Bereshit 18 – בראשית יח‏ – Mikraot Gedolot

[קלו] ¹שוב אשוב, אין מלאך עושה ב׳ שליחות מיכאל הלך לבשר את שרה, שוב נשוב אליך אין כתיב כאן אלא אשוב עשה שליחותו והלך לו. (תנ״י וירא כ)

[קלז] ²שוב אשוב, והנביא אלישע אמר כעת חיה (מלכים ב ד׳:ט״ז) ולא אמר אשוב אלא שהמלאך חי וקיים לעד אבל אלישע לא חתך על עצמו שהוא חי הה״ד והנבאים הלעולם יחיו (זכריה א׳:ה׳). (מדרש החפץ)

[קלח] ³שוב אשוב וגו׳, נזדווג המלאך ואמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך, ולא מצינו שהעמיד את דבריו ושב, הלכו ובדקו את הדבר לפני ר׳ ישמעאל ור׳ חנינא אמרו להם מה תאמרו במלאך שבשר את שרה חזר או לא חזר, אמר להם ר׳ חנינא והלא מצינו במלאך שחזר אלא שנתכנה בשם אלוה ומפני כך לא פירשה תורה אותו אלא מן הצד, ומה טעם וה׳ פקד את שרה כאשר אמר (בראשית כ״א:א׳) אותו המלאך, ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר (בראשית כ״א:א׳) הקב״ה. (ברייתא דמס׳ נדה פ״ג ה״ב)

[קלט] ⁴שוב אשוב אליך כעת חיה וגו׳, זש״ה וגם נצח ישראל לא ישקר וגו׳ (שמואל א ט״ו:כ״ט), אמר הקב״ה לא אהיה כבשר ודם, אלישע בשר ודם מפני שהאכילה אותו השונמית שנאמר ותחזק בו לאכל לחם (מלכים ב ד׳:ח׳) אמר לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן (מלכים ב ד׳:י״ז) וקיים, שנאמר ותהר האשה ותלד בן למועד הזה וגו׳ (מלכים ב ד׳:י״ז) על אחת כמה וכמה אני שאמרתי לאברהם למועד הזה כעת חיה והנה בן לשרה אשתך שאני מקיים, לפיכך אמר בלעם לא איש אל ויכזב וגו׳ (במדבר כ״ג:י״ט). (אגדב״ר פכ״ח)

[קמ] ⁵שוב אשוב אליך כעת חיה, זבדי בן לוי אמר סרט לו סריטה על הכותל וא״ל לכשתגיע החמה לכאן תהי נפקדת וכיון שהגיעה חמה נפקדה שרה שנא׳ וה׳ פקד את שרה (בראשית כ״א:א׳). (תנחומא וירא יג)

[קמא] ⁶ושרה שומעת, ארבע מדות בנשים כו׳ צוותניות מנין דכתיב ושרה שומעת פתח האהל שהיתה מציתה על המלאך. (דב״ר ו, יא)

[קמב] ⁷והוא אחריו, זה ישמעאל, והוא אחריו מפני היחוד, והוא אחריו זה המלאך שהביט לאחריו והרגיש שבאה אורה מאחריו. (בראשית רבה מ״ח)

[קמג] ⁸והוא אחריו, פתח האהל היה אחר המלאך שלא החזיר פניו לפתח האהל כדי שלא יעיין. (מדרש אגדה)

[קמד] ⁹שוב אשוב, כיון דאמר הנה באהל מיד ויאמר שוב אשוב אליך וכו׳ אורח ארעא דעד דלא אזמין אברהם קמייהו למיכל לא אמרו ליה מידי בגין דלא יתחזי דבגין ההוא בשורה קא אזמין להו למיכל, בתר דכתיב ויאכלו (בראשית י״ח:ח׳) כדין אמרו ליה ההיא בשורה. (זח״א קב.)

1. ב״ר פ״נ לקמן יט, א.

2. דרש זה מובא בב״ר פנ״ג על הפסוק למועד אשוב וגו׳ אותן המלאכים שבישרו את שרה כך אמרו למועד אשיב וגו׳ [אלישע] אמר לה אותן המלאכים שהיו יודעין שהן חיין וקיימין לעולם אמרו למועד אשוב אליך, אבל אני שאני בו״ד קיים היום מת למחר, בין חי בין מת למועד הה כעת חיה את חובקת בן, וכנראה הי׳ לפני בעל מדרש החפץ על הפסוק שלפנינו, בלק״ט ויאמר שוב אשוב אליך, מיכן ידענו שמלאך היה, שאדם אין יודע עתו שיאמר שוב אשוב שהרי אלישע אמר לשונמית למועד ולא אמר שוב אשוב, וכ״ה בשכל טוב ומדרש אגדה, ועי׳ ברש״י כאן, ולקמן מאמר קלט. ובשכ״ט מוסיף כעת היה כעת הזאת לשנה הבאה, וכולכם היו חיין וקיימין, וברשב״ם ורד״ק פי׳ חיה מלשון יולדת כמו והחיה תנעול את הסנדל (יומא עו).

3. לעיל מאמר קלה, ובתנ״י וירא לא. כחש מעשה זית כחשים היו הדברים שבשרו מלאכי השרת לשרה (בתמיה) שוב אשוב אליך, ובס׳ הפרדס לרש״י בלקוטים סי׳ מד. (צג.) ויאמר שוב אשוב אליך, והלא לא מצינו בשום מקום ששב המלאך לאברהם לבשרו אלא כאן בישרו שוב אשוב אליך שיהא הנער צריך חיות, ומתי היה זה בהר המוריה שעקדו אביו שנא׳ ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים ויאמר אליו אל תשלח ידך אל הנער וזה היה אותו מלאך ועתה שב להציל את יצחק וקיים שוב אשוב אליך. ובזח״א קב: מבואר כעין דרש זה ויאמר שוב אשוב וגו׳, שוב אשוב מבעי ליה דהא מפתחא דא למפקד עקרות בידא דקב״ה איהו ולא בידא דשליחא אחרא כמה דתנינן תלת מפתחות אינון דלא אתמסרא בידא דשליחא, דחיה ותחה״מ וגשמים כו׳ אלא ודאי קב״ה דהוה קאים עלייהו אמר ליה מלה בג״כ כתיב ויאמר שוב אשוב אליך כו׳, ובמדרש אור האפלה איתא שוב אשוב אליך כעת חיה ומתי שב בשעה שאמרה מי מלל לאברהם.

4. לעיל מאמר קלו, ועי׳ פס״ר פמ״ב.

5. לעיל פי״ז מאמר קמט. ופס״ר פ״ו עיי״ש במ״ע, ובמדרה״ג לכשתגיע השמש למקום הוה תתעבר ולכשתגיע למקום אחר תוליד.

6. ב״ר יח, לעיל פ״ב מאמר רפה. בבאור. אדר״נ נו״ב פמ״ה, דב״ר ו, יא. תנ״י וישלח יז, תנחומא שם.

7. עי׳ בתרגומים כאן, בלק״ט והוא אחריו זה ישמעאל דכתיב והוא יהי׳ פרא אדם, ובשכל טוב ואברהם אחרי המלאך היה מצניע את אשתו ממנו, שנדמה לו בדמות ערבי והערבים שטופי זמה, ונראה דמפרש כן דברי הב״ר מפני היחוד, וכן בפרש״י מפני היחוד, שהיה ישמעאל ממוצע בין שרה למלאכים, וכתרגום הירושלמי. שבא אורה כו׳ שהמלאכים היו יושבים בחוץ תחת העץ והיה האהל מאחוריהם שאחוריהם אל אהל שרה כו׳ באת שרה לשמוע מה הם מדברים כו׳ הבהיקה החצר מהוד יפיה כו׳ והרגיש המלאך (רש״י), ובמנח״י הגירסא והוא אחריו הרגישה שבא האורח, והפי׳ שרה הרגישה שבא האורח שבשבילה אמר לה אברהם לושי כו׳ עיי״ש עוד גרסאות, ולקמן מאמר קמג. ול״נ פי׳ חדש בב״ר לפ״מ דמבואר לעיל מאמר צ. דפרסה נדה ולעיל מאמר קלה. לענין הרחקת נדה ומבואר שם בברייתא דנדה מובא ברמב״ן בראשית לא, לה. עי״ש בתוספתא עתיקתא נד. אסור לשאול בשלומה של נדה, אפי׳ הדבור היוצא מפיה טמא, ומבאר שם כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאד כו׳ כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו כו׳ והיו יושבות בדד ״באהל״ לא יכנס בו אדם ולכך אמרה רחל ראויה הייתי לקום כו׳ אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך וגם ״לא ללכת באהל כלל״ שלא תדרך אתה עפר רגלי, ומטעם זה י״ל דמפ׳ והוא אחריו, דלכן עמדה פתח האהל אחריו של מלאך מפני שהרגישה שבא האורח (כגי׳ המנח״י ושאר כת״י) וכלשון הגמ׳ אורח בזמנו בא, נדה טז: היינו שפרסה נדה כנ״ל, ואסור לשאול בשלום אשה נדה, ועי׳ לקמן מאמר קג. וכן לישנא דקרא חדל להיות לשרה ״ארח כנשים״ ואולי י״ל דזה קאי גם על הטעם מפני יחוד שעמדה פתח האהל ולא נכנסה להמקום שהאורחים יושבים מטעם הנ״ל שהרגישה שבא האורח.

8. וכ״ה במדרש הגדול והוא אחריו האהל אחריו, לעיל מאמר קמב. ובמדרש החפץ והוא אחריו, ענינו והמלאך אחר הפתח האהל ויש א׳ אחר אברהם, ועי׳ באע״ז וש״מ ובתרגום הפשיטא ובחזקוני כאן ובפרש״י בב״ר, ובספר חסידים מכת״י סי׳ ת״ת ובסי׳ תתשעב, כתיב ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו הרי אחוריהם כנגד הפתח מלמד דרך ארץ לאורחים ולכל אדם שלא יהיו מעיין במקום שהנשים שם כי שרה היתה באהל, אלא יפנה אדם גבו למקום שהנשים שם. ועי׳ בזהר ח״ג קג, קטו.

9. ועי׳ בזהר ח״א קא: קג. זהר ח״ב מד:

וַאֲמַר מְתָב אֲתוּב לְוָתָךְ כְּעִדָּן דְּאַתּוּן קַיָּימִין וְהָא בְרָא לְשָׂרָה אִתְּתָךְ וְשָׂרָה שְׁמַעַת בִּתְרַע מַשְׁכְּנָא וְהוּא אֲחוֹרוֹהִי.

He said, “I will return to you at this time when you will be alive, and Sarah, your wife will have a son.” Sarah was listening at the entrance of the tent that was behind him.

וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו

וַאֲמַר מֵתָב אֵיתוּב לְוָתָךְ כְּעִדָּן דְּאַתּוּן קַיָּימִין וְהָא בְרָא לְשָׂרָה אִיתְּתָךְ וְשָׂרָה שְׁמַעַת בִּתְרַע מַשְׁכְּנָא וְהוּא אֲחוֹרוֹהִי

כעת חיה – בזמן שאתם חיים

א. על פי לשון חז״ל המכנים יולדת חַיָּה, פירש ראב״ע ש״חיה״ מוסב לשרה: ״כעת הזאת לשנה האחרת ושרה חיה״, וכן ברשב״ם. אבל אונקלוס תרגם ״כָּעֵת חַיָּה״ – ״כְּעִדָּן דְּאַתּוּן קַיָּימִין״ ברבים, מוסב על אברהם ושרה. מסתבר שהתרגומים פירשו ״כעת חיה״ כמליצה המגדירה זמן: כשתשוב העת לתחיה. אבל מהעדר מקבילה בארמית מסלק אונקלוס את הביטוי הציורי ומתרגם בתרגום חופשי: בזמן שאתם חיים.⁠¹ ועל פי ת״א פירש גם רש״י ״כעת הזאת שתהא חיה לכם, שתהיו כולכם שלמים וקיימים״. וראה גם להלן בפסוק יד בשם התוספות.

בֵּן – בַּר, בְּרָא

ב. בדרך כלל בֵּן מתורגם בַּר כגון ״וַתֵּלֶד בֵּן״ (בראשית ד כה) ״וִילֵידַת בַּר״, אבל כאן תרגם ״וְהִנֵּה בֵן – ״וְהָא בְרָא״, וכן בשני פסוקים נוספים כהערת המסורה²:

בֵּן הַבֵּן דמתרגם בְּרָא ג׳ באוריתא: ״שוב אשוב״, ״על האבנים״ (שמות א טז) ״כל הבן הילוד״ (שמות א כב).

לדעת יא״ר, בדרך כלל מתורגם בַּר ואפילו בסוף פסוק, כגון ״וּלְשָׂרָה בֵן״ (יד) ״וּלְשָׂרָה בַר״. אבל כאן תרגם בְּרָא בגלל הטפחא וְהִנֵּה-בֵ֖ן וכן וּלְרִבְקָ֥ה אָ֖ח (בראשית כד כט) אֲחָא, בגלל הטפחא. ואולם מכיוון שאח מתורגם תמיד אֲחָא כתב ״באורי אונקלוס״ טעם שונה: כאן שנאמר ״וְהִנֵּה בֵן״ תרגם בְּרָא ביִידוע [השווה: ״וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים״ (בראשית כד סג) ״וְהָא גַמְלַיָּא״, לעומת ״עֲשָׂרָה גְמַלִּים״ (בראשית כד י) ״עַסְרָא גַמְלִין״]. גם ״וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא״ – ״אִם בְּרָא הוּא״ בגלל היידוע ״הוא״, וכן ״כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד״ צורה מיודעת – ״כָּל בְּרָא״.

וְהוּא אַחֲרָיו – מי?

ג. ״וְהוּא אַחֲרָיו״, מיהו הנושא? ראב״ע פירש ״והוא״ על המלאך: ״זה המלאך המדבר עם אברהם היה אחרי האהל״, וכמוהו גם רס״ג. אבל לפי רש״י: ״הפתח היה אחר המלאך״. והמיוחס ליונתן דרש ״והוא״ על ישמעאל שהיה מאזין בהחבא לדברי המלאך.⁠³ ת״א ״וְהוּא אֲחוֹרוֹהִי״ סובל את כל הפירושים. כנגד זאת פירושו של ״משך חכמה״ מנוגד לת״א.⁠⁴

אַחֲרָיו – אֲחוֹרוֹהִי, בַּתְרוֹהִי

ד. מדוע תרגם ״וְהוּא אַחֲרָיו״ – ״וְהוּא אֲחוֹרוֹהִי״ ואילו ״לזרעו אחריו״ (בראשית יז יט) ״לִבְנוֹהִי בַתְרוֹהִי״? ״באורי אונקלוס״ הבחין בין אַחַר המציין זמן (אחר כך, אחרי כן) שתרגומו בָּתַר, לעומת אַחַר או אַחֲרֵי המתייחסים למקום, שתרגומם אָחוֹר. לכן ״והוא אחריו״ – מקום הפתח שהיה מאחורי המלאך – ״וְהוּא אֲחוֹרוֹהִי״. וכן ״אל תביט אחריך״ (בראשית יט יז) ״לָא תִסְתַּכִי לַאֲחוֹרָךְ״ לצדך האחורי, ״אחרי המשכן יחנו״ (במדבר ג כג) ״אֲחוֹרֵי מַשְׁכְּנָא״, ורבים כן. אבל ״לזרעו אחריו״ וכן ״אחר המבול״ (בראשית ט כט), ״אחר הדברים האלה״ (בראשית טו א), ״אַחַר תַּעֲבֹרוּ״ (בראשית יח ה) מתורגמים בָּתַר כי כולם מציינים איחור בזמן. וכן תרגם ״והדלת סגר אחריו״ (בראשית יט ו) ״אֲחַד בַּתְרוֹהִי״ ״ותבט אשתו מאחריו״ (בראשית יט כו) ״מִבַּתְרוֹהִי״ [ולא: מֵאֲחוֹרוֹהִי] כי גם אלה מציינים זמן כמבואר במקומם.⁠⁵

1. וכן במיוחס ליונתן, אבל ת״נ מתרגם ״בשעתא חדא״. וראה רד״ק שפירש ״כעת חיה – כעת הזאת שתהיה שרה חיה, כלומר יולדת, וכן מצאנו במשנה שאמרו ליולדת חיה, כמו שאמרו והחיה תנעול את הסנדל. ולדעת המתרגם שתרגם בעדן דאתון קיימין, על העת אמר חיה, שתהא להם העת עת חיה, כלומר שתהיו אתם חיים ותלה החיות בזמן להתמדת החיים בו״.

2. קליין, מסורה, עמ׳ 52.

3. ״ושרה הוות שמעא בתרע משכנא וישמעאל קאי בתרה וציית מה דאמר מלאכא״, וכן בב״ר מח טז.

4. כי לדעתו גם ״והוא אחריו״ הוא מדברי המלאך: ״והוא, הוא הבן אשר תוליד שרה יהיה אחריו של אברהם וממלא מקומו ומתייחס אחריו, משא״כ ישמעאל ובני קטורה הם אינם אחריו״. תימוכין לפירושו הביא מהפרשה הקודמת: ״וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ... וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ״ (בראשית יז ז), נמצא שפירש ״אחריו״ כאיחור זמני [אחרי אברהם]. ואין זה כת״א שתרגם אֲחוֹרוֹהִי ולא בַּתְרוֹהִי.

5. וכתב עוד: שנים שהולכים זה אחר זה יש ביניהם איחור בזמן, כי הראשון מקדים את יציאתו ויגיע קודם לחברו. לכן כל אַחַר או אַחֲרֵי שאצל פועל ״הלך״ מתורגמים בָּתַר: ״הַהֹלְכִים אַחֲרֵי העדרים״ (בראשית לב כ) ״בָּתַר עַדְרַיָּא״, ״עבדך יעקב אחרינו״ (בראשית לב כא) ״אָתֵי בָּתְרַנָא״. גם הליכה מושאלת, נטייה או משיכה רוחנית לאיזה דבר, דומה ל״הליכה אחרי״ ומתורגמת בָּתַר: ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״ (במדבר טו לט) ״בָּתַר הַרְהוּר לִבְּכוֹן וּבָתַר חֵיזוּ עֵינֵיכוֹן״, ״ללכת אחרי אלהים אחרים״ (דברים יא כח) ״בָּתַר טָעֲוָת עַמְמַיָּא״.
לכאורה יקשו דבריו מתרגום ״וינהג את הצאן אחר המדבר״ (שמות ג א) ״בתר שפר רעיא״ שהוא תאור מקום, אבל לנוסח ״לאתר שפר רעיא״ מיושב. גם תרגום ״אשר אחר הרחים״ (שמות יא ה) ״דבתר ריחיא״ קשה, שהוא תאור מקום. אמנם ברוב הנוסחים גרסו ״דבבית ריחיא״. ״ואת רחל ואת יוסף אחרנים״ (בראשית לג ב) ״בתראין״, מאוחר לכל האחרים.

ואמר מחזר אחזר לוותך בשעתא הדא והא בר^א דכר לשרה אתתך ושר⁠(ת){ה} הוות שמעה בתרע משכנא וישמעאל הווה קיים מצית מן בתרה^ב.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מחזר אחזר לוותך בשעתא הדא והא בר״) גם נוסח חילופי: ״מחזור א⁠{ח}⁠זור לוותך בעידנא הדין והא ביר״.

ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קיים מצית מן בתרה״) גם נוסח חילופי: ״מבת׳⁠ ⁠⁠״, וגם נוסח חילופי ״קאם מן בתרוי״.

ואמר חד מנהון מיתב איתוב לוותך לשתא דאתיא ואתון קיימין והא בר לשרה אינתתך ושרה הוות שמעא בתרע משכנא וישמעאל קאי בתריה וציית מה דאמר מלאכא.

And One of them said, Returning I will return to thee in the coming year; and you shall be revived, and, behold, Sarah thy wife shall have a son. And Sarah was hearkening at the door of the tent, and Ishmael stood behind her, and marked what the Angel said.

ואמר מחזור אחזור לותך כעידן הדין דאתון קימין והא בר דכר לשרה אתתך ושרה הות שמעת לתרע משכנא וישמעאל הוה קאים מן בתרא.

And He said, Returning I will return to thee at that time, to revive you, and, behold, Sarah thy wife shall have a male child. And Sarah was hearkening at the door of the tent, and Ishmael stood behind her.

[טז] וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וגו׳ וְהוּא אַחֲרָיו – זֶה יִשְׁמָעֵאל, וְהוּא אַחֲרָיו, מִפְּנֵי הַיִּחוּד, וְהוּא אַחֲרָיו, זֶה הַמַּלְאָךְ שֶׁהִבִּיט לְאַחֲרָיו וְהִרְגִּישׁ שֶׁבָּאת אוֹרָה מֵאַחֲרָיו.

והוא אחריו – זה ישמעאל. והוא אחריו מפני ייחוד, והוא אחריו הרגישה שבא אורח.

ויאמר שוב אשוב אליך – ¹זה מיכאל שבישר את הבשורה הזאת, ²לפי שאין הקב״ה שולח מלאך אחד לעשות שתי שליחות, ואמר שוב אשוב אליך, ³יודע היה שלא ימות, אבל אלישע שהיה מבני אדם שהמות שולט בהם אמר לשונמית כעת חיה את חובקת בן (מלכים ב ד׳:ט״ז), ולא אמר שוב אשוב.

ושרה שומעת – מכאן שהנשים צייתניות הן.

פתח האהל – מכאן ששרה היתה עומדת פתח האהל, כדי שתשמע דברי המלאכים.

והוא אחריו – ⁴פתח האהל היה אחר המלאך שלא החזיר פניו לפתח האהל כדי שלא יעיין.

1. זה מיכאל. ב״ר פ״נ אות ב׳, ב״מ פ״ו ע״ב.

2. לפי שאין הקב״ה שולח מלאך אחד. ב״ר שם.

3. יודע היה שלא ימות עיי׳ ברש״י עה״ת בהרחבת לשון, וכן בלקח טוב מכאן ידענו שמלאך היה שאדם אין יודע עת שיאמר שוב אשוב שהרי אלישע אמר לשונמית למועד הזה ולא אמר שוב אשוב.

4. פתח האהל כו׳. וכן הביא רש״י הפתח היה אחר המלאך.

וַיֹּאמֶר שׁוּב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ – בְּפֶסַח נוֹלַד יִצְחָק. מִנָלָן, דִּכְתִיב, ״כָּעֵת חַיָּה״ לַמּוֹעֵד הַזֶּה אֵימַת קָאֵי, אִלֵימָא בְּפֶסַח וְקָאָמַר בַּעֲצֶרֶת, בְּחַמְשִׁין יוֹמֵי מִי קָא יָלְדָה, אֶלָּא דְּקָאֵי בַּעֲצֶרֶת וְקָאָמַר בְּתִּשְׁרֵי, אַכַּתִּי בְּחַמְשָׁא יַרְחֵי מִי קָא יָלְדָה, אֶלָּא דְקָאֵי בְּתִּשְׁרִי וְקָאָמַר בְּנִיסָן, אַכַּתֵּי בְּשִׁיתָא יַרְחֵי מִי קָא יָלְדָה, אוֹתָה שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת הָיְתָה. סוֹף סוֹף כִּי מַדְלֵי מַר יְמֵי טֻמְאָה בַּצְרֵי לְהוּ, אָמַר מַר זוּטְרָא, אֲפִלּוּ לְמַאן דְאָמַר יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה אֵינָה יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין יוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָעִין, שֶׁנֶּאֱמַר, ״וַיְּהִי לִתְקוּפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֵד״, מִעוּט תְקוּפוֹת שְׁנַיִם וּמִעוּט יָמִים שְׁנַיִם.

וְשָׂרָה שׁוֹמַעַת – מִכָּאן שֶׁהַנָּשִׁים צַיְּתָנִיּוֹת הֵן וְכוּ׳ (בְּרֶמֶז כ״ד).

וְהוּא אַחֲרָיו – זֶה יִשְׁמָעֵאל וְהוּא אַחֲרָיו מִפְּנֵי הַיִּחוּד וְהוּא אַחֲרָיו הַמַּלְאָךְ הִרְגִּישׁ שֶׁבָּאָה אוֹרָה.

קאל סארג֗ע אליך פי מת֗ל הד֗א אלוקת מן קאבל ויכון אבן לסארה זוג֗תך וסארה תסמע ענד באב אלכ֗בא והו וראה.

אמר: אחזור אליך בכמו הזמן הזה בשנה הבאה, ויהיה בן לשרה אשתך. ושרה שומעת בפתח האוהל והוא מאחוריו.

וראוי שנבאר מה הוא עניין ההבטחה: והנה בן לשרה אשתך, אחרי שאלהים אמר כבר לאברהם: וגם נתתי ממנה [לך בן]״. ונאמר שהדבור ההוא בתנאי היה, כי אמר ואתה את בריתי תשמר, וכשנימול נתקיים התנאי. והייתה זאת בשעת הסעודה, ככתוב: ושרה שומעת וגו׳⁠ ⁠⁠״.

ומה הוא הפירוש של והוא אחריו? התשובה – האהל אחריו.

וכן אנו שואלים: מה הוא [׳ואם על המשכב הוא׳]?

ונשיב: שזה כלי טהור, כי אמר לפני כן: ׳וכל [הנוגע בכל] כלי אשר תשב עליו׳, כלומר אם לא היה זה כלי שהיא ישבה עליו, אלא שהיה על המשכב, אז רק הוא {הנוגע בו} טמא.

ונשאל גם כן מהו: ׳כי מישראל והוא׳?

ונשיב: זהו המלך, כלומר עצת ישראל ועצת המלך היתה לעשות פסל. והיכן הזכיר את המלך? [ונאמר] במה שלפני הפסוק הזה, כי אמר: הם המליכו ולא ממני.

ונשאל עוד: מהו ׳מה אדבר ואמר לי והוא עשה׳?

ונשיב: הוא העושק הנזכר קודם, ככתוב: עשקה לי ערבני. וכמו שדברנו ב׳הוא׳ סתום, כך ראוי שנזכיר מקצת ממילות היא סתומות:

ונשאל: מהי ׳היא מתהלכת בין החיות׳?

ונשיב: היא האש כאמור ״ונגה לאש וגו׳⁠ ⁠⁠״,

ומהי: ׳ואת כל הארץ לי היא׳?

ונשיב: היא הצרה, ההריסה והנתישה הנזכרות קודם.

ונשאל עוד: מהי {עתה} ׳עת יזנה תזנותיה והיא׳?

ונאמר: היא מחשבת הלב הנזכרת בראש הפסוק בלשון נקבה: ואמר לבלה ניאופים. וכשהוא מתאר את המחשבה שהיא היצר, בלשון זכר, הוא אומר: בל לשזבותיה, וכשהוא מתארה בלשון נקבה הוא אומר בלה, וכמו אור ואורה, לב ולבה.

וינבגי אן נקול מא מעני הד׳ה אלבשרי אד׳ קאל לה והנה בן לשרה אשתך בעד מא ק׳ אללה לאברהם וגם נתתי ממנה לך בן. פנקול אן קו׳ ד׳אך כאן עלי שרט אד׳ קאל ואתה את בריתי תש׳ פלמא אכ׳תתן צארת אלברית מת׳בותהֵ. וכאן ד׳לך בסעודה לתסמע שרה כק׳ ושרה שומעת וג׳ ונקול ומא מעני והוא אחריו ונג׳יב אן אלאהל הוא אחריו. וכד׳לך נסל מא הו ואם על המשכב הוא ונג׳יב באנה כלי טהור לאנה קאל קבלה וכל הנגע בכל כלי אשר תשב עליו. פאן כאן אלכלי בדלא מן אן תשב עליו אנמא הו עלי אלמשכב פיטמא פקט. ונסל איצ׳א מה הו כי מישראל והוא ונג׳יב באנה אלמלך יקול מן ראי ישר׳ וראי אלמלך צנע אלצנם. ואין ד׳כר אלמלך פי מא קבל אלפסוק אד׳ קאל הם המליכו ולא ממני. ונסל איץ׳ מא הוא מא אדבר ואמר לי והוא עשה ונג׳יב באנה אלט׳לם אלמקדם ד׳כרה אד׳ קאל יי עשקה לי ערבני יא רבי קד ט׳למת נפסי פאקבלני. וכמא תכלמנא פי הוא אלמדגם כד׳אך ינבגי אן נד׳כר מן היא אלמדגם אבעאצ׳א ונסל איצ׳א מא הי היא מתהלכת בין החיות ונג׳יב באנהא אלנאר כמ׳ ק׳ ונוגה לאש וג׳. ומא הוא ואת כל הארץ היא פנג׳יב באנהא אלאפהֵ ואלהריסה ואלנתישה אלמקדם ד׳כרהא. ונסל איץ׳ מא הי (עתה) עת יזנה תזנותיה והיא פנקול הד׳א הו אלבאל אלמחכי באסם מונת׳ אלד׳י פי אול אלפסוק ואמר לבלה ניאופים. ואד׳א וצף באלתאנית׳ קאל בלה מת׳ל אור ואורה לב ולבה. וקד יתעג׳ב מן קו׳ ואב׳ ושרה זקנים [……] קו׳ וקד בקי לה מן עמרה קל״ט סנהֵ וקיל פיה ויולד בנים ובנות. ולא יעלמון הד׳א אלקום כן משאבהאת לבניה רג׳אלהם [……] אן חאדת׳הֵ חדת׳ת פי זמאן אב׳ וצאר [……] [אלו]⁠לאד קבל אלמאיה אלסנהֵ ולעל אב׳ [……] [ב]⁠סבב אל⁠[חא]⁠דת׳הֵ או בסבב אלמילה כמא [……]

כַעת – כעת הזאת, לשנה הבאה. ופסח היה, ולפסח הבא נולד יצחק. מדלא קרינן: כְעת חיה.

כעת חיה – כעת הזאת שתהא חיה לכם, שתהיו כלכם שלמים וקיימים.

שוב אשוב – לא בשרו המלאך שישוב אליו אלא בשליחותו של מקום^א אמר לו,⁠^ב כמו: ויאמר לה מלאך י״י הרבה ארבה (בראשית ט״ז:י׳), והוא אין בידו להרבות. אלא בשליחותו של מקום אמר לו כן, אף כאן בשליחותו של מקום אמר לו.

והוא אחריו – הפתח היה אחר המלאך.

א. כך בכ״י ליידן 1, ובדפוס רומא ואלקבץ. בכ״י פירנצה III.3, ויימר 651, פריס 155, דפוס ריגייו: ״בשם הק׳⁠ ⁠⁠״. בכ״י לייפציג 1 תוקן ״בשם הקב״ה״ ל״בשליחותו של מקום״.

ב. בכ״י לונדון 9403, לונדון 26917, פרמא 2708, פרמא 3256, פריס 157, גיליון פרנקפורט 19, פרנקפורט 152, דפוס רומא, אלקבץ מופיע כאן: ״אלישע אמר לשונמית (מלכים ב ד׳:ט״ז) למועד הזה כעת חיה את חובקת בן ותאמר אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך, אותן המלאכים שבשרו את שרה אמרו למועד אשוב. אמר לה אלישע אותם המלאכים שהם חיים וקיימים לעולם אמרו למועד אשוב, אבל אני בשר ודם שהיום חי ומחר מת, בין חי ובין מת למועד הזה וגו׳.⁠״ תוכן זה חסר בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, פירנצה III.3, ויימר 651, ועוד הרבה כ״י.

שוב אשוב I WILL CERTAINLY RETURN – The angel was not announcing that he would return to him, but he was speaking to him as God's agent (meaning that God would return). Similar is, "And the angel of Hashem said to her, I will greatly multiply your seed" (Bereshit 16:10), but he had no power to multiply, and was speaking only as God's agent. So also here, he spoke thus as God's agent. Elisha said to the Shunamite, "At this season when the time comes round you shall embrace a son" (Melakhim II 4:16), and she said, "Nay, my master, you man of God, do not lie unto your handmaid; see, those angels who made the announcement to Sarah said "at the appointed time I will return"! Elisha in effect said to her, "Those angels who live and endure forever could indeed promise "at the appointed time I will return", but I am only flesh and blood (human), alive today and dead tomorrow – but whether I live or die, "at this season [you shall embrace a son]" (Bereshit Rabbah 53:2).

כעת חיה means at this time next year – it was the Passover, and on the next Passover Yitzchak was born – since we do not read כְּעֵת (at "a" time) but כָּעֵת (at this time).

The words כעת חיה signify: at this time when there will be life to you – when you will all be healthy and alive.

והוא אחריו AND IT (literally, HE) WAS BEHIND HIM – The door was behind the angel.

ויאמר שוב אשוב אליך – ¹מיכן ידענו שמלאך היה. שאדם אין יודע עתו. שיאמר שוב אשוב. שהרי אלישע אמר לשונמית למועד הזה (מלכים ב ד׳:ט״ז) ולא אמר שוב אשוב.

כעת חיה – לשנה הבאה.

ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו – ²זהו ישמעאל. דכתיב ביה והוא יהיה פרא אדם (בראשית ט״ז:י״ב).

ד״א: והוא אחריו – ³הרגיש שבא אורה.

1. מיכן ידענו שמלאך היה. עי׳ רש״י עה״ת שם. אלישע אמר לשונמית למועד הזה כו׳.

2. זהו ישמעאל. ב״ר שם. וילקוט שם.

3. ד״א הרגיש שבא אורה. כן תקנתי. ובכ״י גם בכ״י פלארענץ בטעות אורח. וז״ל המדרש שם והוא אחריו זה המלאך שהביט לאחריו והרגיש שבא אורה מאחריו.

ויאמר שוב אשוב אליך – כפל הדיבור, כלומר אמת ונכון, כי בודאי אשוב בלי ספק, כעת חיה. כעת הזאת לשנה הבאה, וכולכם היו חיין וקיימין, אבל אלישע שהוא בן אדם ואינו יודע את עתו, לא אמר לשונמית, אלא למועד הזה כעת חי׳ את חובקת בן (מלכים ב ד טז):

והנה בן לשרה אשתך – מכאן שבפסח נולד יצחק:

ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו – ואברהם אחרי המלאך הי׳ מצניע את אשתו ממנו, שנדמה לו בדמות ערבי, והערבים שטופי זימה:

והוא אחריו^א – הפתח של אהל שרה היה אחרי המלאך, לפיכך שמעה שרה את דבריהם.

כעת חיה – כעת יולדת, כדכתיב: עת^ב יולדה ילדה (מיכה ה׳:ב׳), וכן בהלכה קרוייה היולדת: {חיה} (משנה יומא ח׳:א׳). וקרוב לדבר: כי חיות הנה (שמות א׳:י״ט), כעין מילדת.

א. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין), ד״ה ״והוא״ קדם לד״ה ״כעת״.

ב. בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין), וכן גם בר״י בכור שור: כעת.

Vehu' WHICH WAS BEHIND HIM: The opening of Sarah's tent was behind the angel. That is how Sarah heard the conversation.⁠¹

Ka-'et ḥayyah: According to the term of a birthing woman [i.e. nine months hence]. As it is written (Mi. 5:2), "According to the term² that a birthing woman gives birth.⁠" So also in halakhic literature a birthing woman is referred to as a ḥayyah.⁠³ The phrase (Ex. 1:19), ki ḥayot hennah, can be understood somewhat similarly – ḥayot implying that they are like midwives.⁠⁴

1. Rashbam agrees with Rashi and R. Joseph Bekhor Shor that vehu' refers to the opening of the tent. So do most moderns (e.g. Dillmann and Driver). Other interpretations of vehu' include Ishmael (Bereshit Rabbah 48:16), the angel (Ibn Ezra), and Sarah (Skinner, based on LXX and Samar.).
Rashbam's comment here may be seen as an expanded version of Rashi's wording, in order to better explain how Rashi's interpretation fits into the context of the verse.

2. Rashbam quotes the verse as if ka-'et were written there. MT reads 'et. See Esh, p. 90.

3. E.g. Yoma 8:1.

4. See also commentary ad Ex. 1:19 and ad Num. 23:23.
Rashbam’s commentary goes against the standard interpretation of both medievals (e.g. Rashi, Ibn Ezra and Nahmanides) and moderns (e.g. Gunkel and Driver) both in his understanding of ḥayyah as meaning a birthing woman and in his understanding that the promise was that Sarah would give birth in nine months time, not a year later. While Nahmanides’ counter-argument from 17:21 – "whom Sarah shall bear to you at this season next year" – seems quite strong, Rashbam could well argue that 17:21 was uttered three months before 18:10.
Rashbam's explanation can be found also in R. Joseph Bekhor Shor. The two are likely interdependent on this point; in fact, they both misquote Mi. 5:2 in the same manner. R. David Qimhi, in Sefer ha-shorashim, root h-y-h, agrees with Rashbam about the meaning of ḥayyah here, but still explains the promise as meaning twelve months hence.
Rashbam's novel interpretation was "rediscovered" by Skinner, here ("It is surprising that no one seems to suspect a reference to the period of pregnancy"), and has been accepted by some few moderns (John Gray, I and II Kings, p. 445 and Montgomery, ICC Kings, p. 371, who praises Skinner for his "ingenious" discovery). As Skinner notes, the interpretation offered by Rashbam would be better supported by a text that read ke'et, instead of ka-'et. (See also Rashi's concern about the vocalization.)

כעת חיה – כעת הזאת בשנה אחרת, ושרה חיה.

או: טעם חיה – כמו: לחי (שמואל א כ״ה:ו׳).

והוא אחריו – זה המלאך המדבר לאברהם היה אחרי האהל, ואברהם יושב בפתח האהל, ולא ראה את שרה.

ויש אומרים: פתח האהל שלה, והיה האהל אחרי אהל אברהם.

WHEN THE SEASON COMETH ROUND. Ka-et (when the season) means next year, at this time, and chayyah (cometh round), that Sarah will then be alive.⁠¹ It is like ko le-chai (so to life next year) (I Sam. 25:6).⁠²

WHICH WAS BEHIND HIM.⁠³ The angel who spoke to Abraham was behind the tent. Abraham sat in the tent door and consequently could not see Sarah. Others say that the door of Sarah's tent was behind the tent of Abraham.⁠⁴

1. Ka'et chayyah is not to be rendered as JPS does, but rather, next year at this season and Sarah will then be alive (Weiser, Netter).

2. See Ibn Ezra's comment on Gen. 16:14 and the notes to it.

3. The verse reads, ve-hu acharav, which is rendered by Ibn Ezra: and he (the angel) was behind it (the tent).

4. According to this interpretation ve-hu is to be rendered: and it. The "it" (ve-hu) refers to the door of Sarah's tent. The verse thus reads: and it (the door of Sarah's tent) was behind it (Abraham's tent) (Cherez).

כעת חיה – כמו דכתיב: עת^א יולדה ילדה (מיכה ה׳:ב׳), כי חיה היא יולדת. והיא נקראת חיה בהרבה מקומות בתלמוד, כמו: לחיה ולחולה (השוו בבלי ברכות נ״ג.). כי היולדת והמילדת שתיהן נקראו חיות, וזהו: לסוף תשעה או לז׳ חדשים.

ויש לפרש: כעת חיה – כעת הזאת שתהיו חיין, וכן תירגם אונקלוס.

פתח האוהל והוא – פתח האוהל היה אחרי הנביא, כי הפך פניו אל הגן ואחוריו אל האוהל, והיתה שרה קרובה משם ושמעה.

א. בכ״י (וכן גם ברשב״ם): כעת.

כעת חיה – AT THE TIME OF LIFE – As it is written: “The time the woman in labor gives birth” (Mikhah 5:2), because חיה is a woman giving birth. And she is called חיה in a lot of places in the Talmud, such as [a light kindled on Shabbat] for a woman giving birth or for a sick person (compare Bavli Berakhot 53a). Because the woman about to give birth and the midwife, both of them are called חיות, and this is at the end of nine or seven months.

And it is possible to explain: AT THE TIME ALIVE – at this time, may you be alive, and thus interprets Onkelos.

פתח האוהל והוא – FROM THE ENTRANCE OF THE TENT AND IT – the entrance of the tent was BEHIND the prophet, because he turned his face to the garden and his back to the tent, and Sarah was close by and overheard.

ויאמר – הגדול שבהם, והוא שאמר לו אברהם אם נא מצאתי חן בעיניך.

שוב אשוב אליך – זה הוא שבא לבשר את שרה. והשנים: האחד בא להשחית את סדם, והאחד בא להציל את לוט, כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות כאחת.⁠^א

כעת חיה – כעת הזאת שתהיה שרה חיה, כלומר יולדת, וכן מצאנו במשנה שאמרו ליולדת חיה, כמו שאמרו והחיה תנעול את הסנדל (בבלי יומא ע״ו). ולדעת המתרגם שתרגם: לעדן דאתון קיימין, על העת אומר חיה, שתהיה לכם העת חיה, כלומר שתהיו אתם חיים ותלה החיות בזמן להתמדת החיים בו, והתשובה שאשוב אליך תהיה לזמן כזה בשנה האחרת כמו שאמר לו האל למועד הזה בשנה האחרת (בראשית י״ז:כ״א) ולא נכתב בתורה תשובת המלאך אל אברהם לזמן שנולד יצחק.

ושרה שומעת פתח האהל – והיא היתה באהל אלא כששמעה שהיו מדברים^ב עליה באה עד פתח האהל לשמוע הדברים והם לא היו רואים אותה כי אחוריהם היה אל פתח האהל, וזהו שאמר והוא אחריו, ר״ל כי האהל היה אחרי המלאך המדבר.

א. כן בכ״י מינכן 28. בכ״י פריס 193: ״כאחד״. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״כאחת״.

ב. כן בכ״י פריס 193, מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495: ״אומרים״.

ויאמר, the senior angel, the one whom Avraham had addressed in verse 3 with the words אם נא מצאתי חן בעיניך.

שוב אשוב אליך, this was the one whose task it was to tell Sarah that she would bear a son. He spoke of his return visit a year from the present time. The other two were to destroy Sodom and to rescue Lot respectively. Three angels were required as no angel is charged with more than one mission at a time. (Bereshit Rabbah 50,2)

כעת חיה, at about this time of year next year Sarah will be giving birth. We find the term חיה used to describe giving birth in Yoma 73. On the other hand, the word may also refer to a time frame, i.e. at this time next year, seeing that you will both be alive, Sarah will bear a son. God had spoken of למועד הזה בשנה האחרת (compare Genesis 17,21) whereas the angel expressed the same thought in the words כעת חיה. The angel did not spell out to Avraham precisely when this birth would take place, as had God in the previous chapter.

ושרה שומעת פתח האהל, she had been inside her tent; when she heard the voices of the angel and Avraham. She went to the entrance of her tent to overhear what was being said. Neither the angel nor Avraham saw her at the time. seeing both their backs were turned towards the entrance. This is the meaning of the words והוא אחריו, i.e. Sarah’s tent was behind the angel who was doing the talking.

[ויאמר שוב אשוב אליך – היכן מצינו ששב המלאך כמו שהבטיחו. י״ל שקיים הבטחתו בהר המוריה כשעקד אותו שנאמר ויקרא אליו מלאך מן השמים אל תשלח ידך אל הנער מלמד שהיה הנער צריך חיות. בשם ר׳ אברהם הכהן. הגהה.]

כעת חיה – פירש המורה: לשנה הבאה ופסח היה ולפסח הבא נולד יצחק ותימה דפ״ק דר״ה אמרי׳ בפסח נולד יצחק מנ״ל ושקיל וטרי ומוכח דחג תשרי היה ועוד פירש לשנה הבאה ומקרא מסייעו אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת והתם פ״ק דר״ה מוכח דבשנה אחת היה הבשורה והלידה.

שוב אשוב אליך – שתי שיבות: בתשרי ובניסן.

כעת חיה – המלאכים יודעים שהם חיים לעולם, לפיכך אמרו כעת חיה – פירוש לשנה האחרת כעת הזאת, שנהיה חיים וקיימים אשוב אליך. אבל אלישע בן מות היה, לא היה יודע אם יחיה לשנה הבאה, לפיכך לא אמר: שוב אשוב, רק: כעת חיה.

כעת חיה – פר״ש: מדלא קרינן כעת חיה. פירוש: הכ״ף מכעת חיה אינה נקודה בשוא דאי בשוא משמע, היה כעת חית השדה.

והוא אחריו – תרגום ירושלמי: וישמעאל הוה קאים מבתרוהי, פירוש: אחורי המלאך, כדי שלא תתייחד שרה עם המלאכים, שסבורה הייתה בני אדם הם.

שוב אשוב אליך, "I will definitely come back to you to visit);⁠" the angel speaks about two separate occasions when he will return; one in Tishrey, the other in Nissan. [According to Rabbi Chavell's annotation, these words need to be understood in conjunction with verse 12; the prediction of the angels was made in Nissan, and when by the time of the month of Tishrey, Sarah had not experienced signs of pregnancy she despaired. At that point God [when the angel returned the first time. Ed.] challenged her attitude asking Avraham why she made fun of the prediction. The prediction was repeated, confirmed, and by Nissan of the year Sarah had become a mother. כעת חיה, [usually translated as "at this time next year,⁠" Ed.]. The expression is so unusual that we must revert to the fact that angels live forever. Were it not for that fact, how did they know that it was in their power to return again, maybe they would have died in the interval? This must be contrasted with a similar statement by the prophet Elisha who was a mortal human being and who promised only "at this time next year,⁠" without mentioning that he would return to witness this fact. (Compare Kings II 4,17 and mentioned by Rashi there.)

כעת חיה, according to Rashi, seeing that the letter in the word כעת, does not have the vowel sheva under it but the vowel kametz, the prediction does not refer to "at the same season.⁠"

והוא אחריו, according to the Jerusalem Targum this means that Ishmael was standing (unseen) behind the angel and overheard all this. He had done so not out of curiosity but to ensure that Sarah would not be alone with what he presumed was a male stranger.

ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה – המלאכים אמרו שוב אשוב לפי שאין מיתה ביניהם (בראשית רבה נג:ב, חגיגה טז.). אבל אלישע לא אמ׳ אלא כעת חיה כו׳ (מלכים ב ד:טז, ד:יז). ר׳ משה.

כעת הזאת לשנה (לשנה) הבאה (לשון רש״י ד״ה כעת חיה). ופרש״י (ד״ה כעת חיה, ובראשית יט:ג ד״ה ומצות אפה) דפסח היה ובפסח נולד יצחק. וקש׳ דאמ׳ בפ״ק דר״ה (ראש השנה יא.) דקאי בסוכות ואמ׳ ליה למועד ראשון נולד יצחק. ותו קשי׳ לר׳ אליעזר דאמ׳ (ראש השנה י:-יא.) בתשרי נברא העולם ובתשרי נולדו האבות הֵיכִי^א מקיים קרא דכתי׳ בלך לך בשעה שצוה הק׳ למול את אברהם ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת (בראשית יז:כא). יש במדרש (תנחומא וירא יג) שסרט שריטה בכותל ואמ׳ לשנה הבאה. ע״כ בט״ו בניסן היה. ולא יתכן לומ׳ שנצטוה בפסח ולא נמול עד תשרי דזריזין מקדמין למצות (פסחים ד., ראש השנה לב:, יומא כח:). ועוד תימה דאמ׳ באגדה (פרקי דרבי אליעזר כט) דאברהם נימול ביום הכפורים. וא״כ לר׳ אליעזר דאמ׳ (ראש השנה י:-יא.) בתשרי נולדו אבות היאך יתקיימו מקראות הללו¹.

1. קטע זה נמשך לקמן בקטע המתחיל ״נחזור לעיל לתרץ המקראות״.

א. בכת״י יש נקודות.

שוב אשוב וגו׳ – במלאכים יתכן לומר כן דאין מיתה ביניהם לחוש דלמא לא ישוב אבל אלישע לא אמר אל השונמית רק כעת חי׳ לבד דקאי על השונמית כמו כאן דלא קאי כי אם על אברהם ושרה וכתרגומו כעידן דאתון קיימין אבל שוב אשוב דקאי על עצמו לא אמר דשמא ימות ולא ישוב, מוהר״ר משה.

כעת חיה – פרשב״ם: כעת לידה, כמו: כי חיות הנה.

שוב אשוב אליך – לשון רבינו שלמה: לא בשרו המלאך שישוב אליו, אלא בשליחותו של מקום אמר לו, כמו: ויאמר לה מלאך י״י הרבה ארבה את זרעך (בראשית ט״ז:י׳), והוא אין בידו להרבות, אלא בשליחותו של מקום אמר לו. אף כאן, בשליחותו של מקום אמר לו.

והוצרך הרב לאמר כן מפני שהקב״ה אמר לו בכאן: למועד אשוב אליך (בראשית י״ח:י״ד), ובין במלאך או בהקב״ה לא מצינו ששב אליו למועדו, אולי נכלל בלשון: וי״י פקד את שרה כאשר אמר ויעש י״י לשרה כאשר דבר (בראשית כ״א:א׳).

ור׳ אברהם אמר (אבן עזרא בראשית כ״א:ב׳): כי ויאמר י״י אל אברהם וגו׳ (בראשית י״ח:י״ג) הוא דבר המלאך בשם שולחו, ושב אליו למועד אשר דבר אותו (בראשית כ״א:ב׳) ואם לא נכתב.

והנכון בעיני שהוא מן: תשובת השנה (שמואל ב י״א:א׳), יאמר כי שוב אשוב אליך עת כעת הזאת שתהיו בו חיים, ויהיה בן לשרה אשתך, וזה כאשר נאמר לאברהם: למועד הזה בשנה האחרת (בראשית י״ז:כ״א), ויהיה אשוב כמו: ושב י״י אלהיך ושב וקבצך (דברים ל׳:ג׳).

I WILL CERTAINLY RETURN UNTO THEE WHEN THE SEASON COMETH AROUND. Rashi comments, "The angel was not announcing that he would return to him, but he was speaking to him as G-d's agent, [meaning that G-d would return]. This is similar to the verse: And the angel of the Eternal said to her [Hagar], I will multiply thy seed exceedingly.⁠¹ But he [the angel] has no power to multiply, and he was therefore speaking as G-d's agent. So also here, he spoke as G-d's agent.⁠"
Now the Rabbi² found it necessary to say so because the Holy One, blessed be He, told Abraham here, At the set time I will return unto thee.⁠³ However, whether it be a reference to the angel or to the Holy One, blessed be He, we do not find it recorded that at the set time He returned. Perhaps a reference to this return is included in the expression, And the Eternal remember-ed Sarah, as He had said, and the Eternal did unto Sarah as He had spoken.⁠⁴
Rabbi Abraham ibn Ezra said that the verse beginning, And the Eternal said to Abraham,⁠⁵ means that the angel said it in the name of Him Who sent him, and he did return at the set time which he had told him, even though it is not written in Scripture.
The correct interpretation appears to me to be that [the expression, shov ashuv (I will certainly return)], is akin to the phrase, liteshuvath hashanah (at the return of the year).⁠⁶ The verse is thus stating: "I will surely bring back to thee a time as this time, that you will be alive and Sarah your wife will have a son.⁠" This is similar to what was said to Abraham, At this set time in the next year.⁠⁷ The word ashuv will then be like, 'Veshav' (And) the Eternal your G-d (will bring back) thy captivity and have compassion upon thee and will return and gather thee.⁠⁸

1. Ibid., 16:10.

2. Rashi. See Seder Bereshith, Note 139.

3. (14) here. The words of the angel, in (10) here, I will certainly return unto thee.

4. Further, 21:1.

5. (14) here. It ends with the promise: At the same time I will return unto thee.

6. II Samuel 11:1.

7. Above, 17:21.

8. Deuteronomy 30:3. Ramban's intent is as follows: The word ve'shov there means "and He will bring back.⁠" Here too the word ashuv means "I will bring back a time, like the present, in which you will be alive, and in which time, in addition to your being alive, Sarah will have a son.⁠"

ויאמר שוב אשוב אליך – זה המלאך שבא לבשר את שרה, ואמר כן ונתקיים דבורו בבשורת הבן לשנה הבאה, אבל לא מצינו שחזר, כמו שאמר לו שתי פעמים שוב אשוב למועד אשוב אליך. ואולי לא היתה כוונת המלאך שישוב אליו הוא בעצמו אלא שיתקיים ויבא דבורו כעת חיה, וכנה הכתוב קיום דבורו של מלאך לשובו, כי מה יעשה לו שובו אם לא יתבשר בבן. או נאמר שהוא מלשון (ישעיהו ל׳:ט״ו) בשובה ונחת, שענינו הנחת הרוח, כלומר אניח את דעתך וארחם עליך בבן לשנה הבאה, כי מלאך ממונה על הרחמים היה.

כעת חיה – כעת המבורר של יולדה שהוא י״ב חדשים, שאין זמן ט׳ חדשים מובררים, לפעמים מקדים או מאחר, אבל הזמן שאינו שוהה ומתאחר יותר הוא י״ב חדש והוא המבורר, וכדאמר בעובדא דרבה תוספאה (יבמות פ׳:) ולכך נתן לו המלאך עכשיו לפסח זמן מבורר שיהיה לו בן לפסח הבא.

והוא אחריו – יגיד הכתוב כי שרה שהיתה יושבת פנימה באהל כמו שכתוב הנה באהל, עמדה ממקומה לשמוע הדברים אל פתח האהל, והמלאך המבשר היה אחורי פתח האהל.

ויאמר שוב אשוב אליך, He said: "I will most certainly return to you again, etc.⁠" The angel who said this was the one who had revealed that Sarah would bear a son. He said this, meaning that his prophecy would come true in the following year. Nonetheless, we do not find a mention anywhere that the angel did in fact return to Avraham in the following year although he had said so twice. [the repetition of שוב אשוב plus verse 14. — Ed.] Perhaps the angel had not meant that he, personally, in his present manifestation, would return to visit Avraham but that the fulfillment of his prophecy would be equivalent to his return. After all, what would be the purpose of the angel returning in person when he did not have a specific message for Avraham?
Another approach to the problem: The word שוב אשוב was not used in the sense of returning, but in the sense of שובה ונחת, as in Isaiah 30,15 where the meaning is "you will be helped by means of quiet and stillness.⁠" The word נחת refers to נחת רוח, "a serene state of mind, a state of mental satisfaction.⁠" The angel meant to tell Avraham that his message would lead to his attaining such a mental state within a year seeing that a son would be born to him and Sarah. He indicated that seeing he was the angel in charge of conveying messages of mercy, he was in a position of promising this to Avraham.

כעת חיה, "in a year's time.⁠" Although, normally, a pregnancy does not exceed nine months, there are exceptions. The angel alluded to the maximum period of time that could elapse between now and the fulfillment of the prophecy. We are told in Yevamot 80b that Ravah Tospha'ah once ruled that a baby which according to the mother's testimony was born 12 months after her husband had left for overseas was indeed fathered by her absent husband. The angel simply may have told Avraham that by the following "Passover" his mind would be at rest as he would have a son by his wife Sarah.

והוא אחריו, "and he was behind it.⁠" This verse tells us that Sarah was sitting inside the tent as it says: והנה באהל (verse 9); she had meanwhile risen from her chair in order to listen to what was being said at the entrance of the tent. The angel who relayed the message stood on the other side of the entrance to the tent.

כעת חיה – פרש״י כעת הזאת וכו׳. מדלא קרינן כעת חיה כלו׳ מדלא קרינן כעת חיה בשבא תחת הכף דאית׳ נקודת הכף בשבא יהיה משמע נמי כעת חיה שרה כיון שאינו מבורר. כ״פ חזקו׳. עוד פרש״י כאן פסח היה דאמרי׳ פ״ק דר״ה בפסח נולד יצחק מנלן דכת׳ למועד וגו׳. דקאי אימת אילימא דקאי בפסח וקאמ׳ בעצרת בחמשין יומין מי קא ילדה אלא בעצרת וקאמ׳ בתשרי בד׳ ירחין מי קא ילדה אלא בחג וקאמ׳ בפסח אכתי בשיתא ירחין מי קא ילדה. ומתרץ דאותה שנה מעוברת היתה. דמשמע שכל ענין הפרשה היה בתשרי. ותירץ רבי׳ שמשון בר אברהם דודאי המלאכים באו בפסח כדפרש״י כאן וכדאמ׳ בסדר עולם ומה שאמ׳ לו הקב״ה למועד היה בתשרי ומאותו למועד דריש התם דהוה קאי בסכות וקא׳ בפסח. וא״ת מאי קא פריך התם כי מדלית ימי טומאה בצרי להו הא לא משכחינן שפרסה נדה בסכות אלא בפסח שעבר שבאו המלאכים שהרי לכך לא הביאה עוגות. וי״ל שמה שפרסה נדה בפסח כשבאו המלאכים לא היו לה אלא אקראי בעלמא אבל בתשרי חזר לה וסת גמור ונתעברה מדכתיב ותצחק שרה בקרבה וגו׳.

כעת חיה – ופסח היה ובפסח נולד יצחק פי׳ רש״י חיה מלשון חיות וחיים כלו׳ שתהיה חיה לכם ותהיו חיים וקיימים מדלא כתיב כעת חיה. פירוש לפירושו אלו היה נקוד כעת (כ״ף שבא) היה משמע כעת חיה המילדת והיולדת נקראת חיה כלומר בעת שחיה נוהגת לבוא וזהו לתשעה חדשים כדרך כל הנשים וכתיב כעת חיה ר״ל לשון חיים.

שוב אשוב אליך כעת חיה – לפי שהיה מלאך ויודע שיחיה לשנה הבאה אמר שוב אשוב אליך אבל אלישע אמר בשביל שהיה בשר ודם ולא היה יודע אם יחיה לשנה הבאה אמר כעת חיה את חובקת בן ומ״מ לא מצינו שחזר אליה המלאך וכתב הרמב״ן אולי היה נכלל בכלל וה׳ פקד את שרה ויעש י״י לשרה כאשר דבר. ונכון בעיני שהוא מן לתשובת השנה (שמואל ב י״א:א׳) פי׳ כי שוב אשוב אליך כעת שתהיו בו חיים ויהיה בן לשרה אשתך וזה כמה שנאמר לאברהם למועד הזה בשנה האחרת שוב אשוב אליך:

שוב אשוב אליך כעת חיה, "I will surely return to you, at the same time next year;⁠" seeing that he was an angel he knew that he would still be alive at this time in the following year, he could afford to make such a confident-sounding statement. Elisha, though also a prophet, but a human being, did not know if he would be alive a year from a certain day. When he promised the woman in Shunem that she would embrace a son a year from the date he promised her this, did not include himself in his description of the event, and only said כעת חיה את חובקת בן, "at this time year you will embrace a son.⁠" (Kings II 4,16). In spite of all this, there is no written record in the Torah that this angel visited Avraham and Sarah in the year following this conversation. Nachmanides suggests, that the words וה' פקד את שרה וגו', "God remembered Sarah as He had said,⁠" in 21,1 includes what the angel had said here.

Personally, I believe that the true explanation is that the angel was not referring to himself at all, when he said this, but was announcing that at the turn of the year, i.e. at Rosh Hashanah, Sarah would have a son. This would be exactly in line with what Avraham had been told למועד הזה בשנה האחרת "at this time of year next year" (17,21)

כעת חיה – פר״ש לשון שתהיו חיים וקיימים, כלומר שתהיה חיה לכם, ותהיו חיים וקיימים מדל אקרינן כעת חיה. פי׳ לפירושו אלו היה נקרא כעת עם שבא היה משמע כעת חיה דהיינו ט׳ חדשים שהוא זמן היולודות שהמילדת המולדת נקרא׳ חיה, אבל השתא דכתיב כעת עם פת״ח ר״ל לשון חיים כדפי׳.

היה אומר ה״ר ר׳ יוסף מכח הפרשה דודאי כך היה דתמיה׳ גדולה, צדקת גדולה לא האמינה בשליחות⁠[ו] של הב״ה ולא ס״ל מה שפי׳, אבל כשראתה שעמדה בב׳ בתשרי ו׳ חדשים אחר הבשורה, ולא הכירה בעצמה שום סימן של הריון, ולא היה לזמן לירח כי אם ו׳ חדשים, ומן העבור לא ידעה אז צחקה, ואביו של הגן פי׳ שכל הפר׳ בפי׳ אחר נאמרה דהא על הא דאמרינן בר״ה (י״ג א׳) אותה שנה מעוברת [היתה] פר״י סוף סוף כי מדלית ימי טומאה בצרי להו ימי טומאה היינו דאמר (ב״ר פמ״ח) שפירסה נדה מדכתי׳ חמאה וחלב ולא עוגות, וכל זה היה קודם שהתחילו לבשר מאומה. ושמעתי בשם ר׳ שמואל שפי׳ שנותיו לדברי ר׳ אליעזר דאמר (ר״ה י״א ב׳) בתשרי נברא העולם, ולדידיה נ״ל דבניסן נאמרה השמועה, שהרי בשלישי למילתו של אברהם באו המלאכים ועל מצות מילה אמ׳ הקב״ה לאברהם (לעיל י״ז כ״א) ואת בריתי אקים את יצחק אשר [תלד לך שרה] לשנה כו׳, וכיון דק״ל דבפסח נולד יצחק, אם נאמרה הבשורה בתשרי, מהו שכתוב בשנה אחרת אדרבה באמצע של שנה היה, אבל אם בפסח נאמרה השתא הוייא לידה בשנה האחרת דבתשרי נתחדשה שנה. אבל סוגייא דר״ה כר׳ יהושע יכול להיות שנתבשרה בתשרי, ושבא׳ בניסן נתחדשה שנה האחרת.

והוא אחריו – הנרמז במלת ״והוא״, הנה הוא לפתח האהל. וכינוי ״אחריו״¹ – למלאך המדבר׳² ואם סובל הענין הפך זה והענין אחד.⁠³

1. הכינוי המוסב ״ָיו״ במלה ״אחריו״.

2. פירוש הפסוק הוא: ׳ופתח האוהל מאחורי המלאך׳.

3. ההקשר מאפשר לפרש גם שהמלאך מאחורי פתח האוהל, שהרי בכל מקרה התורה מספרת כאן שאף על פי שהמלאך לא יכל לראות את הבעות פניה של שרה, ידע שצחקה בקרבה.

שוֹב אשוב – הנביא ידבר בשם שולחו, כדרך ׳הַרְבָּה אַרְבֶּה׳ הנאמר בהגר (טז, י). או רצה בזה, שכבר ישוב שָׁם הנביא ההוא בעת היות לשרה בן; וזה הביאור השני הוא יותר נכון.

כעת חיה – כעת הזאת שהיא קיימת ועומדת עתה. ואמנם אמר זה לפי שהעובר מהזמן איננו נמצא, וגם לא העתיד, והנמצא ממנו הוא העַתָּה העומד. וכבר התבאר אופן המציאות אשר לו בספר השמע (פיסיקה ד, יא). והרצון בזה, שבהגיע כמו זה העת העומד מהשנה האחרת יהיה בן לשרה. וכזה אמר ה׳ יתעלה לאברהם (יז, כא) שזה יהיה ׳למועד הזה בַּשּׁנה האחרת׳. והנה לא לקח בְּזה המאמר העַתָּה האמיתי, כי לא יתקיים כלל, כפי מה שנתבאר בספר השמע (פיסיקה שם); אבל לקח העַתָּה אשר בו חלק מהזמן העובר ומהזמן העתיד, וזה העַתָּה יִמָּצֵא לו קיום כל הזמן אשר בין קצותיו. וזה, כי לולא זה היה מאמר זה האיש לאברהם בעת בעצמו אשר אמר ה׳ לאברהם בשורת יצחק, וזה ממה שלא יתכן. ואולם כאשר הנחנו זה העת רחב, הנה יתכן שכבר אמר ה׳ לאברהם בקצתו בשורת יצחק, ובקצתו הנשאר סיפר זה האיש לאברהם זאת הבשורה.

והוא אחריו – רוצה לומר שפתח אהל שרה היה אחרי האהל, לא בצד ממנו אשר היו בו אלו האנשים. והנה היה זה בזה האופן, כדי שיהיה ישיבתה באהל ההוא בצנעה נפלאה, כדי שלא יראה אותה אחד מהעוברים והשבים.

ואמר אחד מהם לאברהם שכבר ישוב שם בבוא עת כעת ההוא העומד מהשנה האחרת, ואז יהיה בן לשרה אשתו. ושרה היתה שומעת אלו הדברים בפתח האהל; והנה היה הפתח אחרי האהל לצניעות.

ויאמר שוב אשוב וכו׳ ולשרה בן – ומכאן למד אלישע כשראה אשר חידשה אותה אשה גדולה לעשות עליית קיר קטנה וכו׳ לצוות לומר לה הנה חרדת אלינו ומה לעשות לך (מלכים ב ד׳:י״ג) וכאשר השיבה בתוך עמי אנכי יושבת חזר ושאל לגחזי ומה לעשות לה שא״א שלא תכוין אל דבר עד שא״ל בן אין לה ואישה זקן ואמר למועד הזה וכו׳. אלא שיש להפלא ממנה איך לא שאלה היא מהנביא על דבר גדול כזה ולא עוד אלא לסוף אמרה אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך שיראה שהיא חשבה שדבר כזה היה מוטל עליו לדעתו ולהתעורר מעצמו כי נביא הוא ומלאך כמו אלו ואחר שלא ידע חשבה שלא היה בידו לעשות. ולזה כשאמר לה גחזי משמו היש לדבר לך אל המלך השיבה בשאט נפש בתוך עמי אנכי יושבת כלומר שהדבר ההוא אינו כדאי לה וגם כשאמר לה גחזי אבל בן אין לה ובשרה עליו השיבה כן כי היא מסתפקת בו לכן לסוף אמרה השאלתי בן מאת אדוני הלא אמרתי לא תשלה אותי סוף דבר אירע לה כן מתוך יושר מעשיה כמו שהיה הענין לשרה וכאשר נתבאר.

ושרה שומעת וכו׳ – כי בשמעה ששאלו עליה נתנה לבה והטתה אזנה אל פתח האהל אשר היה אחר המלאך לראות מה ידבר בה.

כעת הזאת לשנה הבאה. כי כ״ף הדמיון לעולם מורה על השוואת הדברים ולפיכך צריך להיות כאן שתי עתות דומות האחת עת הבשורה ממש מאחר שלא פירש זמנה והאחרת בשנה הבאה כמו שכתוב באברהם אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת וכמוהו כעת יאמר ליעקב ופרש״י עוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חבתן לעין כל:

ופסח היה. פי׳ בי״ז בניסן כדרבי חמא דאמר שלישי למילתו היה שהוא בפסח שהרי מילתו היתה בט״ו בניסן כדכתיב למועד הזה בשנה האחרת שסרט לו סריטה בכותל וכו׳ ויצחק נולד בט״ו בניסן כדאיתא במכילתא ובסדר עולם ומה שאמר בפסח נולד יצחק פי׳ בט״ו בניסן שהוא היום הראשון של פסח והא דרבי חמא פליגא אב״ר שבב״ר אמרו בשורת המלאך לשרה בערב הפסח היתה ונמצא שבערב של שנה הבאה נולד יצחק ומה שאמר בט״ו בניסן נולד יצחק הוא משום דכתיב למועד הזה בשנה האחרת שצריך להיו׳ במועד.

ושמא הבשורה שבערב הפסח היה משש שעות ולמעלה שנחשב לט״ו בניסן ומה שהכריח הב״ר לומר שבשורת המלאך בערב הפסח היתה ולא אמרו בט״ו בניסן ממש משום דכתיב וילכו שני המלאכים סדומה בערב שהוא ליל פסח וכתיב ומצות אפה ויאכלו ורבי חמא בר חנינא אמר שבשורת המלאך לשרה ביום ג׳ למילתו היתה דהיינו בי״ז בניסן ונמצא שלידתו של יצחק בין לר׳ חמא בר חנינא בין לבראשית רבה בט״ו בניסן היה כמו ששנינו במכילת׳ ובסדר עולם אבל מסוגיא דגמר׳ דפ״ק דר״ה משמע שבתשרי נמול אברהם אבינו דהתם בעי הגמר׳ בפסח נולד יצחק מ״ל שנ׳ למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן אימת קאי אילימא בפסח וקאמר ליה לעצרת בחמשים יומין מי קא ילדה אלא בעצרת וקאמ׳ ליה בסוכות אכתי בחמש׳ ירחי מי קא ילדה אלא דקאי בחג וקא״ל בפסח אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה ומשני אותה שנה מעוברת היתה סוף סוף כי מידלי ימי טומאה בצרי להו אמר מר זוטרא אפילו למ״ד יולדת לט׳ אינה יולדת למקוטעין יולדת לז׳ יולדת למקוטעין ובפרקי דר׳ אליעזר נמי שנו ביום הכפורים נמול אברהם אבינו אלמא בשורת יצחק בתשרי הואי ולא בניסן הילכך על כרחינו לומר דסוגיא דגמרא ופרקי דרבי אליעזר פליגי אההיא דב״ר. וא״ת אי הכי לדידהו היאך יתיישב קרא דלמועד הזה בשנה האחרת הא לא מצו לפרושי למועד כזה בשנה האחר׳ שהרי יצחק לכ״ע בפסח נולד וליכא למימר שביום שנצטוה על המילה ונאמר לו למועד הזה בשנה האחרת פסח היה אבל לא נימול עד יוה״כ משום דזריזין מקדימין למצות ועוד מקרא מלא הוא בעצם היום הזה נמול אברהם משמע שבו ביום שנצטוה נמול כבר תרצו התוספו׳ בשם ר״ת דהכא ס״ל כרבי יהושע דאמר בניסן נברא העולם ולמועד אשוב אליך כעת חיה אמועד ראשון הבא אחר המועד שנמול בו והוה קאי בחג וקאמר ליה בפסח וקרי ליה לפסח שנה אחרת משום דניסן ר״ה לשנים הוא ולמועד הזה פירושו למועד שאחר זה דיום הכפורים קרוב לסוכות הוא ונחשב כחג והמועד הראשון הבא אחריו בשנה האחרת הוא הפסח:

מדלא קרינן כעת חיה כעת הזאת שתהא חיה לכם. פירושו שאלו היה הכ״ף בשוא הית׳ מלת כעת סמוכה למלת חיה ופירושה כעת של חיות אבל מאחר שהכ״ף בפתח אינה סמוכה וצריך להוסיף מלת הזאת אחר כעת כי בזולת זה יהיה פירושה כמו העת ואין מובן לה וכשנוסיף מלת הזאת אחר מלת כעת בהכרח שתפורש מלת חיה שתהא חיות לכם כי בזולת זה אין מובן לה:

לא בשרו המלאך שישוב אליו אלא בשם הקב״ה. כאלו אמר ויאמר כה אמר ה׳ שוב אשוב כו׳ וכתב הרמב״ן ז״ל כי הוצרך הרב לומר כן מפני שהקב״ה אמר לו בכאן למועד אשוב אליך פי׳ ומאחר שפי׳ אחר זה ויאמר ה׳ אל אברם למה זה צחקה שרה וגו׳ למועד אשוב אליך כעת חיה ידענו שהמלאך שאמר שוב אשוב לא אמר אותו אלא בשליחותו של מקום ונכון הוא מה שפירש שוב אשוב אחר כעת חיה שלא על הסדר הוא מפני שרצה להשלים עניין הבשורה שבעבורה היתה שאלת שרה אשתך כי המבשר לא בא לבשר רק את שרה ואחר כך שב לפרש מאמר שוב אשוב אם הוא כמשמעו בעבור עצמו או השליח דבר בשם שולחו שזה אינו מענין הבשורה:

והוא אחריו הפתח היה אחר המלאך. פי׳ כנוי והוא שב אל הפתח וכנוי אחריו שב על המלאך ולא ההפך כי הפתח הוא המקום הפתוח מהבית ומהאהל ולא תפול למקום הפתוח פנים ואחור:

ועל זה השיב הגדול שבהם שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ר״ל אחרי שלא רצית שאראה ואבשר את שרה אשתך הנני נותן בשורתה אליך במקומה והיא ששוב אשוב אליך כעת חיה ר״ל כעת שתהיה יולדת כי מלת חיה תאמר על היולדת וכמו שאמרו המילדות את פרעה (שמות א׳ י״ט) כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם תבא אליהם המילדת וילדו כלומר שהיו בטבעיהן יולדות בנקלה עד שמפני זה קראו חז״ל חיה אמרו במסכת יומא פרק יום הכפורים (דף ע״ג) והחיה תנעול את הסנדל. אמנם הר״ן כתב שבעבור שאז היו אברהם וכל בני ביתו חולים מהמילה אמר כעת חיה ר״ל שאז יהיו כלם חיים ובריאים ואינו נכון כי גם אלישע אמר לשונמית כעת חיה ולא היו לה חולים בביתה. והנה לא מצאנו בכתוב שישוב המלאך לאברהם כמו שיעדו. אולי נכלל בוה׳ פקד את שרה כאשה כתבו המפרשים כי אז שב חסדו ואמתו ונתן לה כח ללידה. ובב״ר דרשו הפסוק על הסעודה שעשה אברהם בלדת יצחק שאז שבו המלאכים כדמות אנשים ונזדמנו בסעודת אברהם עם היות שלא נזכר בפסוק דבר לא מאותה סעודה ולא מתשובת המלאך בה ועל זה דרשו כן תעשה כאשר דברת כאשר דברת לעשות עתה והביאם לדרוש כן ממ״ש כן תעשה ולא אמר כן עשה שכך דרשו בפסיקתא חג הסכות תעשה אם עשית כן עכשיו יהי רצון שתעשה כן לשנה האחרת וכמו שכתב הר״ן. וזכר הכתוב ושרה שומעת דברי המלאך כי היא היתה אל פתח האהל והוא אחריו ר״ל ופתח האהל היה אחר המלאך. הנה התבאר מזה שהבשורה הזאת היתה כדי שתתבשר שרה מפי המלאך כמו שנתבשר אברהם על זה מפי הקב״ה ושהיה דעת המלאך לבשרה בפניה אבל מאשר ראה שהיא נסתרה ושהודיעו אברהם שהיא באהל שהיה סמוך אליהם כמ״ש והוא אחריו הבין שלא היה רוצה אברהם שאדם ידבר עם אשתו ולכן הוצרך לתת הבשורה לאברהם עם היותה מכוונת אליה והותרו בזה השאלה הח׳.

ואמר ושרה שומעת פתח האהל – לפי שהם שאלו לאברהם איה שרה אשתך לפי שהיו רוצים לומר לה הבשורה. וכשאמר אברהם הנה באהל היה ראוי שיאמרו לאברהם הבא אותנו אליה לבשרה. ולא אמרו דבר אלא מיד אמר שוב אשוב אליך. וכל זה למה. לפי שהם ידעו שהיא היתה באהל במקום שתשמע הבשורה. וזהו ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו. כלומר המלאך היה אחר אברהם ושרה פתת האהל. בענין שלא היה הפסק ביניהם. ולכן לא חששו להביאה. ואולי לא רצו שתבא לפניהם לפי שהם ידעו ששרה תצחק בקרבה ולא תאמין כי יסופר. כמו שאמרה מיד אחרי בלותי היתה לי עדנה. ועוד שאדוני זקן ומצדי ומצדו אי אפשר זה. ואעפ״י שהם ידעו זה לא רצו לומר למה זה צחקה שרה מפני כבודו של אברהם וזכותו. כמו שאמרו והנה בן לשרה אשתך. כלומר בעבור שהיא אשתך אבל השם יתברך לא ישא פנים. ולכן ויאמר ה׳ למה זה צחקה שרה היפלא מה׳ דבר ועכ״ז למועד אשוב אליך. ובעבור זכותך אשלים עצת מלאכי ולשרה בן. ואעפ״י ששתים רעות עשתה. האחת שצחקה בקרבה. והב׳ שאמרה בפה אחרי בלותי היתה לי עדנה. ולזה אמר היפלא מה׳ דבר בין במחשבה בין בדיבור. ואולי שהיא לא דברה כלל אלא שצחקה בקרבה ובמחשבתה אמרה אחרי בלותי. וזהו ותצחק שרה בקרבה לאמר לא אמרה בפיה אלא בקרבה צחקה וזאת היתה כוונתה. וזהו ויאמר ה׳ למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד. אעפ״י שלא אמרה היפלא מה׳ דבר אעפ״י שיהיה טמון בלבה:

שוב אשוב אליך – למועד המילה כפעם בפעם.

והוא אחריו – הפתח שהיתה שם שרה השומעת היה אחרי המלאך המדבר, לפיכך לא דבר עמה לנוכח כמו שעשה אלישע.

שוב אשוב אליך, on the anniversary of the circumcision.

והוא אחריו, the door at which Sarah stood listening was behind the angel who was speaking.

כעת הזאת לשנה הבאה. כדמסיק – דאי הוי כתיב ״עת״ בשוא הוי דבוק אל ״חיה״, והיה פירושו בעת שתהיו חיים וקיימים, באיזה עת שיהיה, רק שתהיו חיים וקיימים, אבל השתא דכתיב עת בקמץ אם כן הקמץ מפסיק, ופירושו כעת הזאת, ו״חיה״ ענין בפני עצמו, שתהיו חיים וקיימים כולכם. ומה שהוסיף ׳ופסח היה׳, כלומר דאל יקשה לך דהא לאו לשנה הבאה לגמרי, דהא ביום ג׳ למילתו היה (רש״י פסוק א), וביום הראשון למילה אמר לו ״למועד אשוב אליך ולשרה בן״, וזה לשנה הבאה ליום הראשון של מילה, ואיך יאמר ״כעת חיה״ על יום ג׳ של מילה, ולפיכך פירוש ׳ופסח היה׳, ופירוש ״כעת״ קאי על פסח, כלומר כעת הזאת שהוא פסח – גם כן תלד לשנה אחרת. והא דפסח היה יליף ליה לקמן דכתיב (יט, ג) ״ומצות אפה״ גבי לוט (רש״י שם), ולא שהיה יום ראשון של פסח, רק יום ג׳ של פסח, ומפני שאין לאכול חמץ – אפה מצה. וכן בב״ר (מח, יב) אמרו – ״לושי ועשי עגות״ (פסוק ו) – ׳פרוס הפסח היה׳, והיינו יום ג׳ של פסח. והרא״ם היה לו גרסא אינה נכונה ׳ערב פסח היה׳, ולפיכך הקשה דברי רש״י אהדדי, ולא יתכן גבי אברהם ערב פסח היה, דאיך אכל מצה בערב פסח, והרי אסור לאכול מצה בערב פסח [ד] כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו (ירושלמי פסחים פ״י ה״א):

לא בישרו המלאך שישוב אלא בשליחותו של הקב״ה כו׳. פירוש שהקב״ה הוא שהודיע לו שהוא יתברך ישוב אליו. וכתב הרמב״ן דפירש כן מפני שמצאנו שהקב״ה אמר לו ״למועד״ אשוב אליך (ראו פסוק יד), וכן תמצא בדברי המלאך שאמר ״שוב אשוב אליך״, ולפיכך דברי המלאך הם דברי הקב״ה. וכן הוא נכון, דהא הקב״ה אמר ״למה זה צחקה שרה וגומר למועד אשוב אליך״ (פסוקים יג, יד), משמע שבא הקב״ה לחזק דברי המלאך, ואם כן דברי המלאך הם בעצמם דברי הקב״ה. ולי יראה דפירש כן – דאיך יאמר המלאך ״שוב אשוב אליך כעת חיה״ הרי איך המלאכים נשתלחים רק לפי שעה, ואיך יאמר המלאך ״שוב אשוב אליך״ לשנה הבאה, דשליחות המלאך הוא לפי שעה, אלא בשליחות הקב״ה הוא. פירוש – שכך אמר המלאך לאברהם – הקב״ה מודיע לך ״שוב אשוב אליך״, ומדבר השליח כאילו היה שולחו מדבר. ומה שהפך רש״י הפירוש לפרש ״שוב אשוב״ אחר ״כעת חיה״, להביא ראיה עוד אל הפירוש שפירש כבר ׳כעת הזאת לשנה הבאה׳, דהא מה שאמר המלאך לו ״שוב אשוב״ לא היה זה אלא בשליחות המקום, וכיון שאתה מוצא בדבור המקום ״למועד אשוב אליך״ (פסוק יד) ופירוש למועד שקבעתי לך אתמול (רש״י שם), אם כן גם כן ״כעת חיה״ פירושו לשנה האחרת כעת הזאת:

הפתח היה אחר המלאך. לא שהיה המלאך אחר הפתח, דאין בפתח – שהוא החלל הפתוח – אחור ופנים, ולא שייך לומר ״אחריו״ (כ״ה ברא״ם):

ויאמר שוֹב: ¹במקרא גדולה על פסוק עד שוֹב הרדפים (יהושע ב׳) נמס׳ ב׳ חס׳, אשוב אליך. וגם בתיקון ס״ת ישן כתוב זה הלשון, שוֹב, בספר טוב מצאתי שב חסר מחק הוי״ו, ומסר ב׳ וחס׳, הרדפים, ע״כ. ואולם בספרי׳ מדוייקי׳ שניהם מלאי׳. וכן כת׳ ²הרמ״ה בספרו ³הלוך וָשוֹב, מל׳ וי״ו כתי׳, ודכות׳ ⁴ויצא יצוא וָשוֹב, ודכות׳ בליש׳ ⁵שוב אשוב אליך, ⁶מלא. וכן הוא בהעתק הללי. [שוב].

1. במקרא גדולה: מ״ק-ד יהו׳ ב טז.

2. הרמ״ה: שו״ב.

3. הלוך וָשוֹב: בר׳ ח ג.

4. ויצא יצוא וָשוֹב: בר׳ ח ז.

5. שוב אשוב אליך: פסוקנו.

6. מלא: עכ״ל הרמ״ה.

ופסח היה כו׳. וא״ת מנ״ל לרש״י דפסח היה ונ״ל דלשנה אחרת נולד יצחק וכתיב בפרשת בא (שמות י״ב:מ״א) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו׳ והד׳ מאות שנה היו מתחילין מיום שנולד יצחק כשהיה זרע לאברהם ובאותו יום שהתחילו ארבע מאות שנה בו היו כלים וביום שכלו בו יצאו כדפי׳ רש״י שם והם היו יוצאים בט״ו בניסן הוא יום ראשון של פסח א״כ הבשורה והלידה של יצחק היו נמי בפסח. ועי״ל דרש״י דייק מדכתיב גבי לוט ומצות אפה (להלן י״ט:ג׳) ש״מ דפסח היה וזה היה באותו היום שדבר המלאך כן:

מדלא קרינן כעת אלא כעת כו׳. מדלא קרינן כעת בשו״א אלא כעת בקמ״ץ דכעת בשו״א דבוק לחיה ואין זמן מפורש אחריו לכך צ״ל שהוא כמו בעת כלומר בעת הזאת וחיה דבור בפני עצמו כדמפרש והולך שתהי׳ חיה וכו׳: נ״ל כעת בקמ״ץ משמע עת הרמוז כמו הכא שרט לו שריטה לפי שהוא כאילו נכתב כהעת אבל כעת בשו״א לא נראה בו איזו עת וק״ל. [מהרמ״ש]:

בשליחותו של מקום אמר לו כו׳. וא״ת מנ״ל לרש״י נ״ל דקושיא מעיקרא ליתא כי ה״פ לא בשרו המלאך שהוא ישוב אליו אלא בשליחותו של מקום ר״ל שהקב״ה ישוב אליו וכמ״ש אח״כ (בפסוק יד) למועד אשוב אליך וגו׳ ואע״ג שאמר שוב אשוב כמדבר בעדו דרך השליח לדבר כן בשם משלח כמו אני חותנך יתרו (שמות י״ח:ו׳) למ״ד (הובא ברש״י שם) שליח שלח לו ודייק רש״י זה דלמה יתלה המלאך הגדולה בעצמו שוב אשוב והרי מצינו שנענשו על זה במ״ש כי משחיתים אנחנו וכו׳ (להלן י״ט:י״ג) אלא בשליחותו של מקום אמר. [מהרמ״ש]: ועי״ל דאל״כ שמא הש״י ישלח אותו בשליחות אחרת ולא יהי׳ לו פנאי לבא עם הקב״ה ונמצא שקרן בדבריו אלא ודאי בשליחותו של מקום אמר לו. ובזה מתורץ למה פי׳ כעת קודם שוב אשוב שלא בדרך המקרא:

הפתח היה אחר המלאך. וא״ת מנ״ל לרש״י דילמא איפכא וי״ל דא״כ הל״ל והוא לפניו ר״ל המלאך היה לפני הפתח דאז שפיר משמע שהמלאך לא היה תוך האהל אלא לפני פתח האהל כאשר הוא האמת שאברהם ישב פתח האהל ודיבר המלאך עמו אבל אי קאי אחריו על הפתח דהיינו הוא המלאך היה אחר הפתח א״כ יהי׳ הפירוש שהמלאך היה אחר הפתח והוא תוך האהל וק״ל. [מהרמ״ש]:

This was on Pesach... You might ask: How does Rashi know it was Pesach? The answer is: Yitzchak was born [exactly] one year later. And it is written (Shemos 12:41): "It was at the end of the 430 years, and on that very day, all of Adonoy's multitudes went out...⁠" The 400 years began with the birth of Yitzchak, from which time Avraham had progeny [who sojourned in foreign lands]. The 400 years began and ended on the same date, and on the very day the 400 years ended, the Israelites left Egypt, as Rashi explains there. They left on the fifteenth of Nisan, the first day of Pesach. Therefore, the angel's foretelling of Yitzchak's birth — as well as the actual birth — were on Pesach. A further answer: Rashi learned it from what is written about Lot (19:3), "And he baked matzos,⁠" indicating it was Pesach. And this was the same day that the angel foretold Yitzchok's birth [to Avraham].

Since it is not read כְעת but, rather, כָעת... It has a קמץ, not a שוא. For כְעת would connect it to חיה. [But since it says כָעת,] no time is specified later. Perforce, כָעת is like בָעת, meaning: "at this time.⁠" [I.e., the word "this" is added.] And חיה stands separately, as Rashi goes on to explain: "When there will be life to you.⁠" But R. Meir Stern writes: It seems to me that כָעת denotes a time that is hinted to, as it is here, since the angel scratched a mark on the wall [to mark the time for the next year, see Rashi on 21:2]. This is because כָעת is like writing כְהָעת. But כְעת does not indicate which time. (R. Meir Stern)

He was speaking to him as God's agent... You might ask: How does Rashi know this? This does not seem to be a question at all, as it means as follows: The angel never said that he will return to Avraham. Rather, he was speaking as Hashem's agent, saying that Hashem will return. This is as it says later (v. 14): "At the appointed time, I [Adonoy] will return to you.⁠" Although the angel said, "I will return,⁠" as if speaking about himself, it is the way of an agent to speak in the name of the party he represents, as in (Shemos 18:6): "I, your father-in-law, Yisro...⁠" (This example is according to the view that Yisro sent an agent; see Rashi there.) And Rashi inferred this to be so, [that it is Hashem who will return,] because otherwise, why would the angel take the credit for himself [and say,] "I will surely return"? We see later that the angels were punished for doing such a thing, when they said (19:13): "We are going to destroy.⁠" [See Rashi on 19:22.] Perforce, the angel was speaking as Hashem's agent. (R. Meir Stern) A further answer: [The angel would not promise to return, as] Hashem might send him on another mission. He will then not be free to return with Hashem, and thus will have spoken falsely. Perforce, he spoke as Hashem's agent. This explains why Rashi explains כעת before שוב אשוב, which does not follow the order of the verse: [for כעת denotes a set time, thus the angel must have said שוב אשוב as Hashem's agent.]

The entrance was behind the angel. You might ask: How does Rashi know this? Perhaps it means the opposite: [the angel was behind the entrance]. The answer is: If so, [that והוא refers to the angel], the verse would have to say: "He was in front of it.⁠" Then it would convey that the angel was not inside the tent but in front of its entrance, where in fact he was, as Avraham was sitting at the entrance when the angel spoke with him. For if אחריו referred to the entrance, it would come out that הוא — the angel — was behind the entrance, inside the tent. (R. Meir Stern)

ויאמר שוב וגו׳ – דבר בלשון יחיד, כי אחד הוא המבשר כי השנים כל אחד בא למלאכתו. וצריך לתת לב למה בשאלה על שרה שאלו שנים, ואולי כי להיות שגם נתכוונו לשאול בשלומה על ידי בעלה לזה שאלו שלשתם משום הלכות דרך ארץ.

שוב אשוב וגו׳ – טעם כפל שוב אשוב, גם אומרו תיבת והנה – יכוין לומר על דרך אומרם ז״ל כשנולד יצחק לא היה ראוי להוליד כי בא מסטרא דנוקבא ובמעשה העקידה זכה לנפש הראוי להוליד, והוא שרמז במאמר המלאך שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה פי׳ מסטרא דנוקבא ודייק לומר והנה פי׳ המזדמן קודם הוא גדר זה, ואמר אשוב פירוש פעם ב׳ ישוב אליו פי׳ לבחינת אברהם שהוא עלמא דדכורא, וזה היה בעקידה דכתיב (כ״ב י״א) ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים וגו׳. והם ב׳ פקידות פקידה א׳ שיהי׳ בעולם יצחק, ב׳ שתהי׳ לו נפש היולדת, וטעם שעשה ה׳ ככה לסיבת אומרו (י״ז י״ט) לו ישמעאל וכמו שכתבתי שם ויש סודות.

עוד ירצה באומרו ולשרה בן לפי פשוטו על דרך אומרם ז״ל (ויק״ר י״ד) לעולם זכרים תלויים בנקבות ונקבות בזכרים דכתיב (דברי הימים א ד) ואשתו היהודיה ילדה את ירד, (לקמן כב כד), ופלגשו ושמה וגו׳ ותלד וגו׳ (ויקרא יב) אשה כי תזריע וילדה זכר ע״כ גם אנו מוסיפין למנות בן לשרה וגו׳.

ושרה שומעת מודיע הכתוב כי הבשורה לשרה בשרו כמאמר ה׳ בשליחות, והוא אומרו ושרה שומעת וגו׳ והוא המבשר אחריו. וראיתי במדרש כי אף על פי כן נתיסר המלאך על אשר לא דבר הבשורה מפיו אליה ודבר לאברהם, והמלאכים יענשו על השוגג ועל שנוי כל שהוא.

ויאמר שוב אשוב אליך, He said: "I will certainly come back to you, etc.⁠" The angel used the singular, indicating that each one of them had his own task. In view of this why did all three angels ask about Sarah's whereabouts? Perhaps they simply wanted to enquire from her husband about Sarah's wellbeing. According to the rules of etiquette then, all three angels enquired.

שוב אשוב. "I will certainly return.⁠" The reason the angel repeated the words שוב אשוב and added the word והנה, may be better understood on the basis of a tradition that when Isaac was born he suffered from a congenital defect; he was sterile. It was only after agreeing to be the sacrifice at the עקדה, that he was cured of that defect. The angel hinted that he would have to return twice כעת חיה, at a time when he would "give life,⁠" in order that Sarah's son would be a true son, able to procreate. The words והנה בן לשרה indicate that Sarah's son emanated from the left side of the emanations, the female, weaker side. The word והנה emphasizes this origin of Isaac in Sarah's domain. Only when the angel would return once more would the male component, i.e. Abraham's input, become dominant within Isaac. This occurred in Genesis 22,11 where the Torah reports that an angel called out to Abraham not to harm Isaac. The angel therefore had two tasks to perform, 1) to announce that there would be an Isaac, 2) that he would possess a soul that could procreate. The reason that God had to do this was related to Abraham's prayer on behalf of Ishmael in 17,19. I have written about that subject at the time.

Another meaning of the words ולשרה בן, that Sarah would by then have a son, is to tell us that a son i.e. male issue, is dependent on the female element being predominant whereas daughters are the result of a preponderant male element during marital union. We know this from Nidah 31 based on Leviticus 12,2. The angel prophesied that the physical union of Abraham and Sarah which would result in her impregnation would correspond to the rules laid down, or hinted at, in Leviticus 12,2. [compare Midrash Hagadol in the name of Rabbi Yitzchak that the sex of the embryo is determined in accordance with whose orgasm occurs first. If the male completes his orgasm first, the result is a daughter, if the female is first, the result is a son. Ed.] Scripture alludes to who was first by the way the birth is described. Chronicles I 4 18, states: "and his wife, the Jewess, gave birth to Yered, etc.⁠" [Every other issue mentioned in that chapter is described in terms of the husband fathering instead of as the wife giving birth. Ed.] In Genesis 22,24 the repetition of "and his concubine whose name was Re-umah, etc.,⁠" is another example of the principle we described. The words "whose name was" were quite unnecessary otherwise. Accordingly, the angels attributed the forthcoming son to the predominance of the female, i.e. Sarah's input.

ושרה שומעת, and Sarah was listening. On the one hand the verse indicates that what Sarah heard was a message intended for her by a heavenly messenger, the messenger himself standing behind her. Nonetheless I have seen a Midrash according to which the angel was disciplined for not addressing Sarah directly with the message, preferring to deliver it to Abraham. Angels are punished for inadvertently committed disobedience or minor deviations from the instructions they receive.

ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה – לעת התחיה כמו שמפרש והולך והנה בן לשרה אשתך – זו הנשמה שחוזרת לה כמו שמפרש והולך. ושרה שומעת פתח האהל – שכל ר״ח ושבת נפש הגוף מתייחד עם הנשמה כמשה״כ סוף ישעי׳ מדי חדש בחדשו כו׳ יבא כל בשר שהוא הגוף להשתחות לפניו והשתחויה הוא על פתח האהל ושם הוא משכן הגוף פתח עינים וידוע למשכיל כמ״ש מפתח האהל וישתחו ארצה. והוא אחריו – אמרז״ל המלאך אחריו אח׳ אברהם כמ״ש מחיצ׳ הצדי׳ לפנים ממלאכי השרת שנאמר כעת יאמר כו׳ (פרשת בלק).

ויאמר שוב אשוב אליך – עתה החל לדבר כמלאך ה׳ בשליחותו של מקום ב״ה. והאחד¹ דבר לבדו, כי הוא היה שליח ה׳ לבשר זאת הבשורה לשרה, ולהבטיחה שלא יקרה לה רעה בהריונה ובלדתה. כי הוא ישוב אליו כאשר ימלאו ימיה ללדת, ותלד בן ותחיה אחרי לדתה. ועל כן אמר ״והנה בן לשרה אשתך״, ולא אמר ״והנה לך בן לשרה אשתך״, ולא אמר ״והנה לך בן משרה אשתך״. כי תשמח היא בבן אשר תלד, ואין צריך לומר הוא, שהרי אמר ״שוב אשוב אליך״, ונודע שיהיה חי. והנה פירושו כמו שאני היום עמך לשמחך בבשורה הזאת, ככה אהיה עמך כעת חיה כאשר תלד שרה אשתך, ואשמחך בבן אשר תלד, ותגל יולדתו בפרי בטנה. כדרך ״האני אשביר ולא אוליד? יאמר ה׳, אם אני המוליד ועצרתי אמר אלהיך״.⁠² ואל תירא כמבכירה³ והיא בת תשעים שנה. כי ״בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר״.⁠⁴ זהו פשט הכתוב⁵ ויתבאר עוד בעז״ה. ולפי שדברי אברהם אליהם היה כמדבר אל שרים הבאים אל ביתו לגור ולסעוד ולמהר ללכת לדרכם, [ולא] להתעסק עמו בדברים ולעשות דבר לטובתו, ואעפי״כ חרד את כל החרדה הזאת בשמחת לבב לעמוד ולשרת אותם, הודיעהו עתה כי ה׳ שלחם לבשרו הבשורה הטובה הזאת, ושיהיה עמו תמיד.

כעת חיה – פירש ראב״ע ז״ל ״כעת הזאת בשנה האחרת ושרה חיה כמו ׳כה לחי׳⁠ ⁠⁠״.⁠⁶ גם רמב״ן ז״ל אמר ״כעת הזאת שתהיו בו חיים״, עכ״ל. ואין פירוש זה מחוור, כי בדברי אלישע לשונמית אמר גם כן ״למועד הזה כעת חיה את חובקת בן״,⁠⁷ ובכתוב שלאחריו ״ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע״. ומה צורך לחזור ולומר ״כעת חיה״ אם ילדה בן. גם בפסוק הראשון גם כאן ללא צורך. שאם ישוב אליו והיא תלד ידענו שכולם חיים. ולדעתי ״חיה״ שם למילדת, כמו ״כי חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו״.⁠⁸ וכן בדברי חז״ל ״שלשה נאמנין על הבכור, חיה, אביו ואמו״.⁠⁹ כלומר כעת שתחל החיה להתעסק עם היושבת על המשבר, באותו רגע אשוב אליך והנה בן לשרה אשתך, ולא תצטרך לעזרת המילדת. וכן הבטיחה אלישע למועד הזה ברגע זה לשנה הבאה כעת חיה, שתצטרך החיה להולידה, תחבקי בן. ומזה ידעה שלא תקש בלדתה.⁠¹⁰ וספר הכתוב שכן היה, כי למועד הזה כעת באה החיה, וילדה בן. וזהו הבטחת ״שוב אשוב אליך״, כי ה׳ יעמוד בעזרתה, כדרך ״שובו אלי ואשובה עליכם״,⁠¹¹ שהוא על קרבת אלהים בהיותו קרוב אלינו להושיענו. וזה פירוש ״וה׳ פקד את שרה כאשר אמר, ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר״,⁠¹² ושם אפרש בעז״ה. ואין עוד מקום לשאלת רמב״ן ז״ל שלא מצינו ששב אליו למועדו. ומה שפירש ״שוב אשוב״ הוא כמו ״לתשובת השנה״,⁠¹³ כמו ״למועד הזה בשנה האחרת״, ויהיה ״אשוב״ כמו ״ושב ה׳ אלהיך וכו׳ ושב וקבצך״,⁠¹⁴ כלומר [פעל] יוצא, שישיב השנה לחיים ותלד בן, אין זה ממשפט הלשון. גם יותר רחוק לפרש כן בכתוב ״למועד אשוב אליך״.

ושרה שומעת – [את] הדברים שדבר המלאך, והיא הפתח האהל, והמלאך עמד אחרי האהל, ולא ראתהו.

1. מלאך אחד.

2. ישעיה סו, ט.

3. כי ביולדת בפעם הראשונה יש יותר חבלי לידה. ראה ירמיה ד, לא.

4. מליצה על פי ישעיה סו, ז.

5. כי רבינו מודע שיש לחז״ל דרשה על המלים ״כעת חיה״ (תנחומא, וירא, יג). אלא רבינו מפרש פשוטו של מקרא.

6. שמו״א כה, ו.

7. מל״ב ד, טז.

8. שמות א, יט.

9. קידושין עד, א.

10. וכן הודיעו במדרש (שמות רבה א, כ): מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה [של ״בעצב תלדי בנים״].

11. מלאכי ג, ז.

12. בראשית כא, א.

13. שמו״ב יא, א. מל״א כ, כב.

14. דברים ל, ג.

כעת חיה – למעלה בדברי המקום יתברך נאמר למועד הזה בשנה האחרת (בראשית י״ז:כ״א), ולא כעת חיה, ואלישע אמר לשונמית: למועד הזה כעת חיה (מלכים ב ד׳:י״ז), ואם ״כעת חיה״ לבד הוא לשנה הבאה בעת הזאת, לא נודע מה בא לומר¹ ״למועד הזה״, אחר שכבר קבע הזמן ב״כעת חיה״.

ולולא דברי המפרשים ז״ל (רש״י, אבן עזרא), קרוב לשמוע שאין בכעת חיה קביעת זמן כלל, אלא השתמשו במלת כעת לקיום הדבר לאמתו, כמו שהשתמשו במלת כיום, מכרה כיום (בראשית כ״ה:ל״א), השבעה לי כיום (בראשית כ״ה:ל״ג), עמוד נא^א כיום (שמואל א ט׳:כ״ז), ודומיהן (בעשטימט, זיכער). ובדברם לגדול, או לקהל ועדה, הוסיפו מלת ״הזה״, למען תתו בידך כיום הזה (דברים ב׳:ל׳), ותעש לך שם כהיום הזה (נחמיה ט׳:י׳), ודומיהן, כן השתמשו במלת ״כעת״. ובפקודת עקרה שהוא דבר גדול ומסויים הוסיפו מלת ״חיה״, לפי {ש}⁠שעת^ב לידה עת סכנת מות, הבטיחו להם חיים. ונאמר:

• כעת יאמר ליעקב וגו׳ (במדבר כ״ג:כ״ג) – אמת וקים כי נאמר תמיד ליעקב מה פעל וגו׳.

• כעת תאשמו (שופטים כ״א:כ״ב) – אמת ונכון אם נתתם הנשים לבני בנימין, הייתם אשמים.

• וכעת לא השמיענו כזאת (שופטים י״ג:כ״ג) – לו חפץ להמיתנו, הדבר ברור וקים שלא השמיענו כזאת.

ואמר כאן שוב אשוב אליך באמת ואמונה, ולא אחדל, ויהיו חיים לכם, והנה בן וגו׳. ולמטה אמר: למועד שקצב לך המקום², אשוב אליך נכון ובטוח ולשרה בן (בראשית י״ח:י״ד). ולפיכך, בדברי המקום יתברך שאינן צריכין חזוק נאמר: למועד הזה בשנה האחרת (בראשית י״ז:כ״א), ולא כעת חיה. והבוחר יבחר.

והוא – האהל אחריו, שהם ישבו לפני האהל.

1. אלישע.

2. שאמר ״למועד הזה בשנה האחרת (בראשית י״ז:כ״א)״.

א. בפסוק לא מופיע: ״נא״.

ב. כך צריך לומר. בדפוס ראשון ״שעת״.

שוב אשוב אליך – מאחר שהיא נסתרת ואיני יכול לתת לה הבשורה, אבשר אותך בעבורה שאשוב אליך בשנה הבאה לתת בן לשרה אשתך, והנה לא מצאנו בכתוב ששב המלאך לאברהם כאשר ייעדו, אבל זה נכלל בפסוק וה׳ פקד את שרה (לקמן כ״א א׳) ששלח מלאכו לפתוח את רחמה, וזהו שהוסיף שם כאשר אמר:

כעת חיה – מלשון חיים והוא שם המקרה כמו חיות, ופירושו כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כלכם שלמים וקיימים, והיא בשורה לכל בית אברהם שיהיו חיים לשנה הבאה:

ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו – שרה בעצמה שמעה את הבשורה המכוונת אליה, וזה בעמדה בפתח האהל לפי שהפתח היה אחרי המלאך, ולכן שמעה אבל לא רצתה להראות החוצה:

כעת חיה – כעת שתהיו כולכם שלמים וקיימים (רש״י), לדעתו מלת חי׳ שם המקרה מופשט מהמתואר כמו חיות (היו״ד במלאפו״ם), כי רוב שמות המקרה בלשון נקבה, והמכוון בזה כי יש שני מיני עתים, עת חיה ועת מתה, שנים של צער אינם של חיים ונקראו עת מתה, ושנים של שמחה בשלמות הבריאות וכדומה הם שנים של חיים ונקראו עת חיה (לעבענדיגע צייט), ורש״ד ורוו״ה לא הבינו כן דעת רש״י.

בן לשרה – ובפסוק י״ד אמר בהפך ולשרה בן, כי הנראה מדרך הלשון להקדים תחלה את העיקר והחשוב ולאחר את הטפל, כמו השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה הקדים בשדה פעולת הנתינה למלת הגוף, לפי שהוא דבר חשוב וראוי להיותו מתנה גם בין אנשים גדולים, לכן מלת הגוף בא אחריו לפי שאיננו רק באור מי הוא האיש החשוב הראוי למתנה כזו; אמנם המערה שהיא בערך השדה פחותה וגרועה מכדי נתינה בין אנשים חשובים כאלה, יזכיר תחלה מלת הגוף לך כלומר גם זה הוא שלך, ופעולת הנתינה באה אחריו כטפל ובאור באיזה אופן תהיה שלו; ומזה אמרו (חולין פ״ח) וכסהו בעפר אלו הוי כתיב ובעפר יכסנו הוי משמע דוקא בעפר ולא בדבר אחר השתא דכתיב וכסהו בעפר משמע שהכסוי בכל דבר, וכ״א (רפ״ח דגיטין) ונתן בידה מדלא כתיב ובידה יתננו משמע מכ״מ שברשותה, כי לעולם יקדים העיקר המכוון ויאחר הטפל שאינו אלא לבאור; וליסוד זה היה מן הראוי לומר בהמתך כלאים לא תרביע, להקדים הנושא ולא לאחרו לכן דרש ר׳ עקיבא עליו באמת (מכות כ״ב ב׳) ע״ש רש״י: וכן בשביעית שאמרה תורה שדך לא תזרע וכרמך לת תזמר, ולא הקדימה שלילת הפעולה שהוא כאן העיקר והיה מן הראוי לומר לא תזרע שדך לא תזמור כרמך, ומשאחרה שלילת הפעולה יורה ששלילת פעולת אלה לאו דוקא דה״ה כל מלאכה שבשדך ושבכרמך בכלל (ע׳ מועד קטן ג׳ א׳); וזה הבדל הלשונות בין כבוד האבות ובין מוראם, דבמוראם הקדים האם (אמו ואביו תיראו) דעיקר הצווי על האם, דבאב הוא טבעי. ובכבודם הקדים האב (כבד את אביך ואת אמך) דבזה עיקר הצווי על האב, דבאם הוא טבעי, כמו שהתעוררו רבותינו. וכן גבי בשורת הבן הקדים תולדת הבן שהוא העיקר כאן אשר הבשורה סובבת עליו, ואח״כ הזכיר ממי תהיה ההולדה ואמר לשרה; אמנם אחרי אשר צחקה שרה לחשבה שאין בשורת תולדת הבן מגעת לה לעצמה כ״א לשפחתה ר״ל שהשפחה תלד בן ושרה תגדל אותו (ע״ד ותלד על ברכי) ולכן אמר שם המבשר לשון ולשרה בן, הקדים הגוף אשר ממנו תהיה ההולדה כי שם היא העיקר המכוון בה להורות הפך כוונתה והבן הנולד הוא כטפל שם במאמר לכן בא אחריו (וצ״ע בפסחים ע״ה במה דאמרי׳ התם כתיב באש והדר תשרף ע״ש).

כעת חיה – נמצאה המליצה הזאת גם למטה פסוק י״ד, וכן במלכים (ב׳ ד׳:ט״ז) למועד הזה כעת חיה את חבקת בן, ובפסוק שאחריו ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה; ולא אדע עקר המליצה ופירושה בדיוק, בדרך שיתישב בכל המקומות אשר מצאנוה, ואין ספק כי הכוונה כמו בשנה האחרת; ואולי ענינה כדעת ראזנמילר וגעז׳ כשתחיה ותתחדש העת הזאת, וכן כה לחי (שמואל א כ״ה:ו׳) אולי ענינו ככה תהיו שמחים לזמן המתחדש, כלומר לשנה הבאה, ואולי כן היא ג״כ דעת רד״ק בשרש חיה.

והוא אחריו – הפתח היה אחרי המלאך (רש״י).

a year from now (ka-et ḥayyah). This expression is found below in v. 14 and also in, “At this season, when the time comes round [ka-et ḥayyah], you will embrace a son” (2 Kings 4:16); also in the subsequent verse, “And the woman conceived, and bore a son at that season, when the time came round [ka-et ḥayyah].” I do not know the basis of the expression or its exact meaning, in order to fit it into all the contexts in which we find it, but there is no doubt that it signifies “next year.”

Perhaps its meaning is as Rosenmueller and Gesenius held: “when this time lives and is renewed”; cf. the expression koh le-ḥai [translated as “All hail!” but lit. “Thus to the living”] (1 Sam. 25:6) – which perhaps means, “So may you rejoice when the time is renewed,” i.e., next year. This may also be Kimhi’s opinion in his explanation of the root ḥayah (“to live”).

which was behind him (ve-hu aḥarav). I.e., the entrance was behind the angel (Rashi).

כעת חיה – ישנן שתי לשונות ל״זמן״: ״זמן״ ו״עת״. ״זמן״ מציין, כפי הנראה, את מושג הזמן באופן כללי, משך הזמן והמשכיותו, זמן בתפקידו לחולל ולייצר תולדות. ״זמן״ יוצא משורש ״זַמֵּן״, שכן הוא קודם לכל הוויה ו״מזמן״ לה את תנאיה הנצרכים.

לעומת זאת, ״עת״; בין אם הוא יוצא משורש ״ענה״ (בארמית); בין אם משורש ״עתת״ הקרוב ל״אתת״, השורש של ״אִתִּים״ – כלי חיתוך; או שיוצא משורש ״עטט״, שממנו מתקבל ״עֵט״ – כלי חֶרֶט; מציין את הנקודה בזמן, הרגע המתאים עבור מטרה כלשהי; או שהוא מציין את הרגע באופן כללי, כחלק זמן, כנקודת החתך בין עבר לעתיד.

״לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ״ (קהלת ג, א). כל דבר דורש את הזמן שלו, וקיים רגע קבוע ומתאים לכל שאיפה ומאמץ.

״חיה״ נגזרת משורש ״חיי״. הערנו כבר (בפירוש לעיל א, כ) ש״חיי״ קרוב לשרשים ״חגג״, ״חכך״, ו״חקק״; והעמקנו גם לחקור בקשר המושגי שבין שרשים אלה (עיין אוסף כתבים כרך ח עמ׳ מג). כאן נתרכז בשרשים הדומים ״חיי״ ו״חגג״, ואנו מוצאים יסוד משותף לשניהם: יצירת מעגל. כך: ״וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה״ (שמואל ב כג, יא); ״וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים חֹנָה״ (שם כג, יג). והשווה: ״ויָּבֹא הַמַּעְגָּלָה״ (שם א׳ יז, כ); ״שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל״ (שם כו, ז) – מעגל הנוצר מסביב נקודת האמצע. גם כל רגע בזמן אינו אלא המצב הנוכחי של כל יחסי הכחות הארציים והכלל עולמיים בבריאה. כך גם ״חַי״ ו״חוֹגֵג״ – אדם חי הסובב והולך במחזור ההתפתחות.

לפי זה ״עת חיה״ פירושו: הרגע הסובב במסלולו וחוזר לנקודת מוצאו במעגל החי של זמן. ״שוב אשוב אליך כעת חיה״: כרגע זה החוזר ונשנה במעגל החי של הזמן, כך אשוב אליך, בדיוק כשיום זה יחזור ויופיע במעגל השנתי.

ושרה שומעת – הדברים לא הגיעו לאזניה במקרה; אלא היא הייתה ״שומעת״ – מאזינה בתשומת לב. על אף ששרה לא ישבה ליד השולחן, היא נטלה חלק בשיחה מהמקום בו הייתה – בשמיעה אם לא בדיבור. אכן כדאי להאזין לאדם כאברהם כשהוא משוחח עם אורחיו.

פתח האהל היה מאחורי האדם המדבר. אילו היה הפתח ממולו, לא היה נחשב הדבר הגון בעיני שרה ליטול חלק, ולו רק בהאזנה, אל מול פני האורחים.

ויאמר – ע״ז השיב המלאך שמה שהיא באהל וחזרה לנערותה, כי מוכנת שתתעבר עד שבשובו אליך והיא תהיה חיה ובריאה כעת ולא יזיק לה הלידה, וחזרת הוסת היא האות כי בן לשרה אשתך, ובאר שהגם שעקר ביאת המלאך היה לבשר את שרה, כי אברהם כבר נתבשר מה׳ ולמה אמר זה לאברהם, משיב ששרה שומעת כי המלאך עמד אחרי הפתח כדי שתשמע.

THEN HE SAID. To this the malakh replied that her being in the tent and her return to youthfulness means that she is ready to conceive. That by the time I will return to you she will be living and as well as now (ka-eth¹): giving birth will not harm her. Her return to menstruation is a sign that your wife Sarah will have a son.

This verse also explains why, considering that the malakh had come primarily to bring these tidings to Sarah, Avraham having already been told of this by God Himself, he nonetheless said it all to Avraham. It was because Sarah was listening at the entrance of the tent, the malakh standing in such a way that the entrance was in back of him and she would hear.

1. Kaeth — ‘like now’, literally — and ‘a year from now’, contextually.

שוב אשוב וגו׳: בלי ספק ששרה כבר ידעה מכל המאמר של הקב״ה עם אברהם¹, שהיא ראתה כל אשר הוא עושה במצות מילה וגם שמעה שינוי שמות אברהם ושרה, ובעל כרחך הגיד לה דבר ה׳². ולא בא המלאך אלא לצמצם את השעה יותר, כי מאמר ה׳ ״בשנה האחרת״ (לעיל יז,כא) לא נתבאר איזו אחרת, ואולי עוד כמה שנים³, אבל המלאך אמר ״כעת חיה״ דמשמעו כשתגיע בראשונה אותה שעה.

{והנה בן⁴: בשעה שאשוב יהיה בן, שיבוא בתחילת לידה ותלד בנחת.}

1. שהבטיחו ששרה תלד לו בן, לעיל פרק י״ז פסוקים טו-יז. אך עיין ברמב״ן בפסוק ט״ו שכתב בפירוש (לא כרבינו) ששרה לא שמעה מאברהם עד כה.

2. א״כ מהי תכלית הגעת המלאכים כאן לבשר על לידת שרה.

3. אך הרמב״ן כתב: וזהו כאשר (כפי) נאמר לאברהם ״למועד הזה בשנה האחרת״ (וכ״כ הרד״ק).

4. הול״ל ׳ושרה אשתך תלד בן׳ וכדו׳.

והוא אחריו – הפתח היה אחר המלאך באופן שלא ראה פני שרה ולא הרגיש מפניה כי צחקה בקרבה, ועם כל זה ידע כי צחקה, ומפני זה יראה שרה.

אשוב אליך – האל משגיח תמיד על בני אדם ואין דבר בעולם כי אם ברצונו, רק בהתהוות דבר זר הן לטובה הן לרעה נאמר שהאל פוקד בעל הדבר ההוא; וכן כאן, לא שבשנה האחרת בהולד יצחק נראה לו המלאך שנית בשם ה׳, רק הולדו הוא שוב המלאך אליו בשליחות האל.

ויאמר – עתה מתחיל אחד מהם לדבר, והוא זה שנצטווה בשליחות זאת.

שוב אשוב וגו׳ – ומכיוון שהוא מדבר כאן בשמו ית׳, הרי הוא אומר כמו שאומר הקב״ה עצמו לאחר מכן (פסוק י״ד) — ״אשוב אליך״. אמנם, לא מצינו גילוי שכינה בשעת לידת יצחק. אך אם נזכור, כי ״מלוא כל הארץ כבודו״ וכי אמנם ה׳ שלח ישועתו, הרי ניתן לומר, כי אכן נתקיימה הבטחת ״שוב אשוב אליך״ אפילו באופן מילולי; והשווה רמב״ן.

כעת חיה – פירוש כאשר העת הזאת תקום לתחיה, דהיינו ״בשנה האחרת״, כפי שאמנם בא הביטוי לעיל י״ז:כ״א, השווה מלכים ב ד׳:ט״ו. ואילו הרשב״ם מפרש כעת חיה — כעת יולדת, בהסתמך על לשון המשנה, וכן הוא בספר שרשים לרד״ק, ראה חיה. אולם אין להוכיח משמעות זו של השורש חיה מן המקרא.

והוא אחריו – הוא, כלומר הפתח, נמצא אחריו, מאחורי המלאך המדבר.

ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו – יתכן לדעתי דכל זה מדברי המלאך והנה בן לשרה אשתך והוא אחריו ופירושו כי השם יתעלה אמר בעת שמל אברהם והקימותי את בריתי ביני ובין זרעך אחריך לדורותם כו׳ להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך ונתתי לך ולזרעך אחריך לכן אמר שהוא הוא הבן אשר תוליד שרה יהיה אחריו של אברהם ובמקומו וממלא מקומו ומתיחס אחריו משא״כ ישמעאל ובני קטורה הם אינם אחריו כי הוא בן האמה והמה בני הפילגשים [יעוין יבמות סוף נושאין על האנוסה בזה] רק שא״כ היה צריך לאמר והוא אחריך שדיבר לאברהם בנוכח לכן הפסיק המאמר ושרה שומעת פתח האהל ודבר המלאך במכוון שתשמע שרה ולנוכח שרה סיים והוא אחריו ובל״ב מדות דר״א בנו של ריה״ג פירש כן קרא ונר ה׳ טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה׳ שהוא סידר המקרא ונר ה׳ טרם יכבה בהיכל ה׳ ושמואל שוכב וכן פירש״י בפ׳ ואתחנן על קרא דלא עליתם בהר לאמר עיי״ש וכיו״ב רבות ודו״ק.

והוא אחריו – במדרש זה ישמעאל מפני היחוד בזה פרשתי מה דבסוף פרק עשרה יוחסין בתר דמסיים כל הלכות יחוד מביא מצינו שעשה אברהם אבינו כה״ת כולה עד שלא נתנה שנאמר וישמור הוא מפני שאברהם העמיד את ישמעאל להיות שלא תתיחד שרה עם המלאך ולכן כתיב וישמור שזהו לסייג לתורה ולפי הגירסא קיים א״ש טפי שקיים הוא מונח על הסייגים והגדרים שעשה אברהם למצות התורה וזהו עקב אשר שמע בקולי לקיים המצוה כראוי וישמור משמרתי שעשה משמרת למשמרת וכמוש״ד ושמרתם את משמרתי בפ״ב ב׳ דיבמות יעו״ש וזה שדייק שעשה אברהם כו׳ עד שלא נתנה דהי׳ אז אינו מצווה ועושה ולא תקיף יצרו כמו המצוה ועושה כמו שאמרו גדול המצוה ועושה כו׳ והיה עושה סייגים כ״ש עכשיו שאנו מצוים דתקיף יצרו כ״ש שצריך סייג לתורה ודו״ק.

והנה אמרו רז״ל כי גדול הנאמר באיוב יותר מאברהם דאלו באברהם כתיב עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ובאיוב כתיב יר״א תם וישר כו׳. והביאור פשוט כי הירא מפני אביו ורוצה למלאות רצון אביו מפני יראתו אם השגתו שלמה ומשגת דעת אביו מבין מה שאביו יתענג מזה זה עושה ומה שלא יתענג ואדרבא יקפיד עליו זה אינו עושה נמצא כי הוא מסיבת יראתו עושה מה שמשיג ברצון אביו והנה איוב היה דל ההבנה בידיעת דרכי השי״ת ואחרי יראתו את אלהים עדן לא השיג שמפני מורא השי״ת צריך לסור מרע ולהיות ישר ולכן היו לו תוארים אחרים לבד יראת השי״ת אבל באברהם שהיה השגתו תכלית השגת הנבראים וכמו שאיתא בספרי ויבוננהו מאברהם שהשיג מעצמו כל התורה כולה ומסבת מורא השי״ת היה סר מרע וישר ותמים וכליל השלמות ואוסם כל החמודות הכל ממה שהבין רצון השי״ת התמימה ומיראתו מפניו עשה זה על צד המיוחד והנפלא ודו״ק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון