Shofetim 13 – שופטים יג‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲתַת אִתְּתָא וַאֲמַרַת לְבַעֲלָהּ לְמֵימַר נְבִיָא דַייָ אֲתָא לְוָתִי וְחֶזְוֵיהּ כְּחֵיזוּ מַלְאָכָא דַייָ חָסִין לַחֲדָא וְלָא שְׁאִלְתֵּיהּ אֵי מִדֵין הוּא וְיַת שְׁמֵיהּ לָא חֲוֵי לִי.

איש האלהים בא אלי (כתוב ברמז מ׳).

איש האלהים בא אלי – כסבורה שבשר ודם היה.⁠^א

ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד – כלומר אם אחר מראהו אתה יכול לחזור אחריו ולשאול לו שנית מה יהיה משפט הנער ומעשהו,⁠¹ המראה אגיד לך שמראהו כמראה האלהים נורא מאד.

אבל לא אחר מקומו ולא אחר שמו אי אתה יכול לחזור אחריו שלא שאילתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הגיד לי.

1. השוו ללשון הפסוק בשופטים י״ג:י״ב.

א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י, לפי עדותו: ״הבשר ודם היתה״.

A MAN OF GOD CAME UNTO ME. She thought that the angel was a human being.⁠¹

AND HIS COUNTENANCE WAS LIKE THE COUNTENANCE OF THE ANGEL OF GOD, VERY TERRIBLE. [She said the following:] "If you look for him you can identify him by his appearance, for his look is like the countenance of the angel of god, very terrible. [You can then ask him,] a second time,⁠² "what shall be the rule for the child, and what shall be done with him?⁠" [that is, ask him.] "What we shall do unto the child that shall be born.⁠"

I can describe his appearance to you. His visage was like the countenance of the angel of God, very terrible. However, if you want to search for him by looking for his place, or by asking for his name you will fail, for I did not ask him where he was from and he did not tell me his name.

1. Literally, she thought that he was made out of flesh and bones.

2. She had already been told what "the rule of the child shall be.⁠" See Verse 5.

איש האלהים בא^א אלי – איש נביא. כסבורה בו שהוא בשר ודם, וכך סיפרה לבעלה: והוא בשר ודם, איש נביא ראיתי, אבל עוז פניו ישונה,⁠¹ שמראהו כמראה האלהים נורא מאד – על כן נבהלתי מפניו ולא שאילתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הגיד לי. ואם אחר מראה פניו, אי אתה יכול לחזור אחריו לדבר עמו שיורנו מה נעשה לנער היולד, דע לך כי מראהו כמראה מלאך אלהים נורא מאד, נבהלתי ואחז בשרי פלצות² ולא שאילתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הגיד לי.⁠^ב

1. על פי קהלת ח׳:א׳.

2. על פי איוב כ״א:ו׳.

א. כן בפסוק. בכ״י: באה.

ב. כן בפסוק. בכ״י בטעות: לו.

כמראה מלאך האלהים נורא מאד – פי׳ כי המון בני אדם חושבין כי המלאך גוף וצורתו צורה נוראה.

ואת שמו לא הגיד לי – פירוש: שאלתי ולא רצה להגיד לי.

ותבא האשה ותאמר לאישה וגו׳. הטעם שלא בא המלאך אל מנוח ובא אל האשה הוא להיותה אליו יותר מוכנת בשכלה ובחכמתה, כי כן תראה שכאשר אמר מנוח מות נמות כי אלהים ראינו, הנה היא בחכמתה הודיעו מה שלא היה הוא יודע, אם חפץ ה׳ להמיתנו לא לקח מידינו עולה ומנחה וגו׳, ואולי שלזה אחז״ל (ברכות ס״א ע״א) שמנוח עם הארץ היה. וגם נאמר שבא המלאך אליה לפי שהיא היתה אשר תשמור ההנהגה במאכל ובמשתה ומנוח לא היה לו דבר שיעשה בזה, ולכן יוחדה האזהרה והמראה לצריך אליה שהיא האשה לא למנוח, ועם זה הותרה השאלה השנית: והיו דבריה לבעלה שאיש האלהים בא לדבר עמה, וקראתו איש לפי שראתה אותו בצורת אדם, וגזרה שהיה איש האלהים, אם מפני הנבואה והייעוד שאמר אליה, ואם לזוהר צורתו והדרת פניו, כמו שאמרה ומראהו כמראה מלאך האלהים, וביארה במה יתדמה למלאך, כי היא לא ראתה מלאך מימיה לשתזכור דמיונו ולכן אמרה נורא מאד, רוצה לומר שהמשילתו בענין המלאך להיות צורת פניו דבר נורא ונפלא. ולפי שלא ישתדל לדעת שמו ושם עירו כדי ללכת שם לדבר עמו ולשאול לו האמת כדברי האשה, לכן הקדימה אשתו לומר ולא שאלתיהו אי מזה הוא ואת שמו לא הגיד לי כאשר שאלתי לשמו, ולכן בראותי שהיה מעלים שמו לא רציתי לשאול עוד שם עירו כי בידוע שגם כן יעלימהו, ולפי זה נאמר שהיא שאלה לשמו ואם לא נזכר בכתוב. או היתה כוונתה שראתה מראהו כל כך נורא מאד שעמדה מתבהלת, ולכן לא שאלה לשמו ולא לשם עירו:

לאישה – לבעלה.

אי מזה – איה המקום אשר יאמר עליו מזה הוא, וכן: אי מזה באת (בראשית ט״ז:ח׳).

איש האלהים – חשבה שנביא היה.

נורא מאד – צורת פניו הוא נורא ומאויים, כמראה המלאך.

אי מזה – מאי זה מקום הוא, כי את שמו לא הגיד לי כאשר שאלתיו, ולזה לא שאלתי למקומו, הואיל ואינו מגיד.

איש האלהים בא אלי – כי היתה מסופקת אם הוא איש או מלאך, רצה לומר מצד היותו מלובש בחומר הוא איש האלהים ומצד יראתו הוא כמלאך וזה שאמר כמראה מלאך כו׳ מצד שהוא נורא מאד.

ולא שאלתיהו אי מזה הוא כו׳ – כי היה המנהג לשאול על מקומו, והמשיב היה מגיד את שמו, כמו שאמר ויאמר לו מיכה מאין תבא ויאמר לוי אנכי.

וַתָּבֹ֣א הָאִשָּׁ֗ה וַתֹּ֣אמֶר לְאִישָׁהּ֮ לבעלה¹ לֵאמֹר֒ ואמרה לו, בחושבה שהיה המלאך נביא בשר ודם², אִ֤ישׁ הָאֱלֹהִים֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וּמַרְאֵ֕הוּ כְּמַרְאֵ֛ה מַלְאַ֥ךְ הָאֱלֹהִ֖ים, תואר פניו³ נוֹרָ֣א מְאֹ֑ד! וְלֹ֤א שְׁאִלְתִּ֙יהוּ֙ שאלתי אותו אֵֽי מִזֶּ֣ה מהיכן ה֔וּא, וְאֶת כי את⁴ שְׁמ֖וֹ לֹֽא הִגִּ֥יד לִֽי למרות ששאלתי אותו⁵:

1. מצודת ציון.

2. ר״י קרא, מצודת דוד. מלבי״ם ביאר כי היתה מסופקת אם הוא איש או מלאך, דהיינו מצד היותו מלובש בחומר הוא איש האלהים ומצד יראתו הוא כמלאך, וזה שאמר כמראה מלאך כו׳ מצד שהוא נורא מאד.

3. מצודת דוד. כי המון בני אדם חושבים כי המלאך גוף וצורתו צורה נוראה, רד״ק.

4. אברבנאל.

5. רי״ד. אברבנאל ביאר כי מרוב שהיה נורא היא לא שאלה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון