Shir HaShirim 2 – שיר השירים ב‏ – Mikraot Gedolot

וְכַד רְדַף פַּרְעֹה רַשִּׁיעָא בָּתַר עַמָּא דְּיִשְׂרָאֵל הֲוָת מְתִילָא כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל לְיוֹנְתָא דִּסְגִירָא בְּחַגְוֵי טִנָּרָא וְחִוְיָא מָעִיק לָהּ מִגָּיו וְנַצָּא מָעִיק לָהּ מִבַּרָא הַכְּדֵין הֲוָת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל סְגִירָא מֵאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא דְּמִן קֳדָמֵיהוֹן יַמָּא וּמִן בָּתְרֵיהוֹן רָדֵיף סָנְאָה וּמִן תְּרֵין סִטְרֵיהוֹן מַדְבְּרַיָּא דְּמָלְיָן חֵיוָן קָלַן דְּנָכְתִין וְקָטְלִין בְּאֵרֵיסֵיהוֹן יָת בְּנֵי נְשָׁא וּמִן יַד פְּתַחַת פּוּמַּהּ בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ וּנְפַקַת בְּרָת קָלָא מִן שְׁמֵי מְרוֹמָא וְכֵן אֲמַרַת אַנְתְּ כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל דִּמְתִילָא לְיוֹנְתָא דָּכִיתָא וּמִטַּמְרָא בִּסְגוֹר חַגְוֵי טִנָּרָא וּבְחֶבְיוֹנֵי דַּרְגִּיתָא אַחְזִינִי יָת חַזְוַיִךְ וְיָת עוּבָדַיִךְ דְּתָקְנָן אַשְׁמְעִינִי יָת קָלִיךְ אֲרוּם קָלִיךְ עָרִיב בִּצְלוֹתָא בְּבֵית מַקְדַּשׁ זְעֵיר וְחֶזְוִיךְ שַׁפִּיר בְּעוּבָדִין טָבִין.

[א] יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע – מַהוּ יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא אֲנִי לְיִשְׂרָאֵל יוֹנָה, דִּכְתִיב: וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פּוֹתָה אֵין לֵב (הושע ז׳:י״א), אֶצְלִי הֵם כְּיוֹנָה אֲבָל אֵצֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם כְּמִין חַיּוֹת, דִּכְתִיב גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מ״ט:ט׳), נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה (בראשית מ״ט:כ״א), יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ (בראשית מ״ט:י״ז), בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף (בראשית מ״ט:כ״ז), וְכָל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים מְשׁוּלִים כְּחַיּוֹת, לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת נִלְחָמִים לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לְיִשְׂרָאֵל מָה אַתֶּם רוֹצִים מִן הַשַּׁבָּת וּמִן הַמִּילָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּירָן לְיִשְׂרָאֵל וְנַעֲשִׂין בִּפְנֵי הָאֻמּוֹת כְּחַיּוֹת לְהַכְנִיעָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשִׂים כְּיוֹנָה תַּמָּה וְשׁוֹמְעִין לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה׳ (שמות ד׳:ל״א). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, משֶׁה אַתְּ עוֹמֵד וְצוֹעֵק, כְּבָר שָׁמַעְתִּי יִשְׂרָאֵל וְצַעֲקָתָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מַה תִּצְעַק אֵלָי (שמות י״ד:ט״ו), אֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְךָ. לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶצְלִי הֵם תְּמִימִים כְּיוֹנִים, אֲבָל בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם הֵם עֲרוּמִים כִּנְחָשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ג׳:ט״ז), אִין לְמַלְכָּא לָמָּה נְבוּכַדְנֶצַּר, וְאִין נְבוּכַדְנֶצַּר לָמָּה מַלְכָּא, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ לוֹ, אִם לְפָסִים וְגֻלְגְּלֻיּוֹת וְדֵימוּסְיוֹת וְאַרְנוֹנִיּוֹת מֶלֶךְ אַתְּ עָלֵינוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר, וְאִם לְדָבָר זֶה שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לָנוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְצַלְמָךְ, נְבוּכַדְנֶצַּר אַתְּ, וּנְבוּכַדְנֶצַּר שְׁמָךְ, הוּא גַבְרָא וְחַד נְבוֹ עָלֵינוּ כַּחֲדָא, נְבוּכַדְנֶצַּר, נָבַח כְּכַלְבָּא, נָפִיחַ כְּקוּלְתָה, נָצַר כְּצַרְצְרָה, מִיָּד נְבַח כְּכַלְבָּא וְאִתְעֲבֵד כְּכַדָּא וּנְצַר כְּצַרְצְרָה. כְּתִיב: אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר (קהלת ח׳:ב׳), אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲנִי פִּי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים אֶשְׁמֹר, אוֹתוֹ הַפֶּה שֶׁאָמַר לָנוּ בְּסִינַי: אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ (שמות כ׳:ב׳), וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים (קהלת ח׳:ב׳), עַל שֵׁם: לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ׳:ו׳).

[ב] תָּנֵי דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לְמָה הָיוּ דּוֹמִין, לְיוֹנָה שֶׁבָּרְחָה מִפְּנֵי הַנֵּץ וְנִכְנְסָה לִנְקִיק הַסֶּלַע וּמָצְאָה שָׁם הַנָּחָשׁ מְקַנֵּן, וְנִכְנְסָה לִפְנִים וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס שֶׁעֲדַיִן הַנָּחָשׁ מְקַנֵּן, תַּחֲזֹר לַאֲחוֹרָהּ, לֹא תְהֵי יְכוֹלָה שֶׁהַנֵּץ עוֹמֵד בַּחוּץ, מֶה עָשְׂתָה הַיּוֹנָה הִתְחִילָה צוֹוַחַת וּמְטַפַּחַת בַּאֲגַפֶּיהָ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע לָהּ בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ וְיָבוֹא וְיַצִּילָהּ, כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים עַל הַיָּם, לֵירֵד לַיָּם לֹא הָיוּ יְכוֹלִין, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם, לַחֲזֹר לַאֲחוֹרֵיהֶם לֹא הָיוּ יְכוֹלִין שֶׁכְּבָר פַּרְעֹה הִקְרִיב, מֶה עָשׂוּ: וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה׳ (שמות י״ד:י׳), מִיָּד: וַיּוֹשַׁע ה׳ בַּיּוֹם הַהוּא (שמות י״ד:ל׳). רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא דִּכְפַר תְּחוּמִין, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת יְחִידָה וְהָיָה מִתְאַוֶּה לִשְׁמֹעַ שִׂיחָתָהּ, מֶה עָשָׂה הוֹצִיא כָּרוֹז וְאָמַר, כָּל עַמָּא יִפְקוּן לְקַמְפּוֹן, כְּשֶׁיָּצְאוּ מֶה עָשָׂה, רָמַז לַעֲבָדָיו וְנָפְלוּ לָהּ פִּתְאוֹם כַּלִּיסְטִין, וְהִתְחִילָה צוֹוַחַת אַבָּא אַבָּא הַצִּילֵנִי, אָמַר לָהּ אִלּוּ לֹא עָשִׂיתִי לָךְ כָּךְ לֹא הָיִית צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת אַבָּא הַצִּילֵנִי. כָּךְ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ הַמִּצְרִיִּים מְשַׁעְבְּדִין אוֹתָם וְהִתְחִילוּ צוֹעֲקִין וְתוֹלִין עֵינֵיהֶם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וגו׳, מִיָּד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם (שמות ב׳:כ״ג-כ״ד), שָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְפִלָּתָן וְהוֹצִיאָן בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִשְׁמֹעַ קוֹלָן וְלֹא הָיוּ רוֹצִין, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִזֵּק לִבּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְחַזֵּק ה׳ אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף וגו׳ (שמות י״ד:ח׳), וּכְתִיב: וּפַרְעֹה הִקְרִיב (שמות י״ד:י׳), מַהוּ הִקְרִיב, שֶׁהִקְרִיב אֶת יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּבָה. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָם, תָּלוּ עֵינֵיהֶם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַיִּצְעֲקוּ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה׳ (שמות י״ד:י׳), כְּאוֹתָהּ צְעָקָה שֶׁצָּעֲקוּ בְּמִצְרַיִם, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לָהֶם אִלּוּלֵי שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם כֵּן לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלְכֶם, עַל אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, הַשְׁמִיעִנִי אֶת הַקּוֹל אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא קוֹלֵךְ, שֶׁכְּבָר שָׁמַעְתִּי בְּמִצְרַיִם, וּכְשֶׁצָּעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד: וַיּוֹשַׁע ה׳ בַּיּוֹם הַהוּא (שמות י״ד:ל׳).

[ג] רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַר קְרָיָה בְּיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עַל הַיָּם, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, שֶׁהָיוּ חֲבוּיִים בְּסִתְרוֹ שֶׁל יָם. הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה׳ (שמות י״ד:י״ג). הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, זוֹ הַשִּׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז יָשִׁיר משֶׁה (שמות ט״ו:א׳). כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, זֶה הַשִּׁיר. וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַרְאִין בְּאֶצְבַּע וְאוֹמְרִים: זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות ט״ו:ב׳).

[ד] רַבִּי עֲקִיבָא פָּתַר קְרָיָה בְּיִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, שֶׁהָיוּ חֲבוּיִין בְּסִתְרוֹ שֶׁל סִינַי. הַרְאִינִי וגו׳, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת (שמות כ׳:י״ד). הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, זֶה קוֹל שֶׁלִּפְנֵי הַדִּבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כ״ד:ז׳). כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, זֶה קוֹל שֶׁלְּאַחַר הַדִּבְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע ה׳ אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וגו׳ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ (דברים ה׳:כ״ד). מַהוּ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ, חִיָּא בַּר אַדָּא וּבַר קַפָּרָא, חַד אָמַר הֲטָבָה כַּהֲטָבַת הַנֵּרוֹת, וְחַד אָמַר הֲטָבָה כַּהֲטָבַת הַקְּטֹרֶת. וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק (שמות כ׳:י״ד).

[ה] רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פָּתַר קְרָיָה בְּמַלְכֻיּוֹת, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, שֶׁחֲבוּיִין בְּסִתְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת. הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, זֶה הַתַּלְמוּד. הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, זֶה מַעֲשֶׂה הַטּוֹב. וּכְבָר נִמְנוּ פַּעַם אַחַת בְּבֵית עֲלִיַּת עָרִים בְּלוֹד וְאָמְרוּ מִי גָדוֹל הַתַּלְמוּד אוֹ הַמַּעֲשֶׂה, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר גָּדוֹל הוּא הַמַּעֲשֶׂה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר גָּדוֹל הוּא הַתַּלְמוּד, נִמְנוּ וְגָמְרוּ גָּדוֹל הוּא הַתַּלְמוּד שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה. כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, זֶה הַתַּלְמוּד. וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה, זֶה מַעֲשֶׂה הַטּוֹב.

[ו] רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא פָּתְרֵי קְרָיָה עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר בְּאֹהֶל מוֹעֵד, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, שֶׁחֲבוּיִין בְּסֵתֶר אֹהֶל מוֹעֵד. הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּקָהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ח׳:ד׳), הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ: וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ (ויקרא ט׳:כ״ד), שִׁירָה נָאָה אָמְרוּ עַל יְדֵי שֶׁרָאוּ דָּבָר חָדָשׁ, לְפִיכָךְ אָמְרוּ שִׁירָה חֲדָשָׁה, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, זֶה הַשִּׁיר. וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה׳ (ויקרא ט׳:ה׳).

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אִינוּן פָּתְרוּן לָהּ עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אַף, אֲנָא נִפְתְּרִינָהּ עַל דַּעְתַּיְהוּ דְּרַבָּנָן בְּבֵית הָעוֹלָמִים, יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, שֶׁהָיוּ חֲבוּיִין בְּסֵתֶר בֵּית עוֹלָמִים. הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה (מלכים א ח׳:א׳). הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד (דברי הימים ב ה׳:י״ג). רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא כֹּהֵן בֶּן דְּלָיָה אָמַר, כְּתִיב: וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו (שמות י״ט:ח׳), וּכְתִיב: וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ (שמות כ״ד:ג׳), עַד אֵיכָן עָמַד לָהֶם אוֹתוֹ הַקּוֹל, עַד וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְּרִים וְלַמְשֹׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל אֶחָד. כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, זֶה הַשִּׁיר. וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים וגו׳ בָּקָר (מלכים א ח׳:ס״ג), אֵיזֶה בָּקָר: אֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר (במדבר ז׳:ח׳).

[ז] רַבִּי אֵלִיָּהוּ פָּתַר קְרָיָה בְּעוֹלֵי רְגָלִים, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, אֵלּוּ עוֹלֵי רְגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה וגו׳ (דברים ט״ז:ט״ז). הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ, זֶה קְרִיאַת הַהַלֵּל בְּנֹעַם, בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרִין אֶת הַהַלֵּל קוֹלָן עוֹלֶה לַמָּרוֹם, מַתְלָא אָמַר פִּסְחָא בְּבַיְיתָא וְהַלֵּילָא מְתַבְּרָא אַבַּרַייאָה. כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב, זֶה הַשִּׁיר. וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה, זֶה הַדּוּכָן.

[ח] רַבִּי יְהוּדָה בֶּן סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר, מִפְּנֵי מָה נִתְעַקְּרָה רִבְקָה, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים תְּפִלָּתֵנוּ עָשְׂתָה פֵּרוֹת, שֶׁאָמְרוּ לָהּ: אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה (בראשית כ״ד:ס׳). עַד שֶׁהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ יִצְחָק וְנִפְקְדָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה׳ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ (בראשית כ״ה:כ״א). רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר מִפְּנֵי מָה נִתְעַקְּרוּ אִמָּהוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהוּ מִתְרַפְּקוֹת עַל בַּעֲלֵיהֶן בְּנוֹיָן. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר, מִפְּנֵי מָה נִתְעַקְּרוּ אִמָּהוֹת, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ רֹב שָׁנִים בְּלֹא שִׁעְבּוּד. רַבִּי חוֹנַיי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר מִפְּנֵי מָה נִתְעַקְּרוּ אִמָּהוֹת כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ בַּעֲלֵיהֶן בְּנוֹיָן, שֶׁבַּזְּמַן שֶׁהָאִשָּׁה מְקַבֶּלֶת הֵרָיוֹן הִיא מִתְכַּעֶרֶת וּמְתֹעֶבֶת. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁכָּל הַשָּׁנִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה אִמֵּנוּ עֲקָרָה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ כְּכַלָּה בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ, כֵּיוָן שֶׁעִבְּרָה נִשְׁתַּנָּה זִיוָהּ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים (בראשית ג׳:ט״ז). רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁילָא מִכְּפַר תְּמַרְתָא, וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, מִפְּנֵי מָה נִתְעַקְּרוּ אִמָּהוֹת, בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִשְׁמֹעַ שִׂיחָתָן. אָמַר לָהֶם: יוֹנָתִי אֹמַר לָכֶן מִפְּנֵי מָה הֶעֱקַרְתִּי אֶתְכֶן, שֶׁהָיִיתִי תַּאֲוָה לִשְׁמֹעַ שִׂיחַתְכֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה.

יונתי בחגוי הסלע – זו כנסת ישראל שנמשלה ליונה כשראתה רץ אחריה הים סוגר מלפניה ושונא רודף אחריה יצא פרעה כגבור והקב״ה יצא כנגד פרעה כגבור ולא הודיע שהוא איש מלחמה עד שיעשה מלחמה כנגד פרעה כמה שנאמר ה׳ איש מלחמה ה׳ שמו (שמות ט״ו:ג׳). יצא פרעה בשריון והקב״ה יצא בצדקה שנאמר וילבש צדקה כשריון (ישעיהו נ״ט:י״ז). יצא פרעה בכובע וקשת וחצים והקב״ה יצא בצדקה ככובע שנאמר וכובע ישועה בראשו (שם). בחצים [לאור חציך יהלכו] לנגה ברק חניתך (חבקוק ג׳:י״א). וצלח פרעה על הסוס והקב״ה צלח כנגדו. שנאמר והדרך צלח רכב (תהלים מ״ה:ה׳).

בחגוי הסלע – זו עמידתם לפני הר סיני כמה שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י״ט:י״ז). משל למה הדבר דומה למלך שהוא מבקש אשה שלח שתנשא לו קבלה עליה. אמר המלך לראותה ראה אותה אמר לה דברי ואני שומע דבריך [והיתה מדברת] באזניה מלך והיה קולה ערב (לאחר). כך אמר הקב״ה לישראל הראיני את מראיך זו הגאולה שהביא הקב״ה לישראל בימי רבי שמעון ורבי ישמעאל שהיה מעשה בשבעה אנשים שהיו עולים לירושלים מצא הראשון תמרה אחת ואמר יעלה חברי וכן השני כך עשו כולם עד שהגיע השביעי ונטלה עד שהגיע לכור וחלקוה ביניהם. עד עכשיו היה קורא כור תמרה כיון שהגיע המעשה לפניהם אמר כדאי היא שתבא הגאולה על ידיהן על אלה נאמר הראיני את מראיך במעשים טובים השמיעיני את קולך במצות.

ד״א השמיעיני את קולך – אמר רבי אלעזר נותן כח לישראל כקולו של משה שהיה במצרים יושב ודורש וכל ישראל [שומעים] עד שנים עשר מיל כמה שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות י״ט:י״ט).

ד״א השמיעיני את קולך – כשאתם מתפללים לפני בקול גבוה כי קולך ערב בתפלתך.

יונתי בחגוי הסלע – רבי לוי בשם ר׳ שילא דכפר תמרתא (אמר) ור׳ אבהו בשם ר׳ יוחנן, למה נתעקרו האמהות, שהקב״ה מתאוה לשיחתן שנאמר יונתי בחגוי הסלע, למה עקרתי אתכם בשביל הראיני את מראיך.

השמיעני את קולך – רבי עזריה בשם ר׳ חנינא בר פפא כדי שיהיו מתפרקות על בעליהן בנויין, רב הונא בשם ר׳ חייא בר אבא כדי שיצאו רוב שנים מן השעבוד, רב הונא ור׳ אידי ור׳ אבין בשם ר׳ מאיר כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עוברין מתעכרת ומתועבת שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה היתה ככלה בתוך חופתה והיו מטרונות באות ושואלות בשלומה והיתה אומרת להם צאו ושאלו בשלומה של עלובה זו, א״ר חנינא בר פפא הקוצים הללו לא נחרשים ולא נזרעין ומאליהן מתמרות ועולות, החטה הזאת כמה צער וכמה יגיעה עד שלא תעלה, כך את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני וגו׳ ושרי אשת אברם לא ילדה לו.

דבר אחר: יונתי בחגוי הסלע – אלו ישראל שחוגגין לפני הקב״ה שנקרא סלע שנאמר סלעי ומצודתי, הראיני את מראיך מעשים טובים.

השמיעני את קולך – בתורה ובמצות.

דבר אחר: הראיני את מראיך – בקיחת לולב נאה ואתרוג נאה, השמיעני את קולך בהלל.

כי קולך ערב – בהודו לה׳ כי טוב.

ומראך נאוה – באנא ה׳ הושיעה נא ובאנא ה׳ הצליחה נא, למה לכם לשבח שאתם צדיקים שנאמר ועמך כלם צדיקים, ואין הקב״ה מבקש להתקלס אלא מהם שנאמר רננו צדיקים בה׳ וגו׳.

דבר אחר: יונתי בחגוי הסלע – למה היו דומין ישראל באותה שעה ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה נחש נושף בה, נכנסה לפנים, וכשיצאה לחוץ הרי בא הנץ לתפשה, כך היו ישראל באותה שעה דומים הי סגור והשונא רודף ונתנו עיניהם בתפלה, עליהם מפורש יונתי בחגוי הסלע.

כי קולך ערב – בתפלה, ומראך נאוה בתלמוד תורה.

השמיעני את קולך – (ברמז תשס״ה).

דבר אחר: מדבר במתן תורה, יונתי בחגוי הסלע – שנתלש ההר ממקומו וקרבו ועמדו תחתיו שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר.

הראיני את מראיך – אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל.

השמיעני את קולך – אלו עשרת הדברות.

כי קולך ערב – בתפלה, ומראך נאוה בתלמוד תורה.

השמיעני את קולך – (ברמז תשס״ה).

הראיני את מראיך – אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל.

השמיעני את קולך – אלו עשרת הדברות.

כי קולך ערב – כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע, ומראך נאוה ויקרבו כל העדה ויעמדו. רבי אליעזר אומר על ים סוף הדבר נאמר, הראיני את מראיך התיצבו וראו את ישועת ה׳, השמיעני את קולך וייראו מאד.

כי קולך ערב – אשירה לה׳, ומראך נאוה מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. א״ר יהודה בן לוי בר שלום בשם ר׳ יודא בר סימון יונה אין כתיב אלא יונתי אמר הקב״ה אצלי תמימים הם כיונה, אבל אצל עובדי אלילים הם ערומים כנחשים. אמר הקב״ה נתתי להם מצות עשה וקבלו עליהם, מצות לא תעשה וקבלו עליהם, ולא פרשתי להם מתן שכרן ולא אמרו לי דבר אלא כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע, נעשה זו מצות עשה ונשמע זו מצות לא תעשה.

אמר רב ששת קול באשה ערוה שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה – השמיעני את קולך זה משה שנאמר משה ידבר, והיה מדבר וכל ישראל שומעים.

דבר אחר: השמיעני את קולך – כשאתם מתפללים בקול גבוה קולכם ערב.

דבר אחר: כי קולך ערב – כשעלה על ההר, ומראך נאוה כשירד מן ההר ואת הלוחות בידו (ברמז שס״ח).

יא חמאמתי פי כהף אלצכ׳ר, פי סתר אלדרגה, אריני מנצ׳רך, אסמעיני צותך, אן צותך עד׳ב (לד׳יד׳)

ומנצ׳רך חסן.

היונה שלי! במערת הסלע במסתור המדרגה (בחלק האחורי של המדרגה), הראיני את המראה שלך, תשמיעי לי את קולך, הרי בוודאי הקול שלך ערב והמראה שלך יפה.

יונתי – את יונתי אשר בחגוי.

ענין יונתי בחגוי הסלע בהיותו המשך לענין הראשון וסמוך לו, תחלתו על יציאת ישראל ממצרים ורדיפת האויב אחריהם בין מגדול ובין הים. והמשילו חז״ל את ישראל באותה העת ליונה הבורחת מלפני הנץ ונתקלה במאורת נחשים והרי היא פוחדת מאחור ומלפנים, וז״ל ח״זל (שה״ש רבה ב ל) נמשלו ישראל באותה שעה ליונה שברחה מן הנץ ופגעה חור פתן, וכן ישראל, פרעה מאחריהם והים סגור מלפניהם לפיכך ויזעקו בני ישראל אל ה׳ (שמות יד י).

וענין הראיני את מראיך, הוא ראייתם את השכינה ונצחונם שנ׳ וירא ישראל את היד הגדולה וכו׳ (שם יד לא).

ואמרו השמיעני את קולך, הם שמנה עשרה פסוקים שאמרו ישראל כלומר שירת הים.

כי קולך ערב, בתפלה. ומראך נאוה, כמעשים טובים.

יונתי בחגוי הסלע – זה נאמר על אותה שעה שרדף פרעה אחריהם והשיגם חונים על הים, ואין מקום לנוס לפניהם מפני הים,⁠^א ולא לדפנות מפני חיות רעות. למה היו דומין באותה שעה? ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע, והיה הנחש נושף בה. תכנס לפנים הרי הנחש, תצא לחוץ הרי הנץ. אמר לה הקב״ה: הראיני את מראיך – את כשרון פעלך, למי את פונה בעת צרה. השמיעני את קולך – ויצעקו בני ישראל^ב (שמות י״ד:י׳).

בחגוי – נקיק, והוא לשון שבר, ודומה לו: יחוגו וינועו (תהלים ק״ז:כ״ז), והיתה אדמת יהודה למצרים לחגה^ג (ישעיהו י״ט:י״ז). וכשהן רבים קורא להם חגוי, וכן קצה – קצוי, וכן ויכרות את מדויהם (שמואל ב י׳:ד׳) – מיסוד מד.

מדרגה – בלעז אישקאלוש. כשעושין חריץ סביבות המגדלים ושופכים העפר למעלה להגביה התל סביב עושין אותו מדרגות מדרגות זו למעלה מזו.

בסתר המדרגה – פעמים שיש בהם חורים ונכנסים שם שרצים ועופות.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לייפציג 1 נוסף כאן: ״ולא לאחריהם מפני מצרים״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י לייפציג 1 נוסף כאן: ״אל י״י״.

ג. כן בכ״י לוצקי 778, וכן בכמה כ״י של המקרא, וכן גם בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, בביאור המקביל של רש״י בראשית כ״א:ט״ז. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״לחגא״.

My dove, in the clefts of the rock – This is said regarding the time when Pharaoh pursued them and overtook them camping by the sea. With no place to escape in front of them because of the sea, and they could not turn to the side because of wild beasts. What did they resemble at that time? A dove that was fleeing from a hawk and entered the clefts of the rocks, where a snake was hissing at her. Should she enter inside, there was the snake; should she go outside, there was the hawk. The Holy One, Blessed Is He, said to her [Yisroel], "Show Me your countenance,⁠" [i.e.,] the quality of your deeds, to whom you turn in time of distress. Let me hear your voice – "And the Bnei Yisroel cried out to Adonoy.⁠"¹

In the clefts of – In the crannies; this is a term referring to a breach, and similar to this is, "They were frightened יָחוֹגּוּ and they staggered,⁠"² [and,] "And the land of Yehudah will be for Egypt a dread לְחָגָּא,⁠"³ and in the plural form [Scripture] calls them חַגְוֵי [=cracks]. Similarly, [the plural form of] קָצָה [=end] is קַצְוֵי⁠[=ends], and similarly, "and he cut their garments מַדְוֵיהֶם.⁠"⁴

Cliff – Eschelons, in Old French. When they make a ditch around the towers and pour the earth above it to raise the mound around it, they make it in many levels, one above the other.

In the concealment of the cliff – There are sometimes holes in them, and reptiles and birds enter therein.

1. Tehillim 107:27.

2. Yeshayahu 19:17.

3. II Shemuel 10:4.

4. These are the terraces that are dug into hills around fortifications.

יונתי בחגוי הסלע – ישראל נמשלו כיונה ונמשלו כחיות לומ׳ לך אעפ״י שהם תמימים כיונה לפני השכינה. אבל (בין) האומות הם גבורים כחיות שהרי חנניה מישאל ועזריה לא חששו על גזירת נבוכדנצר. שנאמר ענו שדרך מישך ועביד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר וגו׳. אמרו לענין מסים ושעבודים אתה מלך עלינו אבל להשתחוות לצלמך אתה נבוכדנצר ואין אתה מלך עלינו. לכך נמשלו ישראל ליונה שהם תמימים כיונה.

יונתי בחגוי הסלע – תני ר׳ ישמעאל למה היו ישראל דומין כשעמדו על הים ליונה שברחה מפני הנץ התחילה מטפחת בכנפיה כדי שישמע בעל השובך ויבא ויציליה. כך היו ישראל יריאין לכנס בים שעדיין לא נקרע לחזור לאחוריהן לא היו יכולין שכבר פרעה הקריב. מה עשו ויצעקו בני ישראל אל י״י.

הראני את מראיך – מעשים טובים שבך.

השמיעני את קולך – עמדי בתפלה כי קולך ערב כשירה.

ומראך נאוה – שהיו מראין זה לזה זה אלי ואנוהו. ר׳ יוסי הגלילי פתח קרא לעתיד.

יונתי בחגוי הסלע – אלו ישראל שהם חבויין בין המלכות. הראיני את מראיך זה מעשה הטוב.

השמיעיני את קולך – זה תלמוד תורה.

כי קולך ערב – לפני השם. ומראך נאוה במעשיך הטובים.

ד״א: יונתי בחגוי הסלע – אלו ישראל שהם תחת עשו ש׳ בו שוכני בחגוי סלע. בסתר המדרגה תחת ידי עשו שסתרו בית עולמים.

הראיני את מראיך – הקב״ה מבקש מישראל שיהיו עושין מעשים טובים.

השמיעיני את קולך – שיהיו מרבים בתפלה ובתחנונים. כי קולך ערב ומאך נאוה. שבזכות התפלה והתלמוד ובשכר מעשים טובים ישראל נגאלין.

ד״א: יונתי בחגוי הסלע – אמ׳ הקב״ה אעפ״י שישראל מגיעין עד עפר ובאין עד המדרגה התחתונה אם יראו מעשיהם טובים ומרבים קולם בתלמוד תורה ובתפלה הם נצולים. גדול התלמוד שקדש למעשה מ׳ שנה שהלכו ישראל במדבר. גדול הוא התלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה שנאמר ומדתם אותם ושמרתם לעשותם. אם לא למד היאך יתקיים. והשם חפץ בתפלת הצדיקים ומביא עליהם ענינים כדי שיבקשו רחמים מלפניו מפני מה היתה רבקה עקרה כדי שיעתר יצחק לי״י וכן אתה מוצא לישראל ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל י״י. ואו׳ וירא בצר להם בשמעו את רנתם. וכן הקב״ה רדפה בתפלת ישראל ומביא עליהם עיתי צרות כדי להחזירם למוטב לכך נאמ׳ כי קולך עב ומראך נאוה. וכן אמ׳ דבורה מקול מחצצים בין משאבים וגו׳. אז ירדו לשערים עם י״י. כיון שישראל מתפזרין מיד ירדו לשערי תפלה. משל למלך שהיתה לו בת נאה והיה אוהב לשמוע קולה ולראות יפיה והיא היתה מסתתרת ממנו מה עשה המלך צוה לעבדיו להפחידה כסבורה היא שהם ליסטין התחילה לצעוק אבא אבא ויוצאה אל המלך אמ׳ לה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך. כך בזמן שישראל מתיאשין מן השם מפחידם על ידי האומות והם מבקשים רחמים לפניו ועושים מעשים טובים והוא מושיען.

יונתי בחגוי הסלע – עתה מדבר האוהב לאהובתו מחוץ לבית אביו, על שאמרנו למעלה שהוא מסתכל ומשגיח דרך נקבים וחלונות, ועל כן הוא אומר לה: יונתי ואהובתי הצפונה וטמונה בכבודה, בת מלך השוכנת פנימה, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך – לשורר שיר באהבתך, למען אשמע מאחרי קירות^א הבית, שהרי קולך ערב ומראך נאוה. והיא הלכה וברחה אליו ועשתה רצון אוהבה, והלכו^ב לטייל שניהם בפרדס להתחבב שם באהבתם זה את זה.

דימיון להקב״ה אשר פקד וזכר כנסת ישראל להעלותה מעוני מצרים.

בחגוי – לשון נקיקי הסלעים.

המדריגה – כמו: ונפלו המדריגות (יחזקאל ל״ח:כ׳), עניין מעלות הם.

א. כן בכ״י בודפשט, סנקט פטרבורג. בכ״י המבורג: קורות.

ב. כן בכ״י בודפשט, סנקט פטרבורג. בכ״י המבורג: והלכה (ותוקן בגיליון).

O MY DOVE, IN THE CRANNY IN THE ROCKS – Now the lover speaks to his beloved from outside of her father's house as mentioned above (Song of Songs 2:9) – he looks and gazes through the lattice and windows. For that reason he says to her: "My love, hidden and concealed like a princess who, because of her glory, remains indoors, let me see your face, let me hear your voice singing a song of your love so that I might hear it here on the other side of the walls of the house. Your voice is sweet and your face is lovely.⁠" She fled outside to him and did as her love wished. They went, the two of them, to walk in the orchards to embrace each other there because of their affection for each other.

The allegorical meaning of this verse refers to the Holy One – He remembered the Assembly of Israel and brought them up from the oppression of Egypt.

IN THE CRANNY OF THE ROCKS – The term is synonymous with "clefts of the rocks" (Isa. 7:19).

CLIFF – Like the phrase "cliffs shall topple" (Ezek. 38:20) the word connotes heights.⁠¹

1. Rashbam's comment is based upon Rashi's, but the material has been condensed. Ibn Ezra agrees with the explanation found in Rashbam's commentary.

בחגוי – מן חוג הארץ, והוא מקום גבוה, כמו שכני בחגוי סלע (עבדיה א׳:ג׳).

המדריגה – כדמות סולם,⁠^א אבנים זו על זו, כמו ונפלו המדרגות (יחזקאל ל״ח:כ׳).

ערב – מתוק, כמו וערבה לי״י (מלאכי ג׳:ד׳).⁠^ב

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״סולם״.

ב. כן בכ״י לונדון 27298. בכ״י פריס 334: ״ערב – נעים ונוח, ושנתי ערבה לי (ירמיהו ל״א:כ״ה).⁠״

את כמו יונה במקום גבוה ובסתר הראיני את^א מראיך השמיעיני את^ב קולך.

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״את״.

ב. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״את״.

Thou art like a dove in a high place where thou art hidden, let me see thy countenance, let me hear thy voice.

יונתי – ענתה השכינה: אחר צאת ישראל ממצרים דמיתיך בלכתך אחריי במדבר^א ליונה בסתר המדרגה שהם^ב העננים.⁠^ג

הראיני את מראיך – זה ויאמינו בי״י (שמות י״ד:ל״א).

השמיעיני את קולך – אז ישיר משה (שמות ט״ו:א׳).

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״במדבר״.

ב. כן בכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298 חסר: ״שהם״.

ג. כן בכ״י לונדון 27298. בכ״י פריס 334: ״הענבים״.

My dove. The Shekhinah says after Israel’s departure out of Egypt, I compare thee walking after me in the wilderness to a dove in the secret places of a steep, which signifies the clouds.

Show me your face. ‘And they believed Hashem’ (Exodus 14:31).

Let me hear thy voice. ‘Then Moses sang’ (Exodus 15:1).

חגוי הסלע – מן חוג הארץ (ישעיהו מ׳:כ״ב) – שפירושו גלגל הסובב על הארץ^א והוא הפוך. או הן שני שרשים והעניין אחד.

המדרגה^ב – כמו מעלות, כמו ונפלו המדרגות (יחזקאל ל״ח:כ׳). וכן תרגום אונקלוס לא תעלה במעלות (שמות כ׳:כ״ב) – לא תיסק בדרגין,⁠^ג וכן בלשון ישמעאל.

ערב – כמו וערבה לי״י (מלאכי ג׳:ד׳), ^דטוב ונחמד.

נאוה – הוא תאוה לעינים.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488 חסר: ״שפירושו גלגל הסובב על הארץ״.

ב. כן בנוסח שלנו ובכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״המדרגות״.

ג. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״וכן תרגום... תיסק בדרגין״.

ד. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488 נוסף כאן: ״שפירושו״.

ועוד יונתי בחגוי הסלע – אמר לה את נסתרת בביתך ולא אוכל לראותך כמו יונה שהיא בחגוי הסלע.

הראיני את מראיך – מאחד החרכים או השמיעיני את קולך ואמרי לי^א מה אעשה.

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״ואמרי לי״.

וקרא אותה יונתי – בעבור שיצאה ממצרים.

ועניין בסתר המדרגה – שהיו ישראל מסותרים בעננים.⁠^א

הראיני את מראיך – זה הוא ויאמינו בי״י (שמות י״ד:ל״א).

השמיעיני את קולך – אז ישיר משה ובני ישראל (שמות ט״ו:א׳).

או יהיה פירושו שאמרו: נעשה ונשמע (שמות כ״ד:ז׳), והוא יותר נכון.

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״כענבים״.

יונתי בחגוי הסלע – עתה מספר: אני אמרתי לה: צאי עמי, ויונתי יושבת בצינעה בביקוע סלע.

בחגוי – כמו והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא^א (ישעיהו י״ט:י״ז), וכן יחוגו^ב וינועו (תהלים ק״ז:כ״ז).

בסתר המדרגה – כעיניין^ג סלע, וכפל מילה על בחגוי הסלע.

הראיני את מראיך השמיעיני את קולך – כשתלכי עמי.

ומראך – תואר שלך נאה לי.

א. כן בפסוק. בכ״י: ארץ יהודה לחגה.

ב. כן בפסוק. בכ״י: ויחגו.

ג. בכ״י: לעיניין.

יונתי בחגוי הסלע – כל זה מספרת לריעותיה: שאמר לה דודה: יונתי – נאהבת עלי כיונה על בן זוגה. ולפי שקראה יונה ממשילה ליונה המסתתרת בחגוי הסלע – נקיקי הסלע, מפני הצנה והקור.

הראני {את} מראיך – ובאי אלי כי הסתו עבר.

ואם אין את רוצה להראות לי מראיך, השמיעני {את} קולך – לכל הפחות כי לשניהם אני תאב.

יונתי בחגוי הסלע – את שמסתרת עצמה בחגוי הסלע, כמו בחוגי, תיבה הפוכה היא, כמו: שמלה שלמה. כמו: היושב על חוג הארץ (ישעיהו מ׳:כ״ב) – בתוך חוג הסלע, והוא כמו: נקרת הסלע (שמות ל״ג:כ״ב).

בסתר המדרגה – לשון מעלות, המסתתרת אחר המדרגות ובסתר שלהם.

הראיני את מרא⁠{י}⁠ך והשמיעיני את קולך – כלומר צאי אלי ואראה מראך ואשמע קולך, כי אני תאב לראותך ולשמוע.

כי קולך – לשמוע ערב, ומראך נאוה – לראות. כי היה מפתה אותי לצאת ולילך לארצו.

יונתי בחגוי הסלע כו׳ ז׳ פעמים ״יונתי״¹ ״יונים״² בספר זה³. וכן בי״ב שבטים בשמותם⁴, ז׳ פעמים י׳, ז׳ פעמים ו׳, ז׳ פעמים ן׳, הרי ז׳ פעמים יו״ן, הרי זה יונים.

דבר אחר, יונתי בחגוי גי׳ שרה, שהיתה נתונה בתיבה להחביאה⁵, וזהו בסתר המדרגה.

דבר אחר, יונתי בחגוי הסלע – כפה עליהם הר כגיגית⁶ שנאמר ״ויתיצבו בתחתית ההר״⁷, וזהו בסתר המדרגה ס״ת הר.

דבר אחר, יונתי בחגוי הסלע – זה משה⁸ שעמד במערה ״בנקרת הצור״⁹ וכן אליהו¹⁰. בחגוי הסלע בסתר המדרגה ס״ת יערה, בא״ת ב״ש הי׳ מ׳, הרי מערה.

דבר אחר, יונתי בחגוי הסלע – שיוקבע הר הזתים לב׳ הרים¹¹, ויניצו משם המתים¹², וזהו יונתי בחגוי סלע, ולכך רמז הר.

יונתי בחגוי הסלע בסתר גי׳ שכפה הקב״ה עליהן הר כגיגית¹³.

המדרגה – כמו שנאמר ״ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות״¹⁴.

בסתר המדרגה – בסתר הר סיני, שהיה מדרגה למשה לעלות ולרדת בו מארץ לשמים ומשמים לארץ¹⁵.

הראיני (הראיני) את מראיך ר״ת מאה – ק׳ ברכות¹⁶.

הראני את מראיך – ברגלים, ״יראה כל זכורך״¹⁷. השמיעני את קולך כי קולך ערב – נדרש על הלולב¹⁸ וההלל¹⁹.

השמיעני – השם או משה ידבר²⁰.

קולך קולך ב׳, בקר וערב²¹.

ומראיך נאוה – ומראיך יתר י׳ – י׳, קבלת כל הי׳ דברות והמצות שהוא דבר קשה ומר, ולא רצו האומות לקבל²², היה נאוה ומתוק על ישראל, וזהו ומראיך נאוה. ומראיך נאוה – דבר המר נאוה על ישראל.

דבר אחר, דבר המר ויסורין של ישראל, שהן דבר מר בעולם הזה, איך הוא נאוה לעולם הבא, וזהו מראיך נאוה ר״ל לעולם הבא²³.

1. ב:יד, ה:ב, ו:ט

2. א:טו, ד:א, ״יונים״ משמע ב׳

3. ״כיונים״ (ה:יב) אינו מן המנין

4. בשם פרטי, ראובן שמעון לוי...

5. בראשית רבה מ:ה

6. ילקוט שמעוני, שבת פח., שיר השירים רבה

7. שמות יט:יז, שיר השירים זוטא

8. ילקוט שמעוני

9. שמות לג:כב

10. מלכים א יט:ט

11. זכריה יד:ד

12. תהלים עב:טז, כתובות קיא:

13. ואחד אינו מן המנין

14. יחזקאל לח:כ

15. ראה זוהר אחרי סה:

16. מנחות מג:

17. דברים טז:טז, שיר השירים רבה, ראה ילקוט שמעוני

18. ילקוט שמעוני

19. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני

20. ״משה ידבר והאלהים יעננו בקול״ (שמות יט:יט)

21. ראה שיר השירים זוטא, מדרש לקח טוב

22. ספרי דברים שמג, מכילתא כ:ב, תנחומא וזאת הברכה ד, ראה בבא קמא לח.

23. ראה ברכות ה.

יונתי בחגוי הסלע אשר הייתה בדרגות הגבוהות ביותר.

בסתר המדרגה והיא עכשיו בגלות במדרגה הנמוכה והחשוכה ביותר.

הראיני את מראייך והשמיעני את קולך אע״פ שאת בגלות ונתונה תחת ידיים [של זרים], אל תפסיקי לבקש את האל ולפנות אליו, שכן הוא לעולם אינו מואס במבטם ואינו מתעלם מקריאתם ״ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים...⁠״ (ויקרא כו:מד), ״כי קולך ערב״.

יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה – קראה יונתי לפי שהיונה יש לה סגולה משאר הבעלי חיים שלא תזדווג כי אם אל הזכר אשר נולד עמה. וכן זאת החשוקה להיות עתה כל השתדלותה לעבודתו לא תטה ממנו כלל. ולהיות עתה ג״כ יותר מוכנת להזדווג עמו. והנה זה הפסוק הוא נאות מאד לפי המשל ולפי הנמשל. ואולם האותותו לפי המשל הוא כי ממנהג החושקים הוא להתחבר יחד במקומות הנסתרים כמו חגוי סלע וסתר המדרגה ושם יחשוק ראשונה לראות מראיה ולשמוע קולה ואחר כן יתעורר להתחבר עמה. ובזה יאמר עתה מפני שלא נשלם ביניהם עדיין מה שישלם לו בו החבור שהוא יחשוק לראות מראיה ולשמוע קולה שם. ואולם האותותו לפי הנמשל הוא שהוא יאמר אליה שבמקומות הנעלמים יצטרך שתראה אליו מה שהושג אליה באמצעות החושים עד שיעשה מזה גזרה כוללת עם ההשגות. וזכר מזה המראים והקולות לבד לפי ששני אלו החושים הם מוכנים יותר אל העיון משאר החושים. וזה מעניינם מבואר. ולזה מי שנפקד ממנו אחד מאלו החושים או שניהם הוא מעט ההכנה מאד. ושאר החושים הם יותר מוכנים בהשתמש בצרכי הגוף.

והנה אחרי צאתה ועמדה בנקרת הצורים ובנקיקי הסלעים קורא עליה יונתי בחגוי וגו׳ ואמר הראיני וגו׳ כלפי מה שהיו מדברים עד עכשיו על ידי שליח ובהסתר פנים ולזה אמר כי קולך ערב ומראך נאוה. כי זה מה שיהנה בהיות פנים בפנים.

יונתי – הנה אחר שיצאה ממצרים ובאה לסיני ובחדש הג׳ העידה על ידי שליח הנאמן שתצא אליו להראות פנים ותתצב שם בתחתית ההר ולזה אמר יונתי בחגוי הסלע הראיני כד״א (שם ה׳) פנים בפנים דבר ה׳. השמיעני לאזני את כל דבריך שעד עתה היית מדברת ע״י שליח והוא אמרך שם (שמות כ״ד) נעשה ונשמע.

כי קולך ערב – ויאות שישמע מפיך גם מראך נאוה ונכון שתראי לפני. וכן עשו.

{תפקיד החוש המשותף באיחוד החושים}

יונתי בחגוי הסלע – הורה שאחר שלמות החושים החיצוניים הנזכר יצטרך להעלותם אל החוש המשותף פנימה אשר הוא אוצרם, כי בהתאחדם בו יהיו לאחדים ביד השופט עליהם, ויקח ראיה מהם, וזהו הטעם שקראה עתה בשם יונה מפני שלמותו שזכר למעלה ב׳עיניך יונים׳. בחגוי הסלע וכו׳, יראה בחושים העליונים והוא במשותף. בסתר המדרגה, יראה המדרגה [ה]⁠נסתרת מן העין, ששם (ירחקו) [יתאחדו] המראה והשמע יחד, שהם עקר החושים חקוי יותר דק ונסתר, וזו היא המראה והשמע הם הערבים ונאים אל השכל, ותלקח מהם ראיה יותר מן החיצוניים:

בחגוי – ענין בקוע וחריץ כמו שוכני בחגוי סלע (עבדיה א׳:ג׳).

המדרגה – ענין מעלות כמו ונפלו המדרגות (יחזקאל ל״ח:כ׳).

ערב – ענין מתיקות ונעימות כמו וערבה לה׳ מנחת (מלאכי ג׳:ד׳).

נאוה – נאה ויפה.

יונתי בחגוי הסלע – עודה מספרת החיבה שהראה לה החשוק מאז, ואמרה הנה כשהלכתי אחריו אמר לי אתה שמובטחני בך שלא תמיר אותי באחר, כדרך שאין היונה ממירה בן זוגה, בבקשה ממך כשנהיה בדרך במקום מוצנע בבקועי הסלע או במקום נסתר שבין המדרגות, שם הראי לי את מראיך, ושם השמיעי לי את קולך לדבר בי דברי חשק ואהבה כי קולך ערב ומראך נאוה. ולזה אתאוה להקשיב קולך ולהשביע עיני ממראך. והנמשל הוא שאמר ברוך הוא לישראל הנה במדבר מול הר סיני, שם תתראה לפני, ושם אקשיב מאמרך שתשיבי לאמר כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע.

משל:

יונתי – [רואה הוא כי הרעיה לא תוכל עתה להתרחק מן העיר, כי לא יצאה עמו אל המדבר רק אל הכרמים] ממשיל אותה ליונה החבואה בימי הסתיו בחגוי הסלע, וגם אין משוררת אז בקולה כי היא בסתר המדרגה, כאילו מחבאת גופה לבל יתראה וקולה לבל ישמע, מבקש הראיני את מראיך והשמיעני קול שירתך, ומפרש כי קולך ערב. ר״ל אם לא תצאי אל המדבר עכ״פ צאי מן המחבא למען אראך ואשמע קולך.

מליצה:

יונתי – כבר בארנו במבוא המחברת שהדבור הזה לא היה נבואה גמורה במראה ובחזיון רק הערה נבואיית והנפש לא התפשטה אז מן הגוף לגמרי וע״ז ממשיל אותה ליונה החבואה בחגוי הסלע כי נשארה מלובשת בגופה. והנה הדבור שדבר ה׳ אז אל שלמה הוא הבית אשר אתה בונה אם תלך בחקתי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצותי ללכת בהם וכו׳. והיה הבדל בינו ובין הדבור הראשון שדבר אליו בחלום הלילה בגבעון שאז בקש שלמה את החכמה ונתן לו חכמה ולב מבין ובדבור הזה הזהירו על שמירת המצות, לפ״ז בדבור הראשון השפיע עליו שפע חכמה ותבונה על שכלו העיוני ובדבור הזה השפיע עליו שפע יראת ה׳ ואהבתו על שכלו המעשי. וידוע ששכל העיוני והמעשי הם צריכים זל״ז כמ״ש אם אין יראה אין חכמה ואם אין חכמה אין יראה כי החכמה קודם אל היראה קדימת הסבה כי לא עם הארץ חסיד וצריך שיקדים בשכלו העיוני לדעת את מי הוא ירא ואת החקים אשר יעשה האדם וחי בהם. אמנם היראה קודמת אל החכמה קדימת התכלית אל האמצעיים כי תכלית החכמה היא יראת ה׳ כמ״ש תכלית חכמה תשובה ומע״ט. ואחר שבדבור הראשון השפיע עליו חכמה ודעת בא בדבור זה להזהירו על יראת ה׳ ועשות מצותיו שהיא התכלית. והנה מראה הנפש הוא השכל העיוני וקולה הוא השכל המעשי. רצוני שמראה הנפש שזה מורה על עצמותה הנה עצמות הנפש היא ההשכלה שכן נקראת בפי החכמה נפש השכליית. וא״כ ע״י השכל העיוני תראה הנפש את מראה והשכל העיוני הוא ישפוט על הדברים כמו שהם נמצאים להכיר בין האמת והשקר אמנם השכל המעשי הוא ישפוט על הדברים כמו שהם ראוים להיות מה יעשה ומה לא יעשה להכיר בין טוב לרע, וזה קול הנפש כי בזה תשמיע קולה אל כל כחות הגויה לצוות אותה ולהזהירם על הטוב והרע על המצוה ועל העבירה, שע״י הקול יגלה האדם את רצונו וע״י המראה יגלה את עצמותו מה הוא, אמר ה׳ אל נפש שלמה הנה את כלואה בחגוי הסלע מסתרת את מראיך ובסתר המדרגה בלתי משמעת את קולך הראיני את מראיך ע״י שתשכיל בשכל העיוני אשר כבר השפיע ה׳ עליך חכמה בדבור הראשון וגם השמיעני את קולך ע״י שתצוה אל כחות גופך לשמור מצות ה׳ וחקותיו בשכל המעשי שזה הזהירו בדבור הזה ולכן הקדים הראיני את מראיך שהוא קודם בזמן אולם כאשר פירש חשיבותם הקדים כי קולך ערב, כי היראה קודמת אל החכמה בחשיבות כי היא התכלית.

יונתי – את אהובתי הנאמנת לי כיונה, וכמוה נחבאת במקום הסלעים (חגוי ממקור גו או גב) או בסתר הפסגה שלעלות אליה צריך אדם לדלג (עיין מה שכתבתי למעלה פסוק ח׳) ממדרגה למדרגה (שההר עשוי מעלות כמו מעלות בית חורון), הראיתי את מראיך וגו׳.

יונתי – מהו יונתי,⁠¹ אמר הקב״ה אצלי הם כיונה, מפני שנעשים כיונה תמה ושומעין לי, כמו שנאמר ויאמן העם, אבל אצל אוה״ע הם כחיות.⁠² (מ״ר)

יונתי וגו׳ – תנא דבי ר׳ ישמעאל, בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין, ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן, מה עשתה, התחילה צווחת כדי שישמע בעל השובך ויצילה, כך היו ישראל, בשעה שראו את המצרים רודפים אחריהם, לירד לים לא היו יכולין שעדיין לא נקרע, לחזור לא היו יכולין, שכבר הקריב פרעה, מה עשו, התחילו צועקים להקב״ה, ועל אותה שעה אמר הקב״ה יונתי בחגוי הסלע, השמיעיני את קולך, את הקול אין כתיב כאן, אלא את קולך – שכבר שמעתי במצרים. (שם)

יונתי וגו׳ – ר׳ אלעזר פתר קרא בשעה שעמדו ישראל על הים, יונתי בחגוי הסלע, שהיו חבויים בסתרו של ים,⁠³ הראיני את מראיך, הדא הוא דכתיב התיצבו וראי את ישועת ה׳, השמיעיני את קולך – זו השירה שנאמר אז ישיר משה, כי קולך ערב – זה השיר, ומראיך נאוה – שהיו ישראל מראים באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו. (שם)

יונתי וגו׳ – ר׳ עקיבא פתר קרא בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני, יונתי בחגוי הסלע – שהיו חבויין בסתרו של סיני,⁠⁴ הראיני את מראיך – שנאמר וכל העם רואים את הקולות, השמיעיני את קולך זה קול שלפני הדברות, שנאמר כל אשר דבר ה׳ נעשה, כי קולך ערב – זה קול שלאחר הדברות, שנאמר וישמע ה׳ את קול דבריכם,⁠⁵ ומראך נאוה – שנאמר וירא העם וינועו. (שם)

יונתי וגו׳ – רבי יוסי הגלילי פתר קרא במלכיות,⁠⁶ יונתי בחגוי הסלע – שחבויין בסתרן של מלכיות, הראיני את מראיך – אלו מעשים טובים, השמיעיני את קולך, זה התלמוד, כי קולך ערב זה התלמוד, ומראך נאוה אלו מעשים טובים.⁠⁷ (שם)

יונתי וגו׳ – ר׳ הונא ור׳ אחא ב״ר חנינא פתרי קרא באהל מועד. יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויין בסתר אהל מועד,⁠⁸ הראיני את מראיך – כמש״נ (פ׳ שמיני) ותקהל העדה פתח אהל מועד, השמיעיני את קולך, כמו שנאמר וירא כל העם וירנו, כי קולך ערב – זה השיר⁹ ומראך נאוה – כמש״נ (שם) ויקרבו כל העדה, ויעמדו לפני ה׳.⁠¹⁰ (שם)

יונתי וגו׳ – ר׳ תנחומא פתר קרא בבית העולמים,⁠¹¹ יונתי בחגוי הסלע – שהיו חבויין בסתר בית עולמים,⁠¹² הראיני את מראיך, כמש״נ (מלכים א ח׳) אז יקהל שלמה,⁠¹³ השמיעיני את קולך, כמש״נ (דברי הימים ב ה׳) ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד, כי קולך ערב, זה השיר, ומראך נאוה אלו הקרבנות, כמש״נ (מלכים א ח׳) ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו׳.⁠¹⁴ (שם)

הראיני וגו׳ – רבי אליהו פתר קרא בעולי רגלים, הראיני את מראיך אלו עולי רגלים שנאמר שלש פעמים בשנה יראה וגו׳, השמיעיני את קולך – זו קריאת ההלל בנעימה, כי קולך ערב – זה השיר, ומראך נאוה – זה הדוכן.⁠¹⁵ (מ״ר)

כי קולך ערב – אמר שמואל, קול באשה ערוה, דכתיב כי קולך ערב.⁠¹⁶ (ברכות כ״ד.)

כי קולך ערב – א״ר חסדא, קול עבה באשה ה״ז מום, שנא׳ כי קולך ערב.⁠¹⁷ (כתובות ע״ה.)

כי קולך ערב – שאלו התלמידים את ר׳ דוסתאי ב״ר ינאי, מפני מה האשה קולה ערב ואין האיש קולו ערב, אמר להו, זו ממקום שנבראה וזה ממקום שנברא.⁠¹⁸ (נדה ל״א:)

כי קולך ערב – רבי שילא ור׳ יוחנן אמרי, מפני מה נתעקרו אמהות, בשביל שהיה הקב״ה מתאוה לשמוע שיחתן, הדא הוא דכתיב כי קולך ערב.⁠¹⁹ (מ״ר)

1. ולא יונה.

2. סמיך על האגדה דסוטה י״א ב׳ אומה זו לחיה נמשלה, יהודה גור אריה, דן נחש, נפתלי אילה שלוחה, ישכר חמור גרם, יוסף בכור שור, בנימין זאב, דכתיב ביה כתיב ביה, ודלא כתיב ביה כתיב ביה (יחזקאל י״ט) מה אמך לביא בין אריות רבצה, וכ״ה במ״ר כאן, ומה שלא הביאו לענין זה הפסוק מתורה הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, ע׳ מש״כ בתורה תמימה פ׳ שמות בפסוק כי חיות הנה.

3. רומז למ״ש במדרשים שהים נתבקע לאחר שהיו עד צוארם במים.

4. שנכפה עליהם ההר כגיגית, כנודע באגדה דשבת פ״ט א׳. ובילקוט הגי׳ שנתלש ההר ממקומו ובאו ועמדו תחתיו, שנא׳ ותקרבון ותעמדון תחת ההר.

5. נראה דסמיך אסוף הפסוק ויאמר ה׳ אלי הטיבו אשר דברו, וזהו כי קולך ערב, שרצוי ונתקבל.

6. ר״ל בעת שישראל בגולה תחת שעבודן של מלכות.

7. כי בזמן שישראל בגולה אין להם מכל גדולתם כי אם תורה ומעשים טובים.

8. שהיה רק חמשים בחמשים אמה ונקהלו כולם לתוכו על פי נס, כמבואר בויק״ר פרשה מ׳.

9. של הלוים.

10. להֵרָאוׁת וגם יתכן לומר דסמיך אלשון דסמיך לי׳ כי היום ה׳ נראה אליכם, וא״כ היתה אז מראיהם נאוה שזכו למראה כבוד ה׳.

11. כנוי למקדש שלמה, ע״ש הכתוב מכון לשבתך עולמים (מלכים א ח׳).

12. אולי הכונה שהיו חבויין בצלו והיינו שהיה עליהם לסתרה, שהגין עליהם, וע׳ לעיל אות ק״מ.

13. ובשעה שהעדה נאספת למקום אחד היא נראית, וגם יתכן לומר דמכוין להפסוק שבאותו ענין ויסב המלך את פניו ויברך וגו׳ ויאמר ברוך ה׳ אלהי ישראל.

14. וסמיך אסוף הענין ויחנכו את בית ה׳ המלך וכל בני ישראל וגו׳ קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים ארבעה עשר יום והיה המחזה נאוה ונהדר מאוד.

15. יתכן דרומז למ״ש בחגיגה ט״ז א׳ כל המסתכל בכהנים בשעה שעומדים על הדוכן בזמן שביהמ״ק קיים עיניו כהות, וזהו מפני שאז זיו השכינה שורר עליהם ואין העין יכול לסבול ההוד והאורה, ולכן דרשו ומראך נאוה זה הדוכן.

16. היינו קול שאינו מצוי ורגיל, כמו קול זמר מפני שמעורר הלב, והא דמשמע בקדושין ע׳ א׳ דאפילו סתם קול אסור, כתב הרשב״א דהוא משום דהתם איירי בקול מענית שלום, וקול כזה אסור אפי׳ ברגיל מפני שהוא ברגשי אהבה וידידות, ועיין באו״ח סי׳ ע״ה סעיף ג׳ ובאה״ע סי׳ כ״א ס״א.

17. ולכן אם קידש את האשה על מנת שאין בה מומים ונמצא בה מום כזה אין קדושיו קדושין. ואמנם יש להעיר, כיון דעיקר היסוד והלמוד מזה הוא על לשון זה הפסוק כי קולך ערב, והיינו מדיחס למעלת האשה עריבת הקול שמע מינה דההיפך מזה היינו קול עבה הוי מום וחסרון לה, א״כ הלא כן יחס לה למעלותיה ומראך נאוה, וא״כ הלא צ״ל מן הדין דהמכוערת הוי ג״כ מום לענין קדושין, ויותר מזה שהרי אמרו אין אשה אלא ליופי, וצ״ל דבזה לא שייך להגביל מתי היא מכוערת, דיש שלזה נראית מכוערת ולזה אין נראית כזו, וא״כ לאו כל כמיניה לומר דבודאי מכוערת היא. ולבד זה בקידש את האשה ע״מ שאין בה מומים, [דבזה איירי מאמר רב חסדא שלפנינו] ונמצאת מכוערת אינו יכול לבטל קדושיו, יען דלפי מה דקיי״ל אסור לקדש את האשה עד שיראנה, ומכיון שראה אותה וקדשה מוכח שמצאה חן בעיניו, או שסביר וקבל.

18. האיש נברא מן האדמה עפר תיחוח ואין קולו נשמע, משא״כ האשה נבראת מן העצם דכשמכין בו נשמע קול.

19. שיחתן ר״ל תפילתן, כדי שתתפללנה וכמו תפלה לעני וגו׳ ולפני ה׳ ישפך שיחו, וכ״מ ביבמות ס״ד א׳ מפני מה היו אבותינו עקורים לפי שהקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון