×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טו) אֶֽחֱזוּ⁠־לָ֙נוּ֙ שֻֽׁעָלִ֔ים שֻׁעָלִ֥יםא קְטַנִּ֖ים מְחַבְּלִ֣ים כְּרָמִ֑ים וּכְרָמֵ֖ינוּ סְמָדַֽר׃
Catch the foxes for us, the little foxes that ruin the vineyards, for our vineyards are blossoming.
א. שֻֽׁעָלִ֔ים שֻׁעָלִ֥ים =א,ש1,ק-מ ומסורות-א,ל וטברניות ומ״ש
• ל!=שֽׁוּעָלִ֔ים שֽׁוּעָלִ֥ים (כתיב מלא וי״ו בשתי התיבות)
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״געקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
בָּתַר דַּעֲבַרוּ יָת יַמָּא אִתְרָעַמוּ עַל מַיָּא וַאֲתָא עֲלֵיהוֹן עֲמָלֵק רַשִּׁיעָא דִּנְטַר לְהוֹן דְּבָבוּ עַל עֵיסַק בְּכֵירוּתָא וּבִרְכְתָא דִּשְׁקַל יַעֲקֹב אֲבוּנָא מִן עֵשָׂו וַאֲתָא לְאָגָחָא קְרָבָא בְּיִשְׂרָאֵל עַל דְּבַטִּילוּ פִּתְגָמֵי אוֹרָיְתָא וַהֲוָה עֲמָלֵק רַשִּׁיעָא גָּנֵיב מִתְּחוֹת גַּדְפֵּי עֲנָנֵי יְקָרָא נַפְשָׁתָא מִשִּׁבְטוֹי דְּדָן וּמְקַטֵּיל יָתְהוֹן עַל דַּהֲוָה בִּידֵיהוֹן פִּסְלֵיהּ דְּמִיכָה בְּהַהִיא שָׁעֲתָא אִתְחַיַּבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל דִּמְתִילִין לְכַרְמָא לְאִתְחַבָּלָא אִלּוּלֵי צַדִּיקֵי דָּרָא הַהוּא דִּמְתִילִין לְבוֹסַם טָב.
[א] אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים – כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בָּאֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם (יחזקאל ט״ו:ז׳). וּכְשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמִּצְרִיִּים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁכָּבֶה בָּאֵשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דָּעֲכוּ כַּפִּשְׁתָּה כָבוּ (ישעיהו מ״ג:י״ז). כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּכֶסֶף וְזָהָב, הֲלֹא הוּא דִכְתִיב: הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב (דניאל ב׳:ל״ב). כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמִּצְרִיִּים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּעוֹפֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת (שמות ט״ו:י׳). כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בַּאֲרָזִים, הֲלֹא הוּא דִכְתִיב: הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן (יחזקאל ל״א:ג׳). וּכְתִיב: אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וגו׳ (דניאל ד׳:י״ז). וּכְתִיב: וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם וגו׳ (עמוס ב׳:ט׳). כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמִּצְרִיִּים אֵינוֹ מוֹשְׁלָן אֶלָּא בְּקַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ (שמות ט״ו:ז׳). כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמַּלְכֻיּוֹת מוֹשְׁלָן בְּחַיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא (דניאל ז׳:ג׳), וּכְתִיב: קַדְמָיתָא כְאַרְיֵה. כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁל הַמִּצְרִיִּים מוֹשְׁלָן בְּשֻׁעָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים, שִׁמְרוּ אוֹתָם לַיְּאוֹר.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, עֲרוּמִין הָיוּ הַמִּצְרִיִּים, לְפִיכָךְ הוּא מוֹשְׁלָן בְּשׁוּעָלִים, מַה שּׁוּעָל זֶה מַבִּיט לַאֲחוֹרָיו, כָּךְ הָיוּ הַמִּצְרִיִּים מַבִּיטִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְהָיוּ אוֹמְרִים בַּמֶּה נְדוּנֵם, נְדוּנֵם בָּאֵשׁ, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: כִּי בָאֵשׁ ה׳ נִשְׁפָּט (ישעיהו ס״ו:ט״ז). נְדוּנֵם בַּחֶרֶב, וַהֲלֹא כְּתִיב: וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר (ישעיהו ס״ו:ט״ז), אֶלָּא נְדוּנֵם בַּמַּיִם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם עוֹד, כְּדִכְתִיב: כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי (ישעיהו נ״ד:ט׳). אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֵּיכֶם שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם אֲנִי גוֹרְרוֹ לְמַבּוּלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ (תהלים ס״ג:י״א). יַגִּירֻהוּ עַל יְדֵי חָרֶב, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁגְּרָרָן לְחָרְבוֹ שֶׁל יָם. מְנָת שֻׁעָלִים יִהְיוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמָּנָה הַזֹּאת תִּהְיֶה מְתוּקֶנֶת לַשּׁוּעָלִים.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שׁוּעָלִים קַדְמָאָה מָלֵא, תִּנְיָינָא חָסֵר, שֻׁעָלִים כְּתִיב, אוֹתָם הֵם הַשּׁוּעָלִים שֶׁיָּרְדוּ לְשָׁעֳלוֹ שֶׁל יָם.
[ב] אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כְּתִיב: הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ (ישעיהו מ״ג:ט״ז), אֵין זוֹ מִדָּה קָשָׁה. וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה, אֵין זוֹ מִדָּה קָשָׁה, אֶלָּא אֵיזוֹ הִיא מִדָּה קָשָׁה, הַמּוֹצִיא רֶכֶב וָסוּס חַיִל וְעִזּוּז.
אָמַר רַבִּי יוּדָן קִינִיגִין מִכְּלָלָה וְדִיאַרְטֵיהּ עֲתִידִים מִן בְּלֵטָוְורָא דָא דְּיֵחֲתוּ וְיִיטוֹרַד זֶה שָׁטֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם.
אָמַר רַבִּי חָנָן מָה הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת וְהַצְּנוּעוֹת עוֹשׂוֹת, הָיוּ נוֹטְלוֹת בְּנֵיהֶם וְטוֹמְנוֹת אוֹתָם בִּמְחִלּוֹת, וְהָיוּ מִצְרִיִּים הָרְשָׁעִים נוֹטְלִין בְּנֵיהֶם הַקְּטַנִּים וּמַכְנִיסִין אוֹתָם לְבָתֵּיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעוֹקְצִין אוֹתָם וְהֵם בּוֹכִים וְהָיָה הַתִּינוֹק שֶׁל יִשְׂרָאֵל שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ שֶׁבּוֹכֶה וּבוֹכֶה עִמּוֹ, וְהָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָם וּמַשְׁלִיכִין אוֹתָם לַיְּאוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שֻׁעָלִים קְטַנִּים, וְשָׁמְרוּ אוֹתָם לְהַשְּׁלִיכָם לַיְאוֹר. וְכַמָּה תִּינוֹקוֹת הָיוּ שֶׁהִשְּׁלִיכוּ לַיְאוֹר, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, שֶׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה (יחזקאל ט״ז:ז׳). וְרַבִּי לֵוִי אָמַר שִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁכֵּן אָמַר משֶׁה: שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ (במדבר י״א:כ״א). וּמָה הָיוּ הַמִּצְרִיִּים עוֹשִׂים, מְבִיאִים בְּנֵיהֶם מִן הָאִיסְכּוֹלִיּוֹת שֶׁלָּהֶן וּמְשַׁלְּחִים אוֹתָם לְבָתֵּי מֶרְחֲצָאוֹת שֶׁלָּהֶן וְרוֹאִין אֵיזוֹ אִשָּׁה מִיִּשְׂרָאֵל מְעֻבֶּרֶת וְהֵן מְרַשְּׁמִים לִפְנֵיהֶם, וְחוֹזְרִים וְאוֹמְרִים לַאֲבוֹתָם פְּלָנִיתָא יֵשׁ לָהּ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, פְּלָנִיתָא יֵשׁ לָהּ אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים, וַחֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים, לְמִנְיָנָם הָיוּ נוֹטְלִים מִדַּדֵּיהֶן וּמַשְׁלִיכִים אוֹתָן לַיְאוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שֻׁעָלִים קְטַנִּים, תִּפְשׂוּ לָנוּ, הִרְגוּ לָנוּ, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶחֱזוּ לָנוּ, שֶׁשָּׁמְרוּ אוֹתָנוּ לַיְאוֹר.
[ג] רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה. רַבִּי יוּדָן אָמַר: שֻׁעָלִים קְטַנִּים, אֵלּוּ עֵשָׂו וְדוּכְסֶיהָ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם (עבדיה א׳:ב׳), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁמְגַדֶּלֶת אִיסְפָּתָּרִין לַמֶּלֶךְ, וְהָיְתָה שָׁם אִשָּׁה אַחַת וְיָלְדָה בֵּן נַנָּס אֶחָד, וְהָיְתָה קוֹרֵאת אֶת בְּנָהּ מַקְרוֹ לִיפַארוֹס, אָמְרָה לָהֶם בְּנִי מַקְרוֹ לִיפַארוֹס וְאֵין אַתֶּם עוֹשִׂים אוֹתוֹ אִיסְפַּסְתּוֹרִין. אָמְרוּ לָהּ אִם בְּעֵינַיִךְ מַקְרוֹ לִיפַארוֹס אֵינוֹ בְּעֵינֵינוּ אֶלָּא נַנָּס שֶׁבַּנַּנָּסִים. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֵשָׂו זֶה הָרָשָׁע אָבִיו קְרָאוֹ גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל (בראשית כ״ז:א׳), אִמּוֹ קָרְאָה אוֹתוֹ גָּדוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל (בראשית כ״ז:ט״ו), אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם בְּעֵינֵיכֶם הוּא גָּדוֹל, בְּעֵינַי הוּא קָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם (עבדיה א׳:ב׳), וְאִין רַב הוּא לְפוּם תּוֹרָא טַבָּחַיָּיא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: כִּי זֶבַח לַה׳ בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם (ישעיהו ל״ד:ו׳). מְחַבְּלִים כְּרָמִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: כִּי כֶרֶם ה׳ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל (ישעיהו ה׳:ז׳). וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר: אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי (מיכה ז׳:א׳). רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר: שֻׁעָלִים קְטַנִּים, אֵלּוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ (משלי ל׳:כ״ד). מְחַבְּלִים כְּרָמִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כֶרֶם ה׳ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר, מִי גָרַם לִכְרָמֵנוּ לִהְיוֹת סְמָדַר: וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם אִישׁ גֹּדֵר וגו׳ וְלֹא מָצָאתִי (יחזקאל כ״ב:ל׳), אִלּוּלֵי נֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב.
אחזו לנו שועלים – אלו המצרים הזקנים.
קטנים – אלו בניהם שהיו רעים לישראל יותר מן הגדולים שהיה נכנס לתוך ביתו של ישראל ורואה יונק ומיסרו.
מחבלים כרמים – אלו ישראל הגדולים.
וכרמינו כמדר – אלו היונקים שכך כונתם של מצרים אמרו הרי אנו הורגים קטנים והגדולים מתים והנקבות נשאות למצרים ונמצא זרעו של אברהם כלה מן העולם.
אחזו לנו שועלים – אלו המצריים הזקנים.
שועלים קטנים – אלו בניהם שהיו לישראל רעים מן הגדולים שנאמר ויעש להם בתים, ותינוקי ישראל נתפשים על ידיהם.
מחבלים כרמים – אלו הגדולים.
וכרמינו סמדר – אלו היונקים (ברמז שס״ח).
דבר אחר: אחזו לנו שועלים – א״ר שמעון בן אלעזר מה השועל הזה ערום ומביט לאחוריו, כך המצריים נתחכמו בשעבודן של ישראל שנאמר הבה נתחכמה לו, אמרי לא נדונם אלא במים שנאמר כי מי נח זאת לי וגו׳, אמר הקב״ה חייכם אתם נגררים בו שנאמר יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו, אמר ר׳ ברכיה שועלים קמא מלא, תנינא חסר, אותם השועלים עלו לשעלו של ים שנאמר מי מדד בשעלו מים.
אצ׳בטו לנא ת׳עאלב, ת׳עאלב צג׳אר מפסדין אלכרום, וכרומנא סמנדר.
תפשו לנו שועלים, שועלים קטנים משחיתי הכרמים, והכרמים שלנו סמדר (שהתחילו פרחיהם להיפתח).
ונראה כי ענין אחזו לנו שועלים הם פרעה וחילו.
שועלים קטנים הם מלך עמלק ומלך ערד. ומה אותם קטנים מפני שהם מן העמים הקטנים שנולדו באחרונה שנ׳ ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר, ועמלק מקטנה שבפילגשים שנ׳ ותמנע היתה פילגש (בראשית לו יב).
וענין וכרמינו סמדר, חכמת האומה כי טרם למדה מוסר, והיתה עיפה ויגיעה ולא היתה יראת ה׳ לנגד עיניו שנ׳ ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כח יח).
אחזו לנו שועלים – שמע הקב״ה את קולם, צוה את הים ושטפם, זהו: אחזו לנו את השועלים הללו – הקטנים עם הגדולים, שאף הקטנים היו מחבלים הכרמים בעוד כרמנו סמדר – שהענבים דקים. כשהיתה בת ישראל יולדת זכר, היא טומנתו. והיו המצריים נכנסין לבתיהם ומחפשין את הזכרים, והתינוק טמון והוא בן שנה או בן שתים.⁠א והם מביאים תינוקות בבית, והתינוק מצרי מדבר ותינוק ישראל עונהו ממקום שטמון שם, והם תופסין אותו ומשליכים אותו ליאור. ולמה קראם שועלים? מה השועל הזה מביט לפנות לאחוריו לברוח,⁠ב אף מצריים מביטים לאחוריהם:⁠ג אנוסה מפניד ישראל (שמות י״ד:כ״ה).
שעלים קטנים – כתיב חסר ו״ו, על שם שהים נפרע מהם שנמדד בשעלו של מקום.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34 (לפני שתוקן). בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 142: ״שנתים״.
ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״לברוח״.
ג. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5 נוסף כאן: ״שנ׳⁠ ⁠⁠״. בכ״י אוקספורד 142 נוסף כאן: ״ואמרו״.
ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778 נוסף כאן: ״בני״.
Seize for us the foxes – The Holy One, Blessed Is He, heard their voice; He commanded the sea, and it washed them away. That is [the meaning of], "Seize for us the foxes,⁠" [i.e.,] the little one with the big ones, for even the [Egyptian] little ones were destroying the vineyards,⁠1 when our vineyards were still "with tender grapes,⁠" when the grapes were tiny.⁠2 When a Jewish woman would give birth to a male and hide him, the Egyptians would enter their homes and search for the males, but the baby was hidden, and he was a year or two old. They would bring a baby from an Egyptian home; the Egyptian baby would speak, and the Jewish baby would answer him from the place where he was hidden, and they would seize him and cast him into the river. Now why does [Scripture] call them foxes? Just as the fox looks to turn back and flee, so too did the Egyptians look behind them, as it is stated, "I shall flee from before Yisroel.⁠"3
Little foxes – It is written without a vav שֻׁעָלִים, because He punished them through water, which was measured with the stride [=שַׁעַל of the Omnipresent.⁠4
1. I.e., the Bnei Yisroel.
2. I.e., the children were young.
3. Shemot 14:25.
4. See Yeshayahu 40:12.
אחזו לנו שועלים – לשעבר היו המצריים תופשין התינוקות ומשליכין אותם ליאור שנאמר שועלים קטנים למימי היאור שנאמר מי מדד בשעלו מים. לכך הוא חסר וי״ו ולמה נקראו המצריים שועלים כשם שהשועלים חוזרין לאחוריהם כך המצריים היו חוזרין ורואים לאחוריהם אמרו אם נפילם באש הרי כבר השחית את סדום ואת עמורה באש. אלא נפילם במים שכבר נשבע י״י שלא יביא מבול לעולם. והם לא ידעו שהשם לא יביא עליהם מבול אלא יביאם ויפילם לתוך הים.
וכרמינו סמדר – כל שהיו משחיתים בישראל הם פרין ורבין. שנאמר וכאש יענו אותם כן ירבה וכן יפרוץ. ולעתיד ד׳ מלכיות שהם שלטו בישראל נקראו שועלים. על שהערימו סוד על ישראל שנאמר על עמך יערימו סוד. ואין לך ערום כחיות. כשעלים קטנים זו מלכות הרשעה. עשו אבי אדום שנאמר הנה קטון נתתיך בגוים. [ואעפ״י שאביו קראו גדול שנאמר בנו הגדול והקב״ה קראו קטון שנאמר הנה קטון נתתיך בגוים] והם מחבלים כרמים. כרם י״י צבאות בית ישראל שהורגין ומחבלין בכל דור ודור.
וכרמינו סמדר – כענין שנאמר לא מאסתים ולא נעלתים לכלותם להפר בריתי אתם. כי לא יטוש י״י את עמו ונחלתו לא יעזוב.
אחזו – לשון פַעְלו, כמו: מדוע אֶחֶרו פעמי מרכבותיו (שופטים ה׳:כ״ח).
וכרמינו סמדר – מוסב על הגפנים סמדר (שיר השירים ב׳:י״ג).
CATCH – The word אחזו is in the perfect aspect,⁠1 like the word אחרו, in the phrase "why is his chariot so long in coming?⁠" (Judg. 5:28).
OUR VINEYARD IS IN BLOSSOM – This phrase refers to "the vines in blossom" (Song of Songs 2:13).
1. According to the commentary of Ibn Ezra the word is an imperative form.
אחזו – לשון צווי, וכמשקלו: שחדו בעדי (איוב ו׳:כ״ב). ויש להם שלישי במקרא, והוא: אהבו את י״י כל חסידיו (תהלים ל״א:כ״ד).
מחבלים – משחיתים, כמו וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה׳:ה׳).
אמרה לנערותיה: לכו לכרם ושמרוהו מן השועלים,
She says to her attendants, Go ye to the vineyard and guard it from the foxes,
אחזו לנו שועלים – הם עובדי העגל.
Take as the foxes. The worshippers of the calf.
אחזו – לשון צווי, כמו אהבו את י״י (תהלים ל״א:כ״ד) שחדו בעדי (איוב ו׳:כ״ב).
מחבלים – משחיתים, כמו וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה׳:ה׳).
אחזו לנו שועלים – הם עובדי העגל.
כרמים – הם ישראל.⁠א
ועוד הכרם היה סמדר.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 488 (במקום ״כרמים הם ישראל״): ״שהשחיתו כרם י״י שהם ישראל״.
והיא גם אמרה, בעתא הייתה בשדה, לעבדיה: אחזו לנו שועלים – איזהו שועלים, שועלים קטנים שהם מחבלים כרמים.
וכרמינו סמדר – נעשה סמדר.
א. בכ״י: העת.
אחזו לנו שועלים – לפי שהמשילה ליונה המסתתרת מפני השועלים המזיקים לה, אמר לה דרך משל: כבר נאחזו השועלים שאת יראה מהן. והשועלים הוא הצנה המזיק לה, ויכולה לצאת ולטייל בכרמים כי כבר עבר הסתו שהיתה יראה ממנו, כמו היונה היראה מן השועל. וגם השועלים קטנים המחבלים הכרמים ואוכלים הסמדר גם הם נאחזו – ואינן מחבלים כרמינו, ולכך נאה לצאת ולטייל בכרמים ולראות סמדר כרמינו.
שועלים – ראשון אינו ממש שועלים, אלא דברים המזיקין לה, כמו השועל המזיק היונה. ושועלים שני – ממש.
אחזו לנו – כמו: נאחזו בשבילנו.
וגם אמר לי כדי לפתותי לצאת, בואי וראי שאחזו לנו – השועלים המחבלים את הכרמים ובו דבר שמחה לאחוז אותם, כי היו מפסידים אותנו. ועוד כי עדיין שמא יש שם מהם, ואם לא נלך יפסידו כרמינו שהם סמדר ורבות נפסיד. כך מביא דברים ועלילות שאֵלך.
אחזו לנו שועלים – אלו המצרים. שועלים קטנים – מצריים קטנים1. כי המצרים היו מביאין מצריים קטנים, וגורמים שהיו בוכים, ותינוקות מישראל שהיו נחבאים בוכים כנגדם, והיו מוציאין אותם ומשליכים אותם ליאור, הרי על ידי הקטנים נשבו אלו הקטנים2, לכך חסר כתיב. שעלים גי׳ הן המצריים. אחזו לנו – כלומר למלאכים אמרו אחזום לנו.
דבר אחר, שעלים כתיב – שעל ים, המצריים שרודפים ישראל על הים3.
דבר אחר, שעלים קטנים – אלו בני עשו, שנאמר בהן ״הנה קטן נתתיך״4. שועלים אותיות עשו.
דבר אחר, שעלים שעלים ב׳, אלו ב׳ אומות מחריבי בית, בבל ואדום. וזהו מחבלים כרמים. כרמים אלו ישראל. כרמים וכרמינו סמדר ר״ת כוס. ישתו האומות כוס התרעלה5 על ככה.
מראש שיר השירים עד שעלים ש׳ תיבות, וכתיב אחזו לנו שעלים וכתיב בשמשון ״וילכד שמשון שלש מאות שועלים״6, וזהו אחזו לנו שועלים.
ש׳ תיבות עד שועלים, חכמים הראשונים היו יודעים ש׳ ממשלי שועלים7.
1. תרגום
2. סוטה יב., שיר השירים רבה, שיר השירים זוטא, רש״י
3. ראה שיר השירים רבה
4. עובדיה א:ב, מדרש לקח טוב, ראה תרגום
אחזו לנו שועלים רמז להשמדתם של רשעי ישראל, כמו המוסרים והמשתלטים עליהם העמלים כדי לפגוע בהם, או לפגוע באחד מהם, כדי שיתקרבו בדרך זו אל אומות העולם. קרב הזמן עד אשר כאשר יגאל אלוהים את ישראל לא יהיו הרשעים האלה נוכחים בגאולה ולא יראוה. לעומת זאת הצדיקים הרי שהם יראו את האושר ויתחברו לגאולה ויביטו במלכם ואדונם, והוא יהיה חלקם והם יהיו חלקו.
אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר – מפני שבכאן מונעים אחרים מההשגה האמתית בדברים זולת ההמשך אל ההנאות הגופיות והם ההטעאות אשר יקרו מצד המחשבה והדמיון עד שנחשוב במה שהוא מקרי שהוא עצמי ונחשוב במה שהוא נמצא שהוא בלתי נמצא או הפך הנה ראוי שיוסרו תחלה אלו המונעים. וזה אמנם יהיה במלאכת ההגיון כי היא אמנם תיישיר השכל להשמר מאלו ההטעאות ולקחת הדרכים והסדרים אשר בהם יפול האמת בדבר דבר. ואמר השכל שראוי תחלה שיאחזו להם אלו המונעים פן ישחיתו מה שישתדל בהשגתו וכבר יקל להם השחתתו מפני שהם עדיין בתחלת ההשגה. ואמר ממשל שיאחזו להם אלו השועלים אשר הם ואם הם קטנים הם מחבלים כרמים וישחיתום מעשות פרי כל שכן שצריך להם האחז אלו השועלים מפני שהכרם אשר להם הוא סמדר רצוני שכבר התחיל להוציא פריו הוצאה חלושה ולזה ישחת בפחותה שבסבות.
ולרמוז אל שכבר קרה שנתחדשו דברים שהפרידו ביניהם וסבבו לעכב חבורם אמרה אחזו לנו וגו׳ ואמר כי להיותם בתחלת אהבתם יספיקו אלו השועלים קטנים לבלבלה ככרם בעודה והנה לזה ראתה כי העת דודים ואפשר לדחות זמן חיבורם ומקומו.
ולפי שתכף ומיד סרו מהר בעגל ובמרגלים ולא נמשך ענינם כמו שראוי, לזה אמר אחזו לנו שועלים – וזה שהערב רב והאספסוף גם המרגלים כלם היו כשועלים קטנים לחבל הכרם אשר היתה סמדר ונקלה להשחית.
{תפקיד הכוח המדמה כשועל בכרם}
אחזו – הורה מאחר היותם החושים במשותף כי מטבעו להרכיב ההרכבות בהוויות אין למו מציאות חוץ לנפש, ובאותו הכח ימצאו תחבולות וערמומיות, ולכן קראם בשם המפורסם בבעל תחבולות והוא השועל, ואמר כי אז אחזו לנו שועלים בצורות אשר במשותף, לא השועלים המפורסמים רק אחרים קטנים מחבלים כרמים, כי לא יפנו דרך כרמים אחר שלא יבא מהם מושכל שלם המכונה ביין, וכרמנו בעודו בהתחלתו סמדר, כי אז אין לנו מאזנים לברר שקרותו. אמנם אחר שהם אמרו (שהש״ר ב, ד) ׳הביאני אל בית היין׳ (לעיל ב, ד) רבי מאיר אומר הושלט בי יצר הרע, אמר לו ר׳ יהודה דייך רבי מאיר, אין דורשים שיר השירים לגנאי של ישראל אלא לשבחן של ישראל, ולכן יותר נראה שאמר שבח אחד שנמצא בו בכח המשותף ומצייר שהוא הכח הדמיוני שכבר אמרנו, שעם היותו פעמים רבות מעיק אל השכל למה שפעלו הפך פעל השכל, ובערך זה נקרא שועל קטן בערך השכל שהוא גדול, וזהו מחבל כרמי השכל כאמור, ולכן אנו צריכים אליו בזאת ההשגה הנבואית העליונה אשר עקר השיר בו, מאחר שמדרכה תושג על ידי מלאך, ולכן אמר בלשון צווי אחזו לנו שעלים, על דרך ׳אהבו את ה׳⁠ ⁠׳ (תהלים לא, כד), כי צריכים אנו לצורות הנמצאות במצייר, אוצר המשותף הנזכר, שועלים שמדרכם לחבל שאר הכרמים, הם מושכלות השכל, אבל בהם כרמנו סמדר כי על ידם נצליח ונחזה פני המלאך אמצעי הנבואה כדעת הרב (מורה נבוכים ב, לו), וזהו שבחו, כי באמצעותו יגיע הדבוק. וזהו שסמך ואמר:
שעלים שעלים. במדרש שמות פ׳ כ״ב ושיר השירים רבה על פסוק זה אמר ר׳ ברכיה שועלים קדמאה מלא תניינא חסר שעלים כתיב על שם שעלו של ים ע״כ והביאו ג״כ רש״י ז״ל וכן מצאתים במקצת ספרים כ״י אך ברוב ספרים שניהם חסרים ומסרה דילהו שועלים ב׳ מלאים בקריה וסימנהון ויפן זנב אל זנב שועלים הלכו בו וכתב במכלל יופי אף על פי שחסרו הוא״ו אחר שמקומו וא״ו תאריך קריאתו כמו עם הוא״ו נר׳ שאין בו געיא עכ״ל.
שועלים – שם חיה מה.
מחבלים – משחיתים כמו וחובל עול (ישעיהו י׳:כ״ז).
אחזו לנו שעלים – רוצה לומר עם כי אז נפרדה החברה, כי בני אדם ערומים כשועלים אחזו אותנו בהסתתם ופיתויים להיות נפרדים זו מזו לבל התקרב.
שועלים קטנים מחבלים כרמים – בזה תפרש היאך היה מהאפשר לעשות פירוד בין החשוקים, ותאמר הלא אף שועלים קטנים יכולים הם להשחית את הכרמים בעוד שכרמינו סמדר, כי אז נוח להשחית וכאילו תאמר לפי שעדיין לא הוחזקה האהבה כי היתה בתחלתה, לכן מצאו ידי האנשים ההם הערומים כשועלים לעשות פירוד. והנמשל הוא לומר הנה הערב רב והאספסוף אשר עלה עמי הם פתוני לעבוד את העגל ויכלו לי, כי אז עדיין לא נשרשה בלבי אמונת המקום ברוך הוא, ומצאו יד לעשות פירוד ביני ובין המקום ברוך משך ארבעים שנה ששהיתי במדבר.
משל:
אחזו – עתה יספר איך התיחדה הרעיה עם דודה. והלא לא התרחקו מן העיר רק היו בין הכרמים, ושם היו ג״כ בנות ירושלים השומרות אותה, ואיך לא השביתו את החבור הלז? מספר כי הרעיה שלחה את בנות ירושלים מאתה שיצאו לאחוז את השועלים המחבלים את הכרמים, ואמרה להן אחזו לנו שועלים, כי השועלים הקטנים הסובבים בכרם הם המחבלים את הכרמים, וכרמינו הוא סמדר, אחזו אותם בל ישחיתוהו, ובתוך שהלכו הבנות לצוד את השועלים, בתוך כך נשארה לבדה עם דודה, שעז״א דודי לי וכו׳ [גם הסתירה תוך משכיות כסף תפוחי זהב, כי שמשון ע״י שנתנו את ארוסתו לאיש אחר ופלשתים לא מיחו בדבר, לכד שלש מאות שועלים וישלחם להשחית את הכרמים והן אלה השועלים יצאו ג״כ לחבל הכרם על שנלקחתי מדודי אישי וארוסי צאו אחזו אותם.
מליצה:
אחזו – כבר בארנו כי בדבור זה לא התרחקה הרעיה מן העיר ר״ל לא התפשטה נפש שלמה מן הגויה כי לא היה נבואה גמורה. והפסוק הזה מצייר איך התיחדה נפש שלמה עם דודה העליון והיא עדיין בגויה ואיך לא השביתו בנות הגויה וכחותיה את הדבוק הזה, מספר כי נפש שלמה שלחה את כחות הגויה לאחוז שעלים קטנים מחבלים כרמים, השועלים הוא הציור לכחות הדמיון כי הפקחות של השועל בא מצד כח דמיונו יותר מיתר בעלי החיים לחשוב ערמומית בעזר כח המדמה שלו, ובעת תהיה הנבואה בלתי שלמה שהנפש לא התפשטה מן הגויה אז יתערבו מחזות כחות הדמיון עם השגת השכל ועי״ז יראו הנביאים צורות ותמונות כמ״ש וביד הנביאים אדמה שזה בא מצד תערובות כח הדמיון ואז בעת יתעסקו בנות החומר בציורי הדמיון ובתמונותיו יפשיט השכל ההשגה הזכה אשר ישיג ע״י שפע ה׳ השופע עליו וישיג ברוח ה׳ עליו. וזה מצייר פה שהרעיה נפש שלמה שלחה נערותיה כחות החומריות לאחוז השועלים ר״ל להתעסק בהדמיונות אשר יפיץ אז הכח המדמה ויוליד מחזות ודמיונות (כמו שצייר פה ציור ביאת דודו העליון ששומע קולו ורואהו מדלג על ההרים כצבי וכעופר שכ״ז הוליד המדמה בחזיונו מצד התערבו בהשגה זו) ובעוד עסקו בנות החומר בדמיונות האלה המתיחסים אל החושים ואל השגות חומריות הפשיט השכל מהם את השגתו הזכה הנבואיית והתיחדה הנפש עם דודה, ובארה כי השועלים האלה מחבלים כרמים והכרם סמדר ר״ל כי מבואר אצלי בכל ספר זה שהנבואה נמשלת אל היין שימליץ שמחת הנפש בהשגה. והנה בנבואה הראשונה שהיתה נבואה גמורה אמר הביאני אל בית היין, סמכוני באשישות, כי הנפש התפשטה מן החומר וכחותיו ולא התערב עמה הכח המדמה ושתתה יין המשומר בענביו אמנם נבואה זו שלא היתה נבואה גמורה לא שתתה אשישי יין רק נמשל לכרמים שממנו יצאה יין שהיא מליצה שהיה רוח הקדש וכעין התחלה והכנה לנבואה כמו שהכרם הוא הכנה אל היין וגם התחלה זו לא היתה במלואה ושלמותה רק נדמה ככרם שהוא סמדר שעדיין לא הבשילו אשכלותיו ענבים. וזה שבארה שמטעם זה יתעסקו כחות החומריות לאחוז השועלים שהם ציורי הדמיון ותמונותיו שזה יען שהכרם סמדר ר״ל שהנבואה בלתי שלמה ועי״כ רבו בה ציורי הדמיון והם מחבלים את הכרם ר״ל משחיתים את הנבואה ומאפילים אורה ומערבים בהשגותיה מחזות ודמיונות. לכן יאחזו כחות החומר את ציורי הדמיון עד שבתוך כך תתיחד הנפש עם דודה העליון לחזות בנעם ה׳ ולשמוע דברות קדשו [וגם יאמר כפי הציור השני שכמו שחבלו השועלים כרמי תמנתה ע״י שניתנה אשת שמשון לאיש אחר כך יחבלו השועלים שהם כחות הדמיון את כרם הנבואה ע״י שנתנה הרעיה נפש שלמה אל המלך שלמה ר״ל ע״י שהתערבה בחומר ולא יכלה להתפשט ממנו ולהתחבר עם דודה העליון ב״ה].
אחזו וגו׳ – בכל זה היא איננה יוצאת אליו רק משמעת קולה בשיר אהבים השגור אז בפיהם ודיבור ראשון שלו הוא אחזו לנו עד סמדר.
אחזו לנו שעלים – שועלים אלו המצרים שהיו ערומין כשועלים1 [ומהו אחזו לנו ששמרו את ילדי ישראל להשליכן ליאור].⁠2 (שם)
אחזו לנו שעלים – בשעה שגזר פרעה כל הבן הילד היאורה תשליכוהו היו המצרים משלחין בניהם לבתי מרחצאות ורואין איזו אשה מישראל מעוברת וחוזרים ואומרים לאבותיהם, לפלניתא ג׳ חדשים, לפלניתא ד׳, לפלניתא ה׳, ולמנינם היו נוטלין אותן מדדיהן ומשליכין ליאור, הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים קטנים, ששמרו אותנו ליאור.⁠3 (שם)
אחזו לנו שעלים – א״ר ברכיה, שועלים קדמאה מלא, תנינא חסר – שעלים כתיב, אותם הם השועלים שירדו לשעלו של ים4 (מ״ר)
שעלים קטנים – א״ר חנן, [בשעה שגזר פרעה כל הבן הילד היאורה תשליכוהו] היו בנות ישראל נוטלות בניהן וטומנות אותן במחילות,⁠5 והיו המצרים נוטלים בניהם הקטנים ומכניסין אותן לבתיהן של ישראל ועוקצים אותם והם בוכין והיה התינוק של ישראל שומע קול חבירו שבוכה ובוכה עמו והיו נוטלין אותן ומשליכין ליאור, הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים שועלים קטנים.⁠6 (שם)
שעלים קטנים – רבי ברכיה אומר, שועלים קטנים אלו ארבע מלכיות, שנאמר (משלי ל׳) ארבעה הם קטני ארץ.⁠7 (שם)
מחבלים כרמים – כרמים אלו ישראל, שנאמר (ישעיהו ה׳) כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל. (שם)
וכרמינו סמדר – מי גרם לכרמנו להיות סמדר, בשביל (יחזקאל כ״ב) ואבקש מהם איש גודר גדר ועומד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי.⁠8 (שם).
1. שהיו מתמשכלין ומתחכמין איך לאבד את ילדי ישראל, כפי שיתבאר בדרשות הבאות.
2. יתבאר בדרשות הבאות.
3. ר״ל שאחזו בהם להשליכם ליאור. וגם קרוב לומר דלפי ענין דרשה זו דרשו אחזו מלשון חזיון ומראה, כלומר שחזו והסתכלו בתולדתן וגדולן של הילדים, כמבואר.
4. ר״ל שהיה נפרע מהם במים שנמדדו בשעלו של מקום כדכתיב (ישעיהו מ׳) מי מדד בשעלו מים. וכנראה מפרש לשון הפסוק שאותן השועלים נאחזו בשעלים כלומר בים. ומה שכינה הכתוב את הים בלשון שעלים, יתכן משום דבהרבה מקומות רגיל הכתוב לתפוס בלשון נופל על לשון, כמו בשופטים ט״ו חמר חמרתים [עיי״ש ברלב״ג] ובמיכה א׳ בתי אכזיב [שם מקום] לאכזב, וכ״כ רש״י בפרשה בראשית בפסוק ואתה תשופנו עקב, יעו״ש, וכיון שכינה כאן הכתוב את המצריים בשם שועלים תפס גם את הים בלשון שעלים על שם הכתוב מי מדד בשעלו מים. והנה לפנינו שניהם חסרים [עי׳ במ״ש], אמנם כבר כתבו תוס׳ בשבת נ״ה ב׳ דמצינו בהרבה מקומות דחז״ל מחולקים עם המסורה שלנו.
5. מחילות הם מין מערות תחת הקרקע [מלשון הכתוב (ישעיהו ב׳) במחלות עפר].
6. והוי פי׳ הכתוב אחזו לנו שועלים גדולים על ידי שועלים קטנים מחבלים כרמים, כרם ישראל, וכרמנו סמדר, בעוד שהכרם רך וקטן, ומשל הוא לילדים עוללים.
7. והם בבל, מדי יון ואדום, שכולם שעבדו בישראל, והראיה מהפסוק שמביא סמך על סופו, והמה חכמים מחוכמים, והכונה שאע״פ שלא היתה גדולה מלכותם בכ״ז רבה חכמתם בזה שהתחכמו להרע לישראל, ומכוון הענין להלשון שועלים, שהם ערומים וחכמים.
8. הלשון צריך תקון קצת, וצ״ל מי גרם לכרמנו להיות מחֻבָּל וכרמנו סמדר, בשביל ואבקש מהם איש גודר גדר וגו׳, ור״ל לכן עלו שועלים בפרצות לחבל כרמים בשביל שכרמנו סמדר, ענבים שלא בשלו, ור״ל שאין בהם צדיקים גמורים, שבמעשיהם יהיו יכולים לעמוד בפרץ ויגינו ויצילו. וגם אפשר לפרש כונת הדרשה ע״פ הכתוב (הושע ב׳) ונתתי לה את כרמיה משם ותרגומו ואמני לה ית פרנסיה, הרי דכרמים כנוי לפרנסים, [וע״פ זה י״ל מה שבכ״מ מכונים סנהדרין בשם כרם], וזהו שאמר וכרמנו סמדר שאין מי שיעמוד בפרץ, כלומר אין מנהיגים ופרנסים נאמנים וחשובים.
ואז בתחילת האהבה נפרדנו כי1 אֶחֱזוּ לָנוּ – אחזו אותנו בני אדם ערומים2 כְּשׁוּעָלִים והסיתו אותנו להיות נפרדים זה מזו3, כי אף שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים – משחיתים את4 הַכְּרָמִים בהיותם סמדר שקל להשחיתם5, וּכְרָמֵינוּ הרי סְמָדַר6, ולכן הצליחו האנשים הללו לחבלם ולהשחיתם7:
1. מצודת דוד.
2. שם.
3. שם.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. ענבים דקים בתחילת פריחתם, וראה לעיל ביאור בפס׳ י״ג.
7. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת הערב רב והאספסוף אשר עלה עימי הם פתוני לעשות את העגל ולעבוד לו, והצליחו להסית אותי כי אז עדיין לא נשתרשה בליבי אמונת המקום ברוך הוא, והצליחו לעשות פירוד ביני ובין הקב״ה במשך ארבעים שנה ששהיתי במדבר, מצודת דוד. ומדרש רבה ורש״י ביארו שכאשר צעקו בנ״י ושמע הקב״ה את קולם צווה את הים ושטפם, זהו אחזו לנו השועלים הללו הקטנים עם הגדולים, שאף המצרים הקטנים היו מחבלים את הכרמים בעוד כרמנו סמדר, דהיינו כשהיתה בת ישראל יולדת זכר והיא מחביאתו, היו המצרים נכנסים לביתה ומביאים תינוקות מבית מצרי, והיה התינוק המצרי בוכה ותינוק ישראל עונהו ממקום שטמון שם, והיו תופשין ומשליכין אותו ליאור.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ פשטאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפירוש מחכמי צרפתפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״געקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144