[לא]
2וישא עיניו וירא, אמר ר׳ חלבו תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד
(תהלים ס״ט:כ״ד), לפי שמראית עיניהם של רשעים מורידים אותם לגיהנם כו׳ אבל מראית עיניהם של צדיקים מעלה אותם לג״ע שנאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. (אסתר רבה פ״ז ט.)
[לב]
3וישא עיניו וירא, אמרו המלאכים רבש״ע עד מתי אתה מכבדו עד מתי אתה עומד והוא יושב, אמר להן הקב״ה אלו לא דיי אלא בזכות שאני רואה ג׳ צדיקים שעתידין לעמוד ממנו שכל העולם נופלים ומשתחווים לצלם והן עומדים כתמרה ולא משתחווים שנאמר זאת קומתך דמתה לתמר
(שיר השירים ז׳:ח׳), לכך והנה שלשה אנשים וגו׳. (אגדב״ר פי״ט)
[לג] 4וישא עיניו וירא, זה אחד מששה שראו ושמחו אברהם יצחק ויעקב משה פנחס ויהושע. (מדרש הגדול)
[לד]
5והנה שלשה אנשים, מאן נינהו שלשה אנשים, מיכאל, וגבריאל, ורפאל, מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל שבא לרפאות את אברהם, גבריאל דאזיל למהפכיה לסדום.
(ב״מ פו.)
[לה]
6שלשה אנשים, להלן קורא אותן אנשים וכאן קרא אותן מלאכים, אלא אמר ר׳ אלכסנדרי אצל אברהם היו אנשים, שהיו המלאכים מצויין בביתו של אברהם שנאמר צופיה הליכות ביתה
(משלי ל״א:כ״ז), שהיו הולכי ביתו של אברהם מלאכים, ועל ידי שהי׳ מצוי במלאכים, נדמו לו בדמות אנשים, אבל לוט שהיה הדיוט נראו לו מלאכים שנאמר ויבאו שני המלאכים סדומה
(בראשית י״ט:א׳). (תנ״י וירא כ)
[לו] 7והנה שלשה אנשים, והנה דמותם כבני מלאכים, וירא וירץ לקראתם, למה רץ שראה רגליהם צלויות באש, ורגלי מלאכי השרת ניכוות? אלא להראות לאברהם כדי שידעו אם מסרב אם מהבהב, מיד וירא וירץ לקראתם. (ילמדנו)
[לז]
8והנה שלשה אנשים, ר׳ חנינא אומר נגלה הקב״ה וג׳ מלאכים על אבינו אברהם שנאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, אחד התחיל מבשר אותו על הריון של שרה אשתו שנאמר למועד אשוב אליך
(בראשית י״ח:י״ד), ואחד הגיד לו מעשה סדום ועמורה שנאמר ויאמר ה׳ זעקת סדום ועמורה כי רבה
(בראשית י״ח:כ׳), מכאן אמרו כל מי שהוא מדבר עם חבירו דבר שהוא גנאי לו מתחיל לו בדברים טובים וגומר בדבר שאינו לרצון לו, מנין אנו למדין מהקב״ה כשנגלה על אברהם אבינו התחיל מבשרו על ההריון של שרה אשתו ואח״כ הגיד לו מעשה סדום. (פרדר״א פכ״ה)
[לח]
9אנשים, וה׳ אלהי הצבאות
(הושע י״ב:ו׳) וגו׳, שהוא עושה צביונו במלאכיו כשהוא מבקש הוא עושה אותם יושבים כו׳ ופעמים עושה אותם עומדים כו׳ ופעמים עושה אותם בדמות נשים כו׳ ופעמים בדמות אנשים שנאמר והנה שלשה אנשים כו׳.
(שמות רבה כ״ה ב)
[לט]
10וירא וירץ לקראתם, וכן מצינו באברהם שבמדה שמדד בה מדדו לו, רץ לפני המלאכים שלש ריצות שנאמר וירא וירץ לקראתם וגו׳ וימהר אברהם האהלה אל שרה
(בראשית י״ח:ו׳), ואל הבקר רץ אברהם
(בראשית י״ח:ז׳), אף המקום רץ לפני בניו שלש ריצות שנאמר ויאמר ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן
(דברים ל״ג:ב׳).
(תוספתא סוטה ד)
[מ] 11וישא עיניו וירא וגו׳ וירץ לקראתם, וכבר היה ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ור׳ צדוק מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל, מזג רבן גמליאל כוס לר׳ אלעזר ולא רצה לקבל, לר׳ יהושע וקיבל, אמר לו ר׳ אלעזר מה זה יהושע שאנו מסובים ורבן גמליאל עומד ומשמש, אמר לו יהושע הנח לו וישמש, אברהם גדול העולם שימש למלאכי השרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודת כוכבים שנאמר וישא עיניו וירא, והלא דברים ק״ו אברהם גדול העולם שימש (למלאכי השרת וכסבור שהם) ערביים עובדי עבודת כוכבים, רבן גמליאל לא ישמשנו. (ספרי עקב פ׳ ל״ח)
[מא]
12נצבים עליו וירא וירץ לקראתם, נפק איהו [אברהם] חזייה להקב״ה דקאי אבבא, היינו דכתיב אל נא תעבור מעל עבדך
(בראשית י״ח:ג׳), כיון דחזא דקא אסר ושרי, אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא, היינו דכתיב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם, מעיקרא אתו קמו עליה, כי חזיוהו דה״ל צערא אמרו לאו אורח ארעא למיקם הכא.
(ב״מ פו:)
[מב]
13וירץ לקראתם, אר״ל אחד נדמה לו בדמות סרקי ואחד ברמות נווטי ואחד בדמות ערבי, אמר אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם, אני יודע שהן בני אדם גדולים, ואם אני רואה אותן חולקים כבוד אלו לאלו אני יודע שהן בני אדם מהוגנין, וכיון שראה אותן חולקים כבוד אלו לאלו ידע שהן בנ״א מהוגנין, אר״א אהל פילון של א״א מפולש הי׳, ר׳ יודן אמר כהדין דרומילוס, אמר אם אני רואה אותן שהפליגו את דרכם להתקרב דרך כאן אני יודע שהן באין אצלי, כיון שראה אותם שהפליגו מיד וירץ לקראתם.
(בראשית רבה מ״ח)
[מג]
14וירא וירץ לקראתם וגו׳, התחיל דם המילה לטפטף אמר ליה הקדוש ברוך הוא בשכר חייך שבזכותך אני אחוס על בניך בשני דמים ואפרע משונאיהם, שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך
(יחזקאל ט״ז:ו׳), שני דמים שנאמר ואומר לך בדמיך חיי
(יחזקאל ט״ז:ו׳), זה דם פסח ואומר לך בדמיך חיי
(יחזקאל ט״ז:ו׳) זה דם המילה. (תנחומא וירא ד.)
[מד]
15וישתחו ארצה, באברהם הוא אומר וישתחו (אפים) ארצה, בו בלשון בישר את בניו לעולם הבא, שנאמר והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך
(ישעיהו מ״ט:כ״ג). (תוספתא סוטה ד.)
[מה] 16והנה שלשה אנשים נצבים עליו, א״ר כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומביה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניינא דקרבניא ותקרובתא ויכוון בהו, ברית כרותה הוא דאינון מלאכיא דמדכרין חוביה לאבאשא ליה דלא יכלין למעבר ליה אלמלא טיבו, ומאן יוכח האי פרשתא יוכח כיון דאמר והנה שלשה אנשים נצבים עליו מהו עליו לעיין בדיניה כיון דחמא נשמתא דצדיקייא, כך מה כתיב וימהר אברהם האהלה מהו האהלה, בית המדרש, ומהו אומר מהרי שלש סאים ענין הקרבנות ונשמתא מתכוונת בהו הה״ד ואל הבקר רץ אברהם וכדין נייחא להן ולא יכלין לאבאשא ליה. (זח״א ק:)
[מו] 17וירא וירץ לקראתם כו׳, א״ר יהודה בשעה שנשמת הצדיק רוצה לצאת שמחה, והצדיק בטוח במיתתו כדי לקבל שכרו הה״ד וירא וירץ לקראתם בשמחה לקבל פניהם, מאיזה מקום מפתח האהל כדקא אמרן וישתחו ארצה לגבי שכינה. (זח״א צח. צט:)
1. לעיל מאמר ב. התחלת המאמר ומענין מאמר זה בשהש״ר א, יג. בין שדי ילין, שהוא מותאם בין שכינה למלאך שנא׳ וירא וירץ לקראתם וירא בשכינה, וירץ במלאך. ובלקח טוב וישא עיניו וירא מה ראה, ראה השכינה וירץ לקראתם, אל המלאכים.
2. לשון זה נעתק מילקוט המכירי תהלים קמד. ולפנינו באסתר רבה שם בשינוים לפי שמראות עיניהם של צדיקים מעלה אותם למעלה העליונה הדא הוא דכתיב וישא עיניו וירא, ועי׳ בתורה שלמה פ״ט מאמר קלד. פ״ג מאמר כז. פ״ו מאמר יא. בבאור וצרף לכאן.
3. לעיל מאמר כא. וע״פ המאמר שלפנינו דדורש והנה ג׳ אנשים על חנניה מישאל ועזריה יש לפרש המאמר התמוה בזהר כאן צח. וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וגו׳ שלשה אנשים דקיימין אלין אבהתא אברהם יצחק ויעקב דקיימין עלוהי וחמו עובדין טבין דעבדין, וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה משום דחמי שכינת יקרא עמהון הה״ד (שיר א.) על כן עלמות אהבוך אלו הן האבות, והכוונה של הדרש הוא שהקב״ה ראה ג׳ אבות נצבים עליו, כלומר אצלו, אצל אברהם אבינו ראה גם את יצחק ויעקב שיעמדו ממנו.
4. עי׳ לעיל מאמר לא.
5. עי׳ לקמן יט, א. סוף המאמר, תנ״י וירא כ. ד״א רבה פ״ב, זהר ח״א צט. ובתרגומים כאן דמלאך אחד להציל את לוט, ולרפאות את אברהם לא הזכירו, וכ״ה בב״ר פ״נ רפאל להציל את לוט, והתו׳ בב״מ שם כ׳ לפרש דלרפאות את אברהם ולהציל את לוט שליחות אחד דרפואה והצלה ענין אחד ואפי׳ מלאך שאינו עושה שתי שליחות יכול לעשות זאת, ועי׳ במו״נ ח״ב פ״ז, ובמדרה״ג כאן, ובב״ר כאן איתא אמר ר״ח שמות חדשים עלו בידן מבבל, רשב״ל אמר אף שמות מלאכים מיכאל וגבריאל ורפאל, וכ״ה בירושלמי ראש השנה פ״א ה״ב, והכוונה לפרש דלהכי כתבה התורה סתם שלשה אנשים ולא הזכירה שמות המלאכים בדרש הנ״ל, ועי׳ בפסקתא פי״ב, פסקתא רבתי פרק כא, ומדרש תהלים הו״ב ס״ח י. ובמנח״י כאן.
6. ב״ר פנ״ב לקמן מט, א. בבאור, ולעיל בתורה שלמה פט״ז מאמר מג. ובמדרש אגדה לפי שראה הקב״ה שהיה אברהם מצטער על שלא היו אורחים באים לביתו, צוה למלאכי השרת כדי שיבואו לביתו כעין אורחים, ועי׳ זח״א צח: קא.
7. מאמר זה מובא בכתב יד ילקוט תלמוד תורה, ונדפס בלקוטים מילמדנו באו״מ כתב יד ח״א.
כבני מלאכים, ועי׳ לקמן מאמר מ, מב, נח. דנדמו לו כדמות ערביים.
מהבהב, בערוך ע׳ הבהב מנענע בראשו, ועי׳
ברכות לד. בראשונה מסרב בשניה מהבהב, ועי׳ בעה״ש שמביא גיר׳ מנענע בעצמו, וכן יש לפרש כאן.
8. לעיל מאמר לד.
9. בילק״ש ח״ב ר׳ ס״ט בשם ילמדנו ויאמר מלאך ה׳ אל מנוח, אמר לו המלאך איני יודע בדמות מי אני עשוי, בכל שעה הוא מחליפני, למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, פלאי פלאים הוא עושה בי פעמים שאני רוח שנא׳ עושה מלאכיו רוחות, פעמים שאני אש שנא׳ משרתיו אש לוהט, וכן אתה מוצא באברהם נדמו לו כאנשים וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים ובסדום נראו מלאכים ויבואו שני המלאכים סדומה, ועי׳ לקמן מאמר סד.
10. עי׳ לקמן מאמר נד. בבאור וצרף לכאן, תנ״י וירא ה. תנחומא שם ד. מדרש שלשה וארבע בע׳ שלש, ובש״ט באברהם כתיב וירץ לקראתם, שנדמה כעוף הפורח, אבל בלוט לא כתיב וירץ אלא ויקם
(ברא׳ יט,א) כאדם שהוא יגע וקם.
11. מאמר זה מובא באריכות ובשנוים בקדו׳ לב: ושם איתא אברהם גדול הדור היה וכתוב בו והוא עומד עליהם, ולפנינו נדרש על הפסוק וירא וירץ וגו׳, וזה מתאים יותר, ועי׳ לקמן מאמר נו. ולעיל מאמר לו.
12. כיון דחזא, הקב״ה, דקא אסר, אברהם את מילתו ושרי אמר, לאו אורח ארעא למיקם הכא, ובד״ס מביא גרסאות מכת״י ״כי חזינהו״ ״כדחזיוהו״, ומבואר דקאי על המלאכים, וכן הוא בכת״י מדרש הבאור אמרי לאו אורח ארעא למיקם הכא ״פירשו״ הימנו מיד וירץ לקראתם ״כדי שיצטער ויקבל שכר״ ובכת״י אור האפלה סגנון מוזר כיון שראוהו יושב עמדו נצבים דימו שאורח ארעא הוה לה [ליה] עד שעמד בפניהם ורץ לקראתם, ובמדרש החפץ ג״כ הלשון אינו מחוור.
13. סרקי, שם אומה כמו נווטי וערבי ובערוך ע׳ סרק ז׳ מביא מיד הישמעאלים תר״י דסרקאי, ויש פירושים שונים בזה, פירש״י סדקי, מוכר פת, נווטי, מנהיג ספן הספינה, ועי׳ לעיל מאמר מ, לו. מהוגנים י״ג הוגנוסין וכ״ה בלקח טוב פי׳ מיוחסין ונכבדים, אוהל פילון, בערוך ע׳ פלן גורס פלונו של אברהם אבינו ופי׳ מקום, ובמו״ע פי׳ דבלשון יון אולם חצר ושער, ובלק״ט מפרש שער של אברהם אבינו מפולש היה לד׳ רוחות העולם להביא כל עובר ושב בביתו, וכ״כ בשכ״ט עיי״ש.
14. עי׳ לעיל מאמר ה.
15. לפנינו איתא וישתחו אפים ארצה, ופסוק זה נאמר אצל לוט לקמן יט, א. וכנראה ט״ס וצ״ל וישתחו ארצה, ויש מענין זה באגדת בראשית פי״ט
וישתחו ארצה, אמר לו הקב״ה אתה השתחוית למלאכי חייך שמלכים עתידין להשתחוות לבניך שנאמר
(ישעיהו מט) והיו מלכים אומניך וגו׳, ובספר הבהיר סימן מט. לאברהם וליצחק וליעקב ניתנו כחות לכל אחד ואחד ובמדה אשר הלך כל אחד ואחד דוגמתה ניתן לו, לאברהם חסד בשביל שהי׳ גומל חסד למלאכים ועוד וישתחו זאת היתה גמילות חסד שלמה. והקב״ה מדד לו כמדתו כדכתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם הרי שנתן לו מדת חסד, ובשכל טוב וישתחו ארצה, כדרך ענוים שמשתחוים לגדולים שכן מצינו ביעקב וישתחו ארצה שבע פעמים, וכן בדוד כו׳ והרבה כמותם במקרא.
16. עי׳ בתורה שלמה פט״ו מאמר קא.
17. עי׳ לעיל פט״ו. מאמר קפ. בבאור.