[פב]
1וימהר אברהם האהלה, מלך אסור ברהטים
(שיר השירים ז׳:י׳), אמר להן הקב״ה כביכול אסור אני ביניכם, בזכות מה, בזכות הריצות שרץ אברהם לפני, שנאמר וימהר אברהם האהלה, ואל הבקר רץ אברהם
(בראשית י״ח:ז׳). (מדרש אגדה)
[פג]
2וימהר אברהם, ראה כמה מצות חביבות על אברהם ועל אנשי ביתו בתחלה וירץ לקראתם
(בראשית י״ח:ב׳) וכאן וימהר אברהם. (מדרש החפץ)
[פד] 3ויאמר מהרי וגו׳, ד׳ מדות בנשים כו׳ עצלניות כו׳ מהרי שלש סאים קמח וגו׳. (אבדר״נ נו״ב פמ״ה)
[פה]
4האהלה אל שרה, כל כבודה בת מלך פנימה
(תהלים מ״ה:י״ד) שנאמר האהלה אל שרה. (פס״ז)
[פו]
5שלש סאים קמח, ומנין שעשה להם תשע סאין של סולת שנ׳ וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת, שלש כמשמען, קמח הרי שש, סלת הרי תשע.
(אדר״נ פ׳ יג)
[פז]
6שלש סאים, וגו׳ ר׳ אביתר אמר ט׳ סאין אפתה, ג׳ לעוגות ג׳ לחביץ ג׳ למיני מלוטמיה, ורבנן אמרי ג׳, אחד לעוגות ואחד לחביץ ואחד למלוטמיה.
(בראשית רבה מ״ח)
[פח]
7קמח סלת, כתיב קמח, וכתיב סלת, אמר רב מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש.
(ב״מ פז.)
[פט] 8שלש סאים קמח סלת, אם קמח למה סלת, אלא ג׳ סאין היה קמח והוציאה מהן סאה סלת. (פס״ז)
[צ]
9לושי ועשי עגות, וכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר
(בראשית י״ח:ה׳), ואילו לחם לא אייתי לקמייהו, אמר אפרים מקשאה תלמידו של ר׳ מאיר משמיה דר״מ אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה.
(ב״מ פז.)
[צא]
10לושי ועשי עגות, שבניסן נולד יצחק, ומנין אלא כשהמלאכים באים אצל אברהם מהו אומר לושי ועשי עוגות שהיה פסח ואמר לו שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך
(בראשית י״ח:ט׳). (פס״ר פ״ו)
[צב] 11ועשי עגות, שלא יהיה חמץ, כדי שלא יהיה איסור. (מדרש אגדה)
[צג] 12לושי ועשי עגות, א״ר חמא ב״ר חנינא המן כשניתן לישראל באלוש ניתן להם, ולמה באלוש בזכות אמנו שרה, דכתיב לושי ועשי עוגות לכך נתן להם באלוש. (תנ״י בשלח כ״ב)
[צד]
13לושי ועשי עגות, שרה כשבאו המלאכים לבשרה והניחה כל שפחותיה ולשה ועשתה עוגות כו׳ שרה לשה ועשתה עוגות למלאכים ואתם נשים לשות בצק לעשות כונים
(ירמיהו ז׳:י״ח), מפני מה לא עשיתם מה שעשו אלו, חלפתם מעשיהם. (פס״ר פל״א)
1. לעיל מאמר לט. ולקמן מאמר פג. בבאור.
2. במדרש אגדה, וימהר אברהם מלמד שמעשה הצדיקים במהירות, ובלק״ט ויאמר מהרי שלש סאים זריז ומזרז במצות, ובשכ״ט מכאן שמזרזין למזומן [למזרז], ובלקח טוב מקץ מד, יא. וימהרו ויורידו, זריזים בני זריזים, וימהר אברהם, ועי׳ בספר חסידים מכת״י צד רס. ולעיל מאמר פב.
3. ראה בתורה שלמה לעיל פ״ג מאמר מט. בבאור וצרף לכאן ולקמן מאמר קמא.
4. במדרש החפץ כאן, וימהר אברהם האהלה אל שרה, ענינו לאהל אלא כל שאתה צריך ליתן לו למ״ד בתחלתו תן לו ה״א בסופו.
5. באבות דרבי נתן נו״ב פכ״ג בסגנון אחר ומנין שאפה להם תשעה סאין שנאמר שלש סאים קמח סולת הרי ג׳, לושי ועשי עגות הרי שש, מלמד שעשה להם שלש אחרות מיני דובשנין, ועי׳ לקמן מאמר פז. ובמדרש אגדה מהרי שלש סאים קמח סלת שלש סאים מקמח ושלש סאים מסלת.
6. לעיל מאמר פו. תנחומא וירא ד. למלוטמיה, מאכלים המתוקנים בדבש, עי׳ לעיל בבאור מאמר פו.
7. סולת, עדיף מקמח, מכאן שהאשה עיניה צרה באורחין היא אמרה קמח והוא סלת (רש״י), ומפרשים דאברהם אמר סתמא שלש סאים ושרה שאלה אם תביא קמח ואברהם אמר סלת ש״מ דאשה עיניה צרה באורחין, ומדברי השכ״ט נראה דהלמוד הוא משום דהיה צריך לפרש קמח סלת, ואם לא היה מפרש לא היתה מביאה סלת.
8. לעיל מאמר פו, פז.
9. ב״ר מח. לקמן מאמר צו, קט. תנחומא וירא יג. ויש בענין זה מאמר ארוך בברייתא דנדה פ״ג ה״ב נדפס בתוספתא עתיקתא וז״ל אמרו חכמים לא נולד יצחק עד שראתה שרה דם ונתעברה, מה טעם, מהרי שלש סאים קמח סלת, מכאן שנה ר׳ אלעזר בן עזריה כיון שנתבשרה שרה לא האמינה עד שראתה נדה, לאחר שאמר מהרי שלש סאים קמח חוזר ואומר ואל הבקר רץ אברהם, אלא בשעה שנתעסקה שרה בעיסה נתנדה, ולמה לא נתנה רשות לשפחותיה שיתעסקו בעיסה, אלא בשעה שבשרו המלאכים לאברהם ביצחק, צריכה היא לבדוק את עצמה עד שמצאה ראי׳ לדבריהם, מיד בדקה עצמה בעיסה ונתנדת, כיון שראה אברהם שנטמאת שרה בעיסה, אל הבקר רץ אברהם, אמר לה הטובה שבנשים למה נשתנו פניך, אמרה לו חייך נטמאתי ונטמאה עיסתי, הלך ובדקה ומצא דבריה מכוונים והאמין על מה שאמרה לו, א״ר חייא במה בדקה אברהם, לקח את העיסה ונתגעלה פניה של עיסה כשרה, ולא עוד אלא שצפה בפניה וראה אותם שהאדימו, אמר אברהם צריך אני לאבד עולמי מפני הניין שעה אחת, מיד ואל הבקר רץ אברהם ולמה מנע עצמו מעיסה אלא שראה שעיסתה של שרה טמאה היא, ומי גלה לו, אלא הקב״ה גלה לו כמד״א עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי ואין שמירה אלא בנדה ע״כ.
10. בב״ר פמ״ח לושי ועשי עוגות הד״א פרס הפסח היה, ועי׳ לקמן מאמר קסה. ובמדרה״ג מוסיף כתיב הכא ועשי עוגות וכתיב התם עוגות, ועי׳ ב״ר פ״ז ותוס׳
ר״ה יא. ולעיל פי״ז מאמר קסו. ובלק״ט לושי ועשי עוגות, להאכיל לחם חמודות,
עגות רמז רמז שעתידין בניו לעשות עוגות בצאתם ממצרים הה״ד ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות, ובמכלת׳ דרשב״י שמות יב, לט. ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות (
שמות יב, לט.) אין עוגה אלא חררה כענין שנאמר לושי ועשי עוגות, ועי׳ במכלתא בא פי״ד, ועי׳ ערוך ער׳ חד.
11. לעיל מאמר צא.
12. בב״ר מח. בסגנון אחר, ר״י ור״ל בשם רחב״ח הוא מדבר סין הוא מדבר אלוש מאיזו זכות זכו ישראל שניתן להם מן במדבר [והיכן ירד באלוש] בזכותו של אברהם שאמר לושי ועשי עוגות: וכ״ה בשמו״ר כה, ה. ובתנחומא תצוה יג. וחלות מצות לחם, מצות בזכות שרה לושי ועשי עוגות, ובלק״ט שם הגירסא לזכור זכות שרה אמנו, דכתיב לושי ועשי עוגות, ובמנורת המאור לר״י אלנקוה ח״ב כב. מביא מהר׳ יהודה ז״ל בן הרא״ש, פסח כנגד אברהם דכתיב ביה לושי ועשי עוגות ובפסח היה, שבועות כנגד יצחק, סוכות כנגד יעקב.
13. מעין דרש זה בתנ״י חיי״ש חגרה בעוז מתניה
(משלי לא, י) שאמר לה אברהם, מהרי שלש סאים קמח סלת וגו׳, ובאגד״ב פל״ד חגרה בעוז מתניה בשעה שבאו המלאכים לאכול אצל אברהם מהרי שלש סאים וגו׳, ובמדרש אגדה לושי כדי שיהיה המצוה על ידה.