×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים׃
And Avraham and Sarah were elderly, coming on in years; Sarah had ceased to have a menstrual flow like women.⁠1
1. flow, like women | אֹרַח כַּנָּשִׁים – Literally: "the way of woman".
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובאבן עזרא א׳רד״קחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןמנחת יהודההדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״למלבי״םרד״צ הופמןעודהכל
[קמה] 1ואברהם ושרה זקנים וגו׳, אר״י כבר כתיב ואברהם ושרה זקנים מה ת״ל ואברהם זקן (בראשית כ״ד:א׳) אלא שהחזירהו הקב״ה לימי נערותיו לפיכך צריך לכתוב פעם ב׳ ואברהם זקן, רא״א כאן זקנה שיש בה לחלוחית ולהלן זקנה שאין בה לחלוחית. (בראשית רבה מ״ח)
[קמו] 2ואברהם ושרה זקנים, פרי עץ הדר (ויקרא כ״ג:מ׳) זו שרה שהידרה הקב״ה בשיבה טובה שנא׳ ואברהם ושרה זקנים. (ויק״ר ל)
[קמז] 3ואברהם ושרה זקנים, מגיד הכתוב שבחן ויישובן זה עם זה שאלו היה הוא בחור והיא זקנה הוא היה מתנפל עליה והיא אינה מתנפלת עליו, ואילו הוא היה זקן והיא בחורה היתה היא מתנפלת עליו והוא אין מתנפל עליה, וכיון שהן שוין בזקנה הרי יישובן נאה ומשובח. (מדרש הגדול)
[קמח] 4באים בימים, ראויין לשני עולמות העולם הזה והעולם הבא. (אור האפלה)
[קמט] 5חדל להיות לשרה ארח כנשים, שרי, המד״א וכי תחדל לנדור (דברים כ״ג:כ״ג), פסק, המד״א וחדל לעשות הפסח (במדבר ט׳:י״ג). (בראשית רבה מ״ח יט)
[קנ] 6חדל להיות לשרה ארח כנשים, שאין הנשים מתעברות אלא סמוך לוסתן. (מדרש החפץ)
1. בלקח טוב מלמד שהיו זקנים ושבו לנעורתם וכן הוא אומר ואברהם זקן מששב לנערותיו עוד נהיה זקן, ובשכל טוב מביאו בסגנון אחר. לחלוחית, שהיה בליחותו וכחו, ועי׳ פס״ר פמ״ב ואין יבול בגפנים זו שרה ואברהם ושרה זקנים.
2. פסקתא דר״כ פכ״ח, ובחזקוני כאן מביא דברי הב״ר פס״ה שדרשו על הפסוק כד, א. ואברהם זקן, עה״פ שלפנינו וכנראה היה כן הגירסא לפניו בבראשית רבה, זקנים באים בימים מתחלת הספר ע״כ לא תמצא זקנה כתובה בשום אדם עד שבא אברהם ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם אדם ובנו נכנסין למקום אחד ואין אדם יודע את מי יכבד ומתוך שאתה מעטרו בשיבה אדם יודע למי יכבד, א״ל הקב״ה דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, ועי׳ לקמן כד, א. והטעם שלא דרשו זאת כאן לפי הגרסא שלפנינו, י״ל ע״פ המאמר לעיל קמה.
3. במדרה״ג סיים ועליהן הכתוב אומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו שהחזיר הקב״ה זקנותן לילדותן והעלו ניבין כקטנים, דשנים ורעננים יהיו שהיו מטביען יוצא מסוף העולם ועד סופו ועליו צורת זקן וזקנה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר, ועי׳ מ״ש לעיל פי״ב מאמר נג. מדברי התוס׳ ב״ק צ״ז: שכתב ונראה לא שהיה בהם צורות זקן וזקנה מכאן, בחור ובתולה מכאן, דאסור לעשות צורת אדם אלא כך היה כתוב מצד אחר זקן וזקנה ומצד אחר בחור ובתולה, וכאן מפורש שגורס במדרש שהיה הצורה של זקן וזקנה מצד אחר ובחור ובתולה מצד אחר ולא שהיה כתוב זקן וזקנה.
4. עי׳ ב״ר פנ״ט, ובמדרש אגדה באים בימים באותן הימים של עולם הבא שלא היו חסרים כלום, ושם שמות א, א. הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל (ישעיהו כז, ו.) בכל מקום ישראל באים ובניהם באים, כמו שנאמר באברהם, אברהם ושרה זקנים באים בימים שהם יוצאין מן העולם החשך, ובאים לעולם הבא, שנאמר הבאים ישרש יעקב, ועי׳ זח״ב קב.
5. עי׳ בתרגומים כאן, ברוב הספרים ליתא תיבת ״שרי״ רק במנח״י מכת״י וכן הביא ביפ״ת ודרשו שני פרושים בתיבת חדל ״שרי״ לשון מניעה וביטול וכמו כי תחדל לנדור, פי׳ שני חדל ״פסק״ כמו וחדל לעשות הפסח, ומדברי הלק״ט ושכ״ט מבואר דלא גרסי כן שכ׳ חדל פסק כמו וכי תחדל לנדור.
6. עי׳ נדה סד: ובמדרש אור האפלה ארח כנשים נפסקה ממנה וסת נדה, אמנם רבותינו בעה״ת כאן פירשו להיפך, חדל להיות לשרה ארח כנשים פי׳ שראתה בזקנותה מה שאין כן בשאר נשים אבל אין לפרש שאינה רואה שהרי למעלה פירש״י שפירסה נדה, ועי׳ לעיל מאמר צ. ובתנ״י ברא׳ לג. ילפתו אורחות דרכם ואין אורחות אלא נשים שנאמר אורח כנשים, עי׳ לעיל פ״ו מאמר יח. ובגנז״ש ח״א לז. ובב״ר נו. שבת אורח המד״א חדל להיות לשרה אורח כנשים עיי״ש במפרשים, ועפ״ד רבעה״ת הנ״ל יש לפרש כפשוטו, וכעין דרש זה בויקרא רבה לא, ז. לעולם אין גלגל חמה שוקע עד שנעשה כמין חרדל של דם מה טעם ישיש כגבור לרוץ אורח ואין אורח אלא נשים שנאמר חדל להיות לשרה אורח כנשים, ועי׳ זח״א קג.
וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה סִיבוּ עָאלוּ בְּיוֹמִין פְּסַק מִלְּמִהְוֵי לְשָׂרָה אוֹרַח כִּנְשַׁיָּא.
Avraham and Sarah were old, well on in years. Sarah no longer had the way of women.

וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים
וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה סִיבוּ עָלוּ (ח״נ: עָלִין) בְּיוֹמִין פְּסַק מִלְּמִהְוֵי לְשָׂרָה אוֹרַח כִּנְשַׁיָּא
דיוק בזמן הפועל
א. ״בָּאִים בַּיָּמִים״ הוא בזמן הווה, אבל במשמעו הוא עבר: כבר זקנו. לכן ברוב הנוסחים ובתאג׳ מתורגם ״עָלוּ בְּיוֹמִין״ בעבר, כדרכו של אונקלוס לדייק בזמני הפועל.⁠1 ועיין עוד ״ואברהם זָקֵן בא בימים״ (בראשית כד א) ״עָל בְּיוֹמִין״.
חדל – פסק, מנע
ב. מדוע תרגם ״חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים״ – ״פְּסַק מִלְּמִהְוֵי לְשָׂרָה אוֹרַח כִּנְשַׁיָּא״ ולא כדרכו לתרגם פועל ״חדל״ באמצעות ״מנע״, כגון ״וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר״ (בראשית יא ח) ״וְאִתְמְנַעוּ מִלְּמִבְנֵי קַרְתָּא״? כי ת״א מבחין בין עצירת פעולה חד-פעמית שתרגומה ״מנע״, לבין תהליך או מצב קבוע החדל מלהתקיים, שתרגומו בלשון ״פסק״ היינו שאינו ממשיך עוד. מכיוון שאורח נשים הוא מצב קבוע, תרגם ״פְּסַק... לְשָׂרָה אוֹרַח כִּנְשַׁיָּא״; האורַח שהיה קבוע בעבר, שוב אינו ממשיך.⁠2
1. כמבואר בפסוק ״וכאשר יְעַנּוּ אֹתוֹ״ (שמות א יב) ״וּכְמָא דִּמְעַנַּן לְהוֹן״. אבל באחד מכתבי היד ״באים בימים״ – ״עָלִין בְּיוֹמִין״ בהווה, כרמב״ן לפסוק ״ואברהם זָקֵן בא בימים״ (בראשית כד א) שכתב: ״כי ״באים בימים״ מתחילים בימי הזקנה, כי ״באים״ מורה על זמן עומד, כמו הבאים בשערים האלה (ירמיהו ז ב), וכאן אמר שהיה זקן מאד, שכבר בא בימים״.
2. ובב״ר פרשה מח (תאודור-אלבק, עמ׳ 494) דרשו ״חדל״ בשני משמעים: ״חדל להיות לשרה וגו׳ – שָׁרִי, היך דאת אמר ״וכי תחדל לנדר״ (דברים כג כג). פסק – [היך דאת אמר ״וחדל לעשות הפסח״ (במדבר ט יג)]״. לדרשה הראשונה ״חדל להיות לשרה״ – שָׁרִי, משמעו התחיל (כמו: ״ויחל נח... ויטע כרם״ (בראשית ט כ) ״וְשָׁרִי נֹחַ״) ולא נתברר מקורה. לשניה ״חדל״ – ״פסק״, כת״א. וראה שם ״מנחת יהודה״ שכך הנוסח הנכון וכן הוא ב״ערוך״ (ערך חדל). אבל בדפוס וילנא חסרה תיבת שָׁרִי ונשתבש הנוסח: ״חדל להיות לשרה אורח כנשים. היך מה דאת אמר (דברים כג) וכי תחדל לנדור, פסק, המד״א (במדבר ט) וחדל לעשות הפסח״.
ואברהם ושרה סאיבו ועלוא ביומיא אתמנעב מן למהווי לשרה אורח (כנס) כנשיא.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״סאיבו ועלו״) גם נוסח חילופי: ״סאיבים עלו״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אתמנע״) גם נוסח חילופי: ״פסק״.
ואברהם ושרה סבין עלו ביומין פסק מלמהוי לשרה אורח סובתא כנשיא.
But Abraham and Sarah were old, they had mounted (alu) in days, and with Sarah the way of women had ceased.
וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּבָר כְּתִיב: וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וְאַבְרָהָם זָקֵן, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִימֵי נַעֲרוּתָיו, צָרִיךְ לִכְתֹּב פַּעַם שְׁנִיָּה וְאַבְרָהָם זָקֵן. רַבִּי אַמֵּי אָמַר כָּאן זִקְנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לַחְלוּחִית, וּלְהַלָּן בְּזִקְנָה שֶׁאֵין בָּהּ לַחְלוּחִית.
חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים – הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר (דברים כ״ג:כ״ג), פָּסַק, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח (במדבר ט׳:י״ג).
[פרק יח]
ואברהם ושרה זקנים – מה ת״ל עוד ואברהם זקן (בראשית כ״ד א׳), ר׳ אמי אמר כאן זקנה שאין [שיש] בה לחלוחית, להלן זקנה (שיש) [שאין] בה לחלוחית. באים בימים, א״ר אחא יש לך שהוא בזקנה ואינו בימים כגון שמואל הרמתי, בימים ואינו בזקנה כגון מרע״ה, אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה.
(יב-יג)
א״ר יהודה בר סימון בשעה שצחקה שרה אמנו ואומרת שהיא ראויה לילד אלא אברהם אבינו זקן, א״ל הקב״ה אתם (מזקינות) [מילדות] עצמכם (ומתילדות סברו כן) [ומזקינות חבריכן] ואני זקנתי לעשות נסים, הה״ד למה זה זה צחקה שרה [וגו׳], לפי שלא האמינה האף פגע בה לפיכך נקצרו ימיה.
ואברהם ושרה באים בימים – שהיו זקנים.
דבר אחר: באים בימים – באותו הימים של עולם הבא שלא היו חסרים כלום.
וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כְּבָר כְּתִיב וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית כ״ד:א׳) ״וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים״ אֶלָּא לְפִי שֶׁהֶחְזִירָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִימֵי נַעֲרוּתָן, נִצְרָךְ פַּעַם שְׁנִיָּה ״וְאַבְרָהָם זָקֵן״. אָמַר רַבִּי אַמִּי כָּאן זִקְנָה שֶׁיֵּשׁ בָּה לַחְלוּחִית לַהֲלָן זִקְנָה שֶׁאֵין בָּה לַחְלוּחִית. חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים כְּדָא דְּאַתְּ אָמַר (דברים כ״ג:כ״ג) ״וְכִי תֶּחְדַל לִנְדֹר״ פָּסַק, כְּדָא דְּאַתְּ אָמַר ״וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח״.
ואברהים וסארה קד שאכ֗א וטענא פי אלסן ואנתהי אן יכון לסארה סביל כאלנסא.
ואברהם ושרה כבר הזדקנו והגיעו לגיל מופלג1, ופסק להיות לשרה אורח כנשים.
1. הביטוי ״טענא פי אלסן״ משמעותו ״להתקדם מאוד בגיל״ או ״להגיע לגיל מופלג״. הביטוי מדגיש את עומק של הזקנה - לא רק שהם זקנים, אלא שהם הגיעו לגיל מתקדם מאוד, בתנועה עמוקה לתוך הזקנה.
חדל להיות וגו׳ – פסק ממנה דרך נשים.
אורח – נידות.
חדל להיות means [that] it had ceased from her.
אורח כנשים means the way of menstruation.
ואברהם ושרה זקנים1א״ר יצחק מלמד שהיו זקנים ושבו לנעורתם. וכן הוא אומר ואברהם זקן (בראשית כ״ד:א׳). מששב לנערותיו עוד נהיה זקן.
2חדל – פסק. כמו וכי תחדל לנדור (דברים כ״ג:כ״ג).
1. א״ר יצחק. בב״ר וילקוט שם הגי׳ א״ר יוחנן. אין ספק שהיה כתוב לפני המעתיק אר״י בר״ת והציג א״ר יוחנן.
2. חדל פסק כמו וכי תחדל לנדר. עי׳ ב״ר ועי׳ במ״כ ולפי דברי המחבר תראה שהיה כן הגי׳ לפניו בב״ר המד״א וכי תחדל. והמלות המד״א וחדל לעשות הפסח. הן הוספה מאיזה מעתיק.
ואברהם ושרה זקנים – א״ר יוחנן הלא כבר כתיב הלבן מאה שנה וגו׳ (בראשית יז יז), ומה ת״ל ואברהם ושרה זקנים, אלא לפי שצריך לדרוש ששבו לנערותן, לפיכך חזר והפריש דבריו שבעת הבשורה היו זקנים, וחזרו לנערותן, שנאמר ואברהם זקן בא בימים (בראשית כד א), א״ר אסא כאן זקנה שיש בה לחלוחית, ולהלן זקנה שאין בה לחלוחית:
חדל – כלומר פסק, ודומה לו כי תחדל לנדור (דברים כג כג), וחדל לעשות הפסח (במדבר ט יג). חדלו פרזון (שופטים ה ז) שכבר פסק להיות לשרה אורח כנשים, דרכן של נשים לראות דם נדה, ודם זיבה, וכשהן מזקינות הדם נצרר, והבשר נקלש, והעור נקלט, והמקור יבש, והמעיין נסתם:
באים בימים – הגיעו לימים רבים.
AND WELL STRICKEN IN AGE. They lived many days.⁠1
1. The verse literally reads: coming into the days.
ואברהם – נכתב זה הפסוק לתת טעם למה צחקה שרה.
באים בימים – מנהג הכתוב לאמר הלשון הזה לאדם שגברה וכבדה עליו הזקנה, ואומר עליו שהוא נכנס בימים הידועים שהם דרך כל הארץ והם ימי פרידת הנפש מהגוף.
ארח כנשים – המנהג שהוא לשאר נשים עד שיבאו לימי הזקנה, והוא הנדות. ואמר בזה הלשון על דרך כבוד, וכן אמרה רחל: כי דרך נשים לי (בראשית ל״א:ל״ה). ובימי הזקנה מפני היובשא יפסק הדם ואי איפשרב שתתעבר כי העובר נהיה מדם הוסת ונזון ממנו. ואם אין דם אין ולד. ואמרו רבותינו ז״ל (בבלי כתובות י׳): אשה שדמיה מרובים בניה מרובים. והיתה משפחה אחת ידועה באותם הדורות שהיו קורין לה משפחת דורקטי שלא היה להם לא דם נדה ולא דם בתולים, לפיכך היו קורין לה דורקטי, ר״ל דור קטוע שלא היו להם בנים מפני שלא היו להם דמים.
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״יובש״.
ב. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 רק: ״ואיפשר״.
ואברהם, this line has been written only in order to account for the reason of Sarah’s laughter.
באים בימים, this is the standard mode in which the Torah describes people who feel that aging has affected their general physique and imposed limitations on them. What the Torah means is that both Avraham and Sarah had reached the years when other people are subject to the limitations of old age. These are the years when the soul begins to separate from the body.
אורח כנשים, the signal of old age for women, i.e. cessation of their menstrual cycle. The Torah uses a euphemism to describe that phenomenon. Rachel used the same euphemism when she explained to her father Lavan why she could not let him search her camel (Genesis 31,35). During old age, due to the body drying out, the flow of blood stops, i.e. a woman no longer ovulates. Our sages in Ketuvot 10 relate that the volume of such a flow of blood is in direct relation to the number of children a woman is likely to bear. There was a well known family by the name of Dorkaty in those days, whose female members never experienced either menstrual blood, nor the blood associated with the puncturing of the hymen. This is why the family was named Dorkaty, meaning that something was radically wrong. None of the females in that family ever had children, the reason being attributed to this abnormal condition of their not menstruating.
ואברהם ושרה זקנים – ממשמע שנאמר: ואברהם ושרה זקנים,⁠א מה תלמוד לומר לקמן: ואברהם זקן בא בימים (בראשית כ״ד:א׳). אלא מלמד שהחזירו הקב״ה לנערותו, וצריך לכתוב פעם שניה: ואברהם זקן. בראשית רבה.
זקנים באים בימים – מתחילת הספר עד כאן לא תמצא זקנה כתובה בשום אדם, עד שבא אברהם לפני הקב״ה ואמר: רבונו של עולם: אדם ובנו נכנסין למקום אחד ואין אדם יודע את מי יכבד, ומתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם יודע למי יכבד. אמר לו הקב״ה: חייך דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל. מתחילת הספר עד יצחק לא כתיב ייסורין, עד שבא יצחק ותבע ייסורין. אמר לפניו: רבון העולמים אדם מת בלא ייסורין מדת הדין מתוחה כנגדו, ומתוך שאתה מביא ייסורין עליו אין מדת הדין מתוחה כנגדו. אמר לו הקב״ה: חייך דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל: ותכהין עיניו מראות (בראשית כ״ז:א׳). יעקב תבע חולי, אמר: רבון העולמים אדם מת בלא חולי, אינו מתיישב בין בניו. ומתוך שהוא חולה וחיה שנים או שלשה ימים הוא מיושב בין בניו. אמר לו הקב״ה: חייך דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל, הדא הוא דכתיב: ויאמר ליוסף הנה אביך חולה (בראשית מ״ח:א׳). נמצא אברהם חדש זקנה, שנאמר: ואברהם זקן (בראשית כ״ד:א׳),⁠ב יצחק חדש ייסורין, כדכתיב: ויהי כיג זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (בראשית כ״ז:א׳),⁠ד יעקב חדש חולי, כדכתיב: הנה אביך חולה (בראשית מ״ח:א׳).
חדל להיות לשרה אורח כנשים – שאר נשים זקנות אין להם וסת נדות, וזאת הייתה זקנה ופירסה נדה, כמו שפר״ש גבי ויקח חמאה וחלב (בראשית י״ח:ח׳).
א. כן בכ״י אוקספורד 568. בכ״י מינכן 224 הושמט ע״י הדומות: ״ממשמע... זקנים״.
ב. כן בדפוס קרימונה. בכ״י אוקספורד 568, מינכן 224 חסר: ״שנאמר ואברהם זקן״.
ג. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסר: ״ויהי כי״.
ד. כן בכ״י מינכן 224. בכ״י אוקספורד 568 חסר: ״מראות״.
ואברהם ושרה זקנים, "and both Avraham and Sarah were old;⁠" seeing that the Torah tells us in Genesis 24,1 that Avraham was old and advanced in years, what is the point of the Torah telling us here that Avraham was old? The answer must be that in the interval God had restored a degree of youthfulness to Avraham, so that in chapter 24 we are told that by then he had become "old" again. (Compare B'reshit Rabbah 48,16.
זקנים באים בימים, "old advanced in years.⁠" We do not find a single reference to old age in the Torah anywhere before this point. Avraham was the first human being described as having "aged.⁠" The Midrash attributes the fact that the Torah here refers to Avraham's age as due to his having said to God: "with all respect, God, when father and son walk together and come to a town where neither of them is known, how will they know to honour the father, seeing that they both appear as equally youthful? If You were to "crown" elderly people with a visible sign of their being old, they will know to whom to pay their respects first.⁠" God answered Avraham that he had presented a valid argument and that therefore he would be the first human being upon whom this distinction would be bestowed. Along similar lines, the Midrash points out that before Yitzchok, no one was afflicted with physical handicaps, (such as Yitzchok's blindness) Yitzchok was afflicted with such a handicap at his own request, having said to God: "if a human being dies without ever having endured physical handicaps and pain, the attribute of Justice will present a strong case against him by saying that he had never had to suffer any pain for any of the sins he had committed while alive. These pains would have been deemed as punishment so that upon death he could proceed to the regions of eternal bliss in the celestial regions without further delay. God agreed with him, and made him the first human being to be thus afflicted. We have not read about anyone falling sick before Yaakov requested that sickness become part of life on earth. Yaakov argued that unless sickness precedes death, a person would not have an opportunity to allocate his estate to his various beneficiaries. God agreed with him, and thus he became the first person of whom sickness preceding his death is reported in the Torah in Genesis 48,1. The two or tree days that his sickness lasted, gave him an opportunity to arrange his affairs. This is the reason why the Torah informed us that Joseph was given notice that his father was sick. Otherwise, seeing that he had 11 other sons around him in Goshen, why did special notice have to be sent to the capital where Joseph resided? To sum up: Avraham introduced the concept of old age; Yitzchok introduced the concept of people becoming afflicted with serious physical handicaps. Yaakov introduced the concept of sickness due to approaching death.
חדל להיות לשרה אורח כנשים, the Torah emphasizes that although other elderly women had stopped menstruating, Sarah had continued to experience menses, as Rashi has explained on the line; "he took butter and milk,⁠" i.e. that he could not take bread as on that day Sarah had become niddah, had menstruated, thus causing the dough she had handled to become ritually unclean.
ח׳דל ל׳היות ל׳שרה א׳ורח׳ כ׳נשים׳ – בר״ת ובסופן1 נידה בגימ׳. ח׳ל׳ל׳ בר״ת. שבא מחלל הגוף דם נידה.
1. ר״ת וסופן של ״אורח כנשים״ בגימ׳ נידה.
״חדל ״להיות ״לשרה – ר״ת חל״ל ובגימט׳ ניד״ה עם המלה, [כי אין טומאה] כי אם בבוא הדם מן המקור.
באים בימים – האדם בימי בחורותיו יקרא: עומד בימים, ויקראו ימיו כי הם שלו, כלשון: את מספר ימיך אמלא (שמות כ״ג:כ״ו), אבל כאשר יזקין ויחיה ימים רבים מרוב בני האדם בדורו יקרא: בא בימים מפני שהוא כבא בארץ אחרת, נוסע מעיר ובא אל עיר, מיום ליום.
חדל להיות לשרה ארח כנשים – הוא הזמן להריון כי אחרי הפסק הארח מחמת זקנה לא תהרינה.
'BA'IM BAYAMIM' (ADVANCED IN DAYS). In his youthful days a man is called "standing in days,⁠" and they are referred to as "his days" because they belong to him, just as in verse The number of thy days will I fulfill.⁠1 But when he gets old and has lived longer than most people of his generation, it is said of him that he is ba bayamim, [literally, "came into days"], because it is as if he came into another land, travelling from and arriving in a city each and every day.
IT HAD CEASED TO BE WITH SARAH AFTER THE MANNER OF WOMEN. This is the time of pregnancy, for after menstruation has ceased due to old age, a woman will not become pregnant.
1. Exodus 23:26.
ואברהם ושרה זקנים וגו׳ חדל להיות וגו׳ – פרש״י ז״ל פסק ממנה דרך נדות הנשים העדינות. וק׳ לחזקו׳ שהרי רש״י עצמו פי׳ לעיל ולחם לא הביא שפרסה שרה נדה וי״ל דגרסי׳ בפרש״י נדות בחולם הדלת והפי׳ ר״ל דרך נשים נדות כשהם זקנות פוסקות מלראות דם וזאת ראתה אף לעת זקנתה. וה״ר אליקים תירץ דגרסי׳ בפרש״י בשורק בו״ו כמשמעו. ומה שפרש״י לעיל שפרסה נדה וחזרה לנדותה אותו היום בלבד כפירוש רש״י לעיל ולחם לא הביא שפירסה שרה נדה שחזר לה אורח כנשים אותו היום ונטמאת העסה עכ״ל ואין מוקדם ומאוחר בתורה.
חדל להיות לשרה וכו׳ – פ״ה שפסקה מהיות נדה. והא דאמרינן שפירסה נדה חזרה לנדותה כשבשרו לה המלאכים אבל קודם לכן פסקה. וי״א שפסק ממנה אורח נשים נדות כי דרך נשים נדות כשמזקינות דם נדות פוסק מהן ואינן חוזרות ושרה חזרה לנדותה והיינו שפ״ה שפסק ממנה אורח נשים נדות. והעולם טועים ואומרים אורח נשים נדות.
חדל להיות לשרה ארח כנשים – פי׳ שראתה דם בזקנותה מה שאין כן בשאר הנשים אבל אין לפרש שאינה רואה שהרי למעלה פירש״י שפירסה נדה.
חדל להיות לשרה אורח כנשים, "Sarah had ceased to have the periods of women.⁠" She suddenly saw menstrual blood again, something that does not occur in women over a certain age which she had long passed attaining. The meaning cannot be that "she did not see such blood,⁠" as in his commentary on verse eight, Rashi told us that she menstruated, and that this was the reason why she did not bake and offer bread as she had been commanded to do by her husband (Compare verse 6)
חדל להיות לשרה אורח כנשים – וא״ת והלא פירסה נדה שכך פירש״י בתחלת הפרשה ולחם לא הביא לפי שפירסה נדה. וי״א דה״ק חדל להיות לשרה אורח כנשים שאורח נשים זקנות הוא שלא בא להם דם נדות לפי שהם מסולקים דמים והיא נשתנית מהם ופירסה נדה.
חדל להיות לשרה אורח כנשים – וברחל כתיב דרך נשים לי לפי שרחל היתה בחורה ובא לה כדרכה מן המקור והכא שהיתה זקנה ונסתלקו דמיה בא לה אורחות עקלקלות:
חדל להיות לשרה אורח כנשים, "Sarah had long stopped menstruating.⁠" Here the Torah refers to the process of menstruation as אורח כנשים, whereas in connection with Rachel the Torah uses the term דרך נשים. The reason is that Rachel being in her prime at the time, experienced the flow of menstrual blood coming directly from her ovaries, whereas in the case of aged Sarah the blood had to find other conduits until it could exit from her body.
ארח כנשים – ר״ת וסופי תיבות בגימטריא נדה.
ואברהם ושרה זקנים – זה הפסוק אינו מן המראה אבל נותן התורה כתב זה להצעה,⁠1 כמו: ״ותהי שרי עקרה״ (בראשית י״א:ל׳)2, וכן: ״ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה״ (בראשית ל״ט:ו׳),⁠3 ורבים כן.⁠4
1. פסוק זה המשולב בסיפור מראה הנבואה, אינו מתאר חלק מהמראה שראה אברהם, אלא הוא הקדמה (אקספוזיציה) להבנת צחוקה של שרה בפסוק הבא. כך גם רד״ק.
2. ראה לעיל בפירוש שם.
3. ראה לעיל בפירוש שם.
4. ראה גם לעיל ט׳, יח. וכל זה כתב גם בגביע כסף פרק י״ג.
אֹרח כנשים – הוא הוסת.
פסק ממנה דרך נשים נדות. פי׳ דרך הנשי׳ הנדות לא דרך הנשים בכלל וזהו טעמו לא פירושו כי הכ״ף ימאן זה אבל פירוש פסק מלהיות לשרה אורח כאורח הנשים ובקצת ספרים כתוב חדל פסק אורח כנשים נדות פירושו לא כסתם נשים:
והנה הקדים הכתוב להודיע שהיו אברהם ושרה זקנים באים בימים בדרך הקדמת ידיעה לדברי שרה וצחוקה שהיו שניהם זקנים באים בימים ואמר זה לפי ששם זקנה יאמר על התחלת הישישות והזוקן וכאשר יתחבר אליו באים בימים מורה שכבר נכנסו הרבה בימי הזקנה אבל שבע ימים לא יאמר כי עם על הישישות המופלג שהם כ״כ שבעים מהימים שכבר יקוצו בחייהם ולכן אמר כאן שהיו אברהם ושרה זקנים ובאים בימים ושמפני זה חדל להיות לשרה אורח כנשים שהוא דם הנדות והיא חשבה שאם היה רוצה הקב״ה לתת לה ולד לא היה נפסק דם נדותה כי ממנו יתילד העובר.
פסק ממנה דרך נשים נידות. רוצה לומר כי ״אורח״ פירושו – דרך נשים פסק ממנה, ומפני דודאי הוה לה דרך שאר נשים הוסיף ׳דרך נשים נידות׳, רוצה לומר ד״נשים״ דקאמר היינו נשים נידות. אף על גב דלעיל פירש (פסוק ח) שפרסה שרה נדה ולכך לא הביא לחם, מכל מקום לא היה לה דרך נשים, שיש להם אורח לראות בזמן קבוע להם (נידה טו.), וזה נקרא ״אורח״:
פסק ממנה. וא״ת והלא פירש״י לעיל (פסוק ח) שאותו יום פירסה נידה ונטמאת העיסה ש״מ דהיה לה אורח כנשים ונ״ל שהיתה סבורה שמקרה היא ולא חזקת וסת וזהו שאמרה היתה לי עדנה אמרה כן כמסופקת כלומר הדם שראיתי כבר מסופקת אני בזה אם הוא וסת שלי או לא כי אם מקרה בעלמא מכח מהירת הלישה שאמר אברהם מהרי שלש סאים קמח וכו׳ (לעיל פסוק ו). ודלא כפי׳ הרא״ם שפי׳ גבי שינה הכתוב מפני השלום (רש״י לקמן יג) אמרה שרה אני אחרי בלותי כבר היתה לי עדנה אבל אדוני זקן וכו׳: וכתב מהרש״ל ומשום הכי נתן לה הקב״ה שנה ללידה כדי שיהי׳ לה ג׳ חדשים שתקבע לה וסת כיון שפסקה מלראות ועכשיו חזרה לנערותיה ותשעה חדשים ללידה אבל לפי מה שאמרו (ר״ה יא.) בראש השנה נפקדה שרה משמע דלא ילדה אלא לז׳ חדשים וצ״ע וק״ל:
Ceased from her. You might object: Rashi explained on v. 8 that she began to menstruate that day, and the dough became impure. Doesn't this indicate that she now had the "way of women"? [The answer is:] She seems to have thought it happened by chance, not as a regular cycle. Thus she asked: היתה לי עדנה? (v. 12). She meant: "I am in doubt about the blood I saw. Is it my regular cycle, or a chance occurrence caused by my hurrying to knead the dough?⁠" For Avraham had said (v. 6): "Hurry! Three measures of flour...⁠" This is preferable to Re'm's explanation — on v. 13 — that Sarah was saying, "My regular cycle has indeed returned, although I was worn out. But Avraham is an old man.⁠" The Maharshal writes: Hashem set her childbirth to be one year later, to give her three months to establish a regular period, as she had ceased seeing blood and now returned to her youth, and then nine months for pregnancy. However, it says in Rosh Hashanah 11a that Sarah conceived on Rosh Hashanah, which implies that she gave birth in the seventh month of pregnancy. This calls for further thought.
ואברהם ושרה זקנים, באים בימים – [כתב רמב״ן] ״האדם בימי בחורותיו יקרא ״⁠ ⁠׳עומד בימים׳ ויקראו ׳ימיו׳ כי הם שלו, כדרך ׳את מספר ימיך אמלא׳.⁠1 אבל כאשר יזקן ויחיה שנים רבים מרוב בני האדם בדורו, יקרא ׳בא בימים׳, מפני שהוא כבא מארץ אחרת, נוסע מעיר ובא אל עיר מיום אל יום״ [עכ״ל]. כן פירש רמב״ן ז״ל. זה רחוק. ויראה שדומה לענין ״כי בא השמש״2 ובארנוהו בפרשת לך לך.⁠3 וכן האדם נקרא ״הולך״, כדרך ״כי הולך האדם אל בית עולמו״,⁠4 כי הולך לבוא אל תכליתו. והליכתו הוא במספר ימים שהוא חי. וכשהגיעו ימיו למספר ימי חיי האדם נקרא ״בא בימים״, שכבר בא אל קץ ימיו ששם יבוא אל ביתו. ומה שחי יותר הוא הפלגת החיים.
חדל להיות לשרה ארח כנשים – מלת ״חדל״ פירשנו שהוא על הפסק גמור, שפסק טבעה מהיות לה עוד ארח כנשים. ורחל אמרה ״כי דרך נשים לי״.⁠5 ויש אצלי הבדל בין ״דרך״ ל״ארח״. המסילה העוברת במדינה מן הקצה אל הקצה נקראת ״דרך״ כמו ״דרך המלך נלך״.⁠6 וממנה מתפשטים מסילות לכפרים ולשדות וכיוצא, והן ה״ארחות״. ולדוגמא זו הוסתות הקבועות (לילדות) [לצעירות] נקרא ״דרך נשים״. וכשתראינה חוץ למנהג, גם במקצת שנות הזקנה, כמו שיקרה לפעמים שתראה הזקנה כמו ששנינו בנדה7 ״והזקנה״ יקרא ״ארח״. על כן אמר שכבר הגיעה שרה לימים שחדל גם ארח כמקצת הנשים שבא הארח להן. וכפי הטבע אחר הפסק הארח מחמת זקנה לא תהרינה, והקדים הכתוב זה בעבור הספור שיזכור בסמוך.
1. שמות כג, כו.
2. בראשית כח, יא.
3. על בראשית טו, יב. ״ויהי השמש לבוא״.
4. קהלת יב, ה.
5. בראשית לא, לה.
6. במדבר כ, יז.
זקנים – בבעל חי יאמר זקן ובשאר ברואים ישן. ומה שאמר ונושנתם בארץ (דברים ד׳:כ״ה), שבתכם בה יהיה נושן, ובדרך דמיון יאמר אם יזקן בארץ שרשו (איוב י״ד:ח׳).
באים בימים – שכבר נכנסו הרבה בימי הזקנה, והנה פסוק זה הוא הקדמה לתת טעם לדברי שרה וצחוקה:
ארח כנשים – מנהג כנשים היולדות והוא הנדות, וכן אמר כי דרך נשים לי (לקמן ל״א ל״ה), והוא הזמן הראוי להריון כי אחרי הפסק האורח מחמת זקנה לא תהרינה עוד:
זקנים – בבעל חי יאמר זקן, ובשאר ברואים ישן, ומ״ש ונושנתם בארץ הכונה שבתכם בה תהיה נושנה, ובדרך דמיון יאמר אם יזקין בארץ שרשו (רל״ש).
באים בימים – כתב רמב״ן האדם בימי בחרותו יקרא עומד בימים, ויקראו ימיו כי הם שלו כלשון את מספר ימיך אמלא, אבל כאשר יזקין ויחיה ימים רבים מרוב בני אדם בדורו יקרא בא בימים, מפני שהוא כבא בארץ אחרת נוסע מעיר ובא לעיר אחרת מיום אל יום ע״כ. לדבריו למה הבי״ת פתוחה שיורה על ימים ידועים, גם לא מצאנו מליצה זו רק באנשים גדולי המעלה ביותר כיהושע ודוד וכדומה, לכן נ״ל אחרי ששמות יום ולילה ישמשו גם לחיי עוה״ז וחיי עוה״ב, כי בחיי הזמני האדם שבע רוגז חלוש ההשגה מזומן אל טעיות בענני ההשגות הרוחניות, וחשכת לילה תכסה את הנפש במושכלות (גייסטעסדונקעלהייט), אמנם חיי הרוחני המיועד לנפש בעולם הנשמות הוא מלא על כל גדותיו מכל מיני שלמיות האפשריות, וכל מצפוני הידיעות נגלות ונראות בעליל לעיני הנפש, ואור היום תאיר שם בבתי הנפש (פערקלאֶרונג), כמאמרם עוה״ז דומה ללילה למיעוט וקוטן אור הנפש בהשכלות עיונות, ועו״הב דומה ליום, לגודל ראות עיני הנפש; והנה אנשי המעלה כל השתדלותם לחיות בעו״הז חיי הנפש בעסקים רוחנים דוגמת חיי עו״הב, (כמאמרם עולמך תראה בחייך ואחריתך לעו״הב), וכל עוד שמזקינים ונחלשים ויפסידו כחות גופם תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלמות על שלמותם (כמאמר זקני תורה כ״ז שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם), אור ההשגה תתגדל ותתרבה תמיד בבתי נפשותיהם, ענני מצפוני החכמות לא יחשיכו מאור עיניהם כי תמיד ילכו ויבואו בהשכלות עיונות וכולן אור; זהו הנכלל לדעתי במליצת באים בימים (פארטוואנדעלנד אין יענער ליכטפאָללען צייט) לגודל ראות עיניהם; וראיתי (במ״ר) באים בימים בפילון מפולש, מפולש לחיי עו״הב, כלומר מקום מפולש ואורח ישר; והמכדרשב״י (זהר חיי שרה קכ״ט) בא בימים באינון יומין עלאין באינון יומין ידיעאן ברזא דמהמינותא, ואמר (תולדת קמ״ב) ואברהם זקן בא בימים באינון נהורין דנהרן ואיהו סיב כדין אזיל ונהיר כד״א הולך ואור עד נכון היום ובמדרש הנעלם (חיי שרה קכ״ו) בא בימים באותו העולם שהוא ימים, ולא בעו״הז שהוא לילה, והדברים מתאחדים בדברינו.
ארח כנשים – המנהג הידוע כמו שיש לשאר נשים, ולמטה (ל״א:ל״ה), הוא נקרא דרך נשים.
the custom of women (oraḥ ka-nashim). The familiar manner common to other women; below (31:35), it is called derekh nashim [likewise translated “the custom of women”].
ואברהם – ובעת ההיא כבר היו אברהם ושרה זקנים, וסבת הזקנה הי׳ע״י הימים ולא כמי שיזקן קודם זמנו. ושרה כבר חדל להיות לה ארח כנשים, ויש הבדל בין דרך ובין אורח, שדרך הוא הדרך הגדול הקבוע לרבים, ואורח הוא האורח הקטן שיתפרד מן הדרך הגדול אל הצד ואינו קבוע כ״כ, וע״כ רחל אמרה כי דרך נשים לה כי היתה ילדה והיה לה הוסת הקבוע לכל הנשים, ובשרה אמר שלא לבד שלא היה לה דרך נשים שהוא הוסת הקבוע בנערותה, כי חדל גם האורח שהוא הוסת הבלתי קבוע שיבא גם בנשים זקנות, כי פסקו הדמים בכלל מרוב ימים, וע״כ מה שעתה חזר הוסת ופרסה נדה היה סמן בדוק שחזרה לנערותה ונעשה שנוי בטבעה.
AVRAHAM. At this time Avraham and Sarah were already old — due to the fact they were advanced in years and not like some who are old before their time. Also, no longer was to Sarah the way (‘orah’) of women.
Now, there is a difference between the words derekh and orah. The first designates an established public thoroughfare of considerable size, while orah is a small way that branches off from a large derekh — and is not very permanent. This explains why Rahel said, “I have a ‘derekhof women,⁠" since she was very young and had a normal fixed period. With Sarah, however, not only does the verse stress that she no longer had the female derekh, i.e., the fixed period of her youth, but that even the orah had ceased — i.e., that varying menstrual period which even older women get. On account of age her flow had been completely halted. Therefore, if now her period returned and she resumed menstruating, it was a sure sign that she had returned to her youthfulness. There was a change of nature.
פסוק זה משמש הסבר לבא אחריו. ואף על פי שלכאורה תוכנו מיותר הוא, שכן גם מן המסופר עד כה אפשר לעמוד על גילם של אברהם ושל שרה, הרי הוא בא להשמיענו, ראשית, שגם בזמנים ההם לא היה עוד בגיל זה כל מקום לצפות לפרי בטן, ובמיוחד באשר לנשים; ושנית — את הסיפא שבו, הבא להדגיש כי עם חדלון הוסת אין עוד, בדרך הטבע, אפשרות ללדת. ודוקא ידיעה זו היא שהביאה את שרה אמנו לידי צחוק.
באים בימים – כלומר נזדקנו. במיוחד בקשר עם שנות חייו של אדם יש לשם יום, כשהוא בא בלשון רבים, משמעות של שנים ואף של חיים; השווה ״את מספר ימיך אמלא״.⁠1
ארח כנשים – דהיינו הווסת החדשית.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובאבן עזרא א׳רד״קחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןמנחת יהודההדר זקניםדעת זקניםמיוחס לרא״שטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצרר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותמזרחיאברבנאלגור אריהשפתי חכמיםר׳ נ״ה וויזלהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״למלבי״םרד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144