Shofetim 13 – שופטים יג‏ – Mikraot Gedolot

וּכְעַן אִסְתַּמָרִי כְעַן וְלָא תִשְׁתִּין חֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק וְלָא תֵיכְלִין כָּל מְסָאָב.

ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא – מאי כל טמא, א״ר יצחק דבי רבי אמרי דברים האסורים לנזיר.

יין ושכר – חמר חדת ועתיק.

ואל תאכלי כל טמא – דברים האסורים לנזיר.⁠^א

א. כן בכ״י אוקספורד 165. בדפוסים מופיע ביאור זה להלן על פסוק ז׳ וכתוב ״טמאה״ במקום ״טמא״.

Freshly pressed or intoxicating wine Freshly pressed or aged wine.⁠¹

1. This is Targum Yonatan’s translation.

ואל^א תאכלי כל טמא – לפי שאם יש לו לאדם חולין טמאין הוא אוכל אותם בימי טומאתו, אבל את לא תאכלי כל טמא, אפילו בימי טומאתך.

א. כן בפסוק ובכ״י פראג F6, המבורג 32. בכ״י סינסינטי 1, ברסלאו 11: אל.

ואל תשתי יין ושכר – הוי״ו מורה כי: השמרי נא – ר״ל מטומאה, כמו שהנזיר היה נשמר מטומאה ומיין ושכר, כן צוה אותה להיותה נשמרת מכל הדברים האסורים לנזיר, להיות קדושתו מן הבטן. ומה שאמר: ואל תאכלי כל טמא אחר שאמר השמרי נא, פי׳ השמרי נא מטומאת מגע ואהל, ופי׳ כל טמא – שלא תאכל דברים טמאים.

או פי׳ ואל תאכלי כל טמא – דברים האסורים לנזיר, כמו: כל אשר יצא מגפן היין מחרצנים ועד זג (במדבר ו׳:ד׳), וכל משרת ענבים (במדבר ו׳:ג׳) כמו שפירשו רבותנו ז״ל: מאי ואל תאכלי כל טומאה (שופטים י״ג:ז׳) – דברים האסורים לנזיר.

אבל יונתן תרגם: כל מסאב, ולדעתו ולפירושינו בהשמרי נא, שמשון לא נטמא למתים.

אבל מצאנו בדברי רז״ל כי קבלה בידם כי שמשון נטמא למתים, ולדבריהם: ואל תשתי יין ושכר פי׳ השמרי נא, ומפני זה פירשו כל טומאה – דברים האסורים לנזיר.

ויש לתמוה היאך מי שצוה עליו הבורא ית׳ להיות קדושתו מן הבטן איך נטמא בבנות הפלשתים? והנראה בזה כי הנשים אשר לקח בתמנה ובעזה ובנחל שורק גייר אותן והשיבן לדת ישראל, כי חלילה משופט ישראל ומושיעם להתחתן בפלשתים ועובר על לאו דלא תתחתן בם אשר חמור מאד, ומביא את האדם לידי כפירה בבורא ית׳ ויתעלה, כמו שאמר: כי יסיר את בנך מאחרי (דברים ז׳:ד׳). ולא נמצא בכתוב שנענש על זה, ולא נאמר עליו שעשה רע בעיני י״י, והיה הבורא יתעלה מצליחו בכל אשר יפנה. וכן אמר הכתוב: כי מי״י היא (שופטים י״ד:ד׳), כלומר לקחתו אשה מבנות פלשתים מי״י היתה, ורצון האל ית׳ היה בזה, כי בודאי היה מגייר אותן ומשיבן אל דת ישראל.

ואף על פי כן סבה היתה מאת השם לקחת אשה מפלשתים להנקם בהם, כי נראה כי ישראל שבאותו הדור לא היו יראים השם כל כך שיושיעם תשועה שלימה מיד פלשתים, כי כל ימי שמשון היו מושלים פלשתים בישראל, כי מה שאמר הכתוב: ויתנם י״י ביד פלשתים ארבעים שנה (שופטים י״ג:א׳), עשרים של שמשון בכללם, על כרחך לפי חשבון השנים. ולא היו ישראל נלחמים בהם כי אם שמשון לבדו, ולפיכך לא היה לפלשתים טענה להלחם בישראל מפני שמשון, כי לא היה ברשותם והוא לבדו היה עושה הרעות בפלשתים, ועם פלשתים היה שוכן בעוד שהיה מריע להם. ומיראתם אותו גם כן היו נמנעים מלהלחם בישראל. לפיכך כשבקשוהו פלשתים מבני יהודה כשהלך לסלע עיטם, מסרוהו להם. וכן: עדת דבורים בגוית האריה ודבש (שופטים י״ד:ח׳), וכן: היות אשת שמשון למרעהו (שופטים י״ד:כ׳) – הכל סבה להנקם מפלשתים. יתברך האל אשר לו נתכנו עלילות וסבות ומאתו הכל.

אבל עונש נקירת עיניו – לפי שאמר: ותישר בעיני שמשון (שופטים י״ד:ז׳), ואמר: אותה קח לי כי היא ישרה בעיני (שופטים י״ד:ג׳), ידמה כי חשק בה ליופיה, וכן באחרות אשר חשק ולקח לתאותו אליהן, והנה הפסיד כוונתו הראשונה הטובה שהיתה רצון האל, כמו שכתוב: כי מי״י היתה כי תואנה הוא מבקש מפלשתים (שופטים י״ד:ד׳). נראה כי בתחילה היתה כוונתו לטובה, לבקש תואנה מפלשתים, ואחר כך גברה עליו התאוה בראותו אותה, וישרה בעיניו, והפסיד כוונתו האלהית בכוונתו הגופנית הבהמית אשר התערבה בה, ולפיכך נענש ונקרו פלשתים את עיניו מדה כנגד מדה. ורז״ל אמרו כן, אף על גב דכתיב: כי מי״י היא (שופטים י״ד:ד׳) כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל, ואף על פי כן עזרוהו מן השמים ונקם נקמת עיניו מפלשתים.

יין ושכר – כתרגומו: חמר חדת ועתיק. ובדברי רז״ל: מיין ושכר יזיר (במדבר ו׳:ג׳) – ר׳ אליעזר הקפר ברבי אומר יין זה מזוג שכר זה חי.

כל טמא – פירוש: כל האסור לנזיר.

ואחר זה הזהירה: ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר וגו׳ כי הנך הרה וגו׳, ואין בזה ייתור דברים, אבל בראשונה הודיעה שתהר בעתיד ותלד, ואמרו ועתה השמרי נא, רוצה לומר מעתה ומהיום הזה ולהלאה השמרי נא בשתיה שלא תשתי יין ושכר, ובאכילה שלא תאכלי כל טומאה, רוצה לומר הדברים האסורים לנזיר כדברי חז״ל (נזיר ל״ד ע״א), או הדברים הטמאים בעצמם.

יין ושכר – רוצה לומר, יין חדש ויין ישן.

ועתה – מעתה שמרי עצמך ואל תשתי וכו׳.

כל טמא – כי אם חולין בטהרה, ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (סוטה ט׳:) ׳טמא׳, רצה לומר, דברים האסורים לנזיר.

ועתה השמרי נא – מדברים הגורמים היזק בטבע לאשה הרה, וחוץ מזה אל תשתי וכו׳ ומ״ש כל טמא פי׳ דברים האסורים לנזיר.

יין ושכר – חמר חדת ועתיק, יין חדש שאינו משכר כ״כ ויין ישן חזק המשכר שותהו, וגם משקה הנעשה מדגן נקרא שכר רק צריך לשם לואי שכר חטים או שכר שעורים.

כל טמא – אזהרה יתרה כמו נבלה וטרפה לא יאכלו הכהנים (יחזקאל מ״ד:ל״א) לא יקרחו קרחה וגו׳ (אמר) שגם לזרים נאסרה והקרובים אל ה׳ יזהרו יותר; או כונתו אפילו מאכל מותר רק שנטמא ע״י שרץ או טומאה אחרת, והיא תשמור מעיה מלהטמא.

וְעַתָּה֙ ומעתה¹ הִשָּׁ֣מְרִי נָ֔א שמרי עצמך² מדברים הגורמים היזק לאשה הרה, ובנוסף³ הזהרי בשתיה⁴, וְאַל תִּשְׁתִּ֖י יַ֣יִן חדש⁵ וְשֵׁכָ֑ר או יין ישן⁶, וגם באכילה הזהרי⁷ וְאַל תֹּאכְלִ֖י כָּל מאכל טָמֵֽא אלא תאכלי חולין בטהרה⁸:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. אברבנאל.

5. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, מצודת ציון.

6. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, מצודת ציון.

7. אברבנאל.

8. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (סוטה ט:) ׳טמא׳, רצה לומר, דברים האסורים לנזיר, מצודת דוד, מלבי״ם. וראה ברד״ק המבאר שאי אפשר לומר שהכונה לטומאה מפני שנזיר שמשון מותר להיטמא למתים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון