×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טז) דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃
My beloved is mine, and I am his, that pastures among the lilies.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ מאיר עראמהמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
בְּהַהִיא שָׁעֲתָא הֲדַּרוּ בִּתְיוּבְתָּא בְּכֵן אִתְעַתַּד מֹשֶׁה נְבִיָּא וְצַלִּי קֳדָם יְיָ וִיהוֹשֻׁעַ מְשֻׁמְשָׁנֵיהּ אִזְדָּרַז וּנְפַק מִתְּחוֹת גַּדְפֵּי עֲנָנֵי יְקָרָא דַּיָי וְעִמֵּיהּ גּוּבְרִין צַדִּיקִין דְּדָמְיָן בְּעוּבָדֵיהוֹן לְוַרְדָּא וַאֲגִיחוּ קְרָבָא בַּעֲמָלֵק וְתַבַּרוּ יָת עֲמָלֵק וְיָת עַמֵּיהּ בְּשַׁמַּתָּא דַּיָי וְקַטְלָא וּתְבִירָא בְּפִתְגָם דְּחָרֶב.
[א] דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ – הוּא לִי לֵאלֹהִים, וַאֲנִי לוֹ לְאֻמָּה. הוּא לִי לֵאלֹהִים: אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ (שמות כ׳:ב׳), וַאֲנִי לוֹ לְעַם וְאֻמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ (ישעיהו נ״א:ד׳). הוּא לִי לְאָב, וַאֲנִי לוֹ לְבֵן. הוּא לִי לְאָב: כִּי אַתָּה אָבִינוּ (ישעיהו ס״ג:ט״ז), כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב (ירמיהו ל״א:ח׳), וַאֲנִי לוֹ לְבֵן: בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד׳:כ״ב), בָּנִים אַתֶּם לַה׳ (דברים י״ד:א׳), הוּא לִי לְרוֹעֶה: רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה (תהלים פ׳:ב׳), וַאֲנִי לוֹ לְצֹאן, וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי (יחזקאל ל״ד:ל״א). הוּא לִי לְשׁוֹמֵר: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן וגו׳ (תהלים קכ״א:ד׳), וַאֲנִי לוֹ לְכֶרֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כֶרֶם ה׳ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל (ישעיהו ה׳:ז׳). הוּא לִי בְּמַקְנִיאִין וַאֲנִי לוֹ בְּמַכְעִיסִין, הוּא לִי בְּמַקְנִיאִין, שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם (שמות י״ב:י״ב), וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה׳ הִכָּה כָל בְּכוֹר (שמות י״ב:כ״ט). וַאֲנִי לוֹ בְּמַכְעִיסִין, שֶׁזָּבַחְתִּי לֵאלֹהֵי מִצְרַיִם. וְכֵן: וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים (שמות י״ב:י״ב). וַאֲנִי זְבַחְתִּים לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם (שמות ח׳:כ״ב). וְכֵן: וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת (שמות י״ב:ג׳). הוּא אָמַר לִי אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג (שיר השירים ז׳:ג׳), וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ אַתְּ הוּא רַחֲמִי טָבָא לָא לֶחְסַר טִבוּתָךְ לְעוֹלָם, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: ה׳ רֹעִי לֹא אֶחְסָר (תהלים כ״ג:א׳).
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אִלְעָאי, הוּא זִמְּרַנִּי וַאֲנִי זִמַּרְתִּיו, הוּא קִלְסַנִּי וַאֲנִי קִלַּסְתִּיו, הוּא קְרָאַנִי: אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי (שיר השירים ה׳:ב׳), וַאֲנִי אָמַרְתִּי לֵיהּ: זֶה דּוֹדִי וְזֶה רֵעִי (שיר השירים ה׳:ט״ז). הוּא אָמַר לִי: הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי (שיר השירים ד׳:א׳), וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: הִנְךָ יָפֶה דּוֹדִי אַף נָעִים (שיר השירים א׳:ט״ז). הוּא אָמַר לִי: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ (דברים ל״ג:כ״ט), וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ: מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים ה׳ (שמות ט״ו:י״א). הוּא אָמַר לִי: וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ (דברי הימים א י״ז:כ״א), וַאֲנִי מְיַחֶדֶת שְׁמוֹ בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד (דברים ו׳:ד׳), לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי דָּבָר לֹא תָבַעְתִּי אֶלָּא מִיָּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וגו׳ וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ב׳:כ״ג-כ״ה). וּכְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ דָּבָר לֹא תָבַע אוֹתוֹ אֶלָּא מִמֶּנִּי וּמִיָּדִי, שֶׁנֶּאֱמַר: דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר (שמות י״ב:ג׳), כְּשֶׁהָיָה לִי דָּבָר לֹא תָבַעְתִּי אֶלָּא מִיָּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו׳ (שמות י״ד:י׳), וּכְשֶׁהָיָה לוֹ דָּבָר לֹא תָבַע אֶלָּא מִמֶּנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה (שמות כ״ה:ב׳). וּכְשֶׁהָיְתָה לִי צָרָה לֹא תָבַעְתִּי אֶלָּא מִמֶּנּוּ: וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה׳ כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה וגו׳ (שופטים ד׳:ג׳), מַהוּ בְּחָזְקָה בְּחֵרוּפִין וְגִדּוּפִין, כְּשֶׁהָיָה לוֹ דָּבָר לֹא תָבַע אֶלָּא מִמֶּנִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שמות כ״ה:ח׳).
[ב] הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים – רַבִּי יוֹחָנָן אִתְיַסַּר וַעֲבַד חֲשַׁשׁ בִּצְמַרְמוֹרַיָּיה תְּלַת שְׁנִין וּפְלַג, סָלֵק רַבִּי חֲנִינָא לִמְבַקְרָה יָתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ מָה אִית עֲלָךְ, אָמַר לֵיהּ אִית עֲלַאי יוֹתֵר מִמַּשָׂאִי, אֲמַר לֵיהּ לָא תֶהֱוֵי אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא הֱוֵי אוֹמֵר: הָאֵל הַנֶּאֱמָן, כַּד הֲוָה צַעֲרָא קְשִׁי עֲלוֹי הֲוָה אָמַר הָאֵל הַנֶּאֱמָן, וְכַד הֲוָה מַקְשֶׁה עֲלוֹי צַעֲרָא יוֹתֵר מִצָּרְכּוֹ, הֲוָה סָלֵק רַבִּי חֲנִינָא אָמַר עֲלוֹי מִלָּה וַהֲוָה נָסֵב נְפַשׁ, לְבָתַר יוֹמִין אִתְּשַׁשׁ רַבִּי חֲנִינָא סְלַק רַבִּי יוֹחָנָן לִמְבַקְּרֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ מָה אִית עֲלָךְ, אֲמַר לֵיהּ מַה קָּשִׁין הֵן הַיִּסּוּרִין, אֲמַר לֵיהּ וּמַה שְּׂכָרָן מְרֻבֶּה. אֲמַר לֵיהּ לָא אֲנָא בָּעֵי לְהוֹן וְלָא לְאַגְרֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה לֵית אַתְּ אָמַר הַהִיא מִלְּתָא דַּהֲוֵיתָ אָמַר עֲלַי וְאִיתְנְסִיב נְפַשׁ, אֲמַר לֵיהּ כַּד הֲוֵינָא מִלְּבַר הֲוֵינָא עָרֵב לְאָחֳרָנִין, וּכְדוֹן דַּאֲנָא מִלְּגָיו לֵית אֲנָא בָּעֵי אָחֳרָנִין דִּיעַרְבוּנִי. אָמַר לוֹ כְּתִיב: הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, אֵין שַׁרְבִיטוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא אֶלָּא בִּבְנֵי אָדָם שֶׁלִּבָּם רַךְ כַּשּׁוֹשַׁנִּים.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי פָּרוֹת אַחַת כֹּחָהּ יָפֶה וְאַחַת כֹּחָהּ רָע, עַל אֵי זוֹ מֵהֶן הוּא מַטְרִיחַ, לֹא עַל אוֹתָהּ שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה. כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הָרְשָׁעִים, לָמָּה שֶּׁאֵינָן יְכוֹלִין לַעֲמֹד, דִּכְתִיב: וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ (ישעיהו נ״ז:כ׳), וּמִי הוּא מְנַסֶּה, הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה׳ צַדִּיק יִבְחָן (תהלים י״א:ה׳). וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם (בראשית כ״ב:א׳), וּכְתִיב: וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף (בראשית ל״ט:ז׳), אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא פִּשְׁתָּנִי זֶה כְּשֶׁפִּשְׁתָּנוֹ קָשֶׁה אֵינוֹ מַקִּישׁ עָלָיו בְּיוֹתֵר, לָמָּה, שֶׁהִיא פּוֹקַעַת, וּכְשֶׁפִּשְׁתָּנוֹ יָפֶה כָּל שֶׁהוּא מַקִּישׁ עָלֶיהָ הִיא מְשַׁבַּחַת וְהוֹלֶכֶת. כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה לָרְשָׁעִים, שֶׁאֵין יְכוֹלִין לַעֲמֹד, וּמְנַסֶּה הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה׳ צַדִּיק יִבְחָן.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַיּוֹצֵר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא בּוֹדֵק כִּבְשָׁנוֹ אֵינוֹ בּוֹדֵק בְּקַנְקַנִּים מְרוֹעֲעִים, לָמָּה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּקִּישׁ עֲלֵיהֶם הֵן נִשְׁבָּרִים, וּבְמִי הוּא בּוֹדֵק בְּקַנְקַנִּים יָפִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמַּקִּישׁ עֲלֵיהֶם כַּמָּה פְּעָמִים אֵינָן נִשְׁבָּרִין, כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶת הָרְשָׁעִים, וּמִי הוּא מְנַסֶּה הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה׳ צַדִּיק יִבְחָן.
דודי לי ואני לו וגו׳ – דודי לי בשעה שאמר אנכי ה׳ אלהיך (שמות כ׳:ב׳). ואני לו כשאמר והייתם לי סגולה מכל העמים (שם י״ט:ה׳).
הרועה בשושנים – כשירעה את ישראל שנאמר רועה ישראל האזינה וגו׳ (תהלים פ׳:ב׳). ידוע תדע פני צאנך (משלי כ״ז:כ״ג). אלו עם הארץ. שית לבך לעדרים (שם) אלו הנשיאים.
דודי לי ואני לו – (ברמז תק״ב). כנסת ישראל אומרת, הוא לי לאלוה אנכי ה׳, ואני לו לאומה ולאומי אלי האזינו, הוא לי לרועה ה׳ רועי לא אחסר, ואני לו לצאן ואתן צאני צאן מרעיתי, הוא לי לאח מי יתנך כאח לי ואני לו לאחות פתחי לי אחותי.
דבר אחר: דודי לי – הוא לי לאלוה, ואני לו – לאומה, הוא לי לאב ואני לו לבן, הוא לי לרועה ואני לו לצאן, הוא לי לשומר ואני לו לכרם, הוא זובח לי בכורי מצרים ואני זבחתי אלהיהם, הוא קלסני הנך יפה רעיתי ואני קלסתיו הנך יפה דודי אף נעים, הוא אומר לי אשריך ישראל ואני אמרתי לו מי כמוך באלים, הוא קראני גוי אחד ואני קראתיו שמע ישראל וגו׳, כשהיה לי דבר ויזעקו בני ישראל אל ה׳, כשהיה לו דבר דבר אל בני ישראל צו את בני ישראל.
הרועה בשושנים – אין שרביטו של הקב״ה ממשמש ובא אלא בבני אדם שלבם רך כשושנים, אר״א לבעל הבית שיש לו שתי פרות על מי הוא מטריח על אותה שטורחת יפה, כך אין הקב״ה (מטריח) [מנסה] אלא הצדיקים שנאמר ה׳ צדיק יבחן.
כ׳לילי לי ואנא לה, אלראעי פי אלסואסן.
ידידי בשבילי ואני שלו, הרועה בשושנים.
וענין דודי לי ואני לו, הוא מה שאמר להם ה׳ יתעלה על הר סיני לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ, ג), ואמרם לו כלומר למשה לפני ה׳ כל אשר ידבר ה׳ אלהינו אליך ושמענו ועשינו (דברים ח כד).
דודי לי ואני לו – הוא כל צרכיו תבע ממני, ולא צוה אלא לי: עשו פסח, קדשו בכורות, עשו משכן, הקריבו עולות. לא צוה לאומהא אחרת.
ואני לו – כל צרכיי תבעתי ממנו, ולא מאלהים אחרים.
הרועה – את צאנו בשושנים – במרעה טוב ויפה ונוח.
א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142, אוקספורד 34: ״תבע מאומה״.
My beloved is mine, and I am his – He demanded all His needs from me. He commanded only me, to make the Pesach sacrifice, sanctify the firstborn, make a Tabernacle, sacrifice burnt offerings; and He did not demand [these things] of any other nation.
And I am his – All my needs I requested of Him, and not of other gods.
Who pastures – His sheep; Among the roses – In a good, pleasant, and beautiful pasture.
דודי לי ואני לו – הוא לי לאלוה ואני לו לאומר. הוא לי לאלוה אני י״י אלהיכם ואני לי לאומה שנאמר הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו. הוא לי לאב שנאמר כי אתה אבינו ואני לו לבן שנאמר בני בכורי ישראל. הוא לי לרועה שנאמר רועה ישראל האזינה ואני לו לצאן שנאמר ואתם צאן מרעיתי אתם. אתם הוא לשומר שנאמר כי הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ואני לו לכרם שנאמר כי כרם י״י צבאות בית ישראל. קראתי זה ריעי הוא אמ׳ אשריך ישראל מי כמוך. ואני אמרתי מי כמוך באלהים י״י מי כמוך. הוא אמ׳ לי ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואני אמרתי י״י אל׳ י״י אחד. הוא אמ׳ ומי גוי גדול ואני אמרתי גדול י״י ומהולל מאד.
דודי לי ואני לו – דודי לי שנאמר אנכי י״י אלהיך ואו׳ הוא י״י אלהינו ואנחנו עמו ואני לו. והייתם לי סגולה מכל העמים.
הרועה בשושנים – כשרועה את ישראל. שנאמר רועה ישראל האזינה. ואמר ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים. צאנך אלו שאר העם. עדרים אלו גדולי הדור. דודי לי כענין שנאמר וארשתיך לי באמונה. ג׳ פעמים נאמ׳ וארשתיך כנגד ג׳ אבות העולם אברהם יצחק ויעקב. ארשתיך בה׳ דברים. שהעולם מתקיים בו. בצדקה בחסד במשפט ברחמים באמונה. וכן הוא או׳ ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ונא׳ וחסדי מאתך לא ימוש. ואו׳ לא אשקר באמונתי ואו׳ וברחמים גדולים אקבצך.
הרועה בשושנים – לשון ריעוע. אין שרביטו של הקב״ה ממשמש אלא כבני אדם שלבם רך כשושן. אמ״ר אליעזר משל לבעל הפירות אינו מטריח אלא על זו שכחה יפה כך אין השם מנסה את הרשעים. אמ״ר חנינא אין הפשתני מקיש אלא על פשתן יפה שכל מה שהוא מקיש עליה היא משבחת. כך אין השם בוחן אלא הצדיקים שנאמר י״י צדיק יבחן. אמ״ר יוחנן אין היוצר מקיש ובודק אלא הקנקנים היפים שאעפ״י שהוא מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברין. וכן הוא אומ׳ ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף לפי שהיה צדיק ועומד בנסיון. כך באחרית הימים אין הקב״ה בוחן אלא קהלות הקדושות ואנשי חסד והצדיקים שבדור שנאמר ומן המשכילים יכשלו בחרב ובלהבה. ואו׳ יתלבנו ויצרפו ויתבררו ועליהם היא או׳ והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם י״י.
כי דודי לי ואני לו הדומה לעופר הרועה בשושנים שריחו נודף.
for my beloved is mine and I am his, who is like a fawn that feeds among lilies, for his fragrance is scattered abroad.
חזרתי בתשובה על יד השושנים הם הצדיקים.
I repented through the lilies, that is, the righteous.
דודי לי ואני לו – שנהרגו עובדי הבעל ומבקשים פני השכינה.
בשושניםא – הם הצדיקים.
א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״כשושנה״.
דודי לי ואני לו – חביב כראוי אהבתו.
ואני לו – הרועהא שמנהגוב לרעות ולטייל בין השושנים.
א. בכ״י: הרעה.
ב. בכ״י: שמהגו.
דודי לי ואני לו – עוד מספרת לריעותיה: השיבותי לדודי: אע״פ שאני מסתתרת מפני הסתו ונתרחקו הגופים,⁠א לא נתרחקו הלבבות, כי אני לו והוא לי – לבי היה עליו ולבו עלי.
הרועה בשושנים – ואל תחשדוני שיש לי דוד אחר, כי אין לי דוד ואוהב רק אותו הרועה צאנו בשושנים.
א. בכ״י: בגופים.
ולא שמעתי אך עניתי לו: דודי – שהוא שלי, ואני שלו, הרועה בשושנים – שהוא חביב וערב, ודרכו להיות רועה מרעהו במקום ערב וריח טוב בין השושנים.
דודי לי ואני לו – כתיב דודי לי ואני לו, הקדים ״דודי״ קודם לתיבת ״אני״. וכתיב ״אני לדודי ודודי לי״1, זהו למפרע, מקדים להחזיר את ישראל בתשובה ושב אליהם2, וזהו דודי לי ואני לו.
דבר אחר, דודי לי – זה היה בסיני שקדם ונראה להם, ואח״כ ואני לו – ״ויוצא משה... לקראת האלהים״3 וזהו דודי לי ואני לו. ל״י – יום של מתן תורה4.
דבר אחר, ואני לו – אני – ס׳ רבוא, ל״ו – צדיקים בכל דור5.
דבר אחר, דודי לי ואני לו – זה בגן עדן נראין יחד, וכתיב ״והתהלכתי בתוככם״6, וזהו הרועה בשושנים, בתוך הצדיקים7.
דבר אחר, בשושנה – גן עדן.
דודי לי ואני לו הרועה בשושנים הוא המנהיג האמיתי של האומה שהובטח ע״י הנביאים, כמו שאמר ״והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהם...⁠״ (יחזקאל לד:כג), והאומה נקראת ״שושנים״ כמו שאמר קודם ״כשושנה בין החוחים״ (שיר השירים ב:ב) ואמר ״אני חבצלת השרון שושנת העמקים״ (שם ב:א).
דודי לי ואני לו הרועה בשושנים – אמרה שהוסרו אלו המונעים ג״כ. ולזה תהיה היא לדודה בלי מונע ודוחה לו. וקראה אותו רועה בשושנים לפי שאחר שהוסרו כל אלו המונעים הנה דרכו שיהיה נזון במה שהוא בכח הפרי והזרע אשר יכוין אליו והם הצורות הדמיוניות כמו שקדם זה לא היה אפשר לו.
{המנהיג השכלי}
דודי – הוא המנהיג השכל הנמשל אל השושן כאמור למעלה ׳כשושנה׳ (פסוק ב):
דודי לי – עם כל זה לא נפסקה האהבה מכל וכל, אבל דודי היה מיוחד לי ולא געלתי בו לחשוק במי וכן אני הייתי מיוחדת לו ולא געל בי לחשוק באחרת.
הרועה בשושנים – רוצה לומר לא הלך לחבק חיק נכריה, אבל הלך לרעות עצמו ולטייל בין השושנים עד יעבור הזעם ולשוב אלי והנמשל הוא לומר שעם כל זה לא בחרתי באל נכר, והמקום ברוך הוא לא בחר בעם אחר. אבל השרה שכינתו על משה ואהרן ועל שבעים זקני העם, הנמשלים לשושנים בריח מעשיהם וביופי כשרון מעלליהם.
משל:
דודי – בתוך שהלכו בנות ירושלים לצוד שועלים, דודי לי – והתחברה עם דודה, הרועה בשושנים שהביא לה שושנים נותני ריח לזכרון אהבתו.
מליצה:
דודי – בעוד התעסקו כחות החומריות עם ציורי המדמה התחברה הנפש עם דודה ויען שפה בא ההתעוררות מלמעלה למטה כי הנפש לא היתה מוכנת אל הנבואה אמר דודי לי תחלה ואח״כ ואני לו הרעה בשושנים ר״ל שבעת ירעה הגויות להחיותם ולכלכלן נקרא רועה בלחם ובמים ומרביץ בנאות דשא ובעת ירעה הנפשות לנבאותן ולהשכילן באמיתתו נקרא רועה ע״י שושנים נותני ריח כי היא רעיה רוחנית שע״י יחיו השכליים והנפשות.
הרעה – צאנו בין השושנים, והולכת ומוספת על דמיונה, ואולי גם שני פסוקים אלה הם מן השיר שהיא משוררת.
דודי לי ואני לו – הוא לי לאלהים, אנכי ה׳ אלהיך, ואני לו לעם ולאומה, שנאמר (ישעיהו נ״א) הקשיבו אלי עמי ולאומים אלי האזינו. הוא לי לאב, כי אתה אבינו, ואני לו לבן, בני בכורי ישראל, הוא לי לרועה, רועה ישראל האזינה (תהלים פ׳) ואני לו לצאן, צאן מרעיתי (יחזקאל ל״ד), היא לי לשומר, שומר ישראל (תהלים קכ״א) ואני לו לכרם, כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל (ישעיהו ה׳). הוא לי במקניאין, כמש״נ ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ואני לו במכעיסין, כמש״נ הן נזבח את תועבת מצרים.⁠1 הוא אמר לי אל יחסר המזג ואני אמרתי לו ה׳ רועי לא אחסר,⁠2 הוא קראני אחותי רעיתי יונתי תמתי, ואני אמרתי לו זה דודי וזה רעי. הוא אמר לי הנך יפה רעיתי ואני אמרתי לו הנך יפה דודי אף נעים. הוא אמר לי ומי כעמך בישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב ז׳) ואני מיחדת שמו בכל יום פעמים ה׳ אחד, [ולפיכך] כשהיה לי דבר לבקש לא תבעתי אלא מידו, וכשיש לו דבר לא תבע אלא ממני ומידי, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, ועשו לי מקדש [מ״ר]
הרעה בשושנים – אין שרביטו של הקב״ה ממשמש ובא אלא בבני אדם שלבם רך כשושנה, לפיכך אין הקב״ה מנסה אלא הצדיקים שנאמר (תהלים י״א) ה׳ צדיק יבחן.⁠3 (שם)
1. תפס לשון המקרא (פ׳ האזינו) קנאוני בלא עם כעסוני בהבליהם, והכונה שאני מקנא לו במכעיסין שלו, כדמפרש.
2. יש לפרש הכונה עפ״י מ״ש בסנהדרין ל״ז א׳ אל יחסר המזג אל יחסרון תמיד סנהדרין ממספרם הקצוב בהיהמ״ק, ותכלית הסנהדרין ידועה להשגיח על קיום התורה והמצוה, וזוהי הכונה הוא ביקש ממני אל יחסר המזג מכלכלתי במזון הנפש, וכנגד זה בקשתי ממנו שיהיה לי לרועה תמיד ולא יחסיר לי כלכלתי במזון הגופני.
3. וסוף הפסוק רשע ואוהב חמס שנאה נפשו, ומפרש ה׳ צדיק יבחן – מפני שאוהבו, ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו, לכן לא יאבה לנסותו.
אך עם כל זה, לא נפסקה האהבה בינינו מכל וכל, ועדיין1 דּוֹדִי מיוחד2 לִי, ולא געל בי לחשוק באחרת3, וַאֲנִי גם כן הייתי מיוחדת4 לוֹ, ולא געלתי בו לחשוק באחר5, אלא חשקתי בדודי הָרֹעֶה – שהלך לרעות את עצמו ולטייל6 בַּשּׁוֹשַׁנִּים – בין השושנים עד יעבור זעם וישוב אלי7:
1. מצודת דוד.
2. שם.
3. שם.
4. שם.
5. שם.
6. שם. ורש״י ביאר לרעות את צאנו.
7. מצודת דוד. ורש״י ביאר מרעה טוב ונח ויפה. והנמשל, כנסת ישראל אומרת שעם כל זה לא בחרתי באל נכר, והמקום ברוך הוא לא בחר בעם אחר, אלא השרה שכינתו על משה ואהרן ועל שבעים זקני העם, הנמשלים לשושנים בריח מעשיהם וביופי כשרון מעלליהם, מצודת דוד. ורש״י ביאר ״דודי לי״ שה׳ ציוה להקריב קרבן פסח, ״ואני לו״ שעם ישראל ביקשו את כל צרכיהם במדבר ממנו ולא מאלהים אחרים. ובמדרש, דודי לי בשעה שאמר אנכי ה׳ אלהיך, ואני לו כשאמר והייתם לי סגולה מכל העמים, מדרש זוטא.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״גר׳ מאיר עראמהמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144