קול דודי – קול דודי זה מלך המשיח, בשעה שהוא אומר בחודש הזה אתם נגאלין, אומרים לו והלא כבר נשבע הקב״ה שהיא משעבדנו בע׳ אומות, הוא משיבן, אחד מכם גולה לברברי ואחד לברטניא1 ודומה כמו שגליתם כולכם, ולא עוד אלא שהמלכות הזאת מכתבת טירוניא מכל העולם מכל אומה ואומה כותי אחד או ברברי אחד בא ומשעבד בכם ודומה כאלו נשתעבדתם בשבעים אומות.2 (שם)
קול דודי וגו׳ – קול דודי זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין, אמרו לו האיך אנו נגאלין והלא אמר הקב״ה לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ועדיין אין בידנו אלא רד״ו שנים, אמר להם, הואיל והיא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, אין ההרים והגבעות האמורים כאן אלא קצים ועיבורין, מדלג על החשבונות ועל הקצים ועבורים.3 (שם)
קול דודי וגו׳ – רבי נחמיה אומר, קול דודי זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין, אמרו לו, האיך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים, אמר להם, הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים, ובמי הוא מביט, בצדיקים שבכם ובמעשיהם, כגון עמרם ובית דינו,
4 הדא הוא דכתיב מדלג על ההרים [מקפץ על הגבעות], אין הרים אלא בתי דינין כמש״נ
(שופטים י״א) ואלכה וירדתי על ההרים
5 [ואין גבעות אלא צדיקים].
6 (שם)
קול דודי וגו׳ – רבנן אמרי, קול דודי זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין, אמרו לו האיך אנו נגאלין והלא כל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו,
7 אמר להם, הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם, אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, אין הרים וגבעות אלא עבודת כוכבים, כמו שנאמר
(הושע ד׳) על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו.
(שם)
מדלג על ההרים וגו׳ – מדלג על ההרים – בזכות אבות, מקפץ על הגבעות – בזכות אמהות.
8 (ר״ה י״א.)
1. כ״ה הגירסא בפסיקתא ובילקוט, ויש גירסות לברברי ולסמרטיא, והם שמות מדינות בימים קדמונים בירכתי צפון.
2. טירוניא הוא מענין שררה, וכמו שתרגם סרני פלשתים – טורני פלשתאי, ור״ל שהמלכות הזאת [יתכן דמכוין למלכות רומי שפשטה מלכותה על כל העולם, ובכ״מ מכונה בשם סתמי מלכות, וכמו מלכות הידועה] כותבת וממנה לה שרים מכל האומות, והשרים האלה משעבדים בישראל ונחשב כאלו כל האומות משעבדים בהם, ויהיה לפי״ז פירוש הכתוב, קול דודי, הגיד לי שהקב״ה, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, כלומר על אוה״ע, וממהר גאולתן של ישראל. והמפרשים פרשו בדוחק גדול.
3. מכנה קצים ועבורים בשם הרים וגבעות, כי להיותם על הרוב מרוחקים בזמן הם נראין לאדם כמו העברה דרך הרים וגבעות. ועיקר טעם דרשה זו כפי המתבאר ממ״ר פ׳ בא פרשה ט״ו בנוי על הלשון שאמר בענין זה החודש הזה לכם ראש חדשים, למה דוקא לכם, כי הלא למ״ד בניסן נברא העולם בודאי הוא ראש חדשים גם לכל העולם, ולמ״ד בתשרי נברא העולם הלא תשרי ראש לחדשים, ולכן מפרש ע״ד רמז החודש מלשון חידוש, כלומר שבחודש הזה נעשו להם נסים וכדמפרש שם במ״ר הואיל ועשיתי לכם נסים בחודש הזה וכו׳, וזהו שאמר להם משה הואיל והוא חפץ בגאולתכם כאשר נראה מכל הנפלאות שעשה עמכם בחודש הזה בודאי גם הגאולה תבא בחודש הזה.
4. עיין לעיל בפסוק ב׳ בדרשה כשושנה בין החוחים שהיתה קשה לפני הקב״ה גאולתן של ישראל ממצרים, מפני שהיתה מדת הדין מקטרגת עליהם שהיו שוין למצרים בעבודת אלילים, ומבואר שם דאע״פ שהיו בהם גם צדיקים, אעפ״כ היה מקום למדת הדין לקטרג אחרי כי העולם נדון אחר רובו, יעו״ש, וא״כ צ״ע למה אמר כאן שאינו מביט במעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם, הרי דדן בזה לפי המעוט, וצ״ל דהוא ע״ד מ״ש זכו אחישנה לא זכו בעתה וכשהגאולה היא בערך בעתה אז הוא דן גם אחר המעוט, אחרי שכבר הגיע העת, משא״כ אם היא בערך אחישנה, אז הוא דן אחר הרוב אם זוכים לכך.
5. בבת יפתח איירי שאמרה כן לאביה, ודרשו בש״ר פרשה ט״ו דהרים היינו סנהדרין שיתירו לו הנדר, ויתכן דראו לדרוש כן משום דאם היתה הכונה על הרים ממש להתאבל הול״ל ועליתי על ההרים ולא וירדתי. [ואע״פ דלפי הדרשה דסנהדרין הו״ל ג״כ לומר ועליתי, וכמש״נ וקמת ועלית וגו׳ אל השופט וגו׳, י״ל דרמזה בזה למ״ש בילקוט שיפתח בעצמו לא רצה לילך אל הדיין שהיה אז פנחס, שאמר שפחיתות וירידה היא לו, ועל זה אמרה, שהיא תלך ולא איכפת לה בירידה זו]. ולפי דרשה זו הוי הפי׳ מדלג על ההרים – מדלג קץ בשביל ההרים, והלשון על היא כמו בשביל כמו על אדות בנו, על עזבם את תורתי.
6. לפנינו במ״ר חסר מאמר זה, והוספנו אנו ע״פ הנוסחא אשר כזאת בכ״מ באגדות, וע׳ בסמוך בדרשה מדלג על ההרים.
7. כמבואר לעיל בפסוק ב׳ שהיתה מדת הדין מקטרגת הללו [מצרים] עובדי עבודת כוכבים והללו [ישראל] עובדי עבודת כוכבים.
8. מפרש על ההרים – בשביל ההרים, בשביל האבות, וכמו על עזבם את תורתי. וכהאי גונא דרשו בירושלמי סנהדרין פ״י ה״א עה״פ כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, ההרים ימושו זה זכות אבות והגבעות תמוטינה זה זכות אמהות, וע״ל פ׳ י״ז על הרי בתר, ובחבורנו תו״ת פ׳ בראשית בפ׳ זכר ונקבה ברא אותם (א׳ כ״ז) בארנו שייכות תוארים אלו לאבות ולאמהות. והביא ראיה בגמרא מכאן לפסוק שמעו הרים דבר ה׳ מה כאן הרים פירושו אבות אף הרים דהתם פירושו אבות, ולפלא הוא כי במ״ר פ׳ בא מביא ראיה להיפך דהרים דמדלג פירושו אבות מהרים דשמעו, אכן כבר בארנו בתו״ת ר״פ ויצא ובפ׳ ברכה בפ׳ שם חלקת מחוקק ספון דכן דרך האגדות להביא בשני מקומות ראיה מאחד על אחד, יעו״ש.