Shofetim 13 – שופטים יג‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַרַת לֵיהּ אִתְּתֵיהּ אִלוּ רַעֲוָא קֳדָם יְיָ דִנְמוּת לָא קַבֵּיל מִנָנָא עֲלָתָא וּמִנְחָתָא וְלָא אַחֲזִינָנָא יַת כָּל אִלֵין וּכְעִידַן פּוֹן לָא אַשְׁמְעִינָנָא כַּהֲדָא.

וכעת – הזאת.

לא השמיענו כזאת – לא היה משמיענו בשורה זו אם ראויים אנו למות.

At this time [lit. at the time]. At this time.

He would not have apprised us in this way. He would not have apprised us of these tidings¹ if we deserved to die.

1. Concerning the birth of a son.

לו חפץ י״י להמיתנו לא לקח מידינו עולה ומנחה – שמי שאינו חפץ בו אינו מקבל מידו עולה ומנחה כעיניין שנ׳ אין לי חפץ בכם אמר י״י צבאות ומנחה לא ארצה מידכם (מלאכי א׳:י׳).

ולא הראנו את כל אלה – לא הראנו מלאך שלו ואת שעלה בלהב השמימה.

וכעת לא השמיענו כזאת – לא השמיענו שלמועד כעת חיה אני יולדת בן שיושיע את ישראל מיד פלשתים (שופטים י״ג:ה׳).

IF THE LORD WERE PLEASED TO KILL US, HE WOULD NOT HAVE RECEIVED A BURNT-OFFERING AND A MEAL-OFFERING AT OUR HAND. The idea expressed in the aforementioned is similar to the idea expressed in I have no pleasure in you, Saith the Lord of hosts, Neither will I accept an offering at your hand (Malachi 1:10).⁠¹

NEITHER WOULD HE HAVE SHOWN US ALL THESE THINGS. His angel and his ascent in a flame to heaven.

NOR WOULD AT THIS TIME HAVE TOLD SUCH THINGS AS THESE.’He would not have told us that next year at this time I will give birth to a son who shall save Israel from the hand of the Philistines (v. 5).

1. In that Scripture speaks of a sacriice as "as an offering of the hand.⁠"

ולא הראנו – כלומר לא הגיד לנו בשורה בתחילה.

וכעת – וגם עתה בשנית,

לא השמיענו כזאת – שעתידים אנו להוליד בן.

לו חפץ י״י להמיתינו לא לקח מידינו עולה ומנחה – שבכל מקום שאתה מוצא: והקריב את העולה, אתה מוצא בצידו: ונרצה לו לכפר עליו (ראה ויקרא א׳:ב׳-ד׳), ואי אתה מוצא בצידו: ומת המקריב, אלא: ונרצה לו.

ולא הראנו את כל אלה – הם דברים מופלאים האמורים דכתיב: ומנוח ואשתו רואים. וכשהמקום^א מתרצה בקורבנם של ישראל ובמנחתם אז הוא נגלה אליהם או שלוחו, כעינין שנאמר: {ו}⁠שור ואיל לשלמים לזבוח לפני י״י ומנחה בלולה בשמן כי היום י״י נראה אליכם (ויקרא ט׳:ד׳), וכתיב: ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא וגו׳ ותצא אש מלפני י״י ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים^ב וגו׳ (ויקרא ט׳:כ״ג-כד), אף כאן כתיב: ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה, למדת שכבר רצה האלהים את מעשיך.⁠¹ אבל כשהוא כועס עליהם מה כתיב שם: אין לי חפץ בכם ומנחה לא ארצה מידכם (מלאכי א׳:י׳), וכן ישעיה הוא אומר: שבעתי עולות אילים וחלב מריאים {ו}⁠דם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי (ישעיהו א׳:י״א), ואעלים עיני מכם (ישעיהו א׳:ט״ו) מוסב על כולם: על פרישת כפים, על חלב מריאים, ועל עולות אילים. וכן הוא אומר: ושלם מריאי⁠{כ}⁠ם לא אביט (עמוס ה׳:כ״ב), ופתרונו: זבחי שלמיכם שאתם מביאים מן המריאים שלכם לא אביט. אבל בשעת רצון מה כתיב, {ו}⁠לא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד י״י את בית י״י (מלכים א ח׳:י״א). אף כאן לו חפץ י״י להמיתינו לא הראנו את כל אלה הנפלאות אשר ראינו, וממה שהראנו אותם דע כי חפץ להחיותינו.

וכעת לא השמיענו על ידי מלאך כזאת – פתרונו: לו חפץ י״י להמיתינו לא השמיענו על ידי מלאך שכעת חיה יוולד לנו בן שיושיע את ישראל. כשהוא כועס על האדם – מקללו^ג בפרי הבטן [דכת׳]⁠^ד הוכה אפרים שורשם יבש פרי בל^ה יעשו (הושע ט׳:ט״ז), ואומר: אפרים כעוף יתעופף כבודם מלידה {ומבטן} ומהריון (הושע ט׳:י״א). וכשהוא מברכו ורוצה בעמו הוא מברכו בפרי הבטן, דכתיב: שוב אשוב אליך כעת חיה וג׳ (בראשית י״ח:י׳). אף כאן: לו חפץ י״י להמיתינו לא השמיענו כזאת, פתרונו: בבשורה זאת שהשמיענו שכעת חיה אנכי יולדת בן.

1. על פי קהלת ט׳:ז׳.

א. מילה זו מסומנת בכ״י בתגים מלמעלה.

ב. כן בפסוק. בכ״י: השלמים.

ג. בכ״י: ומקללו.

ד. כך תוקן בכתב היד.

ה. כן בפסוק. בכ״י: כל.

והיא בחכמה השיבתו דברים נכוחים לו חפץ ה׳ להמיתנו לא לקח מידינו וגו׳, רוצה לומר שלשה דברים יורו שלא נמות, האחד שלקח מידינו עולה ומנחה, השני שהראנו את כל אלה והוא ראיית המלאך ואש מן השמים ועליית המלאך בלהב, השלישי הוא שהשמיענו כזאת, ר״ל בשורת הבן שזכר, ואם נמות לא יתקיים הייעוד אשר השמיענו:

לו – אם, כמו: לו החיתם (שופטים ח׳:י״ט).

לא לקח – לא היה מקבלם ברצון לשהאש תאכלם, ולא היה מראה לנו את כל אלה הנפלאות שעשה המלאך להוציא האש.

וכעת – רצה לומר, ואם היא כאותו העת שאמרת, רצה לומר, עת מיתה, לא היה אם כן משמיענו הבשורה ההיא, כי איך תתקיים אם נמות מהרה.

ותאמר לו אשתו – א״ל ג׳ טעמים: א) לו חפץ ה׳ להמיתנו לא לקח מידנו עולה ומנחה. שזה אות הרצון והאהבה לא אות הכעס והעונש. ב) ולא הראנו את כל אלה הנפלאות, הלמתים יעשה פלא, ג) וכעת לא השמיענו בשורה כזאת שבהכרח אחיה ואלד בן.

וכעת – כמו כעת יאמר ליעקב ולישראל (בלק) כעת הראשון החל (ישעיהו ח׳:כ״ג), באמת ובודאי, שד״ל.

וַתֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אִשְׁתּ֗וֹ, לוּ֩ היה חָפֵ֨ץ יְהוָ֤ה לַהֲמִיתֵ֙נוּ֙ לֹֽא לָקַ֤ח היה לוקח מִיָּדֵ֙נוּ֙ עֹלָ֣ה וּמִנְחָ֔ה ברצון כפי שעשה ע״י האש שאכלה את הקרבן שלנו¹, שזהו אות רצון ואהבה ולא אות כעס ועונש², וְלֹ֥א הֶרְאָ֖נוּ היה מראה לנו את המלאך שלו ואת עלייתו השמימה³ וְאֶת כָּל אֵ֑לֶּה הנפלאות שעשה המלאך להוציא האש⁴, וְכָעֵ֕ת הזאת⁵ לֹ֥א הִשְׁמִיעָ֖נוּ היה משמיע לנו בשורה⁶ כָּזֹֽאת שלמועד כעת חיה אני יולדת בן שיושיע את ישראל מיד פלשתים⁷, כי בשורה זו מעידה שאחיה⁸:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. ר״י קרא.

4. מצודת דוד.

5. רש״י.

6. רש״י.

7. לעיל בפס׳ ה׳, ר״י קרא.

8. אברבנאל, מלבי״ם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון