[צו] 2ואל הבקר רץ אברהם, אברהם כרת ברית עם עמי הארץ כשנגלו המלאכים עליו היה סבור שהן אורחי עם הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמר לשרה לעשות להם סעודה, באותו שעה כשהיתה לשה שרה ראתה ארח נשים לפיכך לא הגיש להם מן העוגות, ורץ להביא בן בקר וברח לפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אחריו שם, ומצא שם אדם וחוה שוכבים על המטות וישנים ונרות דולקין עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד את מערת המכפלה לאחוזת קבר. (פדר״א פל״ו)
[צז]
3ואל הבקר רץ אברהם, א״ר יהודה א״ר כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב״ה לבניו בעצמו, וכל מה שעשה אברהם ע״י שליח, עשה הקב״ה לבניו על ידי שליח, ואל הבקר רץ אברהם, ורוח נסע מאת ה׳
(במדבר י״א:ל״א).
(ב״מ פו:)
[צט] 5ואל הבקר רץ אברהם, מכאן שהצדיקים רצים לעשות מצוה. (מדרש אגדה)
[ק]
6ואל הבקר רץ אברהם, א״ר יהודה אמר רב, בן בקר אחד, רך שנים, וטוב שלשה, ואימא חד כדאמרי אינשי רכיך וטב, אם כן לכתוב רך טוב, מאי וטוב, ש״מ לדרשא, אימא תרי, מדטוב לדרשא, רך נמי לדרשא, מתיב רבה בר עולא, ואיתימא ר׳ הושעיא, ואיתימא ר׳ נתן ב״ר הושעיא, ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו, כל חד וחד יהביה לנער חד כו׳ ולמה לי תלתא תסגי בחד א״ר חנן בר רבא כדי להאכילן ג׳ לשונות בחרדל.
(ב״מ פו:)
[קא]
7ואל הבקר וגו׳
בן בקר רך וטוב, ומנין שעשה להם שלשה שורים שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, הבקר אחד, בן בקר שנים, רך שלשה, ויש אומרים טוב ארבעה.
(אדר״נ פ׳ יג)
[קב] 8ואל הבקר רץ אברהם וגו׳, כל שיש בו ג׳ דברים הללו מתלמידיו של אברהם, וג׳ דברים הללו מתלמידיו של בלעם, של אברהם עין טובה רוח נמוכה נפש שפלה, עין טובה מנין שנ׳ ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר בן שלש, רך בן שתים, וטוב בן שנתו. (אבדר״נ נו״ב פמ״ה)
[קג]
9ויקח בן בקר, יכול גדול ת״ל רך אי רך יכול חסר ת״ל וטוב.
(בראשית רבה מ״ח)
[קד]
10ואל הבקר רץ אברהם, כו׳ פר אחד בן בקר
(שמות כ״ט:א׳) פר כנגד אברהם ואל הבקר רץ אברהם. (תנ״י תצוה י)
[קה] 11ויתן אל הנער וגו׳, נתן ביד ישמעאל בנו כדי לחנכו במצות. (אבדר״נ פי״ג)
[קו] 12ויתן אל הנער, זה אליעזר, וימהר לעשות אותו מכאן שאין שוחטין עד שיתנו לו רשות. (מדרש החפץ)
[קז] 13ויתן אל הנער, נתן לו רשות שישחוט, ומיכאן ששחיטת העבדים כשרה. (מדרש הביאור)
1. לקדם אותה אומה, להקדים להם דבר שיהיו מתכפרין בו (פירש״י).
2. לעיל מאמר צ. וסוף המאמר מובא בסד״א ומדרה״ג חיי״ש כג, ט. ובזח״א קכז: ובמדרש אור האפלה ומדרש החפץ.
3. מכלתא בשלח פ״א ולעיל מאמר נד. וצרף לכאן.
4. לעיל מאמר נו. וצרף לכאן.
5. עי׳ לעיל מאמר פג. בבאור ועי׳ בס״ח מכת״י ריד. תלח, תנא.
6. בדרשת אבן שועיב איתא וקבלו ז״ל שעשה שלשה פרים וזכו זרעו לשלשה פרים, פר העלם צבור, ופר כהן משיח, ופר של יוה״כ, ונתן להם שלשה לשונות בחרדל לרמוז שיזכו בניו לתורה נביאים וכתובים וכו׳, ועי׳ בחזקוני כאן והוא
מעירובין כח:7. בסגנון אחר באבות דר׳ נתן נו״ב ריש פכ״ג ומנין ששחט להם שלש בהמות. שנאמר ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר, בן שלש, רך, בן שתים, וטוב, בן שנתו, ויתן אל הנער זה ישמעאל שהיו מחנכין אותו למצות, וע״ש צד עב, עט. ולעיל מאמר ק. ולק׳ קב.
8. לעיל מאמר ק, קא. ובשכל טוב, וטוב, שלישי לבטן, עי׳ לעיל פט״ו מאמר קב.
9. חסר, כחוש, ובמדרש החפץ רך יכול נקושים ת״ל טוב. וצ״ב.
10. במדרש אגדה פנחס, פרים בני בקר מכאן [אמרו] כל מקום שכתוב פר הוא כנגד אברהם שנא׳ ואל הבקר רץ אברהם, ומובא ברש״י במדבר כח, יט. בשם יסודו של ר״מ הדרשן, וכ״ה במדרש תדשא פ״י פר אחד כנגד אברהם שנאמר אל הבקר רץ אברהם, ויש עוד דרשות מעין זה שסמכו על פסוק זה, בילמדנו וישלח מובא ברב״ח וז״ל ויצא חמור אבי שכם אל יעקב
(ברא׳ לד, ו) אמר לו יודע אני שאברהם זקנך נשיא היה שנאמר נשיא אלהים אתה (
שם כג, ו.) ואני נשיא הארץ תנו בת נשיא לנשיא, א״ל יעקב אין נשיא אלא שור שנא׳ ואל הבקר רץ אברהם וכתיב רב תבואות בכח שור (
משלי יד, ד.) ואתה חמור, ואי אפשר לחרוש בשור וחמור יחדיו, ועי׳ תנ״י וישלח טו. ילקוט המכירי משלי יד. ובלקוטי ילמדנו ח״ו קיג: ובתנ״י וירא ב. זש״ה כה אמר ה׳ השמים כסאי וגו׳ ואת כל אלה ידי עשתה וגו׳ (
ישעיה סו א, ב.) מי הוא חרד על דברו של הקב״ה זה אברהם וירא אליו ה׳ וגו׳, מה כתיב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (
שם,
שם) ואם רצונך לידע שעל אברהם הכתוב מדבר, ראה מה כתיב שוחט השור (שם ג.) זה אברהם, ואל הבקר רץ אברהם וגו׳ וכ״ה באגדת בראשית פי״ט א. ובילקוט שמעוני חלק ב׳ רמז שעא. ובפסקתא רבתי פכ״ז למה לא חרב הבית לא בחודש הראשון ולא בחודש השני ולא בשלישי ולא ברביעי אלא בה׳ כו׳ ביקש להחריבו בשני עמדה זכותו של אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, ופסדר״כ פ״ט שור או כשב, שור בזכות אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, ועי׳ תנחומא אמור יב. וכעי״ז בפסקתא שם פכ״ז בפר בן בקר
(ויקרא טו, יג) זה אברהם על שום ואל הבקר רץ אברהם.
11. בבראשית רבה אל הנער זה ישמעאל בשביל לזרזו במצות, וכ״ה בלקח טוב ושכ״ט ועי׳ ברש״י כאן.
12. לעיל מאמר קה. מבואר דנתן ביד ישמעאל, ועי׳ לעיל מאמר ק. כל חד וחד יהביה לנער חד, א״כ י״ל דאין סתירה, רשות, צ״ע ונראה דהכוונה כמבואר לקמן מאמר קז. משום דאליעזר היה עבד וע״ז הוא דאמר שאין שוחטין עד שיתנו לו רשות היינו בעבדים, דמלשונו נראה דכוונתו מצד איסור שחיטה ולא סתמא משום שאסור לשחוט בהמתו של חבירו שלא מדעתו דזה פשוט, רק אפילו בניחא ליה לאדון אסור לעבד לשחוט כשלא נתן לו רשות, ראה לקמן מאמר קז. בבאור וצרף לכאן.
13. במשנה זבחים ריש פ״ג שהשחיטה כשרה בנשים ועבדים, והטור ביו״ד סי׳ א׳ הוסיף ועבדים משוחררים ותמהו עליו ממשנה הנ״ל, והש״ך כתב לתרץ דסתם עבדים הם פוחזים וקלי הדעת ולא כשרים לשחיטה, והמשנה מיירי בהוחזקו בכשרות, ובשו״ת שאילת יעב״ץ ח״ב סימן קנו. הוכיח כן
מגיטין סו. דעבדים חשידי על אבר מן החי, ועי׳
פסחים מ: ויש להעיר מתשובת רב נטרונאי גאון ז״ל בשו״ת הגאונים שערי צדק שער ו׳ סי׳ לו. כ׳ דעבד שהוא רשע חשוד על הגניבה ואין מקיים מצות שנוהג בהן מותר למכרו לגוי כיון שחשוד על השחיטה חשוד על הגנבה [צ״ל להיפך, כיון שחשוד על הגניבה חשוד על השחיטה] ואין בו אמנה אסור לסמוך עליו על בשר ועל יין ואין מוסרין לו דבר שיש בו איסור והיתר ע״כ, ומכאן סמך לדברי הטור דלא כל העבדים כשרים לשחוט רק בהוחזקו לכשרים, וע״פ הנ״ל יש לפרש המאמר שלפנינו דדייק מקרא ויתן אל הנער שנתן לו רשות וכמבואר במאמר קו. שאין שוחטין עד שיתנו לו רשות, ומכאן ששחיטת עבדים כשרה דס״ל כנ״ל דהנער זה אליעזר דהיה עבד ושחיטת עבדים כשרה אמנם דווקא בנתן לו רשות שידע בו שמוחזק בכשרות אבל בלא נתן לו רשות אסור לעבד לשחוט.