפ׳ חקת. ונראה לומר דהכונה זכו לבארה של מרים שזכו למרים שבשבילה זכו לבאר, וקצור לשון הוא. וכהאי גונא צריך לפרש מ״ש בשכר חמאה וחלב זכו למן, ובשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, אע״פ שבתענית שם מבואר שהמן ירד בזכות משה ועמוד הענן בזכות אהרן, אלא הכונה שבשכר מה שעשה אברהם זכו בניו למשה ולאהרן שבזכותם ירד להם המן ולוום ענני כבוד.

5. מפני שהם עובדי החמה, לכן הם מכבדים כל מה שהוא זכר לחמה, כי בסבת החמימות מתרבה האבק [וע׳ בשל״ה דף רמ״ה]

6. כלומר נענש על זה שיצא ממנו ישמעאל, וצ״ל דלאו דוקא בערביים ממש חשדם, דהא לא היו אז עוד ערביים, שמקורם מישמעאל, אלא ר״ל במעשה ערביים. וטעם הדיוק הוא מפני שהקדים הרחיצה ללינה שלא כנהוג, כמו בלוט ולבן שהקדימו לינה לרחיצה, אלא מפני שהקפיד הרבה על האבק שהוא עבודת כוכבים לערביים, לכן הקדים הרחיצה. וכתב מהרש״א דתשובת הערביים לא הוזכרה בכתוב ולא למדוה אלא מדנענש אברהם שיצא ממנו ישמעאל אשר הערביים הם זרעו העובדים בזה, וקיי״ל (שבת צ״ז.) החושד בכשרים לוקה בגופו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון