Bereshit 18 – בראשית יח‏ – Mikraot Gedolot

[צה] ¹ואל הבקר רץ אברהם וגו׳, אר״ל רץ לקדם אותה אומה שכתוב בה ואפרים עגלה מלומדה אהבתי לדוש (הושע י׳:י״א). (בראשית רבה מ״ח)

[צו] ²ואל הבקר רץ אברהם, אברהם כרת ברית עם עמי הארץ כשנגלו המלאכים עליו היה סבור שהן אורחי עם הארץ ורץ לקראתם ורצה לעשות להם סעודה גדולה ואמר לשרה לעשות להם סעודה, באותו שעה כשהיתה לשה שרה ראתה ארח נשים לפיכך לא הגיש להם מן העוגות, ורץ להביא בן בקר וברח לפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אחריו שם, ומצא שם אדם וחוה שוכבים על המטות וישנים ונרות דולקין עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח לפיכך חמד את מערת המכפלה לאחוזת קבר. (פדר״א פל״ו)

[צז] ³ואל הבקר רץ אברהם, א״ר יהודה א״ר כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב״ה לבניו בעצמו, וכל מה שעשה אברהם ע״י שליח, עשה הקב״ה לבניו על ידי שליח, ואל הבקר רץ אברהם, ורוח נסע מאת ה׳ (במדבר י״א:ל״א). (ב״מ פו:)

[צח] ⁴ואל הבקר רץ אברהם, אתה רצתה אחר הבקר חייך שאני פורעה לבניך ויגז שלוים (במדבר י״א:ל״א), הרי במדבר, בארץ מנין ומקנה רב (במדבר ל״ב:א׳), לעתיד מנין והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר וגו׳ (ישעיהו ז׳:כ״א). (בראשית רבה מ״ח)

[צט] ⁵ואל הבקר רץ אברהם, מכאן שהצדיקים רצים לעשות מצוה. (מדרש אגדה)

[ק] ⁶ואל הבקר רץ אברהם, א״ר יהודה אמר רב, בן בקר אחד, רך שנים, וטוב שלשה, ואימא חד כדאמרי אינשי רכיך וטב, אם כן לכתוב רך טוב, מאי וטוב, ש״מ לדרשא, אימא תרי, מדטוב לדרשא, רך נמי לדרשא, מתיב רבה בר עולא, ואיתימא ר׳ הושעיא, ואיתימא ר׳ נתן ב״ר הושעיא, ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו, כל חד וחד יהביה לנער חד כו׳ ולמה לי תלתא תסגי בחד א״ר חנן בר רבא כדי להאכילן ג׳ לשונות בחרדל. (ב״מ פו:)

[קא] ⁷ואל הבקר וגו׳ בן בקר רך וטוב, ומנין שעשה להם שלשה שורים שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, הבקר אחד, בן בקר שנים, רך שלשה, ויש אומרים טוב ארבעה. (אדר״נ פ׳ יג)

[קב] ⁸ואל הבקר רץ אברהם וגו׳, כל שיש בו ג׳ דברים הללו מתלמידיו של אברהם, וג׳ דברים הללו מתלמידיו של בלעם, של אברהם עין טובה רוח נמוכה נפש שפלה, עין טובה מנין שנ׳ ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר בן שלש, רך בן שתים, וטוב בן שנתו. (אבדר״נ נו״ב פמ״ה)

[קג] ⁹ויקח בן בקר, יכול גדול ת״ל רך אי רך יכול חסר ת״ל וטוב. (בראשית רבה מ״ח)

[קד] ¹⁰ואל הבקר רץ אברהם, כו׳ פר אחד בן בקר (שמות כ״ט:א׳) פר כנגד אברהם ואל הבקר רץ אברהם. (תנ״י תצוה י)

[קה] ¹¹ויתן אל הנער וגו׳, נתן ביד ישמעאל בנו כדי לחנכו במצות. (אבדר״נ פי״ג)

[קו] ¹²ויתן אל הנער, זה אליעזר, וימהר לעשות אותו מכאן שאין שוחטין עד שיתנו לו רשות. (מדרש החפץ)

[קז] ¹³ויתן אל הנער, נתן לו רשות שישחוט, ומיכאן ששחיטת העבדים כשרה. (מדרש הביאור)

1. לקדם אותה אומה, להקדים להם דבר שיהיו מתכפרין בו (פירש״י).

2. לעיל מאמר צ. וסוף המאמר מובא בסד״א ומדרה״ג חיי״ש כג, ט. ובזח״א קכז: ובמדרש אור האפלה ומדרש החפץ.

3. מכלתא בשלח פ״א ולעיל מאמר נד. וצרף לכאן.

4. לעיל מאמר נו. וצרף לכאן.

5. עי׳ לעיל מאמר פג. בבאור ועי׳ בס״ח מכת״י ריד. תלח, תנא.

6. בדרשת אבן שועיב איתא וקבלו ז״ל שעשה שלשה פרים וזכו זרעו לשלשה פרים, פר העלם צבור, ופר כהן משיח, ופר של יוה״כ, ונתן להם שלשה לשונות בחרדל לרמוז שיזכו בניו לתורה נביאים וכתובים וכו׳, ועי׳ בחזקוני כאן והוא מעירובין כח:

7. בסגנון אחר באבות דר׳ נתן נו״ב ריש פכ״ג ומנין ששחט להם שלש בהמות. שנאמר ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר, בן שלש, רך, בן שתים, וטוב, בן שנתו, ויתן אל הנער זה ישמעאל שהיו מחנכין אותו למצות, וע״ש צד עב, עט. ולעיל מאמר ק. ולק׳ קב.

8. לעיל מאמר ק, קא. ובשכל טוב, וטוב, שלישי לבטן, עי׳ לעיל פט״ו מאמר קב.

9. חסר, כחוש, ובמדרש החפץ רך יכול נקושים ת״ל טוב. וצ״ב.

10. במדרש אגדה פנחס, פרים בני בקר מכאן [אמרו] כל מקום שכתוב פר הוא כנגד אברהם שנא׳ ואל הבקר רץ אברהם, ומובא ברש״י במדבר כח, יט. בשם יסודו של ר״מ הדרשן, וכ״ה במדרש תדשא פ״י פר אחד כנגד אברהם שנאמר אל הבקר רץ אברהם, ויש עוד דרשות מעין זה שסמכו על פסוק זה, בילמדנו וישלח מובא ברב״ח וז״ל ויצא חמור אבי שכם אל יעקב (ברא׳ לד, ו) אמר לו יודע אני שאברהם זקנך נשיא היה שנאמר נשיא אלהים אתה (שם כג, ו.) ואני נשיא הארץ תנו בת נשיא לנשיא, א״ל יעקב אין נשיא אלא שור שנא׳ ואל הבקר רץ אברהם וכתיב רב תבואות בכח שור (משלי יד, ד.) ואתה חמור, ואי אפשר לחרוש בשור וחמור יחדיו, ועי׳ תנ״י וישלח טו. ילקוט המכירי משלי יד. ובלקוטי ילמדנו ח״ו קיג: ובתנ״י וירא ב. זש״ה כה אמר ה׳ השמים כסאי וגו׳ ואת כל אלה ידי עשתה וגו׳ (ישעיה סו א, ב.) מי הוא חרד על דברו של הקב״ה זה אברהם וירא אליו ה׳ וגו׳, מה כתיב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (שם, שם) ואם רצונך לידע שעל אברהם הכתוב מדבר, ראה מה כתיב שוחט השור (שם ג.) זה אברהם, ואל הבקר רץ אברהם וגו׳ וכ״ה באגדת בראשית פי״ט א. ובילקוט שמעוני חלק ב׳ רמז שעא. ובפסקתא רבתי פכ״ז למה לא חרב הבית לא בחודש הראשון ולא בחודש השני ולא בשלישי ולא ברביעי אלא בה׳ כו׳ ביקש להחריבו בשני עמדה זכותו של אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, ופסדר״כ פ״ט שור או כשב, שור בזכות אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, ועי׳ תנחומא אמור יב. וכעי״ז בפסקתא שם פכ״ז בפר בן בקר (ויקרא טו, יג) זה אברהם על שום ואל הבקר רץ אברהם.

11. בבראשית רבה אל הנער זה ישמעאל בשביל לזרזו במצות, וכ״ה בלקח טוב ושכ״ט ועי׳ ברש״י כאן.

12. לעיל מאמר קה. מבואר דנתן ביד ישמעאל, ועי׳ לעיל מאמר ק. כל חד וחד יהביה לנער חד, א״כ י״ל דאין סתירה, רשות, צ״ע ונראה דהכוונה כמבואר לקמן מאמר קז. משום דאליעזר היה עבד וע״ז הוא דאמר שאין שוחטין עד שיתנו לו רשות היינו בעבדים, דמלשונו נראה דכוונתו מצד איסור שחיטה ולא סתמא משום שאסור לשחוט בהמתו של חבירו שלא מדעתו דזה פשוט, רק אפילו בניחא ליה לאדון אסור לעבד לשחוט כשלא נתן לו רשות, ראה לקמן מאמר קז. בבאור וצרף לכאן.

13. במשנה זבחים ריש פ״ג שהשחיטה כשרה בנשים ועבדים, והטור ביו״ד סי׳ א׳ הוסיף ועבדים משוחררים ותמהו עליו ממשנה הנ״ל, והש״ך כתב לתרץ דסתם עבדים הם פוחזים וקלי הדעת ולא כשרים לשחיטה, והמשנה מיירי בהוחזקו בכשרות, ובשו״ת שאילת יעב״ץ ח״ב סימן קנו. הוכיח כן מגיטין סו. דעבדים חשידי על אבר מן החי, ועי׳ פסחים מ: ויש להעיר מתשובת רב נטרונאי גאון ז״ל בשו״ת הגאונים שערי צדק שער ו׳ סי׳ לו. כ׳ דעבד שהוא רשע חשוד על הגניבה ואין מקיים מצות שנוהג בהן מותר למכרו לגוי כיון שחשוד על השחיטה חשוד על הגנבה [צ״ל להיפך, כיון שחשוד על הגניבה חשוד על השחיטה] ואין בו אמנה אסור לסמוך עליו על בשר ועל יין ואין מוסרין לו דבר שיש בו איסור והיתר ע״כ, ומכאן סמך לדברי הטור דלא כל העבדים כשרים לשחוט רק בהוחזקו לכשרים, וע״פ הנ״ל יש לפרש המאמר שלפנינו דדייק מקרא ויתן אל הנער שנתן לו רשות וכמבואר במאמר קו. שאין שוחטין עד שיתנו לו רשות, ומכאן ששחיטת עבדים כשרה דס״ל כנ״ל דהנער זה אליעזר דהיה עבד ושחיטת עבדים כשרה אמנם דווקא בנתן לו רשות שידע בו שמוחזק בכשרות אבל בלא נתן לו רשות אסור לעבד לשחוט.

וּלְבֵית תּוֹרֵי רְהַט אַבְרָהָם וּנְסֵיב בַּר תּוֹרֵי רַכִּיךְ וְטָב וִיהַב לְעוּלֵימָא וְאוֹחִי לְמֶעֱבַד יָתֵיהּ.

Avraham ran to the cattle and took a tender, choice calf. He gave it to the lad and hurried to prepare it.

וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ

וּלְבֵית תּוֹרֵי (ח״נ: וּלְוָת תּוֹרֵי) רְהַט אַבְרָהָם וּנְסֵיב בַּר תּוֹרֵי רַכִּיךְ וְטַב וִיהַב לְעוּלֵימָא וְאוֹחִי לְמַעֲבַד יָתֵיהּ

תוספת לְבֵית

א. ״וְאֶל הַבָּקָר״ – ״וּלְבֵית תּוֹרֵי״, למקום כינוס הבקר, כדרך הארמית לציין את תכונת המקום באמצעות ״בית״ כמבואר לעיל ״ולמקוה המים״ (בראשית א י) ״וּלְבֵית כְּנֵישָׁת מַיָּא״. ואין לתרגם ״ואל הבקר״ – ״וּלְוָת תּוֹרֵי״ כמקצת נוסחים כי לשון לְוָת נוהג בבני אדם בלבד. השווה ״לך נא אל הצאן״ (בראשית כז ט) ״לְעָנָא״ [ולא: לְוָת עָנָא]. רק בפסוק ״ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו״ (בראשית לא ד) תרגם ״לְוָת עָנֵיהּ״ מפני יופי הלשון, שלא לכתוב ארבע תיבות סמוכות בלמ״ד היחס.⁠¹

בָּקָר – אחד או הרבה?

ב. במקצת פסוקים בָּקָר משמעו שור אחד כגון, ״חמשה בקר ישלם״ (שמות כא לז), ״ואת ארבעת הבקר״ (במדבר ז ז), אך על פי רוב בָּקָר הוא שם קיבוצי לבהמה גסה כגון, ״ויהי לו צאן ובקר וחמרים״ (בראשית יב טז), ״ויחץ... ואת הצאן ואת הבקר״ (בראשית לב ז). ואולם ת״א אינו מבחין ביניהם: כשם שתרגם ״חמשה בקר״ – ״תּוֹרֵי״, תרגם גם כאן ״ואל הבקר״ – ״וּלְבֵית תּוֹרֵי״, וכן בשאר הפסוקים. אבל בתרגומי ארץ ישראל ״ואל הבקר רץ אברהם״ – ״וּלְבַקְרוּתָא רְהַט אַבְרָהָם״ (המיוחס ליונתן, ת״נ), שנתייחד לדיר הבקר. קרוב לכך ת״א לפסוק ״שגר אלפיך״ (דברים ז יג) ״בַּקְרֵי תוֹרָךְ״ כדברי ה״ערוך״.⁠²

1. ״באורי אונקלוס״. ו״מרפא לשון״ סבר ש״אל״ מתורגמת ״לות״ רק כשההליכה היא לצורך הדבר שאליו הולכים. ואולם הליכת אברהם ״אל הבקר״ לא נעשתה לצורך הבקר אלא לצורך האורחים. גם בדברי רבקה ״לך נא אל הצאן״ (בראשית כז ט) תרגם ״לענא״ ולא ״לות ענא״, כי ההליכה היתה לצורכה. אבל לדעת יא״ר (בראשית יג יד) ״כל לְוָת טעמו אֵצֶל״ כלומר בְּסָמוּךְ לְ- [ולא: יַחַד, בְּלִוְיַת]. לכן ״ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו״ – ״לְוָת עָנֵיהּ״, כי כוונת יעקב שיבואו סמוך לצאן ולא אליהם ממש. אבל רבקה אמרה לו שיקח מן הצאן בידים לכן שם תרגם ״לך נא אל הצאן״ – ״לְעָנָא״. אך להלן ״שַׁלְּחֻנִי לַאדֹנִי״ (כד נד (״לְוָת רִבּוֹנִי״ מובא ביאור שונה בשם ״לחם ושמלה״.

2. ״ערוך״ (ערך בקר 3): ״ואל הבקר רץ אברהם – תרגום ולבקרותא רהט אברהם. ״שגר אלפיך״ – תרגום ירושלמי ״בקרת תוריכון״. ותרגום שלנו [ת״א] ״בקרי תורך״,. פי׳ מקום ששם עומדין השורין״. לפי הערוך, ״בקרא״ בתרגומי א״י הוא מקום שימור השוורים. ומסתבר שבת״א ״בקרא״ מציין ריבוי מספרי ולכן ״שגר אלפיך״ – ״בקרי תורך״, לציון הריבוי המספרי כמבואר שם.

ולבקרותה^א רהט אברהם ונסב בר תורין רכיך וטב ויהב^ב לרביה ואוחי^ג למעבד יתיה.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ולבקרותה״) גם נוסח חילופי: ״ולבקרת תורייה״.

ב. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״יתה״.

ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואוחי״) גם נוסח חילופי: ״וזרז״.

ולבקרותא רהט אברהם ונסיב בר תורי רכיך ושמין ויהב לעולימא ואוחי למעבדי⁠{ה} תבשילין.

And unto the flock ran Abraham, and took a calf, tender and fat, and gave to a young man, and hastened to make prepared meats;

ואל הבקר רץ אברהם – מכאן שהצדיקים רוצים לעשות מצוה, ¹ועוד שהצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, הוא לא אמר אלא ואקחה פת לחם, ולבסוף הביא לפניהם שלש סאים ושלשה בני בקר, ²ויקח בן בקר הרי אחד, רך שנים, וטוב שלשה. ³ואותו בן בקר רץ מלפניו עד חברון, ונכנס למערת המכפלה, ונכנס אברהם אבינו אחריו, וראה אדם וחוה שוכבים ונרות דולקין לפניהם, ואמר אברהם יפה המערה לקבורה, וקנאה בממון הרבה.

ויתן אל הנער – כל אחד נתן לנער אחד לתקן.

1. ועוד הצדיקים אמורים מעט. ב״מ פ״ז ע״א ותנחומא הנדפס מכבר וירא סי׳ ד׳.

2. ויקח בן בקר הרי אחד רך שנים וטוב שלשה. ב״מ שם ע״ב, ובתנחומא שם מנין שהי׳ ג׳ שוורים, בן אחד, בקר שנים, רך ג׳.

3. ואותו בן בקר רץ מלפניו עד חברון כו׳. גם בספר פענח רזא וירא הביא אמרו במדרש שהיה הבקר בורח מלפניו למערה אחת ורץ אחריו ובא במערה עד חברון וראה את אדם וחוה שוכבין בה ואז נתאווה למערה עכ״ל. והמאמר הוא בפדר״א פל״ו.

ואלי אלבקר אחצ֗ר אברהים פאכ֗ד֗ עג֗לא רכ֗צא טיבא ודפעה אלי אלגלאם ואסתעג֗לה פי אצלאחה.

ואל הבקר רץ אברהם, ולקח עגל רך וטוב ומסר אותו לנער ומיהר אותו בהכנתו.

בן בקר רך וטוב – ^אשלשה פרים היו כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל.

אל הנער – זה ישמעאל, לחנכו במצות.

א. בכ״י ויימר 651 מופיע כאן כתוספת: בן בקר – חד, רך – תרי, טוב – ג׳.

בן בקר רך וטוב A CALF, TENDER AND GOOD – There were three calves so that he might give them to eat three tongues together with mustard condiment (Bava Metzia 86b).

אל הנער TO THE YOUNG MAN – This was Ishmael whom he bade to do this in order to train him to the performance of religious duties (in this case the duty of hospitality) (Bereshit Rabbah 48:13).

ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב – הטוב שבבהמות. ¹רך ולא זקן וטוב ולא כחוש.

ויתן אל הנער – ²זה ישמעאל לזרזו במצות.

1. רך ולא זקן. עי׳ ב״ר שם. ושם הגי׳ יכול גדול ת״ל רך אי רך יכול חסר ת״ל וטוב. והכוונה גדול שכבר הזקין. ובמקום יכול חסר הגי׳ בילקוט שם יכול חבול. ומפרש בצדו פי׳ כחוש.

2. זה ישמעאל. ב״ר שם. וילקוט שם.

ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב:

[רך] – ולא זקן וגדול:

וטוב – שלישי לבטן:

ויתן אל הנער – זה ישמעאל:

וימהר לעשות אותו – לזרזו במצות:

ואל הבקר רץ אברהם – לפי שאמר להם: פת לחם (בראשית י״ח:ה׳) – דבר מועט, לפי שדרכם נחוץ ללכת, הוצרך לרוץ ולמהר, לפי שאמר להם מעט ועשה הרבה. ולהגיד חשיבותו של אברהם נכתב כל זה.

Ve'el THEN ABRAHAM RAN TO THE HERD: Abraham had to run and hurry,⁠¹ for he had promised only a morsel of bread (vs. 5), a paltry thing, knowing that they were in a hurry to continue their journey. Abraham promises little but does much.⁠² All this was written to teach about: Abraham's assiduous care.⁠³

1. Bereshit Rabbah 48:14 feels obliged to interpret Abraham's running to the herd metaphorically, as symbolizing his devotion to the Israelite flock of his descendants. Rashbam explains more prosaically that, since the guests were in a hurry to continue on their way, haste was called for (thus reiterating the point he made ad vs. 1, above, s.v. kehom).

2. BM 87a.

3. Rashbam's reference to hashivuto shel ’avraham should not be understood as "Abraham's importance,⁠" but rather as "Abraham's magnanimity" or "assiduous care.⁠" See also Rashbam's phrase, hashivuto shel yosef (commentary ad 37:15). Rosin (RSBM, p. 121) correctly suggests understanding hashivut as meaning, "Edelmuth.⁠"
While such Hebrew usage is unusual, I have found one additional medieval use of the word hashuv as meaning "magnanimous.⁠" In Zekhiyyah umattanah 7:8, Maimonides contrasts an ׳adam hashuv with a sar 'ayin, much to the chagrin of Rabad (gloss, ad loc.).
While I cannot find further uses of hashuv or hashivut in such contexts in Hebrew, it would be well to note that the phenomenon attested here appears to occur in other languages. The English adjective, noble, the French noun, noblesse, and the derivatives of the German adjective, edel, all can have connotations of altruism.

לעשות אותו – לתקן אותו, כמו: {ו}⁠חמש צאן עשויות (שמואל א כ״ה:י״ח).

לעשות אותו – TO MAKE IT – To prepare it, like “five prepared sheep” (I Shemuel 25:18).

בן בקר רך וטוב – אחד הוא לפי הפשט. (כ״י וינה 23)

ואל – אמר: רץ – כמו שאמר וימהר, להודיע זריזותו^א ושמחתו באורחים ולהאכילם מיטב המאכלים כמו שאמר סלת (בראשית י״ח:ו׳), ואמר רך וטוב. וכן ראוי לעשות וללמד ממדות אברהם אבינו ולפיכך נכתב הספור הזה.

בן בקר – זכר וקטן והיה רך והיה גם כן טוב, ר״ל שמן, וכן ונשבע לחם ונהיה טובים (ירמיהו מ״ד:י״ז).

אל הנער – אל המשרת.

ובדרש: זה ישמעאל (בראשית רבה ס״ח).

לעשות אותו – לתקנו ולבשלו.

א. כן בכ״י פריס 193, מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495: ״לאותו״.

ואל הבקר רץ אברהם, the term רץ is a variant of the term וימהר, he hastened. The Torah wished to give us an impression of the speed with which a man of 99 years old performed the task of entertaining unexpected guests, preparing a virtual feast for them.

בן בקר, male and young, so that it would be both tender and tasty. The word טוב refers to it being juicy, fat; we find this expression used in that sense also in Jeremiah 44,17 ונשבע לחם ונהיה טובים, “we had plenty of bread and were fat.”

אל הנער; to the servant. According to an allegorical interpretation¹ this is a reference to Ishmael.

לעשות אותו, to prepare it and to cook it.

1. based on the definitive article ה seeing that Avraham had many servants,

בן בקר^א רך – להתבשל מהרה.

כאן פר״ש: להאכיל להם שלש לשונות – להודיעם ששחט בשבילם שלש בהמות. בחרדל – אבל לא בפלפלין, כדאמרינן בעירובין לא כדורות הראשונים שלא היו להם פילפלין. ולמה לשונות? אלא לפי שהיו נחפזים לדרכם, ואין יכולים להמתין עד שתתפשט הבהמה.

א. כן בפסוק. בכ״י אוקספורד 568: ״הבקר״.

בן בקר רך, "a calf which is soft and can be cooked quickly.⁠" Rashi here comments that the reason why he insisted on slaughtering three calves, [surely more than they could consume even if they had not been in hurry, Ed.] was because he wanted to serve them only the best part of animal, i.e. the tongue (seasoned with mustard). (Based on Talmud Eyruvin 28) In earlier eras tongue was not served with pepper, as pepper was not universally available.

ואל הבקר רץ – בגימ׳ למערה רץ.

ד״א ואל הבקר – בגימ׳ זהו המערה. מלמד (מדרש אגדה בראשית יח:ז, ילקוט שמעוני יהושע טו:כב) שאברהם רץ אחר הבקר בתוך המערה לחברון ושם ראה אדם וחוה שוכבים. ואז נתאוה למערה.

בן בקר רך וטוב – הרי ג׳. מלמד (בבא מציעא פו:) שהאכילן ג׳ לשונות בחרדל. וא״ת למה לשונות יותר משאר בשר. וי״ל שכל מעשיהם היה במהירות ובקל תקנו אותם. שחט ובדק ולא פשט. וא״ת אמאי בחרדל. וי״ל לפי שחרדל מקרר וחום היה.

וא״ל הבק״ר – בגימט׳ למער״ה, רמז למ״ש במדרש שהי׳ הבקר בורח מלפניו למערה אחת ורץ אחריו ובא במערה עד חברון וראה את אדם וחוה שוכבין בה ואז נתאוה למערה.

וטעם ואל הבקר רץ אברהם – להגיד רוב חשקו בנדיבות, כי האדם הגדול אשר היו בביתו שמונה עשר ושלש מאות איש שולף חרב, והוא זקן מאד וחלוש במילתו, הלך הוא בעצמו אל אהל^א שרה לזרז אותה בעשיית הלחם, ואחר כן רץ אל מקום הבקר לבקר משם בן בקר רך וטוב לעשות לאורחיו, ולא עשה כל זה על יד אחד ממשרתיו העומדים לפניו.

א. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״אהל״.

AND ABRAHAM RAN UNTO THE HERD. The purport thereof is to tell us of his great desire to bestow kindness. This great man had three hundred and eighteen men¹ in his house, each one a swordsman, and he was very old and weakened by his circumcision, yet he went personally to Sarah's tent to urge her in the making of the bread, and afterwards he ran to the place of the herd to chose a calf, tender and good, to prepare for his guests, and he did not have all these done by means of one of his servants who stood ready to serve him.

1. Above, 14:14.

ואל הבקר רץ אברהם – היה אפשר לו לשלוח אל הבקר אחד מאנשיו שהרי בביתו של שאברהם י״ח וג׳ מאות איש חניכיו ילידי ביתו ולא רצה אבל הלך הוא בעצמו ובכבודו במרוצה לכבוד האנשים אע״פ שהיה זקן וחלוש במצות המילה, והנה זה עדות זריזותו ומעלתו ונדבת לבו.

ואל הבקר רץ אברהם, "while Avraham himself ran to the cattle, etc.⁠" He could easily have sent one of his numerous servants to go to the stables and to select the animals for slaughter. After all, we know that he had a minimum of 318 male servants (14,14). He refrained from doing so, however, and went himself, and with accelerated gait, in order to honor his guests. All this in spite of the fact that he was both aged and weakened by the circumcision. The Torah reports all this to round out the picture of Avraham as a generous person.

ואל הבקר רץ אברהם – י״א ע״פ מדרש שהבקר רץ עד מערת המכפלה ואברהם רץ אחריו וראה המערה שכפולה והיינו דכתיב ויתן לי את מערת המכפלה אשר בקצה שדהו. ויש לתמוה מנא ידע אברהם שיש לעפרון מערה בקצה שדהו ולפי המדרש ניחא.

ואל הבקר רץ אברהם – בקר חד רך שנים וטוב ג׳ מלמד שהאכילם ג׳ לשונות בחרדל ולמה לשונות שהיה ממהר לשולחם ולשון יכול למהר מכל שאר בשר שחותכו מיד אחר הבדיקה בלא הפשט:

ואל הבקר רץ אברהם, "meanwhile Avraham had run to the cattle (pens)" From the triple description בקר (1), רך (2) וטוב,(3), we learn that he took 3 calves and served each guest a whole tongue with mustard. Why would he serve them 3 tongues? These could be prepared in a hurry, and Avraham did not want to delay his guests for longer than necessary.

ואל הבקר – ג׳ תגין על הקו״ף לומר ששלש בהמות היו ובזכות זה ניתן לו בן לקו״ף שנה.

ואל הבקר רץ – אותיות אל הקבר רץ שרץ אחריו למערה. ואל הבקר רץ. בגימטריא רץ למערה.

בן בקר – הנה כל בקר וכן שור ועגל הוא^א בן בקר, וכל זה הפלגה מסדור לשוננו, להפליג שיהיה הדבור החיצני חקוי מה שנמצא חוץ לנפש ולכן כמו שהילד מן הבקר הוא סמוך למוליד חוץ לנפש, כן הניחו הענין בכתב ובדבור החצוני.⁠¹

וימהר לעשות אותו^ב – כפשטו, וכן ״ועשי עוגות״ (ו), ונכון זה כאילו עשה העצם,⁠² וכבר כתבנו זה.⁠³

1. אמנם מבחינה הגיונית כל בקר ושור ועגל הוא בן של בקר, ולא רק הצעירים. אף על פי כן, שלא במישור החשיבה ההגיונית המדוייקת (׳חוץ לנפש׳), אלא במישור ההתבטאות המקובלת, בין בכתיבה ובין בדיבור (׳דבור החצוני׳, בניגוד ל׳דיבור פנימי׳, שהוא חשיבה), מכנים דווקא את הצעיר ׳בן בקר׳, הבן הצעיר נוהג להיות צמוד פיזית למוליד, ולכן ״בן״ רמז לצעיר.

2. לשון עשייה משמע לאו דווקא ליצירת עצם שלא היה קודם לכן, אלא אף להכנת דבר ולכל מעשה.

3. לעיל ט׳, כד, וכן י״ב, ה.

א. בכה״י: והוא.

ב. בכה״י: מופיע ד״ה ל״וימהר לעשות אתו״ לפני ד״ה ״בן בקר״.

בן בקר רך וטוב – בן בקר שהיה רך ושמן.

לעשות אֹתו – לתקן אותו.

שלשה פרים. בפרק השוכר את הפועלים אמר רב יהודה בן בקר חד רך שנים וטוב ג׳ ופריך התם אימא חד כדאמרי אינשי רכיך וטב ומשני א״כ לכתוב רך טוב מאי וטוב ש״מ לדרשא ואימא תרי מדטוב לדרשא רך נמי לדרשא ופליגא אההיא דב״ר דאמרי יכול גדול תלמוד לומר רך יכול חסוך ת״ל וטוב:

כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל. דאל״כ בחד סגי ופרש״י מעדן מלכים ושרים הוא:

זה ישמעאל. הנזכר למעלה דאל״כ לנער מיבעי ליה:

לחנכו במצות. דאם לא כן למה לא נתנו לאחד מן הנערים שהיו לו:

וכן השתדל לרוץ בעצמו אל הבקר ולקחת משם בידיו בן בקר רך וטוב לא שיחשוב שיאכלו אותו כלו אלא מפני כבודם שיביאו לפניהם תבשילים הרבה צלי אש ובשל מבושל יאכלו מה שיאכלו כי כן ראוי לפני מלכים ואנשים גדולים כמות מהמזון יותר רב ממה שיאכלו ואינו רחוק אצלי שלקח ג׳ בני בקר כדי להאכילם ג׳ לשונות בחרדל כדבריהם וזה להיותו מאכל משובח וכדי שלא להטיל קנאה בסעודה יושם לשון אחד לפני כל אחד מהם כי לא היה יודע אברהם ערכם וגדולתם.

[א] ואל הבקר רץ אברהם

[1] שם דף פו ע״ב ג (בבא מציעא פו:) ודף פז ע״א (בבא מציעא פז.)

[ב] ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו

[1] שם פרק שביעי דף פו ע״ב (בבא מציעא פו:)

שלשה פרים כו׳. בב״מ בפרק הפועלים (בבא מציעא פו ע״ב). דאם לא כן ׳בן בקר רך טוב׳ מיבעי ליה, אלא ״וטוב״ הוא ענין בפני עצמו, ורוצה לומר שעוד בן בקר אחר עשה, ומדאמרינן ״וטוב״ לדרשא, ״רך״ נמי לדרשא אתיא (שם בב״מ). ואם תאמר למה לא כתיב ׳בני בקר שלשה׳ שהוא יותר קצרה, דאין לומר למילף על שהיו רך וטוב גם כן, דזהו קל וחומר – שאם שלשה פרים לקח, כל שכן שלקח רך וטוב, ואין זה קשיא, דאם כן היה צריך למכתב נמי שעשאם כדי ליתן להם שלשה לשונות בחרדל, שלא היה מובן למה צריך ג׳ פרים, לכך לא כתב בקרא כלל רק ברמז:

שלשה לשונות כו׳. דאם לא כן ג׳ פרים למה לי, סגי בחדא, אלא להאכיל אותם ג׳ לשונות. ועל כרחך בחרדל, דאם לא כן למה דווקא לשונות, אלא מפני שיש לכבד האורח, ודרך חשובים ומלכים לאכול לשונות בחרדל, כדאמרינן בפרק הזרוע והלחיים (ראו חולין קלב ע״ב) שהכהן יאכל הלחיים שיש בהם הלשון בחרדל, מפני שכתוב בהן ״למשחה נתתי לך״ (ראו במדבר יח, ח) כלומר דרך גדולה ושררה, ולפיכך האכיל אותן ג׳ לשונות בחרדל. ובשתי לשונות לא סגי, דאם כן היה צריך לחתוך הלשון, ולא הוי זה חתיכה הראויה להתכבד לפני אורחים (חולין ק.), שכך דרך לתת אותה שלימה לפני החשובים – דרך כבוד:

זה ישמעאל. דאם לא כן ׳לנער׳ מבעי ליה, ״הנער״ משמע הידוע, ואין זה אלא ישמעאל:

לחנכו במצות. דאם לא כן למה נתן לישמעאל דווקא, אלא לחנכו במצות:

רָץ: בקמץ. [רָץ].

ג׳ פרים היו. וא״ת מ״ל לרש״י דג׳ פרים דילמא לא היה אלא בקר אחד וי״ל דרש״י דייק מדכתיב בן בקר ודאי הוא רך בשנים ולמה כתיב רך ועוד קשה מאי וטוב ולא כתיב טוב אלא ש״מ דג׳ היו בן בקר אחד רך ב׳ וטוב ג׳: ומהרא״ם פי׳ רך טוב מבעי ליה ש״מ לדרשא ומדטוב לדרשא רך נמי לדרשא והוא גמרא פרק הפועלים (ב״מ פו:):

כדי להאכילן ג׳ לשונות בחרדל. וא״ת מנא לי׳ לרש״י דלשונות היה וי״ל דק״ל למה שחט ג׳ בשביל ג׳ אנשים והלא איבוד ממון הוא וכ״ת לכבודם עשה והלא גם בבקר אחד יש כבוד גדול ועוד דבשחיטת ג׳ בקרים נראה שהם זוללים ואין זה כבוד אלא קלון לכן תירץ שרצונו היה להאכילם ג׳ לשונות. ואין להקשות ולמה ג׳ יש לומר כי טעם הלשון אינו שוה כי חתיכת האמצעית הוא יותר טובה והחתיכה התחתונה היא יותר שמינה לכן רצה להאכיל אותם ג׳ לשונות כדי שיאכל כל אחד מה שירצה או מה שיאכל חבירו וק״ל: דאל״כ היה צריך לחתכן ולא הוי חתיכה הראוי להתכבד לפני אורחים חשובים ומ״ש חרדל כמו שפירש״י בב״מ (פו: ד״ה לשונות) לפי שמעדן מלכים ושרים הוא. [גור אריה] ע״ש: ג׳ פרים היה כדי להשוות המנות שלא להטיל קנאה בסעודה שכבוד שלשתן שוה בעיניו. [עקידה]:

זה ישמעאל לחנכו במצות. רש״י דייק מדכתיב הנער משמע הנער הנזכר לעיל דהיינו ישמעאל: נ״ל שאחר שהוא בעצמו רץ אל הבקר למה הניח סיום המצוה לאחר לזה אמר שהוא בנו לחנכו. [רי״ק]: דק״ל למה לא מצינו שנענש על זה כמו גבי יוקח נא מעט מים לכ״פ וכו׳ וא״כ ראוי לקבל שכר. [דבק טוב]:

There were three calves. You might ask: How does Rashi know there were three calves; perhaps there was only one? The answer is: Rashi inferred this since it is written בן בקר, which means of a tender of age, why then does Scripture write רך [an apparent redundancy]? Furthermore, why does it say וטוב and not simply טוב? Perforce, there were three: בן בקר is one, רך is two, and וטוב is three. The Re'm explains that it should say רך טוב. Since it says וטוב, it must have been written for a homiletical exposition. And since טוב is meant to be expounded, so too is רך meant to be expounded. This is based on the Gemara in Bava Metzia 86b.

So that he might feed them three tongues together with mustard. You might ask: How does Rashi know he served them tongues? The answer is: Because it explains why Avraham slaughtered three calves for three people, which seems a waste of money. And we cannot simply say it was to honor them, as even [the slaughtering of] one calf is a great honor. Furthermore, the slaughtering of three calves makes them look as if they were gluttons, which is not an honor but a disgrace. Thus Rashi explains that Avraham wished to feed them three tongues. We need not ask: Why were three [tongues needed, when two have enough meat]? For the answer is: The flavor of tongue is uneven. The middle is better, and the bottom is fattier. Avraham wanted to feed them three, so each could eat what he wished or what the others ate. [Furthermore,] Avraham otherwise would have had to cut the tongues, and the [irregular] pieces would not be fit to be received by such important guests. Rashi mentions mustard because, as he explains on Bava Metzia 86b, [tongue with mustard] is a delicacy of kings and ministers. (Gur Aryeh) Three calves were needed in order to serve them similar portions, so as not to cause jealousy at the meal: Avraham held them all equal in honor. (Akeidah)

This refers to Yishmael, to train him in mitzvos. Rashi inferred this since it is written הנער, meaning the abovementioned lad: Yishmael. But it seems to me that [Rashi knew this] because Avraham ran to the cattle himself. If so, why did he let someone else complete the mitzvah? Therefore Rashi explains that [the someone else] was his son, [and Avraham did this] to train him. (R. Yaakov Kenizal) [Furthermore,] Rashi is answering the question: Why was Avraham not punished for giving it to the lad, as he was for having the water brought [through an intermediary]? Thus Rashi explains, "This refers to Yishmael...⁠" and it was an act worthy of reward. (Devek Tov)

ויקח בן בקר רך וטוב – מובחר לקרבן כמ״ש במלאכי א׳ ובגמ׳ (ב״מ פ״ו ע״ב)

ויתן אל הנער – שקודם מ״ת היה עבודה בבכורות דכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות כו׳ ואף הכהנים נקראו נערים.

וימהר לעשות אתו – כהנים זריזין הן.

ואל הבקר רץ אברהם – אל עדר הבקר רץ הוא בעצמו מרוב שמחה, לִבְחוֹר בן בקר רך וטוב שבעדרו, ויתן אל הנער, וימהר הנער לעשות אותו לתקנו כראוי.

ואל הבקר רץ אברהם – להגיד רוב חשקו בנדיבות שהוא בעצמו השתדל לעשות כל התקונים האלה:

וטוב – שמן:

לעשות אתו – לתקן אותו ולבשלו:

רך – בשנים.

וטוב – יפה.

וימהר – אברהם על ידי צווי לנער.

tender. In years. Ve-tov (lit. “and good”) means “and fair.”

and hastened. Abraham did, by means of his command to the servant.

וימהר: את הנער¹ ״לעשות״².

1. כפי שפירש רבינו בפסוק הקודם על ״וימהר״.

2. ולפי זה הנער עשה (תיקן) את בן הבקר ואברהם רק הביא לפניהם. כי אל״כ מה היה תפקידו של הנער (״ויתן אל הנער״). וכך איתא במדרש תנחומא, וכן לשון הרס״ג: ״וימהר״ – ׳וימהרהו להכינו׳. ומה שכתוב בפסוק הבא ״ובן הבקר אשר עשה״ שמשמע שאברהם עשה אותו, נצטרך לדחוק הואיל ושלוחו של אדם כמותו, וכך ברד״ק: ״אשר עשה״ – אשר תיקן ע״י הנער.

הבקר – זהו שם קיבוצי, שם המין כולו.

וטוב – יונתן מתרגם — ושמן.

בן בקר וגו׳ – אמר רב יהודה אמר רב, בן בקר אחד, רך שנים, וטוב שלשה, ולמה לי׳ תלתא בחד סגי, אמר רב חנן בר רבא, כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל.⁠¹ (ב״מ פ״ו:)

1. ומפרש בגמרא ואימא חד וכדאמרי אינשי רכיך וטב, ומשני, א״כ לכתוב רך טוב, ומדכתיב וטוב ש״מ לדרשא, ופריך עוד ואימא תרי, ומשני מדטוב לדרשא רך נמי לדרשא, ועוד שקיל וטרי הגמרא בהוכחת מספר שלשה כאן, וכפי הנראה כל טרחת הגמרא להוכחת דבר זה הוא כדי להגדיל ערך הכבוד שעשה אברהם לאורחיו להאכילם שלש לשונות בחרדל, כדמפרש.
אך צ״ע לפי מ״ש בברכות נ״ה א׳ דחשיב שם בין הדברים המביאים לידי תחתוניות – מוריגי בהמה, ופירש״י כל בשר שבבהמה שאינו חלק אלא דומה למורג חרוץ שאינו חלק כגון החך והלשון, וא״כ איך יתכן שהאכיל אברהם את אורחיו לשונות המביאות לידי חולי מעים. ואפשר לומר ע״פ מ״ד בשבת פ״א א׳ דהא דמוריגי בהמה מביאים לידי תחתוניות הוא כשהם בלא מלח, וי״ל שתבלין הם במקום מלח, וא״כ מכיון שמבואר כאן שהאכילם הלשונות עם חרדל שהם כמו תבלין שוב ליכא חשש דתחתוניות. וגם י״ל ע״פ מש״כ רש״י בשבת שם דמוריגי בהמה הם בשר האברים הנ״ל עם הקליפות, ולפי״ז י״ל דבלא הקליפה אין זה בכלל מוריגים

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון