×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ה) סַמְּכ֙וּנִי֙ בָּאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּי⁠־חוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃
Sustain me with grapes, refresh me with apples; for I am love-sick.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״געקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
וּבְעִידָן דִי שְׁמָעִית יָת קָלֵיהּ דִי מִתְמַלֵל מִגּוֹ שַׁלְהוֹבִית אִישָׁתָא זַעִית וּרְתַעִית בָּתְרַי מִן רְתֵיתָא בְּכֵן קְרֵיבִית לְוָת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַאֲמַרִית לְהוֹן קַבִּילוּ אַתּוּן קָל פִּתְגָמֵי דַּיָי מִגּוֹ אֶשָׁתָא וְאַעִילוּ יָתִי לְבֵי מִדְרַשָׁא וְסַעִידוּ יָתִי בְּפִתְגָמֵי אוֹרָיְתָא דַּעֲלֵיהוֹן אִתְבַּסַּם עָלְמָא וְהַבוּ רְדִידִין עַל צַוְארִי מִפְּשַׁר מִלַּיָּא קַדִּישַׁיָּא דִּמְתִיקָן עַל מוֹרִיגִי כְּתַפּוּחֵי גִּנְּתָא דְּעֵדֶן וְאֵיהֵי עָסְקָא בְּהוֹן מָאִים אַתַּסֵּי בְּהוֹן אֲרוּם מַרְעַת חִבְּתָא בְהוֹן אֲנָא.
[א] סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת – בִּשְׁתֵּי אִשּׁוֹת, בְּאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה וּבְאֵשׁ שֶׁל מַטָּה.
דָּבָר אַחֵר: סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת – בִּשְׁתֵּי אִשּׁוֹת, תּוֹרָה בִּכְתָב וְתוֹרָה בְּפֶה.
דָּבָר אַחֵר: סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת – בְּאִשּׁוֹת הַרְבֵּה, בְּאִשּׁוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְשֶׁל מוֹרִיָה, וְשֶׁל סְנֶה, וּבְאִשּׁוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, וְשֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה.
דָּבָר אַחֵר: סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת – אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת הַמְּאוּשָׁשׁוֹת. רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים, אֵלּוּ הַהַגָּדוֹת שֶׁרֵיחָן וְטַעֲמָן כַּתַּפּוּחִים. כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל חֳלָאִים שֶׁאַתָּה מֵבִיא עָלַי, בִּשְׁבִיל לְאַהֲבֵנִי לָךְ.
דָּבָר אַחֵר: כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי – אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל חֳלָאִים שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְבִיאִין עָלַי בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.
דָּבָר אַחֵר: כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי – אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי חוֹלָה, אֲהוּבָה אֲנִי לוֹ. תָּנֵי עַד שֶׁלֹא יֶחֱלָה אָדָם, אוֹכֵל מַה שֶּׁמּוֹצֵא, כֵּיוָן שֶׁחָלָה מְבַקֵּשׁ לֶאֱכוֹל כָּל מִינֵי תַּעֲנוּגִים.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְשֶׁעָבַר הָיְתָה הַתּוֹרָה כְּלָל, וְהָיוּ מְבַקְּשִׁין לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִשְׁנָה וּדְבַר תַּלְמוּד, וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין הַתּוֹרָה כְּלָל, הָיוּ מְבַקְּשִׁין לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִקְרָא וּדְבַר אַגָּדָה.
אָמַר רַבִּי לֵוִי לְשֶׁעָבַר הָיְתָה פְּרוּטָה מְצוּיָה וְהָיָה אָדָם מִתְאַוֶּה לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִשְׁנָה וַהֲלָכָה וְתַלְמוּד; וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין הַפְּרוּטָה מְצוּיָה, וּבְיוֹתֵר שֶׁהֵן חוֹלִים מִן הַשִּׁעְבּוּד, אֵין מְבַקְּשִׁין לִשְׁמֹעַ אֶלָּא דִּבְרֵי בְּרָכוֹת וְנֶחָמוֹת.
[ב] תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לְמָה הָיוּ דּוֹמִין, לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁעָמַד מֵחָלְיוֹ, אָמַר לוֹ פַּדְגוֹגוֹ יֵלֵךְ בִּנְךָ לְאִיסְכּוּלֵי, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲדַיִן לֹא בָּא בְּנִי בְּזִיווֹ, שֶׁנִּשְׁתַּנָה מֵחָלְיוֹ, אֶלָּא יִתְעַדֵּן וְיִתְעַנֵּג בְּנִי כִּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ לְאִיסְכּוּלֵי. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ בָּהֶן בַּעֲלֵי מוּמִין מִשִּׁעְבּוּד טִיט וּלְבֵנִים, אָמְרוּ לוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הֲרֵי הַשָּׁעָה תֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲדַיִן לֹא בָּא זִיוָתָן שֶׁל בָּנַי מִשִּׁעְבּוּד טִיט וּלְבֵנִים, אֶלָּא יִתְעַדְּנוּ בָּנַי עַד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים בִּבְאֵר וּמָן וּשְׂלָו, וְאַחַר כָּךְ אֶתֵּן לָהֶם הַתּוֹרָה, וְאֵימָתַי: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי (שמות י״ט:א׳).
[ג] בְּשִׁלְפֵי הַשְּׁמַד נִתְכַּנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְאוּשָׁא, וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, שָׁלְחוּ אֵצֶל זִקְנֵי הַגָּלִיל וְאָמְרוּ כָּל מִי שֶׁהוּא לָמֵד יָבוֹא וִילַמֵּד, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לָמֵד יָבוֹא וְיִלְמוֹד. נִתְכַּנְּסוּ וְלָמְדוּ וְעָשׂוּ כָּל צָרְכֵיהוֹן, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם לְהִפָּטֵר, אָמְרוּ מָקוֹם שֶׁנִּתְקַבַּלְנוּ בְּתוֹכוֹ אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ רֵיקָם, חָלְקוּ כָּבוֹד לְרַבִּי יְהוּדָה שֶׁהָיָה בֶּן עִיר, וְלֹא שֶׁהָיָה גָּדוֹל מֵהֶם בַּתּוֹרָה אֶלָּא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם הוּא מְכַבְּדוֹ. נִכְנַס רַבִּי יְהוּדָה וְדָרַשׁ: וּמשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה (שמות ל״ג:ז׳), נֶאֱמַר כָּאן הַרְחֵק, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה (יהושע ג׳:ד׳), מָה רָחוֹק שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אַלְפַּיִם אַמָּה, אַף הַרְחֵק הָאָמוּר לְהַלָּן אַלְפַּיִם אַמָּה, וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ משֶׁה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא מְבַקֵּשׁ ה׳, מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁמְקַבֵּל פְּנֵי חֲבֵרִים כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, וְאַתֶּם אַחֵינוּ רַבּוֹתֵינוּ גְּדוֹלֵי הַתּוֹרָה מִי שֶׁנִּצְטַעֵר בָּכֶם עֲשָׂרָה מִיל אוֹ עֶשְׂרִים אוֹ שְׁלשִׁים אוֹ אַרְבָּעִים כְּדֵי לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַרְכֶם בָּזֶה וּבַבָּא. נִכְנַס רַבִּי נְחֶמְיָה וְדָרַשׁ: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳ (דברים כ״ג:ד׳), תָּנֵי שְׁתֵּי אֻמּוֹת גְּדוֹלוֹת פָּרְשׁוּ מִלָּבוֹא בִּקְהַל ה׳, לָמָּה: עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם (דברים כ״ג:ה׳), וְכִי צְרִיכִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וַהֲלֹא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה הַבְּאֵר עוֹלֶה לָהֶם וְהַמָּן יוֹרֵד לָהֶם וְהַשְּׂלָו מָצוּי לָהֶם וְעַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפִין אוֹתָם, וְעַמּוּד עָנָן נוֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, וְאַתְּ אָמַר: אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דֶּרֶךְ אֶרֶץ הוּא שֶׁהַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ מְקַדְּמִין לוֹ בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, בּוֹא וּרְאֵה מַה פָּרַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֵלּוּ שְׁתֵּי אֻמּוֹת, כְּתִיב בַּתּוֹרָה: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳, וְאַתֶּם בְּנֵי אוּשָׁא שֶׁקִּדַּמְתֶּם רַבּוֹתֵינוּ בְּמַאֲכַלְכֶם וּמַשְׁקֵיכֶם וּמִטּוֹתֵיכֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְרַע לָכֶם שָׂכָר טוֹב. נִכְנַס רַבִּי מֵאִיר וְדָרַשׁ: וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן ישֵׁב בְּבֵית אֵל (מלכים א י״ג:י״א), וְאֵיזֶה זֶה, זֶה אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי מֵאִיר פִּתְפּוּתֵי בֵּיצִים יֵשׁ כָּאן, אֵיזֶה זֶה, זֶה יוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶׁה (שופטים י״ח:ל׳), נוּן תְּלוּיָה בִּמְנַשֶּׁה, זָכָה, בֶּן משֶׁה, וְאִם לָאו, בֶּן מְנַשֶּׁה. חַבְרַיָּא בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמְרִין לֵיהּ כֹּמֶר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְהֶאֱרִיךְ כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים, אָמַר לוֹ הֵן, עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה עֵינוֹ צָרָה בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כֵּיצַד, הֲוָה בַּר נָשׁ אָתֵי לְמִסְגַּד לֵיהּ וַהֲוָה אָמַר לֵיהּ בַּר כַּמָּה שְׁנִין אַתְּ, הֲוָה אָמַר לֵיהּ בַּר אַרְבְּעִין שְׁנִין אוֹ חַמְשִׁין אוֹ שִׁתִּין אוֹ שִׁבְעִין אוֹ בַּר כַּמָּה הֲוָה, וַהֲוָה אָמַר לֵיהּ בַּר כַּמָּה שְׁנִין אַתְּ בַּר אַרְבְּעִין שְׁנִין אוֹ חַמְשִׁין אוֹ שִׁתִּין אוֹ שִׁבְעִין אוֹ תְּמַנִּין שְׁנִין וַהֲדָה עֲבוֹדָה זָרָה לֵית הִיא עֲבִידָא אֶלָּא מֵחַמְשָׁה אוֹ תַּרְתֵּי עֶשְׂרֵה שְׁנִין, וְאַתְּ בָּעֵי מִשְׁבּוֹק אֱלָהָךְ וּמַסְגֵּיד לֵיהּ, דָּא פְּחִיתָא, וְהוּא מִתְבְּהִית וְאָזֵיל לֵיהּ, אֲתָא חַד בַּר פַּחִין וַאֲמַר לֵיהּ כֵּן, אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ יָתֵיב הָכָא וְעָבֵד בָּהּ, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא נָסֵיב אַגְרֵי וּמְסַמֵּי עֵינֵיהּ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע בּוֹ דָּוִד שָׁלַח וְאַיְיתִיתֵיהּ וְאָמַר לוֹ אַתְּ הוּא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק וְאַתְּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אָמַר לוֹ כָּךְ אֲנִי מְקֻבָּל מִבֵּית אֲבִי אַבָּא מְכֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא תִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, אָמַר לוֹ חַס וְשָׁלוֹם לֹא הוּא כֵן, אֶלָּא מְכֹר עַצְמְךָ לַעֲבוֹדָה שֶׁהִיא זָרָה מִמְּךָ וְלֹא תִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁהַמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו עָמַד וּמִנָּה אוֹתוֹ קוֹמְסִין תִּסְבְּרִין, אָמְרוּ כֵּיוָן שֶׁמֵּת דָּוִד חָזַר לְסוּרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר לוֹ גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ וגו׳ כִּחֵשׁ לוֹ (מלכים א י״ג:י״ח), מַהוּ כִּחֵשׁ לוֹ, שִׁקֵּר לוֹ, וּמַה שִּׁקֵּר לוֹ, הֶאֱכִילָהוּ לֶחֶם כְּזָבִים, וּכְתִיב: וַיְהִי הֵם ישְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיְהִי דְבַר ה׳ אֶל הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ (מלכים א י״ג:כ׳), וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמָה אִם זֶה שֶׁכִּחֵשׁ בּוֹ וְהֶאֱכִילָהוּ לֶחֶם כְּזָבִים זָכָה שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אַתֶּם אַחֵינוּ בְּנֵי אוּשָׁא שֶׁקִּבַּלְתֶּם רַבּוֹתֵינוּ בְּמַאֲכַל אֱמֶת וּמִשְׁתֶּה וּמִטָּה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְשַׁלֵּם לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂכָר טוֹב. נִכְנַס רַבִּי יוֹסֵי וְדָרַשׁ: וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה׳ בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי וגו׳, וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה׳ אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ (שמואל ב ו׳:י״א-י״ב), בְּאֵיזוֹ זְכוּת בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וּבַמֶּה בֵּרְכוֹ, בְּבָנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַמִּיאֵל הַשִּׁשִּׁי יִשָּׂשכָר הַשְּׁבִיעִי (דברי הימים א כ״ו:ה׳), וְכֵן הוּא אוֹמֵר: כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָּה וּבְנֵיהֶם (דברי הימים א כ״ו:ח׳). אָמְרוּ שְׁמוֹנָה בָּנִים הָיוּ לוֹ וּשְׁמוֹנֶה כַּלּוֹת הָיוּ לוֹ וְכָל חָדָא מִנְהוֹן הֲוַת יְלֵדַת תְּרֵין בְּכָל יַרְחָא, הָא כֵיצַד, טְמֵאָה שִׁבְעָה, וּטְהוֹרָה שִׁבְעָה, וְהִיא יוֹלֶדֶת. טְמֵאָה שִׁבְעָה, וּטְהוֹרָה שִׁבְעָה, וְהִיא יוֹלֶדֶת. שִׁתָּא עֲשַׂר בְּכָל יֶרַח. תְּלָתָא יְרָחִין הָא אַרְבָּעִין וּתְמַנְיָא, וְשִׁתָּא דִידֵיהּ, הָא חַמְשִׁין וְאַרְבְּעָה, וּתְמָנְיָתְהוֹן הָא שִׁתִּין וְתַרְתֵּין, הֲלֹא הוּא דִכְתִיב: שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לְעֹבֵד אֱדֹם (דברי הימים א כ״ו:ח׳). חַבְרַיָא בְּעוֹן קוֹמֵי רַבִּי יוֹחָנָן אֲמָרוּ לֵיהּ מַהוּ דֵין דִּכְתִיב: פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי (דברי הימים א כ״ו:ה׳), אָמַר לָהֶם עַל יְדֵי שֶׁפָּעַל פְּעֻלָּה גְּדוֹלָה בַּתּוֹרָה. וּמַה פָּעַל בַּתּוֹרָה, שֶׁהָיָה מַדְלִיק לִפְנֵי הָאָרוֹן נֵר אֶחָד שַׁחֲרִית וְנֵר אֶחָד בֵּין הָעַרְבָּיִם. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְדַבֵּר אֶלָּא שֶׁהָיוּ בוֹ שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים וְהִדְלִיק בּוֹ נֵר אֶחָד זָכָה לְהִתְבָּרֵךְ בִּכְבוֹדוֹ, וְאַתֶּם אַחֵינוּ בְּנֵי אוּשָׁא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. נִכְנַס רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְדָרַשׁ: וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם (מלכים ב ד׳:ח׳), אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן עַל יְדֵי שֶׁכָּתַב וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לֶחֶם זָכְתָה לְהַחֲיוֹת אֶת בְּנָהּ, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אָמְרוּ גְּדוֹלָה הִיא הַפַּרְנָסָה שֶׁגּוֹרֶמֶת לִתְחִיַּת הַמֵּתִים לָבוֹא שֶׁלֹא בְעוֹנָתָהּ, צָרְפִית עַל יְדֵי שֶׁהֶאֱכִילָה אֶת אֵלִיָּהוּ זָכְתָה לְהַחֲיוֹת אֶת בְּנָהּ, שׁוּנַמִּית עַל יְדֵי שֶׁהֶאֱכִילָה אֶת אֱלִישָׁע זָכְתָה לְהַחֲיוֹת אֶת בְּנָה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אֲפִלּוּ נֵרוֹת אֲפִלּוּ פְּתִילוֹת הָיָה אֵלִיָּהוּ מַעֲבִיר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי שֶׁלֹא יַטְרִיחַ לְכָל בְּרִיָה, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר וְכִי מִשֶּׁלָּהּ אָכַל וַהֲלֹא הִיא וְהוּא מִשֶּׁלּוֹ אָכְלוּ, דִּכְתִיב: וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא (מלכים א י״ז:ט״ו), הוּא וְהִיא כְּתִיב, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁקִּבְּלָה אוֹתוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְשִׁמַּשְׁתּוֹ, זָכְתָה לְהַחֲיוֹת אֶת בְּנָהּ, וְאַתֶּם בְּנֵי אוּשָׁא גּוֹמְלֵי הַחֶסֶד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. נִכְנַס רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְדָרַשׁ: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם (שמואל א ט״ו:ו׳), וְכִי עִם כָּל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה יִתְרוֹ חֶסֶד, וַהֲלֹא לֹא עָשָׂה אֶלָּא עִם משֶׁה בִּלְבָד, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר יִתְרוֹ וַדַּאי עָשָׂה חֶסֶד עִם משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם (שמות ב׳:כ׳), אָמַר רַבִּי סִימוֹן אֵין הוּא כֵּן אֶלָּא בִּשְׂכָרוֹ הֶאֱכִילוֹ, דִּכְתִיב: וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ (שמות ב׳:י״ט), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר דָּלָה לָנוּ וְלַאֲבוֹתֵינוּ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר דָּלָה לָנוּ וְלָרוֹעִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי דָּלָה לָנוּ בִּזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ, דָּלָה לָרוֹעִים בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ עִם כָּל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה חֶסֶד, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲלִין לוֹ כְּאִלּוּ עָשָׂה עִם כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאַתֶּם אַחֵינוּ בְּנֵי אוּשָׁא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. נִכְנַס רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְדָרַשׁ: וַיְדַבֵּר משֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם (דברים כ״ז:ט׳), וְכִי הַיּוֹם קִבְּלוּ הַתּוֹרָה וַהֲלֹא כְּבָר אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הַיּוֹם הַזֶה, אֶלָּא מְלַמֵּד כֵּיוָן שֶׁשָּׁנָה לָהֶם משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה וְקִבְּלוּהָ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, הֶעֱלָה לָהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבְּלוּהָ הַיּוֹם מֵהַר סִינַי, לְכָךְ נֶאֱמַר: הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה׳ אֱלֹהֶיךָ, וְאַתֶּם אַחֵינוּ בְּנֵי אוּשָׁא שֶׁקִּבַּלְתֶּם רַבּוֹתֵינוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
סמכוני באשישות – זה ק״ש ותפלה שהם סמך לישראל שבזכותם הם נצולים מדינה של גיהנם, רפדוני בתפוחים אלו הצדיקים שבכל דור ודור שכן אחד מזכה את דורו עמו,
סמכוני באשישות – בשתי אשות באשו של אברהם אבינו ובאשו של חנניה מישאל ועזריה.
דבר אחר: באשו של מוריה ובאשו של סנה.
דבר אחר: אלו ההלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים – אלו דברי תורה שריחן טוב כתפוחים.
כי חולת אהבה אני – אמר רבי יצחק בר אבינא כשהיתה הפרוטה מצויה אדם מתאוה דבר משנה, דבר הלכה, דבר תלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שאנו חולים מן המלכיות אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא דבר אגדה.
דבר אחר: כי חולת אהבה אני – אמר ר׳ לוי משל לבן מלך שעמד מחליו אמר פדגוגו ילך לו לאיסכולי, אמר המלך עדיין לא בא זיו של בני מחליו והוא הולך לאיסכולי אלא יתעדן בני שנים ושלשה חדשים במשתה ובמאכל ואחר כך הוא הולך לאיסכולי, כך כיון שיצאו ישראל ממצרים היו ראוים לקבל את התורה מיד והיו בהם בעלי מומים משעבוד טיט ולבנים אמר הקב״ה עדיין לא בא זיוון של בני והם מקבלים את התורה אלא יתעדנו בני שנים ושלשה חדשים בבאר ובמן ובשליו ואחר כך הם מקבלים את התורה, אימתי בחדש השלישי.
אסנדוני באלקנאני, ארפדוני באלתפאפיח, אנא מריצ׳הֵ אלחב.
תסמכו אותי בחביות, שימו ריפוד תחתי מהתפוחים, אני חולת אהבה.
אשישות – בקבוקים או לגינין.
סמכוני – עתה כמדת החולים באשישי ענבים.
או: באשישות – סלת נקייה.
רפדו רפידתי סביבותייא בתפוחים – לריח טוב כדרך החולים, כי חולה אני לאהבתו – כי צמאתי לו פה בגלותי. רפידה – לשון מצע, כמו ירפד חרוץ עלי טיט (איוב מ״א:כ״ב).
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34. בכ״י לייפציג 1 התחלת הביאור שונה: ״רפדוני – כמו רפידתו זהב (שיר השירים ג׳:י׳), כלו׳ סבבוני״.
Sustain me – Now, as is the manner of [treating] the sick, with flagons of grape wine
or with cakes of pure flour.
Refresh my bed – Spread my bed around me with apples for a good fragrance, in the manner of [treating] the sick, for I am sick for His love, for I thirst for Him here in my exile. "רְפִידָה" is an expression of a couch, as in, "where he lies יִרְפַּד on jagged rocks as if upon mud.⁠"1
1. Iyyov 41:22.
סמכוני באשישות – אין אשישות אלא לשון חוזק כמו לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים. בראשונה כשהיו ישראל בשלוותם היו חכמי ישראל דורשין להם דברי תוכחות ודברי כבושים כדי שיכנעו לכם ולא יצאו מדברי תורה והם הם אשישות כיון שירבו הצרות ויתחילו ימי חבלי המשיח להיות דורשין חכמים בדברי נחמות כדי לחזק לב ישראל לייחודו של הקב״ה שנאמר רפדוני בתפוחים כשם שהתפוחים ריחם יפה כך דברי תורה ונחמות נאים לישראל. וכן דוד או׳ ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי.
כי חולת אהבה אני – חוששת אנכי על אהבתך ולא שקרתי בבריתך.
חולת אהבה – כמו אין חולה מכם עלי כלומר אין חושש אחד מכם עלי להגיד ליח דברי דודי.
ד״א: כי חולת אהבה אני – כענין שאתה מוצא את אמנון חולה על אהבת תמר מרוב אהבתו אותה שנאמר מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר הלא תגיד לי. וכתו׳ ויאמר אמנון את תמר אחות אבשלום אחי אני אהב. ואעפ״י שזה באסור וזה בהתר אינו אלא משל ודוגמא שישראל חולים בגלות על אהבת קונם ובכל יום ויום מקוים לישועתו וסובלין עול הגוים ועובדין מאהבה ושמחים בייסורין. ומנין שדברי תורה נמשלו כתפוחים שנאמר תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו. לכך נאמ׳ רפדוני בתפוחים אמרו דברי תורה דברי נביאים דברי חכמי ישראל והנחמות והבטחות שהבטיחו הנביאים את ישראל כדי להפיג יגונות הלב. וכך דוד אמ׳ לולי תורתך שעשועי. רז״ל משלו משל לאשה שהלך בעלה למדינת הים ונתעכב עליה והיו שכנותיה אומרות למה את יושבת כל אלו הימים הלא אין בדעת בעליך לחזור מה עשתה היתה מוציאה כתובתה ומסתכלת בה בכל יום ויום ודעתה מתישבת. כך בשעה שישראל באין לידי צרה הם מסתכלין בדברי תורה ומתנחמים שהרי כתו׳ בתורה כי ישוב י״י לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. ואו׳ ושב י״י אלהיך את שבותך וגו׳. כי אל רחום י״י אלהיך. זאת אשיב אל לבי.
ד״א: כי חולת אהבה אני – מה החולה צריך רפואה אף ישראל צריכין רפואה שנאמר ארפה משובתם. וכשם שהחולה אין מאכילין אותו אלא פת חמה ומיני רכוכין כן הדור הזה אינו מבקש מסכתות ולא קלים וחמורים אלא טעמי אגדות ושיחת חכמים. כ״ש בדורנו העלוב הזה שהרי אם חכמים דברו כך בדורם אנו מה נאמר אמ״ר יצחק בראשונה היו מבקשים לשמוע דברי משנה ודברי תלמוד ועכשיו הם מבקשים לשמוע דברי מקרא ודברי אגדה. אמ״ר לוי כשהיתה הפרוטה מצויה היו מבקשים לשמוע משנה ותלמוד ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהם חולים מן השעבוד הם מבקשים לשמוע דברי אגדות וניחומין.
סמכוני – מהבנין הכבד.
באשישות – היין.
רפדוני – שימו רפידת סביבי תפוחים. ובלשון קדר כמו סעדוני.
זהו סמכוני באשישות – כענין ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב (ישעיהו נ״ה:א׳).
בתפוחים – שתראה לי ניסים ונפלאות יהיה שמעם בכל הארץ.
Support me with flagons. Cf. ‘Yea, come, buy wine and milk without money and without price’ (Isaiah 55:1). With apples. The miracles and wonders which you will show me, the report of which shall go throughout all the earth.
אשישות – כלי הזכוכית מליאות יין.
רפדוני – בלשון ישמעאל כמו חזקוני.
ויש אומרים: שימו היציע תפוחים, מן רפידתו זהב (שיר השירים ג׳:י׳) ירפד חרוץ עליא טיט (איוב מ״א:כ״ב) שענינו ענין הצעה, והוא רחוק בעיני.
א. כן בנוסח שלנו ובכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״עצי״.
ועניין אשישות ותפוחים הם המשוררים, הלא תראה דברי הנבואה נמשלו ליין ולחלב, וכן חכמות בנתה ביתה (משלי ט׳:א׳), מסכה יינה (משלי ט׳:ב׳), ועוד תפוחי זהב (משלי כ״ה:י״א).
סמכוני באשישות – כוסות של יין. ויש לומר: ענבים.
רפדוני – הציעוני. הציעו מיטתי בתוך התפוחים, כמו: ירפד חרוץ (איוב מ״א:כ״ב).
כי חולת אהבה אני – כי חולה אני לאהבתו ובשביל חיבתו.
ויש לומר: רפדוני – נכוניא בתפוחים.
א. צ״ע בהבנת הנוסח.
סמכוני באשישות. הוצרכה לסמוך באשישי ענבים מתוך תקוף חולי אהבה שבינינו ״כרשפי אש שלהבת יה״ (ראו שיר השירים ח׳:ו׳). כי חולת אהבה אני – כשהביאני אל בית משתהא היין, ועשה סעודת אירוסין, ונעשיתי חולת אהבה.
והדוגמה כתרגומו, שנתעלפו מכח האש בשעת מתן תורה, ואמרו למשה ״קרב אתה ושמע״ וגומ׳ (דברים ה׳:כ״ג) כדכתיב ״כי יראתם... האש״ב (דברים ה׳:ה׳). סמכוני אתם משה ואהרן כי חולת אהבה אני ואיני יכולה לקבל כח האש הגדולה.
א. כך צ״ל לפי ההקשר. יש כתם בצילום כתב היד שמכסה את את שתי האותיות הראשונות במלה.
ב. בנוסחנו: כי יראתם מפני האש.
סמכוני באשישות – {כמו:} אוהבי אשישי ענביםא (הושע ג׳:א׳).
כן אמרתי למשרתי החופה שהביאו לי אשישי יין לסעוד את לבי ולסמכו, כי חולת אהבה אני – מצער הבתולים.
אשישות – פירש פרחון (מחברת הערוך ״אשש״): כלי זכוכית מלאים יין, כמו: עששיות, בחלוף ע׳ בא׳.
רפדוני בתפוחים – שטחו לפני מטתי תפוחים, שאיהנה מריח טוב שלהם.
רפדוני – לשון שטיחה, כמו: בחשך רפדתי יצועי (איוב י״ז:י״ג), וכן: ירפד חרוץ עלי טיט (איוב מ״א:כ״ב), וכן: רפידתו זהב (שיר השירים ג׳:י׳).
א. המלים ״אוהבי אשישי ענבים״ מופיעים בכ״י לפני ד״ה ״סמכוני״. אך נראה שמקומם כאן, והשוו לפירוש מחכמי צרפת ב׳ מכ״י טורין.
סמכוני באשישות – כמו: אוהבי אשישי ענבים (הושע ג׳:א׳) – כלומר: מזרקים מלאים יין.
רפדוני – ראיתי כתוב1 כי בלשון ישמ⁠{ע}⁠אל רפידה לשון חיזוק, וכן: רפידתו (שיר השירים ג׳:י׳) – עזיבתו וחוזק שלו, וכן: ירפד חרוץ עלי טיט (איוב מ״א:כ״ב) – כלומר: יעשה מעזיבה וחוזק של חרוץ עלי טיט, וכן כאן עשו לי מעזיבה וחוזק של תפוחים, אולי אוכל להתחזק מחליי על ידי מתיקות הפירות, כי מרוב חשק אני חולה ואין לבי יכול להתחזק, כלומר מקול הרעמים והקולות וקול השופר של מתן תורה אני חולָה. כדכתיב: ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה (שמות כ׳:ט״ו).
1. כן בפירוש ראב״ע.
סמכוני באשישות – אין פסוק בספר זה מתחיל בס׳ כי אם זה, כנגד ס׳ רבוא ישראל ונ״י – סמ״ך רבוא. או ב׳ פעמים, ס׳ רבוא מלאכים סמכו את ישראל, כי נרתעו מכח הדבור, לכך מתחיל בס׳. סמכוני – סמ״ך ונ״י – סמ״ך רבוא וגם נ״י רבוא, הן ק״ך. באשישות – כשבא האש ממרום.
דבר אחר, באשישות – בשתי אישות, בכבשן האש של אברהם אבינו ושל חנניה וחביריו, וזהו באשישות – בשתי אשישות, ב׳ אשישות1.
רפדוני – לית2, לא אירע לשום אומה כך כי אם לישראל. רפדוני אותיות רפה דני – הרפו דוני שלא יהא רפה, וזהו רפדוני.
בתפוחים – דברי תורה3.
רפדוני בתפוחיםבפותחים – בשירת הגאולה. כי חולת אהבה אני – בגליות4, לכך סמכוני, רפדוני.
דבר אחר, בפותחים – דברי תורה, כמו ר׳ פלוני פתח. בתפוחים גי׳ מתוק. ״ופריו מתוק לחכי״ וכתיב ״כתפוח בעצי היער״5.
כי חולת אהבה אני – הן ל׳ צדיקים6, והן חולת אהבה – מיוסרין בעון הדור, והם כ״י7.
דבר אחר, כי חולת אותיות לוחת – לקבל התורה והלוחות.
1. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני
2. (במסורה)
3. ילקוט שמעוני
4. ראה מדרש לקח טוב
5. שיר השירים ב:ג, וראה שם לעיל
6. ראה ירושלמי עבודה זרה ב:א
7. בגי׳
סמכוני באשישות תימכו אותי בבקבוקים והוסיפו לי מן האהבה הזאת והגבירו אצלי את השיכרון ואת השקיעה בשכרות שלו. ״סמכוני״ מבניין פיעל כמו ״שמחנו כימות עיניתנו״ (תהלים צ:טו) וצורת העבר ״סימך״ כמו ״ושמח את אשתו״ (דברים כד:ה) ״גדל המלך אחשורוש״ (אסתר ג:א).
רפדוני בתפוחים פירשו אותם סביבי כלומר הוסיפו לי מחברתם של אלה שאליהם המשלתי את אהובי ״כתפוח בעצי היער כן דודי״, וגם הוא מבניין פיעל מעניין ״ירפד חרוץ עלי טיט״ (איוב מא:כב) ״רפידתו זהב״ (שיר השירים ג:י), ודומה לו ״בחשך רפדתי יצועי״ (איוב יז:יג).
כי חולת אהבה אני כלומר: נפשי שקעה באהבתו והתאויתי אליו עד שנעשיתי מבולבלת וחולה, וזו היא משמעות האהבה, שכן היא בעיני הרופאים אחת ממחלות המוח והנפש, והדברים האלה [היין והפירות] משתמשים בהם לטיפול במחשבותיהם של האוהבים, ולצורך הסחת דעתם ולשיכוך החרדה שלהם באמצעות דברים שדומים [לאהבה], כלומר דברים המעסיקים את המחשבות והדמיון ומסיחים את הדעת מן התשוקות והדאגות.
סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני – להורות על חוזק החשק אמרה שחלש לבה כמנהג החושקים. ואמרה לשאר כחות הנפש שיתנו לה מסעדים מחזיקים הלב כמו האשישות והתפוחים וזה כלו לפי המשל.
שלא כדרך האנשים אשר יסמכוני באשישות יין וירפדוני בתפוחים כי הוא רפואת חולת אהבה כמוני.
ואמר סמכוני באשישות של יין החכמה. רפדוני בתפוחי זהב המעשים הנאותים כי חולת אהבה אני מהם.
{הקשר בין שתי התורות והתפקיד של כל אחת}
סמכוני – אחר שהמשיל התורה הכתובה אל היין וסודותיה אשר מפיו יתברך אלינו אל התפוח הנזכר למעלה, אמר כי השאלה נכונה אל בעל שכל, היא השניה, אבל היא עצמה צריכה סעד וסמך מהראשונה, ואם כן צריך לשואל החכם שישאל ויאמר סמכוני באשישות ענבים, היא התורה הנמשלת ליין, אך דרך סמך ומזכרת לבד כאמור למעלה. רפדוני בתפוחים, כי הוא העיקר, כי בערך זה האחרון נקראת חולת אהבה, וכמו שאמר למעלה ׳על כן עלמות אהבוך׳ (לעיל א, ג). ובאמת ׳הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה׳ כמפורש למעלה (א, ז):
באשישות – הם הלגינים ישימו בהם היין כמו אשישי ענבים (הושע ג׳:ב׳).
רפדוני – ענין הצעת המטה כמו רפדתי יצועי (איוב י״ז:י״ג).
סמכוני באשישות – מרוב הגעגוגין שבאו לה אמרה לבני ביתה הקריבו אלי בלגיני היין להשיב נפשי, ותציעו מטתי בתפוחים המעלים ריח טוב להבריא אותי, כי חולה אני על כי כלתה נפשי לאהבת החשוק ההוא והנמשל הוא שתאמר כנסת ישראל לחכמים ולזקנים אמצו ברכי הכושלות וחזקו ידי הרפות לנחם אותי בהחזרת השכינה למקומה, כי כלתה נפשי לה.
משל:
סמכוני באשישות – וגביעי יין. ורפדוני – הציעו תחתי תפוחים נותני ריח טוב. כי אני חולת אהבה.
מליצה:
סמכוני – עתה מבקשת שיסמכו אותה באשישי יין וירפדו תחתיה תפוחי הריח הטוב למצע ומבואר בכל הספר שהיין ימליץ השפע הנבואיית והריח ימליץ תמיד על ההשכלה ע״י החקירה והעיון שיריחו את רוחניות ה׳ מרחוק תבקש שיסמכו אותה באשישי היין הנבואיי, כי אחר שנפרדה מן הגויה באהבה ותשוקה אל דודה אין לה על מה לסמוך רק על אשישי יין המשומר בענביו ונסך שכר הקדש. וההשכלה ע״י הדרישה והעיון שזה מליצת התפוחים יוצע למצע תחתיה שעקר סמיכתה תהי הנבואה ואח״כ תשיג אמיתת ה׳ גם בדרך העיון והמחקר ע״י שנתן ה׳ חכמה לשלמה ורוחב לב כחול להבין ולהשכיל, כי חולת אהבה אני שנפשי דבקה בה׳ בתשוקה נפלאה כדמיון החולה חולת אהבה שנפשו דבוקה באהבה.
באשישות – ואשישה אחת (שמואל ב׳ י׳:י״ט) תרגם שד״ל חלת צמוקים, ומקור השם אֵש, חלת קמח הנאפית על האש; ואחרים תרגמוהו צלוחית יין חזק וחם כמו אש.
רפדוני – שרש רפד בחילוף והיפוך אותיות הוא רצף מלשון רצפת אבנים שעליה אדם מהלך בטוח מהכשל, וכאן ר״ל סעדוני.
סמכוני באשישות – בשתי אשות, באש של מעלה ובאש של מטה,⁠1 דבר אחר – באשישות – בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה.⁠2 (שם)
סמכוני באשישות – באשות הרבה, באש של אברהם ובאש של מוריה3 ושל סנה ושל אליהו ושל חנניה מישאל ועזריה.⁠4 (שם)
סמכוני באשישות וגו׳ – באשישות אלו ההלכות המאוששות,⁠5 רפדוני בתפוחים – אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים,⁠6 כי חולת אהבה אני, א״ר יצחק, לשעבר שהיתה הפרוטה מצויה היתה נפשו של אדם מתאוה לשמוע דבר הלכה, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה נפשו של אדם מתאוה לשמוע דבר אגדה.⁠7 (מס׳ סופרים פרק ט״ז)
כי חולת וגו׳ – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, כל חלאים שאתה מביא עלי בשביל לאהבני לך הם.⁠8 (שם)
כי חולת וגו׳ – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע, כל חלאים שאומות העולם מביאין עלי בשביל שאני אוהבת אותך הם.⁠9 (מ״ר)
כי חולת אהבה אני – אמרה כנסת ישראל, אע״פ שאני חולה – אהובה אני לו.⁠10 (שם)
1. אולי רומז למ״ש ביומא כ״א ב׳ לענין קרבנות אע״פ שירדה אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וזה אות על אהבת הקב״ה לישראל לקבל ברצון את קרבנותיהם, וזהו הכונה סמכוני באשישות שלא ימנע הקב״ה את אהבתו זאת וע״י זה גם תתחזק הדת.
2. וידוע הוא שהתורה נמשלה לאש ע״ש הכתוב הלא כה דברי כאש וגו׳. וכן מימינו אש דת למו.
3. בשעת עקידת יצחק דאיתא במדרשים שירד אש מן השמים ושרף את האיל תחת יצחק. ואשו של אברהם הוא מה שקדש שמו של הקב״ה בכבשן האש, ור״ל סמכוני בזכיות אלו.
4. אשו של אליהו הוא בהר הכרמל כמש״כ ותפול אש ה׳ ותאכל את העולה. ואשו של סנה מפורש בתורה (פ׳ שמות) [והזכות ממנו י״ל כמ״ש בברכות ז׳ א׳ בשכר ויסתר משה פניו זכה וכו׳, בזכות כי ירא זכה וכו׳, יעו״ש] ושל חנניה מישאל ועזריה – בדניאל.
5. החזקות והיסודיות, מלשון שתות, אשיות.
6. מפרש תפוחים שבכאן – אתרוג וכדלעיל פסוק ג׳ בדרשה כתפוח בעצי היער (אות ל״ח).
7. ר״ל כי בשעה שדעתו של אדם שפויה עליו והיינו בשעה שהפרוטה מצויה, יכול לתקוע עצמו גם לדבר הלכה העמוקה, משא״כ כשדעתו טרודה מפני חוסר פרנסה מתאוה לשמוע דבר אגדה הקלה לרעיון לקבלה. ויתפרש הלשון כי חולת אהבה אני עפ״י מ״ש שהאגדה מושכת את לבו של אדם להקב״ה, וזהו שאמר כי מפני שחולה אנכי לתאב לאהבת הקב״ה לכן אני צריך לסמיכה בדברי אגדה.
8. יתכן דרומז למ״ש במנחות נ״ג ב׳ למה נמשלו ישראל לזית לומר לך מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתישה כך ישראל אין חוזרין למוטב אלא ע״י יסורין, וזוהי הכונה לאהבני לך לחזור אליו בתשובה מאהבה.
9. יש לפרש הכונה מפני שהם רוצים להתקרב אלי במאכל ובמשתה ובחתון, וישראל גדורים בכל אלה במצות התורה, לכן כועסים עליהם ומציקים אותם.
10. יתכן לפרש הכונה דחולי זו מוסב על החלישות והרפיון בעבודת ה׳ ובקיום המצות, ואמר דאעפ״כ אהובה אני לו, והוא כעין מ״ש בקדושין ל״ה א׳ בין כך ובין כך נקראים בנים למקום, יעו״ש ולפנינו בתו״ת בפ׳ ראה בפסוק בנים אתם לה׳.
ומרוב הגעגוגים שבאו אליה אמרה לבני ביתה1 שחלש ליבה וביקשה מהם2 כדרך החולים3, סַמְּכוּנִי – עִזְרוּנִי4 בָּאֲשִׁישׁוֹת – בגביעי יין5 להשיב נפשי6, רַפְּדוּנִי – חזקוני7 והציעו מיטתי8 בַּתַּפּוּחִים המעלים ריח טוב להבריא אותי9, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי על כי כלתה נפשי לאהבת החשוק שלי10:
1. מצודת דוד.
2. רלב״ג.
3. רש״י.
4. ספורנו. ולקח טוב ביאר תחזקו אותי.
5. אבן עזרא, מצודת ציון. וראה מצודת ציון בהושע ג, א.
6. מצודת דוד.
7. אבן עזרא. ורש״י באר תציעו סביבי.
8. מצודת ציון, מצודת דוד.
9. רש״י, מצודת דוד.
10. רש״י, מצודת דוד. והנמשל, אמרה כנסת ישראל לחכמים ולזקנים, אמצו ברכי הכושלות וחזקו ידי הרפות לנחם אותי בהחזרת השכינה למקומה, כי כלתה לה נפשי, מצודת דוד. וכי צמאתי לה פה בגלותי, רש״י. והספורנו ביאר שכנסת ישראל מתפללת על קיום התורה אשר טעמה וריחה טוב כתפוחים ועל המצוות שלא יתבטלו ע״י גזרת האומות. ובמדרש, בראשונה כשהיו ישראל בשלוותם היו חכמי ישראל דורשים להם דברי תוכחות ודברי כיבושים כדי שיכניעו ליבם ולא יצאו מדברי תורה והם הם ״אשישות״, כיון שירבו הצרות ויתחילו ימי חבלי המשיח יתחילו חכמים להיות דורשים בדברי נחמות כדי לחזק לב ישראל לייחודו של הקב״ה, וכשם שהתפוחים ריחם יפה כך דברי תורה ונחמות נאים לישראל, כי חולת אהבה אני, מה החולה צריך רפואה אף ישראל צריכין רפואה שנאמר (הושע יד, ה) ״ארפא משובתם״, וכשם שהחולה אין מאכילין אותו אלא פת חמה ומיני רכוכין, כן הדור הזה אינו מבקש מסכתות ולא קלים וחמורים אלא טעמי אגדות ושיחת חכמים, כל שכן בדורנו העלוב הזה, שהרי אם חכמים דיברו כך בדורם אנו מה נאמר, לקח טוב. ועוד דרשו, סמכוני באשישות, בשתי אישות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כי חולת אהבה אני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע כל חלאים שאתה מביא עלי בשביל לאהבני לך, ד״א כי חולת אהבה אני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע כל חלאים שאומות העולם מביאים עלי בשביל שאני אוהבת אותך, ד״א ״כי חולת אהבה אני״ אף על פי שאני חולה אהובה אני לו, מדרש רבה.
תרגום כתוביםשיר השירים רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובאבן עזרא א׳ מליםאבן עזרא א׳ מדרשאבן עזרא ב׳ מליםאבן עזרא ב׳ מדרשמיוחס לר״י קראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתפירוש מחכמי צרפת ב׳ר׳ אלעזר הרוקחר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״געקדת יצחקעקדת יצחק משלר׳ מאיר עראמהמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144