Shir HaShirim 2 – שיר השירים ב‏ – Mikraot Gedolot

וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן דִּמְתִילִין לְלוּלָבֵי דְּתָמָר אִתַּחְזוּ לְמֶעֱבַד נִסִּין בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם וְעִדָּן קְטוֹף בּוּכְרַיָּא מְטָא וְקָל רוּחָא דְּקוּדְשָׁא דְּפוּרְקָנָא דַּאֲמַרִית לְאַבְרָהָם אֲבוּכוֹן כְּבָר שְׁמַעְתּוּן מָה דַּאֲמַרִית לֵיהּ וְאַף יָת עַמָּא דִי יִשְׁתַּעְבְּדוּן בְּהוֹן דָּאֵין אֲנָא וּבָתַר כֵּן יִפְּקוּן בְּקִנְיָנָא סַגִּי וּכְעַן צְבֵיתִי לְמֶעֱבַד מָא דְּקַיֵּמִית לֵיהּ בְּמֵימְרִי.

[א] הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ – הַנָּצוֹחוֹת נִרְאוּ בָאָרֶץ, אֵיזֶה זֶה, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר (שמות י״ב:א׳). עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, הִגִּיעַ זְמַנָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְהִגָּאֵל, הִגִּיעַ זְמַנָּהּ שֶׁל עָרְלָה שֶׁתִּזָּמֵר. הִגִּיעַ זְמַן שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁיִּזָּמְרוּ. הִגִּיעַ זְמַן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלָּהֶן שֶׁתֵּעָקֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים (שמות י״ב:י״ב), הִגִּיעַ זְמַן שֶׁל יָם שֶׁיִּבָּקְעוּ מֵימָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם (שמות י״ד:כ״א). הִגִּיע זְמַן שֶׁל שִׁירָה, שֶׁתֵּאָמֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז יָשִׁיר משֶׁה (שמות ט״ו:א׳), רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר הִגִּיעַ זְמַן שֶׁתַּעֲשׂוּ זְמִירוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: עֳזִי וְזִמְרָת יָהּ (שמות ט״ו:ב׳), זְמִירוֹת יָהּ.

אָמַר רַבִּי בִּיבֵי: זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ (תהלים קי״ט:נ״ד). וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קוֹל תַּיָּיר טָב נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ, זֶה משֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר: וַיֹּאמֶר משֶׁה כֹּה אָמַר ה׳ כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה (שמות י״א:ד׳).

הנצנים נראו בארץ – אלו מעשי הצדיקים.

עת הזמיר הגיע – זמנה של מלכות. כמה שנאמר זמיר עריצים יענה (ישעיהו כ״ה:ה׳).

ד״א ענה דודי ואמר לי לך רעיתי – כיון שיבואו למדבר שיגיע זכרון מלכיות מלאכי המרום עונים עליהם לקיים מה שנאמר הידד כדורכים יענה (ירמיהו כ״ה:ל׳).

ד״א קומי לך רעיתי – אמר רב נחמן ביום שאמר הקב״ה ליהושע עשה לך חרבות צרים (יהושע ה׳:ב׳).

אלנואר קד נצ׳ר פי אלארץ׳, ווקת אלזבאר קד דני, וצות אלשפנין קד סמע פי בלאדנא.

הנצנים נראו בארץ ועת הזמירה (קציצת הענפים) כבר הגיע וקול התורים כבר נשמע בארץ שלנו.

הזמיר – זמירת העצים, התור, עוף ממשפחת היונים.

ואמרו הנצנים נראו בארץ, רומז לצדיקים שעמדו באומה.

ואמרו עת הזמיר הגיע, שהגיע עת אבדן המצרים כמו שנ׳ ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים (שם ג כ), וכעין השחתת הזמירה כענין שנ׳ זמיר עריצים (ישעיהו כח ח), ומענין זה וזמורת זר תזרענו (שם יז י).

ואמרו וקול התור נשמע בארצנו הוא התגלות הדבור לאדון הנביאים במצרים שנ׳ ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר (שמות יב א). לפי שבו נאמר ותר וגוזל, תר זו מלכות ישמעאל, וגוזל אלו ישראל שנמשלו בגוזל שנ׳ יונתי בחגוי הסלע וכו׳. ועוד קול התר זו נאקת ישראל מעולו של פרעה כנאקתם מפני הכורת.

הניצנים נראו בארץ – קרבו ימי החמה שהאילנות מוציאים פרח והולכי דרכים מתעדנים לראות.⁠^א

ועת הזמיר הגיע – שהעופות נותנין זמיר וקולן ערב להולכי דרכים.

וקול התור – כמשמעו:⁠^ב תורים ובני יונה. דרך העופות להיות משוררים ומצפצפים בימי ניסן.

א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5 (שם: ״מתענגין״), אוקספורד 34: ״מתענגים לראותם״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 142. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״כמשמעו״.

The blossoms have appeared on the land – The days of summer are near, when the trees blossom and the travelers enjoy seeing them.

The time of singing has come – When the birds emit song, and pleasant sounds for travelers.

And the voice of the turtledove – According to its apparent meaning, turtledoves and young pigeons. It is the nature for birds to sing and chirp in the days of Nissan.

הנצנים נראו בארץ – אלו הצדיקים שיעמדו קרוב לביאת אליהו.

עת הזמיר הגיע – לאחר שיעמדו הצדיקים כענין שנאמר ומשכילי עם יבינו לרבים. ואו׳ והמשכילים יבינו. אז יעשה נקמה ברשעים ובאומות העולם כענין שנאמר שלחו מגל כי בשל קציר. ואו׳ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע ושבר פושעים וחטאים יחדו ועוזבי יכלו.

וקול התור נשמע בארצנו – זה קולו של אליהו. מה התור משלים נפשו על זוגתו. אף אליהו השלים נפשו על ישראל ש׳ ענני י״י ענני. ואו׳ ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ואו׳ אני עבדך. אמ׳ לפני הקב״ה רבונו של עולם עתיד אתה לשלחני באחרית אם עכשיו דברי בטלים היאך יקבלו אותי באחרית הימים. ודימה כאן שליחות אליהו לשליחות משה רבינו בצאת ישראל ממצרים. וכשם שעמד משה רבי׳ בפרץ בעד העגל כן עתיד אליהו לעמוד בפרץ בעד הכרמל. וכל הענין נדרש לשעבר ולעתיד. ר׳ ברכה בשם ר׳ יצחק אמ׳ הנצנים נראו בארץ אלו ד׳ חרשים. אליהו כהן צדק. ומלכי צדק. ומלך המשיח. ומשוח מלחמה.

עת הזמיר הגיע – לעשות נקמה בגוים תוכחות בל אומים.

וקול התור – וקול ביאת הישועה.

הזמיר – זמירת העופות.

התור – מן שתי^א תורים (ויקרא ה׳:ז׳).

א. כן בפסוק ובכ״י פריס 334. בכ״י לונדון 27298: ״שני״.

הנצנים – משה ואהרן.

ועת הזמיר – שתזמרו על הים.

וקול התור – שתיכנסו לארץ ישראל.

The flowers. Moses and Aaron.

The time of singing. When they sang by the sea.

The voice of the turtle. When they entered the land of Israel.

הנצנים – כמו עלתה נצה (בראשית מ׳:י׳), והנו״ן השיני נוסף.

הזמיר – כמו וזמיר עריצים יענה (ישעיהו כ״ה:ה׳), ועניינו זמירת העופות.

ויש אומרים: כי הוא מן כרמך לא תזמור (ויקרא כ״ה:ד׳), ואיננו עתו.

התור^א – כמשמעו מן התורים.

א. כן בכ״י וטיקן 488. בכ״י לונדון 24896: ״תור״.

הניצנים – הן הצדיקים של ישראל.

עת הזמיר – שתאמרי השירה.

קול התור – שהגיע תור ישראל.

הניצנים – פרחים נראו.

עת הזמיר – ועת לשורר לעופות בשדה.

וקול התור – תורים המשוררים בנועם ובשמחה לפניו לשומעם. לפיכך נצא ונטייל.

הנצנים נראו בארץ – שהאילנות צצים ציץ לעשות פרחים.

{ה}⁠זמיר – העופות, עוף הנקרא רושינול.⁠¹

קול התור – זהו מה שכתוב בירמיה: גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו {את} עת בואנה (ירמיהו ח׳:ז׳). וכשהן משוררין, משמחים לב הולכי דרכים.

1. בלעז: rossinol.

הנצנים נראו בארץ – הנצנים – הפרחים והניצים, רמז על המתים שיציצו ויפריחו.

דבר אחר, הסריכים¹ עם האומות כמו ״וינצו״², הן המשיחים³.

דבר אחר, הנצנים – כמו ״הנץ למינ⁠[ה]⁠ו״⁴, הגואלים את ישראל שיעופו כנץ. הנצנים גי׳ מהר – למהר כעופות. נראו אותיות ארון – המביאים את הארון, הם אליהו וירמיה⁵, והם הנצנים.

דבר אחר, נראו – ארון, שיפתחו ארונות של מתים ויקוצו המתים, וזהו בארץ.

דבר אחר, נראו אותיות נר א״ו, א״ו – ז׳ נרות⁶ כמניין א״ו, הן אבות ואימהות, א״ו –שבעה רועים⁷.

נראו בארץ ר״ת נ״ב – גי׳ אליהו.

עת הזמיר הגיע – לאמר ״עזי וזמרת״⁸, וזהו הזמיר.

דבר אחר, לזמור ולכרות האומות⁹.

הזמיר אותיות זמר יה, ״עזי וזמרת יה״¹⁰.

וקול התור¹¹ – וקול תורה¹².

התור – התייר¹³, משיח¹⁴ או אליהו¹⁵.

הנצנים – משה ואהרן¹⁶.

1. (נ״ל המריבים) או החרשים כמו שכתוב בשיר השירים רבה ב:יג ובילקוט שמעוני

2. ויקרא כד:י, שמואל ב יד:ו

3. ראה שיר השירים רבה ב:יג, ילקוט שמעוני

4. ויקרא יא:טז, דברים יד:טו

5. ראה מדרש שכל טוב שמות ד:יז, סדר עולם רבה כד

6. במדבר ח:ב

7. מיכה ה:ד

8. שמות טו:ב, שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני, תנחומא ישן בא ז

9. ראה שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני, מדרש לקח טוב

10. שמות טו:ב, שיר השירים רבה, פסיקתא דרב כהנא ה:ט, רש״י שיר השירים ב:יג

11. אותיות

12. מדרש לקח טוב שמות יב:ב

13. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני, רש״י שיר השירים ב:יג

14. ילקוט שמעוני

15. שיר השירים רבה, מדרש לקח טוב

16. שיר השירים רבה, ילקוט שמעוני, רש״י שיר השירים ב:יג

ואל חוש הראות אמרה הנצנים. וכבר נמצאו מוחשים שהם נאותים לחוש הראות: וכנגד השמע אמר עת הזמיר הגיע. ועל חוש הטעם אמר התאנה וגו׳.

ועל ספר שמות אמר הנצנים נראו. שכבר נזכרו שם שמות בני ישראל וראשי בית אבותם שהם הנצנים הנראים שמהם הושתת כל העולם וראויים על הגאולה ולומר עליה השירה הזאת הכתובה שם: ועל ספר ויקרא שכולל תורת הקרבנות אמר וקול התור.

{רמזים לראייה ושמיעה}

הנצנים נראו בארץ – הוא חוש הראות. וקול התור נשמע זהו חוש השמע:

הנצנים. משה ואהרן¹ שהיו מוכנים לעשות פרי²: נראו בארץ. לעזור ולהושיע³: עת הזמיר [הגיע]. שירת הים⁴: וקול התור. שהוא כקול מתאונן⁵, נשמע בארצנו, כי אמנם נמוגו כל יושבי כנען⁶:

1. כ״כ תרגום ורש״י, והוא ע״פ שהש״ר: ׳הנצנים נראו בארץ, הנצוחות [המנצחים] נראו בארץ, איזה זה, זה משה ואהרן, שנאמר ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר׳.

2. כמו ניצן של פרי שעתיד לצאת ממנו הפרי, כן היו משה ואהרן שעתידה הגאולה שתבוא על ידיהם. או שהכוונה ׳לעשות פרי׳, ללמד תורה לישראל, לעומת צדיקים המשולים ל׳הדסים׳ שהם צדיקים שלא זכו ללמד, שהם ׳בלתי עושים פרי׳ (ראה פירוש רבינו לזכריה א ח, ובמאמר ׳מחזה האיש העומד בין ההדסים׳ שם מש״כ בזה בס״ד). ורש״י פירש ׳הנצנים נראו בארץ - הרי משה ואהרן מוכנים לכם לכל צרכיכם׳.

3. נראה שכוונתו שכבר נראו בארץ, כי כבר בטלו גזירת הילדים ועבודת הפרך שנזכרו בפסוק הקודם, ואלה בטלו ע״י משה ואהרן, כי גזירת הילדים פסק בלידת משה, ועבודת פרך פסק על ידי המכות.

4. ׳עת הזמיר׳ – עת העופות לזמר. וכ״כ אבע״ז ׳עת הזמיר - שתאמר שירה׳. ובשה״ש רבה: ׳עת הזמיר הגיע, הגיע זמנן של ישראל להגאל וכו׳, הגיע זמן של ים שיבקעו מימיו וכו׳, הגיע זמן של שירה שתאמר, שנאמר אז ישיר משה׳. וכ״כ רש״י.

5. קול התור הוא סימן לאֵבֶל ופחד, שכן קולו עצב ומתאונן. ובתהלים (עד יט) פירש רבינו ׳נפש תורך - ישראל שהם הומים כתור מתוך צער ומתפללים׳. אך הר״י קרא פירש ׳תורים המשוררים בנועם ושמחת לב לשמעם׳, וכן מבואר בדעת רש״י.

6. לשה״כ בשירת הים בשמות (טו טו), ו׳בארצנו׳ הוא ארץ ישראל, ועם ישראל עדיין לא הגיעו לשם, אלא שב׳עת הזמיר׳ שהוא קריעת ים סוף שמעו העמים היושבים בארץ כנען ונמוגו מפחד, והשמיעו קול מתאונן כקולו של תור, הרי שכאשר ׳עת הזמיר הגיע׳ לישראל בים סוף, בארצנו – ארץ ישראל נשמע קול התור המתאונן.

הנצנים – ענין פרח כמו עלתה נצה (בראשית מ׳:י׳).

הזמיר – מלשון זמר ושיר.

התור – הוא שם עוף.

הנצנים וגו׳ – כבר נראים פרחי האילן והגיע עת האביב העופות מצפצפים ומשוררים בקול ערב ובארצנו נשמע קול התורים, ודרך הולכי אורח להתענג באלה. והנמשל הוא שהלכה במדבר בעמוד אש וענן, ואמרו שירה על הים על שטבעו המצרים.

משל:

הנצנים – מוסיף לאמר שגם כבר יצאו הצמחים מן הארץ, הוסיף עוד שהגיע עת הזמיר שהעופות המשוררים יתנו זמירות בימי האביב, מוסיף עוד שגם התור [שהוא מעופות הנסיעה כמ״ש ותור וסוס ועגור שמרו את עת בואנה. שדרכה להתרחק בעת הסתיו לארצות החמים ואינה שבה עד תזרח שמש ומרפא בכנפיה], גם היא שבה וקולה נשמע בארצנו.

מליצה:

הנצנים – מוסיף עוד שגם החלו הזרעים האלהיים אשר נזרעו בנפש בעת חול עליה הרוח (שבימי הסתיו ותרדמת הנפש התעלמו והיו בה בכח) להתגלות ולצאת אל הפועל עד שנראו בארץ, מוסיף עוד שעת הזמיר הגיע ר״ל כי הנפש האלהית יש בה שתי מדרגות, א) נשמה אשר בגוף הבלתי נפרדת ממנו כל ימי חייו, ב) מדרגה גבוהה הנקראה חיה ויחידה הבאה אליו ממרום לפי מעשיו וקדושתו והיא נפרדת ממנו בעת הסתיו ותרדמת הנפש (כמ״ש זכה יתיר יהבין לי׳ נשמתא וכו׳). והנה הנשמה במדרגה הראשונה דומה כצפור הזמיר שבעת הסתיו אינו מזמר ובכ״ז לא יתרחק ממדינתו רק תשכון כיונה בעברי פי פחת בחגוי הסלע כן בעת תרדמת הנפש והשכל תשכון בגויה והיא נאלמה ולא תשורר ואמר כי עתה כי הקיצה הנפש מתרדמתה עת הזמיר הגיע כי תשיר את שיר ה׳ ותתנשא בנעים זמירות הנבואה וההשכלה שהוא שיר הנפש. ומוסיף לאמר שגם קול התור שהיא מדרגת חיה ויחידה הנשפעת ממרום שעד עתה התרחקה מפני הסתיו לארץ צלצל כנפים ולמעוני שחקים עתה נשמע קולה בארצנו כי שבה לשכון כבוד ע״י התעורר הרוח הקדוש.

הנצנים נראו – אלו משה ואהרן, אלו הנשיאים, אלו מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו, אליהו ומלך המשיח ומלכי צדק ומשוח מלחמה.⁠¹ (שם)

עת הזמיר הגיע – הגיע זמנם של כותים להזמר, של רשעים להשבר, של בבליים להשמד, של מלכות הרשעה להכלות.⁠² דבר אחר, עת הזמיר הגיע, הגיע זמנה של ערלה להזמר,⁠³ הגיע זמנו של ביהמ״ק להבנות בימי עזרא, הגיע זמנם של ישראל להגאל, הגיע זמנה של מלכות שמים להגלות, הגיע זמן של ים סוף להבקע, הגיע זמן שתעשו זמירות להקב״ה, שנאמר עזי וזמרת יה, הגיע זמנה של א״י להחלק.⁠⁴ (שם)

וקול התור נשבע בארצנו – א״ר יוחנן, קול תייר נשמע בארצנו, זה קולו של משה שאמר כה אמר ה׳ כחצות הלילה, זה קולו של יהושע בשעה שאמר עברו בקרב המחנה. דבר אחר, זה קולו של כורש בשעה שאמר (עזרא א׳) מי בכם מכל עמו יהי ה׳ אלהיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה, דבר אחר, זה קולו של מלך המשיח המכריז ואומר (ישעיהו נ״ב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר.⁠⁵ (מ״ר)

1. שכל אלה הֵנֵצוּ לישראל ישועות בזמנים ואופנים שונים.

2. דריש זמיר מלשון כריתה והפסקה כמו שדך לא תזמור וכל פעלים אלו שחשב, שבר, שמד, כלות, הם משותפים עם פעל זמר.

3. גם בזה כמו למעלה דריש זמיר מלשון כריתה, ומושב זה על זמן יציאת מצרים כמבואר לעיל בפ׳ ענה דודי, והכונה הגיע זמן הערלה שתכרת. יש לפרש דמשל הוא לאילן של ערלה שעד אחר שלש שנים אסור להנות ממנה, ולאח״כ אומרים הגיע זמנה של איסור זה, כלומר עבר זמנה של האיסור, ועתה רשאים לכרות הפירות וליהנות מהם, וכן הכונה הכא הגיע, עבר זמן שעבודם של ישראל ועתה רשאים לזכות בהגאולה.

4. לענין הדרשה הגיע זמן של ביהמ״ק להבנות דריש זמיר לומר שירה בביהמ״ק. ולענין גאולת ישראל וגלוי מלכות שמים דריש זמיר מלשון זמר ושמחה, ולענין הגיע זמן של ים סוף להבקע דריש זמיר מלשון כריתה ובקיעה כמש״כ לעיל אות קכ״ה, וכן גם לענין חלוקת ארץ ישראל דריש לשון זמיר כריתה לחלקים. או דלענין הגיע זמן של ים סוף להבקע דריש ג״כ זמיר מלשון שיר וזמר, וכמו דסיים על זה הגיע זמן שתעשו זמירות להקב״ה, ומכוין לאז ישיר משה וגו׳, וא״כ המדרש בעצמו מפרש יחס לשון זמר לענין זה.

5. בכל אלה מפרש קול התור – קול התייר שענינו מורה ומראה דרך לאינם בקיאים, וכמו שתרגם באיוב (כ״ט, ט״ו) עינים הייתי לעור – תייר הויתי למסכנא.

הַנִּצָּנִים – ניצני פרחי¹ האילנות² נִרְאוּ – כבר נראים³ בָאָרֶץ והולכי הדרכים מתעדנים לראותם⁴, עֵת הַזָּמִיר – עת האביב⁵, בו מזמרים העופות ומצפצפים ומשוררים בקול ערב⁶ הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר⁷, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ כדרכן בימי ניסן⁸ עת הולכי דרכים מתענגים בהן⁹:

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. שם.

4. רש״י.

5. מצודת דוד.

6. רש״י, מצודת דוד.

7. מין יונה, רש״י, אבן עזרא, מצודת ציון.

8. רש״י.

9. מצודת דוד. והנמשל, כשיצאו ישראל ממצרים והלכו בעמוד אש וענן אמרו שירה על טביעת המצרים, מצודת דוד. ורש״י ביאר ״הנצנים״ אלו משה ואהרן, ״עת הזמיר״ זהו הזמן שאמרו שירה, ״וקול התור״ הוא התייר הגדול ארון ברית ה׳. לקח טוב ביאר שהניצנים הם הצדיקים שיעמדו קרוב לביאת אליהו, וקול התור הוא קולו של אליהו הנביא הנמשל לתור (שמשלים נפשו על ישראל כמו התור על זוגתו) יישמע, ואז יעשה הקב״ה נקמה ברשעים ובאומות העולם. ובמדרש, וקול התור נשמע בארצנו, אמר ר׳ יוחנן קול תייר טב נשמע בארצנו זה משה בשעה שאמר (שמות יא, ד) ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְהוָה כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה״, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון