×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ו) וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל⁠־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃
Avraham hurried to the tent, to Sarah, and said, "Hurry! Three se'ahs1 of fine flour, knead and make loaves.⁠"
1. se'ahs | סְאִים – This refers to a measure of volume, according to some estimates, about 7.3 liters.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳רד״קחזקוניפענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםטור הפירוש הארוךר״י אבן כספימזרחיאברבנאלתולדות אהרןגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימהעודהכל
[פב] 1וימהר אברהם האהלה, מלך אסור ברהטים (שיר השירים ז׳:י׳), אמר להן הקב״ה כביכול אסור אני ביניכם, בזכות מה, בזכות הריצות שרץ אברהם לפני, שנאמר וימהר אברהם האהלה, ואל הבקר רץ אברהם (בראשית י״ח:ז׳). (מדרש אגדה)
[פג] 2וימהר אברהם, ראה כמה מצות חביבות על אברהם ועל אנשי ביתו בתחלה וירץ לקראתם (בראשית י״ח:ב׳) וכאן וימהר אברהם. (מדרש החפץ)
[פד] 3ויאמר מהרי וגו׳, ד׳ מדות בנשים כו׳ עצלניות כו׳ מהרי שלש סאים קמח וגו׳. (אבדר״נ נו״ב פמ״ה)
[פה] 4האהלה אל שרה, כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מ״ה:י״ד) שנאמר האהלה אל שרה. (פס״ז)
[פו] 5שלש סאים קמח, ומנין שעשה להם תשע סאין של סולת שנ׳ וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת, שלש כמשמען, קמח הרי שש, סלת הרי תשע. (אדר״נ פ׳ יג)
[פז] 6שלש סאים, וגו׳ ר׳ אביתר אמר ט׳ סאין אפתה, ג׳ לעוגות ג׳ לחביץ ג׳ למיני מלוטמיה, ורבנן אמרי ג׳, אחד לעוגות ואחד לחביץ ואחד למלוטמיה. (בראשית רבה מ״ח)
[פח] 7קמח סלת, כתיב קמח, וכתיב סלת, אמר רב מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש. (ב״מ פז.)
[פט] 8שלש סאים קמח סלת, אם קמח למה סלת, אלא ג׳ סאין היה קמח והוציאה מהן סאה סלת. (פס״ז)
[צ] 9לושי ועשי עגות, וכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר (בראשית י״ח:ה׳), ואילו לחם לא אייתי לקמייהו, אמר אפרים מקשאה תלמידו של ר׳ מאיר משמיה דר״מ אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה. (ב״מ פז.)
[צא] 10לושי ועשי עגות, שבניסן נולד יצחק, ומנין אלא כשהמלאכים באים אצל אברהם מהו אומר לושי ועשי עוגות שהיה פסח ואמר לו שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך (בראשית י״ח:ט׳). (פס״ר פ״ו)
[צב] 11ועשי עגות, שלא יהיה חמץ, כדי שלא יהיה איסור. (מדרש אגדה)
[צג] 12לושי ועשי עגות, א״ר חמא ב״ר חנינא המן כשניתן לישראל באלוש ניתן להם, ולמה באלוש בזכות אמנו שרה, דכתיב לושי ועשי עוגות לכך נתן להם באלוש. (תנ״י בשלח כ״ב)
[צד] 13לושי ועשי עגות, שרה כשבאו המלאכים לבשרה והניחה כל שפחותיה ולשה ועשתה עוגות כו׳ שרה לשה ועשתה עוגות למלאכים ואתם נשים לשות בצק לעשות כונים (ירמיהו ז׳:י״ח), מפני מה לא עשיתם מה שעשו אלו, חלפתם מעשיהם. (פס״ר פל״א)
1. לעיל מאמר לט. ולקמן מאמר פג. בבאור.
2. במדרש אגדה, וימהר אברהם מלמד שמעשה הצדיקים במהירות, ובלק״ט ויאמר מהרי שלש סאים זריז ומזרז במצות, ובשכ״ט מכאן שמזרזין למזומן [למזרז], ובלקח טוב מקץ מד, יא. וימהרו ויורידו, זריזים בני זריזים, וימהר אברהם, ועי׳ בספר חסידים מכת״י צד רס. ולעיל מאמר פב.
3. ראה בתורה שלמה לעיל פ״ג מאמר מט. בבאור וצרף לכאן ולקמן מאמר קמא.
4. במדרש החפץ כאן, וימהר אברהם האהלה אל שרה, ענינו לאהל אלא כל שאתה צריך ליתן לו למ״ד בתחלתו תן לו ה״א בסופו.
5. באבות דרבי נתן נו״ב פכ״ג בסגנון אחר ומנין שאפה להם תשעה סאין שנאמר שלש סאים קמח סולת הרי ג׳, לושי ועשי עגות הרי שש, מלמד שעשה להם שלש אחרות מיני דובשנין, ועי׳ לקמן מאמר פז. ובמדרש אגדה מהרי שלש סאים קמח סלת שלש סאים מקמח ושלש סאים מסלת.
6. לעיל מאמר פו. תנחומא וירא ד. למלוטמיה, מאכלים המתוקנים בדבש, עי׳ לעיל בבאור מאמר פו.
7. סולת, עדיף מקמח, מכאן שהאשה עיניה צרה באורחין היא אמרה קמח והוא סלת (רש״י), ומפרשים דאברהם אמר סתמא שלש סאים ושרה שאלה אם תביא קמח ואברהם אמר סלת ש״מ דאשה עיניה צרה באורחין, ומדברי השכ״ט נראה דהלמוד הוא משום דהיה צריך לפרש קמח סלת, ואם לא היה מפרש לא היתה מביאה סלת.
8. לעיל מאמר פו, פז.
9. ב״ר מח. לקמן מאמר צו, קט. תנחומא וירא יג. ויש בענין זה מאמר ארוך בברייתא דנדה פ״ג ה״ב נדפס בתוספתא עתיקתא וז״ל אמרו חכמים לא נולד יצחק עד שראתה שרה דם ונתעברה, מה טעם, מהרי שלש סאים קמח סלת, מכאן שנה ר׳ אלעזר בן עזריה כיון שנתבשרה שרה לא האמינה עד שראתה נדה, לאחר שאמר מהרי שלש סאים קמח חוזר ואומר ואל הבקר רץ אברהם, אלא בשעה שנתעסקה שרה בעיסה נתנדה, ולמה לא נתנה רשות לשפחותיה שיתעסקו בעיסה, אלא בשעה שבשרו המלאכים לאברהם ביצחק, צריכה היא לבדוק את עצמה עד שמצאה ראי׳ לדבריהם, מיד בדקה עצמה בעיסה ונתנדת, כיון שראה אברהם שנטמאת שרה בעיסה, אל הבקר רץ אברהם, אמר לה הטובה שבנשים למה נשתנו פניך, אמרה לו חייך נטמאתי ונטמאה עיסתי, הלך ובדקה ומצא דבריה מכוונים והאמין על מה שאמרה לו, א״ר חייא במה בדקה אברהם, לקח את העיסה ונתגעלה פניה של עיסה כשרה, ולא עוד אלא שצפה בפניה וראה אותם שהאדימו, אמר אברהם צריך אני לאבד עולמי מפני הניין שעה אחת, מיד ואל הבקר רץ אברהם ולמה מנע עצמו מעיסה אלא שראה שעיסתה של שרה טמאה היא, ומי גלה לו, אלא הקב״ה גלה לו כמד״א עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי ואין שמירה אלא בנדה ע״כ.
10. בב״ר פמ״ח לושי ועשי עוגות הד״א פרס הפסח היה, ועי׳ לקמן מאמר קסה. ובמדרה״ג מוסיף כתיב הכא ועשי עוגות וכתיב התם עוגות, ועי׳ ב״ר פ״ז ותוס׳ ר״ה יא. ולעיל פי״ז מאמר קסו. ובלק״ט לושי ועשי עוגות, להאכיל לחם חמודות, עגות רמז רמז שעתידין בניו לעשות עוגות בצאתם ממצרים הה״ד ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות, ובמכלת׳ דרשב״י שמות יב, לט. ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות (שמות יב, לט.) אין עוגה אלא חררה כענין שנאמר לושי ועשי עוגות, ועי׳ במכלתא בא פי״ד, ועי׳ ערוך ער׳ חד.
11. לעיל מאמר צא.
12. בב״ר מח. בסגנון אחר, ר״י ור״ל בשם רחב״ח הוא מדבר סין הוא מדבר אלוש מאיזו זכות זכו ישראל שניתן להם מן במדבר [והיכן ירד באלוש] בזכותו של אברהם שאמר לושי ועשי עוגות: וכ״ה בשמו״ר כה, ה. ובתנחומא תצוה יג. וחלות מצות לחם, מצות בזכות שרה לושי ועשי עוגות, ובלק״ט שם הגירסא לזכור זכות שרה אמנו, דכתיב לושי ועשי עוגות, ובמנורת המאור לר״י אלנקוה ח״ב כב. מביא מהר׳ יהודה ז״ל בן הרא״ש, פסח כנגד אברהם דכתיב ביה לושי ועשי עוגות ובפסח היה, שבועות כנגד יצחק, סוכות כנגד יעקב.
13. מעין דרש זה בתנ״י חיי״ש חגרה בעוז מתניה (משלי לא, י) שאמר לה אברהם, מהרי שלש סאים קמח סלת וגו׳, ובאגד״ב פל״ד חגרה בעוז מתניה בשעה שבאו המלאכים לאכול אצל אברהם מהרי שלש סאים וגו׳, ובמדרש אגדה לושי כדי שיהיה המצוה על ידה.
וְאוֹחִי אַבְרָהָם לְמַשְׁכְּנָא לְוָת שָׂרָה וַאֲמַר אוֹחַא תְּלָת סָאוָן קִמְחָא סוּלְתָּא לוּשִׁי וַעֲבִידִי גְּרִיצָן.
Avraham hurried to Sarah’s tent and said, “Hurry! [Take] three seahs of the finest flour; knead [it] and make rolls.”

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת
וְאוֹחִי אַבְרָהָם לְמַשְׁכְּנָא לְוָת שָׂרָה וַאֲמַר אוֹחַא (ח״נ: אוֹחִי, אוֹחַאִי) תְּלַת סָאוָן (ח״נ: סְאִין) קַמְחָא סוּלְתָּא לוּשִׁי וַעֲבִידִי גְּרִיצָן (ח״נ: גְּרִיסָן)
אוֹחִי, יוֹחִי, יוֹחוּן – לשונות מהירות
א. ״וַיְמַהֵר אברהם״ – ״וְאוֹחִי אַבְרָהָם״. כתב ״מתורגמן״ (שורש יוח): ״יְמַהֵר יָחִישָׁה (ישעיהו ה יט) יוֹחִי וְיִגְלֵי, יְמַהֲרוּ חוֹמָתָהּ (נחום ב ו) יוֹחוּן יִכְבְּשׁוּן שׁוּרַיָּא, כן כל לשון מהירות כמו וַיְמַהֵר אברהם – וְאוֹחִי״. והוסיף ״מרפא לשון״: ״וַיְמַהֵר אברהם״ – ״וְאוֹחִי אַבְרָהָם״ אבל ״מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים״ – ״אוֹחַא״; הכינוי לזכר בחיריק ולנקבה בפתח [ולא: אוֹחִי או אוֹחַאִי]. ועל פי חילוף ח/ה פירש רש״י בגמרא ״אשור הייא (שבת קיט ע״א) – התאשרו והתחזקו מהר באומנותיכם״.⁠1
ב. יש מי שפירש נוסחי ״שְׁלֹשׁ סְאִים״ – ״תְּלַת סָאוָן״ בנפרד – שלוש סאין עבור כל אחד מהם. אבל לנוסחי ״תְּלַת סְאִין״, היו שלוש סאים עבור כולם.⁠2
ג. לביאור ״עגות״ – ״גְּרִיצָן״ ראה ״וְחַלֹּת מַצֹּת״ (שמות כט ב) ״וּגְרִיצָן פַּטִּירָן״.
ד. בכל כתבי היד ובתאג׳ ״קֶמַח סֹלֶת״ – ״קַמְחָא סוּלְתָּא״ קמח שהוא סולת, ולא ״קַמְחָא דְסוּלְתָּא״ שבדפוסים מצויים, שמשמעו קמח המעורב עם הסולת.⁠3
1. ״תרגומנא״. אבל ״חוש״ או ״חיש״ במשמע מהירות, מתורגם בשורש ״בע״ כמו ״נֵחָלֵץ חֻשִׁים״ (במדבר לב יז) ״נִזְדָּרַז מַבְּעִין״, עיין שם.
2. ״חליפות שמלות״ על פי רמב״ן: ״בבראשית רבה פירשו שהיו שלש סאים לכל אחד. ולא ידענו למה הרבה בלחם כל כך לשלשה אנשים... ועל דרך הפשט, מהרי שלש סאים קמח לעשות מהן סלת, והנה הוציאה מכל השלש סאין סלת נקיה מעט״.
3. ״חליפות שמלות״.
ואוחיא אברהם ואזיל למשכנא לות שרה ואמר אוחיב וסבי תלת סאין קמח דסלת לושי ועבידי פטיריןג.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואוחי״) גם נוסח חילופי: ״וזרז״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אוחי״) גם נוסח חילופי: ״וזרז״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ועבידי פטירין״) גם נוסח חילופי: ״יתהון ועבידי עוגין״.
ואוחי אברהם למשכנא לות שרה ואמר אוחא תלת סאין סמידא דסולתא פתוכי ועבידי גריצן.
And Abraham hastened into the tent unto Sarah, and said to her, Hasten three measures of flour-meal, mix and make cakes.
[יב] וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי – רַבִּי אֶבְיָתָר אָמַר תֵּשַׁע סְאִין אָפְתָה, שָׁלשׁ לְעֻגוֹת, שָׁלשׁ לְחָבִיץ, וְשָׁלשׁ לְמִינֵי מִילוֹטָמְיָה. וְרַבָּנָן אָמְרִין שָׁלשׁ, אֶחָד לְעֻגוֹת, וְאֶחָד לְחָבִיץ, וְאֶחָד לְמִילוֹטָמְיָה.
לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת – הֲדָא אָמְרָת פְּרוֹס הַפֶּסַח הֲוָה. רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא הִיא מִדְבַּר סִין הִיא מִדְבַּר אָלוּשׁ, מֵאֵיזוֹ זְכוּת זָכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם מַן בַּמִדְבָּר, בִּזְכוּת שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁאָמַר: לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת.
[יג] וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם – אָמַר רַבִּי לֵוִי רָץ לְקַדֵּם אוֹתָהּ אֻמָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ: וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ (הושע י׳:י״א). וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר, יָכוֹל גָּדוֹל, תַּלְמוּד לוֹמַר רַךְ, אִי רַךְ יָכוֹל חָסֵר, תַּלְמוּד לוֹמַר וָטוֹב. וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר, זֶה יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁבִיל לְזַרְזוֹ בְּמִצְווֹת.
מהרי שלש סאים – והיכן נפרע לבניו שנאמר מהר קח את הלבוש (אסתר ו׳ י׳).
וימהר אברהם – מלמד שמעשה הצדיקים במהירות.
מהרי שלש סאים קמח סלת1שלש סאים מקמח ושלש סאים מסולת.
לושי – כדי שיהיה המצוה על ידה.
ועשי עוגות2שלא יהיה שם חמץ כדי שלא יהיה שם איסור.
1. שלש סאים מקמח ושלש סאים מסולת. וכן הוא בתנחומא הנדפס מכבר וירא אות ד׳, וכן משמע בב״ר. ובלקח טוב הביא ג׳ סאין היה קמח והוציאה מהם סאה סולת, ועיי׳ רש״י עה״ת, ונובע מב״מ פ״ז ע״א, וב״ר פמ״ח.
2. שלא יהיה שם חמץ כדי שלא יהיה שם איסור. בב״ר פמ״ח אות י״ב, ומובא בילקוט רמז פ״ב הדא אמרת פרס הפסח היה, וכן בפסיקתא רבתי פ״ו אות ה׳ לושי ועשי עגות שהיה פסח, וסדר עולם פ״ה, ועיי׳ תוס׳ ר״ה י״א ע״א ד״ה אלא הביאו דברי המדרש ב״ר, והביאו ג״כ ור׳ מאיר שליח ציבור יסד במעריב של פסח ומצות אפה ויאכלו בלילי חג פסח.
פאסרע אברהים אלי אלכ֗בא אלי סארה וקאל אסרעי בת֗לת֗ה אצע מן דקיק סמד אעג֗ניה ואצנעיה מלילא.
מיהר אברהם אל האוהל אל שרה ואמר: מהרי עם שלוש סאים1 קמח סולת, לושי אותו ועשי אותו לחם רך.
1. המילה ״אצע״ (أصع) בערבית משמעותה ״מידות״ או ספציפית למידת ה״סאה״ - יחידת מידה למדידת נפח של דברים יבשים כמו קמח.
וטעם הזכירו שלוש פעמים מהירות בענין זה: וימהר אברהם, ותמהר שרה, וימהר לעשות, כי חשב שהם רעבים, והיות שהכנת לחם נמשכת יותר מתקון בשר, הזכיר אותה קודם, והצווי לשרה מתמהמה יותר מכל לפיכך הקדימו לכל, אבל חמאה וחלב נמצאים ואינם צריכים הכנה. וכשחזר {ומנה את הדברים שהביא} לא הזכיר לחם, כי אי⁠־אפשר בלעדו,
ואפשר שיהיה... והזכיר את הדברים בדרך המעטה: מעט ופת, כדי שיהיה כבודם מרובה כשיביא הרבה ממה שהזכיר במועט. ידוע ששלוש סאים הם ט״ו רוטלים, כי כל סאה היא אלפים וארבע מאות דנקים. ועם זה {הביא} עגל וחמאה וחלב, וכל זאת לשלושה אנשים. ולפיכך יוחסה מידת הנדיבות לאברהם במיוחד, ככתוב: נדיבי עמים נאספו וגו׳, ובגללו נקרא העם כולו בת נדיב!⁠״.
ומעני ת׳לת׳ אסתעג׳אלאת פי אלקצהֵ וימהר אב׳ ותמהר ש׳ וימהר לעשות לאנה תוהם עליהם ג׳ועא. פאצלאח אלכ׳בז אבטא מן אצלאח אללחם ולד׳לך קדמה עליה. ווציתה לשרה אבטא מן אלכל ולד׳לך קדמהא. ואמא חמאה וחלב פמוג׳ודאן מסתגניין ען [אלאצ]⁠לאח ולם יחתאג׳ אן יד׳כר פי אלאעאדהֵ אנה קדם להם כ׳בזא אד׳ לא בד מנה. ויחתמל אן יכון [……] ומעני תקלילה ללאשיא מעט ופת חתי אד׳א אתבע ד׳לך אלתקליל באלכת׳[י]⁠ר כאן אכרם לה כמא הו מעלום אן שלש סאים מ״ה רטלא אד׳ כל סאה אלפין וארבע מאיה דנך (?) ומע ד׳לך פעגל וחמאה וחלב ואנמא אלכל ת׳לת׳ אנפס. פלד׳לך תנסב אלנדיבות אלי אברהם כ׳אצהֵ כמא קאל נדיבי עם וג׳. ולד׳לך סמית אלאמהֵ איצ׳א בת נדיב.
קמח סלת – סלת לעגות, קמח לעמילן של טבחים לכסות הקדרה לשאוב הזהמא.
קמח סלת MEAL, FINE FLOUR – The fine flour (סלת) for the cakes, the meal (קמח) for the dough used by cooks to place over the pot to absorb the scum (Bava Metzia 86b).
וימהר אברהם האהלה אל שרה – כל כבודה בת מלך פנימה. שנאמר האהלה אל שרה.
ויאמר מהרי שלש סאים – זריז ומזרז במצות.
שלש סאים קמח סלת1אם קמח למה סלת. אלא ג׳ סאין היה קמח. והוציאה מהם סאה סלת.
לושי ועשי עוגות – להאכיל לחם חמודות.
עגות2רמז רמז שעתידין בניו לעשות עגות בצאתם ממצרים. הה״ד ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות (שמות י״ב:ל״ט).
1. אם קמח למה סולת. עיין ב״מ פ״ז ע״א. וב״ר פמ״ח. ומובא בילקוט רמז פ״ב. וברש״י עה״ת.
2. רמז רמז שעתידין כו׳. בב״ר פמ״ח ומובא בילקוט שם הדא אמרת פרס הפסח הוה. וכן בפסיקתא רבתי פ״ו אות ה׳ לושי ועשי עגות שהיה פסח. ועי׳ תוס׳ ר״ה י״א ע״א ד״ה אלא הביאו דברי המדרש מב״ר וגורסין ג״כ הדא אמרה שפסח היה. והביאו ג״כ ור׳ מאיר שליח צבור יסד במעריב של פסח ומצות אפה ויאכלו בלילי חג פסח.
וימהר אברהם האהלה אל שרה – שהיתה צנועה יושבת פנימה:
ויאמר מהרי – מכאן שמזרזין למזומן:
שלש (סאין) [סאים] קמת סלת – קמח סתם הוא התבואה הנטחנת ולא נתנפית, סלת לאחר שנפרשה מן הפסולת, ואין בה סובין, וכך רמז לה שתקח ג׳ סאין קמח, ומהן תפרוש סאה סלת:
ועשי עוגות – להאכילם לחם חמודות:
ופשוטו שאין אורחים יכולין להתעכב עד שתחמיץ הבצק, ושהיה יום הפסח, ובקבלה היה שומר כל התורה, שנא׳ אשר שמר אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי (בראשית כו ה):
קמח סלתא – קמח של חיטים, שכל מקום שכתוב: סלת – מחטים הוא, כדדרשינן ממילואים, דכתיב: סלת חיטים תעשה אותם (שמות כ״ט:ב׳).
א. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין), ד״ה ״קמח״ קדם לד״ה ״כי על כן״.
Qemah solet CHOICE FLOUR: Wheat flour; for the word solet always refers to wheat, as we learned from the dedication offer, where it is written (Ex. 29:2), "Make these of wheat flour (solet hiṭṭim).⁠"1
1. Both qemah and solet apparently refer to two distinct gradations of flour (see I Kings 5:2) and the appearance of both these terms here, in what appears to be the construct case (see Onq.), troubles the commentators. Rabbi Isaac in the Talmud (BM 87a) offers the midrashic explanation that Abraham demanded a higher quality of flour than Sarah wished to give the guests.
Rashi understands that the request was for both types of flour, as if qemah vesolet were written. (Both Nahmanides and Berliner claim that Rashi's source is Bereshit Rabbah 48:12, but, to my reading, Bereshit Rabbah solves the pleonasm by claiming that a larger quantity of flour was requested, not two separate types.) Nahmanides and LT understood the phrase as meaning qemah from which solet could be made. Only Rashbam treats the phrase as a true construct in which solet defines the type of qemah.
Rashbam's interpretation is based on Sifre Numbers 142, where the word solet in Num. 28:5 is understood to mean solet hiṭṭin, based on Ex. 29:2, the same verse that Rashbam cites here. Since solet implies "wheat,⁠" Rashbam can argue that qemah solet simply means "wheat flour,⁠" qemah shel hiṭṭim.
לושי – כמו: ותלש (שמואל א כ״ח:כ״ד).
KNEAD IT. Lushi (knead it) is like va-talash (and kneaded it) (I Sam. 28:24).⁠1
1. That is, lushi means to knead, as in I Sam. 28:24. Since the root lamed, vav, shin is not often found in Scripture, Ibn Ezra quotes an additional verse to illustrate its meaning (Filwarg). Cherez explains that since lushi is a transitive verb we would expect to find the object "dough,⁠" i.e., knead the dough, as in and the women knead the dough (Jer. 7:18). Hence Ibn Ezra points out that occasionally the word dough is left out, as in I Sam. 28:24.
וימהרשלש סאים – לעשות חלת לחם של סאה לכל אחד דרך כבוד.
קמח סולת – קמח שעשהא סלת.
עגות – לפי שהם לחם רקיק כדי שיאפה מהרה.
א. כן בכ״י מוסקבה 495. בכ״י מינכן 28, פריס 193: ״שיעשה״.
ויאמר...שלש סאים, in order to make a challah, loaf, of bread comprising one se'ah (measure) of flour for each of his guests.
קמח סולת, flour, suitable to make into cake. Cake is made of flour which can be baked more quickly than ordinary bread.
מהרי – לפי שהיה להם ללכת עד סדום באותו יום.
שלש סאים קמח – ומהשלש סאים קמח תוציאי שלשת עשרונים סולת, לשלשה אנשים אלו.
קמח – פר״ש: לעמילן של טבחים, לשון פת עמילה.
ויש מפרשים: תנורו היה מחזיק שלש סאין, וצוה לאפות כל השלש סאין,⁠א כמו שאמרו רבותינו: הפת נאפית יפה בזמן שהתנור מלא.
לושי – ובלוט כתיב: ומצות אפה (בראשית י״ט:ג׳). מכאן שהאשה לשה והאיש אופה.
ועשי עוגות – לפי שהיו נחפזים לדרכם לעשות שליחותם, ולא יכלו להתמהמה1 עד שתחמיץ.
1. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ב:ל״ט.
א. כן בכ״י אוקספורד 568. בכ״י מינכן 224 (במקום ״לאפות כל השלש סאין״): ״לעשות תנורו מלא״.
מהרי "hurry!⁠" seeing that the men still had a distance to walk in order to reach Sodom before nightfall, they did not have much time to spend at Avraham's tent. [Did Avraham know that Sodom was their next destination from the direction in which they were headed? Ed.]
שלש סאים קמח, "three measures of flour;⁠" this was the amount of average quality flour from which it was possible to distil the amount of superior flour (1 tenth of the tree measures known as saah) to bake cakes for three adults such as these. קמח, according to Rashi, Avraham instructed Sarah to use the kind of flour used for covering the pots, an expression known in the Talmud Pesachim 37 as "bread baked from ground flour.⁠"Other commentators understand Avraham's instruction to Sarah here to mean that she should bake the entire amount of flour, all three measures. He did so as this was the maximum capacity of the ovens they used. Our sages add that the quality of bread baked in a full oven is superior to that which was baked when the oven was half empty.
לושי, when the angels arrived at Lot, (Genesis 19,3) he is described as having baked the unleavened bread. From this it is deduced that the women made the dough, kneaded it, whereas the man did the actual baking.
ועשי עוגות, "and make it into cakes;⁠" something that does not take long to bake. He was conscious that these "men" were in a hurry to get going.
קמח – בגימ׳ פסח. מלמד שפסח היה (בראשית רבה מח:יב, סדר עולם רבה פרק ה).
קמח סלת – סלת לעוגות, קמח לעמילן של טבחים לכסות את הקדרה ולשאובא את הזוהמא. לשון רבינו שלמה.
וכך הוא בבראשית רבה (בראשית רבה מ״ח:י״ב), ושםב פירשו שהיו שלש סאין לכל אחד, ולא ידענו למה הרבה בלחם כל כך לשלשה אנשים. אולי ידע הסתלקות המאכל ראשון ראשון, וזהו כמרבה עולות למזבח, או שסעדו גדולי ביתו עמהם לכבודם.
ועל דרך הפשט: מהרי שלש סאים קמח לעשות מהן סלת, והנה הוציאה מכל השלש סאין סלת נקיה מעט.
א. כן בכ״י פרמא 3255, פרמא 2978, וכן בכ״י פרמא 3115 של פירוש רש״י. בכ״י מינכן 138, פולדה 2, רומא 44, לונדון 5703, וטיקן 40, דפוס ליסבון, וכן בכ״י לייפציג 1 של רש״י: ״לשאוב״.
ב. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, פרמא 2978, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״וכך״.
MEAL, FINE FLOUR. The fine flour for the cakes; the meal for the dough used by cooks to place over the pot to absorb the scum. Thus the words of Rashi. And so it is found in Bereshith Rabbah.⁠1 Now there the Sages explained that there were three measures of meal and three measures of fine flour for each one of the guests. But we do not know why he served so much bread for three men. Perhaps he was aware of how the food disappeared successively,⁠2 and it was as if he was offering more Burnt-offerings upon the altar, or perhaps because in their honor chiefs of his house dined with them.
By way of the simple meaning [of Scripture, the verse is to be interpreted as follows: Make ready quickly three measures of meal to make of them fine flour. Thus from the entire three measures of meal, they extracted a bit of fine flour.
1. 48:13, with changes.
2. See above, Note 51.
שלש סאים – הם איפה שכן אמרו רבותינו איפה שלש סאים ומאחר שדרך הכתוב לקצר היה ראוי שיאמר מהרי איפה. ומה שאמר שלש סאים יתכן לומר כי נתכוון לכבוד שלשתן ועשה חלקים שוים שלא להטיל קנאה בסעודה והביא סאה לפני כל אחד ואחד להורות כי כבוד שלשתן שוה עליו. ועוד לכוונה אחרת כדי להרבות בכנופיא ולהראות שהם טרודים ומשתדלים בכבודם ושידעו זה אנשי המקום וע״כ השתדל וטרח בכבודן לצאת ולבא כמי שמשתדל בכבוד שבת, כמו שאמרו רבותינו ז״ל רב נחמן מכתף ועייל מכתף ונפיק אמר אילו מקלעי לי רבי אמי ורבי אסי לא מכתפינא מקמייהו, וכוונתו לומר שלא היתה מעלת השבת גרועה לו ממעלת שני החכמים ההם המיוחדים בדורו, וכיון שאלו היו נכנסין להתאכסן אצלו היה טורח ומשתדל בכבודם אף כי יש לו לטרוח ולהשתדל בכבוד השבת בכניסתו ועוד למדנו הכתוב במה שאמר שלש סאים שהיתה עינו יפה ואילו אמר איפה היה במשמע איפה מצומצמת, וע״כ האריך וכתב שלש סאים לבאר כי היתה איפה גדולה והיה מביא הסל בעין יפה ובנדיבות גדולה.
שלש סאים, "three measures of, etc.⁠" The three measures described are known as a single measure called איפה. Our sages in Menachot 76 say that three measures called Sa-ah constitute the measure known as Eyfah. Seeing that the Torah usually ecomomises with its words, why did it not write איפה, a single word, instead of writing שלש סאים in two words? It is possible that the reason Avraham spoke in terms of three measures was due to etiquette. He meant to assure each one of the three angels of a whole measure for him exclusively, which would be made into cake. This would ensure that each of them received equal portions and that there would not be any kind of envy between one and the other during the meal (compare Megillah 12). He may have had yet another consideration. He wanted to attract a crowd in order to demonstrate to them to what lengths he and Sarah would go in order to entertain uninvited strangers. It was similar to what our sages recommended we should do in order to welcome the Sabbath (compare Shabbat 119) where we find a discussion on the manner in which the Sabbath is to be welcomed. The Talmud relates that Rav Nachman bar Yitzchak was constantly busy coming and going on the Sabbath eve (making a commotion). When asked why he was in such an uproar on account of the Sabbath, he replied that if the two leading scholars of his time Rabbi Ami and Rabbi Assi were to be his guests would he not go out of his way to honour them? The Sabbath does not deserve any less honour.
Another thing we can learn from this detail the Torah provides us with when mentioning the amount of flour used by Sarah to bake cakes for her guests, is that Avraham was of a generous disposition. Had he used the expression איפה, the impression created would have been that he wanted to limit the amount of flour to be used, i.e. "one measure, not more.⁠" In order to prevent such an impression being created the Torah decided to write an extra word in order to preserve Avraham's image as a generous person.
מהרי שלש סאים – מכאן שהנשים עצלניות.
קמח סולת לושי ועשי עוגות – מכאן ששרה עינה צרה. מדקאמר לה אברהם שלש סאים קמח אמרה לו וכי אעשה לחם שחור כמו שעושין מקמח. א״ל סלת עשי כמו פת נקייה. לושי כלומר עשי נמי לושי.
קמח סולת – פירש קמח לעמלן של טבחים אע״פ שפסח היה לא היה בהם משום חמץ דהבל אינו מחמיץ. ובב״ר איתא שהיה שלש סאין לכל אחד. וכתב הרמב״ן למה הרבה בלחם לג׳ אנשים ואפשר שסעדו עמהם גדולי ביתו כדי לכבדם אבל על דרך הפשט מהרי שלש סאים קמח לעשות מהם עוגות שהוציאה מכל ג׳ הסאין סולת נקי׳ מעט:
קמח סלת, "flour, the finest.⁠" Coarse flour {made into a sticky mass as the grain it is made from is underdeveloped. The thin, wafer like mass, is used to absorb rising impurities of what is boiling in the pots used by the cooks in the kitchen. Although this is the way it is described in the Mishnah Pesachim 42, [I am not sure how it applies to baked goods such as cake, unless it is placed under the cake to prevent the underside from being burned by the oven. Ed.] Although it was Passover, there was no danger of it becoming leavened, as the heat would prevent this from happening.
According to Nachmanides the reason Avraham ordered Sarah to use such a huge quantity of flour for just three men (equivalent of 432 eggs), is that Avraham may have invited numerous dignitaries to share this meal with them.
According to the plain meaning, three measures of coarse flour yield 1 measure of fine flour after it has been sieved in a fine-meshed sieve.
מהרי שלש סאיןא – נכון זה הלשון כמו אם אמר: ׳מהרי קחי שלש סאין׳.⁠1
1. ״שלש סאים קמח סלת״ אינם מושא ישיר של הפועל ״לושי״ (כלומר, ׳את שלוש סאים קמח סולת – לושי), אלא משפט עצמאי במשמעות של ציווי הבאה, כאילו אמר: ׳מהרי קחי שלש סאים׳.
א. נסה״מ: סאים.
סלת לעוגות קמח לעמלן של טבחים. פירש בעל הערוך הפת שעושין לשאוב הזוהמא של קדרה ויחסר וי״ו מן סלת דאי אפשר לומר שמלת סלת סמוכה למלת קמח כמו קמת שעורים מפני שאין הקמח יוצא מן הסלת כמו שהקמח יוצא מן השעורים אלא אדרבה הסלת יוצא מן הקמח:
ולפי שראה אברהם באנשים ההם מהגדול׳ והמעלה והענין האלהי מהר הוא בעצמו אל האהל אל שרה וצוה אותה ללוש לחם מספיק לכמה אנשים כי הנה עם היותה זקנה רצה הצדיק שהיא בידיה תעשה זה אם מפני כבוד האוכלים וגדולתם ואם כדי שהלחם יהיה יותר טהור ונקי ונעשה במהירות ולכן צוה אותה שתעשה עוגות מצות כי לא חמץ וכן עשה לוט ג״כ מפני המהירות ואתה תדע כי השלש סאים הוא איפה אחת והתרגום יוכיח שתרגם עשירית האיפה חד מן עשרה בתלת סאין כי היה מנהגם בענין הקמח לקרא האיפה שלש סאים ואין ספק שהיה קמח רב לשלשה אנשים אבל צוה הצדיק כן כדי להוציא ממנו הסולת שהוא המובחר והנקי מהקמח כדי שיהיה מאכלם יותר נכבד וערב.
[א] קמח סלת
[1] שם דף פז ע״א (בבא מציעא פז.)
סולת לעוגות קמח כו׳. דאין לפרש קמח של סולת, דאין הקמח נסמך אל הסולת, אבל הסולת נסמך אל הקמח, שהרי מן הקמח עושים סולת, ולפיכך צריך לחלוק ביניהם; ״קמח״ לעמילן של טבחים, ו״סולת״ לעוגות:
מהרי שלש סאים קמח סולת(ב״מ פ״ז) מסיק כתיב קמח וכתיב סולת אמר רבי יצחק מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש, פירש״י הוא אמר סלת והיא אמרה קמח, כי בהפך זה אין לימוד כלל כי אם הוא יאמר קמח איך תהיה היא רשאה ושלטאה ליקח יותר ממה שציוה לה בעלה שהרי הכל שלו, אבל למעט בהוצאת דבר אפשר שהיא כמחנפת לבעלה בזה, אע״פ שלשון הכתוב משמע שאברהם אמר קמח סולת, מ״מ הוא אמר קמח לעמילן של טבחים וסולת לעוגות. ושמעתי אומרים כי קמח שם כולל ליפות ולבלתי יפות, ואברהם הוציא באקראי מפיו לשון קמח והיה דעתו לאמור כלך אצלך יפות ואח״כ חשב בלבו שמא תקח היא מן הבלתי נאות, כי ידע בה אברהם כי עיניה צרות באורחים, על כן מיהר ופירש דבריו ואמר סולת אני חפץ, או מתחלה אמר קמח לעמילן והיה ירא פן תקח קמח גם לעוגות ע״כ פירש סולת. ולפי שהיתה עיניה צרה על כן לא נזכר בכל עשייה זו שרה כי לא עשתה כלום, על כן נאמר שוב אשוב אליך ולא אליה כי היא עיניה צרה באורחים. גם לענין הבן אמר שוב אשוב אליך כי זכותו לבד גרם לה לילד בן בזכות הכנסת אורחים, כמו שמצינו בשונמית בזכות נעשה נא עלית קיר קטנה וגו׳ והיתה מכנסת אורחים על כן נאמר לה כעת חיה את חובקת בן. (מלכים ב ד׳:י׳-ט״ז) תלה הדבר בה ולא בבעלה כי היא היתה שלימה בהכנסת אורחים ולא הוא, הפך ממה שנאמר כאן שוב אשוב אליך, וכן בלוט נאמר ומצות אפה משמע הוא ולא אשתו, על כן נעשית נציב מלח כי לא היתה שלימה במדת הצדקה שנמשלה למלח ע״ד (כתובות סו:) מלח ממון חסר.
עֻגֿוֹת: בכל הספרי׳ כ״י הגימ״ל רפה. [עֻגוֹת].
סלת לעוגות קמח לעמלן של טבחים כו׳. ק״ל דמשמע שילוש אותם ביחד ויעשה מהן עוגות וכי היה אברהם רע עין שלא צוה לעשות עוגות מסולת לבד ל״פ סולת לבד לעוגות וקמח וכו׳:
The fine flour is used for cakes, the meal is for the starch used by cooks... Rashi is answering the question: The verse implies that she should knead קמח and סלת together, to make cakes from them. Was Avraham stingy and therefore he did not instruct that the cakes be made from fine flour alone? Thus Rashi explains: Only the fine flour was for the cakes, and the meal...
וימהר אברהם האהלה – בית המדרש.
אל שרה – אל הגוף שהנשמה מעוררת את הגוף בליל׳ שנאמר (ישעיהו כ״ו ט׳) נפשי אויתיך כו׳.
מהרי שלש סאים – זהו המנחות שהיא באה סלת מנופה מאיפה וזהו שלש סאים קמח ומזה תקח ותסלת סלת.
לושי ועשי עוגות – שכל המנחות באות מצה וענין שלש סאים שאמרו בגמ׳ העומר היה בא כו׳ ואמר בגמ׳ מ״ט (מנחות ע״ו ע״ב) כיון דמחדש אתו ומשעורים כו׳ שתי הלחם שתי עשרונים כו׳ אע״ג דמחדש כו׳ לחם הפנים עשרי׳ ו״ד כיון דמחיטין אתו ומישן כו׳ וא״כ ה״ה למנחות שהן באין מחיטין ומישן כמו שתי הלחם שאין מביאין קודם לשתי הלחם ה״ה נמי כשהן באין ג׳ עשרוני׳ מג׳ סאין כמו לחם הפנים של בקר ג׳ עשרוני׳ וכאן ואל הבקר כו׳. וכן מנחת נסכים.
וימהר אברהם – כששמע רשותם מִהֵר בשמחה אל האהל שהיתה שם שרה.
מהרי – פירש רד״ק ״מהרי וקחי״. ולי יראה ״מהרי״ צווי שתתאמץ ותעשה מה שיצוה לה הכל במהירות ובזריזות, ואח״כ אמר מה יש עליה לעשות.
שלש סאים קמח סולת, לושי ועשי עֻגוֹת – שתלוש שלש סאים קמח סולת ותעשה מן העיסה עֻגוֹת. ובבראשית רבה1 אמרו שהיו שלש סאים לכל אחד. וכתב רמב״ן ז״ל ״לא ידענו למה הִרְבָּה בלחם כל כך לשלשה אנשים? אולי ידע הסתלקות המאכל ראשון ראשון,⁠2 והוא כמרבה עולות למזבח״. ויפה פירש, כי גם בן בקר שלם [הוא] רב ממאכל שלשה אנשים. אבל הראה במעשיו שאינו מכבדם כמו לבני אדם, אלא יודע מעלתם, ומה שעושה הוא לפי שכך נצטוה מהם.
1. מח, יג.
2. כך אמרו במדרש (בראשית רבה מח, יד). להלן בפסוק ט״ו ד״ה ותכחש וכו׳ כתב רמב״ן כי אברהם הכיר בהם שהם מלאכים.
וימהר אברהם האהלה – ללכת האהלה:
מהרי – קחי מהר:
שלש סאים קמח סלת – סלת הוא תואר אל הקמח, וענינו קמח של סלת שהוא המובחר. והנה אין לשאול למה לקח קמח רב כזה לג׳ אנשים, כי הלא לקח גם עגל אחד, ואין דרך ג׳ אנשים לאכול עגל שלם עם שלש סאים לחם וחמאה וחלב, אלא כך היה המנהג להביא הרבה לפני האורחים להראות שנותנים להם בעין יפה, והם יקחו מה שירצו:
ועשי עגות – עגה היא חררה דקה הנאפת ע״ג גחלים וצוה לעשותן כן כדי שתאפינה מהר כי נחוצים הם לדרכם:
מהרי שלש סאים – להמפרשים הוא לשון קצר וצ״ל לכי מהר וקחי שלש סאים, ואולם המבין בחכמת ההלצה (רעטהאָריק) יבין כי אין כאן שום חסרון כי כן טבע הממהר לדבר דבר נחוץ ורב המהירות שלא להוציא מפיו כ״א הענינים הראשיים ויעזוב התיבות והמלות הטפליות המובנות מעצמן כי המה עליו למשא, וכמוהו נוכל לתרגם הענין בל״א (געשווינד! דרייא מאאסס דעס פיינסטען מעהלס) עם סימן הקריאה בסוף להורות התעוררות, וזהו ההבדל שבין דברי הנפש המשכלת (שפראכע דעס פערשטאנדעס) ובין דברי הנפש המתאוה (שפראכע דעס אפפעקטס) (רוו״ה).
קמח סלת – אם האשה היא טובת עין אין בעלה צריך לבאר לה כל פרטי הדברים המשובחים שתסדר לפני אורח נכבד הבא אל הבית, כי היא מעצם טוב לבבה תכין את היותר משובח כראוי לפי דעת בעלה לערך הנכבד, ולפי שהאריך אברהם להזכיר באר היטב לקחת את הקמח ואת הסלת (זה לעמילן של טבחים וזה לעוגות, כבמדרש וברש״י) שהם דברי מותר, שיראה מזה אילו לא היה מבאר לה היה חושדה שתקח מן הקמח הגרוע ולא מן הסלת, לכן דייק ר׳ יצחק (ב״מ פ״ז) כתיב קמח וכתיב סלת מכאן שאשה עיני׳ צרה באורחים. והדברים פשוטים וא״צ לדברי מהרש״א שם בח״א לומר דדברי ר׳ יצחק אינם מסכימים עם דברי המדרש שמחלק בין קמח לסלת, ונהפוך היא שדברי שניהם מכוונים ומתאחדים, ורש״י כתב שם בדברי ר׳ יצחק היא אמרה קמח והוא אמר סלת, ולא ידעתי למה הוציא ר׳ יצחק משפטן, והרב בעל עיון יעקב האריך שם בדברי רש״י והוסיף בדחוקים, והוא ללא צורך, כי דברי ר׳ יצחק נוסדו על יתור לישנא דקרא וכאמור - עכ״פ יצא לנו מרבותינו ההבדל שבין קמח לסלת, ולדבריהם חסר וי״ו במלת סלת, וטעם חסרונו הוא מפני שהסלת נכלל בקמח והוא יוצא ממנו ונחשב כדבר אחד עמו, דומה למ״ש (חבקוק ג) שמש ירח עמד זבולה שחסר וי״ו ולא אמר עמדו לשון רבים מפני שהירח נכלל בשמש ומקבל האור ממנו, ושניהם כאחד קרובים: ויראה ששם קמח הונח בכלל על גרעיני התבואה הטחונים ושחוקים כמו שהם שנתערבו בו עוד החלקים שאין בהם צורך ותועלת למאכל, כגון הסובן והמורסן ועפרורית הדק, וכ״כ רש״י (בסוטה י״ד) קמח הכל מעורב כמו שנטחן, לכן נקרא קמח ע״ש המחוי ר״ל מחוי והתמעכות הגרעינים, ושם סלת הונח בפרט על החלק החשוב והמשובח הנשאר לבדו מגרעיני התבואה אחרי הטחנם והוסר מהם ע״י הניהול כל שאין בו תועלת למאכל כגון הסובן והמורסן וגם הקמח הדק שהוא כעין עפרורית לבנה שאין בו צורך לכן נקרא סולת על שם חשיבותו כעין שרש סלל שהוראתו השבח והחשיבות כמו סלו לרוכב בערבות סלסלה ותרוממך. עודך מסתולל בעמי, תתרומם ותתחשב על עמי, וגם בלשון ערבי תקרא התבואה המפוצלת מהקליפה החיצונה בשם סלת (ריינעס מעהל). ורבי שלמה פאפענהיים אמר נקרא הקמח המזוכך והנקי ביותר בשם סלת מענין סלסלה ותרוממך שענינו (לרש״י שם והוא מדברי רבותינו) חזור בה חזור בה וכענין מסלסל בשערו שמסדרם בחזרה הנה והנה בדרך היותר נאות, ומזה מלת סלה שבמזמורי תהלים וחבקוק והוא ג״כ ענין החזרה והכפלה והוא סימן שיחזיר המנגן פרק השיר והמזמור עוד הפעם (וויעדערהאָלענד), וכ״ד שיש בו תשמיש מרובה בעוברים ושבים הנה והנה נקרא מטעם זה בשם מסלה, וכן ע״ש העסק המרובה שצריך לעשות בקמח לשיצא קב ונקי נקרא סלת, ואמרו (מנחות ע״ו) שהחטין של מנחות צריכות ג׳ מאות שיפה וה׳ מאות בעיטה והוא כדי להסיר הקליפה והחרצן שלו היטב ויצא הקמח נקי ביותר, ואף ר״י דפליג התם מודה הוא שצריך עכ״פ בעיטה מרובה להזדקקות הקמח. הארכתי קצת בזה לפי שראיתי לאחד המגמגם בדברי רבותינו בענין זה, באין מבין שדבריהם בנויים על אדני שרשי הלשון.
שלש סאים – לא כלם לאכול מיד, אלא שיקחו להם לדרכם לצידה (קלעריקוס וראזנמילר).
עוגות – חררות דקות כמנהג הערבים עד היום, וזה דרך עשייתם כעדות
Thevenot (Iter orientale, liber II. cap. 32.):
Vescuntur etiam libis, seu placentis, inter quos Mafrucam in deliciis habent. In vase ligneo farinam aqua diluunt, massamque conficiunt, quam diligenter depsunt, deinde in placentas tenues et rotundas, cujus diameter est sesquipedalis, extendunt. Eas purgato ubi ignis accensus fuerat loco, calenti in arena imponunt teguntque calidis cineribus primum, deinde prunis. Cum alterum latus coctum est, placentam invertunt, cineribus et prunis similiter tegunt, donec id quoque latus coctum sit.
וזה טעם עוגה בלי הפוכה ({הושע} ז׳:ח׳). וגם אובידיוס (Fastorum, lib. 6. v. 531) כתב:
Liba sua properata manu Tegua Sacerdos,
Traditur in subito cocta dedisse foco.
ושרש עוגה עוג, כי הגימ״ל רפה, ועוג ענין עגול, כשרש חוג, וכן בלשון חכמים (תענית כ״ג ע״א) עג עוגה ועמד בתוכה, ובל׳ ערבי עאוג incurvavit, arcuavit.
three se’ah. Not to be eaten all at once, but to be taken on their journey for provisions (Clericus and Rosenmueller).⁠1
cakes (ugot). Thin cakes, after the manner of the Arabs to this day. This is the way they are made, according to the testimony of Thévenot (Iter orientale, Book II, ch. 32):
Various types of cakes are consumed, among which the Mafruca is their favorite. In a wooden vessel they dissolve flour with water, and they prepare a mass, which they carefully knead, and then they stretch it out into a thin, round cake a foot and a half in diameter. In a clean place where a fire has previously been lit, they place it in sand and cover it first with hot ashes, then with coals. When the one side is cooked, they turn the cake over, likewise covering it with ashes and coals, until that side is cooked as well.
This is the meaning of the expression “a cake not turned” (Hosea 7:8). Ovid, too, wrote (Fasti, Book 6, v. 531): “The Tegean priestess is reported to have made cakes in haste with her own hand and to have quickly baked them on the hearth.”
The root of עוגה (ugah, “cake”) is עוג, as indicated by the “weak” gimel [without a dagesh]. The word עוג denotes “circle” (iggul) and is related to the root ḥug (“to make a circle”). Thus in Rabbinic Hebrew we find, “He drew a circle [ag ugah] and stood within it” (Ta’anit 23a). In Arabic, עאוג means “he bent,” “he curved.”
1. {Translator's note: One se’ah is said to equal 13.3 liters.}
שלש סאים קמח סלת – הצירוף ״קמח סלת״ אינו מופיע במקום אחר. ״קמח״ הוא הסוג הגרוע של קמח, ואילו ״סלת״ הוא הסוג המשובח. ואין הכוונה שהקמח יותר גס מן הסלת, שהרי למדנו במסכת מנחות (עו:) שהיו מנפים את הקמח שוב ושוב, עד שהסלת המשובחת נשארה בנפה, ואילו הקמח הגרוע היה עובר דרך הנפה כעפר דק. זהו גם הסבר המאמר (אבות ה, יח), ״נפה קולטת את הסלת ומוציאה את הקמח״.
ממנחות (שם) למדנו עוד שללחם הפנים הוציאו עשירית האיפה סלת מסאה (שלישית האיפה) קמח. יש לזכור שעשירית איפה שווה לשיעור העומר, כמות המספיקה למזון אדם ליום אחד, שהיא שיעור חלה.
מסתברא אם כן שאברהם אמר לשרה למהר ולנפות את הסלת מתוך שלוש סאים של קמח. בסולת זו יהיה עשרון לכל אורח – כמות מספקת וראויה לרמת הכנסת האורחים של אברהם.
וימהר – ספר איך חרד אל המצוה במהירות ואיך זרז בזה כל ב״ב, שצוה לשרה שהיא בעצמה תלוש ותעשה העוגות, וצוה שתקח שלש סאים קמח להוציא מהם הסולת.
HASTENED. The narrative reveals with what anxiety he hastened to fulfill the mizvah — and how he spurred on all of his household, telling Sarah to knead and make cakes herself as well as to prepare three measures of flour by removing the waste.
וימהר1: פועל יוצא2, שצוה לעשות מהר, והזהיר את שרה שתמהר את שפחותיה3 ללוש ולהכין הכל4, ומש״ה לא כתיב ׳וירץ אברהם׳ כאן5, דאהל שרה היה סמוך ולא נצרך לרוץ כי אם למהר המעשה.
{וימהר: לא כתיב ׳וירץ׳, היינו ממקום שעמד עם האנשים עד האוהל. אלא משום שאין דרך ארץ לרוץ מן האורח, אלא בא עם האורחים במהירות6.}
1. קשה לרבינו, כפי שממשיך בדבריו, הרי אהלה של שרה היה במקום, ואין צורך לרוץ וכדו׳, או אפילו ללכת מהר, א״כ מהו ״וימהר״.
2. כמו ״מהרו את המן״ (אסתר ה,ה), במשמעות להאיץ ולזרז. רבינו יפרש אפוא, כי אברהם זירז את פעולתו ביחס אל שרה (ואין הכוונה שהוא בעצמו רץ מהר אל שרה, כפי שמפרש). לפי זה ״ויאמר מהרי״ היא בבחינת פירושא קא מפרש ל״וימהר״, או בבחינת כלל (״וימהר״) ואחר כך פרט (״ויאמר מהרי״). (הערת אאמו״ר).
3. אך לכאורה ענין זה כבר מוזכר – ״מהרי שלש סאים״... (עיין בהערה הקודמת).
4. כך שגם ״מהרי״ הוא פועל יוצא, וכאן המושא (׳שפחותיה׳) הוא מובן מאליו. וצריך עיון כיצד יפרש רבינו את הסיפא ״לושי ועשי עוגות״ (הערת אאמו״ר).
5. כמו (פסוק ז׳) ״ואל הבקר רץ אברהם״, כי שם היה מרחק בינו ובין מקום מרעה הבקר (הערת אאמו״ר).
6. לכאורה דברי רבינו כאן סותרים את דבריו בקטע הקודם.
שלש סאים – דהיינו איפה, והרי זו מנה עשירה ביותר בשביל שלושה אנשים, שכן, במדבר הספיק עומר אחד, והוא עשירית האיפה,⁠1 לאיש ליום תמים.⁠2
סלת – מלשון סלה, דהיינו להניע, להניף, כלומר קמח המתקבל על ידי הנפה.
עגות – הן עוגות עגולות הנאפות באפר; השווה מלכים א י״ט:ו׳.
2. שם ט״ז:ט״ז.
מהרי שלש סאים קמח סולת – פירוש שמשלש סאים יהא סולת וזה עשרון מסאה כדאמר בלחם הפנים (מנחות דף ע״ו) כיון דמחטים ומישן כו׳ ועשרון הוא מאכל אדם והאכל במ״ז ה״ז בריא ומבורך (עירובין פ״ג) וחייב בחלה ואסור לטמא חולין הטבולין לחלה (עו״ג נ״ו) לכן שרה שפירסה נדה לא לשה זה. ודו״ק.
קמח סולת – כתיב קמח וכתיב סולת, א״ר יצחק, מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש.⁠1 (שם שם)
1. פירש״י שהוא אמר סולת והיא אמרה קמח, ולא נתבאר המקור לזה, ופשטות הכתוב מורה שהוא אמר שתיהן, ועיין במפרשים. והנה מלשון הגמרא כתיב קמח וכתיב סולת משמע דהדיוק הוא דאחד מיותר, ובאמת כן מפורש במ״ר, אם קמח למה סולת ואם סולת למה קמח, ובספר חסידים כתב ליישב דיוק זה, דמתחלה אמר אברהם קמח לבד, וסתם קמח כולל כל מיני קמח, גרועים וטובים, ואח״כ נמלך אברהם אולי תתן שרה קמח גרוע ולכן הוסיף סולת, ולפי״ז ממילא מבואר דאשה עיניה צרה באורחים, מדחשש אברהם שמא תתן קמח גרוע, ודו״ק.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳רד״קחזקוניפענח רזארמב״ןר׳ בחייהדר זקניםטור הפירוש הארוךר״י אבן כספימזרחיאברבנאלתולדות אהרןגור אריהכלי יקרמנחת שישפתי חכמיםאדרת אליהו לגר״אר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמהתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144